ההומור של טומי

מאיר בביוף

אחת המוסכמות המקובלות ביותר בחברה – בכל חברה, כנראה – היא לפאר, לרומם ולהלל אדם שהלך לעולמו. לפעמים, הנפטר זוכה לדברי שבח גם על דברים טובים שלא הייתה לו בהם יד או רגל. מכריו, מוקיריו ומספידיו יודעים זאת גם יודעים. מבוכת מה אוחזת בהם למשמע הניכוס השקרי המיוחס לנפטר, אך מוסכמה חברתית זו כופה עליהם להשלים עמה בהכנעה. מוסכמה זו לא פסחה גם על הפוליטיקאים והעיתונאים שהספידו את טומי לפיד, אלא שהפעם, כך נדמה, הפסטיבל התקשורתי סביב דמותו היה מביך במיוחד. הוא תואר כאדם אוהב, נקי כפיים, פטריוט, ליברל, בעל חוש הומור, וכל מיני תכונות תרומיות הידועות, כנראה, ליודעי ח"ן בלבד.

לפיד, שנולד ביוגוסלביה, דיבר במבטא הונגרי כבד והתחזה לליבראל מערבי קלאסי, היה לאומן קיצוני, דרוויניסט כלכלי, גזען אנטי מזרחי ורושף שנאה כלפי היהדות והציבור הדתי – בעיקר החרדי – לעתים עד כדי אנטישמיות. בשונה משולמית אלוני, שסלידתה מנושאיה של הדת הייתה מושתתת על ידע נרחב ומרשים, ללפיד לא היה שמץ של ידע בכל הקשור ליהדות. כשהיה מתעורר ויכוח בשאלת "מיהו יהודי", הוא מייד היה מזכיר למתפלמסים את הגדרותיו של היטלר לשאלה זו. לא עלה בדעתו, שהמונח "יהודי" הוא קצת יותר מורכב, יותר פוזיטיבי. לפיד אכן היה אדם אוהב. הוא אהב בעלי הון, אנשי שב"כ, תרבות אירופה ואירופאים, למרות שהאחרונים – במיוחד הגרמנים – לא כל כך אהבו אותו ושכמותו. הוא היה חובב שחמט ושימש כיו"ר איגוד השחמט הישראלי. מסקרן לדעת אם הוא ידע בכלל שמשחק זה הומצא על-ידי הפרסים, עוד עם מזרחי נחות. חוש ההומור שלו, משום מה, מעולם לא הצחיק אותי. בעצם, על איזה הומור בדיוק מדובר? על ההערה שלו על תסרוקתה של הגברת ההיא מפופוליטקה? או שמא הכוונה היא ל"המלצתו", גם בפופוליטיקה, להציב מכונית תופת בכפר ערבי ולחסל 500 פלשתינאים, כדי להרתיע מתאבדים עתידיים? או שאולי (כן, שוב באותה ככר תקשורתית) להפציר ב"מוסד" לביים תאונת דרכים קטלנית לויקטור אוסטרובסקי, לשעבר איש "המוסד", שפרסם ספר לא מחמיא על השו-שו המיתולוגי שלנו?

לפיד היה, כידוע, איש נקי כפיים. הוא היה נושא כליו של איל העיתונות הבריטית, ג`ורג` מקסוול, ששילם לו ביד נדיבה. את הכסף הוא לא קיבל, אולי, במעטפות כמו חברו הטוב, אך הייתה בעיה קטנטנה. מקסוול, איך אומרים, היה אדם קצת לא ישר. את הונו הוא עשה בצורה מעט מפוקפקת. כשהתהדק החבל סביב המונקי-ביזנס שלו, הוא בחר ליטול את נפשו בכפו, אך לא לפני שגנב סכום זניח של כארבעים מיליון ליש"ט מקופות הפנסיה של עובדיו ברשת העיתונים שלו. בארץ נערכה לו לוויה כמעט ממלכתית, בהשתתפות הצמרת הפוליטית בישראל. ככלות הכל, מה כולה הוא עשה? עבד על הגויים? הרי זה הפטריוטיזם במיטבו, לפי הבנתו של לפיד, שגילה רגישות ראויה לקומבינות המכוערות והלא מוסריות שהיו בין הממסד וקבוצות אינטרסנטיות שונות ומשונות. אחת מהן, באופן לא מכוון, ככל הידוע, צ`יפרה את לפיד,חינם-אין-כסף בחלקת אדמה יקרה מאד בתל אביב. על אדמה זו עומד ביתו. הקומבינה הזו מעולם לא הפריעה לו להטיף מוסר לקשי היום, שהתחננו שהממשלה תעזור להם קצת, או – למצער – שתפסיק להתעמר בהם.

מפלגת "שינוי", שאותה הוביל לפיד להישג אלקטוראלי נאה, שהניב 15מנדטים (מהם 14 אשכנזים, בגלל שהיא לא עוסקת בעדתיות), הביאה אותו לשולחן הממשלה כשר המשפטים. הדברים שהוא אמר על הערבים ועל אוסטרובסקי, לא עמדו לו לרועץ בעיניהם של אבירי שלטון החוק, ובראשם משה נגבי ושלי יחימוביץ`. תחילה חשדתי, אולי בגלל עודף העדתיות שבי, שמוצאו האשכנזי ועובדת היותו ניצול שואה עושים לו הנחה. לאחר מותו, כשהזכירו מוקיריו את חוש ההומור הנפלא שלו, סוף סוף ירד לי האסימון.     

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עוקצן

    מאמר טוב. רק תיקון טעות: שמו של המליונר המפוקפק הוא רוברט מקסוול.

  2. תומר

    אמנם האדון הלך מעולמנו, עם כל הצער שבדבר.
    אך המספידים באמת קצת שכחו במי מדובר, תודה שהזכרת לנו…

  3. עירית

    טוב שלפחות מישהו זוכר.

  4. איציק ניסני

    מרת אולי אמת אבל זה לא טוב ולא מועיל -אז בשביל מה?
    קרא את סוקרטס בפעם הבאה .

  5. סיסו

    דרוש אומץ לב ויושר אינטלקטואלי נדיר כדי לכתוב את הדברים האלה. דברים נכונים וראויים. יישר כוח.

  6. ראובן

    איציק ויוסי, תעשו טובה ותסננו את הדברים שאתם מפרסמים כאן. יש לכם הרבה דברים חשובים להגיד, ולהכניס מאמרים מתלהמים וגזעניים של אנשים כמו בביוף. אני לא שותף לחלק מדעותיו של טומי לפיד, אבל להכתיר אותו בשם "גזען" רק בגלל אי-חיבתו הלגיטימית לאספקטים מסויימים של תרבויות מסויימות (החרדית למשל) – להבדיל מהגזענות של בביוף שאינה מתיחסת לתרבות אלא פוסלת אנשים בגלל צבע עורם ומוצאם.

