על הון ושלטון ופוסט מודרניזם, על שוד הבכירים והכלכלה של הרעב

יוסי דהאן

בראיון מלא הסתירות והמעניין של גידי וייץ עם עו"ד יעקב ויינרוט, יש כמה קטעים קומיים כמו קטע הפתיחה בו מסופר על המלצתו של ויינרוט לנתניהו לקרוא את "הקפיטל" של מארקס, כמו גם הכרזתו של ויינרוט כי נתניהו, אידיאולוג ירוד ופשטני של הקפיטליזם בנוסחו הוולגרי ביותר , אינו אלא "גאון". (ויינרוט גם מזהיר מפני קריאה בספרו של הפילוסוף הליברטריאני הימני רוברט נוזיק. דווקא מומלץ מאד לקריאה, רק שתהיה ביקורתית), אבל הראיון, שבו תאצ`ריזם ופוסט מודרניזם הם שניים מצירי הרשע, מציג ניתוח מעניין של החברה הישראלית הכולל כמה דברי ביקורת חריפים ומאירי עיניים, כך למשל:

" היום, כשבאים ומתייחסים – בעצם לא מתייחסים – למיליון בני אדם שלא היו מסוגלים לעשות את הסדר, אתה שואל את עצמך: הכיצד הדבר הזה לא מקים צעקה גדולה ומרה? איך הדבר הזה לא מהווה נורת אזהרה שצריכה להחריד את כולם? התשובה פשוטה. כי מה שהעולם הפוסט-מודרניסטי, והתאצ`ריזם שנוהג בישראל, אומר לאנשים הללו הוא אחד מהשניים: אתם אשמים במצבכם, אתם למעשה פרזיטים שלא רוצים לעזור לעצמכם, או שזו נכות שנגזרה עליכם. זה הרי היחס האמיתי, זה מבטא את האפתיה הגדולה. כי האנשים האלה עומדים לרועץ למי שבאמת רוצה להיות מופעל על ידי הדיוניסוס הזה. תראה כיצד הפך התאצ`ריזם להיות בן בית לגיטימי אצל ימין ושמאל כאחד. תאצ`ריזם אינו תפיסת שוק חופשי כמכשיר המשועבד לקידום ערכים חברתיים ראשוניים שהוא משני להם. תאצ`ריזם הוא שעבוד של כל הערכים האחרים לשוק החופשי".

ואיך התאצ`ריזם מכרסם בנו, איפה הוא בא לידי ביטוי?

"ישראל היא מקום שמפריט עצמו לדעת, בכל דבר ועניין. הפרטה היא מלת הקסם. הכל עומד למכירה, לרבות החינוך, בתי סוהר, שירותי רפואה וכל מה שהאנושות בעידן המודרנה הפקידה בידי המדינה והריבון. גם את האוניברסיטאות רוצים להפריט, כי מה לעזאזל צריך ללמוד אשורית עתיקה וספרות?! תיכנס היום לאוניברסיטאות ותראה את העליבות שבה שרויים מדעי הרוח. תראה כיצד הוסרה העטרה מהפילוסופיה ומההיסטוריה כענפים מרכזיים בהוויית הדעת. איך תרבות הניהול ומה שנגזר ממנה מתחילה להתפשט כמו תא ממאיר המחסל לאט לאט את כל התאים האחרים ותיווכח לדעת עד כמה נקלה הפונקציונליזם הפושט בחיינו. שהרי, מלבד ניהול יעיל, מה יש לעשות בחברה שהתפרקה מכל דבר אחר?

" הטענה שלי היא שאין יחסי הון-שלטון, כי יחסי הון-שלטון, כפי שהם מוגדרים על ידי משפטנים, זו הגדרה גסה ופשטנית. היא מניחה שני מרחבים שונים זה מזה, שנעים זה לקראת זה ונפגשים במקומות שהחיבור ביניהם הוא חיבור שלילי, לפי אינטרפרטציה אחת, ואם תשאל את עו"ד רם כספי הוא יגיד לך שזה חיבור חיובי. הגישה הזאת היא גישה פשטנית ולא נכונה. אין יותר שלטון. ההון הוא השלטון. ההון שולט בכל מרחבי ההוויה, הוא זורם בתוך כל הנימים הנסתרים של החברה".

