יום כיפור

יוסי לוס

אחד הדברים שאני אוהב בישראל ובתרבות היהודית בישראל במיוחד הוא יום כיפור. אני אוהב את היום הזה מכמה סיבות. הוא שקט באופן בלתי נתפס בחיי העיר היומיומיים. הוא משיב את האנשים לקיום בסיסי, מאט את קצב החיים בבת אחת, מסלק את כמות הגירויים המטורפת שבה אנו חיים ביומיום ומאפשר מבט טיפה יותר מאוזן על החיים. הוא מאפשר לחוות אתרים עירוניים רועשים, מסריחים, מזוהמים, עמוסים והמוניים באופנים חדשים ומיוחדים. אפשר ללכת ברגל או לרכב על אופניים בבטחה על דרך בינעירונית שלא לדבר על דרך עירונית. ילדים רבים עושים זאת, יהודים כערבים. בפי ילדים ערבים ביפו נקרא היום "חג הרחובות" משום שאז, בניגוד לשאר ימות השנה הרחובות שלהם ולא של מכוניות, ג`יפים ואוטובוסים. במציאות שבה המרחב הציבורי הופקע על ידי מכוניות, ג`יפים ואוטובוסים, ועל ידי פרסומות אינסופיות זהו יום שבו האזרחים יכולים לקבל חזרה לזמן קצר את המרחב הציבורי ולעשות בו כבשלהם. זהו יום בעל איכויות אקולוגיות. האוויר נקי יותר מזיהום שנושמים אותו, שרואים אותו, ששומעים אותו ושמרגישים אותו על פני העור. בקיצור, העולם נקי יותר, יפה יותר ורגוע יותר ביום כיפור. אמנם, העובדה שכל זה מתאפשר יום אחד בשנה בלבד ואף זאת בזכות מסורת דתית אקסקלוסיבית רק מדגישה עד כמה הרחובות הופקעו מרשותם של האזרחים בשאר ימות השנה. יחד עם זאת, יום כיפור יכול להיות גחלת שנשארת תמיד כדי להאיר אפשרויות אחרות של קיום. ויותר מכל, יום כיפור מהווה מנגנון תרבותי של סליחה ושל כפרה, שכה חסר בתרבות היהודית הישראלית החילונית. מנגנון שאפשר להשתמש בו כדי לתקן, לשפר ולהתקדם. בעצם השינוי הרדיקאלי מחיי היומיום, הוא מזכיר איך אפשר לחיות אחרת. לפחות פעם בשנה.

למעשה, הייתי שמח לקבל יום כיפור פעם בחודש ולא לחכות שנה שלמה בין כיפור לכיפור. למיטב ידיעתי, אין עוד מקום אחד בעולם ואין זמן אחר בעולם שבו אפשר לחוות יום כזה. אין מקום שאני מעדיף להיות בו ביום כיפור מאשר בישראל. על אף שאין איסור חוקי על נסיעה, על מסיבות ועל פעולות אחרות, מרבית האזרחים נמנעים מרצונם מכך ומאפשרים בכך מסה חברתית קריטית שמייצרת את היום המיוחד הזה.

זה מה שחשבתי ביני לבין עצמי לפני שנודע לי על המהומות בעכו.

זריקת אבנים על מכוניות נוסעות ביום כיפור לא הופיעה לראשונה בעכו 2008. מאז שאני זוכר את עצמי ובמקומות רבים בישראל, יש מי שזורק אבנים אפילו על אמבולנסים שנוסעים ביום כיפור ופוגע בחולים ובזקנים שביקשו להישאר בחיים על אף הצום, שלא לדבר על סתם אדם בסתם מכונית. אנשים אלה מחליטים למעשה שאין די במסה קריטית של אזרחים שמבקשים לקיים את היום המיוחד הזה, אלא כולם ללא יוצא מהכלל חייבים להימנע מנסיעה ולא דמם בראשם. כאילו אם כולם יימנעו מנסיעה, תיפתרנה כל הבעיות. אנשים אלה, במקום לנצל את היום להזדמנות לסליחה ולכפרה, הופכים אותו לתירוץ לפגיעה באנשים אחרים. אנשים אלה לא לוקחים את החוק לידיהם אלא ממציאים את החוק ומיישמים אותו, שכן אין חוק נגד נסיעה ביום כיפור. לחילופין אפשר לומר שהם הופכים ביום הזה את ישראל למדינת הלכה חשוכה שסוקלת פושעים בראש חוצות. משום מה, על אף עשרות שנים שבהן יש אנשים שסוקלים אחרים ביום כיפור, הרבנים הגדולים והמכובדים לא מצאו את הדרך ואולי אף לא חיפשו אותה כדי להניא את חסידיהם ממעשים מכוערים אלה, וגם המשטרה לא הצליחה להרתיע פושעים אלה. דומה שזה לא נתפס כבעיה בעיני מי שיכול למנוע מעשים אלה.

חבל מאד שאנשים מסוימים בוחרים לנסוע בכבישים ביום זה שלא לצורך הכרחי. חבל מאד שאנשים מסוימים לא מכירים באיכויות המיוחדות של היום הזה, לא משתתפים בשמירה עליו ולא מנצלים את האיכויות המיוחדות שלו, אחת היא מהי דתם. איכויות שמושגות בזכות ההימנעות הקולקטיבית ממרבית הפעילויות ולא בזכות תפילות וטקסים. איכויות שמהן יכולים ליהנות כולם,  בלי קשר לדתם, ובלי קשר לשאלה האם הם צמים או לא ביום הזה. אבל חבל עוד יותר שיש אנשים שלכאורה יוצאים להגנת היום הזה ופוגעים באחרים ולמעשה פוגעים בכך בעצם מהותו של היום שהיא ויתור, עצירה, סליחה, כפרה. חבל שיש אנשים שהופכים יום שמשמעותו היא קבלה של אחרים לתירוץ לפגיעה באחרים. העיוורון הוא כה גדול שקשה להאמין שמדובר בעיוורון לא פיזי אלא תרבותי. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי נוי

    מזדהה לגמרי עם תוכן המאמר, שהזכיר לי חוויה דומה שעברתי בשמיני עצרת, השבוע, בכותל. הגעתי לרחבת הכותל עם כמה חברים מחוץ לעיר אחרי שלא ביקרתי שם שנים (למרות שאני נמצאת בעיר העתיקה לפחות פעם-פעמיים בחודש). כמובן שמראש דאגנו שלא לבוא בלבוש פרובוקטיבי מדי, אבל מסתבר שאורך השרוולים שלי לא עמד בדרישות הצניעות של החרדים המנהלים את המקום. מייד עם כניסתי עטו עלי אישה חרדית וגבר חרדי מבוגר מאד, וממש שטפו אותי בצעקות שאני מבזה את המקום ופוגעת ברגשות הציבור. אכן, מדובר בציבור רגיש ביותר. אמרתי להם שהיחידים שמתבזים פה זה הם, ולמרות שלא היתה לי התנגדות עקרונית להתכסות, באותו הרגע כבר לא הייתי מסוגלת לשים עלי את הכיסוי שדחפה לי ליד האישה החרדית. ההשפלה פשוט היתה בלתי נסבלת. הם גם צעקו עלי ש"למסגד לא היית מעיזה להיכנס ככה", וחשבתי כמה אופייני להם לחשוב שאני 'אורחת' שלהם בכותל כפי שאני אורחת במסגד. הכותל שלהם, היהדות שלהם, והם ורק הם יקבעו איך נכבד, איך נרגיש, איך נתחשב ומי יתחשב במי, ואחת היא מה מידת האלימות (המילולית במקרה הזה והפיזית במקרים אחרים) שיצטרכו להפעיל כדי לממש את סמכותם. על דרך ארץ בסיסית לא היה מה לדבר.
    כאמור, לא הסכמתי ללבוש את הכיסוי. העדפתי לצאת מהרחבה בחזרה לשוק, ונשבעתי שלא אתקרב למקום הזה יותר. אני מניחה שמבחינתם מדובר בניצחון. אצלי זה נגמר בעוגמת נפש קשה.

  2. אילן תלמוד

    באמת קטע בודהיסטי, יוסי. מדוע לא לאסור נהיגה גם בשבת ? זה מאד אקולוגי.
    תמיד ראיתי ביום כיפור סמל לכפיה הדתית. מצד שני, לא עולה על דעתי לנהוג, לאכול או לעשן בפרהסיה.

