הוירוס במערכת הפיננסים הפוסטמודרנית

יוסי דהאן

בעוד, כפי שכתב איציק לפני יומיים באתר, מושאי הערצה של העיתונות הכלכלית, ומאורות גדולים כיעקב פרנקל וסטנלי פישר לגלגלו לפני מספר חודשים על אלה שכתבו על אפשרות התרחשותו של משבר כלכלי, פול קרוגמן, מרצה לכלכלה בפרינסטון ובעל טור ב"ניו יורק טיימס" ולארי אליוט העורך הכלכלי של "הגארדיאן" מזהירים זה זמן רב מפני עומק המשבר.

בקטע הוידיאו הזה לארי אליוט מתאר בבהירות את עומק המשבר וסיבותיו, בין היתר, היעדר רגולציה ותאוות בצע, ומציין חמישה דברים שעליך לדעת על המשבר הזה.

פול קרוגמן מתאר היום בטורו בעיתון את אופיה הפוסטמודרני של מערכת הפיננסים ודילמת הרולטה הרוסית העומדת בפני שר האוצר האמריקאי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. צבי

    אם זה לא היה פוגע בנו, זה היה אפילו מצחיק

  2. הצופה

    After all, it’s starting to look as if the rule is heads you win, tails the taxpayers lose.

    זה הרעיון בקפיטליזם מודרני לא?

  3. RS

    באו כמה אנשים, ולקחו הגות רדיקלית מזהירה ומגוונת מאוד, עשו לה רדוקציה קיטשית בסגנון אמריקאי, ואז הדביקו אותה לכל דבר. הפכו אתה למשהו שיעני מתיימר לבטל את כל מה שבא לפניו, למרות שהוא עושה בדיוק את ההפך – יצירת אינטגרציה בין מה שיש ומה שהיה באופן קצת פחות מלאכותי וקצת יותר צנוע.

    זה רק מוכיחי את האמרה של פוקו ש"הכל פוליטי", קרי – אין ריק, ואפ יש איזה פסק זמן אז הוא מייד יתמלא באידיאולוגיה ימנית ורואי חשבון.

    פוקו מתהפך בקברו הססגוני.

  4. דוד

    אין שום דבר חדש בקריסת בנקים. והמשבר ב1929 לא היה משבר הבנקים הראשון בהיסטוריה. היו משברים במאות ה15,16,17,18,19 וה- 20. משבר בנקי מובנה בעצם הפעילות של הבנק שמעודדת אשראי תוך סיכון לאי החזרת חובות. אך כמו בכל תקופה ובכל משבר אנשים חושבים שהם מיוחדים (עיין ערך זעקות השבר של מרב ארלוזרוב).

    בפועל המשבר מנקה את השוק מהגורמים המסוכנים. כפי שקרוגמן כותב ישנו פער קבוע במידע בין הבנקים לבין המשקיעים, ולכן משבר כזה מחויב המציאות כדי לחשוף את המציאות האמיתית. מרגע שכל אותם גורמים מסוכנים קורסים, כל מי שנשאר עומד על רגליו מסמן לשוק שהוא יציב ויעיל. ואז השוק יכול לחזור לעבודה. במקביל ירידת השכר מחזירה לעבודה את כל המובטלים שנזרקו החוצה בזמן המשבר וכך המשבר נגמר.

    וסתם הערה משעשעת על השוק הנוכחי: משום מה כל בנקאי ההשקעות שכחו להכניס לנוסחאות הסיכונים שלהם מצבים של משבר פיננסי. יותר מידי מתמטיקה, פחות מידי הבנה אנושית.

  5. נתן שקרצ'י

    מר גרינספאן, שניפח את הבועה, תדלק אותה, והיה הצ'ירלידר הראשי של הדה רגולציה של השווקים הפיננסיים.