    הציונות של טומי, כמו יהדותו, אכן הוגדרו על ידי הנאצים. מה לעשות, לא כולם רואים את הדת היהודית (או כל דת אחרת) כמערכת היפה והמוסרית ביותר, ואולי ההפך. הציונות, כפי שאבותיה, שעשו במקום ליילל, הגדירו אותה, היתה פתרון לבעיית היהודים כפי שהוגדרה על ידי האנטישמים, ולכן הגדרת היהדות היא חיצונית ולא פנימית. גם יהודי שלא רוצה לחיות לפי קודי דת שוביניסטית, מוזרה ופשטנית הוא יהודי שמגיעה לו ארץ מקלט.

  7. אילן תלמוד

    מסכים עם כל מלה. האיש נהנה להציג את מודל "ארצ'י בנקר" בציבור, ותרם רבות לגזענות כלפי קבוצות מיעוט ולהנמכת הדיון הציבורי. חשיבתו היתה שטוחה, גורפת ובלתי עקבית.

    בניגוד לתנועות הליברליות באירופה, שאותה התיימר לייצג, הליברליזם שלו היה כלכלי בלבד.

  8. חן

    למי שזוכר היטב טומי לפיד היה בעבר שר משפטים. אחת מהחלטותיו הראשונות בתפקידו (החלטה שלא יצאה לפועל לשימחתי) היתה לבטל את בתי הדין לעבודה בטענה מפוקפקת של חיסכון מגוחך של 14 מיליון שקל. הימים היו ימי השחיטה הידועים של נתניהו. לפיד ודאי פחד שהעובדים יגזלו את כבשת הרש של המעסיקים. שופטי בתי הדין הרגישו היטב את החרב הגדולה שהונחה על צוראם על-ידי כבוד השר לפיד, הדבר בא ליידי ביטוי בהחלטותיהם. (מאז ועד היום) אין פסיקות על הלנת שכר וכמעט ולא ניתן להשבית.

  9. ליאור

    כדאי ואף רצוי לבקר את עמדותיו של אדם – גם לאחר מותו – אבל להקפיד בכבודו של אדם, גם תחת מעטה הביקורת, זה כנראה עניין ליחידי סגולה אשכנזים בלבד.
    אתה מתלונן ומתאונן על השבחים שנאמרו על לפיד לאחר מותו (איך, באמת, יאיר לא כתב מאמר דומה לשלך?!), והצביעות הזו אכן ראויה לגינוי – אבל כמות המשטמה והקביעות הלא-מבוססות שאתה מעלה ראויות לגינוי לא-פחות. נכון, לפיד נולד ביגוסלביה (אף אחד לא מושלם), הוא אפילו דיבר במבטא הונגרי כבד ולא ממש סבל מוזיקה מזרחית (איתך הסליחה), אבל להגיד על ניצול שואה שהוא "רושף שנאה כלפי היהדות והציבור הדתי – בעיקר החרדי – לעתים עד כדי אנטישמיות"? אתה רשאי לראות בכך ציניות גמורה שלאחר המוות – אבל גם חרדים כמו הרב לאו, רביץ, הרב אייכלר ואפילו, שומו שמיים, הרב אריה דרעי, שאיננו ממוצא יגוסלבי ואיננו מדבר במבטא הונגרי כבד – הדגישו מהיכרותם האישית עם האיש כי קביעות מעין אלה לא היו מנת חלקו, למרות שאיש אינו חושב שהוא אהד את היהדות בצורה כלשהי.
    אתה מדבר על שולמית אלוני, על הידע הרב שלה בספרות המקרא המבסס את יכולתה להעביר ביקורת. נו, גם אם זה נכון – לא ברור איך אפשר לשפוט ניצול שואה, שהוויתו אשר קבעה את תודעתו לא הייתה אלא הוויה נוראית של השמדת עם. אין זה אומר שמעשיו והתבטאויותיו ראויים. אבל לדבר על אנטישמיות?

    השגת את הכותרת היומית, בביוף. אני לא יגוסלבי, לא מדבר במבטא הונגרי, לא משחק שחמט ואפילו לא ניאו-ליברל כמו לפיד. אף אחד — אף אחד — לא טען שמדובר באיזו אימא תרזה שעזבה אותנו לאנחות. אבל מכאן ועד לכתוב פוסט עם קביעות שלא ברור הקשר בינן ובין המציאות (נשמח גם לעיין במחקר עלדפוס ההתפלגות של 14 המנדטים האשכנזים) – נו, כנראה שרשף השנאה לא מצוי רק בצד היגוסלבי של המפה, הא?

  10. צבי בן-דור

    מאיר היקר, כל הכבוד על הכוח להוציא אותנו מתקופת האבל שמצווה עלינו לנהוג בכבוד המת להזכיר לנו כמה דברים על יוסף לפיד ז"ל. כבר חודש שאנו נתונים למכבסה אדירה שמכבסת את כל הרוע של האיש למן משהו חינני שאנחנו צריכים עכשיו ללמוד לאהוב. מיד עם פטירתו קבע אמנון דנקנר שללפיד היה "חן אוסטרו-הונגרי" (ודאי! אותו החן שהיה חוג החברים הקרוב של קרל לואגר) ונתן בכך את האות.

    עבורי מורשתו העיקרית של לפיד היתה הפיכת השיח הגזעני למשהו מקובל בסלונים של המעמד הבינוני. עד אז היתה הגזענות הפתוחה דבר השמור לחוגים כהניסטים. לפיד לא המציא את הגזענות ואת הגזענים וגם קשה יהיה להגן על עמדה שתראה בו אחראי עיקרי להתפרצותה בגלגולה הנוכחי. אבל יותר מכל אדם אחר בישראל לפיד אחראי להפיכת אופן הדיבור הגזעני ללגיטימי בקרב שכבות שנוטות בד"כ להסתיר אותו ולהתבייש בו (גם כאשר הן מחזיקות בעמדות גזעניות).

  11. אדי

    אחרי הרקוויאמים המרגשים שנערכו לכבודו של טומי חשבתי בעצמי לכתוב משהו ברוח הדברים של מאיר בביוף. המנהג של "אחר מות קדושים אמור" הוא מנהג צבוע ומתחסד. יוסף לפיד (אני לא אקרא לו טומי הוא הוא לא נמנה על חברי) היה כל מה שבביוף מציין בצדק וכל הכבוד לו על כך. זאת ועוד: לפיד היה אדם וולגרי, גס רוח, דורסני ואנטיפת. ובאשר לחבריו יש לי להגיד רק דבר אחד: אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה.

