למי איכפת שעכו בוערת?

גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

ברשת מתרוצצת עכשיו עצומה/בקשה/ויכוח בשאלה הרת גורל "האם יש לקיים את פסטיבל עכו?" אנשים נפצעים, רחובות בוערים, חנויות נבזזות, האלימות חוגגת – מה איכפת. העיקר לקיים את הפסטיבל כי צריך להראות שהחיים נמשכים, וכי אסור להטיל עונש קולקטיבי, וכי, וכי, וכי. אני לא יודע אם צריך לקיים את הפסטיבל. הרי זה באמת נשמע קצת מגוחך/תמים/ או סתם מרגיז לחשוב שקיום הפסטיבל יעלים את האיבה ואת הקושי. ברור שקיום הפסטיבל הוא לא העניין של תושבי עכו, בטח לא אלה הנמצאים בעין הסערה, אלא של "החוצנים" המעוניינים להרגיש שהשקט שב על כנו. אבל אני רוצה להפנות קריאה למנהיגים, אם יש עדיין דבר כזה. יש לי הרגשה שברגע אחד אפשר להפסיק את המהומה הזו, מבלי לעסוק, כפי שעוסקים בכך מיטב הטוקבקיסטים שלנו, בשאלה מי המתחיל ומי אשם. סעו לשם.<StrippedTag/FONT>

כן, פשוט סעו לשם: חברי ממשלה, חברי כנסת, פוליטיקאים המחפשים את עולמם. סעו לשם. עימדו ברחובות ודברו עם האנשים. תגידו להם ישירות שאיכפת לכם, שאתם לא רוצים לראות אלימות, שיש עתיד ליחסים של יהודים וערבים בעכו, ובכל עיר מעורבת אחרת. סעו לשם והתמזגו בקהל. אל תעמדו על מרפסות, אל תסתתרו במערות ותערכו ישיבות ממשלה סימבוליות וחסרות משמעות. פשוט סעו. <StrippedTag/FONT>

פשוט סעו, כי להצהרות שלכם מירושלים אף אחד לא מאמין. כי אתם קניתם ביושר את אי האמון הציבורי בכם, הפוליטיקאים, ועכשיו אתם יכולים להראות שאתם עדיין מחוייבים לאותם בוחרים שאת קולם אתם מבקשים. <StrippedTag/FONT>

ציפי לבני, אהוד ברק, אלי ישי, בנימין נתניהו, זבולון אורלב, אפי איתם, רוני בר און, והאחרים. כולכם שועלי קרבות פוליטיים של מסדרונות וחצרות אחוריים, תראו לנו שאתם לא מפחדים. סעו לשם. הדיבורים שלכם חסרי תועלת. תוכיחו לנו במעשים. <StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאיר בביוף

    קולו של גל הוא קול ההיגיון. הלואי שיחדור את שכבת הדונג של אוזני הפוליטיקאים הקטנים שלנו.

  2. מסעודה משדרות

    גם אני לא יודעת וקראתי כנראה את העצומה שאתה כותב עליה, או אחרת. עכשיו מה? היו כמה שנים שבאמת נהניתי מהפסטיבל הזה ואני בסך הכל בעד האמנים. אז התלבטתי, ותוך כדי שאני מתלבטת אני קוראת:
    "ההצגות מעולות, החומוס משובח כתמיד ואפשר כבר להתרחץ בים. תפסיקו לראות טלויזיה ובואו לעכו!"
    פה: http://www.notes.co.il/eti/
    ואז הרגשתי את מה שאתה כותב עליו, נדמה לי:
    בשביל באי הפסטיבלים הרי מדובר במקום עם תיאטרון טוב, חומוס טעים וים. והמהומות מפריעות לקיים את הביקור החיצוני והחוצני הזה. אפשר לבוא לכמה ימים ולהתפעל מהדוקיום. הדוקיום הזה הוא חרטא ברטא, וטוב שזה יוצא עכשיו בפנים של האומנים ממר"צ שחוזרים אחר כך לתל אביב, למצפה בגליל ולשכונה היהודית שלהם בחיפה.
    מה עם העכואים? נשארים בזבל.

