על מערכת הבחירות לעיריית ירושלים

מיכה רחמן

כמה הרהורים על מערכת הבחירות לעיריית ירושלים, הבאה עלינו לטובה, וקריאה גלוייה להצבעה, תמיכה ועזרה חומרית לרשימת "הפנתרים השחורים".

מה הן הבעיות המרכזיות העומדות לפני הבוחר בבואו להחליט על הרשימה הנכונה לתמוך בה? להבדיל מערים אחרות, בירושלים שאלת היחס לאזרחים הפלסטינים מהווה נקודה מרכזית. א) מה תגיד הרשימה לגבי ההזנחה השיטתית והבוטה של רשת החינוך, התברואה והרווחה של תושבי העיר הפלסטינים שחלקם תושבי ירושלים ללא תעודת זהות כחולה וחלקם עם תעודת זהות כזו. ב) מה תגיד הרשימה בנושא הרס הבתים "הבלתי חוקיים" אצל הפלסטינים  שהעירייה עוסקת בו מפעם לפעם ובאופן שיטתי.  בעיות החינוך בעיר גם הן מהוות נקודה מרכזית נוספת. הפערים הולכים וגדלים. אזורי הרישום נפתחים, האפשרות לילדי האליטות ללכת לבתי ספר מיוחדים הולכת וגדלה. מצוקת דיור קשה במיוחד לאוכלוסיות מוחלשות. הדיור הציבורי על הפנים, וחברת פרזות לא יכולה להשתמש בכספי דירות הדיור הציבורי שנמכרו לבניית דירות חדשות בדיור הציבורי. ישנן הבעיות "הירוקות" כמו התמיכה העקבית הזכורה לרע של אולמרט באינטרסים של הקבלנים והעסקים בירושלים נגד האינטרס של הציבור הרחב (המצב היה טוב קצת יותר בימי לופליאנסקי. יש גם הרבה בעיות של שכונות המעמד הבינוני אבל לאלה אינני נכנס כאן).

לגבי הבחירה בראש העיר שינסה לענות על כל הבעיות האלה, אני די במבוכה. לגבי אריה דרעי הייתי מסתפק במאמר של מאיר בביוף (ראה למעלה) ובדיון שבעקבותיו. אשר לשאר המועמדים: ברקת איש ימין לפי מיטב העמדות שביטא, קשה להניח שישנה את מדיניות הרס בתי הפלסטינים. זכור גם מאבקו לפתיחת אזורי הרישום כדי שבנותיו תוכלנה ללכת לבית הספר שהן רוצות בו. בטענה שבחירה כזו בבית הספר שרוצים היא יותר דמוקרטית. זוהי כמובן הדמוקרטיה המריטוקרטית שברקת תומך בה. קשה לצפות כמה גרועה יותר יכול להיות מדיניות העירייה עם כניסתו של איש העסקים ברקת שינהל עירייה כמו שמנהלים עסק. אשר לנושאי  הכפייה הדתית,  אני מאמין שהן דרעי והן פורוש ישמרו על הסטאטוס קוו מטעמים רבים ושונים: קשה לי להאמין שהם רוצים את ירושלים כעיר חרדית במאה אחוז,  ונדמה לי שלשניהם יהיה אינטרס לשמור על שקט תעשייתי עם הציבור החילוני. בכל מקרה מכל המועמדים לראשות העיר לא תבוא הישועה לגבי הנושאים החשובים באמת שפורטו למעלה (אולי להוציא את דרעי שעשוי לנקוט במדינות יותר קשובה לבעיות החברתיות) וזו הסיבה שחשוב להכניס למועצת העיר את האנשים שלפחות יאבקו לשינוי בכיוון הנכון מתוך ספסלי האופוזיציה.

