התנתקות אזרחית לשלטון

יריב מוהר

המרכז הפוליטי איבד את דרכו. חסרה לו תוכנית משמעותית לשינוי כפי שהייתה ההתנתקות. ודווקא בשל כך קיים פתח לשינוי ראדיקלי דרך המרכז. לובינג והסברה לקידום אג`נדה של "התנתקות אזרחית מהשטחים" יכולים לספק תקווה ריאל-פוליטית לישראל (ולשמאל האידיאולוגי), באמצעות המרכז.

בצל ענננת הבחירות האפשריות או גיבוש מחדש של הממשלה, וללא קלף כמו תוכנית ההתנתקות, נדמית "קדימה" כעוד מפלגה מרכזית שדרכה חסרת הדרך נחשפה, ולא רק בטווח הקצר. גם שאר המפלגות הגדולות לא מציעות לציבור הישראלי משהו חדש לגבי בעיות היסוד של ישראל.

בכל זאת, ואם כל הכבוד לפעילות ראדיקלית, דווקא המרכז הפוליטי יכול כיום לקדם שינוי מהפכני יחסית בכל הנוגע לעתיד המדינה. כוחו העיקרי הוא הפרגמטיות שלו בשילוב עם דעת קהל מהזרם המרכזי שמתחילה להבין את המציאות בשטחים כגול עצמי רגע לפני יציאה מהליגה. כך זכתה בבחירות תוכנית ההתנתקות, ששילבה תפישה שמאלנית וימנית לכדי תוכנית מלוכדת, אך לא חסרת בעיות. הסקר בו 60% מהישראלים תומכים בהתנתקות לא תקף עוד, אבל הסיבה איננה עקרונית אלא פרגמטית – לנוכח הקסמים והמלחמה בלבנון.

לכן בואו נביט רגע על הדברים מעיני המיינסטרים הישראלי: המשך תוכנית ההתנתקות כיום הוא דגל שחור לרוב הישראלים לאור המציאות המדממת. יש הרבה מה לומר על ההתנתקות באופן ביקרותי, אבל על דבר אחד עשויים רבים להסכים: היא סימנה מעבר לצורת מחשבה שבמסגרתה לוקחים הישראלים אחריות על עיצוב גבולות הארץ ואופיה בלי קשר לגישת הפלסטינים – ושהשלום יחכה לזמנים טובים יותר. האפשרות הזו לפעול למרות שהמצב תקוע קסמה לישראלים רבים והניעה את מפלגתו של אולמרט קדימה. כעת נותרנו רק עם תקיעות והבטחות לפתרונות צבאיים שאת מגבלותיהם אנו מכירים.

במצב הביש הנוכחי המרכז הפוליטי יכול להיות רלוונטי, ולא כברירת מחדל, אם יציע לציבור יותר מאותם פתרונות ישנים שלא פתרו דבר. הישראלים תומכי ההתנתקות, שייצגו שינוי בעמדת המיינסטרים הישראלי לגבי השטחים, מחפשים כעת דרך ריאלית יותר ובטוחה יותר לקחת אחריות על בעיות היסוד של ישראל מבלי לשלם מחיר ביטחוני.

אפשרות כזאת, שיכולה גם לעורר תקווה זהירה ולהיות קלף מושך בקלפי, היא תוכנית להתנתקות אזרחית מיהודה ושומרון: פינוי הדרגתי, והפעם מכובד ואנושי יותר, של מרבית ההתנחלויות בגדה, במקביל להשארת כוחות צה"ל בשטחים עד שיתאפשר שלום יציב ומוסכם. בעצם מדובר פה בהפרדה מכוונת בין ההיבט הבטחוני – צה"ל נשאר על מנת למנוע התעצמות תשתית של טרור וטילים בתקופת הביניים – לבין ההיבט האזרחי – ההתנחלויות מפונות ואין יותר משטר הפרדה על בסיס דת בשטחים, אלא משטר צבאי, זמני מטבעו.

