תקדים חשוב ומעניין: "הסכם ידידות" בין לוב ואיטליה - 30.8.2008

רונן שמיר

ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, חתם על הסכם שילומים ללוב בגובה 5 מיליארד דולר, כחלק מהסכם לפתרון מחלוקות בין איטליה ללוב בנוגע לתקופה הקולוניאלית.  מועמר קדאפי, שליט לוב, אמר כי ההסכם שנחתם אתמול בעיר בנגאזי, פותח את הדלת לשותפות חדשה בין שתי המדינות.  ברלוסקוני הודיע שההסכם, לפיו ישולם הכסף במהלך 25 שנה, הביא ארבעים שנות אי הבנה לסיומן.  לוב, עד אז חלק מהאימפריה העות`מנית,  נכבשה על ידי איטליה ב 1911 והפכה לקולוניה איטלקית מלאה בשנות השלושים, עם עליית הפאשיסטים לשלטון.  האיטלקים "איבדו" את לוב במהלך מלחמת העולם השנייה, ב 1943.  לוב זכתה בעצמאות ב 1951.  לוב תהיה המדינה האפריקאית הראשונה המקבלת פיצויים ממעצמה אירופית עבור שנות הניצול הקולוניאלי.  ההסכם קובע כי איטליה תעביר ללוב 200 מליון דולר בשנה, למשך 25 שנה, באמצעות השקעות ישירות בתשתיות שונות, הראשונה בהן סלילת כביש מהיר לאורך חוף הים התיכון, שיתחיל בגבול המצרי ויסתיים בגבול עם טוניסיה.  השקעה משמעותית נוספת תהיה בפרויקט של ניקוי מכרות עזובים מהתקופה הקולוניאלית.  בנוסף להסכם, הסכימה איטליה להחזיר ללוב פסל נדיר של וונוס חסרת ראש, הידוע בשם "וונוס מקיריניה" שנחמס על ידי האיטלקים והוצב עד היום ברומא. 

נוסח ההסכם מבטא "הכרה מוסרית מלאה בנזק שנגרם ללוב על ידי איטליה בתקופה הקולוניאלית", אמר ברלוסקוני, "בשם העם האיטלקי… אני חש חובה להתנצל ולהראות את כאבנו עבור מה שאירע לפני שנים רבות ואשר השפיע על משפחות כה רבות בשתי הארצות".  במשך שנים טענה לוב כי הצבא האיטלקי הרג אלפי בני אדם וגירש עשרות אלפי בני אדם, תוך החרבת כפרים וערים שלמות. "במסמך היסטורי זה, איטליה מתנצלת על ההרג, ההרס והדיכוי של הלובים בתקופה הקולוניאלית", אמר קדאפי במעמד החתימה.  ההסכם נחתם אתמול בארמון שאכלס בשעתו את המינהל הקולוניאלי האיטלקי והוא מביא לסיום ארבעים שנה של מחלוקות בין שתי המדינות.  בשבוע הבא תתארח בלוב קונוליזה רייס, מזכירת המדינה האמריקאית, בביקור רם-דרג ראשון בלוב מאז 1953.  ההתקרבות בין לוב למערב מוסברת גם באינטרסים כלכליים.  איטליה מצפה לזכות בחוזי אנרגיה ומקווה שלוב תהדק את הפיקוח על גבולותיה, כדי למנוע הגירה בלתי חוקית מאפריקה.  אבל זה כבר חומר לניאו-קולוניאליסטים…. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אתי מלוד

    מעניין לעקוב אחר תקדים חיוני וחיובי זה כדי לגרות ולגרום למדינות "מסוכסכות" לפעול באותה דרך.

    הסכמי ידידות עשויים להוביל לניצול מירבי של ידע, תרבות, מסחר והחשוב מכל שקט בטחוני שמפנה משאבים

    וידע להפריה ויחסי שכנות חיוביים (ולא התחמשות למלחמה הבאה).

    הלוואי שידידות זו תפרח ותהווה דוגמא חיובית ומושא לקינאה בקרב ה"מסוכסכות" כאשר ישראל חלק מהן.

    לו יהי!!!

