אני טקסט פוליטי? או, מה כל כך מרנין בחנין ומה מעוות בברקת

עמוס נוי

כשפתחתי טלויזיה בלילה שלאחר הבחירות לרשויות המקומיות, וצפיתי בתמהון בחבורת ה"פרשנים" הזחוחים, החנוטים בחליפותיהם, חוזרים שוב ושוב כמו מנטרה על תעמולת השקר כאילו לניהול יעיל של עיר "לא משנה אם אתה ימין או שמאל", הבנתי איזה דבר חסר תקדים ומרנין לב עשתה רשימת "עיר לכולנו" בתל אביב, ואיזה עיוות והנצחה של קטגוריות לא רלוונטיות קידמה רשימתו של ניר ברקת בירושלים. "עיר לכולנו" חזרה והזכירה לנו – על רקע דה-פוליטיזציה טכנוקרטית אפילו של הפוליטי-המובהק – מהי פוליטיקה של היום-יום באמת, מעבר לתגיות ומדורות שבט. רשימת ניר ברקת הוכיחה לנו – על רקע עיר שכל אין-רמזור בכניסה לסילואן וכל אין-ביוב באום טובא צועקים בה "פוליטיקה" – עד כמה התלכדות שבטית מלאכותית ונטולת ערכים יכולה להחליף בקלות מחשבה פוליטית רצינית.

"בשביל לפנות את הזבל חשוב אם אתה ימין או שמאל?" שואל בהתממות הפרשן התורן, ומוכיח עד כמה "ימין" ו"שמאל" הפכו אצלנו למותגים נטולי תוכן. בודאי ובודאי שחשוב, חשוב מאוד, כפי שיודעים תושבי כל עיר שנוהלה על ידי השמאל (לטוב ולרע) באיטליה, צרפת, או ספרד. השקפת עולמה של הנהגת העיר תקבע איך יפונה הזבל, באיזה תדירות, האם על ידי עובדי קבלן מקורב משוללי זכויות במסגרת "שירותים שהופרטו" או על ידי ציבור עובדים מאורגן, מכובד, ומוגן, האם יפונה הזבל משכונות הפאר במהירות וביעילות, בשעה שהזנחת שכונות העוני ה"לא רווחיות" תמשך, האם ימוחזר וימויין הזבל, כיצד יתוקצב ניקיונה של העיר, ומי ירויח מזה. כמעט ברור ומובן מאליו, בכל תחומי החיים העירוניים, שדרכי הפעולה של מי שרואה ברדיפה פרטית אחר רווחים קצרי טווח את המתכון לרווחה חברתית, שונה באופן רדיקלי ממי שמעמיד סולידריות ואחריות אנושית וקהילתית כאמצעי ומטרה: היחס לסביבה, הרגישות למרחב הציבורי (ולהפרטתו), האחריות ליחידים וקבוצות מוחלשים או מוגבלים. את כולנו עשוי כוח להשחית, אבל רק תפיסת עולם עמוקה של החיים כג`ונגל רצחני בו מתחרים יחידים עד חורמה על שליטה ועוצמה סבורה ששחיתות היא כוח.

זו הפוליטיקה במובנה המקורי והטהור, וזה מה שהזכירו ותרמו פעילי "עיר לכולנו" לציבוריות הישראלית: פוליטיקה אינה תוית שבטית, ואפילו לא מפלגתית, אלא השקפת עולם, ערכים והתנהגויות הנגזרות ממנה. אדם אינו "שמאל" מפני שהוא מתנגד לחומת ההפרדה או תומך במאבק העובדים במכון וייצמן – הוא תומך במאבק העובדים או מתנגד לחומה מפני שהוא איש שמאל. מישהו כאן לגלג-כביכול לא מזמן על פעיל עובדים ששיבח את תמיכתו של חה"כ כחלון מהליכוד (והזכיר את התעלמותם של אנשי מרצ) במאבקים חברתיים. "ליכודניק?", הוא תמה-גיחך, כאילו "ליכודניק", הוא מלת גנאי. הגנאי האמיתי הוא שתיקתם של אנשי מרצ. השבח האמיתי היא העובדה שגם "ליכודניק" – שבחר להפנות את מרצו לליכוד, שמצביע אולי בשבילו אחת לארבע שנים, מתוך השקפת עולם מוצקה או סיבות הסטוריות או אופוזיציה ל"אחרים" – יכול להיות מספר שתיים ב"עיר לכולנו", כי הוא אדם הגון, הנאבק על זכות מגורים אנושית בסיסית מול מנשלים נדלניסטים אינטרסנטים ומשת"פיהם (ה"סוציאליסטים") בעירייה, מפני שקשר את מאבקו בסולידריות עם מאבקיהם של קורבנות אחרים של נישול, ניצול ואפליה, מפני שהוא יותר "שמאל" מהחולדאים והיעל דייניות המוכרים אביונים בעבור נעליים.

וההפך המוחלט בירושלים: שם קידם הברקתיזם את ההנחה המתסכלת, שהעובדה שאני והוא איננו חובשי כיפה פירושה שאני קרוב אליו "פוליטית" למרות הצהרותיו (והבטחותיו!) בזכות העמקת הכיבוש והגזילה. שם הפכה תנועת מרצ את הפחד מהריבוי הטבעי של החרדים מהסתה פראית נוסח פרעה הרשע לסיסמה פוליטית "לגיטימית". אם דב חנין ואנשיו הציעו לנו פוליטיקה של אמת במקום תויות, הציע לנו ברקת ו/או מרצ תויות במקום פוליטיקה של אמת: "חילוני" במקום "אנושי", שבטיות במקום ערכים. צריך להודות גם לאלה וגם לאלה על החשיפה הזו,  שמאפשרת דיון חשוב באמיתות נשכחות…

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מוני יקים אנטיציוני

    שכחת בניתוח שלך את עובדת החפיפה האתנית שלטונית שבכל הערים פרט לאשדוד
    נבחרו אשכנזים פרט לערים ועיירות קטנות .