מבחינת המיינסטרים הישראלי כפי שהוא משתקף בסקרים, היתרונות בהתנתקות האזרחית רבים: היא לא משדרת סכנה ביטחונית כמו נסיגה רבתי מהשטחים; היא מחזקת מאוד את המעמד הבינלאומי של ישראל ומחלישה את זה של הפלסטינים; מצד שני היא מהווה איתות של שלום ורצינות כוונות עבור הפלסטינים ויכולה לחזק את מחנה השלום הפלסטיני אם נסיגה צבאית תושג תוך כדי הידברות עימו; במקביל היא משמיטה את הקרקע תחת טיעוני הפלסטינים לגבי משטר אפרטהייד בשטחים ולחילופין מאפשרת תקווה מול תפישת העולם של הימין-מרכז הביטחוני המצדד בהנצחת המצב הקיים משום שאין בטווח הנראה לעין פרטנר לשלום וביטחון. ואולי משכנע מכל מבחינת רוב הישראלים, התנתקות אזרחית היא צעד המנע הטוב ביותר נגד מדינה דו-לאומית.

עצם ההצעה להתנתקות אזרחית חושפת את החולשה של טיעוני הימין הביטחוני (חלקם מרוכזים פה), המשתמש בטרור כתירוץ להנציח מצב של כיבוש. אלא שכשמדובר בתוכנית לפיה צה"ל נשאר בשטחים עד להסכם יציב, מה עוד נשאר לטעון: שהמתנחלים הם אלו שמונעים פיגועים ולא הצבא? שמאות אלפי בני אדם עם אמונה בא"י השלמה הם קלפי מיקוח אנושיים לעוד כמה קילומטרים? שאנחנו לא מקבלים כלום בתמורה לצעד שמימלא רוב העם בעדו? לבסוף הם ייאלצו להודות שרצונם בהנצחת המצב ותו לו.

לאור הזדמנות זו לשילוב עמדות ושאיפות, על פעילי שלום וארגונים המתנגדים לכיבוש, להתחבר, ולו לרגע, להלך הרוח של המיינסטרים הישראלי ושל נציגיו הפוליטיים. ריכוז האנרגיה של ארגוני שלום בניסיון להשפיע על המרכז הפוליטי או לפחות להעלות על סדר היום הציבורי תוכנית להתנתקות אזרחית, יכול להיות אפקטיבי יותר מכל מחאה בשדרות רוטשילד.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עוקצן

    בואו נגמור עם רעיונות מהסוג הזה:

    התנתקות חד צדדית ללא משא ומתן -> כשלון של המנהיגות הפלסטינית -> היחלשות של מערכות השלטון הדמוקרטיות -> התחזקות חמאס וגופים דומים.

    זה מה שההתנתקות מעזה עשתה (הסגר הכלכלי בטח שלא עזר) וזה מה שהתנתקות דומה מהגדה תעשה. מוזר שדווקא בימים האלו, שיש משא ומתן שדווקא אולי הולך לצאת ממנו משהו, אנשים מעלים רעיונות עיווים בדבר התנתקות.

  2. עמית

    רוב הציבור לא יסכים לפינוים של מתנחלים רבים "ללא תמורה", בלי קשר למשמעות הבטחונית שיש או אין לצעד הזה.
    והערה, שלום לא עושים כאשר הכוונות שלך הן "להחליש" את הפלסטינים. כל עוד לא תראה בהם שותף בעל זכויות שוות בארץ הזו, במקום יריב, לא תיתכן התקדמות.

  3. שניר

    ומה כל כך גרוע בהסכם?

  4. יריב מ

    מי שיטען כי התנתקות אזרחית מחזקת את ההגיון של החמאס – בין אם בישראל ובין אם זה יהיה החמאס עצמו – יטען טיעון חלש מאוד. כיצד ניצח אם צה"ל עדיין בשטחים?

    ולמגיבים האחרים: שלום עושים במו"מ שוויוני ובגובה העיניים. פה לא מדובר בשלום, ואפילו לא בהפסקת הכיבוש הצבאי, אלא בהפסקת משטר ההפרדה שפוגע בישראל (גם מזווית ראייה שמאלנית וגם מזווית ראייה מיינסטרימית – החשש ממדינה דו-לאומית, למשל).

    למי שטען כי ישראלים לא ייקבלו פינוי מתנחלים ללא "תמורה": ראשית, הישראלים כבר קיבלו זאת כשהצביעו בעד "מפלגת ההתנתקות". הציבור יוצא כעת נגד ההתנתקות לא משום שלא קיבלנו תמורה על הפינוי (שבו הם ממילא רצו מתוך ההבנה שזהו אינטרס ישראלי), אלא משום שקיבלנו "תמורה" של קסאמים וחמאס בשלטון – שניהם תולדה של העובדה שהותרנו וואקום ביטחוני ללא שהשטח הפלסטיני היה ערוך לכך. כלומר תוצאה של העובדה כי ההתנתקות כללה נסיגה צבאית, ולא רק אזרחית.

