החוצפה של מירב

במאמר חצוף, פשוטו כמשמעו, מירב ארלוזורוב – חסידה שוטה של הקפיטליזם החזירי (כפי שמשמיץ אותו עכשיו גם ידידה למערכת, גיא רולניק) – מסבירה מחדש מדוע שום דבר לא צריך להשתנות. שני קטעים שבו את ליבי ועיני במאמרה הדמגוגי, שכותרתו "<StrippedTag/FONT>מי בכלל צריך להפריט את בנק לאומי?<StrippedTag/FONT>". <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

1: <StrippedTag/FONT>"השאלה השנייה היא מה עשתה השליטה של המדינה בבנק לאומי לניהול של הבנק, והאם יש קשר בין הדרך השקטה יחסית שבה בנק לאומי צלח את המשבר הנוכחי (להבדיל מבנק הפועלים, למשל) לבין הבעלות הממשלתית עליו? זוהי שאלה שעד לפני חודשיים היינו נסקלים באבנים על עצם העלאתה, כי הרי ברור היה שאין דבר טוב יותר ונכון יותר מאשר בעלות פרטית על בנק. משמע, אין דבר ברור מאליו יותר מאשר הצורך הדחוק בהפרטתו של בנק לאומי."<StrippedTag/FONT>

בואו ננסה להבין את הכתוב: ראשית, לפתע ניתן להשוות בין ביצועי הבנק המופרט (הפועלים) לזה המולאם (לאומי), ואפילו לשבח את האחרון. שנית, וזה כבר ממש מופלא, אפשר לכתוב בגוף נסתר, "היינו נסקלים באבנים על עצם העלאת השאלה", מבלי למצמץ. על זה רציתי לשאול: מי זה "היינו"? מי הם שכל כך רצו לשאול את השאלה לפני חודשיים וחששו לחייהם, כאילו הם חיים תחת איום באבנים מתעופפות, ממש כמו בשטחים. לו רק ידענו שיש בינינו אמיצים כאלה, היושבים במערכת העיתון הביקורתי הידוע TheMarker ומבקשים לשאול שאלות כלכליות קשות, ורק החשש לחייהם מונע זאת מהם, הרי מיד שהיינו נחלצים לעזרתם ויוצרים חומת מגן בצורה שבעדה הם יכלו לשאול את אותן שאלות קשות. זאת וגם זאת: את מי בעצם רציתם לשאול? מי הם אלה שאיימו כל כך בבוטות על חופש הדיבור של מירב ארלוזורוב וחבריה? שוב, במדינה דמוקרטית מן הראוי שנדע בבירור מי הם אלה השמים מחסום לחופש הביטוי, ובמיוחד של אלה המבקשים להציג שאלות נוקבות על המדיניות הכלכלית השולטת בכל.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

2: <StrippedTag/FONT>אז מה המסקנה? כמו כל דבר אחר בחיים, גם כאן המסקנה היא מעורפלת ולא חד-משמעית. מתברר שהרבה יותר ממבנה השליטה הפורמלי בבנק, חשוב מיהם האנשים שמנהלים את הבנק. מנהלים טובים יש גם תחת בעלות פרטית וגם תחת בעלות ממשלתית, כשם שיש מנהלים גרועים תחת שתי השיטות.<StrippedTag/FONT>

לאחר ניתוח נוקב של היתרונות והחסרונות של הבעלות, ועכשיו אנחנו מופת לעולם שצריך לבוא וללמוד מאיתנו כיצד שומרים על יציבות ועל משק המנוהל גם בידי הממשלה (<StrippedTag/FONT>רולניק אמרנו<StrippedTag/FONT>?), ארלוזורוב מגיעה למסקנה מופלאה בעיני: לא חשובה הבעלות, אלא רק המנהלות (או המנהלים). מה? על זה כבר אין לי מה להגיד. אכן, נפלאות דרכיה של שטיפת המוח. השורה התחתונה, אם לא הבחנו עד כה, נשארה אותה אחת: הקפיטליזם מנצח, והוא יישאר איתנו לנצח. כי בטוב וברע, הוא השיטה ואין בלתה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ראובן

