מכתב לחזירה קפיטליסטית

רועי גזית

‏29/10/2008

למירב ארלוזורוב, החזירה הקפיטליסטית שלום,

מירב, רווחה איננה רווח פלוס ה` בסוף. רווחה הוא מצב שבו יש לאדם בריאות טובה, ואושר, בעלות על רכוש, וכסף. משאבים, לעניין זה, אינם בהכרח כסף או שווי כסף. את איכות החיים ורווחתו של האדם או הקבוצה ניתן להעריך גם במשאבים אחרים, כדוגמת יופי, יצירות אמנות, מעמד חברתי, השכלה גבוהה ובריאות.

כידוע לך ישנם אנשים שיכולים להיות עשירים אך לא לחיות ברווחה. ככל שרבים המשאבים העומדים לרשותו של האדם ביחס לצרכיו, כך גדלה רמת הרווחה שבה יהיה נתון. ממאמרך "בתוך הכסף" נראה שאת לא מבינה או מבחינה בין המושגים רווח לרווחה.

במדד הרווחה האנושית בודקים את תוחלת חיים, בודקים את רמת החינוך, גישה לאמצעי התקשורת, גישה לאינטרנט, זכויות פוליטיות, זכויות אזרחיות, חופש העיתונות, מדד השחיתות, הוצאה צבאית, שיעור התמותה ממאבקים צבאיים, שיעור הפשעים האלימים. במדד הרווחה האנושי בודקים צרכים בסיסיים,סל אוכל מינימאלי. עלות של צרכים בסיסיים כגון מים, תברואה וכו` אל מול הכנסות, כמו גם תל"ג לנפש, שיעור אינפלציה, שיעור אבטלה וחוב ממשלתי. וכן מירב מודדים גם עושר, אבל עושר הן של הפרטים בחברה והן של המדינה. ולבסוף בודקים גם את המדד שוויון, הן מעמדי והן מגדרי. (אבל מירב, את לא בקטע סוציאל-דמוקרטי, אז עזבי את זה.)

המדינה בה הרווחה הכי גדולה היא נורבגיה, לא ארה"ב, וגם לא מירב ארלוזורוב שמודדת את רווחתה רק על פי הרווח שעשתה או לא עשתה המניה שברשותה.

להזכירך המטרה של הכלכלה או חברה כלכלית היא לעשות רווח. תזכרי בשעורים הראשונים בכלכלה כשהמרצה שואל "מה המטרה של חברה בע"מ?"

המטרה של חברה פרטית היא לעשות רווח. זה הכל. זה משתקף בחזון של כל תוכנית עסקית ונמדד בשורה התחתונה של כל מאזן. ואין לזה שום קשר עם רווחה. מירב בשביל להגיע לרווחה נדרש ממך הרבה יותר מלהוסיף ה` במאמר דעה בעיתון.

השיטות הכלכליות הטובות ביותר הטיבו, הכי הרבה, בעיקר עם 18 משפחות בארץ, לאורך הכי הרבה זמן. ולא עם רוב האנשים, שנכון להיום  40% אחוז מהם מרוויחים מתחת לשכר המינימום ועוד 25% מרווחים סביב שכר המינימום. כן כל דבר יחסי, 90% מהמשאבים ל-1% מהאוכלוסייה. זה היחס כיום. ולרוב האזרחים אין חלופות אחרות כי מיעוט חזק שולט בגישה לשאר המשאבים.

במדע העגום, כפי שקראו לכלכלה פעם, עסקו גם פילוסופים שאת נוהגת לצטט בעילגות כשאת נדרשת למצוא טיעונים המאששים את האידיאולוגיה שלך. להזכירך, את התיאוריות והמודלים, שלמדת בחוג הראשוני של מבוא לכלכלה, את מטיפה להם "בתוך הכסף" המשקיף על שוק הבורסה, ולא במגדלי השן.

שימי לב שאת מאמינה בכלכלה חופשית, מאמינה בחופש שהיא נותנת לך, אך האמונה שלך באידיאולוגיות, של שוק חופשי, הן רק אידיאולוגיות. אין בהן שום הוכחה לנכונותם, תקפותם, או האם הן באמת מטיבות עם רוב הציבור. להזכירך לעולם לא ניתנה לציבור הזכות הדמוקרטית להצביע בעד כלכלת שוק-פרועה-חזירית ללא פיקוח אדוק ורגולציה. לעולם לא ניתן לנו הזכות לבחור בזה.

לגבי טענתך שהפערים הכלכליים בעולם דווקא קטנו, בגלל השוק החופשי, הריני מבקש ממך להתייחס למה היה קורה אם טריליון הדולר היו  מושקעים  ברווחה של כמיליארד רעבים בעולם. אבל בשוק החופשי הטריליונים האלו יזרמו, לא להקטנת פערים, אלא למנגנונים הפיקטיביים שיצרו קומץ של מנהלי בתי השקעות. חזירים ותאבי בצע, שיצרו עבורך, בשוק החופשי, מכשירים פיננסיים מזבל, שעכשיו כל האזרחים יצטרכו לממן מכיסם. האם זו הדמוקרטיה ורצון הרוב שאת רוצה, ועליו את מטיפה?

יפה שהיום, ואחר חגיגת העליות הפיקטיבית, שיצרו מניות הזבל האדירות של הסב פריים, את מדברת לראשונה על איזונים ובלמים שצריכה הכלכלה החופשית. לאן נאלמו כל המאמרים המשתלחים בשליחי ציבור, הלא הם הרגולאטורים שניסו לשמור על הקופה הציבורית?

חכמולוגים כמוך כבר היו בהיסטוריה. הם התחילו לדברו על ביטוח לאומי רק לאחר שהם עמדו בחליפותיהם המאובקות, וניסו לחמם את ידיהם מעל להבה קטנה מתוך חבית חלודה,  במשבר הכלכלי של 1929. אכן יש יתרון לשוק חופשי. מדי כמה עשורים של גאות הוא מתנפץ וגורם לתאבי הבצע לחשוב על שאר החברה, והרווחה לא רק של החזירים, אלא גם של שאר בני האנוש.

כמוך אני מאמין שתאוות בצע, רווח אישי הם הכוח העיקרי המניע את החיה האנושית. ובגלל זה יש לי את המצפון, שמונע ממני לפעול על פי היצרים הפרימיטיביים, האגואיסטים והשפלים ביותר שהיצר חולם לעולל, לבני אדם אחרים. המצפון שלי הוא שגורם לי, לפעול כנגד אנשים כמוך, שמתרגלים את עצמם שנים על גבי שנים, להפריד בין הרגשות שלהם, לנתק את מצפונם, מהחלטות העסקיות שהם עושים. חזירים כמוך הלומדים לקבל החלטות בבורסה תוך נטרול כל רגש אנושי, חמלה, ואחריות.

יכול להיות שכולם יצאו חזירים כמוך מהחוג לכלכלה. אבל להזכירך מה שמבדיל אותך מהחזיר –  הוא המצפון, וכדי שתשתמשי בו קצת כדי שתוכלי להצטרף לחבר בני האדם.

בברכה,

רועי גזית

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. סמולן

    1. השיטה הקפיטליסטית יושמה בעוד מקומות חוץ מישראל. המאמר של ארלוזורוב עסק בעולם כולו, ולא בארץ הקודש.

    2. מה שארלוזורוב כותבת, והוא די פשוט, הוא שהיא חושבת, מאמינה, וכן הלאה, שהשיטה הכי טובה לעמלים, היא לחיות במשטר קפיטליסטי. לכן, היא אומרת שהיא, בערך, סוג של קומוניסטית מאוכזבת או מפוכחת.

    3.אכן משעשע, שהקפיטליזם, שאכן אוחז בליבה של מחשבה שבה כל אחד יכול להשיג כל דבר, אם הוא מוכשר לזה, מצודק בטיעון שאי אפשר לאף אחד, אפילו להתאגדות של כ-ו-ל-ם, להשיג שילוב נחמד כמו שוויון, חירויות פרט, ורמת חיים טובה. מדובר, בעצם, בטיעון די קומוניסטי.

    4. מאידך, אין מה לומר: יש ים של עדויות שקפיטליזם מסוגל להכות את הקומוניזם אל החומש, תוך כדי מדידה של חצאיות מיני מגניבות במיוחד. העדות הכי טובה, היא המרוץ לחלל: כזכור, הקומוניזם בחר ללכת על פיתוח מדעי עבור האנושות הכללית, כדי להדגים שיש דברים שבהם הקפיטליזם פשוט כבול. ה"ספוטניק" הוא סוג של מהלך עם גיבוי תיאורטי חזק מאד. מאידך, הקפיטליזם העולמי (באותו זמן, הקפיטליזם איגד חלק די קטן מהעולם), סגר את הפערים וניצח.. תוך כדי עיסוק אובססיבי במוסיקה, חצאיות מיני, גלולות למניעת הריון, וטרנספורמציות חברתיות משחררות. להביס קומוניזם, אם נתבונן במלחמה הקרה, הוא משהו שהמערב יודע לעשות עם יד אחת קשורה.

    5. המעמד של מדינות קטנות, הוא מעניין: כללית, שבדיה-נורבגיה וכו', נהנות עד מאד מטכנולוגיה שהם לא אחראים להשקעות המסיביות שנדרשות עבורה. הם מין קיבוץ קטן, שחי בשולי הקפיטליזם, טרמפיסטים ולא המגמה עצמה. הטענה לפיה כל העולם יכול ואף צריך להתארגן בשיטה שלהם, היא טענה שרחוקה מאד מגיבוי עובדתי.

    6. ארץ הקודש, כסוג של מדינה קטנה, היא עובדה דומה: בעבר, ישראל לא היתה רווחית כלל. זה היה עבר שבו שבדיה, שבדים ושבדיות די העריצו את ישראל וישראלים. מהלך ההתעצמות הכלכלית של ישראל קושר, ולדעתי אכן שלא בצדק, להתקפטלסות של שלושים השנים האחרונות, שהיא בחירה מאד לא טריביאלית.

    7. כי ישראל היא מדינה קטנה, וכל עוד העולם הקפיטליסטי בונה טכנולוגיות מעולות, היא יכולה וזכאית להחליט שהיא מתנהלת בשיטה קומוניסטית, או סוציאליסטית, ולהרוויח מזה בדיוק כמו שבדיה.

    8. לכן, במקום לצאת חוצץ נגד הטענה הכללית של ארלוזורוב, שהיא די מבוססת, בלשון המעטה, אפשר לטעון כנגד השאלה אם אנחנו באמת חושבים שחיקוי לא ביקורתי של ארצות הברית הריגניסטית הוא החלופה הכי טובה עבורנו.

    9. ובנוסף, להעלות תמיהה קטנה שכזו, שנראית לי לעניין: ברוב הזמן, הפריחה של הקפיטליזם התרחשה לנוכח תחרות רעיונית חשובה עם קומוניזם. בשלושים השנים האחרונות, הלכה התחרות. האם קפיטליזם, כשיטה, מסוגל להתקיים באותה איכות גם ללא תחרות ? כנראה שאין לכך ביסוס.