  3. הצופה

    האמת שגם אני חשבתי כך ונמנעתי מלחתום על העצומה עד שהסתבר לי שמי שמאוד אכפת לו מסגירת פסטיבל עכו הוא ערבים בעכו אשר עובדים במסגרת הפסטיבל, וערבים ויהודים במקומות אחרים אשר עובדים כשחקנים, פועלי במה וכו' בפסטיבל. אז – לא רק לקהל הצרכנים אכפת מפסטיבל עכו…

  4. רונית

    אנשי החוץ, החוצנים – מה אפשר לעשות, אינם גרים בעכו. אבל הם גרים בארץ, והשאלה של יחסי היהודים והערבים היא עניינם בהחלט. הפסטיבל בעכו חשוב לעיר עכו, חשוב לסוחרים, חשוב בהבאת "המרכז" אל הצפון. חשוב ביצירת מוקד עלייה לרגל אל עכו, ביצירת עילה לטיולים, להגעה לשם.
    כך שהביטול שמבטל כותב המאמר הזה את העצומה המסתובבת ונחתמת – אינו במקומו.
    קריאתו למנהיגינו שיצאו אל עכו היא טובה מאוד.

  5. נפתלי שם טוב

    כתבתי דוקטורט על ההיסטוריה של פסטיבל עכו, ולצערי המצב שם לא מפתיע. יש מחקר של רבקה טורסטריק, אנתרופולוגית אמריקאית שגרה בעכו בשנות ה-80 וה-90, שמתאר את מורכבות החיים בעיר ואת המתחים וההתפרצויות שהיו בה לאורך השנים, מסקנתה שדווקא המקומיים מנסים כל העת ליצור חיים משותפים אך המדיניות הארצית-הממשלתית חותרת תחת כל נסיון כזה ואינה מאפשרת שיתוף אמיתי (תודה לסמדר לביא שהפנת אותי למחקר זה). המושג "דו קיום" בפסטיבל ומחוצה לו לעיתים רבות משמש כעלה תאנה וכולם [יהודים וערבים] מסתייגים ממנו. בפסטיבל המושג "דו קיום" הפך לכותרת של מספר מופעים ופרוייקטים שמחוץ לתחרות והם היו מעין מסגרת משנה לא כל כך חשובה, שנועדה לעיתים קרובות לשלם מס שפתיים.
    אני די אמביוולנטי ביחס לקיומו של הפסטיבל, בעיקר משום שהוא מהווה הכנסה משמעותית לתושבי עכו העתיקה, וגם משום שאמנים רבים עבדו ועמלו קשות ללא שכר עבור הפסטיבל. עם זאת אני מקבל לא מעט תגובות של יוצרים שגרים בעכו שלא נכון לקיים את הפסטיבל כרגע. חלילה פרובוקציה או שפיכות דמים עלולה לסגור את הגולל על האירוע הזה בדומה לפסטיבל ערד. אני מודע לכך שהפסטיבל די מנותק ומרבית שנותיו לא הצליח באמת להוות מרחב של שיתוף ודיאלוג, והוא בעיקר פסטיבל תל אביבי שמתרחש בעכו. אבל אולי האירועים הקשים יגרמו לאיזשהו שינוי עומק במדיניות הפסטיבל.

  6. HG

    (can only write in English from here)
    What a simple and straightforward suggestion! Why I am inclined to believe (lack of faith?) that there is no leader to heed the suggestion? And perhaps film festivals will win out over theater festivals because they are one step more distant from the public, the screen is one further filter away, one further shield separating the art and the message from the "audience" and protecting the players from the arena. If indeed political players would redirect their alternative theater to the fringe — reach the periphery and find their stage amidst the events of the street, the arts might present and represent a more comprehensive and far-reaching embrace of society

  7. סלים בריק

    החבורה שמנית כולה גזענית. מי בהצהרות ומי בנמעשים. אתה באמת חושב שברק האחראי לאירועי אוקטובר 2000 (יחד עם חברו שרון) הוא הכתובת? רוני בראון שבמדיניות הכלכלית שלו מעמיק את השסע ומגביר את העוניות והתסכול? או שמא אפי איתם, אורלב ואלי ישי, אשר הארסיות והרשעות ניגרת מהצהרותיהם הם אלה שיביאו לעכו את המזור? נותרה ציפי ליבני, והיכן שאין ציפיות מוטב אולי לשתוק.

