משוק ישן לכלכלה דמוקרטית

איציק ספורטא

השוק כמו שהכרנו אותו מת, אף פעם הוא לא היה ממש חיי, אלא היו כאלו שהפכו אותו לכזה בכח אמונה יוקדת שיש דרך אחת ויחידה, שנדמית לחוקי הפיזיקה, שדרכה החברה האנושית יכולה לפרוח. מאמיניו של השוק בישראל ממשיכים לפאר אותו כאילו כלום לא קרה, וכאילו שהמאמינים הזונחים את אמונתם השוקית הם בוגדים ברעיון שאין בלתו.

הגיע הזמן לא לדבר על תוכנית כזו או אחרת שתחלץ את החברה מהכשלים המהותיים של אותה אמונה, אלא על תפיסה שבה נבחנים יתרונותיו של שוק, אם יש כאלה, ושילובם במערכת חברתית אשר לנגד עיניה עומדים תושבי העולם הזה. אם לאחר שנים רבות של צמיחה מעל מיליארד בני אדם בעולם חיים מפחות מדולר ליום ויותר משני מיליארד משני דולר ליום, אם מיליוני ילדים מתים בעולם ממחלות שנכחדו במערב לפני עשרות שנים, משהו פה דפוק. דברים אלה אינם חדשים אבל הבעיה כרגיל היא שרק כאשר המדינות העשירות נפגעות מתחילים לחשוב על שינוי מהותי בתפיסה, כל עוד זה קורה לעניים ולנדכאים של העולם זה לא ממש מעניין.

המשבר הפיננסי בדרום מזרח אסיה וברוסיה לפני כעשור מגלה לנו גם שהארגונים הבינלאומיים שבאותן שנים הכתיבו את מדיניות השוק שלהם על המדינות שנפגעו, כעת משנים את דעתם ופתאום מגלים מחדש את כוחה של המדינה ומשאביה כדי לחלץ את כולם בלי להתחשב בשלב זה למה זה יעשה לשוק. כי מהו השוק?

השוק קיים כתוצר של הסכמה חברתית על דרך הניהול של הכלכלה, ללא המדינה אין שוק. בלי מערכת חוקים ומוסדות המסדירים את הפעילות הכלכלית לא היה אפשר לנהל מדיניות כלכלית של שוק או של כל דבר אחר. כמובן שלקוראי העיתונות הכלכלית יראה הדבר מוזר כיון ששם צויר השוק כאיזה כח עצמאי הנמצא מחוץ למערכת היחסים החברתיים. לא פעם קראנו שאל לה לפוליטיקה להתערב בשוק כי זה רק מפריע לו לפעול כמו שצריך. גם מוסדות אחרים כמו רגולציה נתפשו כגורם מפריע, שלא לדבר על ארגוני עובדים בשוק העבודה ששם הם ממש פוגעים בלב ליבו של השוק המסכן.

מי שמתבונן היום בשווקים הפיננסים שהעשירו מעטים בהרבה ורבים במעט, אם בכלל, רואה שוק שפעל פחות טוב מהמכולת השכונתית, אתמול קראתי שמנכ"ל סיטי גרופ לא הבין מה ההבדל בין CDS לרשימת מכולת, זה לא הפריע לו לקבל שכר בגובה עלות השכר של מדינה קטנה באפריקה, אבל העיקר לתת לשווקים לפעול כי הם יודעים. היום כל המומחים של אתמול ניצבים כעשירים בפתח ומבקשים מאות מיליארדים כדי לשמר את אותו שוק גרוטסקי שהקימו במו ידיהם.