  2. נמרוד בנרע

    כמה נחמד לראות שהמחבר המלומד התעלם לחלוטין ממה שכתבתי. אבל זה בסדר, התענוג של לתקוף את השמאל הציוני אף פעם לא נגמר.
    אנסה הפעם להסביר למר נוי הנכבד את לעגי לח"כ כחלון, למרות שיש לציין כי שלחתי לו מכתב בתקופתו כיו"ר וועדת הכלכלה והחמאתי לו על מהלכיו בנוגע לרפורמות בעמלות משקי הבית בבנקים (רפורמה שכמובן נכשלה עקב הדואפול לאומי-פועלים, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת).
    טענתי שמדיניות הליכוד בנוגע לסוגיות חברתיות-כלכליות היא עקבית ומצליחה לשטות ברוב הציבור היטב, כולל באנשים אינטליגנטים דוגמאת המחבר. בעוד שבנושאים המהותיים – חלוקת משאבי המדינה כפי שהם באים לידי ביטוי בתקציבים השמנים (חינוך, בריאות, תשתיות, ביטחון), בהפרטת נכסי המדינה לקומץ מקורבים, בדה רגולציה הממאירה ובסוגיית המיסוי, הם נוקטים מדיניות של קפיטליזם רך עד ניאו-ליברליזם טורף, הם תמיד דואגים לזרוק סוכריות לעניים ולעשות קולות של "חברתיים": פרוייקט שיקום שכונות, הוספת כמה גרושים לקיצבאות וביקורי הזדהות במאבקים שונים תוך תשלום מס שפתיים.
    כך מתראיין ניאו-ליברל מטונף כמו סילבן שלום ל"הארץ" ואומר שהוא אובמה הישראלי.

    בנוגע למרצ –
    במקום ללעוג אולי יבוא המחבר המלומד וחבריו ויספרו לנו על מפלגה אחרת, שמצליחה לאזן טוב יותר את המתח שבין הרצון להשפיע לבין לנקוט בעמדות אידאולוגיות ברורות. על מפלגת העבודה אני מקווה שכולם מבינים שאין על מה לדבר וחד"ש – טוב נו, לא אבוש ואודה כי אני מוצא שם אלמנטים שקורצים לי כסוציאליסט ואיש השמאל העקבי, אך הכניסה לעולם הפוליטי, מעבר לשיח התיאורטי, כוללת ניסיונות להשפיע ולשנות את המציאות. השפעתה של חד"ש על הציבוריות הישראלית ועל מה שמתרחש, עקב הצורה בה היא ממקומומת במערכת הפוליטית-חברתית-תקשורתית, היא אפסית. יתרה על כך, כמות המצביעים היהודים לחד"ש לא עוברת את ה-11,000. כך שכל פעילות בחד"ש היא הלכה למעשה פעילות שמנסה להשפיע רק על המיעוט הערבי בישראל. מיעוט מקופח, גדול וחשוב – אך מפלגה צריכה לשאוף להשפיע על כמה שיותר אזרחים ותושבים. מקווה שהצלחתי להסביר את עמדתי ושלא אצלב על בחירתי במפלגה שכה אוהבים לשמיץ. אין זה אומר שאין לי ביקורת על מרצ ומנהיגיה, אך אני מנסה לשנות זאת מתוך המפלגה ובבחירות הפנימיות בה. נחלנו כמה הישגים בעבר (באופן אישי ניהלתי את המטה של מיטל להבי, ראש רשימת מרצ בת"א-יפו, אשר הביסה את יעל דיין המשת"פית של חולדאי) ואני מקווה שננחל גם בפריימריז שמתקיימים ב-14.12.08 ונכניס את המחוקק הנמרץ אילן גילאון למקום השני.

  3. נסים מוסק

    לפני כשבועיים, כשנסענו לעזור במסיק הזיתים ליד הגדר של עתניאל, שאל אותי איש שמאל ידוע, מה הביא את עזרא נאווי לשמאל והאם הוא מקבל שכר עבור הפעילות שלו. (למי שלא יודע, עזרא נאווי הוא פעיל תעיוש בדרום הר חברון, שמקדיש את כל זמנו, מרצו וכספו, בעזרה לפלסטינים. אין כמעט יום שבו הוא לא נוסע לאזור חברון. פעם זה להביא קשישה מחברון הערבית לביתה בתל רומיידה, או להביא תרופות לכבשים באום אל חיר. לפני כחודש נסעתי איתו באמצע הלילה לסוסיא לקחת כלב מרעה שנורה מידי מתנחל, לוטרינר בירושלים, בקיצור אלפי פעילויות שאפילו עזרא בעצמו כבר לא זוכר.)
    שאלתי את איש השמאל הידוע, למה הוא שואל על עזרא? והוא השיב שאת השאלה הזאת הוא גם שאל את עצמו הרבה פעמים ואין לו תשובה, מה הביא אותו לשמאל. חשבתי לעצמי שעזרא באמת לא נראה כמו השמאלן הישראלי הקלאסי. הוא שחום, דובר ערבית שוטפת ועברית משובחת, עם ע'ין וח'ית. ושומו שמים הוא גם אינסטלטור. הבנתי כבר מזמן שהשמאל הישראל ברובו, הוא יפה נפש ומזוייף. הרבה שמאלנים שאני מכיר הם בכלל שונאי אדם וגזענים בתוך ליבם . חלקם מתגדרים בקליקות של שמאל אוטומאטי ומביטים בבוז במי שפחות שמאלן מהם. הם יודעים לכתוב מילים גבוהות, להתפלמס ולהתלהם, לצאת פעם בשנה למסיק או להפגנה כדי למרק את מצפונם. וזה לב הענין. המצפון, האיבר הזה שמצוי, אני מאמין, בכל בני האדם. איש שמאל אמיתי הוא אדם שמצפונו אינו מניח לו. אדם שהבושה והקלון שממיטה עליו מדינתו, אוכלים אותו . אדם שלא רק מקטר על העוולות, אלא גם יוצא לתקן אותן. כמו אותן שלוש החיילות הצעירות, שעכשיו יושבות בכלא, לאחר שהעדיפו מחבוש על קלגס, הן בשבילי השמאל. או אביה של אחת מאותן הסרבניות, שהוא בעל משפחה ודוקטור מכובד, שלא פוחד להעצר, לאכול גז מדמיע ולהתעמת עם חיילים ומתנחלים, לספוג קללות יריקות ומכות. בעבורי הוא השמאלן. ראיתי בשנים האחרונות רק מאות בודדות של אנשי מצפון כאלה, איני מתיימר להציג את עצמי ככזה, אך בכל זאת אני מניח למצפוני להדריך אותי ולדחוף אותי מהסלון החמים והנוח, החוצה, וזאת למרות קשישותי המופלגת. אורי לופוליאנסקי החרדי, שהקים את יד שרה, למען נזקקים באשר הם, הוא יותר שמאלן בעיני, מיוסי ביילין וכל היוזמת ז'נבה שלהם וכל המכון פרס לשלום שלהם, עם המשרדים שלהם, המיליונים והנסיעות לכנסים שלהם, הכל שווה לתחת של חרדי אחד. ולכל "השמאלנים" הירושלמים, שמעקמים עכשיו את האף מנצחונו של ברקת, אני מזכיר שסילואן אינה רחוקה, שם התחילו כבר להרוס בתים לכבוד החורף.
    עדיין עומדים בתור עוד שמונים בתים בעמק המלך, שהעיריה כבר הוציאה צו הריסה נגדם, לכבוד הפרק האידאולוגי, שבניהול עמותת המתנחלים "אלעד". ("רבנים שומרי משפט" וחברי תעיוש נאבקים במקום ביחד עם תושבי הכפר).
    ומי התומך הראשי של מתנחלי סילואן , בעיריה? כמובן, ראש העיר הדנדש המצוחצח והמלוקק.
    ***

