תופסים את המדינה בגרון

יוסי דהאן, איציק ספורטא

 

"תופסים את המדינה בגרון"

ייצוג שביתות בתקשורת בישראל

יום העיון יתקיים ביום שני, כה בתמוז תשס"ח, 28 ביולי 2008

במכון ון ליר בירושלים, רחוב ז`בוטינסקי 43, ירושלים, טל` 02-5605222

www.vanleer.org.il

—15:0015:30 התכנסות 

15:30—17:30 מושב ראשון: ייצוג השביתות בתקשורת – דיון תיאורטי

דברי פתיחה: ד"ר יוסי דהאן, ראש קבוצת המחקר "זהות ומעמד" במכון ון ליר בירושלים;

המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, רמת גן

יו"ר: מירון רפופורט, עיתונאי ומתרגם

מוטי גיגי, עמית קבוצת המחקר "זהות ומעמד" במכון ון ליר בירושלים

פרופ` ענת פירסט, דיקן בית הספר לתקשורת, המכללה האקדמית נתניה

ארנת טורין, דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב, ומרצה במכללת גורדון לחינוך והכשרת מורים

17:30—18:00 הפסקת קפה

18:00—20:00 מושב שני: ייצוג השביתות בתקשורת, שלושה מקרי מבחן:

הנמלים, העובדים הארעיים בנתב"ג והסגל הבכיר באוניברסיטאות

יו"ר: גל גבאי, עיתונאית

פרופ` גדי אלגזי, אוניברסיטת תל-אביב ופעיל בשביתת המרצים

פרופ` גדי וולפספלד, האוניברסיטה העברית בירושלים

גדעון עשת, ידיעות אחרונות

שרון ניר, פעיל בשביתת העובדים הארעיים בנתב"ג

דוד פרץ, לשעבר יו"ר ועד עובדי נמל חיפה

* יום העיון ייערך בעקבות מחקר בנושא "סיקור התקשורת הישראלית של שובתים ושביתות" (2008).

כותבי המחקר: שלומית בנימין, מוטי גיגי, שלומית ליר, נפתלי שם-טוב, מתי שמואלוף, יוסי דהאן (עמיתי קבוצת המחקר "זהות ומעמד").

הכניסה חופשית

אין אפשרות לחנות בשטח המכון. חניה חינם ברחוב שופן, סמוך לתיאטרון ירושלים.

 על המחקר

כיצד מסוקרות שביתות על ידי התקשורת בישראל. האם כלי התקשורת בישראל ממלאים את תפקידם בחברה דמוקרטית כספקי מידע, האם כלי התקשורת מסקרים שביתות באופן הוגן ונייטרלי המציג את הרקע והעילות לפרוץ סכסוך העבודה ומעניק ייצוג הולם לעמדות הצדדים השונים בסכסוך העבודה. האם התקשורת נוטה לאמץ עמדות מסוימות בסיקור שביתות ואם כן אלו עמדות?

המחקר בחן את הסיקור בשני עיתונים ("הארץ" ו"ידיעות אחרונות") ובשלשת ערוצי הטלוויזיה (ערוץ 1, ערוץ 2 וערוץ 10) של שלוש שביתות במשק הישראלי: שביתת הסגל האקדמי הבכיר (2001), שביתת פועלי הנמלים (2004) ושביתת העובדים הארעיים בנמל התעופה בן גוריון (2006).

מממצאי המחקר עולה שהסיקור בעיתונים ובערוצי הטלוויזיה נעדר אינפורמציה בסיסית  וחיונית לתיאור והסבר היבטים שונים של השביתה. בפני הקוראים והצופים הוצגה תמונה חלקית בלבד של גורמי השביתה, ההיסטוריה שלה והמשמעות של סכסוך העבודה עבור הצדדים השונים והציבור הרחב. מכאן שאחת החובות המרכזיות המוטלות על כלי התקשורת במדינה דמוקרטית, הצגת מידע מלא ככל האפשר שיעניק לאזרחים בסיס לגיבוש עמדה עצמאית ומושכלת לא מומשה על ידי תחנות הטלוויזיה והעיתונים שדיווחו על השביתה.

