על מעשה הביזה האחרון של בוש ועל הסופרמרקט בברוקלין כמשל

יוסי דהאן

מאמר של הסופרת והעיתונאית נעמי קליין המתפרסם במקביל ב "The Naiton" וב "Guardian". קליין מנתחת את תכנית החילוץ של וול סטריט ומגיעה למסקנה שמדובר במעשה הביזה האחרון של בוש וכנופייתו. בדומה לכובשים קולוניאלים ששדדו את אוצרות הקולוניות הכבושות לפני עזיבתם, כך גם תכנית החילוץ משמשת עבור בוש, הבנקים ובתי ההשקעות הזדמנות לשדוד את הקופה הציבורית.

כזכור, הסכום שהוקצה לחילוץ המגזר הפיננסי הוא 700 מיליארד דולר, כסף ציבורי שיוזרם לבנקים ובתי ההשקעות הנמצאים על סף פשיטת רגל או שפשטו את הרגל. תמורת הסכום הזה המימשל אמור היה לזכות בחלק מהבעלות במוסדות אלו. אולם קליין טוענת שלא התרחשה כל הלאמה של הבנקים ובתי ההשקעות, משלמי המיסים לא זכו בשום שליטה במוסדות אלו וראשיהם יכולים לעשות בכסף ככל העולה על רוחם, בין היתר להעניק לעצמם בונוסים. בשלב הראשון, הכריז הממשל שהוא יזרים לבנקים 250 מיליארד על מנת שאלו יתחילו להעניק הלוואות וישחררו את טבעת החנק של היעדר אשראי במשק האמריקאי. אולם הדבר אינו מתרחש. לדעתה של קליין תכנית החילוץ היא מתנתם של בוש ופאולסון למגזר העסקי, מתנה שתאפשר לתאגידים הפיננסיים להמשיך לחלוב את הקופה הציבורית בשנים הבאות.

באמצעות הלאמה חלקית של המוסדות הללו המימשל מעביר מסר לשוק הפיננסי שניתן לסמוך על מוסדות אלו, מסר שמשמעותו שהמימשל לא ייתן לאלפי המוסדות הללו לפשוט את הרגל, הוא ימשיך להזרים להם כסף, כיוון שנפילת המוסדות הללו משמעותה שסכומים ענקים של כספי ציבור שהושקעו בהם ירדו לטמיון. מה שתכנית החילוץ של בוש מבטיחה לתאגידים הללו זה קפיטליזם ללא סיכון.

בסופו של דבר הבנקים הללו אינם פותרים את בעיית האשראי ואינם מעניקים הלוואות אלא עסוקים בהשתלטות אחד על השני. לדבריה של קליין מלכתחילה לא היה מדובר בתכנית חילוץ אלא בהפיכת המדינה לחברת הביטוח הענקית של וול סטריט, סבסוד לאלו שאינם זקוקים לכך מכספם של אלו הזקוקים לכך יותר מכל.

עומר שרביט, העביר אליי את הקישור לרשימה המעניינית הזו של פרופ` אריאל רובינשטיין ב"כלכליסט", על הסופרמרקט בברוקלין כמשל..

"עובר אורח שיחלוף ליד הפוד קו-אופ, ברחוב יוניון בשכונת פארק-סלופ שבברוקלין יתרשם מהאנדרטה המוצבת בחזית המקום לזכר כבאי ברוקלין שקיפחו חייהם בפיגוע התאומים. אם יבחין שליד האנדרטה יש סופרמקט וינסה לרכוש שם מזון, ייתקל באנשים לבושים באפודה צבעונית עם חזות של מתנדבים במשמר האזרחי, שיבהירו לו בנימוס כי לא יוכל לרכוש דבר בקו-אופ בטרם יתקבל כחבר. בינתיים ישמחו לארח אותו לסיור הכרות עם המדפים.

