צמיחה שלילית? אמור מעתה, מיתון חיובי!

סימונה סרמונטה

לאן מובילה הקידמה?

בציבור רווחת התחושה ש"הירוקים" הם מין רומנטיקנים נודניקים, המתנגדים לכל פרוייקט פיתוח ולכל טכנולוגיה – בקיצור, מתנגדים לקידמה. אבל מהי, בעצם, קידמה ולקראת מה אנחנו אמורים להתקדם? 

במלותיו הקולעות של אריך פרום: "האמנו שעלינו על הדרך שתוביל אותנו לייצור בלתי מוגבל, וכך גם לצריכה בלתי מוגבלת. האמנו שהטכניקה הפכה את האדם לכל-יכול, שהמדע הפך את האדם לכל-יודע. שבקרוב נהפוך לאלים […] השגת עושר ורווחה לכל אמורה הייתה להביא אושר אינסופי לכל. דת חדשה קמה – דת הקידמה – שבמרכזה השילוש הקדוש ייצור בלתי מוגבל, חופש מוחלט ואושר אינסופי."

העובדות מוכיחות, ממשיך פרום, שהייתה זו הבטחת שווא. פרום פרסם את ספרו באמצע שנות השבעים, ומאז ההוכחות רק ממשיכות להצטבר: האקלים מתערער, המגוון הביולוגי מתדלדל, ומתרבים הדיווחים על תופעות מדאיגות כגון שטחי ים ואוקיינוס מתים, גשם חומצי או תמותת דבורים. במקביל גדלים הפערים החברתיים, ההגירה מתגברת ובמדינות רבות יש תחושה שהדמוקרטיה במבוי סתום. ועוד שומעים על – ולפעמים גם מרגישים את – עליית מחירי הנפט, משבר המזון, המשבר הפיננסי העולמי והסטגפלציה. במידה רבה, מדובר באותות מצוקה של המערכת.

מאחר שהכלכלה שלנו מושתתת על ניצול משאבי טבע – ראשון ביניהם הנפט, ששיא תפוקתו כבר בפתח – אם יקרוס הבסיס הסביבתי, נעמוד גם בפני קריסה של הכלכלה, עם השלכות שניתן רק לדמיין על החברה, הבריאות והיציבות הפוליטית. 

ציווי בלתי אפשרי

אל גור ורבים וטובים אחרים מציעים פתרונות כגון שימוש בטכנולוגיות ירוקות והגברת היעילות האנרגטית (אנרגיה ליחידת תפוקה). אך למרות שצעדים אלה רצויים ואף הכרחיים לפתרון הבעיה, אין בהם די, שכן אין הם נותנים מענה לגורמים שבשורש המשבר הסביבתי. 

המשבר הוא סופו של תסריט ידוע מראש, שבבסיסו השיטה הכלכלית שאימצנו – שיטה המושתתת על ציווי בלתי אפשרי – צמיחה כלכלית מתמדת, לעד. בכל שנה – ולנצח! – אם רק כדי לשמור על צמיחה בשיעור קבוע, עלינו להאיץ את הפעילות הכלכלית במשק: לייצר יותר, למכור יותר, לצרוך יותר – וכמובן גם לזהם יותר מבעבר. אם גם נקטין את כמות המשאבים הדרושה לייצור יחידת תפוקה, כל עוד נתעקש להגדיל את סך יחידות התפוקה המיוצרות, נמוטט בסופו של דבר את הביוספרה. לכל היותר נצליח לדחות קצת את הקץ. 

הכלכלנים פאול בארקלי ודייויד סקלר מסבים את תשומת לבנו לכך, שבניגוד למה שמקובל לחשוב, הנזק לסביבה הוא לא תופעת לוואי של הצמיחה אלא תוצאה ישירה שלה: הצמיחה היא, כמעט בכל מקרה, המרת הטבע במוצרים ותוצרי-לוואי מעשה ידי אדם. אין זאת אומרת שהצמיחה היא בהכרח דבר רע: כל עוד התשתית האקולוגית איתנה, המוצרים יוסיפו קרוב לוודאי לרווחה, והנזק לסביבה לא יגרע מאיכות החיים. אך הדרישה להגביר את הצמיחה ללא גבול משמעה לטחון עד דק את המערכות המקיימות חיים על פני כדור הארץ, ולמלא את העולם בתוצרים מעשי ידי אדם – חפצים ותשתיות נחוצים יותר או פחות, זיהום ופסולת.

