פורטל חדש לזכויות אדם

יוסי דהאן

פורטל זכויות האדם הוא פרויקט של חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים. היוזמת והעורכת הראשית של הפורטל היא עמיתתי דר` גילה שטופלר שיצרה אותו יחד עם סטודנטיות וסטודנטים הלומדים בחטיבה. מטרת הפורטל היא להביא לידיעת המשפטנים, הסטודנטים והציבור הרחב מידע עדכני ומהימן על ההתפתחויות המשפטיות בתחום זכויות האדם בישראל. בפורטל עדכונים יומיים של  חדשות משפטיות בנושאי זכויות אדם, ומאגר מידע משפטי נגיש לכל בנושאים אלה. את תכני הפורטל מעדכנים על בסיס שוטף סטודנטים במרכז האקדמי חברי מערכת הפורטל. כתובת הפורטל היא http://www.humanrights.org.il

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איזי גור

    מחד גיסא מגיע יישר כוח ליוזמי הפורטל. אך מאידך. עדיין קיימת הבעיה של הטרור החמאסי והג'האדי וההתארגנויות השונות לביצוע פיגועים .אז איך עושים?
    ומעניין לעניין באותו עניין. כאשר שרון החליט על פינוי הרצועה מתושביה הישראליים, הייתי בין המחייבים את הפעולה המעציבה בתקוה שזו תהיה השלב הבא בדרך להקמת מדינה פלשתינאית והסכם שלום יציב ואמיתי בינינו לבינם. אך השתלטות החמאס ומה שקורה מאז בפועל, מביא לידי הרהורים עגומים. כי מי לידנו יתקע שמסירת יהודה ושומרון לידי הפלשתינאים לא יביא גם שם להשתלטות ארגונים עוינים.

  2. אורלי נוי

    קשה לי להבין מה בדיוק גרם לך לחשוב שהנסיגה החד-צדדית מעזה, שלא כללה ויתור על שליטה ישראלית מוחלטת על הרצועה כפי שמוכיח לנו המצור הבזוי והרעבת התושבים שם כבר קרוב לשלוש שנים, תהווה צעד כלשהו לקראת הסכם עם הפלסטינים. הרי כל המהלך הזה היה יריקה בפרצופו של אבו מאזן, הנשיא המתון ביותר שיכלה ישראל לבקש אשר נבחר רק חצי שנה קודם לכן ברוב עצום. אבל ישראל כל כך מאוהבת בשקר ה"אין-פרטנר" (ששווק במרץ על ידי אהוד ברק) שהעדיפה לבזות את אבו מאזן ולהציגו כלא רלוונטי, מה שהוביל באופן ישיר לעליית החמאס אחרי כחצי שנה. הפלסטינים, בצדק, אמרו לעצמם אם ישראל מתעלמת אפילו מהיונה הצחורה הזאת, מה הטעם להצביע עבורו שוב, מה גם שמפלגתו טובלת בשחיתות שלטונית עד צצואר.
    את האינטרס האמיתי של ישראל בנסיגה מהרצועה ביטא דב וייסגלס שאמר שהנסיגה נועדה לאפשר לנו אחיזה איתנה יותר בגדה המערבית. זה היה הרציונאל, וזה מה שקורה בשטח מאז. כך שצקצוקי הלשון על "עליית החמאס" ועל "פעילות ארגוני הטרור" הם היתממות ישראלית בלתי נסבלת שמעידה, במקרה הטוב, על אי-הבנה בסיסית של המתרחש בשטח.

  3. זהר עתי

    ברכות ליוזמים ולמקימים בפועל

    אינני יודעת אם זכויות הקשורות בהעסקה פוגענית הן בקטגוריית "זכויות אדם", אבל אם כן תוספת של קטגורייה זו תתייחס לאוכלוסיה האזרחית הנרחבת בישראל שזכויות העובדים שלה נרמסות לחלוטין על ידי המדינה ובכלל.

