כמה מילים על שווקים

אז מה השווקים הפיננסיים לא כל כך משוכללים, הם גם לא ממש תחרותיים, והם גם לא ממש רציונאליים ויודעים לתמחר סיכון. אה, והם גם לא ממש מתנהלים בהצלחה אלא אם כן ההצלחה היא הפיכת בודדים למיליארדים והתרוששות של רבים אחרים. אז הנה הממשלה זו שכולם אוהבים לשנוא, שהיא תמיד גדולה מידי ומפריעה לשוק החופשי להתפתח כראוי היא המצילה של אותם אלה שהתחילו להאמין יתר על המידה בסיפורי האגדות שסופרו להם והם ספרו לעצמם.

תארו לכם מצב של ממשלה שאין לה את המשאבים שיש לממשלת ארצות הברית ושלא הייתה יכולה לשריין עשרות מיליארדי דולרים לחילוץ המערכת שהשלומיאליים (המושחתים) שניהלו אותה הביאו אותה לעברי פי פחת. מה היה קורה אז? אז הנה כל המאמינים הגדולים במערכת השוק מתנערים מעט ומתחילים לתרץ את מה שקרה, אני בטוח שלא ירחק היום ויאשימו את הממשלה גם במשבר הנוכחי. כי היא הפריעה למערכת להתנהל כראוי ואם לא הייתה בכלל ממשלה היה המצב טוב יותר.

מעניינת התגובה של נגיד בנק ישראל לשעבר, קליין, שאמר: "החלטת שר האוצר האמריקני להתערב ולהלאים את פאני מיי ופרדי מאד אינה מסמלת את סופה של הגישה שאומרת כי השוק יודע לנהל עסקים טוב יותר מאשר הממשלה. זה אומר שלכל גישה יש גבולות ואתה לא יכול ללכת איתה עד הסוף. צריך להיות פרגמטיים, להכיר בכך שיש גבולות לכוחות השוק, וצריך להתערב כאשר מאתרים כשלים בשוק – ולא לפני כן". אז בעצם לא קרה כלום עדיין השווקים הם פתרון לכל דבר, אלא שהם כושלים לפעמים מה לעשות. במהלך אותו ראיון אומר קליין: ""העידן של האידאולוגיות הטהורות די עומד לחלוף מהמשק". אז עדיין השוק יודע לנהל עסקים, ובעצם כל דבר שזז, יותר טוב מהממשלה, ולכן עדיף תמיד, סליחה כמעט תמיד. וכאשר הוא אינו עדיף, וכמובן אי אפשר לדעת זאת מראש, אזי צריך לרוץ ולחלץ אותו ממשוגותיו.

הבעיה שכאשר אלו שניהלו חברות שכושלות ממשיכים לשכשך בבריכות שלהם, אנשים נזרקים מבתיהם, עובדים מפוטרים מעבודתם, ואחרים מאבדים חסכונות, ולא ירחק היום שנשמע שהכלכלה במצב רע וצריך לקצץ בשירותים חברתיים וקצבאות כי אין כסף. כי מה לעשות שווקים קורסים מפעם לפעם ובועות מתנפחות ומתפוצצות.

עם קשר או בלי, הבנק העולמי פרסם אומדן חדש של עניים מרודים בעולם, מספרם הגיע ל-1.4 מיליארד איש, אישה וילד בשנת 2005, לעומת אומדן קודם שקבע שב-2004 היה המספר מתחת למיליארד.