תגובת עורך "הארץ" דב אלפון למחאה על איום הפיטורים נגד רותי סיני

יוסי דהאן

השימוע לעיתונאית "הארץ" רותי סיני שהיה צריך להתקיים ביום חמישי נדחה למחר. בינתיים זרמו מחאות על צעד זה למו"ל עמוס שוקן ולעורך דב אלפון.

זו תשובתו של העורך דב אלפון לקוראים שמחו על צעד זה.

"יש משהו מעייף בקמפיינים האלה, בכל שבוע קבוצת לחץ אחרת, ומטבע הדברים המחשבים שלנו גם הם כנראה מתקשים להתייחס אליהן ברצינות. פעם זו קבוצת קוראים המתנגדת לפיטורי מירון רפופורט ופעם זו קבוצה המתנגדת למבקר הטלוויזיה, פעם זו קבוצה המתנגדת לביטול חלק ב` ופעם זו קבוצה המוחה על עזיבתו של גדעון לוי, אגב עזיבה שלא היתה ולא נבראה.

אני מבין שאתה מבקש להצטרף לקריאה של נרי הורוביץ ממכון מנדל, המתנגד להליך השימוע נגד רותי סיני. לא מצאתי במכתבו של מר מנדל אף נימוק ענייני, שהרי השימוע נערך בגלל עבירת משמעת חמורה, שגם מכון מנדל לא היה עובר עליה לסדר היום. במקום זאת המכתב מפרט את מעלותיה של רותי סיני כעיתונאית, אבל הרי עליהן לא ערערתי; רותי לא זומנה לשימוע בגלל שהיא עיתונאית גרועה, אלא בגלל שהיא השתמשה במידע פנימי כדי להכפיש את מקום העבודה שלה.

יש גם משהו מטריד במחיקת פועלם של כתבים אשר העלו על נס את נושא הרווחה מעל דפי הארץ הרבה לפני רותי סיני. אזכיר כאן על רגל אחת את אבירמה גולן, יוסף אלגזי, עינת פישביין, אריה כספי, חיים ביאור —  האומנם רותי סיני אחראית לבדה על הזיהוי של "הארץ" עם הנושא החברתי?

נדמה לי שאם אתה חרד למעמדו של הארץ, עליך לתמוך בעורך חדש המנסה להחזיר את הכתבים שלו – חלקם אנשים מוכשרים ביותר – לקוד המשמעת, האתיקה וההתנהגות אשר איפיין את העיתון במשך שנות דור.

אין זה אומר, כמובן, שאינני קשוב לחרדות הנשמעות בקרב ארגונים ומוסדות אשר אינם יודעים אם רותי סיני תמשיך בתפקידה, ומי יחליף אותה אם זה לא יקרה. אולם גם אנחנו לא יודעים זאת, וזה תלוי ברותי סיני לא פחות מאשר בנו.

אני מודה לך על העניין שלך ב"הארץ", ועל הזמן שנטלת כדי לפנות אלי".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ניצן אביב

    יש משהו יותר ממעייף מתגובתו הלאקונית של עורך "הארץ" דב אלפון.
    מי אמר מקארתיזם נוסח 2008 ולא קיבל?

  2. רני

    ממש זיהוי מושלם. כשאומרים הארץ מתכוונים לעיתון חברתי לעילא.
    רק שלא יקראו את המשפט הזה קוראי דה מרקר. הם עוד עלולים לעבור לקרוא עיתונים אחרים. קצת פחות חברתיים.

  3. עמוס

    כדרכו (וכדרך אדוניו) לאחרונה, מערפל אלפון את הסוגיות הרציניות שעולות עתה כנגד עיתונו – הן כנגד הקו (?) המערכתי והן כנגד התנהלותו האישית גסת הרוח – ומעמיד הכל על עניינים פרסונליים ואוסף קמפיינים מקרי ומייגע (מסכן אלפון, הוא בטח נורא נורא עייף, אולי תקח חופשה קצרה?) ונטול כל הקשר.

