התקציב והגדלת העוני

איציק ספורטא

לפני יומיים קראתי בעיתון (ידיעות אחרונות) על כך שקבלת התקציב הנוכחי תוריד אל מתחת לקו העוני 40000 איש, אישה וילד, מתוכם 16000 ילדים. תחזית זו הוצגה על ידי המוסד לביטוח לאומי. אני ממש לא בטוח שאלו המספרים (הזיכרון קצת נחלש), אבל כיון שהעיתון אינו בידי חיפשתי משהו על התחזית הזאת באתרי האינטרנט השונים ולא מצאתי. האם יתכן במקומותינו שהתקשורת מתעלמת (מלבד צדיק אחד) מתחזית על השפעתו של תקציב המדינה על אזרחי ישראל? אני ממש לא מאמין שדבר כזה יתכן. בכל זאת כנראה שבגלל שמדובר בתחזית של הביטוח הלאומי ולא בתחזית של בנק ישראל או משרד האוצר, תחזיות שכידוע מדויקות עד אימה, זכתה ההערכה לכיסוי תקשורתי כה נרחב.

כידוע מוספי הכלכלה המתרבים כחול על שפת הים חייבים לדווח על משהו ותחזית שדומה לקריאה בקפה גם היא משהו. חשבו על מצב שבו העיתונים היה משקיעים את מה שהם משקיעים במוספי הכלכלה במוסף יומי שדן ברווחה, עבודה, בריאות, דיור וכל אותם נושאים שמעיון בעיתונים נחשבים לנושאים לא מוכרים ולא מעניינים. האם גם אז הייתה ההערכה של הביטוח הלאומי נעלמת?

אבל מתברר שלא רק את העיתונים זה לא ממש מעניין אלא גם הממשלה חשה שזה לא ממש חשוב אפילו עם ידווחו על כך בעיתונים. אתמול נעדרו שרי הממשלה מדיון בנושא בכנסת. כי למי חשובים עוד כמה ילדים עניים, הרי עוני הוא רק בעיני המסתכל ובעוד זמן תשונה ההגדרה בחוק, כן, חוק ההסדרים שתופח כמו עוגת שמרים אף שתמיד מדובר שצריך לצמצמו, כי מה לעשות שמרים מטבעם להתפיח.

מי שממש מתעניין בדעתם של העיתונים יכול לקרוא היום, למשל, את מאמר המערכת בעיתון "הארץ" שם החברתיים נכנסים למירכאות. נכון שש"ס, ברק ומופז הם כאלה, אבל מה שנכתב ממחזר ללא הכר דברים שכל שמרן כלכלי מדקלם אפילו בלי לחשוב. קצבאות הם קידום תרבות העוני, פוליטיקה היא לא מקצועית ופוגעת בכלכלה בבת עיננו, ואחריות כלפי המשק וכמובן המדינה היא העיקר. כי לדעת חכמי המערכת של העיתון הזה יש רק דרך אחת להגיע לכלכלה פורחת והיא כוללת תגמול למבוססים ופגיעה בבלתי מבוססים, כי הללו הם בטלנים ושואפים לחיות כעניים ולנצל את כולם, כי ככה הם בנויים, כמעט גנטית. וכל זה בעיתון ליבראלי שזכויות האזרח נר לרגליו.

במצב שבו המקצוענות, כביכול, של אנשי הכלכלה היא מה שאמור להוביל למדיניות הנכונה , ברור למה רק לאנשי האוצר מותר להתעסק בנושא. רק לאחר שהמקצוענים מחליטים, בסודיות מרבית, על חלוקת התקציב הם מואילים להגיש זאת לממשלה ועד שזה מגיע לכנסת הכל כבר סגור. ואז אנו נידונים לצפות במאבק של אריות הכנסת על פירורים שמפוזרים פה ושם בפינותיו של אותו תקציב, ועל זה כולם ידווחו וייעצו, ומה לא.      

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דור לוי

    האם קיבלתם את הדוא"ל ששלחתי על הגיבוי בדיעבד שנותן קפה דהמרקר למסע פרסום בעל מאפיינים גזעניים אנטי סוציאליסטיים/שכירים/מובטלים שהכין עפר אלוני לקופת חולים לאומית?
    על כך שבמקום לטפל בטקסט שלו, נמחק/חובל הטקסט המתריע על כך שאני כתבתי?
    שלחתי לכם את הטקסט שלו. אשמח לכתוב פוסט בנושא.

