מרד הנשים

חגית גור

בזמן זה בו חגגנו סדרים עתירי מצות, עסקנו בערכים של חרות חג אביב, ולידה של עם, ספרנו לילדינו על משה בתיבה,  עשר המכות שהונחתו על פרעה הרשע, והיציאה החפוזה ממצרים, אבל שכחנו לספר על מרד הנשים.

 גבורתן של נשים מקצוות מנוגדים של החברה, נשים ששיתפו פעולה תוך חצית גבולות לאום, דת, מעמד והשכלה כמעט ואינו מסופר. התנגדותן לדיקטאטור, סירובן לציית לחוקיו, ועבודתן החשאית לאורך שנים, הצמיחה את המנהיג שהוביל את העם מעבדות לחרות.

פרעה פחד מפני העבדים, המדוכאים, הנכבשים, שיקומו עליו. פחדיו היו אך טבעיים למנהיג המפר את זכויותיהם הטבעיות של עם שלם. אמצעי הדיכוי שבהן נקט, שבירת הגוף וכיבוש הנפש היו מגוונים. הפקודה להרוג את תינוקותיהם של העבדים העבריים הייתה רק אחת מהן. פרעה היה גבר שוביניסט וסקסיסט, מתאים לתקופתו למרות שגם בימינו יתכן והוא לא היה כל כך חריג. הוא חשב שרק בנים יכולים להתקומם. אבל, המרד הראשון כנגדו הונהג על ידי נשים. סיפורן המופלא של הנשים העבריות והמצריות שהימרו את פי המלך ופעלו בשיתוף פעולה חוצה גבולות מעמד, דת, לאום והשכלה כדי להציל חיים של ילד קטן, בן עבדים זר, מן הראוי היה שיסופר בכל שולחן ליל סדר.

מערכת הדיכוי וההשפלה של העבדים בתוכה חיו פועה ושפרה, המיילדות העבריות, מן הסתם כללה סוגים שונים של אלימות. אך לפקודה של הרג התינוקות הבנים, שאז אולי הייתה  חוקית בעליל, הן סירבו.  סירוב, כפי שאנחנו יודעים מהדיון הציבורי שמתרחש בימינו, אינו פעולה פשוטה. שפרה ופועה, הסרבניות הראשונות של ההיסטוריה היהודית, בוודאי חשבו ושקלו, התלבטו והתחבטו במורכבות חייהן ובדילמות שעמדו בפניהן. הן בוודאי לא ישנו בלילות, וחיו בפחד בימים. היה ברור להן שסירובן לרצוח את התינוקות על פי חוקי המלך, עלול לעלות במחיר חייהן. אני מנסה להיכנס לנעליהן הגדולות, לשער מה עבר בראשן? מה הן הרגישו? אני מנסה לחוש את לבן הדופק בחזקה בחזה בעת שעמדו מול המלך וטענו את הטעון המופרך שבנות העבריים יולדות מהר והן לא מספיקות ליילד אותן. אני מנסה לדמיין מה חשבו כשהעדיפו למות בעצמן מאשר להפוך לרוצחות של ילדים, האם בכו על ילדיהם שיישארו יתומים? על העינויים של הגוף המומת?  בתקופה שאיש לא העז להמרות את פי השליט סירובן להרוג את התינוקות הוא  מעשה גבורה נועז שראוי שנלמד את ילדינו בכל גיל כדי שישמש אותם כדוגמא ראויה לגבולות הציות. אך הן לא היו הסרבניות היחידות, גם יוכבד ומרים הצטרפו אליהן והשיטו את משה בתיבת גומא, בהשגחה מלאה של מרים כדי שלא יתגלה. הצטרפה אליהן בת פרעה שאת שמה איננו יודעים כי הוא אינו מופיע בסיפור המקראי. בת פרעה מרדה באביה כשהכניסה תינוק עברי, בן עבדים לארמון והגדילה לעשות כשהביאה את אמו להניקו. אני מניחה שבסוד הזה היו שותפות עוד נשים מצריות שחיו בארמון וידעו שבת פרעה לא הרתה את משה. נשים שניקו, ובשלו, שטפו כלים והציעו את המטות. גידולו של בן עבדים עברי בארמון היה מרד של נשים בדרך של נשים, דרך של חיי יום ים שהיה בה שתוף פעולה בין בנות מעמד נמוך, בנות עבדים עם אישה ממעמד גבוה, בת מלך ובנות פמלייתה, שיתוף פעולה של נשים עבריות  עם נשים מצריות, נשים בורות, חסרות חינוך עם מי שזכו לחינוך הגבוה ביותר שקבלו נשים בתקופה זו. ביחד הן קראו תגר על שלטון המלך, חצו גבולות, סוציו אקונומיות, גבולות של השכלה, לאום ודת, כדי להציל חיים של ילד אחד. אני מנסה לחשוב היכן חציית גבולות כזו מתרחשת היום? אם בכלל.

בבתי הספר ובגנים שוכחים לספר את הסיפור המופלא הזה של אחוות הנשים וגבורתן. גם בלילות הסדר של מי  שדבקים בהגדה ושל מי שמדלגים על רובה, שוכחים לדבר בזכות גבורתן של הנשים. כשאני מדמיינת לעצמי את משה אני מקווה שהוא לא שכח בחייו את האהבה והאומץ של הנשים. אני מדמיינת איך כשהגיע לבגרות הן ספרו לו את הסוד אותו נצרו שנים, איך ספרו לו על סירובן  לציית לפקודתו של המלך והצילו את חייו, איך המשיכו להניקו ולטפחו להעניק לו חנוך ותנאי מחיה נפלאים שיכלו לטפח את הביטחון העצמי שלו, את האינטלקט שלו, את כישוריו החברתיים והשיפוט המוסרי שלו.  הוא בוודאי בקש לחזור על הספור שוב ושוב, כמו שילדינו מבקשים לשמוע שוב את ההיסטוריה האישית שלנו. הוא בוודאי הבין שבזכות נשים אלו הוא גדל להיות מנהיג.

