• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

המשבר של מופז - השבר הישראלי

מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

מדוע לקח שאול מופז חופשה או פסק זמן מהמירוץ אחר המשרה הפוליטית מספר אחת בפוליטיקה הישראלית? מדוע נטש שאול מופז את המירוץ אחר הכוח הפוליטי? זוהי השאלה המנקרת בראשי מאז היוודע תוצאות הבחירות בקדימה ומאז ששאול מופז הכריז על העדרות פוליטית מהפוליטיקה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

כמובן שעשויות להיות סיבות רבות לצעד שכזה. לבטח ישנן הרבה אפשרויות העשויות להסביר התנהלות נמהרת שכזו. על כן, אני רוצה להימנע מנקיטת עמדה לפחות בשני מובנים. ראשית, אינני רוצה לזלזל בשאול מופז ובצעדו. שנית, אינני רוצה לשפוט או לדון במניעיו הפסיכולוגיים או הטקטיים-פוליטיים של מופז האיש והפוליטיקאי. יש שאומרים כי פוליטיקאי הנוקט צעד שכזה חושף את הצדדים הילדותיים של אישיותו. אחרים טוענים כי אסור לפוליטיקאי לעשות צעד שכזה כאדם, ולבטח לא  כפוליטקאי. כל אחד, כך אומרים, חייב להיות מוכן גם לאופציה של הפסד בתחרות. מי שאינו מסוגל לעמוד בחום הבישול שלא יכנס למטבח – אומרים רבים ורבות.

לדעתי, הצגת העדרותו הפוליטית של שאול מופז באור שכזה הינן פרשנויות מזלזלות ו/או שופטות. אני נמנע מהן. מבלי שאני מכיר את האיש שאול מופז, אני מעריך אותו מספיק על מנת להימנע מלזלזל בו או לשפוט אותו באופן נמהר ולא אחראי. אבל אני בהחלט רוצה לשקול ולהבין את הצעד שנקט.

מהן, אם כן, האופציות הנוספות שנותרו פתוחות בפני לדון בצעד פוליטי של העדרות פוליטית שנקט בו שאול מופז?

ברצוני להציג בפניכם שתי השערות. אני מניח, מראש דרך אגב, כי הראשון אשר יפסול את ההשערות שלי יהיה לא אחר משאול מופז עצמו. כמובן, אני אומר זאת בהנחה כי הוא (או עוזריו הרבים) שמעו את שימעו של ה"עוקץ" ושהוא  יקדש תשומת לב למאמר זה ויקרא אותו (יומרה חוצפנית מצידי, אבל הי, למה לא?). למרות כל זאת ברצוני להציג שתי מערכות הסברים מדוע שאול מופז החליט על העדרות פוליטית (כנראה זמנית) מהפוליטיקה הישראלית.

 השערה ראשונה היא כי המשבר של שאול מופז נובע מהתחוורות עוצמתו של הפער בין דימויו העצמי של מופז אודות עצמו והמציאות הנוקשה של מבנה הכוח של החברה הישראלית. בקיצור רב ובאורח ציורי: שאול מופז נתקל באופן, מפתיע, חד משמעי, ללא עוררין, ושלא ניתן להתחמקות או להתעמלות פסיכולוגיסטית כזו או אחרת, בקיר הזכוכית השקוף והעבה של המציאות החברתית הישראלית התוך יהודית. והפתעה זו היא קשה ולא נעימה. והחבלה כואבת. יסורי ההבנה קשים וחדים הם מתער. שאול מופז עדיין מותש מעוצמת ההתקלות בקיר הזכוכית, החבלה הכואבת וההבנה המייסרת.

ההשערה השניה היא כי התברר לשאול מופז כי להתעלמות והכחשה פוליטית ממערך ציפיות חברתי יש מחיר פסיכולוגי קשה: כעס עצמי. עוצמת הכעס של שאול מופז אינה נובעת מכך שהוא לא נבחר למקום הראשון בקדימה. הכאב הפסיכולוגי העמוק של שאול מופז נובע מהעובדה כי התחוורה לו עוצמתה המייסרת של הכחשה עצמית של חוויות יסוד מחייו. אינני יודע אם שאול מופז חווה דחייה חברתית בחייו. אני מניח שכן. כמו כל ישראלי ממוצע ממוצא "מזרחי" אני מניח שמופז נתקל במושגים של עליונות ונחיתות, תרבות מערבית ומוכרי חמוצים, של קבוצות קב"א ושל נוער איכותי וכיוצא בזה מושגים שגורים בישראל ולבטח בצה"ל. על כן אני מניח שמופז יודע במה אמורים הדברים ושבימי חלדו כאזרח ישראלי וכחייל בצה"ל נתקל מופז באחת מפניה הרבות של ה"בעיה החברתית".

עכשו להסברים קצרים אותם אני מציע על מנת להנהיר את שתי ההשערות שלי.

ראשית אל ההתקלות הכואבת בקיר הזכוכית. שאול מופז טען כי הוא מעולם לא נתקל בפער העדתי או בבעייה החברתית או ביחסי עדות. אלה היו הטענות ששאול מופז השמיע בכל פעם שהנושא עלה לדיון בסביבתו או כניסיון לתאר את ההיסטוריה האישית שלו. שאול מופז הכחיש את קיומו של קשר בין מוצא ומעמד בחברה הישראלית. רבים נוקטים בעמדה שכזו. זוהי עמדה מקובלת על כל מי שמעוניין להגיע "לאן שהוא" בחברה הישראלית. אימוצה של עמדה זו הוא (כמעט) מחוייב המציאות על כל צעיר או צעירה שהוריהם או הורי הוריהם הגיעו לישראל כעולים ממדינה ערבית כלשהי. לשם קיצור היום קוראים לאנשים שכאלה `מזרחים`. שאול מופז היה ועודנו מישהו שרוצה להגיע "לאן שהוא" בחברה הישראלית. למעשה, שאול מופז הוא סיפור הצלחה. מופז הוא הסיפור של אלה שרצו והגיעו "לאן שהוא" בחברה הישראלית. במיוחד על אלה, מוטלת החובה והציפייה החברתית שהם יאמרו, השכם והערב, כי מוצא אינו מכתיב מעמד בחברה הישראלית. כי הרצון והמאמץ הם הכרטיסים היחידים להצלחה. על כן, מופז הוא לבטח סיפור הצלחה של `מזרחי` שהגיע "לאן שהוא" בחברה הישראלית. שאול מופז הגיע כמעט הכי רחוק שאפשר. וזו בדיוק הסיבה שההתקלות של שאול מופז בקיר הזכוכית הנוקשה, הבלתי מתפשר, ושאיננו יודע פשרות או חוכמות של המציאות החברתית הישראלית השאיר עליו רושם כל כך עז, שהביא אותו לנקוט בעמדה של העדרות פוליטית מהפוליטיקה הישראלית (באופן זמני).