 לגבי ההצבעה למועצת העיר אני מודה שהבחירה בין רשימת מר"צ לרשימה שאני בוחר בה, "הפנתרים השחורים", היא בחירה קשה. להבדיל מהבחירות לכנסת בהן העמדות העקביות של חד"ש הן בנושאים חברתיים והן בנושאי הכיבוש והיחס לפלסטינים אזרחי מדינת ישראל, מביא אותי לבחור ברשימה זו ללא התלבטות גדולה, בבחירות לעירייה אין כרגע רשימת חד"ש ברורה, ומצד שני חברי מועצת העיר של רשימת מר"צ, מנהלים מאבק עקבי ברוב הנושאים שצוינו קודם. מאבקם נגד הריסות בתים חד משמעי וחזק, הם נמצאים כשצריך לעזור לאוכלוסיות מוחלשות. למה בכל זאת אני בוחר וקורא לכל קוראי המאמר להצביע עבור ה"פנתרים השחורים"?

מנקודת המבט האידיאולוגית. המאבקים של איילה סבג-מרציאנו עד כה הוכיחו קו עקבי, נחוש ומתמשך, קו של מאבק רדיקלי למען האוכלוסיות המוחלשות ביותר, עם התייחסות ברורה לאפליה של המזרחים, ושל הפלסטינים, אבל תוך חיבוק חם לכולם. הרדיקליות של המאבקים האלה הזכירה במשהו את מאבקי הפנתרים השחורים מפעם (אם כי לא הייתה לצערי העוצמה ולא היה הגל התקשורתי וההמוני שהיו אז). לדוגמה, המאבק למען משפחות חד-הוריות (ברובן אמהות חד הוריות אבל לא רק),  שהתמקד בהקמת המאהל בבור שיבר, מבלי לקבל אישור מהעירייה, ונגד דעתה, כולל איומים לקנוס אותה. תהלוכות והפגנות מול משרד השיכון. מדובר באוכלוסייה המוחלשת ביותר, חלק  מהנשים והגברים החד- הוריים נאלצו לגור ברחוב. זה היה מאבק עקרוני ולא פרטני. מאבק למען זכות אזרח בסיסית, הדיור וגם מאבק פמיניסטי. מאבק לפתרון  בעיה כללית, ולא רק עזרה סוציאלית (אם כי היה גם שילוב של מאבק לפתרון הבעיה האישית). לצערנו לא קם גל של אוהלים של מחוסרי דיור כמו שהיה בראשית שנות התשעים. אבל חשיבות המאבק הזה גדולה עוד יותר דווקא כאשר הכוחות החברתיים והתנועות החברתיות נמצאים בירידה לנוכח כוחו העולה של הניאו-ליברליזם. מנקודת המבט שלי המסר, השיח, שהיה במאבק הזה הלכו רחוק יותר ממה שהולכים הכוחות החברתיים המגולמים ברשימות אחרות. חשוב לזכור שבהפגנות שהתקיימו סביב המאבק למען המשפחות מחוסרות הדיור, לקחו חלק גם נפגעי מדינות הדיור המפלה, מחוסרי דיור ערבים מיפו ופלסטינים ממזרח העיר. הפגנות משותפות כאלה עם מסר אוניברסאלי ברור לשוויון לאדם באשר הוא אדם, די נדירות בימינו. על הקו הרדיקאלי החברתי, האומץ, הנחישות והעקביות של מאבקה, מגיע לאיילה להיכנס למועצת העיר.

פוליטיקה אלקטוראלית. כשהולכים לבחור ראש  ומועצת העיר צריכים להיות מעשיים. אני מניח שרשימת מר"צ בכל מקרה תכניס שניים או שלושה (ואולי יותר) חברי מועצה. אני מניח גם שלא נכון לעשות כאן את השיקול של "הציווי הקטגורי". במילים אחרות אני מניח שרוב חברי מר"צ אינם רדיקליים עד כדי כך שיתמכו בפנתרים השחורים. כמו כן אני מניח שיש סיכוי להכניס את הנציגה הראשונה של רשימת הפנתרים השחורים, כלומר לעבור את אחוז החסימה (אמרו לי שזה משהו בסביבות 8000 קולות תלוי באחוז ההצבעה), אבל לא יותר מכך. כלומר בפועל מי שמצביע/ה "פנתרים שחורים", עשוי/ה להכניס את איילה סבג-מרציאנו למועצת העיר מבלי לפגוע אנושות ברשימת מר"צ. מצד שני חשוב לתת כוח פוליטי למאבק "הפנתרים השחורים" בימים שלצערנו שיש מעט מאבקים כאלה. החברות במועצת העיר עשויה להוות מנוף נוסף למאבק החברתי הזה ולתת כלים נוספים להצלחתו.