סיפורן של הנשים בפסח הוא גם פואמה חינוכית בעיני. ולכן למרות שאינו מופיע בהגדה עלינו להגיד לבנותינו ולבנינו. זהו סיפור שעקרונותיו של חינוך נכון, חינוך שוויוני לכל זועקים ממנו. הנשים הסרבניות, שהתנגדו לדיכוי של המלך ושיתפו פעולה כדי להציל חיים, הבינו שהחינוך הוא הוא שקובע את חייו ומיקומו של האדם, לא מוצאו. הן הבינו שבן עבדים המקבל תנאי מחיה וחינוך של בן מלכים, בן עבדים המקבל אהבה מקבוצת נשים שהסירה מעצמה את כל גבולות הדעות הקדומות של דת, מעמד, לאום וגזע, יכול להיות כל דבר שירצה, גם מנהיג של אומה. אילו למדנו והשכלנו מנשים אלו, היינו יכולות לעשות מהפיכה בחינוך גם בימינו. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. noa

    תודה על ניתוח מאיר עיניים, בטקסט שכביכול פרוש בפנינו, והנה מסתבר שבפועל לא.

  2. שירה אוחיון

    לצערי הרב חג פסח וההגדה כמו כל חגי ישראל האחרים נוכס ע"י הציונות לצרכים לאומיים וכך, במקום להאיר ולהדגיש את הצדדים ההומאניים והאוניברסליים ובראשם ערך החירות (חירות מעבדות ולא חירות במובנה הישראלי העכשוי- חירות חזירית לשל העשיר לדפוק את העני) בסיפור ההגדה מדגישים את ההיבטים הלאומניים והקסנופובים "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו"," בנו בחרת וכו'. סיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר טומן בחובו הרבה ערכים אוניברסליים חברתיים ופמיניסטיים שניתן להשליכם על מצבנו כיום. שחרור מעבדות ומניצול, אחוות נשים, ההשתעבדות לממון ולעגל הזהב, מנהיגות חברתית ועוד. מעניין לשוב ולהציץ בגירסא המיוחדת להגדה שכתבו הפתרים השחורים בשיאו של המאבק המזרחי בשנות השבעים וחובה עלינו בליל הסדר להגיד לבנותינו ובנינו גם את סיפור הפנתרים לשחרור מעבדות ומעוני.ממליצה על הגדת הפנתרים המאויירת הזו
    .http://www.criticalpedagogy.org.il/תכניתחינוךלצדקחברתי/ספוריםשנכתבועלידיסטודנטים/הפנתריםמקרחתהיערמוסררה/tabid/292/Default.aspx

    השחרור יבוא , כפי שאמר לי אחד מידידי אקטיביסט מזרחי, לא יקרה בדורנו, כי המזרחים היום הפכו לעבדים בני עבדים ולא יזכו להגיע אל הארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש, וממילא רוב המנהיגים הרדיקאליים את מחיר המאבק וחיים בחו"ל.

  3. איריס

    ברכות על המאמר. אכן חשוב להדגיש את הכוח הנשי הזה. גם אני השנה הצצתי אל תוך הסיפור המקראי:
    http://kedma.co.il/index.php?id=1841&t=pages
    וחשבתי על כך שלא רק שבת פרעה ( שבדברי הימים נקראת בת-יה, למדתי שם מעמוס) מכניסה את משה לארמון, היא גם דואגת שהוא לא ישכח מאיפה הוא בא בכך שהיא מביאה לו מיניקת מן העבריות. הרי היתה יכולה למצוא בקלות מיניקת מצרית ולא להסתכן. אבל היא מכבדת את מוצאו דווקא, ואולי מדגימה לנו למה זה כל כך מסוכן לפעמים…
    הלוואי עלינו.

  4. אתי

    נשים יוצרות חיים (יולדות) לא יעלה על הדעת שיטלו חלק בהשמדת פאר יצירתן וכפי שצויין בכתבה בצורה יוצאת מהכלל סולידריות בין נשים באשר הן (ללא הבדלי דת גזע לאום או מעמד) עשויה להוביל לשינוי חיובי במעמדן בתנאי שכולן תתאחדנה ותדרושנה את זכותן לשוויון בשכר, בייצוג הולם במוקדי השלטון כאשר הן לוקחות חלק פעיל בקבלת החלטות וגזרות המשליכות על מעמדן בחברה.
    כל זמן שנשים מודרות מדיונים/ועדות הדנים בחלוקת המשאבים וסדר העדיפויות בחלוקתם, רוב הסיכויים שמעמדן לא ישופר או ישודרג, לנשים שהן למעלה מ-50% באוכלוסיה כח עצום שיכול להוביל לשינוי משמעותי בחברה שכל אזרחיה שותפים בעשיה למען חברה נאורה, פתוחה המאפשרת לכל אזרחיה לקחת חלק בהתהוותה.

  5. אבי

    המאמר באמת יפה, הבעיה היא שכל סיפור יציאת מצרים הוא המצאה ואין לו הוכחות היסטוריות ארכאולוגיות.
    צריכים גם לזכור שפרעה לא היה דיקטטור, משום שהמושג לא היה קיים באותה תקופה. פרעה היה שליט כל יכול, סוג של אל, כמו כל שאר השליטים בתקופתו שהיו אלים או שליחי האלים, הרי אפילו לפי התנ"ך השליטים שלנו שולטים בשם האל והם שליחיו, כאשר מסופר על אי קבלת סמכות מצד קורח ועדתו (סיפור מומצע), הם מומתים ע"י האל.

  6. אירית

    לפחות בחג הפסח, נקווה בסימן לבאות

  7. אירית

    אחד הסימנים החיוביים בתחילת היהדות, היה העובדה שלא היה מלך, והבקשה לשים מלך התקבלה באכזבה על ידי המנהיגות הראשונה. משה לא היה מלך, ולדעתי לא הציג עצמו ככזה במיתוס המקראי המוכר. המעורבות של האל בנעשה היתה גם אצל אנשים "קטנים", בסיפורים המקראיים. התפיסה של "מלכות" במסורת היהודית היא אמביוולנטית מהתחלה, והכפיפות של המלך לאל (בניגוד להיותו התגלמות האל) מתבטאת כבר בסיפור הראשון, על המלך הראשון שאול. כאשר הוא כביכול "לא מקשיב" לאל, הוא מחוסל ומוחלף. שמואל מופיע בתפקיד "שופר האל", ואחרי כן ישנם הנביאים שבאופן עקבי התנגדו למלכים. בעיני זה היה שיפור לעומת המודל הפרעוני שלא סבל, כניראה, חלוקת סמכויות כלשהי.