שנית אל כעס ההכחשה העצמית. כפי שאמרתי שאול מופז אינו הממוצע. מופז הגיע רחוק. הכעס של שאול מופז הוא כעס עצמי. מופז כועס על הונאתו העצמית את עצמו. כעס עצמי זה הוא ללא מוצא. כעס ההונאה העצמית נע במהירות עולה ומתעצמת ובמעגלים ספירליים בתוך ובין קירות התודעה העצמית. במקרה של שאול מופז, הוא הועמד מול עברו, אל מעשה ההונאה העצמית בציבור. בנוסף הוא הפך למטרה ללעג. הלעג היה ציבורי. עלבו בו בפרהסיה. אל נוכח פני האומה. על כן הכעס הוא עצמי. כעס ההונאה העצמית הוא מייסר. אך, תחושת ההקלה, הנחמה היחידה שיכולה להיות לשאול מופז היא כי העלבון אינו שלו. העלבון הוא ציבורי. הכעס הוא כעסו של שאול. זהו הכעס האישי הנובע מההונאה שבהתכחשות העצמית. אך העלבון הוא ציבורי. העלבון הוא פוליטי. שאול מופז כועס על עצמו כי הוא לא ראה עד היום את עליבותה התרבותית של החברה הישראלית ועד כמה שעלבון זה אינו עלבונו שלו אלא של החברה שהמציאה את מבנה הציפיות הסכיזופרני הזה. שאנשים כמו שאול מופז נידונים כלא ראויים למלוכה אלא רק לאתונות. אין זה עלבונו של שאול מופז. זהו עלבונה של החברה הישראלית על עליבותה התרבותית. על כן, כך נראה לי, נקט שאול מופז העדרות פוליטית מהפוליטיקה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סטודנט להיסטוריה

    מופז יצר תקרת זכוכית בה נקבע מעמדו של אדם לפי מה עשה בצבא. הוא דאג למלא כל משרד שבו כיהן בהמוני אנשי צבא שאין צורך לציין שלערבים ונשים לא היה יד ורגל, ואפילו לא לאקדמאים. הוא דאג שרוב הכסף יושקע בביטחון, ואפילו בימי כהונתו הקיצוצים של השר נתניהו. איאפשר להמשיך עם התעמולה המוטמטמת של צה"ל למען שעבודו של העם לחונטה הצבאית, ולאור מלחמת לבנון השניה העם כנראה הבין שאיאפשר להפקיר את גורלנו בידי גנרלים והעיף את שאול מופז לכל הרוחות.

  2. רן הכהן

    הייתי שמח לשמוע על מה בדיוק אתה מעריך את שאול מופז, כדבריך. אולי כדאי היה שתאיר את עינינו בתכונות החיוביות שכנראה גילית בו – השקפת עולם, יושר, יושרה, אינטליגנציה, תבונה, מוסריות, אמינות, טוב לב, רדיפת שלום, רדיפת שוויון, דמוקרטיות, הישגים מקצועיים, הישגים ניהוליים, הישגים כלשהם, כל תכונה חיובית אחרת בעיניך – מלבד כמובן מוצאו, שבעיני (לפחות) הוא התכונה האחת והיחידה של שאול מופז שאין בה כל פסול. בלי זה קצת קשה לי להבין את דבריך.

  3. איציק

    זו לא תקרת זכוכית—–זוהי תמונת ראי של החברה הישראלית
    בצורת הבחירה של לבני מול מופז.
    בניהול לקוי של הבחירה על ידי שופט?!
    במסרים הרדודים של שני הצדדים
    במסרים של האינטרסנטים של קבלני הקולות
    תמצית פושטי העורות מהצד השני
    ובל נשכל את היועצים למיניהם בעבור חופן דולרים.
    זה כל הסיפור .
    זוכר את בורג מול פואד?……………..

  4. רונן

    אתה טוען ששאול מופז – הפלא ופלא רמטכ"ל לשעבר – הפסיד בבחירות פנימיות במפלגה של קומבינטורים, על חודו של אחוז אחד, כי הוא מזרחי? תודה תודה תודה. לולא הניתוח המבריק והמעמיק שלך הייתי עלול לסבור כי הוא הפסיד מפני שהוא לא שיחד מספיק עובדים באגד. אה, רגע, אני חושד בו בגלל שהוא מזרחי. נפלתי בפח, גזען שכמותי. אבל אתה מבין גדול, אז בוודאי השערותיך מבוססות על עובדות כלשהן במציאות, כמו למשל היחס בין מזרחיים ושאר העולם בין מתפקדי קדימה, היחס בין מזרחיים ושאר העולם בין אלו שהצביעו בפועל, כאלו, אתה יודע, עובדות…. [תגיד, אגב, הערבים גם לא הצביעו עבורו בגלל שהוא מזרחי?]

  5. מוני יקים האנטי ציוני

    ספור הצלחתם כל עוד שרתו את ההגמוניה האשכנזית בעיקר בהריגת הערבים הנוראים , וכאן באה שוב תופעת "הפשפש שעלה למעלה" הם עלו מעבר למה שהאשכנזים מוכנים לתת להם לעלות ואז מורידים עליהם פטיש הרסני. התרגיל הזה חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים עד שאפשר להכריז על כך כעל תופעת טבע בספרי האינציקלופדיה.

  6. יעל

    אני מכבדת את החלטתו של מופז לפרוש, לפחות באופן זמני, מהפוליטיקה. אני מסכימה איתך שזה פשטני מדי לשפוט אותו ואת תגובותיו כהתנהגות ילדותית.
    קטונתי מלשפוט את התנהגותו. אמנם נכון כי הוא אישיות ציבורית אולם זכותו כאדם לבחור את דרכו בכל עת שיבחר. את מחוייבותו לציבור הישראלי הוא מילא. מופז אינו היחיד בציבוריות הישראלית שזוכה לנחת זרועה של התקשורת: מזרחים ואשכנזים כאחד הופכים ללעג. התקשורת ממליכה ובאותה מידה יכולה גם לדרוס.

  7. שיר

    הדברים מעניינים עד מאוד, לי באופן אישי הם לא חידשו הרבה, עוד בימים של עמיר פרץ, כשזיהו אותו בדרכים עולבות שונות ומשונות, תהיתי ביני לביני האם העוקצנות, הגסות והבוטות בהתבטאויות בתקשורת שמורות לפוליטיקאים מזרחיים בלבד.
    עקבתי אחרי העיתונות בימים שקדמו לבחירות המקדימות, ללא ספק התמיכה התקשורתית בעיתונות או בכל אופן הזרקורים הופנו אל ליבני. גם מי שלא תמך, דן בעיקר בה.
    ובחזרה למאמר, העלבון הוא באמת של החברה. המצב מעלה שאלות שונות בראשי, מצד אחד הייתי רוצה להפריד אותן מהאיש מופז כיוון שהן שאלות הרחבות בהרבה מעניין ספציפי זה. ומצד שני, זהו העוגן לדבריי.
    אני הייתי שואלת משהו שונה, לא מדוע מתנער מופז מן הקושי של היותנו חברה שבה המוצא עדיין משחק תפקיד (כפי שכתבת, זהו חלק מכללי המשחק), אלא מהו המנגנון אשר מאפשר לו להתעלם מן הפערים הכלכליים והחברתיים?

    ומעניין אף יותר מכך הוא המנגנון המאפשר כניסה של שכבות אוכלוסיה שונות אל הפוליטיקה, מדוע למשל, הייצוג הנשי דל? הייתכן כי המנגנונים עצמם, הדורשים ממון הדורש קשרים הדורשים ממון וכן הלאה, הם שומרי הסף בכניסה אל העולם הפוליטי?
    הייתכן כי בשל כך אנו רואים ייצוג דל מדי של השכבות השונות?

  8. דוד

    בתחילה חשבתי מה הם כבר רוצים? הבן אדם רמטכ"ל וכבר רוצה להיות ראש ממשלה. ואז נזכרתי באהוד ברק ובקידום המהיר שלו לראשות הממשלה.

    אכן צודק. יש כאן תקרת זכוכית. למרות שכדי לשבור אותה היו מספיקים לשאול מופז עוד 450 מצביעים.

  9. יואב פלד

    מאיר,

    יש הסבר הרבה יותר פשוט ופרוזאי — הוא הולך לחזור לליכוד ולהיות שר הבטחון של ביבי. יתכן שכל זה כבר הוסכם מראש ושהוא היה עושה את זה אפילו אם היה מנצח. אבל בסיטואציה הנוכחית המהלך ברור לחלוטין. זה לא אומר על מופז שום דבר (ויש הרבה להגיד) שונה מאשר כל פוליטיקאי אחר מהיבול הנוכחי.