קריאה לתמיכה בהצבעה ובתרומה. אני קורא בזה לכל קוראות וקוראי המאמר לתמוך ברשימת "הפנתרים השחורים". אם אתם/ן תושבי ירושלים הצביעו לרשימה זו למועצת העיר. אבל חשוב לא פחות העניין הדמוקרטי הבסיסי. רשימת הפנתרים השחורים היא אולי הרשימה היחידה שאין לה משאבים כספיים אפילו להירשם לבחירות (צריך להפקיד משהו כמו 21 אלף ₪). אני פונה לכול הקוראים והקוראות לשלוח תרומות כדי שיצטבר סכום שיאפשר לרשימה זו לרוץ בכלל. פרטים להלן:

הצ`ק צריך להיות על שם "הפנתרים השחורים".

הכתובת למשלוח: איילה סבג

                         רח` בר-יוחאי 147/19

                         ירושלים.

כמובן שתישלח מיד קבלה בדואר חוזר.

מי שמוכן/מוכנה לעזור גם בהתרמה של אחרים מוזמן לפנות בשאלות לפרטים לכותב מאמר זה אל הכתובת: micha-r@013.net

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. קורא

    מיכה צודק. אבל צריך לומר: ניר ברקת הוא לא סתם פוליטיקאי ימני. הוא דוגמת בית-ספר לדרך ההון לשלטון דרך עמותות ושאר ירקות. צריך ללמוד ממש את מהלך השתלטותו על הפוליטיקה הסטודנטיאלית בירושלים (למשל: http://www.blacklabor.org)/?p=3749 ). וכאן נכשלים אנשי מרצ: לפי ההתבטאויות כרגע, הם קוראים לתמוך בניר ברקת לראשות העיר "כדי לבלום את החרדים" – רק למקרה שחשבנו שהימים האלה עברו. הצביעו לפנתרים.

  2. אורלי נוי

    בנוסף על כל הסיבות הפוזיטיביות שמנה מיכה מדוע יש להצביע לפנתרים, הקמפיין האנטי-חרדי של מר"צ הופך את ההצבעה לרשימתם לבלתי אפשרית עבורי. מצער מאד לראות איך מר"צ, ולא בפעם הראשונה, מובילה את מסע ההפחדה (שלא לומר הסתה) נגד האוכלוסיה החרדית בעיר. כל המודעות שלהם עוסקות אך ורק בעניין החרדי, ואם יש להם עמדה בסוגיות חברתיות הרי שאין לכך כל ביטוי בקמפיין הבחירות שלהם.
    רשימת הפנתרים, תודה לאל, משוחררת מהאובססיה החרדו-פובית המכוערת הזאת, ולא רואה בהם כאויב שיש להכניע.

  3. מוני יקים

    עדיפה איילה אחת על עשרים חברי מרץ הליכוד וקדימה . ואם דרעי לוקח אז אולי נשמע פעמי משיח.

  4. דניאל

    הי מיכה נראה לי כי הסיכוי של איילה מאוד קלוש , את הבחירות הקודמות הפסידו החילונים בירושליים בגלל עודף של רשימות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה. וחבל אם זה מה שיקרה גם בבחירות האלו.

  5. איציק

    "כדי לבלום את החרדים" "איכותיים" "השמאל" ( השמאל האמיתי היחידי אלה בעצם המזרחים.)

    המזרחים צריכים כבר ללמוד את כללי המשחק ושפת הסתרים האשכנזית הגזענית..

    הם מרשים להגיד מזרחים (הם בכלל המציאו את המושג הזה) אבל להגיד אשכנזים זאת "גזענות" כי
    אף אחד מהם לא מרגיש "אשכנזי" אלא ישראלי וזה שהמזרחים לא מרגישים ישראלים לא משנה כמה יתאמצו
    הופך אותם מיד ל"אנטי ציונים" ואנרכיסיטים..