    … בסופו של דבר המסיק לא התקיים. המתנחלים מעתניאל יצאו מחוץ לגדר התיל ומנעו מהפלסטינים למסוק את הזיתים שלהם, הצבא והמינהל האזרחי הכריזו על שטח צבאי סגור והפלסטינים גורשו בבושת פנים מנחלתם. משם נסענו לחוסאן, שם השתלט צבא הגנה לישראל, באמצע הלילה על בית, ב"נוהל אלמנה". החיילים שברו את הדלת ובני המשפחה גורשו החוצה, ממש ממיטותיהם, לכבוד החורף.
    עזרא נאווי, הציע לאיש השמאל הידוע להצטרף, כדי להפגין נוכחות, שתמנע התעללות נוספת במשפחה, אך איש השמאל הידוע ענה שהוא ממהר, שם גז ונסע לדרכו…
    איש השמאל הידוע בודאי יקרא כאן את דברי (הוא סיפר לי שהוא נכנס לעוקץ), אין לי כוונה לפגוע בו,או להעליב. כל שאמרתי על "השמאלנים" אינו מתייחס אליו אישית ואני מעריך את פעילותו רבת השנים (עוד מימי העולם הזה כח חדש). אני מתנצל בפניו שההשתמשתי בו ובאינצידנט הקטן שקרה בינינו, כדי להטיף מוסר. בלה בלה בלה. הייתי חייב להוציא את הדבר שיושב על ליבי זמן רב.

  4. אורלי

    ניהול – כל ניהול – בסופו של יום מערב שורה של החלטות ערכיות. ניהול של שירות הנוגע על בסיס קבוע בציבור ודאי וודאי מערב שורה של החלטות ערכיות. ניהול עיר הוא ענין של קונצפציה ושל סדרי עדיפויות. השאלה אם אתה איש ימין או איש שמאל (במובן האמיתי ולא לפי התגיות) היא שאלה מהותית. לא בוחרים רובוט שנותן "פתרונות בי"ס", אלא ראש עיריה.
    כך גם אם נושא בתפקיד ניהולי אחר, וודאי אם אתה פקיד בכיר במשרד המשפטים, השיכון, מנהל מקרקעי ישראל, האוצר ושאר פוזיציות חשובות ומכובדות.
    בשנים האחרונות מנסים לטשטש את האמת הזאת בשם המקצועיות. הפקידים הבכירים וגם הנבחרים שמשתפים פעולה עם הגישה הזאת מנסים להרוויח רווח לעצמם (חסינים מביקורת שהרי הם "מקצועיים" ולא "פוליטיים"), אבל המרוויחים האמיתיים הם מי שיש להם אינטרס להדיר את רוב הציבור מהמגרש הפוליטי והציבורי, כך שמתאפשר להם לפעול כמעט ללא התנגדויות, ללא דין וחשבון לאף אחד, וללא מקבילית כוחות אמיתית שתאזן אותם

  5. דני זמיר

    בכשל לוגי קלאסי ומעגלי אתה קובע עמוס את תחומי המגרש של השמאל, מעשה פטרנליסטי למדי. לדבריך השקפת עולם מנביעה מעשים המעידים עליך אם אתה בתחומי המגרש או לא. זהו טיעון מופרך ולא נכון דווקא בגלל ההקשר הפוליטי.
    מי שמבצע מעשים ללא תודעה עקבית ומתוך מטרה אלא באופן נקודתי ומתוך רגשי חמלה, הוא אדם טוב ורחמן אבל הוא לא בעל השקפת עולם פוליטית.
    זו היתה הביקורת להבנתי נגד הזדהות אקראית של כחלון עם עובדים שובתים, זו הביקורת נגד משטר העמותות שהופך אותנו ממדינת צדק למדינת צדקה, זו הסיבה שעדיף לתמוך במפלגה שהתכנית הפוליטית שלה מקדמת מדינת רווחה וחלוקת משאבים על מפלגה נטולת כל אג'נדה מסוג זה.
    אלא שהטענה שלך עמוס עוד יותר בעייתית דווקא בהקשר של ראש רשימת עיר לכולנו (עדיין?) דב חנין. במסגרת הויכוח על הנימוקים להצבעה בעד או נגד רשימה שבראשה עומד אדם שתפיסת עולמו איננה ציונית במופגן נטען שוב ושוב על ידי תומכי חנין כי מדובר בבחירות מקומיות שאין להן משמעות פוליטית נרחבת. אני חושב שדבריך בענין זה צודקים, ולכן גם הצביעות או חוסר הבגרות הפוליטי שאיפיין את ההתעלמות מהפן האידאולוגי בתפיסת עולמו של חנין.
    לגבי ירושלים, כשהבחירה היא בין אלטרנטיבות גרועות עדיפה תמיד- בעינ יי- הפחות גרועה. האם מבחינת ההקשר הפוליטי ותפיסת העולם פרוש עדיף על ברקת? אני סבור שלא.

  6. איתן.