    התנתקות אזרחית פותרת את כל הסוגיות הללו.

  5. עוקצן

    לא פותרת דבר. חמאס ניצח גם ניצח – ניצח את מתנגדיו מבית ואת התנועות הדמוקרטיות, בין השאר בזכות מדיניות ההתנתקות המשולבת במדיניות הסגר-עוצר-חיסולים. ישראל חיסלה במו ידיה את מנהיגות פתח (שאינה מושלמת בלשון המעטה, אבל טובה בהרבה מחמאס) בכך שביטלה אותה כבת שיח לגיטימית. מה ששרון התחיל עם המצור על המוקעטה המשיכה המדיניות החד-צדדית.
    אין ספק שאם הנסיגה מעזה היתה נעשית כמו שצריך, במשא ומתן תוך העברת אחריות למוסדות הרשות, עזה לא היתה קורסת לתוהו ובוהו, לא היתה מלחמה בדרום, והליכוד וליברמן לא היו מרוויחים מההפקר. זה לא עניין של תמורה אלא של שלום ושל הגיון.
    בכל מקרה, לא ניתן להפסיק את "משטר ההפרדה" ("אפרטהייד" באפריקאנס) בצעדים חד צדדיים. המחשבה הזאת נגזרת מההתייחסות האגוצנטרית והסוליפסיסטית שבה לוקות ממשלות ישראל לדורותיהן, המחשבה כי לא חשוב מה יגידו הגוים אלא רק מה יעשו היהודים, כאילו אנחנו לבד ביקום.

  6. זהר

    איך בדיוק נעשית התנתקות אזרחית? ה"רוב" יסע ליו"ש (נניח באוטובוסים שהארגון האזרחי יארגן) וישכנע את המאמינים בארץ ישראל השלמה לעזוב כי זה רצון ה"רוב", ומשעה שיבינו זאת, יארזו המשיחיסטים חפציהם ויחפשו דירה בפתח תקווה או בחדרה

    לאיזו מציאות ההצעה מתייחסת?

  7. אמיר פכר

    או שאת אדומה (או אתה אדום) – בעד סובלנות איזון וכוח לעם
    או שאתה צהוב ושומר רק על עצמך (מקסימום על נכסי השבט) נגד ועל חשבון כל הסביבה
    כל דבר אחר זו פשרה יש לה מקום בחיי המעשה אבל לא בהצהרת עקרונות.
    ועוד דבר ההתנתקות והמצור שבה בעקבותיה היה מעשה אלים של מדינת ישראל
    מול הערבים היתה נסיגה לצורך אטילריה
    מול היהודים היה גירוש ללשכת הסעד

  8. יריב מ

    אתה טוען: "לא פותרת דבר. חמאס ניצח גם ניצח … בין השאר בזכות מדיניות ההתנתקות המשולבת במדיניות הסגר-עוצר-חיסולים.". מי דיבר על מדיניות של עוצר וחיסולים? הרעיון הוא לדבר שלום, אבל לא להנציח בינתיים מצב של משטר הפרדה על בסיס דת (כן, לטעמי זה אפרטהייד אבל אני נוקט בכוונה בלשון פחות טעונה במשמעויות מוכנות מראש).

    אתה טוען: "בכל מקרה, לא ניתן להפסיק את "משטר ההפרדה" ("אפרטהייד" באפריקאנס) בצעדים חד צדדיים. המחשבה הזאת נגזרת מההתייחסות האגוצנטרית והסוליפסיסטית שבה לוקות ממשלות ישראל לדורותיהן".
    את משטר ההפרדה בהחלט ניתן להפסיק באופן חד צדדי, מעצם העובדה שבניגוד לסכסוך אנחנו מחולליו היחידים (הפלסטינים הם שחקנים סבילים וסובלים במשטר הפרדה זה), להמשיך מנקודה זו לשלום, זה כבר דורש מהלך דו צדדי.

