פירות הכישלון

יועד וינטר

כמה תגובות לפוסט ששלחתי לפני שבועיים הצליחו להפתיע אותי. רק אז נזכרתי שיש עדיין אנשים שבטוחים שמלחמת לבנון הראשונה הייתה כישלונו הגדול של אריאל שרון. אילו הייתי מסוגל, הייתי ממש נעלב בשמו.

לשרון הייתה אידיאולוגיה מוצקה מגובה בפרקטיקה עם הישגים מוכחים. תאמר נפאר סיכם את זה טוב: "מקסימום יהודים על מקסימום אדמה, מינימום ערבים על מינימום אדמה". אדמה הייתה גם אחת המטרות המרכזיות של הפלישה ללבנון ב-1982. לא בהכרח אדמת לבנון – על כך חלוקות הדעות – אבל אדמת השטחים שכבשה ישראל ב-1967. מנקודת ראותו של שרון מטרתה העיקרית של המלחמה הייתה להכות באש"ף מכה שלא יצליח להתאושש ממנה.

את הפירות הראשונים של ההישג הזה קטף יצחק רבין, אותו רבין שהספיק לעודד את שרון במצור על ביירות, קצת לפני שהפך את עורו בעקבות המחאה הציבורית שעוררו זוועות סברה ושאתילה. בספטמבר אופטימי יותר, 11 שנה לאחר הטבח במחנות הפליטים ונאומיהם החסודים בכיכר, קנו רבין ופרס הסכם במחיר מציאה על מדשאות הבית הלבן. מבודד בתוניס, בלי יכולת להנהיג את הפזורה במחנות ואת תומכיו המתרחקים בגדה ובעזה, חתם יאסר ערפאת על מה שהרשה לעצמו לכנות "שלום של אמיצים". עניין של פרספקטיבה. נועם חומסקי, בשליפה מהירה, כינה אותו "ההסכם בין ישראל לערפאת".

אורוול טען שלהרבה אנשים קשה לקבל הסברים ברוטאליים מדי, ושזו אחת הסיבות שתעמולה פוליטית נראית כמו שהיא נראית. שאיפתו של שרון לסלק את אש"ף מלבנון בעזרת הפשיסטים מהפלנגות נראתה לרבים כמו שיגעון, בחישה בעניינים לבנוניים מסוכנים. לפיכך נעלמה המטרה הזאת, ששרון עצמו הדגיש בכל הזדמנות, מסדר היום הציבורי. הפלישה ללבנון התקבעה בתודעה של רבים כניסיון להגן על שלום הגליל. בתור שכזאת קל היה לה להצטייר ככישלון, למגינת ליבו של שרון שנוטרל לשנים רבות. אבל הפלישה ב-1982 הצליחה להביא לתוצאה מדינית אכזרית. רק מנהיג מובס, מורחק מעמו וממקורות הכוח שהקים בלבנון, מסוגל היה לחתום בשם הפלסטינים על הסכמי אוסלו. את הפירות שאחרי אוסלו קטף כבר שרון עצמו, כשהתאפשר לו – בפליק-פלאק היסטורי מרהיב – לחזור לראש הפירמידה בישראל, הפעם בלי ראש ממשלה מוכה דפרסיה מעליו.

כלא עזה, קירות הבטון, הגדרות וביסוס ההתנחלויות בגדה, הסיפוח והאפרטהייד לפי חוק במזרח ירושלים, ומעל הכול – התאיינותה של ההנהגה החילונית הפלסטינית, הם הפירות הנוראיים של מהלך צבאי-מדיני מורכב שהותנע בעזרת מלחמת לבנון הראשונה. כמו רוב הישגיו של אריאל שרון אלו פירות שמזכירים יותר את הסצנה הפסטורלית מהשיר. קיימת גם האפשרות שבטווח ארוך יותר, הישגיו של  שרון יתבררו ככישלון טראגי למטרות ההיסטוריות שלו עצמו. זאת לא אפשרות שנעים להרהר בה. אבל נטעה אם נזלזל בחשיבה האסטרטגית של שרון בלבנון 1982, או אם נמעיט מעורמתו, מנחישותו האידיאולוגית או מיכולתו להגשים את המטרות שהציב לעצמו. כדאי לזכור זאת גם עכשיו, בשעה שמתבררות תוצאותיה של האינתיפאדה השנייה: עוד אחד מניצחונותיהם המתוחכמים – על גבנו – של שרון ושל תלמידו ושותפו המעריץ, שר המלחמה בממשלת ישראל הנוכחית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. הצבנ"ע

