אינדיאנה ג`ונס והבעלות על הממצא הארכיאולוגי

יונתן מזרחי

סרטו האחרון של אינדיאנה ג`ונס, עוסק בצורך להחזיר את  הממצא הארכיאולוגי למקומו המקורי. נדמה שהארכיאולוגיה בסרט, על פי ג`ונס, שייכת למקום בו היא נמצאה, כלומר היא נכס רב תרבותי השייך לכלל האנושות. הרעים בסרט רוצים את הממצא הארכיאולוגי לעצמם. להלן השוואה המצביעה על השוני בין ההתייחסות של הדמויות בהם נלחם ג`ונס לתפיסה הישראלית הרואה בארכיאולוגיה המקומית כזו השייכת לה: כאילו הממצא הארכיאולוגי אינו נכס תרבותי של המקום בו אנו חיים, אלא נכס יהודי.

הסרט אינדיאנה ג`ונס וממלכת גולגולת הבדולח, הפרק הרביעי בסדרת סרטי אינדיאנה ג`ונס, הוא סרט הרפתקאות על ארכיאולוג המחפש להשיב את גולגולת הבדולח רבת העוצמה למקומה. אומנם ג`ונס מתואר כארכיאולוג, אבל מקצוע הארכיאולוגיה רחוק עשרות מונים מסרטי ההרפתקאות של אינדיאנה ג`ונס. באחת החפירות הארכיאולוגיות הראשונות שהשתתפתי בהם כסטודנט, אני זוכר את דבריה של אחת מתלמידות החוג שאמרה בעודה ממלאת דלים באדמה: "בסרטים של אינדיאנה ג`ונס אני לא זוכרת שהוא חפר כל כך הרבה". 

בסרט "אינדיאנה ג`ונס וממלכת גולגולת הבדולח" ג`ונס יוצא לחפש אחר גולגולת בדולח בעלת כוחות מאגיים ולהחזירה למקומה המקורי. בסרט זה כמו בקודמיו יש הפרדה ברורה מאוד בין טובים לרעים. חלוקה דיכוטומית שמעצימה את דמותו של הגיבור ועוזרת להרגשת החשיבות במשימתו של ג`ונס. תפקידו לא רק למצוא עתיקות אלא להצילם מידי הרעים ולהחזירם למקומם המקורי. תושייתו, חוכמתו ועוז רוחו של ג`ונס עמודים לו כנגד הרעים והממצא הארכיאולוגי, במקרה הזה גולגולת הבדולח, חוזרת למקומה המקורי והעולם ניצל.

בכל סרטי אינדיאנה ג`ונס לממצא הארכיאולוגי יש כוח מאגי. כזה שיכול לשנות את ההווה והעתיד. נפילתו בידי הרעים עלולה להמיט אסון על האנושות. נפילת גולגולת הבדולח בידי הסובייטים עלולה לתת כוחות על טבעיים לקבוצה של אנשים שעלולים להמיט חורבן על האנושות.

למרות כל הקלישאות שבסרט: החלוקה הברורה לטובים ורעים, כוחות מאגיים מהעבר, ההרגשה שהילידים הם לא יותר מרקע ותפאורה, והסכנות המלוות בהומור ציני, נדמה שמסר חשוב מאוד ניתן ללמוד מסופם של הסרטים: ג`ונס ושותפיו לא רוצים את הממצא הארכיאולוגי לעצמם. הם רוצים להחזירו למקומו. לעומתם, הרעים רוצים לשלוט בממצא הארכיאולוגי.

ניתן להבין שבשביל הארכיאולוג ג`ונס העבר אינו של עם, קבוצה או שליט מסוים. הוא שייך למקום שבו הוא נמצא וככזה עליו להישאר שם. לכל אדם, ללא הבדלי דת, עם או גזע יש זכות ליהנות משרידי העבר. ג`ונס לא לוקח את העבר לארצו, או לביתו. הוא מחזיר אותו למקומו ובכך הוא הופך אותו לנכס של כלל האנושות. על פי הקוד האתי של  הארכיאולוגיה הממצא הארכיאולוגי שייך לכלל האנושות. לא לשבט מסוים ולא לעם מסוים. בטח לא לקבוצת שודדים או כנופיה מסוימת.