    אגב, גם הדו-צדדיות ההדדית ביותר דורשת מהלכי גישוש חד צדדים – צד אחד קורא על דעת עצמו להידברות או עושה על דעת עצמו מהלך של מחווה, ומשם מגיב הצד השני בקידום התהליך החיובי או דחייתו. התנתקות אזרחית היא צעד כזה. אבל היא ראשית כל קביעת עמדה. היא לא ניסיון לכופף את הפלסטינים – אם כי מטבע הדברים היא נותנת עמדה מעט יותר מוסרית לישראל, אבל לא זה העניין ולא לשם אני מכוון.
    שים לב שאת הטור כתבתי מתוך הסתכלות מנק' המבט של המרכז הפוליטי, משום שהשפעה עליו, יכולה להוביל מהלך של מפלגה גדולה בכיוון של התנתקות אזרחית. אני חושב שזו טעות איומה להנציח את משטר ההפרדה על בסיס דת עד שיסתיים הליך המו"מ על השלום.

    ואתה יודע מה, אם אתה כל כך דואג להדדיות מול הפלסטינים, אולי תשאל מדגם אקראי של פלסטינים האם היו מעדיפים לחיות עם או בלי ההתנחלויות כל עוד שיחות השלום נמשכות – כלומר בתקופת הביניים.

    הרי זה אבסורד שמי שמתקראים – אני מניח – אנשי שמאל, מתנגדים לביטולו של משטר הפרדה גזעני כי אין הסכם שלום. זה מזכיר לי את ההתעלמות מצרכיה של אוכלוסייה ערבית, למשל בכפר דהמש שבפאתי לוד-רמלה, משום שאין לו עדיין תוכנית מתאר מוסכמת. האם בשלבי הביניים של תהליכים בין-מוסדיים אין צורך בסיפוק של מינימום תנאים אנושיים? מאיפה נובעת התפיסה המוחלטת הזו?

  9. יריב מ

    כתוב במאמר: ההצעה מתייחסת לניסיונות הסברה ושתדלנות מול גורמים פוליטיים, על מנת שירוצו עם התוכנית הזו לבחירות כמצע שלהם.
    לא ניסיונות לפנות למתנחלים, אלא להגיע לממשלה ממש כמו במקרה קדימה.

  10. עוקצן

    ברור שעדיף לפנות התנחלויות. ברור שעדיף שלא תהיה נוכחות ישראלית בשטחים. אבל בכל מקרה, לקום ולעזוב פתאום זה מהלך שמוביל לתוצאות הרות אסון. מי יקח לידיים את התשתיות שיתפנו? את הבתים שיתרוקנו? את האדמות? אתה בעצם אומר – לא חשוב מה יקרה, העיקר שאנחנו נצא נקיים. ולא כך הדבר. מהלכים חד צדדיים מביאים להשתלטות כוחות כוחות עוינים ואנטי-דמוקרטיים, ובסוף אנחנו יוצאים מזה מלוכלכים הרבה יותר. כך בלבנון וכך בעזה. צריך לדאוג שבצד השני יהיה מי שיוכל לתפוס את הכדור.
    ואנחנו לא בשום מהלכי גישוש חד צדדיים. אנחנו בשיאו של משא ומתן, שאולי חלקו בלוף בושיסטי, ואולי חלקו נובע מהחקירות של אולמרט ומהפחד מחמאס, אבל בכל מקרה הוא מתרחש וקיים. במסגרת המשא ומתן הזה אפשר לעשות כל מיני סוגים של וויתורים ושל מחוות, כמו פינוי התנחלויות. בוא נתחיל עם ישום הפסקת הבנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים, שאולמרט וציפי מבטיחים חדשות לבקרים, ורק אחר כך נדבר על התנתקויות שונות ומשונות.

    אגב, מה ההתלהבות הגדולה מהמתנחלים? הרי עיקר הפגיעה בחייהם של הפלסטינאים נעשית באמצעות המחסומים, החיצוניים והפנימיים כאחד, החומה, והשליטה האזרחית והכלכלית שמנוהלת על ידי צה"ל. רוב הפלסטינים לא באים במגע כלשהו עם יהודים. האם יש לנו עוד שלום עכשיוניק שדוגל בנראטיב "הצבא הטוב (והניטרלי) מול הכהניסטים הרעים"?

