המשתינים בעמידה?

מראם מסארוי

לא להתמצא בעיר –אין זה אומר הרבה. אך לתעות בעיר, כשם שאדם תועה ביער- לכך דרוש אימון. כך פותח ולטר בנימין את ספרו המשוטט, שבעקבותיו יצאתי לשוטט עם חבר טוב בעיר תל אביב. המטרה הייתה להגיע לרחוב באזל ומשם להתחיל את השוטטות כחלק ממטלה לימודית שחלקנו. הרחוב הזה תמיד עורר בתוכי מורכבות רגשית גדולה, רחוב באזל, באזל, העיר השוויצרית, הייתה מבחינתי התמונה של הרצל העומד על המרפסת וחוזה את מדינת היהודים, המדינה הציונית. תחושת מועקה קלה ליוותה אותי, הרי במרחק כמה דקות נסיעה מהמקום, מהרצלייה, משקיף הרצל מהמרפסת שלו על סידנא- עלי. אני דור שלישי לעקורי סידנא- עלי, ומשהו טורדני בוחש תמיד בקרבי ומטריד את מנוחתי כאשר אני מוצאת עצמי במקום הזה. עשיתי את דרכי לרחוב באזל בעוד מחשבות אלו טורדות את רוחי. אייל, חברי הטוב, חיכה שם בקוצר רוח. הוא נלהב מהמטלה אותה לקחנו על עצמנו – לבחון כיצד מתנהגים אנשים בשירותי גברים. לאחר התדיינות קלה על כוס קפה, החלטנו שאנו מתחילים את משימתנו בשירותים ציבוריים. וכך היה.

הבחירה לשים פעמינו לשירותים ציבוריים אלה או אחרים כרוכה בחוויה אישית מוזרה במיוחד כשמדובר בשירותים של בית-קפה Arcaffe. רק אחרי שהתיישבתי אצל אחד השולחנות בקפה, עלה בדעתי כי יש לי עמדה אידיאולוגית נגד המקום הזה. כיוון שאיל מיהר להזמין לנו קפה, לא היה לי נעים לקום וללכת. חששתי שהוא יגיד "עוד פעם הערבייה הזאת עם הרגישויות הלאומיות שלה?" טוב, ארזתי היטב את הרגישויות שלי ודחקתי אותן לפינת התודעה. נחזור לענייננו – השירותים הציבוריים. הגעתי לשירותי בית הקפה, שלמעשה לא היו ממוקמים בתוכו, אלא בבנין הסמוך לו, היכן ששכן בית רונית רפאל. למען האמת לא מצאתי מיד את השירותים.  המלצר במקום הבחין במבטיי החקרניים ואמר, כמי שראה מבטים רבים כאלה בעבר, "את בטח מחפשת את שירותים". וואלה, תודו שגברים עוברים מוטציה רגשית. מכול מקום, להפתעתי השירותים היו שירותי יוניסקס, גברים ונשים גם יחד, מן דו-קיום מגדרי בשירותים ציבוריים. בעודי עומדת וממתינה לתא השירותים שיתפנה, הנעימו צליליו של שיר מוכר את אוזני. אני מנענעת את גופי, מסדרת את עצמי אל מול המראה ובוחנת את הסחי בכיור. לפתע עולה רעש זרימת המים מהתא, הפועל על תאי המוח שלנו כהתראה שהנה התא עומד להתפנות. מהתא יוצא גבר מבוגר. אני מתבוננת בו בהפתעה ומיד תוהה מה מקורה של הפתעה זו. "מה הוא עושה כאן לעזאזל?" אני תמהה.  הוא מתבונן בי חזרה, גם בהפתעה,  ספק במבט נבוך ספק במבט מתנשא. ואולי ניתן ללמוד מארשת פניו כי הוא מבקש להתנצל, לומר, "את יודעת, זה …זה שירותים משותפים". אני נכנסת פנימה נותנת מבט בוחן בסביבתי ומיד אוחזת בי תחושה של  "דה-ז`-וו" –  זה כמו בבית. טיפות שתן היו מפוזרות בנדיבות על מושב ועל הרצפה סביב-סביב. "כן", אני נאנחת, "הרי ככלות הכול אני חולקת את האדמה עליה אני מתהלכת עם `שבט` של גברים". לכול מקום אליו ילכו, הם צריכים לסמן את הטריטוריה שלהם. אני כורעת בין שמיים לארץ, נמנעת ממגע כלשהו בין גופי לכלי הסניטארי, בתנוחה הכי לא טבעית בעולם – למעשה, חוסר הנוחות במיטבה – ומבקשת לעשות את צרכיי. ואז מעשה שטן, קולו של לואיס ארמסטרונג בקע מהרמקולים הממוקמים בשירותים. כן גם בשירותים.

