קריסת השווקים (3)

דרור ניסן

מאנייה-דיפרסייה:

אך בסוף השבוע שחלף, הודות למתקפת יחסי ציבור אדירה של המימשל האמריקאי, עוד נדמה היה לרבים שהנה מגיע המזור לשווקים, הפאניקה  נבלמת ואנו על סיפו של "פוספריטי" חדש.

תכנית המימשל לרכישת כל האג"חים הבעייתיים ( אותם מכשירים פיננסיים המכונים "מובנים", אך כלל  אינם מובנים), הפיחה תקוות שווא בשווקים. המדדים האמריקאיים נסקו ביום חמישי שעבר, עת עמד הקונגרס לאשר את התכנית להזרמת 700 מיליארד דולר.

היות ו"וול סטריט" הוא עדיין "הקטר", הרי שכל שווקי אירופה החרו-החזיקו אחריו וזינקו אף הם. אלא שהשמחה היתה מופרכת ומוקדמת.

מופרכת, היות והמשבר הפך זה מכבר עמוק ואימננטי, וחילחל אל תוך הכלכלה הריאלית. נתוני המאקרו בארה"ב מפגינים חולשה ומסמנים האטה כבר יותר משנה. ומכאן שאין כמובן במהלך בזק אחד, דרמטי ככל שיהיה, כדי להפוך את התמונה על-פיה. אבל תעשיית האשליות בשלה.

מוקדמת, מכיון שלקונגרס, בפרט בעונת בחירות – שעה נדירה של חסד בה סופרים את האזרחים ומשקפים קול המון – לא התחשק להציל את "וול סטריט" והתכנית לא אושרה חרף הביטחון המופלג שתאושר והדיווחים התקשורתיים ששוב לא פגעו.

האמת שגם אחריי כל הטיעונים בזכות התכנית ובדבר היותה כורח בל יגונה כביכול, היא נותרת שערורייתית: דורשים בעצם מהאמריקני קשה היום לממן הפסדים של שועים מופקרים. העמך נדרש לנקות אחריי האליטה הכלכלית של השווקים.

בינתיים, בחלוף המאנייה ושני ימי מסחר סמי-אופוריים, הגיעה בגדול הדיפרסייה והשווקים ביצעו אמש צלילה בשיעורים הגבוהים אף מאלה שביצעו אחריי נפילת התאומים.

טוב שיש חברים:

ובינתיים גם מתחילה להתגלגל לה פרשת שחיתות מעניינת: שר האוצר האמריקני, הנרי פולסון, שימש טרם מינויו לשר האוצר, כמנ"כל בית ההשקעות ענק "גולדמן-זאקס". מעסיקיו אלה, בעבר ואולי גם בעתיד, מושקעים עמוקות בחברת הביטוח הענקית AIG . הלאמתה חסכה לחבריו-מייטיביו של פולוסון 20 מיליארד דולר שבהעדר ההצלה היו יורדים לטימיון. הסיפור הזה הוא האמ-אמה של הניגוד עניינים.

באחרונה נטען בגלויי נגד פולסון שהוא להוט מדיי להציל את וול סטריט ולא בהכרח את הכלכלה האמריקאית. נו בטח, חברים לא זונחים, וגם מן הסתם חשוב לפולסון להתחיל לדאוג לעתידו התעסוקתי.

אי התערבות:

דווקא אחדים מחברי הקונגרס הרפובליקנים השתדלו להיות נאמנים לעצמם ומשנתם, ובגיבויי פרופסורים לכלכלה מאוניברסיטת -(ניחשתם נכון) –שיקגו, קראו לדחיית התכנית ולאי-התערבות ממשלית בשווקים.

