על מה שחשוב ומה שחשוב באמת

איציק ספורטא

אתמול והיום פורסמו בעיתונים כתבות לא מעטות על שני נושאים שעל פניהם נראים בלתי חשובים בעליל, ואולי לא רק על פניהם. האחד, עסק בבוז שנשמע בזמן שמנכ"ל התזמורת הפילהרמונית ברך תורם בכיר, ואף ניסה לחגוג יחד עם הקהל, שישים שנה למדינת ישראל וחמש שנים לרכישת אי.די.בי.. בעיתון ה"הארץ" פורסמו שני מאמרים (מתוך שישה סך הכל) אחד על ידי יוסי שריד והשני מאמר מערכת. העניין השני בעל החשיבות העליונה הוא גורלו של אחד, אברם, שפוטר ממשרתו כמאמן כדורגל, לא כאן אלא באנגליה. אף ששני הנושאים האלה הם גורליים לעתיד החברה במדינה הדיון בהם מוגזם ודי חסר טעם.  

מדיניות העשרת העשירים שמצידם תורמים פרורים ידועה, מובנת, וכל מילה נוספת בנושא מאפשרת להם להתהדר בטוב ליבם שהציבור אינו מתגמל כראוי, כי התגמול הוא בעצם החשוב. גם הפרובינציאליות המתגברת לנוכח הצלחה של ישראלי מחוץ למדינה כאילו הוא מייצג את רוח האומה גם היא כבר עברה את גבולות הטעם הטוב והרע.

אז על מה אפשר לדון? אולי על אי השוויון הגובר בציוד רפואי בין הפריפריה למרכז, או אולי בניתוק הבלתי אפשרי בין הנתונים המהווים מדד להצלחה כלכלית לנתונים המהווים מדד לכישלון החברתי המתמשך במדינה. אולי שני אלה קשורים גם למה שנכתב למעלה.

אז אתמול במדיה האלקטרונים והיום בעיתונים כותבים לרוב על הצמיחה הכלכלית שהפתיע אף כלכלנים, 5.4%. ההוצאה לנפש גדלה על פי הנתונים ביותר מ- 12% ממש גן עדן. איך זה מתקשר למה שאנו יודעים על מצב ההשכלה על כל מערכיה? או על התורים בבתי התמחוי? או על המצב הנזקקים לשירותים של עובדים סוציאליים? אולי זה באמת לא קשור? הכלכלה יכולה לפרוח והאזרחים יכולים לקמול, לא כולם רק חלק.

כדי באמת לתת תמונה הן של הכלכלה והן של המצב החברתי. כדאי לעשות שני דברים. האחד, הצגת הנתונים האגרגטיביים והממוצעים גם האופן שיציג בפנינו את הנהנים ואלו שאינם נהנים מן הצמיחה. האם באמת רמת החיים של העשירון הראשון עלתה ב-12%, וגם השני והשלישי וכו`. השני, במקביל להצגת הנתונים הכלכליים יש להציג נתונים חברתיים. כידוע הנתונים הכלכליים מתפרסים השכם והערב, הן לגבי העבר והן לגבי העתיד, בעוד הדו"ח המרכזי בנושא החברתי, דו"ח העוני, מתפרסם פעמיים בשנה, ורק על העבר. את המצב הכלכלי יכולים לצפות לעתיד, אבל לא את המצב החברתי, למה? כי ככה יותר נח ויותר קל.

תזכרו, שספרו לנו עד כמה הצמיחה תטיב עם כולם, אלא שכולם בשפה החדשה זה רק אלו שבאמת נהנים, כי מי שלא מקבל את חלקו בצמיחה כנראה משהו לא בסדר איתו ובעצם מגיע לו, ומגיעה לה, ומגיע לילדים להיות במצבם העגום. שימו לב שכאשר פורסם דו"ח העוני הייתה כמעט אופוריה שהיה שינוי מגמה בנתונים, לא הייתה עלייה בשיעור המשפחות העניות, תארו לכם שהשאיפה לצמיחה הייתה אפס, או אולי אחוזים בודדים, בדומה לתוכנית להפחתת העוני. האם זה היה נחשב להישג?

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דוד

    והיא שהמדינה לא תקרוס בפעם הבאה של התמוטטות כלכלית כמו שכמעט קרה ב2002.

