להם יש כסף, לנו יש אנשים

נתי יפת

בפוסט של יצחק ספורטא מאתמול הוא מעלה שוב את אותן טענות מוצדקות נגד המשטר השלטוני והתקשורתי, שאינו מאפשר דיון עומק וחשיפה רחבה לתזות כלכליות-פוליטיות שאינן מבית המדרש הניאו ליברלי. גם דבורית שרגל, הידועה כוולווט אנדרגראונד, עוסקת רבות בביקורת על הטיות, היעדר אתיקה, ויתור על ערכים ונורמות בתקשורת הישראלית, התמקדות בצהוב והטיה מסחרית קשה.

ב"העין השביעית" התפרסם השבוע ראיון עם שלי יחימוביץ` על מצבם הקשה של העיתונאים, תחת הכותרת "עיתונאי נידף ברוח".  דיווח נוסף מהימים האחרונים עסק בעיתונאים צעירים שהחליטו לעשות מעשה ולהתאגד באמצעות אגודת העיתונאים, כדי להתמודד בדיוק עם מה שממנו הזהירה יחימוביץ` – פיחות קשה במעמדם מול מעסיקיהם, המגיע לכדי סכנה ברורה לדמוקרטיה הישראלית.

עוזי בנזימן סיכם זאת בראיון בגלובס באמירה: "היום העיתונות כאילו חופשית". שי גולדן דייק  ב"סקופ": "המושג `חופש הביטוי` הוא מצומצם, מוגבל ובלתי גמיש בעליל בכלי התקשורת המסורתיים. נכון יותר לכנות אותו: `חופש התעסוקה`. העיתונאים חופשיים לעסוק במקצוע העיתונות, כל עוד הם מצייתים למערכת התנאים הקטגורית שכופה המשחק על משתתפיו".

והתלונות נמשכות מעל כל במה ובכל דסק. לקוראים הקבועים בהעוקץ הן ודאי מוכרות לעייפה.

לפני כשנה, אחרי שנה וחצי כעורך החדשות בנענע, הבטתי לצדדים וראיתי את מה שראו רבים לפני – אין איפה לעבוד. לא נצפה באופק כלי תקשורת שיכול לאפשר התבטאות מקצועית נאותה לעורך כמוני, שהעניינים החברתיים חשובים לו ושהשקפת עולמו אינה ניאו-ליברלית.

אחרי חודש וחצי של שקלא וטריא החלטתי להתחיל לפעול להקמתו של אתר חדשות אחר – שקוף – שיהיו בו שני היפוכי פירמידה: הראשון, ניתוק התלות של המערכת העיתונאית במפרסמים, על ידי מודל ללא מטרות רווח ועם גיוון מירבי במקורות המימון. היפוך הפירמידה השני נוגע לאג`נדה המוצהרת של האתר: קודם כל ערכים ורק אחר כך בידור. שקוף מחויב לצדק חברתי, לערכי הדמוקרטיה, להומניזם, יושרה, סולידאריות ולאתיקה גבוהה.

אפשר להמשיך להתלונן עד אין קץ על מצב התקשורת הישראלית ובעקבות כך על מצב החברה, ואפשר לבחור בדרך אחרת – הקמה של כלי תקשורת חדש, שייתן ביטוי לשאיפותיהם של 59% מהישראלים, שמעוניינים ב"מדיניות כלכלית-סוציאליסטית". אמר לי לפני שנה צ`רלי ביטון משפט פשוט שעדיין מהדהד בראשי: להם יש כסף, לנו יש אנשים.

אתם, קוראי העוקץ, צריכים להיות יחד עם אחרים המו"לים של כלי התקשורת החדש המוקם בימים אלה. יש בכוחו של עמוד ראשי חזק ומשפיע באינטרנט, שמגיע גם אל המיינסטרים, להשפיע בצורה מרחיקת לכת על השיח הציבורי בישראל, ובעקבות כך על הפוליטיקה וניהול המדיניות. נודה לכם אם תצטרפו לשקוף. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המתקומם שלנו, אתר שקוף http://www.shakoof.org.il
או במייל: ntiyft@gmail.com

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עוקצן

    הבעיה במיזם (הברוך כשלעצמו) היא שהוא מציג ביקורת לרוב על הקשר בין העיתונות לכסף, לבעלי ההון הגדולים, למפרסמים וכו'. אבל אין אף מלה על השליטה של הצבא והצד הבטחוניסטי והגזעני של הממשלה בתקשורת, שהוא לדעת רבים חמור הרבה יותר ואף הולך ומתעצם. כך לדוגמא הפך אביגדור ליברמן לבן בית בעיתונות הפוליטית, ואם בימים הראשונים של כניסתו לממשלה היה אפשר לשמוע ממנה אי אילו נביחות קלושות, היום גם הן השתתקו והוא התקבל לגמרי למיינסטרים. יש דוגמאות רבות אחרות.
    בקיצור, אם אנחנו דואגים לדמוקרטיה הישראלית, הלא זו נקברה מזמן על ידי דוברים ויחצ"נים בחאקי, לפני שנקברה על ידי שרי אריסון.

  2. נתי

    שלום עוקצן. אומר רק שעקב האכילס שאתה מציג נובע מאילוץ, לא מאדישות או מהשלמה עם המצב חלילה. נעסוק ביחסינו עם הפלסטינים והפלסטינים הישראלים, אבל נצטרך לעשות זאת בדרך שתעורר קשב במקום אנטגוניזם. זו משימה מאוד מסובכת ולכן נלך בשלב ראשון על מה שיחסית קונצנזואלי. נראה לי שאתה ואחרים שהעירו על הנקודה הזאת עוד תופתעו. בשלב זה אנחנו בגישה של טובה ציפור אחת ביד..

