פרופסור חשוד שכפה מין על דוקטורנטיות

יוסי דהאן, איציק ספורטא

מן העתונות.

"פרופ` אייל בן ארי, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים, נעצר אתמול בחשד שכפה יחסי מין על סטודנטיות ודוקטורנטיות שהונחו על ידו, תמורת קידומן והענקת מלגות. על פי החשד, בן ארי התנה מתן מימון למחקרים שביצעו הסטודנטיות בקיום יחסי מין עמו. במשטרה מעריכים כי התנהלות זו של בן ארי היתה ב-15 השנים האחרונות. כעת פועלים החוקרים לנסות לאתר סטודנטיות שנפלו קורבן למעשיו…

סטודנטיות באוניברסיטה העברית טוענות, כי האוניברסיטה החלה לבדוק את הטענות נגד הפרופ` בן ארי בעקבות פוסט שפורסם בבלוג באינטרנט, שעסק בהטרדות מיניות בקמפוס. לפני חודשיים פירסמה אורטל בן דיין, מתרגלת בחוג לסוציולוגיה, פוסט בבלוג "העוקץ" (www.haokets.org), תחת הכותרת "א` מהחוג לסוציולוגיה בפוסט, תיארה בן דיין מערכת יחסים שהתפתחה בינה לבין מרצה בחוג, שאינו הפרופ` בן ארי"".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. י.א.

    אבל בגלל מקרה כזה ושכמותו, תעשינה הפמיניסטיות גם מכם אובייקט לצליבה, נקמה, ועילה להוקעת המין הזכרי כולו.
    וזיכרו תמיד: לנשים מותר.

  2. מוטי טסלר

    בהלימה לכתבה של אורטל באתר אני מקווה שאם ישנן עוד סטודנטיות שנפלו קורבן , שידווחו גם בקמפוסים האחרים. יש לעקור את התופעה מן השורש ולהרתיע. בהיסוס רב אני מקשר את התופעה הזו להפקרות של מוסדות המדינה, השחיתות הממסדית והכאוס במשרד המשפטים.לדעתי הדוגמא האישית מתחילה מלמעלה והתופעה מאכזבת כל פעם מחדש.

  3. איזה יוסי של חבר

    א' שאורטל כתבה עליו הוא לא בן ארי. בן ארי הוא ב' (גם אותו היא הזכירה). א' ככל הנראה יצליח לחמוק מהדין בזכות חברותיו וחבריו בסגל האוניברסיטה העיברית ומגיבים כמו י.א. שבלי קשר לנושא ולמציאות לא יחמיצו הזדמנות להשמיץ נשים באשר הן.

  4. סטודנט לסוציולוגיה

    "אני מקווה שההאשמות הן כזב ושהוא יימצא חף מפשע. יחד עם זאת, אוניברסיטה היא מוסד היררכי, ומוסדות היררכיים מזמינים גברים ונשים להיכנע לפנטזיות תרבותיות שבהן גבר הוא אטרקטיווי כשיש לו כוח ואשה היא אטרקטיווית כשהיא נכנעת לכוח הזה. אני לא רוצה שמה שאני אומרת ישמש כתירוץ להתנהגות הזאת כשהיא קורית, אבל אני גם לא רוצה לפגוע באף אדם שהוא כבר פצוע", אמרה אילוז.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1007286.html

    אז הבנתם? המוסד ההיררכי הזמין את "הפצוע" המסכן להיכנע לפנטזיות שלו. חראם.

    פשוט אין מילים.

  5. ראובן גרבר

    הקמת ארגוני סטודנטים לצדק חברתי ומניעת הטרדה

    בפרשת פרופ' דוד אוחנה, הסתבר לרבים כי ועדת המרצים שעסקו בפרשה מטעם אוניברסיטת באר שבע הייתה מחוייבת יותר לשמה הטוב של האוניברסיטה מאשר להעמיד נורמות ראוייות. בתגובה, ביוזמת קבוצת סטודנטיות קמה קבוצה בשם אל"ה – אוניברסיטה ללא הטרדה.
    נראה כי הגישה המחפה על המימסד האקדמית מתרחשת גם הפעם. ציטוט מעיתון הארץ דהיום: "האוניברסיטה העברית מכחישה את הטענה שתלונות הסטודנטיות טויחו. דוברת האוניברסיטה מסרה ש"האוניברסיטה דוחה באופן חד משמעי את הטענות. כל תלונה שהגיעה לאוניברסיטה בנושא טופלה באופן מיידי."
    המסקנה- מוטב לסטודנטים/יות להתארגן ולהקים בכל מוסד גוף משלהם שיטפל בתלונות, ועוד יותר – בחינוך כנגד הטרדות. כי מה שמפתיע שוב ושוב הוא שלכל מנוול יש הרבה 'הצלחות' ורק שנוצר חיבור מקרי בין נפגעות נפתחת תיבת הפנדורה.

  6. דוד

    שים לב שאורטל עצמה הודתה שהיחסים התקיימו מרצונה החופשי. לפי מה שהבנתי השטות היחידה שא' עשה היה להתרברב ברומן עם אורטל. שטות שעליה שילם ביוקר.

    מה שמוכיח לדעתי ששיטת האולטימטום עובדת למדי. לאורטל לא היה אכפת הרומן. לאורטל היה אכפת כבודה העצמי וברגע שהפרופ' ביזה אותו היא שברה את הכלים והוציאה את הסיפור לאור. כפי שקורה תמיד סיפור אחד מוביל לסיפור אחר ופתאום מתגלה מישהו שבאמת עבר על פלילים.

  7. סטודנטית למשפטים

    צדק הסטודנט לסוציולוגיה שהפנה את הזרקור לתגובתה של אווה אילוז. תגובתה הקרנפית והשתיקה הרועמת של שאר אנשי האקדמיה היא לב המנגנון שמאפשר לניתוח הסוציולוגי של אילוז להפוך למציאות מטרידה וקשה. הטרדה מינית, גם כשהיא לא מגיעה לאונס, מייצרת דואליות באקדמיה: לכאורה נשים מתקדמות באמצעות רכישת השכלה אבל בפועל יש מגוון דרכים לוודא שההתקדמות הזו היא לא מהותית ושהן עדיין חוות עצמן כנחותות. מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב אמרה פעם שאין באוניברסיטה הטרדה מינית – זו פריבילגיה של המרצים. אם זה לא ככה, אולי סוף סוף יעשו מעשה כל אותם מרצים ומרצות (שקיבלו פרופסורה) ויפסיקו להתקרנף. אולי במקום תלי תילים של אנליזות על יחסי כוח בשדות של אחרים תצא קריאה חד משמעית שמגנה מרצה שכל כך הרבה סטודנטיות נפגעו ממנו שהן אפילו השמיעו קול? או אולי זו שתיקתם של מי שגרים בבתי זכוכית ולכן נמנעים מזריקת אבנים? לאלו שאינם גרים בבתי זכוכית: תנו לנו לדעת מי אתם.

  8. יודית שחר

    אנשים כוחניים שמשתמשים בכוחם קיימים בכל מקום, ואין שום סיבה שלא יתקיימו במיסגרת האוניברסיטה. לא ברור לי מה אנחנו מתפלאים שככה קרה, כשנשיא המדינה נשפט על דברים דומים. ובכלל, הטרדה מינית, גילוי עריות, פדופיליה, אונס, מאפיינים את כל שכבות החברה, בתחום הזה לא קיימת 'אפליה' בין עדות, שכבות סוציו אקונומיות וכו'.
    הדבר היחיד שאני כן מצפה לו, זה שהמרצים והמרצות יתנערו ויצאו בקול גדול כנגד הנורמות המלוכלכות הללו, או שאולי אני מצפה ליותר מדי מצד מוסד אקדמי.

  9. סטודנטית למשפטים

    לא בטוחה שהתגובה שעוד לא יודעים שהוא אשם היא תגובה למה שכתבתי. אני מגיבה כאן כאילו היא כן וסליחה מראש אם היא לא.
    משפט אינו תחליף למוסר ולנורמות חברתיות. המרצה יכול לצאת זכאי מטעמים פרוצדורליים כאלו ואחרים אבל זה לא אומר שהדברים לא קרו. זה לא מוחק את זה שלקבוצה של סטודנטיות הגיעו מים עד נפש בכזו רמה שהן העיזו לצאת עם זה החוצה. אני מאמינה למה שהנשים האלו אומרות ויודעת שדברים אלו ודומים להם מתרחשים יום יום גם באוניברסיטאות אחרות בארץ ולא מדובר פה באירוע חריג. השאלה אם הפרקליטות תצליח לעבור את המשוכות המשפטיות ולהשיג הרשעה לא פוטרת אותנו כחברה מהעול של התבוננות במקרה הזה במשקפי המוסר והבעת עמדתנו ביחס לארועים.

  10. לאה

    חשבנו שכדאי להתארגן ולכתוב במקום פרטי, לחזק זו את זו ולא לתת לפרשה הזו להבלע מתחת לשטיח.

    יש קומונה בתפוז לנפגעות תקיפה מינית שממתינה לכם. (צריך להרשם קודם לאתר תפוז)
    http://www.tapuz.co.il/communa/userCommuna.asp?Communaid=10443
    קומונה זו פתוחה ואפשר ליצור גם קומונה סגורה לתמיכה בנפגעות של המקרה הזה בלבד.

    אם מישהי רוצה לקחת על עצמה את זה – אנא כיתבו לי.
    zipor@actcom.co.il

  11. סטודנט לסוציולוגיה

    שוב, שים לב לנוסח התגובה של הפרופ' המכובדת (באמת אכזבה איומה!)

    "אני מקווה שההאשמות הן כזב ושהוא יימצא חף מפשע. יחד עם זאת…" – כלומר, אפשרות אחת היא שהוא אכן חף מפשע, והאפשרות השנייה היא, אם כך, שהוא *לא* חף מפשע, והטענה פה היא שגם אם האפשרות השנייה נכונה, גם אם הוא באמת עשה את מה שמיוחס לו – גם אז הוא קורבן של המערכת ההיררכית. זה בדיוק מה שהיא אומרת – גם אם הוא עשה את מה שעשה, הוא הקורבן האמיתי פה, הפצוע. זה המסר שהיא שולחת לסטודנטיות בחוג.

  12. חסוי

    "אחד מן השלושה נוהג מזה שנים רבות להשמיע דברים בוטים במידה יוצאת דופן בעלי קונוטציה מינית, ובכך לפגוע בסטודנטיות, בסטודנטים ובאנשים נוספים." מזעזע, נכון?