  2. עמי וטורי

    היה נחמד אם לוב הייתה באותה הזדמנות חותמת גם הסכם פיצויים מול עשרות אלפי היהודים שהוברחו/גורשו ממנה בראשית שנות ה 50. הסכם פיצויים על רכושם האבוד ועל הפוגרומים שנערכו בהם פעמיים במהלך שנות הארבעים. למרות דעותי בתחומים אחרים נראה לי שרוב יוצאי לוב בישראל ואיטליה מתקשים ויתקשו גם בעתיד לחוש סימפטיה אל המדינה הזו.

  3. דוידי הרמלין

    אשר בשלהי הקולוניאליזם אפשרו הגירה ערבית למרחב הארצישראלי וסיבכו אותנו לדורות.

  4. שרון לוזון

    ששלטון קד'אפי בלוב, עם כל מגרעותיו, אינו אחראי לפגיעה ביהודי לוב.

    אחת מפעולותיו הראשונות של קד'אפי שעלה לשלטון בספטמבר 1969 היתה לשפוט את האחראים לפגיעה ביהודי לוב הבודדים שנותרו במדינה (אירוע שהתרחש בסמוך למלחמת ששת הימים, שנתיים קודם לכן).

    למעשה בתקופת שלטונו הארוכה של קד'אפי לא היו כלל יהודים בלוב.
    הפוגרום של 1945 אכן מהווה טראומה קשה אצל כל עולי לוב המבוגרים שאני מכיר, אבל נראה לי שאין הוא מעמעם את הגעגועים לשם.
    בכנס יוצאי לוב שהתקיים בבת ים לפני שנתיים נוכחתי עד כמה גדולה הכמיהה לאותם מקומות כשצפו המשתתפים בסרט שצולם בשכונות היהודיות שלעבר בטריפולי, בנג'אזי, עמרוס ומקומות נוספים.

    ובנימה אישית, אני מקווה שאזכה ללוות את אבי בטיול / סיור בעיר הולדתו (בנג'אזי) בשנים הקרובות.

  5. סטודנט להיסטוריה

    הכותבים של האתר מחפשים בזכוכית מגדלת כל עוול שנעשה ליהודים יוצאי ארצות ערב ע"י חלק מהאשכנזים, ובצדק. תמוהה בעיני איך אין שום התייחסות: לכליאת היהודים במחנות ריכוז על אדמת לוב ע"י האטלקים ובשיתוף חלק מהאוכלוסיה המוסלמית, ולאחר מכן הפוגרמים והגירוש של יהודי לוב. הערה נוספת לאחד המגיבים פה: זה שייתכן שקדאפי לא היה בזמן הגירוש בשלטון לא פוטר אותו מאחריותה של לוב ליהודיה. הערה נוספת, אני סקפטי כמה מהכסף יעבור באמת לעם הלובי הפשוט, ולא ימצא את דרכו לכל מיני פקידים מושחתים.

  6. יואל קורנבלום

    הדבר נעשה כמובן בגלל שאיטליה מצפה לרווח כלכלי מהתרגיל הזה ולכן לא אכפת להם לשלם חמישה מליארד במשך עשרים וחמש שנים אם בתמורה יקבלו דברים אחרים כמו אנרגיה למשל. הסכום הוא מאתיים מיליון לשנה שזה באמת כלום למדינה כמו איטליה וכמובן כלום למדינה עשירה באנרגיה כמו לוב.

    מצד אחר אנחנו יכולים לדרוש מלוב לשלם על נזקים שהם גרמו לנו במימון ותמיכה בטרור נגדינו וגם פיצויים לעולי לוב שאבדו את רכושם בלוב. עד כמה שזכור לי לוב שלמה פיצויים למשפחות שנהרגו בפיצוץ המטוס מעל לוקרבי בסקולנד. כמובן שאפשר גם לדרוש פיצויים על נזקי טרור מהרשות הפלשתינאית ערב הסעודית ועוד רוב מדינות ערב שתמכו בטרור נגדינו.

    מצד אחר אפשר לבקש פיצויים מאד גדולים גם מבריטניה שפעלה בניגוד למנדט שקבלה מחבר הלאומים. במנדט מחבר הלאומים אמורים היו הבריטים לבנות מדינה יהודית על השטח הכולל גם את ממלכת ירדן דהיום. במקום זה הם הקימו שם מדינה לשכן בה את הממלכה ההאשמית כל זה בניסיון לגרוף רווחים לעצמם. ובנוסף הם סגרו את שערי ארץ ישראל ליהודים בזמן השואה וכמובן גרמו לשואה גדולה מכיוון שלא היה ליהודים לאן ללכת. אם הבריטים היו פועלים לפי המנדט שקיבלו ולא היו מסיתים את הערבים נגדינו החיים כאן במזרח התיכון היו הרבה יותר יפים. נראה לי שהנזקים שהבריטים גרמו הם הרבה יותר גדולים מהנזקים שגרמו האיטלקים בלוב.