    כואב שלבשורה חברתית אידאית נמצאו מקטרגים מלב השמאל כמו פרופסור נסים קלדרון. קלדרון הופיע למעשה כשכיר עט של כל המכוער שמיצג גחולדאי מול בשורה חברתית ערכית שמיצגת החבורה שדב חינין עמד בראשה.
    כואב ששלי יחימוביץ התיצבה מעברו השני של המתרס , התיצבה בבוטות נגד מאות רבים של צעירים ,שכל מה שהניע אותם זו המלחמה על ערכים סוציאל דמוקראטים, אותם ייצגה בצורה מרשימה "עיר לכולנו".
    אני כמי שפוסע בשבילי העשור השמיני לחיי מאחל לאותם מאות רבות של צעירים שימשיכו להבעיר את הלפיד,

  7. למוני

    במודיעין נבחר חיים ביבס המזרחי.
    לא שהוא יותר טוב מאחרים כמובן, והוא אינו מתכוון לתקן אף ליקוי בעיר (במודיעין העבירו את התחבורה הציבורית לחברת "קונקס" ששירותה מתחת לכל ביקורת בתמיכתו של ביבס, במודיעין עושים ניסוי על התושבים בו מרשתים את כל העיר בהמון אנטנות קטנות בתמיכתו של ביבס).

  8. אורלי נוי

    מכל תגובתך הנסערת (נסערת מדי, אולי; האם המילה 'מטונף' ביחס לסילבן שלום ממש הכרחית?) עדיין לא הבנתי למה מרצ לא תמכו בשטח באף מאבק עובדים משמעותי בשנים האחרונות. אולי זה בגלל שהם עסוקים בלהגג על האידאולוגיות המצויינות שהפלגת בתיאורן?
    אז יוצא שמצד אחד, מרצ חזקים מאד בתיאוריה, באידאולוגיה (נגיד), ופחות בעבודת שטח. אבל מצד שני יש לך את עזות המצח לתייג את חד"ש כמפלגה סקטוריאלית ושולית (לעומת צבא ההמונים של מרצ!), וזאת בזמן שבבחירות בירושלים מרצ רמסה את מעט ה'אידאולוגיה' שבה החזיקה ותמכה במועמד נץ וימני-קיצוני, משיקולי כדאיות הבנאליים ביותר שיש. אישית, אני מאמינה שהמחיר שאנחנו משלמים על 'פשרות' מצפוניות כאלה והכשרת שרצים שהיו מוקצה מחמת מיאוס בקרב אנשים הגונים בכל מקום אחר בעולם הוא גבוה ביותר מאשר עתידה של ירושלים בחמש השנים הבאות. מה בדיוק יעשו אנשי מרצ כאשר יבואו להרוס את יתר הבתים בשכונת אל-בוסתאן בסילוואן כדי להקים את הגן הלאומי בו חפץ ידידו של ברקת, דוד בארי? כנראה שינסחו מניפסט דעתני נגד העוולה, ויריצו את ברקת לחמש שנים נוספות.

  9. אמיתי מן

    ניתוח רציני אינו יכול להתהדר באמיתות שלו בצורה כה בוטה, נחרצת ומקוטבת.
    בעולם הסימנים דרכו אנו מתקשרים, לא אהבתי את החלוקה בין 'פוליטיקה של אמת' לבין 'תווית', גם אם יש משהו בדברים. מה שכן האמנתי לו: הביקורת על הפרשנים, והסיקור של העניין בערוצים המסחריים מלכתחילה, בהחלט לא צדק חברתי…

  10. מוני יקים אנטיציוני

    זו לא פעם ראשונה שתגובות שלי מופיעות וללא סיבה הכותרת נעלמת
    ויש גם תגובות שלמות שמצונזרות למרות שהן אינן כוללות דבר
    בניגוד להצהרת הכוונות של האתר.
    בכותרת שיבחתי את מאמרו של עמוס נוי תוך ביקורת הומוריסטית
    על ידידותו עם חיים ברעם איש הימין הבולשביקי.
    תקוותי היא שבקרוב תוקם תנועה פוליטית מזרחית סוציאלסטית
    ודמוקרטית על בסיס העקרון "פרוד לפני איחוד" זה הסיכוי היחיד
    להקמת שמאל אמיתי שייצג את הציבור שנעשק ע'י האשכנזים
    מימין ומסמול…ובא לציון גואל .

  11. מיכאל לינדנבאום

    מנסים לשבור התארגנות עובדים במכון ויצמן(בלוג מה 5.11.08 ),רוצים לבטל בכח הסכם קיבוצי בתדיראן-אמפא(בלוג מה 11.11.08).יש מאבקי עובדים לעינינו ושמשתקפים ב"העוקץ". לצערי אין דבר שמעניין פחות את המגיבים השונים כאן.צריך קצת עזות מצח לדבר על צדק חברתי וסוציאל -דמוקרטייה ולהתעלם מאלה שמשלמים יום-יום את מחיר הקפיטליזם החזירי.
    נמרוד ברנע–אתה יודע על משהו עמדת מר"ץ בנושאים אלה?

  12. איריס חפץ

    נראה לי שיש לי רעיון מה יעשו אנשי מר"צ בכל המצבים שתיארת: הם יכבו שריפות. כי זו המדיניות שלהם מזה שנים ובזה הם מנפנפים.
    כשנעצר פעיל שמאל בשטחים (במצבים שנסים מוסק תיאר ואנחנו מכירים), אפשר להתקשר אולי לזהבה גלאון (אולי, אבל פעם היה אפשר לפחות) והיא היתה עוזרת לשחרר אותו. כשצריך לעדכן את סל הבריאות, חיים אורון יעשה מאמץ חקיקתי בכיוון הזה. אבל למר"צ אין ולא היתה גם אג'נדה סוציאליסטית, ולכן לבקש את זה ממנה זה בכלל טעות.
    אני מסכימה עם מה שעמי וטורי כתב לנמרוד ברנע: מר"צ ממתגת את עצמה כמפלגתו של האדם הלבן הנאור. זה קהל הבוחרים שלה (אם הוא לא הולך לשינוי) כי הדגל העיקרי הוא נגד "כפיה דתית" וזו הבעיה העיקרית.
    למר"צ יש פוליטיקה של הדרה:
    לפני הבחירות ראיתי במו עיני בשבת איך פעיל מר"צ עובר ליד כל השלטים של פורוש במושבה הגרמנית ומדביק עליהם מדבקות של מר"צ. האוירה בעיר היתה אוירה של מלחמה: אנחנו מול הם. זו לא אוירה של הבנה בסיסית שתושבי ירושלים אמורים לחיות יחד בעיר, אלא שזה "או הם או אנחנו".
    כל זמן שזו הגישה בירושלים בפרט ובישראל בכלל, אז ההבדל בין מר"צ לישראל ביתינו הוא לא משמעותי:
    שניהם רוצים את הפלסטינים בחוץ, ובישראל ביתינו לא מתביישים להגיד את זה.
    וסטחין לעמוס, כמובן.

