קרל מרכס אמר "שהכלכלה היא הכח שמניע את ההיסטוריה". נזכרתי בזה משום שלא מן הנמנע – עם כל הזהירות והסקפטיות הנדרשת – שמבעד להיסטרייה שפוקדת את השווקים העולמיים, מתהווה גם היסטוריה חדשה ומתחדשת. הקפטילזם עוד לא קורס והסוציאל-דמוקרטייה עוד לא מרימה את ראשה. רחוק מזה.
אבל ההגמונייה של השווקים נסדקת, הזחיחות לפחות הסתלקה לפי שעה והביטחון של חסידי השיטה מתערער. היכן קולו של פרופ` יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר וסגן נשיא AIG כיום, שיוסיף וידבר על "השווקים המשוכללים", על "יכולתם לווסת עצמם" על כך "שקריסה איננה אופצייה".
היכן אייבי כהן, אנליסטית בכירה ב"גולדמן זאקס", כוהנת שווקים מהמתוקשרות ביותר, שבראה כלכלה חדשה שבה הגיאות למעשה היא אינסופית. היכן מסתתר פוקיאמה. מדוע זה נדם לפתע קולם של שגרירי השווקים וחסידיו השוטים.יש כמובן לתמוך בהתלהבות בזכותם למבוכה ותהייה, אם אלה בכלל מנת חלקם.
עוד שלוש הערות קצרות על הכלכלה וחיינו:
התייתרות הפוליטיקה:
התפתחות הגלובליזצייה, עלייתם כוחם המטאורית של השווקים, ההפרטות המואצות, הזינוק קדימה של הטכנולוגייה והרישות הדיגיטלי, – מה שהפך כל אחד לספקולנט בינלאומי בפוטנצייה – כל אלה הפכו בעשורים האחרונים את ההון לריבון ואת הכלכלה ליישות אקס טריטוריאלית ואקס פוליטית.
הכלכלה, הלכה למעשה, התגרשה מהפוליטיקה, הפכה אותה לזירה עקרה, למיי אפסיים ובעצם תפסה את מקומה, כלומר, החלה לכוון ולנהל אותה ולא להיפך.
(הנה אנקדוטה מקומית רלבנטית: יום לאחר הבחירות האחרונות לכנסת, התקשר עו"ד רם כספי, פרקליטו של ההון המופלג והמופרט. עו"ד כספי, ראויי לציין, הינו אדם שאיש לא בחר בו לשום תפקיד אף פעם.
אף-על-פי-כן, הוא התקשר לראה"מ הנבחר אולמרט, והסביר לו שאסור בשום פנים ואופן למנות את עמיר פרץ לשר האוצר, משום "שהדבר ייצור עננה בשווקים")
התחזית המטרואולגית הזו עבדה כמובן. ועוד איך עבדה. מי בכלל צריך דמוקרטייה ובחירות, שעה שההכרעות העמוקות נופלות ביישות העלומה הזו ששמה "השווקים".
הפוטש של הכסף:
קצרה היריעה מלהסביר את השפעות הרוחב, האורך והעומק, של השיטה הכלכלית על חיינו, ובל זאת כמה נקודות: הגלובאליזצייה במידה זו או אחרת, הפכה את המפה הפוליטית המקומית והבינלאומית על פיה.
כולם היו לפתע, בהסתייגויות כאלה או אחרות, לתומכי "השוק". כי אין באמת כרגע משחק אחר.
וכך קיבלנו ימין כלכלי אחד גדול, כאן, שם ובכל מקום.
מכאן שההתגוששות הפוליטית תמה. זאת הכוונה להתייתרות הפוליטיקה או לפחות לירידת קרנה הדרמטית.
לתהליך הזה אינספור תופעות לוואיי: לדוגמה, השפעתם ההולכת וגוברת של יחצ"נים, לוביסטים, פירסומאים, פרקליטים ושאר מתעתעיי דעת קהל, בפוליטיקה, קשורה קשר ישיר להתרוקנותה של הפוליטיקה מרעיונות והפיכתה לפוליטיקה של אינטרסים בלבד.
