הפוליטיקה של הטינה

יוסי דהאן

העיתונים מלאים בפרשנויות של שני הקרנבלים שהתרחשו בשבועיים האחרונים בארצות הברית, ועידת הדמוקרטים וועידת הרפובליקנים. מי ניצח ומי הפסיד, האם הנאום של אובמה עלה על זה של מקקיין, והאם הבחירה של שרה פיילין היתה רעיון מבריק או כשלון מוחלט. אחת הפרשנויות המעניינות של שתי הועידות הללו באה לידי ביטוי במאמריהם של פול קרוגמן ב"ניו יורק טיימס" ולינדה גרנט ב"גארדיאן", גרנט וקרוגמן מסבירים את ההבדלים בין שני מחנות הבוחרים כהבדלים הנעוצים במלחמת תרבות בין שני מחנות חברתיים ופוליטיים בארצות הברית. מאבק בין שתי אמריקות, קונפליקט בין שני עמים שונים המאכלסים את אותה טריטוריה ונמצאים תחת אותה ריבונות, העוינים זה את זה ואינם סומכים אחד על השני.

המחנה הרפובליקאני מזהה את עצמו כאנשי העיירות הקטנות,אנשים בעלי ערכים ראויים, אנשים המחוייבים לקהילה, לחיי המשפחה, לאדמה, למולדת, לדגל ולכנסייה. קולקטיב שרואה, באמצעות הטלוויזיה, את אמריקה האחרת, זו החיה בערים הגדולות, אלימה ופושעת, ערים מליאות בסמים, זנות ופורנוגרפיה.

אנשי העיירות הקטנות מתעבים במיוחד אינטלקטואלים, את האליטות מהחוף המזרחי, בעיקר אלה המתנשאים עליהם והסבורים שהם אינם אלא טיפשים. הפוליטיקה של הרפובליקאנים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בועידה הרפובליקנית, כותב קרוגמן, היא הפוליטיקה של הטינה. המחנה הרפובליקני מעדיף אנשים שמדברים פשוט ולעניין. לא אינטלקטואלים מהרוארד, כברק אובמה המתייחסים בזלזול לאמריקאי הפשוט מארקנסו ומונטנה. מכאן גם החיבה הרבה שלהם לנשיא בוש, בחור פשוט המדבר באופן ברור ומובן. הבעייה, כותבת גרנט, שכאשר הם נמצאים בשלטון הם רוצים לבטל את זכותן של נשים להפלה, לקדוח בחיפושי נפט באלסקה, להתעלם ממשבר האקלים, להתחיל במלחמות שלא ניתן לנצח בהם, ולכפות על שאר האמריקאים לחיות על פי ערכיהם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מושחת

    אלה מהמחנה הראשון שונאים כושים.

  2. יוני

    למה הפוליטיקה האמריקנית כל כך חשובה לאתר הזה? אם כבר להתעסק בפוליטיקה זרה, אז למה לא באירופה (צרפת, הולנד, שבדיה, דנמרק, פינלנד, נורבגיה, בלגיה, איסלנד, ספרד, איטליה)? נראה לי שהם יותר שמאלניים ונאורים מהאמריקנים ויש יותר מה ללמוד מהם.

  3. צחי שיין

    ואני שומע צלילי התנשאות צפונבונית

  4. יעל

    תרבות זו על אף שהיא מציגה את עצמה כתרבותית, שמרנית , ערכית וכו' היא נגועה בצביעות גדולה.
    היא שמרנית משום שהוא לא אינטלקטואלית ורחבת אופקים. היא סגורה ואינה פותחת את שעריה. בתוככי העיירות אפשר למצוא וולגריזם, אלימות כלפי נשים, גזענות, בורות.
    שיא הצביעות התגלתה רגע לפני שדרך כוכבה של גב' פיילין כאשר בתה, לא עלינו, נמצאה בהריון בחודש השביעי ולא עלינו מחוץ לנישואין. זו צביעות לשמה.
    להשאיר ברחמה תינוק חולה בתסמונת דאון זה סוג של התעללות אנושית באיטצלה של מתנת אל.
    עד שהגיעו למקומותינו לבני, מופז ודיכטר חשבתי שכל המחוזות מעוררי החמלה האלה אופיינים לאמריקה בלבד, אבל לא. גם אנחנו יודעים לעשות זאת. ישר כוחם של הפוליטיקאים שלנו.

  5. אזרח.