    האמת היא, כפי שעולה גם מדבריה של סיני ב"הפרת המשמעת החמורה שלה" (איזו בדיחה, כל עורך ועיתונאי ברשת שוקן, כולל החתום מטה, דן בהרחבה ובפומבי בחילוקי הדעות המקצועיים שלו במשך שנים רבות מבלי להיות מפוטר), שמר אלפון – בגיבוי מר שוקן – מממש את סלידתו הידועה מעיתונ(א)ים עם אג'נדה, ומשתמש בקבוצות מיקוד ובטעמן כדי להפוך את עיתונו לעוד מוצר בידור ופנאי (אופס, שכחתי, וגם מפרסם בשיטתיות ידיעות שקריות מכוונות מטעם דובר המתנחלים תחת שם העט "נדב שרגאי". כמו למשל ש"פעילי שמאל עקרו גפנים של מתיישבים בדרום הר חברון". אז יש אג'נדה!).

    אצל אלפון הכל פרסונלי – מירון רפפורט, ועמירה הס, ואריה דיין, וקיצוץ מסיבי בטורים של סיני ואלדר ולוי. כמו שיכול היה להסביר כל כתב זוטר בדה-מרקר שלמד מבוא לתורת השיווק (אם היה מתפנה מכתיבת עצות לניהול תיק הפנסיה עבור האלפיון העליון), צריך להיות אידיוט עסקי כדי לקלקל מוצר (עיתון) שהתבסס על דימוי איכותי, ועל פרשנות ופובליציסטיקה ביקורתיים, ולבסס אותו מחדש על קבוצות מיקוד ורייטינג. מי שרוצה להתחרות בקשת וברשת (יש הבדל?) על ידי הפיכתו לקשת (או לרשת) מאבד כבר עתה את קהל היעד המסורתי שלו, וייכשל, כמובן, בבנייתו של קהל חדש.

    בקיצור, אלפון, גם אנחנו עייפים – מהעייפות שלכם, מהעיתון שלכם ולמה שאתם הופכים אותו, מתשובותיכם הנרגנות, הגסות, המעליבות, הבזות לאינטיליגנציה (בעיקר שלכם), מהשרגאים והשביטים. בודאי, נצרוך חלקים מעיתונכם בעתיד – נקנה אותו לעתים, נציץ בו ברשת – אבל את המנוי אנחנו מבטלים. וזה כיף להכניס אותך להיסטוריה בתור העורך שכבר עכשו רשם הכי הרבה ביטולים בזמן הכי קצר. כה לחי!

  4. אורנה

    סגנון בוטה.
    מה מעייף בהתגייסות גופים שונים למען עיתונאי המשקף את אותם גופים?
    אם זה מעייף את העורך, שילך לנוח.
    הגזים לגמרי

  5. שרון לוזון

    ולא רק לו.

    ישקיע כל אחד דקה מזמנו ויכתוב לעורך ולבעלי תפקידים אחרים בעיתון.
    מי שנמנה על מנויי העיתון, מוזמן לציין זאת.

    חשוב לעשות את זה היום או לכל המאוחר מחר בבוקר.

    רצוי שתיבות הדוא"ל של העורך ושל אחרים יהיו מלאות במכתבי מחאה כשהם עוברים על המיילים בבוקר.

    להלן הכתובות

    העורך: דב אלפון editor@haaretz.co.il

    סגנית העורך: תמי ליטני litani@haaretz.co.il

    ראש מערכת החדשות: רונן זרצקי zaretzky@haaretz.co.il

    סגן ראש מערכת החדשות: ניר חסון nirh@haaretz.co.il

    ראש מערכת הכתבות: גליה ליכט glicht@haaretz.co.il

    מכתבים למערכת Letters@haaretz.co.il

    מזכירות המערכת Contact@haaretz.co.il

    אם בא לכם אפשר להוסיף עותק ל"כלת השמחה"

    rsinai@haaretz.co.il

  6. תהילה

    מתגובתו של דב אלפון, שאותו אני מאד מעריכה, לא ברור מה מונע את חזרתה של רותי סיני לעבודה. אנחנו שמחים תמיד לראות כתבה שלה ב"האץ" בלי שום קשר לכתבים חברתיים אחרים שהיו, ישנם או יהיו בעיתון. לכן אשמח על חזרתה לתפקיד

  7. אלה גור

    טוען: " יש משהו מעייף בקמפיינים האלה, בכל שבוע קבוצת לחץ אחרת, ומטבע הדברים המחשבים שלנו גם הם כנראה מתקשים להתייחס אליהן ברצינות" .
    מוטב שיעורר את עצמו מעייפות וזילזול בקוראים.
    אם אכן "הארץ" משנה קו- תודו ! -ולקוראים שקו זה לא מתאים אימרו בכנות שיש מצב חדש.
    בג"ץ בנושא הבניה בהתנחלות עופרה, לא זכה לאיזכור- זה "הארץ" שלפני אלפון העייף?