  10. שרי

    הדברים מעניינים ואולם, בוא נניח לרגע שהמצב היה הפוך – מופז היה מנצח וציפי לבני היתה לוקחת פסק זמן. שאז, את אותו מאמר בדיוק ניתן היה לכתוב על "נשים שמעולם לא הזדהו כפמיניסטיות ולפתע נחתה על ראשן תקרת הבטון, ועמה ההתפכחות המיוחלת, השוק והתדהמה."
    לדעתי זוהי תמימות. תמימות לחשוב שהדרך הארוכה שעשו ציפי לבני ושאול מופז בדרך המלך של השלטון והבירוקרטיה בישראל על ידי הכחשת המזרחיות והנשיות – היתה מקרית. זוהי תמימות לחשוב ששניהם לא נחשפו שוב ושוב לתקרות הזכוכית, לאפלייה, לגזענות/שובינזם ולאותו הדבר שמרכיב את מוקדי השלטון בישראל, היינו, האחווה היהודית-גברית-אשכנזית.
    ודווקא משום שאסור לנו להניח שהם לא נחשפו לכך קודם לכן (כמובן שאם אמרו זאת בתקשורת הם פשוט שיקרו), הרי שצריך לשאול- מדוע עד היום לא נשמע קולם של ציפי לבני (בתמיכה במאבק הפמיניסטי) ושל שאול מופז (בתמיכה במאבק המזרחי)?
    טוב התשובה ברורה ועל כך לא צריך להרחיב.
    אך לטעמי כדאי שהם עצמם ישאו באחריות על הבחירה הזו ואל לנו לנסות ולפרש אותה כקלה- כי קשה וחמורה היא לנו, גם כנשים וגם כמזרחים.

  11. רון הוז

    לדעתי מופז הפסיד בבחירות (בהפרש זעום, אולי אפילו ניצח למעשה) מפני שהוא לא היה אמין ומוכשר כפוליטיקאי (שמאז ימיו בצהל היה כזה, הוצנח לפוליטיקה ולא התאים למקומו בליכוד, שוב – מכל מיני סיבות, ובמיוחד – אי אמינות אישית) וזיגזוגיו אחרי מוצא למאווייו הפוליטיים (כוח כבר אמרתי?) המתעתעים (אולי גם בעצמו) מצצו את שארית האמינות (למרות אחריותו לתוצאות הכשלון בלבנון – כרמטכל וכשר "בכיר ובטחוני" בממשלה של אזרח. הוא נכשל ציבורית (מה הישגיו במשרד התחבורה? לא רבים ביותר (יחסית ליומרותיו) ולא שיכנע אפילו מיספר מאות של תמימי קדימה.
    מה גם שהוא היה מקובל אצל המיגזרים הלא יהודים – וידוע שהם לא היו חברי קדימה מהסיבות הפוליטיות הנכונות.
    הוא אולי שבר את ראשו בקיר הזכוכית אך הקיר קיים בעיקר לגבי הלא מקובלים חברתית (ולא על רקע מזרחי כי אם מסיבות אישיות).
    לי ניראה כי בציבור הכללי היה ניכשל בהפרש של עשרות אחוזים – אילו הגיע להתמודדות. אך הוא לא יגיע, כי אפילו לא היו לו חסידים רבים בליכוד ובקדימה בפרט.
    צר לי – יכול להיות שישוב, אך מוטב שלא: עכשיו אולי לומדים משהו על הרמטכל לשעבר, שלא ידענו כשהיה חסוי ומוסתר בצהל (והיודעים – שותקים). בצהל אין בחירות על ידי הנמוכים בדרגה אלא על ידי ……..
    חסר אידיאולוגיה לחלוטין – אפילו לא לגבי שכבות המצוקה (שאולי לא הכיר, ואולי כן, ואז זה יותר גרוע). פוליטיקאי מן הפשטניים ביותר שלא העביר שום מסר כללי או אישי, ולכן נכשל. בקטן. וייכשל גם הלאה.

  12. אוטו פוקוס

    בשנת 2000 התמודדו בבחירות העבודה בראשות אהוד ברק מול הליכוד בראשות אריאל שרון. העבודה הפסידה, וכמעט מיד אחרי כן הודיע אהוד ברק על פרישתו מהחיים הפוליטיים. האם זה מכיוון שנתקל בתקרת זכוכית? האם זה מכיוון שרגשות הקיפוח שהדחיק כל חייו פרצו החוצה?

    מסתבר שפוליטיקאי שנכשל יכול לפרוש גם בלי סיבות עדתיות. האפשרות הסבירה ביותר היא שמופז פרש מאותן סיבות שאפשר לשער שברק פרש בעטיין: תחושת כשלון, עייפות ואכזבה. הרי אם כבר, הקלפי הוכיחה ששאול מופז היה הרבה יותר קרוב לנצחון ממה שהסקרים ניבאו לו, ולא שהמתפקדי המפלגה הפנו לו עורף בשל ההגמוניה האשכנזית. זו אמנם אנקדוטה, אבל מחדשות ערוץ 10 של יום ו' זכורה לי תמונה של אוטובוס שהגיע מאשדוד עמוס במתפקדים עולים מרוסיה, שהצביע כאיש אחד לטובת מופז בהוראת העסקן שפקד אותם. מעניין איך הם שכחו את הסולידריות העדתית שלהם? האפלייה העדתית מתבטאת רק בנסיון לכפות על שאול מופז נסיבות ומניעים עדתיים, במקום שבו אפילו כותב הפוסט מודה שהסובייקט שלו יתנער מהם.

    אם כבר מתעקשים לבנות מגדלים פורחים באוויר, אפשר לנסות לבנות תיאוריה מרתקת על האופן שבו רמטכ"לים לשעבר לא מסוגלים להתמודד עם כשלון פוליטי. לזה לפחות יש תקדים. הרי היה לנו כבר יותר מרמטכ"ל אחד מעדות המזרח, יותר משר בטחון אחד, יותר משר חוץ אחד, נשיא אחד (שעדיף לשכוח…), ויבוא יום ויהיה גם ראש ממשלה. למצער, יש עדיין חלקים נכחדים והולכים בחברה הישראלית בהן קיימת הגמוניה אשכנזית. הפוליטיקה היא בוודאי לא אחת מהן (וגם לא הצבא, וגם לא עולם העסקים).

  13. איציק

    מסכים לחלוטין, ניתוח מבריק
    כמו גם השאלה המצויינת של שיר,

    "אני הייתי שואלת משהו שונה, לא מדוע מתנער מופז מן הקושי של היותנו חברה שבה המוצא עדיין משחק תפקיד (כפי שכתבת, זהו חלק מכללי המשחק), אלא מהו המנגנון אשר מאפשר לו להתעלם מן הפערים הכלכליים והחברתיים? "

  14. סטודנט

    ממליץ לך לראות את הסרט "מליון קליעים באוקטובר"
    http://video.google.com/videoplay?docid=-3101465086995206636
    המתאר איך מופז וצמרת הצבא הסלימו את מהלך האינתיפאדה השנייה מתחת לאפה של ממשלת ברק. לאיש יש הרבה מאוד דם על הידיים.

