בגנות האושר

יוסי דהאן

Stephen Cave, סוקר ברשימה חדה ומעניינת ב Financial Times שלשה ספרים היוצאים נגד אופנת ותעשיית האושר, אופנה שגם אני פיתחתי עוינות כלפיה. הספרות העצומה, חלק גדול ממנה במדעי החברה בין היתר על ידי חתן פרס נובל דניאל כהנמן, הסדנאות, הגורואים והכתות שלהם מטרה אחת להפוך אותנו למאושרים על ידי אימוץ חשיבה חיובית. האמריקאים כידוע העלו את הזכות לרדיפה אחר האושר למעלה של זכות טבעית שיש לכל אדם והמעוגנת בחוקה. הרדיפה אחר האושר, כותב קייב, מסוכנת ומיותרת מכמה טעמים. ראשית רק חלק קטן מאיתנו יחיה את שנותיו באושר, ולכן על ידי הפיכת האושר לתכלית העליונה אנחנו הופכים את שאר החוויות וניסיון החיים שלנו לשוליים וחסרי משמעות. טעם נוסף קשור לעובדה שחוסר נחת הוא בעצם המניע המרכזי למאמציהם ופעולותיהם של בני האדם. בחינת ההתפתחות האבולוציונית של בני האדם מגלה שההתגברות שלנו על מכשלות ואתגרים נובעים מחוסר נחת הגורם לנו להתגבר על קשיים לשרוד ולהתפתח. כמו כן הישגים אנושיים באמנות ובתחומים אחרים נבעו מחוסר נחת.

חוסר נחת הוא גם אחד הגורמים לשינויים חברתיים ופוליטים, קידמה מדעית והתפתחות מוסרית. כנראה האנושות לא הייתה מגיעה רחוק אם כולם היו מצטרפים לפורום. ללא חוסר נחת אנשים לא היו מתנגדים לעריצים פוליטיים. שחורים לא היו זוכים בזכויות אזרח ונשים לא היו זוכות בזכות הבחירה, אם הן היו מאמצות לעצמן את ההמלצה לסגל חשיבה חיובית ולהשלים עם מצבן. מלבד זה קיים הפרדוקס ההדוניסטי, שאפשר לכנות אותו גם פרדוקס האושר. בדרך כלל אנו מגיעים למצב של נחת ושביעות רצון באופן עקיף, כאשר אנחנו מציבים לעצמנו מטרות אחרות, לעומת זאת כאשר אנחנו מציבים לעצמנו את האושר כמטרה נתקשה להשיגו. הרדיפה אחר האושר משיגה תוצאות הפוכות, היא גורמת לנו להרגיש שחיינו הם כישלון כיוון שלא הצלחנו להשיגו. הרדיפה הזו יוצרת אצלנו ציפיות מוגזמות המהוות מחסום למימוש עצמי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רות ערמוני

    אמת ויציב!!!!!!!!

  2. אורלי

    נמאס כבר מכל הסדנאות שנועדו לגרום לנו לשמוח במיקום שלנו בחיים ולהרחיק אותנו מהרצון לייצר שינוי. לאחרונה אני עובדת עם נשים צעירות במטרה לרתום אותן לעשיה פוליטית אמיתית (תוכנית ולא רק פרסונלית). באחד המקרים עבדנו איתן על ברור ערכים, ומה השתאינו המנחה שהיא בת גילי ואני כששוב ושוב הצהירו המשתתפות שמה שחשוב להן זה "שלווה פנימית"…. והיו שם ערכים כמו צדק, שוויון ועוד… בקיצור: אני בעד חוסר הנחת בציון, אבל גם בעד הנחלה של התחושה שאפשר לעשות דבר מה בענין חוסר הנחת, ואם אפשר אז חובה לעשות כן. איך עושים את זה ? יש לכם רעיון ?

  3. עידית

    חולי רדיפת האושר והגורואים של האושר (מה זה "אושר" , מישהו יכול להגדיר לי?) מטיפים גם נגד שנאה – רק אהבה ואהבה ואהבה ושוב אהבה. את מי עלי לאהוב? את זה שפיטר אותי מהעבודה? את בעל-הבית ששודד ממני שכר דירה עתק כל חודש? את הממשלה הדכאנית והנצלנית? את המאיון העליו, שחוגג על חשבון הורי ואחי שאינם יכולים לגמור חצי חודש? בלי שנאה למנצלים ולשודדי הקופות הציבוריות ולמשחיתים כספים על מלחמות שווא במקום להשקיעם באספקת מקומות עבודה ובחינוך ילדינו, לא יהיה אפשר להיאבק בהם. כדי לעזור לעצמנו ולכל המנוצלים והמקופחים, צריך לדעת גם לשנוא!.