אלה גורסים שמפולות הן חלק בלתי נפרד מכלכלה שבמרכזה שווקים פיננסיים ויש לאפשר לתהליכיי השפל למצות עצמם.זה יפה ואפילו כמעט מעורר כבוד כלפיי היושר האינטלקטואלי של האורתודוכסייה הזו. אלא שתיאוריות לחוד ופרקטיקה לחוד. למתרחש בשווקים השפעה עזה על הרוב הסביל שכלל אינו פעיל בהם, דרך מיתון ואבטלה, רמות שכר, יוקר מחייה, מחירי סחורות שיעור אינפלצייה ועוד שורה ארוכה של משתנים שמצבם נגזר מהמתרחש בשווקים.. הכלכלה המודרנית גלובאלית ואינטגרלית, והסינכרון והזיקות בין פרמטרים שונים שלה הוא גדול וישיר. אין איפוא לאיש מפלט מהשווקים.

מכאן שכל תורת אי-ההתערבות היא קישקוש בלבוש. עורבא פרח. אין בכלל חיה כזו. אין כלכלה ולא היתה, אף פעם בשום מקום, שמתנהלת לה בעצמה, לעצמה ומעצמה. התערבות ורגולוציות תמיד היו ויהיו. השאלה היא רק כמה, מתי ולטובת מי. ברוב המקרים התערבות נועדה לסייע למיעוט בעלי עניין, השפעה וכח, על חשבון הרוב המוחלש. אולי בהפוך על הפוך, כדאי לסוציאליסטים להתחיל לחייב אי-התערבות.

אדם סמית:

תורת אי-ההתערבות היא אחותה של "היד הנעלמה", צירוף שטבע אדם סמית, ששמו נישא לשווא וזכרו מחולל דרך קבע, על-ידי חסידי השוק.

כדי להבין את מקור השיבוש צריך לחזור למקורות: הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18, אדם סמית, מי שנחשב לפילוסוף ולאידיאולוג החשוב והמכונן של השיטה הקפיטליסטית, כתב בספרו "על עושרן של אומות" את הדברים הבאים: "אם יינתן החופש לאנשים לשפר את חייהם, זה יהיה כאילו הכלכלה תפעל על-ידי יד נעלמה" על בסיס השורה השורה הזו של סמית ובפרט בהסתמך על צירוף המילים – "יד נעלמה" – נערמו הררי מילים בזכות השוק החופשי ואי התערבות.

אבל סליחה, מה באמת בין המוטיב האמור לבין תפיסת השוק החופשי? הרי התנאי הראשוני, הבסיסי והבלתי נמנע להתפתחות כלכלית ע"פ אדם סמית, הוא חירותו של אדם ("אם יינתן החופש לאנשים לשפר את חייהם")

החסידים השוטים, המשטים והמעוותים, של אדם סמית, משמיטים את הרישא ואת הסיפא, ונותרים עם הצופן הקדוש "יד נעלמה". מה בכלל בינם ובין סמית.? אדם סמית עסק בשאלות מוסריות וחברתיות, בעוד ממשיכי דרכו בעיני עצמם, מגבילים עצמם לשימוש בכלים הטכניים בלבד של הכלכלה, תוך ניתוק מוחלט וברוטאלי שלה מהתנאים וההקשרים החברתיים בהן היא פועלת.

סמית צייר מציאות היפותטית, מדומיינת, בה בעצם הכל ניצבים על אותו קו זינוק עם אותם תנאים, כאילו שהעולם נברא עתה וכל המשתתפים בו מתחילים ממש מאותה נקודה. זה שעשוע של פילוסופים. זו לא מציאות שהיתה או שתתקיים.

בכל מקרה, בפעם הבאה שמישהו אומר שאין להתערב, ראויי לשאול אותו לטובת מי לא להתערב. שנה טובה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אילן תלמוד

    פוסט משובח ביותר.
    אני תמיד נרתע מאנשים ששומרים על עקרונות, בעקר על עקרון אי-החמלה.