    בהודעה שלי קודם, שהכותרת שלה נעלמה, כתבתי ברכות לאתר שחילץ את הקול הנשי ממצרים…וההמשך שם.

  8. עמוס

    ברוח מה שכבר כתבתי בנושא זה באתר "קדמה": המסורת היהודית ומדרשיה זיהתה גם היא את הקשר הנשי ומרכזיותו בסיפור. "דרש רבי עקיבא בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים" (יל"ש תהילים) או "דרש רבא בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ממצרים" (שם שיה"ש). ויש מי שנותן בידי הנשים כוח לחולל כל גאולה: "ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור" (מדרש זוטא רות [בובר] פרשה ד).

    אל הסולידריות הנשית כנגד דיכוי, אכזריות, רודנות, רצח עם יש להוסיף את הנשים שעם בת פרעה, ואת אמתה, הנשלחת לביצוע ההצלה עצמה. הסולידריות הזו חוצה גבולות לאומיים, דתיים, מעמדיים. למגוון אמצעי המאבק המגוונים – סירוב פקודה, הסתרה, התעלמות, מרי כמעט גלוי – מוסיפים המדרשים אמצעי לא מובן מאליו – המשך אמיץ של החיים היומיומיים, ובכללם חיי משפחה. מה שנראה כמו תפקיד שמרני ודכאני הופך, בהקשר זה, לעוז רוח מהפכני.

    גם שמה של בת פרעה (בדברי הימים ובמדרשים) הוא בת-יה. יש בעצם המסורת על שמה הבנה של מעמדו האלוהי של פרעה האב וחוקיו. מסקנותיה של קריאה כזו מרחיקות לכת – המרד הבוטה של בת פרעה הוא כנגד האל-האב וחוקין – כלומר מרד נשי בדת גברית….

  9. שרון

    על פועה ושפרה. וגם אז לא לימדו אותי על אומץ ליבן מעורר ההשתאות. תודה לכותבת המאמר – השכלתי רבות.
    עכשיו גם מצאתי ברשת פירושים, בהם נאמר שבזכות הנשים נגאל העם ממצרים, וגם הצעה להניח על שולחן הסדר כוס מרים, לצד כוסו של אליהו הנביא, שכן האגדה מספרת שבארה של מרים נדדה עם בני ישראל במדבר והרוותה את צמאונם. חבל שהנרטיבים עליהם אנו גדלים ממדרים את כל העוצמה והיופי האלה.

  10. חיים

    יפה נכון ומרגש

  11. שי

    אני מודה שמעולם לא חשבתי על הסיפור בצורה כזו. אני מודה שזה נכון, מעורר מחשבה ומעורר הערכה.
    גיליתי על קיומו של האתר שלכם כשראיתי במקרה תוכנית טלויזיה שנדמה לי שנקראת "החדשות האחרות". אני לא בטוח לגבי השם. מה שבטוח, שזכיתם בקורא נאמן.

  12. אבי

    הלגיטימציה של משה לשלוט היא בהיותו שליח האל וכאשר קורח ועדתו לא מקבלים את מרותו הם מומתים ע"י האל. כך גם סמכותם של השופטים לשלוט היא בהיותם שליחי האל. במובן הזה, "המודל התנכ"י" הוא מעין תיאוקרטיה. "ההידרדרות" למלך דווקא יכולה ללמד על התחלת היווצרות סמכות מעין חילונית (עוד פעם, הוא מולך בסמכות האל). כמובן שכל סיפורי התנגדות הנביאים למלכים (תמיד רק על אי קיום מצוות הדת), הם סיפורים אגדתיים ותו לא, הם בהחלט לא סיפורים היסטוריים אמינים. יותר מדיווח היסטורי, הם אמורים להפחיד מלכים אחרים מחילול הדת. מקסימום אפשר לראות פה מאבק בין האליטה הדתית לאליטה "החילונית" ולא יותר.
    במצרים עצמה היו כמובן מאבקי אליטות רבים (ואפילו שביתות של פועלים), הצגת פרעה בסיפור יציאת מצרים הוא לא דיווח היסטורי אמין, אלא יותר השמצה של פרעה וממלכת מצרים ע"י ספר של קבוצה דתית יריבה שמתנגדת לה (בערך, הרי המצרים לא באמת ספרו את העברים וראו אותם כיריבים ראויים).

  13. אירית

    אני חושבת שהלבשת המונח חילוניות על המלכים העבריים הוא מאולץ. כולם אז "פעלו בשם אלוהים", ועשו ניסים ונפלאות. הנביאים דוקא הובילו מחאה מדינית וחברתית פעמים רבות, ולא רק דתית, ובטח לא רק פולחנית. (זה עשו הכוהנים) . אני לא חושבת שפרעה היה יותר חילוני. הוא פשוט האמין באלילים, זה קצת שונה אבל לא ממש.
    נידמה לי שאי אפשר לדבר על חילוניות בכלל עד העת החדשה. וגם כיום מסתבר שאולי זו היתה הפוגה קצרה, וחוזרים למודל המוכר, ראה גורג בוש, ויש כבר מי שגיחך על אובמה ושאל "האם נרפאת מהצרעת בנאומו האחרון ?" ללמדך שהוא גם כן פורט על נימים מהסוג הזה. כמובן, מה "שבאמת היה" במצרים, זה לא מה שכתוב במקרא, אבל לא בטוח שהעברים היו שוליים לחלוטין, יתכן שברמה צבאית, אבל אולי היו מאבקי כישופים, משהו שדומה למצב הרגיל של היהודים.כי גם עוד מאתיים שנה מישהו ישראל איך יכול להיות שהיהודים היוו בכלל פקטור באימפריה האמריקאית, זה נכון שזה "לא כוחות" מבחינה צבאית או ממשית, אבל יש עניינים אחרים, ברמות תרבותיות, שמשנים קצת את המדדים הרגילים שהארכיאולוגים יכולים לוודא.

    בכל מקרה, סיפור ההגדה הוא יפה ומעורר השראה וניתן לפירשון, ובזה כוחו. ממש הייפר טקסט.