    1. סוג של פוטש של דן חלוץ וקצינים לממשלה אזרחית שראשיה הובלו בעיניים פקוחות (אמנם בתיווך משקפת סגורה) למלכודת אגו שטמנו להם קצינים מחבקים ומחניפים, במטרה לדחות את שינוי 'סדר העדיפויות' שרבים ציפו שהוא יהיה חברתי – דבר שיתבטא בתקציבים אשר יופחתו ממנגנון הבטחון המנופח.
    2. לצרוב בתודעה הישראלית ש"אין ערבים נורמליים" ולכן אין גם מקום לישראלים כאלה, ע"י הפיכת לבנון – מדינה ערבית דמוקרטית מדי מצפון לנו – לשדה של מהומת שנאה חיזבלאתית.

    כמו כן יש לחקור את ההשתלחות במושמטים – כל אלה שלא שירתו בצה"ל – כ'שעירים לעזאזל' ל"כשלון" המלחמה ההיא (שחידוש האוירה הרודפנית כלפיהם בחברה הישראלית היתה אחד מהישגיה *המיועדים* של המלחמה – מבחינת הצריבה שהיא חוללה בתודעה של הציבור ) ואולי גם את הנזקים – מקצועיים ונפשיים (ולו "רק" בשל החרדה מעוצמת ההסתה) שחולל מסע ציד המכשפות 2007-2008 שנולד מהמלחמה – נגדם.

  2. נחמן

    אהה, נכון, עראפת לא היה המנהיג היחיד והנערץ של הפלסטינים במשך עשרות שנים, הוא בעצם היה מסכן חסר כח והשפעה בגללנו. גם לאלה שמימשו את הטבח בסברה ושתילה לא הייתה ברירה, אנחנו דחפנו אותם והם לא יכלו להתנגד, כי זו התרבות שלהם, הם לא אשמים, הם פשוט ערבים כאלה, אתה יודע…
    הפלסטינים המסכנים נדחפים להתאבדות קולקטיבית ושליטיהם מתעשרים על חשבונם בגללנו.
    הפלסטינים בחרו בחמאס והריעו לסדאם חוסיין במלחמת המפרץ ולבן לאדן ב11/9 בגללנו.
    כל מדינות ערב נראות כמו שהן נראות בגללנו בסובלנות שהם מגלים לנשים, נוצרים, שחורים ומיעוטים אחרים.
    העיקר שלא ייצא שיש עוד רעים וטועים בסיפור הזה חוץ מאיתנו.
    אם צריך בשביל זה לטעון שהמנהיגים האנושיים והלפעמים די דפוקים שלנו היו בעצם גאונים טאקטיים שראו 30 שנה קדימה בתוכנית שטנית להעלות את המזרח התיכון בלהבות ולרקוד על הדם, נעשה גם את זה. מה אני אגיד לך, אנחנו ממש אלים אכזריים ומיוסרים מול תתי-אדם פרימיטיביים, נכון?
    העיקר שלא ייצא שיש עוד מישהו שנדרש לקחת שליטה ואחריות על גורלו.
    המאמר שלך הוא עוד דוגמא להצגת העם הפלסטיני כעדר של מטומטמים שהולכים כמו צאן לטבח בתלם שאנחנו כבשנו להם ולא מסוגלים להסתכל ימינה או שמאלה ולבחור את דרכם. אני מקווה שהם צוחקים על העלבון הזה שלך לאינטיליגנציה שלהם. אני נעלב מהעלבון שלך לאינטילגנציה שלי.
    בגלל ההתנשאות הזו שמתחפשת לרגשות אשמה נאבד בסוף את המדינה שלנו ותהיה כאן פלסטין מהים עד הירדן, ואתה יודע מה? זה יגיע לנו, כי על גזענות וזלזול בצד השני משלמים.
    אם היינו שמים את האופן בו אתה רואה את הפלסטינים על עצמנו כנראה שעדיין היה כאן מנדט בריטי, כי במקום להשתלט על האצ"ל, הלח"י ואפילו על חלקים של ההגנה ולהסכים לגבולות 48 היינו ממשיכים לשלוח מתאבדים על מטרות בריטיות כנקמה על המנדט וגרמניות בעקבות השואה. וזה היה ברור ומובן, תראה מה הם עשו לנו, איך אפשר להבליג? אם לא זה, אז מלחמת העצמאות הייתה עוד ממשיכה כי היינו מנסים להכחיד את כל מדינות ערב כנקמה על כך שהתקיפו אותנו אחרי הכרזת העצמאות ולכבוש את טורקיה כי היא שלטה כאן לפני הבריטים.
    מה אני אגיד לך, מזל שאנחנו כזה עם סגולה שהיה מסוגל להחליט שלאומיות מתפשרת חיה יותר טובה מלאומיות חזקה, גאה ומתה. אתה חושב שהפלסטינים לא מסוגלים לזה בגלל דפקט גנטי או בגלל ניסוי פסיכולוגי אדיר מימדים שקבוצה של ציונים זקנים עורכת עליהם?
    כי אני חושב שהם מסוגלים לזה לגמרי, וההשפעה שלנו כרגע היא שאנחנו מקדמים את הקיצוניים שם בכך שאנחנו נלחמים בלי שכל ובלי מטרה מוגדרת עד שאנחנו מתעייפים ונותנים להם כל מה שהם רוצים, אבל בסוף הם יתעשתו. בכל מקרה, אני בטוח שבסופו של דבר תהיה להם מדינה ריבונית בזכות החלטות שהם ייקחו, בין אם זה יהיה על חצי מהארץ הזו ובין אם על כולה. ואם זה יהיה על כולה זה לא יהיה בזכות משהו שנעשה או לא נעשה בשבילם, אלא באשמת משהו שנעשה לעצמנו…

