מרצ במרכז, אנחנו בשמאל

אבי צוק

אחד הדברים הטובים ביותר מבחינתי בתור פעיל בעיר לכולנו בבחירות האחרונות היה התפכחותי הסופית מהרלבנטיות של מרצ כשמאל אמיתי.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מפלגה שראשיה יושבים בנחת בישיבות מועצה בזמן שבחוץ גדודי יס"מ מונעים מהתושבים להיכנס ולהביע מחאתם.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מפלגה ששותקת כאשר מג"בניקים מגרשים תושבים מיפו וכפר שלם.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מפלגה ש"אינטלקטואלים" מטעמה מבקרים התאגדות שמאל-כלכלית אמיתית כמו עיר לכולנו, בזמן שהיא יושבת בנחת בקואליציה כמשת"פית של ניאו-ליברל חשוך כמו חולדאי.<StrippedTag/FONT>

מפלגה שיושבת עם ש"ס בקואליציה העירונית, אבל לא מהססת ביאושה להדליף לציבור שקרים שעיר לכולנו מכרה את העיר לש"ס כדי לקושש עוד כמה קולות משנאת חרדים.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מפלגה שבשביל אינטרס צר מסרבת להיכנס תחת מטרית שמאל אמיתית כמו עיר לכולנו, רק בשביל ששמה יופיע על הפתק.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מפלגה שברגע האמת מעבירה את עצמה לפתע לשווייץ ומסרבת להודיע במי תתמוך לראשות העיר.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

כן כן, גב` מיטל להבי – האשם מוטל גם בך. לא תצליחי לחמוק מאחריות ולא להיתמם. גם את היית שם, את הובלת את ניסיון ההכפשה של עיר לכולנו כמו אחרון העסקנים הנואשים.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

רגע הארה אמיתי עבורי היה כאשר יצא לי לשוחח אישית במפגש אקראי במהלך חלוקת פלאיירים ברחובות עם ראש מרצ תל אביב לשעבר יעל דיין. ניסיתי לקבל מגברת ס. ראש העיר תשובה כנה כיצד בתור אבירת זכויות האדם והשיוויון ישבה בשיוויון נפש כאשר נמנעה ממני זכותי החוקית לצפות בישיבות מועצת העיר. את תשובתה המתחמקת לא אפרט פה, מאחר ואת התגובה האמיתית קיבלתי בפוסט שכתבה בבלוג של חולדאי מספר ימים לאחר מכן כאשר טענה שהותקפה באלימות מילולית ע"י "לובשי חולצות העשוקים". מתברר שניסיון לקבל תשובה ברורה מאיש מרצ לגבי התקרנפותו הוא אלימות מילולית בימינו.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מרצ, ולא מפלגת העבודה כמו שראשיה מנסים לטעון, היא המפלגה אשר אבד עליה הכלח. כמו שרבים כבר שמו לב לפני מרצ נעדרה לחלוטין מהשיח הציבורי הכלכלי כמעט מיום הקמתה. על פעילות שטח בנושא בכלל אין טעם לדבר.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אני יכול לאמר עליי אישית, ועל רבים מחבריי שהחשיפה לפניה האמיתיות של מרצ בבחירות המוניצפליות בתל אביב, לעומת יושרתו ואומץ הלב הציבורי של דב חנין דחקו אותנו כמעט בכח מחוץ לזרועותיה של מרצ. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

גם בחד"ש אין ריכוז יתרה של נשמות טהורות, אך שם לפחות אני יודע שבקולי אני מכניס לכנסת אדם אחד שבתורתו אני מאמין ועל מילתו אני יכול לסמוך.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

כמה סמלי שבימים אלו מחזרים במרצ אחר האדמירל האובד מהעבודה. אותו פטרון ידוע של חולדאי מימי הפריימריז העליזים נגד גנרל הסוציאליזם אהוד ברק. כמה סמלי שעבור מפלגת השמאל מרצ, חיזוק בדמות אלוף מתלבט עם עשייה אפסית הוא העתיד.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מרצ הגיעה לסוף דרכה הרעיונית. ממפלגה צעירה ותקווה לשינוי, הפכה למפלגת מאובנים המגבילה את עצמה ליוזמות שלום וירטואליות ומאבקים ברומו של עולם, בזמן שמתחת לרגלינו האדמה בוערת ודחפורי ההפרטה וההרס מידפקים בדלת. אני מציע לראשיה להפסיק לייצר ספינים על חיזוקים, וכמאמר הסיסמה להראות שאינם רק מדברים, אלא גם עושים. אולי כך יקנו בחזרה את אמון הבוחר.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שרון לוזון

    המתקפה של מר"צ על "עיר לכולנו", אפרופו ההסכם עם ש"ס שלא היה ולא נברא, היתה נגועה בגזענות ובצביעות.

    גזענות – משום שמר"צ נוטה תקוף כל דבר שקשור לש"ס ולא ממהרת לנהוג באופן דומה כאשר מדובר ביהדות התורה/ אגודת ישראל.

    צביעות – משום שמאז 1992 יושבת מרצ בקואליציות עם ש"ס. בממשלה (אצל רבין ופרס), בהסתדרות (מרמון ועד היום) ובעיריית ת"א (להבי ישבה בקואליציה עם ש"ס במהלך הקדנציה שהסתיימה זה עתה).

    שלא לדבר על זה שהמתקפה היתה שקרית לחלוטין מאחר שלא היה הסכם, לא הובטחה סגנות, וש"ס תמכה לבסוף באורן שחור.

    ולשם הבהרה, אני לא כותב זאת ע"מ להתגונן. הסכם עם ש"ס ושת"פ עימה הם ראויים מאד בעיני. ש"ס לא מוקצית בעיני, ממש לא.
    למעשה (וזו דעתי האישית לחלוטין) בסוגיות תל אביביות (קל וחומר לגבי סוגיות דרום תל אביביות) אני רואה את ש"ס כפרטנר טבעי יותר מאשר את מר"צ. עם כל חילוקי הדעות ועם כל השוני.

  2. ניצן אביב

    כל מילה בסלע!
    ברכות לבביות לנציגות ולנציגים של "עיר לכולנו" במועצת עיריית תל-אביב-יפו ואיחולים מקרב-לב שיצליחו להגשים את תכניות "עיר לכולנו" ויגשימו את חלומותינו לשינויים ההכרחיים והחיוניים במדיניות העבשה של הנהגת העירייה , לטובת כל תושבי העיר האהובה שלנו.

  3. איריס חפץ

    ברכות.
    אחד הדברים הכי חשובים שקרו בבחירות השנה בתל אביב, הוא הפרימה של בריתות ישנות וכאילו מובנות מאליהן ויצירה של חדשות, שאני מקווה שיחזיקו מעמד.
    היו לי כאן כבר בעבר נסיונות שכנוע לא מוצלחים, שניסו להראות שמר"צ היא מפלגה שרק בישראל אפשר לקרוא לה שמאל בלי שריכוז החמצן בדם ירד. בכל דמוקרטיה אחרת, מר"צ היא המקבילה של מפלגה ליברלית: דואגת לזכויות האדם, שמה דגש על האינדיוידואל ובעד מינימום התערבות של המדינה במימוש הזכויות האלו, כולל בזכויות הקנין. עכשיו יש באירופה גם מפלגות ירוקות שמצטרפות למרכז הזה, והטרנד הזה מגיע גם לישראל.
    אני מקווה שהטון שלי לא נשמע כמו של דודה צדקנית של "אמרתי לכם": גם אני הצבעתי למר"צ בעבר ורק אחרי שנתתי להם את קולי והם התחילו לצעוק "רק לא ש"ס" הבנתי את הטעות ארוכת השנים שלי. כתבתי מכתב מחאה ויוסי שריד התקשר אלי (דרך מזכירה כמובן, שהעבירה לי אותו כמו פקידה של אלוף בצבא, והוא הסביר לי שהם רוצים לראות את ש"ס זוחלים. ממש במילה הזו: "זוחלים"). גם הוא הניח, כמו שעמוס כתב במאמר הקודם, שמכיוון שלשנינו אין כיפה, אשמח לראות את בני משפחתי זוחלים אליו.
    וזה אחד ההבדלים בין תרבויות פוליטיות בין דמוקרטיות לבין ישראל: אובאמה יכול להציע לקלינטון להיות שרה אצלו, אחרי קרב מר ואחרי שהיא התגייסה לעזרתו. אבל שריד יעיף את אלוני ויתנהג לש"ס כאילו הם משפחת הזוחלים (ואחר כך הוא יגיד בטח שכל מה שחשוב להם זה הכבוד המזרחי…).
    מר"צ צריכה לחזור למקום שתמיד היה לה במרכז: מפלגה בטחוניסטית, לבנה ועשירה שדואגת לאינטרסים של המצביעים שלה מצויין. אלו המצביעים שצריכים לשאול את עצמם האם הם שייכים לתושבי כפר שמריהו שמייצרים הרבה זבל וצריכים להקל על מצפונם ולמיין אותו. אם כן: מר"צ היא המפלגה שלהם ואם לא והם עניים והולכים לבנות להם מגדלים מיותרים מול הבית או שכבר פינו אותם כי הם תימנים מכפר שלם, גם הליכוד לא יעזור להם.
    סחטין לאנשי עיר לכולנו ולכל הפעילים שהצליחו להגיע להישג החשוב. הרבה כוחות להמשך.