    מעבר לזה שום דבר לא מעניין את המדינה, לא הקאסמים בדרום, לא מערכת החינוך, וגם לא מערכת הבריאות. אולי אם פעם יבדילו בין המדינה לפוליטיקה יהיה ניתן לנהל דיון על המציאות העכשווית. דיון שלא רק יתמקד בכל מיני ניתוחים מרקסיסטיים של הון מול עובדים אלא בניתוחי עומק של המדינה כגוף העומד לעצמו מול האוכלוסיה במדינה, וניתוח אינטרסים של המדינה וכל שאר הגורמים בה (פוליטיקאים, בירוקרטים, אנשי עסקים, שכבות חלשות וחרדים). .

  2. רוזה לוקסמבורג

    אפשר להתייעץ איתך במייל או בטלפון? אני סטודנטית לתואר שני, הייתי פעם בתא צ"ח ובקשת , נראה לי שיצא לנו להחליף פה ושם כמה מילים , אני כותבת עבודה ואשמח להתיעץ איתך דקה או שתיים. יש אפשרות?

  3. אביעד

    שריקות הבוז לדנקנר והמחסור במכשירי MRI הם חלק ממיקשה אחת.
    המפעלים המזהמים עם התנאים הלא בטיחותיים לעובדים ושוברי ועדי העובדים של דנקנר וחבריו אחראים לחלק גדול מהנכנסים בשערי בתי החולים.

    מדיניות התרומה הסלקטיבית שלהם מהצד השני מאפשרת למדינה להמשיך להתנער מאחריותה למערכת הבריאות בעוד שאגפים בתי חולים (בעיקר באיזור המרכז) נקראים על שם הברונים השודדים של שנות ה2000.

    הייתה על כך כתבה מצויינת בהארץ לא מזמן
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/979243.html

  4. איציק ש.

    האם המדינה באמת היתה על סף קריסה ב-2002 ? אולי היתה קצת חולה ואפשר היה להבריא אותה עם אנטיביוטיקה ולא עם ניתוח מעקפים?

  5. טרזן

    הקהל האנין בהיכל התרבות לא רשרש בתכשיטים במחאה על הסדר המעוות שהוליד את הדנקנריזם והעופריזם. הוא בסך הכל מחה על המיצג הוולגרי שלפניו.

  6. מאנדלוסיה באהבה

    מדוע לצד מה שנכתב על הפילהרמונית, אינך מזכיר גם את הביזיון ודיכוי הנגנים עליהם כותב נועם בן זאב היום בהארץ בתזמורת האנדלוסית ובאופרה?

    כתבתו של נועם בן זאב בעניין דיכוי הנגנים באופרה ובאנדלוסית:
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1021,209,23601,.aspx

    האם לא זכאים קוראי העוקץ, האתר החברתי מס' 1 התומך במאבקי עובדים, שתסבו את תשומת ליבם לכתבה של מרב יודלביץ' ולתחקירים האחרים שהיא מביאה מהעבר המספקים יריעה רחבה על הנעשה בתזמורת
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3546856,00.html

    כתבה נוספת של נועם בן זאב בהארץ על מאבק העובדים של עובדי התזמורת האנדלוסית:

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1021,209,23158,.aspx

    תמוהה בעיני שתיקתם של עורכי העוקץ בעניין מאבק עובדים זה צודק מאין כמוהו.

  7. דוד

    זה התבטא בריבית התלולה שהיא הייתה צריכה לשלם, כדי להמשיך לשלם משכורות, קיצבאות והחזר ריבית על שנים עברו. זהו משבר של המדינה, לא של המשק. המשבר של המדינה התקשר למשבר של המשק כי ההכנסות ממיסים פחתו בבת אחת באופן חד והשאירו את המדינה תלויה על סף תהום. במצב הזה למדינה היו שתי אופציות, לחזור למשטר אינפלציה דוהרת ולממן את הוצאותיה באינפלציה כפי שהיא עשתה בשנות השבעים והשמונים ושהובילו את המשק לדשדוש של עשר השנים (עשר השנים האבודות), או לחתוך בבת אחת את הקשר הגורדי, להוריד קיצבאות, לצמצם באופן רוחבי את הוצאות הממשלה, ולהתחיל להחזיר חובות של שנים עברו (מה שהוביל להורדת תשלומי הריבית על שנים עברו, שתפסו בשיאם שליש מתקציב הממשלה).
    עד כאן המדיניות החשבונאית של הממשלה.