סיקור השביתות הדיווחים התקשורתיים העניק עדיפות לייצוג נזקי השביתה למשק ולצרכנים, ואילו דרישות ומצוקות השובתים הוצגו במקרים רבים כבעלי חשיבות משנית. אמצעי התקשורת השונים בחרו בדרך כלל למסגר את השביתה מתוך נקודת המבט של המעסיק תוך הדגשת הנזקים הנגרמים לציבור,  מסקנה זו בולטת בעיקר בסיקור שביתת הנמלים ושביתת העובדים הארעיים בנמל התעופה. מצאנו שהכיסוי התקשורתי נוטה להזדהות עם המדינה ועם התעשיינים בעיקר בעיתון "הארץ"; זאת על חשבון ציבור השובתים שבחלק המקרים תוארו כמקבלי משכורת עתק או כפורעי חוק.

הבניית הייצוגים של עובדי הנמלים והסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות בדיווחים יצרה ברוב המקרים תבנית בינארית של אפיונים סטריאוטיפיים לשתי הקבוצות. רציונאליות, פרופסיונאליות ושיח אוניברסלי לגיטימי כמאפיינים מרכזיים של מרצי הסגל הבכיר, לעומת אמוציונאליות, שיח אישי רגשי לא עקבי ונעדר לגיטימציה כמאפיינים את עובדי הנמלים והעובדים הארעיים ברשות שדות התעופה.

מצאנו שבמקרים רבים התקשורת אימצה את הנחות היסוד של האידיאולוגיה הכלכלית הניאו ליברלית המצדדת בהפרטה, החלשת כוח העבודה המאורגנת, צמצום והורדת שכר בסקטור הציבורי ויצירת שוק עבודה מפוצל המגדיל את מספר העובדים הארעיים נטולי הזכויות על חשבון עובדים בעלי סל זכויות רחב. נמצאו הבדלים כמותיים המעידים על נטיית תקשורתית לצדד באינטרסים של המעסיק בשביתת עובדי הנמלים ובשביתת מרצי הסגל האקדמי הבכיר בשני העיתונים. עובדה זו התחדדה בעיקר בעיתון "הארץ" (בהשוואה ל "ידיעות אחרונות") שסיקורו תמך באופן מובהק יותר בעמדת המעסיקים והתעשיינים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דוד

    כאשר עסקו בשביתת עובדי המועצות הדתיות, והמקומיות, האמפתיה זלגה מדוברי התקשורת, ופתאום כשעוסקים בעובדי הנמלים הם מותקפים. באמת מוזר, מה עשו עובדי הנמלים לשאר הציבור שמתמקדים בנזק שלהם במקום "במצוקות" שלהם?

    נראה לי שהסיקור התקשורתי היה הוגן למדי. לתת יחס של אמפתיה לעובדי הנמלים זה להכיר בזעקות הקוזק הנגזל. אפילו אנשי התקשורת במקרה הזה לא מסוגלים לכך.

  2. יאיר גלזנר

    האם דווקא בדיון כזה השביתה הגדולה ביותר השנה וגל המחאה העממי בעקבותיה נמחקים כלא היו למרות שעברה רק כחצי שנה, ולמרות שהתופעות התקשורתיות הנדונות מופיעות בה במלוא עוזן?

    האם גם בדיון הביקורתי מבכרים להתעלם ממנה?

    מה הבעיה? היא הייתה וולגארית מדי ביחס לשביתת הסגל הבכיר ? אותו סגל שבחר להתבדל מהסגל הזוטר ומהמורים, כאילו חסר בכיסנו כרטיס כניסה למישור האפלטוני של מחאתו? מה כל גופי הידע במדעי החברה, הרוח והתרבות לא השכילו להבין בינות לאינטרסים שלהם כי טובה האחדות למאבק בדרדור ההשכלה כולה , על כל דרגותיה?