  3. מאיר בביוף

    "גנבת" את כל מחשבותי על היום הזה.

  4. איזוב קיר

    מה פתאום אסרו עלייך להיכנס לשם?? הם מחליטים מי יכנס ומי לא???

  5. איזי גור

    אולי כדאי לאמץ את התביעות של המגזר הדתי ולהפוך את השבת לכיפור. יהיה שקט ברחובות, אפש יהיה לרכוב על אופניים. לא רק נהגים ערבים ייהנו מפוגרומים גם אמבולנסים יהודים יזכו במצוות תשליך (אבנים אבנים).
    אז ככה.
    מה שצריך לעשות, והיה צריך לעשות מ ז מ ן הוא להפריד את הדת מהדינה ולנתק את ש"ס ודומיה מעטינינו. שאלה יחיו להם בגטאות הסגורים שלהם וינהגו על פי מצוותינם, מנהגיהם וחוקיהם. והמינים למיניהם יתגוררו ויחיו במשכנותיהם ויחליטו בעצמם איך לחיות וכיצד להתנהג.
    ואולי. דווקא משום שלא תהיה עליהם כפייה, יחליט המינים והכופרים להנהיג יום בחודש של של שקט ושלווה. מה דעתכם?

  6. שירה אוחיון

    כך מצווה ההלכה לגבי אנשים שיש סכנה לחייהם ולכן למשל הם משוחררים מהצום, אבל לשיטתם של אותם פורעים וזורקי אבנים יום כיפור דוחה פיקוח נפש, כלומר כדי לשמור על קדושת החג מותר לסכן חיי אדם ולזרוק אבנים.

  7. טרזן

    אסור לשכוח שלא מדובר בפולקלור חביב, אלא בפולחן דתי מכוער וקודר (לטעמי) שנכפה עלינו בכח. אני מתעב פולחנים, ובז לקנאי הדת. גם גילוי "סובלנות" כלפי התופעה הוא חטא בעיני.

  8. אורלי נוי

    למרבה הזעזוע, התשובה היא כן! הדברים הגיעו לידי כך שהגיע למקום שוטר ואמר לי שבהתאם לחוק המקומות הקדושים, אני חייבת "לכבד את המקום" או לעזוב. אחר כך בבית בדקתי את החוק, שכמובן לא מגדיר את אורך השרוולים שייחשב ל"הולם" ומכבד, אבל לא היה ספק שגם לדעת השוטר, החרדים במקום הם המוסמכים לפרש את החוק במקום.

  9. רתם

    רוצה "יום כיפור" פעם בחודש, מהסיבות שמנית. אבל זה הרי ברור שללא פחד מבריונים, אי אפשר יהיה לכפות, בשם השפיות, יום אחד של עצירת הכל, בחודש.
    יחד עם זה, רק לזכור, שבטקסט המקורי כתוב : " ועיניתם את נפשותיכם…" לא את בטניכם, לא את ארנקכם, ובוודאי שלא את שכנכם או כל אדם אחר.
    הערה אחרונה וברוח הכי טובה שיש, אני הייתי מתרגמת את המילה שווארע לכבישים ולא רחובות. שארע בערבית זה גם כביש וגם רחוב ובמקרה שלנו הראשון יותר מתאים. שם מעניין בכל מקרה, ותודה על הפוסט

  10. ירדנה אלון

    בגדול אני חולקת את אותן תחושות בקשר ליום כיפור אם כי אני מגדירה עצמי יהודיה פורמאלית,יש אסכולה ביהדות שלא רואה ביום הזה יום של מורא ופחד, אלא יום של נקיון הנפש והזדככות,של צניעות וענווה בפני כוח שהוא גדול מאיתנו,ולמידה שאולי אנחנו מונעים מהגוף הפיסי את ההנאה והגרגרנות והנהנתות שהורגלנו בהם, אולם לנפש נגרמת הנאה מסוג שלא תמיד אנחנו מאפשרים לה לחוות.ואולי דרך חוויה חד פעמית זאת ללמוד לעשות זאת גם בשאר ימות השנה באופן אישי ואינטימי כל אחד לפי צרכיו. אני מאמינה כי אם אדם חווה חוויה מעין זאת ביום כיפור הוא יוכל לשחזר אותה לעצמו בזמנים אחרים של השנה .אמנם אין חוק שאוסר על נסיעה ביום כיפור, אולם למרות זאת רוב הציבור הישראלי, דתיים וחילוניים כאחד נמנע מכך מתוך בחירה חופשית מה שמוכיח שלא תמיד הציבור נזקק לחוקים של המימסד שיאמרו לו מה מותר ומה אסור על מנת לקבוע נורמה ציבורית כזאת או אחרת או על מנת להשתמש בזכות הבחירה החופשית שתמיד נמצאת שם וממתינה שנשתמש בה בתבונה.כמו כן אינני שותפה לדעה כי אי הנסיעה ביום כיפור והשבתה מוחלטת גם של בתי עינוגים ופיצוחיות למינהן יש בהן מן הכפייה הדתית.יום כיפור הוא חלק ממסורת ותרבות ארוכת שנים,ואני סבורה שמי שאין לו עבר אין לו הווה ואין לו עתיד , יום כיפור הוא חלק הן מזהות והן מהזדהות,הזדהות עם רגשותיו של האחר גם אם אין אנו רואים עין בעין את אורחות חייו בחיי היומיום ,ובבחירה שלנו אורח חיים שונה משלו.
    ואם בהזדהות עם האחר עסקינן, הרי שהשנה הראמאדאן חל פחות או יותר בתקופת החגים שלנו, בזמן הראמאדאן כידוע נוהגים המוסלמים לצום מעלות החמה עד שקיעתה, דבר שרוב הציבור הישראלי כלל לא מודע לו, זהו חגו של "האחר" אבל "אחר" זה חולק איתנו אותו מרחב ציבורי על כן אני סבורה שבערים מעורבות כמו יפו ,חיפה,עכו,נצרת,היה כדאי ורצוי שהרשויות יביאו לתשומת לב התושבים את העניין, לפתח מודעות לנושא ואולי בתקופה זאת של השנה למצוא דרכים לכבד גם את מנהגיהם של אלה שלא חולקים את אותה דת ומסורת שלנו אולם חולקים איתנו את המרחב הציבורי, אינני יודעת איך וכייצד אולם אני סבורה שיש לתת את הדעת על כך ולמצוא דרך.וכך גם עם הנוצרים שחיים בקירבנו , מאחר ואני מתגוררת ביפו אני יודעת שלא כל תושביה הם ישראלים מוסלמים יש בה לא מעט נוצרים, וגם להם החגים והמסורת שלהם,על כן אני סבורה שגם כאן יש לתת את הדעת על איך חולקים מרחב ציבורי מבלי לפגוע ברגשות של האחר, בדיוק כפי שלא היינו נוסעים בשבת בשכונות חרדיות ולא היינו פותחים מזללה שמוכרת בשר חזיר בלב ליבה של שכונה יהודית או מוסלמית, ולא היינו נכנסים עם משקה אלכוהולי למסגד,ויודעים שבבואך לבקר בכנסייה אתה מסיר את הכובע,בדיוק כפי שבהיכנסך לבית כנסת אתה חובש כיפה ובבואך לבקר במיסגד אתה משיל את נעליך,ישראל היא מדינה שבה הפסיפס האנושי הוא מורכב ומגוון, אפשר להסתכל על זה כעל מעמסה, וניתן לראות בזה אתגר ליכולות שלנו לתפקד בתוך מציאות ססגונית מגוונת ומורכבת לאו דווקא לעומתנית ולא אחת כוחנית.

  11. ירדנה אלון

    נ.ב.- מה שכתבתי בתגובתי הראשונה ליוסי אינו נובע מתוך כך שתובנות אלה פרצו ממוחי כאתינה ממוחו של זאוס, הבנות אלה באו לי מתוך חיים משותפים תחת אותה קורת גג במשך עשרים שנים עם בן זוג לא יהודי,ומנסיוני האישי אני יכולה בהחלט לומר שאם יש רצון לחיות מתוך כבוד לאמונותיו של האחר ניתן אף ניתן למצוא את הדרך.