    10. כלומר, הנה גרסה דואליסטית לעובדות של ארלוזורוב, ולמירוץ לחלל: העולם צריך גם קומוניזם וגם קפיטליזם. בלי קומוניזם, אנחנו מקבלים קפיטליזם עצל, לא מאותגר, שמנוהל באופן זחוח. לא חזירי, אלא סתם מקולקל. במובן הזה, הנצחון במירוץ לחלל, ובעוד כמה מירוצים, הוא גם של הקומוניסטים שאיתגרו, ולא רק של החברים בנאס"א, שהאכילו אותם אבק.

    11. בכל מקרה, גם אצל מי שמאמין(ה), או חושב(ת) שהכלכלה העולמית צריכה להתבסס ברובה הגדול על קפיטליזם, עדיין מדינה קטנה יכולה ללכת על דילמת אסיר חתרנית, ולדאוג לעניי עירה (לוקאליות… עקרון קפיטליסטי…) על ידי יישום של קומוניזם, או קומוניזם-לייט, סוציאל דמוקרטי שכזה. ולזה אני חושב ששבדיה היא דוגמה מעולה.

  2. פיני זוהר עיתונאי פובליציסט

    תגובה לרועי גזית הנכבד.
    התבטאותך כלפי מירב ארלוזרוב חרגו מהטעם הטוב והיה עדיף אפילו בחופש הביטוי להימנע מהטעמים הבאים. מירב ארלוזרוב היא סה"כ עיתונאית ופרשנית כלכלית מוכשרת ביותר בעיתון גלובוס. זה שפרשנותה אינה לטעמך עדיין לא מקנה לך את הזכות לכנות אותה בתואר המפוקפק חזירה. זכותה וחובתה להיות אובייקטיבית עד כמה שניתן.
    את מירב איני מכיר אישית , ואת פרשנותה אני מכיר מגלי האתר בעבר, ומהמדיה הכתובה בהווה.
    לעיקר הדברים את התנהלות 18 המשפחות אני רואה גם בזוית חיובית ויותר בזוית שלילית, את הכר הנמוך שניתן לעובדים יש להפנות להסתדרות ולאיגודים שידאגו לאינטרס ואפילו לשכרם הדל.
    בתחרות הגלובלית שבו סין מהווה איום כלכלי עולמי בתחרות, בכל אופן לא מעט ענפי יצוא הועברו לירדן למשל , מיטב המתפרות נמצאות בעזה. בעלות שכר מבישה במיוחד. לכן ההתקפות על 18 המשפחות שמספקים פרנסה אומנם נמוכה למאות אלפי בתי אב אינה במקומה .
    מדינת שוק חופשי מחייבת שוק הון והשקעה בשוק הון דוחפת את החברות הראויות קדימה. חלק ניכר משוק ההון מושקע באמצעות בתי השקעות. הם עוברים על החוק?
    ההשתלחות החריפה כלפי כולם משאירה טעם מר.
    מה הפתרונות המוצעים על ידך לשינוי המצב הקשה ?

  3. ניצן אביב

    תשואות-חן לרועי גזית על תגובתו הקולעת למאמרה של מירב ארלוזורוב "החזירה הקפיטליסטית"!
    ןתיקון קל: חזירים "תאבי-בצע" , ולא כפי שהוקלד בטעות.

  4. יואש

    אין עוררין על זכותה של מירב ארלוזורוב להתבטא כעתונאית בזכות כל סוג קפיטליזם שהיא מחבבת. השאלה היא האם בעתונה הנמצא בבעלות פישמן שאינו מחבב מאד את "הקפיטליזם הישראלי" הלא מפרגן לעסקיו, היא יכולה להשמיע זמירות אחרות, ולהיות בקורתית יותר כלפי התנהלות ההון והשלטון בישראל.
    באשר להישגי הקפיטליזם בארהב, אכן הם מרשימים לאורך שנים, אבל זו בעיקר התוצאה של חופש הדעה, והגנת החוקה על הפרט כנגד השלטון וכנגד עריצות של אחרים.
    לעומת זאת גם לשלטון הקומוניסטי היו הישגים אדירים בברה"מ שלא יכלו למנוע את קריסת "האימפריה".בין הסיבות אפשר למנות את עריצות השלטון ,העדר הגנה לפרט ודיכוי כל רצון חפשי של פרטים ושל מיעוטים. דווקא אבטחת הקיום, התעסוקה והחינוך איפשרו שם רמה נמוכה יחסית של עוני .(לצד חיים ללא מגבלות של צמרת השלטון.)
    כיום מי שעומדת לפנות את מפת האימפריות השולטות היא כנראה ארהב. לא שסופה נראה מיידי, אבל סימניו ברורים.
    דווקא סין הגדולה שיש בה שלטון עריצות קומוניסטי במהותו, מתכוונת להיות "הדבר הבא" מבחינה כלכלית ואסטרטגית.
    סין שחוסר העכבות של השלטון בה, מוליך לביצועים חסרי תקדים של פיתוח כלכלי, מדעי וטכנולוגי יחד עם מתן חבל ארוך ליחידים וארגונים שבכוחם לקדם את סין הגדולה למטרותיה המרחיקות לכת. זו סין שכח האדם הזול והממושמע שלה מממן מזה שנים את הצריכה המערבית ומריק תעשיות שלמות לתוך סין כשהוא גורע תעסוקה במדינות המערב כולו. מדינה שבה מזיזים הרים, אגמים ומעתיקים בני אדם כחפצים כדי לארח אולימפיאדה. זו מדינה שיכולה ברצותה להשתלט על חבלי ארץ ומדינות שכנות ולעכלן.
    האם היכולות של סין והפיכתה לאימפריה ישנו את התיאוריה הכלכלית המערבית? האם מישהו מהעתונאים והפרשנים כיום שמתרפק על המודל הקפיטליסטי האמריקאי יכול לנבא על איזה מודל הוא יתרפק ויקלס בעוד 5 או 10 שנים?
    לכן נאמר שהנבואה ניתנה לשוטים וגם "חכמים הזהרו בדבריכם".

  5. איילה סבאג

    הפקפיטליזם החזירי וההרסני מיועד רק לאוכלוסייה מסויימת בחברה שלנו לאנשים החזקים בעלי המרפקים המרופדות שידעו ויודעים מהי תחרות. הפקפיטליזם מתחיל בעצם להיחשף בעודנו בגן הילדים את מי הגננת אוהבת יותר ולהם היא נותת את הבטחון והיחס המועדף והמפנק ואלה צומחים להיות מלך/מלכת הכיתה שהם בדרך כלל החזקים שמקבלים שיעורים פרטיים ומתלבשים לפי צוו האופנה ומגיעים עם ארוחות מלאות לבית הספר.( ואל נשכח את הילדים החלשים יותר אשר מגיעים מבתים עניים). וממשיכים לאוניברסיטאות ללימודי הכלכלה במיוחד ואלה הופכים להיות בדרך כלל נערי האוצר ש"מקיאים" את הקפיטליזם מתוכם ומלכלכים אותנו בטינופת שלהם נראת המצאת המאה והדרך הנכונה. אז הפקיטליזם באמת מיועד לאוכלוסייה מסויימת חזקה ויציבה, ומ ה עם הציבור החלש יותר הם לא משתתפים במשחק להם אין חלק בעוגה. הקפיטליזם החזירי הוא גזען וגם נאצי משום שאם אנחנו מביטים אחורה אל ההיסטוריה הקשה שלנו בשוואה מה עשה היטלר בעצם? הוא רצה רק את הבלונדינים היפים, החזקים והבריאים כך הקפיטליזם בדרך הכלכלה "יעני" מביא לנו שוואה.
    רועי גזית, אהבתי את דברייך כל הכבוד!

  6. שרה

    מירב אלרוזורוב כותבת בעיתונו של עמוס שוקן, דנ מרקר. היא עצמה כתבה: אני חזירה קפיטליסטית וגזית רק הגיב לדבריה ולא כינה אותך כך מיוזמתו.

  7. יוסי

    על מה אתם מדברים? ארלוזרוב היא עובדת הארץ כבר שנים רבות והמאמר פורסם בהארץ.

    מעבר לזה, צריך לזכור שקומוניזם הוא לא החלופה היחידה לקפיטליזם. יש גם סוציאליזם. ואלו רק הזרמים העיקריים, בלי ניואנסים. בנוסף, הטענה כאילו הקומוניזם נכשל היא טענה קצת עלובה, כי הקומוניזם לא באמת מצריך משטר דיקטטורי כמו זה שהיה קיים במזרח אירופה.

    חזירות קפיטליסטית היא בדרך-כלל אידיאולוגיה שנועדה להעניק גושפנקא מוסרית לחוסר שוויון כלכלי בחברה. ברור לחלוטין שמבחינה מוסרית אין הצדקה לכך שיהיו עשירים מופלגים ועניים מרודים. בטח שאין הצדקה מוסרית לכך שהעשירים יהיו אחוז מהאוכולוסיה והעניים יהיו חמישים אחוז מהאוכלוסיה.

    למרבה השמחה, ארלוזרוב מסכימה עם הטענות האלו, אבל היא חושבת שקפיטליזם הוא הרע במיעוטו. כלומר, הוא מעניק איזשהו חופש לעניים לנוע במעלה הסולם הכלכלי, ומטיל בלמים כלשהם על העשירים, כי הם חייבים לשחק לפי חוקי העולם החופשי.

    לכן, אגב, שמרנים כלכליים בארה"ב התנגדו לתוכנית לעזור לבנקים. כי אז המגבלות היחידות שאיכשהו הוטלו על העשירים הוסרו, וגילינו חברה שבה החוקים משרתים את העשירים באופן מוחלט. זה מעניין, כי זה בדיוק מה שניאו-מרקסיסטים ינבאו: שהקפיטליזם יהיה האידיאולוגיה המועדפת כל עוד הוא עוזר לבעלי הכוח, בעלי הממון. אבל זו היתה רק הערת אגב.

    האתגר שמציבה ארלוזרוב, ומצדדי הקפיטליזם באופן כללי, זה האם היתה יכולה להיות צמיחה בלי קפיטליזם. כלומר, האם בלי קפיטליזם היו ממציאים לנו אינטרנט, וחידושים מדעיים חשובים, וטיפולים חדשים לסרטן. אני חושב שכן, ואני חושב שהקפיטליזם דורש מעט מדי מבני האדם ומעודד חברה לא מוסרית שלא איכפת לה מהזולת. אבל אני לא חושב שיש הוכחה ברורה שאני צודק. בכל מקרה, זה הויכוח בין הקפיטליזם החזירי וכל שיטה כלכלית פחות דורסנית.

  8. דרור ניסן

    פישמן הוא הבעלים של "גלובס" ואילו ארלוזורוב היא בעלת טור יומי בעיתון המתחרה -ב"דה מרקר" (בבעלות שוקן-רולניק). בעבר כתבה ב"גלובס". התחרותיות בין העיתונים לא ניכרת כמובן בנסיונות התבדלות קונספטואליים, באייכיות או במיגוון, אלא בסתם הקנטות. לדוגמא: ה"דה מרקר" מקפיד להעניק בולטות יתירה להפסדים של פישמן ולעטר את הידיעה בתמונת שלו שהוא חפויי ראש.ככה נראית תחרות אצל חסידי התחרות.