  13. אחת מכאן

    נכון שמבנים של כוח מזמינים מערכות יחסים כאלה ושאין מה לצפות מא/נשים שמדברים על צדק אבל עובדים במערכת של פוליטיקה פנימית חזקה וכוחנית ואשר נמדדת על פי מודלים גבריים, מה שמחזק את מערך יחסי הכוח ונותן עמדת פתיחה טובה ונוחה בהרבה לגברים. ובכל זאת, התגובה היחידה שנשמעה בתקשורת מצד עמיתות ועמיתים (כן, גם הם) למקצוע ולאוניברסיטה של פרופ' אייל בן ארי היא מקוממת. הקשקשת הקוואזי נקייה ועלק אקדמית של הפרופ' החברה אווה אילוז עדיף היה שלא היתה יוצאת לאור. ובכלל – מה יש לאוניברסיטה העברית להגיד מעבר לזה שהם ישר העבירו את התלונה למשטרה? איפה מילה לנפגעות (למעלה מעשר! סטודנטיות שלמדו בה!) ומה יש לדוברת ולדיקן, ולנשיא להגיד על המעשה, ואיפה מעט כנות – הרי "כולנו" יודעים שזה קורה, כל הזמן ובכל המוסדות האקדמיים. אז מה אם להגיד משהו כללי על זה. ומה האונ' עושה כדי לשנות את המצב הזה, אם כולנו יודעות שזה קורה? תגובות כאלה מבאסות לאירועים כאלה מכעיסים.

  14. א. א. ד

    לשמחתי לי זה לא קרה אבל המערכת פשוט פועלת כך שזה יקרה, על ידי מתן עודף עוצמה שיש למרצים. אני לא בטוחה שזו בעיה רק של נשים אלא של מי שנמצאים באינטראקציה עם מרצים בכירים ופשוט רוצים לכתוב דוקטורט בשקט. עודף עוצמה שכזה נותן לאנשים חסרי מצפון לעשות מה שהם רוצים. דוקטורנט/ית (או תלמידי מחקר לתואר שני) חייב/ת – פשוט חייב/ת את המנחה שלו/ה והכוח הזה מנוצל לעיתים בצורה נוראית: אפשר לנצל למשל ע"י כתיבת מאמרים ע"י הדוקטורנט והוספת שם המרצה, או פשוט כתיבת מאמר חדש ע"י המרצה, שמשום מה מזכיר עבודת דוקטור שעדיין לא פורסמה אבל הסטודנט כבר עובד עליה ועוד, ועוד…

  15. צחי

    אם ארצה לקרוא תגובות מסוג זה אכנס בשמחה לאתר כמו ואללה, ynet, הארץ וכו'…
    בתוך גבר שלא חטא, אני בטוח שהתנועה הפמינסטית לא "תצלוב" אותי. אם כבר, אז היא תאיר את עיני למקומות נוספים בהם קיים דיכוי גברי, כדי שאוכל להאבק בהם. שאל את עצמך מדוע אתה מרגיש נרדף ע"י התנועה הפמינסטית, אולי היא רוצה לקחת ממך משהו שאתה לא מוכן לאבד?

  16. כלב

    אדם פרטי אחראי למעשיו ולתוצאותיהם. אם היא ידעה שהיא עלולה להכנס לצרות היא היתה צריכה לחשוב על זה קודם. כנ"ל לגבי המרצה.

  17. אחד

    הבעיה עם הפמיניזם – היא העיוורון שחלק מתומכיו לוקים בו. המתודה הפמיניסטית מתמקדת – תמיד, אבל תמיד – בגברים כמבצעים עבירות מין ונשים כקורבנות. אין ראייה של נשים כעברייניות, או ראייה קורבנית של גברים. סעיף האונס בחוק העונשין (345) עדיין כולל את הגדרת הבעילה כלפי אישה ולא כלפי גבר. גבר אינו מוכר כקורבן אונס וגברים מנוצלים מינית זוכים ללעג ולקלס.
    כאן מגיעה שאלה ברמת טוקבק: "כמה גברים-קורבנות \ נשים-מבצעות כבר יש?" ובכן, כפי שנושאים אחרים של התעללות טעונים שתיקה ותת-דיווח, כך גם נושאי ההתעללות והויקטימיזציה של גברים. יש מאמרים ומחקרים בנושא, אך כמובן שמעטה הסודיות מסתיר לא מעט מן המציאות. בכך יש להיאבק. גם על זה. אי-אפשר לדבר על שוויון בין נשים וגברים, אך להתעלם מכך שהשוויון צריך להיות גם בפני החוק – דבר שחלק מן הפמיניסטיות מתעלמות ממנו.

    אגב, קרול גיליגן, פמיניסטית חשובה, האירה את עינינו כי הבעיה איננה נעוצה בשונות בין גברים ונשים. שונות ביולוגית הינה טבעית וקיימת. הבעיה היא בכך שהקול הנשי השונה איננו נשמע, לא בתיאוריה ולא במציאות.

  18. י.א.

    מעבר למה שאחד כבר ענה לך – אולי בצורה שבה ניסחתי, נשמעתי מכליל על כלל הפמיניסטיות או הפמיניזם ואני מצטער אם כך נשמעתי. אני מעריץ גדול של הפמיניזם – ההומני.
    אלא שאתה צעיר או תמים ולא מודע לכך שבעיני פמיניסטיות רבות אתה כזכר חייל אינך אלא במלחמה בין המינים, והן אינן לוקחות שבויים, ושם המשחק הוא כח, קלף, והן מעוניינות להשיג לעצמן כיחידות או כקבוצה כמה שיותר קלפים, והן לא כאן כדי "להאיר לך את החושך" .
    ז"א שכל דבר שמאפשר להן לקחת קלף על אויביהן הזכרים הוא כשר. צריך לקרוא מבין השורות ולהבין מאין יוצאים חלק מהמאמרים, חלק מהדעות שלהן.
    אין דבר, אתה עוד תתוודע למציאות הדו-צדדית ותבין שאין רק "גברים מדכאים" ו"נשים מדוכאות" והרבה מאד גברים קוּרבנוּ, לא קודמו בגלל שלא סיפקו לנשים בעמדות מפתח את רצונן ועוד. יש בנושא הרבה שתיקה כמו שאחד אמר, בין השאר משום שלגברים האלה אין כתובת, וזה לא רק "גאוה גברית" אלא מפני שזה לא פוליטיקלי קורקט לשמוע את הקול שלהם (ואתה עוד תראה כמה זה נכון לפי ההתקפות שיתקיפו אותי כאן).
    אותו דבר אגב נראה לי נכון לגבי לא מעט מהטוענות כלפי מרצים באוניברסיטה. נשים באות מתוך מודעות לכוח שיש להן על הטסטוסטרון הגברי, והן באות כדי להשיג קלף.
    הרבה פעמים גבר ואפילו בעמדת כח הוא במצב lose-lose כלפי נשים כאלה, שבאות כדי להשיג קידום וכל דרך כשרה, אך אם הדברים לא יעלו בדיוק כפי שתכננו – יש להן איך לנקום בו, לתפוס עליו עמדה ואין שטני יותר מעמדת הקורבן ומאחל לך שלא תתנסה מול מצב כזה. הסיפור המקורי של אורטל הוא די סיפור כזה, של דברים שעבדו לפי כללי המשחק שהבחורה שיחקה, עד שבאיזה רגע הם לא עבדו (הוא גמר איתה) ואז יש את תכנית ב'.
    מכל זה לא ישתמע שאני בעד המרצה הזה אם הוא אכן עשה מה שהאנונימיות טוענות באנונימיות עילגת טוענות שעשה. צריך לחקור ואם הוא כפה מין אפילו על אחת מהן – מצידי שיעיפו אותו מיד על טיל קרקע-קרקע מהאוניברסיטה וגם הדברים של אווה אילוז נשמעו לי מאד אומללים.
    אבל צריך מאד להיזהר עם מכתבים אנונימיים שיכולים להיכתב על כל אחד.

  19. אירית

    שירות חשוב עשה אתר "העוקץ", לאקדמיה, לנפגעות ולציבור בכלל. שאפו.

    לגופו של עניין, וכאשר יחלוף עוד זמן ותגובות של "ארזי הלבנון" באקדמיה, יתברר שמדובר באופן כללי במי אפסיים רדודים, כאשר פרופסורה קשורה ל"יועצים לצה"ל" ולקשרים מסגנון המאפיה. והנה ועוד בועה של "חשיבות עצמית" תתפוצץ בקול ענות חלושה. מוסדות בעלי יוקרה בישראל מתגלים אחד אחד כקיני עיפוש וניוון מוסרי. הנה המטיף בשער עיתון "הארץ" (שבו שורר משטר אימים וניצול עובדים כולל ניצול מיני מחפיר) ממהר למצוא פגם באקדמיה, וההיפך כמובן, זה מצביע על זה, וכולם מי אפסיים של התחזות שאדם הגון מושך ידו וחוצנו מהם.

    הקרן החדשה לישראל, הנזכרת בפוסט הסמוך, מקבלת את התגובות הראויות (סופסוף) מאנשים שעינם בראשם, כמיזם הונאה שפוגע במטרות שהוא חתום עליהן, כדי לשמור על נכסים כלכליים לבכיריו וכך הלאה.

    ברוב המקרים, לעניות דעתי העניה מעוני, אדם מוסרי והגון (לא צדיק, סתם אדם הגון) מצווה פשוט להתפטר ממוסדות כאלה, ולא להשתתף בהצגה הגדולה בעיר הנעשית על חשבון מוחלשים, תמימים או צעירים (כמו סטודנטים שהם קהל שבוי). האמת, שגם הממהרים לעמוד בראש המגנים חוצבי הלהבות במקרה זה (ואחרים) של הטרדות מיניות, הם צבועים ברוב המקרים (תופעת צילי וגילי כקריירה) אפשר לחשוב שעד היום, כאשר טיפסו למעלה לא דרכו על גוויות ולא ראו ניצול מיני או אחר ופעלו לפי אינטרסים מתי לשתוק ומתי לדבר.

    ההיררכיה החברתית בישראל היא פירמידה הפוכה. במקרים כאלה, כמו שהיה במקום ההוא בזמן ההוא, עדיף לחלק דואר או למכור סנדויצים כדי לא להשתתף בשפיכת דמים של אנשים אחרים. והמשכיל בעת ההיא יידום, או יכתוב קצת טוקבקים…רצוי אנונימיים.

  20. שירה אוחיון

    כל עוד שכר הנשים בזבל בהשוואה לגברים, כל עוד רוב המנהלים במשק הם גברים ורוב המרצים באקדמיה הם גברים, כל עוד רוב חברי הכנסת הם גברים כלומר כל עוד נשים תלויות בגברים לפרנסתן ולקידומן יימשכו ההטרדות והניצול המיני, בעיקר של נשים מזרחיות שמהוות מיעוט שבמיעוט בכל הקטגוריות שציינתי לעיל, שנתפסות זולות יותר או בעגה הגזענית המקובלת: "פריחות", ולאחרונה שכלול של המושג: "פריחות ארינטלקטואליות".
    כמו שכותבת אירית, הדיכוי והניצול חלים בכל מקומות העבודה. עד שלא תונהג פה העדפה מתקנת לנשים בפוליטיקה, באקדמיה, בתקשורת ובכל המגזר הציבורי, בעיקר לנשים מקבוצות מוחלשות, כמו בכל מדינות אירופה המתקדמות (סקנדינביה), תימשך ההדרה והניצול המיני.