  3. יפתח

    לידיעת הקוראים: מלחמת לבנון הראשונה או בשמה "שלום הגליל" היתה המלחמה הארוכה ביותר במאה ה20. היא נמשכה18 שנים!! נהרגו בה2500 חיילים ונפצעו יותר מ4000 !!! התקשורת עשתה קרטל כדי למנוע כל אזכור של המלחמה הזו שהיתה נוראה……אני יודע- הייתי שם!!!

  4. פנסיונר

    קשה להאמין שגם היום יש אנשים שנכשלון שיך למישהו אחר, ושרון הוא האידיולוג והמבצע הגדול.בעוד שבעל הדבר עצמו מר שרון בא ואומר כל המחשבה היה מקח טעות ,האידיולוג הראשי של ההתנחלות טוען נכשלתי בגדול .וכל ההתנחלות בעזה היתה שגיעה ,כי צהל אינו יכול להגן על מתישבי הגוש ולכן חיבים לפרק את גוש קטיף,כאשר שנה לפני כן טען שרון כי דין קטיף כדין תל אביב.
    ולכן אם נבחן את האידיולוגיה של שרון במלחמת לבנון הראשונה ואם אתה חושב במבחן התוצאה נמצא כי מלחמת לבנון העלות של חיי אדם היה כבד ביותר והמחיר היה כאלף ומאתיים הרוגים!!!את העלות הכספית ניתן להעריך בהרבה מליונים, ישבנו בלבנון עשרים שנה ולא נמצא כל פיתרון למצב שהתדרדר עד שהיגיע למלחמת לבנון השניה.
    אם נבחן את דרכו של שרון ההודעה של שרון כשלון ההתנחלות מאפיל על כל מעשיו וקובע שרון היה כשלון טוטלי.
    וכשלונו של אולמרט במלחמת לבנון השניה היצליח להשכיח את מלחמת לבנון השניה ,כי הכשלון היה חמור יותר.

