• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קריסת השווקים

דרור ניסן

"ליהמן-ברדרס" (יהי זכרו ברוך), היה בנק השקעות גדול מאוד  (הרביעי בגודלו בארה"ב).

מדובר במוסד פיננסי מכובד ומוכר מאוד, בעל סניפים ברחבי העולם, עשרות אלפיי עובדים, מוניטין רב ומורשת. כל אלה לא עמדו לו ובמהלך סוף השבוע האחרון הוא קרס והכניס את השווקים לתזזית.

קדמו לו אך שבוע קודם שני בנקים ענקים למשכתנאות שהולאמו על-ידי המימשל –  צעד יוצא דופן, הנוגד את האתוס האמריקאי שכופר בהלאמות. טרם לכן קרס בית השקעות ענק נוסף ("בר סטרנס"), שנרכש בסיוע המימשל ובכספו על-ידי בית השקעות אחר (אז עוד עסק המימשל בתרגילים סיבוביים רק כדי להימנע מהלאמה). ובתווך, כל העת קורסים בארה"ב בנקים מקומיים (עד כה אחד-עשר במספר והיד עוד נטויה).

למה הכרוניקה המלאה הזו חשובה בעצם? מכיון שהיא מלמדת שהכלכלה העולמית באטרף: הקלפים נטרפים, מוסכמות נשברות ותפיסת העולם הגורסת שאין להתערב בשווקים – נשברת.

כמה הערות ספוראדיות על משבר מתרגש, מרתק, מאתגר  וגם כמובן טרגי.

דיסאוריינטצייה:

יו"ר הפידרל רזרב, פרופ` בן שלום ברננקי, אולי האיש  הכי חשוב בהיררכייה הכלכלית העולמית, הופך בימים אלה ממש לדמות טרגית, אובדת עצות ונעדרת אוריינטצייה. צחוק הגורל הוא שעיקר התמחותו האקדמית עוסקת בשפל הכלכלי הגדול של 1929. לאמור כביכול, האיש הנכון במקום הנכון.

ברננקי צריך לתמרן בין מימשל רפובליקני, אמונה יוקדת בשווקים ובאי-התערבות מימשלית, ומאידך, מציאות שמשוועת להתערבות. מה הוא עושה? רוקח קצת מזה וקצת מזה והשווקים כאמור כמרקחה.

את "בר סטרנס" הלאים כאמור בפועל מבלי לקרוא לזה כך, (העמיד כסף ציבורי לרשות בית השקעות פרטי כדי שירכוש), את שני הבנקים הענקים למשכנתאות הלאים בשל גודלם וההשלכות ההרסניות האפשריות אלמלא ההלאמה. ל"ליהמן ברדרס" נתן לקרוס כי בכל זאת יש "ערכים של שוק".

הזיגזג הזה מלמדנו שאין באמת שיטה, האורתודוכסיה הכלכלית לא באמת כל-כך קשוחה וצפוייה, והכל בעצם שאלה של תיזמון, נסיבות ואטמוספרה  ציבורית.

מסתבר שיש והמבוכה והתהייה היא אף נחלתם של קפיטליסטים אדוקים.

שובו של קיינס:

ג`ון מיינרד קיינס היה פילוסוף, כלכלן (וספקולנט). הוא לא היה סוציאליסט וגם לא קפיטליסט. הוא היה קיינס. לייתר דיוק, הוא האמין בבסיסו במה שקרויי כלכלה חופשית, אולם הוא הייטיב להכיר במגבלותיה.

וחולשותיה. דמותו צצה ועולה בד"כ במצבי שפל כלכלי. לימי גאות בהם הררי הכספים נערמים הוא פחות רלבנטי.

קיינס  נמנע במפגיע מלחשוב שהקפיטליזם הוא  כליל השלמות ומקפל בתוכו מענה לכל מצב. להיפך,קיינס סבר שיש זמנים ומצבים בהם המימשל חייב להכנס במלוא עוזו לכלכלה ואף להובילה: גם להדפיס עוד כסף כמובן, אבל בעיקר ליזום פרויקטים כלכליים גדולים במימון וביוזמה ציבורית. כפי שאירע בתקופת ה"ניו-דיל" בהנהגתו של רוזוולט ובהשראתו של קיינס.

"השוק" המיתולוגי לא חילץ את אמריקה הגדולה מהשפל הגדול, אלא ההבנה שלשוק אין מענה למשבר הקולוסאלי ושהוא בעצם מחוללו. בברננקי יש מעט מקיינס. מעט מדיי.

משחקי פרמידה:

הכלכלה המודרנית כביכול ובפרט עולם הפיננסים שבה, מכילים זה מכבר מכשירים כלכליים למכביר, שהקשר ביניהם לבין כלכלה ריאלית הולך ומתרופף.

משבר ה"סאב-פריים" (משכנתאות ללווים בעייתיים) מתגלגל לצונאמי פיננסי עולמי

בשל תאוות בצע אינסופית של בנקים ובתי השקעות שביקשו לעשות עוד ועוד כסף על גבו של מי שאין לו אפילו להחזיר את הקרן שנטל. כל מה שמכונה בעיתונות הכלכלית אג"חים מגובי משכנתאות וכל שוק הנגזרים הנדל"ני זה  אוויר חם שמתאדה.  כמה כסף וכמה גורמים יכולים לחגוג עד בלי די על איזה משכנתא שבכלל לא משולמת.

העיתונות הכלכלית:

קשה לעסוק בכלכלה מבלי לומר מילה על העיתונות הכלכלית. בדומה לשוק הנגזרים גם העיתונות הכלכלית התנפחה למימדים לא ריאליים. היא הפכה לחזות העיתונות כולה, תוך שהיא משמשת במה להאדרת ההון ובעליו, ממש מסלקה של יחצ"ני התאגידים, וכמובן פלטפורמה לבעלי בתי ההשקעות לשווק את ניתוחיהם.

הקשר בין עיתונות הכלכלה למדורי האסטרולוגיה הולך ומתהדק: אך לפני ימים ספורים אפשר היה לקרוא תחזיות על "הראלי" (עליות חדות), הצפוי בשווקים. או אז ממש הגיעו הצניחות. צפי לעליות אינסופיות של הנפט והסחורות אף הוא הציף העיתונות, וראו זה פלא, אלא דווקא צללו.

השווקים ואנחנו:

רובם המוחלט של האזרחים אינם מושקעים באורח ישיר בשווקים ואלה גם אינם מעניינים אותם. אולם, כיום, הכל, הן שכירים והן עצמאים שחוסכים לפנסיה, השתלמות וגמל, מושקעים בבורסות, חשופים מנייתית ופגיעים בעל כורחם מהסופות המתחוללות.

ישנן מדינות וחברות בהן האדם העובד משוחרר מגחמותיו של "השוק". ההתנהלות הפיננסית הלאומית מרוסנת, אחראית וסולידית. אדם עמל יודע שחסכונותיו לימי סגריר עומדים לרשותו, שתהייה לו פנסיה, שהוא יוכל לתת משהו לילדיו, ועוד משהו ועוד משהו וזהו. זו לטעמי ציביליזציה. החיים לא מוכרחים להיות מרדף שרדני ומבזה אחר הקיום וגם לא קזינו, אלא שהם הופכים כאלה.

אם בנקים הופכים בין לילה לנבלה בשוק העומדת למכירה – מה יגידו החוסכים שאיבדו הכל?!

כנראה שיעניין אותך גם: