השוואת טקסטים, נלסון, סלע המשבר של 1873

איציק ספורטא

לפני כשבועיים קראתי מאמר מעניין של היסטוריון בשם <StrippedTag/FONT>נלסון<StrippedTag/FONT> אשר השווה את המשבר הכלכלי הנוכחי למשבר של 1873, ולא למשבר של 1929, בשל המאפיינים הדומים שלהם שקשורים לבועת נדל"ן, משכנתאות ואגרות חוב למיניהן יחד עם סחורה זולה ממדינה מתפתחת, אז ארה"ב היום סין. קראתי את המאמר בעיון וחשבתי להפנות אליו כמאמר שכדאי לקרוא, לא עשיתי זאת כי היו דברים דחופים יותר לכתוב עליהם. כמה ימים לאחר מכן קראתי מאמר במוסף הכלכלי של הארץ שנכתב על ידי <StrippedTag/FONT>רותם סלע<StrippedTag/FONT>: "1873: משבר הסאבפריים הראשון וראשית הציונות" גם את המאמר הזה קראתי בעיון. כיון שמצא חן בעיני ששני אנשים כמעט באותו זמן יורדים לעומקם של דברים ואינם נסחפים להשוואה המתבקשת בין עכשיו ל-1929.<StrippedTag/FONT>

אלא שהרגשתי חוסר נוחות מסוימת במהלך הקריאה, הדמיון בין שני המאמרים נראה לי גדול מידי. בכל זאת הנחתי לנושא, אבל לאחר זמן זה הזכיר עבודות שאני מקבל מתלמידים ולעיתים אני חש את אותה חוסר נוחות שנובעת מדמיון ייתר. כדי להיות בטוח שאני לא סתם מדמיין החלטתי לערוך השוואה יותר קרובה בין הטקסטים.<StrippedTag/FONT>

 <StrippedTag/FONT>

להלן כמה פסקאות משני הטקסטים: עברית: "הבנקים הבריטיים, שהיו באותן שנים לב המערכת הפיננסית העולמית, נפגעו קשות מהמשבר במרכז אירופה – וקפצו את ידם בחלוקת אשראי למוסדות פיננסיים ביבשת, מחשש להפתעות הטמונות במאזניהם בדמות חשיפה למשכנתאות מסוכנות שלא ייפרעו לעולם. הריבית הבין-בנקאית זינקה, ועמה מחיר האשראי. האש בשדה הקוצים הפיננסי התפשטה אל מעבר לאוקיאנוס האטלנטי, והיכתה בחברות הרכבות האמריקאיות הרעבות להון".<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אנגלית:<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

“As continental banks tumbled, British banks held back their capital, unsure of which institutions were most involved in the mortgage crisis. The cost to borrow money from another bank — the interbank lending rate — reached impossibly high rates. This banking crisis hit the United States in the fall of 1873. Railroad companies tumbled first”.<StrippedTag/FONT>

עברית: אנשי עסקים בעלי כיסים תפוחים ביצעו עסקות במחירי חיסול, והובילו תהליכים של התאגדות בכלכלה האמריקאית. כך נולדו ענקי התעשייה האולטרה-עשירים, שיכונו מאוחר יותר ה"ברונים השודדים". שני הבולטים שבהם, אייל הפלדה אנדרו קרנגי ואייל הנפט ג`ון רוקפלר, יצאו מחוזקים מהמשבר, וסייעו מאוחר יותר ליצירת התעשייה הכבדה המודרנית ולהובלת ארה"ב לעידן נוסף של צמיחה – שלוותה בהתרחבות דמוגרפית בסוף המאה ה-19. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אנגלית:<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

“The long-term effects of the Panic of 1873 were perverse. For the largest manufacturing companies in the United States — those with guaranteed contracts and the ability to make rebate deals with the railroads — the Panic years were golden. Andrew Carnegie, Cyrus McCormick, and John D. Rockefeller had enough capital reserves to finance their own continuing growth. For smaller industrial firms that relied on seasonal demand and outside capital, the situation was dire. As capital reserves dried up, so did their industries. Carnegie and Rockefeller bought out their competitors at fire-sale prices. The Gilded Age in the United States, as far as industrial concentration was concerned, had begun”.<StrippedTag/FONT>