    אילו במקום להתלהם היית קורא ומבין, היית רואה שמה שארלוזורוב אומרת זה שדווקא הבנק המולאם מצליח בישראל, ושואלת את השאלה הלגיטימית האם זה נובע מההלאמה או מגורם אחר. מסקנתה, שאינה חד משמעית (שלא כמו מה שכתבת, אצלה יש גווני אפור) היא שלא ניהול המדינה הוא מה שעשה טוב לבנק, אלא העובדה שהוא נשלט על ידי מנהליו ולא על ידי בעלי מניותיו, וספציפית שגליה מאור היא מנהלת שמרנית, ולכן כך יצא (אילו היה מנהל אחר, אולי התוצאה היתה שונה).

    על ההתלהמות בהתחלה על הסקילה, לא הבנתי מה הבעיה שלך. היא אומרת באומץ שעד לפני זמן לא רב, עצם העלאת הספק בכך שבנק מולאם עשוי לתפקד טוב יותר מבנק מופרט היתה חילול קודש דת הניאוליברליזם. פשוט אי אפשר היה לומר דבר כזה ולהישמע כלכלן רציני. אם לא הבנת (כנראה שלא) היא מבקרת את העובדה הזאת ואת הנהייה של כולם אחרי אקסיומות השוק החופשי כאילו הן דברי אלוהים חיים, ואת העובדה שאי אפשר היה לומר משפט כזה בלי שיבקרו אותך, עד לפני כמה שבועות.
    אז מה אתה מתלהם?…

  2. פיני זוהר עיתונאי פובליציסט

    כלכלה חופשית בלי התערבות של רגולטור הוא דבר המתבקש מאליו. לכן נתניהו הוביל מהלך הפרטה חסר תקדים. שהוביל להישגים משמעותיים בכלכלת ישראל.
    החופש לניהול בלי בקרה נאותה הוא שורש הבעייה שבה נלקחים סיכונים בהשקעות כושלות שיכולות לסכן מוסד פיננסי ואז יש לנו כדור שלג. אלא שכאן זה לא נגמר בזה שהמוסד הפיננסי הפסיד או קרס, מאות אלפי אזרחים עלולים לאבד כספם, ואם מדובר ביותר ממוסד אחד הפניקה יכולה להביא כלכלית חברתית קשה ביותר לשואה מלבד כלכלית, בעוד כמה וריאציות (הס מלהזכיר).
    לכן הרגולטור צריך להיות עם יד על הדופק כמפקח על בלבד. להתריע במקרה של חריגה או מהלך לא ראוי.
    סה"כ המוסדות הפיננסיים בישראל הפגינו אחריות ובגרות לעומת המקבילים מעבר לים . וההאטה תפגע בנו יחסית טוב מאשר בשאר הגלובוס.

  3. אילן תלמוד

    טוב, כל מה שהיא כותבת מגלה בורות ללא אבחנה אפילו ברזי מדע הכלכלה או בכלכלה הריאלית אני חייב לאמר שלא כל עיתונאי הכלכלה הם כאלה, אלא רובם.
    בד"רכ היא משמשת צינור לא מסונן להדלפות המכוונות והמוטות של האוצר או של לפרשנים הפונדמנטליסטים של התבונה הניאו קלאסית.

  4. גידי

    אולי כי כשהממשלה היא בעלים אפשר לערב עוד שיקולים חוץ מרווח, כמו אחריות כלפי לקוחות, עובדים וכו'?

  5. שיקו

    ראשית מהימין הפונדמנטליסטי (הוריה של מרב, פוקס ביזניס, דקה 3 עם שר האוצר של בוש מר פולסון:

    "We're not proud of all the mistakes that were made by many different people, different parties, failures of our regulatory system, failures of market discipline that got us here," Paulson said in an interview on Fox Business Network.

    http://www.foxbusiness.com/video/index.html?referralObject=3153672

    ועוד חומר קריאה מהמרכז הפוליטי:
    http://topics.nytimes.com/top/news/business/series/the_reckoning/index.html

