על עוד מעסיק נאור, איגודים וציטוט

איציק ספורטא

בזמן האחרון אפשר לכתוב לרוב על הדברים הגדולים בעולם הכלכלה והשינויים החלים בחשיבה הכלכלית בעולם. אלא שבינתיים  נראה שחלק מהמעסיקים מנצלים את המצב כדי להחליף ולהיפטר מעובדים שחינם סר. אחד האירועים המקוממים ביותר קשור להתנהגות של חברת תאדירן-אמפא.

זו החליטה כמו רבים לפניה ולצערנו רבים שיבואו אחריה ללחוץ על העובדים לוותר על ההסכם הקיבוצי ולעבור לחוזה אישי. עצם הלחץ מראה שהסכמים קיבוציים טובים לעובדים ולכן עדיף להם לעבוד במסגרת הסכם שכזה. החברה אומרת בריש גליי שאם העובדים לא יסכימו תיסגר החברה. באותו זמן טוענת החברה שרוב העובדים הסכימו לכך, מצד העובדים הוועד וההסתדרות נטענת טענה הפוכה. שימו לב שכדי לבטל הסכם קיבוצי מוכנים בעלים של חברה לסגור אותה. כך פעלה ולמארט כאשר עובדים התארגנו בסניף בקנדה.

כיון שהלחץ והאיומים לא פעלו עכשיו מעכבת החברה את משכורות אוקטובר. הפעם בטענה שהחברה שאמורה לרכוש את אמפא אינה מסכימה לרכוש אותה כל עוד יש בה הסכם קיבוצי. בכך היא מוסיפה חטא על פשע. לא רק מסרבת להכיר בזכותם של עובדים להתארגן ולחתום הסכמים קיבוציים אלא גם עוברת על חוק הגנת שכר בזה שאינה משלמת את השכר בזמן, שהוא עד העשרה בחודש.  מעניין עד כמה עבריינית יכולה להיות חברה אחת? הדמיון שלי לא מפותח דיו כדי לחשוב על עוד עברות שאפשר לעבור בכדי למנוע עובדים מלממש את זכויותהם.

במוסף הכלכלי של הארץ פורסם מאמר שבו עמדות בעד ונגד איגודים מקצועיים בהיי-טק, בעד כתבה עו"ד נעמי לנדאו ונגד אריה סקופ המנכ"ל לשעבר של מיקרוסופט ישראל שהתגאה בעבר בכך שכל שנה הוא מפטר 5% מן העובדים כי רק כך אפשר לייצור מוטיבציה לעבודה קשה. אז מי שרוצה לנהל כמו דיקטטור אין סיבה שיסכים לייצוג עובדים. מי שקורא באתר זה כבר צריך להכיר את הטיעונים בעד איגודים מקצועיים ולכן לא ארחיב.

לפני כמה ימים פרסם קרוגמן מאמר בניו יורק טיימס, למתעניינים ומתעניינות, משם אביא רק ציטוט של הנשיא רוזוולט, שנבחר לנשיא במהלך המשבר של שנות השלושים, בנאום ההכתרה השני שלו:

“We have always known that heedless self-interest was bad morals;        we know now that it is bad economics”

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יואש

    כמה אתה צודק איציק וכמה זה מקומם! התנהגות בלתי נסבלת ובלתי מוסרית למי שעדיין מחזיק מעצמו כאיש הגון ומוסרי.
    ושוב עולה השאלה , היכן עיני מזכיר ההסתדרות? מתי אם לא עכשיו יפעל לביטוי הולם יותר לסולידריות של העובדים הנזרקים כחפצים ממקום עבודה שהשקיעו בו את חלבם ודמם?

  2. מיכאל לינדנבאום

    בחברת "פז" הוותיקה בחיפה(בינו צדיק "טיפל" בנו) אני יכול שכל נושא ביטול ההסכם הקיבוצי כלל לא תלוי בעובדים. בשנת 1995 ביוני ,הודיע בינו צדיק להסתדרות שעד סוף השנה ההסכם הקיבוצי ב"פז" מבוטל,ואכן זה מה שהיה למרות מחאות העובדים.הסיבה-בסכסוך עבודה לועד העובדים אין כלל מעמד משפטי.לפי חוקי "ההתאגדות המקצועית" בארץ ,רק להסתדרות יש מעמד כזה.
    מאחר שההסתדרות היא בפועל אגף של התאחדות התעשיינים,אין שום סיכוי שהיא תעשה משהו אמיתי שהוא בסמכויותיה,כגון להשבית את הענף או סקטורים שלמים בכלכלה.היא במקרה הטוב תודיע שהיא "תומכת" בעובדים,אולי תכריז על שביתה במפעל עצמו ותיתן לכל העסק להירקב בבית דין לעבודה כאשר העובדים נתונים לטירור ולפיטורים יום-יומיים.אני מזכיר-בית דין לעבודה מאד "עדין" כלפי המעסיקים וההסתדרות כרגיל,אף פעם לא בשטח.

  3. מיכאל לינדנבאום

    ההסתדרות היא לשכה ב' של התאחדות התעשיינים.למה אתה מצפה?.הבעיה היא גם אנחנו,כן אנחנו. ב5.11.08 פירסם פה נדב אהרוני על נסיון לשבור התארגנות עובדים במכון וייצמן. רק 4 מגיבים!! מצאו לנכון להביע סולידריות. עכשיו בנושא אמפא תראה כמה מגיבים יש….
    יפה מאד לדבר על שמאל וסוציאל -דמוקרטייה אבל אין לזה שום משמעות ללא סולידריות אמיתית עם אלה שנזרקים לחשכת הלילה. איך העובדים יאמינו ל"שמאל"?