  3. יוסי דהאן

    כנראה שהכותרת של התגובה שלך נמחקה כיוון שהיא הייתה ארוכה מידי. אבל אם אתה מתכוון לשביתת הסגל הבכיר השנה, הרי שתחילת המחקר הייתה מוקדמת יותר משביתה זו.

  4. זהר

    באמת מוזר שזה לא על סדר היום.
    אולי בגלל שהתקשורת יחסית אהדה את השביתה והן הציבור, אבל זימברו אותם בכל זאת. האם זאת הסיבה?

  5. יוסי דהאן

    תחילת המחקר הזה התרחשה לפני כשנתיים, לפני שביתת המורות והמורים. קיים מחקר של ארנת טורין העוסק ביחס התקשורת לשביתת המורים שעומד להתפרסם בקרוב.

  6. שירה אוחיון

    אני מציעה לבדוק גם כיצד מלמדים בשיעורי אזרחות על זכות ההתארגנות, והזכות לשביתה. אחד הדברים החשובים ביותר בשביתה בעיקר בעידן שלנו הוא הפניה לדעת הקהל הציבורית, שכן האזרחים הם אלו לרוב שניזוקים באופן ישיר מהשביתות. בישראל בגלל הייצוג התקשורתי, אבל לא פחות ממנו בגלל העדר מודעות וחינוך לחשיבה חברתית הציבור אינו מודע לחשיבות השימוש בנשק השביתה, גם אם בסופו של דבר יהנה מפירותיה (למשל במערכת החינוך) בעבר כתבתי פה על הייצוג השלילי של נושא השביתה וזכות ההתארגנות בבחינת הבגרות בתקופת לימור לבנת
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/article.asp?ArticleID=1123
    אגב,
    לפני כשבועיים שבתה התזמורת האנדלוסית במהלך קונצרט בירושלים. כל הייצוגים בתקשורת בעניין סכסוך העבודה בתזמורת היו מאד אוהדים ובסך הכל רוב הכתבות ששודרו בערוץ 1 ו2 על קונצרט מחאה שקיימנו בכיכר רבין היו חיוביות כלפי העובדים, אבל את קהל המנויים זה לא ממש עניין. חלק מהקהל הגיב במחיאות כפיים לדברי נציג הסתדרות שהודיע על ביטול הקונצרט עקב שביתה, אבל היו גם הרבה שהביעו תגובות זעם קיצוניות ואפילו אלימות.
    מצדם שהנגנים ינגנו בחינם, העיקר שהם יהנו מהקונצרט. את מי מהנוסעים בנתב"ג באמת מעניין כמה מעט מרוויחים הסבלים העיקר שיתנו להם לצאת מהארץ ולחיות את החיים הנהנתניים שלהם. כנ"ל לגבי המורים… למי אכפת כמה קשה להיות היום מורה וכמה מעט הן מרוויחות.
    אני חושבת שכל מי שיוצא היום למאבק עובדים חייב לדעת את כללי המשחק ולדעת מראש איך מארגנים את הקמפיין התקשורתי, איך מתקשרים עם מעט העיתונאים ההגונים ו/או החברתיים שעוד נותרו על המפה ואם צריך אז לקחת משרד יחסי ציבור, או אם זה דרך ההסתדרות להיעזר בשירותיה ובכוחה התקשורתי.
    השביתה לרוב מתחילה כלחץ על המעבידים אבל מהר מאד הלחץ הזה הופך כבומרנג ללחץ על השובתים מצד ההאזרחים ודעת הקהל הציבורית. בצרפת ובמקומות אחרים באירופה איפה שיש גם חינוך קצת אחר המצב קצת שונה.
    פה מלמדים אזרחות רק בשנתיים האחרונות ללימודים אז ממי בדיוק אנו מצפים לאמפאתיה?

  7. טלילה סטן

    התקשורת מפברקת בועה של "מציאות".
    היא תעתועון בשרות ההון נגד ההמון.

    הארץ, כמו עתונים אחרים, הוא ביטא-הון.

