מעבר לים

רונן שמיר

בסוף, אחרי שההופעה הסתיימה והילדים התפזרו, ישבתי לשתות כוס תה.  אנשים עסוקים נכנסו ויצאו, עצרו לרגע ללגום מהשקט ולשאוף מהמיזוג.  שש בערב, ב"תיאטרון החופש" במחנה הפליטים של ג`נין, מקום מוצל לפוש בו.  בצהריים הקרינו את הסרט התיעודי "היפ הופ הרוגטקה".  כשהילדים נכנסו, בשקט ובנימוס ובצהלה ובהתרגשות גדולה, כוונו אותם הסדרנים: בנים מימין ובנות משמאל.  אחר כך יספר ג`וליאנו שזו העסקה עכשיו: קח ראפ תן הפרדה.  אחר כך הוא גם יגיד בכאב שזה הניצחון הגדול של הכיבוש, שהחברה הפלסטינית שעד לא מזמן הייתה סמן מוביל של דמוקרטיה ושוויון בעולם הערבי חוזרת מאה שנה לאחור, למריבות על אורך השרוולים של האישה, לשבלולים משפחתיים.  הסרט נגמר, הילדים יצאו, עמדו בחוץ, מחכים.  אחרי שעה שוב נפתחו הדלתות.  שוב, בנים לימין בנות לשמאל.  על הבמה עולים DAM, הראפרים מלוד.  אני טרוריסט? אתה טרוריסט… הם שרים, והילדות והילדים רוקדים ומשתוללים, נמסים מתענוג.  מלים קשות, ראפ מהבטן, אבל שמחה ואהבה גדולה שופעת מכולם.  בסוף, אחרי שההופעה הסתיימה והילדים התפזרו, דיברתי עם ג`קי סלום, שביימה והפיקה ויצרה מסמך פנטסטי על כיבוש בלוד ומחאה בג`נין, על מוסיקאים פלסטינים בתל אביב ועל נשים שעושות היפ הופ נגד כל הסיכויים ועל ראפרים מעזה שחולמים להגיע יום אחד לרמאללה.  בחוץ, ברחוב, מאות אנשים.  אני מדבר עם איש צעיר.  מאיפה אתה, הוא שואל.  מתל אביב, אני עונה.  אתה? אני מקופנהגן, הוא אומר.  תל אביב? הוא חוזר לאט, הייתי שם בשבוע שעבר, נסענו לבלות.  אבל עכשיו אני כאן לכמה חודשים, מלמד אנגלית.  ומשהו באופן שהוא מדבר, משהו בתנועה של נשים אירופאיות צעירות שחולפות על פנינו, משהו בהתלהבות שבה הוא מדבר על אלו שעוזרים בתיאטרון, אלו שעובדים בפרוייקט הזה ובפרוייקט ההוא, משהו זורק אותי לזמן אחר, למקום אחר, רחוק מאד מכאן, לישראל של שנות השבעים, למתנדבים שהציפו אז את הקיבוצים, שהביאו את ניחוח חוץ לארץ, שנסעו לבלות בתל אביב והגיעו לחליבה של הבוקר מהצד של הלילה.  אלו אותם אנשים, אותם מתנדבים ממש, רק שעכשיו הקיבוץ התחלף במחנה פליטים.  אחר כך, נהג המונית שהבריח אותי מעבר לגבול, דרך המחסומים המאוישים בילדים אחרים, לובשי מדים, הצביע על הבתים של "הגנבים", פקידי הרשות, ועצר לקנות לי מיץ צונן מפירות סחוטים, כי ככה זה כשנוסעים בארץ כבושה וקשה, פוגשים הרבה אנשים רכים.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. לי

