סאגת נחל חברון

חיה נח

מזה למעלה מעשור מוזרמים שפכי העיר חברון וההתנחלויות שממערב לה אל תוך הקו הירוק וחוצים את הכפרים אום-בטין, עמרה, תל-שבע, עומר וזורמים בנחת לנחל באר-שבע. השפכים הם אגרסיביים הן בשל תוכנן והן בשל המטרדים הסביבתיים והריחות שהם מפיצים.

לפני כעשור התחיל פורום דו-קיום בנגב במאבק ציבורי לחיסול המטרד. הפורום ניסה באסטרטגיות שונות תקשורתיות ואחרות להתריע על הבעיה אל ללא הואיל.  הפורום בנה קואליציה אזורית של תושבים וארגונים שניסתה להכיל גם את ראשי הרשויות הרבות שהנחל חוצה (מיתר, חורה, לקיה, עומר, תל-שבע, באר-שבע ועוד) אך ראשי הרשויות שרובם מכהנים גם היום, סרבו להצטרף.

אחרי בדיקות וניסיונות כושלים להידבר עם משרדי הממשלה ועירית חברון פנה פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי לקליניקה לצדק סביבתי ובאמצעות משפטניה עתר לערכאות המשפטיות. בשנת 2002 הוגשה עתירה לבג"צ בשם פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, המועצה הקהילתית אום-בטין, אגודת הארבעים ותושבי האזור עתירה לבית המשפט העליון.

סכומה של העתירה היה חיובי. עד ינואר 2007 התחייבה המדינה להשיק מכון טיהור אשר יטפל בבעיית השפכים. לשם כך אף הוחרמו 36 מיליוני שקלים מהרשות הפלסטינית… כלומר: היה מימון לנושא.

אנחנו עומדים כמעט שנתיים לאחר מועד ההתחייבות של המדינה לבג"צ והמכון עדיין אינו פועל. גם ההרצה של המכון, למעשה טרם החלה.

חמורה מכך היא העובדה שהמכון הוקם אך אם וכאשר יפעל, לא יוכל לטפל במי השפכים שלכבודם נבנה ואלו ימשיכו לנוע בנחל עד לפאתי העיר עזה. וכל זאת מדוע? משום שהמכון לטענת הגורמים המקצועיים הממונים איננו מסוגל לטפל בסוג השפכים הזורם בנחל. המכון אינו בנוי לטפל בשפכי תעשיית האבן הזורמים בשלווה ובצחנה בנחל. האם יתכן כדבר הזה?

כן, למעשה המכון יספק מענה לשפכים של מיתר חורה ולקיה – וזה מצוין! כל מה שזורם בנחל מזה למעלה מעשור ימשיך לזרום ולזהם. זאת, בשינוי אחד עיקרי, והוא הכמויות הענקיות הזורמות היום ואשר הפכו את נחל חברון מנחל אכזב לנחל איתן. גם בימות הקיץ בהם האפיק היה חרב, יש כיום כמויות אדירות של מי שופכין המשמשות מרבץ נח לנחילי יתושים, מקור לריחות רעים ומקור לזיהום הקרקע בשרידי המתכות הכבדות מתעשיית העור בעיר חברון וזיהום מי התהום שעליו ממעטים לדבר, כי "האקויפר עמוק", אך איש לא טרח לבדוק עובדתית מה תהינה התוצאות בעתיד הקרוב והרחוק.

הטענות הנשמעות כיום על ידי אנשי המקצוע הממונים מטעם המדינה על הפרויקט הן כאמור שהמכון אינו יכול לטפל בשפכים המגיעים ממנסרות האבן, כמויות שפכים ש"גדלו באופן מפלצתי מאז הגשת העתירה" כפי שציין בפנינו איש מהאחראים לפרויקט.

החלטת בית המשפט נתקבלה על סמך התחייבות המדינה, אך שלטון החוק הושם פעם נוספת ללעג וקלס! בית המשפט העליון שהחלטותיו אינן נאכפות נמצא מחוסר כל יכולת לאכוף את החלטותיו שלו, לאחר שקיבל את עמדת המדינה למעשה לאורך כל הדרך.

מי ישים קץ לסאגת נחל חברון?

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דר' ליאור אסף

    מסכים עם תיאור המצב העגום
    תוכניות מפורטות לטיפול בשפכי חברון קימות מזה שניים רבות גםמ ברשות הפלסטינאית אך לא יצאו לפועל בגלל סיבות פוליטיות שונות.
    80%ה שפכים בנחל מחלחלים לתת הקרקע עוד לפני ההגעה לקו הירוק.

    להלן סיכום קצר של מחקר בו היתי שותף שנעשה במכון ערבה ללימודי הסביבה ואוניברסיטת בן גוריון בשנים 2004-2007 ברשות פרופ' אלון טל ובשיתוף חוקרים פלסטינאים מבית לחם ורמאללה .

