כשתבוא לשכב איתי כמו פרופסור

נירית צארום

 "כשתבוא לשכב איתי/ תלבש גלימה של שופט/ אני אהיה הנידון הקטן/  …/…/…"

( מתוך :"כשתבוא לשכב איתי כמו שופט" מאת יונה וולך אור פרא 1990[1983])  

רשימה זו עוסקת בשוטרות הפנטזיה הנשית שהגיבו לרשימתה המצויינת והאמיצה של אורטל בן דיין. שוטרות הפנטזייה במסווה פמניסטי מבקרות סטודנטיות כמו אורטל שנפלו למלכודת המתוחכמת שתיארתי לפני שנתיים ב"דלת ההרמון"; סטודנטיות שהעזו לדמיין לעצמן שיהיו להן יחסים ראויים עם מישהו בעמדת כוח במחלקה שבה הן לומדות. הטענה הבסיסית של רשימה זו היא שהמישטור הפמניסטי מסיר את הנורמאליות מסדר היום של נשים וגורם להן לראות בכל גבר בעל כח גבר דכאן ובכל אישה יצרית – אישה פותה או מטומטמת.

***

  יחסיי כוח בלתי שויוניים בין נשים וגברים לא נוצרו באוניברסיטה, האוניברסיטה רק משקפת אותם. השאלות שמעוררות חלק מן התגובות שכותבותיהן מזהות עצמן כפמניסטיות  הן האם הדרך עודד לנשים לפעול בדרך עצמאית בעולם לא שוויוני עוברת דרך בינוניות ופחדנות במסווה של פמניזם אקדמי הרומז שבמבנה החברתי הקיים אל לאורטל ולנשים אחרות  (ואולי במיוחד לנשים מזרחיות ממעמד נמוך), לשאוף אל יחסים שויוניים עם גברים שנמצאים בעמדת כח ? האם כל גבר שמגיע לעמדת כח הוא סוטה? האם הממסד הפמניסטי יצר אלטרנטיבה לסדר החברתי הפטריארכלי והוא מקיים בתוכו יחסים שויוניים? עדיין אינני מבינה את הביקורת הפמניסטית על הפנטזייה הנשית, במיוחד כאשר היא מגיעה מצד פמניסטיות שנישאו לגברים בעלי כח (ויש רבות כאלה). אין כל רע בפנטזייה השכיחה כל כך בקרב סטודנטיות שבה מככב דווקא פרופסור (ולא שופט) אלא אם היא מנוצלת ע"י מושא הפנטזייה לסיפוק יצריו ולשיקום מדומה של גבריותו. 

    בנוסף לא הכוח ולא המעמד הופכים יחסים בין גברים ונשים מעמדות שונים למעוותים, אלא הדינמיקה והאופן שבו חלק  מאותם פרופסורים מנצלים נורמות פטריארכליות ליצירת מצבי ניצול והתנייה של קידום נשים בעבור טובות הנאה מיניות. א`, ב` ודומיהם לא מוקעים כאן על שום גבריותם או מעמדם אלא על האופן שבו הם מנצלים את מעמדם לשם סיפוק צרכיהם הלא אקדמים. במקרה של אורטל הדבר נעשה במסווה של אהבה רומנטית חוצת מעמדות. במקרים אחרים גם זה לא קיים. תיחכומו של המסווה הרומנטי ניכר ביכולת ההשתקה שלו. הוא מקנה למערכת היחסים מעוותת מראית עין של מהוגנות שסטודנטיות בד"כ שומרות עליה לפעמים בתמימות, לפעמים תוך הבנה כואבת של חוקי המשחק הפמניסטי באקדמיה – רוב הפמניסטיות יתיחסו אליה תמיד בחשדנות .

       אבל במקרה של אורטל אני תוהה אם מה שהציתה תגובות "פמניסטיות" המוזרות בלשון המעטה נגד הרשימה של אורטל,  הייתה רק חשדנות. אני חושבת שאותו נגע ממאיר של צביעות שבו לוקה הפמניזם הממוסד יצא מן המחשכים נוכח העצמאות של אורטל. עצמאות שנגזרת מכך שאורטל היא לא חברת מועדון א"א או אפ"א [אליטה פמניסטית אשכנזית]. אורטל מבחינת אותו מועדון, היא אורחת בלתי קרואה, היא משתייכת למועדון אחר תרתיי משמע – מועדון הא"מ [אליטה מזרחית]. כן, כך לדעתי צריך להראות פמניזם אקדמי מזרחי, בעיקר להראות ולא להסתתר תחת הון תרבותי הכולל אשד טרימינולוגי מיובא או משפטים פלקטיים כלליים וחלולים שלא יטרדו את מנוחתה של הפטריארכיה (גם האשכנזית וגם המזרחית).

      אורטל הלכה בדרכים הלא ידועות, היא לא שתקה, לא התביישה ולא כלאה את עצמה בגטו פמניסטי מטוהר לכאורה מיחסי כח בלתי שויוניים. הגטו הפמניסטי והאקדמי בישראל, כפי שיכולנו ללמוד מהתגובות הפמניסטיות התמוהות, מדכא פעילות בזירה הציבורית לשינוי הנורמות ומנתב את הכעס אל עבודה אקדמית ופיתוח הקריירה האישית. לאורטל אין את ההביטוס של הפמניזם האשכנזי והאקדמי בישראל וטוב שכך, משום שזה איפשר לה לעשות מעשה שאף סטודנטית פגועה שמדברת בביטחון של מי שגדלה בשכונת רחביה או ברמת השרון על "המרחבים הבלתי אחדותיים של הקיום הנשי", לא הייתה עושה.  

    אורטל השמיעה קול נשי אישי חזק וצלול. רחוק אמנם מכל אג`נדה מגדרית מבית מדרשם של החוגים ושל המחלקות למגדר, אבל הכי קרוב לחשוף לא רק את הנורמות שובניסטיות וגזעניות שאפשרו ל"פרופסור" להתהדר ב"כיבוש" של סטודנטית מרוקאית, אלא גם את הנורמות השובניסטיות של השיח הפמניסטי האשכנזי באקדמיה. מיעוטם של הקולות האמיצים והמחוייבים שדיברו בזכות המעשה של אורטל ועל המחוייבות של האוניברסיטה לשמירת כבודם של הסטודנטים רק הדגיש את עקרותו של הפמניזם האקדמי אשכנזי. פמניזם לא אמיץ שמתרכז בעיקר בכתיבת מאמרים נגישים למעטות ולמעטים ובשימור כוחה של ההגמוניה הפמניסטית אשכנזית.

       אני סבורה שבמקום לבעוט בבטן הרכה של נשים הנמצאות בתחילת דרכן האקדמית לבקר אותן ולמשטר את עולם הפנטזיות שלהן, רצוי לחזק  נשים חזקות ונורמאליות כמו אורטל תוך שהן מצביעות  בגלוי ובשמן המלא על נורמות מוסדיות פסולות, הן לוקחות אחריות ומלגלגות על עולם הפנטזיות שלהן :" אף פעם לא חיזר אחרי פרופסור כשגרתי בקריית שמונה, שבכלל אין בה פרופסורים. " (והוא אינו פרופסור). הנסיונות העקרים של פמניסטיות צדקניות למשטר את התשוקה  במקום למחות נגד האופנים המתוחכמים שבהם היא מתועלת לרווחתם וסיפוקם המיני של כמה אנשיי אקדמיה (אשכנזים ולא אשכנזים) מעידים שלא מדובר כאן בפמניזם, אלא בסוג נוסף ודוחה לא פחות של שובניזם.

      לכן הצעתי לאורטל להיות אישה ולא אג`נדה. לחמוק ממה שנראה כמו פמניזם אבל למעשה חי ובועט בנשים חזקות  כמו שובניזם טהור. חלק ניכר מהתגובות ה"פמניסטיות" הדגימו הלכה למעשה את האופן  שבו מבנות נשים רבות את הפמניזם שלהן, תוך פגיעה מתמשכת בנשים אחרות. וכל זאת במקום לתת לנשים כתף ולאפשר להן לבטא את הוויתן באופן מלא. לנשים יש זכות לחיים אינטלקטואלים באותה מידה שיש להן זכות לחיים יצריים. הן לא צריכות לשלם על כך באובדן הקריירה, באובדן הביטחון העצמי ובאובדן שמן הטוב. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אריה

    כמה טוב להיות סגל בכיר.

  2. חיים כמו ספר טוב...

    כתבה מעולה, כנה ובלתי מתחסדת!

  3. עו אחת

    אורטל בהחלט עשתה מעשה אמיץ אמיץ. לצערי אחרות שתלויות בקידומן בפרופסורים לא יכולות להיות כל כך אמיצות ולעיתים, עם כל התחכום והביקורתיות, אפילו לא מבינות שזה אכן מה שקורה להן. האומץ של אורטל ראוי להערכה כפולה – לא רק על החשיפה אלא קודם כל על עצם יכולתה לראות את מה שקורה לה בקונטקסט רחב יותר ולא פשוט להיות מוחמאת או נטושה ונפגעת. לאחרות זה לוקח שנים.