עשרה צעירים (לפחות חמישה מהם יהודים) חברו ב-1973 כדי לספק מענה לכוחות השוק. אחד מהם, היום מנהל הקו-אופ, אומר לי בצניעות, שבסך הכול רצו להשיג מזון איכותי במחיר שצעירים בשולי המעמד הבינוני יוכלו להרשות לעצמם. מדובר בקו-אופרטיב של צרכנים ולא של עובדים. 75% מהעבודה בחנות נעשית על ידי חברי הקו-אופ. כל חבר, מתחייב לעבוד בקו-אופ כשלוש שעות בחודש. את יתר המטלות ממלאים עובדים ששכרם 22$ לשעה, גבוה בהרבה משכר עמיתיהם בסופרמרקטים אחרים. כמובן שכל הקופאים והקופאיות עובדים בישיבה ולא בגלל אימתו של חוק פדרלי.

מדיניות המחירים בקו-אופ אחידה: עלות פלוס 20%. המחירים נמוכים בכששית מבמרבית הסופרמרקטים בסביבה. חברי הוועד המנהל של הקו-אופ נבחרים על ידי כלל החברים. הוועד קובע את שכר המנהלים (הנקראים "מתאמים"). פעם בחודש מתכנסים החברים (היותר מסורים) לדיון בעקרונות הקו-אופ ומצביעים על המלצות לוועד המנהל.

יש בקו-אופ מדפים של אוכל "בריא" אבל אפשר לקנות שם גם ג`אנק-פוד. כדי לחסוך בשטח תצוגה, המדפים קטנים וממולאים בתדירות. הסדר בחנות למופת. כל מוצר נמצא במקום אחד בלבד. אין מבצעי הנחות. בקופה עושים רק חשבון ולא מנסים לפתות את הלקוח לקנות חבילת סבונים מיותרת. אין כרטיסי מועדון, אין נקודות, אין הגרלות לחופשה בברמודה. גם לא מציעים למכירה משחת שיניים בחצי מחיר למי שיקנה קילו של סוכריות טופי.

 ב-1973 הייתה פארק סלופ שדה קרב לכנופיות עבריינים. היום זוהי שכונה חביבה. בדירות המשקיפות אל הפארק כבר גרים כוכבי קולנוע. אבל גם עם הרכב אוכלוסיה בורגני זה, ובטרם המשבר הכלכלי הנוכחי הגיע הקו-אופ אל גבול יכולתו לצרף חברים חדשים.

ההגיון הכלכלי אליו מטיפים בספרי הלימוד בכלכלה אומר שקו-אופ כזה אינו יעיל: ערך העבודה של החברים גבוה בהרבה מהשכר בענף. אבל מושג היעילות הכלכלית אינו מביא בחשבון שלבני אדם יש גם הנאות שאינן חומריות. אנחנו לא אוהבים את התאגידים הגדולים המעצבים את חיינו ונכנסים לכיסנו. אנחנו סולדים מקללת הפרסומות ותכסיסי השיווק. חברי הפוד קו-אופ בפארק סלופ לא רק שפטורים מכל אלה אלא גם חוסכים בהוצאותיהם. ודרך אגב, ככל שהתרשמתי מדובר בסינגל בר הטוב באזור.

 רק משברים קשים מכשירים את הקרקע לרפורמות מקיפות. המשבר הנוכחי הצליח לשבור אפילו את אלן גרינספן שהודה ששגה בהערכת יכולתם הכול יכולה של כוחות השוק לפתור את בעיות העולם. זה משבר עמוק דיו כדי להביא להרהור בשינוי כמה סדרי בראשית. 

 הפוד קו-אופ הינו מציאות שיכולה להיות משל. מלבד פוד קו-אופ יש מקום לקו-אופים אחרים וקודם לכל "כסף קו-אופ". בישראל הקטנה קראו להן אגודות של הלוואה וחסכון. אגודות כאלה עדיין נפוצות בארצות הברית הקפיטליסטית והן מתגאות עכשיו באיתנותן הכלכלית. זו הזדמנות לארגן את חיינו היומיומיים באופן שיקטין את כוח התאגידים ובעלי הממון ויעשה את חיינו שאחרי המשבר קצת יותר טובים וקו-אופיים".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. סמי