  4. יודית שחר

    אם אשתה את המשקה הזה ואוכל את האוכל הזה ברשת הזאת, ואלבש את המותג ההוא בדיוק במידה ההיא, חמישה קילו פחות, הבחור ממולי זה עם המכונית הזאתי ישים לב אלי ולשדיים מסיליקון שבדיוק השתלתי, אנחנו נחגוג את יום האהבה המושלם שלנו בצימר ההוא, בג'קוזי, הילדים שלנו יראו בדיוק כמו מהפירסומת לטיטולים כשנרחף כולנו מעל ההמון במדרגות של הקניון לעבר מעלות האושר, הו האושר.

  5. אילן תלמוד

    הקישור לא עובד.

  6. שוש

    כשם שבעבר הדת נתנה מענה לחוסר הנחת, או לחוסר הודאות ולשרירותיות שבחיים אפשר לראות בחיפוש אחר האושר דת חדשה, דת חילונית. אמנם הצורך הוא אבי כל המצאה, אבל הממציאים, המדענים או האומנים הגיעו לרוב ממעמדות גבוהים ומשכילים, כך שהרדיפה אחר האושר, עם כל הרדידות שבה, מכילה גם ממד דמוקרטי.

    רדיפה אחר האושר במובן ההדוניסטי, שמתבטאת בתרבות הצריכה, מקורה גם הוא בהתחזקות המעמד הבינוני, שביקש לחקות את המנהגים וסמלי הסטאטוס של האצולה.

  7. יודית שחר

    אני חושבת שיש תקלה באתר ויתכן ששלחתי אותה תגובה פעמיים,משום שבפעם הראשונה לא קבלתי אישור שנתקבלה. במידה וקבלת פעמיים תגובה דומה, אנא פרסם רק את התגובה השניה, שהיא הרהוטה יותר
    שלומות חמים
    יודית

  8. נתן שקרצ'י

    איזהו עשיר השמח בחלקו.
    מה הסיכוי שמסר כזה יתקבל בכלכלה שלנו?

    זה מזכיר את הסיפור של העשיר בחופשה שפוגש דייג מאושר שדג דגים. ואז הוא ממליץ לרכוש עוד חכות ועוד דייגים, להגדיל את כמות הדגים שהוא דג, ואז הוא יהיה מספיק עשיר בשביל לפרוש ולדוג דגים ולהיות מאושר…

  9. RS

    חוסר הנחת זה מה שהקים את המדינות המודרניות.

    חוסר הנחת איגד לנו את העובדים לאחר שנים של ניצול.

    הנחת פירק ומפרק את המדינה לטובת ההון.

    הנחת פירק ומפרק את איגודי העובדים לטובת ה"כישרון האישי".

    הנה (כוסית) לחוסר הנחת – מי מצטרף אליי? תחזרו אחריי – שנסבול שנים רבות עד שכל סרטי "בליפ" "הסוד" יקרסו לתוך עצמם => here, here!

  10. טרזן

    גם אם "תעשיית האושר" גורמת בחילה, אי אפשר להעיף את המטוטלת לצד שני ולהציג מניפסט בשבח ה"אי-נחת". כמעט התפתיתי להאמין שעלינו לשאוף לאי-נחת, ואולי בכלל …אי-נחת היא האושר החמקמק בכבודו ובעצמו?

  11. יוסי דהאן

    תודה, עכשיו הקישור עובד.

  12. חנה קים

    לא אי-הנחת, טרזן, אלא מותר האדם מן הבהמה שהוא הספקנות. הספקנות היא אם-אם הציביליזציה, היא החתירה התמידית אחר התשובות לשאלות והצבת השאלות עצמן. הספקנות היא זו שהובילה להמצאות הגדולות ביותר של האנושות ולקידמה. זה התחיל עם חווה בגן עדן שביקשה לטעום מעץ הדעת, נמשך בפשפוש של תומאס הספקן בפצעיו של ישו, ועד למחשבות האפיקורסיות היום נגד הגלובליזציה, הניאו-ליברליזם וכל השאר. אני חושבת שיוסי לא רק כתב יפה נגד כל תורות הניו-אייג' למיניהן שהישראלים, מהמעמדות שונים, הם צרכנים שלהם. הוא עלה על נקודה חשובה והוא לידתן של דתות חדשות או מסדרים חדשים, הדורשים מנאמניהם לבטל את ספקנותם ולנהוג כמו אורתודוכסים גמורים. אי-נחת יכול לחוש גם חסיד מושבע של תורת הפורום או איי.אם., רק משום שלא הצליח לעמוד במשימה שהציבו לו מוריו במסדר. זה לא הסיפור. סיפור הוא אי הטלת ספק במשימה שקיבל על עצמו.

