רותי סיני עומדת בפני פיטורים, מקרה נוסף במסורת יחסי עובד-מעביד של הארץ

יוסי דהאן

לפני מספר ימים כתבנו כאן על המתרחש בעיתון "הארץ" – על פיטוריו של מירון רפפורט, על הוצאתה לחופשה ללא תשלום של עמירה הס ועל דחיקתם של עקיבא אלדר וגדעון לוי, כמו גם על תהליך ה"דה מרקריזציה" שעובר העיתון שהפך לבטאונה של הקהילה העסקית הישראלית. אתמול גם התבררו גבולות חופש הביטוי של העיתון ושל עורכו החדש דב אלפון. הכתבת המעולה לענייני עבודה ורווחה, רותי סיני, אחת הסיבות היחידות שנותרו לפתוח את העיתון הזה בבוקר, קיבלה אמש מהעורך דב אלפון מכתב זימן לשימוע בדבר פיטורים. המכתב הוא במיטב המסורת רבת השנים והמחפירה של יחסי עובד מעביד של העיתון.

זו הידיעה שפורסמה באתר "וואלה".

"כתבת הרווחה וחברת ועד העיתונאים של עיתון הארץ קיבלה אתמול זימון לשימוע, לאחר שתקפה את עורך הארץ בכנס. סיני: "אני המומה מכדי להגיב"

במכתב שהגיע לידי וואלה! ברנז`ה מצטט אלפון את הדברים שאמרה סיני ביום עיון על עיתונות כלכלית מטעם כתב העת "ארץ אחרת", בו תקפה את אלפון ואת התהליכים העוברים לאחרונה על קבוצת הארץ: "יש לנו עורך חדש בהארץ, שאמר שהוא רוצה שהארץ יהיה Paper of Record. שיהיו שם ידיעות בסגנון – `הוא אמר, היא אמרה, אתמול", כל חמשת המ"מים, ובזה פחות או יותר נכסה את העניין".

על פי ציטוטים נוספים שהופיעו באתר "העין השביעית" סיני אמרה כי היא נאלצת לנהל "מאבק יומיומי על מספר המילים והמקום בעיתון. הדפוקים, העניים, החד-הוריות, המבוגרים, הנכים, מהגרי העבודה וכולי הם במקרה הטוב ידיעה קטנה בעמודי החדשות, וכמובן שאין כבר מקום לכתוב איך ולמה הם הגיעו לאיפה שהם, ומה התהליכים שהביאו אותם לשם, ואיך החלטות האוצר השפיעו". סיני תקפה גם את ההחלטה לבטל את חלק ב` של העיתון (מהלך שבוצע עוד בימיו של העורך הקודם, דיויד לנדאו ע.ק.): "אני מכירה מעט מאוד עיתונים שמכבדים את עצמם שאין להם מגזין יומי. בהארץ במיוחד חלק ב` היה במה לנושאים חברתיים, והוא איננו".

אלפון כותב לסיני: "כידוע לך היטב, סדרת ההאשמות הזאת אינה אלא מסכת שקרים שתכליתם העיקרית, מלבד להציג אותך בפני הקהל כקדושה מעונה, היא להכפיש בציבור את עיתונך ואת העובדים בו". (לחלופת המכתבים המלאה בין אלפון לסיני הקליקו על הלינק למטה).

בתגובה לדברים ענתה סיני לאלפון במכתב: קשה לי להבין כיצד ביקורת על התהליכים שעוברים על העיתונות בכלל, ועל `הארץ` בפרט, נתפשת על ידך כשקרים, התקפות שלוחות רסן על עמיתי ועיוותים. הזכות להשמיע ביקורת היא זכות שעליה `הארץ` מגן בתקיפות והיא אחת מאבני היסוד שלו. אני מוזמנת לבמות רבות ומביעה את דעתי על מגוון נושאים, בהם העיתונות, ואני משוכנעת שייצגתי בהגינות וכבוד את `הארץ` והערכים שהוא מייצג".

רותי סיני חברה בועד העיתונאים  של הארץ שהוקם לפני שנה, אין זמן מתאים יותר לפעולתו של ועד עובדים על מנת להגן על אחת מחברותיו וזהו גם זמנם של הקוראות והקוראים לומר את דעתם ולהביע את מחאתם.

עמוס שוקן- בעלים
aschocken@haaretz.co.il <aschocken@haaretz.co.il>

דב אלפון-עורך
editor@haaretz.co.il <editor@haaretz.co.il>

תמי ליטני- סגנית עורך
litani@haaretz.co.il <litani@haaretz.co.i

רותי סיני עובדת בהארץ מאז 1996. ב-2001 החלה לסקר את תחומי העבודה והרווחה בעיתון ובשנת 2006 אף זכתה על כך בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה ובאות עמותת אומ"ץ.

לחליפת המכתבים בין רותי סיני לדב אלפון לחצו כאן.

למכתב האגודה לזכויות האזרח לעורך הארץ לחצו כאן

לתגובת חברי ועד העיתונאים בהארץ לאיום הפיטורים ותגובת דב אלפון לחצו כאן

לתגובתה של אורית שוחט לאיום הפיטורים לחצו כאן

לתגובתו של העורך דב אלפון לקוראים המוחים על איום הפיטורים כלפי רותי סיני לחצו כאן

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. זאב שפיר

    אני המום ומופתע שכך דרכו של הארץ.רותי סיני ,עיתונאית בחסד שעושה עבודתה שליחות בנאמנות מורחקת מהעיתון-אז זה סוף דרכו של העיתון ואולי של העיתונות הכתובה-"החופשית".להזכיר לעורכי ובעלי העיתון( ושאר הקוראים) ,רותי סיני היא כלת פרס 'סוקולוב 'לפני שנתיים ואם זה גישתו של העורך והבעלים ,אין מקום לעיתון זה יותר.אני מודיע שאם כך הענין אני מבטל את המנוי שלי על העיתון וקורא לכל האחרים כאן ובכל מקום שקולי יגיע ובטל את המנוי שלהם על העיתון ולהחרים אותו! עיתון זה לא רק נייר-זה בעקר הקוראים ושמו הטוב!

  2. חגי נהיר

    מכתביו של דב אלפון מעידים יותר מכל על אופיו הנוכחי של "הארץ". הוא נחשף בהם כאיש קטנוני, לא חכם וגס רוח, וגם – די עילג. טוב תעשה רותי סיני אם תודיע לו כי היא מסרבת לכבד יותר את "הארץ" בכתיבתה ותאמר: "ברוך שפטרני."

  3. אקס קוראה

    לדעתי עתון "הארץ" זנח את מחוייבותו הפוליטית והחברתית, וחדל לטפח ציבור של קוראים שמוכנים לעקוב לעומק אחר תהליכים פוליטיים וחברתיים. במקום לשמש במה לאנשים חושבים ובית לציבור המחויב פוליטית הוא הפך למקור מידע על תנודות בורסה והתפתחויות טכנולוגיות וכלכליות שמעניינות משקיעים ו"אנשי עסקים" עם מעט כסף בכיס והרבה קומבינות בראש. כן, ויש בעיתון גם הרבה רכילות ותמונות צבעוניות. עכשיו נשאר לעיתון עוד לפטר רק את סייד קשוע, שמייצג את האזרחים שכבר לא מאמינים בשום אוכל המוגש להם על מגש אטרקטיבי בארשת של חשיבות. רותי סיני צריכה לחפש לעצמה במה ראויה יותר.

  4. פגי סידור

    דיברתי הרגע עם רותי סיני. היא נערכת ל"שימוע" זה ממש נורא ואיום אבל אני מסרבת לקבל את הדברים האלה כגזרה משמים. אפשר לעשות משהו. למשל לארגן ביטול המוני ( עד כמה שיש המונים שם) של מנויי הארץ. אם מאוד אנשים יודיעו שהם מבטלים את המנוי שלהם, אני בטוחה שמישהו גם במגדל השן של הארץ יתעורר . שכול אחד מאיתנו יעביר ברשימת המייל שלו פנייה ברוח זאת בשלב ראשון ונראה הלאה

    פגי סידור

  5. עירית

    ידע אישי- חבל על הזמן להכנת השימוע – עדיפה הפנייה המידיית לערכאה משפטית.

    המנגנונים האלה חזקים ממרכיביהם.
    האם הקולות הפרטיים – של מנויים – אם אכן ישתמשו בכוח הקנייה שלהם- יתבצעוי?
    האם כבר התקשרתם כדי לבטל את המינוי?

  6. ניצן אביב

    עוד דוגמא מובהקת לרוח הפשיסטית הדכאנית הנתעבת שפשתה בארץ כאש בשדה-קוצים ולפשיטת-הרגל הרוחנית של "הארץ".

  7. אדי

    פיטוריה של רותי סיני (ובהקשר זה לאן נעלמה נורית וורגפט שכתבותיה על העובדים הזרים כיוונו זרקור לפינות חשוכות בארץ הקודש) מוסיפים עוד נדבך לשינוי שעובר על הארץ ונידון בהרחבה גם בפוסטים קודמים). לדעתי, השמאל צריך להפסיק לבכות ש"גנבו לו את העיתון" (כאילו שהוא היה עיתון שמאל אי פעם) להפסיק באופן גורף את המנוי על הארץ ולהפקיע בכך את עלה התאנה שהוא עדיין מתכסה בו וליסד עיתון עם אג'נדה שמאלית אמיתית (עכשיו יש גם הרבה עיתונאים מצוינים שיוכלו להרים משימה כזאת). נשאיר את אלפון-שוקן-שטרסלר- דה מרקר לבד שיקשטו אחד את השני.