  3. חנה קים

    יופי של יוזמה. ושאף אחד לא יגיד לך שאתה נאיבי. תמשיך ואני איתך. מנסיון אני יכולה להגיד לך שלא תצטער על האנרגיה שאתה משקיע במה שכונה כאן "מיזם חדש". רק אל תשכח, כעורך חדשות בנענע, שאתה צריך לעניין את קוראיך, ליצור תהודה ולא להצטנע. כשערכתי את "הפטיש" ואחר כך את מוסף "לחץ" בעיתון חדשות, זה היה המוטו שלנו. הצדק שלנו צריך להראות. או במלים אחרות: להשתמש בשיטות הקיימות כדי להביא משהו חדש. כלומר, לא יזיק לאתר שלך סקופ אחד או שניים, שתחת חסותם תוכל להביא את כל המידע ואת כל הדעות שחשוב לך להעביר. בהצלחה.

  4. ניצן אביב

    ברכות ואיחולים להצלחה מקרב-לב לאתר "שקוף" ההולך ומוקם בימים אלה, בדרך של השפעה מירבית לשינוי דעת-הקהל מקצה לקצה, – "לדיון עומק וחשיפה רחבה לתזות כלכליות – פוליטיות שאינן מבית-המדרש הניאו-ליברלי", של מימשל ההון=שלטון, המושחת והאלים, המעשיר קומץ בעלי-הון מקורבי שלטון ומרושש את מרבית השכבות באוכלוסיה, בעיקר את שכבות המצוקה המוחלשות ממילא ובכללן גם את שכבות הביניים – ולא אלאה לחזור על מילותיך: "ומחוייבות לצדק חברתי, לערכי הדמוקרטיה, להומניזם, יושרה, סולידריות ולאתיקה גבוהה" כל מילה בסלע!
    ייתכן וראוי אולי, בהמשך, לשקול בנוסף, כשירחיב מבחינת גיוס משאבים, הקמת ערוצי רדיו וטלביזיה, להגברת, העמקת והפצת רעיונות אלו לשינוי טוטאלי בדעת-הקהל.
    ושוב, הצלחה רבה לנתי, היוזם, העורך והרוח החיה במיזם זה ולכל העושים במלאכה.

  5. עוקצן

    הדרך בה מוצג בתקשורת הציבור הערבי בישראל פוגעת באופן ישיר באנשים רבים, ומביאה להמשך האפליה, הקיפוח ובהתאם לזאת גם להמשך האלימות. באשר ליחסים עם הפלסטינים כמובן אין צורך להרחיב.
    למעשה הדרך לבדוק הצגה בלתי סימטרית בנושאים האלו פשוטה הרבה יותר מאשר בנושאים כלכליים וחברתיים. אפשר למשל להשוות את האופן בו מוצגים חברי כנסת מהימין הקיצוני לעומת חברי כנסת ערביים: כאשר הח"כ היהודי "נתפס בהתבטאות לא שקולה", הערבי "משמיע מסרים קיצוניים"; כאשר היהודי "מעביר מסרים פוליטיים אשר חורגים מהקונצנזוס", הערבי "מביע הזדהות עם אויבי ישראל", ועוד ועוד. אפשר גם להשוות את דקות המסך אשר ניתנו למצב ההומינטרי בעזה לעומת דקות המסך שניתנו לקסאמים הספורים שנחתו באשקלון, או לבדוק איזה נראטיב נבנה סביב ההפרה של הפסקות האש, וכיצד מיוצגות, אם בכלל, הפגנות נגד הריסת בתים בגליל ובנגב.
    האפשרויות הן אינסופיות, לצערי.

  6. אדי

    כל הכבוד ליוזמה. אני טוען כבר הרבה זמן שיש מקום לכלי תקשורת שבהעדר מילה כוללנית אחרת (או בעצם למה בהעדר, המלה מתמצתת את המהות) אכנה אותו שמאלני. עם אג'נדה שמאלנית (לא "חברתית" – מלה מאוסה, מכובסת ופחדנית) בכל תחומי הסיקור, הכתבות והמאמרים. לדעתי גם בספקטרום של העיתונות המודפסת יש מקום לכך. עורכים וכותבים לא חסרים.

  7. נתי

    (סליחה שלקח לי זמן לענות, לא הייתי מול המחשב)

    חנה, אני מקבל כל מילה שלך וזה מה שננסה לעשות – להשתמש בכלים הקיימים (תוך ניסיון לשכלל אותם) כדי להביא מסרים אחרים. כמובן שנפעל להביא גם סקופים וסיפורים בלעדיים. בהקשר זה צריך בכל זאת לומר שהבעיה שלנו איננה מחסור בתחקירים, כי אם מבנה-על שגורם לכך שיהיו כל כך הרבה סיפורים. להשקפתי, מה שצריך בהשאלה זה לייבש את הביצה ולא להרוג יתוש יתוש.

    ניצן, תודה רבה לך על המלים החמות. נקודה חשובה שהעלית היא שאכן, יש כאן פוטנציאל לבניית שידור ציבורי משופר, מכיוון שיש לו הפוטנציאל לפעול ללא השפעת פוליטיקאים. נקווה שיבוא היום שבו נוכל להתרחב לגרסה מודפסת (לטובת כ-3 מיליון ישראלים שאינם גולשים), לרדיו ואולי אף טלוויזיה. לשם אנחנו מכוונים.