  21. סטודנט אחר לסוציולוגיה

    הסטודנט לסוציולוגיה צודק בהחלט, אבל צריך לזכור שלפעמים העיתונות מצטטת ראיונות באופן מאוד סלקטיבי. כאן למשל היא אומרת שהקורבנות "צריכות לא לפחד ולצאת החוצה ולדבר", האוניברסיטה העברית צריכה להוקיע בתוקף את התופעות האלה, שהן תוצאה של תרבות גברית מובהקת",
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1007706.html
    ויכול מאוד להיות שמדובר באותו ראיון. היה מעניין אם אוה אילוז הייתה מגיבה ומבהירה את עצמה (אולי בבמה הזאת?) כי הציטוט הראשון מדבריה הוא לא פחות ממזעזע.

  22. אחד

    בכישרון רב, הצלחת לדלג מעל כל משוכה שהצבתי. לא אמרתי שמצבן של הנשים נפלא, נגמר אי-השוויון והכול מצוין, כמו המדינה שאולמרט טוען שהשאיר לנו. לא אמרתי שאי-השוויון מדלג על עדות או על קבוצות אתניות שונות.

    אמרתי – ואני חוזר ואומר – שהתעלמות מעבריינות נשים, מגברים קורבנות אונס (לאו דווקא בידי נשים, את יודעת) וכדומה — זו ירייה ברגלי המאבק לשוויון זכויות מגדרי. הרי רק לאחרונה נחשפו פרשות בהן נשים התעללו בבניהן ובנותיהן וכמדומני הכנסת עוסקת – סוף סוף – בתיקון עבירת האונס האי-שוויונית, לפיו אישה היא קורבן, קורבן ושוב קורבן והגבר הוא התוקפן הנצחי. אף אחד לא טען שאין אלימות כנגד נשים. אבל לטעון שנשים אינן יכולות או אינן מבצעות עבירות אלימות, מין וכדומה (או להתעלם מכך באלגנטיות, כמוך) – זה שיח פסאודו-אינטלקטואלי וחסר בסיס עובדתי בעליל.

    מתישהו האסימון יפול גם לך. אולי.

  23. כלב

    שימו לב שזה מופיע בעמוד הראשון של חלק א'.
    העיתון של האליטה מתעסק בקורות האליטה.
    ודו"ח הילדים העניים ימצא את מקומו בעמודים האחרונים.

  24. אליאב

    את הפקולטה פשוט יש לסגור ואת המרצה האנס לסרס וכך תיפתר הבעייה אחת לתמיד. במשבר ההשכלה הגבוהה אין מקום לאנסים ולסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. שילמדו סיעוד, מקצוע עם עתיד. אם האוניברסיטה לא תפעל כך יש לקצץ מתקציבה בהתאם. אם יש בכך פגיעה בחופש האקדמי – שיפגינו בכיכר רבין.

  25. ירדנה אלון

    כמדומני שהאקדמיה כבר פסקה בנושא והכלל והקוד של האקדמיה היה כי לא יתקיימו יחסי מין בין מרצה וסטודנט כלומר האקדמיה נתנה את דעתה לפירצה הקוראת לגנב ונתנה דעתה על כך שיש מערכת של יחסי כוח בין מרצה לסטודנט/ית וכי הדבר יכול להוביל גם למצבים שהמרצה ינצל את כוחו ויכפה יחסים אינטימיים על תלמידיו(גבר או אישה)ועל כן היא שמה את הגבול המאוד ברור והכלל האתי הזה.
    אלא מה?-ישנם כאלה שסבורים שהכללים האתיים האלה הם או לדקוראציה בלבד או שהם עצמם נמצאים מעל לחוקים והכללים האתיים האלה ובמקום זה ניתן למצוא או מרצים למינהם שסבורים ברוב רהבתנותם שמכיוון שהגיעו למעמד אליו הגיעו הם מעל לחוק (חטא ההיבריס) ויש גם סטודנטים/יות שסבורים שמכייון שהם הגיעו לשעריה של האקדמיה צלחו את כל מבחני הסף להתקבלות ומשעה שהפכו לחלק מהציבור הסטודנטיאלי הם מעל החוק והכללים האתיים ומה שאסור על אחרים מותר להם, למען ובשם הקידום האישי לא יהססו לשתף פעולה ויקיימו יחסים אינטימיים עם בעל ההרארכיה אלה הם שני צידיו של אותו מטבע של אותו היבריס שטוען "אני מעל לחוק ומעל הכללים האתיים"הם נועדו לבני תמותה רגילים אני בן האלים ולי מותר להפר אותם.אם יש מרצה שהחליט להפר את הכללים מן הראוי היה ראשית לכל לסרב ולומר לא ואם הדברים מתדרדרים להגיש תלונה.להקים קול זעקה .
    אינני מקבלת את הטיעון של חלק מן המגיבות הן כאן והן ברשימות אחרות שהתפרסמו באתר כי הנשים הן חסרות כוח וחסרות אונים במקרים כאלה וכי הן קורבנות של ההרארכיה הגברית האקדמית בשל העובדה הפשוטה שזה נעשה באקדמיה ולא באיזה מפעל זניח ששם תיאוריות אקדמאיות על הירארכיה ומגדר לא נשמעות ועל כן אין מודעות אליהן,באקדמיה זהו סיפור שונה ואחר לחלוטין,זוהי מציאות שונה ואחרת,באקדמיה שבה התיאוריות על הרארכיה,ומגדר כל כך נפוצות וכל כך ידועות והן שיח שגור ויומיומי אף אחד לא יכול לטעון טענת "קורבן".מפני שלקורבן אין אלטרנטיבות, מישהו אחר "המקרבן" קובע עבורו את המציאות והקורבן שלא מודע לתהליך הפיכתו לקורבן ולאלטרנטיבות ולכלים העומדים לרשותו לצאת ממצב של קורבן ליכולת שלו לסמן את נתיב הבריחה מהקורבנות.ועל כן הוא באמת קורבן עד לרגע שבו הוא מודע לכך ואז הזכות והבחירה בידיו אם להישאר במצב זה או להתקומם כנגדו ולהניף את נס המרד.
    לא כך באקדמיה ולא כך בעיקר בחוג לסוציולוגיה שם המודעות ליחסי כוחות היא גבוהה,המודעות לתהליך היא גבוהה וכל התמרורים מונחים לפני הסטודנטים הם לומדים אותם,ויודעים אותם וניתנים להם הכלים להתמודד איתם.ועל כן האמירה כי הם/ן קורבנות כביכול היא התנערות מאחריותם שלהם למה שקרה תוך העמדת פני חלש,מותקף,יש כאן "התיילדות" וההתיילדות הזאת מזיקה למאבק הפמיניסטי, מפני שהיא מציבה את כל הנשים באשר הן באופן אוטומטי כקורבנות אם את אישה את ישר קורבן נטול כוח נטול עוצמה להילחם ולהאבק,נטול יכולת להניף את נס המרד,ואני טוענת נכון הדבר שאם את אישה את עשוייה למצוא עצמך במצב שבו גבר או בעל עוצמה יחשוב שאת מטרה נוחה ,אולם אם את אישה מודעת למצב(אינך ילדה תמימה ובטח לא כאשר את באה בשעריה של האקדמיה ולומדת בעיקר בחוג לסוציולוגיה)אינך יכולה להתחמק ממה שאת יודעת על ניצול הרארכי, שכן ידע הוא לא רק כוח ידע הוא גם אחריות ,ברגע שאנחנו יודעים דבר מה איננו יכולים לחמוק מן הידיעה הזאת יותר, ואיננו יכולים לחמוק מן האחריות שידיעה זאת מטילה על כתפינו ולפעול על פי אחריות זאת.ועל כן אני דוחה את הטיעון של חלק מן המגיבים/ות כאן שבאו מן החוג לסוציולוגיה ומעמידים פני קורבן,לוא היתה זאת קבוצת נשים מפריפריה זניחה שכף רגלן מעולם לא דרכה בחוג לסוציולוגיה והן אינן מודעות ליחסי ניצול וכוח ומעמד הרארכי הייתי מאמינה להן ולטענת הקורבן שהן חשות,. כאן כשזה בא מהחוג לסוציולוגיה,או מהאקדמיה באופן כללי לצערי הטיעון הזה לא נשמע לי אמין.מה גם שהוא מציג את כל הנשים באשר הן מודעות לעוצמה הנשית שהפמיניזם מטפח ולא מודעות כלל להגות הפמיניסטית על כל זרמיה וגווניה באותו סל, ולא היא, יש הבדל רב ועצום בין נשים שלמדו וידעו והן חלק מזרם פמיניסטי כזה או אחר, ועל כן מצויידות בכלים הנאותים להילחם ולהתקומם, לבין נשים שלא יודעות ולא מודעות ועל כן ארגז הכלים שלהן ריק ואין באפשרותן להבין שיש אלטרנטיבות וכי זוהי זכותן הטבעית והלגיטימית לקום ולהתקומם.

  26. קוראת

    לא ברור על סמך מה קובעת הכותבת הקודמת שהאקדמיה אוסרת על יחסי מרצה סטודנטית: לא אסרה, לא אוסרת, ולא תאסור – אם לא תתעורר סערה ציבורית גדולה אשר תכריח אותה לעשות כן. תבדוק הכותבת המלומדת (והארכנית כל כך) את תקנוני המוסדות להשכלה גבוהה ותמצא שאין זכר של התייחסות לנושא. ולהבא – כדאי לבדוק מראש לפני שמבלבלים את המוח ומטעים את הקוראים, וגם ללמוד לדבר לעניין, ובתמצית…

  27. גם כן אינטיליגנט

    הפתרון שאתה מציע לא מספיק אגרסיבי לדעתי. מי יודע, אולי גם בפקולטות אחרות יש מקרים דומים? אני מציעה פתרון אחר: להוציא להורג את כל המרצים הגברים ולסגור את המדינה. ככה נבטיח שדברים כאלה לא יישנו. וחוץ מזה צריך להפציץ את הקמפוסים בנפל"ם. שילמדו, הנבלות.

    איזה כיף להיות טוקבקיסט.