למרבה הצער, למרות שאבות הכלכלה – מאדם סמית` דרך רוברט מלתוס ועד ג`ון סטיוארט מיל – הכירו במגבלות שמציבה לנו הסביבה, מרבית הכלכלנים המודרניים, ובעקבותיהם הפוליטיקאים, משלים את עצמם שהכלכלה אינה תלויה במציאות הפיזית. על כשל חמור זה הצביע הכלכלן קנת` בולדינג כשהצהיר: "מי שמאמין שצמיחה אקספוננציאלית יכולה להמשיך לנצח בעולם סופי – הוא או משוגע או כלכלן."

בעקבות שנים של הטעיה שיטתית, הציבור מקבל את צו הצמיחה כאמת שאין בלתה, מריע למנהיג ש"מביא צמיחה למשק" ומצביע עבורו. מקבלי ההחלטות, מצדם, מוסיפים חטא על פשע כשהם ממשיכים למכור לנו כתרופה עוד ועוד מגורם המחלה! ניפוץ המיתוס הזה, ערעור הקונצנזוס, הוא אולי המסר הפוליטי החשוב ביותר של זמננו.

מודל אחר

בשנים האחרונות קמה בצרפת תנועת ה-décroissance. מונח זה, שלצורך המאמר תרגמתי כ"מיתון חיובי", אומץ על ידי החוקר הצרפתי סרג` לטוש (Latouche) בכוונה לשמש סיסמת-נגד, קריאת תגר על ציווי הצמיחה. ואמנם התנועה מבקשת, בראש ובראשונה, לשחוט את הפרה הקדושה של ההכרח בצמיחה הכלכלית, ציווי שהפך בעינינו, באופן פרדוקסאלי, חשוב אפילו מהחיים עצמם.

היא מציעה לנו מודל אחר: כלכלה מקומית, מתונה יותר, וחיים צרכניים פחות, אבל טובים יותר. היא מבקשת לבחון מחדש את מערכת הערכים וסדרי העדיפויות של החברה: לשאוף לרווחה ואיכות חיים במקום לרווח ורמת חיים; לחיות בממד אנושי ולדחות את הרעיון שגדול בהכרח עדיף על קטן, חדש על ישן, ומהיר על איטי; להשתית את החברה על שיתוף פעולה ולא על תחרות; על עזרה הדדית ולא על אי-תלות; על פתיחות לזולת ולא על הסתגרות בדלת-אמות. ובעיקר, להעדיף את החוכמה על הפיקחות.  

הצמיחה כמצפן מקולקל

מקבלי החלטות בעולם כולו מתווים את מדיניותם כשעיניהם תלויות במדד סטטיסטי אחד – "שיעור הצמיחה". 

במערב, הניסיונות להגביר את הצריכה מעבר לרמתה הגבוהה ממילא נעשו נואשים. חיי המוצרים קוצרו, לעתים עד כדי ייצור מוצרי-דמה אל-פעמיים. החיפוש אחר "שווקים" הביא רבים לסמן ילדים כאוכלוסיית-מטרה מועדפת, ומדי יום מומצאים שירותים ומוצרים חדשים לענות על צרכים וביקושים, שברובם מומצאים גם הם. בתוך כל זאת הפכה הפרסומת לנדנוד קולני בלתי פוסק הנדחף לכל חלל אפשרי (לאחרונה גיליתי פרסומת אפילו בתוך אסלה!).

אסטרטגיה נוספת להגברת המכירות היא המרת השירותים והמוצרים המסופקים חינם במסגרת הלא מסחרית, בשירותים ומוצרים בתשלום. מאוריציו פלאנטה (Pallante), ממנהיגי תנועת ה"מיתון החיובי" באיטליה, מדגים באמצעותה כיצד חברה המתייחסת למדדי הצמיחה (התמ"ג, וקודמו התל"ג) כאל מצפן, תפגע בעצמה.