    ביקרתי שם פעם עם ידידי עמיאל אלקלעי שגר בפארק סלופ וחבר בקו-אופ כבר 20 שנה. התלהבתי מאוד. כמובן הצמידו לי תג של אורח ולא הייתי רשאי לרכוש דבר. מקום מקסים. הם גם עושים רכישות של מכשירי בית וחשמל במרוכז וכך משיגים מחירים נמוכים. גם איגוד העובדים בו אני חבר (עובדי עיריית ומדינת ניו-יורק – קרוב למיליון עובדים) עושה רכישות כאלה במרוכז, מטיפולי שיניים יקרים ועד מכוניות. איגודי עובדים יכולים להוות תשתית מצויינת להתאגרנויות כאלה כמו קו-אופ לכל עניין כולל מימון לרכישת דירה וכו'. אלא שבארץ חוסלו כמעט כל איגודי העובדים. מלת הקסם היא כמובן *התארגנות*. שם טמון הכוח המבוזבז של הקולקטיב. מי לא היה מסכים לתת 3 שעות עבודה בחודש תמורת מוצרים זולים ב-15 עד 20 אחוזים? זה מזכיר לי את הצרכנייה בקיבוץ בשנות ה-70 העליזות — נדהמתי בפעם הראשונה שקניתי שם משהו, פשוט בלי רווח (שאותו כיסה המימון הממשלתי כמובן). אנחנו שבאנו מהשכונה עוד חשבנו לעשות מזה עסקים, בעיקר בתחום הסגריות. אבל היו דברים דומים בילדותי וכל אחד יכול לפשפש בזכרונו ולמצוא דוגמאות. למשל אצלנו תמיד קנינו ירקות, פירות וביצים כמה משפחות יחד ישירות מהמושבניקים. קנינו בארגזים וחילקנו. לפני החגים גם קנו כבש יחד וחילקו אותו. תמיד יצא זול בהרבה. אבל מאז השתלטו התאגידים על חיינו שקענו בנמנמת עמוקה. אני מקווה שזו לא תרדמת שאין ממנה יקיצה.

  2. יואל קורנבלום

    השחיתות הזאת היתה ברורה לי כבר מההתחלה. אם באמת רצו לעזור לאותם לווים שלא עמדו בתשלומים החודשיים הרי הרבה יותר פשוט היה לתת את הכסף ללווים הנזקקים שישלמו הם לבנקים את תשלומם החודשי ואז כמובן לא היתה נוצרת הבעיה שלכאורה מוטטה את השוק. בעצם אפשר היה בהרבה פחות כספים לפרוס את תשלום הלווים הנמצאים בפיגור תשלומים והמחיר היה יוצא ממש זול. אבל זאת לא היתה הבעיה למרות שכוחות הדיסאינפורמציה טוענים שזאת היתה הבעיה. נראה פשוט שזאת היתה הזדמנות לשבור את הכלים לאסוף כספים מהממשלה (קרי הציבור) ואחר כך להתחיל מהתחלה. נראה לי לפעמים שכל הנפילה האחרונה היתה ממש יצירה של מישהו כלומר יתכן שכל זה תוכנן מראש.

    אפשר להסתכל על המניעים לכל זה, כמו בכל פשע החוקרים תמיד מחפשים מניע. ובכן נראה לי שהמניע העיקרי הוא הצטברות כסף רב בתכניות פנסיה או אחרות של הציבור שבסופו של דבר הבנקים יצטרכו לשלם לציבור. השוק גדל והרבה אנשים הרוויחו על הנייר אם בקופות הגמל או באגרות חוב או במניות וכו'. בסופו של דבר משהו בעתיד יצטרך לפרוע את כל זה בבוא יום הפרישה של בעלי החשבונות. ובכן איך יוצאים מזה פשוט מאד מפילים את השוק ואז רוב החסכונות פשוט נמחקים ולא צריך בעתיד לשלם הרבה ומתחילים מחדש. בנוסף תמיד אפשר לבוא לממשלה שתעזור לצאת מהמצב הזה בהזרמת כספים ולכן יש עוד רווח. יש משהו פשוט מזה?

    זה עוד פעם חוזר לטריאומוירט המקובל שזה ההון העיתונות והשילטון שבעצם עושים בנו כרצונם. השלטון משלם להון שבעצם בוחר ושומר על השלטון והעתונות משדרת את כל הדיסאינפורמציה כדי להרגיע אותנו ולומר לנו שהכל בעצם בסדר גמור. אז זהו, איך יוצאים מזה?