    מצד אחר הדבר הזה לא נראה לי נעלם או נשגב ממנהיגי ישראל או מנהיגי היהדות והסיבה שהם לא יוצאים בקולי קולות בעניין זה תמוהה לכל הפחות. מעניין האם תמורת רווח או פירסום אישי העדיפו מנהיגנו להשתיק את העניין?

  7. יוסי לוס

    גם שלטונו של ברלוסקוני לא אחראי לשלטון הקולוניאלי בלוב. ההסכם אינו בין שני אנשים אלא בין שתי ישויות פוליטיות שלכל אחת יש היסטוריה וכל אחת מייצגת קבוצת בני אדם שמגדירה את עצמה באופן לאומי. הן לישויות הפוליטיות והן לקבוצות הלאומיות המקבילות יש היסטוריה והן נושאות באחריות לה. האחת הרוויחה והשנייה הפסידה מהקולוניאליזם וכעת הגיעה שעת הפיצוי. אכן, אירוע מרתק. אותי מעניין מדוע מתוך שלל היחסים הקולוניאליים מן העבר, דווקא זה שבין לוב לאיטליה הוביל להסכם של פיצויים? כיצד זה שדווקא הדיקטטור הלובי שמוצג בתקשורת המערבית כמופרע באופן יסודי בדרך כלל זכה לכך וכיצד זה שדווקא הנשיא האיטלקי הימני לקח אחריות והסכים לכך? נראה כמעט כנגד כל הסיכויים או כמשהו לא אמיתי. כמו כן, למדינות מערב רבות יש אינטרסים במושבות לשעבר ובכל זאת לקיחת אחריות, התנצלות, פיצויים לא נראים באופק.

  8. איריס חפץ

    נראה לי שהשמחה מוקדמת מדי, והכנסת האינטרס מאחורי ההסכם הזה במשפט האחרון היא אולי קצת מאוחרת מדי. לאיטליה יש אינטרס גדול מאוד בהסכם עם לוב, כדי שזו תפעיל את משטרת החופים, שאליה ילך חלק גדול מהכסף הזה. מדי יום מגיעים פליטים רבים מאפריקה אל האי הקרוב ביותר, למפדוזה, שנמצא בין אפריקה לסיציליה ושייך לאיטליה. התיירות שם קורסת, כיוון שהתיירים לא מאוד משתגעים על מחנות פליטים ליד בתי הקפה. הפליטים שמגיעים בחיים משוכנים במחנות מעבר עד שהם מפוזרים לאיטליה כולה, שם הם מבקשים מקלט מדיני ונכנסים להליך ארוך של המתנה וחיים במצב של לא לבלוע ולא להקיא.
    רובם ככולם מגיעים מחופי לוב וההסכם הזה הוא דרך לתת ללובים כסף כדי שיהיו השוטרים שיצילו את איטליה ואירופה. לפי החוק באיחוד האירופי, פליט שמגיע למדינה מסויימת באיחוד יגורש למדינה ממנה הגיע. רובם של הפליטים לא מגיע מלוב עצמה אלא ממרכז אפריקה, מערבה והיום גם סודאן ודארפור. וזה לא מצטלם טוב באיטליה, לכן חייבים לשכן אותם, כי אין לאן לגרש. רובם כמובן מגיעים מותשים מהנסיעה המסוכנת ולא ששים להגיד מאיפה הם הגיעו, כדי לא לעבור גירוש. הלובים עושים לאירופים את העבודה השחורה, תרתי משמע. באותה מידה עושים המרוקאים את זה במלילה (האירופאים מתלוננים שלא מספיק, ומה זה העבודה הלא רצינית הזו בשביל הכסף שהם משלמים. הפקרות…). האיחוד משלם למרוקאים מבלי שהיו שם יחסים קולוניאליים (זה לא רק כסף צרפתי), אלא בגלל שיש עדיין יחסים קולוניאליים שלא מצריכים השתקעות במקום. אפשר לנצל את הדגה מול חופי אפריקה, אחרי שהים האדריאטי כבר התרוקן מדגיו, בלי לגור בין הילידים (אולי לזה רונן קורא ניאו קולוניאליזם, לא יודעת).
    וחוץ מזה, יש כנראה פער בין מה שידוע בעברית על קדאפי ומשטרו לבין מה שקורה שם בשטח: לוב היא מדינה ענייה שעד לא מזמן חייה בדוחק ממכירת גרוטאות (למשל טנקים ממלחמת העולם השניה שנתקעו במדבריות, לא בדיוק מקור הכנסה פורה לאחרונה). בעשורים האחרונים קדאפי העלה כנראה את רמת החיים שם באופן משמעותי, אחוז האנלפבתים ירד מאוד וכל הדירות רשומות רק על שמן של הנשים. הוא עושה גם עסקים לא רעים עם הצרפתים עכשיו (סרקוזי ביקר שם לא מזמן וחתם על עסקאות גדולות). כשלאירופאים יש אינטרס, פתאום הם מגלים את חשיבות הסליחה ונטילת האחריות. לא קונה…
    ולשרון לוזון: במהירה בימינו אמן.