  8. יאיר גלזנר

    זוכרת? תיכון רון?
    כמורה לאזרחות אל מורה לאזרחות(לשעבר?), מי כמוך יודע שבתכנית הלימודים באזרחות החדשה משנת 2000, זכות ההתארגנות נלמדת תחת כנפי הזכות לחירות במובנה הליבראלי, וכמו כל זכות, שאלת ההרחבה וההעמקה תלויה בהשקפת עולמו של המורה, ובעיקר במגבלות הזמן של מועד הבגרות.

    ובכן, הייתה שאלה בבגרות כלשהי, או שמא במתכונת פנימית שהעברנו, שבקשה לזהות איזה זכות של עובדי "קופי בין " נפגעה בבקשם להתאגד. יתרה מכך, בבחינות הבגרות ישנה הקדשה לזיהוי גישת הכותב, ליבראלית או סוציאל דמוקרטית- אבל כל זה, לצערי תחת אילוץ מבני של הגישה הניאו ליבראלית של ממשלת ישראל בכלל, ושל משרד החינוך בפרט.

    נושא הזכויות החברתיות תופס כ- 2% אחוז מזערי מכלל הזכויות,( כשני עמודים מתוך כ- 80 …), דבר המלמד על השקפת עולמם של כותבי התכנית.זאת גם אם נוסיף אותה כמאפיין אגבי של הגישה הסוציאל דמוקרטית הנלמד במסגרת ההבדלים בין שתי הגישות,(פרק המשתרע על כ- 5 עמ' בלבד…). כלומר שהגישה הס"ד רואה בהן חלק בלתי נפרד מהזכויות הטבעיות, לעומת הגישה הליב' שבעיניה הן מחוץ לקטגורית הז' הטבעיות ולכן הבטחת מימושן ומידת מימושן, נתונות לשיקול דעתה של כל מדינה, ותלויות בהשקפת עולמה וביכולותיה הכלכליות.

    אישית, אני מקדיש המון ללימוד שתי הגישות, ולזכויות החברתיות. דן בשאלה המורכבת באיזה השקפה אוחזת מדינת ישראל,(מורכבת בגלל שתלוי באיזה פרמטר אתה בוחן: למשל, יש חקיקת מגן ענפה, אבל כמעט אפס משאבים לביצועה), עורך השוואה בין שתי הצעות חוק יסוד: זכויות חברתיו:ת בין ההצעה הממשלתית להצעת חברי הכנסת. יתרה מכך, לימוד הגישה הליברלית נעדר הבהרה לגבי מאפיינים שהם תופעות בוערות בכלל ובישראל בפרט, ושלפי הספר אין לתלמידים שום יכולת להבין כי פשוט אינם שם: כמו מה זו הפרטה, סבסוד, הפחתת מיסים. שום ידע כלכלי מינימאלי ההכרחי להבנה אינו מופיע בחומר, והבהרתו תלויה במורה והשקפתו. כך יוצא שרכז האזרחות שלי לא מבין מדוע אני "מבזבז" כל כך הרבה זמן על ארבעה – 10 עמ' וגוער בי על כך שאני לא עומד בקצב ההספק….

    זאת ועוד, הגישה הליבראלית מוצגת בספר כאילו חוץ מלוק ומיל אין שום זרם נוסף: מה שמאלץ אותי להשלים את החסר וללמד כמה זרמים עיקריים נוספים, כדי להבהיר שאין גישה ליבראלית אחת. כגון רולס, תורת הכוח של פוקו, אבל אין זמן, אין זמן…חייבים לרוץ לבגרות.

    עכשיו, כשאנחנו עוברים לשתי יחידות ושנתיים לימוד. במקום להוסיף פרק של מעין מבוא לכלכלה וכלכלת ישראל, מוסיפים פרקים אינפורמאטיביים של שלטון מקומי או נשיא המדינה, כאילו מוסד בנק ישראל אינו קיים בחומר.

