על חלוקת ההכנסה הלאומית, דו"ח מרכז אדוה

איציק ספורטא

אתמול פרסם מרכז אדווה דו"ח העוסק בחלוקת עוגת ההכנסה הלאומית בין עובדים למעסיקים. חשיבות הדו"ח אינה מוטלת בספק, כיון שיש בו חיבור בין נושאים שרבים מנסים להתעלם מהם, בעיקר אלו העוסקים בכלכלה. הפרסום עוסק בפרוט גם בשכר ופערי שכר, אחד הגורמים המרכזיים לעליה באי השוויון וצמיחת מעמד העובדים העניים.

כיון שאתמול דיברו בדו"ח הן באמצעי התקשורת האלקטרוניים והן הכתובים (YNET, בהארץ), מצאתי לנכון להתייחס למספר נתונים שנכתב עליהם מעט או בכלל לא. במגזר העסקי, למשל, חלקם של השכירים קטן מאשר בממוצע הכללי, 57% לעומת 61% באותו מגזר בשנת 2000, ו-62% בהכנסה הלאומית הכוללת. נתון מעניין נוסף עוסק בתמורה ליחידת תוצר, בעוד ישנה עליה מתונה בשכר לשכר עבודה, התמורה ליחידת תוצר נמוכה משמעותית מזו שהייתה בשנת 2000, מעל ל-6%. בשנת 2007 ישנה עליה מסוימת בתמורה לעומת השנה הקודמת, כ-2.5%.

נתון נוסף שמוזכר גם בעיתונות מתייחס להתפלגות השכר במשק. בדרך כלל מדברים על השכר הממוצע, אבל במקום שבו אי השוויון גדול חשוב לחזור ולהזכיר את השכר החציוני שבישראל הוא 5273 שקל לחודש עליה של 5 שקלים לעומת 2005. חצי מהאוכלוסיה משתכר שכר הנמוך מהשכר הנמוך הזה. כאשר בודקים שכר בענפים השונים מוצאים שרק בתעשייה ירד מספרם של אלו המשתכרים שכר נמוך (חצי משהכר הממוצע) מ-34.4% ל-24.7%. ביתר הענפים שיעור אלו המשתכרים שכר נמוך ירד מעט, במסחר ושירותי אוכל, בנקאות ושירותי עסקיים, ובשירותים ציבוריים, ועלה בחשמל, בינוי ומים, שירותים אחרים ותחבורה. בתחבורה העלייה משמעותית מ-24.1% ל-31.4%, ושיעורם של אלו שמקבלים עד השכר הממוצע עלה מ-56% ל-67.5%, נחשו למה? סביר שזו תוצאתה של ההפרטה המסיבית בתחום הזה.

במקומות בהם אני מסתובב רבים המתלוננים ששכרם נמוך, כאשר דנים במהו השכר הראוי מדברים על משהו כמו 30000 שקל לחודש. אני טוען שמעטים בארץ מקבלים שכר כזה ושכר פרופסורים ודומיהם אינו יכול להיות מנותק מהשכר במשק בכלל. והנה מגלה לנו, ולא בפעם הראשונה, הדו"ח שהשכר ברף התחתון של המאיון העליון (1% מן השכירים) הוא כ-32000 שקל. זכורה גם המפלגה שקראה לעצמה שינוי שטענה שהיא מייצגת את המעמד הבינוני ולדעת אחד מראשיה, פורז, המעמד הזה כולל את אלו ששכרם כשכרם של חברי כנסת. כמובן שהבדלים לאומיים, מגדריים ואתניים קיימים לרוב. כאשר מדובר בשכר גבוה מיוצגות הקבוצות הללו בחסר לעומת ייצוגם הגבוה בין מקבלי ומקבלות השכר הנמוך.  

הייתי יכול להמשיך ולהתייחס לנתונים נוספים, בעיקר, לפרק העוסק במועסקות והמועסקים החדשים, אבל כרגיל קצרה היריעה ועל המתעניינות והמתעניינים לעין בפרסום עצמו.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דוד

    העובדים מרוויחים את מה שהם עושים, וכיון שכיום הם מתחרים בשוק גלובאלי, התפוקה שלהם נמדדת באופן גלובאלי לרעתם. אם היו עובדים בממשלה התפוקה שלהם הייתה אותו דבר אבל הממשלה הייתה מעלימה את זה דרך תוספות שונות. את הפער בין התפוקה הממשית לשכר הממשלה הייתה מכסה בגרעונות עד שהייתה קורסת. כיום ברור לכולם מה התפוקה הממשית של העובדים הללו כולל לעובדים עצמם. זה כוחו של השוק שמגלה את האמת של המצב. העובדים משתכרים מעט כיון שהתפוקה שלהם נמוכה. דרך אגב גם התפוקה על ההון נמוכה לעומת חברות בחוץ לארץ, ולכן לא מעט אנשי עסקים בחרו לצאת החוצה לעולם כדי להעלות את התפוקה על ההון. זה מה שעשו זיסר, ותשובה ולבייב.

