על אבטלה, הסתפקות במועט והתפרעות

איציק ספורטא

ביום שישי פורסם ראיון עם משה זנבר שבו, בין היתר, הוא מתאר כיצד נוהלה הכלכלה הישראלית, שיטת הפנקסים, מעניין אם כי לא מחדש במיוחד. בכל זאת רציתי להביא ציטוט אחד שבה בעקבות הדיון על המיתון היזום של 1966, שלדעתו של זנבר היה מוטעה, כיון "ושאין דבר חשוב יותר מרמת התעסוקה במשק".

 

כאשר נשאל: אתה חושב שהמסקנות האלה יפות גם לכלכלה כיום?

ענה: "המוטיב שמפעיל אותנו כיום הוא שונה לחלוטין. כיום המוטיב החשוב הוא הכסף, הרווח. פעם המוטיב החשוב היה הרווחה. אנחנו הסכמנו לעשות דברים שהקשו על ניהול המדיניות, רק מפני שהאמנו כי הם יתרמו בטווח הארוך להגדלת הרווחה – כלומר, להגדלת התעסוקה במשק. אם האבטלה הייתה מגיעה ל-6% לא היינו יכולים לישון בלילה, וכיום, אם האבטלה תרד ל-6% זה ייחשב להישג. שכחנו את המדיניות החברתית שלנו, ושכחנו שמדיניות חברתית היא קודם כל מקורות עבודה".

הנתונים מראים שהפעם הראשונה שבה האבטלה עלתה על 6% הייתה ב-1985, בכל השנים לפני כן מ-1969 עד 2007, ועד בכלל, הייתה האבטלה מתחת לרמה זו. בשנות השבעים השיעור הגבוה ביותר של אבטלה היה 3.9%. גם היום לאחר הירידה הגדולה באבטלה עדיין שיעורה מעל לשישה אחוז.

המגמה שאני קורא לה "הסתפקות במועט" מתרחבת לכל התחומים לא רק לנושא האבטלה. הנה הממשלה הנוכחית טוענת שהיא חברתית, מוסיפה תקציבים לחינוך, ולנושאים חברתיים בכלל, אלא, שגם אם תוספות אלה אמיתיות, הן אינן מחזירות אותנו אפילו לתקצוב שהיה כאן, לא במקום אחר, בשנת 2001. ואנחנו אמורים לקפוץ משמחה לנוכח השינוי במדיניות.

לדוגמה: עברה בקריאה טרומית הצעת חוק המצמידה את קצבאות הזקנה לשכר הממוצע המשק, במקום למדד, אלא שהצמדה זו באה אחרי קיצוץ של 30% אחוז באותן קצבאות בשנים האחרונות. אלו זקנים לא ילדים, לא נראה לי שקצבאות תשמשנה כתמריץ להורים להוליד עוד ועוד זקנים (גם על אותו טיעון בקשר לקצבאות ילדים יש לי מה לומר אבל לא כאן). כיצד מגיב שר האוצר? הוא משתלח בחברי הכנסת המתפרעים, כאוהד כדורגל אני בטוח שהוא יודע מה זו התפרעות וזה לא מה שחברי וחברות הכנסת עושים.  מה שממש מפריע לי זה שכתבי הכלכלה ובכלל אנשי תקשורת מקבלים את הדרך בה רואה שר האוצר את העולם.

ביום חמישי רואיין שר האוצר בגלי צה"ל, לרוע מזלי התראיינתי אחריו כך שנאלצתי לשמוע ראיון של מעל 15 דקות עם השר. כמו שהוזכר קודם השר ראה בחקיקה בכנסת התפרעות, רינו צרור החרה החזיק אחריו והשתמש באותה מילה, כך גם המראיין הנוסף שהיה באולפן. אז הנה השר אומר התפרעות וכולם כמו להקת מעודדים מצטרפים  להגדרה. כאשר אני עליתי לשידור, באיחור כמובן, לראיון שנמשך זמן קצר וציינתי את שיתוף הפעולה בין התקשורת לשר, לא נראה לי שזה ממש נקלט והובן, ואכן המחוקקים מתפרעים ורק השר וחבר מרעיו, ביניהם ראש הממשלה, עושים טוב ודואגים לכלל. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עוקצן

    היו דברים מקולקלים רבים בכלכלה של שנות ה-50 וה-60 . ראשית, היא היתה תלויה במנגנונים ובפקידים מושחתים לפחות כמו היום. רשיונות יבוא ניתנו למקורבים, שהתעשרו בשל כך. שביתות שהריחו מ"פוליטיקה" נשברו בלי רחמים (שביתת הימאים, השביתות בבתי הזיקוק). כל מעמד העובדים רקד לפי החליל של ההסתדרות, שהיתה רחוקה גם אז מלהיות איגוד עובדים אותנטי כפי שהיא היום. וסוחרי נשק מסובסד עשו קופה רצינית, כשחלקם מתברגים אחר כך באליטת ההון (נמרודי, ורטהיימר).