  15. RS

    לפחות מופז היה קרוב, לעמיר פרץ לא היה סיכוי מעולם. לפחות אם מופז היה מנצח רוב האליטות בקדימה היו נשארות בניגוד למה שקרה לעמיר פרץ. אם כבר מופז זכה לעדנה מעצם היותו גנרל. לכן אחד כמו וייסגלס מסוגל לשבח אותו. קח אותו, תהפוך אותו לאישה ותוריד את הדרגות ואז מדובר בפיקציה מוחלטת. מופז הוא פוליטיקאי כושל, שכעת, כאשר הוא נתקל בקשיים של הפוליטיקה ובעבודה הקשה מאוד שהיא מצריכה, הוא ויתר. בדיוק כמו שחשבתי כל הזמן על הגנרלים האלה. בפוליטיקה השיראלי הפחות מגוייסת של היום, כבר אי אפשר להצניח ככה סתם גנרלים כמו שעשו עם רבין בעבר. הגנרל צריך להבין משהו בבני אדם ובתחבולנות פוליטית. האנשים שהכי פחות מתאימים לזה אלו אנשי צבא. להביא את מופז בתור מקרה קיפוח זו טעות, וזה כמו להביא את סילבן בתור קיפוח – שאתמול קראתי שהוא חבר של שרי אריסון. צר לי לבשר לכותב אבל מי שהיה רמטכ"ל לא קופח, פשוט צה"ל כולו ירד במידה מסויימת מיוקרתו (גם הודות לשינוי הקפיטליסטי). מופז מעולם לא נקף אצבע ולא התעניין בענייני חברה. כל הקמפיין שלו הוא הדגיש שוב ושוב: ביטחון!!! אז שלא יז… לי את המוח. והוא גם פרלמנטר שלא עשה כלום (יש כאלו שעוד בודקים את זה). אם כבר שלי יחימוביץ' ודב חנין עשו הרבה יותר למען אותו כותב שמתיימר לדבר על הקיפוח של העילג ששמו מופז (לא שלליבני "המדהימה" ובעלת החברים "המדהימים" חסרה עילגות ואנטי-אינטלקטואליות).

  16. עודד אפרתי סמ"ר מיל

    נשארתי חפ"ש בצבא כי
    מופז המזרחי התנכל לי???
    איציק מרדכי ה"כורדי" "חיפש " אותי?
    יום טוב סמיה
    ששון המג"ד
    קצב הנשיא
    שולה זקן

    די עם הקיפוח.
    מופז כישלון לכל הדרך, ואין לו דרך

  17. אילן תלמוד

    מאיר,
    במקרה שלו זה לא מזרחיותו.
    הוא היה רמטכ"ל מוצלח יותר מהמוניטין שלו, שר בטחון בינוני, ושר התחבורה הגרוע ביותר שהיה אי פעם למדינת ישראל.
    המחשבה שכדי להחזיר אותו לפליטיקה לבני תמנה את פולט השטויות העילג למשרד החוץ מעלה בי אי נוחות. אבל מה אני יודע ? אני אשכנזי.
    אני משוכנע ש"פסק הזמן" שלו איננו אימפולסיבי. וראינו את האופורטוניזם שלו בסיבוב הקודם.

  18. פנסיונר

    שאול מופאז היגיע למקום שבו הוא העמיד את עצמו.
    שאול מופאז היה קצין המבצעים של משפחת שרון ושפ הוא קבע את מעמדו.שאול מופז בניגוד להוראות והכללים של של הצבא עסק בפוליטיקה עוד בהיותו רמטכל,ואת דעתו הוא השמיע עוד בתקופת היציאה מלבנון,כאשר בניגוד להדרג המדיני היביע דעתו נגד היציאה מלבנון.את דעתו הוא יכול להשמיעה רק במסגרת חוות דעת מקצועית ורק במסגרת הדרג המדיני , ולא במסגרת פומבית ,וכולם ידעו את ההתנגדות שלו ליציאה מלבנון.
    גם הלחישה שלו בנושא הפלסטיני היביע דעתו במסגרת מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה וקרא לראש הממשלה לסלק את עראפת,וזאת במסגרת התערבות הדרג הצבאי בהליך מדיני.
    מופז העמיד את עצמו כקצין המבצעים של החוה ובזאת ניטלה ממנו עצמאותו.
    מופז כאישיות בכירה מתחום הביטחון היה חבר בפורופם שקיבל את ההחלטות המדיניות והצבאיות של מלחמת לבנון
    השניה ,והיה שותף מלא בכישלון.ובנוסף לראש הממשלה ושר הביטחון והרמטכל היה חיב ללכת יחד עם השלושה.
    כי אין מקום לראש ממשלה שהיה שותף בכיר לכישלון של המלחמה.
    אף אחד לא יחס למופז את השד העדתי כאשר מילא את רצונו של שרון בהתנהגותו כלפי הרמטכל שהחליף אותו בוגי יעלון. ולא נדבר על ההתנהגות שלו כלפי חבריו בליכוד.
    ולכן האישיות שלו אינה בשלה למלא את התפקיד של ראש הממשלה.

  19. חנה קים

    בדומה לקמפיין התקשורתי נגד מינויו של מופז לרמטכ"ל, גם הפעם ניתן האות לקמפיין נגד מינויו ליו"ר קדימה ולראשות הממשלה. אז הוא עמד מול מתן וילנאי, שקבוצת עיתונאים נכבדת, קשרה לו קשרים של גאון, איש ספר ואיש הקידמה, מופז הצטייר מולו כילד-מעברות עילג, חסר השכלה, קיצוני בדעותיו שעשוי להמיט על ישראל מלחמה גרעינית, לא פחות.
    גם הפעם, מול ציפי ליבני, הצטייר מופז בדיוק אותו הדבר.
    הן בקמפיין מול וילנאי והן בקמפיין הנוכחי מול ליבני, עמד מופז מול שני תוצרים של ארץ ישראל השלמה- וילנאי הוא בנו של פרופ' זאב וילנאי, אידאולוג ימני קיצוני, וליבני הוא בתו של אחד מראשי האצ"ל, חביבת חוג תגר של ותיקי תנועת החרות ובית"ר. העובדה שמופז הוא איש ההתיישבות העובדת, שחי במשך שנים ארוכות בנהלל, בוגר הקמפוס הצבאי האמריקאי, כמעט ולא הוזכרה. מה שהעלה באוב את היחס שלו זכה בנימין בן אליעזר, פואד, במשך שנים. פואד, למי שאינו יודע, הוצג במשך שנים כאיש חסר השכלה, ברברי, פרח של ממש, בעוד שהאמת היא שפואד הוא אחד הפוליטיקאים המשכילים שהיו לנו, דובר אנגלית אוקספורדית, שיוסי ביילין תמיד התקנא בה.
    וילנאי התברר, זמן קצר לאחר שנבחר לסיעת העבודה, כפוליטיקאי קלוש-כישורים, דמגוג קטן עם אגו ענק. ליבני, לאחר שנכשלה בפריימריס בליכוד, שרתה בנאמנות את נתניהו ומונתה על ידו ליו"ר רשות החברות הממשלתיות, הפריטה נכסי מדינה בזיל הזול, ואחר כך עברה לשרת את אריאל שרון וקידשה כל החלטה שלו, כולל החיסולים הממוקדים שסללו את דרכה של תנועת החמאס לראשות השלטון הפלסטיני.
    מופז מעולם לא היה אדם כלבבי. למעשה, לא מצאתי בו שום דבר חיובי, אבל היו לנו רמטכ"לים גרועים הרבה יותר ממנו, שלא לדבר על שרים בממשלה. ייתכן שבפסק הזמן שנטל לעצמו הוא יעשה לביתו, כלומר יעשה כסף, כדי לחזור אחר כך לליכוד ולנתניהו. אין לי שום חמלה ושום אמפטיה כלפיו. אבל אין לי ספק שראשות קדימה היתה נופלת לידיו אלמלא החליט השופט בדימוס דן ארבל – מי שעמד בראש ההרכב שזיכה את השר לשעבר יעקב נאמן בזיכוי מפוקפק – לשבור את כללי המשחק בפריימריס בישראל ולהוסיף עוד חצי שעה להצבעה בקלפיות בגלל "התורים הארוכים", כדבריו בקלפיות. זו היתה החלטה תקדימית, שוברת כלים, שניפצה את כללי המשחק הדמוקרטי, ופעלה באופן מודע לטובתה של ליבני.
    .