    באשר לאדם סמית', נכון שמדע הכלכלה הפך למשהו אחר, שונה ממשנתו, בעקבות דיויד ריקרדו, שנצמד רק לתורת הערך. נכון שסמית' לא היה ממש ליבריטיאני, ראה כתיבתו על "רגשות מוסריים" או על חובת השירות הצבאי.
    אבל ה"יד הנעלמה" הוא מושג נוצרי, שהופיע בגילגלו החילוני אצל מוראליסט סקוטי אחר, פרגסון, כ"מוסדות בלתי צפויים", ואצל וובר כ"תוצאות בלתי מתכוונות".
    חרף זאת, "להיטיב עם החיים" אצל סמית', פירושו חיי יזמות אינדיבידואלית, אינטרס עצמי ואף ספקולציה, ראה הקצב וסוחר החיטה, להבדיל ממשטר מרקנטיליסטי או פיזיוקראטי , וודאי לא מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית.

    אני סבור שכדי להבין את סמית', המושג של טוקוויל , "האינטרס העצמי המובן כהלכה" , המבדיל בין אינדיבידואליות השזורה בקהילה, לבין אגואיזם רכושני , מאיר העיניים ורלוונטי.

    מכל מקום, ימים אלה זועקים לקריאה חוזרת במשנתו של קרל פולני , בעקר בThe Great Transformation.

  2. אזרח.

    כמה תגובות שלי התומכות בדבריך.

    לגבי אדם סמית.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/767660.html

    תחרות? לא בישראל.

    תגובה מס' 10 ,אזרח.

    http://www.capitalism.co.il/wordpress-he/?p=113

    שתי תגובות.

    מאת אזרח.:
    שבת, 03 בפברואר 2007 בשעה 14:34

    ציטוט קצר מהתגובה: " ”האופה אופה בגלל תועלתו האישית“ אך הדבר מועיל לכולנו כאשר האופה יכול לאפות באופן חופשי בכל מקום.
    נכון ואמיתי,אם היו הקפיטליסטים הולכים לפי אדם סמית,אשר דיבר על ה“יד הנעלמה“.הקפיטליסטים של הניאו-ליברליזם ואסכולת שיקגו,עיוותו את תורת אדם סמית,ואת רעיון ה“יד הנעלמה“.

    מאת אזרח.:
    שבת, 03 בפברואר 2007 בשעה 22:39

    ציטוט קצר מהתגובה :" באמת מוזר שהקפיטליסטים ”דואגים“ לרווחת החברה של המדינות העניות,אשר נחסמות ע“י הירוקים.אני שומע את צחוקו המתגלגל של מילטון פרידמן,למקרא הדברים שכתבו הקפיטליסט היומי,רדלר,ושאר המחזיקים ב“דאגה“ לרווחת החברה במדינות העניות. כמו שאמר רדלר:“הקפיטליסטים לא הפכו לאלטרואיסטים, הם פשוט לא חושבים רק על תושבי העולם המכונה מפותח.“
    הם פשוט לא חושבים רק על תושבי העולם המכונה מפותח.

    לגבי פולסון והחברים שלו,כאן:

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=as20080925_10

    תגובה מס' 8 ,אזרח. (בהפוך על הפוך)

    תגובה מס' 9 , אזרח.

    08:06 | 26.9 אזרח. פולסון והמניות .

    "הכסף של פולסון נמצא במניות של החברות שהוא עבד בהן בוול-סטריט.כך שהוא מעוניין לסבסד את אחזקותיו ע"י כספו של משלם המיסים.
    פעם נדירה שבה הרפובליקנים מסכימים עם חומסקי.

    How the markets really work

    http://de.youtube.com/watch?v=SwRFoxgEcHc&feature=related

    קפיטליזם – בגאות, סוציאליזם – במשבר.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1004796.html

    למעשה,גיא רולניק מדה-מרקר מאשר את שאמר חומסקי בעבר:

