מלחמה נגד הנוער

תארת מאד יפה את השתנות השיח הציבורי בעשור האחרון.

האם באמת "פרופיל חדש" לא עוסקת, ככה, בעידוד של אי-שירות צבאי ?

באמא שלך, איך בלבלתם אותי. חשבתי שאתם בעד הטובים, כלומר מעשי רצח וטרור בשם הפלסטינים, ומתברר שאתם יכולים גם להיות בשב"כ, בסיירת מטכ"ל, ביחידת העוקץ, במג"ב, בדיוק באותה סבבה.

אני מתקשה לראות איך אפשר לצאת כאן לא שקרן: או שאתם משקרים למה שאת מכנה "ממסד", או שאתם משקרים למשתמטים אנטי ציונים תמימים, שלא מבינים שאתם, בקלות, יכולים להיות גם האיש עם האלה ורובה הצלפים, ובאים אליכם כדי שתציידו אותם במוסיקה סבבית, קצת חתרנות של עשירים, והרבה נימוקים שנצברו, ושיכולים לעבוד על הורים וחברה ו"ממסד" ליברלים. מה הם יגידו עכשיו ? אולי אתם שלוחה של לשכת הגיוס ?

🙂

ישראל היא בסה"כ מדינה קטנה ומצליחה (יחסית), המוקפת בעויינוּת מוצדקת (חלקית). במקום להשקיע הכל בהתפייסות, ולהושיט-יד לסביבה, היא מתחמשת עד השיניים, מתנכלת לשכנים בבלוק, ומפתחת תרבות מיליטריסטית שתנציח את המצב לדורות.
"פרופיל חדש" פועלת לפירוק התרבות המופקרת הזאת, ועל כך יש להודות לה. דה-מיליטריזציה של החברה היא צו השעה, ואין זה מקרה שיש חפיפה בין הצעירים שחושבים כך לבין הצעירים שמסרבים ללבוש מדים.
אגב, ייעוץ לסרבנים איננו קריאה לסרבנות, כשם שייעוץ משפטי אינו קריאה לעבריינות. מי שמצפונו אינו מניח לו לשרת בצבא זכאי לקבל מידע על זכויותיו – מחכים לו זאבים בבקו"ם.
ועוד הערה למבוגרים בינינו: תמיכה, או לפחות השלמה, של ההורים עם הצעד הקשה שבחר/ה בו הבן/בת, היא חיונית. ללא ההורים קשה מאד לעבור את מסכת ההתעללות שמצפה לחלקם.

דן אלן בלום בסטודנטים האמריקאים של שנות השישים והוא ציין כמה דברים:
– קודם כל מוסריות נמדדת כעניין של הקרבה. אם אתה מאמין בדעות שלך מצופה ממך לסבול בשבילם. אינך יכול להכריז על החשיבות שלך בלי שיצפו ממך לשלם מחיר על כך. בחרת להלחם במערכת אל תופתע שהמערכת נלחמת חזרה. ואל תתמם ותכריז שאינך פועל נגד גיוס.
– בניגוד לכל שאר המהפכנים שאימצו את הפרישות והנזירות הסטודנטים האמריקאים חשבו שאהבה חופשית ומהפכנות הולכות ביחד. ותבעו להיות מיוחדים על רקע הרצון שלהם בהנאה גופנית. אי אפשר להיות מהפכן על רקע הרצון לחיים נוחים של לימודים מוקדמים ועבודה ביחס לשאר בני גילם המגוייסים לצבא בעל כורחם. כפי שאלן בלום מציין ברגע שניקסון פטר אותם מגיוס הפסיקו מהומות הסטודנטים למרות שהמלחמה נמשכה עוד 4 שנים לפחות.
– הסטודנטים האמריקאים שאפו לעשות מהפכה בטלוויזיה. השאיפה להכרה איננה יכולה להתרגם לרווח מוסרי. אם את הולכת להיות מפורסמת מהסיפור את לא יכולה לבוא בתביעות מאחרים שיעריצו אותך. החלטת מה שהחלטת, עכשיו את נהנת מהפירסום, אינך יכולה לבוא בתביעות.