  8. פגי סידור

    דיברתי שוב עם רותי סיני. מעבר להתרגשות שלה על התמיכה הרחבה, היא ביקשה להבהיר שאין היא רוצה להיות מעורבת במהלך הזה, שיכול להסב לה נזק בל ישוער.
    גם אם בכל זאת יוחלט ללכת על ביטול מחאתי המוני של מנויים, יש להבהיר היטב שרותי סיני לא קשורה לזה , לא ביקשה שנפעל כך, לא מעורבת ולא מעודדת את המהלך, אחרת אנחנו רק מזיקים לה יותר.
    אשר לתגובות על משמעות השימוע. אני יכולה לספר מנסיוני האישי שזה אכן משחק מכור. עד לפני כחמש שנים הייתי כתבת רווחה וכתבת מוניציפלית במקומון "כל הזמן: של מעריב בירושלים. בתקוף תפקידי ביקרתי את אולמרט, אז ראש העיר. בשלב מסויים נמאס לאולמרט מהביקורת והוא הבהיר את חוסר הנחת שלו לעורך אמנון דנקנר. זומנתי לשימוע, ולמרות שנחשבתי כתבת מעולה וסיפקתי המון כתבות גם בתחומים נוספים, פוטרתי. ב"שימוע" נאמר לי במפורש: "את מציקה לאולמט וביום הוא האיש החזק במדינה( אז רק שר התמת וממלא מקום ראש הממשלה) וחוץ מזה אצלנו במעריב אוהבים את אולמרט. בינו לבינך, אנחנו אפילו לא מהססים. וכך הסתיימה הקריירה שלי בעיתונות בעברית. אני לא משווה את מעמדי אז למעמדה של רותי סיני – הייתי במקומון והיא בעיתון החשוב ביותר (עדיין) במדינה, אבל זה בדיוק אותו סוג של מחשבה. העובדה היא שלפחות במקומונים, אין שום ספק שכיום נושאי רווחה לא מטופלים, בוודאי לא ברמה שהייתה נדרשת. ואם רותי סיני, מה שהיא מסמלת ולא רק הפרסונה, תצא מהתמונה, אז בלי לגלוש לדרמות, אין ספק שאנחנו מתדרדרים עוד יותר ומי יודע איך ואם בכלל נצא מזה אי פעם. זה לא רק רותי סיני, זה כולנו.

    פגי סידור

  9. נעמי

    לצערי כל השאיפות לעצור את הגלגל ולשמר ערכים של ערבות הדדית,אחריות חברתית לחלשים מתמוססת.
    מי שרוצה לא להירמס לעת זיקנה לעת מחלה לעת אסון. צריך לארגן לעצמו באדג'ט בתיחמון,בדריכה על אלה שמתחתיו. החיבור של הון לשלטון נעשה לעין השמש.ויש להם יחסי ציבור.
    נשאר להתנחם בגילוי שיש אנשים טובים עם כוונות טובות. ולקוות שיום אחד אחרי "המבול" הם יהיו נותני הטון והם יקבעו את אופי המרחב והשיח הציבורי. ואישה ואיש לא יחרדו ליום שבו ייחלשו ויהיו מרמס לערלי לב. א מ ן .

  10. יהודית קנולר

    רותי סיני? אני לא מאמינה.

  11. שרון

    הדברים של דב אלפון מדהימים בגסותם ומותירים רושם של שנאה כלפי רותי סיני. אני מזועזעת לקרוא את מה שכתב, אין ספק שבחר ללכת בדרכו של דנקנר ולהטיל משטר טרור בעיתון. הלזה ייקרא עיתון באיכות גבוהה?! יחס כזה לאנשים עובדים לא ייתכן, זהו שיאו של היחס המבזה והמשפיל שהיא מנת חלקם של עיתונאים רבים בשנים האחרונות. הקשר לניאו ליברליזם לא מקרי, וכך גם סתימת הפיות וההפחדה ההמונית באמצעות "מקרי דוגמא" כמו המקרה הזה. אין ספק שהפסאדה של הארץ מתמוטטת, נשאר לתהות רק אם להלחם נגד זה או פשוט לתת לזה לקרוס מעצמו. מעבר לכך, אני מחזקת את ידיה של רותי סיני שנאלצת לעבור את האירוע האלים והבריוני הזה.

  12. עפרה רכטר

    ברצינות, איך פועלים ומיד? ברור שביטול רב משתתפים ומאורגן, מלווה בביטוי ברור, רב תפוצה, ובולט חייב להתרחש וללא דיחוי. וברור שזה אפשרי ובטח לא קשה אפילו. טקסט מאחד לביטול רב משתתפים ורחב של מנויים (ותומכיהם) כבר בעצם יש: עקרי הרשימה הקודמת של יוסי עם עדכון. יש ביננו מספיק מנוסים ממני. תגידו איך הכי טוב ויעיל לעשות את זה ובואו נעשה.

    לפיטורים האחרונים קדמו פעולות של שינויי פורמאט שהתגובה שקבלו היתה לא יותר מזרזיפים ששככו מהר של מכתבים ספורים למערכת מקוראים נוסטאלגיים ברובם, ואף אחד מהם לא הצביע על המגמה שהשינויים ההם ייצגו ויכלו לבסס ניבוייה.
    אבל כעת באמת אין מקום לפרשנות ואין עמימות. מביך שלא נעשתה פעולה עד כה, אבל גם אם גב הגמל כבר מזמן עבר את הקש האחרון, מאוחר מדי זה (גם כן וגם) לא. ואולי הבזיון האחרון ביחס אל רותי סיני יכריע אם יש מישהו שהתלבט.

  13. מבקר

    הארץ הוא בבעלות פרטית. הבעלים רוצה לפטר עיתונאית. ייתכן והעיתונאית הזו היא אשת מקצוע ראויה, מוערכת, רצינית ובעלת אמירה חשובה. היות ומדובר בעיתון פרטי ובבעלות פרטית – האם לא זכותו של הבעלים לנהוג כך? הבעלים מבחינתו רואה את שורת הרווח ומכוון לקהל יעד שמסייע לו להשיג את השורה הזו. יכול להיות שזה לגיטימי ויכול להיות שלא. האם יש כאן עבירה על החוק? הפרה של הסכמי עבודה? אחרי הכול זו זכותו.

  14. קוראת ותיקה

    זכות הבעלים לבחור עורך.
    תפקיד העורך להחליט על מבנה העיתון.
    זכות המנויים להחליט אם התוצר מוצא חן בעיניהם או לא.

    וללכלכך כמו רות סיני עשתה על המעסיק שלה – זה באמת לא בסדר. לקחה סיכון, שתשלם את המחיר.

    אם אני אפרסם בעיתון מאמר כל כמה המוצר של החברה שלי לא שווה – אני אפוטר בלי שום זכות שימוע.

  15. עוקצן

    ח"ח. רק הערה אחת: "לדעתי עתון "הארץ" זנח את מחוייבותו הפוליטית והחברתית". טעות. עיתון הארץ מימיו הראשונים היה העיתון של הימין הכלכלי וכוון בעיקר לבורגנות הזעירה של גוש דן. בהיבטים שאינם חברתיים וכלכליים באופן מובהק (הכיבוש וכדומה) הוא גם לא נטה לעמדה שמאלית במיוחד יחסית לעיתונים אחרים. מה שקרה בעשורים האחרונים הוא שהעיתונות ה"מפלגתית" וה"קולקטיביסטית" פשטה את הרגל, ובמקומה התייצבה עיתונות מזן אחיד ששירת רק את מפלגת ההון. אנחנו רגילים לחשוב על כמה נורא היה העידן בו שלטה העיתונות המפלגתית, אבל למעשה אז הוצגו בפני הקורא דעות הרבה יותר רבגוניות ומגוונות מאשר היום.

  16. רוני קאופמן

    אני מאד מקווה שרותי סיני תשאר בעיתון הארץ.
    מהכרותי את רותי לאורך השנים, כחוקר וכפעיל חברתי, אני חושב שמדובר בעתונאית נדירה המשלבת בין דיוק עתונאי למחויבות לעקרונות של צדק ומוסר. במידה ורותי תאלץ לעזוב את הארץ, ואני מקווה שזה לא יקרה, זאת תהיה אבדה גדולה לקוראי העתון ופגיעה בכל מי שחרד מהתהלכים של התפוררות החברה הישראלית והפגיעה ההולכת ונמשכת בסולידריות החברתית.

  17. עוקצן

    חוץ מזה, הדבר המדהים הוא שאין ספק כי אלפון בחר לחרחר ריב עם סיני. מה היא כבר עשתה, אמרה כמה מילים ב"עין השביעית"? מדובר בכתב עת סמי-אקדמי שקוראים שלושה וחצי אנשים. ואפשר לחשוב שאף עיתונאי לא ביקר מעולם את הפלטפורמה שלו בפומבי.

  18. אלכס קון

    הבעיה היא שיש לכך עלויות גבוהות, וכדי שהעם יוכל להתחרות בבעלי-ההון יש צורך בגיוס כספים מכמות גדולה מאוד של אנשים שיחד יצטרפו לסכום מספק. אם העיתון ישמור על אופי רדיקלי ועל נאמנותו לייצג את קולם של המדוכאים, אני מאמין שיהיה לו קשה בחברה מגויסת כמו שלנו למצוא לעצמו קהל מספיק גדול שיוכל לממן את עלויותיו.
    לדעתי אם מתכננים פרויקט כזה אז כדאי להתחיל מאתר אינטרנט, שהוא זול יותר, ולהתמקד ביצירת תשתית לחדשות ותחקירים מנקודת מבט רדיקלית, ופחות על פובלציסטיקה שממנה יש די והותר.

  19. גל לוי

    באמת החכמנו מדבריך. זכותי, אמרה לי הבת שלי כאשר היא חטפה לאחותה את השלט לטלויזיה. זכותי, היא אמרה כשביקשתי ממנה להתקלח… בקיצור, העולם מלא זכויות, רק בוא ובחר לך.
    אמנם איני מנוי על העתון, אך אם הייתי, מן הסתם היום הייתי מתקשר למחלקת המנויים. המעשה הזה מצטרף למה שקרה שם מאז המינוי של אלפון, כפי שדווח לפחות בטיימאאוט (פיטורי הכתב בארה"ב, פיטורי ערוכת גלריה מבלי שהיא בכלל ידעה). בקצרה, הדיקטטורה של השוק החופשי שולטת בהארץ. ועם זה, לא כדאי לשתף פעולה.