  6. זהר

    אז אם כן כל שמאלני אמיתי שלא מוכן לקבל הסתה נגד ציבורים ולא מוכן לקבל את העובדה שמר"צ קוראת להצביע לניר ברקת הימני קיצוני שוודאי יעשה עידן חד"ש בתולדות הטרור הממוסד בעיר המזרחית– כמו גם ההתעלמות השיטתית של מר"צ מהאפליה וההזנחה של עשרות שנים מאז קום המדינה של שכונות שלמות ומצבם הכל כך קשה של האנשים— כלומר- כל שמאלני שלא מקבל את הדברים הבסיסיים האלה שסותרים את עקרונות השוויון ואת הפסקת הכיבוש- חייבים לבחור בפנתרים.

    גם ככה הם לא רצים לראשות העיר. אז חשובה עשרות מונים איילה סבאג במועצה מאשר עוד מר"צניק שתומך בברקת ומסית נגד חרדים.

  7. ראובן

    תרבות אנטי-דמוקרטית, אנטי-הומניסטית, שוביניסטית, כוחנית ופרזיטית.
    מרצ עושים נכון כשהם נלחמים נגדם.
    דווקא מי שמתעקשים להגדיר (ולגדר) עצמם כ"מזרחים" צריכים להזהר מהחרדים, ששונאים ומדירים כל מי שלא שייך לגזעם. מי שחושב אחרת הוא תמים ו/או טיפש.
    לא הערבים ולא השכבות החלשות יזכו למה שמגיע להם אם החרדים ישלטו.

  8. ראובן

    בתור אישה אין לי מושג איך את יכולה להיות בעד התרבות החרדית, בה בנות מינך הן יצור נחות

  9. אורלי נוי

    הנה, בכמה משפטים בודדים הדגמת את כל מה שאני סולדת ממנו בתרבות המר"צניקית של העיר. ההשתלחות האלימה והגזענית שלך בחרדים לא מעידה על עודף הומניות ונאורות, ובוודאי שהיא איננה אלטרנטיבה לשוביניזם ולכוחניות שאתה מייחס לחרדים. גם היהירות הבלתי נסבלת בה אתה מרשה לעצמך לקבוע שכל מי שלא רודף את החרדים הוא טיפש או תמים איננה אטאקטיבית במיוחד בעיני. בקיצור, אם אתה ושכמותך אמורים להיות השדולנים של מר"צ בירושלים, אזי לא רק שלא אצביע עבורה אלא גם לא אצטער במיוחד לראות את חבריה מחוץ למועצה.

  10. סטודנט להיסטוריה

    מרצ דואגת לקהילה הגאה שנרדפת בירושלים ע"י החרדים והדתים הלאומים. אורלי נוי את צריכה להתבייש בעצמך שאת משמיצה סתם.

  11. דרור ניסן

    לכאורה, "הפנתרים השחורים" בראשות איילה סבאג-מרציאנו, היא הכתובת הפוליטית האולטימטיבית ואף היחידה לחוגים השמאליים והליברלים בירושלים, בפרט אלה ששמאלנתם אינה מתמצית בחברות ב"שלום עכשיו", ושבמנעד הסוגיות המעסיק אותם, יש מקום נכבד לעניין החברתי ולעונייה ועליבותה של העיר. השאלה היא כמה כאלה יש וחוששני שלא מספיק. מה שמכונה "השמאל הירושלמי" ("ציבור אוכלי הפאי" כהגדרתו של מירון בנבנישתי), הוא קטן מספרית, ושנית, אני מסופק באשר למידת פתיחתו להצביע לרשימת הפנתרים.

    בהצבעה קיים אלמנט פסיכולוגיסטי ושיוכי מובהק, במובן זה שאנשים מצביעים לרוב למי שנדמים להם כבני דמותם או קרובים להם חברתית וסוציו-אקונומית. הציבור המתקרא שמאלי-ליברלי בירושלים הוא במידה רבה הבורגנות של העיר – מעמד בינוני-גבוה. הפנתרים אינם כתובת טבעית עבורו, רגשית ותודעתית. זהו אתגר מרענן שחלק קטן מהקהל האמור יענה לו להערכתי. מכאן שרובו שוב יצביע למרצ, או לרשימתו של ברקת או שלא יצביע כלל.
    לכן, אסטרטגית, צריך להתרכז בעשיית נפשות בקרב דלת העיר, הם הרוב והם המפתח להצלחת הרשימה.
    משלושה וחצי בתי קפה במושבה הגרמנית לא תגיע הישועה.

    מרצ שוגה כאשר היא הולכת בפעם האלף על הקלף האנטי-חרדי. זה לא יפה וזה גם לא מועיל. החילוניות הירושלמית ואורחותיה אינם באמת מאוייימים, ודומני שהחילונים קצת התעייפו מלשנוא חרדים ולהיפך (בינתיים). מאידך, בכל זאת בחירות ומה כבר יש במרכולתה של מרצ זולת חימום היחסים האנטגוניסטיים עם הציבור החרדי.

  12. Aeyal Gross

    The seculars in Jerusalem are not threatened? Well if they are gay they are. Shall I remind you the stabbing? ANd don't expect Deri will be better on this than the current mayor, who also said before the elections that he will not oppose pride.
    And if Meretz does all the right things as the writer says, but also supports this issue, I think one should not vote for the Panterim unless they have a clear voice on this issue (of gay rights in Jerusalem). If they have – I am glad, I did not hear it yet, but I did not follow everything so maybe I missed it.

  13. דן

    מי הינו אנטי מי?

    החילונים אנטי חרדים או חרדים/דתיים אנטי חילונים.

    מעדיף את השיח הנכון והראוי והמשקף את המציאות האמיתית בשטח האומר ש……….:

    הנרדפים והמותקפים הם החילונים ע'י החרדודתיים שהינם בעלי אג'נדה מיסיונרית המניעה אותם להיכנס ולפלוש לטריטוריה של הזולת שאינו,לדעתם,נוהג בהתאם למה שהם סבורים כנכון וראוי.

    החילונים נמצאים במיגננה מתמשכת שבעיקרה היא נסיגה.

    מה שמערפל את התמונה זה שבמוקד של דעת הקהל,שהתקשורת מכתיבה בהתאם לצרכיה הכלכליים ולא המדינתיים,
    נמצאים בתי הקולנוע,פורנוגרפיה בטלב',קניות בשבת ועוד עינייני קצפת מסעירים.
    במישורים הפחות בולטים הם משתלטים על מרחבים כמו גני ילדים/בתי ספר,שכונות,בתי כנסת שכונתיים ששימשו חילונים/מסורתיים/דתיים לייט(ראו הקישור הבא,למשל:

    http://www.old-romema.org/atzuma/

    הם חודרים לבתי הספר הממלכתיים דרך הצהרונים כמשגיחים אבל מקיימים הטפה דתית שוטפת מוח,סוחטים עוד ועוד הטבות ייחודיות במסגרת סחר הסוסים על הקמת קואליציה,ולא רק בימי הקמת קואליציה אלא כל פעם שעולה סוגיה פוליטית/מדינית הם כבר שולפים את תביעותיהם, המותירות ציבורים אחרים כמו אמהות חד הוריות, נכים ומוגבלים,זקנים,ילדים ונערים עם צרכים מיוחדים ועוד רבים,טובים פי אלף מונים מהם, עם תקציבים מרוטים ושדופים.
    שלא לדבר על העינויים הדרקוניים שהם מתעמרים בנשים מסורבות גט,בפסולי חיתון,ובצד השני בפסולי קבורה.
    החדירה הבלתי פוסקת שלהם המתנה עינייני כשרות בשמירת שבת ודיני שמיטה מעסקי מזון כולל חנויות ירקות.

    שיא הסחיטה והשוד הוא ההתנחבלות שגם סרטן יחשב למחלה קלה לידה.
    מעשה טירוף המתבסס על הטיעון שאלוהי ישראל יילחם ויגן(הייתכן שאלוהים זה הם החילונים?).
    מעשה הממוטט את יכולת קיומה של המדינה(כנראה שיהיו כאן שישמחו ואולי זו כוונתה האמיתית של אורלי לכן תתמוך
    לאו דווקא בחרדים אבל היא מבינה לליבם במיוחד שהם רדיקלים ולא מקבלים את קיום המדינה,כמוהה?ואולי איילה תתמוך בהם במסגרת כל מיני עיסקאות במועצת העיר?).

    מי שרודף הם החרדים את החילונים ואת המדינה החילונית שהוקמה ע'י חילונים המוצאים עצמם נרמסים ונרדפים בביתם.