  28. יעל

    מעל ומעבר לבעיה של ניצול מרות כדי לגרום לסטודנטיות להיכנס למערכות יחסים נצלניות ופוגעניות.
    בטקסטים של בן דיין וצארום [ובסבטקסט של התרבות שלנו] קיימת ההנחה שסקס הוא דבר משפיל לאשה.
    בן דיין נפגעה שא' התפאר שכבש אותה, בגלל שעצם הסקס ביזה אותה. צארום כותבת על חוקרות צעירות שמשפילות את עצמן מבחינה אקדמית כי הסקס עצמו משפיל אותן.
    במקום שבן דיין תתהלך גאה שדווקא היא (וגופה המרוקאי) הצליחו להשכיב את א' בעל העמדה, היא הסתירה את הרומן כי היא חשבה שהיא צריכה להתבייש בעצמה.
    אם אנחנו-עצמנו מאמינות שסקס משפיל אותנו, איך אנחנו יכולות בכלל לבוא בטענות לגברים שחושבים ככה?
    אשה אחת לא יכולה לעשות את השינוי התודעתי הזה, אבל אנחנו יכולות לעשות אותו יחד.
    בן דיין השכיבה את המרצה שלה, כל הכבוד לה, אני מקווה שהיא הקפידה שהוא יעשה לה נעים. זה שהיא אמרה לו כן לא אומר שהיא שפוטה שלו או קורבן שלו – אלא אם מקובל על כולנו שסקס הוא משהו שמשפיל נשים. העובדה שמקובל על כולנו כאן [גם עלי] שהיה כאן ניצול מרות מכוער מוכיח שברור לכולנו מי נותן ומי לוקח ושהמיניות של בר דיין הפכה אותה לקורבן.
    את זה אנחנו חייבות להיות אמיצות מספיק לשנות.

  29. י.א.

    רק סירוסו הכמעט מוחלט של המין הגברי יביא את הפתרון.
    כמה מעטים ישארו (כבולים) עד שיימצא פתרון הזרעה מלאכותית או בתור איגואנות מחמד לנשים שלא מסתפקות בויברטור, או אחת בשניה.

  30. ירדנה אלון

    אם אין קוד אתי כזה אולי כדאי היה שיהיה
    קודים אתיים לא חייבים להיות כתובים שחור על גבי לבן הם יכולים להיות נורמה שאינה כתובה אולם מוסכמת כפי שלא כתוב בשום מקום שצריך לומר תודה,סליחה,בבקשה,במצבים מסויימים אולם אנשים בכל זאת אומרים תודה סליחה ובבקשה.
    אם אין קוד אתי או אז על מה הטרוניה הן של אורטל ושל כותבות אחרות שפירסמו רשימות ברוח הדברים של אורטל? (אתם מכנים זאת יחסי מרות?הואילו להגדיר מה הם יחסי מרות בין מרצה לסטודנטים??הואילו נא להגדיר מרות מהי?) מה גם שאם אין כלל או קוד גם אם בלתי כתוב שיחסי מרצה סטודנט/ית הם לא נאותים הרי בתגובות לרשימה של אורטל נישפכו קיתונות של רותחין על מרצים שעשו זאת .אז אם כך הדבר ואין קוד אתי כתוב או לא כתוב על מה הפרץ והצווחה ?זה ממעיט בערכה של הרשימה של אורטל ושל אלה שכתבו לפניה ברוח הדברים.וכך יוצא שכל אלה שהגיבו לתגובתי למעלה בעצם תוקעים לעצמם גול עצמי,אם אין קוד אתי אז לא קרה כלום ואולי יחסי מרות בין מרצה לסטודנט/ית לא קיימים כלל אלא בדמיון ובתיאוריות? (בשונה מעולם העבודה,שכן אם סטודנט/ית מרגישים נפגעים בשל ציונים נמוכים לטעמם ,או חסימת קבלת מילגה או כל כיוצא באלה תמיד ניתן להגיש ערעור ולברר עניינים לעומק בעוד שבעולם העבודה אם הבוס מטריד מינית את העובדת שלו לא תמיד יש לה למי לפנות ועל מה להגיש ערעור הוא תמיד יכול להעניש אותה בפיטורין על שלא נעתרה ל-"חיזוריו הלגיטימיים" לטעמו או ל-"הטרדותיו המיניות "לשיטתה).
    כל אלה הן סוגיות שהתשובות להן אינן מובנות מאליהן.וטוב לברר אותן ולשים אותן על סדר היום הציבורי לטובת כולם , זה שאני שמה אותם על השולחן באופן ברור אולי טורד את מנוחתם/ן ומעורר את מורת רוחם של מי מהמגיבים/ות ,אולם אני סבורה שעדיף ללבן את השאלות האלה בפומבי,כך שתתגבש דעת קהל בנושא ועדיף שזה יעשה כאן בצורה גלויה ופתוחה מאשר בין כתלי בית המשפט שם תישאלנה השאלות האלה כאשר נשים תגשנה תלונות על הטרדה מינית והטיעון יהיה ניצול יחסי מרות ייתכן שבין כתלי בית המשפט זה יהיה מכאיב יותר משפיל יותר מופרך יותר והפסיקות לא תמיד לטובת המתלוננות כך שהנזק שעלול להיגרם הן להן באופן אישי והן למאבק הפמיניסטי החשוב בנושא הטרדות מיניות וניצול יחסי מרות יסיג את המאבק לשנים שלפני ניסוח החוק, וכולנו יודעים/ות כמה קשה וארוך היה המאבק על חוק הטרדות מיניות וכולנו יודעים/ות שיש המנסים לבטלו ולהעבירו מן העולם.
    אם התגובות שלי ארכניות לטעמם/ן של מי מהמגיבים שלא יקראו אותן למה לבזבז זמן ובטח בחום יולי אוגוסט הישראלי עלי ועל תגובותי הארכניות? (אם אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שהמגיבים/ות התמיד אנונימיים לתגובותי נמצאים בישראל )יש מושג כזה שנקרא "חופש בחירה" תמיד אפשר להשתמש בו בכל הנוגע אלי,ולבחור לא לקרוא את מה שאני כותבת זה הרבה יותר תרבותי מאשר לנסות להשתיק אותי על ידי המעטה בערך הדברים שאני כותבת והיטפלות לסגנון הכתיבה שלי באין דרך אחרת לסתור או להתייחס לטיעוני ולחשוב שזה נעשה ע"י אלה שרוממות הפמיניזם בפיהם/ן.יותר משזה מעיד עלי זה מעיד עליהם/ן.

  31. סמדר לביא

    אני תקווה כי נשים אחרות שנוצלו מינית ע"י פרופסורים/יות אחרים/ות במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בירושליים(שורשי התופעה עמוקים כימי המחלקה), ובמחלקות אחרות, ובאוניבסיטאות אחרות, תאזורנה עוז ותתלוננה. ואם חלה "התיישנות" על המקרים – עדיין טוב לאוורר אותם בציבור, למען יוכל להוקיע את כל אותם "שכירי העט" החרמנים של המשטר (ביטוי מבריק של ד"ר אהרון יצחקי לכל אותם פסאודו-מדענים). שאפו ל"העוקץ" על מתן במה לנושא.

  32. אורלי בנימין

    בעיניי החלק הקשה ביותר הוא העובדה שבמשך שנים, כן, מתברר שבמשך שנים, ידעו מרצים בחוג לסוציולוגיה על התנהגות נצלנית ומטרידנית של מרצים אחרים, ושתקו.
    זו הזוועה האמיתית בעיניי. שיתוף הפעולה. רק לאחרונה החל ניקוי האורוות ומבחינה זו אורטל, בפוסט החשוב כל כך שלה, העלתה את הפעולה בתוך החוג , לרמה ראוייה יותר.
    מבחינתי, חובת הדיווח צריכה לחול על חברי חוג היודעים על מקרה שהיה, מקרים ששמעו עליהם, מקרים שהיו עדים להם
    ולדיווח כזה צריך להיות תוקף מבחינת הליך משמעתי בתוך המוסד
    והליך משפטי מחוצה לו

    והערה בענין התגובה של פרופ. אווה אילוז: בכך שהיא הזכירה לכולנו את העידוד המוסדי לארוטיזציה של ההירארכיה בין גברים ונשים אין שחרור של אייל בן ארי מאחריות. ואני בכל זאת מציעה לקחת בחשבון את האפשרות שהמשטרה, בכדי לפעול, היתה צריכה להגדיל קצת את סדר הגודל של הראיות שהיו לה. איני טוענת שאייל בן ארי לא הטריד , רק מביעה הבנה לתגובה של פרופסורית במחלקה שלו, שלא ממהרת לקנות מהעתון את פרטי הסיפור ומבינה יותר גם את אחורי הקלעים. השימוש במושג "פצוע" מתייחס לנקודה זו, נראה לי.

  33. נירית צארום

    מדוע לא נפרץ עדיין הסכר? מה אנחנו לא יודעים? ומה אנחנו עוד יודעים ומנסים להסתיר? האם יתכן שמעשים כאלה לא נודעו אלא אך ורק במחלקה לסוציולוגיה של האניברסיטה העברית? ברור שלא. מה פשר הבחירה לדבר רק על מחלקה לסציולוגיה בירושלים, אחרי שהפוסט של אורטל היכה גלים ואחרי שהחשדות נגד פרופסור אייל בן ארי פורסמו בעיתון? תענו אתם.מישהו אמר כאן חרם ?
    ותודה לפרופסוריות ולדוקטוריות למגדר בישראל (לפחות לרובן) שהביאונו עד הלום!
    איך הן היו מגדירות את הבעיה של הפמניזם (שלהן) כשאני למדתי אצלן – "שינה עם האויב.". וואלה!

  34. אירית

    מה את מציעה נירית ? שנהגר כולנו לניו יורק ? מסתבר שהאויב הוא דוקא שם, שכן כל הפסאודו שמאל (והפמיניסטיות במניינם) שטיפסו למעלה בעשרים שנה האחרונות קיבלו את הרוח הגבית משם, וגם את ה"אתיקה" שלהם.ן, כלומר "יחי האופורטוניזם" והצביעות אחותו.

    מתחת לכל ארגון פמיניסטי יושב – לא ערבי עם נרגילה – אלא בכיר בתע"ש שאשתו קובעת מה זה פמיניזם ומה זה שמאל ויותר מכך, מה זה "דו קיום". נלך הלאה, מדינה ששוכבת עם האויב, מה מצפים מאזוביון הקירות, האקדמיה? לטפח את ההתמחות והיא הפרדה מוחלטת בין המילה לבין המעשה, או הפיכה הספין לאמנות. אין תימה ששרץ כמו הפרופסור הזה, וחבריו, גדל תחת ענפי העץ הזה שהפיק הרבה עלי הירוגליפים מתורגמים מאנגלית וצרפתית, יענו "הכאילו" נאורות. האין זה פרצופו של השמאל הנשקף מהירשזון שרוממות השואה על פיו וידיו עמוסות בשטרות גנובים מאושוויץ ? ביידיש אומרים, "דה זעלבא דראק" זה בשמאלנית וזה בימנית. רמאים מדופלמים או "א-מעייסא מיט א-שייסע". .