  13. איסקנדר

    התרשמתי מאד מדבריך הנרגשים והאמיתיים.
    ברצוני רק להתיחס לעניין אחד שהעלית-השמאלנות של לופוליאנסקי.

    יש בידך,לעניות דעתי,כמובן,טעות קשה.
    לופו' אמון על "אידאולוגיה" אחרת לחלוטין,מנוגדת לכל מה ש"שמאל" דמוקרטי מייצג.
    לופו' הקים אירגון שהיה מלכתחילה גם מיסיונרי או שנהפך למיסיונרי ככל שחלף הזמן, המגיע ללבבות אנשים בשעת מצוקתם וכשהם ניתלים ונאחזים בכל קש.
    הוא מנצל,כמו שנעשה וייעשה,ע'י רבים וטובים במהלך ההיסטוריה,מצוקה של אנשים והכרת תודה שלהם למי שעזר להם.

    לופו' איש טוב(לא יודע ולא מכיר ולא אומר דבר בשבילו או לגנותו כאדם פרטי) כי הוא עושה מעשים המביאים עזרה והקלה לבני אדם.
    לופו' פועל על פי דפוס אופייני ומקובל בקהילות אשכנז באירופה.
    במציאות הישראלית שיטה זו מספקת גם תמורות פוליטיות ואני מניח שיש מי שיודע לנצל זאת היטב.

    מר מוסק,שלא תטעה,לופו' חף מאידאולוגיה שמאלנית דמוקרטית חופשית(חילונית).

    אין זה מפחית מחשיבות וערך הפעולה האנושית.
    חבל שזה מנוצל למטרות פוליטיות.

    והתנצלות.כתבתי לופו' לא מזילזול אלא כי זה מעייף לכתוב את השם המלא כל פעם.

  14. חן

    גם אנשי שמאל (העבודה קדימה) אומרים שהם בעד ארץ ישראל שלמה אבל מבחינה דמוגרפית אין מספיק אנשים , כי מתו בשואה וכולי אז הם נאלצים בלית בבריה לתמוך בחלוקת הארץ.
    למרות שזה קצת מוזר יש הרבה אנשים באפריקה יהודים שמעוניינים לעלות לישראל וישראל הרשמית מונעת זאת מהם
    כמו באתיופיה. אבל זה כבר משהו אחר

  15. יוסף כהן

    עמוס ואורלי: אני שותף לדעתכן/ם על מרצ, אך בבחירות המקומיות בירושלים היתה אופציה שפויה יותר – התעוררות-ירושלמים. נכון שהמצע שלה לא היה "שמאל טהור" או שמאל בכלל, סתם רשימה של נשים שרוצות לדאוג שלילד שלהן יהיה גן וצעירים שרוצים להישאר בירושלים (צומוד שכזה). בניגוד לברקת הם לא הלכו לחפור עתיקות בעיר דוד, ובניגוד למרצ הם די דוסים (בראש הרשימה עומדת גבאית של מניין שוויוני אורתודוכסי, או משהו כזה). לטעמי זה יותר "שמאל 360 מעלות", כמו שיעל ברדה אוהבת לכתוב.
    כנראה שזה לא רק אני. אין לי מושג איך הצבעתם, אם אנינותכם הרבה הרשתה לכם בכלל, אבל מתברר שהיו מספיק אנשים שיצאו מהריבוע של הסכסוך הישראלי-פלסטיני או מזרחי-אשכנזי או חרדי-חילוני כדי שהתעוררות תקבל שני מנדטים במועצת העיר, על סף השלושה.
    לגבי הבחירה בראש העיר, אין מה לעשות ולפעמים (מה לפעמים, תמיד) צריך ללכלך את הידיים. קל לבדוק את הרקורד של המועמדים. ברקת התחנף במהלך הקמפיין לעמותות המתנחלים, אם משיקולים טקטיים ואם משום שהוא – שומו שמיים – לא שמאלן מרחביה או בקעה או עמק רפאים. לעומתו, לזכות פרוש רשומות בטאבו עשרות אלפי יחידות דיור בהתנחלויות, המטה שלו שרץ כהניסטים והוא ומשפחתו שותפים פעילים, כבר כמה דורות, באפליית מזרחים במוסדות החינוך החרדי.
    רק לצורך איפוס: בארצות הברית, גם אם ג'ו ליברמן היה נבחר למועמד הדמוקרטי, השמאלנים שבשמאל היו מתגייסים להביא לבחירתו. כי ככה זה בפוליטיקה: בתרגום עילג מאנגלית, "האויב של 'הטוב' הוא 'היותר טוב'". האמריקאים זוכרים איך הצדיקים שהתעקשו להצביע בזמנו לראלף ניידר הביאו על ארצות הברית, ועל העולם, ועל ישראל, ועל ירושלים, שמונה שנים של ג'ורג' בוש. טוב שלמדנו מטעויות של אחרים.

  16. צבי בן-דור

    הכותב חושף את העובדה העצובה שמי ששואל מה הקשר בין ביוב לפוליטיקה ומשיב שאין קשר לא מבין כלום בפוליטיקה אינו ראוי להקרא פרשן פוליטי–אפילו בכלי תקשורת ישראלי. הבה נזכור ששנים דיברו בזלזול על כך שאולי "ניתן לפלסטינים לנהל את עניני הביוב שלהם".

    נקודה שניה שנחשפה מיד עם פרוץ התגובות: לא פסו הטמטום ונוולות הכתיבה מכותבי מר"צ.