  4. נפתלי אור-נר

    אף כאן קולה של מר"צ כמעט ולא נשמע. פעולות ומעשים של ממש – הס מלהזכיר. בלית ברירה נישא את מעיינינו לחד"ש

  5. אסף לוץ

    יש להעוקץ עוד נושאים חוץ מהבחירות בתל אביב שהסתיימו בהפסד מוחץ של דב חנין ועיר לכולנו (גם אם לחסידים השרופים שלהם קשה להשלים עם ההפסד)?
    יש להעוקץ עוד נושאים חוץ מלתת במה שוב ושוב למעוניינים בתקיפת המפלגה הכי נוראית בארץ – מרץ- שאינה כוללת אייקונים כמו מוחמאד בראכה ודב חנין?
    איך זה, לשם שמיים, שקולכם הצודק והצועק אף פעם לא מצליח לצבור אהדה ציבורית ולשנות משהו?

  6. אוטו פוקוס

    מרצ"צ והעבודה הן אפילו לא צל של מה שהן מתיימרות להיות. מנגד, חד"ש היא לא אופציה בשבילי, מאחר ופרט לדב חנין היא מפלגה מסואבת ובלתי-רלוונטית. אני לא אצביע לה מאחר וקולי ילך למפלגה, לא לבן אדם ספציפי. עם זאת, במידה וחנין יפרוש מחד"ש להקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, מהסוג שאין ולא היה כאן מעולם, אני מאמין שלא רק קולי מובטח לו, אלא גם קולות רבים אחרים.

  7. דרור ניסן

    בקדנצייה היוצאת שימשה מיטל להבי יו"ר הועדה לאיכות הסביבה בעיריית תל-אביב.
    אני מחזיק בידיי פרוטוקולים של הוועדה וכן ידיעה מהעיתונות המקומית שעניינה נסיונות בלתי מתפשרים וחוזרים ונשנים, של להבי (שלוש ישיבות), לדחוף להקמתה של תחנת דלק במתחם שונצינו בדרום העיר – שם שוכן תיאטרון תמונע, בית ספר, ובשנים האחרונות צצו שם גם הרבה "לופטים" – דירות וסדנאות אמנים.
    שאלה: מה בדיוק עניינה של אשת מרצ ועוד יו"ר וועדה לאייכות הסביבה בהקמתה של תחנת דלק בכלל ועוד בתוככי עיר בפרט?

  8. ירדנה אלון

    מרצ היא מפלגתם של פחדני נקיטת העמדה.הם מדברים על שוויון ועל קבלת האחר,אבל צועקים בקול גדול בכיכר העיר "רק לא ש"ס" ,הם בעד ארץ ישראל,אבל לא מסוגלים לומר מה הם גבולותיה ועליהם להילחם,הם מדברים על שלום עם הפלשתינים כי זה פרקטי ופרגמטי לא כי הם רוצים להתערות במרחב הגיאו-תרבותי פוליטי, הם מדברים על רב תרבותיות אבל מעקמים את אפם האנין כאשר נבחר שר לתרבות מדע וספורט ערבי-ישראלי,הם כל הזמן אומרים מה הם לא אוהבים,אבל אף פעם לא תשמע מהם מה הם כן אוהבים,הם מדברים על קבלת האחר רק אם האחר הזה דומה להם ונראה בצלמם ודמותם,הם מדברים על הכלת השונה והאחר אבל מציבים בפתח המועדון שלהם שומרי סף בריונים,הם מדברים על חמלה אבל לא מוכנים לשכוח ולסלוח,הם מדברים על כבוד האדם וחרותו אבל לא מפסיקים להמעיט בערכו של כל מי שלא חושב כמוהם , ולא בוחלים בנקיטת דרכים של ביזוי והשפלה פומבית,הם מדברים על צדק ויושרה והראשונים להטיל האשמות עוד לפני שראו את העובדות לאשורן.הם מדברים על פתיחות וקידמה וחופש ביטוי אבל ממהרים לסכור את פיו של מי שדעותיו שונות משלהם,הצדק החברתי שלהם פירושו כל עוד הם הקובעים וההגמונים,הם יודעים למנות עובדות ומספרים אולם לא מסוגלים לרדת למשמעות שמסתתרת מאחוריהן.בקיצור יש לנו כאן קבוצה סקטוריאלית מאוד שאצלה פורים זה חג שמתמשך לאורך שלוש מאות שישים וחמש ימים בשנה,כל יום הוא חג של תחפושות,כל יום הוא קרנבל של מסכות,הם חסרי זהות שממהרים לאמץ ולחקות כל טרנד מחשבתי אופנתי ולזנוח אותו באותה מהירות כשמתחלפת אופנת המחשבות.זה מעייף ,זה מתיש,זה מחליש ,ולא מפליא שהם זקוקים למנוחה ארוכה באופוזיציה כדי למלא את המצברים במרץ.

  9. דרור ניסן

    ההישג של "עיר לכולנו" מרשים ואני מקווה שהיוזמה הפוליטית הזו לא תדעך ותשחק. (החיבור המקומי המגוון עם דמויות ליכודניקיות והנכונות לבחון שיתוף פעולה עם שס ואחרים הוא מאוד נכון לטעמי והוא גם מה שהופך כח כמו "עיר לכולנו" לאפקטיבי.
    בכל זאת יש תחושת החמצה לגבי דב. הוא יכול היה לעשות זאת. הנזק שגרמו לסיכוייו אנשים כמו שלי יחימוביץ (שממנה אני מקוה עוד ייגבה מחיר), ניסים קלדרון, אבירמה גולן ומתחסדים אחרים, משמעותי כנראה מכפי שרציתי להאמין. גם העובדה שמרצ סירבה להצהיר על תמיכה במועמדותו – אקט טבעי ומתבקש – תמוהה מאוד.

    דבר נוסף: מה בדיוק מזכה את יעל דיין בתואר אשת שמאל? מעבר לעובדה שמדובר באשה לא מרשימה ולא נעימה, נסיכה פוליטית מטעם שושלת מעייפת שקשה לראות מתי תניח לנו פעם.
    אין לה ולא היתה לה אף פעם שום אמירה ושום חותם בתחומי כלכלה וחברה.
    מדובר בסה"כ בליברלית שנפגשה המון עם הצמרת הפלסטינית ופעלה למען הקהילה ההומו-לסבית(פעילות ראוייה), אבל כל זה עוד לא הופך אותה לאשת שמאל.

    והערה אחרונה ועקרונית: הדמוקרטיה העירונית מוגבלת לבעלי יכולת בלבד שאינם צריכים לעמול לפרנסתם.
    אם אינך סגן ראש עיר בשכר, הרי שכל פעילותך בהתנדבות. אין לך תקציבים לייעוץ משפטי, תקשורתי, עוזרים וכדומה. אפילו הוצאות אין. בקיצור, אם רוצים למלא את התפקיד כראויי צריך לדעת למי להיוולד או עם מי להתחתן.

  10. טלילה סטן

    מר"צ היא עלה התאנה העבש על מבושי "השיטה".

    ההצגה הגדולה הקרויה "דמוקרטיה" מבוססת על משחק "השוטר הטוב" ו"השוטר הרע".
    השחקנים שמגלמים את "השוטר הטוב" ועוטים מסכה של "דאגה לחלשים",
    הם מריונטות שמי שמושך בחוטים שלהם הם בעלי ההון המציגים עוד תרגיל מבריק בהונאת הציבור.

  11. איציק ניסני

    מיטל להבי היא הלהבה שהציתה לבבות ובזכותה המהפך
    למען הגילוי הנאות אני :
    א.ל.מ.י.ס.ד.(אינטלקטואל-טכנולוג ,לוחם-קרבי ,מסורתי-דתי , ימני-שפוי ,ספרדי -ציוני ,דור 9 …..,)
    הייתי ועודני חבר ועד בעמותות וארגונים ושותף לשינויים .
    יש כאן בעוקץ שלשלת של השמצות על למיטל להבי ולמה שהיא מיצגת ,
    בידי מדביקי תויות ,קולעי לוחות מטרה לחיצים מורעלים ומעוותי מציאות בשם עצמם .
    מיטל להבי היא הלהבה שהציתה לבבות ובזכותה חל המהפך ברוב העיר ובעיר לכולנו ותן לחיות- תרתי משמע
    ואנשים בעיר נפתחו לפוליטיקה .
    למעשה כל המפלגות החדשות הינם שתילים שהונבטו בשדה הטרשים שהפך לשדה ניר בידי מיטל שעסקה רק בזה 5 שנים והיום הם פורחים בזכותה
    היא זו שעברה בשכונות והציתה לבבות יום יום שנה שנה .
    היא זו שהסירה טפח ולתה טפחיים של זכויות מוקנות מורשות יסוד הגיוניות חוקיות לכל אחד בין אם ביקש ממנה
    ובין אם שאל אפילו אחר.
    היא הסירה את הלוט מעל המחדלים ותלבה מראהלפרצופים מדושנים בעיריה
    מיטל להבי בנתה במרץ חדש ותקנה קלקולים כל הזמן עד כדי עצם בגרון לרון חולדאי .
    ויעל דיין פוסט ליברלית בנתה לעצמה פלטפורמה להצטרף לרון כבר אז .
    מיטל מעולם לא שתפה פעולה מבפנים להדיר אזרח מזכויותיו
    הייתי שם אזרח מודאג בישיבות בפנים ואף אחד לא ניסה לסלקני למעט סגני ראש העיר השייכים לחולדאי ולגימלאים.
    מיטל מעולם לא התנשאה -היא דוגמא ומופת לאם חד הורית עם כל המעמסה האדירה עליה מבחינה אישית
    היא הגיעה להשגים מדהימים בבלימת סחף נגד תושבים ובהגדלת המודעות של כל אזרח לזכויותיו.