אדם יכול להשיג את הדרוש לו באחת משלוש דרכים: ייצור עצמי, חליפין לא מסחריים (לשאול, לקבל במתנה, להחליף), או חליפין מסחריים (קניה בכסף). אם דרוש לי ככר לחם, אני יכול לאפות אותו בעצמי, לקבל אותו במתנה משכני שאפה אותו, או לרכוש אותו בחנות בעבור כסף. מאחר שרק עסקאות כספיות תורמות לצמיחה הכלכלית, חברה המקדשת את הצמיחה תטה לנוון את הייצור העצמי ואת החליפין הלא מסחריים לטובת החליפין המסחריים. 

הבחירה המאסיבית בחליפין המסחריים, מעבר לנזקים הסביבתיים שהיא גורמת (אריזות חד-פעמיות, פרסום, תוויות, הובלה, אחסון, קירור, תאורה, וכדומה) היא ויתור על המשאבים הלא כספיים שהיו יכולים לעמוד לרשותנו – הכישורים הדרושים לייצור העצמי והמסורות התרבותיות בזכותן עברו כישורים אלה מדור לדור, והעזרה ההדדית במסגרת הקהילה. לא עובר זמן רב, והכישורים נשכחים מלב, השונות התרבותית מתדלדלת לטובת הייצור הסדרתי (כמה בתי-איקאה ראיתם לאחרונה?), הקהילה מתנוונת וגוועת, חיי המשפחה נפגעים, ואילו חיי הפרט הופכים למרוץ מונוטוני מתיש (עבודה-קניות-טלוויזיה וחוזר חלילה) – שכן ויתור זה הופך אותנו לשפוטים של המשק, של מקום העבודה, של תאגידי הענק הבינלאומיים, ושל כוח הקנייה של הכסף. במצב כזה, ורק במצב כזה, מי שאין לו כסף הוא עני מוחלט. 

הגיון דומה גורם לנו להתעלם מן הנזק הנגרם לתשתית האקולוגית, ולעודד את המרתה לסחורות שיש בהן כדי להביא ל"פריחה כלכלית". הסיבה לכך היא, שמאחר שהטבע מספק את שירותיו חינם, אין התשתית האקולוגית תורמת לצמיחה הכלכלית ואובדנה אינו גורע ממנה. ההגיון העקום של הצמיחה מגדיל לעשות, ומצייר גם בזבוז, הרס, מלחמות ואסונות כרווח לחברה. אחרי הכל, הוצאות הן צמיחה!

כמו הלך המסתמך על מצפן מקולקל, כך חברה המסתמכת על מדדי הצמיחה הכלכלית כמדדים לשגשוג ולרווחה, מובטח לה שתלך לאיבוד.

ה"מיתון החיובי" כמסר פוליטי

בשנת 1958 כתב אלדוס האקסלי: "מוסדות הדמוקרטיה יכולים לתפקד רק כשכל הנוגעים בדבר מתאמצים ליידע את הציבור ולעודד רציונאליות. אבל היום בדמוקרטיה החזקה בעולם, הפוליטיקאים ותועמלניהם  מעדיפים לעשות את ההליכים הדמוקרטיים פלסתר כשהם פורטים באופן כמעט בלעדי על נימי הבורות והאי-רציונאליות של הבוחרים."

"[…] בדמוקרטיות הקפיטליסטיות המודרניות [אנו עדים ל]התפתחותה האדירה של תעשיית תקשורת ההמונים, תקשורת העסוקה לא באמת ולא בשקר, אלא בעיקר בלא רלוונטי. […]  הסחות דעת בלתי פוסקות מאיימות להטביע בים של זוטות את הפרופגנדה הרציונלית החיונית כדי להגן על חירות הפרט ומוסדות הדמוקרטיה."

עורך של כתב-עת חשוב בתחום העסקים העיד בפני האקסלי כי תעמולת הבחירות לנשיאות ארה"ב (ב-1956) התבצעה בשיטות המשמשות לשיווק מוצרי צריכה. בתגובה כתב האקסלי: "כאשר משווקים מועמדים פוליטיים כאילו היו דיאודורנט, חזקה על הבוחר שלעולם לא ישמע את האמת בשום נושא."