    הרבה SPITE VOTERS בוחרים ברפובליקנים.ה SPITE VOTER הממוצע הוא לבן,בן המעמד הנמוך.ה SPITE VOTER בוחר נגד האינטרסים שלו,מכיוון שהוא מושפע מהמניפולציה הרפובליקנית המופעלת עליו.
    הרפובליקנים יכולים לומר תודה ,ל Frank Luntz

    http://www.yuricareport.com/Dominionism/LuntzPropagandistOfCentury.html

    Meet the Man Who is Responsible For Turning
    Radical Religious Right Wingers Into Jolly Santas:

    Frank Luntz, the Propagandist of the Century

    http://www.nypress.com/print.cfm?content_id=10369

    SPITE THE VOTE

  6. דוד

    קוראים לזה דמוקרטיה – שלטון העם. לא שלטון "החכמים", לא שלטון "הפילוסופים", שלטון העם. ואני חושב שבטווח הארוך העם מצליח יותר מכל אלה "שמייצגים" אותו לכאורה. הדיבורים על הרפובליקנים ובוש משכיחים את העובדה שכיום, אפילו בארה"ב, בוש נתפש ככישלון טוטאלי, ומעמדותו של אובמה נותנת תגובת נגד מדהימה לבוש. תגובת נגד עממית, מפוכחת, עם בשורת גאולה לעולם.

    הדיבורים האלה משכיחים גם את העובדה שבשנות השבעים והשמונים ניקסון ורייגן היו אלה שנתנו את הבשורה המרעננת של הדטנט והפרסטרויקה. הם אלה שייצגו את רוח הזמן לעומת הדמוקרטים הליברליים השמאליים. זה בדיוק תפקידו של מוסד הבחירות בחשיבה הרפובליקנית שאותה מייצג מקייאוולי בספרו העיונים. הרפובליקה מצליחה בטווח הארוך יותר ממונרכיות ודיקטטורות כיוון שהיא מתאימה את עצמה לפורטנה (אלת המזל=ההיסטוריה) ולזיסטגיסט (רוח הזמן ההגליאני). בשנות השבעים והשמונים היו אלה הרפובליקנים, היום זה אובמה והדמוקרטים. מה שחשוב זה מוסד הבחירות עצמו, לא המעומדים עצמם, שסך הכל כפי שמציין הגל רק באים לבטא את רוח הזמן.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הרפובליקנים מדברים פשוט? אה, שכחנו את ברק אובמה, האינטלקטואל המורכב והוגה הדעות המהולל, ממש כמו הנשיא קלינטון – גבר עם חיוך כובש (קלינטון כבש עוד כמה דברים) וזהו בערך. כאילו שאין באוניברסיטאות כותבים שמרנים – וילסון, קיילינג ואחרים, שהשפיעו על עיצוב מדיניות. אם נלך אחורה נגיע גם לאדמונד ברק. כאילו שכל השמרנים תומכים בעונש מוות, שובניזם והפלות. מקיין, עד כמה שידוע, אפילו לא קרוב לעמדות האלה.

  8. אמיר פכר

    הפוליטיקה האמריקאית מעניינת בגלל ההשפעה שיש למדינה המאוד גדולה (6 שעות טיסה מצד לצד ) ומאוד חזקה (צבאית וכלכלית) והמאד משפיעה הזו, בישראל במיוחד.

    אני לא חושב שיהיה שינוי גדול בממשל בגלל מי שיבחר כי את הפוליטיקה מניעים גורמים רבים מאוד, הליצן בבית הלבן משפיע אבל רק על חלק קטן מהם

  9. מושחת

    הפוך גוטה הפוך. הפורטונה והצייטגייסט מתאימים עצמם למציאות, והמציאות מוכתבת בעיקר על ידי ההון הגדול. לא יזיק לך לקרוא משהו שנכתב אחרי המאה ה-17.

  10. דוד

    קראתי. לא השתכנעתי.

  11. רונן

    הפוליטיקה של הטינה היא צורה ספציפית (וולגרית למדי) של פוליטיקה שנקראת רה-סנטימנט. זו התיזה המרכזית של בועז עברון, בספר "החשבון הלאומי", אודות הפוליטיקה הציונית.

  12. איריס חפץ

    אין לי ענין גדול כל כך להתעסק בפוליטיקה האמריקאית כרגע, אבל המשפט שלך:
    "להשאיר ברחמה תינוק חולה בתסמונת דאון זה סוג של התעללות אנושית באיטצלה של מתנת אל" הוא לדעתי משפט מזעזע.
    עולה בדעתך האפשרות שלילד עם תסמונת דאון יש חיים ראויים? שהם שווים משהו ולא אנשים יחליטו האם חיים של אחרים הם בעלי ערך או לא?
    תסמונת דאון אגב, היא תסמונת ולא מחלה. ובהזדמנות הזו שווה אולי לקרוא את "ביתו של שומר הזכרון", קצת קיטש אבל למי שחושבת שתסמונת דאון זו מחלה שעונשה הבלתי מעורער הוא גזר דין מוות, שווה לקרוא.

  13. אזרח.

    האבות המייסדים של ארה"ב סלדו מהדמוקרטיה,ואף כתבו על כך.

    A democracy is nothing more than mob rule, where fifty-one percent of the people may take away the rights of the other forty-nine.

    Thomas Jefferson

    "Remember, democracy never lasts long. It soon wastes, exhausts, and murders itself."