  5. יועד

    אני מצטער שנעלבת. אתה מוזמן לכתוב מאמר בערבית שיסביר במילים קשות את הפשעים והטעויות שאתה מוצא במעשי ובמחדלי המנהיגים הפלסטיניים, מהמופתי ועד החמאס. איכשהו נראה לי שהקוראים בעברית אינם זקוקים לסקירה הזאת ממך.
    תגובות כמו שלך מצטברות בכל פעם שמישהו מנסה להסביר כיצד שרון, רבין, פרס, ברק – שבהם ובדומיהם תמך ותומך רוב הציבור הדובר עברית – עזרו בפשעיהם ובטעויותיהם להביא אותנו למצב הנוכחי. התוספת שלך לערימה הזאת קצת מיותרת.
    ואני בסה"כ ניסיתי לטעון טענה פשוטה, שלדעתי לא נשמעת מספיק בעברית: כששרון הוביל את הפלישה ללבנון הוא ניסה במוצהר לחסל את הכוח שצברה ההנהגה החילונית הפלסטינית. במבט היסטורי הניסיון הזה הצליח בגדול, ואת התוצאות אנחנו רואים. אתה חושב שהטענה הזאת מוטעית? אז למה שלא תעלה איזו טענה נגדית בנידון?

    נדמה לי שאתה לא טורח לעשות זאת בגלל שמה שמפריע למגיבים עם התלונות שלך הוא משהו שלא קשור למה שטענתי כאן. אולי אתה חושב שתמיד יש איזה משחק כדורגל היסטורי, ושחייבים כבר להחליט למי להוציא כרטיס אדום, תוך העמדת פנים שאנחנו שופטים ניטרליים מהאו"ם. אני לא מסכים עם הראיה הזאת. להיפך: אני חושב שכאזרח ישראלי חובתי היא קודם כל לנסות להשפיע על ישראלים להפסיק לתמוך בפושעי המלחמה ובגזענים שלהם.

  6. רונית

    היא לא בדיוק תוצאה של הכיבוש. באווירה אחרת, בתולדות עולם אחרות, ההקצנה הפלסטינאית לא היתה מובילה לדתיות. היתה יכולה להוביל ליותר חילוניות. החילוניות עם המהפכנות פשוט לא במודה עוד בעולם הסובל. גמרנו. זאת סחורה שאין לה ביקוש.

  7. יוסי דהאן

    כנראה שכותרת התגובה שלכם הייתה ארוכה מידי, התוכנה שלנו עדיין לא התגברה על הבאג של הפיכת כותרת ארוכה ל"ללא נושא". אנא נסחו את תגובתם בתגובה עצמה ולא בנושא.

  8. אמיתי מן

    לאחרונה לא מפרסמים את התגובות שאני כותב לפוסטים המתפרסמים באתר אשר אולי קהה עוקצו ואולי אלו התגובות העילגות ו/או מתלהמות או/ו לא מספיק מעניינות..
    בקיצור, הנה לנו פתיח, אשר אולי-אמנם אינו קשור ישירות למה שרציתי להגיד אך עם זאת משווה לתגובה מראה יותר ארוך, שלא לומר רציני (לפחות ארוך), וזה מאד חשוב, כך נדמה לי, על מנת להגיע ולהשתוות או לפחות לשאוף לכך שהתגובה לא תסבול מרגשי נחיתות רק בשל אורכה אשר לא מדגדג את שולי הנורמה המקובלת לאורך רצוי של תגובה באתר זה.
    ולענייננו. אז קראתי את הפוסט של מר וינטר, והוא בסדר, לא יותר מדי מקורי/מעמיק/מעורר מחשבה, אבל נחמד. מה שהתמיה אותי היו הקישורים הכביכול מגניבים אשר ניסו לשוות למאמר היבט רענן ומעודכן, אבל לא התאימו כלל לתוכן, לא כל שכן לסגנון. קראתי את התרגום שלך לאורוול, מהתחלה ועד הסוף, ונראה שלא ממש יישמת אותו אצלך, או שאתה מעדיף את הסגנון של נאפר..
    ניחא, אבל השיר של בילי הולדיי בסוף כבר גבל בפלצנות, אבל אולי זה אני אשר עבר את גבול הצדקנות, מי יודע, כבר הואשמתי בכך בעבר מעל בימה זו.
    זה הכל, יישר כוח במלחמת הנצחת סברא ושתילה. שרון כבר שכח אבל אנחנו לא.

    נ.ב
    ציטוט נבחר מהמאמר של אורוול, אולי דיבר על הדבש, אבל התכוון גם ל…:
    "בימינו נכון לומר בהכללה שכתיבה פוליטית היא כתיבה גרועה. היכן שזה לא נכון, מגלים בדרך כלל שהכותב הוא סוג כלשהו של מורד, המבטא את דעותיו הפרטיות ולא 'קו מפלגה'. נראה שאורתודוקסיה, מכל צבע שהוא, תובעת סגנון חקייני, חסר-חיים."