    כך יוצא שתלמיד שלמד אצל מורה המלמד לפי החומר, ולפי השעות המוקצבות בתכנית לכל נושא, אינו יודע כלום, אינו זועם, אינו שואל שאלות ביקורתיות, פרט לשאלה כמה קיבל במבחן….

  9. RS

    בעולם כל-כך תקשורתי לא ברור לי למה לא מלמדים ילדים ונערים דרכי התמודדות וחשיבה בנוגע לתקשורת.

  10. רוזנר

    נראה כאילו המטרה סומנה מראש, ולצורך כך נבחרו (בכוונה?) אותן שביתות שמראש לא היו להן תומכים בציבור הרחב.
    לבס מחקר על בחירה רנדומלית (?) של שלושה מיקרים בלבד, ועוד ע"י חוקרים שמראש ידועה נטייתם (למרות היותם ידועיים כהגונים), אינה מוסיפה אמינות למחקר בהמעטה.
    לדוגמא: השביתה הכללית הגדולה של עובדי הרשויות המקומיות, שהציבור תמך בהן, כולל העיתונות (למעט הארץ בחלקו), היתה משנה את מימצאי המחקר לחלוטין.

  11. זהר

    היא שחשוב מאוד לפנות אל הציבור במהלך השביתה והמאבק, ולאמר לו כי הוא יודע שזה פוגע בציבור, אבל שאין לאף עובד כלי אחר מלבד השביתה כדי לשמור על זכויותיו ואף על איכות עבודתו, מה שמשותף לזכויות העובדים של כולם, ולקרוא לכולם לתמוך בשובתים על מנת לסיים את השביתה בהצלחה במהירות. כלומר, קידום הסולידריות של העובדים והציבור בכלל על ידי נציגי השביתות בתקשורת צריך להיות חלק מן המאבק באופן קבוע, וכך לאט לאט אולי יווצר אפקט חינוכי-אזרחי של הציבור (וה'לקוחות') ואולי יצליח למתן חלק מן האנטגוניזם.

  12. עמי וטורי

    דווקא שביתת הסבלים הארעיים בנתב"ג זכתה לסיקור אוהד יחסית בעיתון הארץ והתעלמות ולאחריו סיקור לקוני מאוד בידיעות אחרונות. עם זאת כאשר מדובר על נושא צודק ובסיסי ועל פגיעה מהותית בזכויות היסוד של אנשים כעובדים וכבני אדם, דעתן של האליטות חשובה אבל משנית. כלומר הם מוזמנים לשנוא את השובתים ובלבד שיתנו להם את מה שמגיע להם ובדין.
    נתב"ג מספק שירות חיוני, אבל לא חיוני כמו טיפול רפואי או חשמל ומיים. ובכל זאת אין כמו שביתה בנתב"ג בכדי לקלקל את החיים הטובים של האליטה הישראלית. נכון טיסה היא שירות שנצרך כיום גם ע"י המעמד הבינוני הנמוך. אבל האליטות טסות הרבה יותר. הדבר היה נכון במיוחד בנובמבר שכבר אינו תקופת השיא של הנופשונים הזולים בטורקיה. לכן המסר שלנו לא לווה בבקשות רחמים. אנו טענו כי במצב שבו שפוגעים ביכולתם של מרבית העובדים הארעיים להיוותר מעל קו העוני הם אינם אלו שצריכים להתנצל על סירובם לעבוד בפרך עבור אלו שמנהלים אורח חיים אחר לגמרי. את המסר הזה הצלחנו להעביר באתרים עצמאיים או בשידורים ישירים שבהם לא ניתן לערוך את הדוברים. כמובן שבעיתונות הכתובה הדברים עברו דרך מסננת. ההישג של השביתה (צימצום מספר המפוטרים ב כ 50 איש שנקבעו לפי איכות עבודתם ולא לפי מידת קירבתם ליו"ר הוועד הרישמי) היה מוגבל מאוד ביחס לפוטנציאל המהפכני של השביתה. אולם גם הישג זה לא בטוח שהיה מושג אילמלא הנזק הכלכלי הכבד שגרמה השביתה לרשות שדות התעופה (ההערכות מדברות על נזק של כ 30 מליון דולר) והסיקור התקשורתי השונה מהמקובל בהארץ ובאתרים העצמאיים שהבהיר לבכירים במשרד התחבורה כי הם אינם צפויים לצאת בכבוד מרמיסה מוחלטת של העובדים, למרות שבית הדין לעבודה נתן להם, תוך פרשנות נכונה של חוקי מדינת ישראל, את הזכות המלאה לעשות זאת.