    נחסוך למירב חדשות מהשמאל…

  6. אורלי

    לא שהמנהלים השכירים לא היו חלק מהחגיגה של הבדיקה הרבעונית ושיטת התגמול לפי מחיר המניה מעת לעת, ויש בהם כמובן שעשו קופה לא קטנה מהשיטה הזאת, אבל האם הם ייצרו אותה לבד ? לבעלים שרצו "לייצר רווח לבעלי המניות" ולא לחברה עצמה, לא היתה שום נגיעה בייסוד ובמיסוד השיטה הזאת ? עכשיו כל הגבירים מתראיינים ומקוננים על המנהלים שבנו שיטות תגמול כה לא הגיוניות. הוא שאמרנו: המנהלים השכירים אשמים, והם-הבעלים היו ממש בני ערובה בידיהם…

  7. דוד

    אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס.

  8. אבי

    ראובן, מי שהיה עסוק בסקילת כל מי שמבקר את הניאו-ליברליזם והליברטריאניזם היו אנשים כמו…מירב ארלוזורב. זכור לשמצה המאמר בו טענה שביקורת על "מדע" הכלכלה (קרי התיאוריה הניאו-ליברלית) הינה מקבילה להכחשת שואה.

  9. דבדב

    שיעור הצמיחה הממוצע בשנות "הקולקטיביזם" היה גבוה הרבה יותר מהצמיחה בשנות ההפרטה, במיוחד אחרי המהלך הנפלא והמוצלח של ביבי. זו עובדה שיש לחזור ולחזור עליה יומם וליל ולתת לה הד.

  10. מיכאל לינדנבאום

    הם מקרה קלסי של קפיטליזם ברווחים ו"סוציאליזם" בהפסדים.ממילא הם עובדים בקרטל,סוחטים את משקי הבית,מעניקים למעלה מ 90% האשראי למשפחות האוליגרכיה,ואת "מחיקת החובות" לטייקונים מעמיסים מחדש על משקי הבית. עדיף שיהיו מולאמים ולא יתעללו ,לא בצרכנים ולא בעובדיהם.
    " נתניהו הוביל מהלך הפרטה חסר תקדים. שהוביל להישגים משמעותיים בכלכלת ישראל",כותב העיתונאי פיני זוהר.זהו שקר שאין לו רגליים.מה שברור זה נזקי נתניהו.למשל הוא הלאים את קופות הפנסייה הוותיקות ,צמצם את איגרות החוב הייעודיות מ-90% ל30% ואילץ אותן להיכנס לבורסה לצהלת חבריו כרישי הבורסה.בימים אלה מי מציל את הבורסה מירידות חזקות? אלו הן הזרמות מסיביות של האוצר שקונה מניות באמצעות קרנות הפנסייה המולאמות שבניהולו.משנת 2003 האוצר מתעלל בעמיתי הקרנות הוותיקות,עושה בהן כבשלו, ומסרב לומר לי כמו לעמיתים אחרים מה גובה הפנסייה הצפוייה ,אם בכלל…

  11. דוד

    שיעור הצמיחה היה מוגבל לזרימת הון מחוץ לארץ, והוא פסק עם הפסקת זרימת ההון בשנות השישים.

    מאז עד תחילת שנות התשעים מדינת ישראל לא הצליחה להעמיד שום תעשייה העומדת בזכות עצמה חוץ מתעשיית יצוא הנשק. כל התעשיות האחרות של הקולקטיביזם הישראלי שנועדו לשמש תחליפי יצוא נכשלו כמו שנכשלו חברתיהן בהודו, בדרום אמריקה ובכל המדינות המוטות סוציאליזם. המדינות היחידות שהצליחו היו מדינות מוטות ייצוא כמו מדינות סקנדינביה ומזרח אסיה שדגלו בהשגת טכנולוגיה מערבית וברמת איכות מתאימה למערב. המגזר היחידי שהצליח לעמוד בסטנדרטים בין לאומיים היה מגזר יצוא הנשק שנהנה מהניסיון של ישראל לבנות תשלובת תעשייתית צבאית שתעמוד נגד הנשק הסובייטי. הבניה הזאת מומנה בעיקרה ביצוא ובמיסי אינפלציה פנימיים ולא בזרימת הון חיצונית.