מישהו זוכר איזשהו דיון רעיוני באחת המפלגות, בדור האחרון, על משהו.
תסתכלו למשל על מפלגת השלטון, "קדימה" – מיזם אופורטוניסטי של משפחת מלוכה, ששווק על-ידי פרסומאים. אין שם הרי חצי אידיאולוג לרפואה וגם אף ח"כ שם לא נבחר על-ידי ציבור, אפילו לא על-ידי ועדה מסדרת מונחת שיקולים מגוונים.
אב ובנו – מיני מונרכייה בגסיסתה – הרכיבו מפלגת שלטון. זה יכול לקרות רק בחברות שאיבדו את דרכן ומהותן. שהפוליטיקה והאידיאולוגייה הסתלקו מהן.
כאשר הכסף הוא המולך, אזיי בפוליטיקה מתחילה למשול הקוסמטיקה והתדמיתיות ולא שום מהותיות.
הלך הכסף – שבה הפוליטיקה:
קשה לכתוב בשבח המפולות והתאדות הכסף. אף מנהל פיננסי ולו הכושל ביותר, לא באמת ניזוק. הם יוצאים מהמשחק, לזמן קצר, ועם סכומים שערורייתיים.הם לא סיכנו לשנייה את הונם.
גם מנהלי החברות המפסידות לא מביאים אף פעם כסף מהבית. לקריסת חברותיהם אין משמעות אמיתית על רמת חייהם. השיטה היא כזו שבעצם רק מי שאין לו מפסיד. מי שיש לו לא באמת מפסיד.
יוצא שהקורבנות זה אנחנו, מי שיש לו כסף בקרנות פנסייה, השתלמות וגמל. לא רק שהוא לא ירוויח אגורה השנה, הוא גם יגלה שהקרן ננגסה בברוטאליות.
מי שאין לו דבר, אף הוא יפסיד. המשק בדרך למיתון, יהיה קשה יותר להשיג עבודות, התמורות יקוצצו, מי שכבר עובד עלול לאבד את מטה לחמו. חזות קשה.
ולמרות זאת, דווקא בגלל עומק המשבר המתגלגל, ייתכן והכלכלה כבר לא תהייה מה שהייתה – יישות ריבונית מנותקת מהפוליטיקה מחד, ומכתיבה אותה מאידך. אוליי יתהפכו היוצרות. לו יהי.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
דרור יקירי, יופי של מילים. הנה מכתב קצרצר שהניו יורק טיימס בחר שלא לפרסם…
To the Editor:
Re: "Dazed Capital Feels Its Way, Eyes on Election" By JACKIE CALMES, September 20, 2008
Millions of hard working Americans lost their houses, livelihood or health during the
last year yet none in the Republican administration seriously entertained the possibility
of extending to them and their children (compassionate) financial aid.
Now "after decades of deregulation and free-market fealty, antiregulation small-government Republicans are putting the government in control of a big chunk of the financial sector":
a half-trillion dollars — the same amount spent thus far in Iraq — is miraculously
available to help Wall Street when proposals to address social issues on Main Street (like health care insurance) are sidelined for years. The Republican administration almost validates Karl
Marx's 1848 observation:
"the executive of the modern state is but a committee for
managing the common affairs of the whole bourgeoisie."
Shiko B
פוסט זה חייב להגיע לרחבי הבלוגוספירה כמו עבודה שחורה ,שקוף, ורבים אחרים .חייבים לקטוע ידיו של הפונדמנטליזם הניאו -ליברלי.
פוסט מעולה !!!
http://www.capitalism.co.il/wordpress-he/?p=715
קבלת שכר גבוה על לקיחת סיכונים מיותרים שהבאיו להפסדים אינה קפיטליזם.