  9. דוד

    תפיסת הרווחה שלכאורה אתה מוצא אצלה או התפיסה האנתרפולוגית שלה את האדם כיצור שאיננו מסוגל לגאולה?

    לטעמי דווקא הנקודה האחרונה מעצבנת אותך. סביר להניח שמירב ארלוזרוב הייתה חותמת על כל מילה בתחילת המאמר שלך. אין בין תחילת המאמר שלך למאמר שלה שום סתירה. כדי לקיים רווחה, כולל כל המרכיבים שהעלית, אנו נדרשים לצמיחה כלכלית ולחלוקת משאבים יעילה. קיומם של משאבים בלי שיטה יעילה לחלוקתם כמוה כחוסר במשאבים. קיומם של משאבים בלי צמיחה כמוה כהדרדרות אחורה. זאת הסיבה מדוע הכלכלה התרכזה במשך דורות בניסיון לגלות את השיטה הטובה ביותר לצמיחה וחלוקת משאבים יעילה והגיעה למסקנה שהיא נמצאת בשוק ובכלי המרכזי של השוק תורת המחירים. וכפי שציינה ארלוזרוב זה נבע גם ממידע אמפירי על חברות שונות וגם מניתוח אנליטי של החברה. מכאן ואילך, כיצד תתבטא הרווחה זו כבר שאלה פנים חברתית. ולכן אין מחלוקת בינכם. היא מתרכזת ביצור העושר, אתה מתרכז בצריכתו*.

    התפיסה האנתרפולוגית זו כבר שאלה מעניינת יותר. באופן מוזר זו לא שאלה כלכלית. כבר לפני מאה שנה הוכיחו כי במצב של תחרות בין חברות, ושכר השווה לתפוקה השולית של הון ושל עבודה, התמורה להון ולעבודה תשתווה לחלק היחסי של כל גורם בייצור. כלומר אין שום צורך בהנחת תאוות הבצע להניע את החברה מבחינה כלכלית. הנחת תאוות הבצע (או בלשונך מקסום הרווח) נשאר בכלכלה רק בתחום של ניתוח מונפולים/דואפולים ושאר מרעין בישין. במצב הזה מקסום הרווח משמש כלי יעיל לניתוח של החלטות החברה. אולם כדאי לשים לב שבמצב הזה תאוות הבצע מתחלקת שווה בשווה בין העובדים למעסיקים, כפי שעובדי הבנקים והנמלים מוכיחים. גם כאן הם לא מוכיחים את כישלון של השוק החופשי אלא את היכולת של עובדים ובעלי הון בחסות השלטונות לשדוד את שאר הציבור, צרכנים ועובדים (גם בתחום הבנקאות וגם בתחום הנמלים ישנם חסמי כניסה שיצר השלטון שמונעים תחרות, את הפירות מחלקים העובדים והבעלים גם יחד).

    *בכלכלה הניאו קלאסית יש קשר ישיר בין יצור העושר להעדפות הצרכנים דרך מבנה המחירים אולם במקרה הזה מבנה המחירים כולל גם התערבויות ממשלתיות שמעוותות את הקשר בין הייצור לצרכנים, ולכן הקשר הוא לא ישיר.

  10. דוד

    הטעות שלך לגבי החלוקה של טריליון דולר באפריקה היא הבלבול בין זרם למלאי. מה שמגדיר עושר, הראה כבר אדם סמית לפני 240 שנה, איננו מלאי (כמו מלאי הכסף) אלא זרם של מוצרים שזורם באופן מתמיד. חלוקה חד פעמית של טריליון דולר לא תשנה כלום. היא רק תקפיץ את המחירים המקומיים אבל לא תגרום לזרם של מוצרים להביא לפריחה לאפריקה.

    המסקנה הנובעת היא שהדרך לעושר חייבת לעבור דרך שינוי מוסדי. רק שינוי מוסדי פנים אפריקאי בתחום של זכויות הפרט, קניין פרטי (כולל רפורמה של חלוקת הקרקעות לאיכרים שמעבדים אותם), מערכת משפטית יעילה ועצמאית וחירות הפרט תאפשר ליצור זרם של מוצרים שיביא לעושר.

    הטענה של משווקי תוכנית היצוב בארה"ב היא שבמצב של משבר הזרקת מלאי במקומות הנכונים, המוסדות הפיננסיים לדוגמא, תאפשר את המשך הזרם הריאלי. לטעמי אין הבדל בין הזרקה כזו להזרקה הקודמת אבל זו הטענה של אותם גורמים.

  11. יריב מ

    אתה מכיר את מירב ארלוזרוב המוכשרת שכותבת בגלובס?

    הממ… למעשה היא כותבת בדה-מארקר.

    אתה מוחה נגד הביטוי "חזירה" שהוצמד לה?

    למעשה, לו היית טורח לקרוא את הטור שלה אליו מגיב טור זה (כנראה חיפשת אותו בגלובס, אה?), היית מבין שמירב עצמה הצמידה לעצמה את התואר "חזירית". ובגאווה: הריני להודות, אמרה, אני חזירה קפיטליסטית.

    אגב, מירב כוללת בעסקת החבילה הזאת גם את שוודיה ונורווגיה. מי יודע, אולי תחת המותג "קיפטליזם חזירי", היא בכלל לא מתנגדת לסוציאל-דמוקרטיה. אולי זאת רק מלחמת דימויים. שיהיה – כל אחד והסיגנון שלו.

  12. אורן א.

    ממתי אנשים החלו מתהדרים בחזירותם?
    היא מעידה על עצמה שהיא חזירה קפיטליסטית, מי אני שאתווכח איתה.

  13. דרור ק

    אילו מירב ארלוזרוב רצתה להעמיק בשאלת הקפיטליזם לעומת שיטות כלכליות אחרות, היא הייתה יכולה למצוא בארכיון "הארץ" (אני מניח שיש לה גישה חופשית אליו) את מאמריו המאלפים והקריאים מאוד של אריה כספי זצ"ל. במקום זה היא בחרה לכתוב פמפלט לעידום רוחם השבורה של הברוקרים. שיהיה.

    אריה כספי כתב פעם שאין שיטה כלכלית שנוסתה באופן מדעי ב"תנאי מעבדה", כיוון שאף מדינה לא תסכים להפוך את עצמה לשדה ניסויים כלכלי. לפיכך כל התאוריות הכלכליות נשארו בעצם על הנייר. נוסו כל מיני אלמנטים מכל מיני שיטות, בכל מיני מקומות ובכל מיני תנאים, אבל אי אפשר להגיד: ניסינו את זה וניסינו את זה – וזה עדיף. יותר מזה – אי אפשר לומר שהקומוניזם באמת נוסה. סטאלין היה קומוניסט? הוא היא טוטליטאר צמא דם, וגם אלה שבאו אחריו לא בדיוק האמינו בקומוניזם למען רווחת האדם, אלא בקומוניזם כתירוץ לטוטליטריזם.

    ומה בדבר הקפיטליזם? הקפיטליזם הביא את את המשבר של שנות השלושים, וכדי להיחלץ מהמשבר היו צריכים לאמץ עקרונות חדשים ברוח הסוציאליזם. גדולתה של ארצות הברית שהיא הצליחה לשמור על יציבות פוליטית למרות המשבר, ולשלב את התיקונים הסוציאליסטיים לשיטה בצורה חלקה. זה מעיד על חוסנה של החברה האמריקנית, לא על חוסנה של השיטה הכלכלית. בגרמניה, כזכור, אותו משבר קפיטליסטי נגמר רע מאוד, כי לחברה הגרמנית לא היו באותם ימים הכלים להתמודד עם משבר כזה ולתקן את השיטה בלי לאבד את צלם האנוש.

    וכרגיל מירב ארלוזרוב וחבריה מציבים לנו שתי אופציות: או ארצות הברית או צפון קוריאה. שבדיה? זה בעצם גם כן קפיטליזם. למה לא לספח אליך את ההצלחה? אילו צפון קוריאה הייתה מדינה משגשגת היינו מכריזים גם על השיטה שלה כסוג של קפיטליזם. אתם יודעים מה? בסדר, קניתי. אני רוצה קפיטליזם, אבל אם אפשר תוצרת שבדיה. אנחנו בשוק חופשי, לא? אז אני מבקש תוצרת שבדיה, לא תוצרת ארה"ב. מה זאת אומרת אתם לא מייבאים תוצרת שבדיה? לא סיכמנו על שוק חופשי?

  14. דב בינדר

    מה שצריך זה משהו באמצע,הון פרטי ומקומות עבודה פרטיים אבל עם חוקים טובים להגנת העובד וחוקים טובים לרווחת האזרח,העובד זקוק לבטחון תעסוקתי ואת זה ניתן למצוא ביפן ששם כמעט לא מפטרים עובדים,צעיר המסיים את לימודיו ומתחיל לעבוד במקום עבודה נשאר בו בדרך כלל עד לפנסיה,עובד זקוק גם לפנסיה בטוחה וטובה שניתן לחיות ממנה ואת זה לא ניתן עם כספי העובד המושקעים בבורסה ע"י קרנות הפנסיה,נכון שבמניות ניתן גם להרויח אבל ניתן גם להפסיד,העובד אמור לדעת כמה פנסיה יקבל כשיגיע לגיל פרישה ושתהיה מבוססת על משכורתו האחרונה וצמודדה למדד המחירים לצרכן וזה יש במאה אחוז רק בפנסיה תקציבית ואת זה מקום עבודה פרטי לא מסוגל לתת,אבל יש אפשרות נוספת והיא שכספי הפנסיה יושקעו באיגרות חוב ממשלתיות שנותנות תשואה מובטחת,אפשרות נוספת היא פנסיה ע"י המוסד לביטוח לאומי,לא כמו היום בישראל כמובן אבל זה ניתן אם הביטוח הלאומי יקבל את כל הניכויים לפנסיה היורדים ממשכורתו של העובד ויחסוך אותם עבורו בקרן פנסיה ממשלתית,זה קיים בכמה ממדינות אירופה ולפנסיונר יש בהחלט אפשרות להתקיים מפנסיה כזו בכבוד,אם הוא רוצה לחסוך יותר מזה ניתן להשקיע בקרנות פרטיות שבהן יש ערבות ממשלתית לכספי הפנסיה ובכסף הזה לא מהמרים אלא הוא מוחזק באיגרות חוב ממשלתיות.