  20. אתי מלוד

    מה שבאמת מדאיג בתופעה פסולה זו שהיא שולחת גרורותיה לכל חלקה טובה (מהמעטות שעוד נותרו),

    "בעל הדיעה הוא בעל המאה" – תופעה זו קיימת ומתפשטת בכל התחומים ומה שמעלה את רמות הסיפים

    שההתנצחות/התנשאות כלפי עובדות/ים שמילאו תפקיד בצורה ראויה לציון במשך שנים רבות וברגע מסויים

    מחליטים שקיימת "אי התאמה" מהסיבה ש"כביסה מלוכלכת מכבסים בבית" ולא בפרסיה.

  21. אילן תלמוד

    גם אני קראתי בתדהמה את הידיעה. שוקן ואביו תמיד שמרו על מרחב של פלורליזם, למרות סדר היום שלהם.
    אני חושב שכל התארגנות תזיק לה. משפטית ניתן לפטר אותה, אלא אם מזובר בפעולה של שרירות לב חריגה, שהחוק מכיר בה.
    אם היא אינה חתומה על הסכם קיבוצי, הפרשנות של הפיטורין היא לפי דיני חוזים. וזה לא לטובתה.

  22. נאווה

    להדיח את סיני/הס/לוי/רפפורט פירושו לחסל את העיתונות החופשית בישראל, ממש כמו פוטין שמתנקש בעיתונאים (מבחינת הפגיעה בחופש הביטוי התוצאה זהה – תתנקש בעיתונאי, תפטר אותו, חופש הביטוי הלך פייפן!!!)

    אני קוראת לכל מי שקורא רשומה זו להציף (בשלב ראשון) את המאמרים בהארץ בטוקבקי מחאה על עצם הפיטורין של העיתונאים החשובים ביותר בישראל, עצם דחיקתם הצידה פוגעת בזכותנו כציבור לדעת, לפתוח את העיניים. הרעיון שכמה ימנים שמנויים להארץ הביעו סלידה מעמירה הס ובעקבות קבוצות מיקוד היא מושהית, מזעזע! פיטורי עיתונאים יגזרו עלינו חושך דקטטורי! לטעמי, אם חלילה דוב חלפון יפטר את רותי סיני (והוא נשמע כל כך נוקדני, טרחני, קטנוני לפי התכתובת, כל כך עיקש, כל כך לא גמיש, כל כך 'מנסה לתפוס אותה בקטנה'), תקום זכות עמידה בבית דין לעבודה לא רק לרותי סיני, אלא לכל מי שחושב שלמרות כל הרעל והחרא מדינת ישראל יש בה טיפת שפיות בזכות עיתונאים אמיצים. עיתונאים אמיצים אלו הם הבלם שלנו מבפי הידרדרות למעמדה המוסרי של רפובליקת בננות! הציפו את הטוקבקים בהמוניכם!!!

  23. בן ארויה

    האדונים האשכנזים הקפיטל-ליסטים הביאו את הפרנענק המשתאכנז, ששננה את שמו מחלפון לאלפון, לנקות את האוורות מכל מיני שמאלנים. יאללה, תתעוררו!

  24. ניגז'

    הארץ מגלה את פרצופו האמיתי, בהקבלה למעבר של פרס ורמון לקדימה עם בוא פרצ; בהקבלה לכניסת ליברמן לקואליציה של השמאל הציוני … קריסת האמונה במוסדות ומערכות תרבותיות תייצר חדשות. עד אז נשב בחושך … כי מישהו כיבה את הזרם בסניף המרכזי.

  25. תשובה למבקר

    איש לא חולק על הבסיס החוקי של המהלך. חבל שכל מעשה כאן נשפט בקריטריון זה, ראה הפרשה האחרונה של אולמרט.
    הביקורת היא על דיוקנו החברתי כלכלי של עיתון הארץ. זאת, בתוספת לניאו ליברליזם השליט במדינה ממילא.

  26. מעיין

    זכותם של העורך והמו"ל לפטר. וזכותם של מנויים ומנויות – שהבינו שגל הפיטורים האחרון מסמן את סיום ייחודו המסוים של עיתון הארץ – לרקוא לחרם צרכנים. לבטל מנויים מייד! זה קל! זה נעים! זה אפקטיבי (די בשלושים ביטולים כדי לנדנד את הכסא של אלפונקנר טוב-טוב!)! זה זול! זה משחרר! זה נקמני! וזה מאפשר לקנות מאמרים או לזפזף באינטרנט רק על בסיס עניין רגעי. אם המערכת בועטת במחויבותיה לקהל הצרכנים, גם הצרכנים יכולים לוותר על מחויבותם בדמות מנוי…

  27. אביעד

    אצטרף בשמחה למהלך של ביטול מינויים במקרה שסיני אכן תפוטר.
    אם אפילו את עלה התאנה לחפות על ערוותו המקצועית הארץ מחליט להעיף, כדאי וצריך לתמוך במהלך שכזה

  28. צחי

    רותי סיני היא מהעתונאים הבולטים ביותר בישראל בהיבט של הפנית הזרקור אל הדל, היתום והאלמנה. בעקבות סיקוריה חל שינוי חיובי בכיוון של יחסי העבודה והרווחה ופיטוריה, אם יהיו, הם גדיעת העקרון של העזרה לזולת אותם היא מייצגת והטיית הכף בכיוון של ההון, השלטון והרייטינג. הארץ הולך מדחי אל דחי, מדרדר ברמת כתבותיו ומדלדל את הטובים שבכותביו.

  29. איילת

    שלום יוסי ורשבסקי, שלום דב אלפון

    אני פונה אליכם בצער ומבקשת להפסיק את המנוי שלי לעיתון הארץ, אותו התחלתי לקבל בשנת 1986 בחיפה, בהיותי אישה צעירה וסטודנטית בת 25.

    בעשרים ושתיים השנים שחלפו מאז לא הפסקתי לקרוא את העיתון, גם בעת שחייתי בארה"ב ובכל מקום אחר בארץ ובעולם קיבלתי אותו לכתובותי השונות, ועד הבוקר 17 ביוני 2008 לכתובתי בטבעון.

    ההתכתבות הברוטאלית שבין דב אלפון לרותי סיני מן הימים האחרונים שברה את רוחי ואת זיקתי לעיתון באופן סופי. אינני מעוניינת להשתייך עוד למועדון קוראי הארץ.

    לא ברור לי עדיין איך בדיוק אסתגל לימים ללא 'הארץ', אחרי שנים כל כך רבות של קריאה.

    אני בעלת זיקה עמוקה לחברה הישראלית ובעיקר לקבוצות המוחלשות יותר של החברה הזו, קבוצה המתרחבת כל הזמן. כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה שאינני שייכת עוד לקוראים שהארץ מעוניין בהם ומכוון אליהם את דבריו ואת תשומת ליבו. חילופי הדברים שבין אלפון לסיני משקפים באופן חד ביותר את התחושה הזו, ואת תחושת הניכור המעצימה ביני ובין העיתון.

    בשתי הזדמנויות קודמות במהלך 22 השנים שחלפו כאשר שקלתי להפסיק את המנוי, התקשר אלי יוסי ורשבסקי אישית ושכנע אותי לא לעשות זאת. באותן הזדמנויות ניסיתי להקטין את הוצאות המשפחה לתקופה מסוימת וזה היה המניע. אמנם חלף הרבה זמן מאז השיחות האלה, אולם ורשבסקי ביקש אותי להודיע לו אישית אם אשקול שוב להפסיק את המנוי וכך אני עושה. הפעם הודעתי היא מסיבה הרבה יותר כואבת ועמוקה: תחושת ניכור, זלזול וכוחנות שאיננה מתיישבת עם מצפוני החברתי והפוליטי.

    חשוב לי להדגיש שאינני מכירה את רותי סיני אישית ולא החלפתי איתה דברים ואין היא קשורה באופן אישי לפנייתי הזו אליכם. אפילו המתמכרים הכי קשים (כפי שאני מכורה ל'הארץ') צריכים לפעמים לשים את המצפון שלהם לפני ההתמכרות.

    פרידה כואבת אולם הכרחית. מצפה לאישורכם על הפסקת המנוי והפסקת החיוב בהוראת הקבע בהתאם.

    בכבוד הראוי,

    איילת אילני
    טבעון

  30. טלילה סטן

    הטעתה רבים וטובים לתת בו אמון.
    במקום לדבוק במסכה, "הארץ" עושה בימים אלה עם רבים ותמימים חסד כאשר הוא מתנדב להסיר בעצמו את עלה התאנה שכיסה על מבושיו.
    ועל כך מגיעה לו תודה.

  31. בלהה גולן

    הפיחות והסחף של העיתון הוא מתמשך משנת 2000ובמיוחד מאז הפורמט החדש וכניסת גיא רולניק ודב אלפון כעורכים שונו סידרי העדיפויות בהתמרכזות העיתון ימינה .
    "שמנת" ו"מגזין דה מרקר" לא יצילו את העיתון לאנשים חושבים מאיבוד "לקוחותיו" בשוק התקשורת הפרוע.גלובס וכל החצי חינמונים החדשים של אילי הון שלטון נושפים בעורפו.

    כיתבו ל:
    עמוס שוקן- בעלים
    aschocken@haaretz.co.il

    amoss@haaretz.co.il

    גיא רולניק – סגן מו"ל קבוצת שוקן

    rolnik@haaretz.co.il

    דב אלפון-עורך
    editor@haaretz.co.il

    תמי ליטני- סגנית עורך
    litani@haaretz.co.il

  32. אליאב

    מציע שתזמו עצומה עליה יחתמו מינויים בפועל לעיתון ותתפלאו לראות תגובותיהם של שוקן ואלפון. על העצומה לכלול איום מפורש שכל מנוי שיכול להשפיע על פרסום יבהיר כי יפעל להחרמת העיתון. בינינו לבין עצמנו די בקבלת עיתוני סוף השבוע בתחנות הדלק כדי לגבש דעות בענייני דיומא.

  33. ראובן גרבר

    בלי מירון ראפופורט, גדעון לוי והאמירה הס – 'הארץ' מאבד, בעיני, את ייחודו. מבחינה תרבותית, לא פוליטית, מקור ראשון טוב הימנו בהרבה. עקב גישתו לכתביו, אני מבטל את המנוי שלי.

