חוויות מאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי

בבקשה לציין באיזה בית חולים מדובר ואז להגיש תלונה למשרד הבריאות/ משטרה/ פרקלטות המדינה/ מבקר המדינה ועוד. לא יכול להיות שמוסד שמקבל כספים ציבוריים יגרום לנקים בגוף, בנפש וברכוש למטופליו.

הוא שאמרנו, האלימות, האטימות וההתעללות בחלש, היא מחלה
שמתפשטת בחברה הישראלית החמדנית והמודרנית.

אלימות זו אינה מוגבלת לשום סקטור אלא רק נגד מגדר ייחודי-החלשים,
אלימות זו מכוונת נגד זקנים, דתיים, חרדים, ערבים ויהודים,
ללא הבדל מין גזע ודת.

אלימות, של אותם חולים נגד מי שאין סכנה שיכניסו לאותם עלובים זפטה
או כדור בראש.

של אשפוז כפוי במחלקות סגורות מקומם כל פעם מחדש.התאור הוא קפקאי ממש ומתאים כל כך לתדמית,המוצדקת כל כך,של מוסדות אלה.המציאות משתווה לכל מה שקראנו/ראינו/שמענו.היכן הפיקוח ,הבקרה ובדיקות פתע שעל משרד הבריאות לערוך באופן שוטף?!

נורא שנאלצת לעבור חוויה כה קשה ומשפילה!
ישנה מצוקה רצינית של החולים הפסיכיאטרים ובתי החולים הפסיכיאטריים בארץ שאינה זוכה למספיק תשומת לב.
לדעתי חשוב שתציין את שמו של בית החולים מכיוון, שלפי ידיעתי ונסיוני, לא בכל בתי החולים מתייחסים כך למאושפזים.
יש לעורר תשומת לב לגבי המצב המחפיר בבתי החולים הפסיכיאטריים, אך להתייחס ספציפית למקומות הבעייתים יותר בכדי לא ליצור אצל אנשים החשים כי הם זקוקים לאישפוז תחושה כי אין לאן לפנות.

אני מאד מקווה בשבילך ובשביל המאושפזים האחרים כי המשטרה ומערכת המשפט תפעל במלא החומרה בעניין.

תיארת מעשים פליליים, וכשאת מספרת זאת בלי לציין את שם בית החולים, הרושם הוא שאת מוחה על נוהל שנהוג בבתי חולים פסיכיאטריים. למעשה, כנראה מדובר במקום מסוים שבו עובדים כמה סדיסטים ושהפיקוח לקוי בו. לכן, אנא כתבי מהו שם בית החולים, ואיזו מחלקה זו. משרד הבריאות יוכל לטפל בזה, אם הממונים בו ירגישו שבוחנים אותם.

אין מה לפנות למשטרה(במשטרה לא יבינו על מה אתה מדבר ומה אתה בדיוק רוצה מהם) אלא לפרסם כאן את שם בית החולים ואת נושאי התפקידים הנוגעים לענין.
מסתבר שפירסום בהעוקץ אפקטיבי לפעמים יותר מתלונה במשטרה(ע"ע אורטל…)

כתבה לא משכנעת ולא ברורה . מה אנחנו יודעים על הכותב , הנסיבות , מה קרה , הבריונים . העסוק בממסד הפסיכיטרי
תמיד משחיר אותו , אבל צריך לזכור שיש מקרים קשים , והפסיכיארייה לא כל יכולה .
ממש לא משכנע ………..

מאמר: התעללות בבתי חולים פסיכיאטריים והצעה לפתרון

http://www.e-mago.co.il/Editor/bikoret-2321.htm

אשמח לשמוע דעתכם,
צביאל

תלונה במשטרה זה צעד בכיוון הנכון, אבל אולי צריך להתייעץ עם עורך דין לגבי צעדים נוספים. מגיע לך פיצוי הן על עוגמת הנפש והן על אובדן הרכוש. מעבר לכך, מן המפורסמות הוא שהמקום הגרוע ביותר לאדם שסובל מהפרעה נפשית הוא בית חולים פסיכיאטרי. כל אדם שחש תעוקת חזה, יודע שעליו להגיע למחלקה הקרדיולוגית בבית החולים הקרוב למקום מגוריו, אבל מי שסובל מהפרעה נפשית – מוטב שיתרחק כמה שיותר מאותם בתי חולים שאמורים כביכול לסייע לו. הם אמנם מצוידים במיטב התרופות החדישות, ועובדים שם רופאים מומחים, אבל תנאי האשפוז כל כך גרועים עד שהטיפול כולו גורם הרבה יותר נזק מאשר תועלת. הפסיכיאטרים בעצמם מודעים לכך ומציעים אשפוז רק במקרים נדירים. בכל מה שקשור בהפרעות נפשיות לא התקדמו ברפואה הציבורית פה הרבה מעבר לימי הביניים.

על כך עליך לתבוע תביעה אזרחית את בית החולים,משרד הבריאות או שירותי בריאות כללית(בהתאם למסגרת לה שייך המוסד)ואפילו לשקול תביעה אזרחית אישית נגד הרופא/ים.