    הדרך היחידה להעלות את שכרם נמצאת בהשקעה בהון, הון פיזי והון אנושי שיגדיל את הפרודקטיביות של העובד. השקעה שיכולה להתבצע דרך הממשלה או דרך האזרח הפרטי. בשביל כך הממשלה צריכה לפנות משאבים או בשביל השקעה שלה או כדי להוריד מיסים (מיסים ישירים כמו מס הכנסה ומיסים עקיפים כמו מע"מ ומכסים) שיעלו את כמות ההון של העובד ויאפשרו לו להשקיע בעצמו ובילדיו.

    ההון הפנוי היחיד כיום נמצא במשרד הביטחון ובתקציבי העברה לאנשים בגיל העבודה – חרדים וערבים. עובדי משרד הביטחון מקבלים שכר הגבוה בהרבה מהמשק- בשביל 20 שנות עבודה הם מקבלים שכר של ארבעים שנות עבודה. הדבר גם כובל את ידיו של צה"ל שהחלק הגדול מתקציבו מופנה לשכר ופנסיות במקום להצטיידות והתחדשות, וגם במדינה שפער שכר אדיר שכזה קיים בה. הדרך היחידה לסיים את זה תהיה להפסיק את צבא חובה וכך להבהיר לצבא את העלות האמיתית למשק של 3 שנים שירות, ולהעלות את גיל הפרישה מהצבא ב10-15 שנים לפחות.

    פירוק צבא החובה ישחרר את הציבור החרדי מעול הישיבות ויאפשר לו ללכת לעבוד. כך ניתן יהיה להוריד את משטר הקיצבאות לטובת השקעה בהון האנושי של העובדים לטובת כולנו.

    http://www.capitalism.co.il/wordpress-he/?p=443

  2. שור

    לפי נתוני הדוח של אדווה דווקא לאחר הרפורמות של נתניהו נעצרה הירידה בחלקם של השכירים בהכנסה הלאומית,
    למה זה קרה ?
    כי חל גידול מובהק הן בכמות העובדים במשק והן בשכר הממוצע, ולכן נפח השכר גדל באופן חד בשנים האחרונות במקביל לגידול החד יחסית בהכנסה הלאומית.

    ואכן, גם במדינות בהן חלקם של השכירים בהכנסה הלאומית הוא גבוה (סקנדינביה), נעשו רפורמות דומות –
    הפחתת מיסים.
    מעבר מגרעונות לעודף תקציבי.
    הקטנת החוב הלאומי ביחס לתוצר.
    הפרטות בהיקף של עשרות מיליארדי דולר.
    רפורמות להגברת התחרותיות בענפי הכלכלה.
    הגמשת שוק העבודה (שוק העבודה מהגמישים בעולם הוא בדנמרק, וגם השיוויון החברתי הגבוה ביותר)ץ.

    למרות הדיעה הרווחת בקרב הפופוליסטים למינהם,
    כל הרפורמות הללו מביאות להגדלת הפרמייה לשכר, והקטנת הפרמייה להון.

    שור

  3. יוחאי

    עצוב להיווכח שרק מעטים מגיבים. זה נושא חשוב מאד ובעל עדיפות עליונה. ממשלת ישראל, בהסכמת האופוזיציה, מנהלת מדיניות מכוונת של הגדלת פערי ההכנסות ועידוד המגמה הזו. במקביל לניתוח הזה, שכפי שמעיד עליו הכותב הינו חלקי בלבד, יש לתאר ולהציג מי הם הנהנים העיקריים מתקציב המדינה וממדיניות המיסים. ואז תתקבל תמונה במלוא חומרתה ומדיניות יצירת הפערים ועידודה – תופיעה לפנינו במלוא החומרה והכיעור. שאלה לא פחות חשובה, וקשה מאד לראות לה פתרון – במציאות הפוליטית שלנו – שהיא יותר וירטואלית מאשר אמיתית, אילו צעדים מעשיים ניתן לנקוט על מנת לצמצם ולהפחית את נזקי המדיניות המכוונת הזו? והאם יש בכלל סיכוי לצעדים שכאלה במצב שבו הנבחרים שבכנסת ובממשלה – מתנכרים לאזרחיה.