  15. מיכה רחמן

    הקאפיטליזם מביא חופש לחזקים, אני מצטרף כאן לדברים של איילה. דבריה של מירב ארלוזרוב נכונים ככל שמדובר בדברים היוצאים מנקודת המבט של הקאפיטליסטים וכמובן משרתים את האינטרס שלהם. עצם הרעיון שהחברה הקפיטליסטית טובה בשביל כולם שהחופש הוא חופש של כולם, הוא רעיון המשרת כמובן את החזקים את המנצלים. בסוציולוגיה קוראים לתאוריות כאלו תאוריות של ההרמונית החברתית. התאוריה של הזליגה כלפי מטה, כלומר, שככל שהעשירים ירויחו כך גם העניים ירויחו, היא סוג של תאוריה כזו. מכיוון שמירב ארלוזרוב היא קפיטליסטית וכותבת לטובת הקפיטליסטים, לא נוכל לשכנע אותה. אבל בפועל העולם מתנהל במודל של קונפליקט ולא של הרמוניה. מירב ארלוזרוב שוכחת, או מתעלמת, (או אולי לא מכירה?…) את אותם מחקרים, כמו למשל של תאוריית התלות, או בלבוש החדש היום, תיאורית המערכת העולמית, המראות במחקרם מפורטים שכאשר מישהו מרוויח מישהו אחר מפסיד. איזו חוצפה, איזו ציניות (או אולי איזו בורות) לטעון שבכלכלה כמו בדמוקרטיה הרוב קובע כי הרוב הגדול של מדינות העולם בחר בקפיטליזם. סליחה גברת ארוזרוב, אפריקה גוועת ברעב ובמחלות, היא לא בחרה בקפיטליזם, היא נמצאת מהצד המנוצל של הקפיטליזם, ונמצאת שם אחרי שכידוני החיילים של המעצמות הקולניליסטיות דחפו אותה לשם. אין כאן שום בחירה, גם לא כלכלית, רק ניצול כוח הארמדות הבריטיות (וההולנדיות ואחר-כך האמריקאיות) שכפו את המונופול של חברות הסחר הבריטיות העולמיות, או התיישבו בכוח וחלבו את עושרן של ארצות אפריקה ואמריקה הלטינית. ולכן צריך לשאול, הקפיטליזם מגדיל את הרווחה של מי? את רווחתם של העשירים בתוך המדינות העשירות ואת רווחתן של המדינות העשירות על חשבון העניות. וכאן שולפת ארלוזרוב את הנתונים השקריים שלה. למה שקר, כי חצי אמת גרועה משקר. מירב ארלוזרוב מראה לנו את הנתון של חצי מילארד שהצטרפו אל המעמד הבינוני בזכות הפיכת העולם לשוק גלובאלי (העולם הוא שוק גלובאלי כבר מאז החלו ספינות הסחר הבריטי לנוע באוקינוסים וסחרו עם הודו וסין וארצות אחרות). אבל מסתירה מאיתנו את הנתונים שפירסם באתר זה יצחק ספורטא ("העוקץ" 21.7.08): כמילארד בני אדם חיים מעד דולר ליום 2.6 (40%) מאוכלוסיית העולם חיים מפחות מ – 2 דולר ליום, חצי מילדי הודו, שבה הצטרפו כל-כך הרבה למעמד הבינוני, סובלים ממצב של תת-משקל. מספר הרעבים בעולם הולך וגדל, לפי דו"ח האו"ם האחרון, במיוחד לנוכח משבר העלייה במחירי המזון, ומגיע (נדמה לי) לקרוב למילארד. ובישראל הפערים הולכים וגדלים. כאמור מי שקפיטליסט מטבע הדברים מותר על הנתונים האלה ומעדיף לראות את המצטרפים למעמד הבינוני.
    והנקודה האחרונה, הדיכוטמיה של קפיטליזם מול קומניזם, קצת מיושנת קצת פופוליסטית וקצת שטחית. קיימים בעולם כמה סוגים של קפיטליזמים. השאלה איננה חופש מול העדר חופש, משום שאין בנמצא ולו גם חברה קפיטליסטית אחת בה מתקיים שוק חופשי לגמרי, כמו שמעידה גם מירב ארלוזרוב עצמה. ההיסטוריה הכלכלית אותה מתאת לנו ארלוזרוב שוכחת את הקפיטליזם המרוסן, את מדינת הרווחה, את הסוציאל דמוקרטיה. שוק חופשי בו המדינה שולטת כמעט בכל שוק ההון (כמו בשבדיה למשל – דרך השליטה בקרנות הפנסיה וכדומה) איננו יכול בשום פנים ואפן להיות בקדירה אחת עם השוק הפרוע של ארה"ב. הבאת שני הסוגים האלה באותה קטגוריה של "שוק חופשי" היא תעלול פולמוסי. ארלוזרוב חוזרת על הסיסמה התאצ'ריסטית הזכורה לרע, שהזכות לבחור בחירות כלכליות דומה לזכות לבחור בבחירות דמוקרטיות אבל הזכות הזו נשללת מכל אלה שאין להם במה לבחור בכלכלה כי הם חסרי כל.

  16. דרור ניסן

    המאמר של מירב ארלוזורוב מעיד על זחיחות מעט מביכה, הן בהתחשבות בארגומנטצייה של מאמרה והן בשל זהותה. הרי מדובר בעיתונאית שכירה בפרינט שעתידו כבר מאחוריו. בקונסטלצייה מסויימת שיש לקוות שלא תתרגש עליה – גם מטה לחמה עלול להישבר והיא עלולה להיות קורבן של שיטה שעתה היא כה מהללת. היה כבר מי שאמר "שעם מכתב הפיטורים הראשון הפכתי לסוציאליסט".

    אבל בכלל, ראויי לכלכלנים ולעיתונאיי הכלכלה לאמץ קצת יותר צניעות וספקנות לנוכח המתרחש.
    מאידך, מי שהתחיל את כל השיח המתעתע הזה הוא אהוד ברק, קפיטליסט חזירי וגרידי, שמטעמים אופורטוניסטיים לחלוטין (נסיון לזהות את רוח הזמן ולאתר לעצמו איזשהי נישה), תקף את הקפיטליזם החזירי – צירוף שלמיטב זכרוני הגה בשעתו שמעון פרס.
    בכל מקרה חזירות איננה כמובן תכונה שראויי להתברך בה ולהצהיר עליה, וגם הקפיטליזם אינו בהכרח שווה ערך בהגדרתו לדמוקרטיה – כלומר השיטה הכלכלית הכי פחות גרועה.

  17. RS

    "ארלוזרוב חוזרת על הסיסמה התאצ'ריסטית הזכורה לרע, שהזכות לבחור בחירות כלכליות דומה לזכות לבחור בבחירות דמוקרטיות אבל הזכות הזו נשללת מכל אלה שאין להם במה לבחור בכלכלה כי הם חסרי כל."

    זאת ועוד – זהו בעצם הבנה פרדוקסלית ומוטעית (שקרית?) של סד הדברים. היום כבר ידוע שאלה שאין להם כוח כלכלי אזי אין להם כוח פוליטי, וראה השחורים וההיספאנים מהגטאות (אובמה קשור אליהם כמו שהילדים של אהוד ברק קשורים לילדים בסיכון). מקודם, קרי, לפני הניאו-ליברליזם, היה להם סיכוי למוביליות חברתית דרך מיצוי כוחם הפוליטי. מה שהתיאוריה הזו (שנוסדה על ידי ההון ולמען ההון) בצעה במובן הפרקטי היא מה שהיא התיימרה לתאר במובן התיאורטי – עולם כלכלי שנפרד מהעולם הפוליטי. בפועל – יש כלכלה לעשירים בלבד, והפוליטיקה התרוקנה מכל תוכן. כמו שהפילוסוף המבריק זיגמונד באומן מכנה: "תיירים" (הקפיטליסטים הגלובליים חסרי המדינה) וה- "נוודים" (אלה שמה שיש להם זה מה שיש בכיס ותו לא, ואין להם שום קשר לפוליטיקה החדשה שהיא בעצם המסגרת הבירוקרטית של ההון).

    בקיצור, הזד…..

  18. טלילה סטן

    והכל כדי לרתום את הנתינים ולצרף אותם למרוץ העכברושים.
    ובקשר לתחרות חופשית תשאלו את משה בדש, שבתמימותו חשב שאם יקים מפעל שימכור במחירים נמוכים ותחרותיים הוא יצליח.
    לא תחרות חופשית אלא מונופולים וקרטלים שחוסמים את מי שלא שייך לקליקה.

  19. דוד

    אבל לשדך את ההיספנים ואת השחורים לתוך הגטאות משדר חוסר היכרות מוחלטת עם ארה"ב. ההיספאנים בארה"ב לא נמצאים בגטאות. כמו כל המהגרים הם מתקדמים קדימה לתוך המעמד הבינוני ועושים חיל. אין לבלבל בין המנטליות של השחורים למנטליות של ההיספאנים וכידוע במשק קפיטליסטי המנטליות עושה את כל ההבדל (וזה ההבדל הקטן בין אסיה לאפריקה).

  20. שור

    הקפיטליזם התחרותי מביא למשברים,
    אבל בין המשברים עוברות שנים רבות של צמיחה וגידול ברמת החיים ובאיכות החיים של מיליארדי אנשים.

    בצפון קוריאה ובקובה אין משברים בגלל הקפיטליזם.
    כי במדינות אלו תמיד המצב גרוע לאדם הבודד.

    נראה לי שגם קוראי העוקץ מבינים בסתר ליבם שאין תחליף לקפיטליזם התחרותי כפי שמיושם במדינות המערב,
    ובעיקר במדינות סקנדינביה (שוק חופשי עם רגולציה, עודף תקציבי, חוב נמוך, הפרטות, רפורמות, גלובאליזציה, שוק עבודה גמיש ועוד ועוד).
    שיטה שהביאה גם לרמת חיים גבוהה וגם לשיוויון יחסית גבוה.

    שבת שלום,
    שור

  21. בני אברבנל

    מירב ארלוזורוב משמשת כשיפחתן של החזירים הקפיטיליסטים ומתוקף כך היא משתרכת מאחורי שיירת החזירים ומלקטת את הפירורים שנשרו מפיהם.
    אני מצאתי את המאמר שלה מאד אפולוגטי ומתחנן לתשומת לב וכל הזמן תהיתי למה היא היתה צריכה לכתוב מאמר כל כך משפיל ומביש עבורה.

  22. RS

    "וכידוע במשק קפיטליסטי המנטליות עושה את כל ההבדל".

    הבנתי. אז יש לשחורים מנטליות דפוקה, אוקיי. וההיספאנים לא נמצאים בקהילות ממודרות? בולשיט.

    בקיצור לקחת את הטיעון השחוק בדבר המנטליות של הקורבן צעד אחד קדימה ווהצמדת לו טיעונים גזעניים. כל הכבוד – קפיטליסט נאור שכמותך.

    דרך אגב – מה ששטרסלר אמר היום ב"הארץ" חמור הרבה יותר. במחי יד פונדמנטליסטית הוא ביטל את כל הפוליטיקה.

    מעניין אם שוקן היה נותן לברוך מרזל לכתוב אצל בעיתון – דומני שלא, אבל לאיש קיצוני לא פחות כשטרסלר הוא נותן גם נותן. בעצם המקבילה המדינית לשטרסלר זה יגאל עמיר.

  23. דוד

    לא נורא. "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", בם דייקא (כלומר באותם דרכים עצמם הצדיקים הולכים והפושעים כושלים).