  4. נורית

    אמנם גדלתי בשכונת רחביה כבת להורים אשכנזים אבל הייתי בין ראשונות הפמיניסטיות בארץ, הרבה
    לפני שאיזה קבוצת נשים אחרת ("פועלות" כגון נעמ"ת, או "ליברליות" כגון ויצ"ו, "מהפכניות" כמו חברות
    התנועה הקומוניסטית והשמאל החדש והישן והמפולג, או קבוצה אתנית או עדתית כלשהי) העלתה על דעתה
    שיש לעשות משהו למען הנשים במדינת ישראל. מעמדן של כלל הנשים בישראל בגלל השיח הבטחוני (בעיקר) והשיח השואתי ואתוס "עם לבדד ישכון" הגביל אותן לתפקיד הרעיה, והאם האולטימטיבית. שכר שווה? הטרדה מינית?
    חלוקת צודקת של משאבים? שותפות בחיים הפוליטיים והציבוריים של המדינה? הצחקתם אותי.

    אז קמה בחיפה קבוצה קטנה של אשכנזיות, בחלקן צבריות בחלקן אמריקאיות ועשתה את המעשה, העלתה את המודעות הפרטית והציבורית בישראל לנושא מעמדן של הנשים. ועל זה מלקים אותנו עד היום. איך לא חשבנו על המזרחיות הדפוקות, על הדתיות והערביות? באמת לא חשבנו אלא חשבנו במושגים של אשה, נשיות ומה זה עושה לנו, והיכן מקומנו. והערת אגב, לא כולן היו אקדמאיות.

    במשך שנים התאספנו אחת לשנה בגבעת חביבה או בגזר וניסינו להחליט על אג'נדה משותפת לכולנו, עד אותו זמן שגם הפמיניסטיות המזרחיות הצטרפו ואז חל הפילוג. הפסקתי לבוא לכנסים כי נמאס לי מזריקת הבוץ הקונסטנטית
    שגם מאמרה של נירית צארום לוקה בו. אני אשלה כמה פנינים: "נסיונית עקרים של פמיניסטיות צדקניות למשטר את התשוקה" אפשר לקבל תרגום? מה זה פמיניסטית צדקנית? איך ממשטרים תשוקה? והאם ההתעלמות המכוונת של הכותבת מהתגובות הגבריות היא מקרית? קל להתנפל על הפמיניסטיות האשכנזיות. רובן כנראה לא קוראות
    את העוקץ (ואולי אני טועה) ולרובן די נמאס מהשלכת הרפש מזה שלושה עשורים על כל הפעילות הפמיניסטית האשכנזית כן כן, האשכנזית. תסתכלי נירית על הנשים לא בפריזמה עדתית אלא מעשית, מה את עושה בשביל האשה?

    אני גאה בפעילות שלי ושל חברותי ואני גאה בכל אשה שנלחמת למען הרעיון הפמיניסטי ועושה משהו בנדון. יש נשים שאינן מזדהות עם דברים מסויימים ומותר להן להתבטא בלי לחטוף מבול של בוץ, אני חושבת שבחברה דמוקרטית זה נקרא "חופש הדיבור".

    ולענין לשמו התכנסנו. אין לי ספק שלחלק גדול מהנשים בארץ, ללא קשר למוצאן, עדתן, דתיותן וכו' היו "חוויות"
    מאד לא נעימות של הטרדה מינית בצורה כזו או אחרת במשך חייהן החל מהרגע בו שדיהן נכונו והן נראו כמו אשה.
    אי קידום בעבודה, אי העלאה במשכורת, פחד מפני פיטורים, הצקות בים, נגיעות "לא מכוונות" במקומות ציבוריים, מי לא עברה את זה. דיברו על זה עשרות שנים עד שנחקק החוק ועדיין זה לא מרתיע גברים (נכון לא כולם שותפים להטרדה אבל חלק לא קטן בהחלט שותף) מלהטריד, להציק, לאיים. כל אחת נלחמת בזה כפי הבנתה ויכלתה ורצונה לשלם את המחיר או לא. האשכנזיות שלי מעולם לא הצליחה להציל אותי מגורל דומה לצערי, וחבל שאורטל חוותה זאת בצורה שחוותה ואכן זכותה המלאה היתה לשתף אותנו במה שקרה לה אבל להאשים את הפמיניסטיות האשכנזיות שלא תמכו מספיק? התוקפנות שלך נירית, המכוונת נגד נשים ולא חשוב מה הן, מפלג ולא מעצים את כוחנו כנשים.

  5. משה, מלצר

    הגל החדש של הפמיניזם מחזיר אותנו לאידאולוגיה החדרית, נאסור בפירוש על גבר ואישה שאינם נשואים לשהות בחדר אחד. נמנע מנשים את הצורך במגע עם זרים, כבודה של בת מלך פנימה ולא יהיו יותר "הטרדות מיניות".

    החוק מאוד ברור מי שניצל את מעמדו במפורש לסחיטת יחסי מין הוא פושע. מכאן ועד לאיסור גורף על יחסי מין בכל מסגרת המרחק רב. בתחילה אוסרים על ממנוה לקיים יחסים עם עובדת שלו (ולהיפך?), למרות ששניהם מסכימים (אבל רק הוא העבריין), לאחר מכן כם במקרים שאין היררכיה ברורה כמו פרופסור באוניברסיטה (שהוא לא ממונה על הסטודטיות שלו! מדובר על אחת מתוך מאות), על קולגות למשרד, על אנשים העובדים במקצוע זהה ועל כל מי שאת באה איתו במגע מחוץ לפאב.

    הייתי מתרגל וחברתי הייתה סטודנטית שלי, המציאות היא שאדם מתרועע אם מי שהוא מכיר מחיי היום יום, לא כולם מעדיפים למצוא את בני זוגם בשירותים של פאב או באינטרנט, אלא בחייהם היומיומיים וזה אומר בעיקר אנשים שהם עובדים איתם.

    ובנושא אחר ראוי היה שנשים יקחו אחריות למעשיהן, כל עוד אף אחד לא סחט אותן איים עליהן הוא הטריד המפורש, אם הן שכבו אם אדם אחר בהסכמה, גם אם הן התחרטו על זה לאחר מעשה זו אחריותן המלאה. עצוב שנושא חשוב כמו הטרדה מינית מנוצל על ידי נשים שהופתעו לגלות שהגבר איתן שכבו לא מעוניין במערכת יחסים איתן ובמקום לבדוק את עצמן הן בוחרות להאשים את כל העולם בהתנכלות.

  6. שרון לוזון

    אין לשלול ממישהי את חירות מחשבתה וחירות מאוויה בשם תיאוריות ותפיסות עולם שנועדו לשחרר נשים.

    החופש האמיתי של אשה צריך לכלול גם את החופש לרצות ולבנות יחסים שאינם בהכרח סימטריים,אם זה מה ש ה י א בוחרת לעצמה.

    לדוגמא, אם אשה רוצה להיכבש, אין זה הופך אותה ל"לא פמיניסטית" ובוודאי שאינו הופך אותה ל"אנטי פמיניסטית".

    ואם נלך לגוגמא אחרת. ממחוזות יחסי השליטה (b.d.s.m):

    כשם שגבר יכול לבחור ביחסי שליטה מתוך מאווייו הכמוסים או הגלויים (להישלט ע"י אשה או ע"י גבר אחר). יכולה גם אשה לבצע את הבחירה הזו מבלי להתפס כ"בוגדת" ברעיון הפמיניסטי.

    עצם הבחירה שלה והיכולת שלה לחזור בה בכל רגע – הם האופנים בהם היא מקנה לעצמה את החירות האמיתית.

  7. ביבליופיל

    המשפט שהוא אולי המרכזי ביותר בפוסט הזה עבר הגהה לקויה מסיבה כלשהי. התוצאה: המשפט אינו ברור והופך את הרשימה כולה לסתומה יותר ממה שהיא יכלה (ואמורה) היתה להיות. מסקנה והצעה: רצוי מאוד שהכותבת או העורך יבהירו את המשפט הזה. הנה הוא:

    "השאלות שמעוררות חלק מן התגובות שכותבותיהן מזהות עצמן כפמניסטיות הן האם הדרך עודד לנשים לפעול בדרך עצמאית בעולם לא שוויוני עוברת דרך בינוניות ופחדנות במסווה של פמניזם אקדמי הרומז שבמבנה החברתי הקיים אל לאורטל ולנשים אחרות (ואולי במיוחד לנשים מזרחיות ממעמד נמוך), לשאוף אל יחסים שויוניים עם גברים שנמצאים בעמדת כח ?

  8. איציק ניסני

    גנטיקה ומזל ושיר
    הגבר
    לא תמיד באותו הסדר ולעיתים במקום בת זוג מחפש בן זוג…….
    מסיבה גנטית מחפש :
    בת זוג חכמה שתדע להעביר עימו ימים קשים כטובים ולשמור על הצאצאים .
    בת זוג ארוטית ויפה להשאיר את התשוקה כמה שאפשר.
    בת זוג נאמנה לשמר את הגנטיקה שלו .
    המזל למי שמצא בבת זוגו את כל השלושה .
    ואם לא
    הוא מנסה למצוא כל אחת מהן לחוד.