  12. מוני יקים אנטיציוני

    ענין הדת וקדושת אמונה הם מחוץ למשחק הפוליטי הדמוקרטי. רק שהציונות הכוזרו/אשכנזית מנסה בכח
    להפוך את הדת היהודית כמקדשת לאומנות פטריוטית כפילגש של ההגמוניה הציונו/אשכנזית.
    הגילויים המכוערים של גישה זו הגיעו לשיאם בארועי עכו ובגילויים על מה שקורה בכותל.
    זה הזמן לגרום לאובדן מעמדה של הפילגש הבילתי חוקית וליישם ערכים דמוקרטיים שיוויוניים לבני כל הדתותץ
    בחורבן הציונות כופת הדת ננוחם.

  13. יהודית קנולר

    דברים מאד דומים כתבתי בבלוג שלי בקפה דה מרקר. שם התפתח דיון, כשאדם דתי כתב כי לוא היינו שומרים את השבת, ההנאה הזו יכלה להיות שלנו כל שבוע. סתם חומר למחשבה.
    אשר למהומות עכו – גם על כך כתבתי. לפני הרבה שנים, בעת ביקור שנתי לפסטיבל, סיננו נגדי ילדים ערביים קטנים, כי עוד מעט יזרקו אותנו לים. מי שמגדל את ילדיו מגיל צעיר כל כך על שנאה, על יתפלא כי יקצור מהומות. והן עכשיו כבר הדדיות.

  14. יוסי לוס

    לא קראתי את הבלוג שלך, אבל קראתי את מה שכתבת בתגובה לפוסט של גל לוי בהעוקץ על המהומות בעכו שכעת משום מה את בוחרת להקליד את אותן מלים שוב, כאילו לא היה לנו די בפעם אחת. (לאיציק ויוסי: אולי צריך להיות כלל עריכה שנוגע לכך)
    קבעת שיש דמיון בין הבלוג שלך לבין הפוסט שלי ואז הוספת דברים מקוממים לגבי המהומות בעכו. לכן, חשוב לי להתנער מחיבוק הדוב שלך.
    יש מידה נכבדה של גזענות בדברים שלך ואף הצדקה של הפורעים היהודים. אין ולו שמץ מכך בדברים שלי.

    הקפיצות הנחשוניות והלא מבוססות בעליל שאת עושה בין מה ששמעת מ"הילדים הערביים הקטנים" ברחוב לפני כמה שנים לבין "הידיעה" שלך את החינוך שהם מקבלים בבית ומשם אל הסיבות למהומות (שמצויות לשיטתך רק בצד הערבי ולכן מגיע להם) אי אפשר למצוא במציאות אלא רק בהנחות מוקדמות שלך.
    לא כך אני חושב ולא כך כתבתי. האמת היא למעשה שאפילו העובדות אינן כאלה. מי שהגיב היה למעשה הצד הערבי שבא לחלץ את המשפחה הכלואה מפחד הפורעים היהודים. אלא אם כן, את סבורה שלנסוע ביום כיפור בשכונה מעורבת בשעה כה מאוחרת בלילה שקול לסקילה של בני אדם חיים. הבעיה בצד הערבי במקרה הנוכחי היתה לטעמי שגם שם היה מי שרצה לחרחר מלחמה ולא היו אלה רק הפראים היהודים ולכן הפיץ שמועה שקרית כאילו מישהו נהרג.

    מלבד כל אלה, הבעיה העיקרית לטעמי היא חוסר הנכונות היסודית של יהודים לקבל את הפלסטינים אזרחי ישראל כבני אדם שווים וכאזרחים שווים.

  15. cr tui mch

    אני בהחלט מקבל ומזדהה עם הכתבה, אבל לטעמי חסר בה חלק או ניתן לומר חסר בה התיחסות לפן נןסף לא פחות חשוב.
    הייתי מוסיף שחבלשאנשים נאורים הולכים שולל אחרי מסיתים שמתימרים להיות מנהיגי דת, נוטלים מכל הבא ליד ויוצאים בקריאות המוכרות מפי מחבלים מתאבדים ,לפרוע ולהרוס. חבל שהאיזון חסר ובאיזה מקום אינו מציג את העובדות לאשורן. הפרעות המכוערות לא נערכו במעמד צד אחד ולמען הצדק והאיזון יש לאזכר זאת.
    ערב נעים לכולם.
    בר און צבי

  16. סלים בריק

    בטח הילדים הערבים גם סיננו (ודאי בעברית צחה) שהם גם יכניסו את היהודים לגו וישרפו אותם. אני גם שמעתי שהם סיננו "אטבח אליהוד". הייתי שם!

    האמת, נמאס מהכזבים האלה של הגזענים הקטנים האלה. כל זב ומצורע שומע (אולי מהרהורי נפשו המעורערת) שמסננים לזרוק את היהודים לים, לשרוף אותם ועוד צ'יזבאטים כאלה (תמיד יש איזה ליצן שמגיע אחרי פיגוע, או סתם אירוע ואומר ששמע "אטבח אליהוד" (עיוות לשוני למונח "לשחוט את היהודים) ואיש אינו מפקפק באמינות דבריו, הגם שלרוב הם מפוקפקים ומעוררים סלידה בעצמם, כי זה משרת את המטרה: לתת לגיטימציה לכל פגיעה בערבים, באשר הם ערבים.
    אני שמח על התגובה האמיצה של יוסי. אנשים כאלה עם האומץ וההגינות שלהם הם התקווה לעתיד טוב. כל הקנולרים למיניהם רק מקלקלים ומחרחרי ריב ומדון.
    אז אולי בפעם הבאה כדאי לשמוע את זעקת האפליה והגזענות נגד אותם ילדים ערבים? או שמא השמיעה הסלקטיבית, וההזויה שלך אינה מאפשרת?
    סלים בריק

  17. טלילה סטן

    חברים סיפרו לי על יווני נוצרי שמידי שנה בא ארצה ביום כיפור כדי לחוות את החג.
    תיירות יום כיפור.

  18. סיגל

    יוסי – אם אתה מקים תנועה להנהגת 'יום החזרת הרחובות לציבור', אז אני טסה בסקטים לתפוס מקום ראשון בהתפקדות אליה 🙂
    על תחושות התרוממות הרוח, זיכוך הנפש וכיוב', שמתאפשרות בהתגלגלות נינוחה בחג זה, מעיבה תמיד ההכרה בתנאי הדתי שמאפשר שימוש סביר זה ברחובותינו. תנאי דתי זה נמצא תמיד כפסע מן הפאשיזם המכוער, כגון זה שהתגלה/ע בהשתוללות בעכו השנה.

  19. ירדנה אלון

    ליהודית שלום
    בואי נעשה "החלפות" בילדותי נהגנו לעשות זאת, להחליף ממתק בממתק, צעצוע בצעצוע ,בול בבול, וכיוצא באלה דברים, אז אני מבקשת לעשות החלפות איתך להחליף סיפור בסיפור,חווייה בחווייה,
    בשוק הכרמל יש סופרמרקט קטן אותו אני נוהגת לפקוד מפעם לפעם מפני שיש בו מוצרים זולים יחסית שלא נופלים בטיבם ובטעמם ממקומות אחרים בעיר,שם פער המחירים גבוה בהרבה, שנים אני פוקדת את המקום ונחשבת ללקוחה קבועה, והנה לפני מספר שבועות הגיעה למקום אישה צעירה,נעימת סבר ,ושאלה את הקופאית בעברית במבטא ערבי אם מוכרים במקום במקרה "מיי זאהר"מה זה מי זאהר? שאלה הקופאית? זה בערבית אמרה לה האישה אני לא יודעת איך אומרים את זה בעברית, אבל אצלינו משתמשים בזה לבישול ואמרו לי שאני יכולה למצוא את זה כאן בשוק, אני לא מכאן,בעל הבית שעמד בסמוך ניסה לבוא לעזרת הלקוחה מה את מחפשת? שאל, "מיי זאהר" ענתה לו האישה, מה זה? שאל "מיי זאהר" התערבתי, "זה מיי פריחת הדרים,משתמשים בזה להכנת עוגות וממתקים לבקלאווה ודברים כאלה, יש לך?" שאלתי (האמת נזכרתי שטוב היה לוא בקבוק כזה נמצא גם בארון התבלינים שלי)" לא, אני מצטער" ענה בעל הבית "אבל אני יודע הייכן מוכרים כזה" והפנה את האישה לדוכן במורד השוק, "מה אני צריכה לדעת מה זה מיי זאהר"?, התרעמה בקול רם ונירגן הקופאית "מה לי ולערבית,?", "כי אנחנו חיים במזרח התיכון", אמרתי לה ",אבל אני לא ערבייה," השיבה לי" וחוץ מזה מה לי ולהם? הרי זה ידוע שהם לא בני אדם, הם חיות, הם בכלל תת-אדם, אז מה פתאום אני צריכה לדעת עליהם בכלל? מה לא ככה?" הבטתי בה ואמרתי לה," מעניין את יודעת,אבל זה בדיוק מה שאמרו הנאצים על היהודים לפני שהם שלחו אותם לתאי הגזים באוושוויץ, גם הנאצים אמרו על היהודים שהם חיות ולא בני אדם , את מוכנה לעשות לי חשבון?",שילמתי יצאתי,בחצי הדרך הבייתה נזכרתי שלא קניתי אפילו חצי ממה שהייתי אמורה לקנות, ומיי זאהר, מיי פריחת הדרים אני יכולה לקנות גם בלוינסקי.

