שווים יותר ושווים פחות, בתקשורת ובשרות התעסוקה

איציק ספורטא

יש לי הרושם שיש עובדים ששווים יותר מאחרים, תגידו, ממש חידוש, מה עוד לא שמעת ששכרם של אנשים נקבע על ידי כישוריהם והעיסוק שלהם? ידעתי, אבל לא ידעתי, או לא חשבתי שגם בהיותם מובטלים, מלבד   דמי האבטלה הגבוהים יותר מסתם עובדים שהם מקבלים, הם גם זכאים ליחס מיוחד בשל שאר הרוח המיוחד שלהם. אבל כרגיל טעיתי.

כמעט על כל עובד היי-טק מובטל יש כתבה בעיתון, טוב לא ממש על כל אחד,אבל על כל שניים שלושה, יש מנכ"ל מובטל שמפרסם כתבות ב-YNET, ויש איש היי-טק מובטל שמפרסם את הגיגיו רבי המשמעות במוסף הכלכלי של "הארץ", אין, כמעט,  כתבות של סתם אישה ואיש מובטלים, למשל מאות עובדי "משמר".  גם כשהייתה לאחרונים עבודה לא ממש התייחסו אליהם, שקופים הם בעבודתם ובאבטלתם.  אני לא רוצה לנתח את התכנים של הכתבות אבל יש בהם הרבה הלם אוטובוס, כאילו מי שנוסע באוטובוס הוא זן אחר של בני אדם, מובטל ההיי-טק אף מפליא להתבונן בערסים היושבים בקצה האוטובוס מה שמזכיר לו את מה שהיה  כאשר הוא היה בבית הספר התיכון.

מה שמקומם יותר הוא שגם שרות התעסוקה נלכד ברשת המיוחדות של האנשים הללו. ביום ראשון קראתי כתבה "בידיעות אחרונות" שכותרתה הייתה "המסלול המיוחד לבכירים מובטלים" (דוד רגב 23/11/2008 יום א` עמוד 5), גם כאן יש מסלול VIP, מחלקה ראשונה או איך שלא תרצו לקרוא לזה. ויש גם טיעון למה זה בעצם צריך להיות כך, הבכירים הללו אינם ששים להגיע לשירות התעסוקה ולכן צריך לשכנע אותם להגיע, למה? כי "חזרתם לשוק העבודה חשובה ביותר, מכיוון שכל בכיר שחוזר יכול לספק פרנסה להרבה אחרים" לפי דברי מנכ"ל שרות התעסוקה, לכן מסלול הבכירים אינו אפליה. האם היה פותח המנכ"ל המכובד מסלול מיוחד, למשל, לעובדי ניקיון שמשום מה מתביישים להגיע לשרות התעסוקה, או שערכו של אדם, גם בשרות ציבורי, נקבע על ידי תפקידו ושכרו?   

מה כולל השרות המיוחד? יעוץ אישי ודיסקרטי, כי כידוע מנהלים בכירים הם ביישנים, הללו יוזמנו כאשר אין קבלת קהל לחדרים מיוחדים, כדי שלא יראו אותם ס וחלילה עובדים לשעבר שלהם ויחשבו שגם הם בני אדם. בנוסף בכל חדר ימתין להם נציג שרות התעסוקה יועץ מקצועי מתחום "המבין את הצרכים שלהם ויכול לסייע להם", ממש כמו שצריך.