  3. מאיר עמור

    יוסי תודה רבה על הפוסט הזה. נעמי קליין היא חסידה של שכל ופעולה ישירה. את הכסף הרי ניתן היה לתת למי שצריך ישירות. את זה לא עשו. מה תעשה עם המתווכים בדרך? תארו לכם שמישהו יציע ברצינות לבטל את ש"ס ולהחזיר את מדינה הרווחה. לרגע תשכחו מה תעשה ש"ס עם ההצעה הזו. תחשובו מה יעשה משרד האוצר של מדינת ישראל עם ההצעה הזו? מה יעשה רוני בר-און? הרי הדוגמה הכי קלסית של איך מבשלים קטסטרופה אירעה בבחירות האחרונות ב-2006. הנה המתכון: עמיר פרץ (המנהיג של מפלגת העבודה בישראל) רצה להחזיר את מדינת הרווחה (סוציאל דמוקרטיה) דרך משרת השר במשרד האוצר. החליטו (מפלגת המרכז הבורגנית -קדימה) שלא. את זה לא יעשו. נתנו לו את משרד הביטחון. והשאר כבר רשום בספרי ההיסטוריה.
    הדוגמה של הקו-אופ בניו-יורק היא גם קלסית. בשפה של הניתוח הפוליטי האקדמי אפשר לקרוא לזה "סינדיקליזם אנארכיסטי". בשפה יומיומית אפשר ורצוי לקחת את האינטרנט כמודל. זוהי תקשרות שעובדת בלי מרכז מכוון. וראה זה פלא היא עובדת ויש הטוענים (אשר עידן, למשל) שהיא עובדת יותר טוב ובאופן יותר דמוקרטי. ככל שיהיו יותר התארגניות "פרועות" של אנשים שווים ובעלי מודעות לעצמם, הפוליטיקאים יתגמדו והקפיטל ינמיך קומה. ואז שואלים ומה עם העיתונות והמדיה?נו…באמת… העיתונות, העיתונאים ואנשי התיקשורת (וגם עורכי הדין) למינה יבואו להיכן שיש פעולה. כל פעולה "פרועה" היא יותר אמיתית מכל תוכנית איטום שכל שמנפיקות חברות התקשרות. העושות הכל חוץ מלתקשר. ההתארגנות זה הקפיטל של כל אלה שאין להם הון. ככל שיצוצו אירגונים עצמאים של אנשים המטפלים בעצמם ישירות – בכל תחום, חינוך, בריאות, משאבים פיננסים, מזון – עוצמתם המאורגנת של הפוליטיקאים תרד. וגם הבנקים יבואו. לא תהיה להם ברירה אחרת. להתראות, ניפגש בקו-אופ הבא.

  4. אזרח.

    איפה הדמוקרטיה? זה שלטון האדונים והעבדים.השלטון הפלוטוקרטי מתעלל בנתינים כפי רצונו, ומשתמש בנתינים כפחם אנושי מתכלה לכל צרכיו,ובמיוחד כדי להניע את הקטר הכלכלי שלו.

    http://shakshuka-movie.com/showPressItems.php?image=newsPiece3.gif

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3609471,00.html

    הכירו את הדמו-קפיה

    הדמוקרטיות הקפיטליסטיות מנסות לייצב את עולמן הקורס עקב המשבר באמצעות הדחקת המציאות בקרב אזרחיהן .

    *דמו-קפיה = דמוקרטיה קפיטליסטית. קיצור שהוכנס לשימוש על ידי העמותה לדמוקרטיה מתקדמת.

  5. שור

    את כספי הסיוע יש להעביר בעיקר למיליוני לוקחי המשכנאתות המתקשים בהחזרתם,
    שהם השלב הראשון במחזור החיים של המשבר הפיננסי,
    וזה גם נכון כלכלית וגם מוסרית.

    ולגבי קואופים –

    לדעתי מדובר ביצירה קפיטליסטית למהדרין וחיונית מאוד בכלכלת שוק,
    ויש לעודד קואופים של עובדים או צרכנים ע"י הטבות מס.