  12. מרקו מרציאנו

    באחת מתכוניות פופוליטיקה ששודרו בערוץ הראשון לפני אחת עשרה שנים בערך, זכור לי במיוחד הסשן הבא.
    נערך דיון על מעמדה של המוסיקה המזרחית בתקשורת. כיאה לאופי הוולגרי של התוכנית כונס פאנל רחב של דוברים טעונים. כביכול הוענקה להם הזדמנות לביטוי תקשורתי אלא שהוקבו להם דקות דיון מעטות. מלבד הפיינליסטים הקבועים- טומי לפיד, אמנון דנקנר והרב ישראל אייכלר- נוספו לדיון הזמרת אביבה אבידן, הזמר משה כהן ואמרגנו "מתנה הפקות". נכחו עוד שלושה או ארבעה ניציגי תקשורת שאינני זוכר את שמם . שילוב של הנושא "החם", ההנחייה לקוייה והדחף לדבר בזמן הקצוב יצרו דיון טעון וקולני שגלש לשיח העדתי ברמה הכי שטחית.
    לאחר מספר דקות מר טומי לפיד יצא בהפגנתיות מהאולם ועם חזרתו לסשן הבא אמר בחיוך ציני: "פסיכייטרים חסר להם" (למזרחים).

  13. סמי ארגון

    "אחרי מות קדושים אמור", נאמר היכן שהוא, רק לא ברור תמיד היכן לשים הפסיק. אפשר לומר: "אחרי מות, קדושים אמור", שלפיו הסכימו חז"ל, ובחכמה אמיתית וברוכה, כי יש לכבד כל מת ולדבר בשבחו, שהרי מה טעם לדבר בגנותו, ואין לו דרך תיקון. אך אפשר גם לשים הפסיק במקום אחר ולומר: – "אחרי מות קדושים, אמור…." ! היינו, לפי נוסח זה, ראוי לאמר בשבחי קדושים בלבד.
    אך נניח להתפלספות תחבירית זו ולהשלכותיה השונות. לפיד – קדוש וודאי לא היה, ולגבי חוש ההומור שלו, אם היה או לא היה לו, זה באמת שולי ולא חשוב ואולי גם לא מעניין במיוחד. מי שצחק ממנו – שיצחק, הרוב יכלו בדרך-כלל רק להזיל דמעה כלשהי. אם כל שכתוב בכתבה נכון במאת האחוזים, אזי מעטים יכלו שלא להזיל. אכן, שמרן ללא שאר רוח היה, אנטי-סוציאליסט, שלא לדבר שהיה, ביננו, די בוטה, ואם להשאיל את לשונה של גולדה בעניין אחר וכמעט הפוך, אפשר לומר כי היה "בכלל לא נחמד !" כאיש שנושאי איכות-סביבה היו חשובים לו – לא אחת ספגתי ממנו עלבונות, על תפיסתו האנטי-אקולוגית בכל נושא שהריח ירוק. לא באופן אישי כמובן, אך ההומור הציני-יבשושי שלו שהפגין כלפי כל "אותם אנשים שדואגים קודם כל לעכברים ולג'וקים", אותי הוא לא רק שלא הצחיק, אלא עורר בי חוסר הערכה, משום שגם לבני-אדם שאינם המילייה הצפונבוני שלו – היה היה אחרון הדואגים. ובכל אופן, אחרי מות……………..

  14. משה

    שלום
    מאמר מדהים.אין לי מילים , על האומץ והיושרה למי שכותב כך.
    משה

  15. איריס חפץ

    ולליאור,
    אפילו בית המשפט (הליברלי, כמובן) קבע לאסור את הקרנת סרט התעמולה של שינוי בבחירות האחרונות מעל המסכים. לא הצלחתי למצוא את הגירסה האינטרנטית שלו שראיתי בעבר: מסתבר שלא רק את יהדותו של לפיד הגדירו הנאצים אלא גם את עולם הדימויים שלו על יהודים. זה סרט, שאם גבלס וריפנשטל היו רואים, הם היו נחים על משכבם בשלום.

  16. אחד

    כמובן שהחבר בביוף כותב את דבריו מהיכרות אישית עם האדם ועם עולמו וחוש ההומור שלו. יפה שעל הצגה ששמה "פופוליטיקה" שלפיד בתחכומו הבין היטב את יתרונותיה והקצין בה את השיח, בביוף בונה תלי תילים של פסיכואנליזה ריקה מתוכן. אחר כך הוא משתומם איך טומיסלב שלף (בשיחות הסלון שלו עם בביוף כמובן) את ההגדרה של היטלר לשאלה "מיהו יהודי". החבר בביוף לא הבין כנראה שאדם שחווה את זוועות מלחמת העולם השנייה עדיין, איך נאמר, לא ממש השתחרר מהן.
    כמה קל להטיל רפש ולא ברור למה אתר שעוסק בסוגיות כה חשובות נותן במה ל"תובנות" כאלה

  17. נעמי

    זה היה ההומור במיטבו -לשמוע את ההספדים ששיקפו דמות שדומה יותר למה שכתבת מאשר למה שכתבו בעיתונים.

  18. עודד

    מאיר בביוף המעיט בביקורת. שינאת נשים, ערבים חרדים ומזרחים הינה יותר מגזענות

  19. אליאב

    אני מודה כי דעותי הפוליטיות רחוקות מאלו של לפיד אבל איש לא יקח ממנו את העובדה שגייס 15 מנדטים ללא כוכבים שהיו לד"ש משום שהבין שהחרדים הם אויביה האמיתיים של ישראל. הבעייה היתה שהיה חסר ביצים לפעול על פי הבטחותיו לבוחרים כדי לשחוק אחת ולתמיד את מעמדם של שונאי ישראל המתועבים שרואים בחילוניים את חמורו של המשיח ומאפשרים לשלם עבור הגנתם ועבור צאציהם הבערים והבטלנים המושבעים. את זה לא יקחו ממנו כי הוכיח לנו שיש פוטנציאל אלקטוראלי מול החרדים והחרדלים. בעיני הסאלא בביוף אין בכך רבותא אבל מי שתמך בו באמת אבל על לכתו מאתנו. ואגב, לא הבחנתי בדבריו גישה פוגעת במגזר המזרחי ככזה אלא באישים במגזר שהפכו את המזרחיות למקצוע וקרדום לחפור בו.