  13. יניב ר.א

    מה שמצחיק עם האמריקאים, זה שכמו שהם התגייסו למען האושר, הגדירו את רדיפתו כזכות יסודית של האדם, ומאז מנסים בהוכחות מדעיות שונות להבין מהו וכיצד מגדירים אותו, כך גם עכשיו בספרים אלו יש התגייסות למען האי-נחת על הטענות הפסוודו-מדעיות כי "אי-הנחת היא מרכיב חשוב באבולוציה האנושית" ועל הצורך "להתחבר לצד המלנכולי שבכולנו". כאילו אושר או אי-נחת הם מושגים מוחלטים, מצבי-קיום וודאיים או יעדים פיזיים.
    ונדמה לי שהיה זה צ'כוב, חסר נחת שכמותו, שאמר שאין אנו יכולים אלא לרצות את האושר.

  14. דפנה

    כולנו שואפים לאושר.
    אם לא היינו שואפים לאושר, לא היה מתעורר בנו אותו חוסר הנחת המניע אותנו לפעולה.
    אם נוציא מהמשוואה את השאיפה לאושר, בהכרח נוציא ממנה גם את המניע לשינוי.

    חשיבה חיובית אין משמעה קבלה של כל הקורה מסביב והשלמה עם המצב. חשיבה חיובית יכולה להוות חלק נוסף בשאיפה לאושר, חלק המקל עלינו את ההתמודדות עם הקשיים בדרך.
    כשאדם נתקל במכשול (שחורים וזכויות האזרח, נשים וזכות הבחירה), חשיבה חיובית תעזור לו לצלוח אותו ("אני יכול!") במקום לקבע אותו במקומו, עם הפחד וחוסר האמונה.
    חשיבה חיובית מקלה על הדרך, לא בהכרח משנה את המטרה.

    ודבר אחרון – רדיפה אחר האושר יכולה לגרום לנו להרגיש ככשלון, אך לא בהכרח. אותה רדיפה היא זו שמעוררת אותנו להישגים ולהתקדמות אותם אנו יכולים לזקוף לזכותנו כאשר אנו מצליחים.

    דווקא ההסתכלות על החיפוש אחר האושר כדבר שלילי נראית לי תמוהה. הרי, כפי שציינתי קודם – כולנו שואפים לאושר. כולנו רוצים שיהיה לנו נעים טוב. זו תחושה טבעית ונכונה.
    אם אדם מעדיף לקדש את חוסר הנחת שלו ולעטוף זאת באיצטלה של מימוש עצמי – שיבושם לו.
    לדעתי, אדם לא יכול לממש את עצמו באמת, כאשר הוא לא מאושר.

  15. דני,מעלה חמציצים

    להמרצת אנשים לשינוי חברתי. אפשר להלחם על צדק חברתי ושינויים בלי לשנוא אף אחד. למעשה השינאה הביאה בראיה היסטורית לאסונות נוראיים, בין היתר מלחמת העולם השניה והשואה הם תוצאת השינאה. מלחמה לצדק חברתי אמיתית רצוי שתעשה בלי שינאה אלא תוך התייחסות למנגנונים ולחוקים החברתיים שצריך לשנותם, בלי לשנוא גם לא את מי שמנצל החוקים הקיימים לטובתו.
    המרחק משינאה לפנטיות ולאלימות לעשית עוול יותר גדול מזה שנלחמים נגדו קצר ממה שאת חושבת.

  16. דוד

    אי הנחת מהכישלון הכלכלי של הכלכלות האוטרקיות, הניהול מלמעלה של המשק, והכישלון של הכלכלה הריכוזית הובילו לספקות גדולים יותר ויותר, ולבסוף לגלובליזציה ולצמיחה. הצמיחה והגלובליזציה זו התשובה לאי הנחת מהעוני של מיליוני עניים בעולם. השקעות ההון של חברות בין לאומיות מוציאות ויוציאו מיליוני אנשים מההעוני במדניות העולם השלישי בזמן שאת תוכלי לשבת כאן בנחת ולדבר על אי נחת כעל אידיאה פילוסופית.

  17. זאב שפיר

    אפשר לפתכ שלוות נפש ועם זאת לחתור לחברה נטולת עוול.אדרבא,זה יכול להיות כלי מצויין למאבק ממושך מלא תיסכולים ותהפוכות.אולי המושג המתעתע "אושר" מקומם,אבל תחושות של רגיעה ושלוות נפש לא רק שאינן מחסום לשינוי ולקידמה אמיתית,אלא יתרון בדרך התובענית.