  12. יריב מ

    השאלה היא רק עם להשתלט על מרץ בהתפקדות המונים או להקים מפלגה חדשה…

  13. RS

    וכך גם התגובות של דרור ניסן.

    יש כאן אליטה שלמה שצריכה לעוף לפח האשפה של ההיסטוריה.

  14. אירית

    למה להסתפק ב"העפת אליטה מסויימת" בלי להתחשבן על הנזקים ? אני לא רואה סיבה לזה. נגרם נזק לאנשים כתוצאה מהשחיתות של מרצ, הן ברמה פרטנית והן תנועתית. לא איכפת להם "לעוף" החשבונות כבר מלאים, הילדים בלונדון, והם יישארו עם הפוזה של "משוררים ואקדמאיים רוויי זכויות אדם" מה שמעניק מוניטין מסויים ואפשרות להתפייט בכתבי עת, ולבוא בחוגים בינלאומיים כנאורים. למה ?

    הנה רואים שעמי איילון יוצא מן האופל להצטרף למופעל והעמית חיים אורון, הקיביצוניק מהנגב ש"עזר" לבדואים. זה הצמד, לכינוס נכסים ותביעות נכות מפעילות מרצ.
    כבר העכברים רצים מהספינה, אורית קמיר מחוג זהבה גלאון (עוד בדיחה סרת טעם, גלאון בתפקיד יעל דיין, כמו דיין שמחפה על הזיונים של אבא שלה עם הצעות חוק נאורות) כבר ממהרת להצטרף לקדימה, תחת התירוץ של "ציפי לבני" כאילו די בכך לשנות את העובדה שקדימה זה אריק שרון.

    מר"צ לא זכאית להנחות.

  15. עוד תל אביבי

    כששלי חימוביץ כתבה כאן שאסור לבחור בדב חנין כראש העיר תל אביב בגלל דעותיו בנושא דמותה של המדינה, נזעקו כאן רבים (ובצדק!!!) על הרלבנטיות של הדעות הללו לתפקיד הזה.

    כצפוי, כשצוק מנסה להשליך מההתנהגות של מר"צ בתל אביב על תיפקודה כמפלגה ברמה הלאומית, מיד מזדרזים כאן להצדיק אותו. פתאם לפוליטיקה בתל אביב יש משמעות והשלכות על הפוליטיקה ברמה הלאומית.

    מסקנה – ככל המאמר נוטה יותר לכוון חד"ש/הקשת המזרחית/הפנתרים השחורים ו/או נגד אשכנזים/מפא"יניקים/קדימה/גנרלים, כך רצוי לשים בצד את עקרונותינו.

    ולכן ניסני, אתה לוחם מלחמה אבודה בניסיון להוכיח שלמיטל להבי יש גם זכויות.

    והכי כיף לקרוא כאן על ש"ס, שהלכה עם אורן שחור, ככזאת שהיחס אליה הוא ניר הלקמוס של עקרונות הצדק והגישה החברתית הנכונה.

  16. ניצן אביב

    לשרון לוזון, לדרור ניסן, לטלילה סטן, לירדנה אלון, ל-RS ולנפתלי אור-נר וגם למאות הפעילים החברתיים המתנדבים [ללא שכר] שהקדישו את מירב מירצם, אונם וזמנם להצלחת "עיר לכולנו" ובראש ובראשונה להוגה הרעיון והרוח החיה בה, יו"ר תנועת "עיר לכולנו", ח"כ ד"ר דב חנין, שלא חסך מאמצים ותרם מהשראתו ומכישוריו המופלאים ליצירה המופלאה של התנועה החברתית העל-מפלגתית "עיר לכולנו", שכולנו, תושבי העיר תל-אביב-יפו, עוד נתברך בה שנים רבות.

  17. אבי

    יחימוביץ ניסתה להשליך מדעות שרלבנטיות יותר במישור המדיני והארצי למישור המקומי. שזה אגב לגיטימי עקרונית בעיניי, רק במקרה הספציפי הזה זה היה קשקוש פשוט.

    הבעיה עם מרצ אחרת . כאן לא מדובר רק על דעות, כאן מדובר על התנהלות של מפלגה. אי אפשר לאמר שההתנהלות של סניף מרצ בתל אביב מנותקת מההתנהלות הארצית. למעשה רוב פרטי ההתנהלות שביקרתי היו תוצאה של תכתיב ממרצ הארצית, או של אי-עשייה שהיא חלק מקו כללי של אי-עשייה בתחומים מסויימים של מרצ.

    בנוסף מרצ תל אביב זה ה-סניף המרכזי והמשפיע של המפלגה. אי אפשר שלא להשליך מהתנהלותם להתנהלות מרצ הארצית ולטעון שאין כל קשר ושמדובר באנשים וישויות שונות. בוודא כאשר מדובר בסניף שלם וגדול.
    בנוסף גם כמו שהסברתי מדובר בפן אחד בלבד מתוך לא מעטים של התנהלות גרועה (לטעמי) של מרצ.

  18. ערן נויפלד

    אני חושב שהדיון בנושא עיר לכולנו-ש"ס-מרצ הוא לגיטימי.
    אני חושב שגם השאלות האם מרצ ועיר לכולנו היו צריכות לרוץ ביחד והאם מרצ היתה צריכה לתמוך רשימת בדב חנין הן שאלות לגיטימית.

    אבל אני חושב שיש נקודות אחרות שעלו בתגובות שהן פשוט לא נכונות ושהן מטעות.
    אני אתייחס רק למרצ בתל אביב יפו ולא לארצית, כי לדעתי זה מה שרלוונטי לבחירות האלה.

    כולם יודעים ש"סיעת מרצ" היה ביטוי וירטואלי בשנתיים-שלוש האחרונות של הקדנציה ובפועל חברי המועצה של מרצ פעלו באופן עצמאי. מכיוון שהיום מיטל להבי היא ראש הסיעה, עדיף לבחון את ההתנהלות שלה ולא של יעל דיין.

    אז בוא נראה:
    להבי הצביעה נגד תקציב 2008 של חולדאי אחרי ניתוח סביבתי שלו יחד עם מגמה ירוקה:
    http://www.nrg.co.il/online/35/ART1/674/973.html
    http://www.meitallehavi.com/?CategoryID=361&ArticleID=433&Page=1
    ובעקבותיו גם הובילה את מרצ לפרישה מהקואליציה.

    אותה ישיבת תקציב היתה אותה ישיבה שמנעו מתושבים להכנס לאולם. גם אני הייתי שם. גם ממני נמנעה הכניסה.
    אבל בניגוד למה שנכתב למעלה מיטל להבי היתה חברת המועצה היחידה שהעלתה את הנושא הזה לדיון בישיבת המועצה הבאה, והקואליציה היא זו שהורידה את זה מסדר היום.
    אפשר לקרוא את זה בפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 13.1.08 עמוד 16-33 (קובץ pdf):
    http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/Documents/12516960.pdf

    בנושא כפר שלם ויפו, בשני המקרים תמכה מיטל להבי במאבק התושבים. ביום הפינוי בכפר שלם היא הייתה במקום:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/938180.html
    http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/575/292.html
    אני מציע, ברצינות, לשאול את אהרון מדואל לדעתו על מיטל להבי בכל מה שקשור בכפר שלם, ואני משוכנע שהוא יתן חוות דעת חיובית עליה.

    אני לא מכיר את נושא תחנת הדלק. זה נשמע באמת מאוד בעייתי.
    אני אשמח לקבל את הפרוטוקולים המדוברים, תאריכים ספציפיים, או מראי מקום לעיתונות מקומית כדי ללמוד את הנושא.

