מדיניות חוץ? אין צורך

יועד וינטר

גם פרשנים פוליטיים סבירים יכולים לפעמים לגרום לך למרוט שערות בייאוש.

עקיבא אלדר במאמר נוזפני ב`הארץ`, ממש מתעצבן. איך זה שרה"מ, מתוך סבך פרשיותיו, מעיז לנהל צל של מו"מ עם סוריה?

נגיד שקיבלנו. זה באמת לא בסדר. נתעלם מכך שלא ברור לאף אחד על מה נסב הפלירטוט הנוכחי מול הסורים. כבר התרגלנו לזה שהעיתונות בארץ תמיד מתלהבת למלא עמודים במשחקי הכאילו של ממשלות ישראל. אבל מפרשן מפוכח כמו אלדר אפשר היה לצפות שינסה להתחיל לנתח את הקשר בין ה"חיזורים" של אולמרט אחרי סוריה לבין חילופי האיומים המתמשכים עם איראן.

אין סיכוי: המילה "איראן" אפילו לא מוזכרת במאמר, ועורך `הארץ` לא מצא לנכון להיכנס לפעולה. הוא עייף כרגע בגלל עניינים אחרים. בכלל – נראה שהתקשורת בישראל כבר טחנה כל כך הרבה את סיפורי השחיתות של אולמרט עד שעיתונאים מתחילים לחשוב שהעולם מסתובב סביב המעטפות של טלנסקי.

קטונתי מלעשות כאן את העבודה שעקיבא אלדר ודב אלפון שכחו לעשות. שיכינו עובדי `הארץ`, שבו שולטים כרגע שיקולים פופוליסטיים למהדרין, את שיעורי הבית שלהם. אולי יגלו משהו שסימור הירש פספס. ובינתיים – קובלנותיו השוליות של אלדר מקנות מימד חדש לתובנה ישנה. הנרי קיסינג`ר לא הרחיק הרבה מהאמת כשאמר שלישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. קיסינג`ר רק שכח להזכיר, בפאראפרזה על הקוסם של חנוך לוין, שמדיניות חוץ היא לא אמל"ח חיוני עבור ממשלת ישראל: "אין צורך. לזה כבר אנחנו דאגנו".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איילה סבאג מרציאנו

    אולמרט מסוגל לכל דבר שבני האנוש לא יאמינו או לא יבינו אותו! לכותב אל תצפה שהתקשורת תעשה את עבודתה או כמו שכתבתה ש"יכינו שיעורי בית" , שיעורי הבית שלהם הוכנו עבורם והם קיבלו תשובות מוכנות ולכן הם נראים מפגרים כל כך . שוב הכל מתחיל ונגמר באולמרט, רק להפנות את תשומת ליבך אמריקה הודיעה מתקפה על אירן בנובמבר, הרי בנובמבר החקירות נגד אולמרט יסתיימו פחות או יותר ואז אמריקה תתקוף ולכן אולמרט ימשיך לשמש כראש ממשלה כי אנחנו נהייה במלחמה.

  2. שועל

    פופוליזם הוא ביסודו פניה אל השכבות הנמוכות, העניים והעובדים. בהארץ אין ומעולם לא היתה נטיה כזאת. הוא תמיד שאף להתנחמד ולמצוא חן בעיני האליטות, יהיו הפרופסורים האשכנזים או שחקני הבורסה. המונח אינו במקומו כאן.

  3. איציק ש.

    אם הזכרת את הנרי קיסינג'ר: עוד דיואי אמר שמדיניות החוץ של ארה"ב היא האינטרסים של תאגידיה הגדולים וזאת לעניות דעתי מדיניות פנים. עקיבא אלדר נימק היטב את מה שהוא כתב: אולמרט איננו מסוגל לשלם לאסד את חלקה של ישראל בהסכם, אז בשביל מה הוא מקיים מו"מ? זו הסיבה העיקרית שאולמרט צריך לסיים את תפקידו.

  4. אלי10

    פרפורי גסיסה של המדינה נראים בכל פינה, החברה מפוררת ושסועה ואז עולה וצומחת ה"יד הנעלמה", שלמעשה היא יד אך כלל אינה נעלמה, ידי לבייב וידי תשובה. ההפרטה נוגסת בכל פינה ומכרסמת כל חלקה טובה. ב"הארץ" של היום מדווחים: "תוכנית לבייב לחינוך ליהדות ביסודיים קרובה לאישור" ובסמוך לידיעה הזו : "מיזם ענק של תשובה: ליישב שלושה מיליון איש בערבה" (עמ' 1 ועמ' 11).