החשיבה שהעבר שייך למקום ולא לעם או דת מסוימת נתפסת בידי חלקים רחבים בחברה הישראלית ככפירה בתפקידה של הארכיאולוגיה. מבחינתם תפקידה של הארכיאולוגיה למצוא שרידים ועדויות שיכולים לחזק את הקשר של העם היהודי ושל החברה הישראלית עם עברה של ארץ ישראל. גילוי בית כנסת עתיק בישראל נתפס כנכס של העם היהודי, גילוי מבנה מהמאה השמינית לפני הספירה-תקופת ממלכת יהודה, יחשב אף הוא נכס יהודי ודעת הקהל המקומית תראה בממצא הארכיאולוגי הוכחה על זכותה על הארץ. כך נעשים מאמצים למצוא את ארמון המלך דוד כדי להוכיח בעלות ושייכות למקום. כאילו שזוהי מטרתה של הארכיאולוגיה: להוכיח או להפריך את העבר של העם היהודי ושל עמים אחרים בארץ ישראל. כך הופך המחקר הארכיאולוגי מנכס מורשת עולמית לנכס לאומי.

במשך כל שנות המחקר הארכיאולוגי בארץ היה קשר ברור בין ארכיאולוגיה והרצון למצוא  ממצא ארכיאולוגי המזוהה כשייך לתרבות היהודית. אתרים כמו גמלא, מצדה, מערות בר-כוכבא, "עיר דוד", ואחרים מספרים את סיפורו של העם היהודי, לא את סיפורו של המקום, או של התקופה. לא סיפור על תרבות אנושית, אלא סיפורה על אומה. הארכיאולוגיה באתרים אלו, כביכול אינם של כולם: היא של העם היהודי. הארכיאולוגיה שתפקידה ללמד על תרבות מהעבר, הופכת לארכיאולוגיה שמלמדת על תולדות העם היהודי. 

בראיה זו, שהארכיאולוגיה בארץ, או לפחות במקומות מסוימים, שייכת לעם היהודי ואינה נכס תרבותי של כולם נדמה שאנו מתנהגים בדיוק כמו קבוצות הרעים-אלה שאינדיאנה ג`ונס נלחם בהם בסרטיו. אנו מתנהגים כמו קבוצה שרואה בארכיאולוגיה נכס שנועד לחזק אותנו ולאפשר לנו לשלוט טוב יותר במקום בו אנו חיים ועל העמים האחרים החיים על אותה פיסת אדמה.

אנו מתעלמים מתפקידו ומקומו של הממצא הארכיאולוגי והופכים אותו מנכס רב תרבותי לכלי פוליטי. כלי נגד האחר ולא כלי להכרת תרבות האחר. הסכנה של השימוש המוגזם בשרידי העבר לצבירת כוח מתבטאת בסרטי אינדיאנה ג`ונס בצורה ברורה ביותר: חורבן, הרס ומותם של אותם אנשים רעים. כך בסוף הסרט "שודדי התיבה האבודה", וכך בסרט "ממלכת גולגולת הבדולח". יש מי שיאמר שסרטי אינדיאנה ג`ונס הם רק סרטים; לא מציאות ולא חזון אפוקליפטי. אלה מאיתנו שרואים את הסכנה שבלקיחת הבעלות על תרבויות העבר בידי קבוצות מסוימים נדרשים לפעול כנגד תופעה זו. בניגוד לסרט שבו אינדיאנה ג`ונס פועל לבדו, או כמעט לבדו, במציאות על עלינו לפעול כחברה על מנת להוציא את הארכיאולוגיה מידי דורשי הבעלות ולהפוך אותה לשייכת לכולנו: כל התושבים וכל המבקרים. ולכולנו באופן שווה.

* הכותב הוא ממייסדי הקבוצה "משילוח לסילוואן"  www.alt-arch.org – ארכיאולוגיה כנכס רב תרבותי וכאמצעי לדיאלוג בין העמים. הקבוצה פועלת בכפר סילוואן ("עיר דוד") שבמזרח ירושלים כנגד השימוש בארכיאולוגיה ככלי פוליטי וכנגד ניהול הגן הלאומי "עיר דוד" על ידי עמותת אלע"ד – עמותה ימנית שמטרתה התנחלות בכפר.     

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. הצופה

    מדוע שלא תשלח מאמר זה להארץ?