  20. יוסי לוס

    לראובן,
    הבעיה שמאיר מצביע עליה היא בדיוק זה שקורבן הנאצים היהודי קיבל על עצמו את הגדרת הנאצים ליהדות. אין זה אלא אחד הביטויים לניצחון של הנאצים לצערי. לא נראה לי שמישהו שרוצה לדעת דבר מה על יהדות יילך לשמוע שיעור מפיו של גבלס, אבל למעשה זה בדיוק מה שהאדון לפיד עשה. קבלה של הגדרת הנאצים ליהדות, מקבילה לקבלה של הגדרת השוביניסט הגס ביותר לנשיות, לקבלה של הגדרת הימין הקיצוני ביותר היהודי לערביות, וכיוצא באלה.

    ליאור,
    ניצול שואה שעושה שימוש פוליטי השכם והערב בשואה כדי לקדם קריירה ציבורית ומעמיד את עצמו כדמות ציבורית מזמין ביקורת, אחת היא מהן דעותיו.

  21. ליאור

    אני מכיר וזוכר את סיפור הסרט של שינוי וגם צפיתי בו. לא ברורה לי ההשוואה לגבלס וריפנאשטל ולא בטוח שההשוואה הזו ברורה או מקובלת ברצינות גם עלייך (מקווה בכל אופן).

    הבעיה שלי, כבן למשפחת ניצולי שואה (אמרתי, אף אחד לא מושלם), היא בדיוק הקלות הבלתי נסבלת שבה את, בביוף ואחרים פה משתמשים בביטויים ובהשאלות מילוליות מעולם התוכן של השואה למטרות ניגוח, השמצה וקביעת "אמיתות". בואו נשווה את טומי לפיד לגבלס, לקרל לואגר ולשאר החברים שאולי גם היו מתפקדים לשינוי (איך שכחנו את העיתונאי הידוע שטרייכר)? מעניין שכאשר מישהי השוותה את הכחשת "מדע הכלכלה" להכחשת השואה זה היה פסול (בצדק) מבחינת רבים פה. זה היה מזמן. כנראה שעם השנים התקדמנו.

  22. נעמי

    ספר נפלא ומרגש של הסופר.
    על מסע אנשי ביתא ישראל לירושלם.
    המון תובנות וחוכמת חיים אנחנו לומדים יחד עם הגיבור פטגו מהציפור המיסתורית אסתרי ליישם בחיים הפרטיים של כל אחת ואחד.
    נער שמספר על ימי בחרותו ואיך אישיותו מתעצבת בידי סבתו החכמה לאדם טוב בעל שליטה עצמית ואחריות רוחנית.
    כלפי משפחתו וכלפי הקהילה סביבו.
    חלומם לעלות לירושלם, מתממש.במסע פיזי נורא באכזריותו דרך סודן.
    התיאורים של החולים והחלשים שלא שרדו את המסע הקשה קרעו לי את הלב.
    ואז… באה היקיצה הנוראה מהחלום כשמימשו את חלומם והגיעו לישראל וניתקלו בחומות הגזענות.
    באי ההבנה, בחוסר המחשבה והחמלה בטעויות הרבות. גם של אנשים שוחרי טוב שתפקידם היה לקלוט את אנשי הקהילה.
    בחוסר ההבנה לרקע הפיוטי שהם באו ממנו אנשי ביתא ישראל.
    ולדאוג להם להשתלבות מכבדת בחברה החדשה היה צריך מישהו עם שאר רוח. כמו המנהיגים שלהםשבאו עם מטען כל כך גדול של ערכים תרבותים רוחניים והושפלו בטימטום.
    בתיאורו של טגאמלק אברה את תקופת הקליטה בא"י יש גם נפילה ברמת הכתיבה.[משהו פלסטי תפור בגסות].
    כשטגאמק אברה חוזר לספר על עצמו הכתיבה חוזרת לזרם ביופי פיוטי. ומרגש לסיים בתיאור מסע נבטי החיטה המלבלבים וסוגרים מעגל אחרי מסע לאתיופיה וחזרה יחד עם היהודי הנודד השב למולדתו.
    חבל שהיום אין ציפור אסתרי שתנחה אותנו לעצב את עצמנו בדמות טובה יותר חומלת יותר אמיצה יותר.

  23. בלהה גולן

    יופי של תימצות אופי במאמר של מאיר.
    האיש השובניסטי ,וולגרי הזה שהסתתר תחת תדמית של פנומן חנה בבלי בתרבות אירופאית, לי הוא ממש לא יחסר.
    את "ההומור" החסר של יוסף(טומי)לפיד ניתן למצוא אצל ידידו הטוב הגזעני ושובניסט לא פחות ,אפרים קישון.

    רק לסבר את דעת המוצאים טעם לפגם בביקורתו של מאיר על החבל דאבדין:

    צימוקים מהכל בכל ,תשבחות לאיש ומעלותיו הטובות ,רק מתוך מאמר אחד ,לגבי דיון אחד בכנסת ב 29/03/05
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=558244

    לפיד אמר כי "אינו רוצה לומר מה הוא חושב על מקצועה של גלאון"
    גלאון: "מאחורי התדמית הליברלית של לפיד מסתתר סקסיסט וגזען"
    לפיד:- "אני ג'נטלמן אירופי"- אמר כי "כמו אצל ילדים, אני יכול לטעון שהיא היתה זו שהתחילה, אבל משום שהיא נעלבה ואני ג'נטלמן אירופי, אני מצטער אם היא נפגעה וחוזר בי
    ח"כ רן כהן (יחד) הגיש תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת נגד ח"כ לפיד. הוא ציין כי לפיד "מוריד את השפה הפרלמנטרית לביב שופכין שכל כולו פופוליזם, שוביניזם והשחתת מידות",

  24. משה לופינסקי

    חלק מדעותיו של לפיד קרובות לשלי, אלא שבבעיתה המרכזית של ישראל כלל לא היתה לא דעה.
    לפיד דבר בלהט ובשצף על נושאים שונים (במיוחד דת ומדינה) ולעולם לא עסק בבעיה מספר אחת :
    ה-ה-ת-נ-ח-ל-ו-י-ו-ת.
    כשהזכיר לעיתים את הכבוש, היה מעיר משהו כמו "יש לשמוע מהי עמדת הצבא".

  25. ג. אביבי

    צודק מאיר בשפיטתו את התופעה שנקראת יוסף-טומי לפיד ואת פולחן ההספדים סביבו. תופעת לפיד/שינוי על 15 המנדטים שלה, היא תזכורת לכוח המגייס העצום שיש לגזענות בקרב הצבור האשכנזי החילוני.
    צודקים כמובן גם מי שבקרו/גינו את המתחסדים שהגנו כאן על לפיד. המתחסדים האלה טורחים לציין שהם לא מתומכי שינוי/לפיד, מעניין אם גם לאחר בחירות 2003 (בה קבלה שנוי 15 מנדטים) הם טענו שאינם מתומכי לפיד.