    אם זה לא היה כל כך מצחיק , זה היה נורא עצוב – אולי כדאי שיתחילו לכתוב כאן על הקושי של העם היהודי בארצו ולא הכבושה, בארצו, אם אנשים משכילים אתם אולי תנסו ולו במעט לבחון אספקטים אחרים של הסוגייה אותה אתם כל כך אוהבים לעטוף במילים יפות …אין לי שנאה לעם הפלסטינאי נהפוך הוא , אך די, די לאהדה האינסופית של אנשי השמאל כאן לעוולותם בלי לעמוד ולא במעט על סבלנו כאן , על ילדים שלמים ובריאים שהופכים לגופות מרושטות בגלל אותו "סבל של העם הפלסטיני אשר הינו כאמור סמן של דמוקרטיה ושיוויון" אותו סבל אשר בשל "הכיבוש הנורא" הפך אותם לחסרי צלם אנוש, מפלצות – אז אולי איש יקר תענה לי בנקודה זו- למה אני אשר איבדתי חברים יקרים ומשפחה בפיגוע קשה לא הפכתי להיות מפלצת? למה אני לא שונאת אותם? למה לא חגרתי על בטני חגורת נפץ ויצאתי לפוצץ עצמי באום אל פאחם? – למה? האם סבלי שונה מסבלם , למה כל ההתייפייפות נפש הזו והצגת פני הדברים בצורה כל כך מעוותת ומעוררת רחמים- נורא כואב הא? האמת היא שכואב לי נורא כאן ולא מעבר לים.

  2. איזי גור

    " כי לנו ניתנה זו הארץ, לזרעם של אברהם יצחק ויעקב"
    ואין לך דבר נכון ואמיתי זה .
    היא נתנה ליצחק אבל גם לישמעאל
    היא ניתנה ליעקב, אך גם לעשו
    היא ניתנה לשם, אבל גם לחם וליפת
    כך שבסופו של יום (יום ארוך ואפל וכואב) הם יישבו מעבר משם ואנחנו מעבר מזה. ורק שוכני עפר יישאלו :"אז בשביל מה שפכנו את דמנו ונתנו את חיינו?". והשטן יצחק צחוק פרוע

  3. לי

    האם משום שתגובתי אינה תואמת את הלך הרוח הרווח באתר זה לא מפרסמים אותה? מתנצלת עם פגעתי במישהו אבל לשם כך יש "במה פתוחה" להבעת דעות לא?? אתם בכל מקרה אלו שאמורים לייצג זאת

  4. יוסי דהאן

    מלבד "העוקץ" גם איציק וגם אני עסוקים בדברים נוספים, המכונים בדרך כלל "חיים", אנחנו לא נמצאים כל היום מול מסך המחשב ולכן לעיתים תגובות אינן מופיעות באופן מיידי. נוסיף שיש תגובות שאכן אנחנו לא מכניסים לאתר כיוון שהן פוגעניות או בלתי רלבנטיות לחלוטין לפוסט שעליו הן מגיבות.

  5. אורן

    האיסלאם משתלט גם באיזורים ללא כיבוש, אפשר להיות נגד הכיבוש בלי להטיל על הכיבוש כל רעה חולה.
    השטחים הכבושים הופכים לאיסלאם עם פרשנות רצחנית כי השפעתה של איראן הולכת וגדלה שם, זה הכל.

  6. לי

    מתנצלת על דבריי על אף שסבורה אני כי אכן דעותנו חלוקות בנושאים מסויימים כאלו ואחרים, מה שלגיטימי לחלוטין, אני מאוד אוהבת את האתר והמאמרים המצויינים המתפרסמים בו כל עת
    מברכת על עבודתכם הנאמנה, ושוב מתנצלת.