  9. יוסי לוס

    יחד עם זאת, אין לזלזל בהיבטים הסימבוליים של ההסכם ובאופן שבו הוא נוסח. אנשים הורגים ונהרגים בגלל סמלים. על אף האינטרסים העכשוויים של איטליה שההסכם אמור לשרת, הנכונות של ברלוסקוני הימני להציג הסכם זה כפיצוי על העבר ולהתנצל באופן מפורש על העבר הן פעולות סימבוליות משמעותיות. לכן, אנסח אחרת את שאלתי. כיצד ייתכן שברלוסקוני הימני הסכים שאיטליה תתנצל על הקולוניאליזם ושההסכם יוצג כאקט של פיצוי עליו?
    כאשר אהוד ברק התנצל בפני "עדות המזרח" על מעשיו של שלטון מפא"י כלפיהם, הביקורת כנגדו היתה שאין בכך ממש מכיוון שהוא לא מלווה את דבריו בפיצוי של ממש ובשינוי של סדר היום החברתי לטובת הקורבנות של מעשים אלה. ברור שהוא לא עשה זאת בגלל שמצפונו נקף אותו, אלא בגלל אינטרסים אלקטוראליים. כעת, ההתנצלות מלווה בהשקעת כספים עצומה. חלקה אמור לשמש את האינטרסים העכשוויים של איטליה. אבל, האם לוב פשוט מוכנה להיות השוטר של איטליה? האם היא אינה אלא עבד נרצע, שריד של הקול' שטרם השתחרר מעמדתו הנחותה?

  10. רונן

    אין ספק שאינטרסים כלכליים ואינטרסים גיאו-פוליטיים עומדים בשורש ההסכם. זה לא מפתיע. גם האפרטהייד הגיע לסיומו לא מפני שדה-קלרק חווה הארה, אלא עקב המצור הכלכלי העמוק והממושך על ממשלת דרום אפריקה. עם זאת, אני חושב שיש חשיבות רבה לאקטים של נטילת אחריות מוסרית פומבית ורשמית. אין ספק שקורבנות מייחסים לכך חשיבות רבה. בהקשרים רבים, אנשים החווים עוול מעוניינים יותר להשמיע את קולם ולקבל את ההזדמנות להישמע, מאשר הם מעוניינים בהישגים אינסטרומנטליים. מבחינה זו, נטילת האחריות של ממשל אירופי על עוולות הקולוניאליזם מהווה לדעתי תקדים חשוב. ייתכן שתסכימי שגם בהקשר הסכסוך הציוני-פלסטיני, פריצת דרך משמעותית לא תושג לפני הכרה ונטילת אחריות על הנכבה.