  34. יעל

    עתון הארץ הפך להיות בטאונם של בעלי ההון אשר הם מן סתם בעלי השלטון.

  35. נגה

    במסגרת הגל העכור שעובר על הארץ – נפלטו החוצה (פוטרו או התפטרו מסיבות עקרוניות)- עמירה הס, מירון רפפורט,יובל יועז, תמרה טראובמן, אורנה אושרי( ואיפה וורגפט באמת?), רק בחצי השנה האחרונה. חלקם באופן לא מפתיע – גם היו חברים בוועד

  36. עמרי

    ולמה המוסף לא משתפר? כל שבוע הוא יותר ויותר צהוב ומשעמם.

  37. שירה אוחיון

    כחברת ועד התזמורת האנדלוסית שנתונה יומיום תחת לחצים , איומים והתנכלות במסגרת מאבק העובדים שלנו, ברצוני להביע סולידריות עם חברת וועד העיתונאים רותי סיני, בין הבודדים שעוד מוכנים להתבטא בביקורתיות על המצב החברתי הקשה בו נתונות השכבות המוחלשות. מקורות פנימיים בהארץ לחשו לי שבעיתון ה"נאור" כביכול של המדינה שוררת אווירה של פחד וטרור. בושה וחרפה לדמוקרטיה. דיקטטורת ההון משתלטת על כל חלקה טובה.
    מוספי התרבות והספרות בעיתונים ידיעות ומעריב עברו מהמוסף הפוליטי למוספי הבידור ויחצנ"ות. האנשים המוכשרים והביקורתיים לאט לאט מתאדים.

  38. אירית

    היי איילת, אם זו את, לשעבר מהנגב-בדואים, אז נחמד לשמוע שאת בעניינים, הגם שהנסיבות מצערות קצת. אנחנו כמעט שכנות, גם אני בצפון, אצור איתך קשר. אירית (מחלוצי הבדואים וחלוצי הטיהורים…). לא נורא להיגמל, בכלל התמכרות זה דבר לא טוב 🙂 תה עם לואיזה ולימונית יעזור במקום "הארץ" בבוקר.

  39. אביעד

    אני קורא בימים אלו ספר מעניין של "העולם הזה" של אורי אבנרי. תמוה בעיני איך בימים סוערים וקשים בהרבה מהיום (מבחינה כלכלית, והצורך להשיג מימון) עדיין הצליח עיתון שכזה לשרוד, ולעומת זאת היום מדובר בעסק כה מסובך שכולם מוותרים מראש ומשאירים את השטח ל3 הגדולים הותיקים+אופרטוניסטים מזדמנים מטעם בעלי הון משועממים.

    האם זה באמת כה מסובך?

  40. אייל גרוס

    מעבר להערות של גל לגבי "זכותו" והוא כמובן צודק לחלוטין שיש הרבה דברים שזכותי לעשותם אותם אבל הם מגעילים, לא ברור לי שזכותו החוקית. זו שאלה סבוכה ויש פסיקה שעמדה בעבר בפרשת פיטורי ג'ואנה יחיאל על חופש הביטוי של העיתונאי (ולא רק של המו"ל). אמנם הפסיקה נהפכה בערכאה גבוהה יותר אבל זו בהחלט דעה משפטית אפשרית. וכמובן שהמשפט אינו חזות הכל כאן, אבל אני גם רוצה לצאת נגד הפרשנות הזו של זכויות, לפי המו"ל ו/או שלוחו הם מכוח היותם בעלי אמצעי היצור, "בעלי העיתון". בעיני העיתון נוצר משותפות שכוללת גם, אולי בעיקר, את העיתונאים. וה"זכות" עליו אינה פרוגרטיבה של המו"ל.

  41. נפתלי מדר

    יחושו נא מי שמיתחכך עם שועי הארץ את טעם הפיטורים.
    למקבלי שכר המינימום אין את האפשרות לקבל בכלל שימוע!!!
    ארץ אוכלת עובדייה ועכשיו את עיתונייה.

  42. עוקצן

    אני דווקא כן מוצא פגם חוקי במהלך. סיני היתה מראשי ועד העובדים של העיתון, לכן יתכן בהחלט מדובר בנקמנות מצדו של הבוס ועבירה על חוק הגנת מקימי ועד עובדים (2001). במקרה ותפוטר, הייתי מציע לה לפנות לבית הדין לעבודה.

  43. חנה קים

    1. אלפון מזכיר במכתבו לרותי סיני את ההוראה שהוציא העורך לשעבר חנוך מרמרי בדבר התבטאויות של חברי מערכת הארץ כלפי העיתון שבו הם עובדים ועמיתיהם לעבודה. בשנות עבודתי בהארץ, למעלה מעשר שנים, ביקרתי לא פעם אחת את עמדת העיתון. לא בהופעה במכון מחקר זה או אחר אלא בהופעותי בטלויזיה. חנוך ועמוס שוקן מעולם לא אמרו לי מילה.

    2. אני לא זוכרת שקיבלתי מחנוך מרמרי אישור להופיע ולהתראיין, וזאת משום שמעולם לא ביקשתי ממנו אישור לכך. נחמיה שטרסלר ואבירמה גולן עשו ועדיין עושים קריירה שניה בטלויזיה, דני בן-סימון הפך את הופעותיו הטלוויזיוניות לקרש קפיצה פוליטי – ואף אחד לא בא איתם חשבון.

    3. בכל שנות עבודתי בהארץ היתה רק פעם אחת שמישהו הזכיר לי שקיימות הוראות שונות ומשונות לגבי זכותי להתבטא על פי רצוני והכרתי. זה קרה בעקבות ביקורת טלויזיה שכתבתי ב"הארץ", ובה הזכרתי לגנאי את המונח "המאפיה העיראקית", כותרת שהתנוססה זמן מה לפני כן מעל תחקיר שכתב יוסי בר-מוחא במוסף הארץ. דב אלפון, עורך המוסף, טען במכתב הזה , אם זכרוני אינו מטעני, שקיימת הוראה לפיה אסור לי לבקר תכנים של העיתון. הוא הזכיר באותה הזדמנות, בנימה מזלזלת, את עבודתי בעבר בעיתון "חדשות". כלומר, מה כבר אפשר לצפות מבוגרת של עיתון נחות כזה, שקפצה מדרגה ועברה לעיתון "הארץ " שבראשו עמד אז בוגר ותיק של "חדשות", חנוך מרמרי).

    4. אחד הצעדים הראשונים שעשה דיוויד לנדאו, לאחר שמונה לעורך "הארץ", היה יחס עויין כלפי ברוך קרא, הכתב לענייני משפט של העיתון, שבסופו של דבר גרם לפרישתו של קרא מהעיתון. לנדאו טען שקרא מערבב פרשנות עם דיווח, ויצא נגד כתבותיו וידיעותיו בעניין פרשת "האי היווני". זו היתה טעות, שלנדאו, על פי מה ששמעתי, הודה בה. לנדאו לא הסתיר את מורת-רוחו ממה שהוא כינה "הרומן בין הפרקליטות, המשטרה והעיתונות". פרישתו של קרא היתה בבחינת הצהרת כוונות של העורך החדש, שאחר כך התבטאה, בין השאר, בכיסוי האוהד, החנף והמושחת כלפי חיים רמון, בזמן ניהול משפטו. אני מקווה שאלפון לא יעשה טעות דומה עם רותי סיני, ורוצה להאמין שאין הדבר מלמד על השקפת עולמו של העורך החדש.

    5. עמוס שוקן התווכח איתי, ולא פעם אחת, על תכני מאמרי. לעיתים הוויכוח היה יצרי וצורם, לעיתים קשוב ומנומס. פעם אחת אפילו צעקנו זה על זה בפינת הקפה בקומת המערכת, לאחר שכתבתי נגד עוד פסיקה נגד העובדים של בית הדין לעבודה. הוא טען שאני תומכת במפירי-חוק, ואני טענתי שנציגי החוק,כלומר השופטים, אמורים לשרת גם אזרחים שהם אינם בעלי קניין. הרבה פעמים הוא לא הסכים איתי, היו פעמים שהוא השתכנע, והיו פעמים שאני השתכנעתי. היתה בינינו תקשורת וזה מה שחשוב. כך היה גם עם חנוך מרמרי. לא הסכמנו כמעט על שום דבר, אבל היינו מתבדחים על הנאתנו מהעימות המודפס בעיתון בין נחמיה שטרסלר לבין אברהם טל סביב עמדותיו של נגיד בנק ישראל. היית מאמינה שתסכימי אי פעם עם אברהם טל? – הוא סונט בי. ושוב, היתה תקשורת.

    6. אני קוראת באתר "העוקץ" ביקורת קשה על ה"דה-מרקר" ועל גיא רולניק, אבל רולניק היה אחת המשמענות שלי בעיתון, בכל הקשור לביקורת שכתבתי בענייני שלטון החוק. רולניק באמת מאמין בכוחו של התחקיר, ואני לא חושבת שאם אחד הכתבים שלו היה מביא לו תחקיר נגד בנימין נתניהו – הוא היה מסרב לו. אני רוצה להאמין שגם דב אלפון ינהג כך, לא רק בתחום שלטון החוק, שהכיסוי שלו התדרדר בשנים האחרונות, אלא גם בענייני חברה, כלכלה ורווחה.

    7. ולרותי, לסיום: יש שני סוגי עיתונאים – עיתונאי-הספוג ועיתונאי-הדעה. כמו במאסה המופלאה של דני דידרו "על פרדוכס השחקן", גם במקצוע העיתונאות יש עיתונאי א', חסר הדעה, צינור להעברת מידע ותו לא, ועיתונאי ב' שהוא משכיל ובעל השקפת עולם. בוויכוח מיהו השחקן או העיתונאי המשובח יותר – הכלי הריק או הכלי המלא – התשובה היא ברורה, לדעתי. את יודעת אותה.

  44. שגית

    בעת קריאת הכתבות לא יכולתי שלא להרגיש שרותי סיני משלמת את המחיר על עיסוקה בתחום שעורך הארץ אינו רוצה בעיתון. זה בכלל לא אישי זה רק מוצג כך. מרגיש כמו חיפוש של תירוץ.