    John Adams

    "Democracy is two wolves and a lamb voting on what to have for lunch."

    – Benjamin Franklin

    http://www.trimonline.org/website/deceived.htm

    Have You Been Deceived?

    Q. When the Founding Fathers established our government, they gave us:
    (a) a democracy, or (b) a republic?

    You have been deceived!

    America is a republic – not a democracy!

    The United States Constitution does not contain the word democracy. It does "guarantee to every State in this Union a republican form of government…." Also, when we recite the Pledge of Allegiance to the flag, we say, "to the Republic for which it stands," and not "to the Democracy."

    .ואם המשטר בארה"ב הפך לדמוקרטי,(מה שקראת לו שלטון העם,והאבות המייסדים כינו כ… שלטון האספסוף)הרי זה בניגוד לחוקה של
    ארה"ב,ולרוח הדברים של האבות המייסדים.

    http://www.garymcleod.org/republic.htm

    Republic vs. Democracy

    Rule by Law , vs. Rule by Majority

    Not only have we failed to keep it, most don´t even know what it is.

    Just after the completion and signing of the Constitution, in reply
    to a woman´s inquiry as to the type of government the Founders had
    created, Benjamin Franklin said: "A REPUBLIC,if you can keep it."

    http://www.worldnetdaily.com/news/article.asp?ARTICLE_ID=42248

    http://en.wikipedia.org/wiki/Pledge_of_Allegiance

    Pledge of Allegiance

    "I pledge allegiance to the flag of the United States of America,
    and to the REPUBLIC for which it stands. One Nation ,under God,
    indivisible, with liberty and justice for all."

  14. Reuven

    Hi guys!

    Take the moth out of your eyes – This is EXACTLY the situation in Israel !!!
    See Netanyahoo, see the Elites see Deree, etc.

    It is so blatantly overt

  15. דוד

    רפובליקה זו צורת ממשל. דמוקרטיה זה הסובייקט עליו היא חלה. ארה"ב לא התחילה כדמוקרטיה אבל הכיוון נטה, כבר בשנים הראשונות, לכינון של דמוקרטיה רחבה יותר ויותר. תחילה עם הרפובלקניזם הג'פרסוני, ולאחר מכן בדמוקרטיה הג'קסונית ואז במלחמת האזרחים עם סיום העבדות, והתנועה לזכויות האזרח. הכל נע באותו הכיוון. הסיבה לכך היא שכבר בהכרזת העצמאות הסובייקט המכונן הוא העם. העם של אמריקה הוא שהכריז על עצמאותו. וככל שעבר הזמן נעשה מאמץ מרוכז יותר ויותר לבטא את רצון העם האמיתי, משמע הדמוקרטי.

    אוסף הציטוטים שהבאת מתייחס לדמוקרטיה כצורת ממשל, ובאמת כצורת ממשל היא הוכיחה את עצמה ככושלת, גם בניסיונות הקדומים שלה (אתונה), וגם בניסיונות המודרניים שלה (צרפת היעקובנית). הניסיון להכניס את כל העם לסד הפוליטיקה הוא ניסיון כושל, וככזה עדיף לו שישכח.

  16. yaeli_11@walla.com

    אני לא מסכימה איתך לחלוטין. לדעתי ללדת ילד שמלכחילה יודעים שיוולד מפגר וכי נגזרו עליו חיים הגובלים בתוחלת חיים מוגבלת, בסיכון גבוה למחלות, בדחייה חברתית האם כל זה הומני לדעתך? זו אכזריות לשמה. זה מזעזע וזה נובע מאגואיזם מכוער ללדת ילד שברור כי יהיה מונגלואיד. מה זאת אומרת תסמונת ולא מחלה?
    תסמונת דאון היא תסמונת הנובעת מסטייה כרומוזומלית.

    תוחלת החיים של הלוקים בתסמונת היא כ-49 שנה בלבד. הסיכון למחלת אלצהיימר בשנות השלושים והארבעים לחייהם גבוה יחסית. הסכנה למוות בגיל צעיר גדולה אצל בעלי התסמונת בעיקר בילדות המוקדמת. 40% מהם מתים לפני גיל 5. ההתפתחות שלהם אינה תקינה. אין אני כותבת את כל זה אלא מתוך רצון לחוס עליהם. לכולנו ידוע אילו חיים נגזרים עליהם מגיל מסוים?
    בואי נשאיר את יפי הנפש בצד ונהיה מעשיים, פשוט נפגין חמלה כלפיהם. זו תהיה לדעתי התייחסות אמיתית.