    "אני אמור לומר שכאשר אנשים מדברים על קפיטליזם זו קצת בדיחה. אין כזה
    דבר. אף מדינה, אף מעמד עסקי, מעולם לא הסכימו להיות כפופים לשוק
    החופשי, מישמעת של שוק חופשי. שווקים חופשיים הם בשביל אחרים. למשל,
    העולם השלישי הוא העולם השלישי בגלל ששוק חופשי נידחף לו לתוך הגרון.
    ובאותו הזמן, המדינות הנאורות, אנגליה, ארצות הברית, ואחרות, נקטו
    בהתערבות ממשלתית בקנה מידה עצום כדי להגן על כוחות פרטיים, ועדיין
    עושות זאת. זה נכון היישר עד היום. לדוגמה, ממשל רייגן היה התומך הגדול
    ביותר במדיניות מגן כלכלית בהיסטוריה האמריקאית מאז מלחמת העולם השניה.
    למעשה כל הכלכלה הדינמית בארצות הברית מבוססת בצורה מכרעת על יוזמה
    ממשלתית והתערבות ממשלתית: מחשבים, האינטרנט, טלקומוניקציה, אוטומציה,
    תעשיית התרופות, מה שתגיד. כשסוקרים את זה, מגלים הונאות עצומות של
    הציבור, כלומר, שיטה שבה תחת הסוואה כזו או אחרת הציבור משלם את
    העלויות ולוקח את הסיכונים, והרווחים מופרטים. זה מאוד רחוק משוק
    חופשי. שוק חופשי זה כמו מה שהודו נאלצה לסבול במשך כמה מאות שנים,
    ורובו של שאר העולם השלישי."

    מקור: נאום שכותרתו "ריבונות וסדר עולמי" באוניברסיטת המדינה של קנזס,
    20 בספטמבר, 1999

    נועם חומסקי.

  3. מוני יקים

    הקפיטליזם האמריקאי נאלץ בהכרח להשתלב במערכת כלל עולמית של הנאו אימפריאליזם שבה היתרון המדעי טכנולוגי של מעצמת על זו הופנה למערכת של ניצול עמים שלמים כדי להזין את המערכת האמריקאית ואורח החיים המתנשא שהוצע לאזרחיה "העליונים' , הניצול של ארצות דרום אמריקה ואפריקה ודרום מזרח אסיה וארצות ערב מבוצע
    בתשלובת אמצעים של תמיכה במנהיגים אופורטוניסטים מקומיים שתמורת הבטחת שלטון בארצם משעבדים את האוכלוסיה ואוצרות הטבע לטובת הכלכלה האמריקאית, תהליך זה החל במסע לקיצו עם התעוררותן הכלכלית תעשיתית של סין הודו וארצות דרום אמריקה כמו קובה ונצואלה ובוליביה שזה קיצו של קרחון המאותת לאמריקאים שהחגיגה מגיעה לקיצה.
    ההשתעבדות של הכלכלה האמריקאית למוצרי צריכה עממיים זולים שהם מעבר לכושר היצור של התעשיה
    האמריקאית החמירה את מאזן התשלומים השלילי, מה גם שבוש האינטליגנט סיבך את הכלכלה בשתי מלחמות מיותרות המקיזות חיי אדם ומיליארדי דולרים מידי שבוע בנוסף לתקציבי העתק על אבטחה מאז 9/11.
    אין ספק שהכלכלה האמריקאית תשתקם בצורה כל שהיא אך המחיר יהיה בהרבה יותר יקר מאותן 700 מיליארד דולרים שאותם הציע בוש להדפסה כדי לשקם את כרישי וול סטריט המושחתים, ואמריקה של אחרי השיקום לא תהיה לעולם אותה אמריקה של לפני המפולת.'

  4. אזרח.

    שנה טובה לך ולכל יקירך.

  5. דור לוי-פורום רפורמה כלכלית בפורטל BSH

    הנושא, (למקרה שיימחק בגלל התקלה באתר שבגללה טקסט ארוך נמחק, מתי כבר תתוקן?):
    כלכלה היא כלי, לא פחות גם לא יותר

    ולעניין:
    כלכלה היא כלי, לא פחות גם לא יותר. היא כלי כמו פטיש, מכונית או מפה. אם משתמשים בהם נכון התוצאות טובות. בכולם קל להשתמש לא נכון. ואת התוצאות אנחנו רואים עכשיו, במשבר הזה, וראינו קודם בצמיחה הלא מאוזנת והתרחבות העוני. ובעוד 1001 דברים אחרים.