    מעניין מה עורך הארץ מקבל בתמורה להתכחשות לאחריותו כלפי ציבור הקוראים ולאמת הפנימית שלו כעיתונאי

  45. בלהה גולן

    מכתב ששלחתי אתמול בערב

    לכבוד
    בעלים עמוס שוקן,הנהלה,עורכים,עיתון הארץ

    משפחתי ואני מנויי הארץ מאז שבק "דבר" ז'ל את הדפסתו.והרבה שנים קודם לכך נמנינו גם כקוראי סוף שבוע של הארץ.

    משנת 2000 אני נהנית פחות ופחות מקבלת וקריאת עיתונכם"לאנשים חושבים" כשאני מרגישה את העלמותם כמו בתחנת רכבת של עיתונאים חברתיים רצינים, מוכשרים ,צימצום מרחב כתיבתם וניודם בעיתון.(יוסי אלגזי,אורי ניר,ברוך קרא,ארנון רגולר,ניצן הורביץ,יובל יועז…אביב לביא..עדה אושפיז,סוהא עראף..) התנסיתי וחויתי את נחת מדיניות העורכים והרוח המקצצת בשנים שהכנסתי הודעות לעיתונאים .(העורכים:יואל אסתרון ,חנוך מרמרי) כשעדיפות לחומר אייטמי גוברת בשיקולי פירסום וכתיבה בסולם העדיפות ,במדיה כמו במדיה ולא שונה בעיתון האליטיסטי.

    אני מניחה שבשוק חופשי חלקם של העיתונאים שאינם איתכם ,מסיבותיהם גם.הלכו לתנאים משופרים יותר בערוצי התקשורת הויזואלית,חלקם עזבו את הארץ והנותרים צומצמו שיטחי מילות וחופש הכתיבה שלהם/ן מן הסתם.

    לאחרונה גל מסיבי של עיתונאים רציניים כמו דני רובינשטיין,אריה דיין,גדעון לוי ומיקי קרצמן,מירון רפפורט,עקיבא אלדר עמירה הס,מרגישים מחנק בעיתון או לחלופין מפוטרים ,כתיבתם פחות ופחות נראית ואנחנו צרכני/ות המילה הכתובה מרגישים ואקום תקשורתי,"איזון" יתר בעיתון הארץ .כניעה ללחצים (?!).

    ועכשיו רות סיני שמה שמצטייר הוא שנפלה כפרי בשל למי שחיכו לה בפינה בסתימת פיות ולא כמי שירקה לבאר שממנה שותה.זו היתה רק שאלה של זמן בתהייה מתי זה יקרה ,מתי גרזן הגודע תונף גם עליה.מזעזעת לשון התכתובת עם העורך .

    אין עוררין על כך שכלי תקשורת פרטי מודפס על גבי נייר עומד בפני קשיים ואילוצים כלכלים /פוליטיים כאלה ואחרים ואני מבינה שנאלץ לחיות עם "איזון" למרכז, כדי לשמור לקוחותיו(קוראיו?!)ולשרוד.

    הרבה מדי זמן שהפורמט החדש המוצף בחומר פירסומי(בזבוז יערות הגשם הנכחדים) ועודף ניירת עם מיעוט תוכן / תחקירים וחומר כקרקע למחשבה מייתר את הארץ למשפחתי ולי.

    אני קוראת לכם לשקול מחדש את התנהלותו של העיתון והרחבת מרחב הנשימה הפלורליסטי של הכותבים לטובת כולנו.

    עד כמה ניתן למתוח את החבל יחליטו הקוראים בסופו של יום ואני בינהם.

    שאו ברכות

    בלהה גולן

    פעילה באירגונים חברתיים

  46. קורא אנונימי שמעריך את אתרכם

    ולעבור לדוגמא למנוי על עיתון כמו "מקור ראשון" שמזמן הוכיח את האכפתיות הסביבתית-חברתית שלו.

    אל תבזבזו זמן ותספרו גם לעורך הארץ על הבחירה שעשיתם.

    אולי אחר כך הם יתחילו להתנהג אחרת.

  47. ירדן

    הארץ- עיתון לאנשים חושבים…בצורה מסוימת

  48. נתן שקרצ'י

    שלום מורים שלי,

    הכנתי מאמר על רפורמת "אופק חדש". אשמח אם תפרסמוה בהקדם האפשרי. מחר אפרסם על הפרטה במערכת החינוך(אשלח לכם יותר מאוחר היום) על תוכנית כושלת של קרן סקטא רשי שמעורבת גם ברפורמת אופק חדש.

    תודה מראש,

    נתן שקרצ'י

    0523914134

  49. נתן שקרצ'י

    בפעם האחרונה שכתבתי כאן, כתבתי על "ראיס", שחותם הסכם קיבוצי חדש עם המעסיקים, חברות כח האדם והאוצר, בלי לשתף אף אחד מעובדי הקבלן בתהליך, או לשאול אותם.

    והנה, נראה שלא רק בהסתדרות החדשה נחתמים הסכמים של ראיסים, אלא גם בהסתדרות המורים, שנמצאת קרוב מאוד לבית ההסתדרות החדשה. הסכם העבודה שנחתם היום http://news.walla.co.il/?w=/107/1299133, כמו הקודם שנחתם על ידם, הוא סודי. מעניין איך יסבירו המורות לאזרחות על ההסכם המתרקם. למורים, אלו שהכי יושפעו ממנו, לא הייתה ההזדמנות להצביע בעדו או נגדו, לשמוע דעות בעד ונגד, להציע תיקונים משלהם.
    תופעה זו מבוססת על תפיסה אליטיסטית, שבה אנחנו כמו ילדים קטנים, צריכים מבוגר אחראי שידאג לנו, ושצריך ללכת אחריו כמו עדר, וחס וחלילה לא לערער על הסמכות שלהם.

    גם למי שהציץ בהסכם הקודם http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Ofek/ReformaAgreement/ יכול לשים לב לעובדה, שהמורים נמצאים על המסלול המהיר להפיכתם לעובדי קבלן. אם זה בחלק ד' שלו, שמדבר על גמישות במבנה ההעסקה, או בעובדה שמנהל בית הספר הולך לדמות למנכ"ל במגזר העסקי עם אחריות בנושאים פיננסיים תקציביים.

    שרת החינוך הנוכחית מדברת על החינוך והצורך ליצירת אזרח ביקורתי, אך כמו שאיציק ספורטא ציין בתחילת השבוע, מורות שלא מוכנות ללכת בצורה עיוורת אחרי הראיס, ושיכולות להופיע במילון ליד צמד המילים "אזרח ביקורתי", סובלות מנסיון חיסול חשבונות, תביעות סרק, הפחדות וכו', לאחר שרואים שאת האנשים האלו קשה לקנות בתפקידים וכיבודים.
    נערי האוצר הם היום המנכ"לים של מדינת ישראל, וכולנו עובדי קבלן שכנראה צריכים להשתחוות אליהם.

    יולי תמיר כקבלנית הביצוע של אורי יוגב נתניהו ולבנת
    הרבה לא יודעים זאת, אבל רפורמת דוברת כבר הייתה כתובה עוד לפני שחבריה התכנסו לישיבה הראשונה. היו שמועות על פרישתה של רות גביזון מהועדה לאחר שהבינה שכך הם פני הדברים. בכנס קיסריה 2003, כמה חודשים לפני הקמתה של ועדת דוברת, אחד מניירות העמדה היה "הצעה לארגון מחדש של החינוך הציבורי בישראל על בסיס ביזור ואיזור" http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Pages/PP_44/Publications_Catalog_2044.aspx
    אין הרבה הבדלים בין החוברת הזאת, לדוח דוברת.

    הנה כמה מהמטרות העיקריות שהם מציינים: הגברת יעילות הניהול וניצול המשאבים, העברת האחריות התקציבית-פיננסית מהמרכז לאזור הגאוגרפי-מקומי, העצמת השליטה המקומית על ידי ביטול רגולציות, החדרה של מנגנוני שוק ותחרות למערכת החינוך, האצת תהליכי פיתוח כלכלי ומוסדות מודרניים עידוד תהליכים של דמוקרטיזציה ונטרול מרכזי כוח, כגון איגודי עובדים של מורים. הצעה זו דומה מאוד להצעות דוח דוברת, כולל התייחסות למרכזי חינוך אזוריים וכו'.

    בחמשת השנים שאחרי, סבלה מערכת החינוך מ-17 קיצוצים שונים, שהורידו מיליארדים מתקציבי החינוך. זה השלב הראשון בדרך כלל בשיטה של משרד האוצר, להוביל תהליכי כלכלת שוק חופשי. קודם צריך להרעיב את המערכת, לקצץ, ואז פתאום לדבר על הצורך ברפורמה או בהפרטה- כך המערכת החשמל שלנו, וכך בבתי הסוהר ובעוד הרבה מקרים.

    אורי יוגב, ראש אגף תקציבים בתקופת נתניהו, ראה באי שבירת ארגוני המורים את הכשלון שלו בסיום תפקידו, אבל במקום שבו הם נכשלו הצליחה יולי תמיר ויוסי וסרמן. נערי האוצר, שהיו אגב הגורם העיקרי לאי ביצועו של דוח דוברת, מנסים להעביר את החלקים ברפורמה בשיטת הסלאמי, חלק אחרי חלק.

    הרי אף אחד לא חולק על הצורך בהעלאת השכר של המורים, אבל כדי שהאוצר יהיה מוכן להעלאת השכר, הוא רוצה לסחוט ויתורים בצורת יישום שיטת הניהול העיסקי בבתי ספר ויצירת גמישות במבנה ההעסקה של מורים.

    במישור העקרוני-ערכי, המסר שנמסר לנו הוא שמנגנון השוק הוא המנגנון הכי יעיל. הנה כמה דברים של וורן באפט, האיש שנחשב למומחה של השוק החופשי: " באפט חש שמיסוי פרוגרסיבי לוקח בחשבון שהכישורים של חלק מהאנשים, כמו שלו, מאוד מוערכים בשוק החופשי, בזמן שהכישורים של אחרים, מוערכים בחסר, שלא בצדק לדעתו, כמו שהתבטא בתוכנית טלויזיה " אם אתה מורה מעולה, העולם לא ישלם הרבה עבור כך. אם את אחות מצויינת, העולם הזה לא ישלם הרבה עבור כך…"
    האם זה מפתיע מישהו שנוצר מחסור חמור במורים? http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/747/831.html
    כך, מורה יכולה לחלום על שכר לשעה כמו אינסטלטור, אבל כנראה שלתפקיד של האינסטלטור יש יותר חשיבות בעינינו.