ואומנם, במדינות רבות במערב הפכה הדמוקרטיה למשחק עקר. שוב ושוב נקראים האזרחים לבחור באחד משני גושים גדולים, לא פעם גם מושחתים, ולא במקרה, המוכרים לנו בערך את אותה דייסה. משק קפיטליסטי, ומדיניות לעידוד הצמיחה. דהיינו, הטבות לתעשיינים ולאנשי עסקים, דרגולציה (ביטול תקינה שמטרתה להגן על האזרח), וצמצום מדינת הרווחה. סביבה, אמרתם? התחממות כדור הארץ? אה, כן. לפעמים זורקים לנו גם איזו עצם בדמות שר זוטר ללא תקציב, שמבקש מאתנו – כפי שנוכחתי גם בביקורי באתר המשרד להגנת הסביבה – לנקות אשפה מהחופים, לחסוך במים ולנקות אחרי הכלב.    

יש צורך דחוף במסר פוליטי אחר, בהצעה שיש בה פתרון. הבעיות סבוכות, וגם הפתרונות לא יהיו פשוטים. צריך לשקול בכובד ראש דרכים לשינוי השיטה הכלכלית, וליישמן בהדרגה. אבל חובה להתחיל מייד.

לינקים מומלצים:

*** מאמר קלאסי להדיוטות, על מדדי הצמיחה והשלכות השימוש בהם (אנגלית)

If the GDP is Up Why is America Down?

http://www.theatlantic.com/politics/ecbig/gdp.htm

*** מאמר מאת סרג` לטוש, העוסק באפשרויות לארגון מחדש של הכלכלה, החברה והפוליטיקה. התחלה מעניינת לדיון בנושא (אנגלית).

The Globe Downshifted

http://mondediplo.com/2006/01/13degrowth

***  סרטון מצוייר קצר ונחמד, שמסביר בתמציתיות את מציאות חיינו (גרסה עברית). המסקנות קצת חלשות, לדעתי, אך הסרט בהחלט שווה צפייה.

The Story of Stuff

http://video.google.it/videoplay?docid=-6061367139802012047&ei=N6jYSLvRBI2uiAKKnvDDAg&q=story-of-stuff+hebrew&hl=it

*** המכון ללימודי כלכלה וחברה למען מיתון חיובי בר-קיימא – צרפת

Institut d’ètudes èconomiques et sociales pour la dècroissance soutenable

http://www.decroissance.org/

*** מפלגת ה-décroissance בצרפת, אולי ההתארגנות הפוליטית הראשונה בכיוון זה. בינתיים קמו מפלגות דומות גם בארצות אחרות. 

Parti pour la décroissance

http://www.partipourladecroissance.net/

*** הבחירה ב"מיתון החיובי" כדרך חיים היא מסלול מעשיר, נעים ומרתק. מדובר בהפחתת הצריכה תוך הרחבת הרשת החברתית, והתנסות, במידה זו או אחרת, בכישורים מעשיים שונים (גננות, נגרות, אפיית לחם, הכנת גבינות). הנה אתר ויקי שילמד אתכם כיצד לייצר/לתקן/לעשות/להסב כמעט כל דבר (אנגלית).

WikiHow

http://www.wikihow.com

 simonasermoneta@libero.it

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מיקי

    מהיכן לקוח הציטוט של אריך פרום?

  2. נעמי

    לתחושתי הפכו את אחוזיי הצמיחה למולך החדש.
    אבל על גב של מי גודלת הצמיחה ?
    המאמר מאלף אני עוד אלמד אותו בפירוט.
    כדיי להבין איך אפשר אחרת .
    כדיי לראות אופק חיובי לעתיד המדינה שלנו.

    אם היינו במצב כל כך טוב !!1
    איך מתרבים מקבליי חבילות מזון בחג.
    איך הצמיחה בהשכלה יורדת ֶֶֶ
    איך צריך להילחם בהפרטה שזולגת לכל תחום חשוב בחיי המעמד הבינוני ומטה, ונוצרים פערים נוראיים בתחום הבריאות, וההשכלה האקדמאית.
    כמו שקורה היום רואים שמדינה לא יכולה להתנער מאחריות לרווחת חבריה.
    שכוחות היד הנעלמה יוצרת חזירויות של אנשים עם משכורות עתק שלא די להם במה שיש ולא רואים ממטר את האדם הסביר שנלחם לשרוד.
    שתהיה השנה הבאה שנת צמיחה חברתית, ערבות הדדית, ומנהיג אמיץ לנקות את האורוות מעו"ד לוביסטים שמנהלים את הרגולציה.