    ההייטק בנה הממזר של תעשייה זו החליף אותה בשנות התשעים כתעשייה המובילה בישראל והוא ברובו מבוסס על השקעות הון חיצוניות דרך הבורסה ולא פנימיות דרך הממשלה. ההיבט הקולקטיביסטי המרכזי היה השליטה בהון של הממשלה שנפסקה החל משנות השמונים המוקדמות. כיום הדרך להשיג הון עוברת דרך הבורסה ולכן כל המבנה של המערכת הכלכלית השתנה.

    ראה ספרם של גרשון שפיר ויואב פלד "מיהו ישראלי" שבפרק הראשון השביעי והשמיני הם סוקרים את כל התהליך שתיארתי בקצרה.

  12. צחי

    להביא את דבריה של ארלוזורוב זה להוריד את מפלס האיי קיו באתר, אסור לנו להדרדר לרמת הארץ

  13. בנימין בן אליעזר

    ולהכפיף את הבנקים המולאמים למשרד התשתיות הלאומיות,
    וכמו שהמשרד דאג באחריות חברתית לעשרות מינויים בחברת החשמל לפי רשימות של חברי מרכז (כך ארגנו את מפקד הארגזים),
    כך גם נדאג לעבודה בטוחה וטובה לעוד מאות חברי מרכז מפלגת העבודה .

    להלאים מיד,

  14. אלי

    יש מדה רבה של גניבת דעת בהעמדת שני הבנקים הללו זה מול זה, כשהאחד נהנה מחסות בטוחה של הון ממשלתי,
    שאינו תובע ממנו לקחת חלק בתחרות האכזרית של השוק כדי לעמוד בציפיותיהם של בעלי המניות, ואף מרעיף עליו
    הטבות רבות שהמדינה- החשב הכללי החולש על תקציב המדינה- בסמכותו להרעיף; בנק שהסיכונים שלו הם הצורך
    לציית להוראותיהם של הגורמים הקובעים במשק הממלכתי (שממילא יהיו אחראיים להפסדים שסיכונים כאלו עלולים
    לגרום) ולא מעבר לכך, לבין בנק הנזרק למים הזדוניים של התחרות החפשית ואשר אם לא יירצה את משקיעיו- בעלי
    ההון הפרטיים- הוא מאבד את זכות הקיום שלו.
    מה שכדאי היה שגב' ארלוזורוב בכ"ז תתן את דעתה עליו הם משכורות העתק שצמרת בנק לאומי משלמת לעצמה, ממש כאילו היה זה בנק המתנהל בתנאי השוק הפתוח, בעוד שאופי עבודתה של הצמרת הזאת דומה יותר לניהול יחידה במשרד האוצר.

  15. סמולן

    עד עכשיו הכל הוא בדיוק להיפך מהמתואר בגרסת החלום הרטוב הסוציאליסטי: הממשלות מזריקות כסף למגזר הפרטי, ולכן יהיה להם פחות כסף להשקיע בפעילויות אחרות. במובנים ציניים מסויימים, מדובר כמעט באקזיט. ממשל בוש הולך, והמגזר הפרטי סוחט את הלימון עד תומו.

    הכספים שממשלת ארצות הברית מזריקה לבנקים שלה הם כל כך זולים, ועם תנאים כל כך קלים, עד שכדאי מאד לבנקים לתחזק את המשבר, ולהביא עוד כמה גרושים הביתה. בכל מקרה, מה שמגבה את המהלך הזה, בסופו של יום, הם מיסים, ואמונה שהם יגדלו על ידי חיזוק המגזר הפרטי בשעתו הקשה. לא מדובר בהלאמה, אפילו לא חלקית.

    גם בארץ, סיפור קרנות הפנסיה שעשו את המכה, אכן מדגים שהם יכולות לעשות הרבה למען הציבור. אולם ספציפית, כרגע, הן בעיקר מחזיקות במניות של חברות במשק, ובמובנים רבים משועבדות לכך שהחברות הללו יצליחו, וכך שיהיה מי שיקנה את המניות הללו ברווח, או בלי יותר מדי הפסדים.