    מה שקרה בעכו אינו מפתיע. זו התוצאה של מדיניות האפלייה והגזענות. תוצאה של ההסתה נגד הערבים בכל מקום: בפוליטיקה, בתקשורת ובאקדמיה. העובדה שרשויות החוק הפקירו מזמן את הערבים לנפשם וקבעו בעקיפין שדמם מותר (החלטת הפרקליטות והחלטת היועץ המשפטי בעניין ועדת אור לדוגמא) אינה מסייעת להגברת תחושת הביטחון של הערבי המאוים, אשר בתת-מודע שלו מקונן החשש ממה שצופן לו העתיד במדינה שהחבורה שמנית עומדים בראשה.

    בואו נקווה שהאירועים האלה לא יתפשטו למקומות אחרים, אם כי לא אופתע אם כך יהיה. ואילו הפסטיבל יכול חכות. אין אנו זקוקים לעוד מופעי תעתוע בדמות דו-קיום מאולץ ומריחות במקום התמודדות. הרי בסופו של דבר רוב האומנים רוכבים על הגל ומצטרפים למקהלה אשר אינה מביעה שום עניין במצוקתם של הערבים, ואינה מסוגלת להוציא דבר מה ערכי מפיה (פרט לאריאל זילבר, אבי בניון ואריק סיני, שבחרו בצד הפשיסטי של המפה).

    לפחות שמעון פרס נסע לשם. הוא הרי מומחה באמירות נבובות ודיבורים רמים על שוויון שאינן מאחוריהם שום כיסוי.

    אם בכל זאת למישהו איכפת, אז אולי יתרום ת חלקו בהרמת קול נגד מדיניות האפלייה והגזענות של ממשלות ישראל, ויצא נגד מסע ההסתה המתוזמר נגד הערבים בערים המעורבות ובכלל. אבל זה כבר קשה…
    סלים בריק

  8. פיני זוהר עיתונאי פובליציסט

    נכון למי אכפת שעכו בוערת ? להרבה …. הרבה מקבלי החלטות . ימין קיצוני שרוצה להדגיש את הקוטביות בערים המעורבות. ודו קיום הוא למראית עין, שיתפוצץ לכולם בפנים. השמאל יפה הנפש הדוגל בשיויון מבלי לראות בפרקסטיבה נכונה ומציאותית את הנעשה בערים מעורבות. המיעוט הערבי מוסט ע"י אחיהם מעבר לגבול שהנה הם מתאחדים בזמן הקרוב והם חוזרים לבתיהם מימים ימימה.היהודים בפנים את בתיהם ובורחים וההסטוריה חוזרת על עצמה עם שחקנים חדשים.הימין מחדד את התסריט ההזוי.
    לקיים את פסטיבל עכו תחת עיניהם הבוחנות של אלפי שוטרים וכוחות ביטחון לרוב לשדר אחדות תחת שינאהחשדנות ושקר מעוות. עדיף שקט אמיתי ,מאשר חגיגה למראית עין.

  9. גאיה

    אני חושבת שאתה דורש מהם יותר מדי. ומה, אם הם יפלטו בטעות אמירה ברורה שעלולה לפגוע להם באיזה חלק מהאלקטורט שלהם לבחירות הבאות? ובגלל שאמרו מה שאמרו אז או הציבור הערבי או חלק מהציבור היהודי לא ירצה להצביע עבורם? ואז מה, בגלל שמישהו החליט להתפרע, וה"דוקיום" בסכנה ויכול להיות שהמים העכורים שזורמים מתחת יזהמו מקומות נוספים, ועוד מהומות בעוד מקומות תתלקחנה , אז בגלל זה הם צריכים להגיד משהו ברור ולסכן את הסיכויים בבחירות הבאות? באמת לא יפה מצידך. מה אתה רוצה מהם?