  18. איזי גור

    מה רע בלרדוף קצת אחרי האושר
    מה רע בלחפש גם מעט מהעושר
    אם יהיו לי מיליונים למכביר
    אוכל לבנות לי וילה מחוץ לעיר
    לנשום אויר צלול לעשות כל בוקר כושר
    ואז, אולי, לזכות גם בקצת אושר

  19. אדי

    העניין הוא לא ביטול החתירה לאושר או ביטול האושר עצמו (?!). העניין הוא לא להגיע למצב הקרוי contented cow ("פרה מרוצה") שמשמעותו שביעות רצון מהמצב הקיים, אי רצון לשנות, השלמה ופחד מפני שינוי. הממסד היה רוצה שהאזרחים יהיו שרויים במצב זה כל העת או ישאפו לסוג של אושר שאינו מסכן את המשטר או מערער עליו. לכן יש הסטה של הגדרת האושר לכיוון של צבירה חומרית (אם יהיה לי אוטו כזה אגיע לאושר. אם אקנה את המותג ההוא אני בדרך הנכונה להשגת האושר וכו'). האושר כאן מוגדר כמצב הומאוסטטי, כלומר אני חותר למצב בו לא יהיו לי שאיפות יותר בניגוד למצב של חיפוש, צמיחה, התפתחות וחתירה מתמידים שהוא לכשעצמו סוג של אושר. מהפכן יכול להיות אדם מאושר (גם ממהפכנותו) ושבע נחת מבלי להשלים עם המצב הקיים.

  20. נתן שקרצ'י

    תרשה לי להטיל ספק בדוגמות שלך. אין ספק שאתה אחד האורתודוקסים שחנה קים מדברת עליהם.
    סליחה, תאגידים הם ניהול מלמטה של המשק? הם לא כלכלה ריכוזית? מה פתאום, הם דמוקרטיות ליברליות, שבחיים לא יעסקו בשטיפת מח פרסומית, שתציג את מה שהם רוצים ותסתיר את מה שלא נוח להם?

    נייק רוצה רק לשחרר את העולם השלישי? וולמארט? אקסון מוביל? פיליפ מוריס? נסטלה?
    איזה אנשים טובים.

    באיזה עולם אגדות אתה חי?
    תסתכל על הסיפור הבא-
    אנשים שברחו משלטון הניצול והפחד של החונטה מיאנמר(בורמה) לאחר ההוריקן, מנוצלים ע"י נייק וחברות אחרות, בתת תנאים. עכשיו הם תחת שלטון הפחד והניצול של התאגידים טובי הלב-
    http://www.calcalist.co.il/world/articles/1,7340,L-3100586,00.html

    נסטלה תראה לך שהיא ועוד 5 חברות שולטות בשוק הקפה והקקאו בעולם, ומנצלות עבודת ילדים בעולם השלישי בפרסומות שלה? או שהיא תנסה למכור לך איך הקפה משחרר אותך מהעולם?
    וולמארט, שקוראת לעובדיה "שותפים", ובשם השותפות, לא נותנת להם ביטוח רפואי וגוזלת מהם את הביטוח הרפואי, או מכריחה את ספקיה לייצר בסין? קוקה קולה יספרו לך על ה"פנטה" שהם המציאו כדי להמשיך למכור קולה לנאצים?
    בשם אותה אידיאולוגיה, united fruit company שמה גנרליסמוס בדרום אמריקה, במה שכונה אח"כ "רפובליקת בננות".

    הנה מה שאומר חייל לשעבר בשירות התאגידים, סמדלי דרלינגטון באטלר (שאפילו נשכר ע"י תאגידים כדי לייצר הפיכה פשיסטית כדי להפיל את FDR , ניסיון שהוא חשף בפני הקונגרס)-
    ”I spent 33 years and four months in active military service and during that period I spent most of my time as a high class muscle man for Big Business, for Wall Street and the bankers. In short, I was a racketeer, a gangster for capitalism. I helped make Mexico and especially Tampico safe for American oil interests in 1914. I helped make Haiti and Cuba a decent place for the National City Bank boys to collect revenues in. I helped in the raping of half a dozen Central American republics for the benefit of Wall Street. I helped purify Nicaragua for the International Banking House of Brown Brothers in 1902-1912. I brought light to the Dominican Republic for the American sugar interests in 1916. I helped make Honduras right for the American fruit companies in 1903. In China in 1927 I helped see to it that Standard Oil went on its way unmolested. Looking back on it, I might have given Al Capone a few hints. The best he could do was to operate his racket in three districts. I operated on three continents.“

    איך הוא אומר- אל קפונה פעל בשלוש מחוזות, אני פעלתי ב-3 יבשות…

    ואתה רוצה להגיד לי שהיום הם טובים יותר? בולשיט. הסווטשופס עברו מניו יורק לסין והעולם השלישי. מנצלים עבודת ילדים ונשים א-לה דיקנס. מעבירים את המפעלים לזהם את האוויר בסין.

    העולם השלישי כיום נראה כמו שארה"ב ואנגליה נראו לפני שהגיעו האיגודים.