  9. דוד

    אני מכיר את הטענות של בנבישתי, שבעצם עומדות בתשתית הטיעון שלך, והן חשובות ומעניינות. אבל כיום במבט לאחור נראה לי די ברור ששרון יצא מעזה בעיקר כדי לא להיכנס לכלא. וכיון שיש גוש די גדול בחברה הישראלית שתומך בפינוי שאר ההתנחלויות אז יורשיו הולכים פחות או יותר באותו כיוון.

    אני לא כל כך מבין מה רבותה מצאת בחילוניות הפלסטינאית. החילוניות הפלסטינאית לא הכירה בישראל יותר משהאסלמיסטים הקיצוניים מכירים בישראל כיום. העובדה ששרון חשב שהחמאס יהווה תחליף לערפאת רק מעידה לדעתי על קוצר דימיונו של האיש שחשב, כמו שהרבה חושבים, שניתן לרמות את כולם כל הזמן. לא ניתן לעשות זאת ובסופו של דבר החמאס יחליף את אש"ף אבל בלי קשר לשרון. הזרם החילוני הערבי גוסס גם בלי שישראל תתערב בלבנון והוא קיים בעיקר בדמיון של ערבים נוצריים כמו בשארה וחבריו. כיום זרמים איסלאמיים מחליפים את הזרמים החילוניים הערביים כתופעה פנים ערבית. לא בטוח שזה לרעה. הזרמים החילוניים דיברו הרבה ועשו מעט. ערפאת כמו רוב המנהיגים החילוניים הערביים היה מושחת עד היסוד, ובעצם כמו שרון עצמו. טרור הוא הזמנה לשחיתות כמעט בכל משטר, כיון שהדרך שלו לפתור בעיות מופנת פנימה לא פחות משהיא מופנת החוצה. וכך במקום לתת מקום לביקורת להופיע משתיקים את המבקרים עצמם בדרכי טרור.

    החילוניות הערבית היתה כישלון עצוב ואין מה לבכות את מותה. כוחות חדשים יעלו ואיתם נתמודד בעיתם ובזמנם.

  10. חזי מחלב

    נניח שברגע הזה , בשניה הזאת ממש, היינו אנחנו היהודים (קצת יותר משישה מיליון) מתאיידים כולנו.וכשאני אומר אנחנו אני מתכוון גם למי שבל יהי חלקי עימו (כמו למשל היהודים הקריפטו-פשיסטים) פשוט בכל ארץ ישראל לא היה אף יהודי.במה זה היה מועיל לעולם הערבי המונה כשלוש מאות מיליון בני-אדם. ובשאלה הנעלמה הזאת איני מתכוון כמובן לפלשתינים תושבי השטחים ולפשתינים במדינת ישראל. לאלה כמובן ירווח מאוד ובצדק. מעניין מאוד לדעת מה היה באמת משתנה בעולם הערבי.
    איני שואל את השאלה לצורך קנטרנות, אלא מתוך עניין אמיתי. ואני מבקש מהמשיבים, אם יהיו כאלה ,שלא יטיפו לי בעניין הכיבוש, כי אין מתעב גדול יותר ממני את הכיבוש ומוראותיו.

  11. פנסיונר

    מענין מאין אתה ממציא תשובות שלא נשמעו על ידי שרון.כל מה שאמר שרון הרי לא היה שמץ של אמת ,בעוד שרון שיקר לבגין וטען על מלחמת שלום הגליל,ובגין הצהיר מעל בימת הכנסת על כניסה של 40 קילומטר ללבנון תיכנן אריק שרון את מבצע אורנים גדול שהיה רחוק מארבעים קמ" כמו המרחק בין השקר והאמת. חוסר הראיה האסטרטגי הוא המאפין את דרכו של שרון בצבא בפוליטיקה של שרון.הוא דיבר על ארבעים קמ" והכונות היו השמים הם הגבול. ומה הוא חשב כי הוא יכול להקים התנחלויות בלבנון ואם לא התנחלויות איך אפשר לשלוט בלבנון .מדינת ישראל לא יכלה לעמוד במסימות שהטיל עליה שרון לכן הכשלון היה כולו של שרון.
    ופשעי המלחמה היו בהשראתו של שרון.כי מדינצ ישראל אינה יכולה לשלוט בשיטחי יהודה ושומרון ולא יכלה לשלוט בלבנון.
    ושרון הוא הגורם שלא נתן לבצע התנתקות מלבנון ולכן כ/ון לבנון הוא כשלונו של שרון.והחסידים השוטים הם הפושעים שנתנו יד למעלליו.