  10. מוני יקים אנטיציוני

    ואני לא ציני לגמרי כי לצערי זו הגישה של אלו הרואים עצמם שליחי ציבור במדינה הציונית.
    מה שקורה בעכו הוא מיקרוקוסמוס של כל מערכות היחסים בין הקהילות המרכיבות את הציבור במדינה.
    הפוליטיקאים ישתיקו וינמיכו את הלהבות אך לא יעסקו כלל בפתרון הבעיות שהביאו להתלקחות וזה שקר
    שההתלקחות באה משום שאחמד נסע במכוניתו ביום כיפור וכי זו היתה כביכול פרובוקציה, אם מכונית
    אחת היא פרובוקציה כל כך רצינית זה מראה שמשהו רקוב בממלכת דנמרק.
    בעיית הערבים המסוגרים בגטו עכו חוזרת לשנת 48 ולתוצאות הכיבוש חסר החוקיות ועם זה הם לא ישלימו לעולם ובצדק, אך בסוגיה זו לא יטפלו העסקנים הם רק ינמיכו להבות עד להתלקחות הבאה שספק אם יצליחו לדכאה .

  11. אחד שמבין

    והטוקבקיסטים בכל אתרי החדשות תקפו אותה על כניעתה לערבים.

  12. אלעד

    בשבת, 11.10 נסענו – קבוצה של תראבוט-התחברות ופעילי ארגונים אחרים – לביקור סולידריות בעכו העתיקה, בעקבות אירועי הימים האחרונים.

    העיר העתיקה – שבדרך כלל שוקקת מבקרים ומטיילים בשבת – היתה שוממה כמעט לחלוטין והעסקים ריקים מאדם.

    המפגש היה קשה. הפחד גדול והאיום הוא ממשי: הפחד מפני איום ה"גירוש", טרנספר שקט, שנבנה לא רק עקב אותם אירועים של יום כיפור אלא מהמגמה המפורשת כמעט של עיריית עכו כבר שנים, לנשל את אזרחיה הערבים של עכו, לגרשם ו"לייהד" את העיר. לא מדובר רק באפלייה על רקע לאומי. גם זו כמובן קיימת. ל-30% אזרחי עכו הערבים מוקצים רק 10% מהתקציב העירוני. יש להם רק 7% ייצוג בעירייה, ורובו במשרות שוליות. בבתי הספר הערבים יש בממוצע כ-700 ילד בבי"ס, וביהודים – כ-300-400 ילד בממוצע. שלא לדבר על מצוקת הדיור. זו, לא רק שאינה נענית, אלא להיפך – בתים רבים מופקעים מידי בעליהם ב"תכסיסים" שונים. למשל, אי-מתן אפשרות לשיפוץ ואחר כך הכרזה על הבית כמסוכן לדיור, שיפוץ על ידי חברת עמידר ואחר כך דרישת תשלומים כה גבוהים שהדיירים אינם עומדים בהם ונאלצים לפנות, ועוד. תמונות דומות וסיפורים דומים אנחנו מכירים היטב גם מיפו, רמלה, לוד וערים אחרות.

    מדובר באותו איום מפורש ומפחיד עוד יותר, המוכר בכל הערים המעורבות, שכותרתו – "ייהוד". מטרה זו הוגדרה בהחלטת משרד ראש הממשלה לפני 5 שנים: ייהוד ממוקד בערים מעורבות, תחת דגל ה"דמוגרפיה" – בדרך של הכנסת אוכלוסיה חזקה עם רקע דתי-לאומי לערים אלה. כך קורה גם ברמלה ולוד, כך מנסים לעשות כיום ביפו וכך קורה בעכו. כמו שסופר לנו בפגישה, בשכונה בעיר העתיקה קנתה הסוכנות היהודית 3 בתים ומסרה אותם לעמותה שמטרתה ליישב יהודים בגליל ובנגב ("ציונות חדשה"). בשכונות ערביות בעיר העתיקה נמסרו בתים למדרשות לאומיות-דתיות יהודיות. אנשיהן (שחלק גדול מהם לא אנשי המקום אלא הגיעו מחברון, גוש קטיף, בני ברק ועוד) מסתובבים במקום עם נשק. כך למשל גרעין "אומץ" (שאנשיו מגיעים מחברון, נתניה ובני ברק) שקיבל בית בשכונה ערבית. וכל זאת על רקע של מצוקה חברתית כלכלית משותפת לתושבים יהודים וערבים, של התמוטטות כל המוסדות התומכים ושל פחד קיומי – המשמשים קרקע פוריה לכניסה זו של הימין הלאומני וביסוס הפחד של התושבים זה מזה. פחד, המתחזק בשני העמים עם כל הקריאות הלאומניות המופצות גם כחלק "לגיטימי" ממערכת הבחירות העירוניות בשלטים שונים ובכתובות על הקיר.

