חזקה על חלשים*

חנה ספרן

ביום חמישי האחרון היה יום העצמאות של מדינת ישראל. מדינה חזקה עם צבא ומשטרה. אבל מתנהגת כמו החלשה והמפוחדת במדינות. ביום חמישי המשטרה החזקה הזאת והצבא החזק הזה זרקו פצצות גז מדמיע על תהלוכת העקורים. ביום שהיה יום חג למדינה, הצבא והמשטרה היו חזקים על חלשים.

את התהלוכה המתקיימת זו השנה העשירית ללא כל בעיה מקיים ועד העקורים הפלסטינים בישראל. זהו ועד המייצג את אותם פלסטינים אשר הפכו להיות אזרחי ישראל לאחר סופה של המלחמה בשנת 1948. הם אותם אנשים, נשים וילדים אשר למרות היותם אזרחי מדינת ישראל לא הורשו לשוב לביתם ולא קבלו את רכושם בעקבות חוקים שחוקקה הכנסת בשנים הראשונות לקיומה של המדינה ושעל פיהם לא יכלו כ-100.000 פלסטינים שהיו בתחומי מדינת ישראל עם תום המלחמה לשוב לבתיהם. הם לא יכלו לתבוע את רכושם מן המדינה כי החוקים של המדינה החדשה מנעו מהם את הזכות לרכוש שלהם. כך נוצרו בישראל מי שנקראו בעברית נוכחים-נפקדים (ראו ספרו של דוד גרוסמן בשם זה). בערבית לא היה צורך להמציא מילים שיכסו על האמת.

 הנוכחים-נפקדים הללו היו אנשים ונשים וילדים שהיו ונשארו עקורים. עקורים מביתם בתוך ארצם ומולדתם. התהלוכה שאותה מקיים ועד העקורים היא תהלוכה שקטה שמתאפיינת במספר רב של משפחות עם ילדים וזקנים המשתתפות באירוע. המשטרה יודעת את כל זה. המשטרה ראתה את הילדים והזקנים, הילדות והזקנות בשנה שעברה ובשנה שלפניה ובשנה שלפניה. אז, לא התערבו והכול התנהל כשורה. אז למה השנה זרקה המשטרה גז מדמיע על אותה תהלוכה שצועדת באופן מסורתי באותו תאריך שבו מציינים אזרחי המדינה היהודיים את יום העצמאות. המשטרה הרי ידעה בדיוק מי הם המשתתפים/ות ומה טיבו של האירוע.

השנה הזו הייתה שונה מכל השנים האחרות בגלל הפחד של המשטרה מן הגזענים היהודיים. אותם היא לא יודעת לעצור ועליהם היא לא רוצה לשלוט. ארגון חדש הנאחז באילנות גבוהים והיסטוריים וקורא לעצמו השומר, החליט בכוונה תחילה, כנראה, לקיים אירוע משלו באותו מקום ובאותו שעה. המשטרה לא מנעה ממנו לקיים את האירוע. האם המשטרה באמת מפחדת מארגון אחד עם שם יומרני? איך נוכל אחרת להסביר את הרישיון שניתן לתהלוכת העקורים מצד אחד וההסכמה לארגון השומר לקיים אירוע באותו מקום. הרי כל תינוק בן יומו יכול היה לנחש שהצירוף הזה יוביל לפורענות. אז הפורענות התרחשה והמשטרה הייתה מוכנה עם גז מדמיע שאותו היא השליכה לתוך הציבור של משפחות וילדים וזקנים. חזקה על חלשים. אבל העיתונות והתקשורת ידעה לספר לנו רק על דבר אחד: הערבים אשמים. נו טוב, סיפור ישן. אנחנו הרי תמיד צודקים ומקופחים.  

ד"ר חנה ספרן, חוקרת ומלמדת במכללת עמק יזרעאל, השתתפה במצעד העקורים

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אני

    עצוב וחשוב !
    שנדע כולנו כמה הכוח והיכולת להשתמש בו בכל רגע נתון ,לא בהכרח מוכיחה חוסן של אומה שיודעת גם להתחשב במיעוט החיי בה .במקרה זה מיעוט שבייתו נגזל. נוכחים- נפקדים,כמה מדוייק!

  2. עמית

    עוד לא עבדה תקוותינו להיות עם חופשי בארצינו – לא אבדה אבל הולכת ומתרחקת…

  3. עוזי אורנן

    שלום לכם,
    אתם ממליצים על אתרים .
    ראו נא את האתר שלי.סביר לי שתרצו להוסיף גם אותו.
    בברכה
    עוזי אורנן
    http://site.2all.co.il/ornan

  4. סמולן

    הנה תקציר העניין: מדינת ישראל מתירה תהלוכת של צאצאי ערביי 48 מזה עשור, בלי שום בעיות. גם לא מצד המדינה. מגיע הרגע שבו ארגון בשם "השומר" מחליט לעשות תהלוכת נגד בדיוק באותו מקום וזמן, והבעיה היא שהמדינה לא מונעת ממנו.