    האישה
    לא תמיד באותו הסדר ולעיתים במקום בן זוג מחפשת בת זוג..
    מסיבה גנטית מחפשת:
    בן זוג חכם אם אפשר פרופסור ….
    בן זוג בריא וחזק כדי להביא ולשמור על ילדים בריאים……
    בן זוג מפרנס טוב לפרנסתה ופרנסת משפחתה
    המזל למי שמצאה בבן זוגה את כל השלושה .
    ואם לא
    היא מנסה למצוא כל אחד מהן לחוד.

    אבל…………..ישנן בנות ישנן בנות או ישנם בנים ישנם בנים

    לשיפוטכם

    ביצוע: להקת הנח"ל
    מילים: יורם טהרלב
    לחן: יאיר רוזנבלום

    ישנן בנות, ישנן בנות
    אשר יוצאות עם כל אחד
    אם הן רואות בחור נחמד
    הן מוכנות לטוס מייד
    איתו אפילו עד אילת.

    אבל אני איני כזאת
    אבל אני איני, איני כזאת
    עם מי שאין לי בטחון
    איני יוצאת גם לירקון.

    ישנן בנות, ישנן בנות
    שמתלבשות כמו בז'ורנל
    החצאית עולה אל על
    ובחולצה יש חור על חור
    שכל אחד יוכל לבחור.

    אבל אני איני כזאת
    אבל אני איני, איני כזאת
    אני צנועה בדרך כלל
    ואיש אלי אינו נטפל.

    ישנו בנות, ישנן בנות
    שמשתגעות ממש על קליף
    ולא רוצות הן שום תחליף
    רק קליף ביום וקליף בליל
    וקליף הוא מלך ישראל.

    אבל אני איני כזאת
    אבל אני איני, איני כזאת
    אני אוהבת מיני אז
    את יוהאן באך סבסטיאן ג'אז.

    ישנן בנות, ישנן בנות
    אשר קוראות ללא בושה
    את השטויות ב"לאישה"
    וזה אם תשאלו אותי
    כל עולמן התרבותי.

    אבל אני איני כזאת
    אבל אני איני, איני כזאת
    אני קוראת זאת עד הסוף
    אבל יודעת שזה בלוף.

    ישנן בנות, ישנן בנות
    שרק חושבות על בחורים
    לא איכפת להם מה שאומרים
    תופסות את מי שרק אפשר
    ולטובות כלום לא נשאר.

    אם לטובות כלום לא נשאר
    אז הן עושות ממש אותו דבר
    והגברים אומרים אז כך:
    כל הבנות זה היינו הך.

  9. אירית

    כמעט ניתוח שלם. לא רע בכלל.

    מעמד האשה בישראל נשכר מאד מהכניסה של "לא אשכנזיות" לזירת הכוח והמחשבה. אך המלאכה בראשיתה בלבד, שכן חסר פה ניתוח של התנאים האשכנזים שיצרו התודעה שעליה כותבת נירית בחדות תמיד. לא מדובר בהרמון, זהו מושג השאול מתרבות אחרת. דפוס ההתפתחות של מעמד האשה בשכבה ההגמונית אקדמית טעון בחינה של דפוסי הקהילה ממנה באו (מזרח אירופה בדרך כלל) ויחסי המזרח (אירופה) עם המערב שהפך הגמוני, יחסי הגטאות היהודים השונים לסביבה הנוצרית אירופאית. הדפוס שניכר, לדעתי, באקדמיה הפמיניסטית הישראלית כרגע בנוי מריבוד לא מעובד ולא מתומלל ונטול מודעות עצמית. יש בו דפוסי מזרח אירופה (הבורדל המשפחתי, הערך הגדול לגיל צעיר במיניות, עד כדי סחר בילדים וילדות כמנהג ואף העלאת קורבנות) בשילוב עם ה"פטיש" הרוסי ל"קולטורה" כולל השבחת האשה-זונה באמצעות השכלה או כישורים אמנותיים (לצורך יחסי מין מסחריים מזדמנים וגם לרבייה שינה מוסדרת בנישואין דוקא, כפי שהיה בחצר הפיאודל), יחסי הגטו היהודי בסביבה הזו, כאשר הריבון הוא גם צורר בהכרח, והשליטה הגוברת של מערב אירופה במה שנחשב "נאור" (פמיניזם הלא הוא יצירה מערב אירופאית ובעיקר אנגלו סקסית). על אלה יש להוסיף את נזקי הציונות, אף כי הם נחקרו מספיק.

    כל זה היה מסביר טוב יותר ומדוייק יותר את הסחר בסממני השכלה כתמורה להשתקת הסחר במין, התאוה ל"צעירות" ודפוסי הסרסרות תמורת מאמרים בקרב הותיקות יותר. הדפוס המעמדי הנוקשה והגזענות הכרוכה בו.
    החולשה שעומדת בבסיס של הפמיניזם האשכנזי, היא חולשה הנובעת מחוסר מודעות להערכתי, למקורות התרבותיים שמכתיבים את העיסקה "מאמרים תמורת השתקת ניצול מיני", המאסה המבריקה תמורת ההימנעות מפעולה אינסטינקטיבית נכונה של מרד בניצול ובטרור. כל זה מתרחש בתוך מוסד המתנהל לפי מטריצה מערב אירופאית, כאשר הדפוס האשכנזי מכתיב כניעות והעלאת התפוקות והמצג כלפי הסטנדרט של ה"ריבון הזר". כלומר, כדי שהמוסד יתקיים, מרגיש ה"גן" האשכנזי צורך הישרדותי להשתיק כל מה שאינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה של המוסד הזר המייצג את הפריץ שמצד אחד מאכיל את העדה ומצד שנה נוגס בה ומאיים עליה. (טראומת שואה, כלומר, הרצון להצליח להיראות טוב במדדים של הצורר, עד כדי הרס עצמי מוחלט).

    בתוך כל זה נוצר מפגש בין עדתי, שמאיר את ההכחשות וחושף אותן. אורטל יצרה את הדיסוננס (שלוש מאות תגובות !!) בגלל שבסך הכל לא דיכאה את האינסטינקט. היא רק אמרה "זה מגעיל, וכך לא מתנהג מענטש, ובטח שכך לא מתנהג מוסד מכובד"., אך אבוי, במבנה התודעה האשכנזית היא הפכה לאיום על הגטו, איום הישרדותי ממש (מכאן הצעקות שהיא "מסכנת את המוסד", הכונה ש"בעולם הרחב" ינצלו זאת לבצע פוגרום :))
    זכותה של אורטל וכל אשה לחשוק במי שבא לה, ואסור למוסד לנהל בורדל, הגם שתפוקתו היא מלל פמיניסטי נשגב ומבריק, שמעלה את קרנו של השטעטל בעיני הפריץ.

    יש פה זנות ממוסדת ושורשית, עם טקסים ותרבות שלמה, שגברה על השכל הישר והאינטסטינקט המוסרי והאנושי, וגם החושני,הבריא. אך כל זה לא ימלא את החסר במחקר עדתי, ספציפי, פמיניסטי על הסקטור האשכנזי.

  10. אשכנזיה

    מדוע אין בקרית שמונה אף פרופסור.