עברית: "כשאשראי בגיבוי ממשלתי זרם כמים ברחובות האבן הציוריים של אירופה הקלאסית, נהנתה היבשת מתור זהב קבלני. תקופה זו כונתה "תור המייסדים", ובה נבנו בין השאר בית האופרה של פאריס, מוזיאון הטבע של וינה, בית העירייה של ברלין וטירת נוישוונשטיין – שסיפקה השראה לוולט דיסני בבניית פארק השעשועים הראשון שלו. מחירי הקרקעות, שלא הפסיקו לעלות, גירו את הדמיון ואת תאוות הבצע של הספקולנטים והיזמים, ששיעבדו שלדים לא גמורים כדי להמשיך להתרחב, לכבוש, לבנות ולהתעשר".<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אנגלית:<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

“Mortgages were easier to obtain than before, and a building boom commenced. Land values seemed to climb and climb; borrowers ravenously assumed more and more credit, using unbuilt or half-built houses as collateral. The most marvelous spots for sightseers in the three cities today are the magisterial buildings erected in the so-called founder period”.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

עברית:" בספטמבר 1873 ניסה בית ההשקעות של ג`י קוק לגייס כמה מיליוני דולרים לטובת חברת הרכבות הצפון-מערבית. חוסר הצלחתו הוביל לבהלה רבתי ולקריסת בנק ההשקעות עוד באותו החודש. הקריסה הובילה להערכה מחודשת לגבי איכות החוב של כלל מגזר הרכבות, ושוק המניות האמריקאי החל לצנוח – במקביל לקריסה של מאות בנקים בשנים שלאחר מכן. בועה נוספת התפוצצה". <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אנגלית:<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

“Then, as short-term lending rates skyrocketed across the Atlantic in 1873, the railroads were in trouble. When the railroad financier Jay Cooke proved unable to pay off his debts, the stock market crashed in September, closing hundreds of banks over the next three years”.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

במאמר בעברית כבר בכותרת נמצא נושא הציונות חשבתי שמוגזם יהיה לטעון שהחוקר האמריקאי יעלה טיעון בנוגע לציונות, אלא שמסתבר שגם הוא מתייחס לעליית האנטישמיות בעקבות המשבר, אלא שבטקסט בעברית יש הרחבה לדברים שנכתבו במאמר באנגלית.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

עברית: "למשבר הסאבפריים הראשון היו תוצאות נוספות, מפתיעות יותר או פחות. הראשונה שבהן היא החרפת האנטישמיות. ב-1881, בשוליה הדרומיים של האימפריה הרוסית, התרחשו "הפרעות בנגב", שורה של פוגרומים ביהודים, שהואשמו בין השאר במצב הכלכלי. פרעות אלה הובילו את יהודה לייב פינסקר להתפכחות מחלום ההתערות בחברה האירופית ולכתיבת ספרו המפורסם "אוטואמנסיפציה", שבו קרא להקמת מדינה יהודית". <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

 אנגלית:<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

“In Central and Eastern Europe, times were even harder. Many political analysts blamed the crisis on a combination of foreign banks and Jews. Nationalistic political leaders (or agents of the Russian czar) embraced a new, sophisticated brand of anti-Semitism that proved appealing to thousands who had lost their livelihoods in the panic. Anti-Jewish pogroms followed in the 1880s, particularly in Russia and Ukraine. Heartland communities large and small had found a scapegoat: aliens in their own midst”.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

גם כך הארכתי מספיק, אבל מי שיעיין במאמרים ימצא דברים דומים נוספים. אילו הייתי מקבל עבודה שהייתי מוצא טקסט הדומה לה כמו ששני אלה שלמעלה דומים הייתי מבקש שהנושא ייבדק על ידי רשויות האוניברסיטה כמקרה של העתקה. אילו היה נכתב שהמאמר בעברית מבוסס על המאמר באנגלית וכולל מספר תוספות לא גדול זה היה נראה הרבה יותר טוב, אבל לא כך הוא. חדי העין שביניכם יטענו שהמאמר בעברית פורסם בשבעה באוקטובר בעוד שהתאריך שמופיע על המאמר באנגלית הוא ה-17 באוקטובר כך שסביר יותר שהמעתיק הוא החוקר האמריקאי. כאן אני צריך להיכנס לתיארוך של מאמרים באינטרנט, כדי שלא נתווכח הנה קישור שמתייחס למאמר באנגלית ומביא קטעים ממנו <StrippedTag/FONT>בשלושה באוקטובר<StrippedTag/FONT>.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רן

    זה הבחור שמרכז את הקורס "כלכלה חופשית ומבקריה", קורס מיסיונרי-קפיטליסטי שמועבר בתמורה למלגה בקמפוסים ברחבי הארץ בשנים האחרונות?
    http://www.capitalism.co.il/wordpress-he/

  2. יואל קורנבלום

    באמת לאחר הקריאה נראה שלו זאת היתה עבודה הנמסרת במכון לימוד כלשהו אפשר היה אולי לאחר בדיקה מקיפה להגדיר אותה כהעתקה. האם שאלת את הכותב בעברית, לכל הפחות, מאיפה בא החומר שלו? האם יתכן שכל זה בא מאיזה דו"ח של הקונגרס האמריקאי שנכתב בשנת תרפפ"ו ובעצם שניהם לקחו את החומר מאותו מקור? בסופו של דבר נלסון לא היה שם וכל החומר שלו נלקח מארכיונים כלשהם.