    שתי הערות/תזכורות נוספות:
    בראיונות מתוקשרים מהסוג של "פופוליטיקה", כל אימת שעלה הנושא העדתי והיחס הגזעני של לפיד כלפי מזרחים, הנ"ל טרח "לגלות" לנו בהיתממות, שעד גיל 17 הוא לא ידע אם משפחתו היא מהספרדים או מהאשכנזים ומה בכלל ההבדל ביניהם או שאפילו בכיתה בה למד כילד היה אחד עם שם ספרדי… הוא כנראה סמך על הזיכרון הקצר של מי שלמד לזהות אנטישמי אירופאי, בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, על פי הרישא של להגו, כגון "דעו לכם שרבים מידידיי הטובים הם יהודים….".
    לפיד בראש שנוי היה מוכן לצרף לממשלה בה כיהן כשר בכיר את החרדים האשכנזים, אבל עמד על הרגליים האחוריות כדי לא לצרף את ש"ס. הוא כמו נציגי מפלגתו לא חדלו להאשים את החרדים בשוד קופת המדינה אבל נקט באותה סחטנות ממש, להעביר למוסדות המקורבים לו מאות מיליוני ש"ח מהקופה.

  26. איריסססססססססססס חפץ

    תודה לש. שמצא את הסרט ושלח לי את הלינק, הנה הוא:
    http://www.youtube.com/watch?v=K1Nc3PrPzPk&eurl=http://video.google.co.uk/videosearch?q=shinuy&hl=en&sitesearch=
    הסרט, שנעשה לא במקרה וכל סצינה בו מבויימת מציג את :
    היהודי לפי כל הסטריאוטיפים האנטישמיים הקלאסים – טפיל, לא עובד, בטלן, גנב, מעמסה על אחרים, שחור, רכיכה זוחלת ונגררת, חי בעבר, רמאי, מזוקן, ראשו מכוסה ובעיניו מבט זומם רעות, עלוקה ומופיע בקבוצות
    לעומתו, בוחר שינוי האידיאלי מוצג בסרט בתור גבר לבן, זקוף, אינדיוידואל, שוחר טוב, מנסה להתשחרר מעולו של השחור, עובד בשביל כל הפרזיטים שדבוקים לרגליו, נושא בעול, גלוי ראש ופנים (מקסימום אניצי זקן אה לה מיקי רורק).
    מה לעשות, וזה מה שמראה הסרט.
    אם תסתכל על סלאח שבתי, תראה שטומי לפיד לא המציא כלום. הוא הולך באותו תלם שחרשו אנטישמים גדולים ממנו, ועבר בו גם קישון (אבל לקישון לפחות היה הומור וגם איזו אמירה פה ושם ובגלל שסאלח שבתי לא היה צריך לזחול ונעשה בכל זאת בישראל, הוא גם חי רק מקלפים ועארק).
    העובדה שאתה בן לניצולי שואה בטח מאוד רלוונטית לביוגרפיה שלך אבל לא מקנה לך בעלות עליה (מה אתה יודע על הייחוס שלי: אם הייתי שולפת משפחה עם עבר של ניצולי שואה, היית מקבל את הטיעונים שלי?) ואני משתמשת בהחלט בשואה כדי להדגים דברים רלוונטיים לחיים היום. מי שלומד היסטוריה רק לשם התעסקות עם העבר, על הכיפק. אותי זה לא מעניין אם זה לא רלוונטי לחיים שלי היום. וזה מאוד.

  27. אירית

    לפיד באמת מייצג בדיוק את ה"הגדרה השלילית" שלקח על עצמו בגלל הנאצים, כפי ששימון פרס הודה שאחמדנגאד עושה לו את זה, כלומר "מזכיר לו שהוא יהודי". האמת, זו בעיה עמוקה, ולפיד הוא נציג-קורבן שלה, של הפנמת ההשלכות השליליות, והניסיון לחמוק מהן. עם זאת, יש להניח שקורבנות רצח עם מגיבים בצורה כזו בדרך כלל. ראה הספרות הנרחבת שמאכלסת מחלקות שלמות באקדמיות בעולם, על הזהות והבעיות עקב הקולוניאליזם האירופאי באפריקה, בהודו ובמזרח התיכון. לפיד נענה לאתגר הנאצי בצורה היחידה שהוא היה מסוגל. לה
    מקסוול נקשר בפירסומים זרים לפעילות בטחונית עבור ישראל, חלקה פעילות מפוקפקת ו"מתחבלת" כמקובל אצלנו "הכה נתחכמה לו" בדיוק מן האידיאולגויה בסגנון לפיד. (ובעיקר אם זה דופק את הערבים ועוד יותר זה בעיקר אם מתעשרים מזה אישית וגם משתפים את החבר'ה). הבן שלו אמור להיות "הנצחון שלו" על הנאצים. נו, שוין. גם את השינאה לחרדים אפשר לבחון במשקפי השואה, כלומר, בחלקו הפנמה של הגזענות הנאצית ובחלקו כעס נורא על "אלוהים" שאנחנו מוצאים אצל הרבה ציונים, ושעובר התמרה פוליטית, לשינאה לאנשים שמייצגים אמונה קצת אובססיווית באותו אלוהים או דת שהכזיבו. לא קשה להניח שאלו יהיו תוצאות בחלק מן האוכלוסיה בעיקר מי שעבר חילון חלקי לפני השואה. יש גם נושא של האשמה, בתוך הקהילה, שאולי החרדים גרמו לזה שישנאו את "הנאורים" שנראו כמו כולם, וקלקלו להם את ההשתלבות וכולי. נושא מורכב ובעייתי.
    כל זה לא פוטר אותו מאחריות לסבל שהוא גרם לאחרים בתפקידיו הציבוריים, אבל זה יכול להסביר את התנאים שיצרו תודעה כזו ואת הפופולאריות שלו. הוא "התשובה הציונית הגאה" כביכול – ריבונות, צבא, "נאורות", השכלה, כסף, תחבולות, אבל כשמגרדים נשאר "חרדי" ששונא נשים ועוד כמה תכונות מושלכות על "אחרים" מזדמנים. ואם כבר גזענות עדתית, אז הוא הונגרי קלאסי, קיצוני, גס רוח, ויהיר.

  28. אורלי נוי

    בל נשכח את החצי המזרחי של פריצקי…

  29. סמי ארגון

    בתגובתי כתבתי "כמי שנושאי איכות-הסביבה חשובים לו…", וברצוני לת'קן : "ל -י ". כנראה שהתבלבלתי בין לו ולי. אשרי המתקן בלבולים.