    דע עקא, שמי שטבל במים המעופשים של אמריקה נשללת ממנו התמימות של הבורחות לארץ הזהב שממנה יצאה האידיאולוגיה של התרמית הגדולה והפכה לבון טון עולמי, ביחד עם מקדולנדס. כפי שאינני "קונה" את הפרופסוריות למגדר שלנו, אני גם סקפטית לגבי תיאוריות ההטרדה של גברת קמיר המביאה את האור ממישיגן, וגם את שאר ההתפלפלויות הבאות לחפות על עליבות במעשים ( שיתפטרו כבר מן המוסדות האלה שמבזים את כבוד האשה ואת כבוד האדם). המעשה של אורטל בעיני הוא הדגמה חינוכית ומנהיגות למעבר ההכרחי מבולשיט מרוח למעשה ה"קטן" והוא אמירת אמת. מהחרטה ברטה של הר הצופים לתכלס של קירית שמונה..

    כולנו שכבנו או הושכבנו על ידי האויב או נולדנו מחלציו, אין פה סקס אחר ואף פעם לא היה. כולנו אכלנו את הלוקשים של צ'יינג אנד הופ, הופ אנד צ'יינג, ברייב ניו וורלד אנד דה לנד אוף דה פרי. חה חה, בזמן שעיננו נתלו כמו עגלות במבשר/ת, כבר נשלחו ידיים שעירות לכיס או לכוס שלנו, בין אם על ידי הפרופסור הנאור או הפמיניסטית שמחזיקה לו את הנר.
    מה הלאה ?

  35. סמולן

    משום מה התגובה הקודמת לא פורסמה. אייל בן ארי היה המנחה של טל ניצן בעבודה שלה, שזכתה לציון לשבח, וטענה לגזענות כסיבת אי-אונס ערביות על ידי חיילי צה"ל באינתיפדה השניה.

    האם תפיסת אי האונס של ניצן תקפה גם לאי-בעילה של סטודנטית על ידי מנחים ? האם ניתן לטעון כי מרצה שאינו מנסה לבעול את הדוקטורנטיות שלו הוא, ככה, מבסס גבול בלתי חדיר בינו ובינן ? האם לחילופין העבודה של ניצן מימשה או פירשה פנטזיות של בן ארי ? מי בעצם ניסח את השערת המחקר של ניצן ?

  36. אירית

    לפחות לגבי פעילות בעזה בימיו העליזים של שרון, כן היו מקרי אונס.

    חיילי צה"ל לא אונסים ערביות מסיבה יותר פרוזאית, כי הם אונסים יהודיות, כי זה מותר. (זה סוד, אל תגלו). לעומת זה, האח של האנוסה מהשטחים עלול לחפש את החייל ולסגור חשבון. למה להתאמץ ? צה"ל ידוע בהיותו גיבור על סרדינים ועל חלשים. חוץ מזה, האחות של האנוסה עלולה לצלם את האונס, ואז יצטרכו לעשות כאילו מעמידים לדין, וגם זה סיכון כלשהו. לעומת זה, לאנוס יהודיות זה בטוח, זמין, ומשתלם, ובמקרים של הממסד הבטחוני – זה חלק מהת"ש, ובעיקר – זה תפקיד הנשים בצה"ל, לפי אייל בן ארי.

  37. ירדנה אלון

    בקשר לתגובתך מיום ה-4.8.08 תחת הכותרת "כתובת על הקיר" לא תמיד אני מסכימה עם תגובותייך אולם הפעם בכל מה שקשור לנושאות הדגל "הפמיניסטיות" וכל מה שכתבת בקשר אליהן קבלי יאסו ואני מבטיחה כי לעת ערב עת אשים איזה דיסק עם מוסיקה יוונית שכה אהובה עלי אצא במחול ציפטטלי לכבוד התגובה "יאסו אירית" ו-"קליספרה"

  38. סטודנט לסוציולוגיה

    עם כל הכבוד הראוי, יש משהו די בעייתי בתגובה שלך. אפשר להבין מרצים שמאחלים לקולגה שלהם שיימצא חף מפשע. בהחלט ראוי להזכיר שאדם הוא בחזקת זכאי עד שהוא נמצא אשם, ושאשמה צריך להוכיח בבית משפט. ואם רוצים להוסיף ניתוח סוציולוגי מבני, ניתן היה להעיר משהו ברוח מה שכתבה שירה אוחיון על התלות הכלכלית של נשים בגברים שמרוויחים יותר מהן, או בנוסח מה שאורית קמיר כתבה בבלוג שלה על התלות המוסדית של סטודנטיות וסטודנטים במרצים.

    מה שבעייתי בתגובה שלך הוא שאת שואלת איך הדברים התרחשו במשך שנים, ובאותה נשימה מדגימה בדיוק את מנגנוני הטשטוש והערפול שמאפשרים את קיומן המתמשך של תופעות כאלו. את בעצם רומזת שהטענות של המתלוננות מוגזמות, בלי ממש להגיד את זה במפורש. אולי יש פער בין "מה שכתוב בעיתון" ובין "אחורי הקלעים". ואולי המשטרה "היתה צריכה להגדיל קצת את סדר הגודל של הראיות שהיו לה". ייתכן שהאיש הטריד, וייתכן שהוא קורבן של המשטרה והעיתונות. ופה בדיוק טמון הטשטוש: אולי זה מוגזם ואולי לא, אולי הדברים התרחשו ואולי התרחש משהו אחר שאנחנו לא מודעים אליו. ואז, במקום להזדעזע מחומרת ההאשמות אפשר להמשיך ולחיות איתן, כי מי יודע מה באמת קרה. במקום "התניית מתן מימון למחקרים שביצעו הסטודנטיות בקיום יחסי מין", משהו שנשמע ממש רע, אולי היה פה מקרה יותר אפור, שם "מאחורי הקלעים". אולי ואולי ואולי.

    והרי ברור שאי אפשר לדעת מה קרה שעד שהדברים יידונו בבית משפט. אבל בינתיים, למה להפחית מראש בערך העדויות רק על בסיס ספקולציות? מה התוצאה המעשית של הקריאה "לא למהר לקנות מהעיתון את פרטי הסיפור", אם לא להרגיע את תחושת הזעזוע שפרטי הסיפור מעוררים? למה לא לנצל את הזעזוע הזה כדי להמשיך ב"ניקוי האורוות"? הרי ברור שהדברים מתרחשים גם מחוץ לחוג הספציפי הזה.

  39. סמולן

    אירית, את למעשה טוענת שגברים אונסים בקצב מסוים, איקס נשים בשנה, ושחיילים ישראלים מעדיפים לאנוס יהודיות באופן מוחלט. השאלה שניצן חקרה, היא בדיוק את סיבת ההעדפה הזו. גם אותה, כמובן, את מעוותת באופן קיצוני והזוי.

    יש לי השגות על מה שניצן כתבה. היא מראיינת רק חיילים קרביים, בעוד שהיא עצמה מדגישה שבצבאות אחרים, הקרביים אונסים משמעותית פחות. היא לא מראיינת פלסטינים, ובעיקר גם לא פלסטיניות. יש עוד כמה נושאים, אבל לא זה העיקר, כי מדובר במחקר איכותני.

    היא בפירוש מציגה תיאוריה לפיה אי-אונס עשוי להיות כלי מדיניות ממש כמו אונס, ואף יותר: "היעדרות מוצהרת של אונס צבאי סימפטומאטי משיגה את המטרות הפוליטיות שהעדר אונס מכוון משיג, יתכן שאף בצורה ברורה ומשמעותית יותר. אם אונס צבאי מכוון הוא רתימת התנהגותו של
    היחיד לצורכי הקולקטיב, אזי אי אונס סימפטומאטי מהווה צעד נוסף בהכפפת
    היחיד לצורכי החברה" (עמ' 185).

    בהקשר הזה, נדמה שאפשר לתהות אם מדיניות של אי-בעילה אינה עשויה להתפס על ידי בן-ארי כסוג של מכשיר חברתי דכאני.

    הנה עוד אחד: "מחקר זה מתמקד במנגנונים המונעים את התרחשותו של אונס צבאי, חושף בפנינו את הדרך בה נחקקים גבולות חברתיים בתוכי תוכם של היחידים הנמנים על החברה הישראלית ואת העובדה שהימנעות מאונס צבאי יכולה להגשים את אותן מטרות פוליטיות שאונס צבאי נועד לממש." (עמ' 186).

    עד כאן באשר לאתיקה של מוסדות שאינם אונסים. אולם המשתלמת של בן-ארי עוסקת גם במחקר לגבי ההכרעה היחידאית. המשפט המכונן, לדעתי, הוא "אין זה מוסרי לאנוס. אין זה אפשרי לאנוס את מי שאינה אנושית." (עמ' 180). הרעיון מופיע בעוד מקומות, כולל בסוג של סייג: "לאורך החיבור ניתן לראות שוב ושוב כיצד הפלשתינים ככלל, והפלשתיניות בפרט, עברו תהליך דה הומניזציה, אך לא תהליך דמוניזציה." (עמ' 181).

    אני חושב שיש כאן מסמך שכדאי שהמשטרה תעיין בו, ואולי כדאי לראיין את ניצן לעומק בהקשר של הדרכים המדוייקות שבהן הוגדרו מילואימניקים כ"לא אנסים". אולי זה יעזור לגיבוש של העובדות במקרה הזה. חשוב מאד לזכור, אגב, שהאיש עוד לא נאשם בכלום, כלומר שיתכן שהוא זכאי. כמו שקמיר כתבה בחביבות ויותר מפעם אחת, אין לי שום מושג באשר לעובדות במקרה הזה, ואני ניזון מהתקשורת. לכן נניח לשאלת מוחו הקודח של הנחקר בבעילה אסורה של 15 משתלמות.

    מעבר לכך, זה הרי מין הקשר גילוי, שהתוצאה שלו יכולה להשאר נכונה גם אם הוא ממש מטריד, יש כאן תיאוריה על אי-אונס. זו תיאוריה שזיכתה את הכותבת בתואר שני, בציון לשבח מהאוניברסיטה. לא ברור למה אי אפשר לשער שהיא נכונה. במובן הזה, בן-ארי טוען, דרך ניצן, שאי-בעילה היא אסטרטגיית דיכוי ובידול שהאוניברסיטה מפעילה, שהאפקטיביות שלה כמנגנון דיכוי גדולה יותר מאסטרטגיה של בעילה מחויבת מטעם ומלמעלה, שכן היא שוללת מהמשתלמת הנבעלת את הנשיות שלה, ובמשתמע מקנה לה מעמד של לא-אשת-סגל, על המתבקש בכל הקשור לקבלה של דעותיה וכיוב'. בנוסף, שהלא-בועל מבצע במשתלמות שלו אקט של שלילת הנשיות, בוודאי של שלילתם של זהותן כנשים מושכות-עד-אבדן-שליטה מחד, ומאידך גם כסוג של דה-הומאניזציה (אך לא דמוניזציה), היינו שהלא-בועל רואה את המשתלמות הבלתי נבעלות שלו כסוג של ריהוט משרדי שימושי, אך לא מחויבות בהתיחסות רגשית הולמת, אינדיבידואלית, אנושית.