" למה השבר שאתה מתאר לא הוביל להתקוממות עד כה?

"הפוסט-מודרניזם הוא רוצח שקט. הוא מאכל כל דבר אחר בלי ייסורים. הוא מעניק לך סיפוקים מידיים, עולם דיוניסי הדוניסטי. הוא מבטיח לך עלייה מתמדת ברמת החיים, הוא מציב לך את אשליית ההזדמנות השווה שלפיה כל אחד יכול להשתתף בחגיגת הממון. מה מבקש ממך האל הדיוניסי? הוא לא מבקש ממך כלום מלבד נשמתך, נפשך. הוא הקול המצייץ של השטן".

ראיון נוסף מעניין שנערך ב"דה מארקר" עם פרופ` אוריאל פרוקצ`יה, ממנסחיו של חוק החברות החדש, על שחיתות שכר הבכירים בתאגידים כלכליים.

"חלפו שנתיים מאז הסערה סביב שכר המנהלים בבנקים. האם ראית התפתחויות חיוביות בתחום זה?

"לא. אני רואה רק הרעה. ב-2007 התחלנו לראות גם הפסדים בתוצאות הכספיות של החברות, ולא רק רווחים. חלק מההפסדים נובעים ממדיניות וטעויות שנעשו קודם. בנק הפועלים הוא דוגמה חזקה להרעה בתוצאות בגלל טעויות שנעשו בעבר בהשקעה במכשירים פיננסיים, אבל כל מערכת הבנקאות הראתה תוצאות פחות טובות. בלאומי אמנם חגגו, אבל הרווח שלהם גם ירד. ועוד לא ראינו את הסוף. תוצאות המשבר העולמי יתבררו רק ב-2008 או ב-2009 ולכן זה מחריף את הביקורת. ברור שהבונוסים וההטבות האדירות שניתנו בזמנו למנהלים לא היו מוצדקים ואין כל סיבה לתת הטבות עכשיו".

אתה חושב שמנהלי הבנקים צריכים להחזיר בונוסים?

"אילו היתה שיטה אידיאלית היו דורשים מהם להחזיר בונוסים מהעבר. אבל כיום זהו ברז בכיוון אחד והם לא מחזירים כלום. אנחנו משלמים את הרווחים האלה של הבנקים. הריביות והעמלות גבוהות מדי. המשכורת בבנקים יותר מהוגנות, אבל למה מגיע למנהלים בונוס כשיש ירידה חדה ברווחיות? זה מראה שבעצם לא קיים קשר אמיתי בין שכר לביצועים, כפי שטוענים מחקרים".

אז מה אפשר לעשות?

"אני חוזר ואומר כמו תיבת נגינה שהתקלקלה: לא תהיה תרופה לפגע הרע הזה עד שיוגשו תביעות. השכר אמנם מאושר באופן מאוד מוקפד בגופים המוסמכים לאישור עסקות בחברה, אך זהו תנאי אחד בלבד. לפי החוק, התנאי השני הוא שעסקות יהיו לטובת החברה. אם הן אינן לטובת החברה, מדובר בהפרת אמונים של המאשר ושל המקבל. ראינו בעבר שהיו מהומות. אני מקווה שהשנה נראה יותר תביעות.

"עושקים את הציבור. זה כספו של הציבור ואין כל סיבה להטבות בסדר גודל כזה. אני לא פוריטני ולא הצעתי שישתכרו שכר נמוך, אך יש הבדל בין שכר גבוה לבין השכר האדיר שהם מקבלים. בחלק גדול מהמקרים השכר משתלם לבעלי השליטה עצמם. הם עצמם מקבלים את השכר ואין עליהם שום מגבלה. בשני המקרים התרופה של בעלי המניות היא להגיש תביעה נגזרת (תביעה של בעל מניות בשם החברה על עוול שנגרם לחברה)".

בעיתון "וושינגטון פוסט" מאמר מקיף מאד ומפורט על "כלכלת הרעב" על הסיבות והמשמעות של עליית מחירי המזון בעולם, למרות שלא חייבים להסכים עם הפתרון המוצע של מתן חירות מוחלטת לכוחות השוק לקבוע את מחירי המזון.