  20. עוד פעם

    התקשורת שהתגייסה למען לבני פעלה כפי שהיא בוודאי תפעל למען ברק וכפי שבעבר פעלה למען אולמרט וגם עבור עמיר פרץ בטרם הוא עצמו בגד בערכיו החברתיים והמיזרחיים, זה לא מהמקום שכותב המאמר מנסה לתאר, היינו המזרחיות. אלא מערך אחר של סיבות.

    יש בעיה בבחירות בישראל בכלל , שהן לא הוגנות , יש זיופים אגב עמיר פרץ בלי הרבה בעיות זייף ע"ע מפקד הארגזים , את הטענה של כותב המאמר צריך לשמור למקרים הרלוונטים, מופז נמצא רעיונית בקוטב אחר לעומת לבני בעיקר מדינית , היא מתונה ממנו, זה הקונטסט של הבחירות- זו הסיבה שהתקשורת תמכה בלבני , שהיו כרגיל לא הוגנות כי התקשורת התגייסה למען לבני חד צדדית, אבל לא בגלל תקרת הזכוכית שעליה כתב כותב המאמר.

    לא צריך לעשות שימוש במיזרחיות בכל מקרה , וזה לא המקרה.

  21. מלי

    כל כך הרבה חנופה למופז, על מה??

    בכל מקרה זאת לא פעם ראשונה שמופז נוהג כך.
    כשלקחו ממנו את משרד הבטחון הוא ביטל את מסיבת יום העצמאות המסורתית של המשרד כלאחר יד, רק בגלל שהוא נפגע מהמהלך. מסיבה שיש לה מטרות אחרות פרט ל-לשעשע את השר המכהן.
    אחרי שעבר ישירות מהרמטכלות למשרד הבטחון, כנראה חשב שהתפקיד שייך לו ורק לו.
    לאיש הזה אין כבוד למשרות הרמות שבהן החזיק, הוא רק עסוק בלחשב איזה כבוד עושים לו, או לא עושים לו.

  22. מוני יקים

    האטימות וחוסר ההתייחסות כלפי הצבור המזרחי זה סיפור שנמשך דורות ומעוגן היטב במבנה האידאולוגי שעיצב את
    ההגמוניה האשכנזית משמאל ומימין. האשליה שכביכול מזרחים הגיעו למשרות רמות ולעושר אישי מופלג באה רק כדי לכסות על העובדות המצערות המצביעות על העמקת פערים והנצחתם שהם מטרותיה המוצהרות של ההגמוניה האשכנזית. בתופעת מופז, מרדכי, דרעי, פואד, פרץ, אבו חצירה והרשימה ארוכה יותר , אפשר להבחין כי כל עוד תיפקדו המשת'פים כקבלני קולות ונותני לגיטימציה למפלגות ביום הבחירות הם היו כשרים לפעילות. אבל בכל המיקרים הם קיבלו תפנית פלילית בתיזמור תיקשורתי עוין וגזעני כאשר הם ניסו לצאת ממשבצת מיזרחי המחמד המשת'פ, ולהכנס למשבצת המזרחי שרוצה להיות בעמדת מנהיגות שתאפשר השתתפות בתהליכים קובעי הגורלות.
    כאן תקרת הפלדה הופעלה ונשכחה המשת'פיות ונשכחו החברויות ויצאו הצ'חצ'חים.
    התמודדות עם תחלואי המדינה הציונית וחברתה המקרטעת לא תיתכן ללא התייחסות עמוקה יותר מהדמגוגיה הרדודה של המאשימים את המזרחים בגורלם, כי תשובה לטיעונים הצודקים המעוגנים במסכת מחקרים ועובדות סטטיסטיות של מרכיבי המאבק המזרחי בטיעונים מיבניים אנכרוניסטיים מובילה רק למסקנה כי נחשלות המזרחים נובעת מאילו פגמים גנטיים הטבועים בהם ואל להם להתבכיין על מצבם ושיקבלו את רוע הגזרה וישתתפו במפעל הלאומי הציוני תוך התעלמות מהנצחת הפערים המתוכננים.
    מעניין מאד טיעונם של אשכנזים רבים על נחיתותו האינטלקטואלית של מופז והיותו פושע מלחמה מועד חסר כישורים לתפקידים אותם התיימר להשיג, משום שטיעונים אלו שמרביתם מוצדקים וגם תואמים באותה מידה ויותר לגבי לבני
    לא הפריעו לקדם את מופז לדרגת רמטכ'ל ולא הפריעו למינויו כשר הבטחון ושר התחבורה שבשלושת תפקידים אלו הוא היה כשלון טוטאלי. אז למה עשתה ההגמוניה האשכנזית "טעויות" אלו האם נכונה הטענה שפעלה כך כדי לחזק את השקר ההיסטורי שבבסיס הציונות "כולנו יהודים" "עם אחד גורל אחד" , כלומר שיקולים גזעניים אופורטוניסטיים
    שבאו לשרת זמנית את ההגמוניה האשכנזית עד שהפישפש ינסה לעלות למעלה כגולם שקם על יוצרו ואז יתקל
    בתקרת הפלדה חסרת העבירות.

  23. שוש

    כמו בארצות-הברית הקלף המנצח הוא אישה-שמרנית. (וספורטאית – תחרותית, 'לא נחמדה'). מענין מאוד עבורנו, הנשים.

    להעיף את מופז מהפוליטיקה זה מצויין. עכשיו ליבני צריכה לחיות עם הניצחון, וכמי שמתבוננת בה בימים האחרונים – זה נראה תענוג מפוקפק מאוד. ואני אומרת לה – אל תסתירי את החולשה. נמאס מכל הגברים גברים האלה עם הטון המבחיל ומלא בעצמו (ביבי, ברק, מופז). דווקא אולמרט בימי כהונתו האחרונים נשמע נבון, שקול ואנושי מהם. לבני, לדעתי, צריכה לרתום את אולמרט וכוחות אחרים, מוכשרים, לחישוק ה'עילויים'-בעיני עצמם B&B. בהצלחה.

  24. שניר

    ניתוח נפלא. תודה.

    אני בטוח שהפגיעה הגדולה במופז, הרבה יותר מאי בחירתו ע"י המתפקדים, היא זו שהגיעה מהתקשורת. הפגיעה של אדם שמציירים אותו כאיש שטח אל מול אשת הניקיון (על סמך מה קבעו זאת חודשיים לפני הבחירות עצמן? האם היתה הצדקה להשערה המופרכת הזו שאנשיה של לבני נקיים מאלו של מופז?). את מופז ציירו בשתי דרכים – או כפחד (אירן, גניבת בחירות וכו') או בצורה נלעגת. כאשר לועגים רק לצד אחד ומאתרגים צד אחר בכסות לבנה וטהורה – אז אין דיון ענייני, אין צדק ואי אפשר להכחיש מניעים אתניים בהצבעה. לא סתם לבני זכתה בקרב האשכנזים לפי 3-4 קולות ממופז ובקרב המזרחים לשוויון. היתה כאן הגזעה שיטתית שפעלה באופן אפקטיבי בהרבה מעוד ארגז פה ושם. מי שלא ראה את ההתייחסות השונה הזו – או שהוא חי בעולם אחר, או שהוא כבר הפנים בצורה מאוד עמוקה את איתרוגה של לבני ומחכה לשלום המיוחל. למה יש לי הרגשה שגם התקווה הלבנה הזו תתנפץ?