    במאמרי מנטליות הכוונה למנטליות היסטורית. זה ההבדל בין קונדליסה רייס וקולין פאוול שהוריהם באו מהקריביים כמהגרים ולכן עשו חיל באמריקה לעומת השחורים צאצאי העבדים בארה"ב שהמנטליות ההיסטורית שלהם משמרת את הסיפור ההיסטורי שלהם כצאצאי עבדים. באותו אופן אסיה משמרת זיכרון היסטורי של חברות מוסדרות היסטורית עם מערכת יציבה כלכלית וחברתית, ואילו אפריקה משמרת זיכרון היסטורי של כאוס חברתי בעקבות סחר בעבדים אפריקאים בידי אפריקאים אחרים (כל עבד אפריקאי שנמכר לאירופאים ולערבים נמכר על ידי אפריקאים אחרים).

    אובמה שאותו הבאת כדוגמא לשחור שאיננו שחור הוא דווקא דוגמא לאפשרות שינוי. נכון שהוא באמצע אבל לראשונה אובמה כאדם שחור הולך להיבחר בידי הציבור כולו (וזה ההבדל בינו לקולין פאול וקונדליסה הרייס שהיו פקידים ממונים). נכון שאובמה איננו שחור רגיל אבל דווקא הדבר הזה מאפשר את השינוי שלו כזרז. לפי תיאודור זלדין בספר היסטוריה אינטמית של האנושות זרזים מתפקדים כזרזים בראיקציות כימיות ואנושיות דווקא בגלל שהם מכילים את שתי הקבוצות בכמויות קטנות. וזה נכון לאובמה ואם אתה רוצה זה גם היה נכון למשה מנדלסון במאה השמונה עשרה.

  24. יואש

    מודה שטעיתי !
    מירב ארלוזורוב כותבת כיום בהארץ /דה-מרקר, אך עקב גילי אני מכיר אותה מעברה בגלובס ולכן "השארתי" אותה עדיין שם . מצטער אך לעצם גישתה היא לא שינתה את סיברה מגלובס לדה-מרקר ומפישמן לנוני מוזס.

  25. טלילה סטן

    אלא מוכר אשליות וחלומות אמריקאיים.

    והכל כדי לרתום את הנתינים ולצרף אותם למרוץ העכברושים.
    ובקשר לתחרות חופשית תשאלו את משה בדש, שבתמימותו חשב שאם יקים מפעל שימכור במחירים נמוכים ותחרותיים הוא יצליח.
    לא תחרות חופשית אלא מונופולים וקרטלים שחוסמים את מי שלא שייך לקליקה.

    (התגובה שלי התפרסמה לפני כמה שעות ללא הכותרת לכן אני חוזרת עליה.)

  26. טלילה סטן

    אם מוצרי פיקנטי (של משה בדש) היו כה גרועים ולא התחרו במוצרים של התאגידים, מה טעם מצאו אותם תאגידים להלחם במשה בדש כדי לחסלו?

  27. RS

    אתם באמת מתכוונים לשים את התגובות הגזעניות בעליל של המגיב דוד? באמת? אחרי המניפסט שפרסמתם לפני זמן מה? הרי התגובה האחרונה שלו זו הגרסה העדכנית והמכובסת של תורת הגזע (חדש! עכשיו עם מאפיינים פסיכולוגיים).

  28. איסקנדר

    הם לא נלחמו בו.זו אגדה מניפולטיבית שזרע הנוכל.
    הספקים חששו לכסף טוב,כלומר,עוד סחורה לנוכל,שתהפך לכסף רע,כלומר,הם לא יראו את התמורה לסחורתם..
    המתחרים שלו היו שופרסל קואופ ואחרים.מה היה להם ולו?האם הם שיכנעו את שטראוס/אוסם/תנובה/טרה/ואחרים לא לספק לבדש סחורה?מה נתנו לספקים בתמורה?יותר כסף לסחורה שקנו אצלם?הרי יכולתם להתחרןת בבדש תפחת אם העלויות שלהם לצורך שיחוד הספקים יגדלו.
    איזו סיבה מלבד החשש לכספם היתה לספקים לא למכור לבדש?מה?בגלל או בשביל סולידריות אשכנזית הם יפסידו כסף טוב?כל זמן שבדש שילם סיפקו לו סחורה.

    מי נלחם באחים בורוביץ ובקלאבמרקט שהיה בבעלותם?
    מי נלחם בגרינברג של פישמן?
    מי רצה לעשוק את בעלי המניות של קואופ?

  29. איסקנדר

    לא עניתי לשאלתך הספציפית.
    כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה הוא ייצר רק מוצרים מבשר,בעיקר נקניקים ומוצרי מאפה.
    איזה תאגידים אימתניים ייצרו מוצרי בשר/מאפה ושהיה להם מונופול וכוח להתנכל לבדש
    במי הוא התחרה?מי מלבדו שיווק את הסחורה שיצר?אף רשת גדולה לא היתה אפילו חושבת לגעת במוצריו וגם מיני סופרים וחנויות מכולת לא נגעו בסחורה שלו.

    במוצרי מאפה הכוונה למוצרים בעלי חיי מדף קצרים ולא מאפים יבשים הניתנים לשמירה לאורך זמן.

  30. ירדנה אלון

    עוד משהו בקשר לבדש, בשנות התשעים בגל העלייה הגדול מרוסיה עלו לארץ הרבה אמנים , ציירים בעיקר, בדש הבטיח להם עבודה,שכר אולם שם היה על האמנים לצייר(לזייף לייתר דיוק) ציורים של אמנים מפרסמים כמו דאלי, פיקאסו, וכו',הוא שילם להם שכר לפי שעה , כמובן שכר מינמום,ומכר את "היצירות המועתקות" במאות שקלים,וכיום תלויות "יצירות" אלה בבתים רבים של ישראלים שאמנם יודעים שאין אלה היצירות המקוריות אבל למי איכפת לתלות ציור שנראה אחד לאחד כמו יצירה של פיקאסו וזה לא פוסטר אלא ציור ממש או של דאלי, כאן החטא הוא משולש, חטא הזיוף , דבר שהישראלים מתמחים בו לצערינו,חטא שכר המינימום וניצול מצוקתו של הזולת שזה מקרוב בא,והחטא כלפי האמן עצמו, שהביטוי העצמי שלו נחסם , מפני שהוא טרם התערה בארץ,והיה זקוק לפרנסה וכולנו יודעים כמה קשה לאמנים מכל התחומים להתפרנס בכבוד מהיצירות שלהם ומהרעיונות שלהם,בדש התגאה מאוד בזמנו במהלך "העיסקי, הזה שלו, ולא היו רבים שפצו את הפה בנידון נהפוך הוא ראו בזה נקודת זכות עבורו, וכאן אחת ההתדרדרויות הגדולות של החברה הישראלית,בשנות התשעים כשהיאפיות שלטה בכיפה לא היה חשוב איך אתה מצליח ואיך אתה עושה כסף ועל חשבון מה ומי אתה מתפרנס כל עוד התוצאה היא חיי ראווה מנקרי עיניים.מי שלא פצה פה ולא מחה כנגד התופעה הזאת אל יתפלא אם היום אנחנו קוטפים את פירות הבאושים שלה גם בדרך של זיוף דיסקים של אמנים מקומיים למשל, וגם בדרך של מאבקם של אמנים כנגד ניצול חברות ותאגידים , ראו מאבקו של אמיר בן עיון , כנגד חברת התקליטים שמתייחסת לאמנים שלה כאל צמיתים.

  31. טלילה סטן

    אתה טועה בטענתך שבדש לא מכר מוצרים שמתחרים בתאגידים.
    אולי זה המקום להזכיר שהעליהום עליו התחיל (או צבר כוח אימיתני) כאשר הוא הוציא לשוק חטיף – שגם נחטף מהמדפים.

    ובקשר לתאגידים הדורסניים
    הנה מה ש-YNET פרסם ביום 11.11.03
    למשה בדש, בעלי פיקנטי לשעבר, יש סיבה למסיבה; הדו"ח שהוציא הממונה על ההגבלים והחלטתו של שר התמ"ת לפעול להטלת פיקוח מחירים על מוצרי המונופולים מוכיחים, לטענתו, את צדקתו: אנחנו חיים במדינה שנשלטת על-ידי תאגידים דורסניים; בא פקיד, שאין לחשוד בהגינותו או חוסר אובייקטיביות מצדו, ואומר לכל עם ישראל: 'רבותי, בדש צדק'

    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2815317,00.html

  32. טלילה סטן

    לפני שנים היה ויכוח בין בדש לביני: הוא טען שהתאגידים חולשים על המדינה ואשמים בכל, ואני טענתי שהכוח בידי בתי המשפט הנשלטים על ידי ההון.
    באותו הזמן להגיד משהו נגד בתי המשפט נחשב לטאבו, לפגיעה בעיקר. לכן גם בדש, אני מתארת לעצמי, נאטם לדברי.

    האם באיחור הבין בדש שאני צודקת?
    http://www.israblof.com/?l=he&a=12318

  33. טלילה סטן

    את מתבלבלת בין בדש לבין פלאטו שרון.
    אבל לזרוק רפש על בדש זה לא מסוכן, שהרי דמו הותר.
    כמו של קרבנות נוספים של "השיטה" שתמיד יש עדר ששמח להצטרף לעליהום שלה על הקרבן התורן .

  34. פנסיונר

    בשוק החופשי של הארץ והעיתון דה מרקר השיטה היא קבועה, מר שטרסלר מביע עמדע וכל העיתונאים מתוך חופש העיתונות כותבים מאמרי תמיכה בתיזה של שטרסלר ולפי סדר בכירותם בעיתון..ואני רוצה לראות את העיתונאי שלא ימלא את הוראות המערכת.
    כל העיתונות הישראלית איבדו את תומתם כבר לפני הרבה שנים,וכל עיתון ממלא את התפקיד שהבעלים שהם נציגי ההון הגדול הטילו עליו.
    וכל האמירות של חופש הדיעה וכל הפרזות הנוספות נשכחו מזמן.
    גם השקר שנקרא שוק חופשי הוא עבור התמימים בלבד ולא עבור בעלי ההון.שם שולט רק הכח שהוא ההון הגדול.
    וכדי לסבר את האוזן יש בארץ חוק של חופש ההתארגנות של העובדים ובהשפעת ההון [והלוביסטים] אין סכוי שהמפקחים על החוק יטילו את כח החוק כדי לאכף אותו.
    ויש גם חוק שכר מינימום שהמדינה שחוקקה את החוק חיבת בשמירתו ומועלת בתפקידה [ראה משרד התמס]
    ומי שרוצה את ההוכחה ילך לצפות בסרט שיטת השקשוקה.ויראה איך אנשי השוק החופשי בלמים את חופש ההתארגנות בשם השוק החופשי.עד שלא יקומו התארגנויות של הנפגעים מהשוק החופשי וילחמו באמצעות כוחם הדמוקרטי כל הבכי ונהי לא יתנו תוצאות.

