תשובה לאבירימה גולן

אורטל בן דיין

אבירמה גולן חותמת את מאמרה  "תגידו לא"  שפורסם ב"הארץ" במשפט הבא:  

"גם אם המחיר עלול להיות כבד, הן, יותר מכל א` או ג` אחרת, מחויבות לומר "לא" תקיף ברגע הנכון, וגם אם לא עשו זאת – להפיח רוח חיים בחוק ולהגיש תלונה רועשת ושקופה".

בקביעתה, מצטרפת גולן למסורת ארוכת שנים של האשמת הקורבן. "למה הסכמת?" שואלת גולן, כאילו החיים כל-כך פשוטים וניצול מיני וניצול יחסי מרות באקדמיה פועלים בצורה פחות אלימה מאשר במקומות אחרים, ואינם גובים מחירים הדומים למחירים אותם משלמת פועלת במפעל לעוגיות – אותה פועלת שהעמידה גולן כניגוד לחופש הפעולה שהיא מייחסת לסטודנטיות מן ה"אליטה", כדבריה.

ההבחנה אותה יוצרת גולן בין מפעל לאוניברסיטה מעניקה לאוניברסיטה קרדיט שאינה ראויה לו. זו הנחה מודרניסטית מובהקת  המייצרת היררכיה ברורה בין גבוה לנמוך; הנחה זו נשענת  על האמונה המוטעית כי באקדמיה דברים מתנהלים בנועם, וכי  לא יעלה על הדעת שבאוניברסיטה, מעוז הנאורות, תמצא אישה חסרת הגנה כמו העולה החדשה במפעל העוגיות. אך בכל מוסד היררכי ופטריארכלי, החל ממפעל  וכלה באוניברסיטה, נשים אמיצות שמסרבות להיכנע לבעלי הכוח משלמות מחיר, וסירובן  משול להתאבדות מקצועית, כלכלית ורגשית. ההבדל בין המפעל לאוניברסיטה הוא שהאחרונה נהנית מהילת התקינות שאופפת את המוסד האקדמי בתמיכתם של אנשים כמו גולן, אותה הילה שבחסותה מתבצע ניצול תדיר של נשים וחברי קבוצות חלשות אחרות.


יחסי הכוח בין מרצים לסטודנטיות הם עניין מורכב ופרוץ. פעמים רבות תלוי עתידן של סטודנטיות לתארים מתקדמים בטיב הקשר שלהן עם המנחה ובנכונותו לתמוך בהן.  התלות מוחלטת בעיקר כי אין בנמצא מדדים אובייקטיבים להערכת איכות עבודתה של הסטודנטית,  במערכת כזו המנחה משמש גם כפרקליט, גם כשופט וגם כמוציא לפועל, והתלות בתמיכתו הופכת טוטאלית. הסנקציות העומדות לרשותו של המרצה רבות והוא היחיד שקובע כיצד להשתמש בהן. במצב כזה, כאשר כל כך הרבה כוח מרוכז בידי אדם אחד, מדוע מתפלאים שנחשפות פרשות כמו אלו שנחשפו לאחרונה?

החלטתה של גולן לעסוק במחויבותן של הסטודנטיות לחוק נגד הטרדה מינית תמוהה, ובחירתה לחתום את מאמרה בקריאה לנשים לקחת אחריות, תוך שהיא פוטרת את החברה, את המוסד, ובמיוחד את המרצים מאחריות, מקוממת. לשיטתה של גולן, סטודנטית שאומרת לא נוהגת כפי שראוי שאשת אליטה תנהג, גולן מודעת למחיר הכבד, ודורשת מהנשים לשלם אותו אפילו אם הוא  מופקע.

מה מציעה גולן לנפגעות  ולנשים בכלל? לוותר על חלום הקריירה האקדמית? לוותר על נגישות  לתפקידים בעלי השפעה במרחב הציבורי? מדוע מפנה גולן את הזרקור כלפי המוטרדות ולא כלפי המבנה  החברתי המעמיד נשים כל יום בפני הבחירה  הלא הוגנת הזו?

אם  גולן מבקשת לעסוק ברמת המיקרו ולא ברמת המבנה החברתי והמוסדי, ראוי שתפנה את טענותיה כלפי גברברי האליטה ולא כלפי הדוקטורנטיות, ולו בכל זאת רצתה להיטפל לנשים, יכלה לשאול מרצות פמינסטיות בעלות קביעות על מחויבויותיהן, ולדרוש מהן פעם אחת ולתמיד להפסיק לגרוף רווחים אקדמיים כשהן רוכבות על כנפי פמיניזם תיאורטי שאפילו קמצוץ ממנו אינו בא לידי ביטוי בשטח.

בשעה שהאוניברסיטאות עצמן מתנערות מאחריות ליצירת סביבה המאפשרת את הישנותם של מקרים כאלה, יש לומר כי האוניברסיטאות, ולא הנשים,  מחויבות לומר "לא" תקיף. עליהן להכות על חטא, על שנים של  טיוח והעדר טיפול, לפרוס חסותן והגנתן על מתלוננות ולהסדיר את היחסים בין סטודנטיות למרצים בצורה פורמלית. על רקע זה, דרישתה של גולן לומר לא אינה עניינית מאחר שאינה מציעה פיתרונות מערכתיים ומגוללת, שוב, את האחריות לפתחן של הנשים, ובמקרה הזה אל החוליה החלשה ביותר בשרשרת המזון האקדמית.

אגב, אתמול  שדדו את השכנה שלי. היא אמרה לא, לא שזה עזר לה. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. פרופ' אלון לקח

    במיקרים לא מעטים, אנשים שנלחמים על עניין צודק משלמים מחיר אישי כבד. הכותבת מצדיקה למעשה את המסרבות לשלם את המחיר בנימוק שעתידם האקדמי יחוסל. ובכך היא מצדיקה את הכניעה לתאוותיהם של מרצים שטופי זימה. אז מה את רוצה בעצם? אם אין התנגדות, למה שהמנוולים יפסיקו? ואם אין תלונות, מי יחקור?

  2. חזי מחלב

    אני עדיין שרוי תחת הרושם הכבד של סרטו חכלילי שהוקרן בערוץ השני.לא שהוא חידש לי משהו, אבל בכל זאת בערוץ המסחרי, בפרייםטיים, להראות לעיני כל את הגזענות המבחילה כלפי המזרחים, אל יהיה קל הדבר בעיניכם. אנו באמת ובתמים חיים במדינה אשכנית-גזענית.ומי יודע אולי גם יבוא יומם של הגזענים שבהם, ויימצאו אנשים דוגמת רובספייר ולואי-אנטואן סאן-ז'וסט הדגול ,ילד הפלא ונער הזהב של המהפכה הצרפתית, שידעו היטב, כיצד לטפל באנשים כאלה.

    והערה של לאורטל. א. שאפו על אומץ הלב הבלתי-שכיח בעליל.
    אני תקווה שבעקבות הפוסט המדהים שלך (הפעם, יש להוסיף ,כי יש בהחלט מקום להשתמש במילה הזאת), הגזענים שם אינם מתנכלים אלייך. אנא, הזהרי מהם!

  3. רתם

    מכל מה שנכתב, נקרא, נאמר, ונעשה, עושה רושם, שזה מה שקשה לכל כך הרבה א/נשים לתפוס:
    האוניברסיטאות, ולא הנשים, מחויבות לומר "לא" תקיף.
    אז הנה, שוב אמרה זאת בשביל כולנו אשה אמיצה. אני מצטרפת לאמירה. זה העניין, הוא מסובך? לי הוא נראה מאד ברוב ופשוט. האוניברסיטאות שרוצות לקרוא לעצמו נאורות צריכות לקיים עשייה בנוהל חירום בעניין זה. כל מי שלא, נתפסת בעיני כתומכת במצב הקיים בזחיחות.

  4. בעז קפסוטו

    לא היה רק בהטלת אחריות יתרה על סטודנטיות ודוקטורנטיות אלא בהמלצתה לנשיא האוניברסיטה בסוף דבריה. גולן ממליצה לאוניברסיטה לפתוח בכתיבת תקנון המכתיב מה מותר ומה אסור בין מרצים לסטודנטיות. בכך נעוץ לדעתי שורש הבעיה ש"בזכותה" תופעת ההטרדה המינית באוניברסיה עדיין לא שורשה:

    המלצתה מבורכת, יש להגדיר מה מותר ומה אסור כיאה לחברות מתקדמות המאמצות קוד אתי מעבר לדרישות החוק. אולם הבעיה לטעמי חמורה בהרבה: קיימים היום תקנונים באוניברסיטה לנושא, יתרה מזאת, קיים חוק כבר 10 שנים, והוגדר בו תקנון לדוגמה. בין היתר מפורטים שם החובות של ארגון לדאוג לטיפול יעיל במקרי הטרדה, לקיים הסברות, למנות ממונות בהתאם לגודל של הארגון ולפיזור שלו ועוד ועוד.

    השאלות שיש לשאול הן:
    מדוע לוקח שנה לטפל במקרה?
    כיצד אוכפים את התקנונים הקיימים?
    האם הם עולים בקנה אחד עם רוח החוק?
    האם זה הגיוני שיש ממונה אחת על 4 קמפוסים, אלפי עובדים ועשרות אלפי סטודנטים?
    האם זה מאפשר גישה נוחה לממונה כנדרש עפ"י חוק מבחינת פיזור גיאוגרפי וגודל?
    האם הממונה ומי שטיפלה במקרה מתאימה בהכשרתה לטפל בו?
    האם לממונה יש גיבוי תקציבי וניהולי לטפל בנושא כראוי?
    האם עומדים בכל דרישות החוק והתקנונים הקיימים כבר?
    איך הגנו על פרטיות וכבוד המתלוננות?

    יש עוד שאלות רבות אולם ניתן לנחש, שלאור העובדה שיש ממונה יחידה, שלקח שנה מאז היוודע השמועה הראשונה, ושהוועדה לקידום נשים במוסד לא היתה בעלת חלק בבירור כלל, שיש לאוניברסיטה עוד כברת דרך ארוכה…

  5. TAUIST

    ויפה שאמרה אורטל האוניברסיטאות

  6. מקור הבעיה- טובת הנאה

    ומה אם היא רוצה להגיד כן ולא לשם טובת הנאה? (שימו לב נשים, הדגשתי) ומה אם הוא חביב מאוד בעיניה כדרך הבריות? ומה אם מתברר שהוא אהבת חייה והיא שלו? במשטר הצניעות החדש של אבירימה גולן והמחברת הנ"ל, אוי לה לאותה אישה שהגשימה את חלומה "הפרוץ", לעולם לא ייזקפו הישגיה לכישרונותיה ותמיד ימדדו אלו בחדשנות מוסרנית.
    יש לעקור מן השורש את תופעת היחסים לשם טובת הנאה בכל מרחב (גם הביתי גבירתי) ולא רק ב"יחסי סמכות" ועל המנצל לתת את הדין החמור ביותר. זוהי הבעיה ולא היחסים עצמן. אז בואו נמנע מהפיכת חברתנו לחברה פרנואידית אשר הסופר אגו השמרן בדמותן של פמיניסטיות מתחסדות הופך לדכאן החדש.
    אין ספק שאצלב פה על ידי המסדר החדש.

  7. סטודנט לסוציולוגיה

    פשוט איסור ברור, נוסח ארצות הברית, על יחסי מין בין מרצים/ות וסטודנטים/ות באותה מחלקה, בדיוק כמו שבתחומים אחרים מקפידים להשאיר את היחסים מקצועיים לגמרי (למשל פסיכולוגים ומטופלים). זה אולי נשמע פוריטני ומעצבן אבל לא צריך להשאיר שום פתח לניצול המצב הקיים בידי חסרי העכבות שמסתובבים ביותר מדי מחלקות. גם אם הדברים נעשים לגמרי בהסכמה ובלי התנייה מפורשת בטובות הנאה, הם יכולים, למשל, להוביל לאפלייה כלפי סטודנטים שלא קיימו יחסים עם אותו מרצה.

    מעבר לזה, לא יזיק לחזק את המערכת המוסדית של התמיכה במוטרדות ומנוצלות מינית ולתת לה יותר גיבוי רשמי.

  8. אלעד

    ביקורת חריפה ומדויקת

  9. נירית צארום

    הן במאמר זה והן במאמר הקודם, אורטל לא מעודדת שתיקה. היא כן מגנה את ההיטפלות של אבירמה אל הקורבנות שמצאו עוז בנפשן למרות משטר האימה שהטילה עליהן הפטריארכיה האקדמית.
    ההיטפלות של אבירמה לקורבנות מגיע ברשימה השניה שלה מיום שישי 8.8.2008 מגיעה בצד תיאור אמפטי של סוטים עם תארים כ "מתחממים לאור ההערצה חסרת העכבות של הסטודנטיות הצעירות, מרפדים את האגו – החשוף לביקורת ולפחדים לא מעטים בתוך המערכת האקדמית ". הצירוף הזה מעלה חשד שהגברת היא לא יותר ולא פחות מאשר עוד נערת הרמון או נערת הרמון לשעבר המחממת את האגו החשוף כל כך לפחדים של הפרופסורים הנרדפים. עדיף היה כבר שתשתוק. ( לדעתי צריך להתבונן בתופעה הזאת אגב שתיקת רבות מכוהנות הפמניזם ההתיאורטי).

  10. שירה

    איני מבינה את התיימרותך. באופן כללי דברייך נכונים ותשובתך המבריקה עם פלפולי מילים מעולות יוצרות אהדה כמעט אוטומטית כלפייך, אך זה מעט אבסורד כשזה מגיע מבחורה כמוך – להזכירך? – "בחלוף הזמן צחצוחי החרבות בין פרופסור א' וביני עברו, כמו שקוראים לזה אצלנו בחוג, סובלימציה מתוחכמת…. דיון אינטלקטואלי הפך לפלרטוט קטן שהפך להיות רומן קטנטן….מה שאפילו די החמיא לי, כי זה בכל זאת פרופסור א"א, ואני בסה"כ הסטודנטית א', וההתעניינות הלא-אקדמית הזו החמיאה לי יותר מכל ציון מעולה שקיבלתי…ואני לא יכולה לומר שזה מקרה קלאסי של ניצול יחסי מרות כי המציאות קצת יותר מורכבת מזה…."
    כבחורה שהותקפה מינית גם אני לא אמרתי לא, פשוט לא יכולתי, הייתי קטנה מידיי וקולי בין כה וכה לא היה נשמע אך איני משווה את המקרה שלך לשלי , הלוואי והייתי יכולה ולכן קצת צורמת לי התקוממותך כלפי הגברת גולן שהיא לדעתי, כמוך , לא יודעת מה הוא ניצול מיני על כל סוגיו ולכן כתבה את שכתבה

  11. איילת

    אורטל כזכור, לקחה עליה את כל הסיכונים לפני כשלושה חודשים כאשר כתבה בהעוקץ בשמה המלא את הדברים ששמו את הקלפים על השולחן. היא כידוע עדיין סטודנטית וגורלה מותנה בעוד תהפוכות רבות. עכשיו תור כל היועצות (כגון אבירמה) והיועצים (כגון כמה מן הכותבים לפני) לנקוט גם באומץ – לעודד את המתלוננות להתלונן אולם להבין אותן היטב ולעמוד לצידן בכל דרך גם אם יבחרו לא להתלונן ולא להסתכן; מאבקים מסוג זה אינם יכולים להיות מוטלים על הכתפיים של 10 נשים לבד. מה כל כך קשה להבין בזה? כל אחד מן הכותבים כאן מהמר באופן קבוע על הקריירה שלו כאשר נעשה לו עוול? אבירמה לא העלימה עין משום דבר בחייה האישיים והמקצועיים?
    מה מקור הדחף הזה להקריב אחרים? הרי אם הכותבים שמסתערים עכשיו על המוטרדות והמותקפות להתלונן לא היו בעצמם חלק מחברה מכחישה ומעלימה, לא היינו מגיעות לאן שהגענו. אורטל, לדעתי את עשית חלקך וזכותך המלאה כמו כל אחד אחר לעשות את השיקולים שלך. את אישה חכמה ואמיצה – תעשי מה שנכון לך. בואי נראה שעוד אנשים: עיתונאים, מרצים, עמיתים וכל מי שמשתתף בטקס ההקרבה לוקח גם קצת סיכון או אפילו פחות מזה 'אי נוחות קלה' ביחס למרצים עמיתים. יפה עשו חברי ועדת המגדר באוניברסיטה העברית שהתפטרו כולם מתפקידם. ראוי שגם הממונה על הטרדות מיניות באוניברסיטה תעשה כך, וזו רק דוגמא. חזקו ואמצו, אורטל וחברותיה. וגם מוטרדות שעדיין לא דיברו.

  12. איילת

    התייחסות נוספת של אבירמה גולן:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=1009517&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

    היא מסכמת את הכתבה :

    "בעידן שבו המלים מכסות על המעשים, הדימוי מכסה על המציאות והנרטיב על השתלשלות העניינים, סבורות הצעירות האלה ששימוש ב"שיח הביקורתי" מספיק. הצרה היא שהמרצים, ששואלים בהיתממות "מה, גם זה כבר אסור?" רואים בהתמסמסות המעשים אל תוך השיח המילולי המערפל דלת פתוחה, וזו קורצת להם ומבטיחה להם שהכל דיבורים, ש"הפמיניסטיות האלה ימשיכו לקשקש", אבל בעצם – שום דבר לא השתנה"

    אין כאן הטלת אשמה על הקורבנות אלא קריאה לagency

  13. טרזן

    גם לי קרה דבר דומה. לפני שנים, כאשר הייתי יועץ עצמאי, נרמז לי ע"י לקוח (העובד במוסד ציבורי) שאם אני מעוניין להוסיף ולעבוד עבורם עלי להפריש לו שוחד. לבושתי היו אלה זמנים קשים, נכנעתי ושיתפתי פעולה. זה קרה פעם אחת בלבד, ועד היום אני נושא את הבושה. לו היה קיים אז "העוקץ" לא הייתי מעלה בדעתי לשלוח פוסט מתבכיין.
    למרצה/מנחה יש הרבה יותר מדי כוח. כוחו העודף של המנחה הוא הבעיה, ופרסום קוד אתי לא יחסל אותה. כוח זה הוא בעיה של כוווולם: גברים, נשים, צעירים, מבוגרים, דתיים, שמרנים, רדיקאלים, וכו'. ניתן למסמס את הכוח הזה בדרכים שונות, ואפשר שהפתרון הוא העמדת צמד מנחים לכל תלמיד/ה.
    דבר אחד בטוח – אסור להכנע גם אם נורא רוצים להתקדם בחיים.