    המצחיק הוא שחלק גדול מהתאולוגיה שלך באה מארה"ב, שהייתה גם קולוניה של תאגיד הכתר הבריטי. היא התנגדה לתאגיד ששולט בה מרחוק, ומסיבת התה של בוסטון הייתה דוגמא לכך- התנגדות לתפיסה התאגידית של ניצול חומרי גלם ואנשים בעולם הלא מפותח ע"י האימפריה. היא גם חוקקה חוקים נגד תאגידים, שמרסנים אותם, עד שהם קנו את בתי המשפט ושינו את החוקים לטובתם.
    צא והשכר את הסרט "התאגיד" (ותרום בעקיפין לצמיחה) אולי הוא יעזור לך קצת להתפכח…

    אתה מכור למסר המרכזי של התאגידים- "אני צורך מותגים, משמע אני קיים". לא אכפת לך איך הם מיוצרים, העיקר העונג והנחת שלך.

    תסתכל על מה שקורה עכשיו בארה"ב, שביססה את עצמה על צריכה, וחיה על חובות, כדי לממן את אותה הצריכה. מיליוני אמריקאים שהפסידו את מקום עבודתם המאוגד ועם התנאים, כי החברה שלהם רוצה להרויח יותר על גבם של העובדים בעולם השלישי.
    התאגידים יוצרים בעיות כשהם עוזבים עובדים שהיו נאמנים אליהם, כדי לנצל עובדים בעולם השלישי. ובעיניך זו קידמה…

  21. שוש

    לחנה, הפורום אינו עוסק באושר ובחשיבה חיובית, אלא במשהו מתעתע לא פחות – באפשרות של האדם להיות חופשי (והתשובה איננה חיובית).

    ההתבוננות בדפוסים כובלים והחקירה עד כמה אינך חופשי איננה בבחינת דת חדשה, אלא רעיונות אקלקטיים, במיוחד מתורות מזרחיות (אבל גם ליהדות הרעיון איננו זר).

  22. אבנר, אוקספורד

    "הספרות העצומה, חלק גדול ממנה במדעי החברה בין היתר על ידי חתן פרס נובל דניאל כהנמן, הסדנאות, הגורואים והכתות שלהם מטרה אחת להפוך אותנו למאושרים על ידי אימוץ חשיבה חיובית."

    מן הראוי שמחבר המאמר (ורוב המגיבים) יבררו קודם כל במה באמת עוסק תחום המחקר הזה. "אימוץ חשיבה חיובית" הוא רק פרוגרמה אחת בתחום ויש באמת מקום לבקר אותה. רוב המחקר מהווה מאמץ להבין את מהות האושר בגישה אמפירית, וכתוצאה ממנו יש הבנה טובה יותר על מקום האושר בין המטרות האנושיות. נמצא שרוב האוכלוסיה במדינות המפותחות רואה עצמו כבעל דרגה גבוהה של "אושר" (ראו את האפיון העצמי הגבוה במדור המשפחות של הזוג אברהמי במוסף הארץ). חוסר אושר קשור בחסרים חברתיים: בדידות, עוני, אבטלה. מזה נובע שצריך (במדינות אמידות) לרכז את המאמץ החברתי במיעוטים מקופחים. לעומת זאת, במדינות מתפתחות יש מתאם די טוב בין רמת ה"אושר" המוצהרת למצב החמרי — בארצות אלה יש הצדקה למתן עדיפות גבוהה לפיתוח כלכלי כללי. בהכללה, הקשר בין אושר לעושר נחלש ברמת חיים ממוצעת (בתוך מדינה מסוימת), וחלק מתחושת שביעות הרצון (זהו למעשה המושא העיקרי של המחקר) נובע ממעמד חברתי יחסי, ולא מרמת-חיים אבסולוטית. טוב להיות ראש לשועלים….

  23. מאיה

    החשיבה החיובית כפי שמטיפים לנו גורואים, מאמנים אישיים ובעלי ממון היא אכן הרסנית לפוליקה של אמנסיפציה וחירות. אבל הקשר בינה לבין הזכות לחתירה לאושר מהכרזת העצמאות של ארצות הברית הוא קלוש. רעיון האושר של תומס ג'פרסון, שהונצח בהכרזה האמריקאית, הוא בלתי נפרד מההתנגדות לדיכוי ומהשאיפה לחירות פוליטית ולממשל שמאפשר את פריחתן של המידות הטובות ( virtues ).

    ההיסטוריון דארן מקמהון מציין שלושה מקורות רעיוניים לתפיסת האושר בהכרזה: חידושים במחשבה הנוצרית של המאה השמונה עשרה, הוגים קלאסיים של יוון ורומא, הפילוסופיה של ג'והן לוק. למרות ההבדלים והמתחים הברורים בין תפיסות העולם האלה, בכולן רעיון האושר האנושי קשור באוטונמיה והתפתחות של הפרט. באף אחת רעיון האושר אינו מזוהה עם רדיפה אינסופית אחר סיפוק התאוות השרירותיות של האדם. למשל, הדגשת האפשרות לחתור לאושר אנושי בעולם הזה היוותה אנטיתזה משמעותית לדוקטרינה הקתולית של סבל בעולם הזה כתוצאה מחטאם של אדם וחווה, ותקווה לגן עדן לאחר המוות. על רקע זה, הטענה שיש אפשרות וטעם לאושר אנושי בעולם הזה נחוצה כדי להצדיק את הרעיון שבני אדם ראויים להמשיל ממשלות על עצמם מכוח תבונותם ולא בחסד האל, ומכאן לעיגון אידיאל החירות.

