מחר הוא היום הבינלאומי לבטיחות ובריאות בעבודה, נושא שאינו זוכה לתשומת לב בישראל. בעולם נהרגים 6000 איש ואישה ביום בתאונות עבודה, 2.2 מיליון בשנה. כ-270 מיליון איש ואישה נפגעים בשנה כאשר ממוצע ההיעדרות מעבודה הוא 3 ימים. מספרים מזוויעים, כמו כן יש טענה שמספר הנפגעים עולה בשנים האחרונות. זה נשמע די סביר לנוכח המדיניות הרואה בעובדים כלי עבודה הנתונים למאמצי התייעלות גוברים והולכים בכדי להגביר את הרווחים של אדוני העולם, בעלי ההון.
בישראל מפרסם המוסד לבטיחות וגיהות נתונים שנתיים על הנפגעים בתאונות עבודה שקיבלו דמי פגיעה, ימי העבודה שאבדו למשק ומספר ההרוגים. בשנת 2007 מספר ההרוגים היה 51 (נתוני 2007 אינם סופיים) לעומת 61 ב-2006 ו-104 ב-1997. מספר ההרוגים אינו כולל נפגעי תאונות דרכים בדרך לעבודה, או אלו שמתו ממחלות מקצוע (לי לא ברור מה זה) כך שיש ירידה במספר ההרוגים, לפחות משהו אחד טוב. מספר האנשים שקיבלו דמי פגיעה הוא 67000 ב-2007, כאן נכללים רק אלו שנעדרו מעבודה מעל ל-9 ימים, ובשנת 2005 הועלה מספר הימים ל-12. עד 2002 התקופה המרבית לתשלום דמי פגיעה היה 182, ומאז 91 ימים.
כמובן שמספר ההרוגים הוא המספר המשמעותי ביותר אבל לאלו שמתעניינים אך ורק בנזק הכלכלי נמצא שימי העבודה שאבדו למשק כתוצאה מתאונות ב-2007 היה 2,291,149 ימים, מספר דומה היה גם בשנים הקודמות. התשלומים הסתכמו ב-שני מיליארד ושבע מאות חמישים מיליון בקירוב. בכל זאת הכתיבה בנושא מצומצמת עד אימה. לעומת זאת כאשר ימי עבודה שאובדים למשק עקב שביתות מגיע למספרים דומים יש צעקות עד השמיים על הריסת המשק הישראלי. כך כאשר ימי השביתה שאבדו למשק ב-2003 היה 2,752,159 הצעות חוק לרוב תבעו להחליש את כוחם של העובדים לפתוח בשביתה, ביניהן הצעת החוק של השרה לענייני חגיגות השישים. אבל שביתות זה משהו שפוגע בכלכלה ותאונות עבודה זה סתם פוגע בבני אדם, בעיקר באלו, שמשום מה, עובדים בעבודות הקשות והמסוכנות ביותר בדרך כלל גם בשכר נמוך, אז למה באמת להתעניין בהם.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
נושא הבטיחות בעבודה הוא עניין חשוב ולא מספיק מוזכר מכיוון שאלו שעניין זה נוגע אליהם הם לרוב עובדים זרים בבניין ,העוסקים באבטחה שמחרפים את נפשם פשוטו כמשמעו עבור שכר מינימום (ולעיתים אף לא זה – חברת "השמירה"…), העוסקים בנקיון שנוגעים בחומרים רעילים כל משך עבודתם וכד'.
שיטה מוצלחת עבור המעסיק היא לחסוך בקסדה לא איכותית, כפפות מתבלות וכו'.
לעניין מחלות המקצוע – למשל כשאדם נושם במהלך עבודתו אדים רעילים במשך שנים ארוכות וכתוצאה מכך נהיה חולה במחלת ריאות סופנית שמתגלה רק לאחר שהוא יוצא לפנסיה.
מחר היום הבילאומי לבטיחות בעבודה
וכאן בישראל
מאות עבדי קבלן, ועוד , מתים נפקדים מתאונות עבודה .
על פי נתונים בינלאומיים שהציג אותם איציק ספורטא ב:"עוקץ"
(בהנחה שיש 6 מיליארד אנשים בתבל(יש יותר!!!!)
יש הרוג למיליון תושבים ליום בממוצע .
ואז
במדינת ישראל (=מדינת הקומבינה ועבדי הקבלן )
מינימום ההרוגים מתאונות העבודה ביום צריך להיות לפחות 6( יש כאן יותר מ6 מיליון)
ובשנה כ-2000 הרוגים ואצלנו נרשמים "רק……" 51
כיוון ש:
אצלנו לא נרשמים במשרד העבודה ולא מפוצים בביטוח הלאומי
המתים הנפקדים הבאים :
עובדי= עבדי הקבלן למיניהם : יהודים,ערבים ,רומנים,פולנים,רוסים,קנייתים,סיניים ,פיליפינים ועוד.