    אני כן יודע, שדו"ח החברה להגנת הטבע קבעה שמיטל להבי היתה חברת המועצה הסביבתית ביותר בקדנציה האחרונה.
    הדו"ח שקלל פעילות במועצה, העלאת נושאים לדיון, הצבעות בפועל, ופעילות מחוץ למועצה:
    http://www.teva.org.il/?CategoryID=697&ArticleID=3235&Page=1
    תשאלו את ליאת איזקוב מועד הפעולה של פלורנטין, כיצד עוזרת להבי למאבק שלהם לשטחים פתוחים בשכונה
    תשאלו את שמואליק גילור מהמאבק על פארק קריית ספר, כיצד עוזרת להבי למאבק שלהם לפארק במקום חניון ומגדל.
    תשאלו את ניר קליינר, יו"ר ועד התושבים הפועלים נגד מגדל אסותא, כיצד תומכת בהם להבי.
    תשאלו את ועד הפעולה שפעל לשמירה על הגינה הציבורית בפינת קק"ל-בן יוסף, כיצד עזרה להם להבי.
    תשאלו את ועד הפעולה של נווה צדק, כיצד עוזרת להבי למאבק שלהם בתוכניות המגדלים ומתחם התחנה
    תשאלו את ועד "לא למגדלים" של רמת אביב ג', כיצד עוזרת להם להבי לקדם תוכניות בנייה כוללות לשכונה במקום תוכנית נקודתית לפינוי-בינוי-מגדלים
    תשאלו את ועד שכונת רמת החי"ל, כיצד עוזרת להם להבי לקדם תוכנית תחבורה אלטרנטיבית להצעת העירייה כדי שתקל על עומס התנועה הנובע מקריית עתידים.

    ויש דוגמאות נוספות בנושאים אחרים.

    אני חושב שמגיע למיטל להבי קרדיט על הפעילות שלה במועצה בחמש השנים האחרונות
    פעילות שעולה בקנה אחד עם החזון והאג'נדה המשותפים למרצ, לעיר לכולנו ולגורמים אחרים בעיר.
    ואני אשמח לקבל תשובה אם מישהו עדיין חושב שיש לעיר לכולנו שותף יותר טבעי במועצה הזו מאשר מרצ בראשות מיטל להבי?

    מצד שני, מיטל להבי לא זכאית לחסינות מפני ביקורת. היא לא מושלמת והיא גם טועה.
    אפשר לבחון כל פעולה והחלטה שלה לגופה, להסכים או לבקר אותה בחריפות.
    אבל אי אפשר להתייחס אליה כאל השטן בהתגלמותו. זה לא רציני.
    ההתנהלות של מרצ במערכת הבחירות בוודאי שלא היתה נקייה מטעויות, ויש ללהבי אחריות על כך.
    אבל אני לא חושב שרשימות אחרות או עיר לכולנו התנהגו כטלית שכולה תכלת.

    אני מקווה שכל הגורמים החיוביים במועצה הזו ישכילו לכבד זה את זה, לשתף פעולה, ולקדם יחד את החזון המשותף לכולנו.

  19. דני זמיר

    לא תאומן כמות השנאה דברי הבלע וההשמצות שהמגיבים הנאורים כאן, אלו שתמיד יודעים יותר טוב מכולם בעד מי לא להצביע, משקיעים כנגד החיבור העקשני בין שמאל לציונות.

    מפליא לראות את הפליק פלאק המדהים\ איך פתאום מסתבר שיש קשר בין בחירות עירוניות במדינת תל אביב למישור הפוליטי הכלל ישראלי. הרי כנגד עמדה זו (שאני כתבתי בעדה) היתה הטענה המרכזית של תומכי עיר לכולנו וחנין. אז אולי תחליטו: אם בחירות במדינת תל אביב משפיעות ובעלות השלכה על כל מדינת שיראל למה עמדתו של חנין בענין הציונות לא רלבנטית (לא לכם מגיבים יקרים שהמילה ציונות מעבירה רטט של כעס ואלרגיה בבשרכם) ואם היא לא רלבנטית מה אתם קושרים עכשיו פתאום בין מרץ בתל אביב למרץ בישראל?
    כנראה שהטינה לשמאל הציוני מכשירה הכל.

    תשפוכת דברי הבלע על ג'ומס וחבריו מפליאה אף היא. במה בדיוק הם אשמים? בכך שהם הגשימו בחייהם- כנראה בניגוד לרוב המגיבים כאן- צורת חיים שיתופית שוויונית? בכך שהם התיימרו (ולא תמיד הצליחו) לפעול למען חסרי הזכויות (כן, כולל פעולתו הממשית מאד של ג'ומס למען הבידואים, פעילות ש עשה גם בתפקידיו הביצועיים השונים, גם כשכן, אפילו שלא חתם על העצומות הנכונות. מה המגיבים הנכבדים ועתירי הביקורת מתל אביב סייעו לבידואים ולשיפור תנאי חייהם וקידום מימוש זכויותיהם חוץ מלכתוב באינטרנט?)
    ביקורת על טעויות ועל מחדלים היא לגיטימית, אבל הוגנות והגינות הם מסד הכרחי שמאפשר דיון ןבירור עומק, ואת זה קשה לראות בפוסט ובאשכול התגובות לו

    הגדיל מכולם לכתוב, לטעמי, דרור ניסן שהבטיח "לגבות מחיר מיחימוביץ וחבריה לדיעה"
    מחיר על מה? על על הטענה שמסתבר מהפוסט ומהתגובות שהיא מאד רלבנטית ונכונה: חנין הוא לא סתם ירוק מחמד. הוא בעל אג'נדה פוליטית סדורה – לא ציונית במובהק- וזה מאד מאד רלבנטי.
    (אגב, בדיוק כמו שרלבנטי בשבילי שרוזנברג ממובילי כח לעובדים מסרב לדבר כשדגל ישראל נמצא באולם. מי שבז לסמלים הלאומיים המאחדים שלי, ומתבייש בזהות שלי או חושב שאין לה זכות קיום עצמאית, הוא לא שותף שלי, גם אם הוא אדם נחמד).

  20. עוד תל אביבי

    ערן נויפלד (שבחיפוש ב"גוגל" עולה כי הוא פעיל ב"מרץ" בת"א) היה מגיש לבעלי "העוקץ" מאמר בכותרת "מרץ היא השמאל האמיתי" ובה היה מציג את פועלה (המבורך!!!) של מיטל להבי בתל אביב, כפי שהוא הציג אותו פה?

    האם היה מתפרסם כפי שהתפרסם מאמרו של פעיל "עיר לכולנו"?

    (נכתב אחרי שקראתי את ניסני ונויפלד שהציגו עובדות(!!!!!) שונות לחלוטין לגבי מי, שסביב פעילותה בתל אביב נבנית כאן תאוריה פוליטית חד צדדית ברמה הלאומית)

  21. עמי וטורי

    דני אנשים שנראה לי כי מידת ציוניותם אינה פחותה משלך חיים בשלום אם כך שאייל רוזנברג האנרכיסט פעיל במסגרת מטה חיפה של כוח לעובדים. כוח לעובדים הוא ארגון עובדים כללי ומעמדי. לא אירגון ליהודים בלבד ולציונים בלבד כמו שהיתה ההסתדרות הכללית מ 1920 ועד 1960. יש בקרב כ 2000 חברי "כוח לעובדים" חברות מערערה וממעלה אדומים, חרדים וחילוניים, ציונים, פוסט ציונים ואנרכיסטים שחושבים ומאמינים בדברים שמרגיזים אותך. הסיבה לכך היא ש"כוח לעובדים" כפי שאמור להיות כל ארגון עובדים סוציאליסטי פועל קודם כל פעולה מעמדית. פעולה הבאה מתוך תפיסה האומרת שהשינוי הכלכלי קודם לתפיסות מדיניות או לניתוח תפקידה ההיסטורי של הציונות. העמדה המנחה את "כוח לעובדים" ביחס לסוגיות מדיניות היא שהפתרונות המדיניים והפתרונות ביחס למערכת היחסים המורכבת בין מזרחיים ולא מזרחיים, ובין יהודים לערבים בארץ הזו יגזרו מתוך השינויים ביחסי הכוחות המעמדיים ומתוך שיתוף הפעולה המעשי בניהם במסגרת מאבקי העובדים. שינויים שיצרו עימם יכולת לפשרות ופתרונות מדיניים שכרגע אינם קיימים במציאות של שינאה, פחד והפרד ומשול בין פרולטריון יהודי ופרולטריון ערבי.

  22. בקשר למר"ץ

    במצע של מר"ץ לבחירות לעיריית ת"א, אין זכר לזכויות עובדים. אין שם סעיף להעסקה ישירה ולמאבק בהעסקת עובדים העירייה ע"י עובדי קבלן וחברות שמירה ואין זכר להגדלת מספר הפקחים העירוניים שיבדקו תנאי העסקה וזאת בניגוד למצע של עיר לכולנו. אם הם לא כתבו על זכויות עובדים במצע שלהם בבחירות העירונית כנראה שהם לא חשובים להם.