תיקון הדברים ע"י ממשלות ורגולטורים רק ישפר את תפקוד השווקים.
עדיף לנו שממשלות ישקיעו באנשים וברווחה ולא בייצור ארטיקים או מסכי מחשב.
שור
נראה לי שקיימת במאמר הגזמה בקביעה שהפוליטיקה שוב איננה קיימת (בשנים האחרונות), כמו כן יש לי בעייה עם רוחב ההכללה. התפיסה שהחברה הקאפיטליסטית היא אחת או במילים אחרות שקיימת התכנסות בין המדינות התעשייתיות המפותחות השונות ברחבי העולם, מאפיינת את הגישה המרכסיסטית בדרך כלל. כמו כן גישות מרכסיסטיות מצד אחד וגישות ניאו-ליברליות מצד שני מדיגישות יותר את את השליטה של תהליכים גלובלאליים ונוטות להפחית בחשיבות המדינה הלאומית. גישות סוציאל-דמוקרטיות, וגישות בתחום המחקר האקדמי, הקרובות בהשקפתן לגישה הסוציאל-דמוקרטית (תאוריית משאבי הכוח) כמו גם גישות אחרות במחקר של הכלכלה המדינית (הגישה הניאו-מערכתית), נוטות להבחין בין מודלים שונים של מדינת הרווחה כלומר של חברות קפיטלסטיות שונות (המודל הסוציאל-דמוקטי, השמרני-קורפורטיסטי, והמודל הליברלי (ארה"ב, בריטניה ועוד). לדעתי יש להבדיל בין מודלים קפיטליסטים אירופאיים לבין זה שבארה"ב וישראל. עדיין יש חשיבות גדולה לפוליטיקה בכלל ולפוליטיקה האלקטורלית בפרט. למרות העובדה שמשבר המשכנתאות השפיע על העולם הקפיטליסטי כולו, והדגים את החשיבות של התהלכים הפינסיים הגלובליים, עדיין יש חשיבות מרכזית למדינה הלאומית, וראינו במשבר זה את חשיבותה של הממשלה הלאומית אפילו בארה"ב. ולבסוף לדעתי, הקפיטליזם כמו שידע עד היום להתאים את עצמו למצאיות המשברית שהוא יוצר, כך ידע גם בעתיד. נכון שייתכן (והלוואי וכך יהיה), לקחים מהמהשבר הזה עשויים לסדוק את האמונה הדתית הניאו-ליבראלית (אם כי כבר הבוקר שמעתי את שטרסלר ידידנו חוזר על המנטרות שלו בזכות השוק החופשי, ונגד שונאי השוק החופשי, כאילו לא קרה דבר).
על מנת להבין את התהליכים ההיסטוריים שהביאו את הכלכלה הקפיטליסטית לקריסה סטרוקטוראלית, אני ממליץ על סדרת המאמרים שפרסמתי ב"קשתות", קץ ההיסטוריה או קץ הקפיטליזם
http://www.keshatot.org/index.asp?categoryid=95&artcleid
תודה.
מישהו יכול להסביר לי מה באמת גורם למצב, שאצל המומחים הכלכליים בגדר תופעת טבע טבעית ונורמלית,
שהשווקים עולים ברצפיות במשך 5 שנים ואז קורסים לשנה שנתיים..?
האם זאת מחזוריות של ניפוח בועה ע"י ספקולנטים שמתפוצצת כל 5 שנים או שזה יותר מורכב?
נעמי קליין:
http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2008/sep/19/marketturmoil.usa
"But the crisis we are seeing calls for even deeper changes than that. The reason these junk loans were allowed to proliferate was not just because the regulators didn't understand the risk. It is because we have an economic system that measures our collective health based exclusively on GDP growth. So long as the junk loans were fuelling economic growth, our governments actively supported them. So what is really being called into question by the crisis is the unquestioned commitment to growth at all costs. Where this crisis should lead us is to a radically different way for our societies to measure health and progress."