וב"גארדיאן" מאמר של Charlie Beckett, על מודל חדש של עיתונות. על פתיחת הליך ייצור התקשורת בכל שלבי ייצור לקהל הרחב. לדעת בקט הטכנולוגיות החדשות הופכות את האזרחים למקור מרכזי של יצירת מידע עיתונאי – קטעי וידאו שאפשר לצלם באפשרות טלפונים סללוריים, קטעי וידיאו ב YouTube, ובלוגים המשמשים מקור מידע וכלבי שמירה של התקשורת המסורתית. מכך נובע לדעתו שחופש העיתונות אינו צריך להיות מוגבל רק לעיתונאים שזה מקצועם, אלא הוא צריך לחול ולהגן גם על אזרחים המשתתפים ביצירת מידע ושיח ציבורי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שי נ.

    קראתי בעיון את הראיו במלואו, וניכר דבר אחד מרכזי – המחשבה של המרואיין אינה קוהרנטית כלל וניכר שהוא מגיב מהבטן בשיטת "גנבו לי, שדדו לי". האיש אינו מבין מה זה פוסט-מודרניזם (כמו הרבה אחרים) ולוקח איזו אמרה עלומה של פוקו ומסיק ממנה לגבי הכל. הוא אומר "פוסט-מודרניזם" כאילו מדובר באיזה שאיפה, או איזו הכוונה, כך שמבחינתו ניאו-ליברליזם ותאצ'ריזם זה פוסט-מודרניזם. בקיצור, עוד קשקשן פסודו-אינטלקטואל.

  2. עוקצן

    לוינרוט יש תואר דוקטור במשפטים והשכלה רחבה בפילוסופיה והגות יהודית ועולמית. תהיה בטוח שהוא קרא את פוקו לאורך ולרוחב, ואולי אפילו כתב עליו.

  3. זהבית אורלב

    שלום
    אני קוראת קבוע את הפוסטים של האתר. אני עצמי כותבת בתפוז.
    כתבתי את הפוסט הבא בלי לקרא את שלכם…

    אני לא אניף את הדגל מתנת בנק הפועלים
    שתי הערות על המצב:
    1. נגד הקפיטליזם
    האם יכול להיות שהגענו לנקודת הזמן שבה העיתונות השלטת והנשלטת על ידי בעלי ההון לא יכולה יותר להתעלם מהנכתב בבלוגים, באתרי אינטרנט (למשל העוקץ), בפעילות של המכללה החברתית כלכלית, בטלוויזיה החברתית ועוד ולכן מפרסמת שפע רעיונות וכתבות נגד הקפיטליזם תוצרת ישראל? האם אזרחי מדינת ישראל מודעים היום יותר מבעבר לפגיעה הקשה באיכות החיים שלהם בעקבות המשטר הקיים היום בארץ ומתחילים לפעול נגדו?

    בסוף הראיון במוסף הארץ עם עו"ד יעקוב וינטרופ הוא אומר כי ביבי נתניהו הוא לא איש מושחת. "הוא אדם עם חסרונות. לאנשים גדולים יש חסרונות אין מה לעשות. ביבי במידה מסוימת הוא גאון. יש לו תכונות של עילוי". לקרא ולא להאמין. את הדברים אומר וינטרופ בסוף ראיון אחרי שהוא שולח לאורכו של כל הראיון אש וגיצים נגד המדיניות הכלכלית של משרד האוצר בשנים האחרונות שביבי נתנהיו היה המעצב והמייסד שלה. כל שרי האוצר שהגיעו אחרי ביבי הם ממשיכי דרכו נאמנה.
    וינטרופ הוא נגד מדיניות בסגנון תאצ'ר, נגד ההפרטות , בעד מרקס הקומוניסטי ומבכה את קריסת התנועה הקיבוצית.

    בידיעות אחרונות במדור של "פישביין בדרכים" כתבה גדולה על התארגנות עובדים במסגרות שתעגנה את זכויותיהם. במאמר מדובר על תנופה של הקמת ועדי עובדים. אני אישית הייתי לפני מס שבועות בהרצאה של המכללה החברתית כלכלית והיו שם שני נציגים של גוף ממשלתי שבוא ללמוד איך מקימים ועד עובדים בכדי לשמור על זכויותיהם במקום העבודה שלהם.