  12. גיל

    המטומטמים שמולכים בתלם שכבשו אחרים וגו' הם לא רק הפלסתינים, אלו גם אנחנו הישראלים. וגם האמריקאים. ככה זה.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כשהממסד הישראלי מדבר על "לחזק את אבו-מאזן", כלומר, להתערב התערבות פוליטית בעניינם של הפלסטינים, הרי שזהו ביטוי יפהפה ללא-מודע הקולקטיבי ולחלקנו באותה החלשה אקוטית שכעת דורשת חיזוק או אולי חיזוקית או שמא תחיית המתים. ודרך-אגב – שרון בסופו של דבר סיים את העבודה ודאג לעתידו של עראפת. ככה זה כשאנשי מוות דואגים לעתיד.

    לא שמעתם? הרוצח הסדרתי ומשסף הגרונות מאיר דגן נבחר לאיש השנה! שום קומיקאי בעולם ומעבר לו, לא היה יכול לייצר פארודיה מופלאה ומורבידית מזו. איזו דוגמא נפלאה שמצביעה על המיינסטרים הישראלי. ככה זה כשהחיים הם המוות והמוות הוא החיים.

    בראיון עם האחראי הנוכחי על רדיפת פלסטינים – יואב גלנט, הוא אמר "הישראלים מכורים לשקט". וואלה – צודק. הם אכן מכורים לקו הדממה.

  14. אלעד

    הרבה מהדברים שאתה אומר נכונים אבל אתה מתעלם מדבר אחד:
    למרות מצבו הקשה ב93, עראפת היה יכול עדיין לסרב לחתום על הסכם אוסלו כפי שהוא היה.
    וגם הקרובים לו היו יכולים ללחוץ עליו לא לחתום על ההסכם הזה.
    העובדה שהוא לא עשה את זה נובעת כנראה מכך שהוא לא היה יכול להשלים עם המחשבה שהחשיבות שלו תפחת בקרב הפלשטינאים.

  15. יועד

    בימים לחוצים פחות, שני חברים שלי היו נוהגים להשתעשע בלהכניס תגובות כמו שלך למדור המכתבים למערכת של 'העיר'. אחר כך היינו יושבים וצוחקים קצת איך הם מצליחים כל פעם מחדש להעלות את סף הגיחוך שבטקסט ההזוי ובשמות הבלתי-אפשריים שהמציאו. בתקופה ההיא שעשועים כאלה עוד היו כרוכים בשימוש בנייר, והשמות שהם ייצרו באמת היו אמורים להפיל אותם, כך שבכל זאת הם עשו יותר מאמץ ממך. אבל טוב לראות שהכישרון הבסיסי עוד קיים. ישר כוח!

  16. יועד

    אתה צודק אבל, אף על פי שאני מעדיף להיזהר בעצות מדיניות לפלסטינים שאינם אזרחי ישראל, נדמה לי שלא הפרזתי בדברי שבח לערפאת על החלטתו להמר על אוסלו.

  17. נעם

    לפעמים הנטיה לייחס ראיית עתיד אינסופית לכוחות הרשע (שרון, בוש, וול-סטריט), המרחק בינה לבין הערצה הוא די קטן. זה כמו לחשוב שהפרפר שנפנף כנפיים בסין אכן תכנן מראש להביא לסופת ההוריקן שנגרמה בקצה השני של היקום. לא לשכוח שמלחמת לבנון גם הולידה את החיזבאללה והמעורבות האירנית בלבנון. קשה להאמין שגם זה נחשב להצלחה בעיני שרון.

  18. סמולן

    גם אני חושב ששרון ייצג עמדה מורכבת ורב מימדית, שמקנה לאוחז בה יתרונות מסוימים. כלומר, שהתוצאות ה"מרהיבות" שהשיג לעתים, היו תולדה של שיטה ולא, או לא רק, של כשרון טבעי.

