סיכון לעוני, 75% מהילדים הערבים

איציק ספורטא

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת דו"ח שנקרא "פני החברה בישראל, דו"ח מספר 1". הבנתי שזה דו"ח חדש, הרי כתוב "מספר 1" כיון שאין דיווחים רשמיים רבים בנושא חשבתי שכדאי להפנות איליו. בינתיים יצאו שלוש הודעות לעיתונות כאשר הראשונה עסקה בחינוך, והשנייה והשלישית בנושאים סביב עוני ורווחה. אחד הדברים המעניינים בדו"ח הוא המימד ההשוואתי למדינות אירופה. כזכור, הגוף האחראי לדו"ח העוני הוא הביטוח הלאומי, ולדעתי בזמן הקרוב אמור לצאת דו"ח העוני החצי שנתי. מעניין וגם יש לי השערות למה הלשכה נכנסת לתחום, אבל לא אפרט זאת כאן.

ההודעה הראשונה עסקה בהוצאות לחינוך לא הפניתי אליה בגלל המשפט הבא: "ההוצאה לחינוך מהתוצר המקומי ה גולמי ( תמ"ג ) בישראל גבוה מזה שבכל המדינות החברות ב-OECD משמעות ה דבר הוא שישראל משקיעה בחינוך, חלק גדול יותר "מהעוגה" התקציבית הלאומית מכל מדינה מפותחת אחרת. אף ע ל פי כן, התלמיד הישראלי מקבל חלק קטן יותר ממשאבי החינוך בהשוואה לתלמיד ברוב מדינות ה-OECD וזאת משום שאוכלוסיית ישראל צעירה יותר". זהו משפט נכון עובדתית אבל מטעה מהותית, לומר שההוצאה בישראל היא הגבוהה ביותר די חסר משמעות בלי לקחת בחשבון את גודל האוכלוסיה עליה מדובר. זה כמו לומר שהתוצר של ישראל גדול מזה של לוקסמבורג, אף שהתוצר לנפש בלוקסמבורג גבוה הרבה יותר מאשר בישראל. אבל נעזוב את זה.

בהודעה השנייה העוסקת במדדים סובייקטיביים ואובייקטיביים של מצוקה ועוני מתברר שעל פי הממדים הסובייקטיביים אנשים פה אופטימיים ללא תקנה. ישראלים אופטימיים יותר מהאירופאים, צופה כי חייה יהיו טובים יותר בעתיד, 51% לעומת 35% באירופה. באותה עת הרבה פחות מרוצים מהכנסתם, והסיכון לעוני גבוה יותר. לדעתי היכולת לייצר אופטימיות לנוכח מצב קשה היא אחד הגורמים לכך שאנשים לא יעשו מעשה מיידי כדי לשפר את המצב, דרך, למשל, פעילות חברתית.  

הדיווח השלישי עוסק בעוני והדרה חברתית. בניגוד לדו"ח העוני, דיווח זה עוסק בסיכון לעוני שמוגדר כך: "ההכנסה הפנויה הממוצעת לנפש סטנדרטית היא פחות מ- 60% של חציון ההכנסה הפנויה הממוצעת לנפש סטנדרטית בכלל האוכלוסייה". עניים מוגדרים בדו"ח העוני כאלו אשר הכנסתם היא 50% מהשכר החציוני. הנתון המקומם ביותר הוא ש-75% מהילדים הערביים נמצאים בסיכון לעוני לעומת 27% מהילדים היהודים, כמעט פי שלוש. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. ממצאים כאלה היו צריכים לזעזע את אמות הסיפים, אבל פה לא מזעזעים מדברים כאלה.

גם בדו"ח הזה מושם דגש על מספר ילדים ויש טבלה מיוחדת שעוסקת בכך, משפחות שלהן יותר משלושה ילדים נמצאות בסיכון גבוה יותר לעוני. בסך הכל 43% מהמשפחות הללו נמצאות בסיכון לעוני, 28% מהמשפחות היהודיות לעומת 78% של המשפחות הערביות. זאת אומרת שמספר ילדים לבדו אינו יכול להסביר את הפער העצום הזה שוב קרוב לפי שלושה. באירופה ב-2004 הסיכון הזה היה 26%.

בשביל לא להכביר מילים מצורף גרף שבוחן את הסיכון לעוני לפי גיל.

אבל העיקר שהכלכלה הישראלית חזקה מאין כמוה, האנשים זה משהו אחר, בעיקר אם הם ערבים.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אילן תלמוד

    "אבל העיקר שהכלכלה הישראלית חזקה מעין כמוה, האנשים זה משהו אחר, בעיקר אם הם ערבים" או אפילו סתם עניים עובדים.
    על פי הדוקטוראט של טלי קריסטל, אי השויון בין רווחי התאגידים לבין שכר העובדים הלך וגדל.
    אם נוסיף לכך את הגידול הדרמטי המדדי אי השויון בין משקי הבית ובקרב השכירים, נקבל תמונה עגומה עוד יותר.
    ללא תשלומי העברה, התמונה תהיה מרחיקת לכת.

  2. טרבולסי דניאל

    אני מבקש שתפסיקו לשלוח לי את הזבל הזה תודה

  3. סלים בריק

    המאמר הזה חשוב מאוד כדי להבין את הכרוניקה, את אי-טיפול הממשלה בסוגייה ואת המחיר הכבד שאנו משלמים למדיניות הקפיטליסטית של ממשלות ישראל, בעיקר מאז 1996.

    לגבי הילדים הערבים, הנתונים מזעזעים אבל לא ממש מפתיעים. אחרי שכבר חשבתי שראיתי הכול, התחוורו בפני ממדי העוני והדיכוי בעכו למשל. ממש מזוויע כיצד מדינה זו מתייחסת לערבים.