    בנוסף, אם אתה מסתכל בקישור שבתוך הקישור שלך שהוא בעצם המאמר המקורי באנגלית של נלסון ב chronicle review גם הוא לא מביא שום מקורות לעניין ורק את הכתבה. הוא בעצם טוען שהוא הסתכל על כל מיני מיקרופילים מהתקופה או במקור: “I turn the crank on the microfilm reader”. באמת שפה אקדמית פאר אקסלנס. מאיפה הוא יודע את כל הדברים שהוא מביא? מאיפה הוא לקח אותם? האם זה כל מה שנוגע לעניין? אז למה יצא קיצפך על הכתבה בעברית ולא הכתבה באנגלית? בשניהם אין ממש מקורות. מצד אחר שני המקרים הם לא מאמרים המקובלים כמחקר באקדמיה ואולי הדרישות שאתה מעלה לא מקובלות או לא נדרשות כאן.

    ובעניין אחר, מנקודת מבט אחרת, קשה לי להאמין בסיפור של שניהם על המשכנתאות ובהשוואה לשני המצבים המובאים בכתבה לכל הפחות בגלל כמות הכסף הדימיונית שהממשלות מנסות להכניס לכלכלה כדי לייצב אותה. קשה להאמין שזה בא רק כדי לשלם כמה משכנתאות. עשית פעם חשבון כמה אנשים צריכים להיות בפיגור תשלום כדי להצדיק כמות כסף כזאת? לכן לא ברור לי מאיפה נלסון הביא את מה שהביא ולא ברור לי אם זה מגמתי או לא. כלומר ההנחה של נלסון שזה בא בגלל משכנתאות לא ברורה. כבר היו דברים מעולם.

    אישית לי נראה שההשוואה ל1929 הגיונית לכל הפחות מנקודת מבט השחיתות בחסות הממשלות שלדעתי זאת היתה הסיבה העיקרית לנפילה.

  3. RS

    כי לא יכול להיות שאתה, איציק, תבקר את דברי אלוהים:

    התקשורת כמקהלה ניאו-ליברלית –
    http://www.maki.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=1199&Itemid=82

    מה שרוצים זה שנהיה באקדמיה משתמשי איזו-מורפיזם כבדים, ואם אפשר – לגנוב את הכל.

    וצריך לדאוג לפרסום המאמר שנתתי בלינק.

  4. דוד

    מביא גאולה לעולם" (אבות פרק ו משנה ו) לא מובא מקור.

  5. דני זמיר

    לפני כשנה הרצה לחניכי המכינה שלי בחור בשם הזה שרואה עצמו כתלמידה הנוובהק של אייו ראנד. נוסף לנהייתו אחראי המאור הגדול ראנד הוא מפיק אתר בשם "הקפיטליטס היומי". תמצית משנתו כצפוי היהת הפרטה מוחלטת, יד נעלמה, כוחות הפלא של השוק ושאר ירקות.
    אם אותו רותם סלע הוא זה שנהייה כתב/הוגה כלכלי בהארץ יכול להיות מעניין דווקא לעמת אותו עם הלכאורה פלגיאט הזה ואם השאלה מה מהכישוירם לשו הביא ואתו לעמדה פובליציסטית מהארץ – למעט השקפת עולמו הליברלית קפיטליסטית הקיצונית.
    מצד שני אולי זאת רותם סלע הדוגמנית? אכן נפלאות דרכי האל….

  6. דבדב

    דווקא הסכום סביר לגמרי. כמות הכסף שמסתובבת במגזר המשכנתאות היא עצומה, בסביבות ה-10 טריליון דולר. גם אם פחות מעשירית ממנה היה "רקוב", כלומר סאב-פריים והלוואות מפוקפקות אחרות, זה עדיין דורש סכומים אדירים.