  11. ירדנה אלון

    מאחר והנושא עלה שוב ,אני מגיבה שוב ומעלה את הסתייגויותי,ומתייחסת לביטויים שנכתבו ברשימה ועוררו את הסתייגויותי
    א.-"יחסי כוח לא נוצרו באוניברסיטה האוניברסיטה רק משקפת אותם" …..- האוניברסיטה היא חלק קטן מאוד מהמציאות הן הנשית והן האנושית יחסי כוח ניתן למצוא החל בתא המשפחתי המצומצם,וכלה באירגונים גדולים שגם האוניברסיטה היא חלק מהם אולם לא רק ,אחת המגיבות כאן כתבה על כך ואני בהחלט מסכימה איתה לראות יחסי כוח רק במקום מסויים ולהילחם על כך רק במקום מסויים במקרה
    זה באוניברסיטה זהו מאבק סקטוריאלי, פמיניסטיות להשקפתי אמורות להתקומם כנגד יחסי כוחניות באשר הם לא רק עבור סטודנטיות ופרופסורים.
    ב- מישטור הפנטזיה הנשית(או האנושית) פנטזיה מטבעה היא סוג של דמיון של כמיהה שהמפנטז אם הוא כבר עבר את גיל השש עשרה טיפש עשרה אמור לדעת שזהו מקומה.אפשר לפנטז על בראד פיט אף אחד אני משערת לא יטריד את מנוחתו של המפנטז גם אם הוא יספר על הפנטזיה שלו בפרהסייה אולם כאשר מאן דהוא מתלונן או בא בטרוניות על כי הפנטזיה האישית שלו לא באה לכדי מימוש ולבסוף גם יאשים את בראד המסכן על כי בשל אילוצים טכניים אין ביכולתו להיעתר או לממש את הפנטזיה זה כבר מתחיל להיות ילדותי ואולי פאטתי משהוא.
    ג.- א' מהרשימה של אורטל לא ניצל את תמימותה היא ידעה בדיוק עם מי היא נכנסת למיטה והיא עצמה הודתה בזה ,למה לעוות את הרשימה שאת כל כך מוקירה?ולמה לעוות את העובדות רק על מנת שיתאימו לאג'נדה האישית והפרטית שלך?אין זה יאה למי שמתהדר בהגדרת זהותו כ "אינטלקטואל" ובטח לא לחוקר/ת אקדמאית, חוקר טוב מתייחס לעובדות כפי שהן ומהן מסיק את מסקנותיו.ואם עיוות העובדות כפי שהן, זוהי הדרך להסיק מסקנות אותה מלמדים באקדמיה אני לא מתפלאה שכל יום יוצא מחקר אחד עם תיאוריה מסויימת ולמחרתו יוצא מחקר שסותר אותו,זה אולי מועיל לקריירה האקדמית
    ולפולמוס האקדמי אולם לא מביא לפתרונות רצויים ואף יוצר בלבול ועירפול בנושאים שחשוב שיהיו על סדר היום הציבורי.
    ד.- על איזה עצמאות בדיוק מדובר היה ברשימה של אורטל?לא מצאתי שם שום דבר עצמאי ואיך אפשר לדבר על עצמאות וניצול בהבל פה אחד?
    ה.-זה שהפרופסור התהדר בכיבוש סטודנטית ממוצא אתני מסויים וזה שהיא חשפה את הסיפור לא מעיד על אומץ לב או על פמיניזם, זה מעיד על פגיעות ועל רצון להשיב מלחמה השערה במקרה הזה הכלים בהם השתמשה הכותבת לא התאימו למאבק ולא תרמו לו דבר נהפוך הוא ,זה עורר אנטגוניזם וחבל על כן מן הראוי היה אולי לצייד נשים שחוו חוויות של ניצול ביחסי כוח בכלים הטובים והנכונים למאבק שיהיה אפקטיבי אולי על כך היה כדאי שנדבר? ,באילו כלים אנחנו יכולים להצטייד כשאנו נתקלים בסוג כזה של מאבק?.
    ו.-אנשי אקדמיה, נשים וגברים כאחד הם לא בהכרח אינטלקטואלים והגיע העת לומר זאת בפה מלא, הם בסך הכל "מומחים לבלאטה" כלומר הם מתמחים בתחום מאוד מסויים ולעיתים צר מאוד אותו הם למדו ובו הם התמקצעו ,אינטלקטואל לא חייב בהכרח להיות איש אקדמיה או לבוא בשעריה,ומימי שיוצאת חוצץ ברוב רשימותיה כנגד הרארכייה הייתי מצפה שתדע זאת.
    ז.- מה זה "יחסים ראויים עם מישהו בעמדת כוח"? ואם הוא לא בעמדת כוח האם ניתן להסיק מכך כי אז היחסים "אינם ראויים".? ראוי או לא ראוי במערכת יחסים אינטימית זהו דבר שרק בני הזוג השותפים למערכת יכולים להחליט עליו,לא החברה המצומצמת ולא החברה המורחבת יכולים להחליט מה זה "יחסים ראויים".
    ח.- הן על פי רשימה זאת והן על פי רשימתה של אורטל והביטויים ראוי או לא ראוי ו-"אין פרופסורים בקריית שמונה" עולה התחושה(בי לפחות) כי כותבות הרשימות יצאו לצוד צייד אולם הגלגל התהפך אי שם בדרך למטרה והצייד הפך לניצוד ואולי בשל כך קיטונות הזעם והתיסכול שהתחילו כבר להפוך לאובססיה.אמנם "הזמן לא תמיד מנצח" אולם יש תקווה שדווקא יקרה הנס ו -"הזמן ירפא כל פצע" ולכל אחד ואחת מאיתנו שמורה הזכות לעבור את תהליך הריפוי בקצב האינדבדואלי שלו/ה מבלי שיעמדו לו/ה עם סטופר ביד, יחד עם זאת אולי כדאי היה להעיר שבכל זאת הבנו והפנמנו שיש כאן פצע אישי אבל להפוך אותו לאג'נדה פמיניסטית זה כבר יותר מדי לא כל פצע אישי הוא גם אג'נדה חברתית.
    רפואה שלימה לכל הפצועים והפצועות הדואבים והכואבים באשר הם/ן.

  12. RS

    קטע יוצא מהכלל. קטע מדוייק שמראה איך העידן הנוכחי הוא עידן של מותגים ולא של פתרונות אמיתיים. בתקופה הזו יש פמיניזם שהוא למעשה שוביניזם. מין פמיניזם מקצועני-פרופסיונלי ודיסציפלינרי שמדיר אחרים בדיוק כמו שעושה השוביניזם שהוליד לנו את הניאו-ליברליזם.

    איך אמרו פעם על האמריקאים: היכן שאין ערכים מחוקקים חוקים.

  13. סייר יוסי

    לא יודע , כאשר סטודנט ( ממין זכר ) מדבר עם המרצה שלו יותר מכמה דקות , זה נחשב כבוד גדול לסטודנט ואף אחד לא ממהר להגיד שנרקם בינהם איזה רומן , כך הדבר , אני מאמין אף אם מדובר בסטודנטית .
    זה אולי השיוויון הנכסף בין המינים ,הבן שלי היה אומר על זה " לא נראה לי ".
    מדוע אם כן אי אפשר "להאשים" את הסטודנטית במה שקורה לאותו מרצה או פרופסור , אשר מוצא עצמו מחוזר על ידי אשה אך בגלל שבמקרה הוא המורה שלה , מדוע תמיד אנו מאשימים ( ללא מרכאות במקרה זה ) את הצד הגברי?
    לפעמים , כך נדמה , שהפמניסטיות " הגזעיות " מוצאות עצמן בקונפליקט עם נשים אשר לא יודעות מה זה בדיוק פמניזם.
    לשנות סדרי בראשית , אי אפשר ,ועל כן תמיד הנשים תמצאנה מחוזרות ע"י גברים , כולי תקווה שאת זה אתן הפמניסטיות לא רוצים לשנות .

  14. ג. אביבי

    ראינו את האורים ותומים של הפמיניזם האשכנזי אליטיסטי (א"א) בכמה פרשיות מתוקשרות. ראינו אותן אמיצות כלביאות כאשר המקרבן או החשוד כמטריד מינית הוא מזרחי. ראינו את כל אלה – ש.אלוני, גלאון, יעל דיין, יחימוביץ ואחרות – גם כאשר המטריד הוא א"א כגון חיים רמון. גם כאן הן לחמו כלביאות ואף אריות – נגד הקורבן שהעז להתלונן על הא"א ולייחס לו מעשה כזה.
    כעת ברור מדוע מלינות כאן נציגות הפמיניזם האשכנזי על עצם קיומו של פמיניזם מזרחי – אוקסימורון לשיטתן. הרי חוקים בסיסיים, כגון עקרון עליונותו המוסרית וחפותו הטבעית של הא"א מכל כוונת זדון, טרם הופנמו ע"י המזרחיות.

  15. אורלי בנימין

    יש משהו עצוב בטקסט הזה של נירית צארום שאני מכבדת את טענותיה המרכזיות נגד האקדמיה, נגד פמיניסטיות בתוכה, ונגד ההתנהלות של האוניברסיטאות בסוגיות ההטרדה למיניהן.
    נדמה לי שהעצבות מתחברת לי מכורח הבדידות שהטקסט כופה. אם הפמיניסטיות האשכנזיות לא מדברות טוב, ואם הנשים האחרות לא מדברות בכלל, אין עם מי לדבר
    היה משהו מאד משמח במפגש שהיה באוניברסיטת תל-אביב ביום שלישי האחרון. ישבו בחדר פמיניסטיות לסביות, מזרחיות, אשכנזיות ופלסטיניות, חלקן מרצות, חלקן סטודנטיות, חלקן כרגע מחוץ לאקדמיה, וגם אורטל היתה שם
    וסיפרה מחדש והעלתה מחדש את המורכבות
    נדמה לי שהשמחה התחברה לי מהחיבור הבלתי אמצעי והמעצים שנרקם בחדר ההוא בידיעה שאנחנו רוצות לפעול יחד, לתקן את עצמנו, לתקן את ההבנה שלנו, לתקן את הניסוחים שלנו. להשתכלל באיך שאנחנו מדברות אחת אל השניה בסוגיות האלה ובאיך שאנחנו פועלות בהן. אבל קודם כל להיות בזה יחד.
    אני נמלאתי תקוה. ואני מקווה שגם אחרות

  16. הכי-טופל

    כבר לא ברור לי על מי אני כועס יותר
    הפרופ' הידוע החרמן שודאי במיזם התשוקה החדש שלו?
    הסטודנטית הפתיה התמימה והמנוצלת שאמרה שלא תחשוף וחשפה ?
    או על נירית צארום שמתבנתת וממשטרת את הדיאלוג הזה למניפולציה עכשווית וממיתה את התשוקה?

  17. חנה בית הלחמי

    שמהווה את מרחב ההמחשות Live של כוונתי בפוסט "פמיניזם Now" ברשימות
    http://www.notes.co.il/hanna/46025.asp
    השיח הפמיניסטי הממסדי מכשיר הרבה שרצים שפועלים נגדינו, כנשים. עוד דוגמא היא השתקת עניין הח"כיות המוטרדות מינית (שגם לגביו כתבתי באותו בלוג).