התבוננות בשוק העבודה גם היא מגלה את כשליו אלא שאלו לא הטרידו את הנהנים וקובעי המדיניות כי מה להם ולעובדי שכר מינימום, עובדי קבלן וכו` העיקר שהשוק עובד. מה קרה בשוק העבודה? שימוש בנגזרות למיניהן של יחסי העסקה גרמו לכך שעובדים הפכו, כמו בעבר, לחלק מארסנל הכלים בהם משתמש המעסיק כדי להגדיל את רווחיו. כאשר הוא נזקק להם הוא מעסיק אותם, ככל הניתן, בתנאי מינימום וכאשר אין לו צורך בהם הוא נפטר מהם כמו שנפטרים מגרב משומשת. כך נוצרו פערים חברתיים הולכים וגדלים, כך גם חלוקת ההון בין עבודה להון התעוותה, ככל ששכר העובדים נמוך יותר כך הרווחים עולים ומה טוב מזה? בעלי ההון בנוסף להיותם עשירים מופלגים הפכו גם למציליי החברה והכלכלה, כי הם הרי מספקים עבודה לאותם חלכאים ונדכאים הנאלצים לעבוד כמעט בכל תנאי. בשם השוק יחסי הכח בין עובדים ומעבידים פעלו לטובת המעבידים ללא תנאי.

לפני היות השוק לקוסם שפותר את כל הבעיות לא היססו המדינאים לקבוע את הפרמטרים בהם יעבוד השוק, למשל קבעו שתעסוקה מלאה היא יעד כלכלי של המדינה, וחברה שוויונית גם היא לא כפירה בעיקר. לנוכח מראית עיין של הצלחה השתלטו המאמינים על מרכזי הכח והאזרחים עברו אינדוקטרינציה וחינוך מחדש כדי שאפילו לא יעלו על דעתם שהאלוהים החדשים אינו אלא מלך ערום.

תגידו, כתבת נו אז מה, מה צריך לעשות? נגיד שאתה אומר דברי טעם מה עכשיו? עכשיו צריך להפנים את מה שהיה מובן לרבים, אף שקולם לא נשמע, שצריך לעצב מחדש את היחסים החברתיים כך שהשוק בכל תחומי החיים הכלכליים יאפשר קיומה של חברה הוגנת, צודקת ומצליחה. לצורך כך אי אפשר לתת למומחים לנהל שום מערכת של יחסים כלכליים ללא מעורבות של גורמים חברתיים שיכללו גם את המדינה על מנגנוניה הרבים.

אם מדובר בקרנות הפנסיה, שהן גורם מרכזי בשוק ההון, אלו צריכות להיות מנוהלות לא על ידי פקידת אוצר לשעבר, או על ידי בחברות השקעה למיניהן, כולל בנקים. אלא על ידי מוסדות ציבוריים שבראש מעייניהם לא עומד רק הרווח, אלא גם ההשפעה החברתית, סביבתית ופוליטית של ההשקעה שלהם. לא הרווח העיקר אלא הדרך בה הוא מושג וההשפעה שלו על העובדים למשל. יגידו, אבל ההסתדרות לא ניהלה את הקרנות הותיקות כמו שצריך ולכן הן הולאמו. רגע, ומה קורה עכשיו, האם גורמי השוק הפיננסי כן ניהלו את אותן קרנות כמו שצריך?   

בנוסף מי שחוסך לפנסיה לא צריך להיות נתון לחסדי השוק הבלתי מוסדר בלי לדעת שבצאתו לפנסיה יקבל סכום כסף המספיק לחיים של כבוד. כאן צריכה לבוא המדינה ולהפעיל מנגנונים של הגנה על אותם אנשים. כאשר מדברים על החוסכים לפנסיה לא פעם שוכחים את אלו שנאלצים לחיות מקצבאות הביטוח הלאומי שהן לא יותר מלעג לרש. גם אלו צריכים להיות מכוסים בפנסיה שתאפשר להם רמת חיים מתאימה בלי קשר למה שהרוויחו בשנות עבודתם. אבל בלי קשר לפנסיות שוק ההון צריך להתנהל בשיתוף של גורמים אזרחיים שאינם ממחזיקי האמונה שרווח הוא הכל.

כך גם בשוק העבודה, אין משמעות לתחרות וחופש כאשר מעטים שולטים בתהליך, והעובדים ניצבים כיחידים בפני הכוחות הללו. צריך לחדש את יחסי הכח בשוק הזה, באמצעות התארגנותם של עובדים. כדי שאפשר יהיה לעשות זאת בלי לתת למעסיקים זכות וטו, כמו שקורה עכשיו. הזכות הזו עומדת בניגוד לחוק, אבל כבר למדנו שחוק הוא רק המלצה כאשר השוק עומד מעל לכל. כאן המדינה צריכה לאכוף את החוק לא רק באמצעות מוסדות משפטיים אלא גם בהפעלת כוחה באמצעות מערכת מיסוי שתאלץ מעסיקים שאינם מכבדים זכויותיהם של עובדים, ואו לחילופין החלטה שמעסיקים שכאלה לא יוכלו לקבל שום הטבה ממשלתית ושום חוזה עם המדינה ושלוחותיה, כמו עיריות ומוסדות מתוקצבים אחרים, למשל אוניברסיטאות, בתי חולים ועוד.