    "ההגיון הכלכלי אליו מטיפים בספרי הלימוד בכלכלה אומר שקו-אופ כזה אינו יעיל"
    למיטב ידיעתי אין שום הטפה כזו בספרי הלימוד של הכלכלה.
    ובפועל – אחת המדינות היותר קפיטליסטיות בעולם, שוויץ, פועל עשרות שנים קואופ צרכנים שהוא אחד הרשתות הצרכניות הגדולות בשוויץ.

    יתרה מכך א',
    חלוקת אופציות לעובדים במיזמי הייטק ושותפויות במשרדי עו"ד + רו"ח היא גם מעין קואופ של עובדים המחלקת את הבעלות על העסקים גם לעובדים (בנוסף לשכר).

    יתרה מכך ב',
    השקעות של קרנות פנסיה בחברות הגדולות במשק היא הקואופ הכי גדול ברמת המקרו,
    כי הופכת מיליוני עובדים (בישראל או בשבדיה) לבעלי מניות של גופי ענק עם רווחים גדולים (כמו הבנקים בישראל שגורפים רווחי ענק או קונצרן כי"ל שכ-50% ממנו נסחר בבורסה בת"א).
    כך אנו מבטיחים שרווחים לא נורמליים (בגלל חוסר בתחרות) לא עוברים למעט בעלי הון מיליארדרים ,
    אלא מחולקים למיליוני עובדים ישראלים.

    איך אמר ברק אובאמה ?
    "להפיץ את העושר"

    שור

  6. שרון לוזון

    חלקו הראשון של הטקסט מקומם בעליל (ויחד עם זאת לא מפתיע כלל).
    החלק השני, סיפורו של הקואופרטיב הצרכני פשוט מחמם את הלב.

    מחמם את הלב ונותן תקווה.

  7. אירית

    לועדי עובדים בישראל דוקא יש קו-אופ מהסוג הזה, ומוכרת השרת ש.א.ל, קו אופ עובדי התע"א. זוהי חנות ללא רווח המנוהלת כולה על ידי העובדים בתורנות, פתוחה שעה או שעתיים בלבד ביום (אחרי העבודה) וביום שישי בשעות הבוקר. המחירים מעולים, וזהו מפעל שקיים כבר לפחות עשרים או שלושים שנה בהצלחה מרובה. ואולם, החברות בו אינה חופשית כאמור, אלא של עובדי התע"א בלבד כמובן.

    הבעיה ש"כיסים" כאלה אינם משנים את הסביבה הקפיטליסטית בצורה משמעותית. דומה הדבר לקיבוצים בישראל שלבסוף נאלצו להתקפל לנוכח העובדה שאי אפשר לשמור על "בועה" קו אופרטיבית בסביבה עוינת כלכלית. יחד עם זה מציאות הקו אופים מרככת מאד את הקפיטליזם בצפון אמריקה. כך למשל ללשכת עורכי הדין (בקליפורניה) יש מערכת בנקאות קו אופרטיבית, המשרתת רק את חבריה, ומונהלת על ידי העובדים וצוות מצומצם מאד. זוהי בנקאות זולה ואמינה מאד. גם הבתים המשותפים המנוהלים כקו אופ, לפחות בקנדה, מהווים מודל מעולה ל"סוציאליזם" בתוך שיטה קפיטליסטית. קו אופים הם בתים משותפים בבעלות הבעלים, ובקנדה לפחות הם נוהגים להקצות דיור חינם או מסודסד לנזקקים, על בסיס קבוע.

  8. טלילה סטן

    אתה כותב:
    "דמו-קפיה = דמוקרטיה קפיטליסטית. קיצור שהוכנס לשימוש על ידי העמותה לדמוקרטיה מתקדמת."

    מזה שנים אני מגדירה את המשטר בישראל – "קפיטשיזם". קפיטליזם פשיסטי.
    הם נושאים את שם הדמוקרטיה לשוא.

  9. אזרח.

    "קפיטשיזם". קפיטליזם פשיסטי.
    לנין ( אמנם איני חסיד שלו,אבל אני מצטט אותו ,מכיוון שהציטוט שלו מוצא חן בעיניי) הגדיר פשיזם כ… " קפיטליזם בריקבון".