  2. ברוך מאירי

    לצערי הרב לא שמעתי את הראיון עם שר האוצר, ולא את תגובתך. אבל מפליא אותי שעיתונאי-חברתי, כרינו צרור אינו מבין, ואולי לא רוצה להבין, את ההבדל בין להיות מנומס וקשוב למרואיין, לבין שאלות קשות שצריכות להישאל -כדוגמאת השאלות שהעלית ברשימתך.
    באין (כמעט) עיתונות לוחמת, בנושא החברתי, לא פלא שהמצב -בנושא זה- נראה כפי שהוא נראה.
    ברוך מאירי

  3. ירדן

    בניגוד למדינות אירופה בהן יש מחסור בילודה והן פועלות כדי לעודד אותה, בארץ יש סקטור שלם שבמידה מסויימת בוחר לחיות בעוני, ברובו לא עובד, ומביא הרבה ילדים. הסקטור הזה נמצא במגמת עלייה מקום המדינה בגלל הילודה הגבוהה בו. אני לא מבין למה אני צריך לעזור לסקטור הזה להמשיך לקיים צורת חיים כזו. לכן, מתוך אמונה שהבעיות שלהם הן גם הבעיות שלי, אני אשמח אם תדאג המדינה לספק את הצרכים הבסיסיים של הילדים ישירות. שתספק מזון, ביגוד, השכלה, וכו'. אבל לא לתת משכורת להורים על הבאת ילדים. אני לא רוצה פה מדינה חרדית…

  4. יעל

    קשה להתעלם מסגנון הכתיבה שלך, כנראה שלא ערכת הגהה לפני הפרסום.

  5. איציק ניסני

    תשובת נכדו הוירטואלי של סאלח שבתי למר משה זנבר :
    מתוך הריאיון המושכל עם משה זנבר כפי שהביא אותו עם הסברים ד"ר ספורטא .
    נרמזים הרבה דברים שלא צויינו במפורש .
    אינני מומחה בכלכלה לדרוש ממקורות אחרים
    אין לי את חוכמת הסוד .
    אבל לדעתי .
    אנו למדים ממה שמשתמע ולא הוזכר מפורשות
    א. היתה רוטציה אופקית במשרד האוצר קרי טרימוויראט אשכול ספיר גולדה ואין בלתה.
    ופרדיגמא אחת :לפריפריה הספרדית =להם הקצו מפעלי טכסטיל עם נו נו נו שלא יקנאו יותר מדי .
    ופרדיגמא אחת לפריפרית הקיבוצים להם הקצו מסות של כספים ולא משנה כמה הפסדים היו שם
    כי גם שם היתה רוטציה אופקית:גזבר-מזכיר-מרכז וחוזר חלילה וכולם לכאורה אנשי בועות הקצף של תרבות המערב .
    ב.משום מה מהסיפורים והמעשיות של זנבר נוצרו אגדות והצלחות והתעשרויות בזכות לכאורה הכשרון
    אבל משום מה רק למקורבי הטרימווריאט שלהם וכ וווווווולם לא ידעו לדבר לאדינו וערבית ,ולא רצו להכניס לעורקי הארץ הזו את שמנת יהדות המזרח .
    בטוח שהכלכלה היתה נראית טובה יותר אם היתה חלוקה ופרנסה נכונה יותר בין הפריפריות .

  6. שור

    הטענה שאז לא חשבו על רווח היא לעג לרש (המזרחי),
    וכל מי שחי אז זוכר את השוק השחור (מי שצעיר שיסתכל בסרטי אסקימו לימון).

    התוצאה של הפנקסאות של ספיר ואשכול היא יצירת מעמד עליון אשכנזי יציר כפיו של שלטון מפא"י,
    הנדפקים הם הלא נחמדים (כמו ש/אמרה גולדה) – מזרחיים וערבים.

    שורש הפער החברתי הבין-דורי הענק הקיים כיום במדינת ישראל ואין לו אח ורע בעולם המערבי-קפיטליסטי,
    הוא אותה מדיניות מפאיניקית של העדפת מקורבים בהסתמך על כספי השילומים ועל תרומות מחו"ל.
    את המחיר שילמו אז מזרחיים וערבים שנתקעו מאחור,
    וכיום משלמים ניצולי שואה זקנים חסרי כל שממשלות מפאי גנבו להם את הפיצויים שהגיעו בשנות ה-50.