Heaven, I`m in heaven, and my heart beats so that I can hardly speak
And I seem to find the happiness I seek ….   

אני רואה בעיני רוחי את עצמי פונה לאדם, בני הקטן, ואומרת, "תכוון לאסלה, אדם תכוון…", ואז חולפת בראשי המחשבה, "התנוחה הזו היא ספורט אמיתי לשריר הארבע ראשי". אבל מה שבאמת מטריד אותי זו המחשבה "למה לעזאזל הגברים בעולם הזה כולו לא מצליחים לקלוע כמו שצריך? מדוע הגבר, גם לאחר שעבר סוציאליזציה אורבאנית נמרצת במהלך המאות האחרונות עדיין חש צורך לסמן טריטוריה בעזרת השתן שלו?" נדמה כי למרות ההתפתחות המדהימה שעבר המין האנושי מאז שהחל ללכת זקוף הוא עדיין אינו מצליח להתגבר על הטבע, על טבעו הוא, שמכתיב לו צורך פרימורדיאלי לסמן את גבולותיו הטריטוריאליים. בעלי החיים מסמנים טריטוריה כדי להגדיר בעלות עליה וגם בעלות על בת-הזוג שלהם, המצויה בתוך גבולותיה של חלקת אדמה זו. אך האמנם מה שמטריד אותי כעת, כשאני תלויה בין שמים לארץ, זו הנטייה של גברים לסמן את הטריטוריה שלהם? או אולי מה שמעסיק אותי זו ההבחנה בין הטריטוריה של הגבר למול זו של האישה? ואולי מעיניי נתונים להבחנה בין המרחב הציבורי לבין המרחב הפרטי, או לטריטוריה יהודית מול טריטוריה פלסטינית?

עם הקפה של הבוקר למחרת אני קוראת את מאמרו של אלוף בן במוסף" הארץ" על תוכנית ההתנתקות. הוא פותח את דבריו בתיאור היחס השלילי שהיה לשרון כלפי שכניו הערבים. הוא ממשיך וכותב שאחד מהרגליו החביבים ביותר של אריאל שרון היה להתרפק על בדיחות והערות מעליבות על הערבים ועל תרבותם. הוא שמר הערות אלו לשיחות אינטימיות. לא כולם זכו ליהנות מחוש ההומור המפותח שלו. "אתה יודע למה", הוא שאל פעם, באופן רטורי, עיתונאי צעיר, "לא יהיה שלום בינינו לבין הערבים?" העיתונאי הטה אוזן, מצפה לשמוע ניתוח מעמיק מפיו של האסטרטג הדגול. ובכן, השיב שרון, כאשר חיוך רחב שפוך על פניו, "כי הדבר הכי טוב שקרה לערבים במאה השנים האחרונות, זה שהם למדו להשתין בעמידה". את ההסבר הזה סיפק שרון תוך שהוא מציג את "הערבי מקפל את הסינר מהברכיים ומשתין בעמידה".