  4. סלי ארקדש

    שלום רב,
    כחלק מהעשייה של עמותת קדמה למען שיוויון בחינוך ועידוד צעירים וצעירות תושבי השכונות ללימודים גבוהים, מקיימת העמותה במסגרת פרוייקט "גשר לאוניברסיטה" קורס הכנה לבחינת הפסיכומטרי שתחול באוקטובר עבור צעירים וצעירות תושבי השכונות בירושלים. הקורס יפתח באמצע חודש מאי, הוא יועבר על ידי מדריך מנוסה מאחד מבתי הספר הגדולים (שכרגע אמנע מלהזכיר את שמו ) ועלותו 500 ש"ח בלבד. הצעירים ידרשו במתן שעתיים שבועיות של התנדבות בקהילה כתרומה וכן בסדנא חברתית אחת לחודש.
    במסגרת ניסיונותי להגיע לכמות גדולה ככל האפשר של צעירים תושבי העיר ירושלים שיכולים להיות מעוניינים בקורס כזה, אני פונה לקוראי וכותבי האתר ומבקשת ממי שיכול שיפיץ את הבשורה ואת מספר הטלפון או המייל שלי לשאלות ובירורים. אני באופן אישי מרכזת את הקורס ומלווה את המשתתפים בכל מה שהם זקוקים לו במהלכו.
    סלי: 0528381986
    sellyarkadash@hotmail.com
    תודה רבה ואני אשמח אם הודעה זו תזכה להתייחסות

  5. ג. אביבי

    אם 50% מהאוכלוסייה משתכרים פחות מ5,270 ש"ח לחודש וזה המצב כבר שנתיים כאשר מחירי המצרכים הבסיסיים עלו באותה תקופה בכ5% – 7%, המשמעות היא מדיניות ממשלתית של סחיטת העניים ככל האפשר. מחצית מאוכלוסיית ישראל – זאת הענייה – נעשית ענייה יותר משנה לשנה.
    מה תפקידה של התשקורת הלבנבנה בתהליך היזום והשיטתי הזה? הם מדברים על הממוצע הכללי של השכר במשק שנשאר בערך קבוע (בסביבות 7,500 ש"ח\חודש) ומידי פעם מראה סימני "כמעט" עלייה. הם רק לא טורחים לספר לקוראים/מאזינים שהממוצע לא ירד (ואפילו עולה בכמה שקלים מידי כמה שנים) הודות לכך שהאחוזונים העליונים מושכים יותר לכיסם ע"ח העשירונים הנמוכים. "בינינו" אומרים מחוללי התשקורת הזאת בקריצה אחד לשני "לא אותנו דופקים אלא בעיקר את השחורים".
    זכור לי שלפני יותר משנה הוזמנה ח"כ יחימוביץ לתוכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ-10. המראיינים הציגו ליחימוביץ מצגת "מוחצת" המראה שבקונצרן טכסטיל מסוים, השכר הממוצע הוא מעל 6,000 ש"ח לחודש (איזה ביג-דיל) – ועל כן אל לפועלי הטכסטיל להלין על עושק וקיפוח בשכרם. הם לא טרחו לציין שלממוצע הזה לא מגיעים כ80% מהעובדים בקונצרן (החציון שם נמוך משמעותית מזה הארצי) והוא מושג בזכות משכורות הבכירים העולות בסדר גודל על הסכום הנ"ל. ל"גאונינו" ala לונדון/קירשנבאום מוסיפים מידי פעם דברי "פרשננו" מסוג נ.שטרסלר, שמספר כמה המהלך העושק הזה הוא גאוני וב"עתיד" לכולנו יהיה טוב יותר בזכותו. וכך פועלת התשקורת הישראלית כמכבסת ענק לשטיפת מוחות הציבור לשרות בעלי ההון.