  6. יריב מ

    הוא נוגע בבסיס השקר הנקרא "שוויון הזדמנויות", והיחס לכלכלה, כאילו אנו בני אל מוות שנולדו בשחר הימים בתנאים שווים, ולא בנות ובנים של המעמד והקבוצה החברתית לתוכן נולדנו, ובהקשר שלה יש לסייע להם על מנת שאכן נשאף שאיפה כנה לשוויון הזדמנויות.

  7. טרזן

    האמריקנים, מקדשי הבחירה החופשית, עומדים לפני בחירה בין:
    א. מעילה בעקרונותיהם והצלת התאגידים.
    ב. צפיה חסרת אונים בכלכלה הקורסת.
    הברירה הקשה הזאת היתה יכולה להיחסך מהם לו היו מוכנים לאמץ עקרונות חדשים. למרבה הצער, אפשרות זאת פשוט אינה מונחת על סדר היום – שתי המפלגות אינן שונות בהרבה זו מזו. היטיב לנסח זאת נועם חומסקי שכתב:
    "בארצות הברית יש שתי מפלגות, כביכול, אבל הן למעשה סיעות של מפלגה אחת, מפלגת המגזר העסקי."

  8. מוני יקים

    זו לא טעות בוש ביצע את מה שמיליארדים בעולם התפללו שיקרה וזו הפלת הכלכלה האמריקאית שהיא בחלקה הגדול
    כלכלה טפילית המבוססת על ניצול מחפיר של מחצית מאוכלוסית העולם. כעת מתבצע התיקון שיחזיר את ארה'ב והפודל הציוני שלה לגודלם הטיבעי.

    שנה טובה לך אזרח יקר ולכל בני ביתך

    ובהזדמנות זו לכל קוראי ומשתתפי העוקץ ולמערכת שאוהבת לצנזר תגובות שלי- שנה טובה לכולם

  9. RS

    כתבת- היטיב לנסח זאת נועם חומסקי שכתב:
    "בארצות הברית יש שתי מפלגות, כביכול, אבל הן למעשה סיעות של מפלגה אחת, מפלגת המגזר העסקי."

    וזה בדיוק מה שקפיטליסטים כמו זה ש-שור כאן לא מסוגלים להבין, את התוצאות הבלתי מתוכננות אך הרות הגורל. בסופו של דבר ההשפעה של ק' שאינו עצור מאוד מאוד על הדמוקרטיה היא אנושה, והכל מתרחש באופן סמוי, באופן של קשרים חברתיים, באופן של אליטות. ארה"ב המדינה היא פיקציה. הנשיא הוא נציג ההון ונציג האינטרסים של סוחרי המוות. מרגע שהוא מצליח "לעבוד" על העם ולהיבחר, הוא לא שם עליהם. בחוקה האמריקאית כתוב שהנשיא אמור ליישם את המדיניות של העם האמריקאי. אבל אין באמת קשר בין הנשיא לעם. יש שוק חופשי – האח! הידד!

  10. RS

    The Last Hold Up

    The Democratic and Republican Parties, creatures of capital, are decomposing in full view, as witnessed by the events of this week. As the crisis deepens, the parties will crack – at a pace dictated by the increasing frequency of convulsions.

    http://www.counterpunch.com/ford10012008.html

  11. דוד

    אינפלציה ומשבר זו תופעה קיינסיאנית. המשבר הנוכחי והדחייה המוצדקת של תוכנית החילוץ נושאת בחובה דווקא מציאות דיפלציונית שתעזור לעניים.

    אם כבר את הכסף צריך לתת למובטלים כדי שלא ידרדרו לרחוב אבל זאת מסיבות מוסריות לא מסיבות כלכליות. השוק צריך ליפול וכמה שיפול יותר עמוק ככה יהיה יותר טוב שכן אז כל החברות הגרועות יעופו החוצה ואנשים יוכלו להנות ממוצרים במחירים זולים וטובים.