על העובדים להבין שאין דרך אכיפה טובה יותר מהתארגנות. גם אם זה קשה, גם אם זה נראה חסר סיכוי, זה מה שצריך לעשות. התארגנות אינה רק לצורך השפעה על שכר וחלוקת רווחים, אלא גם  לצורך קביעת מעמדם של העובדים כחלק מהותי של הארגון, ושילובם בקבלת ההחלטות הארגוניות. כי מה שווה דמוקרטיה אם היא אינה מתקיימת במקומות העבודה? כמובן שצריך לבוא שינוי בדרך בה ארגוני העובדים פועלים.

היום מדברים על רגולציה ושאר ירקות, זה לא מספיק צריך ניהול משותף של שווקים עלי ידי כל המעורבים בהם, זה לא רק יגרום לכך שתהיה חברה טובה יותר אלא גם כלכלה טובה יותר. נגמר עידן המומחים יודעי כל שיודעים בעצם רק דבר אחד וגם הוא מוטעה.  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מיכאל לינדנבאום

    ממוסדת,האדם הקטן תמיד יהיה למשיסה בידי הברונים השודדים.

  2. אילן תלמוד

    איציק.
    מסכים לכל מלה.

  3. איזי גור

    אם לא היה בכך הימור מסוכן ביותר, הייתי תומך בנתניהו לניהול המדינה . האיש הוא נבון. בעל כישורי ניהול ושווק ודברן רהוט (תכונה אחרונה זו אינה מבשרת דווקא טובות!- ב.ג. ואשכול לא היו דברנים בכלל .מצד שני בגין ידע גם לדבר!). אלא מאי. הבעיה היא עד כמה הוא מסוגל עדיין ללמוד, להפנים ולעשות סיבוב פרסה מבלי להתקל באי התנועה ומבלי להפוך את הרכב.
    אם, על סמך עברו, למד כי ללא ויתורים והסכמות הדדיות, תוסיף חרב הטרור להקיז את דמנו וליטול את חיינו -כי אז יש סיכוי.
    אם, על סמך המתחולל בכלכלת העולם כיום, יצליח ללמוד כי על ההשקפות והעמדות הכלכל-חברתיות שאחז בהן בעבר, עבר הכלח- כי אז יש סיכוי.
    אם, למראה המוני החולים, הקשישים, העניים, המובטלים וכיוצא בהם, יתקן את עמדותיו לגביהם- כי אז יש סיכוי.
    אך אם לא למד, ולא הפנים, ולא יתקן, ואם חס וחלילהטפו, טפו טפו, וישמור האל, יפקיד את החינוך בידי ש"ס ואת בוגי ווגי על הביטחון, אז אוי ואבוי ועוד פעם אבוי, כי אז "ראחת יזראל" כמאמר שכנינו.
    ומי יתן ונשכים אל בוקר חדש ואל אופק ורוד. אמן ואמן

  4. טליה

    בבקשה תקים מיפלגה…

  5. דרור ק

    אני לא יודע כמה מהאנשים שמשתמשים במטאפורה הזאת ביקרו באמת בשוק אמיתי. האמת היא שגם אני לא מרבה לבקר בשווקים אמיתיים, למרות שיש כאלה בסביבה. ועם זאת, מהמעט שידוע לי על ההיסטוריה של השווקים, אלה האמיתיים, שסוחרים בשר ודם מגיעים אליהם ברגליהם כדי למכור תוצרת חקלאית ומוצרים ממשיים אחרים (לא "מוצרי" אשראי), הרי אלה המקומות שבהם התפתחה הרגולציה של המדינה. למשל, בשווקים נקבעו תקנים למידות ולמשקולות, והוקמו לראשונה משרדים מטעם המדינה לאכיפת השימוש במידות התקניות. השווקים גם היו אחד המוקדים הראשונים לאיסוף מסים (פעם היו משלמים מסים בשקי תבואה ממש, או בחיות משק שדידו ברגליהן מהאזרח אל מכלאות המדינה). מי שמשתמש במטאפורה "שוק" במובן של שדה תחרויות פתוח שבו נקבעים הכללים והחוקים תוך כדי המשחק ובלי פיקוח חיצוני, פשוט לא יודע מה זה שוק ואיך מתנהל המסחר היומיומי בפועל.