ובנוסף
מתים נפקדים מחשיפה ועד צלילה בחומרים מסוכנים ,
קרינה,
תנאי עבדות מזנות =סמים=מוות.
משמרות כפולות ומשולשות בכבישים .
מחלות מקצוע קטלניות במפעלים בין אם הם עדיין עובדי קבלן או לא כי מיד עם המחלה או המוות החליפו אותם
הם כבר לא עובדים שם והפצצה המתקתקת התפוצצה ולמזל הסטטיסטיקה הם כבר לא רשומים כעובדים.
רופאים ומרופאים עקב עשרות הידבקויות מ איידס ועד שחמת הכבד .
וזה קיים בכל אתר ואתר תחת כל גג רענן במפעל וליד כל ארובה נשאת
מרפאל דרך פרוטרום עכו תעש ועד מכתשים ואפילו בתי זיקוק וכרמל אולפינים ואינטל וטבע .
בשום מקום לא נרשמים מתים נפקדים
והם לא נכנסים לרשימה הממלכתית של הביטוח הלאומי ומשרד העבודה
כי הם כבר לא שם הן מחוסר דיווח או דיווח מגמתי ולקוי (אף אחד לא בדק ולא בודק)
וגם מפעל פשט רגל,העביר ידיים בקשרי הון שלטון ושוב -עובדי קבלן לשעבר ובהווה,
מוות בפנסיה מוקדמת , הסכמי פשרה,ועוד אלפי קומבינות למקום העבודה רק שלא יירשם שמהעבודה כאן המוות
פשט בגופך .
ציטוט עצוב עד דמעות :
"בישראל מפרסם המוסד לבטיחות וגיהות נתונים שנתיים על הנפגעים בתאונות עבודה שקיבלו דמי פגיעה, ימי העבודה שאבדו למשק ומספר ההרוגים. בשנת 2007 מספר ההרוגים היה 51 (נתוני 2007 אינם סופיים) לעומת 61 ב-2006 ו-104 ב-1997. מספר ההרוגים אינו כולל נפגעי תאונות דרכים בדרך לעבודה, או אלו שמתו ממחלות מקצוע (לי לא ברור מה זה) כך שיש ירידה במספר ההרוגים, לפחות משהו אחד טוב.
מספר האנשים שקיבלו דמי פגיעה הוא 67000 ב-2007, כאן נכללים רק אלו שנעדרו מעבודה מעל ל-9 ימים, ובשנת 2005 הועלה מספר הימים ל-12. עד 2002 התקופה המרבית לתשלום דמי פגיעה היה 182, ומאז 91 ימים. "
סוף ציטוט
ועוד -הראש היהודי ממציא לנו פטנטים
דמי פגיעה מעבודה =הצחקתם את הרשויות
זה כמעט לא ניתן למי שבאמת חלה .
שנים לוקח לביטוח לאומי להודות בפגיעה ולנכות
ועשרות אלפי אנשים עדיין בחיים עם מוות אטי המזדחל עליהם ואינם מוכרים כנפגעי עבודה בגלל סירוב המדינה להכיר אלא לאחר מאבק ארוך יקר מתיש שהרבה או מתים בדרך או מוותרים.
נזק כלכלי כמעט לא קיים מעובדי הקבלן כי על כל מת נפקד קבלן יש שניים במקומו אבל בכל זאת למאושרים הנספרים אין גם ערך חברתי בשביתה הם מאיימים על הסדר כלכלי חברתי אבל בתאונת עבודה הם סתם בני אדם
ציטוט:
"כמובן שמספר ההרוגים הוא המספר המשמעותי ביותר אבל לאלו שמתעניינים אך ורק בנזק הכלכלי נמצא שימי העבודה שאבדו למשק כתוצאה מתאונות ב-2007 היה 2,291,149 ימים, מספר דומה היה גם בשנים הקודמות. התשלומים הסתכמו ב-שני מיליארד ושבע מאות חמישים מיליון בקירוב. בכל זאת הכתיבה בנושא מצומצמת עד אימה. לעומת זאת כאשר ימי עבודה שאובדים למשק עקב שביתות מגיע למספרים דומים יש צעקות עד השמיים על הריסת המשק הישראלי. כך כאשר ימי השביתה שאבדו למשק ב-2003 היה 2,752,159 הצעות חוק לרוב תבעו להחליש את כוחם של העובדים לפתוח בשביתה, ביניהן הצעת החוק של השרה לענייני חגיגות השישים. אבל שביתות זה משהו שפוגע בכלכלה ותאונות עבודה זה סתם פוגע בבני אדם, בעיקר באלו, שמשום מה, עובדים בעבודות הקשות והמסוכנות ביותר בדרך כלל גם בשכר נמוך, אז למה באמת להתעניין בהם. "סוף ציטוט
חבל על דאבדין ולא משתכחין
האסון בו נשרפו למוות לפחות 55 עובדים – רובן נשים שעבדו בקומה השלישית של מפעל לייצור מזרונים באזור התעשייה של קזבלנקה מרוקו
לינק
http://www.eitb24.com/noticia/en/B24_96153
מעלה זכרון מצמרר של המוות הנורא של 148 נשים במפעל טקסטיל בניו יורק בשנת 1911
http://en.wikipedia.org/wiki/Triangle_Shirtwaist_Factory_fire
אז הביאה התגובה של תנועת העבודה הבינלאומית להפיכת ה-8 במרץ ליום האשה הבינלאומי לציון הצורך להגן על זכויות נשים עובדות.