    אני מתקשה לראות מדוע תיאורית אי-הבעילה לא תהיה נכונה ממש כמו תיאורית אי-האונס. כלומר, אחרי מספר ראיונות עם "פרופסור כפיר" וכן הלאה, אפשר יהיה לבסס שהפרופסור לא בועל את המשתלמות שלו היות והוא חושב שזה לא מוסרי, היות והוא חושש מאישתו, היות והוא חושש ממשתלמת זועמת, וכן הלאה. הכל די דומה למה שניצן גילתה בראיונות עם המילואימניקים. כלומר, גם תיזה אי-הבעילה יכולה, או צריכה, לזכות בציון לשבח. (…)

    לכשלעצמי, אני חושש שמה שעולה כאן הוא שהתיזה האיכותנית לא היתה איכותית. ושעצם אישורה לתואר שני, שלא לדבר על הציון לשבח, חושף בעיות חמורות מאד באוניברסיטה העברית, ובכלל. הסוציולוגיה התחרפנה לגמרי.

    תקראו, זה חומר מרתק, ובן-ארי חתום עליו.

  40. גם כן אינטיליגנט

    1. זאת ממש לא הטענה של התזה.

    2. את הפרס היא קיבלה מהאגודה הסוציולוגית – לא מהאוניברסיטה העיברית.

    3. יש גבול לדמגוגיה.

  41. יעל

    המחקר שאתה מציין מעלה אפשרות שעבור בן-ארי *כל* הסטודנטיות בחוג היו קורבנות שלו, אלה שכן ניהל עמן יחסים (ובהשאלה, אנס אותן), ואלה שאפילו לא הואיל בטובו לקיים עמן יחסים (ובהשאלה, לא-אנס אותן).
    המסקנה שניצן הגיעה אליה תחת הנחיית בן-ארי לא משאירה לנשים הרבה ברירה: ככה או ככה הן קורבנות, מתוקף היותן נשים 'כבושות'. אם אנסו אותן – הדבר ברור מאליו. אבל מסקתה/מסקנתו היא שאם הן נאנסו הן עוד בנות מזל, לעומת הנשים שאפילו לא נתפסו כברות-אינוס.

  42. תוהה

    אני ממש לא מבין איך אפשר לכתוב תיזה רצינית על 'אי אונס'. זה כמו לכתוב תיזה על 'למה לציפורים אין רגליים'. או, 'מדוע השעון שלי לא מעופף'?

  43. אירית

    חוץ מאשר לחלק לכולם ציונים לא אמרת כלום.

    נשמע לי שאתה מתלהב, תרגע. תיזה למסטר זה לא כזה ביג דיל.

    היהדות קובעת את שיוך היילוד _מאונס או לא מאונס – לפי האם !. ובכך מחסלת את המוטיבציה המרכזית לאונס צבאי מסיבי, כמקובל בצבאות כיבוש בעולם הרחב. אונס של ערביה זה גול עצמי, בגלל שהיילוד החמוד וה"סמולני" רק יגביר את הבעיה הדמוגרפית שכביכול נלחמים נגדה. זה לא גזענות זה התוצאות של החוק ההלכתי. מאידך, אונס של יהודיה הן על ידי חייל כשר ו"סמןלן" או השאלתה לכובש או סחר בה, תמיד יפיק יהודים כשרים, כך שזה "דאבל וואמי", שתי ציפרים במכה אחת, גם אפשר להנות מהגיישה היהודיה, וגם להגביר את הילדוה היהודית. אין כמו אשה יהודיה, שמישה וחביבה על בעליה, במיוחד על צה"ל.

    ההוראה ההלכתית היא נייטרלית מבחינה מוסרית (איך אפשר לאמר שהיא גזענית ?), ויש בה יתרונות וחסרונות כאמור. התיזות של בן ארי נשמעות לי חלק מבעיה פסיכו סקסואלית של הצבא הישראלי, המבקש למסד עבירות מין נגד נשים (ישראליות) כחלק מתורת הלחימה שלו. קצת מטרידים, קצת אונסים, קצת סוחרים בנשים, וקצת כותבים על זה תזות תוך כדי לב"ב באקדמיה, ואונס סטודנטיות לגיוון. זו הרמה, גם שלך – לפי כתיבתך האגרסיבית והמנופחת.

    הדת היהודית אינה מתיישבת עם הפמיניזם כפי שהוא התפתח באמריקה למשל (או אירופה), ויוצרת בעיות קשות במיוחד לישראליות שחיות תחת החוק ההלכתי במידה ניכרת, ובעיקר בהקשר של הסכסוך המזויין באזור. כך למשל כל הדיון בשאלות של אונס כפשע מלחמה ועבירה נגד האנושות , דיון המתקיים בימים אלה באו"מ מחמיץ את כל הבעיה של נשות ישראל, אשר הן הנפגעות המרכזיות מעבירות מין אגב המלחמה, מהצבא שלהן עצמן. אין זה אמור לפסול דיון בשאלה אם הפרקטיקות של מערכת הבטחון בקשר לנשים הן פשע מלחמה, כיון שברור שכן. אך האקדמיה והפמיניסטיות המקצועיות ממשיכות לדון בתיאוריות שאין להן כל קשר למציאות שלנו. וכך גם בן ארי מבקש להכניס את המציאות בכוח לדיון האופנתי באונס צבאי. אך בזמן שהוא מבלבל את המוח, הוא מדגים בדיוק את הבעיה של סקסואליזציה של הסכסוך הצבאי. הוא חשוד באונס תלמידותיו, כפי שצה"ל אונס את חיילותיו, כפי שרמון מנשק את פקידותיו וחיילותיו, וכפי שהפטריארך הישראלי אונס את בנותיו ורעייתו, כחלק מ"הסכסוך". וכפי שראשי המדינה מזיינים את צאן מרעיתם ואת הנתונים להגנתם ולמרותם.

    הכל נשאר במשפחה…..אך זה לא פחות חמור

  44. סמולן

    לאירית, בתחרות על כתיבה אגרסיבית והזויה, אני מאמין שאת תהיי בעמדה טובה לנצח. בואי נדלג על זה.

    שנית, רוב מה שכתבתי היו ציטוטים מהעבודה.

    שלישית (לאינטיליגנט), מה אם כן התיזה של התיזה ? ויותר מכך, מה בדיוק אוסר על הקריאה שלה בנוסח הזה ? לא מדובר כאן בניתוח של דפוסי נדידת הנחליאלי.

    רביעית, הנגזרת הספקולטיבית שביצעתי לתיזה, היא לא רק אפשרית אלא די קלה לביצוע. כמו שכתבתי, צורנית יד כאן התאמה גבוהה, וסביר מאד שראיונות שטח עם חברי סגל יחשפו ארגומנטציה דומה למה שחשפו ראיונות השטח של ניצן.

    חמישית, אני אכן לא סבור שמדובר ביצירת מופת, אלא בג'אנק די מזוקק. ושהעובדה שהוא ביסס תואר שני בהצטיינות אכן אומרת שתואר שני הוא לא כזה ביג דיל, כלומר חסר משמעות לגמרי. וזה לא אומר טוב על המערכת שמנחה ומתירה אותו, ומעלה את המחשבה שמה המוטיבציה להתרת המחקר (כלומר, לאי-ביטולו…) היתה אחרת: טובות הנאה מיניות נראות לי פחות מעניינות, בהקשר הזה, מביטוי אישי של עמדה ייחודית למדי, בלשון המעטה, כלפי אונס ואי-אונס. לכן נראה לי שכדאי שהמשטרה תעיין במחקר הזה.

    אירית, אם את אומרת שבן-ארי כותב שנשים בצה"ל הן סוג של משאב מיני, כדאי אולי לתת הפניה.

  45. גרשון

    בהמשך לדברי סמולן מעניין מה היתה אומרת אורטל אם א. היה אולי קצת מפלרטט עימה במילים אבל נמנע,או אף דוחה,כל מגע פיזי עימה.לפי התזה של ניצן שהורחבה לכללית יותר אורטל היתה צריכה להרגיש מדוכאת פעמיים-כאישה וכמרוקאית.
    א. היה מוגדר בכל מקרה כגזען.

    לא קראתי את כל המחקר של ניצן אבל הנה כמה מחשבות על הסיבות לאי אינוס של ערביות.
    אמנם המצב הוא של כיבוש אבל השטח קטן וקרוב לבית וגם חיילים קרביים יוצאים לעתים קרובות הביתה וגם בשבת שאינם יוצאים החברה יכולה לבקר.
    יש הבדל בין המצב האובייקטיבי של חייל אמריקני בבגדד לחייל ישראלי בשכם.

    ומי שאין לו חברה יכול ללכת לזונה או לאנוס יהודיה-חיילת או לא(איזו כתיבה דוחה של אירית שמיצי המרה השחורה שלה גועשים).

    בקשר להתרבות הרי שאין לחשוש מהתרבות גדולה ממה שקיימת.מי שלא תתעבר מאונס של חייל תתעבר מבעלה.
    הזמן לא יבוזבז וההתרבות לא תקטן.

    במציאות היהודית-ערבית בהחלט סביר שיש חשש מנקמה כחלק מאד חשוב ושמשתמשים בו בתרבות הערבית-מוסלמית.

    גם אם ניצול מיני קיים בחברה הישראלית(באיזה לא??) הוא נעשה בד'כ בצינעה ומעטים אם בכלל יודעים עליו ולפחות בחלקו הוא נעשה בהסכמה.
    אונס נחשב למעשה חמור והוא מגונה בכל דרך והאנסים מוקצים בד'כ בבית הסוהר ובחברה.
    למיטב הבנתי וידיעתי אין כמעט מצבים בהם חייל יכול להיות לבד עם אשה של העם הכבוש,במיוחד הערבי-פלסטיני.
    בד'כ תמיד החיילים נמצאים בקבוצה קטנה ככל שתהיה.
    כדי לאנוס בקבוצה צריכה להיות אוירה מתאימה שמאשרת ומקבלת מעשה כזה לאורך שרשרת הפיקוד.
    עם אמצעי הקשר המיידיים כולל צילום של כל זבוב קשה לתאר אונס שלא יגיע כמעט מייד לידיעת הציבור.

  46. שתיים

    האם אי אינוס זה באמת פתרון לבעיה הדמוגרפית? הרי נשים שנאנסות בחברות דתיות קיצוניות עלולות למצוא את מותן לאחר האונס על ידי בני משפחותיהם…

  47. שתיים

    האם אונס של ערביה זה גול עצמי כאשר על פי האסלאם דת היילוד נקבעת על ידי האב… והאישה עלולה לההרג אם יוודא לבני משפחתה שהיא נאנסה?