  20. יהודית קנולר

    יוסי, הסכמתי אתך באשר ליום כיפור והשקט הנלווה אליו וחלקתי על חלקו השני של דבריך מתוך חוויה אישית. בתור ניצולת שואה וכמי שחוותה הערות אנטישמיות כבר בילדות, אבל גם בבגרות, די נמאס להתנצל על כך שאני חיה כאן ואני קצת רגישה לכך שרוצים לזרוק אותי לים. וכן, סלים בכתיבתך אתה איששת את דברי. לי אין בעייה עם מדינה דו לאומית אבל נראה לי שדווקא לך – יש.

  21. יהודית קנולר

    מה שתיארת, אכן זה גועל נפש.

    בילדותך החלפתם ממתקים, לא הייתי קוראת לסיפור שלך החלפת ממתקים עם סיפור חיי. העובדה שאנחנו כותבים באותו אתר אינה אומרת שלכולנו יש אותן דעות ובדיוק אותה השקפת עולם. היופי באתר הזה הוא בפתיחות ובהחלפת דעות. או שמא אני טועה.

    זכותי לגנות בשפה עדינה גזענות ערבית כמו שזכותך לגנות גזענות יהודית. ושימי לב: יוסי לוס למשל, הציע לעורכים לחסום אותי, כי חזרתי בתגובותי השונות, כנראה בטעות, על אותם הדברים. מן הסתם, העובדה שאני מביעה דעות סוטות, בחלק מהדברים, מהמוסכם והמקובל באתר, מצדיקה סתימת פיות.

  22. יוסי לוס

    צר לי על כך שעברת את השואה. לבי תמיד עם ניצולי שואה.

    בניגוד לסלים שמשוכנע שאת מדמיינת, אני מאמין לך ששמעת את מה ששמעת. לא בגלל שאני יודע שכך מדברים ילדים ערבים בעכו, אלא משום שאין לי סיבה שלא להאמין לך. אבל העובדה שכמה ילדים אמרו משפטים קשים אלה לפני שלושים שנה לא מלמד דבר וחצי דבר מעבר לכך. אי אפשר להסיק מכך שום דבר על ילדי עכו בכלל, על החינוך הערבי בבית בכלל, לא אז ולא היום. כל מסקנה שגוזרים מאירוע בודד זה היא כולה יצירתו של המסיק ותו לא. אולי העובדות שאחמדיניג'אד מבטיח להשמיד את ישראל ושאנשי החיזבאללה מצדיעים במועל יד נראית לך רלבנטית לעניין, אבל היא רלבנטית רק אם מניחים שכל המוסלמים הם יחידה אחת שנעה כגוף אחד, חושבת כגוף אחד ומדברת בקול אחד, בקול מאד מסוים.

    סביר יותר לחשוב על ילדים ערבים שחיים בעוני בשולי ולרגלי החברה היהודית ורואים פעם בשנה המוני יהודים עשירים הרבה יותר מהם באים לבלות, לחגוג, ליהנות מהאותנטיות של עכו העתיקה ונעלמים מיד לאחר מכן כאילו בלעה אותם האדמה. אני יכול להבין את רחשי ליבם של ילדים אלה שרוצים לזעזע, לעצבן, לפגוע, להפחיד את היהודים הללו. שלא יבואו. לא בגלל שהם באמת רוצים לעשות להם משהו רע אלא ההפך הגמור. בגלל שהם מבקשים ליהנות ממה שהיהודים נהנים ולא להישאר בשוליים. גם הם רוצים לנסוע בארץ, לבלות, ליהנות. הם רוצים להיות במובנים מסוימים כמו היהודים האלה, אבל בלי להפוך ליהודים, אלא שיקבלו אותם כמו שהם. הם לא רוצים להיות קופים בכלובים שבאים להציץ עליהם ונעלמים. סביר יותר לחשוב על ילדים סובלים אשר מצד אחד מבינים טוב מאד את יחסי הכוח, אולי טוב יותר מרבים ממבקרי הפסטיבל, אבל בו בזמן אינם יודעים לאן לתעל את הכעס, העלבון והשאיפה לשינוי ומבטאים זאת בדרך ילדותית משהו. בדיוק באותו אופן יש להבין את "הניאו נאצים" לכאורה שהתגלו בפ"ת לאחרונה.

    המסגור שיצרת לפרשנות שלך (חווית השואה שלך) את דברי אותם ילדים מלפני 30 שנה מסביר כיצד ייתכן שאת עדיין זוכרת אותם והם עדיין מהלכים אימים עלייך, אף שהיו אלה בסך הכול ילדים ואף שעבר כל כך הרבה זמן מאז. זיכרון השואה שלך גם מאפשר להבין כיצד ייתכן שהסקת מהם את המסקנה מרחיקת הלכת לגבי החינוך הביתי של ערביי עכו ואת המסקנה מרחיקת הלכת שערביי עכו אשמים בפוגרום שנעשה בהם. מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננים. אולי אילו היית יכולה לברר באופן רציני ועמוק יותר לפני שלושים שנה מדוע אותם ילדים אמרו את מה שהם אמרו, היית מגיעה למסקנות אחרות. אולי אילו היית עושה זאת, הזיכרון הזה לא היה מהלך אימים עלייך שלושים שנה מאוחר יותר.

    ואם ציינת שאת בעד מדינה דו לאומית, הרי שהגיע הזמן להכיר בכך שאת מרבית שנותיה (41 מתוך 60) מדינת ישראל העבירה כאשר כמחצית מנתיניה הם ערבים וכמחצית הם יהודים. בו בזמן, בעוד שכל היהודים נהנים מאזרחות וזכויות מלאות, רק מיעוט מבין הערבים מחזיקים באזרחות ישראלית. מרבית הערבים נתונים תחת שלטון צבאי נטול חוק והם חסרי אזרחות.

    סלים, אני מכיר קנולר אחד שלא היה מתקרב אפילו לכתוב את מה שיהודית קנולר כתבה, אז לא הייתי מאשים את כל הקנולרים.

  23. למה זה מגיע לנו

    איך, איך ריבון העולמים, יש קשר בין מה שסינן לעברך ילד או מבוגר ערבי, קשר לעובדה שגרמנים רצו להשמיד אותך. האם באמת נראה לך שאת צריכה לשלוף מול סלים בריק ויוסי לוס את משפט המחץ הזה? העובדה שאת ניצולת שואה אמורה באמת לשכנע את הערבים שמותר היה בשם השואה לגרש אותם מבתיהם, להפוך אותם לפליטים בארצם ומחוץ לה ולסבול את העובדה שהציונים השתלטו על חייהם. את באמת מצפה שמישהו מהם יגיד "אה, ניצולת שואה, סליחה, לא ידענו. אם כך: בואו ותמשיכו להרוס לנו את החיים"?
    ואני חשבתי שהגרמנים הם אלו שעשו את השואה ושהאירופאים הם אלו שקראו קריאות אנטישמיות. אז אם את רגישה לזה, וזה מובן, למה שלא תבקשי מהם שיעשו תיקון לפשע שלהם? למה ערבים מפלסטין צריכים לשלם על זה?
    לא צריך כמובן לסתום לך את הפה, חלילה וחס. ושוב גם כאן את הקורבן: הרי כל התקשורת מלאה בדעות כמו שלך.
    מדהים, איך הקורבניות הזו מאפילה על כל אפשרות לראות בני אדם. את באמת חושבת ששליפת הפתרון הסופי בצורת "בתור ניצולת שואה אני…" תסתום גם לנו כאן את הפה?