    מוזר (באמת) אבל זה בדיוק המהלך שעובר לי בראש כל פעם שאני שומע על יום הנכבה: למה דווקא ביום העצמאות הם שמו אותו ? למה הם טרחו, טורחים, לדמיין את עצמם כמשהו שסותר אותנו, אותי ? כדי לחדד, אם הם באמת היו רוצים חיים בצוותא, יש עוד 364 ימים בשנה שאפשר להשתמש בהם.

    אני חושש שהרעיון לנכס את יום העצמאות של ישראל, הוא רעיון מרושע. רעיון שמחפש בכח את העימות ולא את הביחד. ושהלוגיקה שלו, היא לוגיקה שממש מזמינה (כלומר, מצדקת מראש) את הפגנת הנגד של ה"שומר", שתהיה, הפלא ופלא, באותה שעה ואותו מקום.

  5. תודה לך

    חזקי ואמצי וכל אלו שאיתך יבורכו

  6. צחי שיין

    בתום מלחמת העולם גרשו הצ'כים כ 2 מליון גרמנים / צ'כים מן הסודטים אף שהיו אזרחים ותושבים מאות שנים
    ובכך הסתיימה הבעייה אין גרמנים בצ'כיה וגרמניה שיקמה את המגורשים.
    בתום כל מלחמה יש המשלמים את מחיר המלחמה לא רק השכולים /גם המגורשים הפליטים. הטעות ההומנית לכאורה לא לגרשם יצרה מציאות אבסורדית של נוכח נפקד. אותו יש לבטל. הביטול בשום אופן לא יכול להיות ע"י השבת מצב לקדמותו. מי רוצה לחזור ל 47-48? ולכן כל מי שחוגג את הנכבה מאיים על ביטחון המדינה ויש לפעול נגדו ככזה.
    מי שרוצה בפיתרון אמיתי פועל למימוש זכויות ופיצוי סביר תוך הפנמת המציאות.

  7. טרזן

    לסמולנים זה באמת לא קל להבנה, ולכן אסביר:
    זה לא שהפלסטינים בחרו לציין את הנכבה דווקא ביום העצמאות בשביל הפרובוקציה. העצמאות שלנו והאסון שלהם הם פשוט אותו אירוע עצמו. את בחירת התאריך לציון האירוע הם השאירו לנו באבירות, ועלינו להודות להם על כך.

  8. מכר וחבר

    את מאות אלפי העקורים היהודים שפונו מבתיהם ע"י בנקים(אשר מפוקחים ע"י המדינה) או מפוני ימית, ועכשיו גוש קטיף את לא סופרת?
    ישראל ייצרה ומייצרת לא מעט עקורים יהודים. זה כמו שתגידי שאת נלחמת את מלחמתן של הנאנסות המזרחיות בישראל ולנאנסות האשכנזיות לא תדאגי כי הן שייכות לצד השולט והמפלה במדינה, ושיסתדרו בעצמן כי יש מספיק גופים שידאגו להן.

    בלי להכנס להיבטים הפוליטיים, הכאב הוא אותו כאב וההשפלה היא אותה השפלה והזעם אותו זעם, רק שלפלסטינאים יותר קל כי יש להם אתוס שמאפשר להם תקווה וסולידריות ותמיכה עצומה בכסף ובדעת קל עולמית.

    אני מעריך ומעריץ אותך, חנה, אבל כשאת בוחרת להזדהות עם כאב שקל להתמודד איתו כי הוא פוטוגני והוא שווה הרבה נקודות בעולם האקדמי(מחוץ לישראל ובתוכה) זה מעלה שאלות לגבי האותנטיות של הסולידריות שלך ועד כמה היא חפה מאינטרסים.

  9. אורלי נוי

    הממסד הישראלי על כל זרועותיו מתגמל שוב ושוב אלימות והתפרעות יהודית קיצונית על חשבונם של הפלסטינים. שתי דוגמאות בולטות לכך הם המאחזים הבלתי חוקיים, השתלטות עבריינית של מתנחלים על קרקעות פלסטיניות שזוכות להכשר רשמי במסגרת ההסכם שנרקם בין שר הביטחון לבין המתנחלים, והדוגמה השניה היא ההתעמרות האכזרית בתושבי חברון הפלסטינים לאחר טבח גולדשטיין. זאת לא מדיניות עצמאית של הממשטרה- המשטרה היא רק עוד בורג במערכת שלמה שכוללת את הכנסת, הממשלה, הצבא ומערכת המשפט שמחפה על כולם, המתעללים בפלסטינים אזרחי ישראל ותושבי השטחים גם יחד.