    למען הישרדותה של מדינת ישראל.
    ושנזכה לראות בשכנינו בני אדם כמונו שרוצים לחיות איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.

  3. דרור ק

    קרן ויקימדיה מנהלת עשרות פרויקטים, המפורסמים ביניהם הם הגרסאות של ויקיפדיה בשפות שונות, שמתבססים על עבודה התנדבותית, בלי שכסף מחליף ידיים, וזוכים להצלחה אדירה. הציבור צמא לפרויקטים מהסוג הזה, רק צריך לתת לו פלטפורמה זמינה ונוחה. אגב, לא מפתיע שבארצות כמו גרמניה, שבדיה, נורבגיה ופינלנד ויקיפדיה זוכה להצלחה גדולה במיוחד, אבל גם כאן בארצנו שהפכה יותר קפיטליסטית מארה"ב זוכה ויקיפדיה בגרסתה העברית להצלחה מעל ומעבר למצופה. אני רק מקווה שמשרד האוצר לא יסגור את הפרויקט בגלל הפגיעה שלו בצמיחה.

  4. טלילה סטן

    קראתי לפני שינם רבות סיפור מדע בדיוני על חברה שבה הפרטים הוכרחו לצרוך. מי שלא צרך נענש.

    ואני חייבת לציין בהקשר זה לטובה את אמי, אביבה סטן ז"ל, שעוד בשנות השמונים של המאה הקודמת נהגה להגדיר את עצמה: "אני לא צרכנית".

    השתדלו לצרוך כמה שפחות, גם לא את מה שנותנים לכם חינם – כמו שקיות נילון. אני משתדלת להביא שקיות מהבית.

  5. סימונה סרמונטה

    תודה רבה !
    הקטעים המצוטטים נלקחו מן הספר To Have or To Be? שפורסם בשנת 1976
    תוכלו למצוא אותם ממש בתחילת הספר, בשני העמודים הראשונים של ההקדמה.

  6. דוד

    מי שחושב שאותן מדינות לא חולמות על צמיחה שתוביל אותן לרמת חיים מערבית טועה ומטעה. התשוקה לצמיחה חזקה מידי בחברות עניות שרואות בטלוויזיה את האפשרות שיש במערב לחיים טובים, ויודעים שבעזרת טכנולוגיה ושוק חופשי הן יוכלות להגיע לשם. הדרך היחידה למנוע משבר היא דרך מנגנון המחירים שיאפשר להן לייצר יותר וכך לצרוך יותר. אבל אם היא צודקת, ואנחנו נמצאים מבחינת משאבי העולם במצב סופי, רמת החיים במערב צריכה לרדת כדי להשתוות לעולם השלישי. כמה מהקוראים באמת מצפים לכך??

    אני חושב שמי שכותב במקביל לכתבה הזו הוא ג'ארד דיימונד בספרו החדש שיצא לאחרונה בעברית התרסקות. זהו ספר חשוב מאד שראוי להכיר אותו. אבל גם לאחר שאנחנו מציבים מגבלות חיצוניות על הצמיחה וצריכת המשאבים עדיין צריך לזכור שאת הירידה באיכות החיים נספוג דרך מנגנון המחירים שיביא לעליית המחירים של מוצרים כל עוד סין והודו נכנסות יותר ויותר עמוק למשק המודרני.

  7. סמולן

    סיכום מצוין

  8. RS

    "מי שמאמין שצמיחה אקספוננציאלית יכולה להמשיך לנצח בעולם סופי – הוא או משוגע או כלכלן."

    הגיע הזמן להפטר מהשיח הכלכלני. הצרפתים שוב צדקו – הבעיה היא בדיסקורס. השיח קובע את נקודת הייחוס העיקרית וכיום השיח הוא שיח אליטיסטי מחד ופרימיטיבי מאידך. אני משוכנע שאם מי שמחליט היה העם אז התמות המרכזיות של מאמר זה היו מתקבלות. למעלה מ- 60% מהציבור תומכים במדינת רווחה ענפה ובהתאגדות\ אבל האליטות הרקובות שמנהלות לנו את המדינה יצרו שיטה שבה אין חשיבות לרצון העם. בעוד שהממשלה אמורה להיות גוף שמבצע את רצון העם, בפועל היא הגיעה למצב של ניתוק ממנו, ולכן היא מייצרת "רצון חדש" שבאופן תמידי משרת אותה. אלו הן דבולות הגזרה שניתן לראות גם במשנתו של אובמה – יעני מועמד השמאל.