  16. דבדב

    שפיר ופלד לא טוענים כי הכלכלה בתקופת הקולקטיביזם היתה תלויה בהשקעות הון חיצוניות. בדיוק ההיפך. שיעור ההשקעה הזרה בישראל לפני שנות ה-70 לא היה גבוה במיוחד. ושיעור הצמיחה התעשייתי היה גבוה במיוחד, ולא רק בענף הנשק. בנוסף, מי שאומר שתעשיית ההיי טק היום לא תלויה בהשקעה ממשלתית כנראה עיוור- התעשייה תלויה באספקת כוח עבודה מיומן וזול באמצעות המערכת הצבאית ולעתים בסובסידיות ישירות כמו במקרה של אינטל.
    בקשר לדוגמאות מהעולם, אתה ואני לא חיים על אותו כוכב כנראה. כל התעשיות המפותחות במדינות המערביות, כולל ארה"ב, צמחו בתקופה של התערבות ממשלתית חזקה, בהשקעות, סובסידיות, מכסי מגן ותחליפי יבוא. כך למשל גם בקוריאה, שבנתה את תעשיות הרכב והטכנולוגיה שלה במשך שנים, וכשפתחה לבסוף את השוק במצוות האמריקאים נחשפה להשתלטות עוינת של קרנות פיננסיות. דוגמא טובה אצלנו היא כור, שהיתה ארגון תעשייתי גדול עד שהופרט, ואז נהפך למכבסה פיננסית.

  17. עמית

    ראשית ההבדל העיקרי בין לאומי לפועלים, פועלים "נקנה" מהמדינה ע"י עצמו כפי שמינכאוזן מוציאאת עצמו מהבוץ. אריסון דנקנר ושות' צריכים למצוץ דיוידנדים בכדי לשלם את מחיר הבנק, הם הרי לא רוצים לשלם מהכיס. כלומר הבנק נמצא בחובות מרגע שהופרט, ברור שבנק בחובות לא יכול להרשות לעצמו להרוויח קצת פחות. צריך להוסיף לכך את הידיעה של "בעלי" מוסדות גדולים – המדינה=אנחנו הקטנים תמיד נציל אותם כפי שקורה כל כמה שנים.

    היו כאן השוואות בין התקופה הקולקטיבית לתקופה המופרטת של ישראל, חשוב לדעת כי בתקופה הקולקטיבית הצמיחה לנפש הייתה גדולה פי 2.5 מאשר בתקופה המופרטת.
    לומר שבתקופה זאת הייצור הישראלי היה עלוב והצמיחה נשענה על תשלומי גרמניה/יהדות העולם וכו' זאת השמצה חסרת בסיס.
    בתקופה הזאת התפתחה כאן תעשיה מעולה וחקלאות מהמתקדמות בעולם.
    צריך לא להכיר טכסטיל בכדי לחשוב שההי-טק המציא את הטכנולוגיה העילית.
    צריך לא להכיר מאות מפעלים שייצרו (מיעוטם עדיין מייצרים) תוצרת מהמעולות שיש בעולם, מנעליים ועד מנועים חשמליים דרך כלי עבודה, אופניים, ועוד ועוד.
    אני עוסק בפיתוח טכני, בכל מקרה שיש לי אפשרות לקנות מוצר ישראלי אני עושה את זה, ולא מטעמי ציונות. אני עושה כך משום שהמוצרים האלו הרבה יותר טובים מהיבוא.

  18. ישראל

    אם אני לא טועה ביבי נתניהו דיבר אז על הפרטת בנק לאומי, רק מה שאז הוא הציע שההפרטה תעשה במודל שונה.
    כלומר שתהיה אופציה לציבור הרחב לקנות את המניות.
    הצעעה שלכאורה שווה דיון ציבור,י וכל חבר כנסת בוודאי ירצה לומר את דברו.
    אלא מה ההצעה הייתה משהו כמו שבועיים באוויר, ומיד התאדתה לה כלא הייתה.
    משום מה יש לי הרגשה שהצעה זו לא תאמה את סדר היום של בעלי ההון בישראל ששולטים גם בכלי התקשורת.
    תארו לכם שהפרטה כזו הייתה מצליחה חס וחלילה, והיה מתברר שיש עוד דרכים להפריט, שלא מטיבים עם אותם בעלי הון.
    כמובן שרוב כלי התקשורת נשלטים על ידי אותם בעלי עניין, ולא נערך שום דיון ציבורי ראוי
    האם מישהו יכול לפרט מה עלה בגורלה של אותה הצעה, מי בדיוק שם לה רגליים במשרד האוצר, יהיה נבון, להציע את ההצעה הזו כל פעם שחסידי ההפרטה ידברו על עוד הפרטה.