    באותו מובן, חבל שעראפת הוא רק "מנהיג מובס". גם לעראפת היתה עמדה מטאפיסית, פילוסופיה פוליטית, וכן הלאה.

  19. יועד

    לגבי מערכות חברתיות ומדיניות גדולות אני משתדל לא לייחס ראיית עתיד לשום כוח: אנושי, לא-אנושי, או על-אנושי.

    למענך אחזור על טענותי בקיצור האפשרי:
    המטרה האסטרטגית הראשית של מלחמת לבנון הראשונה הוגדרה היטב ע"י מחוללה העיקרי, והושגה, גם אם בצורה מעט מפותלת ולא צפוייה. אופן ההשגה של המטרה הזאת היה ונשאר נורא. גם תוצאות הלוואי הן נוראיות, ובחלקן מסוכנות למטרות הרחבות יותר של שרון עצמו.

    זה המעט שאני מסוגל להגיד כרגע. אולי בחשבון ארוך יותר, וזה סתם ניחוש באפלה, שרון יצטייר כדמות היסטורית שדומה קצת לביסמארק: איש צבא מוכשר ואכזרי, לאומן פראי ומניע חסר עכבות של תהליכים מסוכנים, אבל זה הכול. אני לא רואה איפה נכנסת לכאן הערצה, ואני לא רואה איפה אתה לא מסכים עם מה שכתבתי.

  20. יועד

    יופי של אידיליה סימטרית פרסת בפנינו, רק שכחת שפילוסופיה פוליטית עוזרת יותר לזה שהאצבע שלו מונחת על ההדק, ועדיף עם תהליך שרשרת גרעיני בקצה המעגל.

  21. סמולן

    לא סימטריה, אני חושב שמוסרית, שרון (הרבה) יותר טוב מעראפת. הוספתי את זה רק כהרהור, שעלה בגלל שעראפת ושרון הם הצמד המופיע אצלך למעלה. למעשה, התפיסה הכללית, העמדה הפילוסופית, של עראפת היא לא לגמרי ברורה לי. שרון, לעומת זאת, אני חושב שהיה משתמש גדול, נדיר, של פילוסופיה ביקורתית. פופר, אגסי, כאלו.

    (נא לא להניח שאני בעד שרון, אולם עראפת הוא לא רף שקשה לעבור אותו).

  22. יועד

    אני אמנם מאוד איטי, אבל תעשה לי טובה.
    "נפתלי אור הנר"? באמת… למה אתה לא מצלצל, שולח איזה אטצ'מנט עם וירוס, משהו?
    רק כשמוזכרת המילה "תוניס" אתה נזכר לקפוץ?

  23. נחמן

    אני חושב שהבאים הבהירו טוב ממני את מה שעורר את ההתנגדות שלי במאמר שלך.
    אתה כותב שלא הרעפת שבחים על עראפת בחתימתו על אוסלו, אבל פתרת אותו מכל אחריות שהיא בכך שהצגת אותו כמסכן, גלמוד, מבודד ותלוש (כמובן באשמת מזימתו של שרון)!זה שבח שרבים הפוליטיקאים שהיו שמחים לקבלו במבט היסטורי, ולדעתי הוא גם שגוי. עראפת היה מספיק חזק גם ב-93, במיוחד לביצוע צעדים נגד ישראל.
    בנוסף אתה מתעקש לא להזכיר את כל הכוחות האחרים שפעלו בלבנון לפני, בזמן ואחרי מלחמת "שלום הגליל".

    רוצה טענה נגדית לטענה הבסיסית במאמר שלך ששרון רצה והצליח לחסל את ההנהגה החילונית הפלסטינית? הינה:
    שרון רצה לחסל את הישות הלאומית הפלסטינית.
    ממש לא עניין אותו שהנהגת הישות הזו היא כרגע חילונית או דתית.
    הוא תמך בחמאס כי חשב שזה ייצור כאוס שיחסל את הישות הלאומית הפלסטינית, לא בגלל שהוא דתי והם חילונים.
    אם ערפאת היה דתי והייתה לו אופוזיציה חילונית הוא היה מנסה לחזק אותה. אם עראפת היה נוצרי הוא היה מנסה לחזק אופוזיציה מוסלמית שתכה בו בלבנון.
    לכן גם המסקנה שלך, ששרון הצליח אבל קיימת "אפשרות שבטווח ארוך יותר, הישגיו של שרון יתבררו ככישלון טראגי למטרות ההיסטוריות שלו עצמו" שגויה לדעתי. שרון כבר נכשל כשלון טראגי במטרתו – שהייתה העלמת הישות הלאומית הפלסטינית. הוא נכשל פעם ראשונה בלבנון ופעם שניה בהעצמת החמאס.