  18. גנגר

    אבל היא כן ממיתה את הפוליטיקה. שהרי אם הקונפליקט נמצא בכל מקום, אז אין באמת אפשרות להיות מיודע בקשר לזה, ובטח שאין אפשרות לעשות משהו בקשר לזה.
    בקיצור – סמטוכה.

  19. איילה סבאג מרציאנו

    לרגע אתן מתבלבלות לגמרי, מאוד קל להתבלבל בעידן הפערים החברתיים, הדיכוי, הגענות והאפליה השוררים במדינתינו הקטנה. (במקרא זה בן נשים אשכנזיות ומזרחיות) אך, אל לכם לפספס את המטרה ואת הפושעים האמיתיים והסוטים למינהם, אפרופסורים ואם סטודנטים או סתם נגרים. זה לא הזמן הנכון כרגע וגם לא הסיטואציה הנכונה להתגזען אחת אל מול השניה אשכנזיות ומזרחיות תרפו לרגע, קחו נשימה עם כל הקושי הגדול שבדבר ואני יודעת עד כמה המלחמות בן האשכניות למזחיות הן הורגות והורסות ומתישות. חברו כוחות נשים זה כוח שאין כמותו ותפנו את הג'יפה אך ורק למטרה. זה רצפט להצלחה במלחמה מול הגברברים המנצלים, לא כל הגברים כמובן!!! וגם עבודה על הגזענות והדיכוי בן נשים מזרחיות לאשכנזיות.
    טיפ: מזרחיות ואשכנזיות אל תחשבו על כך שאתן עובדות על עצמכן מול הגזענות שבכן, חישבו על המטרה וזה יעבור לכם בקלות בגרון ובבטן.

  20. שרון

    בואו נראה מה קורה כאן. כל מי שמעזה להעלות ביקורת כנגד סטודנטיות המקיימות יחסי מין עם המורים שלהן מיד מסתכנת בכך שיקראו לה אשכנזיה וממשטרת תשוקות (כלומר, יא פולניה פריג'ידית). אני באמת לא מעוניינת ליפול למלכודת שנירית צארום הכינה לנו כאן, כלומר הטחת בוץ הדדית בין הנשים עצמן לשמחת ליבם של פרופסורים חרמנים, ולכן אני מקדימה ואומרת שמורה שמנצל את ההערצה של תלמידיו/תלמידותיו לשם קיום יחסי מין איתם הוא אדם שאני לא מעוניינת לראות אותו מלמד או מצוי ביחסי מרות עם צעירים. אני לא מעונינת בכך שמורים יקיימו יחסי מין עם סטודנטים וכל המוסר הרומי הזה שלכל זקן יש נער או נערה, וזאת על אף שאני מסתכנת בכך שיקראו לי מחריבת מסיבות, פוריטנית ופטרונית. אני לא מעוניינת בכך כי אני חושבת שבבסיס היחסים האלו יש נחיתות לצעירים בשל גילם, חוסר ניסיונם ומעמדם שיש בו תלות במורה, ולכן הם נוחים יותר למניפולציה ולניצול והסבירות לכך שזה מה שיקרה להם בסוף היא גבוהה.

    אבל הנה באה נירית ואומרת לנו שתלמידה יכולה לרצות יחסים כאלה עם המורה שלה ולקדם אותם בעצמה ומרצונה. אם אכן כך הדבר, אז בשביל מה צריך פה מאמר? אם תלמידה מסוימת נכנסה ליחסים שלא מתוך ניצול אלא מתוך מוכנות להתנסות ולהסתכן – באמת אין זה ענייננו, ואנחנו יכולים לכל היותר רק לצפות מהמורה שימנע מהקשר בשל כללי האתיקה החלים עליו, או אלה שאמורים לחול עליו. אבל זה מקרה פרטי ולא מעניין, והרי גם בפוסט הזה וגם בקודם הרעיון היה להעלות לפני השטח תופעה רחבה שמתרחשת באקדמיה, של קשרים מיניים בין מורים ותלמידות, קשרים שנטען עליהם שהם יציריהם של הכוח והסמכות, ולא של הרצון החופשי, והרעיון היה לקבוע עמדה ערכית כללית לגבי התופעה הזו.

    אך הרי כולנו יודעים שנירית לא באמת מדברת על מקרה פרטי כזה או אחר, קראי לו אורטל או דנה, אלא על מקרים רבים, רבים מאוד. נירית למעשה מבקשת מאיתנו לאשר שכל אותן סטודנטיות שנחשפו בפוסט הקודם כמי שקיימו יחסי מין עם המרצים שלהן (ולרוב זכו לקידום בשל כך) וכל אותן האחרות, כל הסטודנטיות האלה ראויות לזכות בברכתנו, ברכת מימוש התשוקות (וקטיפת פירות אקדמיים על הדרךֱ), שאם לא כן אז כל מי שמסרבת לתת את ברכתה היא כאמור אשכנזיה ממשטרת תשוקות שמעדיפה לכתוב מאמרים במקום לתמוך בחברותיה שנוצלו או חשקו (בחיי שאני לא מבינה את הטיעון פה – הן חשקו ואז נוצלו?! בחייך נירית, אם הטיעון הוא תשוקה אז הטיעון הזה עומד גם למנצלים, שגם להם הזכות שלא ימשטרו להם את החשק ואילו אם אנו דנים במצב הרצוי באקדמיה, אז ייתכן שיש להקטין במשקלו של החשק במשוואה, ולהעדיף עליו את היושרה האקדמית, כך שנדע שמי שזכה בתארים אקדמיים עשה זאת משום שהוא ראוי לכך ולא משום סיבה אחרת,היינו הך אם בניצול מדובר או ברצון חופשי).

    לסיכום, יש לי תחושה שכל הסיפור הירושלמי הזה מנוצל כעת לצרכים פוליטיים של כל מיני גורמים, המזרחיים משתמשים בו כדי לחבוט בחברי הא"א, ואילו פמיניסטיות מסוימות משתמשות בו כדי להכשיר את השרץ, כנראה כל מיני סימני שאלה בעברן לגבי ההתקדמות המקצועית שלהן או של חברותיהן, וזאת על ידי ניסיון לשכנע אותנו שלאישה יש זכות להכנס למערכות יחסים מהסוג הזה וגם לצאת מהן ללא פגע. אגב, אין שום התייחסות במאמרים הפמיניסטיים האלה לעניין השוויון בין הסטודנטים, ועלינו לקבל את טענת התומכים בתלמידות שיחסי המין בינם לבין המרצים לא סייעו להם להתקדם ביחס לחבריהן הסטודנטים שלא קיימו יחסי מין עם המרצים. אך לא היא, יקירותיי, ההגיון אומר שסביר יותר שהיחסים כן סייעו לכן להתקדם (כך גם נטען לגבי אותו ב' משוקץ), ואנחנו לא יכולים כל הזמן לעשות לכן פוצי מוצי ולהגיד לכן שהכל יהיה בסדר. אם באמת עשיתן בחירות של אנשים שווים ונבונים- שאו בתוצאות מעשיכן, לטוב ולרע.

    ועוד הערה קטנה, אם יורשה: לעניות דעתי אורטל שברה את הכלים ולא שתקה רק משום שהיא עדיין אינה ערה למה שחברותיה האשכנזיות יודעות מבית (כמו שכבר אמרה אירית כאן לפני): שאם את פותחת את הפה את הולכת לחטוף ובגדול. לכן, אין מה לעודד את אורטל להמשיך ולעלות על בריקדות, כשהיא היחידה שחשופה לתוצאות המלחמה, וגם פה יש משום ניצול של אישה צעירה וחסרת ניסיון ע"י מבוגרים וחזקים ממנה.

  21. שירה אוחיון

    לאירית, אהבתי את רשימתך. אכן יש לבדוק לעומק את ההשפעות ההיסטוריות. האשכנזיות הפטריאכליות. בזמנו היה לי בן זוג אשכנזי. בית נאור אולטרא שמאלני. ארוחות צהריים תמיד לוו בשיחות אולטרא אינטלקטואליות על פוליטיקה ועל שירה.וירג'יניה וולף כיככבה בשיחות האלו, אבל זה לא מנע מהמשתתפים הגברים במשפחה להרגיש נוח עם זה שהאם (המאד משכילה אף היא , לוחמת בפלמ"ח שהיתה בעלת פוטנציאל אמנותי גבוה ובסוף הפכה למורה) שירתה אותם לכל אורך הארוחה: בישלה, הגישה פינתה את השולחן לבד וכשניסתה מדי פעם לקחת חלק בשיחה, היסה אותה בעלה בזלזול רב. כמו תמיד באשכנזיות נאורות ליברלית לחוד ומעשים לחוד. הייתי בהלם. אמי אשה לא משכילה לכאורה הפנימה את כל ההתניות החברתיות הפטריאכליות המזרחיות, אבל בכל זאת אבא שלי (פטטריאכל מזרחי מצוי) חש צורך בסוף כל ארוחה לעשות פוזה שהוא "עוזר" לה, להתחנף אליה על הבישולים ולבקש מאיתנו הילדים לקחת חלק במשימות הביתיות.