    בדה מרקר ראיון המשתרע על 3 עמודים עם פרופ' אוריאל פרוקצ'ה. אוריאל פרוקצ'ה יוצא נגד שכר המנהלים והבונוסים ומסביר באריכות כי "לא תהיה תרופה לפגע הרע הזה עד שיוגשו תביעות.. במקודם או במאוחר יבוא שופט אמיץ.עושקים את הציבור. זה כספו של הציבור ואין סיבה להטבות בסדר גודל זה. נגיד בנק ישראל אומר שלא כדאי לעצור את הצמיחה בישראל רק כדי לעזור לעניים בישראל. בכך ביטא השקפה אישית שבה גוברים שיקולי היעילות על הצדק לטובת החברה כולה. אחר יכול היה לוותר על אחוזי הצמיחה כדי שהפערים בחברה יצומצמו..".

    גיא גורלניק כותב על ההפרטה שבה קיבל עופר את מניותיה של חברת כימיקלים לישראל כמעט בחינם. רותי סיני ואחרים מגיבים על דו"ח השנתי שפרסם השבוע מרכז אדווה לחקר אי השוויון במדינת ישראל. כמו כן היו כותרות בנושא אי השוויון ברפואה בין מרכז הארץ לצפונה ודרומה.

    ——————————————————————————————————————————————
    2. בעד הקפיטליזם
    מנגד לשר האוצר יש תכניות חדשות עבור אזרחי מדינת ישראל
    בכדי לא לעצור את הצמיחה ובכך להעשיר עוד יותר את 20 המשפחות שהשתלטו על חלק גדול מהחברות המפורטות בארץ מכריז שר האוצר על תכנית לקיצוץ 6 מיליארד שקל בתקציב 2009. הקפיטליסט שלנו הוא מתוחכם ביותר. בכתבות שהופיעו בעיתונים מדובר על הטבות ל כ ו ל ם. בטבלאות מאירות עיניים מופיעים מסלולי הורדת המיסים. איזה יופי, אני אשלם פחות מס הכנסה, פחות מע"מ. ההכנסה הפנויה שתישאר למשפחה בישראל תהיה גדולה יותר וכך ירכשו מוצרים, שירותים וגלגלי הכלכלה הישראלית ידהרו לעבר צמיחה מדהימה. המציאות לא כזאת המעט שתקבל משפחה ישראלית בגין הורדת המיסים הוא כלום לעומת ההורדה במס החברות. שהוא הנתון הכי מפחיד- הורדת מס החברות מ-27% כיום ל-20%. הורדת מס החברות גרמה בשנים האחרונות לפער הענק בחברה הישראלית. רק מי שמגלגל סכומים ענקיים בתאגידים ובחברות ענק הרוויחו סכומים דמיוניים. הצמיחה במשק לא יצרה מקומות עבודה נוספים שהשכר הוא מעבר לשכר המינימום. העובדים לא קיבלו עליות שכר מפליגות. הורדת מס החברות גרמה לחסר ענק של מיליארדים בתקציב המדינה ובכדי לכסות אותו שר האוצר מקצץ בלי רחמים בכל משרדי הממשלה. המשוואה היא מאד פשוטה: הורדה במס החברות משמעותה פחות כסף לבריאות, לחינוך, לתשתיות ולרווחה.

    ושרי האריסון מבעלות השליטה בבנק הפועלים למרות השחיקה ברווחי הבנק בעקבות עסקאות כושלות שעשו מנהלי הבנק בארה"ב מחלקת בסוף השבוע לכל עם ישראל דגל ובברכה שמצורפת נכתב "בנק הפועלים גאה להעניק את דגל ישראל, כדי שנצבע את המדינה בכחול לבן ונחגוג עצמאות ביחד".
    ובכן, אני לא רוצה לחגוג את החג, "ביחד", עם דגלים מתנת בנק הפועלים אני רוצה ששר האוצר שלי ושל כולנו יעלה את מס החברות (או לפחות לא יוריד אותו) כך שלבנק הפועלים לא יהיה כסף לחלק דגלים בחינם אך לעומת זאת למדינה יהיה כסף לחינוך בריאות וכו.

    חג עצמאות שמח לכל אזרחי מדינת ישראל קפיטליסטים ומתנגדיהם!