    הדבר חשוב ליצירת אחדות של אינטרסים בשמירה על זכויות אדם, וכמו כן חשוב להמנע מן ההפרדה המוחלטת של המגזרים, המגדרים והקבוצות, ולידעתי יש לצאת מתוך בסיס משותף של חברה אחת- תמיד ובצורה ברורה. זאת, על מנת שהאינטרס יהיה משותף לכל החברשה, ולא לקבוצות מסויימות בה… לא לחזור על דפוסי ההדרה וההפרדה שהשמאל עצמו חוטא בו כל הזמן.

    יצירת הסולידריות היא תנאי לשינוי, וזו צריכה להיות נוכחת בהגשה של הדברים לציבור- כאשר הדברים מוגדרים מראש כיחידה הומוגנית של כלל הציבור.

  4. טלילה סטן

    בישראל מעולם לא היה סוציאליזם.
    תנועת העבודה בארץ ישראל לא היתה סוציאליסטית אלא קולוניא-ליססית(*)-כובשת: היא דגלה ב"כיבוש העבודה" וב"עבודה עברית". כלומר היא נשאה על נס ערכים לאומניים-ימניים-מפלים, ולא ערכים שמאלניים אוניברסליים, כפי שמשתקף גם משמה של מפלגת הפועלים, מפא"י – "מפלגת הפועלים העבריים בארץ ישראל".

    וכשזה הרקע ל"סוציאליזם" הישראלי – למה ניתן לצפות?

    לאחרונה קוננו מעל דפי "הארץ" אורי אבנרי, גדעון לוי וכותבים אחרים על חיסולו של השמאל. הבעיה היא שהשמאל מעולם לא היה קיים בארץ, כי שמאל הוא בראש ובראשונה סוציאליזם ודאגה לחלש.

    – – –
    (*) קולוניא-ליסטית – "ליסטית" משורש "ליסטים" – שודדים

  5. yami

    ראשית ברכות ליוזמה.
    נראה לי כי אין הדיון נכון במגדריות של שמאל וימין.
    הנקודות הכואבות במצב של המדינה הן רבות. העיקריות שבהן:
    1. גלעד שליט המוחזק ללא כל מידע ותקשורת עימו, ללא אפשרות של ביקורים, וללא אפשרות אמיתית של מו"מ.
    האם במקום מיקוח על עוד אלף אסירים פלשתינאים מכותמי דם או לא אשר יש להם כבר יורשים רבים ואפקטיביים בלאו הכי הם הגורם המעכב את ביצוע העסקה? האם איננו צריכים לעשות זאת על אף החוצפה שבדרישות של הצד שכנגד, על מנת לעשות לעינייננו אנו?
    2. מצב הפלשתינאים בעת המצור, האם רק לנו חלק בזה או גם להנהגה הפלשתינאית הדואגת מאד להיווצרות המצב הזה כמו גם להמשך קיומו , בציניות לא מבוטלת?.
    3. מצב העובדים הזרים והדרך למנוע ניצולם המחפיר.
    4. כיצד דואגת הממשלה לא רק לבטחונם של תושבי שדרות וכל הישובים הנפגעים אלא גם למניעת האבסורד של מתן האפשרות לפגוע בהם מבלי לראות בכך פגיעה חמורה במעמדה של כל המדינה אם היא מכבדת את עצמה.

  6. שור

    באישון לילה הגיעו מאות שוטרים לביתו של נעם פדרמן,
    זרקו את ילדיו לכל הרוחות,
    בזזו את חפציו,
    ללא שום צוו משפטי.
    והשופט המחוזי דרורי טען ביום שישי האחרון שמדובר בצעד בריוני לא חוקתי (זה לא ציטוט כמובן, אבל רוח דבריו).

    האם המרכז החדש יעסוק גם בזכויות האדם של יהודים,
    או רק של ערבים ?

    שור