    החתירה לאושר, במובן הנ"ל, (לצד הזכות לחיים וחירות) מוגדרת בהכרזה האמריקאית כזכות טבעית שההגנה עליה היא מדד ללגיטימיות של המשטר. מכאן שהפרה בוטה של הזכות נותנת צידוק להתנגדות למשטר, ואולי אפילו יוצרת חובה לשנות אותו. המאבק של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב היא בגדר יישום של הרעיון הזה שאף תרם לכוחה המוסרי. מי שמעוניין בשינוי פוליטי לקידום החירות והשוויון אינו חותר נגד האושר, אלא נגד הניכוס המוטעה והמטעה, בידי רבים ולא טובים, של עקרונות הליברליזם, המצויים למעשה בבסיסו של כל מאבק אמנסיפטורי ראוי לשמו.

    Available on-line, by Darrin McMahon: A Right, From the Start
    http://www.opinionjournal.com/taste/?id=110006896

  24. אמיר פכר

    הגולבליזציה היא סוג של אמפריה, אמפריה של כסף.
    אמפרית נבנות עלידי החזקים שטורפים את החלשים (מאז ימי אשור ואולי לפני זה)
    ואז באים המשוררים של אותם חזקים ומהללים אותם
    וקובעים כמה נפלא לנו שהבריון התורן יושב לנו על הגב

  25. ג. אביבי

    אני מסכים עם המסר של המאמר, אולם יש להבחין בין אושר לבין אושר סינתטי. מה שסוחרי ה"אושר" מוכרים לנו זה אושר מלאכותי, משהו בסגנון "תחשבו שאתם מאושרים ופתאום תהיו מאושרים באמת…".
    השאיפה לאושר (אמיתי, לא סינתטי) היא זאת שגורמת לתחושת חוסר שובע מהמציאות כהויתה הלא מטויחת בקרב השכבות המנוצלות – היא זאת שדוחפת לשינוי ולמהפכנות.

  26. פרא

    עושר הוא עוד טובין חומריים, נקודה. העניין הוא שלא כולם יכולים להגיע לסטטוס הסוציו-אקונומי בשביל לרכוש את אותם טובין. אז כן, צריך לשנות את השיטה, אבל אל תתפלצפו כאן על אושר. אושר הוא פלייסטיישן 4.

  27. דוד

    לפעמים צריך לחשוב ממה נובע הניצול לפני שמאשימים מישהו.

    ניקח למשל את דרום אמריקה. בדרום אמריקה התקיימה מאז המאה החמש עשרה מערכת פיאודלית ריבודית ששמה את הכובשים הלבנים למעלה ואת הילידים והעבדים המיובאים למטה. מערכת זו המשיכה להתקיים באופן די מתמשך עד אמצע המאה העשרים. "העצמאות" של המדינות הלטיניות בתחילת המאה התשע עשרה שימרה את פירות הניצול ללבנים המקומיים במקום להעביר את פירות הניצול לספרד עצמה. השיטה עצמה לא השתנתה. במקרים מסוימים היא לא השתנתה עד היום (בוליביה, אקוודור). בכל המקרים הללו התקיימה חברה ריבודית פיאודלית מושחתת שחמסה את המעמדות התחתונים למען עצמה. בלי הפער הזה בין המעמדות התחתונים והעליונים לא ניתן להבין כיצד חדרו החברות האנגלו סכסיות מהצפון וניצלו את המקום לטובתן. הפער בין הפועלים החקלאיים הלא משכילים למעמד השליט איפשר כל פעם לשמר את כוחו של המעמד השליט. אותן חברות בין לאומיות (שהיו קצת יותר מתוחכמות מהמעמד השליט הספרדי) יכלו לנצל את המצב לטובתן ולגרוף רווחים. הן לא המציאו את השיטה. כבר מרקס טען כי אין לתלות תקווה בפועלים חקלאיים. פועלים חקלאיים אינם יכולים להתארגן והם חסרים השכלה ומודעות. לכן מרקס טען הדרך למהפכה חייבת לעבור קודם במהפכה קפיטליסטית שתסלק את המעמד הפיאודלי ותכשיר את הדרך לתיעוש.