  30. אייל

    איריס צפי טוב בסוף התשדיר . זה תשדיר מהבחירות האחרונות שינוי בראשות רון לוונטל לאחר עזיבת טומי לפיד .
    טומי לפיד אף גינה מכל תוקף בזמנו את התשדיר הזה .
    חבל שלא בדקת קודם .

  31. אורן א.

    וואו
    צריך לא מעט אומץ לנסח את מה שכתבת

  32. איריס חפץ

    בדקתי דווקא קודם (שוב, הודות לש. היסודי שהסב את תשומת ליבי לכך) וראיתי שלפיד לא מופיע שם בסוף, אבל הדברים הם ברוח דבריו ומצעו. לא ידעתי אבל שהוא גינה את התשדיר. יש לך אולי קישור לזה? אשמח לקרוא במה מדובר.(ותודה מראש כמובן).
    בכל מקרה: זה עולם הדימויים של לפיד, ככה הוא דיבר על חרדים וככה הוא דיבר על מזרחים כפי שהזכירו כל המגיבים שמעלי. זאת המפלגה שהוא הקים וגם אם הם הלכו צעד אחד רחוק מדי בשבילו, הם רק נתנו תמונה למה שהוא אמר. אם תספר לי שאני טועה לגבי זה ושכל הציטוטים שהם הביאו לא נכונים, אני מתנצלת על המקום וגוזרת על עצמי שבוע בלי מוזיקה ערבית שהזכירה ללפיד את טול כרם.

  33. יוסי לוס

    לא רק שלילית אלא גם חד ממדית. הצרה היא שלא רק בעיני לפיד, יהודי הוא מי שהנאצים רצו לרצוח ותו לא, אלא גם בעיני יהודים רבים אחרים. האמת היא שזה עצוב עד מאוד שהקורבן מקבל על עצמו את הגדרת הרודף לזהות שלו עצמו ועד כאן יש בי בעיקר צער על לפיד ורבים אחרים. הבעיה מתחילה מרגע שהקורבן הופך למטיף בשער של התפיסה המעוותת שלו ומשתמש בסבל שלו כדי להשתיק אחרים שמרחמים עליו.

  34. צבי בן דור

    כמו איריס אני חושב שיש קשר הדוק בין משנתו ובין הסרט ולכן קשה לנתק בין לפיד לבין הדבר המביש הזה. נכון שלפיד גינה את הסרט. אולי כי הוא כבר לא שם ולא שם היה אכפת לו. אבל אני חושד שהוא יותר התרגז מחוסר הטעם ה"תרבותי" שבסרט מחוסר אלגנטיות שבו. הוא כבר היה עושה אותו דבר אבל יותר אלגנטי. בזמנו של לפיד היו סרטים שתיארו את החרדים ככתם שחור מתפשט (נסיון שנעשה פעם במרצ ונפסל). מה ההבדל? אין כל הבדל. יכול להיות בכלל שלפיד התעצבן מן הסיסמא "שינינו את שינוי" שהיתה בסוף ורמיזה על הליכתו.

  35. אירית

    מסכימה לחלוטין, חשוב יהיה ומעניין (וקל להגיד קשה לבצע) להתעסק בפיתוח הזהות מתוך עצמה, כלומר, להגדיר אלמנטים "חיוביים" (במובן של אפירמטיבים) ולא כאלה שמציבים מראה מאששת או שוללת. הבעיה הנוספת שצורה זו של "שיח שולל" השתלטה על הנושא, גם בין זרמים בתוך היהדות-ישראל, כלומר חילוני מגדיר עצמו על בסיס שלילת הלא חילוני וההיפך, ישנו מעין מעגל טאוטולוגי אלים למדי, כי אין לו "מרכז פנימי" שמכיר את עצמו. חוסר הבטחון הפנימי ביחד עם האיום החיצוני מייצר אלימות בהכרח, כלפי חוץ ופנים.
    ברור שברגע שאין מרכז פנימי, אז כל אמירה מבחוץ על "מה שאני" מייצרת חרדה ורצון להשתיק ולהשמיד את "הקול"., או לחילופין היענות והקלה – בניסיון להיענות להגדרה כלשהי, מבחוץ, העיקר שתיעלם כבר אי הוודאות והריקנות. לנאצים לפחות היתה מעין "הגדרה" זה נותן איזו וודאות, גם אם מחירה הוא קטלני. תהליך דומה (ופחות קטלני, וגם לא קולקטיבי) קיים למשל ביחסים שבין אדם לבין המנגנון המערבי של "פסיכולוגיה" (או פסיכיאטריה), אנשים מעדיפים להגדיר עצמם כסימפטום או מחלה (יש לי "הפרעת חרדה") גם אם המסקנה מזה היא שלילית, כדי לחמוק מהגדרה אפירמטיבית יזומה ואחראית של עצמם. הפן הפוליטי הוא בעייתי, כיון שאדם/קולקטיב יודע שהוא מתיר לאחר להגדיר אותו הוא בהכרח משרת אותו או כפוף לו. זה מסביר את הטונים המתנצחים של הציונות בסגנון לפיד, כלומר רצון לאוטונומיה,אך היעדר מרכז פנימי המחזיק אותה. מכאן גם ברור שתהיה השתקה, כיון שהיא הישרדותית. האמירה מבחוץ, או "שיקוף" מאיים על כל האישיות, אזי ברור שיהיה נסיון להכחיד את האיום. וזה גם התהליך שהתרחש בשואה, הכחדה של קולות המאיימים על הזהות.

  36. אליאב

    עיון בתגובות על יצירתו האלמותית של הבביוף מחזקת אצלי התחושה שעלינו האשכנזים להתנתק מהערבים וגם מהמזרחים, בהסכמה או בלעדיה. שנאה תהומית כפי שהיא מתגלית בדור השני והשלישי של עולי ארצות המזרח כלפינו קיימת רק באירן, בסעודיה ובבתי הספר של החמאס. התרומה שלכם למדינת ישראל היא באמת שולית וכל מה שמעניין אתכם הינו חוסר הכבוד שאנו רוחשים אליכם בצדק רב. הלכתי בשנות החמישים לחבל לכיש בעקבות קריאתו של בן גוריון לסייע בהקמת מושבי העולים במקום לעשות לביתי וראיתי כיצד "סייעו" עדות המזרח בקליטת העלייה הרוסית בשנות התשעים. ביאליק ולפיד צדקו. אכן חציר העם.