  2. סמולן

    אבל לסרט הזה יש גם סאב-טקסט חתרני ומוזר. הוא הרי מתחיל כאשר במסגרת הרדיפות המקארתיסטיות, מפטרים את פרופסור סא"ל (מיל) ג'ונס. לא עוברות חמש דקות, ומתברר שמקארתי צודק: ישנם סוכנים קומוניסטיים בכל פינה, כולל כל מקום, והם מחפשים כלי נשק מנטאליים וסימבוליים שיאפשרו להם לשלוט על המערב, הדי חופשי בעצם.

    כלומר, הסרט מעלה שאלה מעניינת: האם המערב היה שורד ומנצח את הקומוניזם גם בלי בקרת החתרנות הרעיונית של מקארתי ? האם ניתן ללמוד ממערכת הבקרה הזו ? האם ניתן, רצוי, וכן הלאה לבקר את הדיבור הקומוניסטי המתחדש, זה שמתכחש לעברו על ידי הכתמתו כ"סטליניזם" ?

    הסרט אגב משעמם בטירוף, והממצא הארכיאולוגי הוא לא יותר או פחות מגולגולת של חייזר, בעל כוחות קסומים וכו'. גם הילדים השתעממו. מצד שני, ככה גם קונג פו פנדה. הטוב ביותר עד עכשיו היה האי של נים.

  3. בלהה

    מלים כדורבנות.

    להארץ- מאמרי דיעה (כ- 500 מילים)
    תמי ליטני -עורכת
    ניצה ברגמן – מפיקה
    0508215020 ,03-5121205
    03-5121248
    Oped@haaretz.co.il

  4. דודי קינג

    מקסיקו דורשת מאוסטריה להחזיר לה אוצרות תרבותיים שנלקחו משטחה בזמן שלטון הדוכס האוסטו-הונגרי, בראש ובראשונה כתר הנוצות המפורסם של מונטזומה, אחרון המלכים האצטקים. אוסטריה, מנגד, טוענת שהכתר שייך לבית המלוכה ההאבסבורגי ונרכש באופן חוקי; שהכתר היה בשטח אירופה זמן רב הרבה יותר מזה שהיה במקסיקו, ועל כן הוא חלק מהמורשת האירופאית לא פחות מהמורשת המקסיקאית; ולבסוף, בדומה לטענה המוצגת במאמר, שהוא נכס תרבותי כלל-אנושי, ולוא דווקא לאומי-מקסיקני, ושאין עדיפות להצגתו במקסיקו-סיטי דווקא, ולא בוינה.

    שאלת תם: אם הקישור בין ממצא ארכיאולוגי לתרבות מודרנית הוא פסול, כפי במוצג במאמר – למה שהכתר לא יישאר באוסטריה? למה שאוצרות מצרים לא ישארו במוזיאון הבריטי (והרי אין שמץ של קשר בין הפרעונים למצרים המודרנים)? למה שאוצרות יוון לא יישארו במינכן, ואוצרות בבל לא יישארו בברלין?

    קצת מוזר לטעון בזכות החזרת ממצאים ארכיאולוגיים למקום ממנו נלקחו, ומנגד לשלול את המשמעות התרבותית, הדתית והלאומית שיש לממצאים אלו בהווה. המגמה בימינו של החזרת נכסי תרבות ארכיאולוגיים למדינות שמשטחן נלקחו נובעת מהכבוד שרוכשים לקשר בין הממצא ומה שהוא מייצג ללאום ולתרבות המודרניים בארץ שממנה נלקח, לאום ותרבות של אנשים חיים ונושמים. הטענה שהעבר שייך ל"מקום" היא ערטילאית לגמרי – הרי אם ממצא אכן שייך באמת ובתמים למקום כלשהו, הרי זה עמוק מתחת לאדמה. אם אכן אין לו משמעות לאומית או תרבותי פרט לכך, מהרגע שנחשף ונשלף ממקומו, נאמר תחת לשכבות עפר בתל מגידו, מה זה משנה אם מעבירים אותו למוזיאון בירושלים, בג'נין או בלונדון? בכל מקרה הוא כבר לא יהיה במקומו ה"טבעי". ג'נין המודרנית לא טבעית לו יותר מירושלים המודרנית. למעשה, מקומו הטבעי כבר לא קיים יותר, הוא נעלם לפני אלפי שנים. כל מה שיש לנו בהווה זה את המשמעות המודרנית שהאנשים בני ימינו מג'נין או מירושלים מייחסים לו. האם הוא שייך לכאן או לכאן, לפלסטינים או לישראלים? זו כבר שאלה אחרת לגמרי, אבל בוודאי לא ניתן להפרידה מהזהות המודרנית של שני העמים.