  17. אורלי נוי

    יוסף כהן, לא ממש הבנתי אותך- אם אתה שותף לביקורת על מרצ אז על מה הקצף? הרי איש לא אמר מילה רעה על התעוררות ירושלמים, יש לי הערכה רבה לרחל עזריה וטוב מאד שהיא נכנסה למועצה.
    לגבי ראש העיר- אולי האויב של הטוב הוא הטוב יותר, אבל ברקת לא נופל לאף אחת מהקטגוריות הללו ולכן הוא לא אופציה בשבילי. התחנפות למתנחלים (אגב, למה התחנפות? למה אף אחד לא מוכן לתת לו את הקרדיט שהוא גם מאמין במה שהוא אומר?) היא לגיטימית, אבל לצפות שהציבור השמאלי, או סתם ההגון, יצביע עבור מי שמתחנף למתנחלים זה לא לגיטימי. לצפות שאנשים הגונים יצביעו למען שותף רעיוני של ליברמן, כפי שברקת העיד על עצמו, זה לא לגיטימי. אם זה אנין מדי בשבילך, אז שיהיה.

  18. רתם

    "התענוג של לתקוף את השמאל הציוני אף פעם לא נגמר. " סוף ציטוט מתגובתך
    נפגעת? אין דבר, זה יעבור לך מהר, כי בשאר הזמן אתה בחיקו החמים של "השמאל הציוני"
    אבל זה לא יעבור כל כך מהר לעקורי 48, לעניים שחלקם דור רביעי לעוני ודחייה חברתית, לנכים ומובטלים, לנשים עניות שלא יכולות לעזוב בעל מתעלל כי לא ימצאו פת לחם, לכמה מהגרי/ות עבודה, למושתקות ולאנשים שצבע העור שלהם גורם למוכרת בחנות לעקוב אחריהם. כל זה, בלי להזכיר את הכיבוש של 67 ואת הזקן שמגיש פיתה לבדיקה של חייל חמוש מכף רגל ועד ראש. אולי אפילו חייל מה"שמאל הציוני".

  19. יריב מ

    למעשה "גנבת" לי רעיון לטור, אבל אני כמובן שמח על כך.
    מבטיח להיות שופר של הקול הזה (והוא לא מכוון להתעלמות מוחלטת מפוליטיקה של זהויות – רק לא להפוך אותה לפוליטיקה של שבטים).

  20. סטודנט

    כתבת ש"רק לצורך איפוס: בארצות הברית, גם אם ג'ו ליברמן היה נבחר למועמד הדמוקרטי, השמאלנים שבשמאל היו מתגייסים להביא לבחירתו. כי ככה זה בפוליטיקה". בתור מישהו שלומד בארה"ב כבר יותר משלוש שנים, ועקב אחרי מערכת הבחירות הנוכחית, אני לגמרי לא מסכים איתך. אובמה ניצח הרבה בזכות התגייסות של פעילי שטח שהשתכנעו שהוא מהווה אלטרנטיבה אידיאולוגית אמיתית לבוש. הנה תקציר של עמדותיו:
    http://www.bostonherald.com/news/national/politics/2008/bios/view.bg?articleid=1063110

    מקיין זכה לתמיכה הרבה פחות נלהבת מפעילי שטח שמרנים מכיוון שהוא זיגזג לימין רק במהלך מערכת הבחירות.

    המסקנה – כדי לסחוף פעילים (ולגייס תרומות מהציבור הרחב, מרכיב חשוב מאוד בנצחון של אובמה) צריך דווקא להציג עמדות ברורות: רקורד ההצבעות של אובמה בסנאט נחשב אחד השמאליים ביותר של מועמד דמוקרטי לנשיאות בשנים האחרונות. ישנן, ועוד יהיו, סיבות לבקר אותו, אבל בתור ישראלי אפשר רק לקנא במערכת בחירות שיש בה התלהבות ותקווה אמיתית ביחס לאחד המועמדים. קצת קשה לדמיין צעירים ישראלים לובשים טישרטים אופנתיים עם דמותם של ציפי לבני, אהוד ברק או ביבי.

  21. טלילה סטן

    ביוונית עתיקה "פוליס" היא עיר.

    ואילו בימינו מתקבל יותר ויותר הרושם שפוליטיקה קשורה במשמעות האנגלית של "פוליס" – משטרה.
    ובגדי המשטרה החדשים – השחורים – אכן ראויים למדינת משטרה, ומזכירים משטרים אפלים.

  22. דרור ניסן

    ברקת הוא מועמד קשה עד בלתי אפשרי גם לאיש שמאל פרגמטי שמאמין בכורח להשתתף במשחק ויהי מה ולהתפשר על ברירות מחדל. אבל היתה את האופצייה של דן בירון.

  23. RS

    הוכח כבר שכל הטענות הללו היו שקריות לגמרי ופרופוגנדה של האליטה הדמוקרטית נגד תנועת שמאל אמיתית שלא קשורה קשר גורדי עם האליטה הפיננסית.

    הדמוקרטים הפסידו כי היה להם מועמד גרוע, כי הרפובליקנים ובעיקר הניאו-קונס הם עבריינים בעליל שלא בוחלים בשום אמצעי ומוסר לגביהם זו מילה בערבית. הם הפסידו כי הם עשו את כל הטעויות האפשריות.

    מותר לרלך ניידר לרוץ לנשיאות אחרי הניאו-ליברליזם הקיצוני של ביל קלינטון, שאחראי למשבר הנוכחי לא פחות מג'ורג' בוש.

  24. עמוס נוי

    יוסף כהן: רמזת פה שברקת בעצם "התחנף" לימין הדתי-לאומי (ולליברמן). במקום אחר (מאמר בויי-נט) ציינת ש"פרט לקומץ משוגעים לדבר, גם הדתיים-לאומיים בירושלים מתעניינים יותר בפינוי האשפה ברחוב שלהם, מאשר בהקמת שכונה על פיסטין נידח בדרך לרמאללה – אחרת הם היו גרים על הפיסטין". אולי נכון, אבל אני – ובודאי הפלסטינים באותו "פיסטין" (מה הלגלגנות הזו?) – מאוד מתעניינים לדעת האם ראש העיריה ה"רק-חנפן" ימשיך להפעיל את עירייתו בשירות "קומץ המשוגעים לדבר", כפי שהבטיח להם ולנו.