    מעבר לכל זה, לא ברור עד כמה "מוצרי אשראי" ו"ניירות ערך" דומים לשקים של חיטה ושעורה, לאשכולות בננה, לעדרי בקר או לכלי קרמיקה. אפילו לתוכנות מחשב או ליצירות ספרות יש ממשות רבה יותר מאשר לאגרות חוב. אף פעם לא הבנתי למה מתייחסים לדולר האמריקני כאל מוצר. לכאורה כשיש מחסור ב"מוצר החיוני" הזה, מחירו עולה, אבל הדולר איננו באמת מוצר כמו חלב או קמח, ולא ברור מה ההצדקה להתייחסות אליו ככזה.

    ומעבר לכל מה שכתבתי לעיל, יש בעיה קשה בהבחנה בין תופעות כלכליות-חברתיות לבין המצב הרצוי. אומרים לנו שכשיש מחסור במוצר מחירו עולה. גם אם נתעלם מכל יוצאי הדופן לכלל הזה, הרי זו תופעה ולא מצב רצוי. לפי ההיגיון הזה אסור בתכלית האיסור לטוס במטוסים שהרי יש בכך הפרה בוטה של כללי הגרוויטציה. חוק הגרוויטציה קובע שעלינו להימשך למרכז כדור הארץ, והנה אנחנו שואבים נפט מבטן האדמה, שורפים אותו במנועי מטוסים ועולים לאוויר תוך עברה חמורה על החוק הנ"ל. כל עוד אנחנו טסים במטוסים, מחממים את עצמנו בתנורים, מתקנים סתימות בלב בהתערבות כירורגית, ועושים עוד כל מיני מעשים שלא כדרך הטבע, לא ברור לי למה אנחנו צריכים להיכנע לכל מיני תופעות חברתיות-כלכליות כאילו היו גזרות גורל.

    יש מטאפורות שכל כך התרגלנו אליהן עד שאנחנו מתייחסים אליהן כאל מובן מאליו. אני חושב ש"שוק" הוא מטאפורה שצריכה לעבור טלטול רציני, אולי אפילו לעבור מן העולם, כי היא עומדת בבסיס של תאוריה שלא מחזיקה מים. היישום של התאוריה הזאת פוגע ביותר מדי אנשים.

  6. דוד

    כל עוד ישנן העדפות שונות לבני אדם ומציאות של מחסור הנובע מטבעו הפיזי של העולם יתקיים שוק. כל עוד יש לבני אדם שונים העדפות שונות על המציאות, ומציאות מוגבלת, שבו הם לא יכולים לקבל את כל מה שהם רוצים הם יזדקקו לסחר חליפין ביניהם כדי להשלים את רצונם. זו הסיבה מדוע גם האדם הפרה-היסטורי לפני 30000 שנה קיים יחסי שוק בלי שום מדינה שתסדיר את היחסים הללו, כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגים בסיסיים, שעליהם אפשר לקרוא בכל ספר שעוסק באבלוציה של האדם (השימפנזה השלישי של ג'ארד דיימונד למשל ).