  17. איריס חפץ

    איזה מזל שאת מפגינה כל כך הרבה חמלה, עם רחמנים כמוך נראה לי שהעתיד צופן הרבה טובות…
    ראשית, בענין תסמונת דאון: לא מדובר בתסמונת אחידה. יש ביניהם שחיים ללא מחלות וללא הרבה מגבלות, וילד עם אוטיזם (גם לא סיפור אחיד) יכול לסבול יותר מהם (נגיד שיש איזו סקאלה לסבל, שכנראה יש לך ולי אין, ועליה את מודדת ולפיה את דנה לשבט או לחסד).
    את פותרת את השאלות הקשות של החיים בכזו קלות, שאפשר רק לקנא בך לפרקים. ונגיד שאת לגמרי צודקת: מה אמורה לעשות אם שיודעת שיש ברחמה תאומים והאחד מהם לוקה בתסמונת דאון והשני לא (וההנחה שלך היא שהוא בריא ו"נורמלי" כמובן, כי מה שלא רואים בכרומוזומים, כמו אוטיזם למשל, דינו לחיים ולא למוות). האם היא אמורה ללדת שני עוברים מתים, שהרגו אותם קודם ברחם, ולהקריב את ה"נורמלי"? איפה עוצרת החמלה שלך כאן?
    ומה אמורה לעשות אם שנכנסה להריון סוף סוף בגיל 42 אחרי שנים של טיפולים ופוחדת לאבד אותו בבדיקת מי השפיר החודרנית: האם היא צריכה להתהפך בלילות בגלל יעליות כמוך שמסתובבות ויסתכלו עליה בעיניים של "יא מתעללת בילדים" וישאלו אותה ברחוב "אי אפשר היה לבדוק את זה קודם?" זאת החמלה שלך? יצירה של חברה שמדרגת חיים שווים ושווים יותר ושווים פחות?
    את לא חדשה בעסק הזה כמובן: "מדע" שלם של איאוגניקה ותורות גזע השמיד את אבותנו היהודים בגלל שהם חשבו שהחיים שלנו פחות ראויים ושווים. חלקם גם עשו את זה מתוך חמלה גדולה כמו שלך.
    בשבדיה עיקרו מפגרים ואחרים שחשבו שהם לא ראויים להוליד ילדים, בגרמניה רצחו חולי נפש והומוסקסואלים, כי הם לא היו מספיק "בריאים" בשביל החברה. למה לא? איפה הגבול שלך? ומי שם אותך בכלל להיות שופטת בין חיים ומוות? מי את בכלל שתכנסי לרחם של אישה אחרת?

  18. רתם

    מקווה בשבילך שלא עברת ולא תעברי הפסקת הריון יזומה.
    השקפת עולמך קשורה בטכנולוגיות רפואיות שמאפשרות, כנראה, לא תמיד ולא בכל מקום, למצוא ילד "פגום" ברחם אמו. לא פלא שאת כל כך מושפעת מהטכנולוגיה הזו, מפני שבישראל עושים בה שימוש רב. לצערי, מתוך ניסיון להגיע ללידת התינוק "המושלם". מכאן, נסי לחשוב מי מחליט מי לא מושלם? ומה זה אומר עלינו? את יודעת, יש מקומות בעולם שתינוק זכר עדיף על תינוקת, ושם אין אפשרות לבדיקות מי שפיר אז פשוט ישנה פרקטיקה רצחנית של תינוקות בנות. החברה יכולה להחליט יום בהיר אחד שהיא לא רוצה תינוקות, עוברים, עם גנים של השמנה, מחלת נפש או לא יודעת מה. מה אז?
    ילדים ומבוגרים עם תסמונת דאון, הם לא דבר אחד ואחיד. יש כל מיני אנשים וחייהם שונים ומשתנים וישנן משפחות שמגדלות אותם בשמחה ואהבה. גם מקומות עבודה ישנם שעושים עבודת קודש.
    עלינו, אנשים, לדרוש שהמדינה תקצה משאבים לטיפול אוהב ומהימן כך שלמשפחות תהיה יותר תמיכה, ולנסות לא לפחד כל כך מחולשות אנושיות.