  5. דני

    יונתן "אינדיאנה" מזרחי.

  6. טרזן

    רשימה מעניינת, עם מסר חשוב אך קומפקטי (מריחת הנושא ועירוב גיבורים הוליבודיים מיותרת). הארכיאולוגיה היא אכן נכס תרבות אוניברסאלי, אך במציאות האכזרית איש אינו מכבד תרבות, לא בעולם המודרני החומרני, ובודאי לא בעולם השלישי. אני חותר לכך שיתכן (אין לי עדיין עמדה מגובשת) ששמירת האתרים/ממצאים הארכיאולוגיים ע"י אלה ש"נהנים" מהם היא הרע במיעוטו לפי שעה.
    אכן, ניכוס עיר-דוד ע"י ה"צדיקים" מעמותת אלע"ד היא תועבה שצריך לתקן, אך אסור לשכוח שזה רק צד אחד של הבעיה. מצד שני יש גם תופעות של פגיעה באתרי ארכיאולוגיה כמו במקרה של פסלי הבודהא הענקיים שהושמדו ע"י הטליבאן באפגניסטאן (לפני בוא "המשחררים" מארצו של אינדיאנה ג'ונס).
    ועוד עניין קטן הקשור בעקיפין לנושא:
    בספרו החדש "כיצד ואיך הומצא העם היהודי" טוען שלמה זנד שעמישראל הוא בכלל לא "עם-גזע" אתני, ומוכיח שאיננו אלא ערב רב של צאצאי כּוזרים-בֶּרבֶּרים-פּוּנים-אפריקנים-ועוד שהתגיירו בנסיבות ובתקופות שונות. הגֶנים של יהודי בית-שני זורמים כיום לדבריו בעיקר בעורקי הפלסטינים, הלא הם הפלחים היהודאים שלא גורשו (כבר אז היה צומוד!) אלא התאסלמו. אם הצדק עם זנד, והוא אכן משכנע מאד, אזי קיים מומנט קומי בנרטיב הציוני המשתמש בארכיאולגיה, וטוען כי עם-ישראל "המקורי" שב לארצו ממנה גורש לפני כ-2000 שנה.

  7. דרור ק

    ביקרתי פעם בכפר קטן בדרום איטליה. המארח שלי ערך לי סיור בכפר, ואז נזכר במשהו, ובהתרגשות לקח אותי לבית מסוים. הבית נראה כאילו עבר שיפוץ לא מזמן, אבל קטע קטן מהקיר החיצוני המקורי הושאר בכוונה כי היו חרוטות עליו כמה אותיות בעברית. עברית, כידוע, הייתה גם שפתם של הנוצרים הראשונים, ותושבי הכפר לא היו מעלים בדעתם למחות את האותיות העבריות העתיקות האלה. אבל המארח שלי הראה לי אותם בהבעה של שביעות רצון כאילו זו המתנה היפה ביותר שהוא יכול להעניק לאורח יהודי ישראלי – ממצא בעברית, שפתם של היהודים, בכפר האיטלקי שבו הוא מתגורר. הוא התאכזב כשאמרתי לו שאינני מבין את מה שכתוב על הקיר. מהכתובת נשארו רק שתי מילים וחצי, וכל ניסיונותיי למצוא להן פשר עלו בתוהו. בדקתי גם אפשרות שבכלל מדובר בארמית ולא בעברית, אבל ללא הועיל. כנראה שכל מה ששרד מהכתובת הוא תעתוק לאותיות עבריות של שם אדם או מקום שכבר נשכח. הנקודה היא שאותו ממצא בכפר האיטלקי הקטן הוא בעת ובעונה אחת ממצא איטלקי, נוצרי, יהודי, ישראלי וכלל-עולמי, והא ראיה – הוא שימש נקודת מפגש יפה ומרגשת בין מארח איטלקי לאורח יהודי ישראלי. אני חושש שלא זה המצב במזרח התיכון. הפלסטינים עושים הכול בזמן האחרון כדי להתנער מהעבר היהודי של הארץ. העובדה שהיהודים שימרו את התרבות העתיקה ששרידיה עדיין טמונים בבטן האדמה של הארץ הזאת נתפסת בעיניהם לא כברכה אלא כאיום. אנחנו מצדנו מתקשים להבין את העובדה שבית כנסת עתיק הוא ממצא שיכול לרגש כל אדם שחי בארץ הזאת, לאו דווקא יהודי, וכי שמירה על מסגדים עתיקים יותר או פחות חשובה לא פחות משמירה על בתי כנסת.