    עוקצן – אני מקבל כל מילה שלך ואלה דברים שבהחלט ינחו אותנו. הנה פוסט קצר שלי שנוגע בעניין:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455526&blogcode=8529048

    ולאחרים, בקשה: אם עוד לא הצטרפתם אלינו והרעיון מוצא חן בעיניכם, אנא הצטרפו. זה לא מחייב בתשלום אם לא רוצים, אנחנו רואים חשיבות גם בהצהרה על הצורך שעשויה לפתוח דיון ציבורי חשוב כבר כעת. הנה הלינק לעניין זה:

    http://www.shakoof.org.il/?page_id=4

    שוב תודה,
    נתי

  8. סמי ארגון

    ברכות לנתי על היוזמה ולכל המצדדים/תומכים/מסייעים במלאכה. דומני, כי מאז 'העולם-הזה' (בהסתייגות -מה !) ו'חדשות' ז"ל, לא זכינו לראות יוזמה להקמת אמצעי תקשורת עם אג'נדה שמאלנית, בו נאמר. אולם, לעניות דעתי חשוב שעתון וירטואלי זה יוכל להגיע גם אל קהלים עם דעות מנוגדות, רחוקות, ולאפשר להם להשתתף בכל פורום ודיון. רק מיגוון דעות יוכל ליצור רב-שיח פורה, מפרה ובר-השפעה. אין טעם להביא נגנים דומים שינגנו בלי הפסק את אותה סימפוניה, כפי שאני למשל חווה מתוך הדיון המעגלי הסובב דרך קבע ברוב הדיונים ב'העוקץ', לדוגמא.

  9. אירית

    ברכות וכולי כמובן.

    הבטחוניים אינם משולים ליתושים הם בעלי ומלכי הביצה, אם כבר אנחנו בבחינת היתושים.
    ייבוש הביצה – דימוי לא מוצלח, היה בשימוש לפני כעשר שנים, ואז הגיע הממוטה אריק שרון ושתה את הביצה עם היתושים והקים אגם חדש. זו התחמקות. זו לא החלטה טקטית של מדבירים, אלא פחד מתנינים, וזה בסדר, אבל כדאי שישיה שקוף. תנינים הורגים אחד אחד, זו השיטה המקובלת או שמגיעים לראש הפירמידה וזה יותר קשה..
    הרתיעה מלהיכנס לנושאים שמרחיקים רייטינג היא ברורה, ובמיוחד בתנין הקודש של הבטחון, וזו החלטה לגיטימית, כמובן, במידה והיא "שקופה", זו ההערה היחידה.

    וכמובן, נתי יודע את דעתי, בלי ייצוג שווה לחלוטין לנשים בעמדות הכוח של שוקף, זה יהיה עוד מועדון קצר ימים, במובן ה"שמאלני" שלו. בינתיים ראש הפירמידה הוא גברים בלבד, ונשים בתור מזכירות, מפיקות וגייסות כספים. ומה חדש ושקוף בזה ?

  10. נתי

    יהיה אצלנו פלורליזם מלא ומגוון דעות. עם זאת, עריכת תוכן היא בעיקר שאלה של מינונים. גם בדה-מרקר יש פה ושם טקסטים שהיו יכולים להתפרסם בקלות בהעוקץ (והם אכן זוכים כאן לא פעם לקישורים). אנחנו נבליט יותר את הטקסטים שלא זוכים היום לתשומת לב מספיקה.

    אירית – אתחיל מעניין הנשים, כי הוא מעט חורה לי: כל כך הרבה פעמים חזרתי בקבוצת ההקמה על הדרישה שלי שנשים יהוו חלק בלתי נפרד מההנהגה ובמינון הראוי, שהאמירה שלך לוקה בחוסר ידיעת העובדות. אמנון לבב, שמלווה את היוזמה מתחילה, אמר גם הוא באחת הפגישות הראשונות שכדאי כמה שיותר מנהלות בכירות, כי הן יותר טובות. לא היה לו קשה לשכנע אותי..

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455526&blogcode=7260153

    הוועד המנהל הפורמלי-משפטי מורכב כרגע משני מייסדי העמותה שיצא שהם גברים. הוועד המנהל בפועל מורכב משתי נשים וגבר. רק שמכיוון שזה לא "משפטי" העניין לא פורסם עדיין באתר. עוד צריך לומר שאיזכור ה"מזכירות, מפיקות" לא הגון. היה גבר בתפקיד המפיק ולא התאים. הובאה בחורה משכמה ומעלה (ויותר מזה), שתחומי האחריות שלה מאפיינים מנהל זוטר הרבה יותר ממזכירה (והיא רק בת 22). רכזת המערכת היא כרגע העורכת בפועל של האתר. אני מרגיש מגוחך להמשיך להתגונן בעניין הזה למרות שיש עוד הרבה מה לומר ולספר.

    לעניין הביטחוניזם, אין כאן התחמקות, כי אם פרקטיות. המוטיבציה שלך לסיום הסכסוך לא גדולה משלי (אא"כ זהותך משועבדת לחלוטין לעניין הזה), וכעורך אני מבטיח לך שהמוטיבציה הזאת תקבל ביטוי משמעותי בשקוף, גם אם כרגע הדגל המרכזי שלנו הוא קידום הדמוקרטיה (ודמוקרטיות לא מחזיקות עמים כבושים..). כבר הארכתי מספיק אז נסתפק בזה להפעם.

    שוב תודה על ההתייחסויות והעידוד,
    נתי

  11. אירית

    לענין הנשים. לא ממש משכנע, אני יכולה לאמר לך שזה לא רק תלוי כוונות טובות ו"הדמנות" פורמאליות לנשים להצרטף. יש מה שנקרא "תרבות ארגונית" וסגנון התבטאות שמשדר ניהול גברי גם באתרים ואצל כותבים שהם "שמאלניים" לכאורה. העוקץ הוא דוגמא מעולה לטונים לא שוביניסטיים שאפשר ללמוד מהם, זאת לעומת הגדה השמאלית. מקווה שאתה מבחין בהבדלים המשמעותיים בין שני האתרים האלה, אם לא, אז נסה לעבור על האינרקס והטוקבקים. נכון שבשני המקרים "הניהול" הוא גברים בלבד, ובכל זאת העוקץ אינו שוביניסטי להיפך.