    לב לבייב "ישקם" את האסירים בבית הכלא הפרטי שהוא מקים בדרום ו"יחנך" את ילדינו בחינוך יהודי אורתודוכסי. בעל המאה הוא בעל הדעה. מאז הונהג חוק חינוך חינם במערב קבעה המדינה את תכני הלימוד.עוד במאה ה-19 באירופה התנהלו מאבקים מרים בין המדינה לכנסייה על התכנים הנלמדים. בישראל של המאה ה-21 הגבירים הם הקובעים את הערכים הנלמדים בבתי ספר הישראלי. ההון שולט בכיפה.

    יצחק תשובה הוא התשובה בחלל שיצרה המדינה בהעדר תוכניות לפיתוח. בעל ההון יפתח את הערבה, יקים מתקן התפלה, יפתח תשתיות וכולי. האם לא תפקידה של המדינה לפתח חבלי ארץ, ליזום מקורות תעסוקה, לבנות מקורות מים? בישראל שם המשחק הוא הפרטה. במדינה שמצמיאה את עצמה לדעת, כשמקורות המים הולכים ומתייבשים מעדיפה לוותר על השליטה בברז ולהעביר אותו לידי הגבירים.

    הגבירים מרימים את הכפפה של היד הנעלמה והגיעה העת שהמדינה והחברה יחזירו לעצמם את רסן השליטה.

  5. יואל קורנבלום

    איזה מסרים לדעתך יכול אסד להעביר מישראל לאיראן? מי בכלל באיראן יתחשב באסד? הרי ברור שאם רוצים להעביר מסר לאיראן יש שליחים הרבה יותר טובים ומהימנים מסוריה. למשל ארה"ב, אירופה, מדינות ערביות אחרות, אולי רוסיה. מה שנראה כאן הוא שסוריה פשוט נגררת אחרי ועושה כל מה שאיראן מעוניינת שתעשה. לכן נראה לי שסוריה אינה בעמדה של כוח בעניין ולכן לא יכולה להיות שליח ולכן אין טעם לפתח את הציר הזה.

    מצד שני אפשר כמובן לשאול מדוע אולמרט בכלל מדבר עם סוריה ומה הוא בכלל מצפה. לא כל כך ברור לי מה עקיבא אלדר ניסה לספר לנו במאמרו. מצד אחד הוא מבקר את אולמרט על ההתקרבות לסוריה ומצד שני הוא טוען שלאסד אין שום עניין בשיחות ועדיף לו לחכות לממשלה הבאה. אז מה בדיוק עקיבא רוצה לומר לנו? עקיבא תמיד מטיף ולוויתורים לערבים אז מה תלונתו הפעם? נראה לי שהיה צריך לברך על התהליך הזה. או אולי הטענה שלו שהיה צריך לעשות את זה לפני שנתיים? האם לדעתך, באופן תת הכרתי אולי, עקיבא אלדר תומך בדיקטאטורה? כלומר לא העם קובע אלא כמה מנהיגים ורצוי דיקטאטורים.

    האם יתכן שכל המאמר של עקיבא אלדר הוא פשוט דיסאנפורמציה? האם יתכן שאולמלט פשוט מנסה להציל את עורו בתהליך הזה? האם יתכן שיש עדיין מפלגות בכנסת שעדיין לא התפכחו ולא מוכנים להודות שטעו והם מציעים לאולמרט תמיכה בתנאי שיהיה מוכן לוויתורים לערבים? מעניין מדוע עקיבא אלדר לא העלה את הנקודה הזאת? מעניין גם לדעת מדוע אתה מעלה את הנקודה הזאת. אולי תואיל להסביר לנו.

  6. יועד

    לשועל – נכון שהציפוי היעני-אינטלקטואלי של 'הארץ' שונה מזה של הצהרונים. אבל ממה שאני יודע תעמולה צבאית עובדת על פרופסורים כמו שהיא עובדת על נהגי מוניות.

    ליואל – אני חושש שאין לך מה לדאוג יותר מדי ממה שאתה מכנה "ויתורים לערבים". לשאלותיך המפורטות, כאמור לעיל: קטונתי.