    האירוני והכואב הוא שהחילונים,גם בגלל גישה כמו של אורלי, מסרו במו ידיהם את המדינה ואמצעי הרדיפה והעינוי לידיהם.

    וכלל לא ידענו שהם בכלל לא יהודים אלא עכו'ם(על משקל דבריו של תא'ל,אז,היום אלוף,יעקב עמידרור,שאמר:

    "החילונים הינם גויים דוברי עברית".

    כל הקולגות הגויים דוברי העברית,שותפיו להנהגה הצבאית,והדרג הפוליטי,מחו את פניהם והתפלאו על הגשם שיורד באמצע ימי הקיץ וכהוקרה על הגשם שהמטיר עליהם ועל המדינה קידמו אותו לאלוף במקום להעיף אותו לים של עזה.

    שנה טובה והמשך נרדפות נעים.

  14. אורלי נוי

    הטיעון בנוגע לרדיפת החרדים את הקהילה ההומו-לסבית הוא טיעון כבד ומשמעותי, אבל איכשהו אני תחת הרושם שהוא לא המניע המרכזי, אפילו המשני, של המגמה האנטי-חרדית המתעצמת. ההתנהלות החרדית כשותפים במרקם החיים הירושלמי רחוקה מלהיות מושלמת בעיני, אבל העניין הוא שאני לעולם אראה בהם שותפים למרקם החיים העירוניים שלי, שותפים ולא נגע (וכבר ראיתי שבתוך ההתלהמות מישהו כבר דיבר על 'נגע סרטני'). הבעיה היא שהקמפיין של מרצ תולה את כל חוליי העיר בתושביה החרדים, כאילו לא מתנהלת כאן במשך שנים מדיניות של מכירת חיסול העיר לבעלי ממון, מדיניות שהובלה באופן האינטנסיבי ביותר על ידי ראש עיר חילוני לעילא.

  15. שור

    אני חושב שדווקא הטרמינולוגיה של ניר ברקת אינה אנטי חרדית,
    הוא בעיקר מדבר על דברים חיוביים שיעשה – ניהול, חינוך, צעירים וכדומה.
    בשנים האחרונות מספסלי האופוזיציה ברקת הוכיח מסירות והתמדה בייצוג תושבי העיר שבחרו בו.

    בירושלים הארנונה הכי גבוהה מבין הערים הגדולות בארץ,
    ומצד שני מדובר באחת הערים העניות ביותר,
    שמספקת מעט מצהשירותים העירוניים שמספקות ערים גדולות בארץ.
    זהו דיסוננס שמעיד על ניהול לא טוב ולא יעיל, הסובלים הם תושבי העיר.

    הטרמינולוגיה האנטי חרדית היא דווקא של "מרץ",
    כי כאשר במשך עשרות שנים מסיתים נגד המתנחלים ללא הפרעה,
    אז בסוף זה גולש גם לציבורים אחרים.

    בעיר כה הטרוגנית חשוב להבין שלא חשוב מי ייבחר ,
    השמיים לא ייפלו.

    שנה טובה,
    שור

  16. מוני יקים

    60 שנה שלטו אשכנזים גזענים בעיריה וביצעו מדיניות של ניחשול הציבור המזרחו/ספרדי בכל המישורים
    רק המתאשכנזים המשת'פים קודמו בכמה מילימטרים אבל התקרה עלתה במטרים.
    הנני מקווה שהפנתרים ודרעי יוכלו לכרות ברית להקמת קואליציה שתממש את עקרונות הצדק האוניברסלי
    למזרחים המקופחים וגם לחרדים אשכנזים שקופחו והכל לפי עקרונות דמוקרטיים שיוויוניים שנזנחו ע'י עסקני
    הימין כמו ובעיקר ע'י עסקני הסמול "הסוציאליסטים"…ובא לציון גואל מהגועל האשכנזי.

  17. ראובן

    אפשר לדעת איפה בדברי מצאת את "השתלחות האלימה והגזענית שלך בחרדים"?? עישנת משהו?
    מה שם גזעני? מה זה קשור לגזע? מה אלים בזה? במקום לדקלם סיסמאות אשמח אם תתייחסי עניינית.