  35. דוד

    מוזר שדווקא אתה, סוציאליסט לכאורה, שמאמין באפשרות של שינוי תודעתי, בז לשינוי ההיסטורי המתרחש מול עיניך:
    "אובמה קשור אליהם כמו שהילדים של אהוד ברק קשורים לילדים בסיכון".
    כן. אובמה קשור אליהם כי האפליה בארה"ב היא גזעית וכאשר עולה מצב שעוד יומיים נבחר נשיא שחור לארה"ב מתברר שיש מצב לשינוי. והאפשרות של השינוי היא שמשנה את מצב התודעה ומביאה לשינוי בפועל. ולכן גם השחורים בגטאות מתגייסים להצביע בשבילו (מה שהם לא עשו עד עכשיו) ומתפללים להצלחתו. כנראה שהם לא מסכימים עם מר RS שאין משמעות לבחירתו של אובמה לנשיאות ארה"ב. כנראה שהם מרגישים שבחירתו של אובמה תתן משמעות מחודשת לכל יחסי הגזעים בארה"ב שבעקבותיה העולם לא יהיה מה שיהיה. ומרגע ששינוי כזה מתרחש התודעה משתנה. המנטליות הופכת לאחרת – משוחררת יותר, חופשיה יותר.

    על זה עבדו המהפכנים הגדולים. על זה עבד קאנט, ומרקס והרצל ובדור שלנו בישוף ברזילאי בשם פאולו פריירה (ספר שלו יצא בעברית בשם "פדגוגיה של מדוכאים"). עצם האפשרות לשינוי כתב מרקס ובעקבותיו קוז'וב ופוקיימה הוא זה שמשנה את תודעת העבד והופכת אותה לחופשית. היכולת לשינוי הטמונה בעבודה הופכת את העבד מסביל לפעיל ולכן חופשי (ומכאן המקור לביטוי שעוות על ידי הנאצים "העבודה משחררת"). זו הסיבה מדוע חירות איננה נשארת ברמת החירות השלילית בלבד אלא חייבת להתקדם לרמת החירות החיובית שבה התודעה של האדם תרגיש חופשיה.

  36. פנסיונר

    העקרון של מר בדש היה פשוט וברור לכסף שנכנס ,אסור לצאת.בתוספת המשפט השערוריתי עם משפחת מוביל הכסף שנרצח בעת הובלת הפדיון לבנק,שלטענתם היה שותף ולא רק עובד.וטענו לרשת את חצי הרכוש.משפט שפגע בבדש קשות.ו
    ובהתהם לעקרונות של חובות ישנים לא משלמים וחובות חדשים נותנים להם להתישן. ולכן לא מגיעים לסיגום עם מס הכנסה, לעיריה חיבים סכומים גדולים עבור מים ולספקים אסור לדרוש את התמורה עבור המכירות שלהם.
    צבירת חובות בסיטונות היא שחיסלה את מר בדש.
    והיום כשהפרטים אינם זכורים אפשר לספר כל מיני סיפורים.

  37. איסקנדר

    כזייפן מנטלי האיש זייף כל דבר ש"נגע" בו.מסתבר מדברי ירדנה שהקים גם "מפעל" לזיוף ציורים של גדולי האמנים בעולם.
    מי סיפר שהחטיף נחטף מהמדפים?בדש.האם סיפק הוכחות לטענתו?
    מהמדפים של מי?של שופרסל/קואופ/גרינברג/אחרים?
    איזו רשת ארצית קנתה את החטיף של בדש?
    האם הוא יכול היה להתחרות באוסם?בעלית?עם החטיף שלו?

    לפני 3 עשורים בחור צעיר פתח חנות גלידות ברחוב ראשי של עיר מגורי.הגלידות היו מייצור עצמי.
    הן היו מעולות, אבל…… יקרות.
    פעם שאלתי אותו מדוע.
    הוא הכניס אותי לאחורי החנות שם ייצר את הגלידה.הוא הראה לי שכל חומרי הגלם שלו הם הטובים בסוגם.
    אבל גם יקרים.
    הסוף?כעבור שנתיים הבחור סגר את המפעל והחנות.ברחוב היו גלידריות נוספות, וזולות.

    מאידך,אין לי ספק כיצד נהג בדש.

    אני אספק לך הסבר שונה לעניין המונופולים והפומביות שהסיכסוך קיבל.הסיפור על החטיף הומצא והופק כספין ע'י הנוכל הזייפן כדי להתמודד מראש עם מה שהוא ידע שחייב להגיע, ואכן הגיע.
    ומה שהיה חייב להגיע זה הפסקת מסירת סחורה לחנויותיו ע'י ספקים שלא קיבלו ממנו את התמורה לסחורתם.

    באשר למונופולים.נניח שעלית המתחרה באוסם בכמה מוצרים דומים עשתה הסכם על מחיר מסוים של מוצר מסוים.עדיין הם היו צריכים צינורות שיווק.הם גם יצרו מוצרים רבים נוספים שאינם דומים.האם מוצר אחד שבדש החל ליצר ושאולי איים על המוצרים הדומים של אוסם/עלית היווה איום קיומי עליהן?הרי יכלו להוזיל את החטיפים שלהן וכך,כשיש להן שורת מוצרים רבה ומגוונת יכלו להתחרות בחטיף של בדש.
    בקיצור,הויכוח שלך עם בדש מעניין אבל ללא קשר למה שהנוכל חולל.
    יצרן לא מפסיק למכור מוצריו כשהוא מקבל תמורה שסוכם עליה בצורה מסודרת ויציבה.
    בדש קנה מהמונופולים את מוצריהם,מוצרים בהם לא התחרה עמם כי לא יצר דומים להם.הוא היה צינור ככל הצינורות לשיווק מוצריהם.כל עוד שילם-מכרו לו.כשהפסיק לשלם עצרו נמכירות.

    דוגמה מעניינת.שופרסל החליטה לשווק מוצרים שונים תחת לוגו משלה.היצרן שמיצר עבורה ממשיך גם למכור לה את אותו מוצר תחת הלוגו שלו.שני המוצרים הזהים מצויים אחד ליד השני על אותו מדף כשמחיריהם שונים-המוצר תחת הלוגו של שופרסל זול מהמוצר תחת הלוגו של היצרן.
    מדוע היצרן מסכים?
    מדוע הקונים לא עוברים כולם למוצר הזול?
    מה השיקולים של היצרן?מבחינתו עלול להיוצר מצב שהמוצר שלו לא יימכר תחת הלוגו שלו אלא רק תחת הלוגו של שופרסל.האם הרווח שלו קטן יותר במצב הזה?האם יהיה כדאי לו להמשיך ולמכור את המוצר שלו תחת הלוגו הזול של שופרסל?
    האם הציבור חושש שהמוצר תחת הלוגו של שופרסל פחות טוב מהמקורי?
    האם אין דוגמה זו מזימה את הטענה של בדש?

    אבל את תאמיני כמובן למי שתרצי.דרך אגב,אכלת ממוצריו?קנית באחת מהחנויות שלו?השווית מחירים?

    הדבר היחיד שניתן לומר לזכותו שיש לו דמיון מסחרי יצירתי.
    הקושי עם דמיון כזה שהוא פלילי במידות שונות או על סף הפליליות ולכן קשה מאד לשים עליו את היד..

  38. ירדנה אלון

    שלום טלילה-זה שבדש נירדף ע"י בעלי ההון שחששו מהצלחתו העיסקית והוא היווה איום עליהם על כך אינני חולקת,זה שחברו בתי משפט ועשו יד אחת נגדו עם בעלי ההון, גם על כך אין לי מחלוקת איתך בנקודה זאת אני סבורה שאנו תמימות דעים, ועל כך ששמורה לך זכות ראשונים בעניין התנהלותה המלאה רבב של המערכת המשפטית בישראל ושיצאת נגדה בימים שבהם לא היה מקום לשיח בקורתי על המערכת המשפטית על כך קבלי שאפו, אכן נדרש אומץ לב לא מועט באותם ימים לשים את הנושא על סדר היום החברתי מגיע לך מלוא הקרדיט על זה. יחד עם זאת הנושא שהעליתי בעניין האמנות וניצול אמנים, זאת אני יודעת משני מקורות מקור ראשון זה האמנים עצמם שיצא לי להיפגש עם כמה מהם בנסיבות כאלה ואחרות שלא כאן המקום לפרטן והם סיפרו לי זאת, והמקור השני זה כתבה על בדש בימי הצלחתו בידיעות אחרונות שבה הוא עצמו סיפר זאת,הוא התגאה בזה שהוא מספק עבודה לעולים חדשים .לעניות דעתי דמויות כמו בדש אינן שחור-לבן,(כפי שרובנו בעצם),כלומר זה שהוא נרדף הן ע"י המונופוליסטים והן ע"י המערכת המשפטית ,דבר אחד, ומאידך זה שהוא לא טלית שכולה תכלת, זה דבר שני, זה לא בא לסתור את דברייך ,מה שכתבתי כאן על בדש פשוט בא להאיר אותו גם מזווית אחרת, שגם לה יש השפעה על הלך הרוח והמנטליות של החברה הישראלית.
    באשר לפלאטו שרון, אינני מוציאה מכלל אפשרות שגם הוא עסק בכך,אין לי מושג בקשר אליו, אולם באשר לבדש יש לי מושג, כאמור כתבתי מהייכן אני שואבת אינפורמציה זאת.

  39. ערן סגל

    ראשית, אני מכיר לפחות עוד עם אחד שיש לו היסטוריה של עבדים, והוא אף מפליא לעשות ומתעקש להגדיר את עצמו דרך הסטוריה זו ולמעשה אפילו כיום כשהעבדות היא רק זכרון רחוק מתעקשים בני העם הזה לראות את עצמם כאילו הם היו עבדים וזכו בחסד לצאת לחופשי. בני אותו העם מסבירים לעצמם שכך הם זוכרים את חשיבותה של החמלה כלפי האחר. הם רואים בעבדות אבותיהם לא אות קלון אלא שיעור חשוב מאד לגבי שיעבוד וחופש. ודרך אגב, גם לבני העם הזה יש נטייה להתכנס בגטאות.
    שנית, כנראה שבשביל להיות עבד אתה צריך גם אדון. ומצב השחורים בארה"ב מושפע גם מיחסם של הלבנים. גם לאדון קשה להשתחרר ממנטליות בעיקר כשהוא צריך להשתחרר גם מעמדות כוח ומממונו שהושג בניצול מעבדיו. הגזענות עודה קיימת בארה"ב והחסמים לא חייבים להיות פורמליים. הנה, אצלנו אפשר להפלות גם בלי שזה יהיה מעוגן בחוק.
    שבוע טוב.