  23. דני זמיר

    עמי כנראה שאתה מעדיף לענות למה שאני לא טוען.
    אין לי שום בעיה עם כח לעובדים ובטח לא בעיה עם הטענה שמעבר למאבק החברתי- כלכלי יש בדרך של כח לעובדים גם סיכוי להביא לפתרונות ברמה המדינית. הלוואי.
    אין לי שום קושי לפעול בהרבה תחומים ביחד עם אנשים שחושבים אחרת ממני וכך גם מציאות חיי, ואני ממש לא מתרגז מהם בקלות ובטח לא בודק את מידת הציוניות שלהם כשהיא לא רלבנטית. (אם כי למשל, לא אצביע בעדם לראשות היישוב שלי, עניין שיש בו אמירה שמעבר להחלטה המקומית).
    בהקשר של חנין והשאלה האם יש משמעות לסמלים הלאומיים ולציונות במערכת הבחירות בתל אביב הבאתי בתור דוגמה איך התנהגות בוטה (ולעניות דעתי גם אוילית) של אדם הנתפס כאחד ממובילי כח לעובדים המצטיירת כהתנכרות והחרמה של דגל המדינה (בכינוס של מסוד אקדמי רשמי, כינוס שבראשו עמדה ערבייה- אבל זה סתם פרט שולי) ממדרת ומנכרת ובעלת השפעה רחבה למרות שכח לעובדים בכלל לא עוסקת בעניין הזה, והיא הנותנת: אם דגל, המנון וכו' הם לא העניין של כח לעובדים, אז יציאה הפגנתית בגלל הדגל היא הבעת עמדה ברורה שאומרת בדיוק ההפך. אני – כפי שאתה בוודאי מבין- לא מניף את הדגל כל בוקר ושר את ההמנון ואני לא עושה מבחן לרמת הציונות של אף אחד. אבל כשמישהו בכינוס פומבי במוסד רשמי מתעקש להפגין החרמה של הדגל אז בהחלט מתעוררות אצלי ספקות ביחס לארגון שהוא ממוביליו (אל תהיו ציונים ואל תצדיעו לדגל, אבל גם אל תהיו אנטי ציונים במופגן) ולמחויבות של האדם הזה והארגון הזה לתושבי הארץ הזו ולחברה האזרחית בה שהדגל הזה הוא דגלה.
    בהקשר זה אביא ציטוט מקוטע מדבריו של ד"ר אודי מנור:-

    "מן הבחינה הזו עמדתו של אייל רוזנברג כלפי דגל ישראל חשובה, כלומר לא חשובה, כמו דעתי על דגל מועדון האוהדים של ביירן מינכן בפתח תקווה [יש דבר כזה]. אלא שאייל רוזנברג הוא איש ארגון 'כוח לעובדים'. וארגון 'כוח לעובדים' נתפס כחלק ממה שאנשים טובים, אולי טובים מדי, מכנים או רוצים לכנות 'מחנה סוציאל דמוקרטי'. על פי התיזה של אותם אנשים טובים, מדינת ישראל נגועה בניאו-ליברליזם מהמסד ועד לטפחות, עד כדי כך שלא רק שאין הבדל בין המפלגות והדמויות המובילות אותן, אלא שישראל למעשה נמצאת עמוק בתוך תהליך של פשיזציה. לנוכח תמונת אימים מזעזעת ודרמטית זו, כל שנותר הוא לארגן מחנה סוציאל דמוקרטי ויהי מה.

    ויהי מה? על חשבון הכל, כך מסתבר. על חשבון בדיקה מי השותפים שלך ומה הם חושבים למשל על הדגל של המדינה שלך, שזה כמובן מה שהם חושבים על המדינה, שזה כמובן מה שהם חושבים על העם שהקים ומקיים את המדינה הזו, אותו עם אותו הם רוצים להציל כאן ועכשיו, מציפורני פשיזם ההפרטה הניאו-ליברלי. יש קשר ישיר בין מרכיבי המשוואה, ואת זה אני כן זוכר משעורי החשבון בכתה ד', ומשעורי המתמטיקה בכתה י'. יש קשר ישיר בין ציור האימים של המציאות בישראל [שהיא ללא ספק ספוגת בעיות כרימון, ובכל זאת], לבין ההתעלמות המוחלטת מההיבטים הלא-סוציאל דמוקרטים כביכול של 'שותפיך', כמו למשל האנטי-ציונות הבוטה, החצופה, הוולגרית, האלימה וספוגת הבורות של אנשים מסוגו של אייל רוזנברג.

    התוצאה בולטת לעין. מה שמכונה בפי עצמו 'המחנה הסוציאל דמוקרטי' עסוק בלשכפל סיסמאות של ביקורת חברתית-פוליטית וכלכלית, מבלי להידרש למימד הקונקרטי, המעשי, של מושאי הביקורת; מבלי לערוך השוואות לנעשה בעולם הרחב. מבלי להידרש לתהליך ההיסטורי שיצר את החברה הבעייתית בישראל; מבלי להתייחס למימדים הלאומיים של הבעיות הללו, בין ישראל לשכנותיה ובין ישראלים-יהודים לישראלים-ערבים. הכל בשם 'המחנה', או 'המעמד', כאילו שההיסטוריה של מאתיים השנים האחרונות לא לימדה אותנו כלום.

    …………………

    ודבר אחרון:. אז מה האלטרנטיבה? אם לא המיליטנטיות המפוארת של אייל בוז לדגל ישראל רוזנברג, אז מה כן? אם לא הדיאגנוזה הדיכוטומית של 'המחנה הסוציאל דמוקרטי', אז מה כן? בפשטות: לחזור להגינות האנושית הבסיסית. הן בניתוח ההווה והעבר. הן בדיון באפשרויות של העתיד הקרוב והרחוק. הן בבחינת האלטרנטיבות הפוליטיות. הן בבחירת השותפים הפוליטיים.
    .

  24. RS

    הטור של עופר שלח על אהוד ברק ומפלגת העבודה ב- "מוספשבת" של מעריב. ניתוח שלא רואים כל יום בעיתון וכתיבה של דברים שאני בהלם שלא עברו צנזורה על ידי שומרי הסף.

  25. מוני יקים אנטיציוני

    הבעיה העיקרית של הפוליטיקה במדינה הציונית היא שזה משחק
    המשוחק במגרש בלעדי של המיעוט האשכנזי שהוא בערך 20 אחוז
    מהאוכלוסיה , ואילו שאר הציבור כמעט ואינו מיוצג ואינו נוטל חלק
    בתהליך הדמוקרטי שכביכול מתבצע נגד עינינו.
    אם רוצים לדבר על סוציאליזם ודמוקרטיה אז צריך לדבר על
    ערכים אלו שיופנו להגשמת הערכים הללו בקרב ולמען אותן
    שכבות/עדות/עמים לא אשכנזים שהודרו מהמשחק הפוליטי
    במשך 60 שנות קיום המדינה.
    לא ניתן להעלות על דל השפתים מושגים אלו בלא התייחסות
    למשמעויות הלאומיות תרבותיות של החלוקה המעמדית על
    בסיס החלוקה הגזענית שנוצרה ע'י ההגמוניה האשכנזית.

  26. עמי וטורי

    דני אייל רוזנברג הוא פעיל מהשורה בכוח לעובדים. הוא לא חבר אספת הנציגים של כוח לעובדים ולא חבר צוות הנהגת האירגון. הוא פשוט פעיל מסור העובד קשה למען הצלחתו של כוח לעובדים וזכותו המלאה להחזיק בעמדותיו גם אם הן לא מקובלות עליך או על אודי מנור שהטכסט שלו בהקשר זה חדש לי לחלוטין ואשמח להגיב עליו.

  27. אבישי מתיה

    ובכן, בכפר סבא יש גם סניף מרצ, שזכה בבחירות למועצת העיר במנדט בודד. יו"ר הסניף הוא יאיר אברהם. אברהם מאד רוצה להיות בקואליציה של ראש העירייה יהודה בן חמו. זה לא ממש מפריע לו שנגד בן חמו הוגשו 5 תלונות ביאח"ה ואחת למבקר המדינה על חשד לשחיתות, מינהל לא תקין ותרומות אסורות. זה לא מפריע לו שבן חמו מחובר לקבלנים. זה לא מפריע לו שהבנייה הצפופה בכפר סבא הורסת את המרקם החברתי והאורבני. זה לא מפריע לו שראש העיר מנע בגופו כינוס ישיבה שלא מן המניין של מועצת העיר בנושא מפגע ביוב וזיהום אוויר למרות שעבר על פקודת העיריות ועל אף מכתב מהממונה על המחוז במשרד הפנים. זה לא מפריע לו שבן חמו נתפס בכזבים, עסוק בספינים וידוע כבזבזן כספים ברמה בלתי נתפסת. זו מרצ. מפלגה אשכנזית בורגנית סנובית, שעסוקה בזעקות שבר על מצב הפלסטינאים הרבה יותר ממה שהיא דואגת לאחינו הישראלים שהקפיטליזם החזירי (שבו היא למעשה תומכת) מעך וריסק אותם.

  28. אירית

    הערה קטנה מהיציע לדני זמיר המשמיץ הקבוע. אתה כותב שהמבקרים מתל אביב שלא עשו כלום חוץ מאשר לכתוב באינטרנט, מתנפלים על ג'ומס הצדיק שעזר לבדואים (ודוק)..
    הח"מ עבדה 4 שנים כמעט רק על נושא הבדואים בנגב, בין היתר עם מר ג'ומס, ויכולה לאמר באחריות שמר ג'ומס ניתב את המאבק הזה לחלוקת כיבודים רגילה של אנשיו, על חשבון הזכויות של הבדואים (והוא בעצמו תושב קיבוץ שגזל אדמות מן האנשים שהוא כביכול "סייע להם"). אני מוכנה לאמת את הטענות אחת לאחת, ומשום מה יש לי הרגשה שרגע זה לא יגיע. אם כבר באותו נושא, דב חנין הופיע בעצמו בתיקים של בדואים בנגב, ללא תשלום, כך שהטענות שלך תלושות מן המציאות. מרצ "מכרה" את הבדואים לממסד, וקיבלה (ביחד עם ספיחיה וליוויניה) תקציבים לצפונבונים שכתבו על זה מאמר באקדמיה או באיזה "דוח לתורמים אמריקאים. לא רק זה אלא שהח"מ נשלחה להתרים בניו יורק עבור "פעילות למען הבדואים" ועד היום לא מוצאים את הכסף. אולי גומס יכול לעזור באיתורו ?