  19. ירדנה אלון

    אמנם הנושא אינו קשור לרשימה אולם מכייוון שעלה על הפרק אני חשה צורך להגיב, בעניין נושא ההפלות,
    אם העיקרון שלנו כפמיניסטיות הוא כי זכות האישה על גופה והיא הריבונית להחליט כאשר היא בהריון אם להפיל את העובר או ללדת, הרי שזכות זאת שמורה לה לא רק בעניין ההפלה, אלא גם בעניין הלידה,אינני מבינה את הגישה שהזכות שמורה אך ורק בענייני הפלות היא גם שמורה בעניין של ללדת,וזוהי החלטה אישית המעידה על ריבונות ואוטונומיות אישית לכאן או לכאן.
    בנושא של ידיעה מוקדמת על עובר שיש לו תסמונת דאון או ליקויים אחרים – שוב כל אישה והחלטותיה ושיקוליה איינני מגנה כל החלטה בנושא מפני שיש שיקולים רבים מלבד עצם קיומה של התיסמונת, אישה אמידה שיש לה משפחה תומכת והיא יכולה להרשות לעצמה לתת את המייטב לילד עם תסמונת דאון זה מצב אחר ושונה לגמרי לעומת אישה חד הורית,ענייה,שאין ולא תהייה לה תמיכה משפחתית,או רשת קהילתית שתעזור לה להתמודד עם הקשיים של החלטה לגדל ילד עם מומים מולדים(לא רק תסמונת דאון).אישה אמידה שלא נזקקת למימסד על מנת להשקיע את המייטב בילד עם מומים מולדים ולתת לו איכות חיים סבירה וטובה למרות הקשיים שבגידול,זה לא אותו דבר כמו אישה ענייה שתזדקק לסיוע מצד החברה והמימסד ומוסדות הרווחה על מנת לתת לילד את המינימום האפשרי של איכות חיים סבירה.אני לא חיה בארצות הברית, ואינני יודעת מהי הרשת הסיעודית שניתנת למשפחות שהחליטו מטעמי דת או מצפון לגדל ילד עם מומים מולדים,אולם אני חיה כאן, בישראל ואני יודעת בברור שאישה שתחליט לגדל ילד עם מומים מולדים הסיוע שתקבל ממוסדות הרווחה הוא כמעט אפסי , מפני שישראל מקצצת יותר ויותר ברווחה עד כדי התאכזרות למוכים ולחבולים יהפוך את חייה ואת חיי הילד לגיהנום עלי אדמות,וכאן אכן הדילמה הקשה האם להישמע למצפון האישי או להביט במציאות נכוחה ולהבין שהמציאות איננה מאפשרת זאת. וזה מוביל אותנו לבסוף למעשים קיצוניים דוגמת אלה שאנו "מזדעזעים" מהם לאחרונה.אז כך שבסופו של יום אנחנו מגלים שבעצם "הבחירה החופשית" ו-"האוטונומיה האישית" של זכות האישה על גופה הן סוג של אשלייה אופטית,שכן אין שום רשת סוציאלית שתתמוך ברעיון הזה. אז כך שכאן בישראל אנחנו הנשים יכולות לנפנף כמה שאנחנו רוצות "בזכות האישה על גופה" אולם זכות זאת כאמור תלוייה גם ברשת חברתית אותה לא רק שאיננו מספקים אנחנו לאט לאט שוללים,מפני שהפכנו לאט לאט לסוג של חברה ספארטאנית שבה רק החזק והבריא יש לו זכות קיום.כל האחרים שיגססו בשקט ובצינעה הרחק מעיננו,ואם המצוקה תדחוק אותם אל מעשים של אי שפיות זמנית שגם היא סוג של חולשה מייד נזדעזע עד עמקי נפשינו הכביכול חומלת אולם נתנער מאחריותנו ומחלקנו,לתרומה שלנו כקולקטיב ונעניש בכל חומרת הדין את מי שביצע את הפשע נכנה אותו בביטויים הכי בוטים שנמצאים באמתחתינו ונדרוש עונשים כבדים אפילו עונש מוות,מכאן יוצא שלמעשה "זכות האישה על גופה, הופך לסוג של סיסמא וקלישאה ללא יצירת מציאות תומכת בהחלטות של נשים לממש את הזכות הזאת,זכות זאת תישאר בגדר אשלייה אופטית,משאלת לב שלעולם לא תמומש באמת.

  20. מישאל הנצרתי(עלית)

    אחת מנושאות דגל הרב תרבותיות והפמיניסטיות והאידבידואליזם מתגלה כשמרנית מדופלמת.

    סחתיין.

  21. איריס חפץ

    מעולם לא נשאתי דגל של רב תרבותיות. אני לא תרבותניקית ולא רב תרבותניקית ואין לי מושג מה הקשר בין התנגדות לשיפוט של חיים כבעלי ערך או לא קשור למולטי קולטי. נשגב מבינתי.
    אני גם לא רואה שום סתירה בין פמיניזם לבין העובדה שרחמה של אישה הוא עניינה הפרטי בלבד: לא בן גוריון, לא טומי לפיד ולא יעל או אתה או את המתחבאים מאחורי השם הזה רשאים להיכנס לשם. אני מבטיחה בתמורה לא להתערב בענייני האשכים/צינורות הזרע או לחלופין הביציות/חצוצרות שלך. ולדעתי השוביניזם נמצא דווקא בפטרונות של המדינה/גברים על הגוף של הנשים.
    אבל אולי זה כי אני לוקה בשכלי או כי ראיתי יותר מדי נשים ששאלו את נפשן למות אחרי כל מיני "לידות מוקדמות" כאלו (על זה לא מספרים כמובן, כי זה מכניס פחות כסף מבדיקות גנטיות אינסופיות).
    כמו שכתבתי ליעל: אם את/ה חושב/ת שקידמה זה "לעודד" סלקציה של ילדים, כמו שהיה בשביל האאוגנים והנאצים, אז אני בהחלט שמרנית גאה.
    ואני חותמת כמובן על כל מילה של רתם: אם בכלל הייתי צריכה להגדיר קידמה ולחשוב שהעולם בכלל מתקדם לאן שהוא, אז משמעותה היא שהמדינה צריכה לתמוך בחיים מכובדים לכל אדם, בלי לדרג לשווים ושווים יותר. עצוב שאישה שחושבת שלאוטיסטים או אנשים עם פיגור שכלי מגיע לחיות, או לילדים עם מום בלב למשל, קוראים שמרנית.
    הנה אילן גבוה שאני נתלית בו: ג'ון גריי, שמלמד פילוסופיה בלונדון וכופר בקידמה הליניארית הזו
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1653&t=pages
    נסי ותהני