  22. איילה סבאג מרציאנו

    למי התכוונת או מה רצית כאש כתבת "בלי קללות"!!! מאוד חשוב לי לדעת!!

  23. אירית

    תגובות קצרות.
    שרון – או או, ניראה לי שתחטפי קללות בכל מקרה :)) אני מסכימה איתך שההכחשה הגדולה ביותר בכל הנושא היא עסקת הזנות המוצלחת, כלומר,התשוקות לא מושטרו, והסטודנטית הדיסקרטית קיבלה אתנן או דמי שתיקה בצורת קידום כלשהו. למעשה, תחת ההסדר האשכנזי המצוי, זה המצב הרגיל והשגור, ונירית מכירה אותו היטב כמובן. אני חושבת שאולי אורטל תצא מזה בלי נזקים כי כאמור המאבק ינותב לטובת המאבק המזרחי בייצוג באקדמיה, כך שהחשש (המאד מאד מאד רלוונטי ומוצדק שלך לגביה) אולי מיותר במקרה הזה אך לא במקרים אחרים. וכאן בא החלק הבא – שחלק מהתפוקות של הפמיניסטית המקצועית היא חוקים ומאמרים שמהווים "פיתוי" למלכודת אחרת, והיא מלכודת התלונה שאליה תיפול הטירונית או ה"אחרת" (עולה, מזרחית וכולי), במקום לנהל בחכמה את המו"מ על ההטבות ודמי השתיקה. זה מה שעלה מהביקורת המאד חדה ונכונה לדעתי של חנה בית הלחמי על זהבה גלאון והשתקת התלונה שלה על הטרדה נגדה. כלומר, פמיניסטית נאורה ומבוססת במשרתה (לאחר ששכבה או התחתנה עם בעל כוח) תטיף בקול רם ותעודד צעירות או "לא שייכות" להתלונן, בעוד היא יושבת על "הסודות" שלה, כי פמיניסטית נאורה ומבוססת היא לא מהסוג שזה "קורה לה". חריגים ניתן למצוא כאשר המבוססת יוצאת לפנסיה למשל, כמו זו ממשרד המשפטים, שאחרי שמיצתה את ,ההסדר" (עם מישה חשין), פתחה את הפה, אבל זה לאחר שהפנסיה ביד.
    גם היא היתה, נידמה לי, פמיניסטית. הבעיה היא שאשה במצב הזה אין לה ברירה. או שהיא מפתה קטינות להתלונן, או שהיא מסבירה להן את "ההסדר" שזה גרוע יותר במידת מה (תפריט ההסברים לבית הזונות הגדול, בואי נלמד אותך).
    אל תשכחי גם שלקרייריסטית הצעירה אין ברירות אם כבר נפלה ליחסי מין עם הבכיר. האתנן חיוני גם עבורו, לפעמים יותר מאשר לה, רק כך הוא בטוח שהסוד יישמר. אם היא מוותרת על האתנן שכרוך בעסקה, היא מסכנת אותו ותזכה לנקמה.

    שירה – תודה על הכנות. אני פרשתי קצת מהשיח המזרחי ברגע שראיתי שיש דמוניזציה של האשכנזית לצרכים פוליטיים נלוזים. כך למשל, התעלמות ממעמד האש/ה בעדה ה"הגמונית" המפוארת הוא בעיני מכוער ולא הגון אינטלקטואלית. שכן, בניגוד למודל האמריקאי (שבו אתם על תקן השחורים אונחנו, אני למשל, שבכל הגדרה שפחת מין נסחרת הייתי, על תקן האשה הבורגנית המשוחררת ובעלת הפריווילגיות המנצלת אותך. חה חה ), המציאות די שונה ואולי כמעט הפוכה. במובן מסויים, כפי ההבחנה הלא מדעית שלי, מהתבוננות, מעמד האשה אצל המזרחים טוב יותר, בתוך המשפחה חרף הסממנים החיצוניים. לאשה יש כוח בתוך המשפחה ללא קשר לערך המיני שלה. לא כך הדבר בעדה שלי, נכון לא כולה, אבל לדעתי חלק גדול מאד ממה שנתפס אצל המזרחים המקצועיים כ"הגמוניה" או כ"מלח הארץ" זו שכבה בעלת פיגור עמוק בתחום מעמד האשה, מחד בגלל החילוניות הקיצונית שנכפתה עם המהפכה הציונית, ומאידך בגלל ההרגלים מהעדה הלא יהודית בתוכה ישבו, כמו בלארוס ומולדבה. מעמד האשה נגזר מערכה המיני, שתלוי לחלוטין בגיל שלה. בגלל הפרישה מ"טהרת המשפחה" בכל המובנים, אומץ מודל לא פמיניסטי מערבי אנגלוסקסי אלא מודל רוסי-מולדבי שבו האשה אמנם עוסקת בדברים בחוץ (צבא, אמנות, לימודים ועבודה) אך היא חפץ מיני בלבד בהקשר המשפחתי, וזה גוזר את היעדר הכוח האמיתי באשה (!!) וכאם !! (להלן ההסבר לנוהל חטיפות הילדים החביב על האשכנזים לא רק כלפי תימנים מסתבר אלא אם תקרי את בטיטו, גם בתוך העדה). זהו מודל מתעתע כיון שנשים נושאות בסממני שוויון אך בתחום המיני הן חפץ ותו לא, או אם תרצי, זונות. כמובן יש יחסי גומלין בין הסממנים החיצוניים לבין עסקאות המין.
    אשה שמוותרת על הנשיות לגמרי, ה"בובה" (באבה, סבתא ברוסית), יכולה להיות מין גולדה מאיר כזו, בהחלט, אך המחיר מובן לך. וזה בטח לא פמיניסטי.

    דא עקא, שגם למזרחים לצערי וגם לאשכנזים כמובן יש אינטרס להשאיר את הדימוי על כנו, שהאשכנזים מה זה נאורים ושוויוניים והמזרחים מה זה פטריארכלים פרימיטיבים. כולם מרוצים מזה, אבל לא מהסיבות הנכונות.

  24. שרון

    זה נכתב בהומור, על הביטוי "פמיניסטית אשכנזיה". בהצלחה בבחירות!

  25. יואל קורנבלום

    אני מתפלא עליך שאינך מזהה שצורת הכתיבה שלך כאן בתגובה האחרונה לאירית היא גיזענית פאר אקסלנס. כלומר את מביאה דוגמא שלכאורה קרה משהו ומשם את רומזת על הכללות. אני מניח שאת רוצה שיבינו מדבריך שאצל המזרחים מתחשבים בנשים ואצל האשכנזים לא מתחשבים בנשים ולכן הדבר גם משתקף בהתנהגות הפרופסורים (האשכנזים אני מניח). קשה לי להאמין שאפילו את מאמינה בזה. מצד אחר אשאל אותך האם לדעתך אין אפילו משפחה מזרחית אחת שבה הבעל מזלזל באישה? האם לדעתך אין אפילו משפחה אשכנזית אחת שבה הבעל מעריך את האישה ונותן לה לדבר? אם זה יתכן, האם לדעתך אפשר להכליל, כפי שאת עושה, ולרמוז למשל שהמזרחים לא מתחשבים בנשים ולעומת זאת האשכנזים כן מתחשבים בנשים?

    קשה לי להאמין שחקרת משהו בעניין כי אם היית חוקרת היית מגיעה לבדיחה שמספרים על נשים פולניות שלא נותנות לבעלים לפתוח את הפה. אז מה בדיוק היתה מטרתך במופע האימים הזה? אולי תסבירי לנו.

  26. לשירה

    אז המזרחים טובים יותר מהאשכנזים הרשעים והדכאנים? האם הרב-תרבותיות שאת בוודאי תומכת בה, לא מניחה שאין קבוצה הטובה מרעותה?

  27. אריק

    נשמע לי דווקא כאילו האבא המזרחית הוא מה שנקרא בז'רגון "סוכן תודעה כוזבת", שעושה כאילו הוא והמנוצלים באותה סירה אבל בעצם דופק אותם בלי שהם ישימו לב. עדיף אם כבר שיהסו בקול רם, כי ככה אפשר לעשות יותר דרמות ולשנות את יחסי הכוחות, מאשר מתק שפתיים שמטשטש את מה שקורה בפועל.
    אגב, מה היה חלקה של האמא האשכנזית בהכנסה המשפחתית ומה היה חלקה של המזרחית?

  28. לאירית

    בישראל השוביניסטית הייתה כבר רה"מ אישה, בישראל השוביניסטית הייתה מפלגת נשים שזכתה לייצוג בפרלמנט (מפלגת ויצ"ו). בארה"ב לעומת זאת, מעולם לא הייתה נשיאה אישה (מקביל לרה"מ אצלנו) ואפילו לא מועמדת לנשיאות אישה ובטח לא מפלגת נשים שזכתה לייצוג בפרלמנט. אז איזו חברה יותר שוביניסטית?