  10. מסעודה משדרות

    http://www.youtube.com/watch?v=Y-P4LI1ceGA
    שמעתי שאתמול היה כינוס תמיכה בישראל בפרנקפורט והפגנת נגד להזכרת הנכבה. יהודים איחלו למפגינה שעמדה עם דגל פלסטין (יהודיה שחשבו אותה לגרמניה כנראה) "שתגמרי באושוויץ". אולי ינחם אותה לדעת שהיה יכול להיות יותר גרוע ושתגיד תודה שלפחות היא לא חטפה גז מ"כוחות הבטחון".

  11. נתן.

    הפלשתינאים רצו לקבל את הכל ונשארו בלי כלום,היהודים הסכימו לפשרה וקיבלו מדינה.
    הפלשתינאים כנראה כבר לא ילמדו כלום ,הם מתעקשים לחזור שוב ושב על אותה טעות ולהמיט אסון על עצמם.
    אבל אנחנו חייבים ללמוד את הלקח החשוב הזה ובמיוחד חסידי הכיבוש והסיפוח.

  12. סמולן

    תשמע, העמדה שביסוד הרעיון שעצמאות היהודים היא חורבן הפלסטינים היא עמדה מאד מסוימת. אתה כנראה מקבל אותה, אבל ההכרחיות שלה בפירוש מוזרה מאד. אתן דוגמה נגדית: מספר אירועי חורבן וימי זכרון נהוגים אצל יהודים. אולם לא ידוע לי על יום חורבן הבית שנחוג בתאריך שבו יוסדו אשור או רומא, על יום שואה בתאריך שבו נוסדה גרמניה המודרנית, או אפילו התאריך שבו עלה היטלר לשלטון. כלומר, הרעיון שיש ליהודים אויב שעצם קיומו הוא שואתם, הוא רעיון שפשוט לא קיים אצלנו, לפחות בקביעת המועדים.

    וכאן אני טוען, שנמצא לב המהלך של יום הנכבה, שגם אתה נכשלת בו: אין הכרח שעצמאות יהודים תהיה אסונם של פלסטינים. לא פעם, לא עכשיו ולא בעתיד. ומי שרוצה בפיוס מכל סוג שהוא, פתרון של עצמאות וכבוד לכולם, צריך, מה לעשות, להכיר בזה. הפלסטינים חושפים בתיארוך של "יום הנכבה" את האנטי-יהודיות הקיצונית שלהם, במובן של שלילה קיצונית של זכות היהודים לעצמאות. עצם העצמאות היהודית, היא ביטוי של רוע מזוקק. על כן, האבל הוא לא על גירוש (ספוריה, למשל, לא התרחש ב "יום הנכבה") וגם לא על טבח (דיר יאסין, נניח), ובוודאי שלא על מעשי זוועה בצד הפלסטיני, שתרומתם לדמוניזציה של הפלסטיני אצל הלוחמים היהודים היתה בוודאי גדולה (וכאן אדלג על דוגמאות, אבל הן קיימות). מה שנתפס וממותג כשואה, הוא עצם קיום עצמאות החלטה, ריבונות, יהודית.

  13. סמולן

    לא אשור, בבל.

  14. אלי

    אפשר להתפלפל על צידקתנו וצידקתם כאילו זה דף גמרא. לצדק בכלל יש כמה זוויות ראיה .לא הצדק של האחד הוא הצדק של האחר. כך לפחות הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית רואה את הדברים. אני, אישית, לא רואה כל מניעה
    לקיום מדינה דו- לאומית בארץ הזאת שלנו, שהיא גם ארצם של הערבים שישבו בה אלפי שנים. קצת רצון טוב מצידנו
    והתנערות מהתפיסה האבסורדית של עם סגולה. אלא שלא בזה העניין. במקום לעסוק בסוגיות אבסטרקטיות, משפטיות
    כביכול, כדאי לבדוק לאן נע הכוח. הכוח שלנו מול הכוח של בני ערב בהיקפם המלא. האין זה ברור שהם הולכים ומתחזקים ואילו אנחנו נמצאים בתהליך של התפוררות? תראו את המערכת הפוליטית שלנו, את השעטנז החברתי,
    את הצבא שפוחד, אחרי הסינדרום של לבנון השניה, להכנס לעזה, את הפיחות היום- יומי בתמיכתה של הקהילה
    הבינלאומית בנו, ועוד לא הזכרתי את אירן ואת הכלכלה הישראלית התלויה לעצם קיומה בחמצן שמספקת לה ארצות הברית. אלו הם פני המציאות. וגם הערבים יודעים זאת. אין פלא שהפגנותיהם נעשות כוחניות יותר ויותר. הם מרגישים
    כי מטרתם הולכת וקרבה. אז בואו נדבר על הדברים החשובים באמת ונשאיר את הפילפול התלמודי לאלו המעדיפים
    לעסוק בו, כי כך, הם טוענים, יביאו את הגאולה.