  2. מיקי

    צדקת כשהשווית את התחזית הושנות לקריאה בכוס קפה, כי זה בערך ככה. יש מוספים ועיתונים כלכליים שדווקא התייחסו לאפסקטים של השינויים המוצעים במדיניות הקצבאות בטיוטת חוק ההסדרים, כגון כלכליסט. ההבדל הוא שההתייחסות היתה מורכבת יותר ולוקחת בחשבון את כלל ההצעה, על מרכיביה השליליים והחיוביים כאחד. אני מרשה לעצמי, כאחד ששותף לביקורת על חולשתה של מדינת הרווחה, לציין כי זה מאוד פשטני לומר "פחות קצבאות, יותר עוני". נבירה אמיתית בתוך ההצעות ובדיקת ההשפעות היא מורכבת הרבה יותר. לדוגמא, קיצוץ של 500 מיליון שקל בקצבאות הילדים הוא שווה ערך ל-17 שקל לילד לחודש. בתמורה, יתווספו שירותים בחינם, כגון הרחבת מפעל ההזנה בבתי הספר והרחבת תחולת חוק חינוך חובה חינם גם לישובים וגילאים נוספים. כלומר, במקום שההורים יקבלו כסף, הילדים יקבלו שירות, השווה יותר מאשר 17 שקל לחודש. שירות זה יהיה ממוקד במשפחות עניות.
    דווקא מאיתנו, המתיימרים להיות אנשי שמאל כלכלי אני מצפה שהביקורת תהיה נקודתית וחכמה יותר, ולא להיתפס לכותרות.

  3. איזי גור

    בשלב שבו אני מגיב מצוין כי אין תגובות למסמך. אני מניח כי עדיין אין תגובות.
    ובעצם? מדוע שיהיו. הרי העם היושב בציון הוא העם שפל הרוח מזה שנים רבות.
    האמריקים זרקו לים את התה ומרדו באנגליה . הצרפתים התקוממו וערכו ניתוחים ניסיוניים בדרי ארמון המלוכה הרוסים חיסלו את משפחת הצאר ( רק שאז איש לא ידע שיבוא עליהם מין סטלין כזה) .
    ומה אתנו? אז ככה. כמעט אלפיים שנה רכבו עלינו וחתכו בנו כל מי שבא להם. אז העם התרגל להוריד את הראש וללהסיר את המכנסיים בפני השררה. אפשר שעמישראל יצליח להיגמל מהרגל זה אי פעם. בשלב זה הוא הוא עדיין בבחינת "עם חלכה. עם עבדים ומזי רעב".
    קפיש.

  4. ירון

    מתוך הכתבה: "בשנים האחרונות נהפך המושג "חברתי" לשם נרדף לפופוליזם נבוב. במקום להגדיר חלופות רציניות למדיניות הכלכלית של הממשלה, או להציע עקרונות אחרים לחלוקת המשאבים וההשקעות, הפוליטיקאים עושים לעצמם חיים קלים ומכריזים הכרזות סרק סחטניות וסוחטות דמעה. זכורים עדיין התיאור האומלל של "הזקנה במסדרון" שהמציא ברק ב-1999 והפער בין הבטחותיו למימושן".
    מערכת "הארץ" חושבת שצריך להפסיק להיות "חברתיים" ולהתחיל להיות "כלכליים" ו"ענייניים". אנחנו, כדאי שנפסיק לדבר על "חברתי" ונתחיל לומר "סוציאל-דמוקרטיה".

  5. מיכאל לינדנבאום

    הוא מצפה מספורטא שביקורתו "תהיה נקודתית וחכמה יותר, ולא להיתפס לכותרות",בגלל שיש פתרון "ממוקד במשפחות עניות" כמו מפעל הזנה לילדים וכו.אני מזכיר לו שהממשלה מתנכלת לכל מה שקשור לרווחת הציבור,מבריאות ועד תעסוקה.אם הקורא מיקי מאמין לספין של "פתרון ממוקד",יתכבד וייתן דוגמא אחת של פעולה
    ממשלתית לרווחת הציבור בשנים האחרונות.

  6. איילה סבאג מרציאנו

    ממשלת ישראל "אוהבת לשנוא את העניים" הסיטואציה הזו נוצרה במשך שנים רבות של ממשלות שהיו עסוקות לרוב במלחמות וקרבות, ואז נוצרו להם עניים רבים. מידיי פעם גם במעילות ושחיתויות. ומול התהליך הזה בצד השני של המתרס נוצרו להם האלפיונים העליונים תחילה ועד לא מזמן קראו להם "קשר הון שלטון" . זהו תהליך כפול שנוצר עם השנים. מבחינת הממשלה והממסד לא יעזור לעם שום כלום בכדי שהממשלות יבינו ויעשו בכדי לשפר את מצב העניים ובכדי למנוע מעוד אזרחים נוספים להכנס למעגל העוני. היום בתקופה זו הכל תלוי באזרחי המדינה וזו ההזדמנות האחרונה של מעמד הבניים ומתחת להציל את עורם אם רק יצביעו נכון, אם רק יתגברו על ההרגל של ההצבעה שלהם בקלפיות שנמשך מאב לבן, אם רק יפנימו ויביטו לבעיה בעניים וידעו מהיכן היא נובעת, אזי רק אז ניתן יהיה לתקן את המצב הכלכלי חברתי הקשה. במידה והאזרחים לא יעשו כן הרי שהמצב יגיע עד למצב של חורבן ממשי במדינה.