  14. אבי

    מהמקורות המצרים שיש לנו, הם כמעט ולא מתייחסים לעברים, אולם הם כן מתייחסים לממלכות אחרות חשובות יותר עבורם.
    כמובן שהמלכים העבריים והפרעונים לא היו חילוניים וכן את צודקת אין חילוניות עד העת החדשה, אבל הם קבוצת אליטה שאינם כהני דת.

  15. אבי

    המדינה המערבית הדתית היחידה היא ארה"ב, כל שאר מדינות המערב הן חילוניות לחלוטין. בשבדיה לדוגמה, רק 23% בכלל מאמינים באלוהים.
    http://www.thelocal.se/article.php?ID=4579

  16. יואש אברהמי

    באשר לגבורת הנשים ותעצומות הנפש שגילו, המענין הוא שכותבי המיתוס הזה לא היו מצרים אלא יהודים בתקופה מאוחרת יותר כאשר המיתוס של העבדות ויציאת מצרים היה כנראה כבר מבוסס והיה צורך לשמר אותו בצורה זו.
    בניגוד לדורות מאוחרים יותר שהקטינו וכלאו את הנשים על ידי הדרה מתפילה ומזכויות שניתנות רק לגברים, נבנה המיתוס הקדום על הערכה עצומה לכוח הנשי ובזה גדולתו ללא קשר האם הארוע ההיסטורי המסוים אמנם התרחש במציאות או לא.

  17. אירית

    ישנו שרשור שלם בנושא החילוניות במערב בבלוג "החברים של גורג". אני בדעה קצת שונה לגבי "החילוניות" במערב. אבל זו התרשמות אישית. אמריקה, מובילת העולם החופשי והנאור, היא דתית מאד בכל מובן ומדד. לגבי אירופה, זה משתנה ממדינה למדינה. לא מכירה את שוודיה אישית, אבל מביקור ארוך למדי בדנמרק התרשמתי שבמדדים ישראלים זה ממש מאה שערים. יום ראשון הכל סגור, והרבה אנשים פוקדים את הכנסיה. הם גם חוגגים ברוב עם כל מיני חגים מקומיים מוזרים של קדושים מקומיים וגם חגים שבטיים-פגאניים. לדעתי, ישראל היא מעוז החילוניות הנאורה, כמה שזה מוזר לשמוע. כלומר, דוקא יהודים יכולים כניראה להיות חילונים ממש. עם זאת, לגבי הפרדת דת ממדינה, ישראל במקום רע ביחד עם השכנים מהאזור. אבל, מי אמר שעריצות כוהני דת זה יותר גרוע מעריצות לאומנית חילונית או שבטית פגאנית ?
    עריצות זה רע, ואחד המדדים זה דיכוי האשה ולא חשוב באיזה אצטלא זה נעשה. בעיני, זה ההבדל המרכזי בין שוודיה לבין מקומות אחרים, ובכלל סקנדינביה, גן עדן לנשים יחסית לכל מקום אחר, וזה אולי הסיבה ש*הממסד* הדתי שם חלש, כי נשים בעוצמה פוליטית זה אף פעם לא טוב לכוהני הדתות הגדולות, שכוחם נשאב בעיקר מדיכוי , רגולציה מינית, ובידול האשה. שוויון מהותי ושילוב של נשים גם הולך ביחד עם "מדינת רווחה וחינוך" והפחתה במיליטריזם.

    . אפשר גם לתת פרשנות אחרת ל"דתיות" במובן של המונותיאזם המופשט ההומניסטי הנאור, כלומר הרעיון של שוויון מהותי בפני האל ו"בצלם אלוהים ברא אותם"", וכולי, ואז על הבסיס הזה להרחיב את הסובייקט גם לעבר נשים. (טוב, גלשנו, חג שמח).

  18. אבי

    שיעור המאמינים באלוהים בדנמרק הוא בערך 30%.
    http://www.biodiversityforum.com/showthread.php5?t=34806
    דנמרק מוגדרת כמדינה מאוד חילונית ובה שיעור האתאיסטים השלישי בגודלו בעולם
    http://en.wikipedia.org/wiki/Religion_in_Denmark
    http://www.adherents.com/largecom/com_atheist.html
    ימי ראשון סגורים יותר מסיבות סוציאליות מדתיות (אני משער שהם אמרו אם כבר ניתן יום חופש, אז למה לא יום שכבר היה חופשי מכל מלאכה). הדת שם מאוד חלשה, הרי זו המדינה הראשונה שעברה את המהפכה המינית, הרבה לפני ארה"ב (בניגוד למה שמלמדים בלימודי מגדר, כאילו שהמהפכה המינית התחילה בארה"ב והתפשטה לכל העולם) ולאחרונה אף הותר לנשים לשחות בברכות עירוניות בחזה חשוף.
    http://www.dailymail.co.uk/pages/live/articles/news/worldnews.html?in_article_id=548728&in_page_id=1811