    לדוד-
    המשבר הזה שונה ממה שקדם לו. מילא אם היית אומר את זה על LTCM, פה כל הבנקים בעולם מסובכים, ולמרות שליהמן התרסקה, יש עוד הרבה אחריה. אתה כנראה עדיין לא מודע להיקף האמיתי של המשבר הנוכחי. בוא נגיד ככה, התמ"ג של ארה"ב ב-10 השנים הקרובות לא יספיק לכסות את כל הצרות שנחשפות. אתה כותב על גורמים מסוכנים- כל השוק מסוכן. בגלל זה הם לא מוכנים להלוות אחד לשני. בגלל שהשווקים מחוברים, הדבקה תביא את זה לכל הבורסות בעולם. אתה כבר רואה מה קורה באסיה ובישראל בבוקר. וזה עדיין ההתחלה.

    עבורך זה איזשהו משחק באבולוציה? התאגידים הפיננסיים יצרו את "הדרך לשעבוד" של מיליוני אמריקאים. השוק היעיל היה "המתכנן המרכזי", במקום הממשלה הכושלת. וראה איפה זה נגמר.

    והייתה הבנה אנושית. פשוט שנים של שטיפת מוח שתאוות בצע זה טוב, ואי פיקוח על אנשים שמחזיקים בבנקים (במיוחד לאור העובדה שאתה מציין, שקריסות בנקים היו בכל המאות הקודמות ), שכר גבוה ובונוסים, הם שכחו ממוסר ומצפון. אלו לא הערכים שמעניינים אותם, תרתי משמע. שלא לדבר על כך שרוב המאזנים מבושלים א-לה אנרון.

    שלא לדבר על כך שזכות הקניין, שעומדת בראש רשימת הזכויות החשובות של הימין הכלכלי, ספגה מכה קשה. שטר של משכנתא, ההתחייבות הכי כבדה שכל משפחה עושה, נחתך והופץ ברחבי העולם, עד שלא ברור משפטית, מי בעל השטר.

  6. דוד

    כמה הערות:

    עם כל הנפח שתופס המשבר בתקשורת, הנפח שלו במציאות קטן הרבה יותר. משבר המשכנתאות עצמו הוא חלק קטן במשק האמריקאי ופסיק במשק העולמי כולו. עם כל המינוף, בסופו של דבר, יכולת הפגיעה של המשבר מוגבלת לאלו שנחשפו באופן מרוכז אליו. כמה בנקים יפשטו את הרגל, השאר רק ימחקו חובות אבודים ויתקדמו הלאה.

    העובדה שהבנקים לא מוכניםלהלוות אחד לשני היא בדיוק הדרך שבה המשבר יגיע לידי מיצוי. אלה שיש להם זכות עמידה עצמית ישארו לעמוד, ואלה שלא יקרסו, ויטוטאו מן המשק (כן זה באמת מנגנון אבלוציוני שכזה).

    גם היום אחוז האבטלה בארה"ב עומד בערך על אחוז האבטלה בארץ, ובארץ אנחנו נמצאים בשיאה של צמיחה ובארה"ב בשיאו של משבר. העובדה שיש כאן משבר ברמת החיים בארה"ב, שמתגלה בצורך בלקיחת משכנתאות חוזרות, מצביעה על בעיה שדורשת חשיבה. לגזור מכך שיש בעיה בשוק זה קצת מוגזם. זה מוגזם כי רוב האמריקאים לא משועבדים בעקבות המשבר (אבל אהבתי את השנינות).

    חוץ מזה שמשברים כאלה הם בדיוק הדרך של המתכנן המרכזי=השוק לתקן את עצמו. וזה בדיוק הנקודה. השוק חזק כי קיים בו מנגנון של היזון חוזר שמאפשר תיקון עצמי.

    המחלוקת על תאוות הבצע איננה מניחה למערב. המחלוקת ברובה היא מוסרנית, והאמת היא שאינני בטוח שיש לה קשר למתרחש בכלכלה בפועל. הפער במחשבה המערבית בין הציווי המוסרי הקדמון: "תהיה חסכן" לציווי המודרני "תהיה צרכן" לא נסגר מעולם, וכנראה זה עוד אחת מהסתירות שנצטרך לחיות איתן איכשהו (לרבי נחמן יש איזה בסיפור על בעל התפילה אבל הוא באמת אחד החריגים בהתייחסות שלו לעולם הקפיטליסטי).