    נחלים חוצי גבולות
    משאבי טבע כגון מים ואוויר אינם מכירים בגבולות מדינים מעשי ידי אדם. בהקשר המקומי, נחלים חוצי גבולות הנם נחלים שמסלול זרימתם מתחיל בשטחים השיכים לרשות הפלסטינאית וממשיך אל תוך שטחי מדינת ישראל – או במקרה של רצועת עזה גם להפך. נחלים אלו מאופיינים בזיהום נרחב ממקורות פלסטינאים וישראלים כאחד המהווה סכנה בריאותית חמורה לבני אדם ומערכות אקולוגיות טבעיות.
    נחלי ישראל שבעבר זרמו בהם מי מעיינות באיכות טובה, הפכו עם השנים כתוצאה מתפיסת המים והורדת מפלסי מי התהום המזינים אותם, לתעלות פתוחות ויבשות המזרימות ביוב גולמי מתעשייה ומגורים או מי קולחין באיכות ירודה. מקורות זיהום לא נקודתיים רבים משטחים עירונים וחקלאים מתוספים אל זרימות הבסיס בעת אירועי גשם בתקופת החורף ומביעים אתם מזהמים נוספים. אף על פי ששיקום נחלים מהווה מטרה סביבתית וערכית חשובה, שיתוף הפעולה בין הרשות הפלסטינאית למדינת ישראל היה מוגבל ביותר כתוצאה מהמצב הביטחוני והפוליטי באזור. כתוצאה מכך, שיקום הנחלים בארץ זכו להצלחות חלקיות בלבד.

    במחקר משותף לחוקרים פלסטינאים וחוקרים ישראלים שנעשה בשנים 2004-2007 נעשה ניסיון ייחודי לאפיין במשותף את מקורות הזיהום השונים באגני ההיקוות חוצי הגבולות בנחלים חברון/בשור ונחל שכם/אלכסנדר
    מטרות המחקר הנן:
    • לאפיין את מקורות הזיהום הנקודתיים והלא נקודתיים באגנים חוצי גבולות.
    • לבסס רשת ניטור אגנית לפרמטרים כימים וביולוגים באגנים חוצי גבולות.
    • לאפיין את התהליכים הטבעיים ומעשה ידי אדם הגורמים לשינוי באיכות המים בנחלים אלו.
    • להציע אסטרטגיות שיקום מיטביות על סמך שימוש במודל הידרולוגי ממוחשב ואנליזות כלכליות לנחלים חוצי גבולות.
    אגן נחל חברון
    אגן הניקוז חברון בשור ששטחו 3500 קמ"ר, משתרע מהרי חברון בצפון מזרח, ממשיך לבאר שבע וצפון הנגב ומסתיים בים התיכון ברצועת עזה לחוף הים התיכון .האגן מאופיין בשימושי קרקע רבים (ישובים עירונים וכפרים,תעשייה, חקלאות שלחין ובעל, שטחי מרעה, שטחי אש צבאים, ושטחים פתוחים).
    מוקד הזיהום העיקרי הוא שפכי העיר חברון וקריית ארבע המוערכים בכ- 15000 מ"ק/ יום הזורמים לאורך יותר מ- 120 ק"מ במורד הנחל עד סמוך לשמורת הבשור באיזור קיבוץ צאלים.
    זרימה זו שנתה את אופי הנחל, מנחל אכזב המזרים מי שיטפונות באיכות גבוהה, לנחל בו ישנה זרימת קבע של מי ביוב מזוהמים. מדידות ספיקות בתחנות שונות לאורך הנחל ובעונות שונות מצביעות על כך שחלק משמעותי (8000-11,000 מ"ק/יום) מחלחל לאורך האפיק במעלה האגן עוד לפני הקו הירוק והעיר באר שבע. איכות המים המחלחלים בקטע העליון לתת הקרקע היא גרועה ביותר כשל מי ביוב גולמיים.
    במורד האגן (בקטע באר שבע –צאלים) חל שיפור מסוים כתוצאה מתהליכי טיהור עצמי וערבוב עם מי תהום גבוהים הזורמים אל הנחל.
    יחד עם זאת, איכות המים במורד אינה גבוהה וריכוזי המזהמים עולים בהרבה על הקבוע ב"תקן ענבר" – תקן אשר הומלץ על ידי ועדה ממלכתית אשר אושר על ידי ממשלת ישראל, המתיר הזרמות של שפכים מטוהרים לנחלים. במספר מקומות באגן הבשור נצפתה תוספת מקומית של מזהמים הנובעת לרוב מכשלים במערכות הביוב העירונית (באר שבע, אופקים רהט,מיתר, ועוד).