  25. מאיר עמור

    תודה לכל המגיבים למאמר שכתבתי. ביקורות מעניינות. תודה. למרבה הפליאה, אני גם נוטה להסכים עם רוב המבקרים. המאמר שכתבתי אינו על שאול מופז ולבטח שלא על תכססנתו הפוליטית. הוא ותכסיסיו אינם מעניינים אותי. למרות שאמירה זאת נראית התחכמות או התחמקות זו האמת לאמיתה. עכשו לעיקר. אפשר לעשות ניתוח היסטורי ופוליטי של עלייתו ומותו של יוליוס קיסר ואפשר לעשות ניתוח אחר, היסטורי וסוציולגי על התנאים שאיפשרו את עליתם של קיסרים או של הקיסריזם ולהציג את צעדיו ההיסטוריים של יוליוס קיסר כדוגמה או כראשית לקיסריזם. על בסיס מודל זה רציתי לשאול האם יש בהתרחשות סביב מופז משהו שניתן לקרוא לו: מופיזם ישראלי. לדעתי יש. במאמר הזה קראתי לזה 'העליבות התרבותית של החברה הישראלית.' זה היה הנושא של המאמר שכתבתי. אני מדבר על מופיזם לא על מופז. במופיזם חייבים לכתוב את האותיות של השם מופז. אינני בוחר במופז. הוא פוליטיקאי שנמצא בקצה המפה הנגדית למפה הפוליטית שלי. אינני מעריך אותו כפוליטיקאי אבל אני מכבד אותו כאדם: מראש. ברור לי לגמרי שמופז לא חושב כמוני . ברור לי, כפי שכתבתי, כי הוא יהיה בין הראשונים לומר שמה שכתבתי הוא קישקוש. אין לי בעייה עם עמדה שכזו אלא עם חוסר התייחסותם של דוברים שכאלה (כולל מופז) אל 'עליבותה של החברה הישראלית' כפי שנתגלתה בבחירות לראשות קדימה. לדעתי יש כאן בעייה (דיי באנלית מבחינה היסטורית, היא מתחרחשת בהרבה חברות) של מבנה חברתי הממלכד את החברה שיצרה אותו. והחברה הישראלית ניראית בעליבותה הרבה, פעמים רבות כאשר אנשים ממוצא מזרחי מגיעים לתפקידים של הנהגה . ראה/ראי הקשיים העצומים לפני הגעתם ואז, לאלה שכן הגיעו, חוסר יכולתם להניע ואז, בדרך כלל אם כי לא תמיד – אתם זוכרים את שושנה ארבלי אלמוזנינו? – המפלה הקשה (הממון, הכלא, ההתבזות, הבושה, חוסר האונים, התיפקוד הקלוקל, אי ההתאמה, האסונות, והטרגדיות). נכון מאוד שזה קורה גם למנהיגים אחרים. זאת אומרת למנהיגים ישראלים ממוצא אחר – לא מזרחי. ההבדל הוא שכשראש ממשלה הולך (עשיר, מושחת, שבע מעשים, חולה), מעט מאוד הם הקושרים את התנהגותו למוצאו. אבל כשעמיר פרץ מגמגם באנגלית, מי שמגמם על הבמה זהו גם מוצאו. כ'שהקומבינות הישראליות' בוחרות לנשיא חדל אישים, כנגד כל הסיכויים וכנגד מועמד טוב ממנו והוא עושה מחדלים בתפקידו הבכיר, גם מוצאו מזדקר לעין. אז שואלים (בקריצתעין של יודעי דבר) ואומרם (בתמימות מעושה): הוא בכלל לא יודע לדבר אנגלית!! נכון, אנגלית לומדים בבית הספר הרבה שנים או בבית מההורים. 'ידיעת האנגלית' אינה חלק טבעי מהכריזמה של המשרה והתפקיד. כששיטת הבחירה מעוותת והמעגל ממנו נבחרים הוא מעוות לא צריך להיות מופתעים כאשר מקבלים עיוות כתוצאה. זה לא פוליטיקה עדתית זה לוגיקה פשוטה. עוגה עושים מקמח מביצים ומסוכר לא מעגבניות, בצל, פטריות ,שום ושמן זית.  עוגות לקפה צריך לדעת לעשות, כפי שצריך לדעת לעשות רוטב עגבניות לפסטה. שלמה בר הזמר והמלחין כתב מוזיקה לאחד מהשירים המצויינים שנכתבו על העיניין החברתי בישראל. השיר נכתב על ידי לא אחר מאשר נתן אלתרמן. השיר נקרא "ריצתו של העולה דנינו". נתן אלתרמן כתב על "דף אלם ואשם דף בזיונו של אב… אשר שיבת ציון ציוותה עליו קפץ…רוץ רוץ ואל תחת כי אכסה מומך אבל לא אכסה עלבון תחיית עמי אשר זיווה נוצץ בדמעך". כך כתב נתן אלתרמן וכך שר שלמה בר.

  26. אסי

    איזו תקרת זכוכית??? הבנאדם היה רמטכ"ל! אין תפקיד יוקרתי מזה במדינתינו הלוחמנית!
    מאיר עמור מתייחס להפסד של מופז כאל תבוסה, כאילו זרקו אותו מכל המדרגות ואמרו לו: "מזרוחניק, עד כאן!" – אז תרשו לי להזכיר את הידוע לכולם: 431 קולות הפרש. זה הכל.
    הניתוח יכול היה להיות מעניין ומשכנע אם רק היתה לו אחיזה במציאות… לדעתי צריך להפוך את השאלה על-פיה: במקום מדוע הפסיד עלינו לשאול איך זה שמופז כמעט ניצח?!? גנרל כושל, פוליטיקאי זגזגן חסר דרך ואינטגריטי, בעל כישרון להביך את עצמו כל פעם מחדש עם הצהרות דביליות וחסרות אחריות וכו' וכו'… אם תשאלו אותי, היו צריכים לשים לו תקרת בטון ולא זכוכית, ובמקום הרבה יותר נמוך כדי למנוע ממנו להתקדם כפי שהתקדם ולהזיק כפי שהזיק.
    אין ספק שגם מופז, ידחיק כמה שידחיק, נאלץ להתמודד עם מוצאו המזרחי בסביבה האשכנזית בה הוא מסתובב. אבל עדיין לא נראה לי שהמוצא שלו הוא גורם משמעותי בכמעט-ניצחון שלו בשבוע שעבר.

  27. דן

    לאחר שנהג באצילות ,שאינה מתאימה לאופיו,כנראה,התעשת, או התפלץ, מהתמונה שהופיעה בעיני רוחו-אני,מופז,רמטכ'ל ושר בטחון בעבר, מתייבש על הכסא במסדרון, בהמתנה שהאשה הזו,אותה הוא כנראה מעריך מעט מאד,גם אולי כאשה,תתן הוראה למגישת הקפה להכניסו ללשכתה.

    זה היה שינוי של 180 מעלות ממה שהצהיר עליו זמן קצר קודם לכן.
    זה מעשה שמגיע נטו מהבטן,איזו עווית לא ברת שליטה שהיו בה,אולי,חרטה עמוקה,כעס,גם על עצמו,על יריבתו,על העולם,ואולי גם צורך בנקמה.
    מחשבה בכלל, ופוליטית בפרט לא נראה שהיתה שם,לדעתי כמובן,בגחמת הרגע.

    האם היו שם גם מחשבות/רגשות מתחום מלחמות העדתיות?
    סביר אבל לא הכרחי.

    שר חוץ?רעיון נחמד.אולי ייפגש עם אחמדינג'י בעצרת האו'ם.אולי יסגרו דיל טוב ולא נזדקק לאטום..

    סיכום-לא הגב' ולא האדון מסוגלים להיות ראשי המערכת השלטונית במדינת ישראל על שלל בעיותיה הסבוכות.
    הצער הגדול הוא שכנראה אין אף אחד המסוגל לכך.

    וסתם לשעשוע.
    כולם תוקפים את התקשורת והמועמדת שלא ברור אם נבחרה או לא על השתלחויותיהם במופז.