  11. איריס חפץ

    לפחות בעיתון שבו אני קוראת מתוארות עובדות שונות. קדאפי הגיע לשלטון בלוב אחרי פוטש ב-1969. כבר בשנת 1956 העבירה ממשלת איטליה 4,5 מיליארד לירות איטלקיות לבניה של לוב, שמשנת 1951 היתה עצמאית. קדאפי קרא לתשלומים האלו אז "התחסדות".
    עכשיו ברור שברלוסקוני יגיד שמדובר בהתפייסות היסטורית, אבל מכיוון שמדובר בברלוסקוני הוא אמר באותה הזדמנות גם "אנחנו נקבל יותר גאז ונפט מלוב ופחות מהגרים בלתי חוקיים". האיטלקים יתחילו לקבל משלוחים גדולים של דלקים ויחד עם זה יתחילו לעשות פטרולים עם הלובים מול חופי לוב. כבר ב-2007 נחתם הסכם בין שתי המדינות על שמירה משותפת על החופים, אבל היא לא יושמה. להיפך, לוב השתמשה בויסות "זרמי" המהגרים כאמצעי לחץ להשגת ההסכם הזה. אז בודאי שקדאפי ולוב לא ממשיכים את הקולוניאליזם שהיה: הם האדונים של הנפט והגז שלהם ושל החוף שלהם. והם יודעים ש"היצוא" הכי מסוכן של אפריקה זה אנשים שיגיעו לאירופה. אז הלובים, בראשות קדאפי, עושים עסקים על הגב של האפריקאים המסכנים ומשתפים פעולה עם הקולוניאליזם האירופי בצורתו החדשה. מה שקורה כאן בסך הכל זה שאיטליה נכנעה לתכתיבים של לוב, כי החוף הוא של לוב. כלומר, לשני הצדדים ההסכם כדאי.
    כשברק אמר את הסליחה הצבועה שלו, לא דובר בהסכם בין שתי ישויות פוליטיות, שלכל אחת יש משאבים, כוח ואפשרות סנקציה. מדובר בהליכה של פוליטיקאי אל בוחרים פוטנציאליים, שאותם הוא צריך פעם בארבע שנים ואחר כך יכול להמשיך לדכא אותם. ההסכם בין לוב לאיטליה יחזיק, כי יש כאן אינטרסים לשני הצדדים להחזיק אותו, גם אם לא היה שום עבר קולוניאלי לספק תפאורה של סליחה והתנצלות.
    אני לגמרי מסכימה עם המשמעות הסימבולית של סליחה והתנצלות ודווקא בגלל שיש לה משמעות והיא חשובה, אני חושבת שכדאי להסיר את המסכה (ולא כי דחוף לי להעכיר שמחות, עד שיש…). התנצלות כזו נעשתה בקנדה לא מזמן מול התושבים הילידים (נכון, אחרי שהם כבר מיעוט לא מאיים ועבר מספיק זמן, אבל הם עדיין חיים יחד) וע"י אוסטרליה (כנ"ל כמעט) וכמובן בדרום אפריקה, עם כל הבעייתיות של ועדת הפיוס והאמת.
    לפני שיכולה להגיע התנצלות צריכה לבוא לקיחת אחריות והתנצלות אמיתית כרוכה גם בהסתכנות בזה שהסליחה לא תתקבל וכשאין מה להרוויח אלא יחסים טובים ותיקון עוולות שמתכוונים אליהן באמת: עד שכזו לא תגיע מהותיקן ליהודים או ממפא"י אל המזרחים, או מהיהודים בישראל לפלסטינים, שלא על מנת לגרום להם לותר על איזה שהן זכויות, אני לא מאמינה שיזוז משהו. ומפא"י על ההגמוניה האשכנזית מעולם לא לקחה אחריות על פשעיה: סליחה בלי חקירה אמיתית של היעלמות ילדי תימן שנחטפו או הקרנות הגזזת לילדים מרוקאים ועירקים בעיקר, כדי לשפר את יחסי האמון ולבנות יחסי שוויון היא לא יותר מסיסמת בחירות, ולכן היא כבר מזמן בפח הזבל של מערכות הבחירות בישראל.

  12. יואל קורנבלום

    כשקראתי את הפוסט שלך לראשונה (וגם הגבתי) חשבתי וחשתי שזה עוד מקרה של סיפור מקומי עם הקדמה זרה ארוכה, תהליך שכל דמאגוג מצוי מכיר ובקי בו. אבל לא מצאתי רמז ל"נכבה" בפוסט שלך למרות שתהיתי מה עניין הפוסט הזה ל"עוקץ". אבל המרצע יצא מהשק בתגובתך לאיריס ומסתבר באמת שהפוסט שלך הוא סיפור והקדמה ארוכה רק במטרה להאשים את ישראל בכל הצרות במזרח התיכון וגם לכתוב עם חוצפה גדולה שישראל צריכה לפצות את הערבים.