  6. נתן שקרצ'י

    דוד,
    העובדים מתחרים בשוק גלובלי? במי מתחרה המנקה? והשומר? והמטפלת של הקשיש? והמוכרת בחנות? ומנקי הרחובות? הרי מגזר השירותים הוא הגדול ביותר, ואני לא מבין במי הם מתחרים.
    לגבי המגזר התעשייתי, אתה מתכוון שפועלי הטקסטיל צריכים לקבל 200 ש"ח בחודש, כדי להתחרות בירדנים וסינים? נעשתה תכנית חשיפה לייבוא, שהרסה את המפעלים הללו, אבל בלי הכנה לאנשים שעבדו במשך שנים, ופתאום הם מובטלים.
    בממשלה, חסידי הכלכלה החופשית באוצר, הפכו את העובדי קבלן לשיטת על, והממשלה גונבת מהעובדים ומתעלמת מהחוקים.

    לגבי אנשי העסקים שיוצאים לחו"ל- הרי הקיצוצים של ביבי היו כדי להפנות יותר מקורות למגזר העסקי, כנראה כדי שיוכלו להשקיע ברומניה ווייטנאם, ולבנות קניונים וקזינואים. בתמורה נפגעו השירותים הציבוריים.

    תסביר לאוצר שהדרך להעלאת שכר היא בהשקעה, ולא בקיצוצים. שהיא לא צריכה להוריד מיסים, אלא להעלות אותם, ובמיוחד על השכבה העשירה מאוד, מה שיצמצם את הפערים בדוחוחת הבאים של אדוה. אותם אנשים נהנים יותר ממני וממך מהשירותים הציבוריים והתשתיות של המדינה, ולכן מן הראוי שישלמו מס בהתאם.

    לגבי החרדים והערבים, אפילו האוצר יותר מתקדם ממך. הוא מבין, שמשפחות מרובות ילדים, שייצאו לעבוד ברמות השגר הנמוכות לפחות בהתחלה, לא ייצאו לעבוד בגלל מחסור בטיפול לילדים, ובגלל מחסור בהכשרה מקצועית. לזה אני מתכוון שאני אומר שהדרך להעלאת שכר היא בהשקעה של מדינה, ובמיסוי גבוה על בעלי ההון.

    שור,
    אתה היית יכול לככב במינסטריון האמת של אורוול או בפראבדה. כל הטוב בא מביבי, והרע חס וחלילה.
    לפני כמה זמן כתבת שהוא נבחר לשר האוצר הטוב ביותר של ישראל. מעניין, זה שמוכר את הנכסים של המדינה, הוא יותר טוב ממי שייצר אותם מלכתחילה. ואגב, ביבי לא המציא כלום, זה התחיל ב-1985 עוד כשהוא היה שגריר. הוא אולי לא התבייש לעמוד מאחורי האג'נדה הניאוליברלית, בעוד שהקודמים התביישו.

    נערי האוצר הזהירו מעליית שכר המינימום, שבגללו ייאבדו מקומות עבודה. לעומת זאת נוצרו מקומות עבודה.

    ואגב, בעיני נתוני האבטלה ויצירת מקומות העבודה הם שקריים. קח את הדלת המסתובבת של עבודת הקבלן, שכל 8 חודשים פולטת אותך לשוק, ומכניסה חדש, רק כדי לפלוט אותו אחרי 8 חודשים ולקלוט חדש וכן הלאה.

    הנה איפה חל הגידול הכי מהיר בשוק העבודה הרבעון הקודם לפי נתוני בנק ישראל מתוך הדוח לתקופה שבין יולי לדצמבר עמ' 5-
    " ואולם, מנתוני הרביע השלישי, רואים כי מספר המועסקים גדל בעיקר בשירותים הציבוריים, בעוד שבמגזר העסקי הייתה עלייה מתונה בלבד. מלבד זאת, נבע עיקר הגידול של מספר המועסקים מעלייה במספר המשרות החלקיות, כך שמשקלן בסך התעסוקה גדל. עליית התעסוקה ברביע השלישי התרכזה כאמור בשירותים הציבוריים, תוספת של 26 אלף עובדים, כ-3.3% מכלל המועסקים במגזר זה, שתרמה לירידת שיעור האבטלה".

    אגב, זה היה המצב מאז שביבי היה שר האוצר, כי למרות שהוא הכריז שהשמן צריך דיאטה, מס' העובדים הציבוריים רק עלה, יותר מבמגזר העיסקי. רק שיוצאים עובדים עם כל התנאים, ונכנסים עובדי קבלן…

    ואגב, גם יצירת מקומות העבודה הנוספים, בתקופת ביבי ולאחריה, לא קשורה לרפורמות שלו. היא קשורה יותר לרגיעה הביטחונית היחסית, שהחזירה הרבה עבודות בתחום האירוח (בזכות חזרת התיירות הזרה), או בגלל שכולנו רכבנו על גל של צמיחה מזוייפת, שנבעה מאשראי זול באמריקה, ובועות למיניהן. הרי פקיעת הבועה הקודמת(דוטקום) בצירוף אינתיפאדת אל אקצה, הם שגרמו למשבר הכלכלי של ישראל ב-2002. לא הגידול בקצבאות ההעברה כפי שטען ביבי.