שרות התעסוקה שכבר לפני שנים זנח את תפקידו המקורי והפך, במידה רבה, לספק אישורים לביטוח הלאומי כדי שאנשים יקבלו דמי אבטלה, גם הוא מגלה ערנות ויצירתיות מרשימה כאשר הוא נתקל בכמה מאות בכירים מובטלים. אנשים שמצבם קשה יותר צריכים לקבל שרות ציבורי טוב יותר, אבל כאן, כמו בהרבה דברים אחרים, המצב הפוך. מי שנוסע באוטובוס כל הזמן כבר רגיל, אז לה לכתוב על זה, מי שחיי בצמצום כבר רגיל לכך לכן אין שום חדש במצבו אז למה להשקיע בו. לעומת זאת המצב הקשה האמיתי הוא של אלו שהרוויחו בחודש מה שעובד שכר מינימום מרוויח בשנה ופוטרו, לאלה צריך לדאוג כי נפשם הרכה אינה יכולה לעמוד בעומס של מצבם החדש. זה מזכיר לי את סיכום הכתבה במבט שעסקה בפיטורים של עובדי "משמר" הכתב אמר משהו בסגנון הזה, למזלם של העובדים שכרם נמוך כך שיהיה להם קל יותר למצוא עבודה.    

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דובי

    כולם מחפשים בכירים שלא מפחדים לפטר עובדים, מומחים בהתייעלות קיצוצים ושכירת יועצים מחברות אסטרטגיה במליונים שיכסתחו את ה"שינויים האירגוניים" כל זאת במשולב עם יחצנים מגעילים לטיפול במצבי משבר תקשורתיים.
    ובדרך כלל הם גם טפשים – כי אטימות וחוסר יצירתיות לניוד עובדים ושחרור צווארי בקבוק בייצור הולכת בד בבד עם טמטום בסיסי והרבה רישות חברתי מהסיירת או מהמשפחה.

    הסיפור הזה של לשכות התעסוקה שווה בג"ץ.

  2. בלי שם

    שפכה מישהי חומצה על שומר בכניסה לשירות התעסוקה בחיפה , מעשה מזעזע , שומרים הם בעצמם מעוסקים בשכר זעום, לפני שבוע עברתי בשירות התעסוקה בחיפה והחלטתי שאין טעם להכנס, התגודדו עשרות אנשים שם, הכניסה נראית כמו כלוב צר, סורגים מסביבי וכניסה ממש צרה, זה נראה כאילו האנשים חסרי התעסוקה מפחידים וצריך להתגונן מפניהם , הרבה שוטרים, היאוש ניכר בפני האנשים, מתנהגים אליהם כמו אל כלבים, בפרספקטיבה הזו התחלתי להבין מאיפה האישה הזו הביאה את הרוגז שלה שאינו מובן ולא מוצדק אבל מי שיום יום עובר השפלות כאלו יפנה באיזשהו שלב לאלימות.

    הייתי מבקש מעיתונאים להתייצב יום יום במשרדי התעסוקה בחיפה ובכל יתר המקומות עם מצלמות , אבל אין לי ספק שזה לא יקרה. העיתונאים והמימסד פושעים באח הגדול , ולא עוסקים בריאלטי האמיתי הלא מבויים שיש בעצם בכל עיר בישראל.

    המצב חמור אפילו יותר אצל עצמאיים קטנים שאין להם זכות לאבטלה בכלל- אפילו האבטלה הזעומה שיש לשכירים , איש לא רוצה לשמוע עליהם ואין להם שום זכויות סוציאליות, משפחות נהרסות, אנשים נזרקים בצורה הכי בהמית מכל המדרגות.

    אין פה הרבה זמן עד שתתחיל התארגנות ואז כבר יהיה מאוחר, השלטון ממש מתנכל לאלה שלמטה, אלו לא מילים ריקות , צריך לראות את המחזה הזה בכניסה לשירות התעסוקה בחיפה את האנשים שם ואת חוסר התיקווה.

  3. איזי גור

    חוץ מאלה ששווים יותר.