  14. הטועם האלמוני

    אין ספק שבמאמרה השני בנושא בעיתון הארץ מיום שישי הגיעה אבירמה גולן לדרגת אומנות בטיוח, כל זאת מנקודת מבט פמיניסטית כמובן. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1009517&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
    ההתחלה מבטיחה כשמספרת אבירמה על גילוייה של דוקטורנטית באשר להבדלים הקיימים בין ההתייחסות באוניברסיטאות האמריקאיות להתנהגות מינית של פרופסורים כלפי תלמידיהם לעומת התנהגותם של כמה פרופסורים בארץ. אבל כאן באה קפיצת דרך מעניינת: "עכשיו… יש חוק שמגדיר יחסי מרות ויש חוק נגד הטרדה מינית. תתלוננו" היא קובעת בהחלטיות מרשימה. ממשיכה הפמיניסטית אבירמה ומתארת את חגורת המרצים הנאמנים לעניין הפמיניסטי בעלי כוונות טובות המקיפים את הסטודנטיות לסוציולוגיה. האקדמיה, אליבא דאבירמה, הגיבה כמו שצריך לתלונות. "הבלבול הגדול" נובע מנשים צעירות ומשכילות ש"הסתבכו" ביחסים עם פרופסור ובמקום להפוך את התיאוריות אותן הן לומדות למעשים הן בעצם האשמות במתן דלת פתוחה להמשך מעללי המרצים.

    בהמשך המאמר היא מגלה אפילו רגע של הבנה לאותם פרופסורים מטרידים שבסך הכל "מתחממים לאור ההערצה חסרת העכבות של הסטודנטיות הצעירות" ו- "מרפדים את האגו החשוף לביקורת ולפחדים לא מעטים בתוך המערכת האקדמית בהתאהבותן". משום מה בחרה אבירמה גולן להימנע מלבטא את אותה אמפטיה כלפי הקושי הגדול שקיים אצל אותן נשים להתלונן גם היום בגלל הסכנה המוחשית שבכך ישימו קץ לקרירה האקדמית שלהן. משום מה היא לא מתייחסת אל כל ההרמון של סטודנטים דוקטורנטים ומרצים-עמיתים שסובב את אותו מרצה שיעשו הכול כדי להרוס את דרכה האקדמית של אותה אחת שתעז להתלונן כנגד נותן החסות שלהם ומושא הערצתם. משום מה היא שוכחת לספר על כך שחלק מאותם פרופסורים שהזכירה ניסו לסלק מהמחלקה לסוציולוגיה את אחת המתלוננות. מסיבה לא ברורה פרחה מזיכרונה העובדה שמוסדות האוניברסיטה עשו לא מעט כדי להימנע מלבדוק את התלונות שכבר הגיעו לידיעתם מזמן.
    מה שכן מגלה לנו אבירמה גולן ברשימתה זה שגם פמיניסטיות ידועות, כאשר מדובר על מישהו מהמעגל שלהן, שוכחות את משנתן הסדורה ומשמשות כ"פמיניסטיות להשכיר", אם בהתעלמות או בתמיכה אקטיבית בניסיונות של טיוח האשמה והעברתה אל המתלוננת. להן מותר. הן, הרי, פמיניסטיות ידועות.
    ללקק את השפתיים.

  15. מעיין

    אני דווקא התחברתי למאמרה ולעמדתה של גולן. הרגשתי שהיא מציעה אופציה הרבה יותר מורכבת ופחות סיסמאתית לסיטואציה שהיא קשה ועמומה. אני לא לעולם לא אאשים את הקורבן או אטיל עליו \ עליה את האחריות למעשי תוקפים כאלה ואחרים. אך עם זאת, אני גם לא מסירה את האחריות מאיתנו הנשים. אני נותנת לנו את הקרדיט שאנחנו חזקות ואסרטיביות ודעתניות ונחושות. אני יודעת שעם כל הריטוריקה (החשובה אמנם) הסיכוי שאני אשב בחדרונו הקטן של אחד ממרצי כשהדלת סגורה – הוא קלוש ואילו רק מתוך מנגנון הגנה. כאשר אינני מעוניינת זה ניכר ולשם חותרת גולן. אל תקחו אחריות אבל גם אל תתנערו ממנה

  16. כולנו סטודנטיותן

    כל אדם מוטלת עליו אחריות אישית, מרצים וסטודנטים/סטודנטיות. אבל מרצים שעומדים מול סטודנטיות אוחזים בידם כוח בתוקף תפקידם, ואם הם מנצלים את המעמד הזה שלהם, הסטודנטית מוצאת את עצמה במצב שבו, כדי לעמוד בקריטריונים שקבעה אבירמה גולן. עליה להילחם את מלחמת המינים. ומה לעשות אם לא כל מי שהגיעה לאוניברסטה הגיעה מצויידת בכל הנשק של לוחמות לשוויון? מה לעשות אם למדה לצפות לגבר חזק ש"ייקח אותה לידים" שהמרצה מייצג וכוח התנגדותה נחלש מול ההתמדה שלו בחיזור? מדוע להטיל על סטודנטית יפה או מושכת את עול מלחמת השחרור של הנשים? זה כמו לדרוש מאדם שארנקו נחטף בקרן הרחוב להוכיח שהתנגד לחוטף לפני שוויתר על ארנקו.

  17. חסיה חומסקי פורת

    אין ספק שחובת האוניברסיטה לקחת אחריות, אבל בתוך עמנו אנחנו יושבים (וגם בצבא, מעוז ההטרדות המיניות ומכתיב הנורמות, שירתנו) ולכן צודקת אבירמה באמירתה שרק קול צעקה רמה של הסטודנטיות (ולא פחות – של המרצות ) שעתידן תלוי בחסדיהן ייצור חשיפה תקשורתית רחבה ומודעות להיקף הבעיה וחומרתה (אשר, מה לעשות, בציבור הרחב אינם ידועים כנראה כלל) ויאלץ את הממסד לשנות את הנורמות הנהוגות. היצמדות לקורבנות ו/או הסכמה עם ההתנהלות הנוכחית מתוך אינטרסים אישיים, חשובים ככול שיהיו, הם הסרת אחריות לא פחותה. מציאות משתנה ועוולות באות על תיקונן רק כשהנפגעים הישירים לוקחים את גורלם בידיהם, מגייסים את הציבור ואת החוק ורשויותיו, ונאבקים לשנות ולתקן. יחד עם זאת, חשוב להבין שבשתיקת הנשים יש גם משום הפנמת הדיכוי המגדרי (השירות בצבא, זוכרות?) וכי אין בושה בהודאה שמרצה, גדול-שם ככול שיהיה, הטריד / אנס אותן. הבושה היא שלו, לא שלהן. וגאוותן – בכוח להכריז בריש גלי "לא עוד", באומץ לחשוף ולהיחשף ובחלקן בשינוי הנורמות.
    ובאשר לנהנות – שיבושם להן. לא בהן עסקינן.

  18. צילי

    בעולם מושלם המוסדות עושים כל שביכולתם לקידום פתרונות לבעיה. אנחנו עוד לא שם. חובה לתבוע מהמוסדות את המקסימום ולפקח על הביצוע אבל זה לא מספיק כדי לפתור את הבעיה.
    בעולם מושלם נשים אומרות "לא" תקיף כאשר קורה להן משהו שלא נעים להן. אנחנו עוד לא שם. חובה לעודד אותן לנהוג כך ולתמוך בפתרונות שהן מוצאות אבל זה לא מספיק כדי לפתור את הבעיה.
    בעולם מושלם נשים מזהות מייד כאשר קורה להן משהו לא נעים ולא שוהות בקשר מנצל זמן רב עד שהן מבינות את הניצול. אנחנו עוד לא שם. חובה להעלות את המודעות בקרב נשים, ולוודא שהן יכולות להתקדם גם כאשר הן מסרבות לקשר כזה לאחר שהוא כבר החל. אבל גם זה לא מספיק כדי לפתור את הבעיה.
    רק שילוב של כל אלו יספיק. ואנחנו עוד לא שם. אנחנו עסוקים בפיצול של ההאשמות והכוחות ובהכרח המדומה לבחור את מי להאשים ומה לתבוע ממנו. אין בזבוז אנרגיה גדול מזה.

  19. Merav Tau

    הדיון הוא חשוב – וכמו שאורטל אוהבת לומר: ובהחלט יש מקום לפתח אותו ולקדם אותו – בכך אין ספק. אבל מי לעזאזל היא הדוברת כאן?
    תחת מעטה של דיבור מחוכם ו"אומץ"
    אישה אשר כבר טענה ש:
    קיימה יחסים עם מרצה ואינה מתביישת לבנות על כך הון חברתי- אך כעת טוענת שיש לאסור התנהגות בלתי ראויה זו (אף שהיא דווקא כן התנהגה באופן ראוי. הגיוני) ושאסור להן לנשים לבנות עצמן כלשהו מיחסים כאלה. הגיוני.
    אשר טענה בעבר כי עשתה זו מרצון ואף "ניסתה לפרוץ את מבצרו (או משהו כזה)" באופן פעיל: אך כעת טוענת ש"המוסד" גלגל אותה למיטתו ולכן היא לא אשמה. הגיוני.
    שטוענת כי הצטיינותה עומדת לה בזכות כרטיס אגד one way מקרית שמונה לירושלים, מתוך כוחה האישי. ואילו עתה מציגה עצמה ככנועה לממסד – מאשימה את עניין יחסי הכוח והתלות בטיב היחסים עם המרצה. הגיוני. אולי תאמר שגם אגד אשמים בכך שיצאה מקרית שמונה. את הבחירות הנכונות היא עושה. את הבחירות השגויות הממסד עושה. הגיוני.
    אבל הנה עתה תוכל כן לעשות רווח כלשהו מן הקשר: והרווח הזה בא לידי ביטוי עכשיו. בהפיכתה לקורבן המערכת. ודווקא היא – שעדיין טוענת להיותה אישה חזקה עם אג'נסי.

    אני לא מרגישה שאורטל -שלוקחת ממני את האג'נס – היא דוברת ראויה..לא יודעת לגביה (אני מניחה שזה תלוי בנסיבות), אבל אני עושה את הבחירות שלי בחיים – גם בתוך מערכות מורכבות, וגם בתוך זה שכולנו כלואים בתוך חברה, בתוך תרבות. והנה, בטעות שוב הגענו לכשל לוגי וכפילות מוסרית. קוראי מעריב אולי לא יבחינו בכך בתום ארוחת שבת דשנה וכמה כוסות קידוש. אבל גם בת"א לומדים מבוא לסוציולוגיה וגם בתל אביב קוראים את אווה אילוז. לפי התיזה של אורטל, המערכת היא הקובעת את מושאי התשוקה שלנו, והיא המותירה לנו כל כך מעט מקום להתנגד לה. האם הדבר לא תקף עבור אותו אדם שחשק בה? וחיקוי חיוור של דבריה של אילוז (המשכנעים הרבה יותר) לא מרשימים במיוחד את החושבים שבינינו ועושים עוול להרבה מאוד אנשים .

    ההתקרבנות של אורטל עברה מהתקרבנות אל מול התוקף הגברי (אף שהודתה כי אינו תוקף) להתקרבנות אל מול סטרוקטורות חברתיות. אם כך – האם זה לא כולל אותנו? האם זה לא כולל את כניעתה לסטרוקטורה של פרסום, של עמידה באור הזרקורים?
    אז, בואי תני לנשים שהיו באמת ובתמים בס יואציות קשות, סיטואציות לא של "סובלימציה מתוחכמת" אלא בלחצים אמיתיים- של מנחים שיכלו להרע להם, של מין ולא של רומן, של התנכלות ולא של קיס אנד טל. הן לא רוצות להיות מפורסמות והן נותרות ללא שם, כי הן לא ירוויחו מהפרסום כמוך, כי הן חוששות: והן דווקא אלה שלא צריכות להתבייש במעשיהן – כי הן באמת נשדדו כמו השכנות שלך.
    ונקודה לטובת ערך הענווה: לאבירמה גולן יש כמה נקודות בהחלט מעמיקות. אני מציעה שתקראי שוב. לפעמים כדי ללמד, ראוי ללמוד קצת.

  20. ד"ר שלגיה

    אורטל יקירתי,
    אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו ולאמר שמצד אחת היה פלרטוט שהוביל לרומן אסור ומצד שני ניצול בוטה של סמכות. כי בכל זאת עובר קו ברור ומוחלט בין "נחמדות"/ "משיכה הדדית"/ "כמעט רומן" לבין לב הסערה שהטרידה את חייך והפכה אותם על פיהם. ואם את כשעמדת שם בחדרו של המרצה הנערץ עליך רגע לפני חציית הקוים, לא שקלת מספיק את הסכנה שבדבר ובחרת לעצום עיניים תרתי משמע ולהשטף בגל העכור ההוא – אז ראשית כל את זו שצריכה לקחת את מלא האחריות לפחות על חלקך שלך בפרשה.
    בקריירה הארוכה שלי באוניברסיטה נתקלתי בלא מעט שרירות לב ויחס מתנשא ומשפיל ולפעמים סתם רשעות לשמה. אני לא יודעת מה מתוך זה נובע מכך שאני אישה, מה מתוך נובע שאני מזרחית ומה מתוך שניהם או דברים נסתרים אחרים שלא עמדתי על פשרם. אבל בכל זאת, אף פעם לא הסכמתי לותר בפסיק על מי שאני ומה שאני כדי לרצות אנשים אחרים. זה עלה לי בזמן ובמשאבים ובעוגמת נפש גדולה. אבל את יודעת מה? הרווחתי את עצמי.
    אני לא מעלה על הדעת אפשרות שהייתי מוכנה לותר על חלקים אחרים חשובים יותר – גוף, לב ונפש כדי לפלס את דרכי להצלחה. ולסיום הרשי לי לגלות לך סוד קטן: יש יותר מאוניברסיטה אחת בארץ. יש יותר ממרצה כריזמטי/ ת ומוכשר/ ת בכל תחום ותחום. אבל אותך – יש רק אחת.

  21. יואש

    כתבת יפה ופעלת באומץ כשפרסמת מקרה אישי מעיק והצפת את בעיית הטרדת הנשים הצעירות באוניברסיטה(אות).
    אבירמה גולן אינה זקוקה לסינגור שלי אבל התרשמתי שלא היה בכוונתה להטיל אשמה על הנשים שנפגעו אלא להציע אפשרויות לטפל בנושא כאוב שהאונ' מטאטאות מתחת לשטיחיהן הכבדים. בכל מקרה לנפגעים/ות יש תמיד יותר מה להפסיד, בקריירה, בתביעה משפטית נגד כוחות עדיפים ובדימוי שכל עו"ד נוכל משחיר בזדון וגוזר ממנו קופון .
    האוניברסיטה צריכה לפעול אבל מישהו חייב לספק לה עילה , כי הכוחות הבולמים השואפים להסתיר או לכבס בבית במקרה הטוב ,הם הדומיננטים כיום.
    איך שלא נביט על ההטרדות של גברים בעמדות סמכות ומרות על נשים כפופות או תלויות בהם, שום צעד לתיקון לא יוכל להתחיל ללא תלונה ופרסום הארוע. ומעבר לכל פמיניזם ,צריך לזכור שהמצב יכול להתהפך ונשים "חלשות" או "חזקות" עשויות להטריד ולתפלל גברים באותה מערכת. מכאן שפתרון צריך להיות ברמת התקנונים וחקיקה שייצבו מערכת יחסים אנושית מוגנת מהטרדות מכל סוג שהוא.

  22. ענת רפופורט

    ברור שאבירמה גולן אינה מבינה לעומק את הקורבן
    למזלה היא לא הייתה שם
    טוב שענית לה
    ברור שבאקדמיה דברים אינם מתנהלים בנועם
    אולי רק למראית עין
    תשובתך במקום

  23. צילי

    תגובתך ממחישה חלק מהדברים שעליהם מתרעמת אורטל ואחרות בהקשר זה. אורטל איננה "יקירתך" כי אם אשה בוגרת. פנית אליה לכאורה בחביבות אך זהו ביטוי ששמור למקרים בהם המבוגר היודע כל מגלה את סודות החיים לצעיר ממנו חסר הניסיון, ותוכן דברייך מעיד על כך גם כן. ניסיון חייך אינו טוב מזה של אחרות ושנותייך אינן מקנות לך את הזכות להביט באחרות מלמעלה למטה.
    את בוחרת לספר על עצמך ועל האופן שבו את התמודדת עם בעיה דומה אבל את אינך אורטל. בדברים שלך מקופל מסר מכעיס שעל פיו מה שיכולה אשה אחת לעשות (במקרה זה, את) יכולות גם אחרות כי אם את הצלחת אז מדוע שאחרות "תיכשלנה"? סחטיין על הפרגון העצמי אבל איך זה מקדם אותנו? זה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה שבה הצבעה על מבני כוח נצלניים נדחית לטובת התמקדות בפרט בלבד. היינו שם. זה לא עובד. צריך ללכת הלאה.
    ואחרון – אורטל וודאי יודעת שיש יותר מאוניברסיטה אחת ויותר ממרצה כריזמטי אחד. במה הדברים משנים? זכותה המלאה לנסות להצליח בכל מקום ועם כל מרצה.
    הבעיה היחידה עם אורטל זה שהיא מספרת סיפור מורכב, ובצעד נדיר מוכנה תוך כדי חשיפה גם לקחת על עצמה חלק מהאחריות לאופן בו התגלגלו הדברים. זה האומץ האמיתי בסיפור הזה מעבר לחשיפה. מי שלא יכול להכיל מורכבות וחייב למצוא אשם אחד ואחראי אחד לתיקון הנזקים פשוט לא בנוי להתמודדות עם הסיפור הזה.