    לאיילה – עקיבא אלדר אחראי לכמה כתבות טובות מאוד ולספר לא מפגר עם עדית זרטל. כמו כל אדם יש לו פוטנציאל רב לחשיבה עצמאית. מותר לצפות ממנו ליותר מאמץ גם אם הוא עובד ב'הארץ'. סימור הירש הוא עוד דוגמא לעיתונאי רציני, וגם הוא לא כותב בשביל איזה עיתון סטודנטים חתרני.
    אגב – בכתבה שקישרתי אליה הירש לא מדבר על תקיפה ודאית באיראן אלא על חילוקי דעות כבדים בוושינגטון. בשביל מידע על סיכויי תקיפה כזאת, לא כל שכן על תאריכים, צריך מקורות מידע פנימיים, פרסום מסיבי וגב כלכלי חזק. לך ולי אין את זה, ובמקרה זה נשאר לנו בעיקר לדרוש מהעיתונאים הלא-מושחתים שיעשו את העבודה שלהם.
    בהצלחה בבחירות בירושלים!

  7. אלי

    למה מתכוון יועד וינטר בפתיח שלו. קראתי את רשימתו של אלדר כשהופיעה ב- "הארץ" וחשבתי שהוא לגמרי צודק.
    הרי המו"מ הזה, לא רק בשנה האחרונה, גם לפני כשנתיים, כשכאילו היה לו תכלית, לא נוהל בתום לב. כלום אין זה
    ברור שהסורים לא יוותרו על טריטוריה, ואילו אנחנו לא מוכנים להחזיר את הטריטוריה שהסורים דורשים? אך אולי,
    אם הבנתי נכון את וינטר, יש סיכוי להשיג מהם הסכמה לצינון יחסיהם עם אירן. נו באמת, זה מזכיר לי את הבדיחה על
    אותו אחד שהתיימר לגרום לכך שמרלין מונרו תעגוב עליו. אבל, הרי היו מפגשים "לא ישירים" בין הצדדים. ז.א. גם
    הסורים גילו עניין בשיחות כאלו. נדמה לי שהעורמה הערבית איפהשהו הצליחה להעלות אותנו בחכתה. אנחנו, בתשוקה
    שלא יודעת שבעה לאכול את העוגה וגם שתשאר שלמה, קרי- להגיע להסכם שלום איתם מבלי לוותר על מה שבעינינו
    הם "אינטרסים חיוניים", מוכנים לתת להם לתעתע בנו. הרי כל הכרזה חדשה של רוה"מ על התקדמות המו"מ עם סוריה
    מעבירה רעד במתיישבי הגולן, מזעזעת את ההתנחלויות, מכניסה את הימין כולו לסיחרור, וזה טוב להם,
    לאויבינו. זוהי השחיקה, שחיקת הכוח, שחיקת העצבים, שעוזרת להם במלחמה הארוכה הזאת על השליטה בארץ
    ישראל. נלך צעד אחד נוסף והרבה יותר רלוונטי. המו"מ עם אבו מאזן. הרי ברור לכולנו שבתנאים הנוכחיים לא יצא ממנו
    שום סוג של פתרון ממשי. אלא שאני רואה לנגד עיניי איזה תרחיש שבו כאילו מסכימים על טקסט כלשהו וכשהטקסט
    הזה מתפרסם, יהיה הציבור היהודי בארץ למרקחה. השם ישמור. יותר גרוע ממפלה בקרב. ואבו מאזן ואנשיו לא מפסיקים לצחוק. והחמאס יחד איתם. הרי לזה בדיוק הם התכוונו מלכתחילה. הטקס הוא בעל חשיבות משנית.

  8. יועד

    בטח שאלדר צודק. אחלה צודק. אז מה? זה טריוויאלי וחבל על כל מילה שלו, שלך או שלי בעניין.
    מה שאלדר לא טורח לגלות הוא: מה הקשר בין הדיבורים על מו"מ עם סוריה, העיסקה עם חיזבאללה והמהלכים מול איראן? התשובות לכך חייבות לעבור בוושינגטון, והעיתונות הישראלית מספרת לנו על כך מעט מאוד. במצב כזה הספקולציות שלנו לא שוות הרבה. אבל אם אתה רוצה עוד קצת דיסאינפורמציה, קרא את אלוף בן:
    http://www.haaretz.com/hasen/spages/1002780.html