    קיומה של מדינות וזכויות קניין רק מייעל את התהליך, אולם גם במדינה חסרת כל זכות קניין כמו השלטון הסובייטי, או לצורך העניין, מחנות ריכוז והשמדה, התנהלו תהליכים של שוק שחור וסחר חליפין. הדבר נובע מהמציאות עצמה, ואין לזה קשר לקיומה של הוויה בעלת כוח מהסוג שאנו קוראים לו מדינה. המחשבה, שניתן להחליף את יחסי השוק בגורמים אחרים שמתעלמים מההעדפות הפרטיות של בני אדם היא גם מטעה וגם מסוכנת. היא מטעה כיון שהיא מתעלמת מהעדפות הפרטיות של כל אדם על כל נושא, כולל שוק העבודה, וגם מסוכנת, כיוון שהמחשבה שהשוק הוא רק קונסטרוקציה חברתית של המדינה, מובילה את הקוראים לחשוב שבאמת ניתן להחליף אותו, מה שהופרך באופן אימפירי במאה העשרים וגם באופן מתמטי על ידי מתמטיקאים כמו קנת' ארו ואמריטייה סן.

    לא ניתן להחליף את השוק כיוון שהוא מבטא משהו בסיסי באנושיות – את היכולת ליצור מערכת העדפות שונה, ולכן להציע מחיר שונה לכל מוצר. הדיבורים על איזו מערכת כוח שתחליף את העדפות הפרטיות באיזו צירוף רצונות דמוקרטי מוביל לדיקטטורה כפי שהראה קנת' ארו במשפט מתמטי. לא ניתן להחליף את החירות הפרטית של אנשים בצירוף רצונות 'דמוקרטי' מבלי להגיע לסתירה לוגית. המדינה כמובן יכולה 'להתערב' בשוק העבודה וההון, ואפילו באופן דמוקרטי של בחירות וחוקים, אבל מי שחושב שהיא יכולה להחליף את השוק טועה ומטעה.

    וכאן הכלל הבסיסי:
    השוק שייך לשאלת המחסור, והמדינה לשאלת הכוח. וכיון ששני הגורמים הללו הם בסיסיים לאדם, אף אחד משניהם לא יכול להפקיע את קיומו של הגורם השני.

  7. נחמן

    הלוואי שכל מה שכתבת יקרה, למעט משפט אחד שאני לא כל-כך מבין (ואם אבין ודאי אייחל שגם הוא יתממש) :
    "אבל בלי קשר לפנסיות שוק ההון צריך להתנהל בשיתוף של גורמים אזרחיים שאינם ממחזיקי האמונה שרווח הוא הכל."
    למה? לפי מיטב הבנתי שוק ההון צריך להיות מקום שבו חברות מסחריות שרוצות לגייס משאבים נוספים לביצוע פעולות/פרוייקטים/התרחבות מציעות לציבור אחוזים מרווחיהן העתידיים, וכל אחד שמחליט שיש לו כסף להמר ומרגיש שהחברה היא סוס מנצח משקיע בה מכספו. כמובן שאפילו לקזינו יש חוקים והם צריכים להישמר על ידי רשויות חוק מתאימות, אבל אם יעשו כל מה שהצעת עם ניהול כל קרנות הפנסיה, ויאפשרו גם קיום קרנות פנסיה שאינן משקיעות בשוק ההון (מה שלא קיים היום, להבנתי), למה צריך שבשוק ההון יהיו גורמים שבשבילם הרווח הוא לא הכול?
    פשוט צריך ששוק ההון יחזור להיות המקום בו מתעסקים עם עודפי הון, ולא להיות המקום בו מתעסקים עם הלחם והמים של כל אחד (אלא אם אותו אחד החליט בדעה צלולה להמר על הלחם והמים שלו). לדעתי בעולם שפוי השפעתו של שוק ההון על החיים של כל מי שאינו כלכלן צריכה להיות פחותה מהשפעת מצב הבטחון, התעסוקה והחינוך, והמצב כרגע, שמדד המעוף ושער הדולר תופסים לפחות 5 דקות ממהדורות החדשות כל יום (גם לפני המשבר) אבל התעסוקה, העוני והחינוך מוזכרים פעם או פעמיים ברבעון הוא לא הגיוני בכלל.
    העובדה שגורמים שעבורם הרווח הוא הכול ניצלו את האדישות של הגורמים שבטחוני הכלכלי היה אמור להיות עבורם הכול הביאה לבועה הזו, שבה במשך שנתיים כל מי שעיניו או אוזניו בראשו ראה שהמצב הכלכלי במדינה הולך ומדרדר, אבל הבורסה, משום מה, עלתה ופרחה בלי קשר לכלום. עד כמה כל הפריחה הזו התבססה על כלום מסתבר עכשיו.