    לגבי הבטחון. פספסת אותי קצת. נושא הכיבוש לא על סדר היום שלי בכלל (אני נגד באופן כללי, אך רואה את זה כמכלול ולדעתי דוקא ההפרדה של "הכיבוש" מהמכלול גרועה ומשרתת את הבטחוניזם). הנושא שמעניין אותי הוא דוקא היעדר השקיפות המוחלט בענייני הממסד הבטחוני, סחר הנשק, וכולי. וגם דיון כלכלי רציני בפרוייקטים בטחוניים, ואפילו שוויון חברתי בהקשר הזה, זיהום סביבתי שיוצרת מערכת הבטחון , תרבות ההטרדה המינית ועוד.

  12. ישראלי אמיתי

    שיש איזה רתיעה מעיסוק בפרה הקדושה מכולן – הפרה הבטחוניסטית.
    לפחות נסיון שלי לשלוח מאמר-דעה המתייחס לנושא, נענה בהתחמקות קצת מוזרה. דבר שגם אותו, אגב, יש לשפר.

  13. זכר ארור

    אני דווקא לא מבין ממש מה הבדל הטונים בין הגדה השמאלית לבין העוקץ. אולי זה כי אני שייך למין הברוטאלי והמדכא א-פריורי, ושום דבר שאעשה לא יסיר ממני את קללת הפאטריארכיה, ולכן תפיסתי מוגבלת לנצח נצחים. אולי סירוס כימי יעזור.

  14. איציק ניסני

    הנכים שקופים גם בשקוף
    וזה חבל……………………

  15. RS

    באים אנשים לעשות משהו שאין. להקים משהו שיש לו תמיכה רבה. אני סמוך ובטוח שהתחרות הזאת בין נושאים: ביטחון, כלכלה ועוד מזיקה. זו בדיוק הסקטוריאליות שמאפיינת את אלו שפוגעים בחברה.

    אתר חברתי? ת'פדל! יהיו עוד דברים חשובים של ביקורת שמאל? זה כבר בונוס. קודם שיהיה את הבסיס שכרגע הינו חסר.

  16. יריב מ

    לטעמי עיסוק בבעיות חברתיות מקרין כשלעצמו על סוגיית הכיבוש, ופתח פתח לתפיסה יותר סולידארית והומניסטית. פותח פתח, באופן פוטנציאלי, אבל גם זה הרבה.

  17. נתי

    הערה נכונה לשלב זה, נפעל לתקן את העיוות.

  18. ישראלי אמיתי

    גם זה על ההתחלה דבר שלא מבשר טובות.

  19. שירה אוחיון

    הרשה לי להזכיר גם את העניין המזרחי , שהוא למעשה הסיבה שביטלתי מנוי לעיתון הארץ כבר לפני 10 שנים. אתר העוקץ הוא אתר "חברתי" אך כזה שנותן במה רחבה גם לסוגיה ולקונפליקט האשכנזי – מזרחי (ולא ממש אין תמימות דעים בין כל קוראי האתר לא בסוגיה זו ולא בסוגיה הציונית). אם לא תתנו ייצוג למזרחים ולמזרחיות ולנושאים מזרחיים
    שוב יהיה לכם מין "אתר לאנשים שחושבים" בלבן.

  20. זאב שפיר

    אתמול שמעתי ברדיו מפי יו"ר וועדת החינוך של הכנסת ,ח"כ מלכיאור מיכאל, שאנחנו המדינה שבה יש הכי הרבה חופש לילדים (3 וחצי חודשים!) והכי פחות חופש להורים(12 ימים!). לטעמי זה מסביר הרבה,ואולי כמעט הכול. צריך להבין ולהפנים את התובנות הגלומות בעובדה זו ואולי לעשות איזה עבודת מחקר מה המשמעות של הדבר להנצחת הפערים והעצמתם.מה המשמעות להעצמת הקושי לאוכלוסיות מקופחות ובמיוחד לנשים עובדות.חומר למחשבה.

  21. פלורה

    עיסוק בסוגיות חברתיות ממש לא מקרין על הכיבוש. עמיר פרץ למיטב זכרוני הפציץ ורמס את עזה ולבנון, זאת אחרי כל הרטוריקה החברתית שלו. גם איתן כבל שייך באופן עקרוני לימין בסוגיית השטחים אבל אינו ניאו-ליברל, רחוק מכך. דוגמא נוספת היא "ישראל ביתנו", המתנגדת העקבית לתכנית ויסקונסין…
    בכל מקרה אין שום קשר בין כתיבת מאמר ביקורתי על סיקור שביתת המורים לבין דעותיך על הכיבוש או הדעות האמורות להיות "מוקרנות" מהמאמר הזה. נשמע לי כאילו יריב מ. מחפש כסת"ח בשביל לא לדבר על הכיבוש ועדיין לצאת בסדר עם כולם. מה שנקרא ללכת בלי ולהרגיש עם.

  22. משה

    אני בכלל לא מבין למה לפתוח פרויקט שלם לביקורת תקשורת. עושים את זה כבר הרבה זמן בטלוויזיה החברתית וגם באתרים חברתיים כמו הגדה השמאלית והעוקץ. בכל מקרה הבעיה היא לא בתקשורת אלא בחברה שאוכלת את הזבל של אותה תקשורת בתיאבון (לפי הרייטינג). שנו את החברה ושיניתם את התקשורת.