  37. רתם

    מתוך דבריך, ומתוך היכרות עם הדמות הציבורית, הרי שכן היתה לו דיעה בעניין ההתנחלויות והיא שזה בסדר גמור. עצם המלמול על "לשאול את צהל" מראה על התחמקות במקרה הטוב ועל מיליטריזם נואל במקרה הרע. מה זה לשאןל את הצבא? טוב, הרי כולם יודעים שכאן הצבא מחליט על רוב תחומי החיים. ולחשוב שאיש זה כתב ופרסם בארץ ספרים ומישהו קרא אותם…אוי וי

  38. ליאור

    לאיריס – כן, ראיתי את הסרטון המזעזע של שינוי, אבל – זה לא מייצג את טומי לפיד ואיני בטוח כי הוא נתן את הסכמתו לכך, בפרט כי בבחירות האחרונות היה מועמד ברשימתו של ח"כ פורז ולא ממש אהד את רון לווינטל ו"שינוי החדשה".

    שוב – לא ברור על סמך מה נשענות קביעות ה"גזענות" וה"אנטישמיות" שלך ושל אחרים כאן? אין לי או לאיש מונופול על האמת (אחדים סוברים שאפילו לא למאיר בביוף). אבל, קשה להשתחרר מכך שהשימוש הנלוז במושג "אנטישמיות" מצידכם, מעלה תהיה האם אתם בכלל מבינים את משמעויותיו? אני, כנראה, משוחד (אמרתי – בן למשפחת ניצולי שואה והסליחה עם מי שצריך לכך), אז כנראה שאמנע מלכתוב פוסט מלומד ואולי גם להגיע למסקנה שלפיד שאף לשלוח מזרחים למחנות השמדה או להאזין לצלילי ואגנר בעוד נשים (בעיקר מזרחיות וערביות שאינן אוהבות גולש) נידונות לציאניד. לאחרים אני ממליץ לבקר פעם במחנות ולהבין ששום דבר לא דמה ולא דומה לשואה. גם לא האמירות של לפיד – עם כל הטמטום שהיה בחלק מהן. מוזר. אני דווקא זוכר את השר לפיד – לא חבר הפאנל ואיש הרייטינג מפופוליטיקה – יוצא בשצף קצף נגד פעולת צה"ל ברפיח, שלטענתו הותירה הרס וחורבן עד כי אישה פלסטינית אחת "הזכירה לי את סבתא שלי". אז נכון – אני (אבל זה רק אני, כנראה) לא הייתי משתמש גם פה בעולם דימויים של השואה כהשאלה מילולית. אבל לא נראה לכם שהגזמתם?

  39. קוראת ותיקה

    ואללה, הכנסת לו.

    יצאת פחדן, חסר כבוד לאחרים, וגם ניסוחים לא משהו. מבטא הונגרי? למה בדיוק זה רלבנטי? בביוף יצא פה הגזעני האמיתי

  40. טלילה סטן

    כשהיה לפיד שר משפטים נרדפו הניצולים משפטית על ידי עורך דין נוכל שגזל מהם את הפנסיה שלהם.
    עורך הדין תבע מאות ניצולי שואה. המשפטים התנהלו בבתי משפט שונים בארץ ואחד מהם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. עורך הדין הנוכל ניצח (בשלבים ההם, לאחרונה הוא סוף סוף הפסיד) ושוב נשמעו דפיקות מחרידות על דלתם של הניצולים הקשישים.
    הפעם הרודפים היו מטעם ההוצאה לפועל של בית המשפט הישראלי.

    היחידה שנקפה אצבע היתה עדנה ארבל בתקופה הקצרה שבה החליפה את אמנון רובינשטיין. היא ניסתה לעצור את "מטחנות הצדק" של המישפח ולא הצליחה.
    לא שמעתי את קולו של לפיד שאני כמעט בטוחה שהיה אז שר המשפטים.
    וגם אם לא היה שר המשפטים – לא היה יכול להרים קול? (תחום שהוא כל כך טוב בו)
    הוא הירבה לנפנף בשואה כשהיה לו נוח. ואני מתארת לעצמי שהיה לו גם נוח להיות יושב ראש "יד ושם".

    והשאלה היא –
    אבל מה הוא עשה למען ניצולי השואה? אותם אומללים הנרדפים ומנוצלים על ידי מדינת ישראל?

  41. איריס ח.

    אם אתה רוצה להתדיין, אז תנהל דיון הוגן: בשום מקום לא כתבתי שלפיד התכוון לשלוח מישהו למחנות ריכוז או למות בתאי גזים. נו במת.
    כתבתי, ואני עדיין עומדת מאחורי זה, שהשיח שלו ועולם הדימויים שלו הוא אנטישמי קלאסי וגם ניסיתי להסביר את זה. אם מעניין אותך, אתה יכול להתייחס לטיעונים שהעליתי, אבל אל תמציא כאלו שלא העליתי ואל תשלח אותי לשום סיור במחנות ריכוז. את הדברים האלו הבנתי לפני שהייתי שם. תנסה בבקשה להעלות טיעוני נגד אם את מעוניין בתקשורת יותר בונה (ולא, זה שהיית במחנה ריכוז בביקור זה לא טיעון. גם אני הייתי, אז מה?, אולי עדיף שאתה תנסה לראות את "היהודי זיס" כדי להבין יותר.)
    זה לא חוכמה ולא יתן כלום להחליט שמשהו מסוכן רק אם הוא נגמר בתאי גזים (כי אז בכל מקרה צריך לחכות למוות האכזרי הזה וזה גם לא יקרה וגם אם כן, מה יעזור לנו לעמוד מעל הגופות ולהגיד "הנה זה שוב קרה"?).
    כל הרעיון בדיון כאן הוא לצאת נגד דברים שיכולים להוביל לקטסטרופות (ולא רק מוות בתאי גזים הוא קטסטרופה. למרבה הצער יש הרבה דרכים לגרום להן) ולא לשבת על הגדר בשקט ולחכות שזה יקרה. המאמר של מאיר בביוף מזכיר לנו מהן דעותיו הנלוזות של לפיד ולדעתי חשוב לצאת נגד דעות כאלו. אם אתה רוצה להיות בעדן, תחזיק בהן ותספר לעולם, אבל אז אל תתפלא אם יקראו לך גזען.

  42. שור

    תרומתו הגדולה של לפיד היא בשנת 2003 בהפחתה הדרגתית של קצבאות הילדים למשפחות ברוכות ילדים,
    קצבאות מוגדלות שהביאו לעוני וניוון חברתי.
    בכך הוא דווקא עזר לאוכלוסיה החרדית כי עזר במקצת לקרב אותה לתרבות של יותר עבודה ,
    ופחות על התעלקות על אלו העובדים.

    נקווה שביבי ושות' לא יכנעו לש"ס ויגדילו שוב את תעשיית העוני.