  48. אירית

    יש פה כבר תשובות ממדור אסטרטגיה של צה"ל, לפחות ברוח הדברים של גרשון.
    שתיים, לא הבנתי את השאלה. כאשר אמרתי "בעיה דמוגרפית" התכונתי לאופן שבו נתפס הסכסוך אצל רבים מחיילי צה"ל שבהם אנו דנים. אני לא חושבת שפלשתינאית אנוסה על ידי חייל צהל היתה נרצחת על ידי משפחתה, ע"ע דברי גרשון המשקפים נכון יותר את ההערכה המקובלת, שבני המשפחה היו אולי רוצחים את האנסים אם כבר היו רוצחים מישהו. גרשון _אחרי ההשמצות המצופות לח"מ, מאשש את הטענה שחיילי צה"ל לא נזקקים לאנוס בשטח כי הם מוצאים את פורקן צרכיהם ב"עורף" כך או אחרת, וכן שהמניע השני הוא פחד. נידמה לי שאת כל המיצים השחורים – כדאי לחפש ואפשר למצוא בתיאור הזה, ולא אצלי, שרק כותבת על זה. בעיני, מבחינה אקדמית, הפגם שנופל ב"תיזה" של ניצן אינו ההכפשה של צהל כגדען אלא ההתעלמות הלא תמימה והלא מקרית ממעמד האשה היהודיה/ לצה"ל ממש לא איכפת להיתפס כגזען, להיפך, אבל הוא שומר על הסוד הבאמת גדול ומסווג, וזה היקף עבירות המין בשורותיו נגד נשים יהודיות שחלקו נעשה בצורה מובנית ותחת יד מכוונת. צהל יכול לסמוך אפילו על הסמולנים של האקדמיה שלא יגידו את האמת בנושא הזה, ואני כבר שמעתי מפמיניסטיות ישראליות שאני "מקלקלת להן", הכוונה מקלקלת את ההצגה שמוכרים כלפי חוץ. כי אם מה שקורה בחוג לסוציולוגיה משקף משהו, הרי מגדל הקלפים כולו קורס ויש בעלי אינטרסים בשימורו, לא רק צהל. הדיון סוטה מהשרשור המקורי אבל פותח נושא חשוב ושוב, יש להודות לאורטל על כך.

  49. רונן

    יוסי ואיציק שלום
    אני חושב שהתגובה האחרונה, זו של אירית, הגדישה את הסאה. חופש הביטוי אינו רשיון להרוג וגם לכם יש מחויבות בסיסית לא לפרסם תכנים פוגעניים. ההתייחסות המבזה לתלמידת מחקר שסיימה עבודת תיזה, לא ראויה לפרסום.

  50. אירית

    האילוסטרציה באמצעות התיזה הזו, והכותבת שלה, אינה מבוססת על היכרות אישית אלא היא, כאמור, אילוסטרציה. מבחינתי אם יש בזה פגיעה כלפי המסטרנטית, אפשר להוריד את המשפט המתייחס אליה, ולהפוך אותו לטענה כללית.
    מכל מקום, מעניין לראות כיצד גבר – אנונימי כמובן – נזעק להגן על כבודה של הסטודנטית, ממישהי שמנסה לטעון שאולי אותה סטודנטטית נמצאת תחת מכבש לחצים פטריארכלי כאשר היא מתבקשת לכתוב על נושא מסויים.

    אני מאד אוהבת את הבאים להציל את הקורבנות מפני המצילים שלהם…
    זו דוגמא לסוג המניפולציה המופעלת על נשים במרחב הציבורי בישראל, כאשר דנים במורסות הנחבאות האלה. לא אתפלא אם הכותב הוא מרצה בחוג המדובר או שייך לאותו מילייה,. הסגנון המניפולטיבי – ההופך את המציאות על פיה – מצלצל פעמונים.

  51. סמולן

    ברור לגמרי שאת לא קראת את התיזה. לוא היית עושה את זה, היית מן הסתם מגלה שבעמודי הפתיחה יש עיסוק בשאלות מהסוג שאת מעלה. לא קראת, ולכן גם לא באמת הכפשת.

    המקום המעניין ביותר לטעמי, והוא גם הקישור שניצן לא ביצעה במהלך העבודה שלה, ובעצם ההסבר היחיד שהיא מביאה שיכול להחזיק מים, היא שצבאות בעלי אתוס הגנתי נוטים לאנוס נשים מהקבוצה שלהם – כמעין תשלום על ההגנה – ונמנעים לחלוטין מאונס של בנות הקבוצה האויבת, זו שהם מגינים מפניה. הדוגמאות שהיא מביאה (עמ' 19-20) הן של צבא ההצלה של קאוקג'י, קבוצות גרילה, וחיילי או"ם בבוסניה. היא לא עקבה אחרי הכיוון הזה, אולם לוא היתה טורחת לעשות כך, ובתנאי שהיתה מדברת איתך מספיק, היא היתה אולי יכולה לבסס את הטענה שחיילי צה"ל, כקבוצה בעלת אתוס הגנתי, נוטים לאנוס יהודיות ולהמנע מאונס של ערביות.

    לדעתי למעט אותך היא לא היתה משכנעת, כי כמדומה שאונס על ידי חיילי צה"ל הוא בכל זאת נמוך באופן יחסי ממה שבוצע על ידי לוחמי צבא ההגנה של קאוקג'י, וכו', אולי בגלל שהצבא הציוני נמצא קרוב לבית ולא במרחק ממנו, ואולי מסיבות אחרות, כך שההשוואה תקרוס. אבל אין ספק שברגע שמעלים את האתוס ההגנתי של צה"ל כהסבר אפשרי – ובאינתיפדה השניה בוודאי שהאתוס הזה היה מאד דומיננטי – אזי נותר לבחון רק את הכיוון השני, כלומר אחוזי אונס יהודיות (אני מאמין שאת טועה… בסדרי גודל, אבל זה עניין אחר).

    כדאי לדעתי לשים לב לכך שהעבודה לא עקבה אחרי הקישור הטבעי מאד הזה, ובבכך לאשש את האפשרות שהכיוון ההזוי שהיא בחרה, משקף במידה רבה הנחיה מתוחכמת יותר או פחות, שהובילה אותה לתורת מוסר מטורפת, הדורשת לבחור בין צידוק של אונס ובין צידוק של גזענות.

  52. אורלי בנימין

    תודה על הביקורת. היא מכובדת ומכבדת
    אנסה לענות.
    תחילה בקשר לראיות: כידוע לך מקורות המידע שלי הם לא רק מה שמתפרסם בעתון. המדובר במקורות שאני מעריכה עשרות מונים יותר מאשר את הדיווח בעתון. לפיכך הרשיתי לעצמי להעיר שקיימת סבירות ביחס לפער מסויים בין עוצמת המעשים לבין חלק מהדיווחים והייחוסים. נדמה לי בכל מקרה שהדגשתי שאיני מציעה לפטור את אייל בן ארי מענישה מחמירה יהיו העברות שעשה קלות ככל שיהיו. אני בשום פנים לא רמזתי שבן ארי הוא קורבן של העתונות וגם לא הצעתי להקל ראש במקרה. בן ארי היה מטרידן אובססיבי במשך שנים שדיכא וניצל נשים לא מעטות. יחד עם זאת , לפי הידוע לי, ויתכן שאני טועה , לא כל מה שהופיע בעתונות מגובה בעדויות. אני וודאי לא זו שאצא להגנתו אבל אפשר להבין את אווה שיתכן וניסתה להבליט ענין זה.

    אני לא קראתי אצל אווה שהיא מאחלת לבן ארי שיצא חף מפשע. קראתי ניסוח שמחפש דרך אמצע בין לראות את ההירארכיה האקדמית כמתלכדת עם ההירארכיה המגדרית שזו תפיסה שרבים מסכימים ומסכימות איתה לבין המנעות מאמירה חזקה מדי נגד קולגה שמכריו ואלו שעבדו במחיצתו יודעים להעתיר עליו לא מעט שבחים בהיבטים שונים. כיצורים מורכבים אנחנו לא נעלמים כשאנחנו הופכים לעבריינים. זהויות אחרות ממשיכות לתפקד ולפעמים אפילו לא רע ויעידו כמה וכמה מהדמויות במפה הפוליטית שלנו. מה אומר, אני מאד מבינה את המקום שממנו אווה אילוז התנסחה כך ורציתי להדגיש שהביקורת הפמיניסטית על ההתנסחות הזו, היא לאו דווקא משותפת לכל מי שמכנה את עצמה פמיניסטית. אני, שאני מחשיבה את עצמי פמיניסטית פעילה ואדוקה, לא ראיתי בניסוח האמור שחרור של העבריין מהאחריות על מעשיו. כשסוציולוגים מסבירים עבריינות כפועל יוצא של אינטראקציה חברתית הם לא מבטלים את האג'נסי, את הרפלקסיביות, את אופציות הפעולה האחרות ואף לא את נגישותן של קהילות חלופיות קונקרטיות או מדומיינות, שיכולות לאפשר התרחקות מהעבריינות. כסוציולוגית פמיניסטית אני מלמדת בכל שיעור שלי את ההקשר המבני שבתוכו מתקיימים יחסי הכוח המגדריים , משועתקים ומתחזקים. האם בכך אני מבטלת את אחריותם של גברים על אי הדיפת הפריבלגיות שלהם? לא נראה לי. להבין זאת כך זה לעוות את המשמעות של הסבר מבני בסוציולוגיה.

    בנקודה אחת אני שותפה לביקורת שלך על דבריי: אם פרופ . אילוז ידעה על המעשים המיוחסים לאייל, וסביר להניח ששמעה דבר או שניים במסדרונות, היה עליה להיות בין המתלוננים הראשונים בפני רשויות האוניברסיטה . זו היתה חובתה כמו חובתו של כל חבר מחלקה או חבר בארגון שיודע ושומע על התרחשויות עברייניות. מבחינה זו הייתי צריכה לבקר אותה, בין יתר חברי החוג ולא לערער על הביקורת הפמיניסטית הסוחפת נגדה. אבל בפועל, לא יכולתי לבקר אותה על כך. מכל חברי הסגל ה"מופלא" הזה בירושלים, אווה אילוז היתה והיא עדיין אחד משני מקורות תמיכה יחידים!!! באורטל בן-דיין ובפועלה החשוב. אז, אני לא רוצה לשכוח לה את הושטת היד החשובה והקריטית הזאת. ולכן לא אבקר אותה. לעת עתה , אבקר אחרים. וכן, למרבית העצב הנורא, אצטרך לבקר גם אחרות ולא רק אחרים.

  53. גרשון

    אירית-מבטיח לך שלא נספר לרמטכ'ל.

    הניצול המיני בצה'ל, המובנה והמכוון, יימשך כסידרו.

    תרגעי.