  4. איציק ניסני

    כנאמר במקורותינו :חוכמת המנכל ….לשעבר ?!בזויה ודבריו אינם נשמעים.-אין חדש תחת השמש .
    אבל האמן לי שכל מנכל או ח"כ שירד מלכאורה אגרה רמה לבירא עמיקתא הינו מן סוג של צורך
    לנמוכים לכאורה כי הם שמחים לאידו ולגבוהים לכאורה כי הנה הם מעליו וזה סימן שהם טיפסו מבלי להתאמץ..
    בדרך כלל כל מנכל מפוטר /ח"קק לשעבר יש לו שמור לי פה ושמור לי שם
    ואם לא
    אז תמצא אותו מתפלש בשדולה בכנסת או מוכר נשק משומש או מוכר את נשמתו בעבור חופן סוכריות mm…….
    ברוב המקרים הוא יוצא עם התיק והלפטופ בבוקר לסתם מקום כשהבונוסים הפטורים תכנוני ותחמוני מס מרפדים לו את התחת.ולעיתים רחוקות הוא מתחיל להבין שכל אלה שפיטר היו עוזרים לו להשאר ………………………………

  5. ש"ס

    לפני שנים, כשאיבדתי את עבודתי בחינוך והייתי מובטל לראשונה בחיי, דחקו בי קרוביי לנצל את זכותי לדמי אבטלה. הזדעזעתי מהרעיון והאמת – בעיקר חששתי שיזהו אותי, פדיחות. החשבונות הנערמים ומבטיו של בעל המכולת שמו קץ ללבטיי. התקשרתי. לשמחתי גיליתי שיש מסלול נפרד לאקדמאים, יופי, חשבתי לעצמי, בטח יהיו שם 10 אנשים, בלי תור, ויתרה מכך – אקדמאים נדרשו אז להירשם רק פעם בשבוע, שלא כמו כל האומללים המגיעים יום יום ללשכה. מצויד בטלפון הנייד ובספר ניגשתי ללשכה. תלך לפני 8 בבוקר יעצו לי, קבל מספר. רוב החששות נעלמו. אך כשהגעתי לקרבת הלשכה חשבתי שאסון גדול פקד את הבניין – בחוץ עמדו מאות בני אדם בהמולה מבהילה. מה קרה? שאלתי מישהו בקצה הערימה. מחלקים מספרים, הוא השיב לי בענייניות. אבל אני אקדמאי.. אמרתי בליבי. אחרי חצי שעה קיבלתי מספר בן 3 ספרות, לא העזתי להוציא את המלה אקדמאי מפי. כשהגעתי למעלה התיישבתי באולם דחוס בעשרות אנשים, רובם נראו לי עולים מרוסיה. בלחש ממש שאלתי צעירה לידי אם היא יודעת על תור לאקדמאים. כולנו אקדמאים, אתה במקום הנכון, השיבה הצעירה בעברית אולפנית יפה. נתקפתי ייאוש, קמתי ללכת. בדרכי ליציאה טפח מישהו על כתפי מאחור. פדיחה. אני מכיר אותו, מהשכונה, מהבית-כנסת, מהילדות. הוא מנהל הלשכה. הוא לא מבין מה אני עושה פה. כולנו בני אדם, גמגמתי. הוא הכניס אותי למשרדו הנעים ותוך דקות הונח כוס קפה לפני. דיברנו על איך הגעתי עד הלום וכו'. יש עבודה שאלתי, חצי ברצינות… עזוב, הוא שחרר את מצפוני.. לבסוף יצאתי משם עם מספר הנייד שלו — תתקשר פעם בשבוע להזכיר לי לרשום אותך. הלכתי משם כשמבטי האקדמאים הרוסים מלווים אותי ספק בקנאה ספק בכעס (המרוקאים האלה רק פרוטקציה הם יודעים…). הרגשתי רמאי. למזלי זה לא החזיק יותר משבועיים. חזרתי לכיתה.

  6. אלכס

    מאד חשוב שהבאתם את נקודת המבט המפוכחת, לא להיות מסונוורים מהמצליחנים, לא כאשר הם מצליחים, ולא כאשר נפלו, אך עדיין אנו מלאים כבוד אליהם.