  19. אירית

    אני לא כל כך מבינה את ההגדרה "לא מאמין באלוהים" בהקשר הזה. אני למשל אדם הנחשב חילוני לחלוטין (אשמח לשחות בלי חזיה בבריכה עירונית בקופנהגן כל יום), וגם אתיאיסט במובן של הגדרה האלוהות בממסד הדתי. אני בהחלט לא בן אדם רציונאליסט, יש לי מערכת רוחנית סבוכה לא אכנס אליה כרגע. אני לא יודעת מה הייתי עונה במשאל כזה. אם המטרה היא לצרכים פוליטיים, אני צריכה לענות "לא מאמינה באלוהים", אבל זה לא מדוייק. המונח הזה מגדיר את עצמו, וזו כבר בעיה. במדינות אירופה וגם בצפון אמריקה, השיח הרוחני נמצא במקום שונה מאשר באזורנו, מן הטעם שכבר יש הפרדה די בסיסית בין הדת הממוסדת למשטר. האם בודהיסט מאמין באלוהים ? כניראה שלא, במובן שלנו, אבל האם הוא "חילוני" במובן הפוליטי ? סביר שלא, גם כן. אני חושבת שהשיח בנושא תקוע קצת בויכוחים שבין בן גוריון לרבנים.
    השאלה מה היו שאר השאלות, או התשובות.
    איך היית מקבל שמטעמים חברתיים כלכליים היו סוגרים הכל, בשבת ? ניראה לי שהישראלים נמצאים במקום אחר בנושא הזה. אגב, לגבי הכנסיות, ביקור בכנסיה אינו נושא אופי "דתי" בדנמרק, לפחות במקום שהייתי בקופנהגן. יש הרבה פעילות מוסיקלית, חברתית, וכולי במתחם הזה ביום א. והוא לא מגונה גם על ידי המשוחררים מינית ונפשית מכל כבלי העולם הזה והבא. קשה לראות מצב דומה כאן. צריך לזכור שבישראל יש מלחמה על טריטוריה פוליטית, ולשים כיפה על הראש מרגיש כמו שריפה לכמה אנשים, וההיפך.
    יש שם חג עממי מאד נחמד באביב, שעושים בו מדורות (לג בעומר כזה) לזכר שריפת המכשפות על ידי קדוש נוצרי מקומי ששמו נשמט מזכרוני אולי יוהאן אחד לא בטוח. זה חג מאד פופולארי בגלל האש, והאלכוהול. בשנים האחרונות זה הפך לציר של דיון ציבורי על "מכשפות, נשים" וכולי, ועכשיו שינו את ההקשר ל"זוכרות" כזה, כלומר, לזכרן של המכשפות האומללות. אבל את החג חוגגים בצורה מלאה, ציבורית, פרטית, ממש חגיגה. אני מתקשה לערוך השוואה בין המצב הזה למצב כאן. בכלל, אתאיזם נוצרי שונה מאד מאתיאיזם יהודי או מוסלמי. כי בעקרון, אתה יכול להיות אתאיסט יהודי שומר מצוות, ויש המון כאלה, האם אתה "דתי" או מה ? כאשר יש דת הלכתית, הדברים שונים. אני הרגשתי שההשוואה לא מובילה לשום מקום, אותי לפחות. ואתה יכול להיות מאמין דבק באלוהים ומוקצה מבחינת הדת הממוסדת ההלכתית, כי אתה לא מקיים מצוות או מתנגד לתיאוקרטיה דתית. הדברים סבוכים, ולדעתי מעניינים.
    בהקשר הישראלי, השאלה אם אתה "מאמין באלוהים" לא חושפת את העמדות בקשר להפרדת דת ומדינה, למשל. ההלכתיות היא שגם הופכת את החילוני היהודי למאד רגיש והגנתי, כל סמל יכול להפוך ל"מצדה". צריך לכבד את ההבדל ולעבוד מתוכו, לדעתי העניה. אנחנו במקום אחר, לטוב ולרע.

  20. זהר רובינשטיין

    אכן שכחנו להזכיר זאת בסדר האלטרנטיבי שערכנו- תודה על התזכורת!! בשנה הבאה לא נשכח. תבורכו על הפרשנות המחכימה.

  21. צילי

    תודה, אירית. ממש מעורר מחשבה על זיכרון ושכחה…
    אשמח לקבל פירוט דומה בנוגע ליהודית בחג החנוכה שנה הבאה.

  22. רמי הוד

    לעתים טוענים כי ילדים אינם מסוגלים לעכל מסרים מורכבים, פעמים רבות גם קושרים בין "יכולת העיכול" למצב סוציו-אקונומי. אלו שטוענים זאת מחזיקים גם לרוב בהשקפות עולם דטרמינסטיות לגבי חינוך וטוענים למשל שחינוך לאמנויות הוא פריביליגיה של מעמד בינוני והוא לא הכרחי כ"כ לילדים משכבות מוחלשות. מנסיוני הצנוע בעבודה חינוכית זהו טיעון אידיוטי להפליא. כמובן שההוויה קובעת במידה מסוימת את התודעה במובן שעוני משמעו פעמים רבות חוסר יכולת להעניק לילד גירויים חיצוניים אך בכל הקשור למסרים מורכבים-זהו טיעון מגוחך.
    אני טורח לכתוב זאת כיוון שהטקסט המעולה של חגית מעורר אצלי את השאלה- האם זה באמת כ"כ מוגזם לצפות שילמדו כך בבית ספר ושהפדגוגיה החינוכית תכיל תפיסות מורכבות ולא תרדד כל סיפור היסטורי כפי שהיא עושה. כך גם לגבי ויכוח הנרטיבים לגבי 48. האם זה באמת מוגזם מדי להציג בפני ילד סיפור מורכב המכיל סבל אנושי משני הצדדים? ברור לי כי לא זו הסיבה שבגינה לא מלמדים כך היסטוריה או תנ"ך אך בכל זאת אני מוצא את הטיעונים האלו כמעט בכל דיון חינוכי.
    בהזמנות זו אני מבקש להודות לחגית גור על קובץ המאמרים החשוב "מיליטריזם בחינוך". סתם אנקדוטה נחמדה-התגנבה לאזניי הידיעה כי סגן אלוף בחיל חינוך רכש את הספר עבור כמה קציני חינוך ביחידה שלו. בעיני אלו מסוג הספרים המציגים בצורה המוחשית והברורה ביותר לא רק את תחלואי המיליטרזים הישראלי אלא גם את הסכנה החברתית המוסרית הטמונה בו.