בגרסה אחרת של הסיפור שרון טען כי יש צורך להתחיל לפחד מהערבים, כי הם למדו להשתין בעמידה. אני חייבת להודות שלו הייתי מייחלת לקבל ביטוי המציג באופן החד ביותר את הדעות הקדומות הקיימות נגד ערבים בישראל, לא הייתי יכולה לחשוב על דוגמא טובה יותר מזו. ואכן, מדוע ששרון ידע, ואף שישראלים אחרים ידעו, כי מאחורי  המנהג של ההשתנה בכריעה עומדת פילוסופיה שלמה ודרך חיים. העיתונאית הצ`כית פיתרא פרוחאזקובא, בספרה "פרישתא". מספרת על השוק האמיתי בו הוכתה כאשר ראתה בפעם הראשונה את אישה האפגאני משתין בכריעה. הוא ביקש לשכך את תדהמתה והסביר כי הרוחות הבלתי פוסקות באפגניסטן הינן הסיבה לכך שגברים כורעים בעת שהם משתינים, ולא עומדים. מעניין! לא? כביכול אנו למדים כי לאקלים, לסביבה ולמרחב השפעה מכרעת על מנהג הטלת השתן או סימון הטריטוריה אצל גברים אפגאנים. אך האמת שונה בתכלית. הסיבות בחברה הערבית להשתנה בכריעה נובעות משיקולים של היגיינה דתית הקשורה לטקס ההיטהרות הנערך לפני חמש התפילות שמוסלמי מאמין מקיים מדי יום. אופן ההשתנה אם כן הינו תוצר של פרקטיקה שקשורה באמונה דתית. מעניין אם מחשבות אלו עלו אי פעם בראשו של שרון. מן הסתם לא. מה שהדריך אותו זה האיום הנשקף לכאורה ליהודים מהערבים. "כל עוד סימון הטריטוריה נעשה בעבר בדרכים שונות, הרי שלנו", הוא בטח גרס, "הגברים היהודים, היה יתרון מובהק". יתרון זה שיקף לדעתו מן הסתם עליונות תרבותית הבאה לביטוי גם בשפת ההשתנה.  אך ברגע שהגברים ערבים מתחילים להשתין כמו יהודים ומסמנים באופן דומה את הטריטוריה הרי שנשקפת מהם סכנה אמיתית. דמיון בנוהגי ההשתנה מסמן את קיומה של תחרות עיקשת על הטריטוריה ואולי גם על הנקבות המאכלסות אותה. זה מאוד פשוט. לא?

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. גדי

    יופי של רשימה. אבל בדיוק כיוון שה"הסברים" האבולוציונים לא שווים כלום (גם כשהם כאילו "ביקורתיים"), וודאי לא מסבירים מה עושים נשים וגברים בתוך מבנה חברתי, אפשר אולי להוסיף משהו. אולי דפוס ההשתנה של גברים קשור לסימון טריטוריה; אני בספק (קשה ראשית, כי יש מקומות נחשקים יותר, ושנית, כי בית-השימוש הוא אחת הטריטוריות שהשימוש בהן באמת משותף; הגרפיטי אולי מסמן יותר "אני הייתי פה"). אבל זה קשור יותר בשאלה מי מנקה אחריך – במלים אחרות, בחלוקת עבודה מגדרית. ומי עובד בשביל מה וכמה (גברים ונשים, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, אזרחים ונתינים) – זאת תמיד היתה שאלה טובה.

  2. שלגיה

    אהבתי את הנושא והכתיבה.הנה נושא שאף פעם לא עלה בראשי או ידעתי עליו. אפשר עוד?

  3. דני זמיר

    זה לא באמת נכון? לא באמת העוקץ מפרסם מאמר פילסופי על ההשתנה של הגבר היהודי כסימן (נוסף, כמובן נוסף) לקולוניאליזם התרבותי של הציונות.
    גדול,אין מה להגיד.
    אין כמו להתחיל את הבוקר עם צחוק טוב.