  7. מאיר עמור

    איציק תודה על הפוסט. ברצוני להוסיף צד מעין היסטורי פוליטי. פועלים "טיבעיים" ופועלים "תרבותיים" היו מתחילת המפעל הציוני בארץ ישראל. הראשונים, היו, אז, בשנים האחרונות של המאה ה-19, בעיקר מתימן. האחרונים היו ממזרח אירופה, בעיקר מרוסיה. הפועלים התרבותיים כתבו, דיברו, התאגדו, ונלחמו לעיתים בחרון אף ולעיתים בחירוף נפש על מקומם באמצעות יצירה של מפלגות פוליטיות שייצגו את האינטרסים שלהם: עבודה ואדמה. זאת אומרת, ראשית הם סירבו. הם סרבו לקבל את מצבם והחליטו שיש לעשות לגביו משהו. אחר כך, זאת אומרת, אחרי שרבים מהם עזבו, הדרך התבהרה, התייצבה והם עלו על הסוסים. אולי הגיע הזמן לכתוב, לדבר, להתאגד ולהלחם על המקום שלך וליצור מפלגות שמייצגות את האינטרסים שלך: עבודה, מקום וכבוד.

  8. איציק ניסני

    הנרטיב האישי שלי שכל משבר הוא הזדמנות
    וכל מכשלה היא קרש קפיצה
    ומה שאתה פוחד היום הינו סימן מובהק לצעד הבא שעליך לעשות מחר
    אז התאגדות לצורך :עידוד חיזוק הדדי !!!
    חיבור האצבעות הרפות ליד חזקה ולא אגרוף נואש
    אפשר להצטרף לועד של שכונה מתנס בית כנסת בית ספר האנשים שם הם טובים הם עוזרים!!!
    אפשר לשלוח מכתב לעיתון ולקבל תשובה ממישהו שצריך אותך
    אפשר להצטרף לארגוני חברה ,ירוקים כמו החברה להגנת הטבע,לקלינקות משפטיות בכל מכללה או אוניברסיטה
    ואפילו לנצל מצב עונתי כמו בחירות,סקרים,
    ובין לבין ובינתיים להתנדב במקום בו יש ארוחה חמה והזדמנות לחצי משרה תוך שבוע שלושה .
    לבקש מהחברים במילואים עיצה !!לא עזרה מה לעשות הם כבר יעזרו לך!! על אחריותי!! .
    להוציא ב50 שקל כרטיסי ביקור 200
    וב100 ש"ח פליירים בכל נושא ולחלק אותם במקום בו אתה תצליח
    ולקנות בחצי חצי חינם אפשר ביום שישי אחרי 1400 לקבל אפילו עוגיות בחצי מחיר בכל רשת קניות מגה שופרסל דיל
    לא להתבייש ולהודיע בבית ספר של הילדים שכעת זמן קשה.
    לפנות לבנק ביוזמתך ולהראות תוכנית כלכלית לבית והבנק יתן לך,אני מבטיח,אשראי
    ואם את/ה חולה לפנות לביטוח לאומי
    ואם חסר או לא ציוד להכנס ליד 2 יש שם המון פריטים זולים עד חינם רק תבוא תיקח
    ואני מציע לך גם למכור אותם ברווח גם
    כי יש לך הזכות לחיות בכבוד .

  9. אתי מלוד

    לא יכולתי שלא להתקל בכתבה המדוברת, אני ממש לא שמחה לאד אך לטעמי זהו "שיעור באזרחות" לכלל אזרחי

    המדינה – "הגלגל מסתובב" (כמו רולטה) ואנחנו אף פעם לא יודעים היכן יעצור, רצוי וחשוב שכל אזרח ללא יוצא מן הכלל

    יהיה עירני אכפתי (לזולת) ויתייחס לכל אדם באשר הוא כ"אדם" (ולא כ"פונקציה שהוא ממלא").

  10. שור

    יש להפריט מיד את שירות התעסוקה ,
    כך שגם מובטלים חסרי השכלה יזכו לשירות VIP הולם ולא להתעמרות של הביוקרטיה הממשלתית.

    שור