  11. בייניש

    קיצר, עוד מאמר תל אביבי מתחכם, של אחד שחושב שהאג'נדות הקיימות לא מספקות את יצר המקוריות שלו והוא חייב אבל חייב להתבלט.
    מה רע בשתי מדינות לשני עמים? מה רע במשא ומתן? שום דבר לא רע אבל יריב צריך לשים את השם שלו על איזה תכנית מקורית וחדשנית ש(לדעתו) לא הוצעה עדיין.

  12. לא שמאלן כמוכם

    כן, למען האמת המתנחלים כן עוצרים בגופם פיגועים בתל אביב ונתניה. אם בשטחים לא היתה אוכלוסיה חמושה ומוגנת שהפלסטינים היו יודעים לא להתעסק איתה, הכאוס היה זולג מזמן לישראל רבתי.

  13. איתמר לויט

    ההתנתקות היא ההתנתקות של ציבור גדול בעם ישראל מדתו וממורשתו
    ולמרות שהתוצאות האימות של ההתנתקות או יותר נכון הגרוש נוראות אפילו למי מאיתנו שלובש משקפיים ליברלים ונאורים.
    ההתנתקות הינה ניסוי שעבר אצלנו בקלות רבה כאילו שהיהודים שחיו שם הם אבק שאפשר לפנות אותו ולבצע ניסוים עליו בלי לשקול אותם באופן עמוק.
    הניסוי נכשל לגמרי ולא הביא לשום הצלחות מדיניות או צבאיות אלה הפך את הרצועה למקום שהסכנה לישראל ממנו היא קיומית.
    כמובן שגם אותם יהודים מסכנים שהשתתפו בניסוי בעל כורחם לא שפר עליהם גורלם ורובם חיים היום בעוני וללא פרנסה.
    לכן צריך להיזהר מאוד מניסויים כאלה בעתיד כמו שאנו מתכננים ביהודה ובשומרון וברמת הגולן וליזכור שאלו שאנו מכנים אותם בשם מתנחלים הם אחינו ואינם אבק שמפנים אותו והם חשובים לנו אף יותר מהערבים ושאר אומות העולם שאינם רוצים בטובתנו.

    נ.ב
    אני מקווה שבשם הליברליזם תפרסמו אותו.
    איתמר לויט

  14. יריב מ

    עוקצן, בחיי שאני לא מבין את ההיגיון של הטיעון שלך.
    אם צה"ל נשאר, והרי משטר צבאי נשאר, למה שהתשתיות והמוסדות ייפלו בידיים הלא נכונות או שיהיה כאוס? לא המתנחלים מנהלים את הפלסטינים ולמעשה גם צה"ל כבר מימלא לא ממש עושה את זה, ובכל אופן הוא אמור להישאר – כך של ייעלם שום גורם מהשטחים, שבלעדיו הכאוס אמור לשרור.

    אנחנו באמצע משא ומתן? (אתה טוען) נניח, אם כך האם זו לא תיהיה מחווה נהדרת להתחיל בפינוי התנחלויות?

    ואז אתה שואל מה ההתלהבות מהמתנחלים, במה הם משפיעים על חיי הפלסטינים ביום-יום?
    ראשית הכפלת כמות המתנחלים בתקופת אוסלו הייתה אחת הסיבות למשבר במגעים. המתנחלים הם דגל אדום, מעוררי זעם, שנאה ותסכול. השכם וערב פוגעים קיצוניים מקרב המתנחלים בפלסטינים – וסיפורים אלו לא נשארים בגדר שמועות מקומוניות, אלו מופצים ברחבי הגדה. הרבה מ*המחסומים* הצה"ליים שעליהם אתה מדבר (של הצבא הלא נייטרלי, אם יורשה לי לכפור בהאשמה ב"שלום עכשווניקיות") נועדו לשרת התנחלויות, כנ"ל לגבי כבישי הפרדה. כך שפירוק התנחלויות יביא כמעט מעצמו לצמצום המחסומים ופתיחת כבישי הפרדה לשימוש הפלסטינים.

    כמובן, אקט ההתנחלות, מכיוון שהוא יוצר משטר הפרדה, מסכן את הדמוקרטיה הישראלית. ישראל נמצאת בתהליך של סיפוח דה-פאקטו של השטחים, ויצירת מדינת אפרטהייד-לייט מקבילה (כשה"לייט" הופך ונעשה לכבד ונוקשה יותר). וזו סיבה מספיק טובה לשאוף לבטל משטר זה בלי תלות בפיוס בין העמים, שיכול להימשך שנים.