  23. ירדנה אלון

    צר לי "לחרב את המסיבה", הפרשנות אמנם נחמדה,אולם כאן אני מצטרפת לאבי באחת מתגובותיו הראשונות,למרות שאינני אגיפטולוגית,מהידע שיש לי בנושא הפרשנות איננה מבוססת על עובדות היסטוריות ברות קיימא אלא אך ורק על מה שכתוב בתנ"ך או בספרי ההגדה והאגדה היהודיים,
    ובכן מה הן העובדות? עובדה ראשונה היא כי המצרים באותה עת אכן היו עובדי אלים(ולא אלילים שכן זהו כינוי גנאי שנתנה היהדות ) באותה עת שלט הן במצרים והן במזרח הקדום פולחן האלה שנקראה בשמות שונים (אישתר,עשתורת,איננה,ארשכגל,ענת,אשרה,ובמצרים הידועה והנערצת האלה אייזיס)הדת הפאטריארכאלית היחידה באותה עת התפתחה מן היהדות,שכן מאמיני פולחן האלה היו מאטריארכאליים בתפיסתם ולנשים היו זכויות (לעיתים אפילו זכויות יתר,מותר היה לנשים להינשא למי שחפצו בכך ואף להתגרש,היה לנשים רכוש משלהן בעיקר(לא רק) אם הן היו כוהנות במקדשי האלה,הילדים נחשבו ילדיהן של הנשים ונשאו את שמות המשפחה של הנשים ולא של הגברים,נשים היו יורשות רכוש ואף מעמד חברתי ושלטוני) כך שלהתייחס אל פרעה כאל פאטריארכאל שמדכא נשים והנה הן קמות באומץ כנגד הפאטריארכאל אין זה מדוייק,מפני ששוב אני חוזרת ומדגישה בניגוד לדתות ולפולחנים ששררו בעת העתיקה באזור אגן הים התיכון הדת הפאטריארכאלית היחידה היתה דווקא הדת היהודית שעמדה בניגוד גמור ומוחלט לשאר הדתות סביבה.
    יש אגיפטולוגים הטוענים כי סיפור משה בתיבה לקוח למעשה מן המיתולוגיה המצרית (בל נשכח משה היה נסיך מצרי עד הגיעו לגיל ארבעים)האל סת רצח את האל אוזיריס ביתר את גופתו והשליך את חלקיה לנילוס האלה אייזיס שאהבה את אוזיריס שהיה בעלה אהבת נפש ולא יכלה שאת את מותו חיפשה את חלקי גופתו המבותרת משתה אותן ממיימי הנהר,חיברה אותם והפיחה רוח חיים מחדש בגופת בעלה האהוב עד ששב לתחייה (מוטיב זה של מוות וקימה לתחייה חוזר בכל המיתולוגיות למן העת העתיקה ועד לנצרות כידוע לכולנו ) וכאן אנחנו רואים את כוחה הרב של העוצמה הרוחנית של הנשיות עוצמה שבני האדם כולל השליטים סגדו לה והעריצו אותה. וכל כן שיתוף הפעולה בין הנשים. אם אכן היה סיפור כזה(של משה ושל יציאת מצרים כפי שהתרחשה על פי המסופר במקורותינו כי כל הסיפור הזה מוטל בספק)
    נושא העבדות (גם מפני שבל נשכח פסח הוא חג שבא להזכיר לנו את חשיבותו של החופש וחשיבות השחרור משיעבוד אולם השיעבוד יותר משהוא פיסי הוא תודעתי) – בכל המזרח באותה עת הייתה עבדות זה לא היה משהו אישי של המצרים נגד העברים באותה העת העבדות הייתה שלטת היה מעמד של עבדים והיה מעמד של אזרחים ואריסטוקראטים,ובל נשכח עוד דבר בתורה שלנו (ראו עשרת הדיברות) אין איסור על העבדות ,יש הגבלות, (של ימי מנוחה ויחס אל העבד) אולם אין איסור על עבדות ויש לתת את הדעת גם על כך היום כשאנחנו נאבקים על זכויות של עובדים בכלל של עובדי קבלן ושל מהגרי עבודה,שהדת והמורשת והמסורת שלנו איננה אוסרת עבדות.
    בנושא המרד נגד השליט – היו מרידות במצרים באותה עת נגד השליט והיו מרידות בכלל נגד שליטים בעת העתיקה (הידוע שבכולם ספרטקוס) והיו אף רציחות פוליטיות של השליטים מאה שנים לפני היווצרות ההגדה על משה ופועלו שלט במצרים פרעה שהאמין באל אחד בלתי נראה (ממש כמו אצלינו) ורצה להמיר את הדת המצרית מרובת האלים לדת של אל אחד דבר שכמובן קומם עליו את כוהני הדת ואת החברה המצרית, הוא נרצח,ואף נמחק מן ההיסטוריה המצרית(פסליו ודמותו ועצם קיומו למעט פה ושם פפירוסים שאגיפטולוגים גילו פיענחו וכך הגיעו למסקנה שהיה פרעה שכזה) אלה שהלכו אחרי אמונתו של אותו פרעה ירדו למחתרת,ויש הסוברים כי מאחר ומשה שגודל כנסיך מצרי והיה מצוי בנבכי התרבות המצרית ידע על אמונה זאת ולאחר שברח למדבר שם ישב והגה את משנתו שהייתה מבוססת על משנתו של אותו פרעה שהאמין באל אחד ונרצח.
    אז כך שאם הדברים שכתבתי לעיל קצת משביתים את המסיבה הפמיניסטית צר לי אולם יחד עם זאת אולי זה יגרה ויסקרן את הקוראים ובעיקר הקוראות בחיפושן אחרי רוחניות נשית,והעצמתה, להתחיל להתעניין יותר לעומק בכל הנושא של "פולחן האלה" (לא מהמקום הפאגאני, אלא מהמקום של ההגות והסמלים הארכיטיפיים שהנושא בא להאיר)ושל התקופה המאטריארכאלית, על מנת לשאוב את העוצמה הנשית שנגזלה מאיתנו הנשים ,וגם לגברים לא יזיק לדעת
    שני ספרים מאוד מומלצים לקריאה האחד שמעולם לא תורגם נקרא "'when god was a woman" " והוא נכתב על ידי מרלין סטון, השני הוא "הגביע והלהב" שכן תורגם לעברית ונכתב על ידי ריאן אייזלר, כמו כן מומלץ לקרוא את ספריה של האנתרופולוגית מריה ג'ימבוטס
    ושיהיה חג שמח לכולם ואני מאחלת שחרור משיעבוד פיסי,רוחני,מנטלי,רגשי לכולנו.

  24. אבי

    אירית – החג הדני (נחגג בכל רחבי סקנדיבניה) דומה קצת לל"ג בעומר שלנו. בכלל ישראל משופעת בחגים שגם חילונים חוגגים כך שאנחנו לא שונים מהם בנושא זה.
    ירדנה – ראשית איזיס ולא אייזיס מכיוון שהמצרים לא דיברו באנגלית. שנית, יש אלמנטים נשיים בדת המצרית, אבל לא צריך להיסחף, בראש הדת המצרית עומדים אלים זכרים – רע, אמון רע, הורוס, אוזיריס וכו'. איזיס היא אלה חשובה, אבל היא לא ראש פנתאון האלים. שלישית, אין כל הוכחה לקיומו של אדם בשם משה, כנראה שמדובר באגדה ולא באדם אמיתי ולכן הניסיון להסביר שמשה הכיר פולחנים מצרים מחתרתיים והעתיק אותם הוא מיותר, מכיוון שמשה הוא אינו דמות היסטורית אמיתית. בנוסף, אין כל הוכחה אכיאלולגית ליציאת מצריים או שבני ישראל היו בכלל עבדים במצריים. כנען כביכול היהודים ברחו אליה, הייתה בתקופת שלטונו של רעמסס בשליטה מצרית ולא ישות עצמאית, כך שכל הסיפור נכתב כנראה בתקופה מאוחרת בהרבה שבה מצריים לא שלטה יותר באיזור זה.