  7. איזי גור

    עלי להודות ולהתוודות שככל שעובר הזמן אני יודע פחות ופחות על "מה שצריך ונכון לעשות". כי מה שניתן היה לעשות ב1968 שוב לא ניתן היה ב-78 ומה שעדיין אפשרי היה ב-78 לא ניתן ב- 88.
    הבה נאמר שאני מוכן לקלף מעלי את המעטפת הדקה של העור האנושי שנשאר עלי ולא להתייחס כלל ועיקר לסבלם של הפלשתינאים המנוולים, הרוצחים, הטרוריסטים וכיוצ"ב. אז מה עלינו לעשות? להרוג את כולם? !לזרוק את כולם מעבר לגבולות?! והרי את כל אל ניסינו וממשיכים לנסות. אז קונטארים בני בליעל נוספים לא יגיחו מעבר להררי חושך ?!.
    ורק שאלה אחת לי אל הגברת לי. מה היית את עושה לו חס וחלילה וחס ושלום היה תוצאות מלחמת ששה הימים שונות וידם הם (ושוב טפו טפו טפו ) היהייהת על העליונה ונניח, רק נניח, שכל מה שהיו עושים לנו זה בדיוק מה שאנחנו עושים להם. מייבשים אותנו במחסומים. אוסרים על חולים אנושים מלהגיע לבתי חולים, עוקרים לנו את מטעינו, גוזלים את אדמותינו וכל כיוצא באלה. על הרבה הרבה פחות מזה הורדנו פעם אגף שלם במלון המלך דוד.
    וכבר אמר מי שאמר לו אני צעיר ערבי הייתי מצטרף אליהם (אל הטרוריסטים הכוונה). אם אינך זוכרת מי האיש שאמר זאת. אזכירך. שמו אהוד ברק.
    שלך בתקווה לימים טובים יותר.

  8. תמהה

    ואני מוסיפה: מחנה הפליטים של ג'נין מתקיים כתוצאה מהחלטה של מדינות ערב לא לאפשר את יישובם של פליטי 1948 בשום מקום מלבד בביתם, שכבר אינו קיים. לא חשוב אם הבית או הדירה הייתה שכורה, לא חשוב אם גרים במקומם פליטים ממקומות אחרים – כלום לא מעניין את המנהיגים האלה, רק שהאנשים יחזרו בדיוק לרגב האדמה שעזבו!!! והפליטים, שמעולם לא ראו את ביתם כי עוד לא נולדו ב-1948, מתגעגעים "הביתה", "אפילו אם יתנו להם את הבית הלבן הם לא יסכימו ללכת לשם". זוהי מנהיגות שרומסת את הציבור שהם מנהיגיו, ומטפחת בו גישה הרסנית וצרת אופקים. בדומה, שולחי או מסיתי הטרקטוריסט שהשתולל היום, והטרקטוריסט שהשתולל ורצח לפני שלושה שבועות, לא שאלו עצמם אם אינם עושים עוול לטרקטוריסטים ולנהגים ערבים אזרחי ישראל, שיישארו מעתה מחוסרי פרנסה. הם ישמחו לשלוח אותם להפגין על מדיניות מפלה של מעסיקים. וכל זה – חלק ממאבק לגיטימי לשחרור. זה מתמיה ומצער אותי שוב ושוב שישראלים שמזדהים עם הסבל, מתוך סימפטיה לסובלים אבל גם מתוך חוסר מחשבה עד הסוף, מזדהים גם עם הכעס שך הסובלים ומפנים אצבע מאשימה לעבר ה "גורמים לסבל" כפי שאלה הוגדרו על ידי המנהיגים הרצחניים שבעצמם ייצרו וממשיכים לייצר את הסבל הזה של אחיהם.

  9. עמית

    וזו הסיבה שאת יכולת לשמור על צלם האנוש שלך. יש מי שיעשה את העבודה וירגיש רק רעד בקצה הכנף.
    האם את באמת רוצה להתחיל לספור ולבצע את מאזן הילדים הרצוחים במאבק הנורא הזה???