  29. אירית

    וייצמן יליד בלארוס, שימון פרס גם כן, גולדה מאיר מאוקראינה. בן גוריון אמנם רשמית מפולניה (אף כי בזמן הולדתו היתה עירו חלק מרוסיה ונידמה לי שזו שפת האם שלו) אך אינני יודעת אם מוצאו פולני בכלל.

    ההנהגה הציונית (מפאי) במובהק מן המדינות אוקראינה, מולדבה ובלארוס. מיעוטה מפולין פרופר (ורשה) ואלה לדעתי היו בעיקר מחירות, ואכן מעמד האשה בסקטור ההוא משופר, אך לא היווה מסורת "הגמונית" בישראל לפחות לא עד המהפך, וגם אחריו.

  30. שועל

    האשה תקועה בבית, לא עובדת, מבשלת, חוטפת מכות, חוטפת בוז, חוטפת השפלה, אבל לפחות עוזרים לה עם הסירים!

  31. איילה סבאג מרציאנו

    תודה רבה!

  32. יסמין

    אפשר לרגע בלי כל המונחים המלומדים והפוסט-ממושטרו-פמיניסטיים האלה? הרי מדובר בבני אדם. וכן, גם הפרופסור, אפילו הפרופסור האשכנזי רחמנא ליצלן, גם הוא בן אדם, וגם אם עשה מעשה לא ראוי, הרי בוודאי לפחות חיבב את אורטל! והאם כל הסטודנטיות (או העובדות, או המזכירות, או המזרחיות) שנכנסות לאיזושהי מערכת יחסים עם בכיר מהן ישבו קודם כמו זקני ציון וחישבו מה הרווח שייצא להן מזה? הלוא כל פמיניסטית מודעת מבינה שעצם החיבה, המשיכה, האהבה, הפנטזיה — מצייתת לחוקים פוליטיים, אינה חפה מיחסי הכוח בחברה ומשקפת אותם.
    אני חשבתי שהרשימה של אורטל מצוינת, כי היא תיארה את הסיטואציה על כל מורכבותה (ועוד בקיצור!). הרי עם כל הכבוד לפמיניזם, ויש הרבה כבוד, התת-מודע שלנו לא תמיד כל כך פמיניסטי, ומי שלא מבינה את זה באמת לא עוזרת כל כך, לא לעצמה ולא לחברותיה. החיים זה לא רק או חשקו או נוצלו, ואורטל היטיבה להמחיש את זה.
    וגם הרשימה הזאת מצוינת, רק חבל שכמו שנאמר יש אנשים שכדי להרגיש גבוהים מוכרחים לערוף את הראש של מי שעומד לידם. גם אני לא הבנתי למה כל מיני פמיניסטיות מצאו לנכון להתחיל להטיף לאורטל — האם חשבו שכך הן עוזרות לה? אני מסכימה עם הטענה המרכזית כאן, אבל אין צורך להתחיל לקלל. אין כאן שום חלוקה דיכוטומית בין ממשטרות למשחררות, וגם לא בין אשכזניות למזרחיות. אני אומרת את זה בכאב, לא כי אני חושבת ש"כולנו בני אדם" או משהו, אלא כי אני חושבת שהגיע הזמן שהפמיניזם יהיה קצת יותר רך, אנושי, במובן של סלחנות, לעצמנו ולחברותינו, שכדאי שנבין שלא הכול זה ניצול סטרייט-פורוורד, שלא תמיד אנחנו (ואפילו המנצלים, המנצלים אלק בתמימות, פשוט כי הם יכולים, כמו שאנחנו כיהודיות למשל נהנות אפילו בעל כורחנו משורה של פריבילגיות) יכולות לראות את מנגנוני השליטה בזמן אמת, ושמה לעשות, בחזית אחת אנחנו נלחמות בזה ובחזית אחרת דווקא זה מה שמדליק אותנו, ואין סיבה שנעמוד על זה למשפט.
    טוב יאללה, מהר לבונקר לפני שיסקלו אותי פה.

  33. אירית

    כניראה טעית בכתובת, הפני את שאלתך לכותבת המאמר. לא כתבתי מילה פה על אמריקה, מטוב ועד רע.

  34. ירדנה אלון

    הפאטריארכליות מובנית בתוך החברה היהודית(וגם הנוצרית והמוסלמית כמובן אולם לצורך הדיון אתקמד בזאת היהודית שנדמה לי שהן כותבת הרשימה והן המגיבים והמגיבות משתייכים אליה),הדת היהודית היא דת פאטריארכאלית ועל כן החלוקה לאשכנזי – מזרחי איננה כל כך במקומה לעניות דעתי כאשר הדברים נוגעים להגמוניה הפאטריארכאלית,כולנו כאחד כיהודים גדלנו על ברכיה של הדת,המסורת,המורשת, היהודית דתיים יותר או פחות, וחילוניים יותר או פחות או כאלה שמצהירים על עצמם כיהודים פורמאלית בלבד (כמוני למשל אני יהודיה לא מתוך בחירה).מאחר וכולנו גדלנו על פי אותה רוח הדברים שבה הגבר הוא נעלה על האישה (כולנו גדלנו על סיפור גן עדן ועל איך פיתה הנחש את האישה ואיך היא פיתתה את אדם לנגוס מן התפוח וכולנו מקבלים את הפרשנות של הסיפור הזה כמובן מאליו מפני שמילדות עת נפגשנו לראשונה בכיתות בית הספר היסודי הנמוכות בסיפור הזה , וכולנו אפילו לא מנסים לערער על הפרשנות הזאת)חיים איתה כאמת אבסולוטית או מתקוממים נגדה אולם לא מציעים שום פרשנות אחרת או נקודת מבט אחרת. אז ראשית לכל ברצוני לטעון שהפאטריארכאליות תמיד תהייה ואין זה משנה מה המוצא האתני מפני שהזיקה לדת היהודית מחייבת להיות כאלה גברים ונשים כאחד וממש לא משנה מאיזה מוצא אתני מפני שהיהדות היא לא רק דת אלא גם תפישת עולם ודרך חיים ונקודת מבט על החיים ועל הבריות.נכון שהחילוניות כביכול הייתה אמורה לבטל גם את הפטריארכיה,אולם החילוניות הביאה עימה סוג של הרארכיה שונה היא הביאה את ההרארכיה של המעמדות הסוציו אקונומיים והתרבותיים וגם כאן טרם נפתחו השערים לרווחה למען הנשים באשר הן ועל כן הן מוצאות עצמן לא אחת באותו מצב בראשיתי או תחת אותו דימוי בראשיתי או תחת אותו אילוץ בראשיתי של חווה המתפתה והמפתה לנגוס בתפוח פרי עץ הדעת.בכוונת מכוון התחלתי בסיפור הבראשיתי הזה מכיוון ששלושת הדתות רואות בו "החטא הקדמון " וממנו מתחיל הדימוי ה"שלילי" של האישה.
    ברצוני לפרוש כאן נקודת מבט שונה מכיוון ששתי הרשימות הן של אורטל והן של נירית עוסקות למעשה ב-פיתוי.
    את נקודת המבט השונה הזאת אני מביאה מתוך ספרה של מרלין סטון"when god was a woman" בו מביאה המחברת נקודת מבט שונה לחלוטין על כל הנושא הטענה הבסיסית של המחברת שהיא גם אנתרופולוגית ואמנית היא כי בעת העתיקה כאשר הדת היהודית הייתה בראשית התהוותה שלטה בעולם העתיק דת האלה אחד מסמליה של האלה (חיות המשוייכות לאלה ושימשו לפולחן) והחיה המשוייכת אליה היה הנחש,מדוע הנחש? בגלל הארס שלו שיש האומרים שבמינון הנכון בעת קיום הפולחן על מנת להיכנס למצב המדדיטיבי הנחוץ השתמשו בכמות מזערית של ארס הנחש על מנת להיכנס למצב של אקסטזה או מדיטציה דתית,היהדות בראשית התהוותה נלחמה מלחמת חורמה בפולחן האלה ובכל סמליה (דרך אגב גם עץ התפוח משוייך כמו האלון והאלה לאלה כלומר עץ מקודש לאלה)ועל מנת להמעיט בערכה,אף להטיל שיקוצים באלה או במאמיניה השתמשה בכל הסמלים המקודשים לפולחן האלה על מנת ליצור דמוניזציה ודה לגיטימציה ,ומכאן בא הסיפור הבראשיתי הזה שכולנו גדלנו עליו וקשה לנו להשתחרר ממנו.
    התשובה האישית שלי היא לא להעביר את הדת היהודית מן העולם כמובן.וגם לא להחזיר את דת האלה או פולחן האלה במקומו, אלא להיות מודעים ומודעות שיש כאן מלחמת דתות ,מלחמת תרבות למעשה וככל שנעמיק את ידיעותינו בשני נושאים אלו הן של דת האלה שהייתה מאטריארכאלית ,והן הדת היהודית הפאטריארכאלית שאנו שייכים אליה (מבחירה או לא אין זה משנה מפני שההשפעה פועלת עלינו כל הזמן) וווההשפעות ההדדיות שהתקיימו בינהן למרות המלחמה שהן הכריזו אחת על השנייה אולי במקום להטיל שיקוצים אתניים האחד על השני (אשכנזים-מזרחים וכו')כדאי שנבין שהקרב על השוויון התחיל עוד שנים רבות לפני היות ההגדרות אשכנזים-מזרחים והקרב הזה מכיוון שהתחולל כאן במחוזותינו הוא גם חלק מן המורשת ומן התרבות של כולנו,גברים ונשים,מזרחים-אשכנזים,יהודים,נוצרים,מוסלמים, כאחד הכל התחיל שם ואני שבה ומדגישה הכל גם דת האלה וגם הדת היהודית הם חלק ונדבך מהמורשת התרבותית שלנו וגם עם זה אנחנו צריכים להתמודד כחלק מהמאבק לשוויון.זה התחיל שם.