ודבר אחרון שלא קשור לאלן בלום. תמיד נראה לי שלהיות שותף במערכת יותר חשוב ומעניין מאשר למרוד בה. כמובן מדובר במערכת המכירה באופן מפורש בזכויות האדם ובשוויון אוניברסאלי לכלל בני האדם. במערכת כזו יהיו סטיות אבל תמיד יהיו גורמים שיחזירו אותה חזרה למסלול. הסיבה לכך שאותם אנשי קיצון שנלחמים במערכת, בין מימין ובין משמאל, מעולם לא מגלים מחויבות מורכבת שרק אנשים בתוך המערכת יכולים להיחשף אליה. אני הרבה יותר מעריך את הקצינים הדתיים, שצייתו לפקודות שנגדו את כל מה שהם חולמים עליו, רק כדי לא להרוס את המדינה שהם מאמינים בה מאשר את אלה שבכו וייללו בהתנתקות. ברבים מהמקרים אלו היו אחים אבל אלה שצייתו גילו רמת מורכבות רבה פי כמה מאשר אלה שייללו. באופן מקביל אני הרבה יותר מעריך את הקצינים שמתעמתים עם המתיישבים במאחז יד יאיר מאשר את האנרכיסטים המשתוללים בגזרת נעלין. המורכבות של המדינה היא תמיד מלאה יותר למרות שבגלל האופי השוטף של פעילותה האנשים בה מעולם לא זוכים להתבוננות עצמית פילוסופית. אבל אם הם היו זוכים סבורני שהעומק שהם היו מגיעים היה הרבה יותר עמוק מאשר העומק של הקיצוניים מימין ומשמאל.

לפי המשל שלך, השכנים של המדינה, והפלסטינים, הם "לכלוך" שצריך לנקות?
יצא לך יש מהלא מודע? או מהמודע וזה פשוט בסדר בעיניך?
המנקים נלחמים בלכלוך
וישראל נלחמת בערבים?

אכן השיח הציבורי השתנה, הציבור מבקש לדעת מה הן זכויותיו (חובותיו ידועות ואף יש מי שדואג לשננן השכם והערב)

כל בר-דעת יודע שדיכוי/ניכור/אפליה הם נוסחה בדוקה וחד משמעית לסכסוכים/מריבות בכל ארגון ולא משנה מה גודלו

(בזוגיות/במשפחה/בחברה/במדינה) ובצורה חמורה יותר בין מדינות ועמים.

בעוד שמול פשעי המתנחלים ואי אכיפת החוק נגדם, מצד המערכת עליה הוא מופקד אין הוא נוקף אצבע, אנו שומעים על פתיחת חקירה פלילית כנגד אלו אשר לדעתם אל לו לצבא ההגנה לישראל להמשיך ולשרת כצבא כיבוש, עם כל העוול, הפגיעות בפלשתינאים, וההיתר למתנחלים לפגוע בפלשתינאים. בכך תורם הוא את חלקו לעליית הפאשיזם בישראל

חלק מהארגונים האלה התבססו על תשתית צרה מאד ומלאכותית של תמיכה, מבלי להיכנס כרגע לפרטים כדי לא לספק נשק לממסד. ההתבססות הצרה והזילזול בציבור הרחב, היו לרועץ לארגון זה, ואולי יש בזה מסר לארגוני זכויות אדם נוספים. שוב, במקרה הזדמן לי להכיר קצת את האשכול סביב הפעילות הזו (דרך הרצאה שנתתי פעם בנושא "סחר בנשק וסחר בנשים" לאמנסטי והועד נגד הריסת בתים או משהו כזה). ההתרשמות שלי היתה שהפעילים מעדיפים להשאר בודדים בצמרת או בצריח, אם משום שמדובר בתחרות על מאשבים מצומצמים מחו"ל או סתם אליטיזם חברתי אישי. כאשר לא טורחים להתייחס בצורה מכובדת ושיווקית לציבור רחב שמביע עניין בפעילות שנויה במחלוקת, יש סכנה שהממסד יחוש בשעת כושר להתנפל ולנעוץ שיניו. ואז..כמאמר השיר, אף אחד לא קם, כי פשוט אין מי שיקום.