  10. רתם

    אני חושבת שהבנתי את דבריך, וגם יכולה להסכים או להזדהות. רק שכמו שהמציאות נראית היום, אני כבר מזמן לא חושבת שייתכן ש"הם יישבו מעבר משם ואנחנו מעבר מזה". כבר אין כמעט סיכוי לחלק. מי שמוכן לשאת ולתת ולהתפייס, יכול להתחיל לחשוב על מדינה אחת. ולרונן, תודה על הדברים שהבאת, הם מעניינים, נוגעים ללב ואינם נשמעים כמעט בשום במה.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    היום ארע נס שלישי בירושלים ומדוכא החליט לנצל היותו בעל תעודת זהות ורשיון נהיגה ישראליים כדי לזרוע מוות בבירה. הרי התוצאות הינן ברורות. ייאסר עליהם לעבוד והכנסת תשלול זכויותיהם משום שכל אחד מהם מחבל פוטנציאלי גם ללא השתייכות לארגון טרור. אולי נבצע טרנספר של האוכלוסיה לדנמרק המרגיעה כדי שצעיריה האמונים על זכויות הארדם יחוו את מסלול הדחפור

  12. לי

    אדון נכבד , צעירה עודני ונולדתי הרבה אחרי מלחמת ששת הימים אך כמותך, גם אני שמחה על אותן תוצאות שהולידה (אם לא כך , סבורני שלא הייתי נולדת לאותה מציאות). חלילה לא אמרתי או רמזתי על כוונה להשמיד את העם הפלסטינאי מן העולם, אל תסיק מדבריי פתרונות שאיני ואף לא אדם באשר הוא אדם יסכים ויקבלם.
    כעת הרשה לי להשיב לטענותיך המובנות – ראשית בנקודה זו ברור לי כי לא נסכים כלל וכלל אך בכל זאת אציין אותה- אני באופן אישי ובניגוד אליך מאמינה כי השטחים הכבושים אינם בדיוק כבושים אך לא אכנס לזה, בוא נצא מתוך נקודת הנחה כי הם אכן נכבשו על ידנו והם שטחיהם כדת וכדין. אם הייתי מקבלת ההחלטות במדינה הזו הייתי משיבה להם אותם לאלתר בתמורה לשלום (אפילו שלום קר).
    שנית- הלוואי והייתי יכולה לחיות לצידם באמון חלקי וללא חשש, הלוואי והייתי יכולה להאמין בסבלם כמו שאני מאמינה בסבלנו , הלוואי שרחמיי היו מתמכרים על כל עוולה שנגדם כפי שאני חשה כשהטרוריסטים מתוך עמם מבצעים בנו , הלוואי – אך אין זה כך , מעוניין לדעת מדוע? – (א) הם אינם רוצים רק את "השטחים הכבושים" הם רוצים כול פיסת אדמה, את פלסטין כולה כפי שהם מכנים אותה, מבחינתם כבשנו להם גם את תל אביב, נתניה, חיפה וכו'
    (ב) הסיבה שאנחנו "עושים להם" מה שאנו עושים להם "מייבשים אותנו במחסומים. אוסרים על חולים אנושים מלהגיע לבתי חולים וכיו"ב" ואין אני מצדיקה מעשים אלו במלואם אך לא בדיוק כך הם פני הדברים, לא שחור או לבן כפי שאתה מציג, באמצע יש הרבה אפור ולא הייתי (ואני מניחה שגם הינך) רוצה להתחלף ולו לרגע בתפקידם של חיילנו האמיצים והמוסריים (כן, הם עדיין המוסריים יותר מכל צבא אחר שקיים במדינה דמוקרטית) אשר בזכותם אנו מצליחים לקיים כאן שגרת חיים נורמאלית יחסית ולא חוששים בכל רגע נתון להפוך לחלקיקי גופות.
    אמת היא ולא אשקר כי יש מעשים שצריך להוקיעם במיידי ואני מגנה בתקיפות כל גילוי של אלימות שלא לצורך אך איני מסכימה עם טענתך הכוללנית . מה לעשות שמכורח הנסיבות של חיינו, הפחד, הבהלה וידיעות מודיעיניות ממשיות , אנו נאלצים לעכבם במחסומים (ועדויות רבות של מטענים חבויים מאששות זאת).
    איני ימנית קיצונית, נהפוך הוא – שורשיי מבית הם שמאלניים יחסית, אולם התבגרותי בצל הטרור, התפקחותי השכלית ולמידתי לעומק את פני הדברים הרחיבה את ראייתי וגרמה לי לבחון את המציאות מעבר להבנייתה השמאלנית והימנית גם יחד.
    יכולתי לפרט עוד רבות מאין נובעת השקפתי וטענותיי אלו אך היריעה קצרה מלהכיל ואף על פי כן אני מוכנה ועדיין רוצה לנסות , עדיין רוצה לנסות ולתרום לעתיד טוב יותר למען ילדיי העתידיים ולהעניק להם בבוא היום את האפשרות לחיות בעולם טוב יותר , אך שוב, קטנת אמונה אני , קטנת אמונה כי לא ייתכן שעם אשר סובל כל כך כפי שאתה סבור בגללנו , לא מנסה להבין כי סבלו הרב נובע מהלגיטימיות שהוא מעניק לארגון טרור לעמוד בראשו ולהוביל את מאבקם לעצמאות.
    לסיום, חשוב ל לציין שאיני מזלזלת ולו במעט בטענותייך ואמונתך, אני מברכת על האפשרות שיש לי להתדיין עימך ב"במה" זו וגם מדבריך השכלתי-
    שלך בתקווה לימים טובים יותר.