  8. עוקצן

    עילג משהו.

  9. סמי ארגון

    יש להעריך את תגובתו של מר אלפון אל הקוראים-המוחים למיניהם. במקומותינו ובזמננו אף צעד זה הוא מצרך יקר, נכסף. ולעניין הסוגייה.
    מר אלפון הנכבד,
    למיטב הבנתי וידיעתי, פרשת רות סיני היא ביסודה סימפטומטית. כמו שאר הפרשות שהיו, ובתקווה שלא יהיו.
    סמפטום של מחלה ידועה, הפוקדת כנראה את העתון כמו את חלקיה הנרחבים של החברה הישראלית, ושמה כספולוגיה מגעלת. בחברות חו"ל השונות היא נקראת אולי דולריזציה, וגלובליזציה, אך קודם כל מעניינת אותי המדינה והחברה הישראלית. חוליי עירך קודמים. מכל מקום, זו מחלה מדבקת, אשר מדביקה במיוחד את העשירים, המבוססים, וכמובן שלא רק אותם, כולל פוליטיקאים אחדים. אולם ממנה סובלים, בסופו של יום-פעילות מוניטארית ואחרת, מעמדות הביניים והחלשות. בקיצור, כל החברה. ממה סובלים? סובלים מפערים בלתי נסבלים, מהשתוללותם של כרישי נדל"ן, מנטייה להפרטה והשלכותיה (ההפרטה היא מרכיב חשוב במחלה הנ"ל), בקיצור, גם מ…………. הקשר הגורדי הזה בין
    ה-ו-ן — ע-ת-ו-ן — ו-ש-ל-ט-ו-ן.
    וודאי תאמר, מר אלפון, כי העתון חייב להלחם את מלחמת ההישרדות שלו. אכן נכון, גם עתון לא יכול לחיות מאידיאולוגיה, גם עתון חייב למנוע מעצמו פשיטת רגל. אולם, אם הוא אינו במצב של פשיטת-רגל, אני רק יודע כי עתון הרוצה לשמור על קוראיו הנאמנים חייב לעשות גם שיקולים אחרים מלבד רווחים. עתון הוא אינו חברה שאחד ממאפייניה הבולטים והדוחים, היא התמודדות מתמדת ואכזרית עם רמת הרווחיות, שנותר לי רק לרחם על בעליה.
    אפשר כי גב' סיני עברה עבירה משמעתית. אכן, זה לא יכול לעבור בעצימת עיניים. אך האם אין זה חלק מנטייה רחבה יותר שעוברת לצערי על העיתון ? (כמו, הפיטורים הרבים, הגדלתם הבלתי פרופורציונאלית של כל המוספים והכתבות והפרשנויות ומה לא של הנושא הכלכלי, ומאידך איזה צמצום מוזר של שאר נושאים חשובים שאפיינו בעבר את העתון). בכל אופן, ׂאני מבין כי חלק ממאבקם של הקוראים בעניין סיני ואחרים, הוא מאבק נגד הסימפטום. אחרים, היותר מרירים אולי כללית, מנסים לעשות איזו מלחמת נסיגה נגד המחלה המדבקת החריפה, שהתמימים מביננו מצפים אולי שהעתון שהיה מאוד מכובד ורציני, יוביל אותו בגאווה.
    בברכת בריאות מהירה.

  10. נתי

    "זה תלוי ברותי סיני לא פחות מאשר בנו". מתחת למילים הנחרצות נראה שגם הוא הבין שהפגיעה בתדמית העיתון קשה מדי. או ששוקן הסביר לו.

    shakoof.org.il

  11. שניר

    שתעבור לידיעות. מי כבר קורא הארץ?

    באמת הכי חשוב שאנחנו נקרא את רותי סיני?

    הקמפיין הבא צריך להקרא: כתב\ת חברתי ראשון למוסף ידיעות!