  25. ירדנה אלון

    אמנם אין הוכחות חותכות וחד משמעיות שהייתה אישיות כמו משה וסיפור יציאת מצרים אולם מאידך אין כמדומני גם הוכחות שסותרות את הסיפור לחלוטין,ויש השערות מהשערות שונות כל אנתרופולוג או ארכיאולוג מפרש את הממצאים או את אי המצאות הממצאים לעיתים כהבנתו ותפיסתו ולעיתים כך שתתאים למי שהזמין את המחקר או רוצה שהמחקר יתאים לאידאולוגיה או תפישה מסויימת.
    יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהמקום שאדם כמו משה( שהיה קיים או לא קיים ) תופס מקום נכבד בתודעה היהודית שמעצבת את התרבות שלנו,את המסורת שלנו,את הערכים שלנו(עשרת הדיברות) על כן אי אפשר שלא להתייחס אליו כישות קיימת הוא קיים באופן תודעתי גם אם לא היה קיים בפועל בדיוק כפי שעד היום אין דעות חותכות לכאן או לכאן אם היה קיים מלך בשם ארתור, והאם היו אבירי השולחן העגול, וקאמלוט,אולם אין זה מוריד כהוא זה מכך שהדמות הזאת היא חלק נכבד מהתודעה של האנגלים ותודעה זאת עיצבה את תרבותם,את מורשתם,את ערכיהם, אז כך שכל עוד דמות כמו משה קיימת בתודעה כסמל חייבים להתייחס אל התודעה הזאת ולנסות להאירה מזויות שונות מפני שהיה או לא היה משה הוא דמות מעוררת השראה במיתולוגיה היהודיתוהוא דמות מעצבת.
    ואני מתייחסת בתגובתי הראשונה לשאלת האותנטיות של הסיפור על משה, אולם כפי שכתבתי מכיוון שהדמות נטועה עמוק בתוכנו הרגשתי מחוייבת להתייחס אליה
    כך גם כתבתי בקשר לעבודת הפולחן המצרית לא טענתי שאייזיס שיככת לאלים הראשיים אולם למרות זאת היא הייתה אלה נערצת (הערצה וסגידה לאל או אלה מסויימים לא תמיד נבעה מתוך היותם דווקא אלים ראשיים,ניתן לראות זאת כחוט השני בכל המיתולוגיות של אותה עת , השומרית,הבבלית,הכנענית,המצרית וההלניסטית)

  26. אבי

    למעשה ההנחה המקובלת היום בארכיאולוגיה היא שלא הייתה יציאת מצרים וישנן הרבה הוכחות שסותרות סיפור זה (ראי הספר "ראשית ישראל"). אבל את צודקת שאפשר לנסות להבין כיצד צצה לה דת מונותאיסטית בין העברים כהשפעה מצרית עליהם (האם ידעתם, המילה "אל" עצמה מציינת אל פיניקי מסוים?)

  27. איסקנדר

    תרגיל נחמד של שגרירנו באו'מ.

    "לפני שאני פותח בנאומי"אמר נציג ישראל המושב האחרון של עצרת האומות המאוחדות,"ברצוני ךספר לכם משהו על משה רבנו:כאשר הכה משה על הסלע ויצאו ממנו מים,אמר משה לעצמו:'זו ההזדמנות שלי לעשות אמבטיה הגונה'.פשט את בגדיו ,הניח אותם ליד הסלע ונכנס למים.כאשר יצא מהמים ורצה להתלבש,לא מצא את בגדיו.

    "הפלשתינאים גנבו אותם"!

    "מה",הזדעק המשקיף הפלשתינאי,"באותו זמן בכלל לא היו פלשתינאים בעולם"!

    נציג הישראלי חייך."זה מה שרציתי לשמוע",אמר."עכשיו אני יכול להתחיל את נאומי…."

    נחמד

  28. זאב מילר

    קראתי בענין רב את הסיפור על מרד הנשים במקרא.אכן סיפור יפה ומענין.

    אני רוצה לספר על מרד נשים אחר שהתרחש הרבה שנים לאחר מכן. גם הפעם היו אלו נשים שמרדו בשלטון עריץ ואכזרי מאין כמוהו.

    מקרה המרד הנשי אירע בברלין 1943 בסוף פברואר שעה היטלר החליט כי היגיע העת להיפטר מכ 10000 אחרוני היהודים בברלין אשר הועסקו עד אז

    במלאכות אשר היו חיוניות למאמץ המלחמתי הגרמני.

    גדודי הגסטאפו מיהרו להוציא לפועל את החלטתו של הנבל היטלר ובאותו יום ריכזו את 10000 היהודים שנותרו בברלין והביאו אותם אל חזית בית הכנסת שברחוב רוזן בסמוך לרובע היהודי

    שבברלין. קבוצה של כ 2000 גברים יהודיים(מכלל הקבוצה) היו נשואים באותה עת לנשים "בנות הגזע הארי".השמועה על המשלוח של הגברים הללו למחנה ההשמדה אושויץ התפשטה במהירות והביאה את הנשים האריות להתנגד לגירוש ולדרוש מהגסטפו לשחרר את בעליהן. הנשים הפגינו במשך ימים ולילות מול חזית בית הכנסת.הנשים צעקו ודרשו את שחרורם של בעליהן.

    המאבק העיקש של הנשים אותו ניהלו מול מקלעים דרוכים של הגסטאפו (אשר כידוע האצבע על ההדק הייתה אצלם תמיד קלה במיוחד) היה מקרה ראשון בו העז מישהו להמרות את פקודות האס.אס.

    הפגנת הנשים נמשכה עד היום 6.3.43 מועד בו הבין שר ההסברה הגרמני גבלס כי השמועה על מרד הנשים הולכת ומתפשטת ברחבי העיר והמדינה. גבלס חשש כי שמועה זו תגרום לדמורליזציה בציבור הגרמני וחששו זה

    הביא להחלטה לשחרר את בעליהן של הנשים .יש לציין כי באותה עת הביס הצבא הסובייטי את הגיס הגרמני בשטחה של רוסיה ומצב רוח הגרמנים היה ירוד וגבלס הבין כי אין זה הזמן להפגנות נשים ..