    “Fascism is capitalism in decay”. Vladimir Lenin

  10. טלילה סטן

    הבעייה היא שאתה לא אזרח, ואני לא אזרחית.
    אתה נתין ואני נתינה.
    שנינו נתינים הנתונים למרותה של "השיטה" המתחזה לדמוקרטיה. שאינה אלא "דמו-קרטיה" – מושג שהטבעתי לפני שנים ומשמעותו – דמוי דמוקרטיה. כאילו דמוקרטיה.

    קישור ללקסיקון המושגים שמנסים להשיג את הבלתי מושג
    http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=33004&msgid=31888634

  11. איזי גור

    ונתניהו במציאות .
    ולא אלאה מלומר לכם שוב ושוב כי הוזהרתם.

  12. נתן שקרצ'י

    כבר כתבתי פעם באחת התגובות כאן על הקואופ, וכל מי שחיפש מידע על מניית הקו אופ ברשת, כנראה הגיע להעוקץ, והגיעו אליי כמה מיילים של אנשים, שניסיתי לעזור להם בנושא. אני אחזור על זה שוב, וכרגיל, אקבל בברכה בקשות לעזרה בנושא.

    כשסבא שלי קנה את הדירה בחולון, הוא קנה אותה מקואופרטיב "שיכון עובדים", ובתוך המשכנתא היה תשלום של 15 ל"י עבור מניה אחת בקואופרטיב הקואופ, שאז הוגדר כצרכניה. הצרכניה ישבה איפה שיושב היום סניף יד שרה. העובדה שכל קוני הדירות קיבלו מנייה, ובכך נתנו את האשראי הראשוני לצרכניה כדי להתחיל להתגלגל, עזרה לכל הצרכניות, בכל הבתים שנבנו בכל רחבי הארץ בשיטה הזו, לעזור לרשת הקו אופ לגדול.

    אני ידעתי שיש להורים שלי מנייה בקואופ, וכשקראתי לפני כמה שנים על שוויה הנוכחי עזרתי לאימי למצוא את המסמכים, ולקבל את הכסף, שהתחלק בין אבי ואחיו. בגלל שידענו שזה קיים בשכונה וכחלק מהחוזה של כל דייר בשיכוני הרכבת שסבי גר בהם, אימי עזרה לעוד כמה שכנים קשישים לקבל גם כן את סכום המנייה.

    כיום מדובר בכ-50 אלף שקל בערך. אבל הערך גבוה כי חלק גדול מבעלי המניות, לא שמרו את המסמכים לאורך 50 שנים. כשאתה צריך להוכיח עם מסמך כזה ישן זה קשה מאוד, ודי רשע. העו"ד שהשתלטו על האגודה רוצים למנוע הכרה בבעלי המניות, ומטרטרים אותם. לאימי לקח מלחמת עולם בירוקרטית עד שקיבלה, וגם לאחרים עשו צרות.

    בעיני, מספיק שאתה קשיש שגר באותה דירה, וששילם את המשכנתא שלה כבר מזמן, והידיעה שהמנייה כיכבה בכל חוזה של משכנתא, כדי שתקבל את הפיצוי הכספי. אולי הפיצוי של כולם יקטן, אבל ייעשה צדק עם כל בעלי המניות.

    לי זה רק מראה מה קורה כשאנחנו מתארגנים כעובדים, כצרכנים, כאזרחים וכיזמים.

  13. יואל קורנבלום

    התגובה של נתן שקרצ'י הזכירה לי סיפור דומה שהיה לאימי המנוחה עם הקו-אופ של הריבוע הכחול. היא עבדה שם כקופאית וגם שם היתה לה ולעובדים "מניה" שבסוף הוחלט כמה שיקבלו העובדים תמורת המניה ואת השאר לקחו בעלי הקואופ, שלא היו בדיוק חברים בקו-אופ הנ"ל. מה בקשר לקו-אופים אחרים כמו למשל אגד, דן, הארגז ועוד אחרים? בסופו של דבר הם הופכים להיות מעבידים כמו כל חברה מסחרית אחרת. מחיר המניה עולה למחירים מזעזעים והכניסה בכלל תלויה בהסכמת החברים שזה אומר שרק בני משפחה מתקבלים לקו-אופ. בסופו של דבר הקו-אופ צריך עובדים כדי להתרחב ולא כולם יכולים להיות חברים מכל מיני סיבות.