אני מקווה שהממסד יתעשת בהקדם ויכריז שסיים את הבירור ולא מצא כלום (זה יועיל להמשך, כיון שיהיה בזה לסתום את טענות הימין והצבא לזמן ארוך), אבל החוויה של חקירה פלילית היא טרור וצריבת תודעה עם מחיר גבוה לנושא כולו.

עוד נקודה שצריך להעלות, בהזדמנות, זה באמת הנושא של ניצול נשים במערכת הבטחון, כשפחות מין וסמלי מין (כמו התמונות שפורסמו בשנה שעברה במגזין סקס אמריקאי של חיילות צה"ל חצי עירומות, באישור משרד החוץ כחלק ממסע הסברה, אגב תחת השרה הפמיניסטית (?) לבני). חשיפת מקרים כאלה, כמה שיותר, מייתרת את הצורך במלל רב וארכני על נזקי המיליטריזם למעמד האשה. תמונה אחת שווה אלף מילים. המקרה בנבטים שקע מהר מידי לתהום הנשיה, ולא נחקר לעומק בתקשורת. ויש עוד רבים אחרים, כפי שהרציתי בעצמי אז, במסגרת מערכת הבטחון, דברים קשים מאד המטואטאים בנוחות על ידי אותה פרקליטות שעכשיו רודפת את ארגון פרופיל חדש. יתכן שמגזר זכויות האדם קיווה שביום פקודה תסייע לו העובדה שהעניק לממסד המשפטי עלה תאנה רחב למדי בחו"ל וטאטא נושאים מביכים.

גם הבעיה הקשה של פגיעות נפשיות בצה"ל, ההתנערות של צה"ל מהחייל הפגוע, המיון הליקוי שמכניס אנשים שאינם בנויים נפשית לשירות ואז מטיל עליהם את המחיר, הכחשת מימדי ההלם קרב האמיתיים, פרקטיקות פסולות או שנויות במחלוקת באימון לוחמים, המותירות נזקים קשים, ועוד ועוד. (ניסויי האנתרקס למשל, הקישון ועוד) אלה נושאים שכדאי לטפל בהם, תמיד תהיה בזה התעניינות של התקשורת והציבור הרחב כולו.

שצעירים שמרגישים שאינם מסוגלים להתגייס לצבא יתנדבו לשירות לאומי ויעזרו לחולים, ילדים בסיכון, זקנים, בעלי חיים – יש מספיק מי שמשוועים לעזרה במדינה הקשה הזאת.
בשירות לאומי הם ללא ספק יתרמו יותר לתחושת בטחון של חסרי ישע רבים.
ולכן גם לשלום ולבטחון המדינה

עם כל הכבוד לרצון הראוי לתת ביטוי אישי לדעות ורגשות לנטיות נפש ולאינדיבידואליות אסור לשכוח שהסיכוי היחיד שלנו לשרוד כאן הוא כעם שבו המשותף עולה על השונה ושיש בו מחוייבות הדדית וחלוקה רחבה של הנטל ושל הפירות כאחד.
דחיפת החברה לקיצון אינדיבידואלי כאידאולוגיה תמוטט אותנו וכאן לא משנה כלל אם אני מאמין בקדושת ארץ ישראל השלמה או דוגל בחלוקתה ליחידות של דונם לאדם ללא הבדל דת גזע ומין.
הלכידות החברתית נובעת ממחויבות הדדית שחייבת לבוא לידי ביטוי בתרומה משמעותית של האדם לחברה ולא משנה אם זה יהיה בשרות לאומי לטובת הכלל או בשרות צבאי , כל אחד לפי נטיית ליבו ולפי צרכי המדינה.
שנה טובה לכולם!