  23. נתי

    שלום,

    סליחה שלא השבתי אתמול. אם אני מבין נכון מי אתה בהקשר למאמר שנשלח, היו כמה סיבות שונות לאי-פרסומו. לא אוכל לנמק בפומבי כל החלטה שלי לא לפרסם תוכן (ובטח שבשלב מוקדם זה כשכמעט כלום לא מפורסם עדיין באתר), אין לכך סוף ועשויה להיות בכך פגיעה בכותבים כאלה ואחרים.. אני לא משיב כאן בצורה יותר מפורטת מהסיבה הפשוטה שזה לא עניין לתגובה ואולי אף לא למאמר. זה דיון ארוך שצריך לנהל בהעמקה. צר לי שלא מוצא את הזמן לעשות זאת עכשיו (הרבה עבודה). אומר רק שאני לא מזדהה עם הטרמינולוגיה הראדיקלית, למרות שמי שיקרא דברים שכתבתי – גם לא ממש מזמן – יבין שעובדתית אני מזדהה עם תיאור הבעיה. כאיש תקשורת, מנגד, אני רואה מחויבות לעצמי להצליח לחדור עם נושא זה ללבבותיהם של אלה שאינם משוכנעים כבר ולא לעורר אנטגוניזם והיסגרות אוטומאטית בפני המסרים. אם לחזור בכל זאת רגע למאמר שלך, הוא היה מעורר אנטגוניזם ולא היתה בו למיטב זכרוני שום רבותא שראיתי צורך בוער להפיץ (ובוודאי שלא בשלבהכאמור).

    שירה – אני מזרחי שגדל בין אשכנזים ורואה את עצמו במידה מסוימת כנפגע גזענות. הזכירו לי את העניין הזה של מוצאי לא מעט בילדותי (מחוויותי – בחברה הדתית העניין משמעותי יותר מאצל החילונים), ונפגעתי, וזה השפיע עלי וכן הלאה. ועדיין – אני לא מאוד מזדהה עם העיסוק האינטנסיבי בסוגיה מכל מיני סיבות. כרגע אציג זאת כנתון. אישית מעניין אותי יותר לעשות את מה שכרגע מסתמן כליבת התוכן של שקוף. בבלוג שלי יש פוסטים שעוסקים בגזענות, ובשקוף יהיה עיסוק בנושא. לא נברח חלילה, אבל גם לא נעשה את מה שבעיני הוא הוצאה מפרופורציות. אם להשתמש במשהו שאמרתי לאדם שעוסק בנושא הרבה לאחר הרצאה שלו – הצעתי למלחמה בגזענות היא להקים את התנועה לביטחון הפסיכולוגי של ילדים קטנים מרגע לידתם. ילדים כאלה יהיו מסוגלים להתייחס אל הגזענות כפי שצריך להתייחס אליה – תופעה חלשה פילוסופית המאפיינת אנשים חלשים ולא מרשימים. אני משתדל לא לבזבז אנרגיות על שכאלה. ולהיפך – מצליח לראות הרבה "לבנים" ו"שחורים" שהתעלו כבר מזמן מעל הגזענות בגרסתה המכוערת (ואפילו הם/אני לוקים עדיין לפעמים בדעות קדומות – זה בסדר לנוכח בית הגידול שלנו ובתנאי שנעשה מאמץ אמיתי להמשיך להתגבר על זה).

    וואחד נושא.. 🙂

  24. יריב מ

    דיברתי על עיסוק מעמיק ועיוני בבעיות חברתיות, שעשוי – רק עשוי, לא מחייב – להקרין על בעיית מישטר ההפרדה שיצרנו בשטחים. כי כשמבינים את מנגנוני הדיכוי, מבינים כיצד הם פוגעים בכולנו. מבינים כי חלוקת הזדמנויות וזכויות הוגנת שוללת גם ניאו-ליברליזם וגם אפרטהייד.

    כמובן שאפשר להתנגד לויסקונסין אבל לתמוך בגדר על שדות בלעין. זה לא עיסוק עיוני עמוק במבנה הכוח.

    ושנית, אני לא מייצג את שקוף. זו עמדתי האישית. וכן, כדי להיות חתרני – להבדיל מראדיקלי – צריך כיום להנמיך את נושא השטחים אם וכאשר רוצים להגיע למיינסטרים. בטלוויזיה החברתית בחרנו למשל בדרך יותר ראדיקלית. אבל אסור לשכוח גם את האופצייה החתרנית.

  25. פאונה

    קראו את הודעתו של יריב והוציאו ממנה את ההבדל בין "ראדיקלי" ל"חתרני" וכיצד "בוחרים" בין השניים. בין הפותרים נכונה יוגרל כרטיס כניסה להרצאה בגילמן.

  26. ישראלי אמיתי

    שהשתדלתי מאד שלא לנקוט בטרמינולוגיה שבעיני היא רדיקלית, ואני בטוח שבמציאות המתהווה, גם מה שבעיני עדיין רדיקלי יהיה תוך זמן קצר מאד מתון, פשוט תיאור משעמם של המציאות,
    אין קשר בין הנימוקים שבהם אתה משתמש כעת לבין הנימוקים שנתת לי. לו היית עקבי ומנמק שם את הדברים כפי שאתה מנמק כאן, הייתי מכבד אותך יותר. גם אם אני נראה לך רדיקל, מגיעה לי תשובה מכובדת ולא מריחות.
    ועל רקע מה שאתה טוען כעת בתוספת, על 'הפחד ליצור אנטגוניזם' – עם התחלה כזאת, מה שהיה הוא שיהיה, ואינני מצפה מכם לגדולות. אבל אם אתבדה אשמח לאכול את כובעי שאין לי.

  27. יורם גת

    > לא אוכל לנמק בפומבי כל החלטה שלי לא לפרסם תוכן (ובטח שבשלב מוקדם זה כשכמעט כלום לא מפורסם עדיין באתר), אין לכך סוף ועשויה להיות בכך פגיעה בכותבים כאלה ואחרים.

    מדוע לא תוכל?