  9. אלי

    אני לא חושב שאקרא את המאמר של אלוף בן כשאתה עצמך מכתיר אותו כדיסאינפורמציה. ואני גם לא מבין את דבריך
    כאילו עקיבא אלדר לא טורח לגלות לנו את הקשר בין הדיבורים על המו"מ עם סוריה, העיסקה עם החיזבאללה והמהלכים
    מול איראן, כשהכל "עובר בוושינגטון". אתה הופך את אלדר לאיזה עיתונאי על ששום עיתונאי אחר לא יכול להתחרות איתו במקורות אינפורמציה או בהבנה מעמיקה של תהליכים גלובליים.
    אלדר כתב מאמר, מאמר שנהנה מהיגיון, מצלילות מחשבה, ולא מתיימר לחרוג מהגבולות הצנועים של הנושא. אז על
    מה יצא הקצף? אשר לתיסבוכת הקולוסאלית של הכוחות המתנגשים במזרח התיכון, שאולי משמשת אבן פינה לכיוון
    ההיסטורי של העולם בשנים הקרובות, לא זו בלבד שעקיבא אלדר אינו כתובת להבעת דעה, אפילו וושינגטון רק מגששת את דרכה באפלה.

  10. חנה קים

    קיימת חוקיות, עוד מימי משה שרת, לפיה ישראל פותחת במו"מ עם אחד מאוייביה או כמה מהם ברגע שמנהיגיה נחלשים, חשים שהם מתחילים לאבד כוח במנגנון מפלגתם או בדעת הקהל.
    במבט לאחור, שורו הביטו וראו: אהוד ברק, בנימין נתניהו, יצחק רבין, שמעון פרס, יצחק שמיר, לוי אשכול ומשה שרת. היוצאים מן הכלל הם דוד בן-גוריון וגולדה מאיר שהתנגדו למשא ומתן עם מצרים. הראשון טרפד את המפגשים בין משה אורבך, איש קשר של משה שרת, אז שר החוץ, לבין מנהיגי מצרים. השניה השיבה, כידוע, ריקם את ידו המושטת לשלום של הנשיא אנואר סאדאת. כל האחרים, ללא יוצא מן הכלל, פעלו על פי אותה חוקיות: מאותו רגע שבו שלטונם החל להחלש, הם אישרו קיום מגעים עם מדינות ערב ונציגים פלסטיניים. וייתכן גם שבתחקיר היסטורי מעמיק אפשר יהיה לגלות כי גם בן-גוריון לא היה יוצא דופן, משום שאלמלא פעולת עזה של משה דיין ואריאל שרון, שגרמה ל"מבצע קדש", גם הוא היה חשדני פחות כלפי יוזמותיו של שרת.
    ונשאלת השאלה מדוע, מדוע הם נזכרים רק כשהם חלשים. האם משום שבאותם חודשים אחרונים של שירת הברבור, ברצונו של המנהיג לרשום את שמו בהיסטוריה (או במילים אחרות: מה כבר הוא יכול להפסיד, ממילא הוא לא יהיה ראש הממשלה הבא? ), או שמא מו"מ לשלום, בניגוד לכל מה שמטיפים לנו, מתקבל בציבור טוב יותר, משום שהציבור הישראלי מוכן יותר לויתורים מאשר מנהיגיו?

  11. יועד

    אלי – סליחה שאני חוזר על עצמי: לכתוב מאמר שלם על המהלכים המשונים מול סוריה בלי לנסות לנתח את מטרתם, זה בזבוז זמן. לטעון שאולמרט "מחלק ארוחות" בלי שום פירוט או הסבר סביר, זה יותר גרוע: זו כבר הסחת דעת, או דיסאינפורמציה. אני מבין שקשה להבחין בכך כשמשתמשים בקטגוריות חשיבה כמו "העורמה הערבית" או "אויבינו". אבל על כך בדיוק יצא הקצף – לא ציפיתי מעקיבא אלדר לכתוב דבר כל כך שטחי.
    חנה – אני לא בטוח שאולמרט תולש יותר מדי קופונים בציבור הישראלי או בכנסת בזכות נכונותו לומר את המילה "סוריה". בכל מקרה שיקולי פנים בישראל הם מרכיב מינורי בתמונה הכוללת של המזה"ת. אני חוזר על ההצעה לנסות לראות את המהלכים האחרונים מול סוריה ולבנון בהקשר רחב יותר, ובהכרח אמריקאי-איראני.