    אפרט עלידי דוגמה שאתה מכיר טוב בהרבה ממני: בשכונת אל-בוסתן בסילוואן (ובסילוואן כולה) עומדים עשרות צוי הריסה לפני ביצוע, מפני שרוב הבתים הם "בלתי חוקיים". הבתים – גם אלה שהיו שם עוד לפני הסיפוח ואף לפני הכיבוש ב 67 ! – הן בלתי חוקיים עקב העדרה המתמשך של תוכנית בינוי עיר, וממילא גם כל תוספת בנייה אינה חוקית. השירותים העירוניים הם אפס: ללא תאורת רחוב, מדרכות, ביוב, כביש מרובד, מתנ"ס. אולם, כאשר – בדרכים מפוקפקות שחלקן נחשף – כמה מהבתים האלה עושים את דרכן לעמותות נוסח אלעד, ולידי חבריו ותומכיו המובהקים של ברקת, האדונים (או גזע האדונים) בארי וקינג, הופכים הבתים האלה לחוקיים תוך שעות, לאחר שהעירייה (ומשרד הפנים) מאשרת תב"א נקודתית. יתר על כן – כפי שנראה בסיור של עיר-עמים (חובה לכל אדם הגון!) – הבתים האלה זוכים מיידית לתאורה, מדרכות, ביוב, מיגון ואבטחה, ניקיון חוצות.

    אם כוונתך ב"פיסטין" לשכונת סילואן, הנמצאת, על עשרות אלפי תושביה, במרחק שניים וחצי קילומטר מביתך, ואם ב"פינוי אשפה" כוונתך לאופנים שבהם מעמידה עצמה העירייה לרשות חבריו של ברקת הפועלים ללא לאות לסילוק, גירוש, נישול, והטרדה של הפלסטינים תושבי העיר, אז ניר ברקת מועמדך מתאים לתפקיד. כי ראש העירייה של ירושלים צריך להחליט החלטה "מוניציפלית" קטנה – נאמר, אם לפעול במרץ כדי לפתור את בעיות התכנון בסילואן לרווחת התושבים, ולספק להם את מינימום השירותים להם הוא מחוייב על פי החוק הישראלי, המשפט הבינלאומי, וצו מצפונו של אדם הגון – או שהוא יפרע את חובו לבארים ולקינגים, ימשיך בהתעללות העירונית שתכליתה עידוד הגירה, יתעלם משאלת התכנון, יוציא צווי הריסה, ויגיס צבא ומשטרה לאכיפתם (כפי שנעשה באופן פרובוקטיבי ממש ערב הבחירות). אני ואתה יודעים (למרות הדממה התקשורתית בנשוא) שטלנסקי העביר (לכאורה!) את הכסף מעמותות ימין קיצוני לאולמרט עבור שירותים מעין אלה. אני ואתה יודעים, שכשדחפורי העירייה יתחילו להרוס את הבתים באל-בוסתן, בחסות ימ"מ ויס"מ ויחידת מצדה, יש סיכוי טוב מאוד שגם כמה ילדים חפים מפשע יהרגו במהומות. אני ואתה יודעים, שראש העירייה בירושלים נושא באחריות הזו גם כן

  25. מוני יקים אנטיציוני

    אתה אחד הכותבים המעניינים והחכמים בכל התקשורת של המדינה הציונית
    איך זה שדוחקים אותך לכתיבה רק באתרי אינטרנט שכוחי אל.
    אתה צריך להיות מיין סטרים ביכולתך האנליטית והיושר האינטלקטואלי
    שאתה מפגין עלה והצלח !!!

  26. אירית

    עקבתי בצער אחר המערכה בירושלים, ועוד יותר בצער אחר העליבות של השמול העקבי והציוני ומה שביניהם. זה החל בכך שהפנתרים השחורים החדשים לא הצליחו לגייס סכום ממש סמלי להיכנס לבחירות, וזה אומר הכל גם על תומכיהם וגם על הפרטנרים בפוטנציה. הפה במקום אחד והדולר במקום אחר. היתה לי גם התנסות אישית עם הצביעות והאימפוטנציה של הסמול ושמחתי שנבחר ברקת, צר לי על כל המבכים, אך אינם ראויים לבקר אותו.
    לפני שנה נקלעתי לעימות דורסני מצד העיריה בירושלים, שהיה התנפלות של עדר זאבים מהשוק האפור על שיה תמימה, אם חד הורית מעוטת יכולת (אני) בתואנות שוא ובאלימות ממש (קודם מעקלים ואחרי כן מתברר שאין כלל עילה).
    בצר לי פניתי לכל מי שיכולתי, החל ממשטרה ועד ל"פעילים". והנה התוצאות –
    1. סמול סמול – זוהר עתי וחבורת האנרכיסטים הציעו עזרה לצלם את המעקלים אם יבואו בלייב שואו. יפה אבל לא פותר.
    2. חיים ברעם כתב כמה פעמים שהבעיות האישיות שלי אינן עניין מוניציפאלי כבר משמעות, לעומת הבחירות של קן ליוינגסטון ובעיות החניה בלונדון. הוסיף ואמר ש"אני חשודה" במשהו, לא ברור מה. כלומר, התנפלות של העיריה על חד הורית בלא עיגון חוקי תוך ממש פגיעה (אמנם זמנית) אך אנושה בצרכים בסיסיים ממש ובבטחון האישי – לא ממש "עניין לסמול" לענות בו את נפשו, לעומת למשל ההתנחלויות ועניינים ברומו של עולם.
    3. ניר ברקת – בהתחלה ניסו לנפוף אבל אחרי שהסברתי למה זה חשוב לכל התושבים, פנו לעיתון מקומי שכתב נגד העיריה. וגם פנו במכתב משפטי מנומק ליוסי חביליו. ניר ברקת – עבד ! כל השאר ברברו.
    4. עמיתים לשעבר מחוגי "כנופיית שלטון החוק" שהכרתי מימי ירושלים, אחת מרצ, ועכשיו עו"ד בעיריה, נהנתה לדפוק אותי עוד יותר, לזכר ימים עברו. השאר התעלמו. מאחר שמדובר ממש בעולם תחתון, אפשר לראות איך כנופיית שלטון החוק וספיחי הנאורות של מרצ מתחבאים או במקרה הרע שותפים (כמו בארגון הפשע של ראובן גרוס, הנתמך על ידי החונטה המשפטית).
    5. משטרת ישראל – עוזרים אבל לא יעילים. המשטרה כבר מבינה את השיטה של }פיברוק מסמכים כדי להיכנס למישהו לוריד, אבל כדי להשיג יותר מהגנה (אישום וחקירה נגד פקידי עיריה) צריך לשבת על זה יום ולילה וגם אז לא בטוח. כי למשטרה יש עוד עבודה.