  40. מוני יקים אנטיציוני

    זה המוטו של המאמר שלה ויש לראות אותו בהקשר הפוליטי חברתי כלכלי הרלוונטי.
    מדןבר במדינה שקיימת 60 שנה ומאוכלסת ע'י רוב של כ 75 אחוז שאינו אשכנזי ואינו נימנה על העשירונים העשירים העליונים.
    מדובר על מדינה שבה כמעט כל ילד שני נמצא מתחת לקו העוני שהוא מדד של המימסד לקביעת סיכויי השיוויוניות
    בין ילדים שנמצאים מצידו של קו זה או זה.
    מדובר במדינה שהפוליטיקאים שלה מתפארים בפריחה כלכלית חסרת תקדים החופפת עושר מנקר עינים
    של מיעוט אלפיוני בעל מגדיר השתיכותי אתני מאד מסוים .
    במצב עינינים כזה ההתפארות בחזירות קפיטליסטית של הנצר לבית ארלוזורוב שחתם על הסכם ההעברה עם הנאצים ב 1933 יש בה יותר משמץ של גזענות ישירה וברוטאלית כלפי אותו מגזר ספרדו/מזרחי וערבי
    שילדיו 750 אלף במספר הם הקורבנות של אותו קפיטליזם חזירי ששטרסלר ומירב מנסים כל כך לכפות
    על הציבור.
    ואם כבר מצנזרים בהעוקץ אז מן הראוי שגזענים כמו דוד וחבריו יצונזרו למרות שהם יודעים לעטוף את הגרפומניה הגזענית שלהם במסוות אקדמאיות ואליטיסטיות.
    יש

  41. טלילה סטן

    1. אתה מצטט את טעות של ירדנה ומסתמך עליה כעל תורה מסיני.
    מי ששכר ציירים כדי שיחקו (ולא יזייפו) תמונות של אמנים מפורסמים היה פלאטו שרון.

    2. בקשר למשה בדש, לא אוכל להמשיך בויכוח כי עלי לחזור לעבודה כדי לממן את מחקרי "צדק בסדום", שלשמו נהלתי משפטים רבים, בכל הערכאות בתל אביב, נתניה וירושלים. סיפור די יקר.

    לכן אשמח אם מה שמצאתי באינטרנט יספק אותך.
    הנה העתקת החלק הרלוונטי של כתבה שהתפרסמה ב"דה מרקר":
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20010921_06&layer=law&layer2=law

    "הנתבעות אירגנו נגדו קרטל וחרם ספקים, וזאת לאחר שפיקנטי החלה לייצר מקרנה, ולמכור אותו בכשליש מהמחיר של במבה. לטענת פיקנטי, המקרנה פגע קשות באסם מכיוון שהבמבה הוא הענף הרווחי ביותר של אסם, המספק 33% מרווחיה.

    בכתב התביעה מתוארת "שיטת ביצוע הקרטל": ביוני-יולי 97' אסם החלה בהפצת שמועות חסרות בסיס בין הספקים, שלפיהן פיקנטי נקלעה לקשיים כלכליים. לקראת אמצע יולי 97' הנתבעות הפסיקו לפתע לספק מוצרים לרשת הסופרמרקטים של פיקנטי, תוך שהן מפרות התקשרויות חוזיות עם פיקנטי בלא כל הפרה קודמת מצדה.

    לטענת פיקנטי, אסם איימה על בעלי חנויות כי אם ימכרו מקרנה אסם תפגע בהם כלכלית. בנספח לכתב התביעה אומר בעל חנות כי "הסוכן של אסם אמר לי שאם יראה פה את המקרנה של פיקנטי יבטל לי הנחות. הוא אמר שככה מתנהגים במלחמה, ושיש להם מלחמה במקרנה".

  42. טלילה סטן

    קודם תודה על דברי ההערכה שלך למאבק החלוצי שלי נגד מערכת המשפט.

    ובקשר למשה בדש את כותבת:
    "זה שבדש נירדף ע"י בעלי ההון שחששו מהצלחתו העיסקית והוא היווה איום עליהם על כך אינני חולקת,זה שחברו בתי משפט ועשו יד אחת נגדו עם בעלי ההון, גם על כך אין לי מחלוקת איתך".

    ואת מוסיפה:
    "הנושא שהעליתי בעניין האמנות וניצול אמנים, זאת אני יודעת משני מקורות מקור ראשון זה האמנים עצמם שיצא לי להיפגש עם כמה מהם בנסיבות כאלה ואחרות שלא כאן המקום לפרטן והם סיפרו לי זאת, והמקור השני זה כתבה על בדש בימי הצלחתו בידיעות אחרונות שבה הוא עצמו סיפר זאת,הוא התגאה בזה שהוא מספק עבודה לעולים חדשים ."

    ותשובתי –
    מי שהתגאה שהוא מספק פרנסה לציירים עולים חדשים, וגם הציג תערוכה שלהם בדיזנגוף סנטר, הוא פלאטו שרון. בגלל שזה סיפור ישן משנות ה-90 אין לתערוכה סימוכין רבים באינטרנט. יחד עם זאת הצלחתי למצוא סימוכין לעובדה שברשותו של פלאטו שרון חיקויים של יצירות אמנות מפורסמות. ככל שניסיתי למצוא קשר בין משה בדש לבין חיקוי של תמונות, או כל קשר עם אמנים עולים והעסקתם, לא מצאתי. להערכתי גם את לא תצליחי כי למשה בדש לא היה שום קשר כזה ואת מתבלבלת בינו לבין פלאטו שרון.

    והנה מה שמצאתי על פלאטו שרון –

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=142646
    בחלקה השני של התערוכה היו תמונות מהאוסף של פלאטו-שרון, שהיו חיקויים או העתקים במוצהר של תמונות ידועות.

    http://www.globes.co.il/news/docview.aspx?did=124852
    חוקרים שנשכרו בידי חברת ביטוח צרפתית חושדים: פלאטו-שרון החליף 115 תמונות של צייר רוסי שהגיעו ארצה בחיקויים
    שמואל פלאטו-שרון הוציא 115 תמונות מתוך 300 התמונות של הצייר הרוסי מיכאל צ'ימיאקין, שהגיעו אשתקד לתערוכה בארץ, והחליף אותן בתמונות שבבעלותו בערך ירוד.

    http://bs-koresh.blogspot.com/2008/08/3.html
    כל התמונות היו חיקויים של אמני רנסאנס ובארוק, ונראו בדיוק כמו התערוכה של הציורים שאסף פלאטו שרון בזמנו. שם ניתן היה ללמוד מה המקור ממנו הועתקה התמונה רק בגלל הפתק הקטן עם השם שהיה לידה. לכל תמונה הייתה מסגרת יפה שבתוכה כתמי צבע נטולי רגש. תמונה ללא אמנות, בסגנון של סבון ללא סבון.

  43. ירדנה אלון

    בקשר לפלאטו שרון אין לי מחלוקת,יחד עם זאת בקשר לבדש ולאמנים ,אם ייצא לי בזמן הקרוב להיות בבית אריאלה ולחטט בארכיון בעיתונים הישנים ולמצוא אעשה זאת,אולם לפני עשר שנים יצא לי לעבוד עם אמנים רוסים באותה גלרייה,היינו קבוצת אמנים שעבדה עם אותה גלרייה,רובם היו עולים חדשים מרוסיה,והם סיפרו לי על כך והם לא דיברו על פלאטו שרון הם דיברו על בדש,כידוע לך אם יש משהו ששובר מחיצות וגבולות בין בני אדם שבאו ממקומות שונים ושפות שונות ומנטליות שונה זה שפת האמנות (כמו שפת האהבה שכידוע לך גם היא שוברת מחיצות וגבולות)כך שנוצרה קירבה מאוד אישית בייני לביינם ושוחחנו רבות על כך,גם על תחושת הניצול שלהם,מאחר ובאותם ימים הייתי גם פעילה אינטנסיבית בקשת הדמוקרטית המזרחית מאוד התחברתי לתחושה הזאת שלהם ויכולנו לדבר על הדברים בפתיחות רבה, וגם כמובן דיברנו על התחושה הקשה שלהם כאמנים שנאלצים לפרנסתם לצייר ציורים של אחרים במקום לבטא את עצמם,שזוהי עוולה שמבחינתי השתוותה באותם ימים לסוג העוולה שנעשתה למזרחים כשהתבקשו להשיל מעל עצמם את הזהות והתרבות המזרחית שלהם על מנת להשתעבד לאידאולוגיה של ההגמוניה המימסדית ששמה לה למטרה את "כור ההיתוך".דרך אגב גם אותה גלריה (אחת מיני כמה שיצא לי לעבוד איתן באותם ימים) חיקתה את מעשיו של בדש בנושא זה, אני הייתי האמנית היחידה שסרבה בכל תוקף לעשות חיקויים של ציירים אחרים,ועודדתי את האמנים האחרים לעשות כמוני ואף דיברתי על כך עם בעלי הגלריה,ואכן לאט לאט דברים השתנו שם.זאת הייתה חווייה מאוד מעצימה לכולנו.אולם לענייננו הם דיברו על בדש לא על פלאטו שרון, יתכן שבדש עשה כמעשה פלאטו שרון,חיקויים וזיופים וגניבת רעיונות,הם חלק מהרעה החולה של החברה הישראלית רבות נכתב על כך ולעניות דעתי הבלתי קובעת זה העיקר כאן.
    ודרך אגב, אני מקווה שתמצאי את הזמן לכתוב רשימה גם כאן בהעוקץ על עבודת המחקר שאת עושה בנושא המשפטי,ישנם רבים ביננו שנותרו בתמימותם לגבי המערכת הזאת,ומאמינים לה ומאמינים בה(אני שמחה לבשר לך שבאופן אישי התפכחתי)בימים טרופים אלה,יהיה זה שרות חברתי לא קטן, נתון לשיקולך כמובן.