  24. ירדנה אלון

    ליהודית, זה שאת מגיבה באתר שאת יודעת אפריורי שדעותייך שונות מרוח הכותבים האחרים,זוהי בחירה שלך,אני מניחה שאיש לא עמד או עומד עם אקדח צמוד לרקתך ומחייב אותך להיות שותפה לתגובות וליטול חלק פעיל בשיח המתקיים בו, אני מניחה שאת מגיבה כאן למרות (ואולי בגלל)שאינך מסכימה לרוח הדברים בעיקר בכל הנוגע לעניינים של הסכסוך הישראלי – פלשתיני,ואת רוצה להשמיע את קולך שלך שמנוגד לקולם של האחרים ולעיתים בלעומתנות לא מועטה, אולם זוהי בחירה שלך ועל כן צפוי שתגובותייך יתקלו בהתנגדויות,מאחר ואת מספרת כי הינך ניצולת שואה אני יוצאת מנקודת הנחה שאינך נערה רכה בשנים ואינך עלמה צעירה וחסרת נסיון חיים,ובבודאי שנסיון החיים שצברת כבר לימד אותך שעל כל טיעון שאת מביאה , או על כל חוויה שאת מספרת עליה יש טיעונים מנוגדים, או כאלה שיפריכו את שלך, או חוויות אחרות משלך, אצל איש מאיתנו האמת האבסולוטית אינה מונחת בכיס הקטן,את הבאת חוויה אישית ואני כמשקל נגד הבאתי גם חוויה אישית,שתיינו חווינו צדדים שונים של אותה מטבע, והמטבע העוברת לסוחר בשני המקרים היא מטבע הגזענות, חוויית הגזענות, גזענות היא חווייה אונברסלית אנושית במובן שבכולנו מסתתר הגזען הקטן והוא קם וצץ לו אי משם אי מפה לעיתים בצורה צפוייה וגלוייה ולעיתים בדרך סמוייה ואקראית לחלוטין,את נסעת להנות בעכו מחווייה תרבותית ועל הדרך נקרתה לך חוויית גזענות, אני יצאתי סתם לקניות וגם אני נפגשתי באותה חוויה ,היא לא הופנתה כלפי,במקרה האקראי והספציפי הזה, אולם אני לא צריכה שזה יקרה לי באופן אישי על מנת להבין,ולהסיק שהיא קיימת,ולראות ולחוות את כיעורה.את חווית אותה כשנקלעת בתור "האחר" למקום ולסביבה שהיא לא סביבתך הטבעית, בדיוק כפי שאותה אישה ערבייה נקלעה למקום ולסביבה ששם היא "האחר" כך אנחנו נוהגים באחר המובחן במחוזותינו, באותה מידה נקלעה אחת המגיבות כאן כחילונית לסביבה חרדית,וגם ההפך קורה לחרדי שנקלע לסביבה חילונית,וכאן טמונה הפצצה המתקתקת היחס שלנו לאחר כשהאחר כל פעם בא בכסות אחרת ,זה יכול להיות חילוני בסביבה חרדית, זאת יכולה להיות אישה בסביבה גברית, זה יכול להיות יהודי בסביבה ערבית זאת יכולה להיות ערבייה בסביבה יהודית,זה יכול להיות יחיד בדעתו מול רוב שאוחז בדעות מנוגדות,ראי עד כמה אנו חשים מאויימים מהאחר , ויש לכך סיבות רבות ומגוונות שאחת מהן לעניות דעתי הבלתי קובעת היא תחושת הערך העצמי הפנימי הפגומה שלנו,הקבוצה אליה אנחנו משייכים עצמנו נותנת לנו כוח,מעודדת אותנו לחשוב במושגים של הקבוצה ונותנת לנו עוצמה , ברגע שאנחנו עוזבים את החיק החם ואת חיבוק הדוב של קבוצת השייכות שלנו ונקלעים לקבוצה שונה לחלוטין אנחנו נחשפים לאחרות שלנו וביחד עם החשיפה הזאת גם לספקות המקננים בנו באשר לדעות הרווחות ולאמונות הרווחות בתוך קבוצת השייכות שלנו, פתאום בא משהו או מישהו ומערער על כל מה שדימינו בנפשנו שהוא טוב ונכון ואמיתי ושכך הדברים צריכים להתנהל ומטיח בנו בצורה הגסה והבוטה ביותר את השאלה "האמנם"?ובמקום לשאול את עצמנו "האמנם ייתכן אחרת? אנחנו נאחזים ב-"אמת" שהורגלנו לאחוז בה,וכועסים על זה שהעיז בדרך זו או אחרת לערער על שלמות תפישתנו את המציאות,והופכים אותו לקולב טוב ונוח לתלות עליו את כל מה שנמצא בתוכנו ואיננו מוכנים להודות כי הוא קיים ותולים זאת בו, הוא האשם, הוא המכוער הוא הגזען,הוא התת-רמה, הוא התת אנושי,אנחנו, אנשי תרבות אנחנו,בנו זה לא קיים, אנחנו נאצלים,הצדק עומד לצידנו,אלוהים עומד לצידנו,החבורה אליה אנחנו שייכים עומדת לצידנו,אנחנו הרוב ולכן אנחנו צודקים,אנחנו השליט והריבון לכן אנחנו צודקים,(באיזה דרך ובאילו אמצעים נקטנו על מנת להגיע למקום של השליט והריבון.?(בכל שטח שהוא)האם היא באמת הייתה כל כך תרבותית?כל כך נאצלת?כל כך צודקת?כל כך ישרה?כל כך מכובדת? או שמא עדיף לא להתחבט בשאלות מן הסוג של "הדרך" בה הגענו למטרה מפני שאז יתגלו לנו אמיתות על עצמנו שאנחנו לא רוצים לדעת, או לא רוצים להציף מפני שאז נגלה כמה אנחנו דומים לו, לאחר המאוס והמבוזה, עד כמה יש הרבה מן המשותף בייננו לבינו, אולם מאחר והוא מאוס בעיננו הרי לא יעלה על הדעת שלנו ולו יש יותר מן המשותף מאשר מן השונה ואני ההומאני והאנושי והוא ? הוא סתם תת-אדם סתם חיה,הוא תת אנושי,צריך לזרוק אותו לים, או לתאי הגזים, או מן האתר שבו הוא משמיע את קולו,להרחיק אותו מגבולותינו,לנדות,להחרים,לכלוא בגטו או בכלא,או ברובע שכונתי,או במעמד סוציו-אקונומי, ושוכחים את הדבר הכי בסיסי כולנו אנשים מפני שכולנו נמות יום אחד זהו גורלנו המשותף כבני אדם ,רעים,טובים,פאשיסטים,הומאניסטים,קאפיטליסטים,אנארכיסטים,דתיים חילונים,אתאיסטיים, לכולנו צפוי אותו סוף, אז מה הרבותא?)
    וגם אם מישהו בלהט הדיון מבקש להדיר את קולך או להשתיקו הרי לשם כך קיימים עורכי האתר שהם הקובעים ,והם נותני הבון טון של רוח האתר,ועל פי מה שנתתי ליבי לכך עד כה, יש להם דיעה עצמאית משלהם,מה שקשה לומר על עורכי אתרים אחרים , האמיני לי.

  25. סלים בריק

    ליוסי שלום,

    אני אכן משוכנע שהסיפור הוא פרי דמיונה של הגברת. אני חושב אפילו שיש הרבה יהודים שממציאים דברים שיסבירו את המנטליות הגזענית ואת שנאת החינם שלהם.
    העובדה שגברת זו עברה את השואה מצערת גם אותי. אכן אירוע מזעזעז שאין לו אח ורע בהיסטוריה. ובכל זאת, זה אינו נותן לגיטימציה לא לגזענות, לא לאפלייה ולא לשנאת חינם, כפי שאנו רואים אצל הגברת הזו (אני קורה ושומע בכרמיאל למשל דברים ברוח התיאוריה הנאצית על ערבים שמטניפן את הפארקים, פוגעים באיכות חיי היהודים וכדומה).