  24. אנונימית

    מתלוננות ותומכות יקרות ,
    מספר הערות על מנת להעמיד דברים על דיוקם.
    ראשית, החדשות הטובות הן שכמו שזה נראה עכשיו, בעתיד הקרוב יהיו רוב המרצים (והפרופסורים) נשים, מאחר שהמשכורת באוניברסיטה כבר אינה מספיקה לפרנס משפחה בכבוד והמקצוע יעבור פמיניזיה כמו מקצועות אחרים שעברו תהליך דומה. החסרון הוא כמובן שהדבר יפגע גם ביוקרה המפוקפקת שעוד נותרה לנו (לאוניברסיטאות).
    שנית, נראה לי שיחסי מרצה תלמיד/ה אינם הררכיים כמו יחסי מעביד ועובד. בעוד שאת העובדת קל למעביד לפטר, באוניברסיטה אין דבר פשוט מלהחליף מנחה או יועץ ברגע שבו אתן חשות אי נוחות כל שהיא לגבי התנהגותו של זה שבו בחרתן. בחוג לסוציולוגיה למשל יש כמדומני כ-30 מרצים (ומרצות) וביניהם מספר אנתרופולוגים ידועי שם. ומה שלא יהיה, אין להשאיר למנחה את המטלה של הזמנת חדר במלון לכנס בחו"ל. הוכיחו עצמאות והזמינו אותו בעצמכן.
    ברור שמדובר במערכות יחסים שכל עוד שני הצדדים חשים שהם מפיקים מהן תועלת לא נרשמות כל תלונות. מי שקבלה עליה את כללי המשחק והחליטה לשנותם, עלולה לשלם על כך כמובן.
    בברכה
    פרופ' תמר ליבס, ראש החוג לתקשורת

    *זו תגובתה למכתב הדוקטורנטיות האמיצות מהחוג לתקשורת, את התגובה היא כתבה בפורום מדעי החברה
    דומה לטענותיה של אבירמה לא?? נו טוב, נאשים את הנשים, במיחוד קל לעשות זאת ממרומי האולימפוס והקביעות

  25. שולה פרסלר

    יש לדון בכל מקרה לגופו, כי הנה המקרה שלך אורטל אינו מקרה של ניצול יחסי כוחות. בתואר ראשון אין צורך לאף סטודנט בקשר עם מרצה. המתרגלים בודקים את המבחנים על-פי מספר זהות, המרצים לא מכירים את הסטודנטים באופן אישי. מלגות שניתנות לא תלויות במרצים.
    הרומן שהיה לך אינו מעיד על מצוקה שהיתה לך ויפה העירה אחת המגיבות לפוסט הקודם שטענה כי הסיבה שבגינה כתבת את הפוסט היתה התהלכותו של המרצה במסדרונות ופרסום הרומן ביניכם כאילו היה זה פשע רק שלך, מדוע? נדמה לי שאת אשה ליברלית מספיק כדי לדעת שרומן אינו פשע שבגינו היית צריכה להעלב ואם כבר להרגיש לא טוב, אז מבחינה מוסרית שכן השותף לרומן נשוי. לכן, לא היה כאן צורך שלך מתוך מצוקה לנהל את אותו רומן ובהחלט יכולת לומר "לא". כך שניתן בהחלט לדבר על אחריות האוניברסיטה ליצירת אווירה חיובית שלא תגרום לניצול נשים, אך לא היה זה המקרה שלך. מה שכן יצא טוב מכל זה הוא חשיפת בן-ארי שעל כך אני מודה לך ואני בטוחה שרבים אחרים עושים זאת וזאת לא משום סיפורך האישי, אלא משום שפתחת את ארון המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית כשידעת שיש שם המון שלדים וחלקם ירדפו אותך, שאפו!
    לעניין הפמיניסטיות, אז היום ב-ynet התפרסמה ידיעה לפיה ארגוני נשים התאחדו למאבק בניצול נשים באקדמיה. לדעתי זה צעד פופוליסטי ולא יותר מזה. חסר להן רייטינג.

  26. נירית צארום

    אני חושבת שיש הרבה מאוד גברים וגם נשים שהטרדה מינית לא מובנת להם. אורטל עברה תהליך של מודעות, כפי שאני מקווה מאוד שיעברו עוד נשים שרואות בהטרדה מינית סוג של פלירטוט (עד שהן נפגעות באמת). אני מאוד מעריכה את אורטל על כך שהיא לא באה בחשבון רק עם המערכת אלא גם לוקחת אחריות על מעשיה ומתארת גם את שגיאותיה. דרוש לכך אומץ והמון בטחון עצמי. בכך היא שונה מאוד מאוד מאבירמה גולן וכן גם מהרבה לוחמי צדק שמעדיפים לצייר את עצמם כלוחמים הירואים ולא כבני אנוש שעשויים ליפול וגם נופלים פה ושם למלכודות. את התנהלותה המרשימה, האמיצה והישרה אני זוקפת בין היתר לעובדה שאורטל לא משתייכת ולא השתייכה אף פעם לממסד הפמניסטי אשכנזי, שכל כך מצפים מאיתנו לפעול בתוכו כיצוג ריק של רב תרבותיות. מעבר לעניין הפמניסטי החשוב,אורטל והפוסטים המעולים שלה ענו באופן ממצה על השאלה: "רב תרבותיות מהי?"

  27. ביבליופיל

    From: Tamar Liebes-Plesner Date: 2008/08/09 Sat AM 10:14:09 CDT
    socsci-il@listserver.cc.huji.ac.il
    Subject: Re: [Social Science- IL]:
    המלצה חמה לקריאה בנושא ההטרדות- הבלוג של פרופ' אורית קמיר

    מתלוננות ותומכות יקרות,

    מספר הערות על מנת להעמיד דברים על דיוקם. ראשית, החדשות הטובות הן שכמו שזה נראה עכשיו, בעתיד הקרוב יהיו רוב המרצים (והפרופסורים) נשים, מאחר שהמשכורת באוניברסיטה כבר אינה מספיקה לפרנס משפחה בכבוד והמקצוע יעבור פמיניזיה כמו מקצועות אחרים שעברו תהליך דומה. החסרון הוא כמובן שהדבר יפגע גם ביוקרה המפוקפקת שעוד נותרה לנו (לאוניברסיטאות).

    שנית, נראה לי שיחסי מרצה תלמיד/ה אינם הררכיים כמו יחסי מעביד ועובד. בעוד שאת העובדת קל למעביד לפטר, באוניברסיטה אין דבר פשוט מלהחליף מנחה או יועץ ברגע שבו אתן חשות אי נוחות כל שהיא לגבי התנהגותו של זה שבו בחרתן. בחוג לסוציולוגיה למשל יש כמדומני כ-30 מרצים (ומרצות) וביניהם מספר אנתרופולוגים ידועי שם. ומה שלא יהיה, אין להשאיר למנחה את המטלה של הזמנת חדר במלון לכנס בחו"ל. הוכיחו עצמאות והזמינו אותו בעצמכן. ברור שמדובר במערכות יחסים שכל עוד שני הצדדים חשים שהם מפיקים מהן תועלת לא נרשמות כל תלונות.

    מי שקבלה עליה את כללי המשחק והחליטה לשנותם, עלולה לשלם על כך כמובן.

    בברכה פרופ' תמר ליבס, ראש החוג לתקשורת

  28. המומה

    פרופ' ליבס, are you for real????????????? מקווה שתגובתך היא "הפוך על הפוך". לא יכול להיות שהתכוונת למה שכתבת. לא יכול להיות.

  29. אורטל בן דיין

    שולה, ממה היא נפשך? בחיי עוד לא הצלחתי להבין. דיברתי בפוסט הנל על מקרה של מאסטרנטיות ודוקטורנטיות שהוא מן הסתם לא חופף את המקרה שארע לי לפני 3 שנים.על מורכבויות המקרה שלי לא אדון איתך על גבי האתר ואת אינך בקיאה לא בעובדות ולא בחוויה שלי. מה רצית לומר? שמאחר ואני חוויתי מקרה אחר אני נעדרת הזכות להביע את דעתי בנושאים אחרים?? אגב, התרעומת שלי הייתה על המון דברים מלבד ההתרברבות, את יכולה (ככה בקטנה )להכניס איומים הכפשות גזענות והטרדות, ככה שאולי תפסיקי לעשות דה-לגיטימציה לטענות שלי. וכדי להרגיע מצפונך- לא, הוא לא היה נשוי!!!!

  30. אורטל בן דיין

    הלעג שלך כלפי ברור והייתי מכבדת אותך בתגובה אם היית מזדהה בשמך.

  31. אירוניה דקה

    "אין להשאיר למנחה את המטלה של הזמנת חדר במלון לכנס בחו"ל. הוכיחו עצמאות והזמינו אותו בעצמכן"!

    אכן, זו המסקנה מכל הפרשה – חשוב מאוד לא להטריח מרצים בכירים במטלות מיותרות.

  32. לשולה פרסלר

    יש איזשהו בסיס להשמצה שלך כלפי ארגוני הנשים? ההרגל הזה של לנגח פמיניסטיות בלי שום נימוק הוא קצת מיותר.

  33. תמי

    אורטל היקרה, תודה רבה על המאמר הנוכחי והקודם ועל שהעזת להעלות בפומבי ובאומץ את מה שכולנו ידענו מזמן. פוסטים חשובים שכאלו מצליחים לפורר את קשר השתיקה שמרצים בכירים עמלו ועומלים עליו זמן רב כל כך, ומכוונים חזרה את האצבע המאשימה למקומה הנכון – אל עבר מרצים מטרידנים וממסד אקדמי תומך ומשתיק.

  34. אירוניה דקה

    "פרשת הפרופסור אייל בן ארי מצריכה עיון מחדש בנושא האחריות האישית בנושא התאהבות וניצול מיני ביחסי מרות… מזווית ראייה פסיכואנליטית בעלי השררה, כמו המתלוננות, הם קורבנות שווים של דחפים ויצרים ואין לראות בהם בבחינת אשמים בכוונת זדון" –
    ד"ר דפנה כצנלסון בנק – החוג לבריאות נפש קהילתית חיפה
    http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-31230-00.html?tag=22-55-39

  35. סמולן

    כלומר, טל פרידמן, פעם צולם ב"אקדמיה לצחוק" מסביר איך להכנס דרך דלת ולהגיע לאמצע החדר באופן מצחיק מאד. וכה אמר האשכנזי החשוב: " אתה צריך לבחור מה אתה עושה. אתה בחרת גם לצלוע, גם לעשות פרצוף, גם להוציא לשון [נניח… אני לא באמת זוכר את הפרטים]. זה פוגע בכל מה שאתה עושה. תבחר דבר אחד, ותדגיש רק אותו. הנה – "

    בהשאלה, לא יעזור בית דין, בן דיין צודקת. אי אפשר לדבר באותה נשימה גם על חובת האוניברסיטאות וגם על חובת הנבעלות. שני מאמרים שונים, קהלים שונים, הקשרים שונים. וכאשר מערבבים אותם ביחד, הדילול נושא מסר משלו.

  36. ידידה ומעורה בפרטים

    נו, התחלנו, הנה שוב. אני המומה מהתגובה של מירב , מה ניסתה לומר על אורטל, הון חברתי? יש לך מושג מה אורטל עוברת בחודשים האחרונים? ולא רק מהאדון א' נראה כי את חושבת כי היא משתזפת לה באור הזרקורים. אורטל קיבלה פניות מכל ערוצי הטלוויזיה כדי להתראיין וכנל מכל העיתונאים וסירבה לכולם. הסיבה שלבסוף הסכימה לדבר עם מעריב הייתה כי בלבלו באופן הזוי בין המקרה שלה לשל איל עד כדי כך שההורים שלה היו צריכים לשאול אם נאנסה. בתור חברה של אורטל שלומדת במחלקה לא אזדהה כי למדתי מהמקרה של אורטל את המחירים שאני עלולה לשלם. הטיעונים של אורטל קוהרנטים. חשפה סיפור על מרצה שהציק לה שנתיים, אחרי שלוש שנים בחרה לדבר אך אינה דורשת זאת מאחרות מאחר שמודעת למחירים. בפוסט כאן יצאה להגנתן של המתלוננות שנשאלות השכם וערב למה הן לא סירבו, הרי הן כל כך אינטילגנטיות..
    מה הקשר בין הדברים ומדוע הייתה מירב צריכה להזכיר את אגד קרית שמונה בנימה כל כך מזלזלת?
    אם למירב טיעונים עניינים על התפיסה הפמיניסטית של אורטל,לגיטימי, אך מדוע המתקפה האישית והלא עניינית. אגב, גם רשימה זו יכלה לפרסם בהארץ וסירבה. בנוסף לכל האמור לעיל רק כדי לסבר את האוזן למלעיזים, שדולת הנשים מייצגת את אורטל כרגע בהליך שמתנהל באוניברסיטה, מפאת ההליך המשפטי אורטל לא חושפת כל טענותיה כלפי א'. קחו בחשבון, ששנתיים של הכפשות הצקות ובחודשים האחרונים איומים והתנכלויות אינם מקרה שאפשר לפטור אותו כלאחר יד.
    בחייכם, לפני שאתן תוקפות נשים ושולפות ציפורניים חישבו קצת. עצוב לי מאוד לראות תגובות של חלק מן הנשים כאן. עצוב מאוד.

  37. יעל

    אני מודה לאלוהים שאני לא לומדת בירושלים אלא בת"א, ובטח שאני לא לומדת במחלקה שלך. לא רק בגלל האטימות והניתוק מאיך דברים עובדים באקדמיה כשאת עדיין סטודנטית, אלא בעיקר כי לא נראה לי שהייתי יכולה ללמוד ממכם משהו. בושה וחרפה לאוניברסיטה העיברית שאלו נציגיה, ככל שעובר הזמן ונחשפים עוד ועוד אמרות שפר של החבר'ה מההר ובעיקר השתיקות המביכות מסתבר שההר הוא כל כך גבוה שלא הצליחו להתעדכן שם בשנים האחרונות. עדיין מזרחים מורידים את הרמה ואחוס"לים ואחוס"ליות חיים בסרט. תמשיכו לשמור על מועדון הא"א שלכם – בסוף תישארו שם לבד, משועממים, משעממים ובעיקר בלתי רלונטיים בעליל.
    אה, וקצת מאוחר לדאוג ליוקרה של האוניברסיטאות כשאת מפרסמת תגובה כזו- לא חושבת?

  38. ערן מור

    אם נכון הדבר, והדברים שמובאים פה בשמה של גברת ליבס אכן נכתבו על ידה ומביעים את עמדתה, הרי שראוי לגנותה באופן ברור וחד משמעי. בושה וחרפה. הנה מופיעה לה עוד אחת שמצטרפת לחיזוק קו הביצורים ההולך ונבנה על ידי הללו שחוששים למעמדם ההולך ונסדק. גברת ליבס, את מציגה גישה מתנשאת ומנותקת מהמציאות. אולי מדובר פה בקצר בתקשורת. והנה לכם חידה: היכן התרחש הקצר…? את התשובה נוכל אולי למצוא בהסבר אחר שנחשפנו אליו לאחרונה מפיו של ראש מחלקה נוסף…- ראש המחלקה היוצא שלנו בחוג לסוציולוגיה.
    כמה נחמד שראשי המחלקות בפקולטה למדעי החברה חולקים עימנו דברי חוכמה ומוסר, ועוד מבלי שנצטרך להגיע לשיעורים שלהם. התחיל בכך מר גורביץ עם הדימוי המדעי ההזוי והמתפלפל שלו, וממשיכה אותו בשמחה כעת, כך נראה, ראש החוג לתקשורת, שהחליטה לבחון מקרוב את היכולת להאבק באותו כוח משיכה ולהתנתק מהקרקע. פשוט דוגמא ומופת. תתביישו!

  39. יונתן

    אין במאמר הזה ולו מלה אחת שרומזת על המקרה הפרטי של אורטל, ומי שבוחר/ת לקשר ולצטט לעייפה פרקים נבחרים ממאמרה הקודם (והמבריק כשלעצמו), עושה זאת על דעת עצמו/ה בלבד.
    אני מניח שגם אם אורטל תחליט לכתוב על תמורות במספרי נעליים בשלהי המאה ה-20 במערב אירופה, ימצא פה מי שיחזור למאמר המפורסם רק בכדי שיוכל לצווח בקול גדול "מותק, את בעצמך כתבת שזה לא היה מקרה קלאסי של ניצול יחסי מרות!!!11".

  40. מור

    אני חושבת שהפוסט החשוב הזה מאיר נקודה מרכזית – הבחירה על מי להטיל את האחריות היא בחירה פוליטית. כאשר אנחנו מטילות את האחריות על הקורבן, אנחנו משמרות את המצב – היא לבשה מיני קצר מדי, היה לה מחשוף, היא דיברה יותר מדי, ואיך העיזה לצאת מהמטבח… האחריות לא יכולה להיות מוטלת על הקורבן! אנחנו חייבות להטיל אותה על המטרידים/המטרידות, ועל הממסד המשתף עמם פעולה.
    ולגבי ההון החברתי של אורטל – אורטל העיזה, עשתה מעשה וסיכנה את עצמה לא מעט בכתיבת הפוסטים ובחשיפת הסיפור האישי שלה. התגובות הנבזיות לפוסטים רק מוכיחות עד כמה, גם היום, לא פשוט "לצאת מהארון" כקורבן של הטרדה. אם כתיבתה החכמה והאמיצה של אורטל גרמה לאנשים שיקראו ביתר עיון גם את הפוסט הזה – ישר כוח! ונחמד שאפשר לקבל קצת תמיכה בתוך ים הרפש.

  41. שולה פרסלר

    כשאת כותבת פוסט על מקרה כל כך אישי באתר אינטרנט, מן הסתם כל הקוראים הופכים מחד לפרקליטים ומאידך לשופטים, כי העולם הוא לא שחור\לבן. את ממש לא צריכה לכעוס, את בהחלט יכולה להביע דעה על מקרים אחרים, אך תזכרי שגם אני!!!
    את שכתבת אני יודעת, את השאר לא אוכל לנחש, אז אם את כותבת חצאי דברים, המגיבים כאן יענו על חצאי הדברים. ואגב, הטענה שהוא נשוי באה מכאן, בכמה מהתגובות נאמר כי חשיפת הפרשה הביאה לגירושיו ולכן הסקתי, מן הסתם שהוא נשוי. אז כן אורטל, אכן נחה דעתי בנושא.
    את לא יכולה לכתוב משהו ולהפיצו ברשת ולצפות שרק אנשים בעלי אותה דעה כשלך – יהיו המגיבים. אז לחלק מהדברים אני מסכימה ולחלק לא וכך גם את, אך התגובות כאן היו הרבה יותר חריפות מתגובתי ודוקא לתגובתי הגבת ברוגז ויש לי חשד שרב הנסתר על הגלוי.

  42. סטודנטית לסוציולוגיה

    יפה עשתה אורטל .בתשובתה למירב. כל תגובתה של מירב לא מבוססת על שום דבר ממה שאורטל כתבה,או שמא הכותבת לוקה בכשל חמור של ניתוח אנליטי? טענות תלושות מהמציאות,שהן בהחלט טענות על רקע אישי:
    לדוגמא: "קוראי מעריב וכוסות הקידוש" למי הפנתה מירב טענה זו אם לא למזרחים, ועוד אזכור לא ענייני בעליל לכך שאורטל מקריית שמונה. נראה לי שהדבר שמאכל את ליבה של מירב הוא השילוב של אישה מזרחית רהוטה אינטיליגנטית ואמיצה. שקוף מידי. לדעתי העורכים צריכים להוריד את התגובה המבזה הזו שכולה מתקפה אישית ומריחה גזענות קשה.
    ולשולה, אני לא מבינה,מצד אחד שאפו לאורטל כי בזכותה התחילו לדבר על הדברים ומן הצד השני את קוטלת אותה ללא רחמים, פשוט כך.
    שימי לב, שאורטל בפוסט מדברת על מקרים מסוג אחר, ויוצאת להגנת הדוקטורנטיות ובכלל כלפי השאלה ששואלים נשים כל הזמן סביב מקרים כאלה. למה להחליש את אורטל. אני ממש לא מבינה.