  19. מיכאל לינדנבאום

    הבנקים בארץ מונופוליסטים לחלוטין וגם דואגים ללובי ,עתיר משרות לבכירי האוצר,ועתיר כיבודים לחברי הכנסת.ה"סיכונים" שהם נוטלים ,הם כולם על חשבון משלם המיסים,ללא הפלייה בין "לאומי" ל"פועלים" ואחרים.מאחר שממילא ה"משחק" על חשבוננו,עדיף שיולאמו ורווחיהם ישמשו למימון הבריאות ,החינוך,התשתיות בארץ,ולא בלאס-וגאס,ניו-יורק,או מזרח אירופה למשל.

  20. מיכאל לינדנבאום

    מינויים פוליטיים אסורים על פי חוק וצחי הנגבי למשל נותן את הדין על עבירה זו.מצד שני ,כאשר הטייקונים ממנים בני משפחה ומקורבים לג'ובים שמנים ,זה הכל "בסדר" כי זה פרטי…

  21. דוד

    ההון החיצוני שזרם לישראל לא דרש תקבולים ברווחים. כוונתי להסכם השילומים עם גרמניה, להעברות חד צדדיות מארה"ב ולתרומות של יהודים עשירים להסתדרות הציונית. השילוב של הגורמים הללו יחד עם שליטה ממשלתית על זרימת ההון אפשרו לממשלה לקיים צמיחה ניכרת עד 1963 (מודל סולו). הזרם הסתיים ב1963 ומיד לאחריו ישראל נכנסה למשבר עמוק. כלומר היכולת של ישראל לקיים צמיחה במשק קולקטיביסטי הייתה תלויה בכניסת הון חיצוני ולא בפיתוח טכנולוגי פנימי שהיה מגדיל את ההון באופן אנדוגני.

    להוציא האתנחתא שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, שבה עצם האיחוד בין המשק הישראלי למשק הערבי נתן קפיצה לכלכלה הישראלית, ישראל הייתה שרויה מאז 1963 עד סוף שנות השמונים בדריכה במקום (ובעצם גם היום היא לא ממש התאוששה כפי שמוכיחים יחס הפיריון בין ישראל לארה"ב ושאר מדינות המערב).

    הענף היחיד שבו ישראל הצליחה לפתח תעשיה שעומדת בפני עצמה הייתה תעשיית הנשק, שבדומה למודל של קרוגמן עליו הוא קיבל את הנובל, שיחקה כגורילה עצמאית בשווקים הבין לאומיים, וכך הצליחה להגדיל את היצוא בלי סוביסדיות ממשלתיות. את ההצלחה של תעשיית הנשק אפשר לייחס להגנה ממשלתית, אבל התחרות הפנימית בין החברות יצרה גם מגזר עסקי עצמאי שסופו שפרץ את ההגנות הממשלתיות והפך לעצמאי. תעשיית ההייטק יורשתו של התשלובת התעשייתית צבאית, והשלום ב1993, הצליחו להביא לראשונה לזרימת הון חיצוני לישראל. במקרה הזה הוא עבר לא דרך המושכות הממשלתיות אלא דרך המגזר הפרטי כתוצאה משינויים מוסדיים של שנות השמונים. מאז אנחנו נמצאים בצמיחה רצופה כולל אתנחתא במשבר הכלכלי של 2002.