    לממשלה הייתה גם מדיניות פיסקאלית של הורדת מיסים אבל על כך יש אין סוף ויכוחים באתר, שהרי לכאורה זו מדיניות רגרסיבית. לפי דעתי זה יותר מדיניות של העדפת צד היצע על פני צד ביקוש אבל אולי אני טועה (לפי ירון זליכה הצעדים היו דווקא לצד הביקוש ואין ספק שזליכה מתמצה בפרטים יותר ממני).

  8. נתן שקרצ'י

    לא הייתה שום סכנה לקריסה פיננסית. פשוט ביבי ניצל את המצב כדי לעשות "תרפיה בהלם". כמו שהוא וה"רפורמות" שלו לא שיפרו שום דבר, אלא רק הרעו את המצב, ומה שהוציא את המשק מהמצב הזה היה בעיקר התאוששות המצב הבטחוני, וההתאוששות העולמית.

  9. דוד

    כמה אחוז מהתקציב היה צריך להיות משעובד לתשלומי ריבית כדי שתשכנע שעמדנו לפני קריסה פיננסית- 50%, 90%?
    גם אינפלציה זה סוג של מס שפוגע בכולם, בעובדים, ובהון גם יחד. זה לא היה נעים אבל זה היה הכרחי. ועוד נקודה, זה גם לא היה ביבי, זה היה סילבן שלום.

  10. עוקצן

    האם דוד חישב ומצא איזה אחוז מההוצאה הציבורית באמת היוו הקצבאות והפנסיה, ואיזה אחוז היוו תקציב הבטחון המתרחב והריבית על החוב (דהיינו סבסוד למוסדות פיננסיים בארץ ובחו"ל)?
    רמז: לא גדול, וכן גדול. בסדר הזה.

  11. אבי

    דוד, ארגנטינה הייתה בקריסה משמעותית יותר אבל הגדילה את התקציב ואת ההוצאות הממשלתיות וכך יצאה מהמשבר (ועוד עם שיעור עוני מופחת).

  12. נתן שקרצ'י

    ליפן יש חוב לאומי הרבה יותר גדול מישראל, למרות שהיא לא סבלה מקליטת עלייה, ואין לה בכלל צבא ובעיות בטחון. שמעת שהם מנסים לעשות מכירת חיסול של המדינה, כמו שביבי עשה? גודלו של חלק הריביות שבתקציב, נשאר די קבוע. אגב, בשנת 2000 יחס החוב היה קרוב מאוד לממוצע העולמי, ומעניין איך הצליחו סילבן ושרון להגדילו בכמעט 20% בשנתיים. ואגב, רוב החוב שלנו, הוא למכשירי החסכון לטווח ארוך של אזרחי ישראל (קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות נאמנות, וביטוח), כך שקריסה פיננסית לא הייתה ולא תהיה. יש לנו חוב לעולם(בעיקר בריבית נמוכה מהאמריקאים ומהבונדס-יהודי אמריקה), אך אנחנו גם מלויים לעולם לפחות באותה רמה שאנחנו לווים ממנו, ויש לבנק ישראל יתרות מט"ח גדולות.
    הנתונים כולם נמצאים באתר האוצר.

    כמה מהחוב הזה הלך למימון התנחלויות וכבישים עוקפים עם סובסידיות עתק? כמה להצלת הבנקים לאחר המשבר שהם יצרו? כמה ממנו נובע מההיפראינפלציה והריבית הרצחנית שייצרו חסידי מילטון פרידמן הקודמים ב-1977?

    אכן, חוב הוא מכשיר משעבד. לכן הרעיון של השמיטה, היובל ואיסור ריבית הנשך, מתאימים גם לימינו. אלא אם כן אנחנו מעדיפים שעקרון שעבוד העניים ימשיך לשלוט בעולמנו… תחשוב על זה בחג שבועות המתקרב, חג מתן תורה, ותזכור שבאותו אירוע, מוזכרים איסורי הריבית היובל והשמיטה. או שאפשר לבטל את הפסקות האלו בתורה, כנראה שאלוהים טעה…

    הרי במדינות המערב רצים עכשיו הממשלות להציל את המערכות הפיננסיים שלהם, בלי להתייחס לקשקושים של החוב, והאידיאולוגיה של השוק החופשי. רק פה צריך לפגוע בכל החלשים בעת משבר, ולתת צ'ופרים במס לעשירון העליון….
    ביבי שלח את העניים לבקש צדקות ולבתי תמחוי, במקום לתת להם הלוואה להקמת עסק…