    גם בשכונה בה הוצת הניצוץ הפחד קיים כבר שנים. מדובר באחת מן השכונות שבמזרח העיר, בהן נשארו רק מעט משפחות ערביות. בשכונה המדוברת מתגוררות רק 3 משפחות ערביות. כבר 6 שנים שהן עוברות התנכלויות והתקפות כל מספר חודשים. שורפים להן את הדלתות (בלילה אחד לפני 3 שנים שרפו 7 דלתות), לפני 3 חודשים שרפו את בית משפחת עומר, שנמצא בקומה השמינית. היו אירועים של התנפלות על ילדים והכאתם. בנוסף – נשרף שער המסגד, שאינו בשימוש משנת 48, ונכתבו עליו כתובות נאצה.

    לסיכום, קיבלנו תמונה קשה, שהפחד שבה נשען לא רק על האירועים הנ"ל אלא גם מהתחושה הקיימת אצל כל אזרח פלסטיני – אותה תחושה של הפקרה, של היותו מאוים על ידי אותם מוסדות שלטוניים האמורים להגן עליו. ויחד עם זאת עלה בפגישה הצורך הגדול בתמיכה, בסולידריות. הצורך בשותפות ובתקווה לאפשרות לקיום בכבוד של ערבים ויהודים. וכאן המקום שלנו – כגוף המעמיד כמטרה את השותפות הערבית-יהודית. שותפות, הלוקחת בחשבון גם את המצוקה הכלכלית והחברתית של כל קבוצה מהקבוצות המרכיבות כל לאום – ערבי ויהודי. שותפות, המנסה לראות את צרכיה הייחודיים של כל קבוצה כזו – את המשותף אך גם את המייחד. כאן מקומנו. לא רק בהבעת שותפות מעשית נראית לעין אלא גם במחשבה על הדרכים האפשריות לבניית שותפות כזו, בכל מקום ומקום על ייחודו, על מצוקותיו ועל תקוותיו שלו.

  13. יוסף

    בונים מולם קיר ברזל ומתנערים מהאשליות, ומסייעים גם להם להתנער מהאשליות
    והתקוות הרצחניות שחלקים בתוכינו משלים אותם.

  14. צחי שיין

    למה לא להודות על האמת בעכו זה לא בדיוק יהודים וערבים בעיר אחת אלא יהודים ואוייבים חלק מן העולם המוסלמי פלשתיני שאינם רוצים דו קיום ו גם לא חיים בשלום אלא הכחדה של היהודים נקודה. אגב זו תופעה אוניברסלית שעה שמיעוט לאומי במדינה מסויימת לא מפנים את היותו מיעוט לרוב על רקע של חבירה למדינה שכנה או קרובה בה הוא רוב
    ואז אוי לתושב ואוי לשכנו. השכנות הטובה בוערת כך עשרות שנים בבלקאן ואף אפריקה ובחלקים במזרח אסיה. רק שאנו טחו עיניינו מלראות
    ולפתע "אנחנו אשמים" הפלא ופלא דו קיום ואין יהודי אחד שחי בישוב ערבי. במקום ליסוע לעכו כדאי ליסוע לסכנין ולנסות לחיות בה בהרמוניה בלי מסיתים יהודיים ולהנות מחיים של שיתוף ללא סטיה והסתה.
    ובא לציון גואל.

  15. דרור ק

    בימים האחרונים התקשורת הייתה מלאה בדיווחים על אנשי ציבור שנוסעים לעכו, ביניהם ראש הממשלה המיועדת ציפי לבני ונשיא המדינה שמעון פרס. אלא אם כן אמצעי התקשורת מטעים, ואנשי הציבור האלה ואחרים לא באמת ביקרו בעכו, צריך לתת קרדיט לפוליטיקאים ולאנשי הציבור שהפעם הם באמת נסעו למקום שבו יש להם עבודה. איך אמר פעם אולמרט? "זה מקום העבודה שלי"? אז עכו היא באמת מקום העבודה שלהם כרגע. אבל מצד שני, במה הביקורים האלה עזרו?