    מה אם כן ניתן לעשות באמריקה הלטינית? במשך 50 שנים האחרונות התנהלו מאבקים מרים בין שמאל לימין באמריקה הלטינית. המאבקים הללו לא קידמו את אמריקה הלטינית מבחינה כלכלית אבל הם סללו את הדרך למהפכה קפיטליסטית בורגנית, כלומר לחברה מערבית נורמאלית. החברה הפיאודלית מושתת על שמרנות ויציבות. ככל שהמאבקים החריפו כך אותה יציבות נהרסה ועל בסיסה יכלה לקום מערכת קפיטליסטית נורמלית. זה התחולל בעיקר בשתי המדינות הגדולות של אמריקה הלטינית – ברזיל ומקסיקו. ולכן שתי המדינות הללו זוכות כיום לצמיחה הגדולה ביותר. בשאר המדינות אמריקה הלטינית המצב מסובך יותר. הפער בין אינדיאנים ללבנים נשאר ולכן הצמיחה נתקעה.

    בארצות מזרח אסיה המציאות שונה לחלוטין. ההומגניות של החברה מביאה לשוויוניות המביאה בתורה למשחק של WIN WIN במקום משחק סכום אפס. במקום כזה החברות הרב לאומיות מתפקדות באופן קפיטליסטי קלאסי בו הן משקיעות הון ובתמורה זוכות לרווחים. העובדים המקומיים נהנים משכר גבוה יותר בגלל השקעות ההון ונוצר היזון חוזר המביא לצמיחה. במקום כזה אין ניצול. שתי הצדדים מרוויחים כמו בכל עסקה בכלכלה. וממזרח אסיה אנו יכולים להבין למה זקוקים האינדיאנים בדרום האמריקה. האנדיאנים בדרום אמריקה זקוקים למהפכה לאומית שתעיף את שרידי השלטון הספרדי קוליניאלי מארצם. רק מהפכה כזו תביא לשינוי. רק מהפכה כזו תביא למציאות של אמון הדדי שיביא לצמיחה.

    לאמיר
    חוששני שאינך מבין מה זה כסף.

  28. ערן מור

    נורא נחמד מצד אנשים משכילים, לרב כאלו שחיים ברמת חיים גבוהה יחסית ונהנים מאיכות חיים סבירה פלוס להציג את הסבל כאידיאל. יש בדבר לא מעט צביעות. להציג את התוצרים ה"מבורכים" שנוצרים מאותו הסבל כמשהו שראוי לסבול עבורו זה עיוות של סדר הדברים הראוי, בעיני, מן משהו שקרוב לאותה דיאלקטיקה של הנאורות של אדורנו והורקהיימר. אנחנו לא צריכים להיות עבדים של הקידמה, של הידע ושל היצירה. אי נחת הוא אולי הביטוי שמסמל בצורה הטובה ביותר את אותה צביעות אלגנטית. זה משהו שמתאר, לפחות לדעתי, מעין מצב כזה של בחירה מכוונת בסבל, אבל כזה שתמיד אפשר לברוח ממנו כשרק מתחשק לנו. תחשבו על זה- המושג עצמו, "אי נחת", נשמע כמו איזה מעדן גורמה- עדין, מתוחכם ומדוקדק, לקושי אמיתי היו קוראים אחרת, כנראה.
    זה עוד יותר מעוות שאלו שמנסים לקדם רעיונות שכאלו הם אנשים שכנראה פרט לאיזשהו משחק פיוטי בסבל, לא ממש חווים אותו באופן יומיומי ושיגרתי. יש פה משחק מאוד מזויף של אינטלקטואלים לא מעטים, ואולי בכללם כותב הפוסט. אבל כנראה שזו גם אופנה, בדיוק כמו אותו מקסם אושר. הכי פתטי לראות פה איך כולכם חסידים של אותו מזוכיזם שהאקדמיה מקדמת היום. גם אם יש אמת בכך שאנשים שידעו סבל בחייהם הופכים כנראה ליותר יצירתיים, אולי ליותר רגישים ואולי לפורצי דרך בשל אותה חריגה מהסדר שהחיים כפו עליהם, אין זה אומר שאנחנו יכולים לשחק באותה עמדה קיומית- חברתית כדי להשתעשע באיזשהו משחק, אינטלקטואלי ככל שיהיה.

  29. אתי מלוד

    לעניות דעתי, הדרך אל האושר גורמת לנו סיפוק אדיר יותר מאשר האושר עצמו, לדוגמא: כאשר השגתי יעד מסויים

    שהצבתי לעצמי (השכלה/זוגיות/משרה בכירה וכו') התחושה של השגת היעד – אושר, אותו אושר (מהיעד שהשגתי)

    "מתפוגג" בשלב מאוחר יותר ואני מנסה להציב לעצמי יעד נוסף, חדש שעשוי לגרום לי אושר או אכזבה וכך הלאה

    ניתן לקרוא לתהליך "מעגל האושר".