  13. שוש

    מעניין להפנות מבט ששמור בדרך כלל לילידים דווקא אל עבר תיירים בלונדינים, אבל לא נראה לי שאלו אותם מתנדבים. המתנדבים שהפסיקו להגיע מטיילים במחוזות אחרים, פחות הירואים, בהם עלויות המחיה נמוכות ואפשר להיפגש עם חבר'ה כמוך.

    המוסיקה טובה. המסר קצת חד ממדי, אבל כל עוד הם רוקדים, שמחים ומתערבבים בנים ובנות אפשר לחלום על אחלה עולם.

  14. זהר

    בוודאי שיש סיכוי. להזכירכם, העולם לא כאן מלפני מאה שנה, אלא אלפי שנים, והתהפוכות וההתפתחויות שקרו, החיוביות והשליליות, לא היו צפויות מראש מעולם.
    במצב הנוכחי אפשר שיהיה יותר גרוע, אבל גם יכול להיות טוב יותר. אם כבר, יש המון דברים לפתור, לתקן, להתחרט עליהם, לבכות עליהם, ולהמשיך לבנות עתיד.
    להסכים שאין סיכוי זו ראייה צרה מאוד. בעיקר יש סיכוי, והוא תלוי בשאלה האם מממשים את סיכוי או לא.

  15. יעל

    לאורן- כן. ובעצם אם לא נתאחד למען מטרות טובות אנחנו מעודדים מטרות קצת פחות טובות.

    פוסט מרגש.

  16. קרייתי

    עצוב לראות שאדם אינטליגנטי, נסחף להתבטאות שהשיבה לערכים שמרנים בדת היא "ניצחון של הכיבוש". האינטרס של הכיבוש הוא מזמן אינטרס אנטי דתי, בהתחשב בכך שרוב התנועות שמקיימות כיום מאבק אלים בישראל הן תנועות דתיות, ושמנכ"לי הכיבוש מנסים כל הזמן לסייע לכוחות חילונים-יותר ומשת"פים כמו מחמוד עבאס. שלא לדבר על כך שהשיבה לדת היא בעשורים האחרונים ענין שקיים בכל העולם הערבי, ואף מחוצה לו. זה איננו "ניצחון לכיבוש", זה הליך טבעי, שגם אם חילונים כמו מר-ח'מיס לא אוהבים אותו, קורה וימשיך לקרות.
    מה שבטוח, שגם אם מסמנים את ההליך הזה כאסון (ואני כלל לא בטוח שצריך לעשות זאת), הדרך היחידה להתמודדות מולו היא קודם כל לנתח ביושר את הסיבות להתפתחותו. ההתבכיינות האוטומטית "זה ניצחון לכיבוש", רק תשאיר את החזרה בתשובה איתנו עוד שנים רבות.