  12. נורית

    אני מנויה עשרות שנים על העתון. כל השינויים שנעשו במשך השנים
    לא פגמו בכתיבה הבקורתית, העניינית והפולמוסית של כותבי המאמרים בעתון.
    מזה מספר חודשים, כנראה בהשפעתו של העורך החדש, נעלם לי
    החלק הפוליטי שהיה הטוב והמעניין ביותר (לדעתי) בכל העתונות הכתובה
    בארץ. בעלי ענין קוראים כיום את הדה-מרקר ו/או את הגלובס. את מי
    שהרכילות הכלכלית לא מעניינת, לא נשאר לו מה לקרוא. הודעתי למר אלפון
    ולמר שוקן שבנובמבר מסתיים המינוי שלי ויחד איתו תסתיים
    עבורי תקופה. חבל, אבל כנראה שעדיף לי ולשכמותי לא לקרוא עתונים לזמן מה
    עד יעבור זעם. לא חלילה שהסוציאליזם יחזור למקומותינו אבל אולי האנושיות?

  13. סלים בריק

    מר אלפון שלום רב,

    אכן זכותך לבצע הליך משמעתי. על זה נראה לי כי אין חולק. זה שאתה כבר ממה שאתה מכנה קבוצות והתארגנויות, זה כבר חדשות לא טובות. עיתון שיעסוקו כל הזמן בלבקר, לדווח ולתבוע תיקון, אינו יכול להשליך כך בבוטות את הביקורת עליו. יתרה מזו, העובדה שיש הרבה מחאות מעידה על מעורבות הקוראים בעיתון, במקומך הייתי שומר על נכס זה מכל משמר (למשל העיתונאי מוטי גילת נטש את ידיעות אחרונות בנסיבות שאינן מובנות לי. כמובן שאני מצטער על כך צער רב, אבל כל מה שעשיתי זה להפסיק לרכוש את ידיעות. לא טרחתי למחות, ולו מהסיבה הפשוטה שאין לי כל הזדהות עם עיתון זה). האם את רוצה להיות דומה לידיעות? (לצערי בזמן האחרון יש לי יותר מאינדיקציה שאכן, כן. אתם מצהיבים ומתחילים להזכיר יותר מדי את ידיעות ומעריב).

    בתגובתך אתה מעלה על נס עיתונאים "חברתיים" שונים.. כאדם שקורא את העיתון 22 שנים כצת משונה לי הדבר. יוסי אלגזי אכן עיתונאי חברתי לעילא ולעילא. הוא היה כתב לענייני ערבים ולא לעניינים חברתיים, על אף שהוא חברתי. אריה כספי ז"ל כבר לא איתנו שנים רבות (ואישית, הואיל והיינו מכירים כאבתי מאוד את מותו). אולם לעטון שאברימה גולן חברתית? טוב.. תלוי מה זה חברתי בעיניך.
    האמת הברורה שהארץ עיתון קפיטליסטי המייצג את הימין החברתי (הדורסני, יש לומר) בישראל. זה לא ממש הפריע כל עוד היו בעתון עוד כאלה שקצת דאגו לאזן אותו.

    אישית, תרשה לי להוסיף עוד היבט אחד של עיתונך שהולך ונהיה בוטה בשנים האחרונות (בעקיר בשנה האחרונה), וזה סילוק המיעוט הערבי מהעיתון וסתימת הפיות שלנו. גם זו סוגייה חברתית. פעם עיתון זה היה קצת יותר הוגן כלפי המיעוט הערבי (כל העיתונות היהודית מפה את הערבים ומדירה אותם, כולל עיתונך). היום מאוד קשה לדבר על יחס הוגן מצד עיתונכם לאוכלוסייה זו. (ואני אכן מתגעגע ליוסי אלגזי שהיה לו תמיד יחס הוגן והבנה עמוקה כלפי המיעוט הערבי בארץ). אתה יכול לראות בכך ביקורת חברתית אם תרצה…

    מאידך, אם נמאס לך מאיתנו, פשוט תתעלם… בדיוק כמו ידיעות ומעריב, שאתם כה משתוקקים להידמות להם