יוסי,איציק– רק שאלה אחת:האם לכן ידועים הפרטים בהם מדובר?

רבותי, אני מצאתי מזור באחת המחלקות הסגורות. אני מבינה על מה אנונימי מדבר רק שהכפשה גורפת של כל המערכת מסוכנת. הכפשה כזאת עלולה למנוע מאנשים כמוני לפנות לטיפול כזה שיכול להציל חיי אדם. אני קיבלתי טיפול מציל חיים ויותר מזה, כזה שהעניק לי איכות חיים. אני מבקשת רבותי להבין שבכל מקום יש את החריג ובו צריך לטפל במלוא החומרה אבל לא לישכוח שיש גם טוב. זה חשוב, זה נחוץ בעיקר למי שנתונים במצוקה.
שאלה: מדוע לא לפנות למשטרה לא רק בעיניין הרכוש שנעלם, למה לא להתלונן על האחים הספציפיים שעשו עברות פליליות ובזאת להציל מידיהם אחרים? זאת ניראה לי חובה מוסרית ואנושית.

הסיפור המחריד הזה מתחבר לי אסוציאטיבית, משום מה, לסיפור של הסא"ל והרובאי בנעלין. כמו האחים הפסיכים שתוארו כאן, השתעשעו שני הפושעים ההם (המפקד והצייתן) בעציר הכפות רק בגלל הכח העצום שהונח בידם – כמו בסיפורים על ה-SS לפני 65 שנה.

צר לי לקרוא את החוויות הקשות והמשפילות שעבר המאושפז.
אני מנהל מחלקה סגורה במרכז לבריאת הנפש ע"ש י.אברבנאל ובאופן אישי לא עבר יום אחד ב 25 השנים שבהן אני עובד במקצוע הפסיכיאטריה שבו לא נתקלתי באלימות מילולית ופיזית חמורה כלפי או כלפי מי מאנשי הצוות.
….למען השמעת קולו של הצוות חשוב לדעת ש 55% מהמתאשפזים במחלקות סגורות בארץ צרכני סמים ובשילוב עם מחלתם דרגות האלימות כלפי הצוות וחולים בנסיקה בארץ. מדי יום ביומו נפגעים פיזית עשרות אנשי מקצועות בריאות הנפש בבתי חולים.
כמות כח האדם בבתי החולים צומצמה מאד כהכנה לרפורמה המתעכבת כבר עשור. המטפלים עובדים באווירת אלימות, איום ופחד.
אין בכך להצדיק יחס לא אנושי – יש בכך להתריע על צורך בשינוי.

ברור כי אנשי המקצוע בבתי חולים פסיכיאטריים סובלים מאלימות ופגיעות מצד החולים. זה לא מוצדק אולם ברור כי הם עושים זאת בעיקר משום מצבם הנפשי,שליטתם או אי שליטתם בהתנהגות שלהם. אולם מדוע אם כן עושים זאת בעלי המקצוע? האם מאותה סיבה? זה הרבה יותר מורכב מכדי שנשפוט את הכתבה של אנונימי בצורה חד צדדית אולם
זה לא סוד שדווקא בבתי חולים פסיכיאטריים יש זילות בכבודו של החולה. אולי בשל חוסר האונים שלו, בגלל התלות שלו בצוות הרפואי ועוד ועוד. חוסר האונים של החולה הופך לכלי משחק בידי אנשי המקצוע. תופעות דומות אפשר למצוא בבתי מחסה שונים של נוער, של קשישים וכדומה שם נמצא התעללויות פיזיות ונפשיות.