  44. אודי אדיב

    על רווח, רווחה ואושרו של האדם
    תגובה לרועי גזית על מכתבו למירב ארלוזורוב
    רועי, שלום. אתה מבקר בשצף קצף את הקפיטליזם החזירי, כפי שהוא מוצג במאמרה של מירב ארלוזרוב, אבל נראה, כפי שאסביר בהמשך, שכל דברי הביקורת שלך אינם יורדים לשורש הבעיה הנוגעת לחטא הקדמון של הליברליזם ולשיטה הכלכלית הנגזרת ממנו, הלא היא הקפיטליזם.
    בראשית דבריך אתה מבדיל בין "רווח" ל"רווחה". רווח, על פיך, הוא ביטוי של תאוות בצע לשמה ואילו רווחה, לפי המודל של נורבגיה, היא "מצב שבו יש לאדם בריאות טובה ואושר, בעלות על רכוש וכסף". אתה מסביר עוד ש"משאבים, לעניין זה, אינם בהכרח כסף או שווי כסף. את איכות החיים ורווחתו של האדם או הקבוצה ניתן להעריך גם במשאבים אחרים כדוגמת יופי, יצירות אמנות, מעמד חברתי, השכלה גבוהה ובריאות". אכן, הבחנה ראויה, אולם נראה שאתה מתפרץ כאן לדלת פתוחה, שכן אין היום אף אדם שפוי המתנגד לרווחה חברתית כפי שאתה מתאר אותה.
    הוויכוח ביניכם נסב אך ורק על הדרך, או על האמצעים הכלכליים הדרושים כדי להשיג את אותה רווחה. לדעתם של ארלזורוב וביבי, הרווחה תושג באמצעות בעלי ההון המצליחנים שייצרו מקומות עבודה ובאמצעותם תושג ההתפתחות והרווחה של החברה כולה. כמו כן, לדעתם, אותם מצליחנים ישמשו כמודל חיקוי שלאורו יתחנכו ילדי ישראל וכך ילמדו כיצד לשפר את מצבם. אתה וחבריך הסוציאל-דמוקרטים, לעומת זאת, מציעים לנו להשיג את אותה רווחה חברתית על ידי התערבות ופיקוח של המדינה, שתדאג לחלוקה צודקת יותר של העוגה. אלא שבשני המקרים, הרווחה מושגת ומוסברת, גם אליבא דמרקס, בעיקר באמצעים ובמושגים כלכליים. כמו כן, בשני המקרים הרווחה האישית נתפסת כתכלית לשמה, ואילו החברה והמדינה משמשות רק כאמצעי.
    בסוף דבריך אתה מתאר את בעלי החמלה, שגוברים על טבעו האנוכי של האדם, לעומת החזירים הקפיטליסטים חסרי המצפון. שוב, זו אכן הבחנה ראויה, אלא שמירב ארלוזרוב טוענת שבשל טבעו הרע של האדם, נשארו כל צורות החברה והמדינה הקולקטיביות הרחק מאחור או קרסו בדרך להשגת הרווחה, ולא נשארה אלא הדרך הרובינזונית האינדיבידואלית. לדעתי, החטא הקדמון של הליברליזם טמון בתפיסה האינדיבידואלית הרובניזונית של האדם כ- homo faber וכ-homo economicus, לפיה האדם ניתפס כיצור תועלתני, אנוכי, אשר במילים של מרקס, עובד ככל יכולתו לסיפוק צרכיו. תפיסה המנוגדת ניגוד גמור לתפיסה הקלאסית ולהגות ההומניסטית והרדיקלית של העת החדשה, שלפיה האדם נתפס כ-homo sapient , או בלשונו של אריסטו, כ- zoon politicon (יצור פוליטי).
    חטאה הגדול של ארלזורוב איננו, אפוא, בכך שהיא מתנגדת לרווחה החברתית ומקדשת את הרווח הפרטי. העניין הוא עצם הראייה של הכלכלה, כלומר, העבודה והקניין החומרי, כביטוי לחייו של האדם. במובן הזה, האלטרואיזם שלך איננו שונה בהרבה מהליברליזם שלה. אצל שניכם חסרה תפיסת אדם ותפיסה של "טוב" חברתי, שאינן ניתנות כלל להשגה ולהגדרה על פי מאפייני הרווחה שציינת, דווקא משום שהתפיסה של שניכם מקדשת את האינדיבידואליות הבלתי אמצעית, המשאירה את האדם היחיד כשלעצמו ועם עצמו בלבד.
    המושג "רווחה" לקוח רובו ככולו מהשיח הליברלי התועלתני שעניינו היחיד הוא סיפוק כל צרכיו של האדם היחיד כאן ועכשיו, מלבד, אולי, מעמד חברתי. אלא שאצלך, ממש כמו אצל ארלזורוב, מעמד חברתי נתפס כתכלית, ואילו לפי השקפתי, המעמד החברתי אינו אלא אמצעי להשגת התודעה העצמית של האדם. כך מעמדו של האדם, המושג באמצעות מעורבות ופעילות חברתית, משחרר אותו ומקנה לו הערכה חברתית, המגלה לו את מהותו האנושית כסובייקט תבוני, אוטונומי, שותף פעיל בקביעות הנוגעות לענייני הציבור. ההערכה החברתית מבטלת את מצבו הטבעי האינדיבידואלי המנוכר של האדם ושבה ומחברת אותו כאזרח אל העולם הגדול שסביבו. זהו ייחודו ויתרונו של הרפובליקניזם ביחס לליברליזם.
    אם כן, הרפובליקניזם, בניגוד למרקסיזם, מעלה על נס את הפעילות הפוליטית בענייני הציבור (res-publica) ולא את העבודה החומרית ככוח המניע, כתכלית וכמקור של אושרו וסיפוקו של האדם. טרי איגלטון מסביר את משמעות המילה "culture", שמקורה "עיבוד אדמה". תושבי העיר מגדירים את עצמם cultivated"" ולפיהם, התרבות מנוגדת לטבע. אולם, הוא מסביר, "רעיון התרבות מבטא שלילה כפולה: של הדטרמיניזם האורגני מצד אחד ושל האוטונומיה של הרוח מצד אחר. זוהי דחייה של הנטורליזם ושל האידיאליזם כאחד. כדי שהמדינה תשגשג, היא צריכה להחדיר באזרחיה סוג של נטייה רוחנית. תרבות היא, אפוא, סוג של אתיקה פדגוגית אשר מכשירה אותנו לאזרחות פוליטית על ידי השגת האידיאל הקולקטיבי החבוי בכל אחד מאיתנו, השגה שבאה לביטויה העליון בתחום האוניברסלי של המדינה".
    את הרעיון הפוליטי הרפובליקני עתיק היומין הזה, לפיו העיקר איננו החומר, אלא הרוח, לא מלמדים, מן הסתם, בשיעורי הכלכלה באוניברסיטה, אולם לדאבוני, אין הוא נלמד גם בגילמן ואפילו לא במכללה החברתית-כלכלית או באתר "העוקץ".

  45. טלילה סטן

    ולא סצם עוני, אלא עוני מרוד.
    הקפיטליזם החדש – אותה מפלצת בולימית הבולסת את הסביבה בהיפר-אקטיבית כדי לייצר מוצרי צריכה זולים (שממהרים להתכלות ומגיעים חיש לזבל ובכך "תורמים" גם לזיהום הסביבה), גורסת בתהליך זה בני אדם שנאלצים (או מתפתים) להירתם למרוץ העכברושים שמניע את גלגלי הקפיטשיזם – כשמיטב הסיכויים הם שאותם עובדים ייתפסו בין גלגלי השיניים וייטרפו. התאבון הבולימי של בעלי הממון טורף חומרי גלם ואנשים כאחת.

    הקפיטליזם החדש המאדיר את ההון וסוגד לתאוות הבצע, יכול לשגשג רק בזכות עוני מרוד. כי רק כך יירתמו המדוכאים וישתעבדו תמורת פרוטות.

    העבדות בימינו אף גרועה מזו הקלאסית. בעבר הסיעו ציידי העבדים באפריקה את קרבנותיהם חינם ךמקום שיעבודם. ואילו היום נאלץ עבד מודרני לשלם אלפי דולרים תמורת הזכות להיות מנוצל בישראל. ובנוסף גם קורבי משפחתו נתונים לסכנת שיעבוד בתור מי שחתמו לו על הערבות לכסף ששילם. כי ברור שיהיה מי שידאג לכך שהעובד הזר לא יצליח להחזיר את הקרן (בסין למשל היא מגיעה ל-10,000 דולר) הטופחת בזכות ריבית. העובדים הזרים, השרויים בחרדה מההשלכות שיש לחוב שלהם על קרובי משפחתם, הם ללא ספק עבדים צייטניים ביותר שלא רק שלא מרוויחים מעבר לסכומים זעומים – אלא אפילו שילמו בעד הזכות להיות עבדים.

  46. טלילה סטן

    את כותבת:
    "אני מקווה שתמצאי את הזמן לכתוב רשימה גם כאן בהעוקץ על עבודת המחקר שאת עושה בנושא המשפטי,ישנם רבים ביננו שנותרו בתמימותם לגבי המערכת הזאת,ומאמינים לה ומאמינים בה(אני שמחה לבשר לך שבאופן אישי התפכחתי)בימים טרופים אלה,יהיה זה שרות חברתי לא קטן, נתון לשיקולך כמובן."

    אני שמחה לבשר לך שלאחרונה יותר ויותר אנשים אינם מאמינים בבית המשפט. אני מקווה שלמסע הצלב שערכתי נגד המשפח, מסע מפרך ומסוכן שאליו יצאתי בתחילת שנות ה-2000, הצליח לתרום להתפכחות.

    ובקשר להצעתך שאכתוב על המחקר שלי: ראשית, תודה על ההצעה, אני רואה בה מחמאה. אך לצערי לא אוכל להתפנות מהסיבות שמיד אסביר.

    הקדשתי 6 שנים למחקר "צדק בסדום" (2000-2006) ואת ההשגות שאליהן הגעתי פרסמתי בפורומים רבים באינטרנט. במיוחד בפורומים משפטיים של תפוז ו- YNET. התמדתי בכך במשך כמה שנים למרות התנכלויות מסוגים שונים ומשונים, הן למחשב שלי שחובל לא פעם, הן ליכולת הכתיבה באינטרנט שנחסמה לא אחת. בנוסף לכך כל כתבה שלי זכתה לנחיל של משמיצים (רובם, אם לא כולם, מטעם) שגידפו אותי וקראו לי "פרנואידית". היה גם מי שטרח להקים אתר אינטרנט שבו הושמצתי כאילו אני סוכנת שב"כ שמתחזה למגינת החלשים והנדכאים, "אך היזהרו ממנה – כוונותיה רעות". בנוסף להתנכלויות אלה ממקור לא ברור, התנכלה לי כמובן גם מערכת המשפט. נתבעתי בתביעות סרק שפסק הדין עליהם הונדס לאותו שבוע ממש – שנה אחרי שהוגשו – וזאת כאשר משפטים אחרים נמשכים שנים. גם אחרי שהתחלתי לייצג את עצמי (אחרי שהבנתי שעורכי הדין שלהם שילמתי במיטב כספי עבדו למעשה בשרות הצד השני), המשפטים עלו לי הרבה כסף. הודות לעזרתם של ידידים אני לא יושבת בבית סוהר למרות צו מאסר שהוצא נגדי כדי שאשלם את הכספים שבית המשפט חייב אותי לשלם לאותם תובעי סרק שלא קשה לנחש מי עומד מאחוריהם. וכעת עלי לעבוד קשה כדי להחזיר לאותם ידידים את כספם. לכן אין לי זמן (וגם כוח) להמשיך לכתוב על המישפח.

    קומונה "שחיתות בערבון מוגבל" שבה פרסמתי את השגותי –
    בשנים האחרונות, החל מ-2005, פרסמתי את החומרים בקומונה שהוקמה למטרה זו אחרי שצונזרתי ונחסמתי בפורומים האחרים. אך בלחץ של גורמים מסויימים הקומונה נמחקה לפני כחודשיים וכל החומר שהיה בה אבד. בחור בשם שי דוידוביץ הקים את הקומונה מחדש, הבעיה היא שהחומרים שהצטברו בה במשך 3 שנים אבדו. יחד עם זאת יש בקומונה המחודשת חומרים מעניינים שמדי פעם, כשיש לי זמן, אני תורמת להם. דוידוביץ כתב על "חופש הביטוי" הישראלי והורדת הקומונה ופנה לפחות לאתר אחד שמציג את עצמו כמי שמבקרים את המערכת. האתר לא ממש סרב לפרסם את המאמר, אבל העובדה היא שעברו שבועות רבים והמאמר "החתרני" לא פורסם.

    כתובת הקומונה "שחיתות בערבון מוגבל" (הקומונה החדשה)
    http://www.tapuz.co.il/communa/usercommuna.asp?communaid=33004