    בברכה
    סלים בריק

  14. קובי וינר רב חילוני

    היה ל"מרחב" ונסגר. היה "על-המשמר" ונסגר. היה "דבר" ונסגר. "הארץ", היה ברירת מחדל אחרונה עבורי. ועכשיו גם זו עוברת מהעולם. לא שהיו נטולי מגרעות הזלים הנלים. אך היה בסיס חברתי לקיומם. והיתה רוח.
    לפני שנתיים ביטלתי המנוי להארץ, כחלק מירידה ברמת-החיים של חברי קבוצים רבים, ואנשים משכבות הביניים הנמוכות, מבחינה כלכלית
    כאיש ספרות וכרב חילוני אהבתי מאד את המוסף לספרות של הארץ, אשר אף הוא עובר קיצוץ חריף בשנים האחרונות במספר העמודים המוקדשים לו.

    מעז יצא מתוק.
    הבה ניצור על הפלטפורמה של העוקץ עיתון מקוון, הכולל את כל מה שהארץ הנוכחי זורק לאשפתות.
    אהיה מוכן להיות מנוי לעיתון שכזה, או בעל מניה צנועה בו.

  15. ד"ר צביה שפירא

    בכאב לב אני מפסיקה את המנוי לעיתון היחיד שקראתי בעברית, ואאלץ לעבור לעיתונים הכתובים אנגלית שבהם עדיין ניתן לקרוא ביקרות עיניינית בנושאים פוליטיים וחברתיים. כי אם נושאים אלה אינם בעיתון, בשביל מה לקרוא עיתון? ישנם כל כך הרבה ספרים מעולים שכדאי להשקיע בהם זמן.
    חבל חבל שמר דב אלפון מתעייף כל כך מהר מביקורת שמנסה למנוע מעיתונו – שהיה בעבר גם עיתוננו – להפוך לעוד צהובון המספק רכילות בעיקר בעיניינים הכלכליים של האלפיוןו העליון.

  16. איתן ק.

    העורך שיכנע אותי עד כמה אני צודק שהחלטתי לאמר שלום ולא להתראות לעיתון הארץ שעליו היה חתום סבי, המשיך אבי ואני הייתי זה שהפסיק את ההתקשרות שנמשכה למעלה מיובל שנים.
    נכון שאריה כספי ז"ל , יוסי אלגזי יבדל לחיים ארוכים ועוד תרמו תרומה רבת חשיבות למישוריות החברתית.
    כיום עושה זאת סיני. ועשיתה היא בשבילי כקורא קרן אור לעיתון.
    לאחר שזרקתם את עמירה הס, שהניעה אותי כאות מחאה לבטל את המנוי, אתם מתכננים לעשות זאת לסיני.
    היתה הפרת משמעת של גברת סיני , אפשר להעיר, אפשר לנקוט אמצעים………אבל לא פיטורים.

  17. אלי10

    ה"ארץ" חלוץ העיתונים בפירוק הכוח המאורגן של העובדים, כל גילוי של סולידריות נתפש כטורדני.
    מר אלפון העייף הנך מבין את המושג סולידריות, הוא מחוץ לתחום בהשקפת עולמך. אך אין לי ספק שאתה מבין היטב את הכוח של הצרכנים. אני ביטלתי את המנוי לארץ אני תקווה שתוחזר רותי סיני אז אולי אשקול להמשיך לרכוש את העיתון.

  18. חיים ל

    כמו שקורה לא פעם בחילופי דעות, אין פה דיאלוג אמיתי, הצדדים אינם מסתכלים זה בעיניו של זה אלה כל אחד מפנה את גבו לבן שיחו ותחת זאת מפנה מביט לעבר חבריו, אלה שבדעתו.
    אלפון והמעטים (ב"העוקץ", לא בכלל הציבור) שלצידו, זורמים עם הזרם המרכזי של ה"תרבות" המקובלת. אינם רואים כלל את מה שמובן מאליו בעיני רוב הכותבים, שזאת "תרבות" נחותה ודלה.
    לפני שנים רבות כאשר למדנו בתיכון את המחזה יוליוס קיסר של שיקספיר, אני התפעלתי מאד (כמו רבים לפני) מנאומו של מרק אנטוני, ואחד מחברי, שמאוחר יותר היה מהנדס, אמר שאיננו מבין מה ההתפעלות. לך תסביר לעיוור צבעים את ההבדל בין אדום לכחול, שלא לדבר על ההבדל בין אדום לכתום. או לתתרן את ההבדל בין ריח ורד פורח לריח דיאודורנט.