    אין ספק שישראל כבר מקיימת משטר של אפרטהייד. דה-יורה, ישראל דמוקרטית לכאורה, אין הגבלות על הערבים. דה-פקטו, ישנם הרבה קשיים שמערימים אותם בתואנות שונות ובכך מחישים את האוכלוסייה הזו, פוגעים בה ומדרדרים אותה לעוני. הראייה, הנתונים שהוצג כא.

  4. חני

    צורם לי מאד חוסר טבלת מדדים בארצות ערב להשוואה לגבי רמת חיים עוני וכו'
    לא שאני מרוצה ממה שקורה פה,עוני זה גם עניין של צרכים וכחברה צרכנית קפיטליסטחת כבובן שתמיד יחסר לנו אבל אם נחיה כמו פעם הסתפקות במועט אז אין עוני

  5. איציק

    איציק היקר
    השנאה מצמיחה עוני והעוני מצמיח שנאה -כמוסיפים לזה דת ואמונה זוהי קטסטרופה שלמה.
    מהות שנאה של כל מיעוט הינה לרצות יותר ממה שאפשר ולתת כמה שפחות
    או לשנוא את האחר יותר ממה שאתה אוהב את עצמך.
    אתה במאמר אחד זה כתבת פי כמה יותר ממה שחברי הכנסת הערביים דברו למען אותה אוכלוסיה שנה שלמה
    זוהי המציאות האמיתית ומכאן יש להתחיל .

  6. נפתלי אור-נר

    מדובר באפליה שורשית ומתמשכת אשר אינה מטרידה את הציבור היהודי בארצנו. לפגם מוסרי-חברתי יהיו, בטווח הרחוק, תוצאות הרות אסון

  7. טלילה סטן

    ותמיד הוכיחה את עצמה.
    איך אמר המשורר (ברכט?) ?
    בהתחלה הם לקחו את הקומוניסטים, ולא התנגדתי כי אני לא קומוניסט.
    אח"כ לקחו את היהודים, ולא התנגדתי כי אני לא יהודי.
    וכו'…

    "השיטה" עושה את הסטאז' שלה על הערבים. ואת מה שהיא לומדת שם היא מיישמת עלינו.
    ברוך בואכם ל"דמוקרטיה הישראלית".

  8. איל

    1. אמנם התייחסות לנתח העוגה בלבד מטעה, אך לא ברור מדוע איציק מזלזל/מתעלם מנתון זה – יש לו משמעות ברורה, לפיה קשה יותר בישראל לממן את אותה רמת השקעה בחינוך לתלמיד במונחי תוצר לנפש לעומת מדינות ה-OECD.
    אני ממש לא חושב שאפשר, כמו מיודענו בן-דוד, להתמוגג מהנתח הגדול, אבל צריך לפתח את הנושא ולשאול מה אפשר לעשות כדי לשפר את מצב החינוך בהתחשב בנתוני פתיחה אלו, השונים מה-OECD.

    2. עניין צדדי שמתבקש מהפרסום הוא ההוצאה לקשיש בישראל – אחוז הקשישים נמוך יותר מאשר ממוצע ה-OECD ואני מנחש שהשוואה פר קשיש ולא ברמת נתח העוגה תגלה שהמצב אצלנו עגום.

  9. RS

    "היכולת לייצר אופטימיות לנוכח מצב קשה היא אחד הגורמים לכך שאנשים לא יעשו מעשה מיידי כדי לשפר את המצב, דרך, למשל, פעילות חברתית."

    אכן, נאיביות הורגת.

    וכאן גם נכנסת הפסיכולוגיה, בתפקידה הסמוי להחזיר את האדם למצב מתון, יעני שהוא לא יתרגש ויתרעם מדי ויבין שרע לו. גם הרוחניקיות הניו-אייג'ית תורמת לעניין הזה. פוקו כבר אמר שכיום הניכור המרקסיסטי מתרחש ברמה האינדיבידואלית – הפרדה בין מצב הרוח למצב האובייקטיבי. אנחנו מתייחסים לעצמנו כאל ייצורים טכנולוגיים שצריך "לשפר" ו-"לרפא".

  10. צחי שיין

    תמונת ראי זה המגזר החרדי אבל הם שחורים הם יהודים אז למי אכפת
    שלא יעשו כל כך הרבה ילדים
    אח הצביעות…..

  11. גיל

    הממצא המדהים לפיו ריבוי ילדים גורר עוני הוא כבר אלטא זאכן ואינו חידוש. אני במפורש חולק על ממצאי הלמס ביחס להכנסה של משקי הבית במגזר הערבי שבחלקו מתנהל על בסיס ברטר ובחלקו מעלים הכנסות כרוני. לא קראתי כל תגובה מצד החכים הערביים שלא חוסכים שבטם מהממשלה על כל ארוע בסוריה ובעירק כך שאפשר לישון בשקט. אם כל נציגי הציבור הערבי אפאטיים לגורל ילדיהם מה לנו כי נלין. הדאגה האמיתית שלי היא לגורל נכדינו שייאלצו לתמוך ולהגן בגופם על מחצית האוכלוסיה שאינה משתתפת בכוח העבודה ואינה נושאת בעול הבטחון.יו"ר חד"ש באראכה עלה לשידור הבוקר לבקר קשות את ההתקפה של אר"הב בסוריה ולא אמר מילה על הסיכון לעוני של ילדי בוחריו. מסתבר שיש סדר עדיפויות שונה ליורשי הקומוניסטים במגזר הערבי.