    באשר ל"אין לכך סוף" – אם התקבלה החלטה רציונאלית ובאמצעות פרוצדורה סבירה, לא צריך להיות שום קושי לתעד את השיקולים שהנחו את ההחלטה. הימנעות ממתן נימוקים – כמו שמקובל בעיתונים המסחריים (וכמו שמקובל ב"הגדה השמאלית") – היא כורח רק כאשר השיקולים הם שרירותיים או בלתי סבירים.

    באשר ל"עשוייה להיות בכך פגיעה" – החלטה שמנומקת באופן ענייני אין בה משום פגיעה. בכל מקרה יש לכל הפחות לגלות את נימוקי ההחלטה לכותב המאמר.

  28. נתי

    יורם – אם תעמוד יום אחד במקומי, תעבוד כ"כ הרבה שעות ועדיין לא תספיק את כל מה שיש לך לעשות, תבין כנראה מדוע אין אפשרות (לפחות כרגע) לנמק כל החלטה. אי אפשר לעבוד כך. לא יודע באיזה מקצוע אתה, אבל אם על כל פעולה והחלטה שלך תצטרך לעצור והסברים והתנצחויות לא תגיע לשום מקום. גם כך אני רודף אחרי הזמן.

    ישראלי, הנה המייל שלי אליך עם התשובה: "כרגע אני מאוד מאוד סלקטיבי בבחירת התכנים, כל עוד יש לנו כמות מועטה מהם, ואני מבקש אם אפשר להמתין עם שליחה לעוד כמה חודשים, כשנהיה מערכת גדולה ויהיה יותר מקום".

    נכון, לא הכנסתי את המילה אנטגוניזם כי לא רציתי לפתוח דיון. הייתי כללי כי אין לי זמן. בזמן שכתבת אלי הייתי בנאדם אחד שעובד בשקוף. עכשיו אנחנו שלושה ועדיין מסיימים כל יום עם הלשון בחוץ ובפיגור גדול. אני אומר ללא מעט אנשים לאחרונה, שאם על כל חמישה שרוצים לכתוב היה תורם אחד, היינו כבר מערכת גדולה. זה המון אנשים להתמודד איתם בעניין התוכן וזאת לא משימה לאדם אחד שבמקביל מנסה להקים ארגון גדול. סליחה.

    באשר לקו המערכתי – ייתכן שאני טועה בעניין כזה או אחר, אבל על סמך ההצעה שלי כן התגייסו הרבה אנשים עד כה. שיפוט מהיר כזה ללא שכל העובדות ידועות הוא מעשה לא מאוד מנומק.

    אני מתנצל שוב ושוב על חוסר היכולת שלי להבהיר לכל בר פלוגתא מה מוביל אותי לנתיב המאוד מסויים שבו אני הולך. זה נושא לשיחה ארוכה או לטקסט של אלפי מילים. אני מקווה שעם הזמן (ושיפור האתר שלנו) הדברים יתבהרו.

    ברור לי גם שבסופו של דבר יהיו כאלה שיחשבו שההצעות של שקוף גרועות, מתחמקות, לא רציניות וכדו'. זה כנראה חלק מהעניין.

  29. נתן.

    את זה רואים כל 4 שנים כשיש בחירות, ויראו ביתר שאת בבחירות הקרובות.

  30. יורם גת

    נתי,

    > יורם – אם תעמוד יום אחד במקומי, תעבוד כ"כ הרבה שעות ועדיין לא תספיק את כל מה שיש לך לעשות, תבין כנראה מדוע אין אפשרות (לפחות כרגע) לנמק כל החלטה. אי אפשר לעבוד כך. לא יודע באיזה מקצוע אתה, אבל אם על כל פעולה והחלטה שלך תצטרך לעצור והסברים והתנצחויות לא תגיע לשום מקום. גם כך אני רודף אחרי הזמן.

    בתנאי לחץ כאלה ברור שאי אפשר לקבל החלטות ראציונאליות באשר לאילו מאמרים לפרסם ואילו לא – כך שחוסר היכולת שלך לנמק החלטות משקף פשוט את חוסר היכולת לקבל את ההחלטות באופן ראוי.

    לפי דעתי ישנן שתי דרכי התמודדות אפשריות עם הבעיה הזו:

    1. ארגון קבוצת מתנדבים שתעבור על החומר המוגש למערכת. הקבוצה הזו תעבוד על פי קריטריונים ונהלי עבודה גלויים שייקבעו מראש, תוך תיעוד של הפעילות. כל מאמר שייבדק יישלח ל – נאמר – שלושה חברים בקבוצת המתנדבים. הללו יתקשרו ביניהם ולבסוף יכתבו את חוות דעתם המנומקת (או דעותיהם אם ישנה אי הסכמה) וימליצו אם לפרסם או לא. חוות הדעת על כל מאמר תישלח למחבר המאמר. במידה שההחלטה תהיה שלא לפרסם, המחבר יוכל להשתמש בחוות הדעת על מנת לשפר את המאמר ולשלוח גרסה מתוקנת. אפשר לשקול גם את פרסום חוות הדעת על מאמרים שהוחלט לפרסמם בצד המאמרים עצמם.

    2. אם עדיין, לאחר גיוס הבודקים, יהיה נפח החומר המוגש כזה שאי אפשר יהיה לבדוק אותו באופן ראוי, אפשר להשתמש בסינון אקראי. אם הקבוצה מסוגלת לטפל ב – X מאמרים ביום, אז יוגרלו מדי יום X מאמרים מתוך החומר שיוגש למערכת. הקבוצה תטפל במאמרים המוגרלים ושאר המאמרים יוחזרו לשולחיהם בלא שייבדקו תוך הבהרה שמטעמי מחסור בכח אדם הם לא נבדקו. השולחים יוכלו להחליט באם לשלוח אותם שנית למערכת.

    (במידה שאתה מחפש מתנדבים לקבוצת בודקי המאמרים – אני מתנדב.)

  31. נתי

    אתה מאוד צודק – אין לי זמן כרגע להתעמק בתוכן.