  7. מאיר עמור

    מאחר ואיציק העלה את הנושא ואחד המגיבים דיבר על מה עשו האמריקאים, והצרפתים וגם הרוסים אז רציתי להדגיש את מה שעשו האמריקאים. הם טענו, כלפי השלטון הקולוניאלי של בריטניה בראשתו של גורג' השלישי בסוף המאה ה-18, שהם לא מוכנים לשלם מיסים אם לא יהיה להם ייצוג פוליטי הולם בתהליך קבלת ההחלטות אשר קבעו את גובה המס וכן את הדרך שבה המיסים ינוצלו. הוא – המלך הבריטי – לא הסכים לדרישתם – ייצוג פוליטי ושותפות בתהליך קבלת ההחלטות – של אלה שחיו בקולוניה האמריקאית. הוא למעשה הגביר את הדיכוי דרך מיסוי חד צדדי. בתגובה, הם פתחו במסע שהוביל למלחמת העצמאות של הקולוניה כנגד השלטון הבריטי. אין מיסוי ללא ייצוג זו סיסמה רדיקלית ביותר. זו הייתה סיסמה רדיקלית אז ויכולה להיות מאוד רדיקלית גם עכשו. האם מישהו מוכן לתבוע זאת ברצינות? תחשבו על מה יכולה לעשות דרישה שכזו ומה יהיה עם סירוב שכזה? ממש יכול להיות מעניין לחשוב על כך.
    להתראות

  8. שירה אוחיון

    אני כבר רואה את ניצני "הפנתרים השחורים" השחורים באמת, אלו מהשכונות שרוב החברה שלנו לא רואה אותם בכלל ולא סופרת אותם מרוב שהם שחורים, אלו שאף אחד לא אומר להם "אבל אתה לא נראה…" , את יהודי אתיופיה שמרוב ש"טופלו ונחקרו" בידי הממסד האשכנזי נותרו הרחק הרחק בשולי החברה הישראלית, נשכחים מלב מרבית אזרחי ישראל, כולל המזרחים, אשר עכשיו לאחר הדכוי והנבואה המרה שהגשימה את עצמה מתגזענים על האתיופים כאילו לא היו הם בשנות החמישים והשישים קרבנותיה של אותה שיטה.
    העוני הזה יתפוצץ לנו חזק בפנים עד ששום עיתונאי לא יוכל עוד להתעלם מהתגשמות התחזית.

  9. שוש

    קשה להתווכח עם ההגיון ה'כלכלי', שמדבר על רציונאליות ויעילות כעל תורה מסיני, כי כל ה'כלים הכבדים' בקרב, שהוא תורם להתחזקותם, עומדים לרשותו. הדיון על צדק מתקיים בשיח הזה כתוצר לוואי, תרומה ורצון טוב של אנשי מסדר ההון-שלטון. כדי לנעוץ סיכות בבלון הנפוח הזה, (שאם לא היה כל כך מתגמל היה אפשר להתייחס אליו כאל דיבוק, מנותק מן המציאות) צריך להוכיח יעילות כלכלית של מדיניות רווחה ולהתמקד בחיזוק המעמד הבינוני, במקום שחיקתו והחלשתו בשיטה הקיימת.

    אם כל חטאת, בעיני, הוא שוק העבודה המקוטב של מנהלים יודעי כל – ועובדים, שחרב הפיטורין והשממה התעסוקתית עומדת כל הזמן מעל ראשם והם 'מוכרחים להיות שמח' ולהפגין חדוות יצירה ו'אושר' פרודוקטיבי, תוך פגיעה במוסדות כמו המשפחה.

  10. אתי מלוד

    הבטחון הראשון במעלה של האדם – תנאי מחיה וקיום מינימליים, עוני (למי שחווה על בשרו) "מחלה חשוכת מרפא"

    שגורר בעקבותיו אלימות מילולית, פיסית, נפשית וכמובן כלכלית. אחוז לא מבוטל (אם לא רובו) של נוער השוליים ,

    משפחות הפשע והונדליזם הם תוצאה ישירה של מצב סוציואקונומי נמוך ותחושת חוסר אונים מול ה"חסר" וה"אין"

    אולי הגיע השעה שקברניטי המדינה יפנימו שרווחה היא לא חלופה של בטחון וגם לא ההיפך – חוסן אישי לאזרחי המדינה

    סביר להניח יוביל לחוסן חברתי ובדרך זו נוכל כגוף אחד מלוכד להשיג בטחון לאומי.