    למרות פעולות שיקום נרחבות, איכות המים בנחלים בשור ואלכסנדר אינה טובה.
    מי הנחלים והמזהמים אינם מכירים בגבולות מידי אדם. שיקום נופי והסדרת הנחל אינו מספיק ללא טיפול שורש במוקדי הזיהום. אנו ממליצים על קביעת יעד ברור וספציפי בתוכניות שיקום הנחלים לגבי איכות המים הזורמים בהם אשר יבטיח איכות מים ברמה אשר תבטיח את אותם "שימושים" אשר נועדו לנחל. ליעד זה ניתן יהיה להגיע רק תוך טיפול בכלל מקורות הזיהום, הנקודתיים והלא נקודתיים כאחד במסגרת שיתוף פעולה מערכתי חוצה גבולות בין כלל התושבים החיים באגן ההיקוות.

    הדוח המלא של המחקר ניתן להורדה באתר המשרד לאיכות הסביבה בפרסומים של אגף מיים ונחלים

    http://www.sviva.gov.il/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&publicationTypeParam=%F4%F8%F1%E5%ED+%EE%F7%F6%E5%F2%E9&currentzone=title&enDisplay=view&enDispWhat=Zone&enDispWho=nehalim_pub&enZone=nehalim_pub&enInfolet=showList.jsp&

  2. דוד

    מסוף שנות ה-80 עד שנות אוסלו עתירות השלום והתקווה , נעשו כחמישה ניסיונות להגיע להסכמה עם ראש העיר המיתולוגי של חברון, מוסטפה נאטשה, להקים מפעל טיהור משותף ביציאה הדרומית של חברון וקרית ארבע (באיזור יאטה)

    מה שתקע את היוזמה (שאליה גויס מימון משמעותי ישראלי והתחיבות מימון של הבנק העולמי) היתה התנגדות נחרצת של הפוליטרוקים בעיריית חברון שלא רצו לשמוע על אפשרות שמימי האסלה שלהם ישקו בפוטנציה מטעים של כמה התנחלויות חקלאיות בדרום ההר כמו מעון , כרמל ובית יתיר

  3. איזי גור

    באחת מהיצירות הנפלאות שלו כותב חנוך לוין משהו כמו "מה איכפת לציפור שהעץ הוא ירוק .מה איכפת לו לעץ … וכ"ו".
    אז משהו מאותו היבט "מה איכפת לממשלה מטינופת והסרחון. מה איכפת לטינופת ולסרחון מהממשלה" וחוזר חלילה

  4. עמית

    תאור הזיהום בנחלים הוא נכון וחמור, צריך לזכור שהוא נכון בכל הארץ גם כאשר נחלים אינם חוצים גבולות.
    האם צריך לציין את הקישון, נחל עמוד (השתפר לאחרונה), הירקון, נחל תנינים, נחל ציפורי……….
    הדרך ההגיונית היחידה לפתור את הבעיה הזאת היא להתייחס אליה ברצינות בה אנחנו מתיחסים להספקת מי שתיה.
    צריך להקים רשות ביוב לאומית שתתכנן-תנהל-ותבצע עד רמת ספק המים המטהרים.
    יש להלאים את כל מערך הביוב שנמצא היום בידי אין סוף רשויות מקומיות ואיגודים ולהעביר אותו לידי הרשות הנ"ל.
    יש לקבוע בחוק מועצה ציבורית שתחליט על תקציב רב שנתי בנושא ביוב.
    בחוק המועצה הציבורית יש לקבוע כי: בתחום הטיפול במים משומשים על כל היבטיו יהיה משרד האוצר כפוף להחלטות המועצה.

  5. רועי

    לא הסכימו ובצדק. אם ישראל כל כך רוצה למצוא פתרון לבעיות האקולוגיות שלה, היא צריכה להתחשב בקווים האדומים הפוליטיים של הצד הפלסטיני.

  6. איציק ניסני

    אם תציעו את ה35 מיליון למועצת רמת חובב היא תשמח לפתור את הבעיה .

    אמור להיות לה ניסיון לטיפול בשפכים כולל סילוק ריחות כולל שריפת מוצקים

    ולאחר מכן השקייה תת קרקעית של מי ביוב בשיטת SFCI מבית מדרשו של פרופסור גידי סיני .

    ואם לא תצליחו לכו תעבירו את אפיק הנחל לכיוון עיר הבהדים הם שם יפתרו את הבעיה מהר יותר משציפיתם .

  7. naava

    עשור?!
    שפכי חברון זרמו בנחל חברון בשנות השמונים, והרבה לפני, כזכור לכל מי שנסע אז בכביש חברון – בארשבע (לפני עידן הכבישים העוקפים)
    הירדנים לא טפלו בזה, הישראלים לא טפלו, הרשות הפלישתחנאי לא טפלה. אני מקווה שעכשיו יזוז משהוא