    נידמה לי שבבחירות האלה הובאה לפוקוס הבעיה של ,הסמול, בעיקר העקבי, הניכור המוחלט מהציבור והתמקדות בכל מיני מאבקי ספסל בין משפחות וקליקות זעירות ואנינות בעיני עצמן. הדוגמא של חיים ברעם שכותב ממש במעורבות אישית על החניה בלונדון, בד בבד עם בוז מווחלט למי שסובל באותו רגע מהבעיות במחלקת החניה והגבייה בירושלים עירו – סימלה עבורי את השקיעה הסופית של אנשים יהירים ומנותקים, כלומר לא מנותקים מאינטרסים של עצמם, אבל מכל הערכים שהם כביכול מייצגים. הם "חושדים" בנפגעים של הממסד, זה הרבה יותר קל.
    לעומת זה ברקת שלא חשוד בשמאלנות, ולא דיבר גבוהה, היה פחות יהיר במקרה זה, בדק וראה שהטענות שאני מעלה הן עניין צביורי ממדרגה ראשונה ולא אישי, לא צדקה ולא "חשוד". פשוט שיטה נלוזה לרושש עוד את חסרי היכולת, ללא אסמכתא בחוק, ותוך הסתמכות שמעוטי הכנסה גם לא יודעים את זכויותיהם ולא יוכלו להתנגד. בקיצור, שוד של מסכנים ואזרחים חפים מפשע בחסות החוק כביכול.

    הסמול מנותק וכל מה שנותר לו זה לנסות לכפות בכוח, לא דמוקרטי , את האגנדה המדינית. זה לא עובד.

  27. מיכאל לינדנבאום

    אני ממש מבין את הזעקה שלך בהיותי אני עצמי מובטל מושפל.בכל זאת-למה הביטוי כנופייית שלטון החוק.גם לי יש בטן מלאה על מערכת המשפט ובית דין לעבודה בפרט,אבל אסור לשכוח שהבעייה היא בשלטון ובסדר העדיפות הפוליטי שאותו יש לשנות.בביטויים אלה את מסייעת לפוליטיקאים המושחתים שרוצים להיות מעל החוק,אלה שדופקים יום-יום אנשים כמוך וכמוני.

  28. אירית

    אני ערה למה שאתה אומר, ובכל זאת מהיכרות מבפנים, זו כנופיה שלאחרונה מעניקה גיבוי משפטי לפשיעה מאורגנת אלימה. זה שפוליטיקאים מושחתים עושים בזה שימוש יצירתי, לא מונע מלאמר את האמת. אגב, זה יותר חשוב מאשר השימוש של פוליטיקאים בעובדה מצערת זו.
    עורכי האתר צנזרו לי את השמות של היועצים המשפטיים בעירית ירושליים שעושים במלאכה. הדברים מצויים בדברי הכנסת, בהכרעות בתי המשפט בירושלים, העובדה שפשיעה מאורגנת במחלקות בגבייה מנסה גם לחטוף את החוק לטובתה. כדאי לקרוא את פרטיכלים ועדות הכנסת שדנו במפורש בגבייה לא חוקית במחלקה בירושלים, ולראות איך פועלת המאפיה ומהלכת אימים. משרד המשפטים קובע בועדה שמדובר ב"אי חוקיות" וצריך להחזיר כספים לציבור, יור השיביה והועדה היה אופיר פינס, ואילו עירית ירושלים ממשיכה בשלה, וכך עד הדיון הבא והבא. אופיר פינס מכיר את הנושא, אולי כדאי לפנות אליו. כיצד קורה מצב שאפילו היועץ המשפטי לממשלה לא מסוגל לפקח על ה "גובה" שמונה מכוחו ומטעמו להפעיל את פקודת המיסים בירושלים. הוא פשוט מפחד. אבל צר לי שאני לא מזדהה עם חרדותיו הקיומיות של מזוז ושל כל המשפטנים מרחביה. תפקידם זה לא לפחד, ומה שהםא עושים זה להפקיר אותנו לפשיעה, כדי שאנחנו נפחד. ולנו לא משלמים כדי להתמודד עם הפשע. להם כן משלמים. זה לא רק במחלקת הגבייה בירושלים, כל הפשע המאורגן פורח בגלל שכנופיה זו, המוכרת בביטוי "כנופיית שלטון החוק" מועלת בתפקידה.

    סדר הדברים האו כזה. בעל הבית הוא אותה כנופיה "אצילה" הם בעלי הכוח , והם "משכירים " את הבתי שלהם והכוח שלהם לפושעים אלימים, סוחרי סמים וזונות וכמובן "מלווים" מן השוק האפור, "גובים" וכל שאר המקצועות שהמציאה לנו מערכת המשפט הישראלית לאחרונה. . אני מעדיפה להטיל את האחריות למעלה ולא על הזונה או סוחר הסמים החוסה בצילם.

    אני לא מובטלת בגלל מצב "השוק" אלא בגלל שאני כותבת את מה שאני כותבת, בדיוק על אותו מיליה שממנו באתי, ושהפך (או אולי היה תמיד ולא ידעתי) לסניף של המאפיה.

  29. מיכאל לינדנבאום

    מבחינת התחושה של עולם עויין.בכל זאת המצב שאת מתארת בירושלים קיים בכל המימשקים של האזרח הקטן עם השלטון.זה קורה בשלטון המקומי ,במשטרה ,בבתי-חולים,שרותים ומוסדות ציבוריים.מדברים למשל,על נערי האוצר שהופכים את חיינו לגיהינום ושוכחים מי משלם להם את המשכורת.כשזליכה לא "התיישר" עם הממשלה הראו לו את הדרך החוצה.שופטים הגונים ,כמו גם פרקליטים ישרים פשוט לא מוצאים מקומם במערכת.הסיבה היא פוליטית ,המפלגות שאנו בוחרים בהם ושאמורות להשפט על מעשיהן ביום הבחירות.