    אז אנא במטותא שים לב להסטוריה. לא אנחנו התחלנו את המלחמות אנחנו רק מתגוננים נגד משטרים ערביים דיקאטוריים כולל זה של לוב. צריך אדם להיות הוזה, אכול שינאה עצמית או תלוש מכל מציאות כדי לבוא ולהאשים את ישראל במצב הקיים. אל תשכח שאנחנו הסכמנו לתכנית החלוקה שהיתה רק חלק קטן ממה שחבר הלאומים נתן למדינה היהודית והמנדט הבריטי צריך היה לבצע אבל זה לא קרה. אני יכול להבין מדינות שעוזרות לערבים כי בסופו של דבר יש לערבים דלק וישראל היא באמת מחיר קטן עבורם אבל מה הסיפור שלך? מה הסיבה שלך לבוא ולטעון שישראל אשמה במצב? לא למדת או קראת שום הסטוריה?

    נהפוך הוא, ישראל צריכה לקבל הרבה פיצויים ממדינות ערב על כל המלחמות והנזקים שמדינות ערב גרמו לישראל. לא רק זה אלא מדינת ישראל צריכה לדרוש פצויים גם מבריטניה על הפרת חוזה לכל הפחות וגרימת מוות ליהודים בשואה וכל זאת עשתה בריטניה בכוונה תחילה, לא בשוגג. ובנוסף מדינת ישראל יכולה לבקש פיצויים אפילו ממדינות סקנדינביה שכביכול תמכו בפליטים אבל התרומות שלהם עברו למימון הטרור במקום לשפר את מצבם של הפלטים.

    בנוסף, במשך השנים כל מדינות ערב השמשו בפליטים הערביים לצורכיהן הפנימיים וכאמצעי לחץ על ישראל. מדינות ערב הן אילו שמחזיקות את הפליטים בתנאים תת אנושיים לא ישראל. מדינות ערב אילו הן שצריכות לפצות את הפליטים לא ישראל, כדבריך. בפעילותך, רונן, אתה רק מקבע את מצבם העגום של הפליטים וגורם למלחמה הבאה. אתה בסך הכל מחרחר מלחמה ואין כל קשר בין פעילותך לבין הבאת השלום לאיזור.

  13. רונן

    אני מסכים, איריס. לכן כתבתי גם בשולי הדברים שמעכשיו יש לנו עניין עם ניאו-קולוניאליזם. אז נוסיף מילה על הענין הזה: את צודקת שלוב, מדינה אפריקאית, "ממנפת" את היכולת שלה לבלום הגירה מאפריקה לאירופה. מבחינה זו, יש לנו כאן דוגמא יפה לכך שעיסוק בניאו-קולוניאליזם (לפחות מפרספקטיבה פוסט-קולוניאליסטית) מצריך הפרדה בין המרחב הגיאוגרפי לבין המרחב הפוליטי, כשמבקשים לברר 'מי נגד מי'. במילים אחרות, ניתוח ניאו-קולוניאלי אינו יכול להמשיך להיצמד לאבחנה הגיאוגרפית בין דרום לצפון או בין מזרח למערב או בין אירופה ואפריקה… קווי התיחום משתנים ומתערבלים. ואחרי כל זה, אני חושב שתסכימי שבכל זאת לא מזיק להבין שיש כאן תקדים: אם לא חושב, אז לפחות מעניין.

  14. יוסי לוס

    אולם אני חלוק עלייך בדבר אחד – באופן שבו את ממסגרת את האירוע כמורכב מהתרחשות אמיתית וממסכה. אמת ושקר. אמת פנימית, חבויה, עמוקה ומסכה חיצונית, גלויה, שקרית ושטחית. אולם, יכולות להיות מסכות רבות. אפשר לשאול לכן, מדוע הסכימו הצדדים על מסכה זו דווקא ולא אחרת? ומה ההשלכות של מסכה זו על התפתחויות עתידיות אחרות?