    נערי האוצר ושותפיהם במגזר העסקי ובתקשורת, רוצים ליצור אצלנו בראש את המשוואה הבאה:קפיטליזם+חופש+תחרות=דמוקרטיה, ואילו איגודים מקצועיים הם מחסום ובעייה לדמוקרטיה.
    אין שקר יותר גדול מהדבר הזה. הניהול העסקי המודרני הוא הדומה ביותר לדיקטטורה, שבה הדיקטטור והחבורה הקרובה אליו חיים מצויין על חשבון הרבה עבדים חסרי חופש התארגנות וחופש ביטוי.
    אנחנו חיים בדמוקרטיה, בעיקר בזכות מאבקים של האיגודים המקצועיים והנשים, שנלחמו עבור זכות ההצבעה. אגב, ניסיתי לחפש התייחסות לכך בספר האזרחות שלומדים תלמידי ישראל, ולא מצאתי שום אזכור לכך.

    יחסי ציבור ושטיפת מוח במקום דיון ציבורי
    כנראה כחלק מתהליכי הסקת המסקנות של האוצר ומשרד החינוך, אנו נחשפים בימים האחרונים למסע יחסי ציבור שנועד למכור לנו את הרפורמה, ומשתמשים במגוון שיטות שטיפת מח לשם כך. אם זה ע"י שימוש במספרים גדולים כמו " שמים 4.8 מיליארד שקל בבינוי כיתות" ו"הסכם שכר שיעלה 5.5 מיליארד שקל" או "ברפורמה יושקעו 7.5 מילארד שקל" (למרות שלא הייתי הכי טוב בחשבון, המספרים האלו לא מתחברים), או שימוש במסע פרסום טלויזיוני, ובאוטובוס של יולי.

    היום בין השעות 19:30 ל-21:30, ה"יוליבוס" מגיע לחולון, לאשכול פיס קציר http://www.kazirholon.org.il/eshkol/artDspItem.asp?artid=34 לפחות בגלל העובדה שסותמים את פיותיהם של המתנגדות לרפורמה, ראוי שנהיה שם. למי שרוצה לדעת מה לשאול, מומלץ מאוד לבקר באתר שהכינו המורות המתנגדות להסכם http://www.2all.co.il/Web/Sites/morim/DEFAULT.asp . בימים הקרובים, האוטובוס יגיע למקומות הבאים http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/zman/BusZmanChinuch/Siyor.htm

  50. נתן שקרצ'י

    שלחתי לכם גירסא גם לאימייל, עם הדגשות של כותרות הביניים

    תודה שוב,
    נתן

  51. האפגני

    האם אף אחד מכותבי הטוקבקים מעלי או מכותבי הפוסט עצמו לא נכנס ללינקים הרלבנטיים וקרא את המכתבים?
    אז נכון, ההתבטאות של רותי סיני לגיטימית, ולא זו בלבד אף הוצאה מעט מהקשרה, שלא בטובתה, בפרסומים שציטטו אותה. ונכון, היא עיתונאית מצוינת. נכון, ניתן לראות בצעד של דב אלפון הפגנת שרירים פתטית של עורך חדש וחסר ביטחון, התנכלות לחברת ועד העובדים, וניסיון להיפטר מכמה אינצ'ים של טקסט "חברתי" שכנראה לא מושך מפרסמים, מתוך ניסיון לרצות את אדוניו החדשים (מהיכרותי עם שוקן ורולניק הוא מנסה להיות הרבה יותר צדיק – כלומר רשע – מהם). לדעתי כל הנ"ל יחד ולחוד.
    ובכל זאת, תמיהה קטנה: אם רותי סיני בדרכה להיות דוברת הסוכנות היהודית, כפי שטוען אלפון, מה לנו כי נלין על הארץ? אכן, זכותה של סיני לעשות לביתה ולדברר גוף מיותר, פרזיטי, שנוררי וגזעני בהגדרה. זה הגוף שדרכו בין היתר מתבצעות העברות כספים להתנחלויות במקרים שהדבר לא מתאפשר, מסיבות משפטיות או של יחסי חוץ, לממשלת ישראל. יהיה נחמד לקרוא קומוניקטים של "המחלקה להתיישבות" בחתימתה.
    אז בסדר, זכותה להחליף צד ולדאוג למשכנתא וכן הלאה. אבל אם זכותה לעבוד אצל הבואש הזה, אולי גם למעביד שלה יש זכות להתעצבן?וגם לדאוג לחשבון הבנק שלו?
    אישית, ביטלתי את המנוי על הארץ לפני יותר משנה, מהצטברות של סיבות שרובן הועלו כבר על ידי מגיבים אחרים (ועוד כמה שלא זה המקום לפרט). איכשהו, אולי בגלל מוצאי הלא כל כך אירופאי, קשיי הגמילה לא היו כה קשים.

  52. שרית יצחק

    בתגובה למייל ששלחתי לדב אלפון, נשלחה מהמערכת בשמו תגובה שעיקרה רותי סיני הכפישה את המערכת. הוא ממשיך וטוען שלהגן עליה בעצם מוחק מסורת של כתבות/ים מצויינים ב"תחום" (הגרשיים שלי. ש.י).

    וזה המייל ששלחתי לו בתגובה:

    לא רק שאני זוכרת את פועלם של הכתבים שהזכרת, אלא שאני סבורה שרותי סיני היא ממשיכה 'טבעית' שלהם. אין כותבת מחוייבת ועקבית ובעלת רקורד כמוה בעיתוון "הארץ". כל הלוליינות שתייצר לא תצליח למחוק את המעמד שהשיגה בדין ובזכות. תמוה מאוד (וזה אנדרסטיימנט, למעשה אני חושבת שזה חמור ומכה קשה לחופש הביטוי הציבורי והעיתונאי ) בעיני, שביקורת לגיטימית ואף מוחייבת מקצועית, הופכת בלשונך להכפשת מקום עבודתה. נראה שאינך מבין שלציבור הקוראים הקבועים והמזדמנים, יש זכות מלאה לדעת על הנעשה בהתנהלות פנימית של עיתון כה חשוב בזירת התקשורת ובחיים הציבוריים ועל תזוזות באג'נדות של העורכים והמחליטים. בעיני רותי סיני ביצעה את חובתה העיתונאית, האזרחית והאישית כעובדת המקום.

    ואגב השמות שהזכרת:

    יוסף אלגזי, עינת פישביין פעם אחרונה שבדקתי, אינם עובדים ב"הארץ". אם תפשפש טוב, תאלץ להודות שגם הם נדחקו והורחקו באמצעים שונים ומשונים.

    אריה כספי ז"ל, אני מניחה שאם היה בחיים היה גם מעז לבקר את ההתנהלות של עיתונך ושלך בכל הקשור להצרת מימדה של העיתונות החוקרת ועלייתה משקלה של העיתונות הסגנונית והפרו-כלכלה-שמרנית.

    עצוב וקומם לדעת שעורך המשתייך לזרם ליברלי, משנה את פניו מול עינינו הנדהמות וכופר באחת מאבני היסוד של תפיסת עולם מעמדית זו: חופש הביטוי. הרי אני וקבוצת ההשתייכות שלי (האנשים העובדים) אינם מצפות שתהיה נאמן לאינטרסים וקבוצות מעמדיות מוחלשות– דבר זה מנוגד למסורת של העיתון, שפנה מיום היוולדו לקהל בורגני הרואה עצמו כמשלח נציגים רבים לאינטליגנציה המקומית. מוזר ומתמיה לראות שהינך כופר באמיתות המנחות את קבוצת ההתייחסות העיקרית של קוראי העיתון. מאידך אין להתפלא לגמרי שגם העיתון הליברלי הופך בזמנים אלו לימני ושמרני יותר ויותר.

    …כשיבואו לקחת אותך, לא יישאר אף אחד להגן עליך.

  53. שירה אוחיון

    כל הטובים והמוכשרים הולכים הביתה: היום בוואלה ברנג'ה כתבה על פיטוריו של דורי בן זאב מרדיו 99 , הפעם בבעלות ישירה של בעל ההון שבקרוב יהפוך להיות גם השלטון גאידמקו
    http://b.walla.co.il/?w=/3053/1298849&tb=/i/13833283
    מדוע אנחנו שותקים? למה לא קמים ויוצאים לרחובות? מתי זה יקרה? האם רק כשתהיה חקיקה ברורה שממסדת את דיקטטורת ההון הימנית הפאשיסטית נקום ונצא להפגין? ומי אומר שעוד תישמר לנו אז זכות ההפגנה. כל כך הרבה מוכשרים ואמיצים שמפוטרים מהעיתונות בעיקר בגלל האופי הפוליטי והחברתי של עשייתם, או סתם בגלל שעסקו באמנות ובתרבות ממש ולא רק בבידור ויחצ"נות.
    מי מוכן להרים את הכפפה ולקחת על עצמו ארגון הפגנה? איפה כל הארגונים החברתיים שמקבלים כסף ותרומות?
    או שגם הם הפכו לחלק מחגיגת השחיתות של המדינה ושומרים על זכות השתיקה.
    הרשו לי לפנטז על הפגנה של רבבות אנשים בכיכר רבין (אין מקום יותר סמלי מזה) עם פלסתרים על הפיות וידיים כבולות (כל הזכויות על הגימיק שמורות….) מוחים בשתיקה רועמת על צמצום חופש הביטוי וחופש ההתאגנות במדינת ישראל.
    קחו דוגמא מפה:

    http://e.walla.co.il/?w=/272/1298516

  54. זאב מילר

    היטיבה הכובת לבטא גם את הרשתי ומחשבותי.אוסיף כי מי שחושש מביקורת אינו נמנה על האשים המוסריים והבטוחים בדרכם. שוו בנפשכם איזה דור חדש של עיתונות מתפתח בארצנו כאשר בעל ההון הוא בעל הדיעה.
    אני מודיע למחלקת המנויים כי אפסיק את המנוי לאחר עשרות שנים וזאת אם חלילה יבולע לרותי סיני.