    אני לא תושב עכו וגם לא מבקר בה לעתים קרובות, אבל בתקשורת מופיעים דיווחים על אלימות פוליטית בעכו במחזוריות של פעם בשנה בערך. בשנתיים האחרונות זה היה בעונת החגים (בשנתיים האחרונות חגי תשרי יצאו במקביל לחודש רמדאן או לעיד אל-פטר). בשכונת וולפסון שרוב תושביה ערבים מוסלמים הוקמה ישיבה של מתנחלים, מאלה שהחליטו שיש להם עבודה גם בתחומי הקו הירוק – לייהד ערים מעורבות או להחזיר בתשובה יהודים חילונים. מצד שני התושבים המוסלמים הולכים ומתקרבים לפלגים הקיצוניים של התנועה האסלאמית. התוצאה, כצפוי היא פיצוצים. כל שנה פיצוץ יותר חמור, והשנה – מהומות בלי אבדות בנפש. האם בשנה הבאה יהיו גם הרוגים חס וחלילה? נקווה שלא. אבל האם הביקורים של הפוליטיקאים יצליחו להביא להפסקת ההתעללות הפוליטית בעכו, ולהרחקת מחרחרי המלחמה ממנה? לצערי, אני בספק.

  16. אורנה

    לדעתי את טועה.
    בניגוד למהוףמות אוקטובר 2000 שהשר לבטחון פנים שלמה בן עמי וראש הממשלה אהוד ברק לא זזו מכסאותהים, הפעם הגיעו לשם מיד המפכ"ל, ציפי לבני, השר בלטחון פנים וחברי כנסת מימין ומשמאל.
    לדעתי צריך לקיים את הפסטיבל – זו פרנסה לתושבי העיר ויעזור להחזיר את השקט לעיר.
    בד"כ אני לא מגיעה לפסטיבל הזה, השנה הייתי נוסעת.
    יחד עם זאת יש בעכו בעיות בלתי מטפלות – תושבי העיר הערבים מופלים מבחינת חינוך ושטחים ירוקים. אזורי המגורים שלהם נראים מוזנחים יותר ויש להם פחות כתות לימוד יחסית למספר התלמידים לעומת התושבים היהודים.
    היהודים שהתפרצו, אספו סבות שונות להתפרצות ושנאת הערבים היא האחרונה שבהם. גם כאן מדובר על אוכלוסיה מוחלשת שיש לעזור לקדם אותה.
    לסכום – קודם כל לקיים את הפסטביל ואח"כ לתת טיפול יסודי לאוכלוסיות המצוקה.

  17. דני זמיר

    מספיק לקרוא את רשימת האשמים ותוכן האישומים הקבועה של סלים בריק כדי להבין את מידת (חוסר) הרצינות של התגובות.
    פסטיבל עכו הוא אירוע חשוב תרבותי, חברתי ולאומי לחברה הישראלית ולתושבי עכו.
    מן הסתם מי שמתנגד לחובת שירות לאומי של מי שפטור משיורת צבאי מתנגד לקיום פסטיבל עכו. זה באמת מסוכן: תארו לכם מה יקרה אם ערבים ויהודים יצליחו להקים מארג עדין ויפהפה של חיים משותפים למרות התיאוריות והביקורות העקביות?
    וודאי שיש קיפוח של ערביי עכו, אבל במטותא, מישהו מהמגיבים הנכבד ביקר בשכונות מזרח עכו שמהן יצאה ההתנגדות לערבים? מישהו ראה את חיי היום יום במלוא קשייהם עליבותם ודחיקתם של רבבות הקווקזים וה"וותיקים- רובם עולי ארצות האסילאם או בניהם- שלא הצליחו לצאת משם? איך זה שתמיד בסוף שרון אשם?