    כבר הבנתי בעבר מהתכתבות איתך פה שהאמת זה לא הצד החזק בטיעונים שלך, אלא יצר כלשהו לכפות על הציבור את האמירה "אני ציוני ועומד דום בתקווה" ואז אפשר ללכת הלאה ולגנוב נדלן, כסף ותקציבים. הדרישה שלך, ושל "הסמול הציוני" היא תמונת הראי של שנואי נפשם, העומדים בקרנות הרחוב ומלבישים בכוח תפילין או נרות שבת (בהתאם למגדר) על כל עובר ושב, בסברה שאלוהים לא מפשפש בקרביים אלא רוצה לראות כיפה על הראש. וכך, משנת הציוני הסמולני א-לה עמי איילון רוצה לראות את דגל המדינה על השמלה. זה טוב לתקציבים.

  29. אירית

    עופר שלח נכנס לאחרונה לתפקיד המקונן של שבט המאצואים האבודים. הוא מזכיר לי קצת את סדנאות ה"גבריות החדשה" של העידן החדש, אתה יודע חידוש רוח הלוחם הצייד בעידן הפמיניזם המעצבן, העידן הזה שכבר אי אפשר להתבדח בקול רם על זיונים וגם לא להריץ דחקות גזעניות על ערבים, מזרחים וכולי (אובמה עלול לשמוע).
    הוא בא בדיוק משם, אבל קולט כבר את הצייטגייסט, בעיקר בגלל ה"מבט" האמריקאי, המראה הניו יורקית שלתוכה צריך להתבונן בבוקר, כדי לא להרגיש מפגר. לא ממש קונה את הפוזה, ויש כמובן הרבה אנשים שאוהבים לשנוא את אהוד ברק, כי באיזה מקום הוא מזכיר להם קצת את עצמם. במקום לקונן איתו על שקיעת המאצואיזם, ולערוך איזה טכס סודי של אבל והתחדשות, הם מתקוטטים ביניהם, כל אחד מבקש להטביע את השני "שלא הבין" ולחלץ את עצמו כאיש מתעדכן ומודרני. נו שוין.

  30. רמי הוד

    גם אני נשאתי דברים בכנס נגד הפרטת החינוך באורנים והייתי עד למעשהו של אייל. ממש לא בא לי להתנצל בפני דני זמיר או בפני אודי מנור אבל מיותר לציין שהמעשה היה חסר כל אמירה פוליטית ויצר ניכור מובן מצד הסטודנטים הרבים שהקשיבו לנו לדברים היפים שאייל עושה בארגון הסגל הזוטר בטכניון. מה שמפליא אותי כל פעם מחדש זה כיצד מזהה השמאל הציוני הבדלני ( הכוונה היא ממש לא לכל אלו בעלי ניתוח היסטורי ציוני) מישהו שמאיים עליהם ותוקף. אין זה משנה אם זהו דב חנין המפורסם או אייל רוזנברג האנונימי ואין זה משנה אם האיום הוא פיקטיבי בלבד, המפאיניקיות תוקפת כל מי שלא מיישר קו. תקיפה זו מזכירה את השאלות המביכות שהופנו לדב חנין במהלך מערכת הבחירות ואת הספין המתוחכם שעשתה הסוציאל דמוקרטית הציונית שלי יחימוביץ'. מיותר לומר כי הגישה הזו מוציאה מחוץ למחנה הסוציאליסטי כל פלסטיני אזרח ישראל. במקום להתנהל בעדינות, ומתוך גישה פרגמטית אשר מתקיימת בתוך המתח בין לאום למעמד מחליטים דני זמיר ואודי מנור להדיר כל מי שלא מחזיק בניתוח ההיסטורי שלהם.
    אגב, בהזדמנות זו אבקש מדני להגדיר את מידת ציוניותי- אני מתנגד לכל גילוי של אפלייה בתוך הקו הירוק ותומך בחוק השבות, מתנגד לזכות השיבה ותומך בסרבנות שטחים. אני עצמי עשיתי שירות אזרחי ואני חבר בכוח לעובדים. אני מפגין מזה 4 שנים מול גדר ההפרדה ( אגב מעולם לא ראיתי שם חברי תנועות נוער-מוזר) ועובד עם נוער בשכונת חליסה בחיפה. אז כמה אני ציוני דני? עד כמה אני ראוי לקחת חלק בבנייתו של כוח לעובדים? וגם- האם אתה מציע להחתים את העובדים הפלסטינים המצטרפים אלינו על מגילת העצמאות? האם בעיניך ראוי שיהיה ראש עיר ערבי בחיפה למשל?
    איזה מזל שבהנהגת כוח לעובדים ובין חבריו יש גיוון רעיוני המתקיים בתוך תפישת העולם הסוציאליסטית מתוך השאיפה להפוך את החברה הישראלית לחברה צודקת יותר. אין פלא ששום פעולה עממית הפונה לציבור הרחב מעולם לא הגיעה מבית מדרשם של הבדלנים מכאן ומכאן. רק שימור מעגלים וטפיחה עצמית על השכם, קריאה רומנטית של טקסטים של כצנלסון מבלי היכולת לחלק פלייר לעובד.

  31. רמי הוד

    מלבד החשיבות העצומה שבחשיפת עובדות נוספות לגבי ההקמת המדינה, אינה מזדהה עם הרוח הפוסט ציונית ועם דובריה. אני תומך בתפישה של שתי מדינות לשני עמים עם פרשנות דקה של מדינה יהודית הכוללת רק את חוק השבות ,קיומם של אלמנטים סימבוליים יהודיים וביטול כל אפלייה בתוך הקו הירוק.
    אבל התפישה לפיה הפוסט ציונות היא תוצר נוסף של ההפרטה והניאו ליברליזם נראית לי מאולצת מאוד. הדבק שחיבר את החברה הישראלית לפני הפוסט ציונית ( דבק לא קשיח במיוחד) הוא דבק בין יהודים בלבד. חובה עלינו כסוציאליסטים לחתור אחר הדבק המעמדי והאזרחי כאשר מעשה זה לא קשור לחלוטין להלך הרוח הפוסט ציוני. מצער לראות אנשי שמאל מדברים בערגה על מדינת הרווחה שהיתה כאן פעם או על ההסתדרות של פעם. אולי זה עדיף על המצב היום אבל געגוע כזה יחד עם הדרה של כל מי שאינו ציוני מהיכולת לחולל שינוי חברתי אינה תכנית עבודה שמאלית. אני מכיר לא מעט אנשים בעלי תפישה ציונית שלפחות מודעים למורכבות המצב ומנסים באומץ לפעול בתוכו.
    חבל שיחימוביץ', זמיר ועוד עושים את ההפך הגמור.

  32. מוני יקים אנטיציוני

    אירית- "בדואים וג'ומס" והפעם התעלית על עצמך בחשיפת השרץ ששמו מרץ
    לגנוב כספי תרומות לבדואים האצילים זה הוספת חטא על פשע.
    זה כנראה אחד הפשעים הקטנים של מפלגת השרץ , כי מי יודע כמה
    כספים אספו בחו'ל תוך הצגת הסבל של המזרחים , מרץ היא מפלגה ללא
    אידאולוגיה ברורה שמשתמשת בסיסמאות של שמאל כדי להעשיר קיבוצים
    ולאסוף תרומות בארץ ובחו'ל.
    במאבק הקיצבאות לילדי עניים הם היו מחוץ לתמונה וכמעט יצאו בקריאה
    "רק לא ש'ס" -מי שלא נילחם למען הקיצבאות אינו יכול לקרוא לעצמו שמאל
    מקסימום סמול.

  33. RS

    מה זה הבלבול ביצים הזה שכתבת (אם כבר מדברים על מאצ'ואיזם)? זה לא מתאים לך. אני התלהבתי מעפר שלח? כתבתי משהו עליו? הבעתי בו תמיכה כלשהי? הוא עוד כותב מיינסטרים, אבל הוא קצת יותר עמוק מהרוב, בטח הרבה יותר עמוק מהפרטנר האולטרא רדוד שלו בימי שישי.

    כשאתה קורא מאמר כלשהו וחושב שהוא טוב מאוד, זה לא אומר שאתה מעריץ של הכותב. לישראלים הרבה פעמים יש איזו מחלה שהם לא יודעים להפריד את גופו של העניין מגופו של אדם, ואז גם מלבישים את המכניזם הזה על כל השאר.

  34. אירית

    RS אוקיי, אוקיי רילקס, רק בדקתי.