    שיהיה ברור כי שאר 8000 הגברים לא שפר עליהם מזלם שכן הם המשיכו לדרכם האחרונה במחנה אושוייץ.

    נזכרתי בסיפור זה היום ערב יום השואה ולאחר שקראתי על מרד הנשים בסיפורי בת פרעה במצרים.

    זאב מילר

  29. סמי ארגון

    כל שנה אני משתדל לדלג על 4 הבנים שעליהם דיברה התורה, שהאחד….כך והאחד כך וגו', כמו נושא בשקט את עלבונו של המין הנשי, ושואל בתוכי: ומה עם הבנות? האם אינן קיימות? האין בהן תכונות כאלה ואחרות? מדוע מסתרין אותן?
    יש הטוענים כי התורה אינה שובנסטית באופן חד-משמעי, ושיש לה אלף פנים וגם הרבה גיבורות נשיות מוצהרות, אז למה ההגדה המפוארת שלנו כה שובניסטית, כה מפלה, כה …
    הנני מתנדב כסב-גן (למרות גילי הבלתי מתקדם), מזה מספר שנים, וזכורני כי פעם רציתי להעביר חידון קצר על ההגדה, ולו כדי להקנות עליה איזו חוויה שונה, נוספת, אחרת מזו שהגננות מקנות בדרך-כלל. התחלתי לנסח שאלות פשוטות, תמימות, שמתאימות לרמתם של ילדי הגן, והגעתי לנסח שאלה על הבנים, וטראח, פני התאדמו כמו מבושה. מה אני אשאל על הבנים, והיכן תמצאנה עצמן בנות הגן שלא מוצאות את עצמן ולו אף ברמז בתוך ההגדה המפוארת הזאת? מדוע לחרוט בהן את תחושת ההפלייה המפגרת הזו? מה עוללו שכך נעולל להן? וזרקתי באחת את החידון ואת הרעיון.
    באמת, שמחתי לקרוא את המאמר המאלף, מאיר העיניים, ויש אפשרות כי בשנה הבאה לקראת האביב אחבר חידון לילדי הגן שלא יפלה את בנותיו, בנותינו.

  30. חגית

    סמי שלום,
    כל הכבוד להיותך סב גן. אם תרצה בשנה הבאה לספר את הספור לילדי הגן, תוכל למצא את הורסיה של הספור
    כתובה כספור לילדי הגן באתר של הפדגוגיה הביקורתית, אני שולחת לך לינק
    http://criticalpedagogy.org.il/ספריתהבית/פדגוגיהביקורתיתפמיניסטיתלילדותוילדים/סודותבהגדה/tabid/88/Default.aspx
    יש שם גם ספורים ברוח זו לחנוכה, לטו בשבט לפורים ואפילו ליום השואה.
    חגית

  31. ירדנה אלון

    ראשית כל הכבוד על עצם הרצון לחפש גם את הפן הפמיניסטי ולא להשאיר את הילדות בצד אלא לנסות למצוא עבורן סיפורים שמעצימים אותן, אני רוצה להמליץ בפניך על ספר שניתן לשאוב ממנו לא מעט העצמה נשית לילדים ולילדות הספר נקרא "איננה בוחרת מלך",כתבה אותו תמר וייס,( איננה הייתה אלה שומרית,בבלית,כנענית,(בכנען שהיא ארץ אבותינו וערש תרבותנו היא נקראה אישתר או עשתורת)לי באופן אישי יש עניין רב שהתרבות ,המיתולוגיה והשירה והספרות הכנענית יהיו לנחלת הכלל ולא ספונים אי שם במגדל השן האקדמי לאנתרופולוגים או ארכיאולוגים בלבד מפני שזאת ראשית תרבותנו מכאן צמחה (לפני למעלה מחמשת אלפים שנה עוד לפני היות היהדות) השפה והתרבות שלנו ועתה משחזרנו למולדתנו אני סבורה שיש להעמיק את הידע ואת חיזוק השורשים שלנו למקום על ידי לימוד התרבות הזאת ,(כאן אני מצטרפת לרעיונותיה של המשוררת ש.שפרה שתרגמה את המיתולוגיה השומרית האנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם" וכמו כן כתבה ספר נהדר לילדים בשם "עלילות גילגמש")לצערי מערכת החינוך והשיח ההגמוני השולט מתעקשים ללמד היסטוריה שירה וספרות רק בכל מה שקשור ליהדות וכל השאר נדחק החוצה בבחינת לא קיים,יחד עם זאת כאשר לומדים את המקורות האלה לומדים מהם גם כיצד צמחה היהדות,מהיככן מקורותיה למשל רבים מחגי ישראל כמו פסח,שבועות ראש השנה(שלושת הרגלים כפי שהם נקראים במקורותינו) מקורם למעשה בפולחן האלה, לא ארחיב בנושא שכן אינני רוצה לחרוג מן ההתייחסות לרשימה המקורית,תוכל כמובן למצוא את החומר דרך גוגל,ואם תבקש עוד חומר הרי שהאימייל שלי נמצא מתחת לשמי,כמו כן אני מאוד ממליצה לקרוא את ספריה של טלה בר שהיא חוקרת מיתולוגיה וכתבה רומן בשם "מיכל בת המלך".אני מקווה שנתתי כאן קצה של חוט להתחלה של אולי מהפכה תרבותית בכל מה שקשור לתחילת המקורות שלנו שהם כנעניים,עבריים,ואחר כך גם יהודיים שכן מקורה של היהדות בתרבות הכנענית על כל המשתמע מכך,רק שמסיבות שלא מובנות לי לא רוצים להודות בכך ,זה אולי נושא לדיון בפני עצמו והוא למבוגרים הרבה יותר מאשר לילדים אולם אני מביאה אותו לפניך וגם לפני שאר הקוראים/ות שעיסוקם בחינוך ,על מנת שתשקלו לאחר עיון וקריאה אם חשוב לכם ללמד את הילדים מה הם מקורות התרבות של הארץ שבה הם נולדו.