    ודעו לכם, שמספר מקבלי דמי האבטלה, ירד לרבע מהמובטלים. הרבה בזכות הביבי. בדנמרק, דמי אבטלה הם נדיבים, וישנה השקעה מסיבית בהכשרה מקצועית… בדיוק ההפך מפה.

    דוח בנק ישראל-
    http://www.bankisrael.gov.il/develheb/develheb120/develheb.pdf

    ואגב, תקראו את הדוח. אם התחלקות ההכנסות הייתה נשארת כמו שהייתה בשנת 2003 (ביבי שר האוצר), היה עוד 23 מיליארד שקל לעובדים, שהם עוד 8017 ש"ח לשנה, 670 ש"ח לחודש, ל-2.9 מיליון מועסקים. הסכום שהעובדים הפסידו, נותר בכיסי המעסיקים.
    ועוד עושים עבורם רפורמות במס, כאילו חלקם אינו גדול ממילא…

    ולא הזכרתי את סובסידיות הענק שמקבל פה המגזר העסקי כדי לייצר מקומות עבודה…

  7. דוד

    מאד פשוט. עובדי מגזר השירותים תלויים בהכנסתם במגזר היצרני הכולל. לא בגלל שהמגזר השירותים לא מייצר אלא בגלל שאופי הייצור שלו תלוי בעניין של אנשים אחרים בשירות שהוא נותן להם. ההבדל בין מגזר השירותים למגזרי התעשייה והחקלאות שהשוק במגזר השירותים הוא תמיד מקומי. מוכר פיצה בטייואן לא יוכל להחליף מוכר פיצה בפיצריה בשכונה. כיון שכך נזקק מגזר השירותים להתאים את שכרו ליכולת של האנשים המקומיים לשלם אותה. אם דרישות השכר של מגזר השירותים יהיו גבוהות מידי, יצמצמו הצרכנים את הצריכה שלהם בהתאם. אבל כפי שניתן לשים לב גבוהות בהתאם להכנסה הכללית באוכלוסיה. כלומר אם ההכנסה הכללית באוכלוסיה גבוהה יוכלו עובדי מגזר השירותים לדרוש יותר על עבודתם ויקבלו אותו. עובד בחנות פיצה במרכז תל אביב יכול לדרוש מחיר גבוה יותר לפיצה ולקבל שכר גבוה יותר בגלל רמת ההכנסות הגבוה בתל אביב, ואילו מוכר פיצה בדימונה יאלץ להסתפק במחיר נמוך יותר ובשכר נמוך יותר, פשוט, כי אנשים בדימונה עניים יותר באופן יחסי. מבחינה זו אין הבדל בין עובדי הקבלן למוכרי פיצה. אלו ואלו נאלצים להתמודד עם שוק עני וחלש.

    כלומר, השוני ברמת הפרודקטיביות הכללית של המשק משפיע על כלל הגורמים של המשק. ממשלה במדינה ענייה תהיה ענייה יותר מממשלה במדינה עשירה אפילו אם תנסה לסחוט את האוכלוסיה יותר מהממשלה במדינה עשירה. מאחורי הממשלה במדינה עשירה עומד משק חזק ויציב, מאחורי הממשלה במדינה ענייה עומד משק מנוון ופרמיטיבי. יציאת אנשי עסקים לחוץ לארץ היא שולית ביחס לעליה הכללית ברמת ההשקעה במשק. מאז 2003 עלתה ההשקעה במשק בעשרות אחוזים.

    בקשר לחרדים אנו נמצאים בבעיית הביצה והתרנגולת. החרדים חסרים הכשרה מקצועית ולכן לא יוצאים לעבוד. ובגלל שהם לא יוצאים לעבוד הם חסרים הכשרה מקצועית. נדרש לפיכך לשבור את המעגל ולהוציא את החרדים לעבוד כדי שיתחילו להשיג הכשרה מקצועית. עם האוכל יבוא התאבון ותוכיח הקרייה האקדמית בקריית אונו.