  22. יעל

    צר לי כי אתן לוקחות את הדברים למקומות לא נכונים אבל זו בחירה שלכן. מה לדעתי ולטיהור הגזע כפי שציינת איריס? בואי ואספר לכן רק דוגמא אחות שכמוה יש לצערי אלפים. זה סיפור אמיתי כמובן:
    אמא ל-3 בנות בריאות נכנסה להריון. במהלך ההריון היא עשתה בדיקת מי שפיר אשר בתוצאותיה נאמר לה מפורשות שלילדה יש בעיה התפתחותית קשה והסיכויים כי תיוולד עם פיגור קשה גבוהים מאוד וכמעט מלאים. האישה התעקשה ללדת את הילדה. הילדה נולדה מפגרת. בשנים הראשונות לחיי הילדה הנטל היה קשה אך אפשרי. בגיל 9 שנים היא תפקדה כילדה בת 3. כיום הילדה בת 24. המוטוריקה שלה קשה מאוד, יש לה קושי לאכול אוכל מוצק, יש לה קשיי נשימה, היא אינה מדברת אלא משמיעה קולות, היא תלויה באופן מוחלט בזולת: רחצה, הלבשה, ניקיון אישי וכדומה.
    בשעות היום היא נמצאת במעון שם היא חשופה לעתים קרובות לאלימות מצד החוסים והמטפלים (וזו אינה תופעה זרה), היא לא מסוגלת לשרת את עצמה. כל החיים של הוריה שכיום הם בני 60 בערך תלויים בה ובצרכים שלה. הם אינם יכולים לנהל חיי חברה, תעסוקה, שעות פנאי ללא שידאגו להשגחה מלאה צמודה ונאמנה לבתם. שלושת הבנות האחרות שלהם נישאו ומנהלות חיי משפחה משלהן.
    דאגתם הגדולה היום היא – מה יקרה כשנלך לעולמנו? מה יעלה בגורלה של הילדה? מי יטפל בה? לידי מי היא תיפול?
    אין לי ספק כי לזוג ההורים האלה שאני מכירה גם מקרוב היתה כוונה טובה שיש בה איך אמרת איריס? חמלה.
    אולם לנוכח חייה של הילדה/אישה הזו – האם זו חמלה? הם הרי גזרו את גורלה לחיי תלות. לחיי עליבות קשים. לאחר מותה לא בטוח שאחיותיה יקחו חסות עליה והיא תהיה קרבן של החברה שלנו שאת ביניהן לא רואה את המציאות נכוחה , אינך רואה את הדברים מתוך חמלה אמיתית. את רחוקה מהמציאות האמיתית. אני מניחה כי מעולם לא ראית מקרוב את חייהם האמיתייים של אנשים מוגבלים, אנשים מפגרים שאינם זוכים לחמלה של מערכת הרווחה ותקצר היריעה מלהכיל את סבלם של האנשים בחברה צרת המוחין כשלנו.