  4. שלומי

    התייחסותו לנושא ההון (או השלטון), השחיתות, ההשכלה הגבוהה – מאירות עיניים. לא מקובל ולא אופייני ביחס לזה הנחשב "פרקליט צמרת".

  5. אבי

    שי, האם פו"מ יכולים לקבוע שערך כלשהו ראוי ורצוי (נגיד להפחית את שיעור העוני והפערים הכלכליים) יותר מערך אחר (נגיד להגדיל את שיעור העוני והפערים הכלכליים)? האם פו"מ יכול להצדיק מבחינה מוסרית מדוע ערך אחד טוב מהשני? ואם לא האם זה לא משרת את הקפיטליזם התאצ'ריסטי? משום שללא קביעת ערכים לחברה ולמדינה והשארת כוחות השוק על כנם נוצר מצב בו החזק שולט

  6. אבי

    לא הבנתי מה הקשר בין מחקרה הלא ברור של אווה אילוז לשאלת יכולת העדפת ערכים ע"י התיאוריה הפו"מ (נגיד העדפת ערך הפחתת שיעור העוני וצימצום הפערים הכלכליים כנגד ערך הגדלת שיעור העוני והרחבת הפערים הכלכליים). האם אתה טוען ששיעור העוני בארה"ב הוא קטן ומצטמצם כל הזמן בגלל שלקפיטליזם עפ"י אילוז יש אלמנטים רגשיים? הרי אתה יודע שהמצב בארה"ב הוא הפוך. האם התנאים של העובדים השתפרו או הורעו בעשור-שניים האחרונים? בכלל לאילוז בעיות גדולות במחקרה, היא לא מבדילה בין שיטות כלכליות-חברתיות שונות במערב (לדוגמה ס"ד ברוב מערב אירופה לעומת קפיטליזם ניאו-ליברלי במדינות האנגלו-סקסיות) והמערב כולו מתואר אצלה כקפיטליסטי והחמור מכל, היא לא מבדילה בין היחס לעובדים שונים עפ"י מיקומם התעסוקתי. כך, לדוגמה, יכול להיות שהיחס של הפירמה לעו"ד, רואה החשבון והמהנדס הוא מלא חמלה וניסיון לפתור את בעיותיהם הרגשיות (אם כי אני בספק בכך, אני מכיר מקרוב את היחס לכלכלנים), אך היחס לעובדים בדרגים הנמוכים יותר שונה לחלוטין ואדיש לצרכיהם הרגשיים.
    בקשר למאמר אודות ספרו של שביד, הרי הוא תוקף את היהדות החילונית הפו"מ שלא מסוגלת להעמיד ערך של סולידריות ואחריות חברתית. אני סבור שהוא צודק חלקית בלבד, החילוניות בהחלט מסוגלת להעמיד את הערך הנ"ל כערך ראוי לחברה צודקת, הפו"מ הוא שלא מסוגל לעשות זאת.

  7. יבחוש

    וכל תורה אחרת שיצאה מהר סיני של גילמן, היא שהוא ספקולטיבי לחלוטין, חסר קשר למציאות. הפוסט מודרניזם יהא מה שהחוקרים הפוסט מודרניסטים יושבי הקתדראות יחליטו. לא פחות ולא יותר. בשנות ה-70 הפוסט מודרניזם היה "נגד אימפריאליזם", אחרי אסון התאומים הפוסט מודרניזם היה "נגד אלימות", באינתיפדה השניה הפוסט מודרניזם היה "נגד לאומנות\ציונות". הוא יכול להיות גם "נגד פערים חברתיים", ובאותה מידה "נגד איגודים מקצועים" או "נגד סוציאליזם". אין לו מהות משלו. הוא אמורפי ומשתנה, כמובן עד שיש סכנה לאי-קבלת קביעות באוניברסיטה, ואז הוא הופך לנחרץ והחלטי. הפוסט מודרניזם הוא לא פונקציה.

  8. שי נ.

    אתה מתעקש לבוא לא נקי למאמרים הללו ועם תכניות מוקדמות.