  8. סמדר לביא

    טוב לקרוא שנוצרים בקיעים בחומת הארכאולוגיה הישראלית. מאמר מצויין!
    מאידך – כמו בתחומי ידע-אקטיביזם אחרים במאבק המזרחי, אני תמיד תמהה על השיכחה של אלה, שעסקו בנושאים דומים בנקודות זמן קודמות של המאבק המזרחי.
    הקואליציה המזרחית-פלסטינית נגד אפרטהייד באנתרופולוגיה הישראלית עוסקת בנושאים אותם אתה מעלה, יחדיו עם נושאים אחרים הקשורים לניכוס תרבותי, החל מ 2002. אתה מוזמן לקרוא את מעט פירסומינו כאן, ב"העוקץ", או להיכנס לפינה שלנו באתר "קדמה" הכוללת מאמרים שפירסמנו על פעילותנו בנושא. לאחרונה אנחנו שקטים קצת במישור ה"ישראלי" כי כוחותינו מוגבלים,כי אנחנו ללא תקציב שהוא, והתמקדנו בשנה האחרונה בענייני חו"ל של חבירה לאירגונים ותנועות חברתיות עם מטרות דומות לשלנו.
    הייתי שמחה אם היית יוצר עמנו קשר.

  9. צבי יבור

    לאנשי עוקץ שלום רב
    המאמר של יונתן מזרחי על "אינדיאנה ג'ונס והבעלות על הממצא הארכיאולוגי", כולו עיוות מרושע של המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל.
    נכון, יש פה ושם ארכיאולוגים בעלי מניעים לאומניים ובעלי הון שמשקיעים כספם בחפירות מסוימות, אבל כחוק. אך עם כל זאת אי אפשר לרמוז שחפירות ומחקרי עיר דוד האחרונים למשל, משועבדים ונטולי זיקה מדעית.
    בגדול, כל הגופים והמוסדות שעוסקים בחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל נאמנים לאמת המדעית.
    הכותב מציין את האתרים: גמלא, מצדה, מערות בר כוכבא, עיר דוד (משום מה במרכאות כפולות) בלבד.
    מה לעשות, אלה אתרים שעיקרם תרבות יהודית וישראלית, אבל כנראה שהכותב שכח או מתעלם במכוון ממאות ואולי אלפי אתרים שנחפרו בארץ ועיקרם שייכים לתקופות ועממים אחרים: מן התקופות הפרהיסטוריות שאי אפשר לדעת מי הם אותם שבטים או עממים ששכנו כאן, עבור לתקופות המקראיות: פרויקט ארץ גשור, אתרים פלישתיים (רחמנא ליצלן), אתרים הלניסטים ורומים למכביר, מקדשים פגנים, כנסיות ומנזרים מכאן ועד הודעה חדשה, אתרים מוסלמים (ארמון אומאי ליד חפירות הכותל, חורבת מנייה, רמלה ועוד), אתרים צלבניים, ממלוכים ועותמנים לרוב. נכון, גם לא מעט בתי כנסת.
    ישראל מסרה למצרים את כל ממצאי החפירות בסיני, עד החרס האחרון. אף מדינה בעולם לא עשתה כדבר הזה. איפה נמצאים כיום תבליטי מצור לכיש? איפה נמצאים אובליסקים מצריים? איפה נמצאת כתובת השילוח? ואיפה לוח גזר? איפה חלקים משבעת פלאי עולם שנלקחו מהליקרנסוס? ישראל היא דוגמא ומופת לטיפול מדעי ואחראי בממצא הארכיאולוגי (יש עוד הרבה מה לשפר כמובן).
    כן, מה לעשות, ישראל זאת המדינה של העם היהודי וחלק גדול מתרבותו החומרית והרוחנית של העם הזה קבור מתחת לאדמתנו. למה שלא נרים תרבות זו מעל פני האדמה? כל עם היה גאה לעשות זאת, עם כל האחריות למחקר והאמת המדעית שכרוכים בדבר.
    צר לי, מי שנזקק לאידיאנה ג'ונס בחיבור פובליציסטי – מדעי, כנראה שאינו רציני.
    נ. ב. יש מי שגורם נזק רציני לארכיאולוגיה, למדע ולתרבות בכלל: הוא זה אשר מעמיס טונות של חומר מטבורו של הר הבית ויסודותיו של מסגד אל אקצה בלי כל פיקוח ארכיאולוגי והנדסי ומשליך אותו כאשפה.