    הכוונה שלי בקנולרים, זה הגברת הזו ודומיה, מין ביטוי מתאפורי. הכוונה אינה לבעלי שם משפחה זה כפי שהובן.

    בברכה,
    סלים בריק

  26. נפתלי אור-נר

    אינה אלא אלימות לשמה. אלימות המקבלת היתר שבקריצה בשל חוסר התגובה הנמרצת של המשטרה

  27. נעמה נגר

    אני לא מבינה איך הדיון המקורי של יוסי והדיון שהתפתח בעקבותיו מתעלמים מהמציאות הפוליטית שבתוכה מתקיים יום כיפור ומעמידים פנים ששמירה על 'אופיו המיוחד של היום' היא הצעה אקולוגית שווה-לכל-נפש. סליחה, למה מי שאינו יהודי – ומשום כך בהגדרה סובל מאפלייה במדינת היהודים היהודית – צריך באמת לעשות מאמץ ולא לנסוע ביום כיפור שלא לצורך? ההצעה לאכוף על כולם מעין 'יום ללא קניות' ו'יום אופניים' וולונטריים שיפלו במקרה ביום קדוש ליהודים נשמעת לי פטרונית וניו-אייג'יסטית.

    אולי באת לברך אבל יצאת מקלל, יוסי, כי למרות הכוונות הטובות, מתחת לשיח הליברלי שלך אפשר להחליף את 'אופיו המיוחד של היום' ב'קדושת היום' ותקבל בדיוק את השתלשלות הטיעון הריאקציוני. הרי המהומות לא באמת פרצו והתפתחו למימדים שהתפתחו בגלל נסיעה ביום כיפור – ממש אי אפשר לנתק דברים מהקונטקסט של דיכוי מיעוט ערבי במדינה בכלל ובערים מעורבות בפרט, אותו מהקונטקסט של עוני, של גזענות, אפליה וכו'.
    הניצול הציני של אמתלת "רגשות דתיים" שבהם פוגעים לכאורה בנסיעה ביום כיפור כדי לבצע מעשים שנוגדים את כל מהות יום כיפור "תמוהה" בעיניי, אם לנקוט מלים עדינות. אין 'רגשות דתיים' מובנים מאליהם – זוהי יצירה תרבותית-פוליטית שמהווה כלי שרת. אני כרגע בארה"ב, וכשהלכנו אני וידידיי לבית הכנסת בראש השנה (הם הלכו גם ביום כיפור, אני לא) – כולם נסעו ונוסעים במכוניות מסביב. זה נראה לנו טבעי ונורמלי ואין פה משום פגיעה ב'רגשות הדתיים' שלנו – המאמץ לשמור על יום מסויים בשנה שיהיה בעל אופי מיוחד צריך להיות שלנו.
    אלא מאי? שהדרך לגבש זהות עצמית במקום של בלבול תע/היה וחוסר משמעות הוא ע"י הקצנה אלימה של שלילת האחר. ואם האחר נסע בשבת/יום כיפור? אשרינו! נוכל לצקצק בלשוננו ולהיות יהודיים יותר כי יש את מי להאשים.

    כדי להבין את מהותה של האלימות שהופנתה בזריקת האבנים – ולהתמודד אתה – לא די להתייחס אליה כאל תגובה-אולי-קצת-מוגזמת-אבל-שאפשר-להבין-מאיזה-מקום-היא-באה. לא די לראות בה מענה להפרה של איזשהו סטטוס קוו. כי לא צריך להיות שום סטטוס קוו. אין בנסיעה ביום כיפור משום פוגענות. אבל מי שחושב אחרת מנסה לצקת תוכן לזהות האתנו-דתו-צנטרית היהודית באמצעות סימול וסימלול של פעולה זו כפוגענית. וזו אלימות.

  28. יוסי לוס

    סלים,
    צריך לומר את האמת מול הכוח, אבל בו בזמן צריך להבין את הדינאמיקה האנושית ובמקרה הספציפי צריך להבין את הפחד העמוק של יהודים, ניצולי שואה ושאינם ניצולי שואה, מפני השמדה ומפני הזיכרון הנאצי.
    אינני מתכוון שצריך להבין כדי לקבל את כל מה שנעשה בשמה של השואה, אלא כדי לדעת איך לפעול בצורה נכונה, יעילה ומועילה כנגד הגזענות שמוצדקת בשם השואה.

    הלוואי וקורבנות של רדיפה אחת היו לומדים מכך לקח אוניברסאלי ולא משכפלים את הרדיפה. אולם למדנו כבר מזמן שזוהי תפיסה ליניארית וילדותית. קורבנות של התעללות כזו או אחרת הופכים לא אחת למקרבנים. הדבר נכון לא רק לגבי יהודים אחרי השואה ולהצביע על כך שמדובר באבסורד משמע לא להבין את הדינאמיקה הפנימית של סבל. פעמים רבות התוצאה של התעלמות מההקשר של ההיסטוריה היהודית הקשה, לעג על חוסר היכולת של ישראלים להשתחרר מכך מובילים בעצמם לשכפול נוסף של השנאה, הסבל, ההתעללות והפעם בשם השוויון האוניברסאלי, השלום והצדק.

    לצערי הרב, על אף שבאופן עקרוני ההתנגדות הפלסטינית והערבית לשלטון האפרטהייד הישראלי היא לגיטימית (מלבד מעשי הטבח חסרי האבחנה באזרחים), יש בהן מידה מועטה של שנאת יהודים אשר מגרה בדיוק את הנקודות הרגישות ביותר של ישראלים. למשל, פיגועים אנטי ישראלים במרכזי יהודים מחוץ לישראל. ראיתי במו עיניי צלבי קרס מרוססים על קירות הן בשטחים והן בישראל ביישובים ערבים. כאשר פלסטינים בשטחים מדברים על הסבל שישראל מעוללת להם הם לא אחת מדברים על מה שהיהודים, ולא הישראלים, עושים להם. נקודה זו בשילוב הבורות הגדולה ביחס לשואה בעולם הערבי (מלבד כנראה הפלסטינים בישראל) ובשילוב הרגישות הישראלית לשואה גורמת לישראלים רבים לאבד פרופורציות ולראות זבוב כפיל, עכבר כהר, ילדים קטנים בשכונת עוני כהמשך הישיר של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה. להיות רגישים מאד לכך ש"רוצים לזרוק אותם לים", אבל לשכוח שישראל עצמה כבר זרקה את הפלסטינים לעזאזל לפני 60 שנה וממשיכה לעשות זאת עד היום.

    אני לא חושב שזה מה שאתה כתבת, אלא רק מנצל את ההזדמנות כדי לומר שני דברים שבדרך כלל לא נשמעים זה לצד זה.

    להתראות במדינה הדו לאומית.

  29. יוסי לוס

    לפי נתונים ששלי יחימוביץ הביאה כאן בהעוקץ ב-17 לספטמבר 2005, 43% מהמשפחות בישראל (ועל כך יש להוסיף את מאות אלפי מהגרי העבודה) אין רכב פרטי. משמע, שבגלל היעדר התחבורה הציבורית בשבת (שנובעת מהדרישות של הדתיים אך לא פחות חשוב מהסכמה של הרוב החילוני, או מדויק יותר של מעמד הביניים ומעלה) על חלק גדול מהאנשים בארץ חל בפועל איסור נסיעה בשבת.

    יש לומר את הדברים המדויקים. למעמד הבינוני ומעלה מותר לנסוע בשבת. לכל השאר אסור מזה שנים. דומה שזה לא ממש מטריד איש מבין החרדים מפני כפייה דתית. למעשה, המעמד הבינוני ומעלה מסכים שייאסרו על נסיעה בשבת לעניים, ובלבד שהפריבילגיה שלו לנסוע בשבת לא תיפגע. למעשה, אם תותר תחבורה ציבורית בשבת הדבר ייצור עומס גדול מאד על הכבישים ויקשה על המוני המעמד הבינוני שנוסעים לטייל בשבת להגיע אל מחוז חפצו. איסור התחבורה הציבורית מקל על הנסיעה בשבתות ברכב פרטי. הנתיבים שפתוחים רק לאוטובוסים חופשיים לרכב פרטי. אפשר לחנות בתחנות אוטובוס בלי לקבל קנס.
    מה אתם אומרים על איסור נסיעה בשבת על רכב פרטי והתרה אך ורק של תחבורה ציבורית?