    מה שאת קוראת מסכה, אני סבור, הוא בעל חשיבות מסוימת (רבה או מועטה). הוא איננו שקר אלא חלק מהמציאות שיש להתייחס אליו. לעתים, מה שנראה ברגע היסטורי מסוים כמסכה חיצונית הופך בהקשר אחר לעיקר.
    דברים סימבוליים תופסים חלק חשוב ביותר במשאים ומתנים מדיניים ובכלל גם כאשר ברור ומוסכם על כולם מהם התנאים החומריים שממנו ההסכם בנוי – מנין יבואו הכסף, הנשק, המים ולאן הם ילכו. מלחמת לבנון האחרונה הסתיימה בפעולה צבאית ישראלית שבה איבדו המון אנשים את חייהם ומטרתה הבלעדית היתה סימבולית. אפשר לומר שפעולה זו היתה מיותרת. עדיין, מנהיגינו בחרו לבצע אותה מתוך הכרה בחשיבות של סמלים. הם לא הראשונים ולא האחרונים ששולחים אנשים אל מותם בגלל סמלים.

  15. אדיב

    על השואה שהמיטה עליהם

  16. איריס חפץ

    אני מסכימה שלא מדובר כאן רק במשהו שכולו לא מוצלח וסמלים של שלום ושל פיוס טובים יותר מסמלים של מלחמה.
    שאלה טובה, למה דווקא סמל של שלום ולא של מלחמה. נראה לי שבבסיסה מצויה ההנחה שיש בחירה, אבל אני תוהה אם באמת יש. לברלוסקוני ולאיטליה בכלל אין אופציה לצאת למלחמה כדי לקבל נפט וגז או למנוע כניסת פליטים. הם מחוייבים לחוקים של האיחוד האירופי ולוב לא מחוייבת. ברלוסקוני גם לא יזכה לתמיכה בצעד כזה, גם לא באיטליה, שלא לדבר על מדינות אחרות באיחוד. אז האופציה היחידה היא הסכם. והסכם כזה כמובן שכדאי לעטוף בעטיפה צבעונית ומרשרשת, והיא בודאי טובה כדי להכניס סטנדרטים של פיוס ושיתוף פעולה. אני מתארת לי שמאחורי הקלעים היו גם שנים של מו"מ בין קורבנות לתוקפים, אנשים שהם גם כאלו וגם כאלו וכולי. הענין שבשלו הגבתי הוא כדי להזכיר את מי שמשלם את המחיר על ההסכם הזה: הפליטים שהם כלי המשחק כאן וקולם לא נשמע מרוב רשרושי צלופן.
    האם מנהיגי ישראל בחרו לצאת לפעולה צבאית בלבנון? אם נגיד שכן, אנחנו מניחים שבשבילם הסכם של שלום הוא אופציה ברפרטואר, או לפחות האפשרות "לא להגיב". על החטיפה של גלעד שליט הם מאוד לא מגיבים, אז כנראה שהאופציה הזו מוכרת להם ויש כאן בחירה. נראה לי גם שהעם היו שומעים את הקולות מהתקשורת ותומכים גם באי תגובה. בהנחה שמי שקובע את המדיניות של ישראל ומי שמקבל את הבחירות אלו הפוליטיקאים אתה צודק.
    יש לי ספק אם זה ככה, כיוון שנראה לי שאת ההחלטות הללו מקבלים אנשי צבא בעיקר. קשה לי להאמין שפרץ או אולמרט לא הלכו איתם כאן.
    אני גם לא יודעת האם הם יצאו למלחמה בשביל הסמלים במקרה הזה, או שהסמלים שירתו את המלחמה.
    נראה לי שלסמלים יש חשיבות, כשאין משהו אחר. כלומר, בהסכם בין איטליה ללוב הפסל של ונוס שנחפר בלוב, נגנב לאיטליה והוחזר עכשיו הוא סמל. אבל גם בלעדיו ההסכם היה מחזיק. אבל כשיש רק סליחה, בלי הסכם חומרי שלשני הצדדים יש אינטרס לקיים, אז לסמלים יש יותר משמעות. לו למלחמת לבנון האחרונה היו איזה שהם הישגים אחרים (ויש שיגידו שיש ולא יסכימו איתך על המשמעות הסימבולית כאן), אז לא היינו מתעסקים בסמלים. בגלל הכשלון הצורב בכל מיני רמות, זה מה שנשאר, לא ככה?
    עוד לא החלטתי אם עדיפים סמלי שלום עם זיוף על סמלי מלחמה עם זיוף. האם עדיף לזייף אורגזמה על פני זיוף של סצינה פריג'ידית? מבחינת הגבר החושק אולי כן…