  54. אירית

    סמולן, וגם לגרשון – נידמה לי שהקייס חשוף והמילים שלכם מיותרות. הפרופסור הנחה במסגרת תפקידו "כיועץ לצה"ל" וחשוד באונס הסטודנטיות שלו. כל הדיבורים מיותרים, אלה מקרי האונס "החסרים" בסטטיסטיקות. האם אחדש לך, סומלן, כאשר אומר ש…"הם משתיקים"….???

    לקח ליפן ששים שנה לנסח התנצלות ל"נשות הרווחה", לצהל זה ייקח הרבה יותר. מעניין שאייל בן ארי מומחה גם לצבא ביפאן….ולאחרונה ב"מעונות יום לגיל הרך". זה מתחיל להיראות כמו מותחן פסיכולוגיה-אימה מהוליווד.
    צרף לזה את כתבי ון קרפלד מאותו מוסד יוקרתי, והתשובה כבר כתובה וכל המוסיף גורע מהפארסה.

    (צבא "הגנה" ? נו מה עוד נצטרך לבלוע …)

  55. סמולן

    איזה קייס בדיוק חשוף ?

    אני לא נתקלתי בשום סוג של אונס במהלך השירות הצבאי שלי. אולי בגלל שהמקומות בהם שירתתי לא הצטיינו בנוכחות נשית.

    אבל הנקודה היא אחרת: מבחינתי, העניין הציוני סובל כאן באופן מוזר יחד עם העניין האנטי ציוני.

    ניצן ובן-ארי הם מחד ציונים בפרקטיקה שלהם: ניצן כותבת ששירתה בצבא, בן-ארי מייעץ לצה"ל, זה כתוב בדף שלו, כך שהוא כנראה גם גאה בכך. מנקודת ראותי הציונית, הפרקטיקה של בן-ארי אינה כבוד גדול לישראל, הציונות, בני אדם באשר הם. אבל נתמקד במי שמקיים פרקטיקה ציונית – פדיחה, מה לעשות. כך שאין לי שום דבר שבו אני "מגן" על מישהו. להיפך, הפרקטיקה של מה שכתבתי, בניגוד להרבה פעמים שבהם אני כותב בלי מטרה מוגדרת, היא שהחוקרים של בן-ארי יבחנו את האפשרות שיש רלוונטיות ליצירה שלו (מאמרים ותיזות בהנחייתו) כדרך לפענח את המוטיבציות שלו. כמו שצייר ניתן לפיענוח מסוים על ידי היצירות שלו. כך שמבחינת הפרקטיקה, אני חושב שהוא פדיחה לפרקטיקנים של הציונות, ובמובן חלוש מאד, אני מנסה לפעול כנגדו. בכפוף ל"לכאורה", כמובן. הוא עוד לא אשם ואפילו לא נאשם.

    במובן השני, שבו אין שום עניין של האשמה משפטית, ניצן ובן-ארי הם תיאורטיקנים אנטי ציונים קיצוניים. נדמה שקשה לתאר חוקר מוסלמי שיאשים יהודים בגין אי-ביזוי של הקוראן, או חוקר נוצרי שיאשים יהודים בגין אי-גזילת כסף, אבל זה בערך מה שהם עשו. במובן הזה, אני חושב שהם ביזיון, פדיחה וכו', לתיאוריה האנטי ציונית ואפילו לתיאוריה האנטישמית לדורותיה (אני רואה ביניהם קשר ברור, אבל על כך בפעם אחרת), ותיאוריות באשר הן. יש לאנטי ציונות, על כל גווניה, דוברים מוכשרים יותר, וטיעונים הגונים יותר. אני בוודאי לא בא לטעון שכולכם (את נראית לי, ככה, א"צית מסורה) עד כדי כך פסיכים.

    לכן מה שנותר, הוא לסלק את השיוכים הללו מן המגרש, ולדון באפשרות שקיים בסוציולוגיה מבנה תיאורטי, שהיה די מוכחש עד כה, ומתיר לאוחז בו לבצע כמה דברים שלא טוב לעשות. ואת המבנה הזה, יחד עם הקשר שלו להוגים שלו, כדאי לחשוף. לנתח, לבקר. חבל שאין סיכוי שיהיה על זה איזה טאון מיטינג.

  56. רתם

    קצת באיחור:
    "כתיבה דוחה" ? אולי המציאות דוחה?
    כל פרה בעמק יודעת איזו אוירה עוינת יש כלפי נשים בצבא, והסחבקיות היא המסווה. זה מתחיל מההתערבויות, בנוסח משפחת סופראנו, מי ישכיב חיילת מסוימת המגד? המפ? אולי החובש?
    ונגמר ביציאה לשבת הביתה תמורת מין. ולסמולן, באמת? פששששש….איפה ששירתת לא אנסו? איך אתה יודע?

  57. אורלי בנימין

    קצת מחוץ לדיון כאן התברר לי שטעיתי
    אווה אילוז היא לא אחת משתי תומכות באורטל בן-דיין
    אלא אחת מארבעה והשלושה האחרים שמגיעה להם הערכה עמוקה על התגייסותם הם גדי יאיר שבכלל הוביל את כל המהלך הזה של ניקוי האורוות וכל הכבוד לו; מיכל פרנקל ועזיזה כאזום. אנשים אמיצים וחריגים למרבית הכאב.
    תודה לארבעתכם

    וגם ווידוי קטן, כשסמדר לביא אומרת לי תודה אני נרעדת ומבינה שהפוך על הפוך זה לא רק בדיחה. שוב נפערה התהום בינינו.
    ועוד משהו, הידעתם שיש פמיניסטיות שחושבות שאם הן יצעקו מאד חזק על מישהי אז המציאות תתיישב לפי הקו שלהן? מחנה עצוב יש לנו כאן ולרגעים נדמה שגם טיפה מעורער בנפשו
    והבהרות עוד יבואו

  58. סטודנטית לסוציולוגיה

    אני מזועזעת עד עמקי נשמתי מהתגובות האחרונות שלך. אני מצטרפת לביקורת המכובדת שהפנה כלפייך המגיב "סטודנט לסוציולוגיה". אני אהיה יותר בוטה ממנו.יכול להיות שהבוטות שלי תפתח את המחסומים הקוגניטיביים בתפיסתך ותבהיר לך כמה התגובות שלך מסוכנות. מדהים שאנחנו כתלמידי סוציולוגיה מבינים זאת ואת דוקטור לסוציולוגיה, פמיניסטית אקטיביסטית ופעילה חברתית, אינך מבינה זאת. מדהים בעיניי. תגובותייך רק מפריעות לעבודת המשטרה ומעודדות את המוטרדות לא לתת עדות ולהמשיך בשתיקתן. את מדווחת לנו בחוצפה וביהירות ש"לא כל מה שהופיע בעתונות מגובה בעדויות" ו "קיימת סבירות ביחס לפער מסויים ביןעוצמת המעשים לבין חלק מהדיווחים" ו"מקורות המידע שלי הם לא רק מה שמתפרסם".
    אני מזועזעת רק מלקרוא את זה.בא לי להקיא מהמהלך הטפשי שעשית
    גם אם באמת אין למשטרה כלום (שזה לא המקרה), גם אםם זו רק אסטרטגיה של המשטרה,זה חמור מה שעשית. כמו ש"סטודנט לסוציולוגיה" הבהיר לך בחוכמתו, המשטרה מנצלת את היכולת שלה לדווח לתקשורת כדי לעודד מוטרדות ולהעביר להן מסר שגם לאחרות זה קרה ואין להן מה להתבייש. לכי תלמדי את כל מקרי התלונות והאונס כנגד בעלי סמכות ותיווכחי שאסטרטגיה זו של המשטרה נמצאה כיעילה כי היא העניקה למוטרדות אישור שהן לא אשמות ועודדה אותן להתלונן. אבל אז את מגיעה ומחבלת בזה.את אומרת להן (וכולן קוראות את העוקץ!) אין למשטרה כלום.
    והחשוב מכל:
    מאיפה לך לדעת שיש פער בין עוצמת המעשים לדיווחים בתקשורת? מאיפה את יודעת שהדיווחים לא מגובים בעדויות?את חוקרת משטרתית בנוסף לדוקטור לסוציולוגיה? זה שאת לא יודעת זה לא אומר שיש פער. זה רק אומר שאת לא יודעת. ואולי הדיווחים הללו כן התרחשו. אני דווקא יודעת שהם כן התרחשו. המקורות שלי סיפרו לי שהן התרחשו ועוד איך (ולפני שאת שולחת אותי לדווח על כך תחשבי לך לרגע שאולי כן דיווחתי ואולי אני חוויתי). ומה לגבי מקורות המידע שלך (אני מתארת לעצמי שזו קולגה מהמחלקה שלך). אולי היא לא אמינה? אולי למשל היא זו שמפחדת ולכן משנה גרסאות? זה שהיא לא חוותה את מה שמדווח בתקשורת זה לא אומר שזה לא נכון.
    התגובות שלך והציונים שאת מחלקת למרצי המחלקה חמורים ביותר. בעיקר בגלל שאת טועה ומטעה. לפעמים עדיף לשתוק או לבדוק את המקורות שלך.

  59. סטודנטית למשפטים

    סמאלן כתב "שהחוקרים של בן-ארי יבחנו את האפשרות שיש רלוונטיות ליצירה שלו (מאמרים ותיזות בהנחייתו) כדרך לפענח את המוטיבציות שלו. כמו שצייר ניתן לפיענוח מסוים על ידי היצירות שלו." ממש קשה לי להאמין שהוא חושב ככה וקצת מוזר לי שזה עבר בשתיקה (אולי כי זה כל כך הזוי שאף אחת לא חשבה להתייחס לזה ברצינות). ובכל זאת אני מגיבה על זה כי זו נראית לי כמו פרובוקציה להורדת ערכו של הדיאלוג הזה שדווקא מתנהל בפסים מעניינים חוץ מזה. אז צריך שמישהי/ו תגיב, שלא יגידו שכל מי שמתעניי/ת בהטרדות מיניות באוניברסיטה הם אנשים שלא שמים על חופש ביטוי וחופש אקדמי (שזה הרי הטעון הקלאסי נגד הסדרה בחוק נגד הטרדה מינית והנה אולי עושים עלינו ניסוי – אגב אג'נדות מחקר – סליחה על הפארנויה) – ופה זה לא פולניות מול השכנים אלא יותר צדק צריך שגם יראה קיינד אוף ת'ינג. כל הדיון על העבודה האקדמית של בן ארי אולי מעניין אבל נראה לי ברור שהיום שבו ישתמשו בעבודות אקדמיות כדי להוכיח מניעים במשפט פלילי יהיה יום עצוב. פה זה לא ארה"ב ולא מרשיעים אנשים כי הם הזמינו יותר אגרולס מהמקובל לבן אדם אחד או כתבו כמה שטויות ביומן (טימותי מקווי). ובואו נשאיר את זה ככה?