בורסה, קבלני עבודה וקבלני שירותים

שאלתי את עצמי האם היום אני צריך לחרוג ממנהגי ולא לכתוב על הנושאים שבהם אני מתמקד ביום יום. האם ביום שבו מתקיימות ההלוויות של החיילים שנחטפו ללבנון לפני שנתיים הוא יום שבו צריך או ראוי לכתוב על דברים רגילים?  אז החלטתי, לא לקחתי החלטה, שאכתוב כרגיל, כי אין לי הרבה מה להוסיף בנושא ההסכם.

פתאום כולם כולל העיתונות הכלכלית מתחרים ביניהם בתיאור הנורא של מצב הכלכלה העולמית. איפה היו כל אלה עד לפני כשנה? אז הם התחרו בתיאור הצלחתה הכלכלית של השיטה שבה כולם צומחים, מלבד אלה שקמלים, אבל מי שנפגע מהמדיניות אינו נחשב לכן עליהם לא ממש כותבים. פתאום האמירה שהשקעה במניות לטווח ארוך היא הדרך הטובה ביותר לחסוך גם היא מוטלת בספק, למשל, מי שהשקיע במדד תל אביב 75 לא הרוויח כלום בשמונה השנים האחרונות, ולא להרוויח זה להפסיד. זאת לזכור, בגלל האמונה הזו חלק ניכר מאמצעי החיסכון לטווח ארוך הופנו לבורסה, כולל קופות הפנסיה. כל זה יכול לגרום למצב שבו אנשים שחסכו כל חייהם יקבלו רק חלק ממה שהשקיעו והרבה פחות ממה שהיו מקבלים בשיטה הישנה.

לקראת ישומו של הסעיף בחוק קבלני עבודה המחייב מעסיקים בפועל להעסיק ישירות עובדים המועסקים מראשית השנה, תשעה חודשים, יש גורמים רבים הטוענים שעקב החוק עובדים רבים יפוטרו, בעיקר גורמים אינטרסנטים. כאילו שמירת החוק היא חובה רק על אזרחים סתם ולא על חברות עסקיות שעושות את הונן מתיווך בבני אדם. כבר בחוק המקורי (מ-1996) הוגדרה התקופה שבה ניתן להעסיק בעקיפין עובד באמצעות מתווך, משך הזמן היה שלוש שנים. זאת אומרת שהייתה הבנה שיש להגדיר תקופה שכזו כדי לשמר, אפילו למראית עיין, את הרציונאל של קיומן של החברות שאמורות להעסיק עובדים לתקופות קצרות כדי שלמעסיק בפועל תהיה גמישות לנוכח התחרותיות הגוברת. אלא שבישראל הן משרדי ממשלה והן מעסיקים אחרים פעלו שהעסקה זו שאמורה להיות זמנית תהיה קבועה בגלל שיקולים תקציביים ואחרים.

בשבועות האחרונים נתקלתי בפרסומות של איגוד חברות כוח האדם הטוען שיישום החוק יגרום לפיטורין ועל כן צריך לשנות את תקופת הזמניות ל-18 חודשים, במקום תשעה. בתמורה מוכנות חברות כוח האדם המאורגנות בארגון זה לתת לעובדים הטבות שלא היו קיימות לפני כן, כמו פנסיה מלאה אחרי שישה חודשים, העלאות שכר שמעל לשכר מינימום בהתאם למשך העבודה, ובכלל התחייבות לשמור על זכויות עובדים. לי נראה שדברים אלו היו צריכים לחול על עובדים בכל מקרה, אבל מה אני יודע.