    לסיכום – יצאתי פעם אחת נגד הסרת כל אחריות מכל גורם אחר למעט המנהיגים הפושעים והנבואיים של הישות הציונית האומניפוטנטית על פיך.
    ונגרר מכך שיצאתי גם נגד התכונות המיתיות שנתת לשרון. לדעתי גם הרעיון לחזק לבנונים נוצרים כדי שיעשו את מה שרצה בלבנון במקום לשלוח את הצבא היה מטורף והזוי, וגם הרעיון לחזק את החמאס כדי להפיל את ערפאת במקום להפיל את ערפאת בעזרת צה"ל היה מטורף והזוי.
    אגב, הרעיון לחסל את הישות הלאומית הפלסטינית בכל אמצעי שהוא הוא כשלעצמו מחריד בעיני, כך שאתה יכול להבין את דעתי על שרון וחבר מרעיו…

  24. נחמן

    את התלם שאנחנו המטומטמים הולכים בו כבשו קודם כל המנהיגים שלנו בבחירות שהם עשו.
    את התלם שבו האמריקאים המטומטמים הולכים בו בימים אלה כבשו המנהיגים האמריקאים וכבשו מנהלי בנקי ההשקעות, חברות דירוג האשראי וכל תאבי הבצע האמריקאים שהיו מספיק קרובים לצלחת.
    נכון, מעשיהם ישפיעו גם עלינו, אבל בזכות כמה החלטות שהמשק הישראלי קיבל אולי לא נפגע כמוהם (ולא, אני לא משבח פה את נתניהו, להיפך).
    את התלם שהפלשטינים הולכים בו כבשו קודם כל הם ומנהיגיהם. ברור שגם לנו יש יד לא קטנה באסון, אבל הכח להחליט ולכן גם האחריות היא קודם כל שלהם, והסיבה שהנושא הזה בוער בי היא שעד שהם לא יקחו אחריות על חייהם ויבחרו בחיים לא תהיה להם מדינה, והחזון של מלחמה ארוכה ועקובה מדם שסופה מי יידע יילך ויתממש. רע לנו, רע להם. ומי שחושב שמה שקורה עכשיו זו מלחמה ארוכה ועקובה מדם לדעתי הוא תמים.

  25. נחמן

    בטפשותי הבנתי מהמאמר שלך שהטענה שלך היא ששרון ניסה לחסל את ההנהגה הפלסטינית החילונית ולאו דווקא את הישות הפלסטינית כולה.
    התגובה הראשונה שלך תרמה לבלבול של טיפש שכמוני. למשל הציטוט:
    "אני בסה"כ ניסיתי לטעון טענה פשוטה, שלדעתי לא נשמעת מספיק בעברית: כששרון הוביל את הפלישה ללבנון הוא ניסה במוצהר לחסל את הכוח שצברה ההנהגה החילונית הפלסטינית. במבט היסטורי הניסיון הזה הצליח בגדול, ואת התוצאות אנחנו רואים. אתה חושב שהטענה הזאת מוטעית? אז למה שלא תעלה איזו טענה נגדית בנידון?"

    אם מה שכתבת שהיא טענתך היא לא טענתך, אז אנא ממך, מהי טענתך?
    ומה במשפט הבא "שרון רצה לחסל את הישות הלאומית הפלסטינית ולא רק את הנהגתה החילונית" לא מהווה טענה?
    אתה צודק שלא הבאתי חיזוקים לטענתי, בין השאר כי רק הגבתי ולא כתבתי מאמר, אבל המאמר אליו הפנית אותי הוא חיזוק לא רע לה, למשל המשפט מתוכו
    " וכל המתרגשים מ'חלוקת הארץ' ומיוזמות החלוקה של אריאל שרון צריכים לדעת שריסוקה של האומה הפלשתינית אינו מבשר שלום…"
    סליחה אם הכעסתי אותך בבורותי וחוסר הבנתי את דבריך הנשגבים.