    זה גם לא השלב. עכשיו בונים ארגון, שאלת התוכן תחכה מעט, להוציא טפטופים. כרגע אנחנו מנסים לאסוף כסף כדי שיהיו אנשים שיסייעו בכך.

    ובכלל – לשפוט את שקוף יהיה ניתן רק לאחר אלפי אייטמים, לא הייתי מסיק מסקנות לפני שחולפת שנה מיום תחילת פעולתו באופן סדיר (היום הזה עוד לא הגיע).

    לעניין ההצעה שלך, היא יפה, אבל יש לי איתה כמה בעיות:

    א. שקוף מתוכנן להיות אתר מקצועי לכל דבר ועניין. תוכן גולשים זה בסקופ ובבלוגוספירה. כאתר מקצועי תהיה בהמשך עורכת דעות (או עורך) שתרכז את הנושא.

    ב. יהיו בשקוף אזורי תוכן גולשים (אינני יודע עדיין באיזו צורה בדיוק) והתוכן הטוב יותר יובלט בעמוד הראשי.

    ג. הסתמכות על מתנדבים היא סיוט לכל מנהל. זאת תיבת פנדורה שמתמלאת אצלי בעשרה החודשים האחרונים. באופן אישי אני פשוט לא מעוניין בזה. רוצה מערכת מקצועית שבה אנשים שזוהי עבודתם. שם אפשר לבקש דד-ליינים ולהצליח לעמוד בהם.

    אני מדבר כמובן על הליבה של שקוף. נפעל במקביל ובהתמדה ליצור מרחבי התבטאות גם למי שאיננו חבר מערכת. אבל זה ייקח זמן. לאט לאט..

    משהו כללי על הנכונות שלי להיכנס לדיונים – מעבר לשאלת היעדר הזמן, החזון של שקוף מגובש בראשי בצורה בהירה למדי. לא הייתי עושה זאת עד כה אילמלא ידעתי מה אני רוצה. התוכניות הכלליות לאתר אינן פתוחות כרגע לשינויים, בטח שלא באופן לא מאורגן שכזה בדיוני רשת. כרגע אנחנו עושים משהו מאוד מסוים ומי שהדבר מוצא חן בעיניו מוזמן להצטרף.

    אני מבין שיש אנשים שהדבר מעורר אצלם חשד וחשש, שאולי יש כאן ריכוזיות יתר או קו מערכתי בעייתי. ההנחה היא שבהמשך החששות הללו יתפוגגו, נקפיד על שקיפות ועל הבהרת דרכנו והקווים המנחים אותנו ביתר יעילות, ובעיקר נדגים את זהותנו דרך העבודה העיתונאית. עוד מילה בעניין החשש הזה – רוב מוחלט מקרב האנשים המוזכרים באתר כתומכי שקוף הם אנשים שפגשתי באופן אישי והעמקתי איתם בשיחה. שאלות שונות כמו אלה שעולות כאן ובמקומות אחרים נשאלו עשרות פעמים וזכו למענה שהיה כנראה משכנע מספיק. בסופו של דבר יש חשיבות גם לסתם מתן אמון באנשים. בי, על כך שאני מוביל את היוזמה מהסיבות הנכונות ובדרך הנכונה, ובאנשים אחרים בעלי רצון טוב שנרתמו אל היוזמה מתוך בחינה מעמיקה שלה.

    ככל שיותר אנשים יצטרפו יהיו לנו יותר משאבים להפיץ את המסרים והעקרונות שלנו בדרך קוהרנטית וברורה יותר. אני יודע שכרגע יש בעיה עם העניין הזה. ננסה לפתור אותה בהקדם.

    בברכה,
    נתי

  32. יורם גת

    נתי,

    > שקוף מתוכנן להיות אתר מקצועי לכל דבר ועניין. תוכן גולשים זה בסקופ ובבלוגוספירה. כאתר מקצועי תהיה בהמשך עורכת דעות (או עורך) שתרכז את הנושא.

    להבנתי בדף הדעות עסקינן (ולא ב"תוכן גולשים"). בנוגע לדף הזה ישנן שתי שאלות:

    א. האם "שקוף" ישכפל את השיטה הקיימת בעיתונים המסחריים בה אנו זוכים לקרוא את דעותיהם של קומץ בעלי טורים שוב ושוב (ושוב ושוב), או שנזכה לדף מגוון שיתבסס על מאמרים שיכתבו על ידי אנשים רבים ובעלי דעות שונות.

    ב. בהנחה שהטורים (או לפחות חלקם – כמו מאמרי האורח ב"הארץ" או ב"הגדה השמאלית") יכתבו בידי מגוון כותבים, מי יהיה זה שיחליט אילו מאמרים יתפרסמו. האם "שקוף" ישכפל את השיטה הריכוזית והשרירותית המקובלת (כמו ב"הארץ" או ב"הגדה השמאלית") או שייעשה שימוש בשיטת סינון פלורליסטית ושקופה.

    נדמה לי שבשל המוסכמות הקיימות נראה לך שכל סטייה מהמודל המקובל בעיתונים מסחריים משמעה חוסר מקצועיות או חוסר "רצינות". לא כך היא. שים לב שמודל הסינון הפלורליסטי שאני מציע, לדוגמה, מחקה במידה רבה את שיטת הסינון בירחונים אקדמיים. ירחונים שכאלה נתפסים בדר"כ כמקצועיים ו"רציניים" הרבה יותר מאשר העיתונים המסחריים. הסיבה היחידה למודל הקיים בעיתונים המסחריים היא הצורך בשליטה מרכזית ושרירותית בתכנים. שימוש בשיטה שכזו בעיתון שיומרותיו הם כאלה של "שקוף" הוא מתכון לכישלון.