    הראיתי לך נדבך נוסף של הקפיטליזם המאוחר (כבר דשנו בכך – שתי תקופות קפיטליסטיות) וכיצד האלמנט הפסיכולוגיסטי יחד עם האלמנט הקפיטליסטי פשוט יצרו אדם חדש שהרבה לפני שהוא בעל תודעה כוזבת הוא פשוט מפורק לחלוטין.
    בנוסף, ניסיתי להראות לך את מאמרו של שבייד (ואני ממליץ גם על מאמריו של זיגמונד באומן) כסוג מחשבה שהיא תיאורית וביקורתית בעת ובעונה אחת.

    רובד הויכוח שלי שונה לחלוטין. לדוג': אני מניח שאתה מכיר את הויכוח הידוע בין ברנשטיין למרקס לגבי הסופיות של הדרך לעומת ההתמקדות בדרך עצמה. אני לא זוכר כרגע את המאמר המדויק אבל ברנשטיין טען שעצם המאבק עצמו הוא שחשוב הרבה יותר מניצחון אפשרי. דבר זה הוכח כנכון כי לאחר נצחון ארגוני העובדים ושיפור התנאים שלהם כך גם התפצל המעמד הראשיתי שלהם. ניתן להגיד שהם העדיפו בונוס בחגים על פני כינון וביסוס מעמדם (ראה מקרה מפעלי ים המלח).

  9. אבי

    שי, הויכוח שלנו מראש היה על הקשר בין ערכים ומאבק על צדק חברתי לבין הפו"מ. טענתי הייתה שהפו"מ לא מסוגל להעדיף ערך אחד על אחר (הקטנת הפערים ושיעור העוני על הגדלת הפערים ושיעור העוני), מכאן שהוא לא מועיל ורק מפריע למאבק לצדק חברתי, האם תוכל לסתור את טענתי?
    אין כל ספק שיש הבדל בין ניצחון לבין המשך המאבק, אבל השאלה היא האם אנו נאבקים למען עקרון ומטרה כלשהי
    (כמו הקטנת הפערים בכל תחומי החיים ושיפור מעמדם וכוחם של העובדים לעומת המעבידים) או נאבקים בלא שום מטרה. במידה ואנו נאבקים בלי שום מטרה, אזי נשאלות 2 שאלות: האם מאבק למען הקטנת הפערים שווה למאבק למען הגדלת הפערים? והאם מאבק שווה לחוסר מאבק ואינו ראוי יותר ממנו? לטענתי, פו"מ יענה על 2 השאלות הללו בחיוב וזאת משום שהוא אינו יכול להעדיף ערך מסוים או דרך פעולה אחת על רעותה.

  10. שי נ.

    אם אתה מדבר על אידיאולוגיה אז כן. הבעיה היא האם מדובר במשהו שמונחת מלמעה למטה או משהו שצומח מלמטה למעלה. תשים לב למשהו שקורה באתר הזה:
    כשמתפרסם מאמר חברתי אזי הרוב (חוץ מאיזה שור מועד…) המוחלט תומך בגישה החברתית, אולם, כאשר מכניסים למשואאה את האלמנט הערבי, מייד יצר הלאומנות גובר ופתאום אתה רואה רוב של תגובות אנטי ערביות ונגד הדברים שמופיעים במאמר. עכשיו, תנסה לעקוב אחר חוט המחשבה שלי – משתנה חברתי מצטרף למשתנה לאומני, אולם המשתנה הלאומני לבדו פחות אפקטיבי מאשר כשהוא חובר למשתנה החברתי. כלומר, אתה מסתכל על הגישה חברתית בראייה כלכלית ממש כמו שכיום הכל מוכפף להגיון של עקרונות השוק החופשי. אתה מבצע את אותה הכפפה. זה בדיוק העניין כאשר מדובר בערכים מהסוג שאתה מעלה – בנק' זמן אחת קשה לראות לגבי השלכות עתידיות בלתי צפויות (כפי שמראה עיקרון הוובריאני).

    דבר נוסף, תסביר לי את הפרדוקס (לכאורה) הבא:
    מישל פוקו ביקר תכופות את הסוציאליזם ואת ההומניזם. יחד עם זאת, כל חייו הצביע עבור המפלגות השמאלניות ביותר וביעקר למפלגה הקומוניסטית. דומני כי לשיטתך הדבר אינו אפשרי, ובכל זאת הוא אפשרי. האם גישה ביקורתית חייבת לשלול את הפרקטיקה של האינטרס?