לפני כשבוע שוחחתי עם נציגת חברת יחסי הציבור שפועלת כדי להאריך את תקופת הזמניות, היא ניסתה לשכנע אותי שזה הדבר הנכון לעשות, משום מה לא הסכמתי. טענתי באוזניה שאילו היו חברות כוח האדם מציעות את הצעותיהן לפני שתוקן החוק היה אפשר לחשוב שטובת העובדים לנגד עיניהן, אבל כעת זה נראה כדרך נוספת לשמר את קיומן ורווחיהן של החברות הללו. אתמול פורסם, למשל, שהכנסותיהן של חברות כוח האדם הגדולות עלו ב-18% בשנה האחרונה ל-2.7 מיליארד שקל.  

אי אפשר שלא להתייחס לאימוץ שיטת העסקה זו על ידי משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, חלק ניכר מעובדי חברות כוח האדם מועסקים בשרות הציבורי. יש לציין שבנק פועלים, בניגוד למעסיק הציבורי, החליט להעסיק ישירות 1000 עובדים שהועסקו באמצעות חברת כוח אדם, כמובן צריך יהיה לבדוק כמה מהם ימשיכו להיות מועסקים על ידי הבנק גם בשנים הבאות. כבר כאשר נחקק התיקון לחוק  בשנת 2000 הוציא החשב הכללי, ניר גלעד, מסמך המכין את משרדי הממשלה לשינוי בחוק: "העסקת עובד באמצעות קבלן כוח-אדם לא תעלה על שמונה חודשים (הדגשה במקור)". כך שפקיד בכיר מורה לפטר עובדים לאחר שמונה חודשים של העסקה. כיון שהחוק נדחה עד עתה מצא סגן החשב הכללי הנוכחי, דן ג`ונה, לפרסם גם הוא מסמך בנושא: "על המשרד לפעול לאור התיקון לחוק לסיום ההתקשרויות עם קבלני כוח-האדם, תוך מתן התראה כנדרש בחוזה ובחוק, ולא יאוחר מיום ה- 30 באוגוסט 2008". בהמשך נכתב שאם המשרד זקוק לעובד יש שתי אפשרויות, אחת לקלוט אותו כעובד והשני להעסיק אותו כנותן שירותים. אז הנה עוד שיטה של העסקה עקיפה מומלצת כאן. כמו כן, כותב הסגן שהמסמך הוא בהסכמת עוד כמה סגנים ואפילו משנה אחד, "מר יעקב ברגר – המשנה לנציב שירות המדינה, מר יוסי כהן – המשנה לממונה על השכר, מר שרון גמבשו – סגן הממונה על התקציבים".

כאן אנחנו מגיעים לשיטת העסקה הפוגעת בעובדים אף יותר מאשר העסקה באמצעות חברות כוח אדם וזוהי העסקה באמצעות קבלני שירותים. מספר העובדים הללו מגיע למאות אלפים  עובדים אלה מנוצלים על ידי מעסיקיהם הישירים ומקבלי השירותים שהם המעסיקים בפועל, ואין שום חוק מיוחד שמגן עליהם. אם מדברים על עובדים עניים אין ספק שחלק גדול מהם מועסקים על ידי קבלנים. כותב רגב ב-YNET "הם בקושי מקיימים את עצמם בעבודות שמירה, ניקיון ואבטחה. עתה מתברר כי מעסיקיהם לא רק שמשלמים להם שכר זעום, אלא גם לא משלמים שכר בזמן, אינם משלמים עבור שעות נוספות ואינם מפרידים עבורם כספים המגיעים להם כחוק. כל זאת בחסות המדינה".

רק בשנתיים ומשהו האחרונות יש התייחסות ציבורית לעובדים אלה, הן בכנסת והן במשרד האוצר, אבל עדיין לא נעשה משהו משמעותי דיו כדי להגן עליהם/ן. לדעתי, יש להתייחס לשני אופני העסקה אלו כדומים ועל כן מוגנים באותו אופן. כך שבמקום חוק שדן רק בקבלני עבודה יחוקק חוק  שכולל את שתי הקבוצות הללו ומגן עליהן. כך לא יוכל סגן החשב הכללי להציע להחליף את עובדי חברות כוח האדם בקבלני שירותים.