    "חרדים" אינם גזע. הם דרך חיים ואמונה שיש בהם הרבה מאוד אלמנטים שנוגדים את ערכי הבסיסיים ביותר, וגם את הערכים בהם את מתיימרת להחזיק.

    "רודף את החרדים"? תקני: "נרדף על ידי החרדים"

    אני מתקשה להבין איך אדם חושב יכול לנפק כאלו משפטים.

  18. ד. ש. יובל

    הבחירות הקרובות הן אחת העלובות שהיו בירושלים אי-פעם. המועמד החרדי ימני וקיצוני מקודמו, המועמד החילוני הוא דו-פרצופי, אולטרה-ימני, שהוא גם עשיר מופלג הקונה את דרכו לצמרת. המועמד הראוי היחיד מנוע מלהתמודד.

    אנשי מרצ המציגים את עצמם לבחירה, וביחוד אלה שבשלושת המקומות הריאלים, הם אנשים ראויים ביותר, שתפיסתם החברתית וההומנית מציבה אותם בקצה השמאלי והאידאולוגי של מרצ. בניגוד לסדרי העדיפויות של המועמדים עצמם, ובעצתם של "יועצים אסטרטגים", הציבו אנשי מרצ את ההתנגדות לחרדים והתמיכה בניר ברקת במרכז הקמפיין. זו עצת רשעים שלא תשרת את האסטרטגיה הנחוצה למרצ כדי להתחזק, אלא את האסטרטגיה הנחוצה לברקת ולחבריו המולטי-גזענים. מי ששונא חרדים, אך אינו קנאי לחילוניות, יצביע לברקת הפונדמטליסט, ולרשימתו האופורטוניסטית. מרצ מבזבזים את משאביהם על יריבם. בצר לי, לא אצביע עבור פפה, מאיר ולורה.

    ממפלגת העבודה יצאה השנה קבוצה קטנה וחדורת אידאולוגיה כדי להתמודד בבחירות למועצת העיר תחת מצע חברתי. תחת ניצוחו של חיליק בר הם מצאו את עצמם חוברים דווקא לברקת הנאו-ליברל, ולא לפפה אללו הסוציאל-דמוקרט. אם תיבחר אסתי קירמאייר למועצת העיר ותעשה שם עבודת אופוזיציה מסורה, זה יהיה נפלא. לצערי, האימון המפרך שעובר כל צעיר במפלגת העבודה מביא את רובם להשלמה עם מצב נצחי של "שינוי מבפנים" ולמעשה כניעה סדרתית לתכתיבי המנהיגים הנאו-ליברלים, אימון שעלול לשמש אותם בעבודה המשותפת עם ברקת.

    אילה סבאג צריכה להכנס למועצת העיר. אין לי ספק בכך, אך אחוז החסימה המאיים גורם לי לחשוש שעשרים ומשהו אלף שקלים שיכלו לשמש אותנו במאבקים השונים והחשובים יבלעו בקופת המדינה.

  19. מיה

    הצבעה לרשימות שברור שלא יכנסו, כמו מה לעשות הפנתרים – היא מיותרת לחלוטין! די, צריכים להיות ריאלים ולא רק אידיאליסטים!!!
    וסליחה, הם הביאו את עצמם למצב הזה: סבאג הייתה יכולה לחבור להרבה התארגנויות אחרות ובחרה שלא. מבחינתי היא בחרה להישאר שולית ובלי יכולת אמיתית להשפיע. לא רואה סיבה לזרוק בגללה את הקול שלי לפח.

  20. יפעת

    ניר ברקת מועמד ראוי לעיריית ירושלים, נכון יותר לומר – הראוי ביותר, גם מתוך הראיה המפוקחת של מי עומד מולו? ומולנו…
    והאלטרנטיבות אינן עדיפות!!! מי שלא מעוניין לראות עוד טקסים חומייניסטים כדוגמת טקס חניכת גשר הכניסה לעיר, מי שאינו מעוניין להמשיך לראות את דעיכת מערכת החינוך בעיר, מי שאינו מעוניין לראות בגוויעתה של בירת ישראל ובאובדן דמותה כעיר כל תושביה – שיבחר במועמד השפוי והראוי – ניר ברקת!!!