    אותי מטרידה מחשבה שנעורה כבר בבחירות קודמות.

    כולם בזים לסוקרים ולפוקדים שנכשלו.
    טעות.
    הם הוכשלו ע'י הנשאלים.
    זה דפוס שחוזר על עצמו ונשאלת השאלה מי מרויח מכך.
    זה מתקשר היטב,לפחות אצלי עם הבטחון הזחוח של מופז שאף קבע איזה אחוז מהקולות יקבל.
    לעניות דעתי רבים מתומכיו קיבלו הוראה להביע תמיכה בלבני,ליצור במחנהה זחיחות ושאננות וכך להשיג נצחון.
    אין חוק האוסר זאת וכנראה התרופה לכך תהיה שיאסרו בחוק לפרסם סקרים שבוע-שבועיים לפני הבחירות וכמובן לפני
    גמר ההצבעה בקלפיות.

    אישית, הייתי מציע לסוקרים ולפוקדים לבדוק,וסביר שהם עשו/עושים זאת, באילו קלפיות הערימו על הפוקדים ומה וכמה ההבדל המספרי בין מה שהצהירו לסוקרי/פוקדים ובין מה שהוצבע באמת.
    לדעתי כשתתפרסמנה,אם בכלל,התוצאות,יהיה מעניין מאד.

  28. שירה אוחיון

    המזרחיות והגזענות האשכנזית שם ונמצאת תמיד שם כשמדובר במועמד או מועמדת ממוצא ממזרחי , בעיקר אם הוא פוזל לכסא ראש הממשלה ומאיים על שלטון ההגמוניה הציונית האשכנזית. גם אם הנ"ל מכחיש מכל וכל כל קשר למוצאו המזרחי, אינו עושה בו שום שימוש ו/או מאיים לעשות ל"שד העדתי" טקס קבורה חגיגי עדיין יקשרו לו כתרים "מזרחיים" . כך למשל, היו מי אלו בתקשורת שניסו להשוות את מופז לאובמה (על לא עוול בכפו) ואת לבני להילרי (גם כן על לא עוול בכפה. בתכנית הסאטירה "שבוע סוף" הוקרנה תמונה של מופז תחת הכותרת "שחור" ושל לבני "הנקיה". גם הקטגוריה של המגדר משחקת גם אם ציפי לבני לא תרמה בכהוא זה למעמד הנשים בארץ ומעולם לא הכריזה על עצמה או על האג'נדה שלה כפמיניסטית. גם המועמדים ממוצא מזרחי רובם ככולם אינם מגדירים עצמם כ"מזרחים" אלא כישראלים (קרי, משתכנזים) אך בו בזמן עושים שימוש גלוי , או סמוי, לרוב ציני במוצאם המזרחי תחת מילת הקוד הסודית "דיאלנא",הוא משלנו, זה המסר שמועבר לבוחרים ע"י המטות למיניהם.
    בזמנו יצאתי להגנתו של עמיר פרץ כנגד מתקפת הגזענות שלוחת הרסן בעיתונות אף כי לא האמנתי בכך שיש ביכולתו לתרום משהו למאבק המזרחי או החברתי, אבל חשתי שהמתקפה חורגת מגבולות ההיגיון, היו מי שהשוו אותו לנינט והיו מי שהשוו אותו לדיקטטור עם השפם".עד כדי כך גדול היה האיום…אלא שמהר מאד הוא הפך ללעג ולקלס, בדיוק כמו גבר-גבר האיראני שמבקש ממזכירתו שתכין לו כמה קציצות גונדי לפני שהוא משגר טילים לדמשק. אין רחמים בליבי על פוליטיקאים "מזרחים" ממין זה , לא על דרעי, לא על מרדכי, לא על קצב, לא על דוד לוי ולא על מופז ובטח שלא על שטרית . עלבונם (עוד סטריאוטיפ נדוש על מזרחים) אינו א עלבוני וקלונם הוא קלונם האישי בלבד של "עבדי הבית" ש"מכרו" את אחיהם בשכונות ובעיירות ובכפרים הערבים בעבור נזיד עדשים, של אלו אשר בתמימות ליבם חשבו שמישהו פה יתן להם את הבכורה. שישבו בבית או בכלא ויעשו את חשבונם האישי. שישלמו את מחיר היוהרה ואת מחיר השימוש הציני שעשו באחיהם המזרחים כדי להיבחר, אך לא עשו כהוא זה כדי להוציא אותם ממנוחשלותם החברתית והכלכלית. הם רק גורמים נזק לעניין המזרחי והחברתי. הם השבר של החברה הישראלית שלא הצליחה להקים מנהיגות מזרחית אמיצה וראויה.

  29. איציק

    לשוב עוד פעם,
    או קיי, עכשיו הבנו בזכות ההחלטיות שלך לקבוע מה התקשורת התכוונה..

  30. פנסיונר

    הטלת אשמה על העיתונאים בשם ההתקפה על התיקשורת היא שגיאה חמורה.לעיתונאים אין את הכח שמיחסים להם.
    רוב העיתונאים משועבדים לבעלי העיתונים, או למערכת העיתון שקובעת את הדרך הפוליטית של העיתון,ואת חופש הבטוי של העיתון.של כל אחד מהעיתונאים ומי שלוקח לעצמו חופש רב יותר מוצא עצמו ללא עורכים וללא עיתון וללא פרנסה מיאוט העיתונים נותן למכתיבי הדרך של העיתון כח רב יותר ממה שנראה.
    וכל העיתונאים ממלאים את תפקידם בהתאם לרצון המערכת.כי לא הם מכתיבים את דרכו של העיתון.ומי שהחליט על קו מסוים הם בעלי ההון ששולטים בעיתון ובמערכת העיתון.

  31. דינה

    אין לי מילה טובה בזכות הגב. ליבני ולא מפני שהיא אשכנזיה. אבל מישהו פה באמת מעלה על הדעתו שכנופית גנרלים בדימוס ו\או פנסיונרים של סיירת מט"כל יאפשרו לסתם שב"כניקית לחמוס מהם את השלל?

  32. טרזן

    לא תיקרה ולא זכוכית, תוצאת הפריימריז היתה ע"פ כל קנה מידה – תיק"ו. ליבני זכתה בגלל יתרון מקרי זעיר, שהיה יכול ליפול גם לזכותו של מופז. אינני מבין את הכבוד שהעניק המחבר לאיש הבינוני הזה. מופז אינו רק פוליטיקאי הפכפך, הוא היה קצין פוליטי, וגזען עם קבלה ענקית (הפקרת מדחת יוסוף).
    אני שונא פוליטיקאים שנוטשים. אחרי הכל, אלה האנשים שתובעים מאיתנו הערכה על ההקרבה שלהם (כישרוניים שכמותם) כשהחליטו לבוא ולשרת אותנו. לך לך מופז לשלום, עשה לביתך, והשאר לאחרים לדאוג למימוש ה"ערכים" שהבאת לפוליטיקה.

  33. יואש

    האכזבה של שירה אוחיון מהגנרלים והפוליטיקאים המזרחיים ש"בגדו" בייעודם החברתי , מדברת מאד לליבי.
    למרות ש"נתמכו על ידי אחיהם המזרחיים" שרצו לראותם עולים במעלות השלטון ועושים תיקון חברתי, הם חזרו לפשל פעם אחר פעם ואיכזבו כל פעם מחדש את תקוות אוהביהם. הפגם בפעילותם היה פגם באישיותם ובתפיסתם את תפקידו של מנהיג בישראל. כולם "דרשו" כבוד בטרם עשו משהו כדי להיות ראויים לו. הדגמים האשכנזיים שאליהם כיוונו היו דגמים פגומים של זחיחות ושל "שתה ואכול כי מחר הקדנציה תסתיים".
    גם אילו מופז היה זוכה בראשות קדימה הוא כנראה היה מפעיל דגם מנהיגות לקוי ומאכזב. העתיד ממתין למנהיג המזרחי החברתי הראוי לישראל, שיידע לקדם חברה בריאה וסולידרית לפני בטחון כוזב.