  30. סטודנט מזרחי

    ההתחלה של יוסי היתה טובה ומקובלת כמעט על הכל, עד שבגלל תגובה
    לא זהירה של יהודית קנולר התפרצו דעות גזעניות נגד היהודים, בתחילה יוסי:
    "הבעיה העיקרית לטעמי היא חוסר הנכונות היסודית של יהודים לקבל את
    הפלסטינים אזרחי ישראל כבני אדם שווים וכאזרחים שווים".
    הצטרף אליו בהתלהבות סלים וציין בידענות מופלגת בנפש האדם שאת
    אשר שמעה יהודית בעכו היא בדתה כנראה מדמיונה ההזוי.

    מה הקשר? מה הקשר בין היום השקט המיועד במיוחד להולכי רגל
    ולרוכבי אופניים, לבין כנופיות המטרידות אוכלוסייה שלווה דווקא ביום כזה,
    ובין "צפוניים" יפי נפש שיודעים הכל, חוץ מאשר לקרוא ולכתוב ערבית.

    בתקופה של התלהמות בעיר מעורבת (כאשר אוכלוסיות משתי הדתות חיות
    בפחד, הן מפרעות של כנופיה של 200 רעולי פנים שניתצה ובזזה, והן מכנופיה
    שהציתה דירות) נחוצים גורמים חיצוניים שיכולים להרגיע ולהשכין שלום ולא
    "צפוניים" יפה נפש שמלבים אש בעיר אשר זקוקה לרגיעה דווקא.

  31. מרדכי

    קראתי תגובתך האחרונה לסלים ומשום מה ראיתי לנגד עיני את הי(א)הודי רוקד "מה יפית".

    "מעט שנאה ליהודים".וואללה!!! איך אתה מצליח לדעת כמה?וכמה זה מעט?

    והאם היאהודים חוששים מהערבים רק כי הם מזכירים להם את מה שעשו להם הנאצים?אולי הם מזכירים להם את מה שעשו להם הערבים מתחילת המאה הקודמת?את מה שאמרו חזור ואמור ככוונותיהם בקשר למה שיעשו ליאהודים אם וכאשר?ומה היו ההתקפות על יאהודים מחרת החלטת עצרת האו'ם ב-29 לנובמבר 47?ביטויי אהבה?
    ואיך להבין את הפלישה של המדינות הערביות השכנות למחרת הכרזת העצמאות-ביטוי של הכנסת אורחים מזרחית-ערבית ידועה?
    רק במה שעשו לנו הנאצים אנחנו נזכרים כשילדים ערבים אומרים לנו בתמימות ילדותית שהם עוד יחסלו אותנו?

    ואם מדברים אמת,כדבריך הרופסים כלפי סלים,מדוע ילדים אינם דוברי אמת?מדוע לא סביר שילדים פשוט מצטטים בצורה תמימה-ילדותית את מה שהם שומעים בבית,במשפחה,אצל חברים,ברחוב,בבית ספר לא בשיעור ואולי גם בשיעור.
    זה שסלים בטוח שיהודית(יהודיה)הינה אישה הזויה השומעת מרחשושי ליבה ושלא יכול להיות שהיא אכן שמעה מהילדים את מה שהיא טוענת ששמעה אינו עושה אותו ואת טיעוניו צודקים ו/או אמיתיים.
    יותר מכך,ההתימרות לדעת,פוזיטיבית,חד משמעית,מה אמרו הילדים ומה שמעה יהודית,הופכת למופרכים גם שאר דבריו-טענותיו.

    מצא במה להוסיף את סאת ההאשמות שייצרו מאסה קריטית לחורבו המדינה כשיותר ויותר יאהודים יצטרפו למקהלת שונאי המדינה ושואפי חורבנה.

    דו לאומית?שאל את סלים מה דעתו ובאילו תנאים יסכים לרעיון זה, שכבר שחוק וגרוס ומפוגר מרוב זיקנה ותשישות ובעיקר שוכן מתחת להרבה שכבות של חיסול ווידוא הריגה שביצעו בו אחיו של סלים מאז ראשית המאה הקודמת,כאשר הוא הועלה שוב ושוב ע'י הוזים יאהודים שוחרי טוב כמוך,ונקבר שוב ושוב קבורת חזיר ע'י הוריו והורי הוריו של סלים.

    תפסיק לחיות בסרט שאתה כותב לעצמך מהירהורי לבך ושהקשר
    שלו למציאות היא העובדה שאתה חי ונושם,ולא מעבר לכך.

  32. יוסי לוס

    התגובה שלך היא התמוהה מכולן.
    את כמובן צודקת במאת האחוזים שהאלימות בעכו לא הגיעה לאן שהגיעה בגלל יום כיפור. אבל את זה כולם יודעים. זה מה שהיה כתוב אפילו בוויינט. אין לי צורך להשמיע את קולי רק כדי להשמיע את קולי. אני טורח לכתוב או לדבר רק כאשר נראה לי שיש לי מה לומר שלא נאמר על ידי אחרים. בכל מקרה אחר אני מעדיף לשתוק.
    שנית, לטעון שאני מתעלם מההקשר של דיכוי, אפליה ונישול של ערביי עכו, יפו, רמלה, לוד… על ידי השלטון הישראלי היא טענה מופרכת בעליל שלא לורמ מגוחכת.
    שלישית, את מוציאה מלים מפי ומחליפה אותן במלים אחרות שמעולם לא אמרתי ומעולם לא חשבתי כמו "קדושת היום", "סטטוס קוו" ו"פגיעה ברגשות דתיים" ותוקפת את דבריי בחמת זעם. מעולם לא הבנתי כיצד משהו יכול להיות "קדוש" בפני עצמו שלא כדי לשרטט אחרים כ"טמאים". רגשות דתיים שמצדיקים פגיעה באחרים מעולם לא נחשבו בעיניי כרגשות ראויים שצריך לקבל אותם. ההפך הוא הנכון. ביקרתי את הרבנים ואת המשטרה שלא עושים דבר כדי למנוע מהבריונים היהודים לסקול אחרים בגלל נסיעה ביום כיפור. האמת היא שאני די רגיל לסוג כזה של מתקפה. במקום להתמודד עם עמדה שאינה מסתדרת עם הסכימות הדומיננטיות, שמים מלים בפי ותוקפים אותן. אבל אז כבר לא מדברים אתי אלא מדברים עם מישהו דמיוני אחר שאיננו אני. הכל כמובן בשם עין חודרת לכאורה שרואה אל מעבר למה שאמרתי כאילו כולנו תמימים ולא מבינים דבר ושבויים בשיח אידיאולוגי ואת היא בעלת הראייה החודרנית שרואה את לבי וכיליותיי "האמיתיים".
    רביעית, את כותבת שלהשתמש באמתלה של "רגשות דתיים" כדי לפגוע באחרים משמע לפגוע במהותו של היום. זה בדיוק מה שכתבתי.
    חמישית, את מסווגת את השיח שלי כליברלי וזה המעניין ביותר. מדוע? מכיוון ששיח ליברלי מהלל את האינדיבידואל. אני לעומת זאת היללתי פעילות קולקטיבית. שיח ליברלי שם במרכז העניין שלו את חופש הבחירה של הפרט. אני לעומת זאת דיברתי בשבח ההימנעות, הצמצום, הויתור ולא בשבח ההרחבה של חופש הבחירה. שיח ליברלי הוא גם שיח צרכני. אני, לעומת זאת, העדפתי יום ללא קניות, ללא פרסומות וללא ג'יפים. שיח ליברלי מתבסס גם על הידע של מומחים. אני לעומת זאת דיברתי על מסה קריטית של אנשים מכל הסוגים והמינים בלי להעדיף איש או אישה, ידע זה או ידע אחר. אז במה השיח שלי הוא ליברלי? אמנם ליברליזם אינו מתמצה בחופש בחירה אינדיבידואלי צרכני שמתבסס על ידע של מומחים, אבל אלה הם ללא ספק מרכיבים מרכזיים שלו. בלעדיהם, שום שיח לא יהיה ליברלי.