  23. איריס חפץ

    ההנחה שלך שאני רחוקה מהמציאות ולא יודעת על מה אני מדברת, ורק מכיוון שאת מכירה משפחה אחת מקרוב את יודעת יותר, וגם כותבת שהאישה "התעקשה" ללדת את הילדה עם המוגבלות, היא פשוט הנחה מוטעית. יש לך עולם של שחור ולבן, שבו את מדרגת סבל ושופטת אנשים שחיים בנסיבות מורכבות וזה חבל.
    יש לי דווקא קצת מושג על מה אני מדברת ולהיות אמא לילד חריג זה דבר מורכב. יש בזה קשיים וחרדות ופחדים וריצות לרופאים שכל אמירה שלהם נדמית כגזר דין ויש רגעים של חסד ומתנה (לא תמיד ותלוי באיזו מגבלה מדובר, אבל את דיברת על תסמונת דאון, דווקא תסמונת שהיא מאוד לא אחידה ובטח לא מצדיקה את האמירה האומללה שלך).
    אני הולכת רחוק עם מה שאמרת, מכיוון שהמקרים הפרטיים, רלוונטיים ככל שיהיו למשפחות, הם לא הענין באתר ציבורי שמטרתו להעלות מודעות לתיקון חברתי: על כל משפחה אומללה שמי מאיתנו מכירה יש גם משפחות מאושרות. אנחנו לא בשיחה בקבוצת תמיכה והדיון כאן הוא לא רק ביני לבינך אלא ציבורי ומכיוון שאת מבטאת גישה שכיחה בישראל חשוב לי להגיב וללכת רחוק עם הענין העקרוני.
    לבני אדם מותר להביא לעולם ילדים שברור יהיה שהם יסבלו ואין דרך להגדיר סבל, את מנסה לכמת דברים איכותיים וזה נסיון שנידון לכשלון. להגיד שהתשתית הטיפולית לזה בישראל היא דלה, זה נכון. אבל צריך להילחם על זה ששם יהיו שיפורים. שאמא כזו שקורסת תקבל מטפלת צמודה ועזרה גם לטיפול בילדים האחרים, כמו שיש "במדינות מתוקנות" ושגם האבא יהיה בתמונה למשל.
    כשאת לא רק מצדיקה הרג כזה, אלא גם שופטת הורים שהחליטו אחרת ממה שאת חושבת שצריך היה לעשות, את פועלת נגד תיקון חברתי שיאפשר לאנשים חיים מכובדים. את שמה את האשמה על ההורים במקום על המדינה והרשויות. ולהורים האלו יש מספיק אשמה (אבל זה כבר למתקדמים…). למה את עוזרת למדינה להתנער מהאחריות שלה? אפילו לשיטתך: להורים לילד אוטיסט, שלא יכלו לאבחן את זה בבדיקה גנטית, אין מה לדרוש שהמדינה תעזור להם. שישברו את הראש לבד. או שמא את בעד לטפל רק בילדים שאי אפשר היה לאבחן את התסמונות בהם ילקו קודם? ואיפה הגבול? האם מום בלב בלי תסמונת דאון הוא לחיים וכחלק מתסמונת דאון למוות?
    מעבר לבעייתיות המוסרית של הדרך שלך, מדובר גם בהצעות שלא יעזרו לשום שיפור בעתיד. במיוחד בישראל, המדינה עם הכי הרבה מרכזי פריון לנפש ושגעון לידות מטורף, נולדים הרבה פגים שסובלים מקשיים התפתחותיים שכרוכים בסבל ובצורך בטיפול. אז אם את מטיפה ביד ימין למנוע לידות של תינוקות עם תסמונת דאון למשל, את צריכה לדאוג למניעת לידות של פגים: מה דעתך שכל אישה שצפויה לעבור הריון בסיכון גבוה תפיל את העובר שלה כי הוא צפוי לסבול? הרי אין תשתית לטפל בכל הפגים הללו?
    ואולי צריך לעשות בדיקות גנטיות לסכיזופרניה ולהרוג את העוברים שצפויים להיוולד כנשאים של הגן למחלה? הרי מערכת הטיפול בחולי נפש בישראל במצב עגום, לא? ואם מדובר בדבר שאפשר למנוע, אז למה שהמדינה תטפל באנשים שהמחלות שלהם נגרמו מעישון? הם הרי יכלו למנוע את זה, לא? ובכלל, אולי הכי כדאי שהמדינה לא תתערב בכלום ורק העשירים ידאגו לביטוח בריאות לעצמם?
    הנסיון שלך להתחמק מהשאלות האלו הוא הבעיה כאן. זה לא אני שהולכת רחוק עם זה, אלא המציאות, כמו שרותם כתבה לך. במציאות של היום, שממנה את מנותקת, אישה בהודו שנושאת ברחמה בת צפויה ללחצים אדירים מבני משפחתה להפיל אותה (יש על זה סיפור נהדר שנקרא "אולטרסאונד" ששכחתי מי כתבה, בספר עם אסופת סיפורים קצרים). במציאות של היום כל בחורה בת 20 בהריון שלא עושה בדיקת מי שפיר נחשבת "מתעללת בילדים" במקרה הטוב או "פרימיטיבית" במקרה הרע.
    אז המציאות היא לא רק מה שכל אחת מאיתנו חווה דרך הדברים המוכרים לה באופן אישי וכדאי להתסכל על עוד כמה השלכות של הגישה שאת מטיפה לה.