  55. זאב מילר

    בחנוכה השנה בעת שביתת המורים התכנסו קבוצות של מורי בית ספרי לשיחה בנושאי שולים בחברה הישראלית.
    רותי סיני נענתה להזמנתי לשוחח על פעילותה בנושאים חשובים אלה.
    כאשר הצעתי לרותי סיני תשלום על הרצאתה המאלפת וכיסוי הוצאות הניסעה שלה השיבה רותי
    "איני נוהגת לקבל תשלום כאשר אני מתפרנסת בכבוד מעיתוני "הארץ" "
    "איני רוצה לקבל תשלום מכם המורים בשעה שאני רואה אתכם במאבקכם הצודק למען החינוך ולמרות זאת הגעתם לתל אביב לעסוק גם בענינם של אנשים בשולי החברה.אני מצדיעה לכם מורי ישראל"
    עורך עיתון הארץ ובעלי העיתון-עיתונאית שכזו הייתי מאמץ חזק חזק אליך.מסתבר כי כאשר גב סיני צריכה להחמיא היא אינה מתביישת לעשות זאת -כך גם כאשר היא מבקרת נושאים שחשוב כי תביע עמדתה.אני קורא לכם
    מיד לתת לגברת סיני אות אביר עיתון הארץ

    זאב מילר
    מנהל כפר הנוער
    אשל הנשיא

  56. דור לוי-פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    כתוב שם שהיא אמרה:
    "… "יש לנו עורך חדש בהארץ, שאמר שהוא רוצה שהארץ יהיה Paper of Record. שיהיו שם ידיעות בסגנון – 'הוא אמר, היא אמרה, אתמול", כל חמשת המ"מים, ובזה פחות או יותר נכסה את העניין".
    …"

    ואם כך אז יש רעיון זול להתייעלות בהארץ:
    לקחת כמה מכונות שיסרקו את כל ההודעות לעיתונות של הדוברים והיחצ"נים ויכניסו את זה לאתר ויפיקו עדכונים לכל מי שעדיין משלם על זה. באמת בשביל זה לא צריך כתבים.

  57. איילה סבאג מרציאנו

    הידעתם כמה מפוטרים מידיי יום ללא סיבה מוצדקת.

  58. השיח מוניס

    עוד הצעה:
    בתוך ה"אוניברסיטה" של "רמת אביב" עומד לו דוכן לממכר מנויים על עיתון "הארץ". סטודנטים שבוודאי מרוויחים פרמיות עלובות עומדים מאחורי דוכנים אלו ומנסים לפתות סטודנטיות מצודדות, פרופסוריות עתירות פרסומים ומזכירות חוגים לקבל עיתון במתנה ולעשות מנוי לעיתון של השכונה. הנה הצעה לפעולה אפקטיבית: להדפיס את התגובות כאן או רק את ההתכתבות בין אלפון לסיני, ולחלק לעוברים ושבים המתעכבים בסמוך לדוכן. אפשר גם לבקש מהמוכר לשלב את הנייר בין דפי העיתון. התארגנות טיפה יותר ממוסדת גם תגיע במהרה לשולחנם של הבעלים והעורך, תבעיר את חמתם, ואולי תבהיר להם את חומרת פועלם.

  59. ירושלמית

    כבר זמן מה – וכל פיטורים או איום בפיטורים של כתב/ת בעל/ת אג'נדה רק מחדדות זאת – אני חושבת שהפתרון לקיטורים שלנו על עריצות התקשורת הפרטית ומוגבלותה הוא להקים עיתון שהוא במבנה בעלות אחר – עיתון קואופרטיב.
    ההשראה שלי לרעיון הזה היא, בין היתר, קבוצת הכדורגל של הפועל קטמון. אני זוכרת את המודעות שניתלו בשכונה עם הכותרת "שים 1000 שקל, ותהיה לך קבוצת כדורגל". והנה, היום יש אחת. וקבוצת האוהדים שלה, ויחסה לקבוצה, היא דבר נהדר.
    איך מתרגמים את זה למבנה של עיתון? צריך לחשוב. הרעיון הבסיסי, בעיני, הוא שלא יהיה מו"ל אחד אלא מודל שבו אפשר לגייס סכומי כסף משתנים מציבור רחב, כך שלא יהיה בעל מאה שהוא בעל דעה. מאידך – שמבנה קבלת ההחלטות לא יהיה היררכי-פירמידאלי, אלא שיתופי (אפשר לבנות מערכת שבה יש עורך ראשי ברוטציה, למשל, ושהחלטות מהותיות מתקבלות בפורום מערכתי רחב). וגם במבנה כזה צריך כמובן שתישמר ההפרדה בין המנגנון הכלכלי לבין התכנים העיתונאיים, כדי לאפשר חופש ביטוי.
    לא מכירה מודלים דומים בחו"ל אבל אולי יש, ואפשר ללמוד מהם.
    מי מרים את הכפפה?

  60. ארנת טורין

    התקשרתי, הסברתי… למנהלת מחלקת מנוים מדוע אני מבטלת, וכי אחזור לעיתון אם וכאשר תוחזר רותי סיני ועמירה הס ועוד כמה שמות של עיתונאים מופלאים

    ארנת

  61. מורן

    האם מישהו יודע כיצד נגמר "השימוע" של סיני והאם היא אכן בסופו של דבר
    פוטרה מהעיתון?

  62. טרזן

    יישר-כח למגיבה "ירושלמית" שהגתה את הרעיון.
    "העוקץ" יכול להציע קוים ראשוניים לדיון, מעל במה זו, בשאלה כיצד מתניעים את הקמת הקואופרטיב. אולי אפשר להסתפח ל"הפועל קטמון" ולהתחיל בבניית קואופרטיב-עתון, בדרך ליצירת אשכול קואופרטיבים בעלי אופי חברתי. גם "מונדרגון", הקואופרטיב הבאסקי האדיר (70 אלף עובדים), הוא אשכול קואופרטיבים.
    החתמת קוראים-חברים לקואופרטיב-עתון יכולה להתחיל באצטדיון שבו תפתח "הפועל קטמון" את משחקי הבית שלה. בקהל הזה יתקבל הרעיון בהתלהבות, …וגם אני אהיה שם.

  63. אירית

    גם אם רותי סיני תיחלץ הפעם, זה כבר לא ממש משנה. מדובר במלחמת מאסף, פה ושם יבלמו אותה, בחסות המהומה על רות סיני, עפו השאר. ומעכשיו כבר "ישרור סדר" , לא שקודם זה היה "חופש ביטוי" אבל ניחא.
    בינתיים כתבה היום בהארץ על אותה חברת לוויינים שסיבכה את אולמרט בסיבוב הנוכחי. מסתבר כמובן שהם פעלו באנגולה בגדול ביחד עם גאידמק. כלומר, תע"א, אלאופ הטלנסקים והאקהויזים לא שונים מ"האיש הנורא" גאידמק., זה סכסוך עסקי בין שותפים.
    מיליארדים, מיליארדים…כדאי לקרוא ולהפנים גם את האופן שבו שוקן משחק בתוך המשחק הזה, ומה תפקידו בכוח. אם אחרי כן רוצים להמשיך לעבוד אצלו, סבבה, אבל נא לא לקרוא לזה שמאל בבקשה.
    מציעה להקים עיתון שמאל במימון של אתר פורנוגרפיה באינטרנט או ליצא נשק, להוגו צאווז. אה, כבר עשו את זה. איך לא שמתי לב. זה שמאל ! שמאל אמיתי !!

  64. לילי

    ליום ראשון בשעה אחת בצהריים.

  65. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    סליחה, עם כל הכבוד – נגמרו צרותיה של מדינת ישראל? רק מועצת הביטחון טרם התערבה בסכסוך עובד-מעביד בעיתון פרטי.
    אגב, יש לא מעט מפוטרים נוספים, מסכנים ודפוקים. חבל שלמענם אין התגייסות כזו.

  66. עוקצן

    וונצואלה החזירה את השגריר שלה מתל אביב והקפיאה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת לבנון השניה. לדעתי היום בעיקר שוודיה מוכרת לוונצואלה נשק.

  67. חנה קים

    קראתי את הראיון שהעניקה אורית שוחט ל"עין השביעית". גם היא אינה זוכרת, כפי שאני אינני זוכרת, את אותם "כללים" מתקופת חנוך מרמרי, אותם מזכיר דב אלפון במכתבו לרותי סיני, והם העילה לאותו "שימוע" שהוא נחוש לקיים. יתירה מזו, שוחט אומרת כי בתקופת דיוויד לנדא ניתנה לעיתונאי "הארץ" זכות מפורשת לבטא את דעתם בפומבי.
    שוחט היא חברת הנהלת "הארץ", כותבת מאמרי המערכת של העיתון, שכתבה לפחות שני מאמרים, על פי מיטב זכרוני, נגד עמוס שוקן שהופיעו בעמוד המאמרים של העיתון, בתקופת מרמרי. דבריה של שוחט מבטלים את העילה העיקרית לפיטוריה של רותי סיני. אם שוחט לא זוכרת "כללים" ו"תקנות" מימי מרמרי, אם לנדאו איפשר לעיתונאים להתבטא בחופשיות – דב אלפון יצטרך למצוא עילה חדשה לפיטוריה של סיני.
    ואם הוא יתעקש ויממש את איום הפיטורים, זה יהיה עוד סיפור נדוש על תרבותניק, שהיה מנכ"ל הוצאת ספרים, מגיש של תוכנית התרבות "מצב הרוח", ובעל טור בענייני תרבות "כותרת ראשית" – שנהפך לצנזור.

  68. נתן.

    בתקופה האחרונה הייתי קצת מודאג מכך שכבר עבר חודש ולא קראתי אף איום ב"העוקץ" לבטל את המנוי על עיתון "הארץ" , ןלכן במידה מסוימת נרגעתי.