  43. שנשן

    ניצול מיני המהול ביחסי כוח הוא ניצול מיני לכל דבר. איני מבינה מותקפות המתחרות ביניהן – מי הותקפה הכי הרבה ומי הכי סבלה. כנשים – אנו קורבנות בפוטנציה בכל מקום בו דורכת כף רגלנו, וברגע שהפוטנציאל מקבל מינוף בפלטפורמות שונות – יש קורבנות בשטח. הקורבנות הללו, בין אם אורטל או מתלוננות אחרות – חשות כקורבנות – לא כי זה כיף, לא כי זה גורף פרסום ורווח, וממש לא משום שניתן "לבנות על זה הון חברתי" (כדברי ה"מלומדת" merav tau), הן חשות כקורבנות, כי בראש ובראשונה – הן אכן כאלה. הן הותקפו (גם אם לא במובן הפיזי המצטייר לחלקנו כאופציה היחידה לתקיפה – בסמטה חשוכה ורצוי ע"י גבר גדול מימדים, עם פנים גסות). הן חוו התקפה שהיא חדירה לחייהן, בכל מובן שהוא – אם ע"י מגע פיזי , אם ע"י הטרדות חוזרות ונשנות (גם אם מילוליות) ובלתי פוסקות, ע"י הצעות סקסיסטיות הנוגעות לכל מיני היבטים בזהותן או ע"י החפצתן. ההחפצה יכולה ונעשית גם במבט. גם במילים. גם במעשים.
    ובאשר לסוגיית "אבל היא הסכימה…"
    נכון, היא הסכימה, אז מה זה אומר?! כמובן שהשוביניסטים שבינינו, וגם אי אילו "פמיניסטיות" (בתיאוריה בעיקר), ושלל "אנשים טובים" אחרים יאמרו, גם אם טרם הספיקו – היתה לה אופציית הבחירה והיא בחרה, מתוך היותה אדם בוגר, אינטיליגנטי, מתוך ה"agency", אז מה יש לה להתלונן?!
    אז זהו, שיש לה.
    אורטל היא אכן אדם בוגר, היא אינטיליגנטית, וכן – את הבחירות בחייה היא עושה מתוך סוג של "agency", אבל ה"agency", גם אם לחלקינו נוח מאוד להאמין שנעשה באופן אוטונומי לחלוטין – הוא חלק ממערכת רחבה הרבה יותר.
    אני יכולה להעיד מנסיוני האישי, שיש משהו במערכות של יחסי כוח, משהו שהוא הרבה מעבר ל"בחירה" שיש לכל אחד ואחת מאיתנו. ישנו "אפקט ההילה", ופתאום אדם שנמצא במיקום גבוה משלנו – נראה פתאום הכי מסתורי, הכי מפתה, ואנו הכי רוצים "לכבוש אותו" (גם אם מחוץ ל"מסגרת" הוא אחד הלוזרים הכי בולטים לעין, וברור – שאין סיכוי שהיינו מסתכלות לכיוון שלו).
    "אפקט ההילה" קיים, הוא חי, נושם ובועט.
    הבעיה המרכזית בכל מבנה הכוח הפועל עלינו, הוא הניצול של יחסי הכוח הללו. כי כאשר אותו אדם המצוי במיקום גבוה משלנו, מנצל את "אפקט ההילה" (שהוא יודע שעוטה אותו) – כאשר הפוטנציאל לתקיפה מתממש – אז מתחילה ה"בחירה" שלנו להפוך למאוד נזילה. וזה בכלל לא חשוב כמה אסרטיביות, עצמאיות, ומודעות אנחנו לעצמנו, לגופנו, וכן – גם למבנה הכוח. המודעות למבנה לא עוצרת אותו מלפעול (לא אותו ולא את בעלי הכוח המזינים אותו).
    הכי קל להגיד – "אני פשוט הייתי אומרת לא". אז זהו- שזאת לא את, זאת מישהי אחרת, ולא – זה ממש לא פשוט להגיד לא – כי ברגע נתון- את ממש בטוחה שאת רוצה להגיד כן – אם מחששות, מאיומים, מפחד ואם – מתוך אמונה כי את באמת פועלת מתוך רצון חופשי .
    ההסכמה של אורטל לא יכולה ולא צריכה להוות מינוף לאצבעות מאשימות כנגדה.
    היא אינה חייבת הסברים לאיש. לא באשר לנסיבות שהובילו ל"רומן" ולא באשר להחלטות שקיבלה. עצם חשיפתה, אינה מקנה לאף אחד או אחת מאיתנו את הזכות לחדור לנפשה. אני חושבת שאת זה עשה כבר מספיק נציג הא"א המדובר.
    ההסכמה היא תוצר של מערכת הרבה יותר מורכבת מאופציית ה"בחירה" שלכולנו נורא נוח להאמין שאכן קיימת.
    "להגיד לא" זה נחמד, אבל לא תמיד פרקטי. להגיד לא זה לשלם מחירים מאוד כבדים.
    ובהקשר זה כמה תגובות –
    ל merav tau- אורטל היא אכן אישה חזקה, עם אייג'נסי, היא אכן עושה בחירות בחייה – היא בוחרת להיות אמיצה, היא בוחרת שלא ללכת יד ביד עם ההשתקה (ובוחרת דרך מקורית של עשייה חברתית יעילה), היא בוחרת להיות ישרה ואמיתית, ובעיקר – היא בוחרת להיות אנושית. משהו שחלקנו כנראה שכח איך עושים.
    היא בהחלט ראויה, ואף יותר מראויה להיות דוברת, אם רק תרצה בכך.
    העמידה ב"אור הזרקורים" אינה פשוטה, בלשון המעטה. היא אינה המטרה, אלא רק תוצר לוואי כחלק מהמחיר הרב העומד לצידו של האומץ.
    לשולה פרסלר – מדובר כאן במקרה קלאסי של ניצול יחסי מרות. אולי כבר שכחת, אבל כסטודנטית לתואר ראשון – אומר לך באופן חד משמעי, שאינו משתמע לשתי פנים – יחסי כוח קיימים גם קיימים. מנגנון הניצול פועל יופי למן היום הראשון באוניברסיטה. לעניין ה"לא" שלדידך כל כך קל לומר – ראי "אפקט ההילה" שלעיל. אכן יש לאוניברסיטה אחריות ביצירת "אווירה חיובית", ועוד הרבה מעבר לכך – ועל זה בדיוק מדברת אורטל. יש צורך בעיגון חקיקה ברורה ביחסי מרצים/ות וסטודנטים/יות. מי שמך להכריע – באם ה"מקרה" של אורטל הוא מוסרי או עומד בקריטריונים בהם על האוניברסיטה לטפל – הרי מהות הבעיה היא כי אין כאלה קריטריונים. אז תוהה אני – ע"פ אילו סולמות ומדדים את מחשבת את מידת מוסריותה וע"פ איזו סקלה היא אינה עומדת בקריטריונים שעל האוניברסיטה לטפל בהם.
    ולסיום – לכל אוהבי הדם והרוע – לכו לכם וחפשו מקומות אחרים להפגנת תכונות נעלות אלה שלכם. כאן אינכם מתקבלים בברכה. אורטל אינה "מקרה". היא אורטל. והיא אחת הנשים הכי מדהימות שיצא לי להכיר.
    תודה אורטל על שני פרסומים מבריקים – כן ירבו! ישר כוח!

  44. סטודנט

    שנאת הנשים הגלויה והגיבוי הגלוי להתנהגות עבריינית שמבוטאות בתגובתה צריכים למנוע ממנה לכהן כראש חוג. החוג לתקשורת ייתפס כמקום עוין לנשים כל עוד היא עומדת בראשו. הדברים האלה הם כתם על כל האקדמיה הישראלית.

  45. חברה מרחוק

    אורטל עשתה מעשה חשוב, כך הסתבר, כשיצאה מן הארון לגבי יחסיה עם מרצה. כך נחשפו מקרים שאינם אפורים, מקרים של ניצול, של אונס רגשי, של חילופי טובות הנאה בכפיה. האומץ של אורטל להגיע לפרסום של הסיפור שלה עצמה היתרגם לאומץ של נשים נפגעות להתלונן על מה שאירע להן.
    הציניות של מירב טאו בלתי נעימה – אבל יש לה נקודה חשובה, ובכך אני מצטרפת לכמה מן הכותבות כאן. זה בהחלט לא המקום לרדת על אורטל, לרדות בה, להעיר על יכולות הניסוח והניתוח שלה – את זה עושים ברמה האישית, אלא אם כן המטרה שלך היא להשפיל אותה בציבור. והשפלות היא כבר ספגה מספיק. אז די בעניין הזה. אבל, שוב, אני מסכימה שעל אף כוונותיה הטובות של אורטל – היא לא עושה שירות לאותן נשים שנפגעו, היא גורמת לכך שהדיון יתקיים ברמות כמו זו שאחד הכותבים הפנה אליה: ברמה הפסיכואנליטית של משיכה או אי משיכה לדמות סמכות אבהית. זה הופך את כל הדיון לחלשלוש, כאילו אנחנו דנים בעניינים של תת מודע, של דמויות אב, של התאהבויות, של אפור, של חוסר בהירות, של תיאוריות של אייג'נסי. הדיון המופשט הזה גורם לנו לשכוח שהנפגעות שבהן מדובר – מצבן אינו קרוב אפילו לזה שאורטל מתארת. ואגב אני לא בהכרח מסכימה עם מירב שאורטל חיפשה פרסום, או ניצלה את העובדה שהיא היחידה שמוכנה להיחשף כדי לקדם את עצמה (לא כל אחד מוכר את נשמתו עבור עוד חמש דקות תהילה, ולא נראה לי שאורטל כל כך צינית ומחושבת באופן קר). פשוט אורטל מצאה עצמה על במה שבה היא מרגישה שהיא צריכה להביע את דעתה מעבר למקרה שלה. שזה בסדר, אבל למה לייצג את המקרים האחרים? גם הם פתאון נשמעים כמו מקרים של התאהבויות נעורים – ולא בזה מדובר! מדובר באיש כוחני, או כדבריה של אורית קמיר: מניפולטור. איש נצלן בכוונה תחילה, איש שמוכן להשתמש בכוחו הכלכלי, האקדמי, הפוליטי (ולא בקסמו האישי או בכאריזמה שלו – אפשר להתווכח אם זה גם לגיטימי) כדי לקנות – ממש לקנות – לא את ליבן של המתלוננות אלא את גופן.
    גם את קורבן, ברור, אבל קורבן של תשוקות (כמו כולנו באיזשהו שלב בחיים) אינו קורבן של אונס. ואני לא מאחלת לך לעולם אבל לעולם להכיר את זה באופן אישי. אני לא אומרת אורטל שאת צריכה לסגור עצמך בחדרך ולא לדבר על זה.אני חושבת שאת מדברת יפה – אבל הדברים שלך – שוב, מבלי להתכוון- פשוט בסופו של דבר פוגעים בקייס המשמעותי יותר. זה היה חוסך לנו כתבות פסיכואנליטיות כאלה. וזה היה חוסך לנו טוקבקים שמתייחסים לרומנים ולא ליחסי כפיה ברורים. אבל אני כן חושבת שאיפשהו התבלבלו לך הדברים: התחלת לדבר בשם משהו, במקום על משהו. וההבחנה חשובה. חשובה לקורבנות תקיפה.
    ולגבי מירב: הדברים לא תמיד הגיוניים, זה מה שמעניין אצל בני אדם. זה לא הופך את אורטל למפלצת המחושבת שאת עושה ממנה. לפעמים אנשים פשוט מתנהלים בתמימות ובכוונות טובות. אני בטוחה שגם אורטל.

  46. שירה אוחיון

    יישר כוח על האומץ והנחישות לעמוד מול כל הממסד הצבוע הזה הקרוי אקדמיה ומול כל עדת המאשימים והמלעיזים שחלקן עוד מעיזות להתקרא בשם פמיניסטיות. כל אישה יודעת שהגבול בין אונס , הטרדה מינית וניצול מיני הוא אפור ולעיתים אפל. לא תמיד הקרבן מודע/ת לכך שנלכד/ה ברשת הצייד. אני רוצה להביא ציטוט מתוך הספר "אויבי אהובי" של ג'ודית לוין.
    "היכן שזה נוגע לתת מודע, ההבחנה בין אונס לפיתוי מיטשטשת. לפיכך כסטריאוטיפים, כדמויות שקיימות בדמיון, ה"אנס" וה"מפתה" נעים בהיסוס, בקרבה מסוכנת ומבלבלת, זה ליד זה. במקום האפל הזה, שבו מיתוסים של תרבות, התנסויות סובייקטיביות והזיות מתערבבים אלה באלה, נאבקות נשים להגדיר כוח מיני, להבחין בין כפייה להסכמה, לפעול במקום להיות אובייקט לפעולה".
    ואת בחרת לפעול ולערער על הקווים המוסכמים והמובחנים ע"י החוק היבש בין כפייה ל"פיתוי בהסכמה" ועל כך אני מצדיעה לך.
    ועוד ציטוט נבחר מהספר שמן הראוי שכל פמיניסטית או כזו המתיימרת להיות תקרא:
    "עובדה מובנת מאליה היא שגברים משתמשים בכוח כדי להשיג מין. בהיררכיה המינית, כל הגברים נמנים עם "מעמד" גבוה יותר מכל הנשים, הואיל והגברים שולטים ברוב מה ששווה רכישה – כסף, רכוש, משרות שהם יכולים לתת או לקחת , תארים אקדמים שבידיהם לחלק. הם אפילו לא תמיד זקוקים לכוח פיסי כדי לקבל חסדי מין מנשים. הישרדות – בבית ספר, בעבודה, בנישואים – היא הצעה שנשים אינן יכולות לסרב לה. סוזן בראונמילר נמנתה עם הראשונים שקראו למניפולציה הזאת בכוח – אונס : פולקלור האונס אצל הנשים – מקרים שלעתים קרובות מגיעים לבית משפט – הוא היסטוריה שבעל פה של ניצול לרעה של גברים בעלי מרות. המטפל שמשתמש בסוג התראפיה המינית האישית שלו, הרופא או רופא השיניים שלפתע הופך בדיקה שגרתית לגישושי הקדמה גופניים שהמטופלת הנבוכה מרגישה שאין בכוחה לעצור, המפיק שמנצל את את שאפתנותה של של הכוכבנית, הפרופסור שמעוות לטובתו את העניין שיש לסטודנטית בתחום ההתמחות שלו- אלה הן דוגמאות של מה שגבריםיכנו פיתוי,משום שהמטרה המינית יכולה להיות מושגת בלי שימוש בכוח פיסי, ואף לא באיום השימוש בו, אבל הכנסת עניין המין מצדה של דמות סמכותית, רחוקה להיות מעשה שנעשה בהסכמה או על בסיס "שוויון"."

    וזו בדיוק הנקודה. יחסי מין בהסכמה יכולים לבוא רק מעמדה של שיוויון. מי מאיתנו "הפרחות" או בכינוי היותר עדכני שלנו היום ה"פרחות האינטלקטואליות" (קרי הנשים המזרחיות) לא נתקלה בסוג זה של אונס, הטרדה מינית או פיתוי תוך כפיית יחסי הכוח עלינו. מה שאנחנו צריכות לדרוש זה העדפה מתקנת בחוק של נשים מזרחיות באקדמיה ובכל מוקדי הכוח האחרים כי הנתונים המחקריים על הייצוג שלנו באקדמיה הם מזעזעים וההפליה שם זועקת לשמיים, אז שכל הפמיניסטיות סו -קולד האשכנזיות ישבו בשקט בביתן הנאה או בחוגים למגדר ולא יטיפו לנו על כך שאנחנו "פרחות" שלא מסוגלות להגיד לא ברור. אם הן כבר רוצות להתערב נראה אותן מפגינות בעד שיריון מקומות לנשים מזרחיות או פלסטיניות או אתיופיות , ולא מגינות על הגברים שלהם שדוחפים לשון בכפיה לפה של חיילות או שמטרידים את הסטודנטיות המזרחיות. אני שואלת את אבירמה גולן ממרום מעמדה האשכנזי הפריבילגי : איפה אחוות הנשים איפה? איפה הרגישות החברתיית והדאגה למוחלשים? האם הגברת אינה יודעת שבמדינת ישראל החוק משמש רק את מי שבידיו הכוח והכסף להכפיף אותו לצרכיו? או שמא אותן פמיניסטיות אשכנזיות מנסות לשמר את מעמדן ומקומן הבלתי מעורער בחוגים למגדר?
    אני לצערי הרב, אך גם לשמחתי, הרמתי ידיים מההישרדות הכלכלית הזו באקדמיה ולא הצלחתי לסיים את התואר השני של. העדפתי לוותר מראש על חסדיהם של כל המרצים מזילי הריר למיניהם אשכנזים ומזרחים כאחד.
    אקדמיה גזענית כזו שאינה יוצאת מגדרה למרות הייצוג העלוב של מזרחים ופלסטינים ובעיקר של נשים מזרחיות ופלסטיניות אינה מקום שראוי להסתובב בה. ממסד שאינו מוחה נגד העוולות החברתיות, נגד הגזענות הקשה, נגד הכיבוש האכזר בריש גלי אינו מוסד של אינטלקטואלים אלא של עכברי ועכבריות ממסד משתפי פעולה עלובים. כל מה שיש לי זה בוז אחד גדול כלפי המוסד הזה וכלפי כל החוסים תחת כנפיו.

  47. יונתן

    התגובה החריפה לתגובתך הוזמנה על ידך כשבחרת שלא לדבר לגופו של עניין (כלומר להתווכח עם הטענה שמוצגת במאמר), אלא לנגח את אורטל באופן אישי על נושא אחר לגמרי (כן, הוא באמת אחר. את בעצמך טוענת כך, וגם אורטל).
    אף אחד לא אסר עלייך להביע את דעתך. מה שכן דורשים ממך הוא לחשוב קודם. כן, אפשר לחלוק על טענתה של אורטל, ואם את באמת חושבת שלא האוניברסיטאות הן האחראיות למתרחש בין כתליהן (זו הטענה שמוצגת כאן ולא שום דבר אחר), את מוזמנת לומר זאת. אם את מסכימה עם הדברים, אנא שמרי את העלבונות האסוציאטיבים לעצמך.

  48. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    האם אורטל תובעת את האוניברסיטה או את המנחה שלה? כי אז יש באמת שאלה של אייג'נסי – עד כמה היא לוקחת אחריות. עוד משהו שלא הבנתי: הוא הטריד אותה בתוך הקשר או מחוץ לקשר? גם עליה הוא איים? כמו בן ארי?

  49. Merav TAU

    1. הביריונות של המגיבים לא תמנע ממני להביע דעתי. סורי.
    2. מה בין זהותי האישית לבין הטענות שלי עצמן?
    3. מה הקשר בין גזענות לבין כוסות קידוש, אלוהים אדירים???????????????.. השתגעתם?
    4. אורטל, כן אשמח לשמוע ממך תגובה. דווקא כי את לא מסכימה איתי – לא רוצה לשמוע מחברייך אלא ממך. לא יכולה לנצח להתחבא מאחורי קבוצות מתרעמות.