    זהו נדבך חשוב בתוצאות בכלל הוובריאני של התוצאות הבלתי-מכוונות של פעולות האנשים: להשלים את השיח הנוכחי מכיוון אחר ואז למעשה מאשרים אותו כשיח העיקרי, ויוצרים מערכת דואלית לכשעצמה. זוהי "תנועת המלקחיים" שרונן שמיר (שכותב באתר זה) כתב אודותיה בעבר. צריך לייצר שיח חדש ולהפסיק לשחק לידיים של האליטות והפקידים המשרתים אותם. לא שמאל מול ימין, אלא כנגד הממסדיות – אנטי-ממסדיות ושימוש בשיח אנטי-ממסדי. השמאל והימין הותיקים הם היום הממסד.

  9. מענית

    עדיפה הגדרה חיובית: פשוט מתינות.
    השפה חשובה, וחשוב להציג מונחים חיוביים, ולא רק שלילות למושגים הרווחים.
    מתינות הנה תמיד חיובית,
    עמדה הנבנית מתוך עמדה פנימית, ולא הסחפות בשטף האילוצים.

  10. RS

    חתן פרס ישראל לכלכלה, פרופ' אריאל רובינשטיין:

    "יקיריי, מנהיגי ישראל. עצתי היחידה לכם היא שתפסיקו להאזין לכלכלנים. הרי, איך ייתכן שאחרי התמוטטות השיטה הכלכלית, שלחברי הפורום שזימנתם היה חלק בהאדרתו, אתם עדיין מאמינים שיש להם מה לומר על כלכלה יותר משבעה אנשים מקריים שתלקטו ברחוב? "טובי הכלכלנים" מודים שאין להם מושג מה קרה ומה יקרה. הידע המקצועי הכלכלי המוחזק במוחות השבעה הוא אותו ידע שביסס את הסברה שמחירי המקרקעין באמריקה לא יכולים לצנוח, שהמכשירים הפיננסיים ההזויים הם תעודת ביטוח של כלכלת העולם, ושהמצב הכלכלי בעולם לא היה טוב יותר מאז שאדם וחוה נזרקו משערי גן עדן."

  11. טרזן

    ולא בטוח שניתן לעצרו, בוודאי לא בקורבנות מעטים. גם אם נאמץ את המיתון-מרצון המומלץ ברשימה המאלפת אנחנו כבר על מסלול מבשר רעה. כלכלת השוק הגלובאלית פוגעת בסביבה, ומשנה את האקלים. כתוצאה מזה גדלים שטחי המדבר, גדל העוני, ומיליוני בני אדם נמצאים בתנועה כבר כמה שנים, ומתחילים להציף את המדינות השבעות. זה ייגמר רע ! על בטוח!!
    בינתיים תאגידי התרופות מוכרים לנו רעל, ונטילת תרופות היא גורם התמותה הרביעי(לא מדובר על מינון יתר ותקלות אחרות, אלא על נטילה לפי התוויות הרופא). והפלסטיק (עם הדיוקסינים הרעילים) מציף אותנו מכל עבר, וגז CO ממכוניות ומפעלים, וקרינה מסרטנת מטלפונים, משדרים, וטנספורמטורים, וקצרה היריעה…
    אבל האספקט החמור, הדוחה, המזיק, והבלתי מוסרי ביותר של תרבות הצריכה הקפיטליסטית, הוא הדבר שאיש לא מדבר עליו: התאווה לאכול בשר. דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מסוף 2006, בשם "צלו הארוך של משק החי", מצביע על כך שענף משק-החי הוא גורם מרכזי להרס הקרקע, שינוי אקלימי, זיהום אוויר, מחסור במים, זיהום מים, ואובדן המגוון הביולוגי. מומלץ לקרוא על כך בעברית:
    http://www.anonymous.org.il/longshadow.htm

  12. יהודה

    ועוד דבר אחד ממש קטנטן: הגבלת ילודה.
    זה הצעד המתבקש ביותר אבל אף אחד מאבירי הליברליזם וזכויות האדם לא מעז להעלות את זה משום שזו כביכול זכות בסיסית של כל זוג: להחליט כמה ילדים הם רוצים.
    אז זהו שלא…. צריכים מהפך בחשיבה!