    אכן, עדיף על דרוקר, אבל בכל זאת מסוג מכסחי השחלות, אם כבר הזכרת ביצים. לזכותו של אהוד ברק (היכונו לעגבניות) שלא נקשר שמו להתעסקויות נלוזות עם פקידות בצה"ל, וגם לא התחתן עם קטינות בסדרה ארוכה, ואין לו קלטות לוהטות. אולי בגלל זה אוהבים לשנוא אותו. שלח בדרך כלל בוחר מטרות ללא סיכון, וגם העיתוי : לרדת על ברק בימים אלה זה כמו "לשים רגל" לנכה.

  35. דני זמיר

    רמי , אני שמח לספר לך שנעשו בארץ הזאת דברים ב"פעולות עממיות" לא כל שכן "חלוקת פליירים", גם קצת לפניך אז קצת ענווה בקשה, ואם אתה רוצה לבדוק אותי ואת מעשיי בתחום הציבורי חברתי אתה תמיד מוזמן.
    אין לי שום קושי מהותי עם הגדרת הציונות שלך, יש לי קושי ממשי לעבוד עם מי שמתנכר לסמלים שלי/שלנו (ואתה יכול לצרף לי עוד תארים שמגיבי העוקץ כבר הדביקו לי זה לא יפתור את הקושי).

    השמאל שלי הוא מאד לא בדלני אבל הוא ציוני כהגדרת זהות. הוא משתף פעולה נקדותית עם שמאל לא ציוני ועם ציוני לא שמאלי, אבל בסיסו היא תפיסת עולם של בית לאומי ראוי לעם היהודי בארץ ישראל. (מכאן נגזרות הרבה השלכות מעשיות לגבי מחויבות/יחס/שיתוף פעולה עם מי שאינו חושב כמוני או עם הפלסטינאים וכו').

    מצד העקרון קשה לי להבין את הלוגיקה של הרוגז שלך: אם הציונות לא רלבנטית אז מה אכפת לך אם אתה שייך אליה או לא?
    כח לעובדים מסתמן בעיניי כארגון חשוב ומשמעותי, עמי וטורי הבהיר את עמדת הארגון ועמדתו, ובאופן כללי נראה לי מאד ראוי שמי שארגון כזה מוקם ומובל על ידו ושהצלחתו חשובה לו ידע להכיל ביקורת להאזין לה ובמידת הצורך לענות לה עניינית, ואל לבחור להטיח האשמות חסרות שחר והקשר (דרך אגב גם ברל כצנלסון עשה דברים שאני גאה בהם מאד ואני מאמין שגם אתה).

    לאירית, נדהמתי לקרוא מה שכתבת.
    למרות גסות הרוח הרגילה שלך כלפיי (ככה זה כשאין משהו ממש לעניין להגיד?) מעניין אתי מאד אם תוכלי להרחיב בנושא ניצול הבידואים ע"י מרץ/ג'ומס (או להפנות אותי למקורות מידע בנושא זה) כי ההאשמות שהעלית, ציבורית-מוסרית וחוקית הן חמורות מאד וגם – חלקן לפחות- נוגע בפלילים ואם אני טועה במידע שיש לי אז אנא שתפי ואל תזרקי סתם סימאות.

    ד.א.: איזה אדמות קיבוץ להב גזל מהבידואים?

  36. יואש

    המאפיין הבולט ביותר של הדיון "על השמאל" במקום זה, הוא קטטה בין אנשים המחזיקים בדעות קרובות מאד , על ניואנסים שוליים וכל זאת כדי לאתר ולסמן לעצמם מקום במרחב קטן וצפוף של טוענים מאותו סוג.
    מר"ץ – חד"ש- אנרכיסטים שוחרי טוב- שמאלנים אנטי ציוניים- מזרחיים עשוקים חסרי מסגרת, כל אלו מתגוללים זה על זה בהאשמות ושיקוצים מלווים בפיאור עצמי.
    אז מה היה לנו כאן: אין אצלנו שמאל סוציאל -דמוקרטי, האשכנזים הלבנים ("מהווים רק 20% מהאוכלוסייה") מנסים להשתלט הן על השמאל והן על הימין וכל השאר לא כל כך חשוב באמת.
    ועל כל המהומה הזו מביט מהצד ביביהו וצוחק , צוחק עד דמעות , ומייחל שה"מטומטמים הללו" ימשיכו לעשות עבורו את העבודה הנהדרת שרק הם יודעים לעשות.
    ועוד לא אמרנו כלום על המלחמה להוכחת ה"קירבה" בין המתקוטטים לערבים הישראלים ולפלשתינאים "המדוכאים". ככל שאתה קרוב אליהם יותר כך מניותיך עולות בעיני עצמך ואתה ראוי יותר להיחשב שמאלני מתקדם .
    שמאלנים מתנצחים יקרים, לא על הדרך הזו תהיה תפארתכם. מאבק בין דומים תמיד קשה ואכזרי יותר ממאבק בין שונים כי בו לא נחוצות כל כך הרבה בליסטראות להוכחת השוני ולהשגת עליונות מוסרית או פיזית.

  37. RS

    את שוב טועה. עפר שלח לא ירד על ברק. אני חוזר – הוא לא ירד על ברק. הוא הציג ניתוח פוליטי מעמיק של איש שעשה נזק גדול לשמאל באופן שחושף אותו – סטייל מה שעושים בארה"ב (ואכן כאן נכנסה האמריקנה של שלח).
    הוא עשה את במקום ובזמן הנכון (מבחינת המיינסטרים). אני חושב שלמרות שלדעתי יש לו בטן הרבה יותר מלאה על ברק, הניתוח שלו בכלל לא היה מתלהם והוא ניסה להיות מאוזן – למרות שכאשר בברק הרובוטריק עסקינן קשה להישאר קר רוח.

    בניגוד לסחי שבד"כ אפשר לקרוא בעיתוני המיינסטרים, הפעם זו הייתה כתבה מרעננת, שהתשלחה לא פחות בגורמים אחרים בעבודה מאשר בברק (למרות שבו בחרת להתמקד). לא האמנתי שההערה על הקיבוצניקים עברה את העורך של העיתון.

  38. רמי הוד

    דני,
    דווקא משום שאני ער לפעילותך ארוכת השנים אני מתקומם על העמדה שאתה מציג. אני סבור שאנשים מרכזיים כמוך וכמו שלי יחימוביץ' שצעירים רבים הולכים אחריהם צריכים להיזהר מבחירת צד קיצוני במח בין מעמד ללאום. אני רוצה להדגיש שמה שכתבתי נכתב בשמי בלבד. אני בהחלט רואה מגמות בדלניות יהודיות וערביות רבות- הן באוניברסיטת חיפה בה אני לומד והן בקרב חברים טובים שלי מתנועות נוער ומארגונים נוספים המייצגים את השמאל הציוני הקלאסי. הביקורת שלי מכוונת בעיקר לדור שלי- 20-30 שממשיכים לשמר הגדרות פוליטיות שלא משאירות מקום לעשייה סוציאליסטית מעמדית.