    אני לא בא להגן על זכות הקניין. תשאיר את זה לאורי ושות' להגן עליה. לצערי אינני רואה אותה כמקודשת, ונראה לי שמה שקורה בפועל, כפי שאתה מציין, יותר מעניין מהטענה העקרונית.

  7. נתן שקרצ'י

    אני שמעתי מכלכלן רציני, שאם האמריקאים היו מודדים אבטלה כמו האירופאים, האבטלה בארה"ב פתאום תהיה פי 2, ויש כלכלנים שמדברים על פי 3 ממה שמספרים לנו עכשיו. גם לנתוני האבטלה בישראל אני לא מאמין.

    שנית, קטר הצמיחה מס' 1 של ארה"ב היה צריכתם של אזרחיה. והרבה מהצריכה הזו מומנה ע"י מחזור המשכנתאות, וסוגים אחרים של הלוואות, לרכבים, ללימודים וכרטיסי אשראי כמובן. הצריכה הזו תרד, ויהיו לה השפעות עולמיות.

    חלק גדול מהמשפחות לדוגמא, ימשיכו להיות בדירה שלהם, כי המשכנתא שלהם גדולה מהערך הנוכחי של דירתם. הם משועבדים לדירה, כמו שהוסלים היו על אדמות הפיאודלים.

    שלא לדבר על הנגזרות. באפט הגדיר אותן פצצות אטום פיננסיות.

  8. שור

    יש כלכלנים שחשבו שהמשבר מתקרב,
    ויש כאלה שחשבו שלא יהיה משבר.
    מה זה אומר ?
    שכלכלה זה לא חשבון.

    המחזוריות העסקית טבועה בטבע האדם מאז בריאתו,
    מדע הכלכלה רק מסביר התנהגות זו ברמות שונות של הצלחה.

    עדיף כלכלה קפיטליסטית עם מחזוריות עסקית אך מביאה לרמת חיים גבוהה ולשיוויון יחסי (כמו בדנמרק המדינה הכי שיוויונית בעולם),
    מאשר כלכלה מרקסיסטית שמבטיחה גיהינום לרוב האנשים הפשוטים, חוץ מלאנשי המפלגה – ה"חזירים" בחוות החיות של אורוול,

    שור

  9. יניב

    אכן, "השוק חזק כי קיים בו מנגנון של היזון חוזר שמאפשר תיקון עצמי". עד כדי כך חזק שהוא זקוק לכסף של משלמי המיסים על מנת לתקן את עצמו. ואם נחזור למאמר של קרוגמן , הקריסה של של ליהמן מעידה אך ורק על ההימור של שר האוצר האמריקאי ולא על כושר העמידה של הבנקים האחרים.

  10. הצופה

    היזון חוזר = המדינה לוקחת על עצמה חובות של מאות מיליארדים.

  11. דוד

    הבחירה לממן את הנזקים בשוק בכספי משלם המיסים איננה מעידה על השוק אלא עלינו. תיקון של השוק באופן עצמי היה כולל בתוכו מיתון קצר וחריף שבמהלכו התל"ג האמריקאי היה יורד ב3-4 אחוזים התל"ג העולמי בעוד 1-2 אחוזים ובסיומו השוק היה נקי מכל הטפילים. אבל רובנו מפונקים מידי מכדי לתת לשוק לנקות את עצמו. ולכן אנחנו מחפשים פתרונות קסם אינפלציוניים על חשבון שאר הציבור. הדמויות המרכזיות בסיפור הזה הן בן ברננקי, שרואה את עצמו כגיבור המושיע, ובפועל רק גורם להתארכות המשבר, והנרי פולסון, שבטיעונים לא טיעונים, מחליט להעביר את נזקי החברות פאני מיי ופרדי לכלל הציבור.

    באחת התגובות כאן ("ועל כך כבר כתב ניטשה) ניסתי לתת תיאור פסיכולוגי למה שעומד מאחורי המיסיונות הללו:

    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/article.asp?ArticleID=2757