מעניין אם זו הבחנה שהכלכלנים יכולים לעשות. אני מסופק.
דרך אגב, שור, אני כותב את מה שאני כותב עכשיו בשעה הזאת לא בגלל מקסום הרצונות שלי אלא בגלל שאין לי חיים. אני דיי בטוח שזה לא משתנה כלכלי…
Naomi Klein: “Now Is the Time to Resist Wall Street’s Shock Doctrine”
http://www.democracynow.org/2008/9/24/naomi_klein_now_is_the_time
ממליץ מאוד לכל באי האתר לקרוא או לשמוע את הראיון המצוין הזה שהובא למעלה, וגם להיכנס ללינקים הבאים:
http://www.naomiklein.org/main
http://www.naomiklein.org/shock-doctrine
שוב פעם – מומלץ.
שתהיה לך שנה טובה עם הרבה חיים (אם זה מתאים לך),
בכל מקרה אתה עושה מה שבראש שלך במסגרת היכולות שלך,
בשפה כלכלית קוראים לזה "מקסום תועלת".
לכן הטענה – שכאשר אנשים מעדיפים פנאי על עבודה זו אינה החלטה רציונלית – היא שטויות.
שנה טובה,
שור
מקודם נמנעתי מלהגיב לאותה טענה כי פשוט לא האמנתי. איך יכול להיות שאדם עושה רדוקציה של בן אדם למשוואה כזאת? איך זה יכול להיות? הוא באמת ובתמים חושב שהסיבה שהוא כותב את מה שהוא היא מקסום? הוא באמת תופס כך את המורכבות האנושית? אני פשוט בהלם איך הכלכלה מתיימרת באופן שלא היה עובר את המבחן האמפירי הבסיסי ביותר של פילוסוף המדע – פופר, להסיק על הפסיכולוגיה האנושית. הרי תחום ההתנהגות החברתית לא מעז להסיק על פיסיקה, על כימיה ועל שאר ירקות מדוייקים. פתאום, קם לו איזה ענף שקורא לעצמו מדע, למרות שהוא לא עושה שום ניסויים מדעיים, ואפילו מייצר סוכנים שמשווים את האמיתות שלו לשואה, קרי, כופרים בדבר הבסיסי ביותר של פופר – יכולת ההפרכה. שור, אני מציע לך לצאת מהמקום שאתה נמצא בו. זה מקום רע מאוד למי שמתיימר להיות לא אידיאולוג ופרגמטיסט.
וואלה, יש לי איזה דוגמא יפה. מייקרוסופט הוציאה במשך שנים רבות מערכות הפעלה מחורבנות ביותר, ועדיין עשתה מיליארדים מהמכירה שלה בגלל שכל מערכת הפעלה הייתה גרועה, ולכן היה צמא לשיפור לכאורה הבא שיצא, אבל תמיד השיפור היה גרוע לכשעצמו. כך הייתה חלונות 3.11, אח"כ 95, אח"כ 98 (ומהדורה שנייה), אח"כ ME, אח"כ 2000, ואז, סוף-סוף זה הגיע – מערכת הפעלה סבירה – XP (וגם רק אחרי חבילת שירות אחת לפחות). פתאום, יש לה בעיה למכור את מערכת ההפעלה הבאה שלה, VISTA. למה? כי ה-XP טובה מדיי (כלומר לא ממש ממש גרועה כמו קודמותיה). במן עניין הופכי (או שלא), דווקא כאשר יצרה מוצר טוב, היא נדפקה. יש לי עוד דוגמא בנושא: יש לי חבר שעבד ב- HP, ואמר לי שרוב המכירות שלה זה מכירות של חלפים. פשוט, החלקים שהיא מייצרת הם מאוד מאוד גרועים, ולכן כל הזמן צריך להחליף אותם והם עושים מזה ימבה של כסף, מיליארדים. כעת, אם המוצרים שלהם היו תקינים, הם היו מפסידים חלק אדיר מההכנסות. זהו מן סוד ידוע כזה בקרב עובדי החברה, שאת רוב ההכנסות החברה עושה דווקא בגלל האיכות הגרועה של המוצרים.