  8. אמיר פכר

    השאלה היא איך מונעים מגיסות האימפריה להחריב את הכפר?
    או לחילופין, לשדוד את התוצרת שנה אחרי שנה (גיסות האימפריה יקראו לזה מס הוגן)
    ואיך עושים זאת בלי להפוך בעצמך לשר מלחמה שבוזז והורס?

    אני לא מכיר תשובה אלגנטית לשאלה הזו,
    אבל אני חושב שיש תשובה חלקית ולא קלה, קוראים פוליקה.

    אני לא חושב שיש לי זכות "לדרוש" ממישהו לרוץ לכנסת
    אבל אני מאוד שמח לקבל עיצה מעשית.
    עבור להצביע בבחירות הבאות למשל?

  9. אחד

    אכן, דברים כדרבנות. אך הבעיה היא שבאוצר אוהבים "לכמת", קרי לבחון באופן כמותי את ניהול הקרנות ויתר המוצרים הפיננסיים. והדרך הקלה ביותר לבחון ניהול באופן כמותי הוא באמצעות הרווח שצוברת הקופה/קרן/מניה. אך כיצד ניתן לכמת השפעה של גופים חברתיים? מה המדד היעיל ביותר והמהיר ביותר שניתן לבחון?
    לצערי, כל עוד מדד שכזה לא יימצא, לא ניתץן יהיה לנהל את הקופות והקרנות באופן חברתי, ולכלכלנים תמשיך להיות הגישה לניהול.

  10. מיכאל לינדנבאום

    דהיינו מי מרויח ומי מפסיד ולא דיכוטומיה של שוק מול מדינה.במערכת פוליטית הנשלטת על ידי הסוציאל-דמוקרטיה נוסח סקנדינביה הרוב קובע שהכלכלה תעבוד לטובתו ולא לטובת 20 משפחות של ברונים שודדים כמו בארץ.הכוח הפוליטי קובע אם נחיה ונזדקן בכבוד או שנהיה עבדים נרצעים של חברות כח אדם ומופקרים בזיקנתנו.חבל מאד שאלו שמדברים בשבח השוק לא מספרים לנו ממה הם מתקיימים באמת ולא מזדהים בשמם המלא.

  11. דרור ק

    אני לא בטוח שג'ארד דיימונד (מחבר "השימפנזה השלישי" ו"רובים, חיידקים ופלדה") היה מסכים איתך שקיומן של מדינות וזכויות קניין מייעל את התהליך של "תן וקח" בין בני אדם. בכלל, הקונספט של "מדינה" כפי שאנחנו מכירים אותו היום הוא חדש – עניין של 300 שנה בערך, והוא לא נולד כדי לייעל תהליכים כלכליים, אלא מטעמים אחרים. על כל פנים, ההשוואה של הבורסה לשוק והקביעה שיש לסחור במניות כשם שסוחרים בבננות או בלימונים אינה מובנת מאליה, וגם אין שום הוכחה שגישה כזאת היא נכונה יותר או טובה יותר לציבור הרחב.

    שוק או לא שוק, גם הבורסה וגם שוק הכרמל (או כל שוק אחר של סחורות ממשיות) כפופים לרגולציה הדוקה מאוד. מי שמדבר על מסחר חופשי חי באשליות. הוויכוח הוא מי צריך לפקח ועל מה בדיוק. אני חושב שכשם שהמדינה כולאת גנבים, וכשם שהיא מחייבת בנאים להתקין מרזבים וצינורות ביוב, וכשם שהיא מתקינה ספסלי רחוב וסככות להגנה מפני הגשם והשמש, כך היא צריכה לדאוג לקצבאות הפנסיה של האזרחים. לומר "אלה כוחות השוק" זה משהו שנע בין סיפורי מעשיות לבין האמירה "אם נגזר עלינו להירטב בגשם, לא יעלה על הדעת שנשתמש במטריות".

  12. שור

    השוק חי וקיים,
    וגם הצעדים שנעשים כעת ע"י ממשלות בעולם נעשים ברובם באמצעים שוקיים יביאו לחיזוקו.

    שור