  19. אורן א.

    התרשמותי הפשוטה- אלפון שיכור כוח.

  20. חנן כהן

    זה העיתון של שוקן.

    אם אתם רוצים עיתון שלכם – תצטרפו לשקוף.

    http://shakoof.org.il

  21. אילון

    לפני כשנה במסגרת לימודי האקדמאיים נפל בחלקי להבחן בקורס בנושא תקשורת .המבחן התבסס ברובו על מאמר ששפך אור חדש על הדעה הציבורית הרווחת שקוראת "להפריט את חברת החשמל", ומהן ההשלכות .את המאמר כתבה רותי סיני.
    את המבחן הזה לא שכחתי בניגוד למרבית המבחנים שאני עובר במהלך התואר. היתה שם אינפורמציה שגרמה לי לצאת מהמבחן ולהגיד תודה למרצה שבחר לבחון אותנו על בסיס מאמר מעניין שכזה.
    ( ואני ממש רחוק מסטאריוטיפ של תולעת הספרים…)

    כששמעתי על הפיטורים דרך העוקץ ממש הצטערתי ביחוד לאור הטוקבקים האמיתיים והמפרגנים. כמה שזה מוזר אפילו הרגשתי צביטה קטנה בלב. הרגשה שהאח הגדול היכה באחת משלנו.

    אז רותי אם את קוראת את הדברים תדעי לך ששיחקת אותה בגדול, ויש דברים שאף אחד לא יקח ממך.
    זה שתגובות הטוקבקים על הפיטורים כאלו מעודדות ומפרגנות גם מפיח בי אישית תקווה שיש אנשים שהם באמת כלב השמירה של הדמוקרטיה. וקולם ימשיך להשמע!

  22. אקס

    תקראו אך תשתקו!

    הלו, זה עורך זה?

  23. קורא

    נחמד שהעורך משתדל להשתדל ברצינות לביקורות ולדו-שיח המתנהל בין קוראים למערכת העיתון, או בין הקוראים לבין עצמם, כפי הנראה. כנראה שקבוצות התייחסות מקהל היעד של דה-מרקר היו זוכות ליחס רציני יותר מאשר "קבוצות הלחץ" מחלק ב'.

    מעבר לכך, מעניין האם נחמיה שטרסלר היה מואשם בעבירות משמעת, כאשר הוא מתראיין תחת כל עץ תקשורתי ומפר בכך את "הקוד האתי" של העיתון. על מוסר כפול לא שמעו, כנראה, ברשת שוקן.

  24. יואב

    קצת מקומם שכל התגובות מעידות כי נושאים כלכלים לא מעניינים אותם אלא נושאים חברתיים, אליהם סיני כותבת. בניגוד לעיסוק במסכנים של סיני דווקא הנושאים הכלכליים הם המשפיעים על חיינו. אני קורא את המוסף הכלכלי כבר למעלה מ5 שנים עוד מלפני עידן דהמרקר ומעבר לעניין הפוליטי המקומם עם הכתבים הימניים העוורים ועם אותה נציגת משרד אוצר פתטית ארלוזורוב, שפשוט משכתבת את מה שמעביר לה האוצר, מעבר לכל זה רמתו של המוסף הולכת ומתדרדרת, מעיתון שהיה בו חומר קריאה הוא נהפך לדו"ח יומי של כל החברות וכל בעלי העניין שפשוט מעבירים להדפסה את אינספור הדיווחים שלהם. אין כלל עריכה ואין כמעט כתבות יש רק הודעה אחר הודעה של חברה זו או אחרת על מה שנעשה וכו'. דווקא בעולם שבו כל המידע זמין ברשת, הצורך בעיתון הוא קודם כל הצורך בעורך אחראי ובכתבים ענייניים, ואת זה העורכים של העיתון שכחו, על זה דיברה אגב סיני, שהעיתון נהיה paper of records כלומר ספרון ההודעות לעיתונות היומיץ
    מעניין שאת ה"שמאל" בעיתון מייצג ציפר העילג הילדותי שכתיבתו ראויה לנייר הטואלט בלבד