  10. נחום וינטרבוטום וילהלם מזרחי

    אהלן,
    כותב המאמר, כמו גם כותבי התגובות מפספסים את הנקודות החשובות שביחס בין ארכיאולוגיה להגמוניה. כמדע שהתפתח ברובו במאה ה-19, בתקופה שבה הקולוניאליזם הבריטי היגע לשיאו, קל מאד להראות את הקשר בין ייצור גוף הידע הארכיאולוגי לניצול המערבי של תושבי אפריקה, דרום אמריקה וחלק מאסיה. הקשר נמצא בצורך להצדיק (גם אם באופן לא מודע) את המשך השלטון הקולוניאלי, המבוסס בחלקו על ההפרדה הדיכוטומית בין המערב הנאור ומשימת התירבות שלקח על עצמו, לבין הילידים נטולי התרבות (או בעלי התרבות הבלתי משתנה, חסרת ההסטוריה). הצורך לתת לגיטימציה להמשך המפעל הקולוניאלי צריך להתמודד עם סתירה אידאולוגית ברורה: מצד אחד, החברה המקומית מובנית בדמיונם של הקולוניאלים כשייכת לעבר לא מוגדר ובלתי משתנה (ראו ניתוח של mary louise pratt בספרה imperial eyes), ומצד שני, יש צורך לערער על הבעלות על הקרקע של הילידים היושבים, כביכול, מקדמת דנא באיזור (שוב, נטולי הסטוריה בדמיון המערבי). הארכיאולוגיה היא המספקת את יישוב הסתירה: באמצעות גילוי של שרידי תרבות עבר מופלאה (גולגולת, גביע קדוש, עיר דוד, מכרות המלך שלמה בסיפור של הנרי ריידר הגרד ועוד), קושרים הארכיאולוגים המערביים, במודע או שלא במודע, בין תרבותם הנאורה והמתקדמת לתרבות קדומה באיזור. תרבות זו עוברת דגנרציה בדמיון המערבי (בד"כ על ידי "התבוללות" בשבטים "ברבריים"), ולכן צאצאיה הם הילידים ה"נחותים". העבר-הבלתי-משתנה שאליו משויכת התרבות הילידית מוקבל לקפאון התרבותי שנוצר בעקבות הדגנרציה של התרבות המיתית הקדומה. הקידמה התרבותית האבודה של התרבות המיתית מוצאת את המשכה (המשך שלא "מזוהם" בברבריות), לפי ההגיון הארכיאולוגי, בתרבות הלבנה הנאורה. כך מוצדק המשך המפעל הקולוניאלי ופרויקט התירבות שלקח על עצמו כייעודו ה"אמיתי" של המקום הכבוש – הלבנים הנאורים מחזירים עטרה ליושנה. הפיכת גוף הידע לאובייקטיבי, למדע, היא הכרחית להכחשת הבסיס המדומיין והאינטרסים הכלכליים שעומדים מאחורי הצורך לדמיין את ההצדקה.
    גם בתקופה שבה הוקמה הארכיאולוגיה כמדע שמציל את הממצאים מהברברים, וגם בתקופה שבה הרטוריקה הגלובליסטית מכריזה שכווווווולם הם בעלי הממצאים, הארכיאולוגיה ממשיכה לתפקד כהצדקה לפשעים שונים – של קבוצה אתנית אחת כלפי אחרת, או של מנצלים כלפי מנוצלים. פרויקט "עיר דוד", שהוא עסק משתלם, מנציח גניבת אדמות מתושבי סילואן ואת הריסת הבתים בשכונה, תוך שהוא מצניע (אם לא מתעלם לחלוטין) מממצאים ארכיאלוגיים שלא קשורים בשלטון היהודי הקדום בעיר – שלטון עתיק שההגמוניה האשכנזית העשירה בישראל חייבת להצדיק את היותה ממשיכתו הלגיטימית.