  34. יואב

    גם דיכטר נתקל בתקרת הזכוכית?

  35. אחד ש"עשה את זה"

    הבעיה היא כמובן לא תקרת הזכוכית של מופז אלא אלפי ועשרות אלפי תקרות הזכוכית הקימים כמעט בכל הארגונים ומקומות העבודה בארץ. כמעט בכולם השדרה הנהולית מורכבת מצבע לבן עם פה ושם צבעים אחרים ש"עשו את זה".

  36. ראובן

    כמה שלא תגיעו לשום מקום. שירה ודומיה.

    תמשיכו להתבשל כאן בביצתכם העכורה. כשתתעוררו תראו הרבה "מזרחיים" שעקפו אתכם בסיבוב והשיגו את כל מה שאפשר להשיג, בלי לחשוב על מספר הפיגמנטים בעורם ולתלות את כל צרות העולם בזה (כאילו שלא עשו את זה עד היום, קצב לא היה נשיא, תשובה לא עשיר, גם לא בינו צדיק, מופז לא היה רמטכ"ל, חלוץ לא היה רמטכ"ל, ועוד ועוד – הכל בדמיון שלי).

    ואתם, מאריכי המילים, קצרי המחשבה מנותקי-המציאות, תשארו בדיוק איפה שאתם. בגלל מי שאתם, לא בגלל צבע עורכם.

    מזלם של המזרחים שרובם אינם מזדהים עם המסרים ההזוים שלכם, ונוהגים לשכוח את מזרחיותם ולא לפלוט אמירות מופרכות כמו:
    "המזרחיות והגזענות האשכנזית שם ונמצאת תמיד שם כשמדובר במועמד או מועמדת ממוצא ממזרחי , בעיקר אם הוא פוזל לכסא ראש הממשלה ומאיים על שלטון ההגמוניה הציונית האשכנזית. גם אם הנ"ל מכחיש מכל וכל כל קשר למוצאו המזרחי"

  37. יסמין

    המופרכות של המאמר הזה משתווה רק למופרכות התיאורטית של "המשתינים בעמידה". אצלנו במשפחה נוהגים לומר: לא צריך להגזים, המציאות מספיק גרועה.
    תקרת הזכוכית קיימת בשביל כל חסרי ההשכלה, העובדים העניים (מזרחים או לא, אם כי סטטיסטית יותר מזרחים), תושבי הפריפריה, הנשים וכל היתר. היא לא קיימת בדרגים האלה, וכמו שכבר כתבו כאן התוצאה היתה תיקו. אלמלא התקשורת המדושנת שאהבה את לבני והסקרים המייאשים ייתכן גם שמופז היה זוכה, וחוץ מזה להגיד שמתפקדי קדימה הם המראה של החברה הישראלית גם זו אמירה מרחיקת לכת.
    הסיבה היחידה שבגללה חבל שמופז לא נבחר – מופז הנבל, האכזר, הכוחני, המסוכן – היא שעכשיו שוב יישב בראשות הממשלה אדם שנציותו לטנטית, שפניו אלק לשלום, ובינתיים פלסטינים ימשיכו למות כמו זבובים. אם מופז היה נבחר לפחות התקשורת היהת יושבת לו על הזנב וגם באמריקע היו סוגרים לו מיד את הברז.
    ולמה הוא פרש? נראה לי שלא בא לו להיות כפוף ללבני. הוא בטח ממש לא מסתדר אתה, ובטח לא בא לו לקבל הוראות מאישה אשכנזייה.

  38. ירדנה אלון

    אחר כך ניקח את ברלין.
    בסך הכל נסיגה טאקטית,מופז הוא גנרל והוא מתייחס לכל האתגרים שהוא פוגש בחיי האזרחות כאל מלחמה ויש לו תכנית איך להילחם ולכל תכנית יש תכניות מגירה במקרה שתכנית א' לא הצליחה כמקווה.אז גנרלים שמנהלים מערכות יודעים גם איך להסיג את הצבא ככה שזה לא יראה ככישלון אלא נסיגה כדי לבלבל את האוייב,אולי הוא ייכנס לשאננות והזמן עושה את שלו ועוד יהיו בקיעים במחנהו של האוייב וכשאתה נסוג קל לך יותר לראות את הבקיעים את מקומות התורפה של האוייב ולפי זה לתכנן ,ומאחר והמפלגה השנייה בגודלה היא כזאת שגם בראשה עומד גנרל, וראש ממשלה לשעבר אני משערת שזה תוכנן הייטב בין השניים,כך שמצד אחד ייעשה הכל על מנת לבלום את "ציפורה" ומאידך מופז תמיד יוכל לרחוץ בנקיון כפיו הוא הרי נורא נעלב ופרש אז כל המכשולים בדרכה של ציפורה להרכיב ממשלה הם בשל חוסר מוכשרותה הוא חלילה לא בחש בקדירה חודשים לפני שהגענו לפריימריז,גנרלים יודעים לתכנן הייטב את הקרב על חייהם הפוליטיים,את אותן טאקטיקות עשו גם שרון,וגם ברק,נכון הייתה הבעה של פליאה בפניו ומפח נפש כשנודעו תוצאות הפריימריז אולי מפני שהוא לא הפנים את המשפט הקלאסי כל כך עתיק וכל כך עכשווי שאמר אליהו לאחאב(כמדומני?)"אל יתהלל חוגר כמפתח"זה ההיבריס של מופז, לא מזרחיותו שעמדו לו לרועץ בפריימריז.ועכשיו הוא יוצא לשיחה קלה עם ההיבריס שלו ולהתייעצות קלה עם הגנרל הפנימי שלו, "איך אני כובש את ראשות הממשלה?"

  39. שור

    מסתבר שהפסק זמן הוא לכמה שעות פחחחחח

    מופז הוא כשלון – בצבא, בפוליטיקה, אפילו בפסק זמן הוירטואלי שלו.

    אבל הטענה שהבחירות בקדימה נעשו באופן מושחת היא בהחלט נכונה, וחבל שהוא לא עירער בזמן אמת.

    שירות צבאי של עשרות שנים הופך ככל הנראה את הגנרלים שלנו לממושמעים, משעממים, בלי שום פלפל ובלי ראייה ביקורתית.

    שור

  40. איציק

    לרון הוז

    תסביר לנו, אם ככה, מה היה בדיוק, אמין ומוכשר באהוד ברק שברח כשראה פצועים בצאלים שעוד צעקו לו, "יא בן זונה בוא תעזור" וגם אח"כ נעלם לחודש לסין…?
    גם ראינו את ה"כשרון הגדול" שלו בניהול המדינה, אבל כל זה לא מפריע לך משום מה.

  41. אבידן אפודי

    כמו שכתבו כאן מגיבים אחרים יהיה מעניין לשמוע על מה בדיוק אתה מכבד את שאול מופז כאדם. בהעדר נימוק עלולים עוד הקוראים לחשוב שמדובר במילים ריקות, כמילותיו של האיש עצמו, שאין מעבר להן אלא חוסר כבוד מוחלט.

    שוב מתגלה כאן תסמונת סטאלין, שגורמת לשמאל להכשיר שרצים, שיגרמו גם לימין להחוויר. דרעי שעשה לביתו והפך לקורבן, עמיר פרץ שהתרברב שנסראללה עוד יזכור את שמו, מרדכי וקצב המטרידים ועכשיו גם מופז שמחכה רק להזדמנות להשמיד (באופן מילולי) את שורשיו באיראן – כולם עוברים כיבוס והשחרה.