    האם ההייטק זקוק להשקעה ממשלתית כדי להתקיים? כן ולא. מצד אחד אתה צודק שקיימת השקעה עקיפה דרך עתודה טכנולוגית של צה"ל מצד שני ההייטק הוכיח שהוא גם מסוגל ליצור היזון חוזר בקרב החברה הישראלית המביא אנשים להשקעה ולגידול בהון אנושי גם לא דרך צה"ל והממשלה. המגזר העסקי מתקיים מאז תחילת שנות התשעים בלי הגנה מיוחדת של הממשלה ובסופו של דבר בלי סבסוד שלה (אלא אם הורדת מיסי חברות מוגדר כסבסוד של המגזר העסקי). אז בראיה לאחור האם בישראל הקוקליטביזם סייע או פגם?
    אפשר לומר שהוא פגם כי חוץ ממגזר אחד הוא לא הצליח לבנות תעשיית יצוא מצליחה בכוחות עצמו. בנקודה הזו כוחות השוק כמו מערכת בורסאית ובנקים חופשיים אולי היו מצליחים לנתב את ההון לגורמים מוצלחים יותר. מנגד ההצלחה שלו להשיג זרם הון חיצוני חזק בין 1953-1963 שלא היה מלווה בתביעה לדיוודנדים עומדת לזכותו ובלעדיה קשה לתאר את החיים בארץ.

    לעמית
    אין ספק שהידע שלך וההיכרות עם המציאות הקיימת נרחב משלי אבל במקרה הזה למרות העדיפות הטכנית אולי של המשק הישראלי על משקים אחרים זה לא התבטא ביצוא נרחב יותר של מוצרים אלו וביכולת העמידה של חברות אלו על הרגליים שלהם. מבחינה זו ישראל לא הצליחה בתחומים אלו לפתח תעשייה מוצלחת ונזקקה בסופו של דבר לזנוח את הענפים הללו.

  22. RS

    "הקשיים והמשברים שנתנסו בהם הסכמי ברטון-וודס לא היו מהסוג שלא ניתן היה להתמודד עימם. כל זמן שהייתה קיימת נכונות במדינות המרכזיות בכלכלה העולמית לתאם את צעדיהן כדי להתמודד עם המשברים, החזיקו ההסכמים מעמד.

    הדיון בגלובליזציה וכיווניה האפשריים חייב לקחת בחשבון את העובדה שב-12 שנותיו האחרונות (והקשות יותר!) של הסכם ברטון- וודס (1960-1972), היו שעורי הצמיחה של 7 המדינות המתועשות כפולים לעומת שעורי הצמיחה שלהן ב-17 השנים שלאחר מכן. בהתאם, עמדו שעורי האינפלציה והאבטלה בין השנים 1960-1972 על מחצית שעורם בשנים 1973-1990. המסקנה המתבקשת היא שאת הדיון בגלובליזציה המתאפיין 'במוזיקה' משיחית יש להחזיר לקרקע המציאות: ההתפתחויות הכלכליות-חברתיות ברבע האחרון 'של האלף הקודם', על מחיריו החברתיים הרחבים שנבעו ממדיניות כלכלית שהיטיבה עם מעטים, מחייבות את כל מי שמאמין בעולם הגון יותר, לשקול מחדש את היתרונות שבחזרה למערכת כלכלית בינלאומית מתואמת, שפויה ולכן אנושית יותר."

    למאמר המורחב: http://www.yesod.net/yesod/

    מאמר זה נכתב במשותף על ידי ד"ר אודי מנור ויאיר רביב.

  23. נועם

    הסיבה שיש כ"כ הרבה קרובי משפחה שעובדים בנמלים, חברת החשמל, מקורות וכו' היא שלפני כמה עשורים, לא היו מספיק פועלים שרצו לעבוד שם, וההנהלות פנו לעובדיםהקיימים שיעזרו להם לגייס עובדים חדשים,חברים, קרובי משפחה וכו'. כמובן שיש שם היום מינויים לפי העדפות משפחתיות ופוליטיות, אבל המסה הגדולה של העובדים עם קשרי משפחה במקומות האלו נוצרה באותה תקופה.

    המינויים הפוליטיים דהיום זה סיפור אחר, בעיקר בדריקרטוריונים של חברות ממשלתיות בהן צריך לבוא כמה מדי זמן מה לפגישות עם שאר הח'ברה בדירקטוריון שלא עושים בהן כלום ולקבל על כך הרבה כסף.