  24. ירדנה אלון

    שבתי וחזרתי וקראתי את תגובותייך , בעיקר את זו האחרונה,אני מבינה את נקודת המוצא שלך, את מנסה להיות "מעשית"ו-"מציאותית", יש כאן סכנה גדולה לעניות דעתי מפני שסוג ה-"מעשיות" וה-"מציאותיות" שאת מציעה יש בה בסופו של יום כשהולכים עם המעשיות והפרגמטיות והשכלתנות רחוק מדי מגיעים למקום של ניכור,ואדישות למצוקות הזולת, מעשיות גרידא כשהיא נטולת רגש, היא דבר מסוכן שמוביל אותנו לחברה שבראשה עומדים מנהיגים דוגמת נהנתניהו,ושיטרית ודומיהם, אני בכוונה מזכירה את שני האנשים האלה, מכיוון שב-2003,כשחל הקיצוץ הגדול ברווחה ומי שנפגע היו אמהות חד הוריות,נכים וחולים וכל החלשים בחברה וארגונים חברתיים יצאו כנגדם, הם הגנו על התכנית הזאת בטענה ובתואנה כי זה יציל את כלכלת ישראל וגם כי זאת הדרך היחידה המעשית והפרגמאטית להציל את המדינה מעצמה.שיטרית ביוצאו להגן על הקיצוצים אף רגז על עצם היות נשים חד הוריות והציע כי לא ילדו ילדים כלל אם אין באפשרותן לפרנס, או שלא תתגרשנה מבני זוגן גם אם הן חיות בגהנום זוגי של אלימות ונתונות להתעמרות בלתי פוסקת של בן זוגן.
    אותם אנשים בדיוק מעמידים עצמם היום שוב לתפקיד של ראשי מפלגה וראשי מדינה.
    אני קושרת בין הדברים מפני שאת פירות הבאושים של התכנית הכלכלית "להצלת המדינה"(בשל כך אפרופו אני טוענת באחת מתגובותי כאן באתר שנהנתניהו הוא איש תמהוני והזוי אם הוא רואה עצמו כמשיח וגואל) אנחנו קוטפים היום בצורה של נשים חד הוריות,(לא רק, גם משפחות שנמצאות במצוקה כלכלית קשה למרות שאחד או שניים מראשי המשפחה עובדים) שחשות שהחברה הפקירה אותן/ם לגורלן/ם בעיקר כשהן נשים שהיגרו לכאן ולעיתים קרובות אין להן משפחה תומכת כלכלית,רגשית,מנטלית,בתוך העולם המבודד שלהן בו אין להן איש להתייעץ איתו בגלל הקיצוץ הגדול בעובדי רווחה, וגם בבריאות הנפש, מסתגרות בתוך עולם מסוייט משלהן שבו הפתרון היחיד הוא להיות "מעשית" ולהרוג את הילד,מהחששות שאת עצמך העלית באחת מתגובותייך, (מוסדות,ופנימיות, שבהן הטיפול הוא כה גרוע והחוסים בהן נתונים להתעמרות והתעללות מסוגים שונים בגלל חוסר תקציב להביא מטפלים ברמה אנושית ואיכותית גבוהה)ויהיו כאלה שמבחינת השקפת עולמם אין הבדל בין להפיל עובר לבין הריגת ילד בשבילם זה אותו דבר.ודרך אגב נשים עוברות הפלות לא רק בשל היות העובר בעל מומים, הרוב הגדול עובר הפלה גם אם ההריון תקין, והעובר יוולד אדם בריא לכל דבר ועניין,
    ובאשר לתוחלת החיים- לצערינו אנו חיים בעולם שבו אי הוודאות הקיומית נוכחת כל רגע וכל שעה, בני אדם ילדים ומבוגרים כאחד מקפחים את חייהם יום יום ושעה שעה במחלות,בתאונות,בדיאגנוזות שגויות אם אני אלך רחוק עם הגישה המעשית והפרגמטית או אז למה להביא בכלל ילדים לעולם? למה לחיות בכלל? הרי בחיים לא נצא מהחיים האלה.
    אני סבורה שלא לכך התכוונת אני לקחתי את דברייך לקצה, לא כי אני סבורה כי הינך כזאת, אלא כי יהיו (ואכן היו) כאלה שקו המחשבה המעשי המציאותי הפרגמאטי כביכול מביא בסופו של דבר למקומות שבהם לחלש,ולנזקק, הן מבחינה חומרית והן מבחינה נפשית, אין זכות קיום,

  25. ילד

    אותם לעולם הזה?
    אתם לא בדיוק מביאים אותם בשבילם אלא רק בשבילכן אם להודות על האמת.

  26. יעל

    בתגובותיי השונות בנושא לא התכוונתי כי יש להתעלם ממצוקותיו של המוגבל, או הנכה, או העני ההיפך הוא הנכון. כל כוונתי היתה כי אם בטרם היוולדו של התינוק ברור מעל לכל ספק או שיש סיכוי כלשהו שיוולד מפגר או מוגבל בצורה שעלולה להעיב על חייו עדיף מהלמנע מללדת אותו. עדיף לחסוך ממנו וממשפחתו את הסבל הצפוי להם. מי כמונו מכירים את מדיניות הרווחה בארץ. כמה הורים אנחנו מכירים שבשל הנטל הכבד בגידול ילדים אלה ובאין מוצא, ברירה או מסגרת ראויה הם מפסיקים את עבודתם [לפחות אחד מההורים] כדי שיוכלו להישאר ולטפל בילד. אז הם נאלצים לחיות מהכנסה נמוכה מאוד, מרמת חיים נמוכה וקשה, עם הוצאות בלתי נגמרות הכרוכות בטיפול בילד, מסבל בלתי נגמר.
    תגובותיה של איריס נובעות לטעמי מחשיבה חסכונית.