    העוני אינה גזירה משמים אלא הדחקה והזנחה של המימסד ושלוחותיו ניתן למזער את העוני ואף למגרו "המפתח" בידי

    קברניטי המדינה להביא את הנושא לדיון מעמיק בכנסת כדי למצוא את הדרך הנאותה לטיפול.

  11. אזרח.

    http://www.the7eye.org.il/notes/Pages/150608_amos_shocken_defending_Haaretz.aspx

    על האג´נדה הכלכלית של "הארץ" ו"דה-מרקר" כתב שוקן באריכות יתרה.
    בין
    השאר כתב:

    "לפני שהיו שטחים, לפני שהיה כיבוש, אף אחד לא אמר שאנחנו
    עיתון שמאלני, אלא אמרו שאנחנו עיתונה של הבורגנות הישראלית
    […] ´הארץ´ […] תמך בעידוד היוזמה החופשית,
    בסילוק הממשלה
    ממעורבותה במשק ככל האפשר,
    בחשיפת תוצרת הארץ לתחרות ייבוא […]
    בהחלשת האיגוד המקצועי ובסילוקו מבעלות על אמצעי הייצור ועל קופת-
    חולים.
    מבחינה זאת ´דה-מרקר´ לא מחדש ב´הארץ´ כלום […] .

    היינו העיתון
    היחיד בישראל שתמך, בכל הכוח, ברפורמות הקפיטליסטיות והגלובליות של
    בנימין נתניהו.

    אני חושב שהיום הוא (ביבי) (ואנחנו) יכולים לטפוח לעצמנו על
    השכם".

  12. ד"ר אהרון יצחקי

    הדיון בנושאי כלכלה במדינת ישראל, במיוחד מאז עליית הליכוד ונתניהו לשלטון חייב להיות אידיאולוגי עיקרוני, כיוון שכל החלטה שמתקבלת בתחום המדיניות הכלכלית והתקציבית היא נגזרת מעמדה אידיאולוגית של המעמד השליט. המגמה היא בכל מקרה הגדלת הכנסות העשירונים העליונים, בעיקר האלפיון העליון על חשבון מיעוטי הכנסה.
    כאשר מקצצים את 17 האגורות מקיצבאות הילדים, בסופו של דבר הכסף מועבר לעשירים, אפילו פקידי האוצר ידברו עקלקלות. את הכסף מעבירים לעשירים בצורת ריפורמות במיסים ומענקים. תמיד הזרימו כספים מהעובדים, מהשכירים ובעלי הכנסות נמוכות לעשירים. המדינה העבירה מיליארדים רבים בעקבות ביטול מס מעסיקים ו"ריפורמות" במיסים ובביטוח לאומי.
    האידיאולוגיה הקפיטליסטית שמנחה את הממשל ואת התקשורת אינה מקרית. בעלי המניות באמצעי התקשורת, כלומר: הבעלים של אמצעי התקשורת, הם העשירים. בנוסף לכך, הם מממנים את הפעילות השוטפת.
    המשמעות היא שהעיתונאים הם שכירים, ובעל המאה הוא בעל הדעה. ללא תמיכה תקשורתית אין סיכוי גם לפוליטיקאים להגיע להנהגה.
    חשוב לזכור את השיחוד העתידי של בכירי האוצר ועובדי ציבור בצורת תפקידים ואתנן, אם הם נוהגים לפי האינטרסים של בעלי הון בתקופת כהונתם.
    טעות להניח שחיזוי הפעילות הכלכלית הממלכתית היא כמו קריאה בקפה. נהפוך הוא. אנחנו יודעים היטב ומראש את מגמת האוצר והממשל. יהיו נפתוליהם של ההסברים שמלווים את החלטות אשר יהיו, כולל החלטות נקודתיות, הם תמיד פועלים לטובת בעלי הון.
    המשטר במדינת ישראל הוא פלוטוקרטי, כלומר: שלטון בעלי הון. הפעילות הכלכלית, כמו בכל תחום אחר, פועלת לטובת האינטרסים של בעלי ההון.
    לכן, רק הודות ללחצים שהציבור יפעיל, ניתן לצפות לאיפק בממשל במידת העושק כלפי הציבור, כגון: בעיות דיור, משכנתאות, חד-הוריות, וכיוצא בהן, שעל פניהן נקודתיות.
    רק לחץ ציבורי יכול לעזור, גם בשאלות נקודתיות, לצעידה על דרך עיצובה של מדינה צודקת, סוציאל דמוקרטית.