    ביטול הפסטיבל נעשה מטעמים נכונים: חסור האפשרות לוודא את בטחונם של המשתתפים ובמיוחד ההכרח למשטר אותו כדי שיתנהל כיאות.
    מה שראוי בעיניי לתשומת לב הוא מי ומי המתעמתים. "קרב האזרחים"ב עכו הוא קרב הדפוקים שמודרו והוסטו לשולי החברה הישראלית, ושאינם מאמינים למסודות ההנהגה שלה – בשני הצדדים.

  18. זבידה עזירי ועלא חליחל

    הצגות, סרטים ואומנות בעכו
    חמישי-שבת, 16-18 באוקטובר

    "הקואליציה של תושבי עכו" מארגנת בסוף השבוע הקרוב, חמישי-שבת (16-18 באוקטובר), מופעי תיאטרון, מוסיקה ואומנות בעיר העתיקה בעכו, באיזור הנמל.
    ביטול הפסטיבל היווה מכה לתושבי העיר הערביים, אבל ממכות מתאוששים מהר.
    בואו לצפות, ליהנות ולהזדהות.

    התוכנית:

    חמישי, 16 באוקטובר:
    פעילות מיקום שעה
    ההצגה "חואש", בערבית, שההיתה אמורה להשתתף בפסטיבל עכו אולם תיאטרון "אל-לאז" בעיר העתיקה, ליד הנמל 19:00
    הצגת "האופסימיסט", משחק: מוחמד בכּרי אולם תיאטרון "אל-לאז" בעיר העתיקה, ליד הנמל 21:00

    ששי, 17 באוקטובר:
    פעילות מיקום שעה
    מיצג אומנות מאת האמנית אימאן אבו חמיד אולם תיאטרון "אל-לאז" בעיר העתיקה, ליד הנמל 17:00
    הסרט "התערבות אלוהית" של הבמאי איליא סלימאן אולם תיאטרון "אל-לאז" בעיר העתיקה, ליד הנמל 18:00
    מופע מוזיקאלי ללהקת "וללאעאת" מעכו מסעדת "דיניאנא" בנמל הביזאני 20:00
    (המיצג והסרט בכרטיס אחד)

    שבת, 18 באוקטובר:
    פעילות מיקום שעה
    ההצגה הקצרה "מהפכת העופות הבלדי" אולם תיאטרון "אל-לאז" בעיר העתיקה, ליד הנמל 16:00
    הסרט "באוקטובר רעדה הארץ" בבימויה של ג'ולי גל אולם תיאטרון "אל-לאז" בעיר העתיקה, ליד הנמל 17:00
    מופע מוזיקאלי ללהקת "ליוא" מעכו מסעדת "דיניאנא" בנמל הביזאני 20:00
    (ההצגה הקצרה והסרט בכרטיס אחד)

    מחיר לכרטיס: 30 ₪. ההכנסה מיועדת למימון פעילות הקואלציה. מפאת מוגבלות המקומות נא לשריין מראש.
    אנשי קשר: זבידה עזירי (לתיאום כרטיסים)- 0548080564; עלא חליחל, רכז הפעילויות- 0508714001.

  19. אבידן אפודי

    הוא בדיוק הדבר האחרון שעכו כנראה זקוקה לו כרגע. בכלל, ראוי להתעכב שניה על הדרישה הפופליסטית מפוליטיקאים לבקר "בזירת האירוע" (בבית החולים, בשדרות, בצפון איפה שזה לא יהיה), ועל הטענה שהם יכולים להפיק מכך משהו שסתם לימוד רציני של הנושא ללא מצלמות הטלויזיה לא יכול היה לספק.

  20. יהודית קנולר

    כשלושים שנה נסעתי לפסטיבל עכו ובכלל זה לאחר מהומות כשהעיר נראתה כמו אחרי מלחמה, אבני מדרכות נעקרו ממקומן בזעם, והכביש היה הרוס, ואנחנו היינו היחידים כמעט שעברנו ברחובות השוממים, הרגשתי אז ככובש. לדעתי לא בצדק, עכו המצויה בישראל, היא גם העיר שלי.

    עוד קודם לכן אני זוכרת כי עברנו ליד חבורת ילדים ערביים שהם סיננו מבין השיניים:"חכו חכו עוד נזרוק אותכם לים".