    מכאן שעדיין לא שמעתי ממך טיעון אחד משכנע נגד הרעיון להפריד, תפישתית, בין העניין הצבאי לאזרחי מבחינת האחזקה בשטחים. אולי המותג "התנתקות" הצליח לבלבל אותך כי הוא כל כך מזוהה עם ניסיון – כושל מאוד בעיני – לכופף את ידם של הפלסטינים לכיוון הסכם נוח יותר. זה בהחלט לא חייב להיות ככה. מדובר במיתוג של משרד יח"ץ את ההתנתקות על מנת שתיראה כתימרון ישראלי מחוכם מבית מדרשו של שרון. אני מתפלא עליך שאתה לוקח אותו ברצינות תהומית.

    לבייניש, מעבר לניסיונות ההשחזה ברמה האישית, שאני תמיד מחבב – זה מזכיר לי קברט – האם הרעיונות הישנים עליהם את מדברת בערגה עובדים? האם הם סייעו לנו? ואם לא, למה לא לנסות רעיונות חדשים? אגב, אני בטוח שלא אני חשבתי על הרעיון הזה בלעדית, אני בעיקר מנסה לקדם אותו. חדשנות היא לא הנושא, אלא ניסיון לקדם שפיות יחסית בישראל.

  15. יריב מ

    עלה בדעתי שתהליך המיתוג של ההתנתקות סימן אותה כהופכי של ההידברות. בבחינת יש התנתקות אין הידברות. זה כמובן לא משהו שמובנה ברעיון לצאת מהשטחים, אלא בתוכנית הספציפית של שרון שלא רצה מו"מ.

    כמובן, ביתר שאת, "התנתקות אזרחית", איננה ההפך מהידברות, היא דחיפה אדירה וסיוע להידברות ולפיוס – בבחינת אנחנו לא רק מבטיחים אלא כבר מבצעים מחווה של רצון טוב.

    אם אתה רוצה אפשר לוותר על השם התנתקות – קרא לזה תוכנית לסיום משטר ההפרדה עכשיו, שלום עם הזמן ועם מיצוי תהליך ההידברות ההדדי.

  16. ד

    אין מנוס ממדינה אחת, בעתיד הרחוק או הקרוב. המשא ומתן הזה, גם אם כן יגיע לתוצאות כלשהן, יתרסק בדיוק כפי שאוסלו יתרסק, וזאת בעיקר בגלל סיבות ריאליות יותר מאשר פוליטיות. לכן לא צריך להזיז מתנחל אחד ממקומו – זה יקר מדי וגם לא ישים, כמו שראינו בעזה. מה שכן, צריך להתחיל לחשוב על איך המדינה האחת הזו תיראה: האם היא תהיה מדינת אפרטהייד בה מפלים לרעה לא-יהודים, או מדינה נאורה קצת יותר שמבטיחה לכולם זכויות אזרחיות וחברתיות שוות.
    לכן לדעתי עבר השיסוי מהאויב "מבחוץ" אל האויב "מבפנים", דהיינו ערביי ישראל. רעיונות הטרנספר וא"י השלמה כבר לא מככבים בפוליטיקה, אבל רעיונות אודות שלילת אזרחות ממי שמבקר במדינות אויב, או התניית אזרחות בשבועת נאמנות או בשירות בצה"ל הם הטרנד החדש. מכאן שהמאבק שלנו צריך להתמקד בעיקר בנושא האזרחי הפנימי, ופחות בנושא המתנחלי-כיבושי. כמובן שיש קשר בין השניים, אבל אנחנו רואים שבאחד האישיוז חל שיפור משמעותי (מעטים הם הישראלים שלא מוכנים לפינוי התנחלויות בגדה), בעוד שבשני חלה רגרסיה נוראית, ועל כך יעידו ליברמן וה-11 מנדטים שלו, אך לא רק ליברמן אלא גם הליכוד ואפילו קולות מסוימים בעבודה (איתן כבל) שמקדמים את רעיון האפרטהייד.

  17. ד

    חוץ מזה מה פירוש "המרכז הפוליטי איבד את דרכו"? מה לעזאזל המשפט הזה אומר? צריך להיות פילוסוף אנליטי בשביל לקרוא את המאמר הזה.