אז אל תדבר איתי על מקסום רצונות, כי אם לאנשים היה אכפת ממקסום רצונות הם היו קונים מוצר איכותי שיספק את הרצון שלהם, ולא מחזיקים שתי חברות אפסיות כמו מייקרוסופט ו- HP. אין שום קשר בין רצונות אותן לקוחות לבין זה שהם קונים את המוצר. יש כאן משתנים רבים מכדי שאני אפרט אותם כאן, אבל לבטח לא מדובר במקסום של כלום. הרי אם ההתנהגות שלהם הייתה רציונלית, הרי שהם היו בודקים בדיוק כמו שאני בדקתי, ואז הם היו קונים משהו אחר. ותבין, אני ממש לא חושב שהממשלה צריכה לייצר מחשבים ומערכות הפעלה, אבל ההתנהגות הזו שתיארתי בהחלט לא פועלת לפי המודל שציינת. וגם לא הסיבה שאני כותה כאן כעת – שיש לי הרבה שיעורי בית ואין לי חשק להכין אותם. אם הייתי ממקסם את תועלתי הרי שהייתי מבין שאני צריך לעשות את העבודה העצמית מתוך מחשבה על העתיד שלי (אני צריך ציון גבוה במבחן מתא"ם לתואר שני בפסיכולוגיה). דרך אגב, אני ממשיך להגיד את זה לעצמי כל הזמן, אבל בכל זאת ממשיך להיות מוסך ומתעסק בדברים אחרים ובאופן ישיר פוגע בעצמי. למה? קשה לדעת. מאידך, אולי אם הייתי בוחר ללמוד כלכלה אז היה לי קל לדעת, הממ….
שמקסום תועלת שלך שונה ממקסום תועלת של אדם אחר.
דרך מיקסום התועלת מבוססת על הרבה סיבות, כמו תדמית, רגשות, רצון להשתמש במוצר שהרבה אחרים משתמשים בו, ועוד ועוד.
בעיניך רכשית 'חלונות' היא החלטה לא רציונאלית כי "חלונות" הוא מוצר גרוע,
בעיני אדם אחר זו החלטה סופר רציונאלית כי ב"חלונות" משתמשים רוב האנשים שהוא מכיר,
וסיבה זו היא מרכיב חשוב בפונקציית התעולת שלו.
הרבה אנשים לא הכינו שיעורי בית, אלא שיחקו בחצר , אז מה ?
בעיני המורים/הורים שלהם אולי זו החלטה לא רציונאלית,
בעיני התלמיד זו החלטה סופר רציונאלית, כי הוא העדיף לכתוב ה"עוקץ",
זוהי פוקציית התועלת שלו.
אני אספר לך על בעיה בתורת המשחקים שחקר פרופ' ישראל אומן,
אדם נוסע בכל יום מהבית לעבודה,
יש לו שתי דרכים לנסוע , דרך קצרה בה מגיעים במהירות ודרך ארוכה בה מגיעים לאחר זמן רב יותר,
הוא יודע בוודאות מנסיונו שפעם בשבוע הדרך הקצרה מפוקקת ודווקא ניתן להגיע מהר יותר בנתיב הארוך.
למרות זאת, הוא מחליט לנסוע כל יום בדרך הקצרה.
לפי פרופ' כהנמן מדובר בהחלטה לא רציונאלית, כי רציונאליות במקרה הזה היא לנסוע יום בשבוע בדרך הארוכה.
לפי פרופ' ישראל אומן, זו החלטה רציונאלית, כי לפי תורת המשחקים עדיף לאדם לנסוע כל יום בדרך הקצרה, למרות שיום אחד בשבוע אכן ייתקע בפקקים.
מה המסר ?