  50. מערכת האתר

    האתר מאפשר כתיבת תגובות ללא חשיפת זהות. אולם כאשר את כותבת תגובות תחת יותר מכינוי אחד יש בזה משום הטעיית הקוראות והקוראים. אנחנו מציעים שתרכזי את תגובותייך תחת כינוי אחד.

  51. אורטל בן דיין

    תודה למגיבים שיצאו נגד ההתקפות שנעשו על רקע אישי , ובכלל לכל המגיבים שהשקיעו מזמנם בתגובות לגופו של עניין.

  52. יואב אטיאס

    האנונימיות שלך גרועה מכל חטא של אורטל

  53. Merav Tau

    זה שוב לא רלוונמטי!!!!!!!!!!!!!!1 לא התכוונתי להטעות אף אחד: כמו שדי ברור מהשם באתר, נעיםפ מאוד, שמי מירב, מאסטרנטית מת"א, גרה ברמת גן בדירה שכורה, הורים מעמד בינוני פולנים- אבל בעל המכולת עיראקי (זה חשוב?)לא לומדת לסוציולוגיה (זה חשוב?), אם כי יש לי תואר ראשון לסוציולוגיה (ותקשורת למי שרוצה לדעת: בטח יקשרו אותי לליבס עכשיו). כאמור לא מזרחית (זה חשוב?) אבל שחרחרה. אני מחכה לתגובה של אורטל, שמייחסת לי חוסר ענייניות אבל מצד שני אינה אומרת לי במה אני טועה.
    לגבי הטענה של גזענות – לא הבנתי למה כוסות קידוש קשורות למזרחיות?
    אני עדיין תוהה לגבי האג'נסי: האם אורטל תובעת את המנחה שלה? (כך הבנתי מאורית קמיר). אז איפה האג'נסי? רוצה שתענה לי – ולשמי בתור מירב טאו היא משום מה בוחרת להתעלם לכן כתבתי את השאלה בצורה "אנונימית". השתקה.

  54. תמרחן

    לכל המרביות האנונימיות מלאות השנאה:
    אורטל האמיצה והחכמה מסתירה מכן אינפורמציה מאוד חשובה. לו היא היתה באמת בזויה כמו שאתן מתארות היא מזמן היתה חושפת את האינפורמציה הזו. מתוך היכרותי איתה אני יודעת שהיא בחרה לא לספר אבל פשוט נמאס לי מהנבזות שלכן ולכן אני אספר. אורטל לא היתה הסטודנטית היחידה שניהלה "רומן" עם א'. במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ידוע ברבים לפחות על סטדונטית נוספת שהוא ניהל איתה "רומן" באותו זמן. המשמעות היא שמדובר כאן בהתנגדות סדרתית של נצול מרות. משמעות נוספת היא שאורטל היא בכלל לא העניין. תזכרו גם שזוהי מחלקה שבה שני מרצים מנהלים "רומנים" (הגיע הזמן להתחיל לכנות את זה בכניצול מרות שהרי אף אחת מהן לא היתה עושה זאת לולא מעמדם) ומרצה שלישי מטריד מילולית. יותר מזה, זוהי מחלקה שבה פרופסרויות עם קביעות עדיין מגנות על הפרופסורים הללו ועדיין טוענות בפנינו בשיחות מסדרון שאין בעיה עקרונית ברומנים בין מרצים וסטודנטיות. בסביבה כזו אי אפשר לומר לא. אם תגידי לא יעיפו אותך (כמו שעשו לאחת מאיתנו בעבר) או ששורה של פרורפסוריות חזקות ותלמידותיהן יעליבו אותך בכל הזדמנות.

  55. נירית צארום

    שחתימה בכל מיני ניקים, כדי ליצור תחושה שאורטל נתונה גם תחת מתקפה אינטרנטית זה הדבר השפל ביותר.

  56. טליה

    נראה שהמטרה העיקרית שלך היתה להשפיל את אורטל בפומבי, לצלוב אותה ולללכלך את שמה. קראתי את תגובתך כמה וכמה פעמים ואי אפשר שלא לתהות מה לעזאזאל עשו לך שהפכת לכזו מרירה. לא רק את אורטל את מעליבה בדברייך אלא גם ציבורים רחבים. שימו לב מה היא כותבת:
    "כרטיס אגד one way מקרית שמונה לירושלים"
    כאילו קרית שמונה היא מקום בזוי שרק יוצאים ממנו ולא חוזרים אליו
    או
    "קוראי מעריב אולי לא יבחינו בכך בתום ארוחת שבת דשנה וכמה כוסות קידוש"
    ההנחה היא שקוראי הארץ האשכנזים האינטלקטואלים כן היו מבחינים במה שכינית "כשל לוגי וכפילות מוסרית". התגובה של אבירמה גולן יכולה ללמד אותך שכותבות וקוראות הארץ סובלות מכשלים לוגיים לא פחות מקוראי מעריב. ולמי התכוונת ב "כמה כוסות קידוש". מי מקדש בשבת? מזרחים כמובן. אשכנזים אינטלקטואלים קוראי הארץ לא מקדשים כוסות או ארוחות שבת (לפחות לפי הסטראוטיפ המונח בדברייך)
    ולסיום, מרב , אם את באמת לומדת בחדו לסוציולוגיה אוניברסיטת תל אביב , אולי תספרי לנו מה קורה שם בין פרופסורים לסטודנטיות? אני מהמרת שזה לא שונה. מה שמלמד שאורטל היא בכלל לא הסיפור שאנחנו דנות פה כאן.

  57. Merav Tau

    העובדה היא שבכלל לא חשבתי על מזרחיים כשכתבתי "מעריב" – פשוט מה לעשות, אורטל פרסמה את הראיון במעריב. אין לי הרבה מה לעשות בעניין. לא תקפתי את אורטל בשמות שונים, רציתי לשאול שאלה בלי שיקפצו עלי בעליהום כמו שעכשיו אתם עושים.
    לגבי קריחת שמונה – אורטל היא שעושה סטריאוטיפיזציה של המקוםבטענה שאין שם פרופסורים, כאילו שזה מייצג את המקום הנידח ביות ר בעולם. אז מה לעשות?
    ולגבי לימודיי – כבר אמרתי שאני לא לומדת בסוציולוגיה. אבל ברור שיש מטרידים בכל מ'קום – לא מתכחשת ולא מכחישה ולא אומרת שככה זה צריך להיות. רק אומרת שאורטל טועה בכך שהיא נוטלת מנשים את האג'נסי שלהן – מה לעשות? ומה זה קשור לעזאזל לכמות המטרידים בחוג שלי??????
    שוב: ענייניות.

  58. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תגידי לא שמת לב שהרשימה של אורטל הקודמת נכתבה בצורה אירונית?
    עכשיו את מצצטת את המשפט "אין פרופסורים בקריית שמונה" תוך שאת מתעלמת מהמנגינה האירונית של הפוסט.
    לא לימדו אותך כלום באוניברסיטה? אגב, לא רק מירב חוטאת בכך אלא הרבה כותבים שקוראים רק פשט ושוכחים את הדרש.

  59. Merav TAU

    אם את הסטודנטית הנוספת, למה את לא מתלוננת? כי קשה לך לקבוע אם זה היה בהסכמה או לא? כי את לא רוצה לוותר על האג'נסי שלך?

  60. ירדנה אלון

    את דעתי בקשר לרשימתה של אורטל בן דיין כבר הבעתי בפוסט שלה מאחר ודעתי לא השתנתה מאז אינני מתכוונת לחזור עליה בשנית וניתן לומר כי היא אף תואמת פחות או יותר את רוח הדברים של אבירמה גולן ברשימתה שהופיעה בעיתון הארץ בימים האחרונים,אולם יש מספר דברים שאני שבה וחוזרת ומזכירה לאור התגובות כאן
    א. אני באופן אישי אינני רובוט פמיניסטי,שנותן תמיכה באופן גורף ואוטומאטי לכל טרוניה הנשמעת מפי נשים,או פמיניסטיות,או פמיניסטים (או הטוענים להיותם כאלה)ואכן כל סיפור הוא אינבדואלי וכך הנוטלים בו חלק ועל כן כל סיפור צריך להיות נחקר לגופו של סיפור או עניין וכאן אני בהחלט מצרפת את קולי לתגובתה של שולה פרסלר, כי מי שמפרסם רשימה אישית באינטרנט חייב להיות פתוח לתגובות של אחרים גם אם הן לא תואמות את ציפיותיו ושאילת שאלות או מתיחת ביקורת היא לגיטימית, מי שמפרסם סיפור אישי ברור הרי שבהתאם לכך גם התשובות תהיינה אישיות ומופנות באופן אישי לכותב הרשימה אם רוצה הכותב/ת להעלות לדיון עניין עקרוני שייצמד לטיעוניו באופן עקרוני כמובן ניתן לתת דוגמאות אישיות ובהתאם אף תובנות והארות אישיות, ולזכור שהתגובות לדוגמאות האישיות תהיינה אישיות אם זוית הכתיבה היא אישית היא מראש מזמינה גם תגובות אישיות.
    ובכל זאת שני דברים ראשית לכל הקרדיט לעניות דעתי הבלתי קובעת להנחת נושא ההטרדות המיניות באקדמיה מגיע לנירית צארום. למרות שלא הסכמתי עם רוח הדברים, הרי שהיא הייתה הראשונה שהניחה את הנושא על השולחן ופתחה פתח לדיון. ואחריה באה אורטל עם הרשימה שלה מלפני שלושה חודשים. מה שמעניין כאן (אותי כמזרחית על כל פנים), זה שלמרות השנים הרבות של פמיניזם ישראלי שהחל אי שם בתחילת שנות השבעים, נושא ההטרדות המיניות באקדמיה היה קיים כבר אז .אולם הוא היה בארון ,אף אחת מהלוחמות הפמיניסטיות שרובן הגדול היה ממוצא אנגלו סאכסי ובאו מן האקדמיה לא שמה אותו על השולחן בצורה כל כך בהירה ונחושה, מסתבר שאחרי שנות מאבק רבות על נושאים מנושאים שונים בתחום זכויות האישה ,הראשונות שההינו לשים את נושא ההטרדות המיניות באקדמיה היו נשים מזרחיות,למה? שהרי רבות מהמוטרדות לפניהן, וכשאנו לוקחים בחשבון את מיעוט הסטודנטים המזרחים באקדמיה, והמיעוט היחסי של נשים מזרחיות לעומת סטודנטיות ממוצא אירוצנטרי, הנה השתיים הנחשוניות היו דווקא ממוצא מזרחי ,
    יש לי דיעה בנידון היא אמנם איננה נסמכת על מחקר אקדמאי אלא יותר על הבנות אישיות, לדעתי לאחר שנים כה רבות בהן האישה המזרחית הייתה ה-"פרחה האולטימטיבית"ה-"בימבו" הלאומית,עצם ההתקבלות בשערי האקדמיה החלה למוסס את הדימוי הזה, כנראה שהיא מוססה אותו מבפנים קודם כל,הסטודנטית המזרחית דוחה את התגית שהדביקו לה מבחוץ,מפני שבתוך תוכה היא יודעת ומכירה בכך שהיא לא כזאת,וכשבא העולם החיצוני וכופה עליה להמשיך ולשאת בתגית היא דוחה אותה מכל וכל ועל כך יישר כוח.
    נכתבו לא מעט דברי ביקורת על הרשימות הן של נירית והן של אורטל וגם אני הייתי שותפה לבקורת ,אולם אני חשה שאין די בבקורת צריך לתת פתרונות,הפתרון שאני מציעה וכבר הצעתי אותו בעבר הן לעמותות פמיניסטיות והן בפניות אישיות למנהיגות פמיניסטיות מובילות שהיחידה שהסכימה לתת כתף להצעה הייתה ד"ר אסתר הרצוג ועל כך אני רוצה להביע את מלוא הערכתי בהזדמנות זאת.
    הצעתי היא כי לימודי פמיניזם ומגדר יכנסו ללימודי החובה כבר בבתי הספר התיכוניים אני סבורה שכיתה י' היא התחלה טובה ,שכן לימודי פמיניזם(לא רק לבנות לכל התלמידים)טומנים בחובם לא רק את זכויות האישה אלא גם זכויות אדם ואזרח וחשוב בגילאים האלה כאשר מתעצבת האישיות ומתעצבת הזהות(גם המינית) לתת חינוך הולם בתחום ולא רק חינוך הולם, אלא גם לצייד את התלמידים בארגז כלים נאות ומשובח שיוכלו להשתמש בו בצאתם מהחסות המגוננת(פחות או יותר)של בית הספר והמשפחה וצאתם לחיים (לצבא או לכל אשר ילכו )זה צריך להיות חלק מתכנית הלימודים חובה, ולא כנושא לבחירה אישית, וחשוב שזה יקרה עוד בתיכון לפני המפגשים הטראומטיים עם העולם החיצוני ולא לאחריו ,כשמגיעים לאקדמיה.למרבה הדיכדוך והדאבה רבים מן הסטודנטים/יות מגיעים ללימודי פמיניזם וג'נדר כשהם חבולים פיזית,נפשית,רגשית,מנטלית,
    הצעה זאת כאמור העליתי בזמנו לפני מספר שנים,ולא קיבלתי משוב מעודד עליה לבד מאסתר הרצוג,לצערי בשל בעיות בריאות לא יכולתי להקדיש את הזמן הראוי להוצאתה לפועל,אני מקווה כי אולי לאור הרשימות שהופיעו באתר ירים מאן דהוא את הכפפה ואולי יסכים להוציאה מן הכוח אל הפועל.

  61. שירה

    התשובה הכי ענינית ורלוונטית לפוסט זה של אורטל היא של "החברה מרחוק- שירות דב" אנא מכם קראו והחכימו, נהנתי לקרוא את דבריה היוצאים מתוך הבנה של פני הדברים ומצטרפת לכל מילה

  62. יעל

    שמתן לב איך מרבית התגובות שלכן מתלהמות על פרטים שוליים במקום על העיקר?

    אורטל כתבה השתלשלות ארועים עם מרצה ותארה למעלה את הקשר איתו בקור מקפיא ומתוך עמדה המזכירה את עמדת האו"ם כשהוא משקיף מהצד על לוחמים משני עברי הגבול. אז קודם כל יפה שלפחות את זה מלמדים באוניברסיטה – להתבונן על עצמך מהצד. חשוב מאוד.

    משום שאורטל מתבוננת על עצמה מהצד וכך היא גם כותבת את התרשמויותיה, כדאי שהיא תבדוק יותר טוב במה היתה יכולה לשנות את מצבה, אם היתה יכולה בכלל, נדמה שהמצב שהיא מתארת כן היה בשליטתה לו ידעה מהם הגבולות, ואיך שמים גבולות בינה לבין המרצה כשהמצב נבע מחילופי ויכוחים שהפכו במהרה לשלהבת תשוקה בוערת.

    אולי בשל גילה הצעיר וחוסר נסיונה אורטל איננה יודעת, לא היא ולא צעירות אחרות, שגברים בלהט הויכוח ועם העקיצות הדדיות נמשכים אליכן מאוד, משנוצר כור היתוך כזה, הדבר עשוי להוביל למשיכה מינית סוערת, במיוחד אצל הגבר שעיסוקו היום יומי מתמקד בוויברציות וורבליות קיצוניות וכל דבר מדליק אותו. אבל המרצה לא עשה דבר בפועל בלי עזרתה של אורטל תוך שהוא משתמש במעמדו וביכולתו הוורבלית בכדי ליצור את הגירוי שהוא ביקש. בעל נסיון או לא?

    כדאי שתדעו שמרצים רבים באוניברסיטאות חיים מלהט הויכוח הזה, בין אם זה עם עצמם ובין אם זה מול קהל הסטודנטים, ומרגע שנוצר קשר אישי בינם לבין צעירות חסרות נסיון , (והם אינם היחידים, כך מתנהגים גם הבוסים הגדולים בלא מעט מקומות עבודה..). הם משתמשים בלהט הויכוח ובתגובות משולהבות ייצריות ובורות (כמובן מולם ומול השכלתם ומעמדם) בכדי לנצל את הסיטואציות שנוצרו לטובתם.

    הדבר שאורטל מספרת מזכיר את כל האנסים , קרובי משפחה המפתים ילדות בשוקולד…אומרים להן דבר אחד ועושים משהו אחר לגמרי…

    בנות, למה לא מלמדים אתכן קודם כל שיטות חיזור והתנהגות של גברים במצבים שונים, בגילאים שונים, ובתנאים שבהם הגבר שולט בסיטואציה, ואז ללמד אתכן על התנהגותכן מול בר סמכא או גבר מרוגש ומשועמם.

    ובחוג לסוציולוגיה זה אפילו עניין מתבקש.

    אז קחו את זה בחשבון, ואחרי שהבנתן על קצה המזלג מעט מההתנהגות הגברית, השתדלו לא להכנס לוויכוחים עם בכירים מכן, גם אם אתן מאוד צודקות. תנו להם דוגמא של קצת ענווה וצניעות , לבוש צנוע, התנהגות שלא משדרת ווכחנות אלא התנהגות נאותה, שימו גבולות ברורים, המנעו ממגע אישי וקרוב, דלת תמיד פתוחה, התמקדות בלימודים ולא בדבריםא אחרים, המנעות מפרובוקציה ויהירות נשית צעירה המהווה איום על תפקיד "המורה והמרצה", גם אם זה נשמע לכן נורא מה שאני כותבת, רק זאת הדרך הנכונה שתעזור לכן לסיים את חוק הלימודים בלי מעמסות ריגשיות מיותרות ועם התחלה חיובית כלשהי, במיוחד במדינה שוביניסטית. לא לחשוב כל הזמן על מין לחשוב על הלימודים,
    זה יעבור בדרך מושלמת לצד השני שגם יעריך אתכן יותר, וגם יזהר.

  63. יוספה

    היה נחמד להכירך ובנקודה זו אני חשה שמותר לי לומר שלום. תודה ענקית גם לעורכי העוקץ. מוגשת לך בזאת סכום תרומתי הצנועה כמתנה קטנה על תעוזתך. ולקורבנותיו של ב אבקש לומר: "והעיקר לא לפחד כלל." האמינו או לא, אבל ישנם עוד מאבקים בעולם שהם קשים לא פחות מזה שכאו ואוךי אף יותר.

    ===============
    הרהורים ואפשרויות
    30\5\2008 [יוספה]

    נראה שגם "אווה אילוז" זה א"א וש"עזיזה כזום" זה "פמניסטית מזרחית": http://experts.huji.ac.il/SocioAntropo.htm

    מאיפה היה לך את האומץ, אורטל, לכתוב את הרשימה המדהימה הזו?