  25. סלי

    בהיותי מנהלת של תוכנית מנהיגות לסטודנטים וסטודנטיות מהפריפריה ערכתי שבת עיון בנושא תקשורת. בשבת זו ביקשתי מהגברת סיני להגיע ולדבר על מקומה ככתבת לענייני רוחה ולשוחח עם הסטודנטים על התקשורת ועל האפשרות לחולל דרכה שינויים חברתיים.
    הגברת סיני הינה היחידה שהגיעה בהתנדבות וללא כל תמורה לשבת זו, היא נהגה בי בכבוד רב (בניגוד לעיתונאים ומרצים רבים שלצערי על אף היותם חברתיים לא תמיד הם ששים לשתף פעולה עם תוכניות לסטודנטים ופעמים רבות שיחה איתם מלווה בהוצאה של כמה מאות דולרים). השיחה איתה הייתה מרתקת ומעניינת, ניכר היה שהיא הקדישה לה מחשבה, ובפעם הראשונה נחשפנו לעיתונאית אמיתית שהביאה עימה את כל הדילמות האישיות והמקצועיות שלה ולא ניצלה את הבמה שניתנה לה על מנת לקדם אי אילו סוגיות (כפי שקרה עם מרצים ואנשי שטח אחרים). אני מוקירה את עשייתה ויתרה מזאת אותה כאדם, את הנכונות שלה, את הכנות שלה, את שיתוף הפעולה, את היותה אדם נחמד ומכבד שלא איבד את הקשר ואת התקשורת האמיתית עם האנשים שבשטח.
    אנשים כמותה יש לשמר ולשמור לא רק בשל היותם כתבים ביקורתיים וכנים נכס לחברה מתפרקת, אלא גם בשל היותם אנשים רגישים ואמפתיים שאף בקרב הברנז'ה החברתית הולכים ומתמעטים.

  26. שושנה גבאי אמסטרדם

    איזה מלך אלפון איזה מלך! כל השנים מנסה ה'ארץ' להתהדר במחלצות תרבותיות, במכובדות ובהגינות. ואז מביא אותה האלפון הזה בפרנסואה טריפו וכל העליבות הזעיר בורגנית של עיתון הארץ נשפכת על כל החליפה.
    למה פרנסואה טריפו? כי זאת הדרך הנובו רישית ישראלית להכיח עליונות מחשבתית, מוסרית ותרבותית. לצטט כל מיני חשובים מתרבות המערב ואז כולם בפרובינציה שלנו אמורים להוריד את הראש בהכנעה.
    אני מנסה להבין המשפט האלמותי הזה כבר כמה ימים. למה פרנסוא טריפו אמר על סיני כי היא צדקנית ? אה, כי היא כותבת על עניינים חברתיים? זאת אומרת כל מי שכותב על עניינים חברתיים הוא צדקן? כלומר אי אפשר לבן אדם לדגול בצדק חברתי כי אז הוא מיד יחשד שלא ממש איכפת לו מבני אדם. כלומר רק גיא רולניק, שרי אריסון והאחים עופר הם אוהבי אדם -כי להם איכפת רק מעצמם והם יעשו הכל כדי לכסח את האחרים ולהשיג לעצמם -זאת הרי תחרות בריאה לא?.
    טריפו זה לא זה שביים את '400 המלקות'? מה, הוא שונא את רותי סיני ? דווקא לפי הסרטים שלו נראה לי שהוא לא סובל את אנשים חסרי עמוד שדרה כמו אלפון . למרות שבטוח שאלפון ביקר בפריז שלו יותר מאשר רותי סיני העסוקה יותר מדי בעניינים לא כל כך תרבותיים .
    גם הערה אחרת שלו הרגה אותי – על כך שיתכן וסיני לא אייתה נכון באנגלית .aper of Record . וכך הוא כותב: "(לא ברור לי אם שגיאת הכתיב היא שלך או של הכתב המדווח)" . ונגיד שגברת סיני שגתה- מה זה אומר? כאילו מה – זה אומרת שהיא נבערת ? שהיא לא מדברת אנגלית משובחת כמו אלפון? זה יעשה אותה פחות צודקת? זה דיון רציני בעיתונות?