  4. מאיר בביוף

    מאמר רהוט ומרשים. יחד עם זאת, הוא לוקה באפולוגטיקה יתירה. טוב היתה עושה הגב' מראם מסארוי אילו היתה מצטדקת פחות באשר למנהגים כאלה ואחרים הקשורים בתרבות הערבית או המוסלמית, והיתה מתייחסת לתרבות הנמוכה ממנה צמחו האריק שרונים למיניהם, שבעטייה הם הוקאו מארצות מוצאם. יותר משמעידות "תובנותיו" של שרון על הערבים, הן מעידות על עולמו הפנימי ובית גידולו התרבותי.

  5. אלון לקח

    אף על פי שצרכים, שתן ובתי-שימוש אינם הנושאים החביבים עלי, קראתי מרותק את הטקסט היפיפה הזה. ואפרופו יחסי יהודים-ערבים, הלוואי שהישראלים היהודים היו שולטים בשפתם כפי ששולטת הכותבת המבריקה מראם.

  6. שרון

    עם הרגישויות הלאומיות שלה?

  7. ישראלי אמיתי

    עד לקרקעית השירותים?

  8. אמיר פכר

    אנשים הגונים משאירים אחריהם מקום נקי גם בשרותים וגם עם ברח להם (זה די קשה לכוון את ה"דבר הזה")
    רוב האנשים גברים כנשים אינם הגונים ודי מגעיל אותם לגעת באסלה (אפילו שהם השתינו עליה)
    כך יוצא שרותים ציבוריים נראים כמו שהם
    אני לא חושב שזה קשור ל"סימון טריטורה" או לגזענות מכל סוג שהוא
    אלא לעצלות פשוטה ואגואיזם (יש מנקה? יעבוד)

  9. מישהו

    איזה מגדל בנתה הכותבת. תאוריה מעניינת שבטעות בסיסית יסודה:
    והנה לכבודכם התיקון:
    זוכרת שאלוהים ברא קודם את האדם? רק אח"כ את חווה. את יודעת למה?

    יש כל כך הרבה בדיחות על זה שהאדם היה רק טיוטה. סוד קטן: הבדיחות נכונות…
    את יודעת איזה פגם תכנוני התגלה אצל אדם?
    נכון שכשיש נזלת באף, זה לא בריא אבל אפשר ל"משוך באף" כלומר לשאוף אותה פנימה, ולשלוט שלא תצא בלי לטפטף!
    זהו, שלמטה אין לנו את האפשרות הזו…

    בגלל זה זה מטפטף, ולא שום שטויות על סימון טריטוריה!!

  10. nnn

    בגרמניה יש קמפיין פמיניסטי מאז שנות השבעים שמכריח גברים לשבת כשהם משתינים. בהמון דירות משותפות וגם במקומות ציבוריים יש שלטים או איורים הדורשים מגברים לשבת.
    מה שמפתיע זה שרוב הגברים הגרמנים גם מצייתים.

    הנה קישור לאחד מהשלטים:
    http://www.schildluder.de/gallery/displayimage-lastup-10-3.html

  11. אחד שמבין

    אז אין לי שום תובנות שנובעות ממה שקורה שם ביחס לנשים בכלל, וביחס לעימות היהודי-ערבי בפרט.

    שיט! שום נחשפתי כיהודי/אשכנזי/גבר/גזען/מדכא לכמה מהקוראים והכותבים פה.

  12. מישהו

    מושב אסלה שמחובר לכפתור על הרצפה וכשדורכים על הכפתור הוא מתרומם.
    (אופציה למושב שמתרומם בשריקה או מחיאת כף).

    קהל היעד: שיווק לנשים שידרשו להתקין בכל מקום …

    אה יש כבר משהו כזה? אז במקום לדרוש שנשב, תתחילו לדרוש שיתקינו את זה!!

  13. טרזן

    ממתין בקוצר רוח לחלק ב' ובו ניתוח סוציולוגי של מנהגי הטלת צואה במזה"ת. יתכן שהמפתח לשלום ולשוויון נמצא במקום שהכי פחות ציפינו לו?