    מעניין שאז לא היו לבייב, תשובה, בן-זקן ויתר בעלי הון מזרחיים,
    רק שפירא, פולק, ועוד אבירי הון מהעדה האהובה על אשכול & ספיר & גולדה.

    ואיך באמת צמחה כלכלת ישראל בשנים אלו באופן כה מהיר ?
    בעיקר בגלל העלייה המאסיבית ארצה שהוסיפה הן היצע עבודה זול והן ביקוש למוצרים (בדומה לצמיחה שחוללה העלייה הרוסית בתחילת שנות ה-90).
    מדיניות הפנקסאות המפיאניקית לא עזרה לצמיחה,
    רק טמנה את הזרעים לפערים החברתיים שחופפים את העדות בישראל.

    סביר שטכנאי כמו זנבר יהלל מדיניות זו.
    אבל למה " העוקץ " מהלל ??

    שור

  7. אזרח.

    מחזקת את דברי זנבר.

    http://www.notes.co.il/tamar/39006.asp

    רפורמות. ואיפה התכנון הישן והטוב?

    http://www.notes.co.il/tamar/39221.asp

    כלכלה בשחור-לבן. כלכלה בצבעים.

    אבל,וזה האבל הגדול שלא מזכירים, יש ייבוש מוצלח, מוצלח מדי, נוסח האוצר.

    http://www.notes.co.il/tamar/41996.asp

    גם אני שמעתי את הריאיון בגלי צה"ל,ואתה צודק באבחנה שלך לגבי הנוכחים בדבר. לא האמנתי כמה זמן ברברת נתנו לשר האוצר.עברתי תחנה,כי לא יכולתי לשמוע את המנטרות הקבועות,חזרתי לגלי צה"ל,והשר עדיין המשיך לברבר.

  8. בנר

    אם אכן כנתוני המאמר היה קיצןץ של 30% בקיצבאות זקנה,שנמשך למרות שנגמר המשבר
    0ב2002 היה חשש אמיתי או לא? מקריסת הכלכלה כישראל,
    מדוע לא מגישים תביעות בבג"ץ ועוד,הרי הזקנים שלמו ביטוח לאומי ועוד והקיצוץ הוא בעצם רטואקטיבי,זה לחלוטין שונה מקיצוץ קצבאות הילדים (שלגביו כל אחד ודעתו)אבל לפחות לא קיצצו רטואקטיבית ולילדים שנולדו טרם הקיצוץ לא פגעו בקצבאות,
    מה זה זקן חי את חייו ומתכנן את פרישתו ,אוסף שקל לשקל במידה ואפשר ובונה תחזית קיום לימיו כזקן,ופתאום הורסים לו את כל התכנון ואת החיים עם הקיצוצים הללו,
    האם הקיצוצים הרטואקטיבים הללו בכלל חוקיים

  9. עוקצן

    ב-1966 האבטלה היתה בסביבות ה-10%. אם הדבר לא הוזכר בדיון על המשבר, זה אומר משהו על הדוברים ועל נטיות לבם.

  10. רתם

    ההליכה אחורה בכל התחומים והדוגמה שהבאת מקצבאות הזקנה המבישות. מזכירה לי את מה שקורה היום בחינוך ולמורות. בזמנו, כשהפסיקו להצמיד את הקצבאות, הן כבר היו הרי רק משהו כמו 16% מהשכר הממוצע. הן הרי לא היו אף פעם משהו שדומה ל"משכורת". למרות שהעניים בחלקם קוראים לקצבה משכורת. היום מי שנותר להיאבק, נאבק בקושי על החזרת ההצמדה. וכך נראה עתיד המורות, והחינוך. אחרי שנים של קיצוץ מליוני שעות בישובים חלשים בעיקר, משרד החינוך הביא בשורה – רפורמה. אני מדמיינת את העתיד כך: בעוד אולי עשר שנים, המורות יצאו להפגנות, אחרי שחיקה בכל תנאי עבודה אפשרי, עבודה עם ילדים מקהילות מוחלשות שהכל מקוצץ להן, תקציבי רווחה בריאות וכו', ואז הן ישיגו את התנאים שויתרו עליהן השנה, כשהלכו לרפורמה. הרי מי שחותמת לעבור, לא יכולה לשנות דעתה ולחזור להסכם העבודה הקודם. לכן, לעניות דעתי, בסופו של דבר ייצאו להיאבק על תנאים שהיו ונלקחו.