החלטה רציונאלית אינה רק לפי התכוונת של המוצר,
אלא גם לפי ההתנהגות (שאנו חושבים) שיעשו אנשים אחרים שרוכשים את המוצר.
כלכלה אינה מדע מתימתי, אלא מדע שעוסק באנשים, בבני אדם, ברגשות, בציפיות, בפסיכולוגיה.
ולכן תורת המשחקים היא חלק אינטגרלי מעולם הכלכלה כבר עשרות שנים.
לפי תורת המשחקים (וגם תורת ההשקעות) ייתן להסביר מדוע אנשים רוכשים "חלונות" למרות הבאגים,
מדוע אנשים מהמרים בלוטו (למרות שהסיכוי לזכייה שואף לאפס) ועוד ועוד.
שנה טובה,
שור
מומחי תכנות ועיצוב תכנות מכנים כבר שנים את מערכות ההפעלה של מייקרוסופט טלאי-על-טלאי (patch on patch). זו אנלוגיה מושלמת למערכת האמריקאית – טלאי על טלאי. אנשים קונים מייקרוסופט כי אין להם כח או רצון לחשוב שיש מאלטרנטיבה, והקפיטליזם מחנך אותם לחשוב בצורה של מותגים, קרי, שיוך רגשות למוצרים וחברות. יש פה צירוף של כמה וכמה משתנים שהתוצאה שלה זו מערכת שבנויה טלאי על טלאי.
כשהייתי קטן היה לי מחשב בשם קומודור אמיגה שהקדים את זמנו בעשר שנים. אחרי הרבה שנים כשבדקו למה קומודור פשטה את הרגל למרות שהיתה לה טכנולוגיה עילאית, גילו שהמשתנים שקשורים לשיווק ושוק היו מינוריים לחלוטין, מה שהכריע הייתה העובדה שאנשים היו מאוד מרוצים מהמוצר שלהם ולא שדרגו!! אנשים קנו מחשב והיו מרוצים ממנו לגמרי למשך 5-7 שנים! מייקרוסופט עשתה בדיוק את ההפך – שחררה מוצרים מאוד גרועים ואז עדכנה אותם כל שנה. מוסר ההשכל העסקי כאן זה שיותר משתלם לייצר מוצר נחות ולמתג אותו כראוי, ואז ליצור תחושה שמשפרים אותו כל הזמן, ואז יש גם רווח אדיר מהשדרוגים. אבל המערכת כולה רקובה מהשורש, כי הבסיס של המוצר רקוב מהשורש, כי אם הוא לא היה רקוב אז לא היה צריך לתקן ולשדרג אותו כל הזמן.
ולנושא אחר. אתה יודע מי כן חזה את האירועים האחרונים וגם אלו שקדמו להם? שתי כלכלנים מוסדיים בשם שמשון ביכלר ואיתמר ניצן שראשי הכלכלה הישראלים ממש גירשו אותם מהארץ. ספרם "מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום" מספק הסבר מצויין להשתלשלות האירועים, אבל הרי ידוע שבחוג לכלכלה יש תיאוריה אלוהית אחת ובלתי ניתנת לפקפוק והפרכה.
להלן עדות של סטודנט לכלכלה: http://www.yesod.net/hevra/9/9-4.htm
להלן הספר של ביכלר וניתו ב-PDF אבל מומלץ לקנות אותו – מגיע להם: http://bnarchives.yorku.ca/229/
ולסיום, שוב, קשה לי לתפוס איך אתה רדוקציה כזו של המין האנושי. אפילו אדם סמית שהיה פילוסוף והיה איש מוסרי לא עשה את הרדוקציות הנוראיות שעושים כלכלני הדור הזה.