    ליום כיפור כמו לאירועים תרבותיים שונים יכולות להיות משמעויות שונות ופונקציות שונות. עם קשר למציאות אי השוויון בישראל בין יהודים לערבים ובכלל ובלי קשר אליה. אין ספק שמציאות אי השוויון היא הבעיה המרכזית בישראל, בין יהודים לערבים, בין אשכנזים למזרחים, בין גברים לנשים, בין אזרחים ללא-אזרחים, אולם חוסר היכולת לראות דברים נוספים מלבדה לא משפרת את היכולת להתמודד אתה באופן יעיל ומועיל.

    שאי ברכה נעמה.
    חזקי ואמצי.

  33. יוסי לוס

    אכן יש כמה וכמה סיבות ליהודים לפחד מערבים. ולערבים יש לפחות את אותן סיבות לפחד מיהודים, אם לא יותר. למה יותר? מכיוון שמי ששולט כיום בישראל הם היהודים בערבים ולא להפך, על אף שמספר היהודים ומספר הערבים בין הים לירדן זהה פחות או יותר. גם אם מדינות ערב רצו לעשות טיהור אתני ב-48 ונכשלו, היהודים הם אלה שעשו זאת.

  34. ירדנה אלון

    מהשיח על יום כיפור ועל הבטיו השונים , עברנו לאט לאט להטחת האשמות הדדיות,שוב ושוב אותו סיפור בכל פעם כאשר הסכסוך הישראלי פלשתינאי עולה על הפרק במוקדם או במאוחר מייד מתחילים להתעופף ההאשמות ההדדיות, אתם עשיתם לנו ככה, ואתם עשיתם לנו ככה, ("ככה", כשהדיון הוא בין ישראלים לפלשתינים) ו-"ככה", בין שמאל לימין כל צד מטיח ההאשמות לעבר הצד השני ,כל צד מונה את מניין קורבנותיו ואיך הצד השני עווה ופשע וחטא כנגדו ובשיח בין הישראלים היהודים לבין עצמם כל צד מזכיר לצד השני מה עשו הפלשתינאים ומה עשתה המדינה לפלשתינאים, ואחרי שגומרים להטיח ההאשמות כל צד חוזר מבסוט למילייה הפוליטי שלו.
    האמת, לי באופן מאוד אישי נמאס מהשיח הזה, הסכסוך הישראלי פלשתיני הוא לא דרמה הוליבודית שבה צד אחד הוא הרע המוחלט וצד שני הוא הטוב המוחלט,הסכסוך הישראלי-פלשתינאי הוא טרגדיה של שני עמים,,למה טרגדיה? מפני שבטרגדיה אין צד אחד שהוא הרע האבסולוטי וצד שני שהוא הטוב האבסולוטי, טרגדיה היא התנגשות של ערכים,אין בה צד אחד שהצדק האבסולוטי מונח בכיסו הקטן זו התנגשות של צדק בצדק, אנחנו כישראלים יהודים צודקים ברצון שלנו לחזור למולדתינו,בזכות שלנו להיות בה עם חופשי ואוטונומי, והפלשתינאים גם להם יש הצדק שלהם,שממנו התעלמנו,ואותו רמסנו ברגל גסה, אינני רוצה להאריך בכך,מי שרוצה להעמיק בנדון אני רק יכולה להמליץ לו על שני דברים
    א.- שיקרא את אלבר קאמי ואת המחשבה הימתיכונית שהוא מציע
    ב- שיקרא את "הומניסט בשמש" שכתב פרופסור דוד אוחנה שם הוא פורט משנה זאת בצורה ברורה ונהירה. אני על כל פנים קראתי ,הפנמתי, והזדהתי.

  35. מרדכי

    מדינות ערב פלשו לטריטוריה זרה שהיתה מיועדת ע'י האו'ם לשני עמים במטרה לבצע טיהור אתני לאחד מהם.
    טיהור אתני?למה כוונתך?חיסול פיזי כפי שהתכוון המופתי חאג' אמין אל חוסייני שנסע להיטלר כדי לשתף עמו פעולה בחיסול יאהודים שם ובתקווה שיגיע גם לארץ ישראל לחיסול היאהודים כאן?
    או טיהור אתני רק במובן של גירוש?
    כי אתה טוען שביצענו טיהור אתני בפלשת' והרי גם הנאצים ביצעו טיהור אתני,כך שלא ברורה כוונתך והאם אתה מאשים אותנו בחיסול פיזי סטייל הנאצים של הפלשת'.

    ואיך אתה יודע שלערבים יש סיבות רבות יותר מאשר ליאהודים,לחשוש מהיאהודים?

    האם קנה המידה שלך הוא גם מספרי?עובדה שטענת שמספרית שני העמים זהים בגודלם.
    האינך מביא בחשבון את הים,האוקינוס, אוהב האדם של ערבים מוסלמים ומוסלמים המקיפים אותנו היאהודים מפאתי צפון אפריקה שלחופי האוקינוס האטלנטי ועד האורינוס ההודי והשקט בפאתי מזרח אסיה?

    ובעיקר לא התיחסת לדבר החשוב ביותר-מה חושבים סלים ואחיו לגבי מדינת כל אזרחיה?בוודאי אתה יודע גם את זה.

  36. סטודנט מזרחי

    בסך הכל אני מסכים עם מרדכי ולגישתו אבל מעדיף לנסות ולגשר
    בין שתי האוכלוסיות בעיר היפיפיה – עכו.

  37. מרדכי

    אדרבא ואדרבא,הבא את הפטנט ותיזכר כמו שלמה המלך או משה רבנו.

    ברכותי ומיטב איחולי.מוכן להצטרף למיישמים את הפטנט.

  38. סלים בריק

    ליוסי יש כנראה בעיה. היא לא עם הערבים אלא עם הריאקציונרים ואכול השנאה היהודים.
    כעיקרון אני לא מוכן להתפלמס עם משכתבי היסטורי, עם דמגוגים ועם אלה שמנסים לעשות מניפולציה על ההיסטוריה.
    כל השיח הזה שהערבים רצו לעשות טיהור אתני ביהודים הוא הזוי ונוגד את העובדות הבסיסיות ביותר. טוב לטפח מיתוסים של הקורבן וכדומה, אבל זה כבר שחוק. טיעונים אלה רדודים ומעוררי חמלה.
    לגופו של עניין יש ליהודים ממה לחשוש. אני סבור שאם העולם הערבי יה יכול לעקור את ישראל שהיא בעיניו יישות קולוניאליסטית גזענית ומביאה מלחמות והרג לאזור, הם היו עושים ללא היסוס. בזה אני מודה.
    מה שיהודים רבים שוכחים, זה שהיהודים מעולם לא נרדפו במדינות ערב ובעולם המוסלמי. רוב הסיפורים שממציאים היום על רדיפות בעולם הערבי נועדו לכפות על רגשי הנחיתות של הממציאים אל מול האשכנזים שסבלו את הרדיפות באירופה, ששיאן היה באינקוויזיציה ולאחר מכן בשואה. כל זה לא היה קורה לעולם בעולם המוסלמי. אני קובע. העולם המוסלמי הרבה יותר הומני והגון מהעולם הנוצרי-אירופאי, שרק עשר שנים אחרי השואה אתם מחבקים אותו (כדי לקבל את הכספים "שלמונים" שלו). אז לא לזרות חול בעיניים בבקשהה.
    אני, כערבי בישראל, ואולי את זה לא תאהבו לדעת, דווקא רוצה בקיומה ובשגשוגה של המדינה. אני רק רוצה לראות אותה יותר דמוקרטית, יותר שוויונית, יותר הוגנת, ובעיקר יותר חילונית. אשמחח שיהיו בה פחות גזענים וממציאי שיח ילדים למיניהם, פחות קסינופובים וחשוכים מוכי אמונות דתיות ריאקציונריות ותפלות, ויותר אנשים מסוגי של יוסי. זה שהוא יהודי ואני לא, זה שולי לחלוטין. אני והוא חולקים כמה ערכים שבעיני הם הרבה יותר חשובים מכל האמונות הדתיות בסגנון "שפוך את זעמך על הגוים" שאתם מתחנכים עליו…
    בשביל אנשים כמו יוסי אני מוכן להיהרג ובלב שלא תיפגע זכותו לחיות בשלום ושלווה בחלקה הקטנה הזו. אני בטוח שיש כמוני עוד אלפים רבים משני הצדדים ויום אחד הם יצטרפו אלינו לפרויקט עיצוב המדינה כנאורה, דמוקרטית ומתקדמת. אז כל הוזי ההזיות ישובו למקומם הקטן וראוי בשולי החברה.