  30. ירדנה אלון

    הרשימה והתגובות עליה הזכירו לי את ג'ון לנון ואת אחד מהשירים הקלאסיים שהוא חיבר ונקרא instant karma מדוע נזכרתי בג'ון לנון ?מפני שאחד הקשרים שאני רואה בניצול וניכוס המזרח ע"י הקאפיטליזם המערבי היה הפילוסופיה המזרחית בעיקר הבודהיזם ,זה החל עוד במאה התשע עשרה וקיבל רטרו החל בשנות השישים של המאה העשרים ואט אט תפס תאוצה, תוך עיוות מוחלט של הפילוסופיה העמוקה מאוד, עכשיו אינני מאשימה את ג'ון לנון בניכוס ועיוות נהפוך הוא, נדמה לי שדווקא בשיר זה הוא אומר את דעתו על הניכוס הזה,ועל העיוות.אז למי שמעוניין להיזכר בשיר הנפלא הזה, ולמי שלא מכיר את השיר הנה המילים.

    Instant karmas gonna get you
    Gonna knock you right on the head
    You better get yourself together
    Pretty soon youre gonna be dead
    What in the world you thinking of
    Laughing in the face of love
    What on earth you tryin to do
    Its up to you, yeah you

    Instant karmas gonna get you
    Gonna look you right in the face
    Better get yourself together darlin
    Join the human race
    How in the world you gonna see
    Laughin at fools like me
    Who in the hell dyou think you are
    A super star
    Well, right you are

    Well we all shine on
    Like the moon and the stars and the sun
    Well we all shine on
    Evryone come on

    Instant karmas gonna get you
    Gonna knock you off your feet
    Better recognize your brothers
    Evryone you meet
    Why in the world are we here
    Surely not to live in pain and fear
    Why on earth are you there
    When youre evrywhere
    Come and get your share

    Well we all shine on
    Like the moon and the stars and the sun
    Yeah we all shine on
    Come on and on and on on on
    Yeah yeah, alright, uh huh, ah

    Well we all shine on

    כל הנושא הזה של אושר,הדוניזם,ניו אייג' בעיקר בכל מה שקורה אצלינו מאז שיובא מסאן פרנסיסקו בשנות השמונים ועם פתיחת שעריה של התת יבשת הודו והמזרח הרחוק בכלל לישראלים הוא נושא ששווה דיון מעמיק ובחינה מדוקדקת ,מעבר לדיון של מהו אושר והאם הוא מטרה בפני עצמה או שהדרך להגיע עדיו היא בעצם תמצית העניין והמשמעות,כל הנושא של אלה שמעבירים את הסדנאות והקורסים בנושא,ידענותם,מקצועיותם, טעון דיון ובדיקה מעמיקה הן מפני שיש לו השלכות חברתיות,והן בשל העובדה כפי שכתבתי בתחילת תגובתי שהעיוות של התרבות המזרחית והפילוסופיה המזרחית כפי שעשה המערב מביא לבסוף להמעטה בערך של העומק של הפילוסופיה והתרבות הזאת שאנחנו מאוד מושפעים ממנה(גם היהדות הושפעה מן הבודהיזם אולם לא כאן המקום לפרט לנמק ולהסביר כייצד) ומאחר והיהדות בעיקר זאת שחיה בארצות המזרח והאיסלאם שאף הוא הושפע והשפיע מן התרבות הזאת הרי שבעקיפין יש לה קשר למזרחים ולמזרחיות ולמאבק המזרחי-תרבותי שמתחולל כאן.

  31. זכי חלטורה

    מתישהו האמריקאים הבינו שהגשמת החלום האמריקאי דורשת הגדרה מתחדשת של מהו החלום וגם, צריך להסביר למגשימים שלא כולם מצליחים במידה שווה ויש גם כאלה שבכלל בכלל לא ולכן, הם הורידו את הרף למשהו שהוא בהישג יד או "גזירה" שהציבור יכול לעמוד בה ובזיקה ישירה להסתפקות במועט כלומר, אושר באמצעים שווים לכל נפש. הם די הצליחו לבלבל את הציבור למידה שאף מו"ל לא יעז להוציא היום מהדורה של "ייסורי ורתר הצעיר" – ספר שהלך טוב בימים שהסבל היה IN – ולגרום לו להאמין שזה נמצא בפילאטיס, או ביוגה, או בהודו, או בחזרה לישו, או ב"חיפוש אחר המופלא", או בהאזנה מעצימה לקרישנמורטי, או בשירשור צ'אקרות ואפילו בהשלמה מתמודדת עם הבוס הרע וגם בהשתטחות על קברי צדיקים ובמזון הוליסטי ובקיצור, בכל מה שיש לו תו תקן של מה שקוראים לו הגשמה עצמית; עצמית, כי הממשלה לא תגשים אותך – תלמוד לומר: אם אין אני לי מי לי, ואם לא אגשים את עצמי מי יגשים אותי?