  11. אבי

    אם פוקו היה באמת עקבי הוא היה צריך להצביע למפלגה הליברטריאנית (יש כזו אפילו בצרפת), שגורסת הימנעות של התערבות המדינה בכל תחום שהוא, הרי פוקו היה סופר ומרצה מבוסס ולפי עקרונות האינטרס האישי צריך להיות לו אכפת יותר מהורדת מיסים עבורו מאשר שיהיה לו אכפת מסתם פועל עני (הרי הוא לא יהיה פועל) ולפי עקרונות האגואיזם למה באמת שיהיה לו אכפת מזכויות עובדים? הבעיה היא שפוקו נקלע לסתירות עצמיות ברוב הגותו וכתביו, הוא מתאר תיאורים סטרוקטורליסטיים ופוזיטיביים על התפתחות היסטורית של המיניות, השגעון וכו', בעלי נרטיב מוגדר ואחיד ללא כל קולות אחרים וסותרים ואחר כך מרצה על התנגדותו לסטרוקטורליזם ופוזיטיביזם ועל נרטיב מוגדר ואחיד ללא קולות סותרים. שי, מה ההבדל בין הגותו של פוקו לכל ניתוח היסטורי פוזיטיב אחר? (האם הוא לא משתמש ב"הוכחות" ו"ציטוטים" כמו כל ניתוח היסטורי אחר? האם אין לו סיפור קוהרנטי וברור של התפתחות היסטורית של המיניות והשגעון וכו'?).
    אני לא טוען שהתחום הכלכלי הוא הכל, אבל אי אפשר להתעלם מקיומו ומהשפעתו ולטעון שרק התחום התרבותי משפיע ושהוא הכל בחיים כמו שאתה עושה. אי אפשר להתעלם מכך שיש עוני ופערים, שינוי בתחום התרבותי יתקן את העוולות בתחום התרבותי ולא בתחום הכלכלי-חברתי, ולכן נחוצה גם פעולה בתחום הכלכלי-חברתי שהיא אינה תרבותית אלא כלכלית.

  12. שי נ.

    "אבל אי אפשר להתעלם מקיומו ומהשפעתו ולטעון שרק התחום התרבותי משפיע ושהוא הכל בחיים כמו שאתה עושה"

    לפעמים נדמה לי שאני כותב משהו אחד ואתה קורא משהו אחר. אמרתי שרק התחום התרבותי משפיע? דיברתי בכלל על תרבות? המילה "תרבות" או "תרבותי" או איזושהי הטייה שלה מופיעה בטקסט הקודם? אתה שוב מגיע עם תובנות מוקדמות ולא מתייחס באופן נקי. בסך הכל אמרתי שמדובר בצירוף של כמה משתנים שגורמים למצב הנוכחי ולא רק אחד.

    אני ממליץ לך לקרוא את המאמר:
    Chirot, Daniel. 1985. The rise of the west. American Sociological Review 50,2: 181-195.

    ולראות כיצד מספר משתנים גיאוגרפיים כלכליים, מעמדיים ותרבותים יצרו משהו משותף. אף פעם במקרים חברתיים לא מדובר רק בספרה אחת. אני בטוח (לדוג') שאם היתה קמה מפלגה חברתית בישראל שלא היתה מדברת על דבר חוץ מנושאים חברתיים, קרי, לא מעלה סוגיות מדיניות כלל, הרי שחלק ניכר מהמצביעים של היו ימנים לאומיים, ממש כמו המצביעים של ההיסטוריים של מפא"י העאלק שמאלנית. בישראל מפלגות חברתיות יכולות להיות בעל פוטנציאל נאציונלי (ונראה לי שהבנת את ההקשר).

    שבת שלום!

  13. אבי

    המפלגה הנאציונל סוציאליסטית הייתה סוציאליסטית רק בשם והייתה שייכת מראשיתה לימין הקיצוני בגרמניה, עיקר מתנגדיה היו הס"ד והקומוניסטים והיא הוציאה את הנהגתם להורג ברגע שעלתה לשלטון. בנוסף, היא ביטלה את האיגודים ואת זכות השביתה וריסנה את דרישות העובדים. לא סתם, בעלי ההון היו חברים בה בהמוניהם עוד מלפני עלייתה לשלטון. לאומית היא אכן הייתה, סוציאליסטית מעולם לא.
    בישראל המפלגה היחידה שיכולה לעשות איזשהו שינוי כיום היא מפלגה שתתמקד בנושאים החברתיים, לפחות בתחום זה נוכל לשנות ולשפר וליצור מדינה צודקת בתחום הכלכלי-חברתי.