  35. ישראלי אמיתי

    ועוד תראו את תגובותיהם נמחקות אוטומטית, ללא קשר למה שיכתבו, מבלוגים ואתרים המנוהלים ע"י נשים.
    רק כך.

  36. יואל קורנבלום

    העניין עם ה"פולניות" (קרי, "אשכנזיות") בא להראות שאי אפשר להכליל כפי שעשתה שירה אוחיון. זה לא אומר שאין "פולניות" שסותמים להן את הפה, ברור שיש אבל גם קיימות רבות אחרות שכן מדברות וגם סותמות לאחרים את הפה. אפשר להסתכל על כל העניין כעל ספקטרום שבקצה אחד הבעל לא מאפשר לאישה לדבר ובקצה השני האישה לא מאפשרת לבעל לדבר וכולם בעצם הם קומבינציה ליניארית של הקצוות הנ"ל. אפשר גם להמשיך ולהוסיף מימדים לעניין ולפרט שהספקטרום הזה תלוי גם בנושא או במצב כלכלי וכן הלאה. לכן אני אומר שאי אפשר להכליל או לפתח תאוריה לגבי עדה מסויימת כפי שעשתה שירה אוחיון בתגובתה.

    לכן באה מחאתי על צורת כתיבתה הבלתי ראויה של שירה אוחיון בעניין הזה.

  37. שרון

    ע"פ כתב האישום התשלום נעשה באמצעות גופה של עובדת זוטרה שהוכרחה לקיים יחסי מין עם ד"ר דני קורן, מרצה מאונ' ת"א כדי שיסייע להטיית מכרזים לטובת ראובן גרוס. כמה יפה. אפרופו יופי, זה מזכיר לי את האופרה בפארק לפני שבועיים בחסות עיריית ת"א. לה טרויאטה, הסיפור על אהבה בין זונה לאציל, המסתיים במותה של האישה, כמובן. זמן הבמה שחולדאי ארגן לעצמו בארוע התחרה בזה של גיבורי המחזה עצמם, ופרצופו הוקרן על המסכים שוב ושוב בעודו מייגע אותנו בפרפראות אופראיות. נו, לו ידעתי על ההקשרים הפוליטיים והמוניציפליים של היצירה עוד בזמן השמעתה אולי הייתי מגלה עניין רב יותר במלל המעיק של ראש העיר הנכבד – שלמרות ששמו מרמז שביבים אינם זרים לו הוא מצליח לצאת ללא פגע מפרשה זאת – הכיצד?!

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080722_1004310

  38. אירית

    כי חלק ממקבלי השוחד המיני מצויים בחלונות הגבוהים מאד מאד, וחלקם אפילו מזעיקים את החיסיון הבטחוני על יחסי המין שלהם, האם נירצה לפגוע בבטחון המדינה ? ביחסי החוץ שלה ? חולדאי חוסה בביבים.

  39. ירדנה אלון

    לפני כשלוש שנים עסקתי בחלוקת ברושורים התבקשתי לחלק אותם בחניונים לשים על שמשות המכוניות, בקירבת בייתי ישנם חניונים כאלה (מסתבר שהם של גרוס) והותקפתי פיסית והוטרדתי מינית ע"י אחד השומרים, החניון נמצא מתחת לגשר שלוש (נווה צדק) והוא מקום מבודד למדי השומר ניצל זאת וכאמור הותקפתי ,למרבה המזל ניתן להתקשר למשטרה גם כשהטוקמן שלך ריק, והתקשרתי למשטרה שיבואו הן לחלצני והן על מנת לעצור את המתקיף הם באו כעבור ארבעים וחמש דקות,וכשהגיעו לבסוף קיבלו איזו קריאה אחרת ועזבו כלעומת שבאו מותירים אותי לבד עם התוקף,התקשרתי לסיוע לנפגעות תקיפה מינית וכמובן קיבלתי את כל הסיוע והתמיכה שהייתי זקוקה להם (אני רוצה לנצל במה זאת ולהודות להן שוב על כך)הן ליוו אותי לתחנת המשטרה שם הגשתי את התלונה ,אחת החוקרות האשימה אותי אפריורי בעצם המצאותי בחניונים הנ"ל ואף טענה כנגדי שאני מסיגת גבול וכי למעשה עברתי עבירה וכי מוטב היה שאסלק ידי מן התלונה לפני שאהפוך ממאשימה לנאשמת,כמובן שתלונתי לא נחקרה כראוי והתיק ניסגר, מספר חודשים לאחר מכן התפוצצה פרשת החניונים ופרשת גרוס ואז הבנתי מדוע לא טופלה תלונתי ונחקרה כראוי, עכשיו אני קוראה את התגובות כאן ומתחילה להבין ואף להאמין כי לא סתם כך הדברים לא נחקרו ולא טופלו לעומק , יש כנראה דברים בגו.
    ולמרות זאת לוא היה הדבר קורה בשנית,והייתי מותקפת או מוטרדת בשנית הייתי שבה ועושה את אותו הדבר,מתקשרת למרכז לנפגעות תקיפה מינית, מדברת,מספרת,מסתייעת,מגישה תלונה ,כל אלה הם דברים שבשליטתי,איך תטופל התלונה מה יעשה למתקיף אינם תמיד בשליטתי, אולם תהליך הריפוי מהטראומה הופך למהיר יותר,קל יותר ,כאשר הדרך לטפל בה נמצאת גם בידיים שלי ובשליטה שלי ולכן אני ממליצה לכל הנשים שחוו טראומות מסוג זה להסתייע הן במרכז לנפגעות תקיפה או הטרדה מינית ,והן להגיש תלונה.שוב אני חוזרת ומדגישה לא רק על מנת שישולם לרשע כרשעתו, אלא למען עצמינו קודם כל, למען תהליך הריפוי העצמי מן הטראומה.וזה לעניות דעתי החשוב מכל ,תהליך הריפוי העצמי,אל תהססנה.
    ושוב תודה מקרב לב למרכז לנפגעות תקיפה מינית אתן עושות עבודה נפלאה , יישר כוח.

  40. קרן נ.מ.

    דווקא בעידן שבו כולנו חיים במין "כור היתוך" ואשכנזים/יות מתחתנים/ות עם מזרחיות /יים השיח הזה פותח איזשהו פצע ישן, אשר נדמה שהגליד ושאין צורך לפתוח אותו, כי לא מעט פמיניסטיות מזרחיות / אשכנזיות "התגברו" על הבדלי המנטליות והפערים האינקטלטואלים והמעמדיים כאשר התחתנו וילדו ילדים "מעורבים".
    הפמיניזם מאז היווסדו אכן העלה את המודעות באשר לזכויות הנשים הן בעולם והן אצל הנשים עצמן ברחבי העולם, אך עם זאת הפך למעין מותג שהמשתייכות אליו מקצינות לעיתים עמדות על מנת לקדם איזושהי פנטזיה במקום להתמקד בשיח האמיתי, שהנו זכויות נשים והדרך לקידום זכויות נשים באשר הן, ואף להוות קול לקורבנות האמיתיות שאינן קורבנות שנפגעו משוביניזם גברי כזה או אחר, אלא שנפגעו פגיעה ממשית בגוף או בנפש.
    סימון דה בובאר הטיבה לכתוב: " אם האישה נראית כלא מהותי שלעולם אינו נהפך למהותי הרי זה משום שאינה מחוללת את המהפך הזה בעצמה". על אף הגדרת האישה כאחר אין זה אומר שאיננה יכולה להפוך לסובייקט, לישות חושבת אשר פורצת קדימה הן מבחינה אינטקלטואלית וקידום קריירה וכלה בניהול בית וילדים.
    ברגע שהשיח הופך לשיח שיש בו מחנה נשי מפוצל, אז השיח האמיתי שהנו קידום זכויות נשים באשר הוא הופך להיות חלק מזירת התקטשויות, כאשר כל צד מקדם מותג ולא אג'נדה וכמובן מסיר אחריות גם מאותו מחנה מכובד של "שופטים", "פרופסורים" או "בעלי משרה רמה" אשר מהווים מחנה נפרד. המטרה היא להכניס את "אותם בעלי הכוח" לשיח של קידום זכויות נשים ולא לשמר מסורת של שוביניזם.
    כדאי קצת להשתחרר מסיסמאות ולהימנע מלחזור לתקופה שבה הסגרגציה שלטה בכל, החל מהפרדה עדתית ועד לחינוך בבית ובבתי הספר.
    לכו לראות את הסרט " משהו חדש".

  41. יעל

    מבריק. תענוג לקרוא.