    מאז אותם ילדים בגרו וייתכן ואף השתתפו במהומות. מה אני רוצה להגיד? שמצד אחד יש המון רצון טוב מצד האמנים המקומיים והזרים ליצור תרבות והדברות, אבל מצד שני כשילד מסנן קולות מעין אלה – הם לא תוצאה של הפלייה בתקציבים, אלא פרי חינוך מהבית. וכשמגדלים ילדים על שנאה – קוצרים קוטביות ואלימות.

  21. יעל

    חשבו על זה – נוציא את הדת מהעולם ומה יקרה? בשם הדת נרצחים מיליונים. כל מלחמות העולם החלו בשם הדת ולא בשם אידיאולוגיה.

  22. פ.א.

    אחד המגיבים התייחס למדיניות העדפת יהודים ואפליית ערבים בעכו. אני לא מכירה את הדוגמאות הספציפיות, אבל אני מניחה שהתופעה נכונה. במקביל, ובלי להמעיט במשמעות האפליה הנ"ל, חשוב מאוד לדעת שביחד עם ה"חדירה" של יהודים לעיר העתיקה, יש תהליך הפוך. תושבים ערבים רבים מאוד עברו להתגורר בשכונות שנחשבו ליהודיות. בנוסף, יש בעכו תופעה של משפחות מהכפרים הערביים הסמוכים שעוברים להתגורר בעיר. פעמים רבות מדובר במשפחות שלא הסתדרו בחברה הערבית כגון: אימהות חד-הוריות גרושות שלא מצאו מקומן בכפר ומחפשות עתיד מוצלח יותר, משפחות שעוזבות כפרים מעורבים (כגון: רמה השכן) וכו'. כמובן שגם תושבים ערבים חדשים אלה עוברים להתגורר בשכונות שנחשבו ליהודיות. מאחר ובד"כ אלה משפחות המתמודדות עם קושי סוציו-אקונומי – עכו הפכה מעין מקלט למשפחות עם בעיות מהכפרים בסביבה. מה המשמעות? נוצר מצב בו חלק מהתושבים היהודים מרגישים ש"פולשים" להם לאזור המגורים, בתי הספר וכו'. כמו כן, עומס משמעותי על המערכת העירונית והרווחה של עיר שמנסה להרים עצמה על הרגליים ולנצל את הפוטנציאל האדיר שיש לה.
    חברים, מה שיש לנו בעכו זו מלחמה בין שתי קבוצות מודרות בה אף צד לא ינצח. אין טעם לבדוק מי מסכן יותר. את שתי הקבוצות מנצלים פוליטיקאים תאבי שררה משני הצדדים.
    עצוב לי.

  23. דני זמיר

    המצב הרבה יותר גרוע.
    כתוצאה מהתהליך המתואר, מעבר של משפחות ערביות שנאלצות לעזוב את הכפרים בגלל נידוי חברתי או קושי כלכלי, הממוצע הסוציואקונומי בעתיקה הולך ויורד, ומי שיכול עוזב לשכונות היהודיות. כשנוצרת מסה קריטית ביהודיות (כמו בוולפסון) מתחילה נטישת מי שיכול מהיהודים מהשכונה ואז גם לשם מגיעים פליטי הכפרים או משפחות פחות מבוססות מהעתיקה וחוזר חלילה.
    בשורה התחתונה עכו סובלת מבריחה מסיבית של משפחות יהודיות ברמה ממוצעת ומעלה, ונהפכת לעיר של עניים ומודרים ערבים ויהודים. למעשה גם מבחינת הטבות המס ותנאים אחרים אין רציונל להעדפת עכו על נהריה או הקריות או ליישובים הכפריים בגליל .
    לכן עתידה של עכו כרגע נראה רע מאד. כל מי שיכול יברח (חוץ מכמה מעוזים צפוניים) , והחופים, החומוס, או הפסטיבל אינם יכולים לעצור את זה.
    מה הפתרון: רק הפניית משאבים ברמה הלאומית ותכנית כוללת לעידוד התיישבות של משפחות מבוססות יהודיות וערביות יכולה לשנות את המצב. מה הסיכוי שזה יקרה?