  27. לונה

    הארץ מעולם לא היה עיתון חברתי ותמיד פניו לבורגנות המבוססת. גם העמדות הפוליטיות הנאורות שלו היו העמדת פנים. אני ננזפתי פעם על ידי מרמרי משום שפרסמתי מאמר ב"בימה חופשית", (שהיתה אמורה להיות מין אקס-טריטוריה של הקוראים) מאת דדי צוקר ובו הוא כתב כי יש ל"ייבש את ההתנחלויות". מדובר בתחילת שנות ה-90. התנאים, השכר וההתייחסות לעובדים בהארץ היו תמיד ידועים לשמצה ופיטורים (בהעדר ועד) היו עניין של גחמה. אני פוטרתי מהעיתון שלושה חודשים לאחר לידת בני, משום שביקשתי להאריך את חופשת הלידה. צריך להחרים את העיתון

  28. שי כהן

    ליואב,
    בני ציפר לא מייצג את השמאל ב"הארץ" אלא את עצמו כתופעה ביזארית ומרתקת. אני נפעם מהיכולת שלו ליצור עולם קרקסי בו הוא הוא זועק את הרעיון של פירוק צהל בד בבד עם תשוקתו העצומה לבצע מניקור לציפורניו או הבחילה שיש לו משיער בית השחי של גברים.
    הפוסטים שהוא משגר בעלי רעיונות מענינים וחתרניים אבל הפרסונה שלו יוצאת מהם ילדותיתקטנונית ורווית שנאה עצמית מצב שגורם לו להראות שטותי וקוטר-חסר-תכלית.

    נדמה כאילו בני ציפר הופך לעלה תאנה של העיתון אבל גם הוא לא מעז לצאת נגד הקו של העיתון.

  29. סמי ארגון

    ואגב, המחלה המדבקת שעליה כתבתי לעיל, מוטב שתיקרא כ-ס-פ-ו-מ-נ-יה , ולא כספולוגיה. אבל לעזאזל השם, מה שחשוב הוא שאלת הריפוי שלה ?

  30. חנה קים

    פרנסואה טריפו, שוש גבאי? גם לא קריקטורה שלו. בסך הכל רס"ר עם שפמפם, שרוצה לעשות סדר בבסיס. החטף שק, לימין שור.
    הנימוק היחיד במכתבו של אלפון הוא אותו "קוד אתי", שהוא דורש מעובדי העיתון, המזכיר את "הקוד האתי" הידוע לשמצה של רשות השידור. צריך לקבל אישור כדי להתבטא מחוץ לעיתון והדברים שייאמרו חייבים לעבור צנזורה.
    ידידי אריה כספי, שאלפון מזכיר אותו במכתבו, תמיד תעב סגנון כזה של ניהול. בהכירי אותו במשך שנים, אני יכולה לשער שאם היו שואלים לדעתו, הוא בוודאי היה מגיב כמו אורית שוחט, חברת המערכת היחידה ב"הארץ", שאמרה מה דעתה על נסיונו של אלפון לפגוע בחופש הביטוי של עובדיו.
    עכשיו צריך לקוות שרותי סיני תוכל להתבטא הן בעמודי החדשות, הן בעמודי הדעות, הן בפרשנות והן בראיונות ובהופעות מחוץ למסגרת העיתון. זה יהיה המבחן של אלפון, התרבותניק שמונה לעורך עיתון ודווקא הוא, איש הרוח עלאק, החליט לעשות שימוש ב"קוד אתי", שמעולם לא נעשה בו שימוש בעבר בעיתון "הארץ".

  31. מנויה

    כבודה של רותי סיני במקומו מונח. הוא גם לא כל כך גדול לאחרונה. לאחר שהתייצבה לימין תוכנית ויסקונסין האימתנית והחליטה להכתיר את אולמרט בתואר "חברתי" קשה להאשים אותה בכל הכתרים שקושרים לה. חנה קים אגב, שהגיבה גם לאתר זה, היתה עיתונאית טובה ממנה פי כמה וחבל שזה שנים אינה כותבת עוד ב"הארץ". דב אלפון שנון, איש תרבות ומוכשר בטירוף, מהיכרות ארוכת שנים עם העיתון. רבים חיכו לשובו והזכות לנהל כוללת גם פעולות שאינן תמיד לרוחם של כל הקוראים. האיומים של קוראים להפסיק את המנוי כל אימת שעורך העיתון או מי מעיתונאיו עושה/אומר דברים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת עולמים הם פתטיים.