  13. שירה אוחיון

    אכן זוכרת אותך. אני חושבת שהכוונות של כותבי התכנית באזרחות היתה טובה, לחשוף את התלמידים לכמה שיותר גישות גם כלכליות וגם פוליטיות, אבל חשוב לבדוק את בחינות הבגרות שבהן התלמידים אמורים לנתח מצבים אקטואליים. חשוב גם לראות את הדגשים ומעבר לכך, אזרחות לא לומדים בשנה אחת. אזרחות צריך ללמד מגיל 0 . כזכור לך , הגעתי לרון מתיכון קדמה ת"א. שם לימדתי אזרחות מכיתה ז', כחלק מלימודי החברה, כלומר לימודי האזרחות נלמדו בראיה אינטרדיסציפלינרית בזיקה ללימודי ההיסטוריה, בזיקה למהפכות הגדולות במאות ה-18 וה-19 ולכן לא מספיק ללמד זכויות חברתיות, יש גם ללמד את המלחמות והמהפכות שהביאו להגדרת הזכויות הנ"ל ואת כל האידיאולוגיות השונות שעמדו מאחורי המהפכות הנ"ל. הם גם למדו אזרחות בזיקה לגיאוגרפיה, לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ולא סתם: בגישה דיאלוגית ביקורתית, והכי חשוב – במאבק שהיה לנו בקדמה מול הממסד, עד לסגירת ביה"ס למדו התלמידים על בשרם "שיעור באזרחות" לכל החיים. תיכון רון הוא בית חרושת לבגרות, רוב בתי הספר התיכוניים בארץ הם כאלו אף שהם מתיימרים להציג עצמם כ"מוסדות חינוך".
    בקדמה לימדנו את תלמידנו איך לנווט בעולם של התפוצצות הידע באופן ביקורתי בין כל המידע שזורם אליהם באינטרנט, בתקשורת ובביה"ס. להקנות להם ערכים הומאניים בסיסיים שלאורם ישקל ויישפט המידע. לא לימדנו לפי "ספר" או "חומר" מסויים אלא היו הרבה ספרים והרבה טקסטים, נראטיבים שונים, גישה רב תרבותית. לצערי הרב הממסד החינוכי בישראל לא קיבל את המודל שניסינו להציע לחברה הישראלית, ואף נבהל ממנו עד כדי סגירת ביה"ס. קדמה ירושלים ממשיך לפעול. לפי הניתוח שלי, מבחינה פדגוגית טסנו שם בחללית בעוד מערכת החינוך הפורמלית מקרטעת הרבה מאחורינו בעגלה. היום אין חלליות והעגלה נותרה ללא גלגלים. מערכת החינוך קפאה על מקומה.

  14. ד

    בבתי ספר רבים לומדים תקשורת. ישנם אפילו בתי ספר יסודיים שעורכים שיעורי תקשורת לכיתות ה' ו-ו'. ניתן כמובן לגשת לבגרות בתקשורת בהיקף של 5 יחידות לימוד.

  15. פנחסוב

    המחקר עצמו??
    וידאו של המפגש??
    לפחות דיווח??
    משהו באנגלית??
    משהו?

  16. יוסי דהאן

    לצערי לא הקליטו את הדיון, המחקר הוא עדיין בגדר טיוטה, די סופית, כשנסיים לכתוב אותו נפרסם אותו באתר.

  17. יהודית קנולר

    האם תוכלו לשלחו לי במייל את תקציר המחקר על התייחסות המדייה לשביתות? הכתובת שלי neto@hashavim.co.il