    יחד עם זאת ,עושה רושם שחלק גדול מכם מחזיקים במנוי על העיתון רק על מנת שיוכלו מידי חודש לשלוח מכתב נזעם לעורך העיתון בו הם מודיעים על ביטול המנוי.

    לגופו של עינין ,רותי סיני ירקה לבאר שממנו היא שותה, ומן הראוי שהיתה הולכת מרצונה החופשי לשתות בבאר אחרת.

    למעשה מדובר בדפוס התנהגות שמאלני ידוע-
    פרופסורים שקוראים להחרים את האוניברסיטאות בישראל, ארגוני מחאה "חברתיים" הניזונים מקרנות של בעלי הון, מרקסיסטים-אנטי-אימפריאליסטים-אנטי-קולוניאליסטים העושים את עבודת הדוקטורט שלהם בארה"ב ,שינקינאים
    הזורקים אבנים על חיילים שבזכותם הם יכולים לנהל את אורח החיים הנהנתני שלהם, וכן הלאה וכן הלאה.
    ככתוב "אין חדש תחת השמש".

  69. אביעד

    לא קיבלתי אף תגובה למכתבי לעורכי הארץ.
    הייתי אומר שיש בכך מן ההתנשאות.

  70. גלעד

    אני לא יודע לגבי "הכיוון של עיתון הארץ", לא מכיר אישית את רותי סיני, וכל הסתייגות אפשרית אחרת.

    אני רק הייתי קורא את הכתבות שפירסמה, וזה אף פעם לא עניין אותי ממש. אני מתייחס רק לשנה-שנתיים האחרונות, כי אני לא זוכר לפני זה, אבל הכתבות הרגישו תמיד כאילו שהן "הודעות לתקשורת". כלומר, כמו שעושים בידיעות על רכילות וכלכלה, רק עם קומוניקטים של "ידיד", "שתיל", וכיו"ב. זה לא עיתונאות, זה לא מעניין, וזה מרגיש כמו מניפולציה. ולא שרותי סיני היתה גרועה מכל האחרים, היא פשוט לא היתה טובה מהם. זה שהנישה שלה היא כביכול חברתית, והיא כביכול חוסלה, לא אומר שמשהו השתנה בעיתון.

  71. אירית

    יש משהו פה בביקורת על העובדה שהשמאל הישראלי הפך לאמריקאי, כלומר, חיית מחמד שמרשים לה לזרוק קצת אבנים על בעל הבית, אבל לא יותר מידי. בעבר, כאשר עיקר המשאבים היו ציבוריים, לא היה צורך לשאול מניין בא הכסף (לאקדמיה, לארגונים, לעיתונות שחלקה היה מפלגתי בכלל או טלויזיה ציבורית). אין מה לאמר, הימין הכלכלי ניצח והפריט. עכשיו, באמת, לא הגיוני המצב שנוצר. השמאל היחיד שרלוונטי היום הוא שמאל בהקשר של התארגנות עובדים, ומהפכה לקראת הלאמה, כל השאר זה נשק והסוואה בידי בעלי ההון. וכל התלונות למחרחרי המלחמה בעלי ההון שהם לא מסכימים להמשיך להחזיק את חיות המחמד, מגוכחת ומעליבה.
    הבגידה שהיתה כללה את ארגוני השמאל שלקחו כספים מברונים אמריקאים, עשו לביתם ומכרו את המאבק העיקרי שהוא שמירה על נכסי המדינה וזכויות העובדים. הבגידה היא גם מצד כנופיית שלטון החוק המפורסמת, שהעלימה עין או שתי עיניים מההפרטות והזכויות החבריות, תמכה בבעלי ההון, והמשיכה לזרות חול בעינים בעזרת מס שפתיים לכל מיני עניינים שוליים. בגדו המנהיגים שלנו שמכרו את המדינה לחברים שלהם תמורת קומיסיה. אבל מאלה לא ציפינו ליותר.

    אם מכריזים פה על "אמריקה 2" עם הרב תרבותיות וההגנה על זכויותיהם הבורגניות של הומואים לצעוד בירושלים לאכול סושי ולהחזיק עדיין במשרות אקדמיות בכירות על הנישה של "שמאל וזכויות אדם" – אז חבל"ז. אם לא, אז כדאי להיערך למאבק על זכויות עובדים, וזכויות סוציאליות.

    אגב הדגש על "המזרחים" הוא יעיל רק כמנוף להלאמה ולקראת סוציאליזם, אבל כמאבק תרבותי הוא משרת בדיוק את בעלי ההון, הוא זורם עם הקשקושים האמריקאים, שבסך הכל משתיקים את המאבק על ידי מינוי של שלושה שחורים-מחמדיים למשרות אפילו נשיא חצי מעורב, הכל לוחמה פסיכולוגית. כמו כן, נוח לברוני המלחמה כרגע להציב מופזים ויהודים מזרחיים בפרונט נגד מדינות ערב. זה סותם את הטענות נגד הצינות (הקולוניאליסטית) וגם מחזק את התדמית של "השתלבות", כלומר מול אחמדי שים את מופז, עוד ספין פסיכולוגי. המאבק המזרחי, אם הוא הולך כמו המאבק ההומואי להשתלב בחזון ביבי למדינה אמריקאית קטנה אפילו עם קצת נוצרים פונדמנטליסטים שיהיה ממש "כמו בבית" במסצוסטס – אז תהיה אכזבה נוספת, ועוד אחת ועוד אחת, כאשר יגלו שיום אחד למיליונרים נמאס לממן את "המאבק המזרחי".
    המאבקים צריכים להיות מגובים כלכלית מלמטה ולא מלמעלה. האם יהיו קליינטים ? לא ניראה לי. במבחן שבין החיים הטובים לבין העקרונות, הראשון תמיד מנצח. ותמיד עדיף לקרבן אחרים ולחיות טוב בוילה עם בריכה וגיפ ולסתום את האף קצת כאשר הסבל של אחרים מגיע קרוב מידי. זה נבחן, והצליח ברוב העולם. איי ההתנגדות האחרונים כרגע הם מדינות ערב והאסלם, וסקנדינביה, וקצת קנדה. כל השאר נפלו במוקדמות. אפילו לונדון של קן לוייונגסטון וחיים ברעם נפלה בידי ההון, ההומואים, והעולם התחתון של ראובן גרוס ולבביב. השיטה תמיד עובדת.
    בפרט שהשמאל לא מוכן להתעסק עם העולם התחתון. ובאמת זה מפחיד. באמריקה לעולם התחתון היה גם כן תפקיד במעבר לכלכלה הנוכחית. הקשר בין המאפיה לבין הרפובליקנים מתועד (פרנק סינטרה וכולי). המאפיה עברה מנהגי המשאיות לבית הלבן.

  72. סלים בריק

    אני מכיר את רותי מזה שנים. מכבד ומעריך אותה כעיתונאית חברתית מקצועית. היא נמנית על המיעטים בעיתון זה שיש להם יחס הוגן כלפי החלשים והמיעוטים.
    פיטוריה יהווה המשך למגמה הרעה שעוברת על העיתון הזה. אני קורא את הארץ משנת 1985. בשנתיים האחרונות לא ניתן להתעלם ממגמות של הצהבה, תזוזה ימינה וגבהות לב כלפי החלשים והמיעוטים (מדיניות העיתון כלפי הערבים למשל היא סתימת פיות כמעט מוחלטת).
    אני מקווה שכל הקוראים יתייצבו לצד רותי סיני, ואם תפוטר, המינימום שנוכל לעשות זה להפסיק את המינוי על עיתון זה.

  73. יוסי דהאן

    לאביעד שלום, זו תגובתו של העורך דב אלפון לקוראים המוחים על איום הפיטורים כלפי רותי סיני

    "יש משהו מעייף בקמפיינים האלה, בכל שבוע קבוצת לחץ אחרת, ומטבע הדברים המחשבים שלנו גם הם כנראה מתקשים להתייחס אליהן ברצינות. פעם זו קבוצת קוראים המתנגדת לפיטורי מירון רפופורט ופעם זו קבוצה המתנגדת למבקר הטלוויזיה, פעם זו קבוצה המתנגדת לביטול חלק ב' ופעם זו קבוצה המוחה על עזיבתו של גדעון לוי, אגב עזיבה שלא היתה ולא נבראה.
    אני מבין שאתה מבקש להצטרף לקריאה של נרי הורוביץ ממכון מנדל, המתנגד להליך השימוע נגד רותי סיני. לא מצאתי במכתבו של מר מנדל אף נימוק ענייני, שהרי השימוע נערך בגלל עבירת משמעת חמורה, שגם מכון מנדל לא היה עובר עליה לסדר היום. במקום זאת המכתב מפרט את מעלותיה של רותי סיני כעיתונאית, אבל הרי עליהן לא ערערתי; רותי לא זומנה לשימוע בגלל שהיא עיתונאית גרועה, אלא בגלל שהיא השתמשה במידע פנימי כדי להכפיש את מקום העבודה שלה.
    יש גם משהו מטריד במחיקת פועלם של כתבים אשר העלו על נס את נושא הרווחה מעל דפי הארץ הרבה לפני רותי סיני. אזכיר כאן על רגל אחת את אבירמה גולן, יוסף אלגזי, עינת פישביין, אריה כספי, חיים ביאור — האומנם רותי סיני אחראית לבדה על הזיהוי של "הארץ" עם הנושא החברתי?
    נדמה לי שאם אתה חרד למעמדו של הארץ, עליך לתמוך בעורך חדש המנסה להחזיר את הכתבים שלו – חלקם אנשים מוכשרים ביותר – לקוד המשמעת, האתיקה וההתנהגות אשר איפיין את העיתון במשך שנות דור.
    אין זה אומר, כמובן, שאינני קשוב לחרדות הנשמעות בקרב ארגונים ומוסדות אשר אינם יודעים אם רותי סיני תמשיך בתפקידה, ומי יחליף אותה אם זה לא יקרה. אולם גם אנחנו לא יודעים זאת, וזה תלוי ברותי סיני לא פחות מאשר בנו.
    אני מודה לך על העניין שלך ב"הארץ", ועל הזמן שנטלת כדי לפנות אלי".