  39. אייל גרוס

    ערן. רציתי להודות לך שהבאת עובדות ואסמכתאות לפעילות של מרצ/מיטל להבי בתל-אביב. אבל בעצם בזבזת את זמנך. כי העובדות לא משנות. השנאה למרצ גורמת לאנשים מסויימים לעיוורון מוחלט ולכתבי פלסתר לפיהן מדובר ממש באויבי האנושות.
    ושיובהר – אף כי אני (עדיין) חבר במרצ, יש לי ביקורת רבה מאוד לגביה. העמדה שרוב החכי"ם לקחו בזמן מלחמת לבנון היתה מבישה, עזיבת הממשלה בזמנו בגלל ש"ס ותקציב החינוך ולא בגלל מה שקרה לתושבי המערות בדרום הר חברון היתה נוראית, ההעדרות של מרצ ממאבקי עובדים כפי שנכתב על כך לאחרונה כאן מצערת, ויש הרבה מה לשנות במפלגה הזו. אבל עדיין משום מה המפלגה שהובילה במשך שנים – לצד חדש – את העמדה של התנגדות לכיבוש וההתנחלויות, היחידה שאמינה בזכויות נשים וגייז, זו שממנה באה הפעילות הפרלמנטרית החשובה ביותר במיגור סחר בנשים, זו שיש בה מי שנאבק עדיין להצלת המעט שאפשר מחוק בריאות, וזו שעסקה בדיור הציבורי – עדיין נחשבת בעיני אחדים כאחראית לפשעים נגד האנושות. מרצ לא תמיד חייה ופועלת מספיק לפי האידיאלים שלה וכפי שמחוייב מהיומרות שלה. אבל היא המפלגה היחידה שמחוייבת למצע דמוקרטי מלא כפי שבא לידי ביטוי הן בעמדות שלה על הכיבוש, הן בעמדות הסוציאל-דמוקרטיות שלה והן בתפיסה לגבי זכויות אדם. עייפות חומר, סדרי עדיפויות לקויים, הזנחת נושאים רבים, ישיבה בממשלה תוך כדי שבונים התנחלויות בלי מחאה על כך, הזנחת מאבקי עובדים (להבדיל מהימים בהם מרצ היתה מתייצב במאבקים כאלו באופן רציני) – וכאמור הכשלון במלחמת לבנון: הכל נכון. ואני מבין למה יש מי שיבחור להצביע חדש ולא מרצ. אבל אני לא אמנה כאן את הכשלונות/חסרונות של חדש. ואני גם אצטרף לביקורות רבות על מרצ. אבל שים לב שיש מי שלעולם לא יראה גם את הדברים החיובים שהמפלגה הזו עשתה, ולא יסבור שאולי בכל זאת מה שרן כהן עשה למען חוק הדיור הציבורי או ג'ומס בתחומים שונים או זהבה גלאון בתחומים אחרים הוא בעל ערך, ולא יחשוב שאולי אי"ה ואילן גילאון ומוסי רז וגבי לסקי יכנסו לכנסת הבאה אולי אף תגבר הפעילות החיובית. וישכח שהשרים של מרצ כשהיתה בממשלה לא עשו רק דברים רעים.
    למרבה הצער כיום אין אף מפלגה שאני יכול להיות ממש מרוצה ממנה. זהבה גלאון עושה המון דברים טובים ודב חנין עושה המון דברים טובים והם שני חברי כנסת שאני יכול לסמוך עליהם בהמון נושאים. וג'ומס גם עושה המון דברים טובים ויש עוד כמה חברי כנסת כאלה. יחסית למספר חברי הסיעה נדמה לי שבמרצ יש הכי הרבה פעילות/אנשים שעדיין עושים למרות כל הבעיות דברים טובים שכן, הם דברים של "שמאל" בעיני. אבל העובדות האלו לא כל כך מעניינות ערן, כי כאמור יש כמה אנשים שהשנאה למרצ מעבירה אותם על דעתם. אם מישהי יכולה לכתוב לי שכל מה שמעניין את החכים של מרצ זה לנגב חומוס – כפי שנכתב בתגובה בבלוג שלי – אז זה מעיד על קיום איזה שנאה ששום עובדה שתביא לא תשנה אותה.
    ועוד דבר – צעקות "רק לא שס" היו בקרב תומכי אהוד ברק בליל הנצחון שלו. זו מעולם לא היתה סיסמא של מרצ. בוודאי שיש בקרב חלק מתומכי מרצ גזענות ואנטי-דתיות שצריך לצאת נגדם. אבל מרצ זה – תודה לאל – לא שינוי. למרות שיש מי שמתבלבל.
    וזה לא אגב ששס לא נתנו את כל הסיבות שבעולם לתעב אותם כמפלגה (ימנית כלכלית ומדינית, גזענית, הומופובית ומה לא). אבל זה דיון אחר.

  40. RS

    אי נקיטת עמדה זה לא אומר שאתה חושב אחרת. עכשיו החיבור החדש הזה עם גלעד שר? איש שהוא ימין כלכלי מובהק?!

    העבודה של יחמוביץ' ובן-סימון הרבה יותר סוציאל-דמוקרטית ממר"צ.

  41. איריס חפץ

    התגובה שלך היא טקסט קלאסי שאפשר ללמוד עליו את מה שנקרא "טעות האטריבוציה הבסיסית" (סליחה, אבל לא יודעת איך קוראים לזה בעברית):
    למבקרי מר"צ אתה מייחס את הביקורת שלהם כנובעת מהמהות שלהם (הם מונעים משנאה, לא פחות) ולמר"צ עצמה: רק בעיות שנובעות מהסיטואציה.
    מר"צ היא בסך הכל מפלגה, ומפלגה היא כלי. אני יכולה לאהוב או לשנוא מפלגה בדיוק כמו שאני יכולה להרגיש את זה למייבש החסה שלי.
    הבעיה היא לא המרחק של מר"צ מהאידיאל שהיא הציבה לעצמה, כפי שאתה מנסה לטעון. הבעיה היא באידיאל, וזה לגמרי לגיטימי שהוא לא יהיה האידיאל של כל אחד. בתור סוציאל דמוקרטית אני לא רואה סיבה להצביע למפלגה שהיא לא כזו ולא מצפה לעומת זאת מליברל שיצביע למפלגה סוציאל דמוקרטית. די הגיוני אחרי הכל.
    במקום להתעסק בתירוצים של אמוציות, בוא נסתכל על העובדות:
    הרבה מאוד בוחרים "התבלבלו" בין מר"צ לשינוי. לא מדובר במאה איש אלא בשווה ערך לארבעה חמישה מנדטים.
    האנשים שצעקו "רק לא ש"ס" בכיכר רבין הם לא רק בוחריו של אהוד ברק, אלא כל מי שיצא באותו לילה ושמח על נצחון הגוש עבודה-מר"צ, או כמו שקראו לזה אז במעריב או ידיעות 'הישראליות ניצחה' או משהו כזה. ביניהם לא מעט חברים שלי, שהציעו לי אחר כך סטיקרים "רק לא ש"ס" של מר"צ. יוסי שריד עצמו הציע פוליטיקה דומה ואמר לי "בינתיים אנחנו נהנים לראות אותם זוחלים" על ש"ס כשמחיתי על כך.
    מר"צ הציעה, בתור מפלגה שחרתה את זכויות האדם על דגלה, פוליטיקה מדירה. אני לא צריכה שאתה או כל אחד אחר יספרו לי למה ש"ס היא לא מפלגה מוצלחת. הרי הצבעתי אז מר"צ ולא בדיוק ש"ס. מה שחיפשתי הוא פוליטיקה מכילה ולא מדירה: מי בדיוק יצר את ש"ס? האם לא מפא"י ומפ"ם אחראיות לה? ממתי מזרחים נהיו ליטאים? אחרי שנים של דיכוי ויצירת ואקום ע"י המדינה, שאליו נכנסה ש"ס. אז עכשיו הכי קל לבוא ולהגיד שש"ס גזענית בלי להסתכל על החלק של החזק בסיפור הזה.
    מש"ס אני לא מצפה להתחשב במר"צ כי הם הקורבן כאן. ממר"צ, שבוחריה לבנים ועשירים יותר אני כן מצפה לזה. במיוחד כשהם מספרים על זכויות אדם. במיוחד כשהם מתלהבים מאובאמה שיש לו פוליטיקה מכילה וחיובית כזו במילים לפחות.
    אחרי שישבתי בקלפי בשביל מר"צ , הייתי שמחה לדעת שלא הייתי נאיבית, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: אתה רואה בהן יוצאים מן הכלל שלא מעידים על הכלל וסוג של "תקלות תפעוליות". זה לגמרי מותר לך ואף אחד לא יכול לקחת לך את השיפוט שלך ולא יהיה נכון להגיד שאתה נגוע ב"אהבת מר"צ". באותה מידה, שווה לכבד את הפרשנות האחרת ולא לייחס אותה לאיזה מניעים אפלים ולא רציונליים.
    זה בדיוק נופל על הסטריאוטיפ של בוחר מר"צ טיפוסי אגב: הידע והרציו אצלו, הוא גם יודע לשמור על פרופורציות בין האידיאל למצוי ובכלל ש"ס הם מפלגה שמגיע לה שישנאו אותה. אתה זוכר שמאחורי מפלגת ש"ס יש אלפי ילדים שאין להם מה לאכול והם מקבלים את זה רק מש"ס, כי ש"ס היא קבלן מאוד נוח למדינת ישראל?

  42. אייל גרוס

    לא כל מי שהיה באותו לילה – אני הייתי בעיקר כדי לחגוג את סילוקו של ביבי – צעק רק לא שס. אני למשל לא צעקתי ככה. ולא רק אני. אני לא ידוע כמה צעקו וכמה לא. ואגב צריך לציין שאהוד ברק מחה נגד הצעקות האלו. וזה לא שיש לי הרבה דברים טובים לומר עליו.

    אני חולק עליך לגבי הניתוח – בעיני הבעיה לא באידיאלים של מרצ (בעיקרה) אלא בכך שהיא לא מקיימת אותם.

    ואני לא חושב שהבעיות של מרצ נובעות רק מהסיטואציה והן לא רק תקלות תפעוליות. (גם) אני חושב שהן כבר מזמן הפכו למבניות עמוקות ויסודיות. הן קשורות גם לפרופיל המצביעים שלה ולעוד סיבות שמניתי. אני חושב שמניתי רשימה מכובדת של כשלים כה רצינים שבוודאי שאי אפשר לפתור אותם בהיותן תקלות תפעוליות, ואני מסכים שבמידה רבה המפלגה אבדה את דרכה ברבה תחומים. אבל ההבדל הוא שאני כן חושב שיש לה דרך שהיא בעיקרה דרך של שמאל. שעדיין מתבטאת בחלק מהפעילויות שלה. וגם, שלעתים הביקורות שאני שומע עליה פשוט מתעלמת מזה ועיוורת מרצון לכל דבר חיובי שכן נעשה.

    אין לי מחלוקת על האחריות של מפא"י ומפ"ם וגם לא על כך ששס נכנסה לואקום של המדינה. אני זוכר גם מה אנשים מקבלים או קיבלו ממנה אבל זוכר גם באיזה מחיר.