  14. שי נ.

    ורוב החברים בה יהיו שמאלנים מבחינה מדינית?

  15. שי נ.

    במדינתנו אין כמעט תסיסה פוליטית. הנוער היעני שאנטי באנטי הזה הוא סופר-שמרן. לטעמי, מדובר בחסך חמור במה שנקרא: "חברה אזרחית" הרבה לפני שאפשר לדבר על תודעה מעמדית. חברה מיליטריסטית לא יכולה להיות מהפכנית בלי הסכנות הנלוות הפשיסטיות.

    תבין, אני לא מדבר כאן על רצון אישי. להפך, הלוואי שהייתה כאן חברה אזרחית ותרבות אזרחית אמיתית ואז אולי היתה גם סוציאל-דמוקרטיה תוססת, אבל צריך לזכור שבישראל כל הדברים הללו תלויי התרבות תמיד הונחתו מלמעלה למטה בצורה ממסדית כאשר זה התאים לאתוס הציוני המיליטריסטי.

    לפי דעתך, התארגנות סוציאליסטית שצומחת מלמטה שקולה לכזו שמוטלת מלמעלה?

    אם בסופו של דבר הכל מסתיים בסולם עדיפיות, אז שלי הוא כדלקמן:

    1. אנטי אמריקניזציה ואנטי ארה"ב.
    2. אנטי גלובליזציה אימפריאליסטית.
    3. אנטי מיליטריזם ישראלי וכינון חברה ותרבות אזרחית דמוקרטית אמיתית שלא רואה בצבא שלה פרה קדושה.
    4. כעת ניתן לדבר על תחילת כינונו של מעמד למען עצמו.

    נהניתי מהדיון, תודה.

  16. אבי

    שי, מכיוון שאפילו אתה מודה שהנושא החברתי הוא יותר בקונצנזוס מבחינת השיח הציבורי, אז קל יותר להתחיל איתו ולהגיע להישגים ותוצאות בתחומים אחרים. לא נוכל לדבר על אנטי גלובליזציה ואנטי אמריקניזציה בלי להדגיש בראש ובראשונה את הנושא הכלכלי.
    בקשר לחברה אזרחית – השאלה היא איזו חברה חברה אזרחית? אם הכוונה היא לכל מני עמותות צדקה שמחליפות את מדינת הרווחה אז אני אוותר על חברה אזרחית אמריקנית שכזו (שאגב מאוד פורחת בישראל בשנים האחרונות), אבל אם הכוונה לאיגודי עובדים, ארגוני קואופרטיבים ותנועות אנטי גלובליזציה שמתנגדות לסדר הכלכלי הקפיטליסטי אז אני תומך בהקמתה של חברה אזרחית שכזו.
    לדעתי, חברה אזרחית ללא בסיס פוליטי לא תצליח לשנות בצורה משמעותית. חברה אזרחית שמתנגדת לפוליטיקה דינה להיכשל (כמו בכל המדינות האנגלו-סקסיות), חברה אזרחית שמטרתה להשלים ולהיות קבוצת לחץ וחינוך נוספת למפלגות שמאל פוליטיות תצליח יותר (כמו במדינות סקנדינביה, הולנד וכו'). כך, לדוגמה, במדינות בהן יש מפלגות ירוקות חזקות עם ייצוג בפרלמנטים ובממשלות, איכות הסביבה משתפרת (שבדיה, פינלנד, הולנד, גרמניה שווייץ וכו'). לעומת זאת, מדינות בהן אין מפלגות ירוקות משמעותיות והכל נסוב סביב תנועות אזרחיות לא פוליטיות איכות הסביבה מתדרדרת ולא נעשה בהן שום פעולה אמיתית לשיפור איכות הסביבה (אוסטרליה, אירלנד, ישראל וכמובן המזהמת הגדולה בעולם ארה"ב).