  4. דני זמיר

    באותו סרט בלתי נשכח ששודר בערוץ 8 שבו הסביר סקופ את פילוסופיית החברה שהוא נשיאה (מייקרוסופט ישראל) ועל פיה 5% הגרועים ביותר מבין העובדים מפוטרים כל שנה (איך יוצרים קנה מידה שוויוני בחברה רבת פנים ומשימות לעובדים?) התראיינה בגאווה בתו של סקופ ש- אל תטרחו לנחש- מעולם אין לה סיכוי להיות בין 5% הגרועים ביותר. גם ליד הנעלמה ולשוק החופשי יש מגבלות משפחתיות מסתבר.
    לא רק זאת: סקופ ג'וניור התגאתה שחזרה לעבודה ולקריירה מייד אחרי הלידה אבל זה לא מפריע לה לתפקד כאם: במעון יש מצלמה ועם הגאדג'ט שלה היא יכולה להסתכל ולראות מה קורה עם הילדה. (מדובר על סוף שנות התשעים מצלמות אינטרנט וסלולרי דור 3.5 לא היו קיימים אצל פשוטי עם).
    זאת אומרת: מדובר בעיוות מוחלט של תפיסת איכות החיים וההבחנה בין עיקר וטפל בהם, למרות שברגע האמת המבחן העסקי הקר מוטה בכ"ז לאנ"ש.

  5. שור

    מיתון כלכלי רע בעיקר לעובדים,
    ולכן יש לנקוט במדיניות שמביאה צמיחה כלכלית ותופסת מקומות עבודה.
    בימים אלו מפוטרים מאות עובדים מדי יום,
    וממשלת אולמרט-ברק-ליבני לא עושה כלום.

    יש היום רק מפלגה חברתית אמיתית אחת,,

  6. ניצן אביב

    בתום הקרנת הסרט: "אדלן 31" [שבדיה 1969] והרצאתו של ד"ר עמי וטורי [כוח לעובדים] מטעם המכללה החברתית-כלכלית , בסינימטק בת"א, הופץ ע"י פעיל, הפלייר שכותרתו: "ניצול מתמשך של העובדים בגן המדע במכון ויצמן".
    אחת הפנינים בפלייר מסתתרת תחת הכותרת: "מה מכון ויצמן לא רוצה שתדעו?" , המובא להלן:
    לשכר ההנהלה תמיד יש כסף:
    * עלות שכרו של נשיא מכון ויצמן: 71,871 ש"ח [לא לשנה, לחודש!]
    * עלות שכרו של סגן נשיא המכון: 65,583 ש"ח [לחודש כמובן]
    * מכון ויצמן בולט בדו"חות חריגות השכר של הגופים הציבוריים, בזמן שהעובדים לא מקבלים כלל שכר על חלק משעות עבודתם.
    ובנוסף כותבים העובדים: "כל רצונו הוא לממש את זכותנו להתארגן ולקבל את מה שמגיע לנו בזכות ולא בחסד. נכון לשעה זו ההנהלה נמנעת מלהכיר בהתארגנות שלנו ובכך שומרת לעצמה את ה"זכות" לנצל!"
    כל מילה נוספת מיותרת!
    לכם הכוח לעזור
    הנכם מוזמנים לפנות לכל אחד מבעלי התפקידים הבאים ולהגיד לו מה אתם חושבים על צורת ההתנהלות של מכון ויצמן.

    אריאל היימן [מנהל מכון דוידסון, המעסיק הישיר של עובדי גן המדע]
    Ariel.Heimann@weizmann.ac.il

    גד קובר [סגן נשיא מכון ויצמן}
    Gad.Kober@weizmann.ac.il

    עצומה למען עובדי גן המדע:

    http://www.atzuma.co.il/petition/smadarh/1/0/1

    הצטרפו ל"כוח לעובדים" ארגון עובדים דמוקרטי" כדי להעצים את כוחו.

  7. סלינה

    אני סטודנטית אשר חוותה בעצמה את עוולות המעסיקים, בין היתר גם כעובדת קבלן משוללת זכויות.
    הגיע הזמן שבמקום לשמוע בכל פעם על מקום אחר (ואילו רק המקומות הגדולים שאנחנו עדים להם ושומעים את קולות העובדים שמעיזים למחות, אבל מה עם עוד עשרות מקומות בארץ, באיזורי פריפריה בהם העובדים נכנעים מפאת מחסורקשה בעבודה ומשאבים?), הגיע הזמן שיעשה צעד אמיתי, שורשי ומקיף להגנת העובדים, מישהו שיקום, יצהיר ויעשה, מישהו עם כוח פוליטי וערכים אמיתיים, כאלו שהם מעבר לנאומי בחירות וססמאות ריקות מתוכן.
    הגיע הזמן אני אומרת ובאוצה הנשימה מאשימה את עצמי בתמימות ובטמטום, כי מי יעשה את זה? אני? סטודנטית שנאבקת בכל כוחה כדי לשמור על מקומי באוניברסיטה ולא לנטוש מפאת ההוצאות הגבוהות ושכר הלימוד שרק עולה בכל שנה? או שמא הפוליטיקאים שלנו שכל בר דעת שקורה את עמדתי יסכים איתי כי אין בהם ולו אחד שאוכל לומר כי יש ברצונו, ואם יש ברצונו אז יש בכוחו לחולל שינוי אמיתי.
    כך אנחנו נשארים באותם מאבקים אומללים של פרטים ויחידים, נשארים חסרי כוח…
    והלואי והייתה בי היכולת לראות איך מפסיקים את זה, הלואי…..