  11. דרור ק

    וזה רק קצה הקרחון, כל הממצאים האלה הם לא יותר מפרויקט קולוניאליסטי נלוז? נו באמת…

  12. ירדנה אלון

    אני מאוד מודה לכותב הרשימה על דבריו מפני ש בדיוק דברים מעין אלה כתבתי לפני מספר חודשים באתר קדמה(בנושא של איך צריך להתייחס לממצאים ארכיאולוגיים) כשעדיין כתבתי שם,גם אני מוצאת טעם לפגם בחיפושים אחר ממצאים ארכיאולוגיים שאך ורק ניחוחות יהודיים נודפים מהם בעוד עברה הקדום של ארץ ישראל ועברה הפחות קדום, לא רק שלא נעשים מאמצים ראויים לחשפם ולשמרם גם אלה שנמצאים באקראי מייד או מושמדים או מתכסים בעפר,אני באופן אישי מתבוננת על זה כעל עיוות ההיסטוריה והמורשת של כולנו שכן המורשת שלנו איננה בנוייה אך ורק על ממצאים דתיים יהודיים אני סבורה שהמורשת שלנו היא הרבה יותר מורכבת ומעניינת כשהיא מכילה הן את מה שהיה לפני היות היהדות והן כשגלינו מכאן אנחנו אולי פסקנו להתקיים כקבוצה דתית עצמאית אולם ההיסטוריה והחיים של המקום המשיכו להתקיים כאן וחיי תרבות וחיים בכלל המשיכו להתקיים כאן ,זה חשוב להבנת הרצף של ההיסטוריה שלנו כאן ואף להעמקת הקשר שלנו הן עם המקום והן עם תושביו שלא עזבו או שהגיעו ממחוזות רחוקים(הצלבנים למשל) לי באופן אישי ההיסטוריה של המקום על כל גלגוליה הרבה יותר חשובה להעמקת הקשר שלי אליו מן ההיסטוריה של אלפיים שנות גלות (זה חשוב נכון זה מעניין אולם לא עולה בחשיבותו על מה שקרה כאן לאחר חורבן בית שני ולאחר ההגלייה תמיד הייתה לי תחושה שניסו לכפות עלי ראייה או דיעה שההיסטוריה הארץישראלית הוגלתה יחד עימה ולא היא) אז כך שכשקראתי את הרשימה שמחתי למצוא כי יש עוד החושבים או סבורים כמוני,הבעיה היא שכל הידע הזה הצטבר בתוך מגדלי השן האקדמאיים והוא נחלתם של אלה שמקצועם בכך על כן אני סבורה שיש לבוא בתביעות למשרד החינוך להכניס את כל הידע הרב הזה לתכנית הלימודים ולא להשאיר אותו רק לאלה שחפצים להיות ארכאולוגים או היסטוריונים,זה לעניות דעתי חייב להיות חלק מהמורשת התרבותית שלנו.
    נ.ב. למרות כל החוליים שתיאר כותב הרשימה (ואני מסכימה איתו) מה לעשות אני אוהבת לראות את אינדיאנה ג'ונס והאריסון פורד הוא חתיך הורס.

  13. איתן

    אין עבר פלשתינאי ערבי! יוק! תנסה לעשות שמיניות ולא תמצא רמז ארכיאולוגי לנוכחות ערבית פלשתינאית ברחבי ארץ ישראל. מה שכן הוכח הוא שישראל היתה המדינה הדומיננטית ואילו יהודה המטופחת בתנך היתה רק סרח עודף. אין לכך דבר עם התנחלות המשיחיים היהודים בגדה המערבית אבל מה שהווקף המוסלמי עשה בהר הבית הוא חוליגניזם ממעלה ראשונה והעובדה שאונסקו לא הגיב מעידה על הפוליטיזציה של מוסדות האום ופחדם מהאיסלאם החשוך.