    עכשיו בקשה: אמרת "גם על אותו טיעון בקשר לקצבאות ילדים יש לי מה לומר אבל לא כאן" אולי כדאי שאכן תכתוב על זה. זה נושא חשוב ותמיד משמש לאמירות גזעניות נגד "אחרים" למיניהם. היהודים על הערבים והחילונים על החרדים. (ככל הידוע לי, לסבא וסבתא שלי היו בחוץ לארץ עשרה אחים. לא היו שם קצבאות והם חיו בעוני. לסבתי האחרת לא היו אחים, וגם היא והוריה חיו בעוני). אזכיר רק שב1995 ישראל היתה המדינה היחידה שלא שלחה נציגים לועידת האוכלוסין של האום בטענה שהמדינה מעוניינת לעודד ילודת יהודים. הועידה התקיימה כאן קרוב, במצריים.

  11. צביעות

    כאשר מקור עושרו והונו של אדם במעטפות למיניהן – הדבר חמור. אך מה בדמות אדם שהרוויח את לחמו ביושר?

  12. איציק ספורטא

    הסתפקות במועט אינה קשורה לשינוש בכספם של יחידים. אלא לכך שלאחר קיצוצים בלתי אפשריים בכל קצבה ושירות חברתי, מחזירים עכשיו משהו ובזה כאילו נשכח אותו קיצוץ. לטענתי יש לדרוש חזרה למצב קודם לפני שמדברים על רפורמות ודברים כגון אלה.

  13. יורגן

    שמעתי את השידור , חלוקת הזמן הייתה מאוד לא הגיונית – השר הנכבד קיבל רבע שעה מכיוון שהואיל לדבר עם התחנה ממלונו בפריז (כנס שרי אוצר לענייני קרואסון). רינו צרור ומתן חודורוב שהיה איתו לא טרחו להקשות על שר האוצר והאיש שטח את משנתו
    דר' ספורטא עלה לשידור ואמר דברים חכמים וחשובים על כך שלאף אחד לא צורמת הטרמינולוגיה של השר שקורא למחוקקים שודדים. למרות שהרוגז מובן, הצטערתי שדר' ספורטא עלה לשידור במצב רוח כועס ולוחמני דבר שגרם למראיינים להתחפר במגננה וקיצר את השיחה.
    רינו צרור נחשב בעיני עצמו חברתי מכיוון שהוא מוכן להביא תגובות כמו של דר' ספורטא או דר' לינדה עפרוני (בניגוד לאחרים שכלל אינם טורחים) אבל מצד שני הוא כלכך לא שולט בחומר. לפני כחודשיים באחד הראיונות שעשה נדהמתי לשמוע שהמראיין החברתי אינו מכיר את המושג מיקור חוץ. בשביל לדעת את זה לא חייבים להיות פעילים חברתיים לוחמניים – מספיק לקרוא עיתון וקצת להתעניין.
    המסקנה שלי מהראיונות האלה הייתה שהאיש לא כל כך חכם .. או בשתי מילים – עוד עיתוני

  14. סמי ארגון

    התיקונים שמנסים לעשות בקצבאות הילדים והזקנים, מזכירים עבודות תפירה של טלאי- על-טלאי, אז מה הפלא שכל בגד חדש-מתוקן נראה כמו ג'נס קרוע. אין ספק שקצבאות ילדים, לדוגמא, לא יכולים להינתן למשפחות שראשיהם/ן אינם עובדים, ויש צורך לגבש מדיניות פרוגרסיבית מאוד ברורה המתחשבת ברמת ההכנסה, ברמת הממון ובהוצאות לצרכים מיוחדים. כנ"ל גם במידה דומה בשאר הקצבאות. אולם, כל זה לא יצלח אם לא תתגבש תוכנית כלכלית של רווחה ולא של ריווח ופערים. כלכלה שלא תאפשר רמות שכר מרקיעות שחקים, מצד אחד, ותאפשר מאידך חינוך טוב לכל ילד ולא רק לבני עשירים, החל מהגן ועד ללימודים מקצועיים או אקדמים, וכן תאפשר חיים בכבוד לכל אדם, ילד וזקן. האם ישראל לא מסוגלת לזה? מדוע לדוגמא יש חינוך חינם הן בארצות כמו צרפת, מצד אחד, וקובה מצד שני? כל זמן שהולכים ומתרבים בארצנו בני ממון ויכטות, מצד אחד, וילדים אוכלי לחם-במרגרינה, מאידך, – חוששני שלישראל אין "זכות-קיום" חברתית, ואנא לא להיסחף לקונוטציות אחרות.