  13. יונתן שחם

    קיים פרוייקט, של העמותה הישראלית לכלכלה בת קיימא (שאני חלק ממנה) ליישם בארץ מדד צמיחה חלופי, המאפשר לבחון את כל הפנים של העלייה בייצור.
    אפשר לקרוא עוד באתר העמותה (עדיין בהרצה):
    http://ecoeco.org.il/

  14. יונתן

    הקישור הארוך מדי ל"סרטון מצוייר קצר ונחמד, שמסביר בתמציתיות את מציאות חיינו (גרסה עברית)" אינו מתקבל טוב בדפדפן של פיירפוקס (על מחשב מקינטוש) וקשה מאוד לקרוא את שאר הכתבות באתר המצוין שלכם העוקץ (זה שובר את העיצוב). אנא מצאו דרך להפנות לקישור אבל שאפשר יהיה להמשיך לקרוא את כל הבלוג. כרגע כל הטור השמאלי נחתך ואי אפשר לקרוא את סופי המשפטים – כל סוף של משפט.

    תודה

  15. יונתן

    אנא, השתמשו בלינקים מקוצרים, לינקים ארוכים לא מאפשרים לקרוא את האתר למי שלא משתמש במוצרים של ווינדוס.

    היכנסו לאתר הזה המאפשר להציג כל לינק ארוך כקישור קצר

    http://tinyurl.com/

    בבקשה

  16. אריאן

    אחת הבעיות הגדולות בעיצוב הכלכלה נובעת מהעובדה שהנבחרים צריכים תרומות כדי להבחר.
    והרבה תרומות.
    זה כמעט דומה לסרטים שראינו על ההתנהלות במאפיה.
    אחרי שהדמות הפוליטית נבחרת היא חייבת לתורמיה. לכן לא יכול להיות מצב שבדמוקרטיות הגדולות כמו בארה"ב תהיה מהפכה בחשיבה במיוחד בנושא הכלכלה והצרכנות.
    הנבחר צריך לפרוע את השטרות – הוא ממש לא חופשי לעשות שינויים אפילו אם הוא מאמין בזה.
    הנבחר חייב לקדם את האינטרסים של תורמיו. רואים את זה בבחירות הארציות וגם במוניציפליות.
    המהפכה תתחיל רק מהעם.
    אין לי ספק שזה רק עניין של זמן.
    יכול להיות שהמיתון והפיטורים שיבואו אחריו יעזרו וילבו את הרוח החדשה הנושבת.
    וכי אותם אנשים שמקבלים מיליוני דולרים בונוסים שאין להם קשר עם המציאות ועדיין מקבלים את זה לא דומים לאותם מלכים שהמהפכה סילקה וערפה את ראשיהם שלא הבינו את צרכי העם והיו מרוחקים מרחק שנות אור מהצרכים ומהמצוקות של העם?
    תקנו אותי אם אני טועה.

  17. יוסי קרמר.

    כסף כאמצעי מחיה בקהילה משקף את רמת המודעות של בן האנוש.
    השיטה הקפיטלסטית שבה הכסף הוא האמצעי מחיה וההישרדות זו אחת השיטות האכזריות ביותר שהמציא בן האנוש.
    השיטה היא הישתקפות להתנהגותו של בן האנוש האגואיסט, האינטרסנט והמניפולטיבי.
    הפתרון הוא שינוי אישיותו של בן האנוש שיאפשר גישה שונה לחיים שהיא לעבוד בחינם ולקבל את כל צרכיו בחינם.

    תודה על המאמר המעניין.

    יוסי קרמר.

  18. שלפ מעבדה חקלאית

    סימונה
    בעולם החדש שנוצר
    אף אחד מהמובילים לא הבין כלום
    ולא מבין גם עכשיו

    את צריכה להיות ראש ממשלה