  7. שירה אוחיון

    שנותן במה לכותבים רדודים ועיתונאי חצר מהסוג הגרוע של שטרסלר מבלי להציב שום מנגנוני ביקורת על השטויות שהם מפיצים. שווה לקרוא: יחמוביץ עונה לשטרסלר
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1029493.html
    וגם רשימה שלי מ-2005 באתר קדמה: "סוף עידן השטרסלריזם". אולי הייתי צריכה להשקיע את יכולות החיזוי שלי בבורסה במקום בניבוי גורלו הפאטתי של שטרסלר ….
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=800&t=pages

  8. יואל קורנבלום

    אם אתה חושב שזה המשכנתאות שגרמו לנפילה האחרונה אנא הצג חישוב כלשהו לבסס את טענותיך. את החישובים שלי תוכל למצוא כאן באתר בתגובות שלי לכתבתו של דרור ניסן "קריסת השווקים (5)" שפורסמה ב11/10/2008. זה כמה פוסטים בהמשך. אל תשכח שמה שצריך להחזיר ולכאורה גרם לנפילה זה רק התשלום החודשי של המשכנתא ולא צריך להחזיר את כל המשכנתא בבת אחת.

  9. דרור ניסן

    מתחיל להיות מעניין שם אצל הפלאגייטורים בעיתונות הכלכלית:
    עד לא מכבר ניהל "הארץ-דה מרקר" קמפיין אישי ואגרסיבי נגד "גלובס" ובפרט נגד סגן העורך והאחראי על סיקור שוק ההון, אלי ציפורי, בשל מאמר שלם שהעתיק הנ"ל מ"הפיננשל טיימס" ורק הוסיף לו את חתימת שמו.
    מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, אף שיגר תלונה נזעמת למועצת העיתונות וכן לעורך "גלובס", חגי גולן וקרא בעצם ל"גלובס" להעיף את ציפורי לכל הרוחות.
    עתה מסתבר ש"הדה מרקר" במבוכה דומה. מעניין כיצד ינהגו. נכון לעכשיו, תיקו.

  10. סמולן

    יש עכשיו תוספת למאמר של סלע:

    "הדברים שנכתבו במאמר נלקחו בחלקם ממאמר בשם The Real Great Depression שפורסם בכתב העת The Chronicle of Higher Education. מידע זה לא נכתב בעיתון ועם הקוראים סליחה. "

  11. מירב

    נראה לי שכדאי שרותם סלע יפרסם תגובתו לאלתר. האם לא קרה דבר עד כה בעניין? אולי חשב שהיד הנעלמה אחראית לטקסט הזה… אם זה לא היה כה מביש זה היה מצחיק. אך הדה מרקר כידוע הוא עיתון רציני מאוד וכולנו ציפייה לתגובתו הרצינית של עורכו. כל הכבוד איציק על העירנות ועל העוקץ.

  12. גלעד

    יש לי שאלה ל רותם סלע, מכיוון שאני מנחש שהוא קורא את זה עכשיו — או מתישהו בעתיד יגגל את השם שלו.

    מה יגיד האווארד רווארק על פלגיאט כמוך?

  13. יורם גת

    לי נראה שכל המושג של "פלגיאט" וההשקפה לפיה אי מתן קרדיט ל"מקורות" של רעיונות הוא מעשה גנבה הם תפיסות שליליות שנובעות מראיית עולם בלתי מציאותית ומאידאולוגיה רכושנית ותחרותית.

    רעיונות אינם צריכים להיחשב כרכושו של אדם. ברור שעבודה מחשבתית ראוייה להיות מתוגמלת, אבל ברוב המקרים השאיפה לסמן רעיונות מסויימים כנחלתם של אנשים מסויימים היא, בראש ובראשונה, לא מוצדקת מבחינה אינטלקטואלית, וגם באותם מקרים שבהם היא אכן מוצדקת היא חסרת כל קשר לתגמול סביר לעבודה המחשבתית שהושקעה.

    איני אומר שאין לציין מראי מקום – יש לציון מראי מקום הצדקה מסיבות פרקטיות – אך בדר"כ הימנעות מציון מקורות פוגעת בקהל הקוראים (במניעת מידע שימושי) יותר משהיא פוגעת באינטרסים לגיטימיים של ה"מקורות" עצמם.