  14. נקבה

    כמי שמבקרת בעיקר בשירותי נשים, כולנו יודעות שכמעט ואין למצוא אסלות נטולות טפטופי שתן גם אצל נשים.

  15. סלים בריק

    טוב, אז היות ואי-אפשר להאשים אותי בגזענות, ואינני צריך ממש לחשוש ממשטרת המחשבות המכונה פוליטיקאי קורקט, אני סבור שהמאמר אינו אלא אוסף של הגיגים סרי טעם! אם כבר ערביה כותבת, אז שתנצל את הבמה לשמהו בהיר, ראוי ויש בו תרומה לשיח ציבורי פורה…

  16. מלי

    גם בשירותים ציבוריים של נשים בלבד אני תמיד עושה צרכים "ברחיפה".
    לא חושבת שיש גבר או אישה שפוי או שפויה שעושים אחרת.
    לגבי חוסר הדיוק בכיוון – לפי דעתי הכיוון אצל נשים ( בגלל המבנה והשיטה) יכול להיות יותר בלתי צפוי ובלתי ניתן לשליטה מאשר אצל גברים.
    השאלה היא רק כשכבר קרתה תקלה – אם אנשים מנקים אחריהם או לא.
    בכל מקרה לבנות על בסיס זה תיאוריה שלמה על סימון טריטוריה זה נראה לי מוגזם.

  17. איזי גור

    הגברים אינם מסמנים שום טריטוריה. רבים סובלים מעקמת הפין ולא משנה עד כמה ישתדלו לכוון, הזרם בורח לצדדים. זהו
    קפיש

  18. אילן תלמוד

    כתיבה נהדרת !

  19. סמולן

    האם הכותבת מבקשת לטעון כי גברים אפגניים הם שקרנים ?

  20. libkah

    אם כבר אישה ערבייה כותבת ,אז שתכתוב את מה שאתה מכתיב לה לכתוב,כי הרי אסור לה לצאת מהמקובל(הנורמות שהגברים קובעים לה".

  21. שרון

    במטותא, השם "שרון" ללא תוספות שמור רק לי. היתכן שאת תתרנית?

  22. שרון

    אני לא מגיבה אני מגיב, ואת מתבקשת להפסיק להפריע לי לישון.

  23. עינת

    תודה! כתיבתך כה מקורית, רב מימדית, מעניינת, מהנה, רהוטה, זורמת… .

  24. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    נהניתי לקרוא, אבל לא ברורי לי למה את בוחרת לתת עדיפות להסבר ה'היגיינה הדתית', על פני ההסבר הסביבתי-אקלימי. אי אפשר כל כך לדעת מה קדם למה, אבל מעניין יהיה לקרוא את דבריך בנושא היחס של התרבות הערבית לנשים, והקשר שלו לאקלים היבש והקשה.

  25. עוד מישהו

    לא יותר פשוט שזה בגלל שעם מכנסיים קשה להשתין בכריעה?? מי שלובש חצאית, גלבייה, עבייה או כל שם אחר יכול להרשות לעצמו מצב כריעה.
    במכנסיים אין ברירה וזה ילכלך אותן. זה ושום דבר אידאולוגי.

  26. לא נכנסת לשם

    מקום שמחייב פי 2 ממקומות אחרים, בלי הצדקה, עם איזו מין אווירה לא ברורה של וונאביז מסוג קקמייקה שבונים משום מה על רשת של קפה יקר ולא מוצלח שתעשה להם מיתוג מחדש

  27. אדם ערבי

    אני רק יכול לגיד חבל. נראה כי כל כך הרבה מגיבים לא הבינו את הכתוב. ממש מצער, כל כך קשה לקרוא בין השורות ומעבר לכתוב?. ולערבי שבחבורה (סלים) תתפלא גם ערבי יכול להיות גזען ועם דיעות קדומות גם נגד ערבים ובמיוחד אם מדובר בנשים, הזכות לא שמוה רק לשרון.