    להכות בברזל בעודו הוא חם
    5\6\2008 [יוספה]

    זה הזמן להגיש מועמדות בנושא "סוציולוגיה של המין" או "סוציולוגיה של הרגשות" (הלא קיימות בקרב הסגל הנוכחי)

    http://sociology.huji.ac.il/2006/docs/position2009.doc

    עזרה לא ניתנה צבי
    8\6\2008 [יוספה]

    צבי, לפעמים סטודנטיות (וסטודטים) צריכות עזרה. זה הכל. עזרה לא ניתנה במחלקה. ועכשיו בין אם אין או יש קשר, הנה מספר נקודות מעט רלוונטיות (ברמת הקונטקסט המחלקתי) בכל הנוגע למזרחיות, פסיכולוגיה וסוציולוגיה.

    ——————
    העניין המזרחי – העמדה שלה כמזרחית ביחס לשיח הביקורתי הרווח של מזרחים בישראל – עולה בשיחה עם אילוז כדוגמה לחופש האינטלקטואלי היקר לה בעבודתה. "אני מרגישה מזרחית ואירופית כזהות מהודקת, לא מסוכסכת, וזה נדמה לי דפוס שאופייני ליהודי צפון אפריקה בצרפת. זה קשור לקולוניאליזם הצרפתי. היהודי המזרחי בצפון אפריקה חי בצרפת הדמיונית עוד לפני שהיגר לצרפת, שכבר היתה בשבילו מקום שהוא הכיר. בהגירה הזאת היה רצף ולא תחושה של שבר.

    "אבל כאן, בישראל, אני מרגישה התעסקות משונה סביב המזרחיות שלי. מזרחים מיליטנטיים אומרים לי שאני לא מזרחית מספיק, ואשכנזים אומרים לי שאני לא נראית מרוקאית. כאילו אני צריכה להסתובב עם סכין בפה, כדי להוכיח את המרוקאיות שלי. (איזו כסילות מצידה של אילוז) יש הכחשה – לא רואים אותי כמזרחית – וזו הכחשה שמזכירה לי את האופן שבו החברה האמריקאית מוחקת את האפריקאיות השחורה של קונדוליזה רייס וקולין פאואל כדי לקבל אותם. [לא רואים את אילוז כמזרחית או פמניסטית מסיבה פשוטה: היא לא זה ולא זה].

    כפמיניסטית ממוצא מזרחי, אני קיבלתי החלטה לשמור על שם הנעורים שלי ולא לשאת בשם המשפחה האשכנזי של בן זוגי, בן פורת. [וואאאווו, ואאאאוו, ווואאווווו, איזה אומץ מדהים, איזו תעוזה פמניסטית מזרחית]].

    מצד שני, לא הצלחתי להתגייס, אף על פי שרציתי, לקולות ולמאבק המזרחי הממשי. הסיבה לכך היא שהשיח הרווח של המאבק המזרחי ממעיט בהיבטים המלהיבים של התרבות האירופית. אני מודעת לפשעים ולארוגנטיות של התרבות הזאת, כמובן, אבל יש לי גם הערצה עמוקה לדינמיות ולהישגים הפוליטיים והכלכליים של התרבות המערבית".

    [הבל הבלים, אילוז]

    "השיח המזרחי הרווח הוא דוגמה מצוינת לקו העדין שחייבים לשמור בין מחאה לבין קורבנות, בין הרצון לשנות לבין הרצון להאשים. וצריך לחשוב על הקו הזה. בנקודה מסוימת צריך להפסיק להאשים וצריך לנסח חזון משותף. אני תומכת בשיח מזרחי שמקדם פוליטיקה חיובית ואוניברסלית, שמזמינה את כולם להיכלל בה, מהסוג של מרטין לותר קינג. לעומת זאת, שיח מזרחי שמקדם פוליטיקה של האשמה ואשמה ישיג תוצאות קטנות ומקומיות. זו לא יכולה להיות פוליטיקה מרשימה".

    אילוז אומרת, שהסוציולוגיה נופלת מהפסיכולוגיה בכל הקשור להשפעה חברתית, משום שהפסיכולוגיה יצרה כלים לעיצוב עצמי – בתחום המיניות, ביחסי עבודה, ביחס אל העצמי: "בן אדם יכול לחשוב על עצמו כסובל מניכור וזרות מעצם היותו ערבי או מזרחי בישראל, ובו-בזמן להרגיש חוסר ביטחון עצמי – אבל את זה הוא יכול לתקן אצל הפסיכולוג".

    כלומר, נראה ששרי אריסון צדקה, והשינוי "מתחיל מבפנים". כביכול עדיף טיפול אצל פסיכולוג מאשר הצטרפות לתנועה לשינוי חברתי. אפשר להתרווח בספה, להרים ידיים ולהפסיק לבקר את הקפיטליזם.

    ———————–
    מה פרופסור אילוז יודעת על השיח והמאבק המזרחי והפמניסטי בישראל? התשובה היא פשוטה: כלום. התרומה הכי טובה שהיא יכולה לתרום למאבק המזרחי הפמניסטי הוא לאמץ את שם המשפחה של בעלה. במקרה כזה תיווצר סופסוף התאמה הולמת בין עצמיותה הפסיכולוגית הציונית-אשכנזית של אילוז לבין הוויתה הסוציולוגית הציונית-אשכנזית.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/977029.html

    לחברת הסגל הלא נכבדה
    14\6\2008 [יוספה]

    כתבת שלא תסלחי לאורטל בגלל "המקום שבו היא השפילה את המחלקה שלה אני שייכת – והפכה אותה לקרקס."
    הפשיסטים והנאצים באירופה טענו שהמדינה קודמת לאדם הפרטי. עכשיו את מגיחה לכאן ומעמידה את "טובת המחלקה" (רק השד יודע מה זה) לפני חייה האמיתיים והממשיים של סטודנטית פרטית אחת (לתואר ראשון) שקולגה זכרית שלך קיים עימה יחסי מין!!! ג'ורג' אורוול מתהפך בקברו. מהדיון כאן הולכת ומתבררת עובדה אחת: למעט ד"ר פרנקל, חברי הסגל במחלקה לסוציופתיה בירושלים (ובעיקר חברות הסגל) הם/ן הרבה הרבה יותר דבילים מה שאני כקוראת העוקץ חשבתי קודם. כדי להבהיר, לדעתי את ואמירתך הפשיסטית גרועות הרבה יותר ממעשיהם של מרצה א' ןמרצה ב' גם יחד. אבוי לבושה הסוציולוגית של ה"סגל" בירושלים.

    ועוד דבר
    14\6\2008 [יוספה]

    מכל מה שנכתב לעיל ניכר שהמקרה הספציפי הנדון כאן אינו אלא דוגמה אחת לתופעה רחבה הרבה יותר באקדמיה הישראלית. אם התרשמותי זו היא נכונה (ואיני יכולה להיות בטוחה בכך) אז חבל מאוד מאוד שרק סטודנטית מזרחית אחת בשם אורטל מצאה את העוז והאומץ לומר את האמת שלה תחת שמה שלה. היא צדיקה אחת בסדום.

    כל מערך הדיכוי הגברי והשובניסטי בישראל ובעולם מתבסס על כך שצעירות חוששות להחשף בשמן האמיתי ולדווח על שנעשה להן עוול. זהו מאפיין של כל משטר דיכוי ודיקטטורה. ובכל זאת, אם מישהי מהצעירות כאן באמת ובתמים חושבת שבלי מלחמה פתוחה, צלולה וחסרת פשרות במדכא הגברי תושג התקדמות כלשהי אז אני מבקשת לומר שזו אשלייה מתקתקה וחסרת כל עיגון וביסוס.

    אני קוראת לכל אותן סטודנטיות צעירות בכל מחלקה שהיא ובכל אוניברסיטה שהיא לפתוח את פיותיהן כאן, עכשיו ומייד. אפשר בהחלט לעשות זאת מבלי להדרדר לשפה זולה אלא בדיוק כמו שעשתה זו אביטל האמיצה: בכבוד, ברוגע, בנינוחות, באומץ, בעמידה על עניין עקרוני (ולא כדי לממש חלומות נקם שנוטות לאפיין חשיבה של זכרים). ועל אותן נשים שאינן תומכות באביטל: בוז, בושה וחרפה. בלי מעשה כזה משטר ההפחדה והדיכוי לא יוכל להצטמצם. כדי חהבהיר: ****כל*** מרצה (גבר או אשה) שקיימו יחסים אינטימיים עם סטודנטיות (בעיקר לתואר ראשון) חיביים להיות מוקעים. אין שום נסיבות מקלות לעניין

    הערה לסדר
    16\6\2008 [יוספה]

    לכל חברות וחברי הסגל שקוראות את המילים הללו: מחובתכן המוחלטת לזכור שאורטל עצמה אחראית אך ורק למילים הקצרות שהיא כתבה כאן למעלה בהודעתה ותו לא. כל המילים הנוספות שנכתבו כאן בתגובות אינן תחת אחריותה כלל ועיקר.

    אם באמת לא היצלחתן עד עתה (ולא משנה מאיזו סיבה) להבהיר למרציכם במחלקה שיחסים עם סטודנטיות לתואר ראשון שלהם הינם אסורים, אז לכל הפחות דעו להבחין עתה בין מילותיה הקצרות של אורטל עצמה לבין המילים הרבות שבאו בעקבותיה. כל העיניים המזרחיות והדמוקרטיות ששותפות לדיון כאן נישאות עתה אל המחלקה שלכם/ן. אורטל עצמה חייבת להיות מוצאת מהדיון המחלקתי וחייבים לאפשר לה להמשיך בלימודיה עד כמה שניתן. הדיון במחלקתכן הוא אינו על אורטל אלא על עניניים עקרוניים הרבה יותר. אורטל הייתה כאן בסך הכל השליח של כולכם/ן (וכולם צריכים להכיר לה טובה על כך). עתה הכל חייבים להניח לאורטל לנפשה ולתת לה לשוב לחייה הפרטיים כמו כל כותבת וכותב אחר כאן באתר. על מרצות המחלקה לסוציולוגיה בירושליים מוטלת עתה האחריות הגדולה מכולן

    ראשת החוג לתקשורת בעברית
    10\8\2008 [יוספה]

    From: Tamar Liebes-Plesner Date: 2008/08/09 Sat AM 10:14:09 CDT
    socsci-il@listserver.cc.huji.ac.il
    Subject: Re: [Social Science- IL]:
    המלצה חמה לקריאה בנושא ההטרדות- הבלוג של פרופ' אורית קמיר

    מתלוננות ותומכות יקרות,

    מספר הערות על מנת להעמיד דברים על דיוקם. ראשית, החדשות הטובות הן שכמו שזה נראה עכשיו, בעתיד הקרוב יהיו רוב המרצים (והפרופסורים) נשים, מאחר שהמשכורת באוניברסיטה כבר אינה מספיקה לפרנס משפחה בכבוד והמקצוע יעבור פמיניזיה כמו מקצועות אחרים שעברו תהליך דומה. החסרון הוא כמובן שהדבר יפגע גם ביוקרה המפוקפקת שעוד נותרה לנו (לאוניברסיטאות).

    שנית, נראה לי שיחסי מרצה תלמיד/ה אינם הררכיים כמו יחסי מעביד ועובד. בעוד שאת העובדת קל למעביד לפטר, באוניברסיטה אין דבר פשוט מלהחליף מנחה או יועץ ברגע שבו אתן חשות אי נוחות כל שהיא לגבי התנהגותו של זה שבו בחרתן. בחוג לסוציולוגיה למשל יש כמדומני כ-30 מרצים (ומרצות) וביניהם מספר אנתרופולוגים ידועי שם. ומה שלא יהיה, אין להשאיר למנחה את המטלה של הזמנת חדר במלון לכנס בחו"ל. הוכיחו עצמאות והזמינו אותו בעצמכן. ברור שמדובר במערכות יחסים שכל עוד שני הצדדים חשים שהם מפיקים מהן תועלת לא נרשמות כל תלונות.

    מי שקבלה עליה את כללי המשחק והחליטה לשנותם, עלולה לשלם על כך כמובן.

    בברכה פרופ' תמר ליבס, ראש החוג לתקשורת
    .

  64. שנשן

    אין מילים. יש אנשים שפשוט כל כך אוהבים לשמוע ולהשמיע את עצמם, שהם מאבדים כל קשר אל המציאות.
    אני לא יודעת מי הבחורה שכל כך התאמצת לייצר באמירתך הכעורה, אבל לא מדובר באורטל. אם אכן היית מדברת עליה היית יודעת שהיא שונה במאה ושמונים מעלות מכל מה שכתבת:
    היא הכי לא קרה בעולם (שקולה כן), אבל חמה ומלאת חן. נכון, היא צעירה, אבל מבינה דבר או שניים על גברים. אכן יש לה יכולת ביקורתית (מוערכת מאוד), אבל להפוך אותה ל"ווכחנית שאינה מתמקדת בלימודים ובלתי מוערכת" – זה מופרך על גבול ההזוי!!! מדובר באחת הנשים המצטיינות והמוערכות ביותר בשל כישוריה המקצועיים בראש ובראשונה. ומי שזוכה להכיר אותה – מעריך אותה על אחת כמה וכמה בשל אישיותה הכובשת. ]שוט אין מילים.

  65. שנשן

    ועוד דבר – אנא קראי את תגובתי הקודמת, בדגש על משפט ה"לסיום". כן – זה שמתייחס לאוהבי הדם והרוע…

  66. לנה

    אההה, הבנתי! העיקר הוא כמובן ההתנהגות הנאותה שלנו. הציות, הענווה, הלבוש הצנוע. בטח, למה שנערער באיזשהו אופן על התנהגויות של המורים-המרצים שלנו? אכן, זה נשמע נורא מה שאת כותבת, על הדרך ה"נכונה" לעבור תואר. כך נעזור להם לא להידלק עלינו. וזוהי גם בטח הדרך הנכונה להעצים אותנו, הנשים.
    היה קשה לקרוא ולהתאפק מלהגיב.

  67. סטודנט

    נראה שיש כוונה חיובית מאחורי התגובה שלך, אבל בתור גבר יש בה משהו שמאוד מבזה אותי. המסר שאת משדרת הוא שכולנו "מתמקדים בויברציות ורבאליות קיצוניות וכל דבר מדליק" אותנו. יש טעם לייעץ לנשים לא לחשוב כל היום על מין, אבל אנחנו כנראה מכונות חסרות שליטה עצמית. לכן פשוט צריך להימנע מויכוחים איתנו כי מה לעשות, זה ישר מדליק אותנו. אז אם ההאשמות כלפי איל בן-ארי נכונות, לא מדובר בעבריין מין, אלא פשוט בגבר, כי ככה זה "ההתנהגות הגברית". זה בכרומוזומים.

    די. הסיפור הזה נגמר. אין צורך להשלים איתו יותר. אפילו מרצים בכירים עם קביעות אחראים למעשיהם, לא פחות מסטודנטיות צעירות. אין שום דבר בלתי נמנע בהתנהגות שלהם. הם לא עבדים של הכרומוזומים שלהם, ואין סיבה שהם לא ירסנו את עצמם, אפילו אם ויכוחים מדליקים אותם. אפשר וצריך ליצור נורמות ברורות וגבולות ברורים, ונשים (ולא "בנות"!) כמו אורטל ונירית מובילות את המחנה בנושא הזה. לא אוניברסיטה ולא כל מקום עבודה צריכים להיות הרמון.

    שינוי הוא אפשרי והוא קורה ממש כאן, מול העיניים שלך.

  68. רוחמה

    חלילה לי לפגוע בך באופן אישי אך חשוב שתביני כי המסר אותו את מבקשת להעביר שהוא כלשעצמו מבורך והכרחי, מקבל צורה שונה כשהוא מגיע ממך. את מכילה תזה ואנטי תזה ובלילה של תכנים ומסרים שדי קשה להבין מהיכן הם נובעים. הביני איני מכירה אותך וניכר כי את בחורה אינטלגנטית ומרשימה אך יש בך משהו מטעה ואולי מכך נובע חוסר התאמתך כמפיצת המסר ומכאן התגובות המשולהבות לכאן ולכאן. בתור משכילה שכמותך נסי לבחון מעט גם את עצמך וראי בתגובות אלו לאו דווקא פגיעה אישית כי אם קושי בהבנה של חלקנו לגבי מה בדיוק את מבקרת ועל מה מוחה, מותר לנו לא? זה די לגיטימי, אני חושבת.

  69. שרון

    המזרחים פה לא קולטים את גודל ההישג: המרוקאית שהוכנסה לטרקלינים בגדה בשבועה הלבנה וסיפרה לכל השכונה על מעללי הזימה ואונס התלמידים המתרחשים כמעשה שבשגרה בבתי האצילים עאלק. מאותו רגע הוסרו כל הכפפות והנימוס הפולני הוחלף בשנאה רצחנית וחסרת מעצורים, גדעון ארן מאיים לתבוע את אורית קמיר, וכל הטינופת נשפכת החוצה בדרך בלתי מעודנת בעליל, אירופה הישנה סטייל. אורטל, אני מחזיקה ממך, מנתצת אליטות ומשחררת אמיתית של כל השדים השחורים מגופי האנשים הלבנים. אני מתפלאת שהמזרחים לא תופסים את גודל ההישג!!

  70. אורטל בן דיין

    אשמח לענות תשובה לכולכן, אך אני לא מבינה איפה נוצר הדיסוננס, אם את מסכימה עם המסר המובא לעיל ,מה הופך אותי לדוברת לא כשרה? האם זה בגלל האירוע שפורסם בפוסט הקודם ? אם כן אז אינני מבינה היכן הסתירה. בפוסט הקודם הצגתי קשר פוגעני שחוויתי עם מרצה במחלקה, פה אני מבקשת להדגיש שהאחריות מוטלת על האוניברסיטה ובכיוון זה יש לפעול,כפי שעושים כרגע בצורה מדהימה ארגוני נשים ומרצים ומרצות שונות באוניברסיטה.כמובן שיש מקרים רבים ומגוונים שנעים על ספקטרום מאוד רחב של התנהגויות לא ראויות. האם ההתנהגות כלפי ,שבהחלט יש חמורות ממנה, מונעת ממני לדבר ולתמוך בנפגעות אחרות?

  71. שנשן

    אשמח אם תוכלי להבהיר יותר לעומק את כוונתך. למה כוונתך כשאת אומרת ש"המסר מקבל צורה שונה כשהוא מגיע מאורטל"? מה לא מתיישב לך? על איזו תיזה ואנטי תיזה מדובר? מה מטעה בה? לטעמי אורטל מאוד ברורה במסר אותו היא רוצה להעביר , אין מתאימה ממנה להעבירו והיא אכן מעבירה אותו בצורה יוצאת מן הכלל!!!
    ובמיוחד, אשמח אם תוכלי להבהיר -איך מתוך חוסר היכרותך עימה – את יכולה לטעון להתאמתה או חוסר התאמתה, איך את יכולה בכלל לטעון לגבי אנטי תיזה, כשאת בעצמך טוענת שאינך מצליחה להבין את התיזה מעבר ל"בליל התכנים"?
    ובקיצור – מההההההההההההההה????