במאה השנים שעברו מאז שכחה האנושות הרבה מידעה.
בישראל פשוט לא מציינים את היום החשוב הזה.
ענף הבנין שהוא המסוכן ביותר מבחינת תאונות קטלניות הופקר בשנים האחרונות לעבודה של ח'אפרים – אין פיקוח, אין הסתדרות, אין הקפדה על בטיחות.
בעמותת מען התחלנו בתקופה האחרונה להכין פעולה בנושא זה. לא עלה בידינו לארגן אירוע לציון ה-28 באפריל השנה אך אנו חושבים להפוך יום זה לאירוע שנתי חשוב שבו ניתן ציון וסוג של הכרה לקורבנות של התאונות למשפחותיהם וניצור מסורת של חינוך עובדים לדאגה לבטיחות.
ידוע שעובדי בריאות מתמודדים עם קשיים רבים" קושי מול משפחות, שרוצות את כהטוב, קושי לבצע אלפי משימות שנועדו יותר מהכל להגנה משפטית ובכך מובעות מלהגיע בזמן אמת לחולה ( תקציב), מה שפחות ידוע שאחיות וצצות בריאות חשוף לחומרים מסוכנים, החל בגורמים מזהמים וכלה בחומרים תרופתיים מזירים כגון: חומרים פולטי קרינה, חומרים כמותרפייים, חומרים ציטוטקסיים. טרם נעשה מחקר רחב בו נמדד אחוז אוכלוסית עובדי הבריאות ביחסם לאוכלוסיה בשיעור הימצצאות מחלות ממיאורות.
מומלץ לכנות יום זה כ"יום הבינלאומי לחוסן ובטחון העובד"
כאשר המעסיקים יתייחסו לעובדיהם כמשאב עיקרי בארגונם, ידאגו ויקשיבו להערותיהם/הארותיהם וישתפו אותם
ב"רזי המקצוע" יתנו להם הרגשה של שייכות, מעורבות ואכפתיות (ולא חוסר וודאות ניכור והתעלמות מ"קיומם")
רוב הסיכויים שהנתונים בדבר העדרות עקב תאונות עבודה/מחלה יצומצמו.
לעניות דעתי, כאשר עובד מרגיש שייך, מעורב ומוערך הוא יותר יעיל ואפקטיבי בתפקידו.
התנאים הקשים, המאמץ העצום, וכמובן הסבל של פועלים שנפגעים בתאונות – כל אלה אינם נושאים שמישהו כאן בארץ חושב אותם כראויים לתשומת לב. לכן לא מתייחסים אליהם. לא העיתונות הכתובה ובוודאי לא זו המשודרת. וכמובן גם לא הפוליטיקאים שלנו שדואגים רק לעצמם ואינם מייצגים איש ואינם מייצגים שום רעיון או עמדה. למצב הזה יש כתובת והיא ממשלת ישראל, וכמובן גם האופוזיציה (יש כזו?) ובתוך הממשלה באופן ישיר וענייני אחראי לכך השר מר אלי ישי שכשר התמ"ת גם ענייני העבודה (שפעם באיזו תקופה עתיקה היה להם משרד מיוחד וחקיקה שנהגו לפעול על פיה). אין סיבה להניח לו להתחמק מאחריותו, או במדויק יותר למחדל שהוא אחראי לו. ותודה על המאמר החשוב בנושא שנוהגים להתעלם ממנו.
http://www.pbs.org/wgbh/pages/frontline/mcwane
במדינת ישראל 2 סוגי עובדים, כמו ברכבת ישראל, עובדים סוג א (קבועים) עובדים סוג ת (על חוזה שנתי?)
האם למצב זה פיללנו? כמה אפשר להתעלל, להתאכזר ולזלזל בעובד?
הכתבה בעיקרון של איינאו פרדה סנבטו שמערכת "יומן" מנעה ממנו מלעשות את הכתבה בטיעון שהוא לא בשיל עדיין כתבה ליומן . רק קיבלת את הקרדיט של תחקירן