  14. רוסם תלע

    יפה אמיתית. מסתבר שלא כותבת טובה במיוחד

  15. RS

    אתה חושב במונחים של סחורות. רעיונות הם לא סחורות, ומתן קרדיט והפניות זה לא "זכויות יוצרים". זה פשוט אתיקה וכבוד הדדי. יתכן וזה אידיאליסטי אבל אם לא נעשה את זה לפחות בכתב – איפה כן נעשה את זה? מדובר בכבוד ויושרה אינטלקטואלית בין בני אדם – לא רעיונות. להפך- התמיכה ברעיונות חושפיים וחופש המידע אמורה להבליט דווקא את האדם שתרם לדיאלוג הקולקטיבי. הרי הוא לגבה ממך כסף כדי שתקרא את מה שהוא כתב, זה לא ספר שהוא מכר לך. הקפיטליזם גורם לכך שכל דבר או הופך לסחורה או נתפס כסחורה ולכן אנו מאבדים את ההדדיות האנושית הבסיסית והבלתי-תלוייה. לכן כל דיאלוג הופך לתחרות מציאת טעויות בין אנשים – מתחרים מי ימצא יותר "חורים" אצל האחר במקום מי יקדם את השיח. ומי שמקדם את השיח – ראוי לכך שיכירו בזה. זה לא משהו חוקי, זה משהו אתי, ואתי לא פופולרית במיוחד בדמוקרטיות הקפיטליסטיות בימינו.

  16. יורם גת

    אם אתה מוצא פגם בהפיכת הדיון לתחרות מציאת חורים, מדוע אינך מוצא פגם בהפיכת הדיון למכרה של קרדיטים שבו כל אדם שואף להיות הראשון שהמציא רעיון מסויים?

    דיון שבו המתדיינים צריכים להצדיק את השתתפותם על ידי הוכחה שהם "קידמו" את הדיון הוא לא דיון פתוח אלא דיון אקסלוסיבי. מאחר שכל הבעה, גם אם אינה ציטוט ישיר או מקורב של אדם אחר, נובעת מהרקע האינטלקטואלי של הדובר (כלומר מאוסף אדיר של רעיונות שנספגו מאחרים), השאיפה להיות מצויין כמקור של רעיון מסויים היא שאיפה בלתי מוצדקת ומקורה בתחרותיות שאינה תורמת לדיון. כאמור, לציון מראי מקום ישנם שימושים פרקטיים לגיטימיים, אבל "מתן קרדיט" אינו אחד מהם.

  17. RS

    אני מבין את הניכור שאתה חש כלפי הרעיון הזה, אבל מה לעשות – הייתה לפני ה-ק' קולקטיביות רעיונית ותהיה גם אחריו. אבל יחד עם הרעיון ישנה גם קהילה של אנשים, ובעיבר הלא כל-כך רחוק הדדיות הייתה משהו מאוד טבעי בקהילה כזו מבלי צורך לשאת ולתת. אתה יכול וצריך לכתוב דברים שבא לך לכתוב, אבל אם אתה משתמש בדבריו של אחר כדי לקדם את מה שאתה רוצה להגיד, קיימת אפשרות אתית שתתן קרדיט. זו לא חובה אתית – המדיום שאנחנו כותבים בו שונה מהדבר הממשי, ולכן אי אפשר לטעון לגביו כמו שהיית טוען על ספר ממשי, אולם, זה פועל גם להפך – כשאתה כותב ספר אתה מבצע פעולה אינדיבידואלית ואילו כםןא מדובר בשיתוף פעולה, ברישות. אתה לא חושב שהכרה יכולה לשפר שיתוף פעולה? הכוונה היא לא במונחים של "תמריצים" או דבר כזה, אלא לדעת שיש גבול למאמץ, ליסודיות ולעומק מעבר לשיחה כזו או אחרת.
    דניאל כהנמן (לדוגמא) הוכיח משהו ששחזרו עשרות פעמים והוא אולי הפסיכולוג החברתי המצוטט ביותר, אבל, האם יש לו איזה מעמד בסגנון של איש הון או סופר שמוכר ספרים? ממש לא. רוכשים לו כבוד ומציינים את שמו כמי שתרם לשיח. למה אצלך שוויוניות אומרת ביטול האדם? ברגעים מסויימים יכול להיות שלי יהיה רעיון ולך לא, אבל זה לא אומר כלום עלי או עליך.
    תראה, זה לא חוק. זו אפילו לו הכרח אתי. זו סתם אופציה של הדדיות בסיסית. זה כמו שאתה תלך ותקנה מחנות המכולת שקרובה לביתך: תוכל לעשות זאת מתוך עצלנות, אבל תוכל לעשות זאת גם מתוך רצון לעזור לעסק קטן ולא מזיק להצליח ולא לרשת שעושקת צרכנים ועובדים. אתה מתייחס לזה בתור איזה מנגנון ענף אבל בסה"כ מדובר באדם הקטן.