  72. פרופ' מאירה וייס

    אבקש לעשות שימוש באכסניה המכובדת של "העוקץ" ובדיון שלך, אורטל, כדי להעביר למחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית את המכתב הבא.

    לקהילת המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית,

    בימים אלה הגיעו אלי ידיעות מתוך המחלקה שיש מי שמנסים ומנסות לייחס לי את כתיבתו או הפצתו של "מכתב הסטודנטיות האנונימי" שסייע לחשיפת ההתנהלות המינית הבעייתית במחלקה. אני מודה על הכבוד המיוחס לי. אך מעבר לשקרנות ולרשעות שבדברים מגוחכים אלה, אני מבקשת להסב את תשומת הלב להתחמקות המוחלטת מאחריות שהם מבטאים. על פי דיווחי המשטרה והתקשורת, בשבועות האחרונים העידו לפחות עשר סטודנטיות על פגיעות שנפגעו ממרצים במחלקה. הסיפורים קשים. העדויות על ניצול מרות, על כוחנות, על פגיעות מיניות, על איומים ועל הטלת טרור צריכות לזעזע, לטלטל, ולגרום להתעשתות ולתחילתו של תהליך ארוך ומעמיק של למידה, תיקון, ובניה מחדש. כמובן שקל יותר להתחמק מכל אלה, ולהאשים את "האחרת", "המכשפה", "המבקשת להרע". אבל זה עצוב, קטן, ופתטי. ביחוד מפי "נאורים" ו"פמיניסטיות".
    חבל.
    פרופ' מאירה וייס

  73. רוחמה

    שנשן, אולי תישן קצת? האם הפכת להיות דוברה הרישמי של הכותבת? – היא הסבירה עצמה יפה מאוד הודות לה ולא לך.
    ולך אורטל שלוחה התנצלות, כפי הנראה המקרה האישי שלי גרם לי "לבלילה של הדברים האמורים" ורגשות עזים של כאב, אשמה ושפיטה הציפו אותי והובילו אותי לאותה תגובה. בתגובתך האחרונה השכלתי להבין את כוונתך וכי חלק מדבריי אינם רלוונטים לגבייך ובכלל. אז לאחר התנצלותי על ששפטתי אותך שלא לצורך ולא בצדק אני גם שולחת לך עוד דבר "קטן" אשר לא נובע מבלבול , אלא מהבנה מחודשת של מסרך- ה"דבר הקטן" הזה הוא- תודה!

  74. שירה אוחיון

    ראשית ברצוני להביע שאט נפש מהתגובות הפוגעניות כלפי אורטל בעיקר מצד נשים, כאלו שחושבות שהן טובות יותר ביכולתן להיות אסרטיביות ולומר לא ברור כמו תגובתה המתנשאת של הד"ר המזרחית הקוראת לעצמה שלגיה, יעני מרמזת לנו על היותה לבנה וצחורה כשלג אל מול אורטל השחורה והטמאה, או תגובתה הגזענית של מירב טאו ה"לבנה" הרואה אף היא כלבנה. גם תגובתה של רוחמה ושל אחרות שאינן מבינות כיצד בחורה כמו אורטל, קרי בחורה משכילה, חכמה, פמיניסטית ורהוטה אינה יכולה לומר לא ברור ואף חושדות בה שאינטרס זר של פרסום, תהילה או משהו אחר עומד מאחורי החשיפה של אורטל. כן, קל לכולם לפתח אהדה כלפי פועלת במפעל מהגרת עבודה או עובדת קבלן שנוצלה ו/או הוטרדה מינית או כלפי חיילת שנאנסה. הבעיה היא, שנדיר שנשים כל כך מוחלשות, הן גם בעלות נגישות לאמצעי פרסום כמו התקשורת או אתרי אינטרנט, נדיר גם שלנשים מוחלשות כל כך יש יכולות ביטוי רהוטות ולא בטוח שיש להן מודעות בכלל להיותן מוטרדות או מנוצלות מינית. ולכן צריך להצדיע לאורטל על כך שהסכימה לחשוף את המקרה הפרטי שלה, על כך ששימשה פה לנשים מוחלשות יותר שחששו לדבר או שלא יכלו להתבטא ברהיטות כמוה.
    אורטל קראה תיגר על הסדר החברתי ההיררכי המיני והאתני במדינת ישראל:
    היא חשפה את פגיעותה של האישה בכלל ושל זו המזרחית בפרט בחברה הישראלית. דווקא לאינטלקטואלית פמיניסטית מזרחית מודעת כמו אורטל הקושי שבחשיפה הוא גדול יותר. כי גל ההאשמות צפוי כל כך. בחברה שלנו יש סטריאוטיפים מאד ברורים לגבי מיהו הגבר האנס, המטריד,או המכה ומיהו גבר תרבותי ומנומס (מבחן בוזגלו….), מיהי האישה המוכה, המוטרדת או הנאנסת, אבל במציאות דווקא ה"ערס" המזרחי או הערבי שמטריד איתך בחוף הים עשוי להתגלות כג'נטלמן אמיתי ואילו הפרופסור האשכנזי עלול להיחשף כגבר מכה או כמטריד מינית סדרתי. במציאות נשים מכל המעמדות העדות, הדתות והלאומים עלולות להפוך לקרבנות של אונס, אלימות, הטרדה, ניצול מיני וכלכלי במקומות העבודה, הלימודים ובבית. גברים אלימים, אנסים, מטרידים ומנצלים כלכלית, אף הם מגיעים מכל שדרות הלאומים, המעמדות והקבוצות האתניות. ברור שככל שיש הצלבה בהיררכיית הנחיתות המגדרית, האתנית, המעמדית והלאומית פגיעותה של האשה גוברת. לחברה הישראלית קל יותר להפליל מטרידים כמו קצב או איציק מרדכי או אנס כמו בני סלע,
    מאשר מטרידים סדרתיים אחוס"לים דוגמת רמון, עזר וייצמן או משה דיין.
    לאשה פמיניסטית המודעת למיקומה האתני והמעמדי קל יותר להיאבק ולהפגין כשמדובר בקרבנות אחרות מוחלשות ממנה, אבל כשהיא לפתע מוצאת את עצמה כקרבן הבלבול והבושה גדולים מאד. כי מצפים ממנה לקום ולהאיבק על זכויותיה מצד אחד. מצד שני תגובת החברה לא ממש מעודדת לצאת מהארון. אני כאשה מזרחית פמיניסטית משכילה, אקטיביסטית חוויתי זאת לא פעם בחיי. כשמצאתי עצמי עומדת מול גבר אלים שנתפס ע"י החברה כ"תרבותי ומנומס" רק מעצם היותו אשכנזי לא קיבלתי תמיכה מהחברה בעת שהגשתי תלונה במשטרה והוצאתי נגדו צו הרחקה. לא ממשפחתי המזרחית, ובטח שלא מצד חבריו הגברים האשכנזים שלחצו עלי לבטל את התלונה במשטרה וגם לא מצד השופטת בבית משפט. הרגשתי בודדה במערכה, הרגשתי שעלי להתבייש בכלל שנקלעתי לסיטואציה כזו. וכל הזמן היו המסרים ברקע שאולי הבאתי את זה על עצמי. כך גם קרה כשהעזתי לחשוף את הניצול המחפיר של העובדים ושלי בכלל זה במקום עבודתי. הותקפתי ע"י נציג הסתדרות ששאל אותי איך קרה שאשה אינטיליגנטית ומודעת כמוני שתקה על ההפרה הבוטה של הזכויות שלי כעובדת ועל הפרת חוזה העבודה שלי. זאת כמובן בלי לקחת בחשבון שלמרות היותי פמיניסטית ומודעת אני עובדת במקום עבודה פטריאכלי לחלוטין וגרה בעיר פטריאכלית. המודעות וההשכלה אינן מקנות לאורטל ולנשים כמונו חסינות, להיפך פתאום הן משמשות לנו לרועץ גם ברמה של הדימוי העצמי וגם ברמה של הדימוי החברתי החיצוני. פתאום אנו הופכות לחשודות במניעים פוליטיים או אינטרסנטיים כאלו ואחרים ולא נתפסות כקרבנות כי אין אנו עונות לדימויים הסטריאוטיפים של קרבנות, הרי אנו מוכרות כנשים חזקות ואסרטיביות…
    אני מאמינה שכל אישה חפצה בקשר רומנטי משמעותי שמבוסס על כבוד הדדי על נתינה וקבלה ולא תמיד קל לזהות מהרגע הראשון את הגבר ה"מפתה", " האלים" ה"בוגד" או ה"מטריד". לרוב זה מתחיל עם הרבה קסם, חיזורים נלהבים, וישנו גם "אפקט ההילה" עליו כתבו כאן, ולפעמים זה גם בא עם הבטחות גדולות , אך מסתיים בסוף במפח נפש נוראי ובאכזבה גדולה. לכן לא תמיד קל לומר "לא" מייד, וכשאת אחוזה בתוך מלכודת הדבש הזו לא קל להיחלץ ממנה. לכי תסבירי לעצמך ולכולם איך היית תמימה כל כך, איך את הפמיניסטית והמשכילה לא זיהית מייד שהוא אלים, שהוא בעצם נשוי ולא ממש פרוד או רווק כפי שהציג עצמו, שכל הכוונה שלו היתה רק לנצל אותך מינית, שהחיזור הרומנטי עלול להסתיים במין ברוטלי על גבול האונס? אלפי ספרים נכתבו על זה , אלפי סרטים עסקו בזה ובכל זאת נשים לא מפסיקות ליפול למלכודות האלו.
    האמיצות שבהן מוכנות להודות בטעותן ובתמימותן ולוקחות אחריות למען עצמן ולמען כל אלו שחוששות לספר, ומגישות תלונה במשטרה ו/או חושפות את סיפורן לציבור דרך העיתונות. הן פורצות הדרך והחלוצות. יודעות שתשלמנה מחיר אישי כבד אך לא מוותרות. המכחישות והמדחיקות תוקפות את המתלוננות כדי לחפות לרוב על טעויותיהן הן, החסודות מצטרפות לעדת הגברים התוקפים ומאשימים את הנשים כדי להמשיך ולשמר את היררכיית הג'נדר ו/או ההיררכיה האתנית ו/או המעמדית ואת הפריבילגיות הנגזרות ממנה.

  75. שנשן

    לא, איני הדוברת הרשמית של אורטל, פשוט נדמה היה לי שגם את לא ממש סגורה על כוונתך באמירתך הקודמת, דבר שגרם לבלבול גם אצלי. צר לי אם נפגעת מטון הדברים.
    על אף שטרם הבהרת את כוונתך המקורית באשר לאנטי תיזה, ועל כן – טרם הצלחתי לרדת לעומק דעתך, שמחתי לקרוא שהשכלת להבין, להתנצל ואף לומר תודה (בהחלט במקום:)

  76. סטודנטית

    מדוע תנועת "אחותי" לא משמיעה את קולה מאז הפוסט הראשון של אורטל?
    תמהני.

  77. נירית צארום

    הן שומרות על עקביות מאז "דלת ההרמון".

  78. רווית

    אין לי בעיה עם זה שאת דוברת של שני קולות, הקול של עצמך וקול הטיעון כלפי האוניברסיטה, זה לגיטימי במצבך בפרט שנחשפת. אין ספק שעל האוניברסיטאות לסתום את הנגע הנורא הזה, ולדאוג לאווירת לימודים ולהטיל את האחריות על המרצים המשמשים כמורים ומנחים לסטודנטיות, ודינם כדין כל מורה בבית ספר תיכון המחפש קשר מיני עם תלמידה. אין שום הבדל גם לא בגילאים, משום שאחריות של מורה היא אחריות של מורה בכל מצב ובכל גיל!!!!!.

    אבל, מתוך סיפורך האישי קשה שלא להבחין בתמימותך כסטודנטית וכחנית טיפוסית בעלת ביטחון עצמי, מה שלא ברור לי הוא אם את כל כך אמיצה כיום ומספרת (בערך, בערך) מה שקרה לך, ומבקרת בחריפות את המוסד שבו למדת, איך זה שלא חשבת או הרגשת שאת פיתיון בידיו של אותו מרצה, שהוא משתמש בך, הרי כל נערה מרגישה בדברים הללו.

    אינני באה להאשימך בדבר אבל כשאת באה בביקורת על המרצה ומקום הלימודים את חייבת לספר יותר ולהבין יותר או לפרט יותר את מניעיך ומחשבותיך לאותה תקופה בתוך כל הסיפור ולא לצאת ממנו רק כמאשימה, בשעתו אולי גם נהנית מכל הקשר עם אותו מרצה? האם לא נהנית ? גם זה לא ברור. אם לא נהנית או חשבת שזה דבר לא בריא מדוע נכנסת לשם? לא היו דרכים להתחמק???? מה הוא עשה לך והאם השתמש בכוח בכדי לפתות אותך, ואיפה את היית בתמונה באותו זמן.

    להאשים את כל העולם זה תמיד נכון, אבל להאשים את עצמנו קצת יותר קשה.
    אנא עני לשאלותיי.

  79. יערה

    אני דוקטורנטית בארה"ב, והמנחה שהגעתי לכאן לעבוד איתו הומו. הוא לא חובב נשים, הוא לא חובב ישראלים, ועל כן אני מוגדרת על ידו כ"סטרונג איזראלי וומן". סוג של "אורטל". הוא לא הטריד אותי מינית, אבל הוא בהחלט הטריד אותי, הכפיש את שמי בצורה קשה, וניסה לסלק אותי מהתוכנית לדוקטורט. יכולתי לרצות אותו ולשנות את נושא המחקר שלי , אבל זה לא עלה על דעתי. נחשי מה, אורטל – הייתה לי שנה איומה ונוראה. אבל העבודות שכתבתי היו טובות, וקיבלתי מלגה חיצונית יוקרתית למרות שהוא סרב לכתוב מכתב עבורי – ויו"ר התוכנית לדוקטורט הסכים להיות המנחה שלי. בסופו של דבר, למרות שזה לא היה קל להילחם – במיוחד לסטודנטית זרה עם אנגלית לא מושלמת, הצלחתי להוכיח שהוא טעה, בשוגג או במזיד. בחיים לא הייתי 'נכנסת למיטה שלו', ובינינו זה לא היה עוזר לי גם אם הייתי עושה את זה. הוא היה מוצא סיבה אחרת להתעלל בי.
    את אומרת שהכניעה להתעללות היא בלתי נמנעת, ואני אומרת – את טועה, אורטל. גם אם את מקריית שמונה ומרוקאית יש לך הרבה כוח להתנגד.

  80. אורטל בן דיין

    אני שמחה שהצלחת לעמוד מול המנחה שלך. מעולם לא אמרתי שאין נשים שלא יכולות להתמודד. ודאי שיש . אך לא על כך צריך להיות הפוקוס. נשים מגיבות בכל מיני צורות, ואינני רוצה לשפוט אף אחת שלא נהגה כמוך. אינני רוצה לשים את הפוקוס על התגובה של נשים בסיטואציות דומות. לצערנו יש נשים שלא מצאו עוז בנפשן להתנגד,הן אשמות? מאידך יש כאלה שהצליחו להתנגד וכן שילמו מחיר, זה הוגן? הלוואי וכל המקרים יסתיימו כמו המקרה שלך, ואוסיף שתרחיש כמו שלך ,שקרה בארה"ב לא בהכרח יכול לקרות בביצה האקדמית הקטנה שלנו, אקדמיה של סחבקייה אחת גדולה,שאחד מכיר את השני שחייב לשלישי. אקדמיה בה אין כל שקיפות בתהליכי קבלת מלגות, פרסים וכו'. ,אקדמיה בה במקרים מסוימים המומחים בתחומך הם מעטים וגם חברים טובים.
    בכל אופן , חזקי ואמצי על התמודדות הקשה מול המנחה שלך.

  81. נגד הומופוביה

    הקישור שאת עושה בין נטייה מינית לבין שנאת נשים הוא מיותר. רוב הדיכוי שחוות נשים מגיע מסטרייטים.

  82. סטודנט מהחוג לסוציולוגיה

    אני מתבייש להיות חלק מהמחלקה הזו ואני חייב לציין שזה לא היה סוד ולא נסתר שמרצים פלירטטו עם סטודנטיות.
    למרבית הסטודנטים זה היה ברור כשמש (סטודנטיות מישום מה פחות) וצודקת אורטל באמירתה כי מביש לראות נשים המדברות בגנות הסטודנטיות במקום לדבר בגנות המרצים ושוב צודקת שלא יתכן שאותן נשים מוגדרות "פמניסטיות" הצחקתם אותי, באיזה עולם אתן חיות?
    או שמא צריך להתחיל להאמין לכך שהתפיסות הפטריאכליות שהשתרשו מיליוני שנים בקרב הציבור הפכו גם אותכן לחבורת נשים שובניסטיות?

    אין לי לאחל אלא בהצלחה למתלוננות, ולהתפלל לכך שגם את אורטל תתלונני למרות ההסכמה להזכירך: "בפסק דין תקדימי מיולי 1997 המחיש שופט בית משפט השלום בתל אביב עמירם בנימיני את עוצמת השינוי כשגזר תשעה חודשי מאסר על אדם שהורשע בבעילה אסורה ומעשי סדום בהסכמה בפועלת שהיתה כפופה למרותו כמנהל עבודה במפעל לעוגיות. "אמנם מבחינת החוק היבש לא אנס הנאשם את המתלוננת", כתב השופט בנימיני, "אך את נפשה אנס הוא"." מהקישור הבא: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1008639.html?more=1 כן זו לא אחרת מהכתבה של אבירמה גולן!!!

  83. סטודנט נוסף מהמחלקה

    גם אני מתבייש. במקום שבשתיקתו מקדש התנהגות כזאת
    אני לא ממשיך ללמוד.
    המרצים ממשיכים ברובם לטמון ראשיהם בחול-הרבה מאוד סטודנטים (גם אם הם עדיין הולכים פיזית במסדרונות)
    – הם כבר איבדו

  84. נעמה נגר

    הנה תרגיל: קראתי לי לתומי את תגובות הגולשים שלפני והתעצבנתי – עד כאן שגרה.

    עמדתי לכתוב תגובה בסגנון'יישר כוח אורטל' ו'הלאה לכל מי שמטילים עליה את האחריות'.
    ואז מחשבה לא רצונית ובלתי סולידרית חדרה לראשי: אולי בעוד מספר שנים, כשאחזור לארץ ואחפש מקום עבודה באחת המחלקות לסוציולוגיה, איזה מרצה (גבר? אישה? חבר/ה של מי? מה עמדתו/ה?) י/תחפש אותי בגוגל וי/תיתקל בתגובה שאני כותבת עכשיו. לרגע חלפה לה בראשי המחשבה 'אולי עדיף לא לכתוב כלום'.
    וכך נפתח עוד מעגל חיצוני – שלישי, או רביעי, או חמישי – של השפעה מאיימת שיש למקרה הטרדה (שלא לדבר על אונס ודרכי כפיה אחרות) מצד מרצה בקמפוס על – לא רק סטודנטיות בהווה אלא אף סטודנטיות ומרצות בפוטנציה.