  33. אנטיגונה

    פחד ליצור אנטגוניזם בקרב גזעני ישראל מוביל ליצירת אנגטגוניזם בקרב מי שסובל מהגזענות בישראל.

  34. נתי

    יורם – הרעיון שלך בהחלט שווה עיון ואני לוקח אותו איתי הלאה, לרגע שבו ניתן יהיה ניתן לשקול אותו במחובר למציאות שלנו בשקוף. כרגע אנחנו רחוק משם מבחינת סדרי העדיפויות. בכל מקרה, אשמח מאוד אם תצטרף לשקוף, ואוסיף התעקשות קטנה על המקצועיות של האתר. לשם כך, אגב, גם מוקמת ועדה עיתונאית מייעצת בהשתתפות עיתונאים בכירים ומנוסים שהיושרה והרצינות שלהם אינן מוטלות בספק.

    עוד צריך לומר שבגדול, שינוי אופיו של האתר בשלב זה לא עומד על הפרק, וחבל שלא הוספת את המילה "לדעתי" במשפט "שימוש בשיטה שכזו בעיתון שיומרותיו הם כאלה של "שקוף" הוא מתכון לכישלון". זו יומרנות לא קטנה לפסוק ולחרוץ כך דעה בתחום כל-כך מורכב, על בסיס מסד נתונים כה חלקי, מבלי שיש לך מושג מהן ההחלטות שייקחו עורכי האתר בעתיד וכן הלאה.

    אנטיגונה – ראי את מאמרי הבא על גזענות והטאבו מדיבור עליה. נראה לי שהוא ייתן מענה מדוייק לתגובה הקצרה שלך:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455526&blogcode=7317909

    אוסיף רק שמי שסובל מהגזענות חשוב לי הרבה יותר ממי שגישתו הגזענית פוגענית. מהבחינה הזאת שקוף מאמץ את הגדרת השליחות של אתר התחקירים (ללא מטרות רווח) האמריקאי החדש פרו-פאבליקה: "נתמקד בניצול של החלשים על ידי החזקים". http://www.propublica.org/about/

    חבל לי מאוד שהשיפוטיות גוברת כאן על האופטימיות ועל הגישה החיובית, שהגישה המקסימליסטית הכמעט קנאית דוחקת את מסגרת המציאות הממשית שבתוכה הדברים נעשים, ושהציניות גוברת על היכולת לתת אמון. אני יכול להבין מאיפה כל זה נובע, אבל כל ניסיון לעשות שינוי במציאות – המטרה המשותפת לכולם כאן – חייב להתחשב גם בכל אלה.

    הניצחון במאבק החברתי נגד העוני, הכיבוש והגזענות לא יוכל להתרחש ללא קיומו של תנאי מקדים – ניצחון על הציניות, ואמונה שיש מספיק כוחות חיוביים שיכולים לקדם זאת. מחלק מהתגובות כאן אני מקבל מן תחושה (טהרנית) מרגיזה למדי של "הנה, ראו כמה אנחנו יפים וצודקים, ומי שאינו אוחז לא רק בהשקפתנו אלא גם בדרכנו ליישם אותה, לא שווה יחס או שניתן לו יד". זה בהחלט גורם לי לחשוב שוב שהפנאטים משמאל אינם קהל היעד שלי, מתקבל הרושם שהמרירות, הסנוביזם והייאוש אצלם גדולים מדי.

  35. יורם גת

    נתי,

    > עוד צריך לומר שבגדול, שינוי אופיו של האתר בשלב זה לא עומד על הפרק, וחבל שלא הוספת את המילה "לדעתי" במשפט "שימוש בשיטה שכזו בעיתון שיומרותיו הם כאלה של "שקוף" הוא מתכון לכישלון". זו יומרנות לא קטנה לפסוק ולחרוץ כך דעה בתחום כל-כך מורכב, על בסיס מסד נתונים כה חלקי, מבלי שיש לך מושג מהן ההחלטות שייקחו עורכי האתר בעתיד וכן הלאה.

    במידה שהתבטאתי ביומרה, אני מתנצל – אני לא רואה את עצמי כנעלה על או טהור מאחרים. כמו שמן הסתם ברור מהתגובות שלי, מדובר בנושא שנגע בי אישית והשקעתי בו מחשבה וחלקתי איתך את מסקנותי. אינני מתכוון לטעון לשינוי אופי האתר אלא להציע שיפור דרכי עבודה. ברור שכל טענה שאני מעלה היא "לדעתי" בלבד ולא מדובר בחוקי טבע או אמיתות מוחלטות – נדמה לי שגם הניסוח של "מתכון ל…" הוא לא יותר מאשר טענה למגמה כללית ולא בגדר תחזית וודאית.

    חשוב (לדעתי) להנהיג נהלי עבודה מוצלחים מוקדם ככל האפשר משום ש (לדעתי) דרכם של נהלים כאלה להשתרש והסיכוי לשנותם בשלב מאוחר יותר הוא נמוך.

  36. נתי

    אני מאוד מקבל את הגישה שלך באשר לבניה נאותה מהמסד ועושה כל מאמץ לפעול לאור ההנחיה הזאת. כרגע אנחנו שלושה אנשים בלבד ויעברו שבוע-שבועיים לפחות לפני שנתחיל לעסוק בנוהל בחירת התכנים. בכל מקרה אשמח מאוד להיות בקשר, המייל שלי: ntiyft@gmail.com

  37. ד"ר אוֹרי אמיתי

    כל אישה שחשוב לה להגדיל את כמות החברות בהנהגת שקוף מוזמנת לקנות מניה, ולהתחיל לעבוד. השורות פתוחות, ואנו קולטות/ים חברות וחברים חדשות/ים בשׂמחה.
    לרקוע ברגל ולצפות שנשים תמונינה deae ex machina לתפקידים בכירים – זה לא יביא אף אחת לשום מקום.