הטרוניה של חלק מהמגיבים כאן (בעיקר אלה שמקצועם טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי) גורמת לי להרים גבה,ולתהות אם אכן מקצוען אמיתי עומד מאחורי התגובה, הרי זה ברור שמטופלים הבאים בשעריו של מוסד פסיכיאטרי נמצאים במצוקה נפשית החורגת ממה שקרוי "נורמה", הציפייה מהם כי יתנהגו בראציונאליות ולא יחרגו מההתנהגות ה-"נורמאלית הנאותה"ולא ינקטו באלימות מילולית או פיסית היא כמו הציפיה מפרפר שתלשו את כנפיו להתרומם ולעוף ולכעוס על כי אינו עושה זאת שהרי הוא פרפר.ויותר משסותר את דברי כותב הרשימה, דווקא מחזק אותה, אם הם היו במצב רגשי,נפשי,מנטלי כ-"אחד האדם, סביר להניח שלא היו נזקקים לאישפוז יומי או אחר הלא כן? והציפייה כי יתנהגו בנימוס ובקורקטיות שקולה רק מראה עד כמה אטומים המטפלים ,(לא כולם כמובן אני מכירה בכך שלא מעטים מן המטפלים אכן מגלים אהדה וסימפטיה וחמלה אנושית כלפי מטופליהם, אולם לא כולם באים למקצוע הטיפולי הזה בשל היות ליבם מלא חמלה אנושית או כי נכמר ליבם כלפי אלה שאיתרע מזלם ונקלעו למשבר אישי כה עמוק והם מתקשים להחלץ ממנו בכוחות עצמם (הבה נודה על האמת, כולנו נקלעים למשברים אישיים קלים יותר או קשים יותר זה לא פוסח על איש מאיתנו, אולם לא כולנו נחלצים ממנו בכוחות עצמנו או בסיוע ובתמיכה של הסובבים אותנו יהיו זה משפחה או חברים(לעיתים אנו נקלעים למשברים נפשיים עמוקים דווקא בסיועה הנדיב מאוד של המשפחה,או אלה הקרובים אלינו ביותר)
יחד עם זאת,שמתי לב כי בעת האחרונה מופיעים בתקשורת לא מעט סיפורים על אלימות של מטופלים כלפי מטפליהם בבתי חולים,אלימות של תלמידים כלפי מורים,וכד',כאשר האצבע המאשימה מופנית כלפי אלה שנקטו באלימות מבלי לבדוק מה גרם לכך ומהו החלק והאחריות של הצד המותקף בתהליך, עכשיו ברור לי כי מייד יקפצו כנגדי ויאמרו לי שאני מאשימה את הקורבן ואני שואלת האמנם?האמנם הצד המותקף הוא הקורבן? או שאולי במשך תקופה ארוכה מאוד אולי יותר מדי ארוכה,הוא היה המקרבן בסיפור מתוך ניצול כוחו המקצועי והסמכות שניתנה לו מתוקף תוארו,עמדתו,מקצועיותו ,ולא הותיר לקורבנו שום דרך אחרת להפסיק את האלימות (המילולית או ההתנהגותית אלימות פנים רבות לה לאו דווקא כשהיא מתבטאת באופן קיצוני כמו אלימות פיסית) הצד המטופל אפריורי בא מעמדת נחיתות הוא בעמדת הנזקק,הנצרך,צריך להיות שוחר ומודע לכבוד האדם באשר הוא על מנת להתגבר על תחושת הכוח והעליונות שחש המטפל או בעל הסמכות על מנת להתגבר על יצר העליונות שהסיטואציה מעוררת,עתה שוב יקפצו כנגדי ויטענו שהמטפלים (או המורים או בעלי הסמכות) למדו שנים רבות בדיוק את זה איך לא לתת לסיטואציה לעלות להם לראש,ולכן הם מקצועיים ותמיד נוהגים במקצועיות עניינית, תשובה מעין זו נאמרת כאשר הם יודעים מראש שבמקרים של אלימות פיסית אהדת הקהל תהיה נתונה מראש אליהם שכן כולנו שוללים התנהגות אלימה כל שכן כאשר ביטוייה הם אלימות פיסית ,אנחנו כולנו אנשי כבוד(כמו ברוטוס?)והגיון וכולנו נגד אלימות וכל ביטוי של אלימות פיסית וכולנו דוחים אותה ומטילים סנקציות על מי שנוקט בה באופן גורף,בעיקר אם היא מופנית כלפי אנשי מעלה וסמכות,כאילו העירעור על הסמכות מערער סדרי עולם ומטיל בו כאוס, האמת נכון הדבר העירעור על הסמכות אכן מערער את סדר העולם ההירארכי, מי שמאמין בתוך תוכו בהרארכיה גם אם כלפי חוץ יטען כי הוא בעד עולם שוויוני, מי שבעד עולם שוויוני שבו אין יחסי הרארכיה לא ידחה על הסף ויגנה אלימות בביטויה הפיסי באופן אוטומאטי אלה יחקור ויחקור לעומק למה זה קורה בחברה שלנו לעיתים כל כך תכופות,יותר מדי תכופות .
וכל זה לא נאמר מפני שאני בעד אלימות נהפוך הוא בגלל שאני לא רוצה לחיות בחברה אלימה אני טוענת צריך לבדוק לעומק את שני הצדדים של המטבע,הן של בעל הסמכות(איזה פרובוקציה הוא עורר,או עד לאיזה גבולות הוא מותח את הכוח שניתן בידיו מה ההבדל בין סמכות ובין מרות?)
ועוד נקודה למחשבה,כשהם רוצים לעורר את אהדת הקהל בעלי הסמכות תמיד מנופפים במקצועיותם,בתאריהם,במעמדם ההירארכי,ובגינוניהם נטולי הרבב
כשהם מפשלים בגדול הם נזכרים שיש להם דם אדום וטוענים שהם "רק בני אדם" (זה מה שאמר השופט ששלח אדם חף מפשע למאסר עולם,זה מה שיאמר רופא שפישל ובמקרה הטוב הפך אדם פחות או יותר בריא לנכה או פשוט המית אותו בשגגת הטיפול הרפואי וכך מורים וכך בעלי סמכות רבים) לפתע הם נזכרים שלא רק שהם בני אדם הם גם בני תמותה.