    ולמה בכלל אני עוצרת לשנייה לחשוב על זה? בגלל שאני אשה, בגלל שאני לא בעמדת כוח באקדמיה, בגלל שאני לא מבפנים. זו כמובן דוגמא קטנה שהשפעותיה מזעריות אבל היא אולי תעיד על רמת ההטמעה של יחסי כוח חברתיים (מכל מני סוגים – פערי גיל, מעמד אתנו/כלכלי/חברתי, 'ניסיון' ועוד) שמתבטאים תדיר בפערי כוח מגדריים. נדמה לי שאין אשה שלא מטמיעה אותם, לא חשוב מאין באה. לכולנו יש דרך ארוכה לעבור כדי להתחזק מולם.

    לכל השופטים והשופטות עם היד הקלה על המקלדת: צריך לקרוא בין השורות ולא רק אותן. מה שאורטל מנסה להעביר לנו דרך המקרה שלה – שהיה לה האומץ לחשוף את פרטיו אך הם אינם העיקר – הוא ההקשר המערכתי:
    גם כשאשה 'מפלרטטת' או משתתפת ב'משחקי חיזור' – יחסי הכוח עדיין שם. הם תמיד תמיד תמיד שם. בחברה בכלל, ועל אחת כמה וכמה במסגרת מוסדית שבה יש איזשהו קצה קצהו של תן/קח (שלא לדבר על הרבה יותר מקצה קצהו) – או אז ה'חיזור' או ה'פלירטוט' – או כל קשת התגובות שבין 'לא' נחרץ ועד 'כן' נלהב – לעולם אינם בלתי קשורים ליחסי הכוח ולעולם אינם ניטרליים כלפיהם ומנותקים מהם.
    אז אל תגידו לי תגידי (לו) לא. קודם שפטו אתם אם זה פייר להעמיד נשים במצב שהן צריכות לבחור בכלל בין כן ולא, על כל המחירים שמשתמעים מכל בחירה, כלומר: טלו קורה מבין עיניכם ונסחו כלים מערכתיים להתמודדות.

  85. merav TAU

    אני רוצה להבהיר משהו בעקבות המתקפות על הבעת דעתי.
    אין לי שופ דבר נגד אורטל באופן אישי. יש לי ביקורת קשה לגבי חלקים מתוך המלחמה שהיא מנהלתק. בפוסטים האחרונים אמרתי משהו – בעוצמה רבה -מלגבי השאלה של דוברות בעניינים של הטרדה מינית בכלל וההבדל בין מה שקרה לאורטלוווולבין מה שקורה למיש הוטרדה ברמה אחרת. אני לא גזענית ולא התכוונתי שזה יישמע כך. סאז אורטל קבלי התנצלותי הרשמית על גבי האתר אם נפגעת. לגבי אנונימיות – אני חושבת שזה חלק מהיכולת להתבטא וזה חלק מהאופן תקשורת שאפשר רק באינטרנט ולא בשום מקום אחר – ומבחינתי אני סומכת על שיקול הדעת של עורכי האתר לגבי מה ראוי להביע ומה לא. ותחת איזה שמות או לא.
    אני עדיין עומדת על דעתי להביע עצמי כל עוד אינני מדברת סרה באנשים ספציפיים ולא אומרת על אורטל דבר שאמור לפגוע בה מעבר לכך שזה סותר את דעתה או את דעת חבריה.
    שוב, פרטיות ואנונימיות הם חלק חשוב מהמדיום הזה וחלק חיוני, ומי שכותב כאן יוצא מנקודת הנחה שאנונימיות זו תישמר.
    בכל אופן, אין לי דבר אישי נגד אורטל בתור אדם, אבל כן לגבי אופני הפעולה שלה וזה לגיטימי. את העניינים האישיים אני חושבת שרקאוי לדון בהם ברמה אישית ולא ברמה של חשיפת פרטים או אחרת. גם אם המסר שמועבר לא מקובל על מי שיש לו גישה לפרטים האלה.
    שוב מתנצלת רשמית אם דבריי התקבלו כלעג אישי – אבל בדיוק כמו ביקורת מסעדות או סרטים, לפעמים יוצא שהביקורת היא חריפה. כי לפעמים מגיעה בי'קורת חקיפה.
    אנ יאודה לעורכי האתר אם יאפשרו לפרסם הודעה זו.

  86. סטודנט

    עוד מעט הנושא יירד מהכותרות והאוניברסיטה תחזור לשיגרה הנוחה, אלא אם כן יהיו התארגנויות שילחצו עליה לטפל בבעיה באופן יסודי. (ואפשר לנחש שמתישהו גם יהיה backlash כנגד המתלוננות, יטענו שהן הגזימו וכו').

  87. איתי

    נושא
    אל תתווכח עם אישה אינטליגנטית !

    היא תמיד צודקת…

    בוקר אחד חוזר הבעל מעוד יום של דייג והחליט לחטוף תנומה.

    אשתו המשועממת מחליטה לקחת את הסירה ולשוט באגם למרות שלא הכירה אותו.

    היא שטה קצת, ואז- הטילה עוגן והחלה לקרוא בספרה.

    זמן קצר אחרי כן הגיע שוטר משמר החופים ועצר לידה.

    " בוקר טוב גבירתי, מה את עושה?"

    "קוראת ספר" היא נאנחה ("זה לא ברור?" חשבה לעצמה)

    "את באזור האסור לדייג" הוא הודיע לה .

    "אני מצטערת שוטר, אבל אני לא דגה, אני קוראת ספר"

    "כן אבל מבחינתי את יכולה להתחיל לדוג בכל רגע,

    יש לך את כל הציוד…אצטרך לקחת אותך לתחנה ולמלא טופס תלונה"

    "כן אבל אם תעשה זאת אצטרך להגיש נגדך תלונה על הטרדה מינית" משיבה האישה.

    "אבל אני אפילו לא נגעתי בך!!" אמר השוטר…

    "כן זה נכון, אבל יש לך את כל הציוד, ומבחינתי אתה יכול להתחיל כל רגע"

    " שיהיה לך יום טוב גברתי" אמר השוטר והלך.

    מסקנה: לעולם אל תתווכח עם אישה שקוראת !!!

    סביר להניח שהיא גם חושבת ….!

  88. ירדנה אלון

    יחסי כוח קיימים בין בני אדם באופן כללי ,בין מעמדות ,בין עמים,בין גברים לגברים ,בין נשים לגברים, ובין (הפתעה הפתעה)נשים לנשים,כך שלהיצמד כל הזמן לתיאוריה הטוענת כי יחסי כוח יהיו תמיד ואך ורק בין גברים לנשים,כשאני קוראה את התגובות כאן,וכך גם ברשימות אחרות באותו נושא שעלו כאן ובאתרים אחרים,ליבי נכמר מעט על כל אלה שמפאת לימודיהן את התיאוריות הללו נותבו לסוג חשיבה שלא מפנה מקום לחשיבות מסוג קצת שונה.
    מעבר לכך שלתחושתי לאור הרשימות נראה לי שההאחזות בתיאוריה גם אם העובדות מראות אחרת חשובה יותר,(וכמובן אוי לו/לה לזה שלא יגיב כיאה וכיאות למחזיקות ברסן התיאוריה מייד יטפלו עליו/עליה כי הם או לא פמינסטיים מספיק ,או שובניסטיים,או מתיימרים להיות פמיניסטים/יות.
    התיאוריה על יחסי הכוח בין גברים לנשים באופן כללי היא נכונה אולם ניתן ליישם אותה על כל נקודת מפגש בין יחסי מדכא מדוכא מפני שזה מובנה בנפש האנושית האוניברסאלית,בכל מקום בעולם גם אם לא שמעו שם על התיאוריות הנלמדות באקדמיה בחוג לפמיניזם ומגדר.
    יחד עם זאת ככל שחזרתי וקראתי הן את הרשימות בנושא והן את התגובות אינני יכולה להימלט מן התחושה שיש כאן בלבול לא קטן בין התיאוריה על יחסי מדכא מדוכא בין גברים לנשים ובין מצבים שונים ומשונים שאנחנו כבני אדם נקלעים אליהם.והכוחנות (לתחושתי הסובייקטיבית לחלוטין)שבה מנסים/ות להכפיף ולהתאים את התיאוריה לסיפור אישי כזה או אחר .התיאוריה לא נכנסת לפאזל של הסיפור האישי שסיפרה אורטל ברשימתה הקודמת( וכמוני חשים/ות כנראה עוד מגיבים ומגיבות) כוחנות אני כותבת מפני שכל מי שלא מראה אהדה אוטומטית וסימפטיה אוטומטית מפני שהוא חש אינטואיטיבית או מניתוח הגיוני(כל אחד וההגיון האישי שלו) שיש כאן נסיון לכפות תיאוריה על מצב,(זה קצת מזכיר לי את המטפלים בתחום הפסיכולוגי שמנסים בכוח להתאים את המטופל לתיאוריות שהם למדו,במקום להתאים את התיאוריה למטופל מתוך הקשבה אמיתית והכרה במטופל כאינדבדואל ).
    מסקנתי מכל מה שקראתי כאן וברשימה הקודמת(ואני לא מנתקת את הרשימות זו מזו)היא שיותר משיש כאן הטרדה מינית, יש כאן הטרדה נפשית,ואלה הם שני דברים שונים לחלוטין מי שרוצה להעמיק את הידע שלו בתחום מוזמן לקרוא את ספרה של מארי פראנס הירואיגיון "הטרדה נפשית",כיום באירופה מתחילים לתת את הדעת בנושא זה ומתחילים לחוקק חוקים שבאים להגן על המוטרד נפשית.נכון הדבר שנשים נופלות קורבן להטרדות נפשיות הרבה יותר מגברים,אולם שנית, הטרדה נפשית(כמו הטרדה מינית וכמו בכל מה שקשור ליחסי מדכא-מדוכא) קיימת בכל מקום בעולם בו מתקיימים יחסי אנוש ויחסים של מעמד והרארכיה.
    ואולי הגיע הזמן לחוקק גם בישראל חוקים המגינים על המוטרד/ת נפשית,אולי הגיעה העת לעשות את ההבחנות,להבין את הדקויות,ובכלל לשים את הנושא הזה על סדר היום הציבורי,זהו נושא נפיץ (בדיוק כפי שהיה נושא ההטרדות המיניות בזמנו)אולם אין מנוס מלשנס מותניים ולהתחיל לעסוק בו על כל הבטיו בצורה רצינית שתביא להפחתה משמעותית ברעה החולה הזאת אם כי אינני מצפה למיגורה המוחלט.

  89. שנשן

    דווקא ההבחנה הדיכוטומית שלך בין הטרדה so called נפשית לבין הטרדה מינית – מעידות על צורך בהפרדה בכדי לכפות "תיאוריה" או מושגים על מצב אנושי.
    אורטל לא התייחסה להטרדה נפשית, לעניות דעתי, משום שזו שזורה בהטרדה מינית, ביחסי כוח, ובמכלול שלם של בעייתיות. ברור לחלוטין כי בעולם יש שלל תיאוריות העוסקות ביחסי מדכא מדוכא וכי יחסים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות ומגוונות. הסיבה שכאן ההתייחסות היתה ליחסי גברים נשים במסגרת של יחסי כוח – היא כי הסיפור האישי כביכול, מעוגן במערכת של יחסי כוח בין גבר לאישה. לא מפני שמנסים "לכפות" תיאוריה על סיפור, אלא משום שהתיאוריה מתאימה למצב האישי.
    לא ברור לי הצורך שלך להגדיר, לקטלג, להפריד באופן מוחלט בין מושגים ותיאוריות, במקום להתייחס למה שכביכול הכי צורם בענייך – התאמת תיאוריות למצב במקום מצב לתיאוריה.
    שתי הרשימות אמנם לא מנותקות האחת מן השנייה – שהרי נכתבו בידי אותה הכותבת, אך הן עוסקות בשתי ספירות שונות – האחת במיקרו ובמצב אישי אותו חוותה הכותבת, והשנייה – עוסקת במאקרו וקוראת לאוניברסיטאות לקחת אחריות על המתרחש בין כותליהן. מכאן – כי יש מקום להפריד בין השתיים.
    מעבר לכך – אולי המילה החשובה ביותר בתגובתך היא אותו "פאזל" של סיפורה האישי של אורטל. הפאזל הנ"ל הינו מורכב, ומכאן, כי לנסות ולקטלגו בכוח ולהכפפיפו לידי מושגים לאקוניים – הינה אחת הטעויות החמורות ביותר.

  90. יונתן

    אין לך כוונות לפגוע במישהו באופן אישי? אני מבין שההערה על כרטיס האוטובוס מקריית שמונה הייתה סוג של הגיג תיאורטי שנועד להביע "חילוקי דעות לגיטימיים לגופו של עניין".

  91. אורטל בן דיין

    לסטודנטיות ולסטודנטים שלום,

    בשבועיים האחרונים סוערות הרוחות בכל אמצעי התקשורת סביב נושא ההטרדות המיניות באוניברסיטה העברית. התפרסמו אינספור מאמרים, ראיונות, כתבות ובלוגים. אנו בדיקנט הסטודנטים מבקשים לחזור ולהדגיש את נוכחותנו כאן, בשבילכם. אנחנו כתובת לכל עניין פרטי ואישי, אוזן קשבת לטענות ובקשות במגוון רחב של נושאים, ככל שניתן להעלות על הדעת, גם לנושאי הטרדה מינית. כנציבת התלונות לענייני הטרדה מינית מובאות בפני תלונות של סטודנטים/יות כלפי חברים/ות לספסל הלימודים, וכלפי מורי האוניברסיטה ועובדיה. דין אחד לכולם, וכל תלונה זוכה להתייחסות, בהתאם לתפיסתנו את תפקיד דיקן הסטודנטים, ולהמשך טיפול בהתאם להוראות החוק. אך לא רק הוראות החוק מדריכות אותנו בטיפול בתלונה, אלא גם גישתה של האוניברסיטה, הרואה בחומרה יתרה כל מקרה של הטרדה, ובמיוחד של הטרדה מינית, בין כתליה. האוניברסיטה פועלת ותפעל במהירות, בתקיפות, ללא פשרות ועל פי החוק לטיפו ל בכל מקרה שיובא לידיעתה.

    מקריאת המיילים שעוברים ביניכם ברור לי שאתם חשים תסכול ומטילים ספק ברצונה או יכולתה של המערכת לטפל בנושאים אלו. מכאן השנים הארוכות של השתיקה, שתיקתן של הסטודנטיות מחד גיסא, ומה שנראה כשתיקתה של המערכת מאידך גיסא: גם אם הגיעו לידי המערכת רסיסי מידע בדבר נורמות של איום, פחד וניצול מיני– השתיקה הרועמת מצד הנפגעות לא אפשרה תגובה מערכתית הולמת.

    ברצוני לצעוד קדימה, אתכם, וכפי שכתבו "תלמידות ותלמידי מחקר שאכפת להם" לשבור ביחד את השתיקה. לקרוא לכל מי שנפגע מהשילוב של יחסי מרות וניצול מיני, ולאו דווקא במקרה שעושה כותרות בימים אלו, לבוא ולהגיש תלונה. רק כך נוכל לקדם את העניין המשותף לכולנו ולבער את תופעת ההטרדות המיניות וההשפלות הנלוות אליהן. על המתלוננות/ים ומוסרי המידע לדעת כי הדיקנט, והאוניברסיטה בכלל, מתחייבים להעניק להם את מלוא ההגנה, התמיכה והגיבוי הדרושים.

    האוניברסיטה מצידה מתכוונת להקים צוות חשיבה שיגדיר פעם נוספת בצורה ברורה וחד משמעית את המותר והאסור ביחסי מורים תלמידים, ויעגן באופן בולט את הכללים הללו בתקנון האקדמי. כל תלונה שתגיע בדבר מקרה של עבירה על התקנון תזכה לטיפול מהיר, יעיל ובלתי מתפשר, שיבטא את גישתה התקיפה של האוניברסיטה לעבירות מסוג זה. כמו כן תדאג האוניברסיטה להפיץ ולידע את התקנון, לרענן את הנהלים ולהכניס לתודעת הקהיליה האוניברסיטאית שלנו כי אכן, "שינו את הכללים".

    אנחנו נודיע על כך, בקול רם צלול וחד משמעי.

    ב ב ר כ ה,

    פרופ' אסתי שהמי

    דיקנית הסטודנטים

  92. ירדנה אלון

    א.- ברמת המיקרו או ברמת הסיפור האישי אותו סיפרה הכותבת ברשימתה הקודמת, היא עצמה הודתה כי לא מדובר בהטרדה מינית, אלא בהטרדה מילולית של שליחת רמזים גזעניים ועל כן לעניות דעתי זה כן נופל לרמת ההטרדה הנפשית ואם ברצונך להבין למה הכוונה היכבד/י וקרא את הספר שם תמצא את התהליך ואף את הפתרון.
    ב..,זה מובן הייטב שיש כאן סיפור מחד סיפור אישי כפי שהובא ברשימה הקודמת והוא לא סיפור על הטרדה מינית לכל היותר רומן שניכשל,ועתה קריאה לאקדמיה להילחם בנושא ההטרדה המינית בין כתליה, ואני סבורה שהקריאה צריכה להיות לא רק מסוייגת לאקדמיה אלא לכל הטרדה מינית באשר היא באקדמיה ומחוצה לה זהו פמיניזם בעיני.או שאת/ה נגד הטרדה מינית כעיקרון, או שלא איכפת לך,או שאיכפת לך רק כשזה נוגע למילייה החברתי הסגור אליו את משתייכת הן כמקום עבודה או לימודים,שכן מרוח הדברים לטעמי עולה כי באקדמיה זה אסור ומחוצה לה זה לא בסדר אולם לא ממש נשנס מותניים למען מאבק שקורה מחוץ למילייה החברתי שלנו,מה שמעלה ריח באפי של הרארכיות כי כביכול אנחנו האקדמאיות/ים יש לנו דם כחול ולכן אסור לעשות בנו מעשים מגונים וכל השאר בעלי הדם האדום שידאגו לעצמם ,או שאנחנו מעשה פטרונאז' נקים מערך של הרצאות וסדנאות בנושא (וניגבה כסף,והרבה כסף , עבור זה,ושמענו יצא אל כל ארבע כנפות ארץ כמרצות ולוחמות פמיניסטיות אני הסתובבתי יותר מדי שנים בחוגי תנועות נשים למינהן על מנת לדעת שזה בדיוק מה שקורה ברוב אירגוני הנשים ועמותות הנשים אז ככה שאני שואבת ידיעותי מן השטח לא מן התיאוריה)

    ג.-לא ברור לך הצורך שלי להגדיר,לקטלג,ולהפריד בין מושגים ותיאוריות,אז לא מובן לך, זאת הכלה, לא מוצא חן בעיניך? לך לשחק עם ילדים אחרים.