    לכן מה שקורה במציאות בקו-אופים הוא שיש חברים עם מניה שעובדים בקו אופ בדרך כלל כמנהלים והשאר שכירים או בכלל עובדי קבלן. כלומר בתנאים האילו כל רעיון הקו-אופ נמצא על הפנים. מה ההבדל בין קואופרטיב אגד למשל לבין חברת הובלה פרטית או מה ההבדל בין קואופרטיב אגד לבין בתי הזיקוק או מפעלי ים המלח? אין ממש הבדל בכל המקרים יש הנהלה וחברה סגורה שמרוויחה יפה על חשבון השכירים או עובדי קבלן שלא מרוויחים כל כך יפה.

    לכן נראה לי שרעיון הקו-אופ לא יכול להיות מודל כלכלי שמתאים לכולם בכל מקום. זה יכול לעבוד יפה במקרים מסוימים בצורה מוגבלת עם קבוצת חברים מסויימת אבל באופן עקרוני נראה לי שכל מה שמתחיל עם שיתוף ויש בו רווחים נאים נגמר בצורה חזירית.

  14. אזרח.

    נכון. נתין,נתינה,נתינים. אני ממשיך להחזיק בשם הנבוב והריק הזה הנקרא:"אזרח",מכיוון שאני מזכיר לעצמי שלמרות שאני נתין,אני שואף לאחרת.
    לא נראה לי שאצליח לשנות את המצב הנוכחי מנתין לאזרח, במסגרת המשחק ה"דמוקרטי" המכור,אלא רק בדרכים אחרות.

    ראי כאן,

    http://www.notes.co.il/shooky/24098.asp

    בתגובה מס' 5 ,אזרח.

    וכאן,

    http://www.notes.co.il/shooky/31719.asp

    בתגובה מס' 2 ,אזרח.

  15. טלילה סטן

    אתה צודק בכל טענותיך.
    הייתי שמחה אילו היית מצטרף לקומונה שלנה "שחיתות בערבון מוגבל". אין לי ספק שאתה תוסיף לה ערך מוסף. אנו קבוצה קטנה של אנשים שחושבים כמוך.

    http://www.tapuz.co.il/communa/userCommuna.asp?Communaid=33004

    הפלוס של התכתבות דרך הקומונה הוא שדבריך עולים באופן מידי ושהאדם שאתה מגיב להודעתו מיודע מיד בדוא"ל
    מקווה לראותך בקומונה – פשוט תגיב שם לאחת ההודעות שלי ואקבל על כך דוא"ל – ולשוחח עימך.
    .

  16. חנה קים

    פרופ' רובינשטיין תיאר להפליא את הקו-אופ בפארק סלופ בברוקלין. מאחר וביקרתי שם רק לפני כחודשיים, כי אח שלי היה ממקימי המקום, אני יכולה להעיד כי דבריו הם אמת לאמיתה, וכי הקו-אופ הזה הוא אחת הסיבות העיקריות להישארותם של ישראלים, תושבי השכונה, בארה"ב. כולם חולמים על חזרה לישראל, תתפלאו לשמוע, אבל יודעים שבארץ הם לא ימצאו התארגנות כזאת, הקשורה למוצרים הבסיסיים שהם רוכשים כדי לקיים את חיי היומיום שלהם. ובאמת, נראה לי שהגיע הזמן שגם בארץ יקומו קו-אופים כאלה. מה שיש היום הוא רק התארגנויות קטנות של אזרחים הצורכים מזון אורגני (והקו-אופ בברוקלין מתמחה, אגב, בסוג הזה של המוצרים), אבל אין קו-אופ שכונתי ומאורגן כמו בברוקלין. ראיתי במקום הזה נשים וגברים חרדים עורכים את קניותיהם, לצד שחורים תושבי השכונה. יש במקום תחושה של שבת אחים גם יחד, מחממת לב. הלוואי עלינו.