    שור

  43. ירדנה אלון

    האמת היא שדי התלבטתי אם להגיב לרשימה אם לאו,מכמה טעמים ,א. האיש הלך לעולמו ולא יכול להתגונן, ב. בכל זאת היה אב שכול,ולי באופן אישי קשה מאוד לצאת בחרי אף נגד אנשים ששכלו את ילדיהם (ואין זה משנה באילו נסיבות). יחד עם זאת טומי לפיד היה אחת מהדמויות המשפיעות ביותר על התקשורת הישראלית יותר לרע מאשר לטוב,והשיח שלו,והסגנון של השיח (חשוב לא פחות)השפיע על סגנון השיח הישראלי, פופוליטיקה בה נטל חלק היא אחת הדוגמאות הגרועות ביותר לאיך אמור שיח על דעות ואג'נדות חברתיות ומדיניות להתנהל והיווה דוגמא ומופת רע, מה שמגחיך את זה בעיקר היא העובדה שכל אלה שנטלו בו חלק וניהלו אותו מלבד לפיד , הרי היו שם גם דן מרגלית,ואמנון דנקנר הם אלה בעלי היומרות והיוהרה הכי גדולים להיותם "בני-תרבות", בעלי חינוך אירופאי,למרות שאירופה הקיאה אותם מקירבה,שכן אירופה אמרה להם דבר דבור על אופניו בשנות הארבעים של המאה הקודמת (דרך אגב לא רק בשנות מלחמת העולם השנייה רוב רובה של ההיסטוריה האירופאית רצופה נסיונות השמדה והכחדה של היהודים,והצוענים, ולכן כימתיכונית,לבנטינית אני תמיד עומדת תמהה ונבוכה עבורם כאשר הם מנופפים ב -"אירופיותם".)הסגנון של השיח ב-"פופוליטיקה"המתלהם,הגס,המעליב,המבזה,המשפיל, את היריב האידאולוגי לא היה אירופאי כלל וכלל,גם לא ימתיכוני לבנטיני (כך הרי הם מציירים את דמותו של הלבנטיני שהם כל כך אוהבים להשמיץ ולשנוא) כאילו כל מטרת הדיון הייתה העלבותו ,השפלתו,וביזויו של האחר האידאולוגי בפרהסייה, ולא התמודדות אמיתית עם הטיעונים שהוא מעלה והבאת זווית אחרת ושונה משכנעת יותר או פחות אין לזה חשיבות מרובה כל עוד הטיעונים מכבדים את הצופה או המאזין,זהו בדיוק הסגנון הישראלי המיוחד לנו מהצד המכוער שלו, אז כך שאם יש את הדימוי של "הישראלי המכוער" שלושתם ייצרו, ייצגו,והעצימו אותו לתפארת מדינת ישראל.
    הנפנוף בתרבות- הן לפני, ובעיקר בימים שלאחר מותו של לפיד רבים מן המספידים את לפיד דיברו על "איזה איש תרבות הוא היה" שראה סרטים,תיאטרון,קרא ספרים,אהב מוסיקה קלאסית,ידע לצטט את צ'רצ'יל,,נו טוב, אני אומרת לעצמי, לפני מספר חודשים יצא לי לראות בשידור חוזר את לפיד (עם עוד אושייה תקשורתית שאינני זוכרת את שמה אבל מופיעה לצידו של ירון לונדון גם כן "אושייה תרבותית") ובתכנית זו הם דיברו על "התרבות" אותה הם צורכים, הייתי סקרנית לדעת ועל כן צפיתי בתכנית שמא יתגלו לי נכסי תרבות שמעולם כלבנטינית לא שמעתי לא קראתי ולא ידעתי עליהם, ובכן מסתבר שהללו אוהבים את שייקספיר,(שייקספיר כבר מזמן הפך לנכס תרבותי אוניברסאלי שכן את שייקספיר מציגים בכל נקודה בגלובוס),את הביטלס ,את מוצארט,(שמנגנים אותו ומשמיעים גם כן בכל נקודה על הגלובוס)את הואלסים של שטראוס,(נו באמת) בקיצור לא אלאה את הקוראים אולם על זה אמר כבר שרלוק הולמס "אלמנטרי וואטסון,אלמנטרי".וכמובן לפיד יודע לצטט מכתביו של צ'רצ'יל,מעניין ,ממש כמו אותם בני ישיבות שאותם כל כך תיעב שיודעים לצטט פסוקי תורה (לצטט לא להמציא ,אני באופן אישי עושה הבחנה בין ציטוט של אדם אחר ובין הגעה לתובנות אישיות על סמך חוויות אותנטיות).
    וכאן אני אומרת לעצמי בעצם מה הרבותא?- אדם שהפרוטה מצוייה בכיסו בשפע כזה כמו אצל לפיד ודומיו, האם זאת רבותא להיות צרכן של תרבות? שכן לצרכני התרבות כמו לפיד ודומיו אין כל בעיה
    כספית להיות מנוי על תיאטראות,ועיתונים,ולהיכנס לרשתות הספרים ולקנות ספרים .ולמלא את בייתך בשכיות חמדה,ואת מדפיך בספרות טובה יותר ופחות.
    להיות איש תרבות אמיתי וצרכן תרבות אמיתי, כשאין הפרוטה מצוייה בכיסך ואתה נאלץ לוותר על דברים אחרים על מנת לרכוש ספר (אולי לדלג על ארוחה או שתיים),או לכתת רגלך לספריה העירונית ולשבת שם ולקרוא את הספר,או אפילו לצלם אותו כדי שתוכל לבוא הבייתה ולקרוא אותו (ולוותר על דברים אחרים) להסתכן ולהתפלח לתיאטרון על מנת לראות מחזה טוב מפני שאין הפרוטה מצוייה בכיסך ואינך יכול להרשות לעצמך מנוי שנתי בתיאטרון,או ללכת לקופת התיאטרון ולרכוש כרטיס, לחכות שמחלקת התרבות בעירייה תואיל בטובה לתת קונצרטים בכיכר העיר על מנת לבוא ולהאזין למוסיקה שאתה אוהב (כן גם קלאסית) כי אין לך כסף לרכוש מנוי על הפילהרמונית,למצוא כל מיני חנויות שנמצאות בחצר אחורית ברחוב או סימטה לא ידועים כדי לקנות ספר מיד שלישית . זה בעיניי צרכן תרבות ואיש תרבות.
    כשהפרוטה מצוייה בכיסך בשפע אתה יכול להרשות לעצמך להיות צרכן תרבות או לפחות לייצר תדמית,מראית עין של צרכן תרבות ואיש תרבות,ולמלא את ספרייתך מן המסד עד הטפחות בספרים שאולי לעולם לא תקרא אולם כל מי שבא לבייתך ייתרשם שאתה איש תרבות.בעיני על כל פנים אין זו רבותא.