סוציולוג גאון בשם מקס וובר (לא מלמדים אותו בכלכלה, דומני) ניסח מן משפט/כלל שמכיל יותר ראייה נכוחה של המציאות מאשר כל הנוסחאות הכלכליות שנתקלתי בהם: "המציאות היא התוצאות הבלתי-מכוונות של מעשי האדם". הוא למעשה הרחיב את ההשקפה הכלכלית (שגם מרקס בסופו של דבר היה שותף לה) למימדים של תרבות ופוליטיקה, מימדים שלמעשה לא קיימים בהשקפה הכלכלית. ראשי ה-ק' לא מודעים בכלל להשפעות התרבותיות ההרסניות שלו. מציע לך לבדוק את כתביו של זיגמונד באומן בנושא, ואת הקשר בין ה-ק' לבין הנזילות של הקשרים האנשויים בימינו ושל כל הקיום האנושי. הרי בדיקה פשטנית ביותר מגלה שהארת הקפיטליסטית ביותר עם הבירוקרטיה היעליה ביותר, היא גם זו עם הכי הרבה הומלסים, הכי הרבה רוצחים, הכי הרבה אנשים, הכי הרבה זנות, הכי הרבה שדיים מסיליקון…
מירב ארלוזורוב סכמה לי את זה פעם בצורה נפלאה ומחרידה ביותר: "בעידן הנוכחי כל אחד נמדד לפי הערך שלו בשוק".
להלן מקרה בוחן:
ניקח איזה מישהי שלשם הדוגמא נקרא לה ג'נה ג'יימסון. ג'נה המסכנה נאנסה בילדותה באכזריות והדימוי העצמי שלה ירד לקאנטים והיא פתחה תסביכים נפשיים קשים. גם המצב הכלכלי של משפחתה היה בכי רע, והיות והיא בת לחברה שמחנכת את ילדיה להיות קפיטליסטים טובים מגיל 0, היא הבינה שהאפשרויות שעומדות לפניה (כי הרי היא מבינה שהיא נמדדת לפי הערך שלה בשוק) הן כמו במבחן אמריקאי:
א. זנות
ב. פורנו
ג. חשפנות
ד. כל התשובות נכונות.
ג'נה, היות והיא אדם נורא נורא רציונלי, הבינה שבהיעדר השכלה, דימוי עצמי, משפחה תקינה, כסף, אוכל וכדומה, הבינה מה הוא העתיד היחיד שיספק לה קורת גג. ואכן היא בחרה בחירה "חופשית" לגמרי (בעצם אולי שכחתי שהיא גם יכלה לבחור להיות סוחרת סמים). בקיצור סיטואציה קלאסית של WIN-WIN => אני מקבל את מכסת הפורנו שלי, והיא מקבלת כסף. יש עוד מישהו שמרוויח? מה אכפת לי אני לא מכיר אותו…
הוראות להפעלה: ניתן לקחת את הדוגמא הנ"ל ולהלביש אותה על תעשיית הכלא האמריקאי, על תעשיית התרופות האמריקאית, וכו' וכו'.
מעולם, מאז תחילת המודרניות ופרוייקט הנאורות שהצמיח את זכויות האדם, מעולם לא היו שווים חייו של אדם מעט כל-כך. מצד שני – מעולם לא ניסו למדוד את זה.
חג שמח, תבלה.
"The market runs from the extremes of greed to fear and once a mentality sets in its stays for a very, very long time. Nobel Prize winning economist Robert Mundell described the renitence of consumers to buy things in the 1930’s as a deflation (falling prices) mentality. Because demand fell off a cliff retailers were forced to reduce prices to sell their products. Consumers eventually realized that by postponing their purchases they could save money. As they held off buying retailers were forced to reduce prices further to entice buyers. This created a self fulfilling spiral pushing prices lower that eventually had many buyers forgoing buying totally."
Capitalism is failing again as it did during the 1930’s with the Great Depression. They say “fool me once shame on you, fool me twice shame on me.” How many more times will we allow our self to be fooled? Free market ideology does not work! Bold initiatives that empower “we the people” are needed.
להמשך: http://www.counterpunch.com/senner09262008.html